בשורת מתי פרק ה פסוקים 32-31

(מתי יט 3-12; מרקוס י 12-2, טז 18; ראשונה לקורינתים ז 10-16)

מול ים כינרת ישוע יושב עם תלמידיו וקהל נוסף מצטופף לידו.

ישוע מלמד את התנאים הנדרשים מבני האדם כדי שיוכלו להיכנס למלכות המשיח.

ישוע פותח בסדרת פסוקי ה-"אשרי" (פסוקים 3-12) וכבר בפתיח מבהיר, שאלוהים דורש את האמונה שבלב – את השינוי הפנימי שחל באדם המקדיש את כל כולו לשירות אלוהים. השינוי הפנימי הנו המניע לכל מעשינו.

אלה שנתנו לאלוהים את כיסא הכבוד בלבם נקראים ילדי אלוהים, והם "המלח והאור" בארץ.

ישוע ממשיך ומלמד את דעת אלוהים בכל הנוגע לשלמות הנישואין.

כך ילדי אלוהים צריכים להתייחס לברית הנישואין:

הבה נקרא את פסוקים 31-32:

31. "נאמר, 'איש כי ישלח את אשתו ייתן לה ספר כריתות.'

32. ואני אומר לכם: כל המגרש את אשתו חוץ מאשר על דבר זנות, עושה אותה לנואפת. והלוקח את הגרושה לאישה, נואף הוא."

ישוע מציין את רמת המוסר וסגנון החיים הנדרשים בממלכתו.

לאור דבריו של ישוע, אנו למדים שהגירושין אינם דבר רצוי בעיני אלוהים (ראה מרקוס י 9); והמקרה היחידי בו בן זוג יוכל להתגרש חייב להתבסס על אשמת ניאוף – זנות. ז"א, רק אם בן הזוג השני קיים יחסי מין עם גורם שלישי. (ישוע אינו מציין כי חובה להתגרש, אלא רק את הבסיס הבלעדי שעליו ניתן לגרש).

כדי להבין היטב את מהות הנישואין, את חשיבות שלמות התא המשפחתי ואת הרקע החברתי בו ישוע לימד, כדאי לחזור לספר בראשית ולשלבים בהם נתן אלוהים את התורה לבני ישראל.

לאחר מכן נדון על האפשרויות לגירושין לאור דבר אלוהים. אנו נלמד את הנושא לעומק לאור הכתוב בבשורת מתי יט, ששם ישוע מרחיב בנושא.

היכן הכל התחיל?

בראשית ב 24: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

בפסוק הזה דבר אלוהים מתאר את תהליך הקמתו ומסגרתו של התא המשפחתי:

א. התא המשפחתי האחד מורכב מגבר ואישה.

ב. איש עוזב את אביו ואימו ומתחבר לאשתו.

ג. הקשר של הגבר אל אשתו הוא כדבק – בשר אחד, יחידה אחת.

הגבר והאישה שבאים בברית הנישואין נחשבים לבשר אחד. לאור הדוגמאות בכתובים, אני מבין שהנישואין מושלמים לא רק בהכרזה פומבית של הזוג על נישואיהם, אלא גם בעובדה שהם חתמו את אחדותם במגע מיני מלא לאחר הכרזתם כבעל ואישה. (דברים כב 28-29: ההתחברות המינית קבעה קשר נצחי).

מה היחס שאלוהים דורש מבני זוג להעניק זה לזו? במילים אחרות: מה איכות הדבק ומהות הקשר המכונה "בשר אחד" בפי אלוהים?

הבה נקרא מספר הנביא מלאכי פרק ב 13-16:

13. "וזאת שנית תעשו: כסות דמעה את מזבח יהוה, בכי ואנקה. מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם.

14. ואמרתם על מה? על כי יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך.

15. ולא אחד עשה ושאר רוח לו, ומה האחד מבקש? זרע אלוהים. ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד.

16. כי שנא שלח אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על לבושו, אמר יהוה צבאות. ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו."

אלוהים מסביר מדוע אינו עונה לבקשות עם ישראל לעזרה.

אלוהים כועס כל כך מכיוון שאנשים רבים בעם ישראל בגדו באשת נעוריהם. בכיין של הנשים הנבגדות, וזעקות הכאב והשבר כה רב – עד כי כל המזבח מכוסה בדמעות.

אלוהים אומר באופן מטפורי: "המזבח כל כך מלא בדמעות של כאב וצער – עד כי אינני יכול להגיע לזבח ולקבלו מכם", ז"א לענות לבקשותיכם.

אלוהים מצפה לנאמנות מוחלטת בין הגבר לאשתו, כדי שאשת נעוריו – ז"א, האישה הראשונה בחיי הגבר – תהיה גם האישה שעמה הוא יבלה את כל חייו. אלוהים מצפה מהגבר (וכמובן גם מאשתו) שיחסיהם יהיו יחס של חברות קרובה ביותר, ויחס של בעלי ברית. הרי אלוהים היה עד בטקס הנישואין שלהם שבו הבטיחו אהבה, נאמנות ומחויבות זה לזו.

המילים הללו (חברות ובעלי ברית) כוללות בתוכן את הרגש אשר הביא לנישואין, והחיבור ביניהם. חברות קרובה ונצחית, המתוארת כברית לחיים, יכולה להיעשות כשהיא בנויה על אהבה וקשר רגשי בין השניים (ראה אל האפסים ה 21-33; ראשונה לפטרוס ג 1-7).

