פרק א, פסוקים 1-12 –

א: מבוא לאיגרת;

ב: איך להגיב נכונה בזמנים קשים

מבוא לאיגרת

מדוע בחרנו בלימוד ספר יעקב? – מכיוון שהספר פותח ומתמקד בהנחיות מעשיות לחיים משיחיים.

בפרק א יעקב מלמד את האחים באמונה איך להגיב ולהתמודד כראוי בעת צרה, סבל וכל ניסיון שבא עליהם. הנחיותיו של יעקב לחיים משיחיים מעשיים מאפשרים לנו למדוד את אמיתות ישועתנו ורמת בגרותנו הרוחנית.

יעקב פונה אל קהל המאמינים ומבקש מהם להתבגר באמונה.

מי הוא יעקב?

פסוק 1:

"יַעֲקֹב, עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ..."

ישנם בברית החדשה מספר אנשים בשם יעקב אשר יכלו להיות כותבי האיגרת,

אך המתאים מכולם הנו יעקב, אחיו למחצה של ישוע המשיח.

יעקב לא כותב כי הוא האח, וזאת בגלל הצניעות.

לאחר שמרים הרתה לרוח הקודש וילדה את ישוע, נולדו לה וליוסף ילדים שאחד מהם היה יעקב (מתי י"ג 55-56, מרקוס ו' 3).

אחיו למחצה של ישוע לא האמינו בו כמשיח ואדון בעת שהיה בארץ, (יוחנן ז' 5), אך לאחר צליבתו הם נכחו עם השליחים בעליית החדר (מעשי השליחים א' 14).

מה גרם לשינוי?

לאחר שקם מן המתים, נראה ישוע ליעקב, זה השתכנע במשיחיותו, וחלק את עדותו עם שאר האחים (ראשונה לקורינתים טו 7).

יעקב הפך להיות אחד מעמודי התווך של הקהילה הראשונה בירושלים, (גלטיים ב' 9), והיה האחד אשר מיתן את הסערה במהלך האסיפה הראשונה שהייתה בירושלים (מעשי השליחים טו).

המסורת מציינת שיעקב נרצח ע"י הפרושים אשר שנאו את עדותו האמיצה. הוא נזרק מן המקדש והוכה למוות.

איזה סוג אדם היה יעקב?

על מנת לעמוד בראש הקהילה הראשונה, יעקב היה חייב להיות מאמין למופת ובוגר באמונתו.

הדרך שבה הנהיג בשלווה את הקהילה, בתקופה שבה ההנהגה הרוחנית הממסדית מסתייגת ואף מחרימה ורודפת את המאמינים, הייתה עדות נפלאה לגדולתו.

ככל הנראה יעקב היה נשוי – (ראשונה לקורינתיים ט' 5).

המסורת מוסיפה שיעקב היה איש תפילה, ולכן רואים דגש רב לתפילה באיגרתו. עוד אומרים, שמרוב תפילה – ברכיו היו קשות כשל גמל.

למי כתב יעקב את האיגרת?

"לשְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁבָטִים שֶׁבַּגּוֹלָה" (פסוק 1ב).

יעקב כתב ליהודים מאמינים אשר התגוררו מחוץ לגבולות הארץ.

בעקבות אותם גלי רדיפה אחר המאמינים, נפוצו הרבה מהמאמינים הראשונים לסביבות המזרח התיכון (ראה מע"ש ח 1-4).

למרות אי הנוחות שבתפוצה, יכלה הבשורה להגיע רחוק יותר.

אותם קהילות של יהודים מאמינים בישוע סבלו דחייה וניצול בשל היותם זרים בין הגויים, וסבלו ניכור משאר היהודים הלא מאמינים.

הקהילות הללו הזדקקו לעזרה כמו כל קהילה אחרת, ויעקב כאב, שולח להם מכתב עידוד ועזרה ... 

איך להגיב נכונה בזמנים קשים

[יעקב מציין שמכתבו נועד לשניים עשר השבטים. מכאן ניתן להסיק שבעת כתיבת האיגרת ניתן היה למצוא ולזהות נציגים מכל אחד משבטי ישראל. לפיכך, מגלות בבל עלו צאצאים מכל השבטים].

פסוקים 12-2:

2 לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה חִשְׁבוּ זֹאת, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת,
3 שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי בְּחִינַת אֱמוּנַתְכֶם מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת.
4 אֲבָל שֶׁתְּהֵא הַסַּבְלָנוּת שְׁלֵמָה בְּפָעֳלָהּ, לְמַעַן תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וּבְלֹא דֹּפִי וְלֹא יֶחְסַר לָכֶם דָּבָר.
5 אִישׁ מִכֶּם אִם יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לַכֹּל בִּנְדִיבוּת וּבְלֹא גְּעָרָה, וְתִנָּתֵן לוֹ.
6 אַךְ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי סָפֵק, כִּי בַּעַל־סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַנִּדְחָפִים וְסוֹעֲרִים מִפְּנֵי הָרוּחַ.
7 אוֹתוֹ הָאִישׁ אַל יַחְשֹׁב כִּי יְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מֵאֵת יהוה,
8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו.
9 יִתְהַלֵּל הָאָח הַדַּל בְּרוֹמְמוּתוֹ,
10 וְהֶעָשִׁיר שֶׁיִּתְהַלֵּל בְּשִׁפְלוֹ, כִּי כְּצִיץ חָצִיר הוּא יַחֲלֹף.
11 הֵן בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת יִיבַשׁ הֶחָצִיר וְיִפֹּל צִיצוֹ וְיֹאבַד חֵן מַרְאֵהוּ; כֵּן גַּם הֶעָשִׁיר יִבֹּל בַּהֲלִיכוֹתָיו.
12 אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו.

יעקב ידע כי המאמינים עומדים בפני קשיים ולא תמיד מצליחים להתמודד אתם.

כמאמין בוגר הוא מציע להם דרך נפלאה להפוך צרות לניצחונות.

המאמין בן זמננו צריך לדעת שהנחיותיו של יעקב נכונות לכל סוגי הניסיונות הבאים עלינו במהלך חיינו. כמו אז גם היום אנשים מתנסים ב: מחלות, בדידות, מוות של קרובים ואלו היקרים לנו, טרור, אבטלה, בעיות כלכליות, רדיפה בגלל אמונתנו בישוע, משברי נישואין, פיתויים וכו...

מכיוון שאין מאמין שאינו חווה במהלך חייו ניסיון מאלוהים, יעקב מציג את חמשת העקרונות הנחוצים כדי להפוך צרות לניצחונות. 

* תזכורת: עלינו לאמץ את חמשת העקרונות הבאים כיחידה אחת:

1. להיות בעלי גישה שמחה – פסוק 2. [חבקוק ג 16-19]

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים (סבלנות) – פסוקים 4, 9-11

4. לב שרוצה להאמין – פסוקים 5-8.

5. אהבת האדון – פסוק 12. המרכיב האיתן

כעת נבחן איך עמדו אנשים המוזכרים בכתבי הקודש בניסיון. ניווכח שכולם נדרשו לאמץ את חמשת העקרונות כדי לעמוד בניסיון באופן מושלם וליהנות מתכליתו. בסיום הניסיון נוכל להבין את התכלית הנפלאה שתיתכן רק אם מסיימים את הניסיון בהצלחה.

לא כל ניסיון ובחינה הסתיימו בהצלחה – נלמד גם על כך.

בנוסף, נלמד מדוע אלוהים אוסר עלינו לנסות אותו...

בשלב זה נבחן מקרים שונים וסיבות שונות לצרות, מבחנים וניסיונות בחיי ילדי אלוהים.

1.      אברהם אבינו – בראשית כב

אנו מודעים לאברהם כבר מבראשית פרק יב. כבר אז אלוהים פעל בחיי אברהם כשהוא ציווה עליו לעזוב את ביתו וארץ מולדתו וללכת לארץ שאלוהים יראה לו.

אברהם למד לסמוך על אלוהים וללכת כל יום לאור המילה של אלוהים – לך אחרי, אני אראה לך את הדרך ואהיה לך מגן ומספק כל צורכך (בראשית יב-יז). אברהם למד שברכת אלוהים השלמה תבוא עליו כשהוא נמצא במקום שאלוהים מראה לו.

המבחן הבא היה הולדת יצחק. אלוהים הבטיח לאברהם שהוא יקים ממנו זרע ושזרעו יהיה ברכה לכל משפחות האדמה (יב 3). אברהם האמין ביהוה, ואלוהים החשיב לו את אמונתו לצדקה – בראשית טו 6, אל העברים יא 6.

שרה הייתה עקרה ואברהם זקן (יח). בשלב בו אינם יכולים להוליד ילדים, אלוהים פעל בגופם והביא להולדת בן ההבטחה – יצחק.

אלוהים הבטיח לאברהם כי מיצחק הוא יוליד עם ולעם הזה הבטיח ארץ נחלה. מן העם הזה אלוהים עתיד להביא את הגואל שיגאל ויושיע את השותפים לאמונתו של אברהם מקללת החטא.

והנה, לאחר שאלוהים הבטיח כל כך הרבה הבטחות התלויות בחייו של יצחק, הגיע הזמן לבחון את אמונתו וביטחונו של אברהם בדבר אלוהים.

בספר בראשית כב אלוהים מנסה את אברהם. אלוהים מצביע על יצחק ומתאר נכונה את היחס הקרוב בין אברהם לבנו יצחק.

יצחק הוא בנם של אברהם ושרה.

יצחק הוא בנו יחידו של אברהם אשר אותו הוא אוהב.

אלוהים מצווה על אברהם להעלות לעולה את הבן הזה אשר ליבו ועיניו של אברהם קשורות בו.

אברהם ידע שבעובדת קיומו של יצחק תלויות כל ההבטחות שאלוהים הבטיח לו.

האם אברהם יביע התפעלות נוכח דרישתו של אלוהים?

האם אברהם יתלונן? ימרוד?

האם אברהם יציע תחליף? רעיון שאלוהים אולי לא חשב עליו...?

האם אברהם יתמהמה כדי להרוויח עוד מספר דקות, שעות, ימים עם יצחק אהובו?

התשובה לכל השאלות היא – לא מוחלט!

אדרבה, באותו הלילה אברהם לא הרבה לישון. השכם בבוקר אברהם היה בדרכו לבצע את מצוות אלוהים (כב 3).

אברהם לוקח את יצחק שהיה אז בסביבות גיל 30 שנה ועימם כמה מעבדיו אל הר המוריה.

כשהגיע ביום השלישי להר המוריה, אברהם ציווה על נעריו להישאר למרגלות ההר ועלה עם בנו יצחק אל ההר.

אברהם אמר לנערים: "...שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם" (פסוק 5).

אברהם ידע שהוא עתיד לחזור עם יצחק.

אברהם ידע זאת לאור הביטחון באמיתות דבר אלוהים אליו [זכור את חמשת העקרונות המלווים אותנו לאורך הניסיון...].

עד כה אלוהים קיים את כל שהבטיח ואמר לו ולכן יכול היה אברהם לסמוך על אלוהים – ללכת על דברו.

אלוהים לא דרש מאברהם את הבלתי אפשרי. אלוהים הראה לאברהם "אור גדול" ולכן גם יכול היה  להעמידו בניסיון גדול.

במהלך ההליכה, יצחק שאל את אביו אברהם: "...הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?"

אברהם ענה לבנו יצחק: "אלוהים יראה לו השה לעולה בני, וילכו שניהם יחדיו..."

בטחונו של אברהם בהבטחת אלוהים העניקה גם ליצחק את הביטחון להמשיך וללכת עם אביו למקום השחיטה.

יצחק לא התנגד ולא מרד.

יצחק לא ניסה להשתחרר ממקומו אלא הציג את גרונו והיה מוכן להיות כלי הוכחת האמונה של אברהם אביו.