אלוהים רואה באישה הראשונה גם את האחרונה (עד כי מוות יפריד – מתי יט 6; ראשונה לקורינתים ז 39; ראה גם את הדוגמה מספר הושע). אלוהים רואה בגירושין מעשה של בגידה והפרת ברית – דבר שאסור בתכלית.

לאיזו מטרה אלוהים ייסד את מוסד הנישואין?

המטרה שלשמה אלוהים ייסד את מוסד הנישואין היא שמתוך הברית הזו בני הזוג יניבו "זרע אלוהים" (ישעיה סא 13, סה 23); הכוונה לילדים שיכירו את אלוהים באופן אישי וישרתו אותו בקדושה וטוהר. דור שימשיך לעשות את רצון אלוהים בעולם, וכך ברכת אלוהים מובטחת לו ולילדיו אחריו. השטן עושה כל שביכולתו להרוס את התא המשפחתי וכך את "זרע אלוהים".

הקמת "זרע אלוהים", זו ברכה גדולה ואלוהים לימד אותנו איך להקים דור שכזה:

א. אלוהים חינך את בני ישראל להתחתן רק עם בני אמונתם (במדבר כה; ספר עזרא י).

ב. יחס קרוב, רגשי, אינטימי ומחייב מאוד בין בעל לאשתו. אהבה – חברות ויחסי ברית.

ג. חיי משפחה המבוססים על עקרונות הכתובים בכתבי הקודש.

ילדים הגדלים להורים המקודשים לישוע, מאוהבים ומחויבים זה לזה, הריהם גדלים בחממה.

חממה שכזו מעניקה להם יציבות נפשית ורוחנית ומלמדת אותם להקים תא משפחתי יציב ובריא.

אם יעשו כך, גם ילדיהם יזכו להיקרא "זרע אלוהים" ויתברכו בברכות הנפלאות של המושיע.

המצב המשפחתי בארץ ובעולם, ולעתים גם בקהילות, מוכיח שהורים רבים אינם פועלים על פי הנחיית אלוהים.

גם בקהילות המשיחיות ישנן משפחות שלא משקיעות מספיק זמן איכותי עם אלוהים ועם בני המשפחה. מסיבה זו, התוצאות אינן מעודדות. כשההורים אינם בונים את הזוגיות על אמונה בישוע, אהבה, חברות ובני ברית, הרי שילדיהם לא יזכו לדוגמה טובה שעליהם ללמוד וליישם מאוחר יותר – כשהם יינשאו ויקימו משפחות.

הנביא מדגיש את החשיבות של שמירת ברית הנישואים באומרו פעמיים: "ונשמרתם ברוחכם..." הכוונה היא, שבגידה בברית הנישואין יש בה סכנה לנפש, ויש להימנע מכך בכל דרך.

דברי הנביא "ונשמרתם ברוחכם..." גם מלמדים אותנו שבגידה מתחילה במחשבה ובפנימיותו של בן הזוג. לפיכך עלינו לבחון את מחשבותינו ולבקש את כוחו וחסדו של אלוהים כדי לשמור על מוח ולב נקיים כלפי בן הזוג.

דברי הנביא מלאכי ברורים: אלוהים שונא גירושין.

אלוהים דורש מהבעל לאהוב את אשתו ולראות בה בת ברית.

אלוהים רואה את הגבר המגרש את אשתו כאחד המתכסה ברשע.

(העניין מתייחס הן לבעל והן לאישה כאחד).

לעתים קרובות אני נשאל (במיוחד כשאני מלמד את הנושא הזה):

מדוע התנ"ך לא מציין במפורש שאסור להתחתן עם יותר מאישה אחת?

רבותיי, התנ"ך מלמד את העיקרון הזה לאורך פסוקים רבים:

א. בראשית ב 24: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

הפסוק מגדיר ששלמות משפחתית אחת מורכבת מגבר אחד ואישה אחת. לא לחינם התנ"ך מכנה את האישה השנייה – צרה. (ראה ספר שמואל א, פרק א).

ב. שמות כ 14: "לא תנאף" (איסור על קיום יחסי מין עם בן זוג מחוץ לנישואין). עבירה המתחילה כבר במחשבה כאשר הבעל חושב על אישה אחרת – היא מחשבה אסורה.

ג. דברים כב 13 – פרק כד: איסור על יחסי אישות מחוץ לנישואין. איסור, עד כי העונש עליו הוא מוות בסקילה. כמו כן, מלאכי ב 15: "...ובאשת נעוריך אל יבגוד..."

ד. ספר הושע: אלוהים משתמש בהושע כדי ללמד את עם ישראל החוטא אודות נאמנותו לברית ביניהם. הושע נדרש לקחת לו זונה לאישה, ולהישאר נאמן לה גם כשהיא פועלת בדרך בזויה ובוגדנית.

פסוקים אלו מלמדים את העיקרון החשוב, אך גם פשוט: אלוהים מצפה שגבר יתחתן עם אישה אחת בלבד (ההיפך נכון באותה מידה).

**בספר דברים כא 15 משה נותן הנחיות לבעלים איך לנהוג כלפי בניהם שנולדו משתי נשים. הקטע אינו מלמד או מעודד את בני ישראל להרבות בנשים, אלא מעניק הדרכה להתנהגות נכונה כלפי הילדים, וזאת כאשר אבותיהם בחרו לחקות את דרכי הגויים – והרבו להם נשים.

וממי נלמד דוגמה לאחדות, שלמות, נאמנות ומחויבות?

כמו בתחומים רבים, גם בתחום של "אחדות", "נאמנות", "אהבה ו"כבוד", אלוהים מצפה מאיתנו שניקח דוגמה ממנו. קרי, היחס של ההוויות בשלמות האלוהית, והיחס של אלוהים כלפי עם ישראל:

א. השלמות האלוהית האחת בנויה משלוש הוויות: אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש. האחדות האלוהית אינה ניתנת לפירוק. האחדות הזו מחוזקת בהבנה אחידה, מטרה אחת ואהבה הדדית. האחדות הזו לא תשתנה לעולם (ישעיה מח 16, סא 1).

ב. אלוהים בחר את עם ישראל מכל העמים, והחלטה זו לא משתנית גם לאור כל הנסיבות והבגידה הרוחנית של עם ישראל. אלוהים אינו עתיד "להתחתן" עם עם אחר... (ספר הושע; איגרת אל הרומים יא 29).

הנה לנו דוגמה לאחדות מושלמת הפועלת בהרמוניה ובתיאום שאין להפרידו. על פי הדוגמה הזו, אלוהים מצפה מאתנו – הבעלים והנשים – לשמור על התא המשפחתי ושלמותו. (בראשית א 26: "...צלמנו וכדמותנו..."; ראה גם אל האפסים ה; ראשונה לקורינתים יג; ראשונה לפטרוס ג 1-7).

סיכום ביניים:

א. אלוהים קבע שבעל ואישה הם "בשר אחד" (בראשית ב 24).

ב. אלוהים לימד את בני ישראל להינשא לבני אמונתם כדי לא להרוס את קשרם ונאמנותם לאלוהים. דברים כד – כה; ראה גם עזרא י.

ג. אלוהים דורש מהגבר לנהוג באשתו כחברה ובעלת ברית. מכך נובע שהכניסה לנישואין חייבת לכלול רגש אהבה, שבעזרתו ניתן לפתח חברות אינטימית ומתמשכת. נישואין שכאלו מבטיחים הקמת דור מבורך הנקרא "זרע אלוהים" (מלאכי ב).

ד. אלוהים שונא גירושין. עלינו לפעול בכל דרך – בקדושה וטוהר – כדי לא להגיע למצבים שכאלה.

בעוד אני חוזר על המשפט "אלוהים שונא גירושין", כולנו נזכרים בפסוקים שבהם משה רבנו פירט לפני עם ישראל במסגרת התורה את התנאים המאפשרים פירוק תא משפחתי (דברים כד).

אם כן, איך אלוהים השונא כל כך את הגירושין מאפשר למשה רבנו לכתוב הנחיות לגירושין?

את התשובה לשאלה זו אנו נלמד דרך תשובתו של ישוע המשיח לפרושים, כפי שכתוב בבשורת מתי פרק יט 3-12:

3. "ניגשו אליו כמה פרושים לנסות אותו ואמרו: האם מותר לאיש לגרש את אשתו על כל דבר?

4. השיב להם ואמר: האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית,

5. וגם אמר, 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'?

6. אין הם עוד שניים אלא בשר אחד. לכן כל מה שחיבר האלוהים אל יפריד האדם.

7. אם כן למה ציווה משה לתת לה ספר כריתות ולשלחה? שאלו אותו.

8. השיב להם: בגלל קושי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך.

9. ואני אומר לכם, המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא.

10. אמרו לו התלמידים: אם כך הוא דין האיש והאישה לא כדאי להתחתן.

11. אמר להם: לא הכל מבינים את הדבר הזה, רק אלה שניתן להם.

יש סריסים שנולדו כך מבטן אימם, יש סריסים שנעשו סריסים על-ידי בני אדם, יש סריסים אשר עשו עצמם לסריסים למען מלכות שמים. מי שביכולתו לקבל, שיקבל."

בתקופה המדוברת, העשור הרביעי של המאה הראשונה, כשישוע המשיח התהלך בתוך עמו, היה מקובל על כל הפרשנים בארץ שגירושין אינם דבר יפה שראוי לשאוף אליו, אבל בהחלט אינו מחסום או דבר שאינו אפשרי.

כל המפרשים הסכימו שגירושים אפשריים אך היו חלוקים בדעותיהם לגבי דרגת הקושי או הקלות שבה ניתן להתגרש.

מכיוון שהנושא היה נתון במחלוקת, הפרושים הציגו את השאלה לישוע וזאת בתקווה שייכשל בלשונו, ידבר רעה נגד תורת משה ויביא על עצמו את זעם חלק מהעם וכמובן יסתכסך עם שאר הרבנים.

שאלתם של הפרושים מאוד ברורה: "האם מותר לאיש לגרש את אשתו על כל דבר?"

ז"א, האם גבר יכול לגרש את אשתו ולפרק את התא המשפחתי מכל סיבה שנראית לו? ואין משנה באיזה נושא?...