תגובתו של יצחק עוזרת לנו לדעת שלאברהם לא היה כל ספק אלא בטחון מוחלט לאורך כל מהלך העקדה.

אברהם ידע לאור הנאמר לו מאלוהים ש:

1.      אם ישחט את בנו הוא עתיד לראות את תחיית בנו מן המתים. אברהם ידע זאת מתוך אמונה באלוהים ולא מתוך ניסיון אישי. ממש כפי שנוח האמין שאלוהים יביא מבול משמיים וזאת לפני שהיה גשם...(בראשית ב 5-6, עברים יא 7).

2.      או, שאלוהים יעצור את התהליך ויספק לעצמו שה לעולה

הידיעה הזו לא הפחיתה מעוצמת הניסיון והמעמד. ידיעת אלוהים והבטחותיו היא חלק מהכוח והיכולת שניתן לנו כדי לעבור בהצלחה את המבחנים שאלוהים נותן לנו.

והנה, כאשר אברהם מניף את המאכלת כדי לשחוט את בנו, מלאך יהוה קורא לאברהם מן השמים ועוצר את התהליך.

מלאך יהוה מבהיר לאברהם שכל העניין היה מבחן, ניסיון שאברהם עמד בו בהצלחה (12).

אלוהים סיפק קורבן אחר – איל שהיה סבוך בסבך בקרניו.

בעוד שהמתועד בספר בראשית מתמקד בנתונים של ההוראה והביצוע, הרי שמחבר איגרת אל העברים מתמקד על המתרחש בליבו ומוחו של אברהם במהלך הניסיון.

באיגרת אל העברים יא מפסוק 8 המחבר מתמקד באברהם:

אברהם הלך לארץ ההבטחה מתוך אמונה באלוהים. בפסוק 6 נאמר שבלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים. אלוהים דורש ציות הנובע מתוך אמונה בו ובדברו ולא רק על בסיס מה שאנו רואים וממששים (אל העברים יא 1).

למרות שעיניו של אברהם ראו את המציאות שמסביבו, עיני ליבו התמקדו על מציאות טובה יותר – זו שבסביבתו של אלוהים.

כשאברהם ישב באוהלים, עיניו הביטו לעבר העיר שאלוהים יבנה ובה אברהם ישכון.

בעת שאברהם הלך בדרך להר המוריה, הוא הגה בהבטחה שאלוהים נתן לו: "כי ביצחק יקרא לך זרע..." (עברים יא 18).

אברהם הלך למקום העקדה וליבו היה משנן את הבטחת אלוהים – ביצחק יקרא לך זרע... למה אלוהים מתכוון?

אברהם הבין שאלוהים יכול להקים אף מן המתים (שם 19).

הניסיונות שאלוהים שם בחיינו גורמים לנו למבחן אמונה. האם ללכת על הדיבר של אלוהים או לנטוש..?

אברהם בחר ללכת באמונה בוטחת על הבטחת אלוהים ולכן זכה למלוא הברכות הראויות לעומדים בניסיון.

עמידתו של אברהם במבחן האמונה העמידה אותו כנקודת ייחוס לאמונה. המאמינים נקראים בני אברהם – גלטים ג 7-9.

מה למד אברהם אודות אלוהים במהלך אותו הניסיון?

א.      אלוהים חייב להיות היקר לנו בחיינו, יותר מכל דבר אחר – משפחתנו או רכושנו.

ב.      לאלוהים הזכות לעשות בחיינו ובחיי היקרים לנו כרצונו. ציות לדבר אלוהים חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות בחיינו.

ג.       הניסיון מאלוהים גורם לנו לשנן את הבטחותיו של אלוהים ואת דברו בכתבי הקודש.

ד.      אלוהים נאמן לדברו. אלוהים מקיים את כל שהוא מבטיח.

ה.      אברהם למד יותר סבלנות וביטחון באלוהים. הצלחה במבחן העניקה לו תוספת שקט נפשי.

ו.        עיני ליבנו ממוקדים בענייני שמיים, במקום בו אלוהים שוכן ולא בדברים הזמניים שבעולם המתכלה (אל הרומים ה 1-5, אל העברים י 34, יב 2).

ז.        הניסיון גורם לנו לבחון את אמונתנו ולזקק את אמונתנו וחיינו – התרחקות מן הרע על כל צורותיו (א-פטרוס א 6-12).

ח.      כשעוברים בהצלחה את הניסיונות שאלוהים שם בחיינו, הוא מברך אותנו (בראשית כב 16-19).

ט.      אהבתו של אברהם לאלוהים גדלה. אברהם למד מה מוכן אלוהים לעשות למענו. אברהם התנסה באלוהים בתחום חדש.

רבותי, אלוהים ידע מראש את רמת אמונתו של אברהם. הניסיון לא היה בעבור אלוהים אלא בעבור אברהם. אלוהים מאפשר ניסיונות שכאלו כדי לזקק את אמוננו וביטחוננו בו. כך אלוהים מעצב את אופיינו ומכין אותנו לשירות הבא, נוסף, שהוא מייעד לנו.

הניסיונות הללו מעצבים את חיינו כך שנהיה דומים יותר לישוע אדוננו – לאדם השלם (קולוסים א 28, אל האפסים ד 13).

ניסיונו של אברהם מלמד אותנו שהוא היה זקוק לאמץ את כל המרכיבים הנחוצים לעמידה בניסיון:

1. להיות בעלי גישה שמחה – יעקב א פסוק 2.

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – יעקב א פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים – יעקב א פסוקים 4, 9-11

4. לב שרוצה להאמין – יעקב א פסוקים 5-8 (עברים יא 6)

5. אהבת האדון – יעקב א פסוק 12. המרכיב האיתן

ללא אהבת אלוהים, אברהם לא היה אפילו משכים לקום מוקדם בבוקר.

אהבת האדון היא המרכיב המכסה על כל הנתונים החסרים לנו במהלך הניסיון.

אהבת האדון היא המרכיב הממלא את ליבנו בשקט וביטחון שאת הצעד הבא אלוהים יכין כדי שנוכל להתקדם בביטחון (א-קורינתים י 13).

אהבת האדון היא המרכיב שממלא את החלל שנוצר עקב אובדן, מחסור או פחד.

אהבת האדון היא המרכיב המאפשר לנו להישען על כל שאר המרכיבים (תהילים כג, צא).

אברהם לא הצליח בכל הניסיונות שעמדו בחייו. אילו היה מאמץ את חמשת העקרונות במבחן עם הגר, חייו וחיינו היו נראים שונים מאוד.

שיעור שני – המשך – איגרת יעקב א 1-12:

יש כאלו הקוראים את הפסוקים הללו וחושבים: מי צריך את הניסיונות הללו? רבים מאיתנו, מפאת חוסר הבנה אומרים: תודה לאל על כל יום ללא בעיה כלשהי...

הבה נבחן מספר פסוקים באיגרת אל העברים פרק יב פסוקים 1-13 המוכיחים שניסיונות ומבחנים מאלוהים נועדו לילדי אלוהים בלבד, וזאת כדי לחזק את אמונתנו באלוהים ולקרבנו אליו – גם אם התהליך אינו בהכרח נעים וקל.

1. "לכן גם אנחנו, אשר ענן עדים כזה אופף אותנו, נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המרוץ הערוך לפנינו,

2. בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלוהים.

3. התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעייפו ולא תרפה נפשכם.

4. עדין לא נלחמתם עד לדם במאבקכם עם החטא,

5. ושכחתם את מלות הנוחם המדברות אליכם כאל בנים: "מוסר יהוה, בני, אל-תמאס,

ואל-תקוץ בתוכחתו;

6. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, יכאיב את-בן ירצה."

7. לשם מוסר סובלים אתם, ואלוהים נוהג עמכם כעם בנים; כי איזהו הבן אשר אביו אינו מייסר אותו?

8. אך אם אתם בלא מוסר, אשר הכל נוטלים בו חלקם, אזי ממזרים אתם ולא בנים.

9. ועוד, האבות שהולידו את גופנו יסרו אותנו ואנו יראנו מהם, הלא כל שכן נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה?

10. הם אמנם יסרונו ימים מעטים על-פי מה שהם ראו לנכון, אך הוא להועיל מייסר אותנו, למען יהיה לנו חלק בקדושתו.

11. כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן ייתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו.

12. על כן אמצו ידיים רפות וחזקו ברכים כושלות;

13. וכוננו נתיבות ישרות לרגליכם, למען לא יסטה הצולע כי אם ירפא."

לאורך פרק יא מחבר איגרת אל העברים מציין את אבירי האמונה הכתובים "בהיכל האמונה".

המחבר מזכיר לנו שאנו לא הראשונים שפוסעים בדרך עיצוב וזיקוק האופי והנפש ולכן עלינו לזכור וללמוד מניסיונם של אחינו המבוגרים יותר...אבותינו, אברהם, יצחק, יעקב וכו.

את הדוגמא המושלמת אנו זוכים לקבל מבן אלוהים, ישוע, הוא ולא אחר מהווה לנו דוגמא ומופת.

המחבר מלמדנו שלאור דוגמת חייהם של אבירי האמונה וישוע המשיח בכבודו ובעצמו, גם אנו חייבים להסיר מחיינו כל מעמסה וחטא המפריעים לנו ללכת בקדושה הראויה והנחוצה לילדי אלוהים.

המעמסה שהמחבר מתכוון אליה היא כל מסורת או מצווה שאיננה מאלוהים ואיננה נחוצה לחיינו הרוחניים בשירות אלוהים, או לחטא שקיים בחיינו.

בפסוקים 2-3 המחבר מלמדנו מה עלינו לעשות במהלך הניסיון כדי להתעודד ולהשלימו בהצלחה. (דגש על סבל הנובע מעובדת היותנו תלמידי ישוע)

"...נרוצה את המרוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלוהים.

התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעייפו ולא תרפה נפשכם..."

ישוע המשיח נשא את עונשנו עליו ולא התלונן. הוא סבל יותר ממה שכולנו אי פעם נוכל לסבול ולא התלונן (ישעיה נג 5-10).

מדוע?

מה עודד את ישוע המשיח לשתוק ולהמשיך לשאת את כאבו בעבורנו?

הוא הביט קדימה לעבר השמחה המחכה לו מעצם קורבנו בעבור חטאינו.

הוא ראה את תבוסת השטן, את הניצחון על המוות, את ההתחברות הקדושה והנצחית עם אביו שבשמים בממלכה חדשה ונצחית יחד עם כל בחיריו מקדם ימי עולם.

הסבל, עזר לישוע להחזיק את עיני ליבו במקום בו הוא ישב ויפעל לאחר שיעבור את הניסיון בהצלחה.

ובכן, מה עלינו לעשות במהלך ניסיון ומבחן אמונה?

א.      לזכור את עדותם של אבירי האמונה אשר הלכו בדרך אלוהים ושאלוהים ברך אותם ושמר עליהם. אלוהים לעולם לא יעזוב אותנו – אל הרומים ח

ב.      להביט ולהתמקד בישוע המשיח – מכונן אמונתנו ומשלימה – הראשית והתכלית, האלף והתו של הווייתנו ולפעול כמוהו. הוא סבל בעדנו והשאיר לנו מופת כדי שנלך בעקבותיו (א-פטרוס ב 21).

ג.       לראות בעיני אמונתנו את השמחה הערוכה לנו כשנחיה לנצח בנוכחות אלוהים. שם נהלל ונשבח את שמו לנצח נצחים. שם נפגוש את שאר הנושעים היקרים לנו שאליהם אנו מתגעגעים בכל יום בו אנו נמצאים בעולם הזה והם כבר נמצאים בנוכחות אלוהים. הסבל גורם לנו להתמקד בנוף הקיים בממלכת אלוהים יותר מאשר בנוף הקיים מסביב לחיינו פה בארץ (אל הפיליפים ג  12-15, עברים יא 10).