תשובתו של ישוע הייתה מאוד ברורה: הוא ציטט מבראשית ב 24 וקבע שבעל ואשתו הינם שלמות אחת, ואת מה שאלוהים חיבר אסור לבני אדם לפרק.

דבריו של ישוע מאוד החלטיים: פעולת הבריאה של אלוהים מבראשית לא כללה גירושין, ולא פירוק של תא משפחתי.

לאור זאת שאלו הפרושים שאלה מתבקשת:

7. "אם כן למה ציווה משה לתת לה ספר כריתות ולשלחה?"

הפרושים התייחסו לכתוב בספר דברים פרק כד; שם משה רבנו נותן הנחיות בנוגע לגירושין.

ישוע ענה להם ונתן את הסיבה שלשמה משה התיר את הגירושין:

8. השיב להם: "בגלל קושי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך.

9. ואני אומר לכם, המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא."

ובכן, למה הכוונה במילים "קשי לבבכם"?

מתברר שבני ישראל ידעו מה אלוהים רוצה אך העדיפו לחקות את הזוגיות וקשר הנישואין כפי שראו אצל עמי הגויים ולא מאלוהים (ויקרא יח 3-5, 24, 27-30). בני ישראל התגרשו והתייחסו לנשותיהם בדרך בזויה, לעתים כאל סחורה.

במקום לבקש את חסד ה' וכוחו בעת משברים, מחלות וקשיים, דחפי החטא, עקרות וכו' כדי לשמור על ברית הנישואין, בחר עם ישראל לחקות את הגויים ואימץ אמות מידה פסולות ואסורות.

מכיוון שמשפחות רבות נהרסו, וחטאים רבים איימו לטמא את העם, איפשר אלוהים למשה רבנו לתת לעם ישראל הנחיות שנועדו לווסת חברה הבועטת בחוקי יהוה.

ישוע אמר: "...בגלל קשי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך" (מתי יט 8). ז"א, אלוהים התיר את הגירושין בתנאים מסוימים, כמו שהתיר לבני ישראל לבחור מלך בשר ודם. גם זאת בגלל קושי לבבם ורצונם לחקות את הגויים, ולא בגלל שכך רצה.

הבה נלמד את דברי משה בספר דברים כד 1-4:

א. "כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

ב. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר.

ג. וּשְׂנֵאָה הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ; אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר-לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

ד. לא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה; וְלא תַחֲטִיא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלוֹהֶיךָ נותֵן לְךָ נַחֲלָה."

משה מתאר מצבים מחיי המשפחה ומעניק תשובות לאותם מצבים.

א. הקטע הנוכחי מתמקד על ההגבלה והאזהרה מגירושין חפוזים.

בעל, חשוב היטב לפני שתגרש את אשתך! במידה והיא תתחתן לאדם אחר ותתגרש ממנו, או אם בעלה השני ימות, לעולם לא תוכל לשאתה שוב. היא אסורה לך.

אם תרצה לשאתה שוב, הרי תוכיח שהתגרשת ללא סיבה מספקת ובגלל טעותך הבאת חטא ניאוף על הארץ. ז"א, הבאת לכך שאשתך נישאה לאדם אחר וקיימה עמו יחסי מין.

העיקר שבהנחיה הזו היא: אנא, עשו הכל כדי לשמור על שלמות הנישואין. לגירושין יש מחיר יקר ותוצאות הרסניות.

ב. משה רבנו מתאר מצב שבו בעל מצא באשתו "ערוות דבר" ולפיכך החליט לגרשה.

למה התכוון משה רבנו במילים "ערוות דבר"?

המילה "ערווה" מציינת דבר שקשור לערום (ראה נוח בבראשית ט 22; ויקרא יח, כ; יחזקאל טז) אך גם לדבר מאוס מאוד (דברים כג 15).

מכיוון שהשם "ערווה" הוא מן השורש ע.ר.ה, שמשמעו "גילה", הרי שמשמעות הדבר היא: דבר שלא ראוי שיהיה גלוי, או דבר שגילויו מביא בושה.

ככל הנראה משה מתייחס למקרה שבו הבעל אינו יכול להתמודד עם מקרה שקרה לאשתו לפני הנישואין או אחרי הנישואין, שאינו באשמתה (אונס), עקרות, או להתנהגות אופי בלתי נסבלת (דברים כב). (* ראוי לציין: אין מדובר על מקרה שבו האישה נואפת או עוסקת בזנות, שהרי על עבירה שכזו היו מוציאים להורג . ראה דברים כב, כג).

אלוהים הרשה למשה לאפשר גירושין במקרים מסוימים וזאת כדי להגן ברוב המקרים על האישה הנשואה לבעל שהוא חסר אמונה או חסר יכולת, הנכשל לבקש עזרה מאלוהים והמתייחס לאשתו כאל סחורה, המתנקם בה ומאמלל את חייה ללא סיבה.

כתב הכריתות (גט) כמוהו כאישור בידי האישה שלא חטאה בניאוף או עסקה בזנות, וכך היא יכולה להתחיל חיים חדשים מבלי להיות נחשדת כנואפת או עם אות קלון.

למרות שהלימוד הנוכחי נשמע יחסית ברור וקל להבנה, מתברר שדורות רבים של פרשנים פרשו ולימדו את הפסוקים הללו בטעות, חלקם בתמימות. אך אני מאמין שרובם מתוך רצון לספק את גאוותם הגברית ולהבטיח את שליטתם בכוח הזרוע והסמכות, אך לא בכוח רוח אלוהים, מתוך תאוות הבשר ולא מתוך אמונה טהורה.

הטעות הזו הביאה לפירוד רב של משפחות, והרס דורות רבים של ילדים.

בתקופתו של ישוע כבר היו פרשנויות שונות ומגוונות לגבי האיסורים, הגבלות ואישורים לגירושין. המפורסמים שבמפרשים השתייכו לבית הילל ולבית שמאי.

בית שמאי, הידוע כמחמיר, קבע ש"ערוות דבר" מוגבל לעניין מיני ובכך צמצם את הגירושים ומנע "גירושים חפוזים".

לעומת זאת, בית הילל (שזכה לרוב) נתן פרשנות מקלה יותר: "ערוות דבר" מתייחס לכל דבר שיש בו פסול רב ולראיה, בעל יכול לגרש את אשתו גם אם שרפה את התבשיל.

רבי עקיבא – כמאה שנים לאחר צליבתו ותקומתו של ישוע – אף לימד שבעל יכול לגרש את אשתו אם מצא אישה יפה ממנה...

לעומת שאר הפרשנים, ישוע אומר בנחרצות ובסמכות:

9. "ואני אומר לכם, המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא."

ישוע מבהיר שניאוף וזנות, הנם מעשים הנחשבים למפרי ברית ומהווים עילה לגירושין (ראה ירמיה ג).

ישוע מבהיר: אין מקום לגירושין שלא על דבר ניאוף או זנות. גבר המגרש את אשתו ולא על דבר ניאוף או זנות, הריהו טועה. (ניאף וזנות מתייחסים לקיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין או לסטייה מינית). במידה וגבר יגרש את אשתו ללא סיבה מספקת ויינשא לאחרת, הוא יואשם בעיני אלוהים בניאוף. ז"א, שאלוהים לא הסכים ולא אישר את גירושיו ולפיכך כמוהו כגבר המקיים יחסי מין עם אישה אחרת שאינה אשתו בעודו עדיין נשוי.

בעת מחלוקת קשה מאוד, יש מקום לפירוד זמני וקצר כדי להתפלל ולבקש תשובה מאלוהים. יש מקום גם לייעוץ נישואין מחברים מאמינים, אך אין מקום לגירושין ללא עילת ניאוף.

לקהילה יש תפקיד חשוב בהתערבות במצב שכזה. (אנו נרחיב בשיעור הבא מתוך ראשונה לקורינתים פרק ז).

רבותיי, ישוע אינו אומר שגבר חייב להתגרש מאשתו אם זנתה או נאפה. חסד ורחמים יהיו תמיד לפני צדק. גם בתחום זה עלינו ללמוד מאלוהים. (על כך בהמשך הדרשה על ההר)

לדוגמה: בספר הושע אלוהים ציווה על הושע להתחתן עם גומר הזונה. גם לאחר שהתחתן עמה, עזבה גומר את ביתה והמשיכה לעסוק בזנות ברחובות. במקום לקבוע את דינה למוות ולאפשר להושע לסלקה מחייו, אלוהים ציווה על הושע לחפשה ולהחזירה לביתו. כל זאת בעוד גומר מנצלת כל הזדמנות לזנות.

דרך חייו של הושע, אלוהים לימד אותו ואותנו את גודל אהבתו אלינו ומחויבותו לבריתו עם ילדיו.

אלוהים אמר שגומר הנה דוגמה לעם ישראל, הזונה אחר אלילים אחרים. למרות זנותה הרוחנית של ישראל, אלוהים לא משמיד את העם או מפר את בריתו עם ישראל. אלוהים מוכיח את אהבתו וחסדו בסליחה שלא תתואר, ומבקש את קרבת עם ישראל שוב ושוב.

אלוהים מצפה מאיתנו שנשאף להידמות לו בכל הקשור לסליחה, רחמים וחסד ולכן מצפה מאיתנו לעשות הכל כדי לשמור על התא המשפחתי. אלוהים יענה לתחינותינו ויעזור לנו לפתור כל מכשלה כאשר נפנה אליו באמונה ובלב שבור. בקהילה יש חברים שאיתם אפשר לדבר, ללמוד ולהתעודד. אלוהים מצפה מאיתנו להשתמש בכלים הללו שהוא מעמיד לרשותנו. כל זאת למען נחיה בעדות קדושה וטהורה למען כבוד ותפארת שמו (ראשונה לקורינתים י 30-31).

במקום שיש סליחה אמתית, יהיה גם ריפוי.

הפרושים שבאו אל ישוע כדי להכשילו הבינו כי הפסידו במערכה. ישוע לא פסל את משה רבנו, אלא הוכיח אותם על קושי לבבם.

בשלב זה ישוע היה עם תלמידיו (ראה בשורת מרקוס פרק י 10). הם שאלו אותו:

10. "... אם כך הוא דין האיש והאישה לא כדאי להתחתן."

גם תלמידי ישוע למדו שנישואים הנם קשר שניתן להפסיק בקלות יחסית.