ד.      להתפלל בכל עת כדי לא ליפול בחטא ובמלכודות השטן במהלך הניסיון (מרקוס יד 38, מתי כו 41, לוקס כב 40).

מהן התגובות הנפוצות ביותר בעת ניסיון, צרה וסבל?

א.      די נמאס לי, אין לי חלק יותר בישוע. מאז שהלכתי עם ישוע יש לי רק צרות...

ב.      אינני מסוגל להמשיך יותר, אין לי יותר כוח להתמודד עם הסבל או לעמוד בניסיון.

ג.       אלוהים, מדוע?

מה תשובתו של אלוהים לגישות ולתשובות הללו?

לגבי תגובה ראשונה:

כאשר אדם כלשהו "מנער את ישוע מחייו" בגלל קושי או כאב, הוא מוכיח שהוא לא היה מעולם שייך לישוע. אלוהים אפשר את המבחן כדי לגלות נסתרי ליבו (א-יוחנן ב 18-20).

מסקנה זו נובעת מן העובדה שאדם אינו יכול לאבד ישועה (אל האפסים א 4, יוחנן י 29, אל הפיליפים א 6, אל הרומים ח 34-38, יוחנן ג 16).

לגבי תגובה ב.

עלינו לשנן בכל יום את ההבטחות שהוא הבטיח לנו:

א-קורינתים י 13: לעולם לא ייתן לנו מבחן שלא נוכל לעמוד בו אלא תמיד יעניק מספיק חסד כדי שנעמוד בו.

אל הרומים ח 34-38: אהבת אלוהים לעולם לא תעזוב אותנו ובשום מצב.

א-יוחנן ד 4: זה שאיתנו חזק יותר מזה שבעולם...

לגבי תגובה ג.

המחבר מזכיר לנו שכל הסבל שאנו סובלים בחיינו עלי אדמות אינו משתווה לסבלו של ישוע המשיח עבורנו. לפיכך, אל לנו להתלונן או לנסות לברוח מהניסיון שאלוהים באהבתו מעניק לנו.

אדרבה, המחבר מצטט את העיקרון החשוב הכתוב בספר משלי ג 11-12: [אל העברים יב 5-6]. "מוסר יהוה, בני, אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, יכאיב את בן ירצה."

אחים יקרים – שימו לב:

הפסוקים הללו אינם מתייחסים לסבל או כאב הנובעים מפשע שעשינו במתכוון (ראה א-קורינתים יא 27-32).

השיעור הנוכחי מתייחס לניסיונות מאלוהים שנועדו לבחון את אמונתנו ולגדלנו באמונה (א-פטרוס ג 10).

המחבר אומר במילים פשוטות: הסבל והניסיון הקיים בחייו של המאמין בישוע הינו הוכחה חותכת לעובדה שאלוהים אוהב אותך. דרך הניסיונות והסבל, אלוהים מגשים את הדברים הבאים בחיים של ילדיו הנושעים.

א.      מעצב את אופיינו, מזקק את נפשנו וגופנו מכל חטא ורע כך שנגדל באמונה ושיהיה לנו חלק בקדושתו – פסוק 10. שהרי ללא קדושת אלוהים אף אחד לא יכול לראות את פני האדון – פסוק 14.

בכל ניסיון אלוהים בוחן את אמיתות אהבתנו (דברים יג 3).

הניסיונות מאלוהים מגלים לנו מה אנו אוהבים באמת. על ידי תגובתנו להנחיות אלוהים אנו נדע האם אלוהים יקר לנו מכל דבר שבעולם.

האם אנו מושפעים יותר מלחץ חברתי, או איום מאנשים, מאשר מהוראת אלוהים?  

התהליך נקרא "הכשרה" כדי שנייצג את האדון ככלים של כבוד למען שמו (עברים יג 21, אל האפסים ד 13, אל הקולוסים א 28 – האדם השלם...). כאשר אנו הולכים בצדקה, נוכל להציג פרי ראוי לאדון במהלך חיינו עלי אדמות (יב 11, אתם שגרירי המשיח – ב-קורינתים ה).

ב.      אלוהים מוכיח את קרבתו ואהבתו אלינו, שהרי אב מחנך את היקרים לו באמת (יב 7-10). באותה מידה שאנו נרתעים מילד הבז לחינוך ולמוסר הנכון של אביו, כך עלינו להיכנע ולקבל עלינו את מוסר אלוהים כי התכלית היא לטובתנו ולמען שמו של אלוהים.

ג.       אלוהים מאפשר לנו להתנסות בסבל וצרות ולעוברן בהצלחה כדי שנוכל להוות דוגמא לעידוד ושמחה לאחרים העוברים חוויה דומה (ב-טימותיאוס ב 10, קולוסים א 24).

שלבים ב וג כוללים את תהליך כניעתנו לאדון, תלותנו בו והידוק הקשר שלנו עם אלוהים בתפילה וציות.

מחבר איגרת אל העברים לא היה הראשון שהבין את תכלית הניסיונות של אלוהים בחיים של ילדיו.

מלבד הכתוב במשלי ג על ידי שלמה המלך, החכם באדם, הנה לפנינו ציטוטים ודוגמאות מחיי אבירי אמונה נוספים שהבינו היטב שאלוהים מנסה אותנו כי הוא אוהב אותנו וכך עושה כל אבא נאמן.

איוב כג 10: "...כי ידע דרך עימדי, בחנני כזהב אצא..."

איוב עבר ניסיון קשה מנשוא. אלוהים השתמש באיוב כי אלוהים בטח בתומתו של איוב ורצה להציג זאת לפני השטן.

איוב לא ידע את שנעשה בשמים אך הוא ידע גם ידע את תכלית הניסיון – בחנני כזהב אצא.

איוב ידע שהניסיון גורם לו לבחון את כל פנימיותו ולוודא שאין כל חטא פעיל בחייו.

מבחינתו של איוב, הניסיון הקשה זיקק את נפשו – כזהב.

בפרק מב איוב זכה לראות את תכלית הניסיון ולא הצטער על כך אף לא לרגע. אדרבא, הוא התחרט והתבייש ממילים מיותרות שאמר במהלך הניסיון (מ 2-5).

בפרק מ איוב מכנה עצמו חסר ערך (מ 4) ובפרק מב איוב אומר: שמעתי עליך רבות אלוהים, אך כעת זכיתי לראות...

דוד המלך אומר במזמור כו 2: "...בחנני יהוה ונסני, צרפה כליותי וליבי..."

במזמור קלט 23-24 דוד המלך אומר: "חקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי (מחשבותי, צד 19) וראה אם דרך עוצב בי, ונחני בדרך עולם."

דוד מבקש מאלוהים לבחון אותו כי הוא הגיע למסקנה שמבחני אלוהים וניסיונותיו גורמים לו ללכת בדרך הצדק והתום ולהתרחק מחטא על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22). למרות שהדרך מלאה בכאב וסבל, התכלית של הניסיון – קירבה אינטימית לאלוהים וטעימה ממלוא ברכותיו מהוות רווח ופיצוי גדולים יותר מהסבל והכאב הזמניים.

זכריה יג 9:

"והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלוהי."

זכריה מתייחס לשארית של עם ישראל מצרת יעקב. שליש מעם ישראל ייוותר בחיים. את השליש הזה אלוהים מחבק ומברך – איך? אותם הוא מזקק אך רק אלו המזוקקים יקראו בשם יהוה והוא יענה להם.

ירמיה הנביא אומר בפרק כ 12:

"ויהוה צבאות בוחן צדיק רואה כליות ולב..."

ירמיה סבל רבות בהיותו נאמן לאלוהים. ירמיה אף קילל את הרגע בו נולד. למרות זאת, הוא הבין שאלוהים בוחן את ילדיו למען יישארו מזוקקים וראויים להיקרא בניו. את הרשעים אלוהים אינו מזקק אלא להם מכין אבדון.

(ראה גם: דברי הימים א כט 17, תהילים ז 10, משלי יז 3, ירמיה ט 6, תהילים יז 3, סו 10-12, ירמיה ו 27, יב 3)

הבה נבחן פסוק מעניין נוסף בדברי הימים ב לב 31: גם כאן נמצאת המילה – לנסות.

"...וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ עזבו האלוהים לנסותו לדעת כל בלבבו."  [תרגום השבעים – המשולחים אליו]

הפרק דן בחייו של המלך חזקיהו.

סנחריב מלך אשור צר על ירושלים (ישעיה לז, דברי הימים ב לב 20-23).

אלוהים הציל את יושבי ירושלים באופן ניסי. בלילה אחד מלאך יהוה היכה במחנה צבא אשור והרג אותם – 185 אלף חיילים. סנחריב חזר לארצו ושם בניו יוצאי חלציו רצחו אותו.

תבוסת צבא אשור עניינה ביותר את מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל.

הוא שלח שליחים [מליצים] לחזקיה מלך יהודה לברכו על החלמתו, דבר שהיה בגדר נס (מלכים ב יב, ישעיה לט).

השליחים הביאו מתנות רבות לחזקיה וזה איפשר לגאוותו להעפיל.

חזקיהו התפאר לפניהם באוצרותיו ובהצלחתו, ולא אמר כי מאלוהים נבע הניצחון וההחלמה מהמחלה.

המשלחת באה לברר את המופת – ז"א, איך חזקיה הבריא ואולי נכון יותר – איך ובאיזה סוד ודרך הצליח להביס באופן כה מוחלט את כל צבא אשור שצר עליו.

מלך בבל באותה עת ניסה למצוא דרכים להביס את אשור והמקרה שהתרחש ביהודה היה נתון חשוב שמלך בבל רצה לברר.

בגלל גאוותו של חזקיהו, אלוהים עזבו וישעיהו הנביא לא עמד לימינו להדריכו.

הדבר היה ניסיון מאלוהים למען ייוודע מה בליבו של חזקיהו המלך.

כשאלוהים אינו לצידו, המלך חזקיה הבין טוב יותר את אפסותו.

מכאן, ניסיונות בחיים עוזרים לנו להכיר טוב יותר את יכולתנו – אפסותנו. דרך ניסיונות אלו אנו לומדים לדרוש את אלוהים, להצטנע, להישאר ענווים ולקשור ולשייך כל דבר טוב שקורה בחיינו לחסדו הרב של אלוהים ולא ליכולתנו האישית.

אל לנו להתפלא מהדוגמא הזו. אלוהים פעל באופן דומה גם בחייו של שאול השליח. שאול ראה מחזות שמימיים ועל מנת להשאיר את נפשו ענווה, אלוהים שם קוץ בבשרו. בענווה וחולשה פיזית שאול יכול היה לשרת את אלוהים בדרך קדושה ויעילה יותר (ב-קורינתים ב 7).

רבותי, אלוהים אינו בוחן ומנסה כל אדם...

במזמור יא 5-7 כותב דוד המלך:

"יהוה צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס, שנאה נפשו.

ימטר על רשעים פחים אש וגופרית ורוח זלעפות מנת כוסם.

כי צדיק יהוה צדקות אהב, ישר יחזו פנימו."

דוד המלך מציין שאלוהים בוחן את ילדיו הנאמנים וזאת כדי לשמר את צדקתם ומעמדם הראוי בעיניו. אלוהים מזקק את הצדיקים על מנת שיוכלו לראות את פניו – זיכרו כי ללא קדושה לא ניתן לראות את פני האדון (אל העברים יב 14).

את הרשעים אלוהים אינו בוחן. להם הוא מכין את זעמו (ראה גם ב-פטרוס ב 9-22).

לפיכך, יראי אלוהים צריכים להיות מוכנים לכך שאלוהים יבחן את אמונתם ויזקק אותם כל יום וכל היום. ניסיונותיו ומבחניו של אלוהים אינם בהכרח אסונות. הם עוזרים לנו להישאר בדרך הישר וממקדים את עינינו באלוהים ובכל הטוב והראוי בעיניו.

מי שדוחה את ניסיונותיו של אלוהים ומבחניו, הרי שאינו יודע מה הוא אומר במקרה הטוב ובמקרה הרע הרי שהוא מכריז על עצמו כאויבו של אלוהים.