תגובתם הוכיחה שהגישה שלהם לנישואין הייתה מאוד אנוכית. בעבורם, נישואים היו כלי של סיפוק יצרים, הבאת ילדים, וכאשר אינם מעוניינים יותר באישה, תמיד יש מוצא שדרכו יהיה אפשר להחליף את האישה, כאילו הייתה כלי או צעצוע.

נישואין, זה לא אספירין לטפל בכאב ראש רגעי. זה מחויבות הדדית, הקרבה ואהבה. זהו קשר אחדות עד שהמוות מפריד אותו.

התנ"ך מציין את הנישואין ואת האישה ברמה הגבוהה ביותר.

נישואין עם האישה הנכונה זו ברכה גדולה (ראה משלי ה 18-19, יח 22, יט 1, לא; תהילים קכ"ז), הדבר נכון גם לגבי הגבר.

לאור המחויבות הנדרשת בנישואים, אמרו התלמידים: 'עדיף להישאר רווק'.

ישוע ענה להם:

11. "לא הכל מבינים את הדבר הזה, רק אלה שניתן להם.

יש סריסים שנולדו כך מבטן אימם, יש סריסים שנעשו סריסים על-ידי בני אדם, יש סריסים אשר עשו עצמם לסריסים למען מלכות שמים. מי שביכולתו לקבל, שיקבל."

ובכן, גם להישאר רווק זה לא הפתרון לכל אחד.

גם לרווקות יש את הבעיות והפיתויים שלה. לא כל אדם יכול להישאר רווק ולשמור על טוהרו (ראה ראשונה לקורינתים ז 7-9).

המחויבות לרווקות טהורה קשה לא פחות מהמחויבות לנישואים קדושים.

בשני המצבים אנו זקוקים לכוחו וגבורתו של אלוהים.

ישוע מציין שלושה מצבים הראויים לרווקות:

א. סריסים שנולדו כך מבטן אימם. ז"א, אנשים שנולדו עם פגם מיני ולכן אינם מרגישים את הצורך ליחסי מין, וגם לא יתחתנו.

ב. סריסים שסורסו מרצון בשל עבודתם במסגרת מלכותית (ארמון המלך) או בשירות המלכה (ראה מעשי השליחים פרק ח).

ג. אנשים אשר בחרו להקדיש את חייהם לשירות אלוהים; וזאת, בהדרכת אלוהים. לא מדובר על סירוס פיזי, אלא בחירת רווקות עבור שירות אלוהים. (ראה שאול השליח בראשונה לקורינתים ז 32-34).

מסקנה: כל אחד מאיתנו צריך לדרוש את רצון אלוהים בתפילה ותחנונים. אלוהים נותן לכל אחד מאיתנו את הכוח הדרוש לו כדי למלא את רצון אלוהים בחייו: לאחד להיות רווק, ולאחר להיות נשוי (ראשונה לקורינתים ז 7).

אלוהים אינו מבקש מאיתנו להתמודד עם קשיי העולם בכוחנו. אלוהים מצפה מאיתנו להתפלל ולבקש ממנו כוח כדי להתגבר על כל חטא וכל מכשול. בעזרת אלוהים כל זוג יכול לשמור על נישואיו בקדושה ובטוהר.

אלוהים שונא גירושים ומבטיח לתת את כל הכוח, חכמה, חסד ואהבה הנדרשים כדי לרפא כל משבר בחיי הנישואין. למרות זאת, בני האדם, גם אלו הטוענים להיות מאמינים, לעתים זונחים את עצתו ועזרתו של אלוהים ומעדיפים לפעול על פי הנחיית לבם הנתון להשפעת החטא (ירמיה יז 9).

כמו שכל אדם נראה שונה, כך לעתים נדמה שלכל זוג יש בעיה שונה שנדרשת לה תשובה "תפורה".

באיגרת הראשונה של שאול השליח לקהילה בקורינתוס, ישנה התייחסות למקרים מגוונים.

המאמינים בקורינתוס שלחו לשאול אוסף שאלות הנוגעות לדרך החיים של המאמין בישוע. אחת מהן התייחסה לנושא הנישואין וגירושים.

הבה נקרא מאיגרת הראשונה של שאול השליח לקהילה בקורינתוס פרק ז פסוקים 10-16 (מומלץ לקרא את כל הפרק):

10. "ועל הנשואים אני מצווה, ולא אני כי אם האדון, שלא תיפרד אישה מבעלה –

11. אך אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה – ואל יעזוב איש את אשתו.

12. אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אישה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.

13. ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,

14. כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באשתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם.

15. אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שייפרד לו. גם המאמין וגם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.

16. כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?"

בפסוק 10 שאול פונה אל הזוגות הנשואים ששניהם מאמינים, ואומר להם: אל תיפרדו. לא הבעל מאשתו ולא האישה מבעלה. המילה "להיפרד" ששאול השליח משתמש בא הייתה המילה הרשמית לציין גירושין בתקופה המדוברת. (63 strong concordance).

אם הזוג המאמין מתגרש, שאול מדריך אותם להישאר פנויים או להתפייס.

ההנחיה מאוד ברורה: אם אחד מהם יינשא לאדם אחר, הרי שהוא יואשם בעיני אלוהים בחטא הניאוף ועל כך ייתן דין לפני אלוהים.