מי שאינו רוצה להיות ברשימת הנבחנים של אלוהים הריהו אומר: אני רוצה להיות ברשימת הנתעבים על ידי אלוהים ומחכים לזעמו.

ניסיונות כמוהם כאימון לשריר. שריר שאינו פועל מתנוון ואינו יעיל לגוף.

הניסיונות בחיינו כמוהם כתמרונים צבאיים לצבא העם. התמרון מחקה מצב מלחמה אמיתי ומציג את המוכנות האמיתית של הצבא לאיומים הנשקפים מסביב. מן הכישלונות לומדים כדי להצליח במקרה של אירוע אמת (ב-טימותיאוס ב 3).

מי שאינו מתרגל, ידע לו שכישלונו מובטח ושהוא מעמיד עצמו כאחד שאינו ראוי לשום משימה ותפקיד (ב-טימותיאוס ד 5).

את ההוכחה לכך ניתן לראות בדברי אלוהים למואב מפי הנביא ירמיה בפרק מח 11-15:

"שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר..."

המילה שאנן מופיעה גם בזכריה א 15 ובדברי עמוס לישראל בפרק ו 1. בכל המקומות השימוש במילה מציין מצב שלילי, מצב של חוסר מוכנות או אכפתיות לגבי המתרחש מסביב.

ההגדרה למילה "שאנן" במילון היא: נטול דאגה, הבוטח בשלוותו ובעשרו, המתעלם מצרת אחרים, אדיש. [נמר – השתנה]

מואב כמוהו כיין צלול השמור בחבית שאף אחד לא טילטל. מכיוון שלא הוריקו אותו מחבית אחת לאחרת, הוא נשאר צלול לחלוטין וריחו נשאר כפי שהיה.

ואיך המטאפורה הזו מתייחסת למואבים?

מואב מעולם לא גלתה, לא עברה מארץ אחת למשנה, ומכאן בטחונה הרב. היין המועבר מכלי לכלי עלול להמיר – לשנות – את טעמו, ואילו מואב, שלא גלתה מעודה, נשארה בעיקשותה ובמריה.

היא בטחה בכוחה המדומה. המציאות שטפחה על פניה הוכיחה לה שהיא לא חזקה כפי שהיא חשבה.

למרות שניסיונות הם דבר שאינו קל, כואב ולעיתים משאיר צלקת בגוף ובנפש, דבר אלוהים מלמדנו שניסיונות הבאים מאלוהים נועדו לבחון את אמונתנו, ותכליתם לקרבנו לאלוהים.

לפיכך, הניסיונות מאלוהים הם האירועים בחיינו שאלוהים משתמש בהם כדי לעצב את אופיינו כך שנידמה יותר לאדם השלם – לדמותו של ישוע אדוננו. דרך הניסיונות אלוהים מכין אותנו לשירות יעיל יותר.

עלינו לזכור שלאלוהים יש תכלית לחיינו והגשמת התכלית דורשת בגרות רוחנית. בגרות רוחנית אינה נרכשת בחנויות כמוצר מדף אלא על ידי הליכה יומיומית עם האדון בציות הנובע מאהבה ואמונה בו.

בפסוק 12 המחבר מעודד אותנו לחזק את ידיהם של אחינו הנמצאים במבחן קשה וסובלים בעבור אמונתם בישוע. העידוד, נחמה ועזרה המושתת מהאחים לאמונה היא חלק מהכלים שאלוהים מעניק לנו כדי לעמוד בניסיון.

רבותי, מבחנו של האח באמונה הוא גם מבחנו של כלל גוף המשיח. כולנו כל הזמן בניסיון! כי את כולנו אוהב אלוהים תמיד.

לסיכום:

מדוע אלוהים מאפשר ניסיונות קשים בחיינו?

1.      ללמדנו כי הוא אוהב אותנו

2.      לבדוק את אמונתנו

3.      להצניענו, להכניע אותנו לרצונו

4.      להרחיקנו מן החטא על כל צורותיו.

5.      למקד את עינינו בשמיים, במקום משכנו של אלוהים ומשכנם של שאר אהוביו.

6.      לגלות מה אנו באמת אוהבים

7.      לאהוב רק את אלוהים ולהעריך את חסדו הרב לנו

8.      לעזור לנו להבין אחרים הסובלים ולעזור להם בניסיונותיהם – מופת לאחרים.

9.      להכיננו לשירות מועיל וקדוש

10.  להעמידנו כאדם חדש הדומה יותר בתכונותיו ואופיו לישוע המשיח (גלטים ד 19).

אלו עקרונות עלינו לאמץ בכל ניסיון וצרה?

1. להיות בעלי גישה שמחה – פסוק 2. [חבקוק ג 16-19, מע"ש טז]

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים (סבלנות) – פסוקים 4, 9-11. תן לאלוהים להשלים את מה שהוא התחיל בך...

4. לב שרוצה להאמין – פסוקים 5-8.

5. אהבת האדון – פסוק 12. המרכיב האיתן

מומלץ ביותר לקרא את דברי שמעון פטרוס באיגרת הראשונה לפטרוס ד 12-19.

שיעור שלישי – המשך – איגרת יעקב א 1-12:

בשיעור הנוכחי נתמקד בפסוקים 5-12 אך נקרא את כל הקטע.

1. "יַעֲקֹב, עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, דורש בשלום שְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁבָטִים שֶׁבַּגּוֹלָה.

2 לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה חִשְׁבוּ זֹאת, אַחַי, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים בְּכָל מִינֵי נִיסְיוֹנוֹת,
3 שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי בְּחִינַת אֱמוּנַתְכֶם מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת.
4 אֲבָל שֶׁתְּהֵא הַסַּבְלָנוּת שְׁלֵמָה בְּפָעֳלָהּ, לְמַעַן תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וּבְלֹא דֹּפִי וְלֹא יֶחְסַר לָכֶם דָּבָר.
5 אִישׁ מִכֶּם אִם יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹוהִים הַנּוֹתֵן לַכֹּל בִּנְדִיבוּת וּבְלֹא גְּעָרָה, וְתִנָּתֵן לוֹ.
6 אַךְ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי סָפֵק, כִּי בַּעַל־סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַנִּדְחָפִים וְסוֹעֲרִים מִפְּנֵי הָרוּחַ.
7 אוֹתוֹ הָאִישׁ אַל יַחְשֹׁב כִּי יְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מֵאֵת יהוה,
8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו.
9 יִתְהַלֵּל הָאָח הַדַּל בְּרוֹמְמוּתוֹ,
10 וְהֶעָשִׁיר שֶׁיִּתְהַלֵּל בְּשִׁפְלוֹ, כִּי כְּצִיץ חָצִיר הוּא יַחֲלֹף.
11 הֵן בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת יִיבַשׁ הֶחָצִיר וְיִפֹּל צִיצוֹ וְיֹאבַד חֵן מַרְאֵהוּ; כֵּן גַּם הֶעָשִׁיר יִבֹּל בַּהֲלִיכוֹתָיו.
12 אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִיסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּיסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו."

במהלך שני השיעורים הראשונים ציינו חמש נקודות שעלינו לאמץ בכל ניסיון הנובע מאלוהים.

1. להיות בעלי גישה שמחה – פסוק 2. [חבקוק ג 16-19, מע"ש טז]

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים (סבלנות) – פסוקים 4, 9-11. תן לאלוהים להשלים את מה שהוא התחיל בך...

4. לב שרוצה להאמין – פסוקים 5-8.

5. אהבת האדון – פסוק 12. המרכיב האיתן

בשיעור הנוכחי נרחיב את עקרונות 4 ו- 5.

לפני כחודש שמעתי על משבר בחייו של אדם שהכרתי כמאמין בוגר. לא שמעתי אודותיו זמן רב והנה מה ששמעתי שבר את ליבי. משפחתו התפרקה, הוא מתכחש לאמת דבר אלוהים ויותר מכך הוא גם מהווה פה ושופר לאלו הדוחים את אלוהים וישועתו.

הניסיון שפקד את חייו לא היה קל. הניסיון זעזע וטילטל את כל שהיה לו בעולם הזה. הניסיון בחן האם הוא יאחז בישוע או בכל דבר אחר. במבחן החשוב בחייו הוא בחר לאחוז בעולם ולא באדון.

אותו ניסיון גילה לאותו אדם את האמת שהייתה בנפשו. הניסיון גם הוכיח לכל מכיריו המאמינים בישוע שהוא לא היה באמת נושע.

רבותי, אלוהים מאפשר את הניסיונות הקשים דווקא כדי להציג בפומבי את ילדיו האמיתיים ולגלות באופן חד משמעי את אלו שאינם נושעים וזקוקים לישועה. בתקווה שכעת יפנו לאדון באמת.

כך הקהילה יכולה לדעת מי הוא באמת בן המשפחה הנצחי שראוי כי ישרת את אלוהים בגוף המשיח, ומי אינו שייך לאדון וזקוק לבישור.

משבר – ניסיון, מגלה מה באמת הדבר היקר לנו בחיים. האם אז נפנה לאדון או לדרך אחרת?

האם נאחז באדון ודברו כקרש הצלה יחיד או נפנה למקור אחר שבעיננו הוא חזק ומוחשי יותר?

מה שנבחר לאחוז בעת משבר וניסיון קשה יוכיח במה אנו מאמינים ומה אנו אוהבים באמת.

קשה לי לומר את המילים הללו אך זוהי בדיוק המסקנה הנובעת מדבריו של יעקב. אני מתפלל לישועתו ולשלום במשפחתו. אני מתפלל שאותו מכר ייכנע לפני אלוהים, יחזור בתשובה ויזכה לראות את משפחתו עומדת על רגליה ומשרתת את האדון.

רבותי, איך ניתן לדעת מי גיבור?

לא לומדים גבורה בבית ספר כלשהו.

גבורה מגלים בעת אירוע או משבר הדורש תעוזה, הקרבה ויכולת.

הגיבור מתגלה כאשר הוא מקריב מעצמו ופועל למען אחרים, כאשר הוא פועל בתעוזה ברגע שאחרים מפנים ראש, פונים אחור או מפחדים לעשות את הדבר הנכון מחשש לחייהם או הפסד כלשהו.

באותה דרך, אמונה אמיתית מתגלית ונבחנת בתגובה למקרים המתרחשים בחיינו.

מבחני האמונה עוזרים לקהילה ולחברת הנושעים לדעת מי מהמתחברים עימהם הם אכן אחים בישוע או חברי מתנ"ס (מועדון תרבות נוער וספורט).

אל לנו להראות פנים של מופתעים מהמילים הללו, למרות שהן נשמעות כמילים של משפט.

הוראתו של יעקב מזכירה את משל הזורע של ישוע המשיח (לוקס ח 4-15, מתי יג 1-23, מרקוס ד 1-20).

הזרע הוא דבר אלוהים – הבשורה.

ישוע ציין ארבע סוגים של קרקע שעליהן נפל הזרע.

א.      שולי הדרך 

ב.      על הסלע 

ג.       בין הקוצים

ד.      אדמה טובה.

כולם שמעו את דבר אלוהים, חלקם שמחו כאשר שמעו את הבשורה אך רק סוג אחד הניב פרי ראוי לאלוהים.

אלו המתמידים עם האדון ואוחזים את ידיו בכל מצב הם הנושעים. כל השאר מעולם לא הכו שורש בליבו של ישוע המשיח. כישלונם בניסיון רק מוכיח זאת [א-יוחנן ב 19].

חלקם אמרו ועשו דברים שמאמינים צריכים לומר ולעשות, אך אלוהים ידע את נסתרי ליבם. הוא ידע את התכלית של כל משפט שאמרו וכל מעשה שעשו.

בפסוק 13 כתוב: "...זמן מה יאמינו ובעת ניסיון יסוגו...". 