המציאות מוכיחה לנו שמשברי נישואין קיימים גם בין זוגות מאמינים.

במצב שכזה אלוהים מעניק לזוג כלים רבים שבהם ואיתם הם יכולים להשתמש ולהתגבר על המשבר.

ניתן להיפרד לזמן קצר וזאת למטרת תפילה, חקר הנפש, לימוד וייעוץ עם מאמינים בוגרים באמונה. אדרבה, דווקא בעת משבר נישואין הקהילה יכולה להראות את אהבתה בגישור והדרכה לאור דבר אלוהים. במידה והזוג אכן מאמין ומקבל את דבר אלוהים כסמכות ללא תנאי, השלום ביניהם יוחזר על כנו ואלוהים יקבל כבוד. זוג שכזה יודע שאלוהים יכול לשקם כל דבר.

אך הבעיה איננה עם אלוהים כי הוא יכול לפתור כל דבר. הבעיה היא עם גודל אמונתנו ומידת ביטחוננו בו.

מכיוון שאיננו מושלמים באמונתנו, ועדיין חיים בגוף הנתון להשפעת החטא, עלינו לחיות קרוב ככל שאפשר לרצון אלוהים, להתחזק מקרבתם של שאר האחים והאחיות באמונה כדי להימנע מליפול בחטאים הגורמים לנזקים וצלקות נפשיות כל כך קשות.

לעתים, אחד מבני הזוג מתעקש ללא סיבה ועומד על רצונו להתגרש. במצב שכזה על הקהילה לפעול עמו על פי הכתוב בבשורת מתי יח 15-18. במידה ובן הזוג יתמיד בעיקשותו ללא סיבה ויעמוד למשמעת קהילתית, הוא יוכיח קבל עם ועדה כי אינו מאמין, ובמצב שכזה תתייחס אליו הקהילה כחסר אמונה שממנו ניתן להתגרש. ראוי לציין שבכל מקרה אין לקבוע מסקנות במהירות, אלא לפעול בסבלנות ולאורך זמן.

בכל אופן, דבריו של שאול מלמדים אותנו שאין מקום לגירושין בין בני זוג מאמינים.

בשלב זה, ולפני שנמשיך לתאר מצבים אחרים, ראוי לציין בקיצור נמרץ מה עלינו לעשות ואיך כדי להבטיח נישואין ללא חרטה.

מכיוון שאלוהים רואה את קשר הנישואין כדבר מחייב לכל החיים, ראוי שכל גבר ואישה יפעלו על פי הנחיות אלוהים בכתבי הקודש לפני שיינשאו:

א. שני בני הזוג חייבים להיות מאמינים בישוע.

ב. חייב להיות יחס אהבה ומשיכה בין השניים.

ג. בילוי זמן ארוך מספיק (היה נהוג תקופה של כמעט שנה) שבמהלכו הזוג המיועד לנישואין יבלה בשיחות, לימוד דבר אלוהים ותפילה. מומלץ להגיע למצב של ויכוח וחוסר הסכמה וזאת כדי לבחון את התנהגות בן הזוג בעת מחלוקת, ודרכם לפתרון בעיות.

ד. לבלות במקום ציבורי, ולא במקומות או מצבים העלולים לגרום לנפילה בחטא. ז"א, להימנע ממגע מיני מוחלט לפני הנישואין.

ה. יעוץ נישואין במסגרת הקהילה. ללמוד נושאים עיקריים בנוגע לשותפות ונישואין מפי זוגות בוגרים באמונה.

ו. תפילה, תפילה ועוד תפילה. כשבוטחים באדם, מקבלים מה שאדם מסוגל לעשות. כשסומכים על ארגונים, מקבלים מה שארגונים מסוגלים לעשות. כשנשענים על תפילה, מקבלים מה שאלוהים יכול לעשות. הנישואים הם מבחן יום יומי שבו אנו מתמודדים עם החטא ושאר לחצים. עלינו להישען באמונה על אלוהים ודברו, וביחד לתמוך אחד בשני כזוג מאוחד.

שאול השליח ממשיך בפסוק 12 והפעם הוא מדבר אל "השאר".

מי הם "השאר" ששאול מתייחס אליהם?

בפסוק 8 שאול השליח התייחס לפנויים ולאלמנות. בפסוק 10: לזוגות הנשואים המאמינים בישוע. לאור זאת, המילה "השאר" מתייחסת לזוגות מעורבים, כאלו שרק אחד מבני הזוג הוא מאמין.

איך ייתכן מצב שבו רק אחד מבני הזוג הוא מאמין? הרי אלוהים אוסר על המאמין להינשא לאחד שאינו מאמין (שנייה לקורינתים ו 14-18).

במאה הראשונה כאשר הבשורה הגיעה לעמים רבים באימפריה הרומית, רבו המקרים בהם אדם נשוי שמע את הבשורה והאמין בישוע. מן הסתם לא תמיד אשתו ובני משפחתו התעניינו בבשורה או קיבלו את אמיתותה. כך קרה שזוגות נשואים רבים היו מעורבים.

שאול מדריך את אלו הנמצאים במצב הזה כיצד להתנהג.

שאול מציין שאת ההדרכה לזוגות המעורבים הוא לא שמע ישירות מפיו של ישוע המשיח, אלא לאור הבנתו ודעתו.