מכיוון שאלוהים בוחן את כולנו, אני מתפלל שכולנו נאחז את יד האדון כאשר "האדמה תתערער" מתחת לרגלינו.

הניסיונות של אלוהים לא נועדו מעולם להרוס את אמונתנו אלא להעמידה במבחן ולמדוד את עוצמתה. הניסיונות מאלוהים גם מאפשרים לנו להתנסות בטובו וחוזקו של אלוהים למען נתבגר באמונה.

בפסוקים 5-8 יעקב מציין מהם כלי העזר שאלוהים מעמיד לרשות ילדיו כאשר הם באים בניסיון.

5 "אִישׁ מִכֶּם אִם יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לַכֹּל בִּנְדִיבוּת וּבְלֹא גְּעָרָה, וְתִנָּתֵן לוֹ.
6 אַךְ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי סָפֵק, כִּי בַּעַל־סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַנִּדְחָפִים וְסוֹעֲרִים מִפְּנֵי הָרוּחַ.
7 אוֹתוֹ הָאִישׁ אַל יַחְשֹׁב כִּי יְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מֵאֵת יהוה,
8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו."

אחים ואחיות לאמונה. אדם אשר חייו הזדעזעו מבלה זמן רב בשאלות כגון:

מדוע קרה מה שקרה? מה התכלית למקרה או האירוע?

מה עלי לעשות כעת? איך עלי לפעול?

מה שאדם העומד בניסיון צריך היא חכמה כדי לעבור את המבחן בהצלחה.

החכמה שיעקב מתייחס אליה בפסוקים אלו היא הדעת והבינה המעשית הניתנים מאלוהים כדי לדעת איך לפעול, מה לומר ומה לא לעשות דווקא במהלך הניסיון הבוחן את אמונתנו.

הידיעה הבטוחה של מה לעשות ואיך לעשות בעת ניסיון היא המרכיב העוזר לנו להתמודד עם הפחד והקושי. החכמה שאלוהים מעניק לעומד בניסיון מרחיקה את הפחד והקושי וממלאה את ליבו וחייו בשמחה ורגיעה. החכמה הניתנת מאלוהים מדגישה למאמין את מקומו וריבונותו של אלוהים בחייו ומעודדת אותו בעובדה שאלוהים שולט ומדריך בכל צעד.

מכיוון שהניסיון נובע מאלוהים, יוצא אם כן שגם החכמה להצליח בניסיון חייבת לבוא מאלוהים ולא משום מקור אחר.

את האמת הזו אמר איוב בפרק כח 12-13:

לאחר שאיוב ציין שכל המתכות היקרות נמצאות בקרקע, ואת כל אחת מהן האדם הצליח לדלות, הוא שואל:

והחכמה מאין תימצא, ואי זה מקום בינה? לא ידע אנוש ערכה, ולא תימצא בארץ החיים

בפסוקים 23 ו- 28 איוב גם עונה ואומר:

23. אלוהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה.

28. ויאמר לאדם הן יראת אדוני היא חכמה, וסור מרע בינה.

שלמה המלך אמר בספר משלי פרק ח שהחכמה שוכנת אצל אלוהים והיא זועקת בחוצות העיר – שמעו לי, קחו אותי!

למרות שחכמת אלוהים בשמים, אצל אלוהים, היא אינה רחוקה או בלתי ניתנת להשגה לבני האדם.

החכמה נגישה אך התנאי ליהנות ממנה הוא – כניעה מוחלטת לאלוהים ושייכות לו בכל.

אלוהים אינו מתחבא מאלו הקוראים לו בלב שבור הנתון לו באמת – תהילים נא 18-19.

אם כן, אם מישהו רוצה חכמה עליו לפנות לאלוהים.

יעקב מצווה על המאמינים – מי שחסר לו חכמה, יבקש מאלוהים! זו הוראה ולא המלצה!

איך ובאילו כלים אלוהים רוצה שנשתמש כדי לקבל חכמה כדי לעבור את הניסיון בהצלחה?

א.      תפילה. בקשה מלב כנוע ושבור הזועק לאלוהים באמונה שלמה שייתן את ההבנה והכיוון למצוא את התשובה והכוח במקום הנכון. את הכוח לציית לאלוהים כאשר נדע איך עלינו לפעול. רוח הקודש השוכן בנו ייתן לנו את התשובה או ינחה אותנו למקום בה נמצא תשובה. ראה מה נכתב על תפילת צדיק בפרק ה 16. יעקב מציין את תפילתו של אליהו כדוגמא. אלוהים אינו אדיש לתפילת צדיקיו (א-יוחנן ה 14-15).

ירמיה הנביא פונה אל עם ישראל לפני היציאה לגלות ואומר להם את המילים הבאות:

"...כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום יהוה, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה. וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם. ובקשתם אותי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם. ונמצאתי לכם נאום יהוה..." (ירמיה כט 11-14)

דניאל הנביא היה מודע לפסוקים הללו וראו איך הוא התפלל ואת תגובת אלוהים לתפילתו (דניאל ט).

הצרה דוחפת אותנו להתפלל, ולהתמסר בכל ליבנו לאלוהים (מרקוס יד 38). אם לא נעשה זאת אלוהים עשוי להאריך את תוקפה...

ב.      דבר אלוהים: כתבי הקודש מלאים בדוגמאות שבהן ילדי אלוהים לאורך ההיסטוריה התנסו בניסיונות דומים לשלנו. עלינו לבקש מאלוהים חכמה כדי להבין את המקרים, ואמונה רבה לפעול על פי הנחייתו. לעיתים אנו זקוקים לפסוק אחד הפותר תעלומה גדולה. בכל מקרה, עלינו לאמץ את ההנחיות בדבר אלוהים ללא סייג או עוררין ולא להסתמך על בינתנו (משלי ג 5-7, תהילים לז 4-5).

ג.       אחים ואחיות באמונה. מאמינים אחרים התנסו בעבר במקרה דומה לשלי ויכולים לעודד אותי ולהדריכני איך לפעול כדי לעבור את הניסיון בהצלחה, ולחוות את ברכת אלוהים.

אם אנו דוחים אחד מהמרכיבים הללו, אנו עלולים לדחות את הכלי היחידי שאלוהים בחר לתת לנו כדי לעבור את הניסיון בהצלחה.

המרכיבים שציינתי מוכיחים לכולנו שחלק ממטרת הניסיונות של אלוהים בחיינו היא להוכיח את אפסותנו ומצד שני את תלותנו המלאה בחסדי אלוהים כדי להצליח במבחניו. הניסיונות נועדו לקרבנו לאלוהים.

חבריו של איוב היו מלאים בעצות ודעות ולבסוף אלוהים הוכיח שכולם שגו אך רק הוא אלוהים צודק.

אנשים רבים פונים לכל האפשרויות הארציות ואינם שוטחים את פניהם לפני אלוהים.

לחסרי אמונה הבלתי נושעים הפתרונות הללו נשמעים מופשטים אך יראי אלוהים יודעים שהתשובה לכל בעיה טמונה בפניה לאלוהים באמונה כנה ובלב שאינו חצוי.

יעקב מבהיר בפסוק 5: אלוהים נותן חכמה בנדיבות ובלא גערה...

אלוהים אינו נוטש אותנו בעת המבחן אלא אדרבא הוא מטה אוזן ומוכן בכל רגע לשמוע את בקשותנו.

אם מישהו זקוק לחכמה כדי לעבור את הניסיון בהצלחה, שידע לו שאלוהים יותר משמח לתת לו את כל הנתונים וכל הכלים הנחוצים ובשפע וכל זאת רק כדי שיעבור את המבחן בציון 100.

אם אדם נכשל בניסיון, לעולם אינו יכול להאשים את אלוהים. אלוהים מבחינתו מתחנן ואומר – בוא אלי, תבקש ממני את כל מה שאתה צריך ואני אתן ובשפע אתן.

יעקב לא מחדש דבר במילים אלו.

ישוע המשיח כבר הבהיר זאת בדרשה על ההר בבשורת מתי פרק ז 7-12:

האם אב ייתן לבנו אבן אם הילד יבקש לחם?

האם ייתן לו נחש אם יבקש ממנו דג?

כך גם אלוהים אבינו האוהב ייתן למבקשים ממנו את כל הטוב כדי להשלים את רצונו.

במזמור פא 11-17 אלוהים מבהיר באופן כל כך ציורי את כוונתו.

תפתחו את הפה ואמלא אותו עד תום. אתם סובלים כי אינכם פונים לאלוהים...

אם נקרא את כל הפסוקים הללו במהלך ניסיון וצרה, אנו נתחזק מאוד ונעמוד איתן עד לניצחון המושלם. אנו נבין טוב יותר מדוע נעשים דברים, ליבנו יהיה מלא יותר בשלום ושלווה במהלך מצב או אירוע. אנו נדע להגיב ולפעול בדרך שתוביל לברכה ולא להמשך של סבל.

שימו לב שיעקב אכן מעמיד תנאי אחד חשוב בפסוק 6:

6 אַךְ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי סָפֵק, כִּי בַּעַל־סָפֵק דּוֹמֶה לְגַלֵּי הַיָּם הַנִּדְחָפִים וְסוֹעֲרִים מִפְּנֵי הָרוּחַ.
7 אוֹתוֹ הָאִישׁ אַל יַחְשֹׁב כִּי יְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מֵאֵת יהוה,
8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו.

רבותי, אלוהים קורא את עמוקות ליבנו כאשר אנו מתפללים ומניחים לפניו את בקשותינו.

אלוהים יודע בדיוק אם אנו תלויים רק בו או מתפללים רק כדי לצאת ידי חובה, מתוך הרגל, או חושבים שאלוהים הוא רק אופציה אחת מתוך מספר אפשרויות...(א-מלכים יח 21), התגלות ג 14-22 – לאודיקאה).

אלוהים יודע את הסיבה המדויקת לכל בקשה, ומסיבה זו הוא עונה רק על הבקשות הנובעות מתוך לב כנה השייך רק לו ושנועדו למלא את רצונו בחיים שלנו.

מי שפונה לאלוהים בתפילה אך בליבו יש ספק אם אלוהים מסוגל לעשות או רוצה לעשות, אז שידע לו למפרע שאלוהים לא יענה לבקשה שכזו בכלל או לא יענה לה במלואה.

ספק לגבי יכולתו של אלוהים זה כמו וירוס קטלני במערכת רגישה.

ספק לגבי יכולתו ואהבתו של אלוהים כלפינו מזהם את ההתחברות שיכולה להיות לנו עימו.

ספק לגבי יכולתו וקדושתו וטוהרו של אלוהים זה בדיוק החריץ והסדק שהשטן חפץ לבנות במוחנו כדי שלא נעשה בדיוק את רצון אלוהים.

מי שמטיל ספק ביכולתו של אלוהים למלא את מה שאלוהים מבטיח או מטיל ספק בתכונותיו המושלמות של אלוהים, הריהו אינו מכיר היטב את אלוהי התנ"ך ואינו מפקיד ללא עוררין את חייו ונפשו בידיו.

אדם שכזה אל יתפלא אם לא יעבור את הניסיון בהצלחה כי מראש הוא לא בוטח שאלוהים מסוגל לפתור את בעייתו בשלמותה.

לעומת זאת, מי שליבו מלא באמונה ואין לא כל ספק לגבי יכולתו של אלוהים למלא את הבטחותיו הרי שיוכל לממש בחייו את הבטחותיו של ישוע המשיח – מתי כא 21-22: אם יש לכם אמונה ואינכם מפקפקים, תגידו להר להיעקר ולהיזרק לים וכך יהיה...[ראה גם יוחנן יד 13-14].

בעל הספק דומה לאדם חסר יציבות רוחנית. הוא נמשך לכל לימוד או דרך שנראית לו מושכת או נכונה באותו הרגע. היו בינינו כאלו שנשארו עד שנתבקשו להקדיש יותר לאדון...עד שנדרשו להוכיח את שייכותם לאדון...

בעל הספק במקרה הטוב הוא אדם חסר בגרות רוחנית ובמקרה הרע חסר ישועה.

במקרה של אדם צעיר באמונה, הלימוד בקהילה נועד להדריכו להכיר את האמת, לבטוח בדבר אלוהים, לדחות כל לימוד שקרי ולהכשיר אותו לשרת את האדון (אל האפסים ד 12-14).

במקרה של אדם שאינו נושע, סטייתו מן האמת ואחיזתו בשקר מהווה הוכחה שהוא לא נטע שורש ועוגן בישוע.

עלינו לעודד, לאהוב, לתמוך ולהתפלל בעדו כל עוד הוא מעוניין לשמוע ולשקול את אמת הבשורה.

בפרק ד פסוקים 1-10, יעקב מבהיר מדוע רבים מתפילותינו אינן נענות.

1. "מאין הסכסוכים והמריבות אשר ביניכם? האם לא מתאוותיכם הנלחמות בתוך איבריכם?

2. אתם מתאוים ואין לכם. אתם הורגים ומקנאים ואינכם יכולים להשיג. אתם רבים ונלחמים ואין לכם מפני שאינכם מבקשים.

3. אתם מבקשים ואינכם מקבלים מפני שאתם מבקשים מתוך כונה רעה, כדי לבזבז בתאוותיכם.

4. מפירי נאמנות, האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים? לפיכך, מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים.

5. החושבים אתם כי לשווא אומר הכתוב: "בקנאה משתוקק אלוהים לרוח אשר השכין בנו"?

6. ואולם נותן הוא יתר חן. לכן הכתוב אומר "אלוהים ללצים הוא־יליץ ולענוים יתן־חן."

7. על כן היכנעו לפני אלוהים. התייצבו נגד השטן ויברח מפניכם.

8. קרבו לאלוהים ויקרב אליכם. החוטאים, רחצו ידיכם! טהרו את לבבכם, הפכפכי הלב!

9. התענו והתאבלו ובכו; יהפך נא שחוקכם לאבל ושמחתכם ליגון.

10. השפילו עצמכם לפני יהוה והוא ירומם אתכם."

באיגרת השניה לטימותיאוס ב 8 אנו לומדים איך ראוי להתפלל כדי שאלוהים יענה לבקשותינו:

"רצוני שהאנשים יתפללו בכל מקום בנשיאת ידיים טהורות, בלא כעס ובלא מחלוקת..."  

ראה גם תהילים לז 4-5, א-יוחנן ה 14-15.

לפיכך, אלוהים מעוניין לענות לכל בקשותינו כילדיו בתנאי שהבקשה נועדה להרחיקנו מן החטא, לקרב אחים אחרים לאלוהים ולפאר את שמו. כל סיבה אחרת לא תיענה על ידי אלוהים (מתי ו 33).

בפסוק 8 יעקב אומר:

8 בִּהְיוֹתוֹ אִישׁ הַפּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים הֲפַכְפַּךְ בְּכָל דְּרָכָיו.
איש הפוסע על שני הסעיפים מתייחס לאדם בעל אישות כפולה. אדם בעל שני מוחות, שני מיקודים. שתי אהבות.

מבחינתו של אלוהים, אם אינו היחיד בחיינו, נפשנו וליבנו, אז הוא אינו שם בכלל.

אלוהים רוצה שחיינו וכל מאודנו יהיו נתונים לו ורק לו. זאת משמעות הפסוק: ואהבת את יהוה אלוהיך בכל נפשך ומאודך (דברים ו 5). במשפט הזה אין מקום לעוד אחד מלבד אלוהים. מי שאינו מקיים את הפסוק הזה, אינו שייך לאלוהים (ראה גם יעקב ד 4, 8).

"ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים..."

הבה נסכם את פסוקים 5-8:

בעת ניסיון או משבר עליך לפנות לאלוהים לבקש חכמה על מנת לעבור את הניסיון בהצלחה.

עליך לפנות לאלוהים באמונה שלמה ובוטחת שאלוהים יענה ויעניק לך את כל הנדרש כדי לעמוד בצדק וקדושה איתן לאורך הניסיון. שאלוהים יעניק לך את ההבנה אודות הניסיון ואת הכוח והאמונה לציית לאלוהים בכל אשר יורה לך.

עליך לזכור את התנאים שאלוהים הציב:

שבאמת תאמין לו ובו. שלא יהיה לך שמץ של ספק לגבי יכולתו של אלוהים לשמוע ולפעול למענך עד לניצחון. אם יהיה לך איזהו ספק לגבי אלוהים, תהיה דומה לשמעון פטרוס אשר הסיר את עיניו מישוע המשיח ונתן למציאות להפילו על הפנים...

בפסוקים 9-11 יעקוב מלמד אודות תכונת הענווה החיונית ביותר הנדרשת מכל ילדי אלוהים בין אם הם עניים או עשירים. הענווה היא המכנה המשותף לכל אחד מילדי אלוהים. הניסיונות בחיינו מוודאים בין היתר שנישאר בדיוק במקום בו נראה רק את אלוהים כעיקר וכל יכול.

9 יִתְהַלֵּל הָאָח הַדַּל בְּרוֹמְמוּתוֹ,
10 וְהֶעָשִׁיר שֶׁיִּתְהַלֵּל בְּשִׁפְלוֹ, כִּי כְּצִיץ חָצִיר הוּא יַחֲלֹף.
11 הֵן בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת יִיבַשׁ הֶחָצִיר וְיִפֹּל צִיצוֹ וְיֹאבַד חֵן מַרְאֵהוּ; כֵּן גַּם הֶעָשִׁיר יִבֹּל בַּהֲלִיכוֹתָיו.

יעקב פונה בראשונה לאח העני מבחינה כלכלית ולאו דווקא רוחנית.

זיכרו שבתקופה המדוברת רבים מהמאמינים בישוע היו חסרי כל. בעקבות אמונתם בישוע הם נרדפו על ידי השלטונות והוחרמו על ידי קרוביהם. רבים עקרו לאזורים רחוקים באסיה הקטנה והתחילו את חייהם מאפס, חסרי כל בעולם הזה.

יעקב מצווה על האח העני ואומר לו: אתה העני, תשמח ותחגוג בעובדה שאתה ילדו של אלוהים ונחשב לנבחר וקדוש בעיני אלוהים. תשמח בעושר הרוחני שהוא מנת חלקך בישוע המשיח.

אתה החסר כל בעולם הזה תשמח כי יש לך חלק בירושת המשיח ולכן תחגוג בכל יום בשמחה המחכה לך ליד אלוהים.

רבותי, שמחה אמיתית שכזו היא סימן היכר מובהק של אמונה המשורשת בישוע המשיח.

אמונה המחשיבה את שבשמים כמציאותי יותר ממה שיש בארץ היא סימן לאמונה בריאה.

העני רעב אך יש לו את לחם החיים.

העני צמא אך יש לו מי חיים.

העני חסר כל בעולם נזה אך יש לו אוצרות נצחיים.

העני נדחה על ידי אנשים אך נבחר ומקובל על ידי אלוהים.

העני אולי חסר בית בארץ אך יש לו מעון פאר בשמים.

שמחו העניים כי עיני אלוהים עליכם לשמריכם ולספק לכם את כל שאתם זקוקים לו כדי למלא את תכלית אלוהים בחייכם (אל הרומים ח 17 – סובלים אנו עימו כדי שנזכה לכבוד עימו...).

במילים פשוטות: אם שמחתך ועושרך תלויים ובנויים על אוצרות ארציים, אתה עלול להתאכזב, אך אם שמחתך תלויה על אוצרות שמימיים בזכות ישוע המשיח, כי אז לעולם לא תתאכזב.

יעקב פונה אל האח העשיר ואומר לו:

אתה העשיר ובעל האמצעים תתהלל בענוותך, בתלותך המוחלטת באלוהים ולא בעושר ארצי.

גם עשיר מאמין יודע ורבים שאף אינם מאמינים שכסף אינו יכול להבטיח הצלחה בכל ניסיון וכסף אינו יכול לקנות שמחה אמיתית ונצחית.

על העשיר להעמיד כל הזמן לנגד עיניו את העובדה שהוא חסר כל לפני אלוהים ועל מנת להצליח בניסיון כלשהו, הוא תלוי לחלוטין בחסד אלוהים ולא בכליו הארציים.

יעקב מבהיר לעשיר שאולי לא הפנים עדיין את ריבונותו של אלוהים.

העושר הארצי אינו הביטחון לנצחיות ועמידה איתנה לאורך זמן. כל עושרו של העשיר וכל כוחו הארצי הם זמניים. ממש כמו צמח בקיץ. כמו שהשמש היוקדת גורמת לצמחים להתייבש ולהיעלם, כך יעלם כל דבר שאינו נטוע באלוהים, יהיה אשר יהיה.

לפיכך, ראוי שהעשיר יבטח וישמח בישועתו וקרבתו לאלוהים מאשר בעושרו הארצי שהוא זמני וחסר כל יכולת בניסיונות האמיתיים הנובעים מאלוהים (ישעיה מ 6-8).

ישעיה הנביא אמר את אותם מילים אך סיים ואמר – ודבר אלוהינו יקום לעולם...

בדרך זו, גם העני וגם העשיר תלויים בחסד אלוהים כדי לעמוד בעת ניסיון, ומלאים בשמחה בגלל מעמדם הרוחני אצל אלוהים ולא זה שבארץ.

שניהם צריכים להכריז – כל משאבי אצל אלוהים וממנו אני מבקש את כל צרכי למען אעמוד בניסיון האמונה ואהדיר את שם האדון.

לפיכך, מהן העקרונות עלינו לאמץ כדי לעמוד בהצלחה בניסיונות האמונה?

1. להיות בעלי גישה שמחה – פסוק 2. [חבקוק ג 16-19, מע"ש טז]

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים (סבלנות) – פסוקים 4, 9-11. תן לאלוהים להשלים את מה שהוא התחיל בך...

4. לב שרוצה להאמין – פסוקים 5-8.

5. אהבת האדון – פסוק 12. המרכיב האיתן

זיכרו, הניסיונות לא נועדו לשבור את אמונתנו אלא לגרום לנו להיפטר מכל הישענות על דברים זמניים ולסמוך ולבטוח על אלוהים ועזרתו. הניסיונות מקרבים אותנו לאלוהים ומעצבים את אופיינו כך שנתאים יותר להיקרא ילדי אלוהים.

שיעור רביעי – המשך – איגרת יעקב א 1-12:

בפסוק 12 יעקוב אומר:

12 אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִיסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּיסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו."

אלוהים אינו אדיש לקורבנם של ילדיו והוא מתגמל את ילדיו בדרך האוהבת ביותר.

מלבד ישועה וחיי נצח, ניצחון על המוות ואפשרות לחיות חיי קדושה נצחיים עם אלוהים ובעבור שמו,

יעקב מציין שאלוהים מבטיח גמול מיוחד – 'עטרת החיים' לאלו המחזיקים מעמד בניסיון.

עטרת החיים אינה העטרת היחידה המוזכרת בכתבי הקודש. למעשה, בכתבי הקודש מוזכרים חמש עטרות שהאדון מבטיח לילדיו המטיבים לחיות על פי רצונו המושלם.

העטרות שכתבי הקודש מתכוונים אליהן הן אלו הניתנת לאדם המנצח במירוץ או מאבק ולא לכתר השייך למלך. DIADEM]   = STEPHANOS = CROWN GIVEN TO OVERCOMER.  KINGS CROWN)

העטרות למאמינים מסמלות את ניצחונם במלחמות הרוחניות וניתנות להם במעמד משפט כס המשיח.

א.      מה שמות חמשת העטרות?

ב.      עבור מה אלוהים מעניק את חמשת העטרות?

ג.       מה המאמינים הזוכים בהם עתידים לעשות עימן?