האם עלינו לקבל את דעתו של שאול השליח כאילו הייתה מצוותו של המשיח? כן!

א. שאול הוסמך כשליח על-ידי ישוע המשיח, וכשכזה, הוא בעל יכולות על טבעיות (אל העברים ב 1-4; אל האפסים ב 20).

ב. פטרוס השליח אמר על שאול כי יש בו חכמה שעלינו לשמוע לה (שנייה לפטרוס ג 14-18). כמו כן, פטרוס שמע לביקורתו של שאול השליח כשהיה בגלטיה. אם פטרוס השליח ושאר השליחים קיבלו את סמכותו של שאול, עלינו ללמוד מהם ולעשות כמוהם.

ג. שאול הוסיף ואמר בפסוק 40: "...וחושבני שגם בי רוח אלוהים..." כדי לציין שדבריו אינם באים ממחשבה בזויה, אלא מתוך הבנת דבר אלוהים השלם.

אל הזוגות המעורבים שאול אומר:

12. "...אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אישה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.

13. ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,

14. כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באשתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם..."

שאול אומר במילים פשוטות: אם בן הזוג שאינו מאמין רוצה להישאר נשוי למאמין, על המאמין להישאר נאמן לבן זוגתו (וההיפך).

גם שמעון פטרוס הדריך על פי אותו עיקרון באיגרת הראשונה לפטרוס ג 1-7. התנהגותו הטובה של בן הזוג המאמין מהווה עדות שדרכה בן הזוג שאינו מאמין יכול להכיר את המשיח.

שאול השליח עוד אומר, מכיוון שרוח הקודש שוכן במאמין, פועל בו, מלמד אותו ומברך אותו, יוצא מכך שבן הזוג שאינו מאמין יוצא נשכר מהברכה שבאה על המאמין ומקדושתו בעיני אלוהים.

לדוגמה: אדם המהגר לארץ עשירה, עתיד ליהנות מעושרה ומברכתה של אותה ארץ גם אם הוא אינו נאמן לאותה ארץ.

קדושתו של בן הזוג המאמין מהווה מטריה של ברכה וקדושה לשאר בני משפחתו.

במילה "קדושה" אני מתכוון למיוחדות, נפרדות לפועל אלוהים.

אך מה על המאמין לעשות כאשר בן הזוג שאינו מאמין מחליט להתגרש? על כך שאול עונה בפסוקים 15-16:

15. "...אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שייפרד לו. גם המאמין וגם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.

16. כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?"

שאול השליח מלמד שאם בן זוג שאינו מאמין מחליט להתגרש, על המאמין לאפשר לו ללכת. שימו לב ששאול אינו מנחה את המאמין להילחם כדי לשמור על שלמות הנישואין במקרה שכזה.

אין הדבר מציין שעל המאמין לעודד את הפירוד, חס וחלילה, אלא להיות הצד הפסיבי. אם ננסה לשמור על הנישואין בכוח, נגד רצונו של בן הזוג הלא מאמין, לא נבטיח את ישועתו אלא רק נכתים את עדותנו כילדי המשיח ישוע.

ה' קרא אותנו לשלום (ראה גם אל הרומים יב 18).

במקרה של גירושין על בסיס שכזה, בן הזוג המאמין אינו משועבד יותר לזה שהתגרש.

למה הכוונה במילים "אינו משועבד"?

 1402 – (strong concordance) עבד, משרת, תחת סמכות.

ז"א, אם בן הזוג שאינו מאמין החליט להתגרש, הרי שהמאמין חופשי ורשאי להמשיך בחייו.

מה בן הזוג המאמין צריך לעשות במצב שכזה? למה הכוונה להיות חופשי?

1. רווקות תמידית: שאול מציע להישאר פנויים, כמוהו; מכיוון שהפנויים והפנויות יכולים להתמקד יותר בשירות אלוהים (פסוק 8).

2. רווקות זמנית: כל עוד בן הזוג הלא מאמין נשאר רווק ולא נאף, ראוי לחכות ולראות אם הוא יצטער ויחזור בתשובה. בדרך זו ימעטו מעשי הניאוף והזנות.

3. להתחתן שוב אך רק עם בן זוג מאמין (ראה פסוק 2).

שימו לב ששאול השליח לא פירט 10 אופציות, אלא נגע במספר עקרונות. אני מאמין ששאול נשאר נאמן לעיקרון הבסיסי הטוען: זוג נשוי הם "בשר אחד" שאסור להפרידו. הנישואים הם מחויבות לחיים.

סיכום:

1. בעל ואישה הם "בשר אחד"; ומה שאלוהים חיבר אל לו האדם להפריד.

2. אלוהים שונא גירושין. אלוהים מצפה מהבעל והאישה לאהוב זה את זו, ולהתייחס אחד לשני כבני ברית.

3. אלוהים מצפה מילדיו המאמינים להינשא רק למאמינים כי כך מובטחת שלמות נישואיהם וברכתם. כמו כן, ילדיהם יקראו "זרע אלוהים".

4. לעומדים להינשא ולרווקים, אני מציע להשתתף בשיעורי הכנה לנישואים במסגרת הקהילה. ראוי לשמוע מניסיונם של בעלי ניסיון שפעלו על פי דבר אלוהים ונהנו מברכותיו בנישואיהם.