ד.      מה קובעות העטרות?

חמשת העטרות הן:

1.      עטרת החיים: יעקב א 12, התגלות ב 10.

2.      עטרת בלתי נשחתת: א-קורינתים 24-25.

3.      עטרת הצדקה: ב-טימותיאוס ד 6-8.

4.      עטרת השמחה: א-תסלוניקים ב 19.

5.      עטרת הכבוד: א-פטרוס ה 2-4.

מה עלינו לעשות כדי לזכות בכל אחת מהעטרות הללו?

1. עטרת החיים:

מכיוון שאנו ממשיכים בלימוד איגרת יעקוב, הבה נלמד קודם כל אודות 'עטרת החיים':

'עטרת החיים' מוזכרת גם בספר ההתגלות ב 10 כחלק מההבטחה הנפלאה של ישוע המשיח לילדיו הנאמנים בקהילת זמירנה.

"אל תירא מפני מה שאתה עתיד לסבול. הנה עתיד השטן להשליך אנשים מכם לכלא כדי שתנוסו, ותהיה לכם צרה עשרת ימים. היה נאמן עד מוות ואתן לך עטרת חיים." (התגלות ב 10).

המאמינים בקהילת זמירנה פעלו על פי רצון האדון וכאשר האדון ישוע ביקר את מהלכיהם הוא לא מצא כל פגם. למרות שלא היה כל פגם במהלך התנהגותם הקהילתית, צרות בצרורות עמדו לבוא עליהם שעתידות אף לגרום למותם של חלק מבני הקהילה הנאמנים.

שימו לב:

הקהילה נאמנה ולמרות זאת הם עתידים לסבול צרות כואבות מאוד בעבור נאמנותם לאדון (ב-טימותיאוס ג 12).

מכאן, הפסוקים הללו מחזקים את מה שלמדנו באיגרת יעקב שתכלית הצרות זה לא רק להוות עונש עבור חטא אלא בין היתר:

לנסות את אמונתנו, לסנן את הלא מאמינים מהמאמינים, לקרב את המאמינים לישוע, לנפות מחיינו כל דבר שאינו קדוש ומועיל – לטהרנו, ולכוון את עינינו למקום שבו אדוננו שוכן.

יעקב פותח את פסוק 12 במילה "אשרי".

יעקב מציין שברכה הממלאת את הנפש בשמחה לרוויה מובטחת לאחד שיעמוד איתן לאורך כל הניסיון. המילה "אשרי" גם מוזכרת בספר תהילים א 1.

על איזה סוג של ניסיון יעקב וישוע מדברים?

הכוונה לצרה, איום, כאב וסבל הנובעים מתוך נאמנותנו לעשיית רצון האדון כפי שכתבי הקודש מנחים אותנו. הכוונה לצרה וסבל הבאים עלינו מתוך סירובנו לעשות את הרע בעיני אלוהים ועיקשותנו להיצמד לטוב ללא פשרה כפי שישוע מנחה אותנו לעשות וזאת אף במחיר חיינו.

לחיות חיים טהורים

להימנע מן הרע על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22).

להודיע את אמונתנו בקול רם ולא להתכחש או להתבייש בשייכותנו לאדון (אל הרומים א 16-18).

חיים על פי הנחיית ישוע המשיח מושכים אש!

מי שיאמץ את העקרונות הללו יגלה שהסביבה הדוחה את ישוע כאדון ומושיע לא תהיה אדישה לקיומו. הקרבה האמיתית והחיה לישוע עתידה לגבות מאיתנו מחיר יקר. זאת הסיבה שישוע מעניק גמול יקר לילדיו הנאמנים באותה מידה.

אל לנו להתפלא – שאול השליח הבטיח לטימותיאוס שכל מי שחי בחסידות עתיד להירדף (ב-טימותיאוס ג 12).

לפיכך, קהילה או מאמין שחי בשלווה יתרה, מקובלים על סביבתם הדוחה את ישוע, וזאת מכיוון שאין כל הבדל בינם לבין סביבתם, ייטיב אם ישאל עצמו:

האם אני חי בחסידות? האם עדותי המשיחית ברורה? האם רואים יותר "אותי" או את ישוע בחיי?

למה הכוונה במילים "להחזיק מעמד בניסיון"?

להחזיק מעמד משמע: הבה נרענן את חמשת הנקודות מאיגרת יעקב א 1-12.

1. להיות בעלי גישה שמחה – פסוק 2. [חבקוק ג 16-19, מע"ש טז]

2. לדעת את דבר אלוהים ורצונו – מוח מבין – פסוק 3.

3. רצון נכנע לאלוהים (סבלנות) – פסוקים 4, 9-11. תן לאלוהים להשלים את מה שהוא התחיל בך...

4. לב שרוצה להאמין – פסוקים 5-8.

5. אהבת האדון – פסוק 12. המרכיב האיתן

זיכרו, הניסיונות לא נועדו לשבור את אמונתנו, אלא לגרום לנו להיפטר מכל הישענות על דברים זמניים ולסמוך ולבטוח על אלוהים ועזרתו. הניסיונות מקרבים אותנו לאלוהים ומעצבים את אופיינו כך שנתאים יותר להיקרא ילדי אלוהים.

יעקב מציין שאלוהים מבטיח את עטרת החיים לאוהביו אשר עומדים בניסיון.

מכאן אנו למדים שאהבה כנה לאדון היא מרכיב נחוץ לעמידה בניסיון.

היכן אנו מוצאים אהבה שכזו?

אנשים מוכנים לסבול יותר עבור מי שהם באמת אוהבים!

אנו מוכנים לסבול כמעט ללא הגבלה עבור ילדינו. הורים מוכנים לתרום איבר מגופם כדי להציל את ילדם ביודעם שבתהליך הם מסכנים את חייהם. הורים עושים זאת מתוך הקרבה לילדיהם, והכרתם את ילדיהם כחלק בלתי נפרד מחייהם ומהותם.

אהבה שכזו זועקת – אני מוכן לתת את חיי עבורך.

אהבה מקריבה דורשת הכרה אינטימית וקירבה.

מכאן, יש צורך וחובה להפנים את עובדת ישוע המשיח אדון ומושיע מן החטא שמסר חייו עבורי, כדי לאהבו כראוי.

האהבה הזו היא ביטוי נאמן למילים של שאול – "אני מת לעצמי וחי לאדון" – גלטים ב 20.

מי שמתמיד בהליכתו אחר ישוע המשיח, גם אם אין ברשותו את כל הנתונים והסיבות לצרה הפוקדת את חייו, הרי שהוא מוכיח בכך את אהבתו לאדון.

אמונה כנה מתבטאת באהבת ישוע ללא כל תנאים.

אמונה כנה מתבטאת גם בסבל בגלל היותנו מזדהים עם ישוע ולובשים את שמו עלינו.

אמונה כנה מתבטאת בכך שאנו מוכנים לשאת את החרפה שישוע נשא.

מי שאוהב את ישוע המשיח יותר משהוא אוהב את עצמו – ימצא שקל לו יותר לעמוד בהצלחה בניסיונות הבאים לחייו בגלל שייכותו ונאמנותו לישוע.

האם אנו אוהבים את אלוהים יותר משאנו אוהבים את עצמנו?

מדוע עטרת זו נקראת "עטרת החיים"?

מי ששמוכן למסור חייו לאדון מקבל חיים מן האדון – את חיי האדון – נצחיים.

לפיכך – עטרת החיים ניתנת לאלו העומדים בניסיון הבא על חייהם גם אם יצטרכו לשלם בחייהם כדי לשמור על עדות ללא דופי עבור ישוע המשיח. המרכיב שעוזר למאמין להתמיד בניסיון זה – אהבת האדון באמת ותמים.

2. עטרת בלתי נשחתת א-קורינתים ט 24-25. (INCORRUPTIBLE CROWN).

"האם אינכם יודעים שהרצים באצטדיון אמנם רצים כולם, אבל אחד מקבל את הפרס? בדומה לכך, רוצו למען תשיגוהו. כל מתחרה נוהג להינזר בכל התחומים. הללו – כדי להשיג זר נובל, אבל אנחנו כדי להשיג זר שלא יבול."  [זר –STEPHANOS  – עטרת]

העטרת הבלתי נשחתת מוזכרת באיגרת הראשונה של שאול השליח לקורינתים בפרק ט 24-25.

בפרק ח וט שאול מציין שחלק מברכת הישועה היא החירות שיש לנו בישוע. ביודענו כי נושענו בחסד האדון אנו גם יודעים להבדיל בין עיקר ותפל.

כנושעים, אנו לא כפופים לחוקים ומצוות פגות תוקף וכאלו שנובעים מחכמת בני אדם ואינם נובעים מאלוהים.

כבני חופש, נושעים בעלי חירות רוחנית, אנו צריכים לעשות רק את מה שאלוהים מצווה וזאת בלבד.

(ראה גם אל הגלטים ה).

למרות זאת, שאול השליח ידע ששימוש לא מושכל בחירות רוחנית עלול להרוס את עדותו בעיני בני עמו ואנשים שהוא חי בשכנותם.

ולכן, למרות ששאול או כל מאמין בישוע פטור מקיום מצוות פגות תוקף ומסורות רבים, שאול בחר להיות כפוף לאיסורים פגי תוקף ולו כדי לרכוש את לב בני האדם למען ישמעו לדבר הבשורה ויזכו לחיי עולם.

שאול התפשר על חירותו אך אף לא לרגע אחד הוא התפשר או מלמד אותנו להתפשר על אמת הבשורה.

שאול ראה את חייו למען האדון כריצה מתמדת במירוץ.

המשתתף במירוץ מונע עצמו מאוכל יתר או ממאכלים טעימים אך לא מועילים וזאת כדי לא להשמין. המשתתף במירוץ נמנע ממספר דברים אישיים כדי לשמור את כל כוחו לתחרות שבה הוא רוצה לנצח בכל מאודו.

המשתתף במירוץ מתכונן ומנצל כל זמן ראוי ופנוי כדי להתכונן למירוץ.

כל מה שהמשתתף במירוץ עושה הם דברים שנועדו להצליח במירוץ. כל מה שאינו מועיל לניצחונו במירוץ – יוצא מחייו.

האם כוונתו של שאול היא שאין מקום לתחביב כלשהו (שאינו קשור ללימוד כתבי קודשי) בחייו של משרת אלוהים?

אינני חושב כך, אך אני מאמין שמקומו של התחביב בלב המשרת חייב להיות קטן וזניח לעומת הזמן שמשרת אלוהים צריך להקדיש לעבודת אלוהים.

שאול העדיף למנוע מעצמו זכויות ותענוגות אם אלו היוו מחסום או מכשול להביא את בשורת הישועה לעוד אדם. (שאול התלבש כמו יהודים דתיים כשחי בקרבם. שאול מנע מעצמו מאכלים מסוימים כדי שלא יהווה מכשול בקרב בני עמו. כך גם מאמינים רבים החיים בקרב בני עמים אחרים משתדלים להתלבש ולחיות על פי סטנדרטים הדומים לחברה בה הם חיים למען הבשורה)

רבותי, שימו לב:

שאול אינו מדבר על מירוץ בן מספר דקות או שעות אלא על מירוץ למשך כל חיינו עלי אדמות ומשטר חיים הראוי למשתתף במירוץ לאורך כל החיים.

יש הבדל עצום בין ריצה למרחק קצר לבין ריצה למרחקים.

למרות שכל אצן מתכונן רבות ומשקיע מאמץ רב בהכנות, הרי שבמרוץ למרחק קצר מוציאים אנרגיה עצומה לפרק זמן קצר. האצן משתמש בכל שיש לו כי הוא יודע שבעוד מספר שניות או דקות המרוץ יסתיים.

בריצה למרחק ארוך נדרשת משמעת עצמית רבה יותר.

בריצה למרחקים יש זמן לחשוב... ואז עולות המחשבות כמו:

למה לי השיגעון הזה?

למה שלא אפסיק כרגע ואחזור הביתה?

כך גם קורה בחיינו.

כשהקושי גובר אז עולות המחשבות:

האם אני מאמין בדבר הנכון? האם הסבל שווה את המאמץ?

אם אמונתנו אינה נטועה עמוק בישוע המשיח, כי אז סבל או מחיר גבוה עלול להסיט אותנו מדרך הישר וכך להיכשל במרוץ.

שאול מדבר על מירוץ למרחק ארוך, ארוך מאוד, כל החיים.

רבים מאיתנו מוכנים להקריב מזמננו, חירותנו הרוחנית, אך זאת לזמן קצר. לערב של שירות. שנה של התנדבות מיוחדת, חופשת עבודה במדינה נכשלת למשך שבוע עד חודש, אך מעטים מוכנים להקריב את כל חייהם למען שירות האדון, וזאת במחיר חירותם.

מי שרץ כל חייו בשירות האדון כמו שאול השליח, חייב להכיר היטב את ישוע כאדון ומושיע.

מי שרץ כמו שאול השליח, חייב שעיניו ינוחו כל העת במקום בו שוכן האדון.

מי שרץ כמו שאול חייב לראות ולהחשיב את הנוף השמימי והבטחותיו של אלוהים בכתבי הקודש כמציאות מוחשית יותר מזו שעיניו הארציות רואות.

רק אמונה שכזו מעניקה את הדלק והכוח הנדרשים לחיות כל החיים כאצן במירוץ רוחני כמו שאול השליח.

במירוץ תחרותי בתקופה ההיא המנצח קיבל זר עלי דפנה שעתיד היה לנבול. לעומת זאת, המאמין שחי את חייו על פי תנאים אלו עתיד לקבל עטרת שלעולם לא תיבול.

שאול מלמדנו שהמאמין בישוע המתמיד בחיים משיחיים המתחשבים בזולת ושעוזרים להביא את הבשורה לעוד נפשות, גם אם הם עולים לו בחירותו הרוחנית, וזאת לאורך כל חייו עלי אדמות, זוכה בעטרת שלא תישחת.

מדוע עטרת זו נקראת – זר בלתי נשחת?

מכיוון שעטרת זו אינה מעלי דפנה ומה שמקבלים מן האדון אינו מתבלה.

3. עטרת הצדקה (ב-טימותיאוס ד 6-8)

"אני עצמי כבר מוסך כנסך ועת פטירתי הגיעה. את המלחמה הטובה נלחמתי, את המירוץ השלמתי, את האמונה שמרתי. מעתה שמורה לי עטרת הצדקה אשר האדון, השופט הצדיק, ייתן לי ביום ההוא. ולא רק לי בלבד, אלא גם לכל אוהבי הופעתו."

שאול כותב את האיגרת השניה לטימותיאוס כמעין מכתב סיכום לחייו. שאול מסכם את כל הלקחים החשובים שעל טימותיאוס ללמוד וליישם על מנת שילמד את הטוב ביותר משאול וכך יימנע מטעויות ותוצאותיהן.

בפרק ד' שאול מבהיר לטימותיאוס שכולנו עתידים להישפט לפני האדון. לאור העובדה שעלינו לתת דין וחשבון לפני בורא עולם על כל פרט ומעשה בחיינו, עלינו לוודא שחיינו יהיו מלאים בעשייה ראויה.

שאול מדבר ומזהיר את טימותיאוס כאילו המשפט מול האדון יכול להתרחש בכל רגע, ומסיבה זו, על המאמין להיות עסוק כל הזמן וכל חייו בעיסוק קדוש, תמים וראוי לכבוד האדון.

את מגוון העיסוקים שאול מציין בפסוקים 2-5.

מדוע כל כך חשוב לחיות בהנחה שישוע עשוי לקחתנו אליו בכל שניה?

א.      כי כך הכתובים מלמדים

ב.      מי שיודע שבכל רגע הוא עתיד לראות את פני האדון (בין אם בגלל ההילקחות או מוות), מוודא שכל מילה או עיסוק בחייו ובכל רגע יהיו כאלו שיפארו את האדון. מי שבכל רגע מחכה להופעת ישוע המשיח, מתנהג ופועל כראוי לילד נאמן לאלוהים. אוהבי הופעת האדון הם אלו שאינם מחביאים או מסתירים חטא מתחת לשרוול אלא כאלו שמתוודים על חטאם ואינם מניחים לשמש לשקוע על חטאם. הם אלו הרודפים אחר צדקת אלוהים. הם אלו הרעבים והצמאים לצדקה. להם אלוהים מכין את מלכותו הנצחית. הם אלו החיים על פי אמות המוסר של האדון ושומרים את דבר האדון.

לאלו האדון מבטיח את עטרת הצדקה.

4. עטרת השמחה (א-תסלוניקים ב 19)

"כי מי תקוותנו ושמחתנו ועטרת תהילתנו לנוכח אדוננו ישוע בבואו, מי אם לא אתם? הרי אתם תפארתנו ושמחתנו!"

העטרת הרביעית היא זו הניתנת למבשרים את בשורת ישוע במילים ובהתנהגותם הקדושה ושבעקבות עדותם, נושעו אנשים.

לא תמיד אנו זוכים לראות את פרי הבישור, אך הפירות יעמדו בשמיים ונדע אותם לבטח רק אז.

בקהילות רבות ישנם אלו החושבים שמתנת הבישור היא מנת חלקם של מספר מקצוענים ולכן הם פטורים מלבשר...

זו טעות.

א.      ישועה באה על סמך שמיעת הבשורה. לפיכך חייבים לבשר – גם לילדנו (אל הרומים י 17)

ב.      ישוע מצווה על כולנו לבשר, ולא רק על השליחים

ג.       כולנו שגרירי המשיח וככאלו עלינו להודיע את מסר אדוננו לכל אדם המעוניין להקשיב, ולנצל כל הזדמנות להפיץ את הבשורה שבכוחה להעניק חיים נצחיים (שניה לקורינתים ה 11-21).

נכון, יש בינינו מוכשרים יותר וגם פחות. נכון, לא כל מאמין יכול לעמוד במרכז העיר ולבשר לעוברי אורח. אך כל אחד מאיתנו חייב להיות מוכן לומר ולהגן על בשורת ישוע בכל רגע. מי שאינו עושה זאת חוטא לאדון.

כמה מאיתנו טוענים שהם מאמינים בישוע אך שכניהם הקרובים ביותר אינם יודעים זאת?

כמה מאיתנו מתנהגים כגיבורי האמונה בקהילה, ליד מאמינים אחרים, אך אינם מעיזים להכריז את הבשורה לפני בני משפחתם הלא נושעים?

חלקנו יודעים מהו המחיר של בישור הבשורה. חלקנו סבל בושה וחרפה או מחסור בגלל הפצת הבשורה.

שאול השליח אמר באיגרת לרומים א 16: "אינני בוש בבשורת המשיח..."

שאול ידע על מה הוא מדבר. הוא ספג עלבונות, מכות וישיבה במאסר רק בגלל שאמר את הבשורה. הוא נחשב לטיפש ורפה שכל בגלל שהאמין בתקומת האדון.

אלוהים לעומת זאת השתמש בעבדו כדי להעביר את מסר הישועה ללבבות נוספים. כל אותן נפשות יעמדו בשמים ויהוו עדות לשירותו של שאול.

כמה נפשות יעמדו בשמים לפנינו כפרי הפצת הבשורה מפינו כשנעמוד מול האדון?

עטרת השמחה היא לאלו השמחים להודיע את מסר בשורת החיים של ישוע כי בכוחה להעניק חיים למקבליה.

מדוע היא נקראת עטרת השמחה?

כי יש שמחה רבה בשמיים על כל מאמין חדש (לוקס טו 7).

5. עטרת הכבוד (א-פטרוס ה 2-4)

"רעו את עדר אלוהים הנמצא עימכם והשגיחו עליו לא מתוך כפיה כי אם ברצון, כרצוי לאלוהים. לא בחמדת בצע כי אם בנפש חפצה. לא כרודנים על מה שהופקד בידכם, אלא בהיותכם מופת לצאן. ובהופעת שר הרועים תקבלו עטרת כבוד אשר לא תיבול."

העטרת החמישית היא עטרת הכבוד. היא ניתנת לאלו הרועים את צאן אלוהים ומשגיחים עליו מתוך אהבה ושחייהם מהווים מופת לצאן – לשאר ילדי אלוהים.

פטרוס השליח הינו המתאים ביותר לומר את המילים הללו.

פטרוס היה האחד שדיבר לעיתים לפני שחשב. הוא היה השליח שדיבר לעיתים מן הבטן ונראה שהיה מוכן לשלם כדי שנשכח מספר משפטים שאמר או מעשים שעשה.

כישלונותיו של פטרוס ידועים והם נועדו להצניעו וללמדו שכולנו ניכשל ללא עזרתו וחסדו של אלוהים. עמידתנו האיתנה היא מתנת חסד מאלוהים ותלויה בו ורק בו בלבד.

לאחר שישוע קם מן המתים הוא נראה שוב לתלמידיו באיזור טבריה (יוחנן כא).

לאחר שאכלו ישוע אמר לשמעון פטרוס שלוש פעמים:

האם אתה אוהב אותי?

בכל פעם ששמעון פטרוס ענה, ישוע הוסיף ואמר לו –

"רעה את טלאי..." יוחנן כא 15.

"נהג את צאני..." יוחנן כא 16.

"רעה את צאני..." יוחנן כא 17.

ישוע ציין אמת חשובה בתשובותיו.

המאמינים בישוע הם הצאן של ישוע. המאמינים הם רכושו.

ישוע המשיח אוהב כל כך את צאנו עד כי הוא בא למות בעבורם (יוחנן ג 16).

ישוע אוהב כל כך את צאנו עד כי הוא מוכן להפקיד בצד 99 כדי ללכת ולחפש את הסוטה מן הצאן ולהחזירו למוטב בשלום (מתי יח).

זקני הקהילות, הרועים של צאן המשיח כמוהם כשמרטפים בשירות האדון.

האדון מפקיד את היקר לו מכל בידי הרועים והוא מצפה מהם לשמור כאוצר על כל אחד מילדי אלוהים.

מי שאוהב את האדון, גם יאהב ויטפל כראוי בילדים של האדון.

כמו שרועה צאן מוודא שלא יבוא טורף לעדר, כך על הרועים לוודא שצאן אלוהים מוגן מתורות שקר ומזאבים רוחניים.

על הרועים לוודא שהצאן אוכל מזון ראוי ומקבל את מזונו בזמן למען יהיה בריא.

באותה מידה רועי הקהילות צריכים ללמד את כל דבר אלוהים ונכונה למען ישכילו ילדי אלוהים להכיר את אדונם נכונה ויחיו בדיוק על פי רצונו.

לימוד ראוי מגן על צאן אלוהים מתורות שקר וכך המאמינים בישוע יהיו יציבים באמונתם (אפסים ד 12-16).

ישוע המשיח מצפה מרועי הקהילות לשרת את המאמינים מתוך אהבה ורצון ולא מתוך כפיה.

מה שנעשה מרצון ואהבה הרי שנעשה טוב יותר.

פרי האהבה שוקע עמוק יותר בלב המאמינים.

רועה קהילה שפועל מתוך כפיה, אינו עושה מלאכה ראויה. הוא אינו מייצג את ישוע כראוי ואינו מטפל בילדי אלוהים בדרך נאותה. מי שפועל כך מוכיח כי אינו אוהב מספיק את האדון.

מי שאוהב את האדון חייב לאהוב את מה שהאדון אוהב. ממש כפי שמי ששונא את ילדינו לא יכול להיות אהוב כל כך עלינו!

דבר אלוהים כולל מספר פרקים המציינים את אופיים של רועי השקר ובראשם צר המשיח והשטן.

אל לנו לראות בהם דוגמא לרעיית צאן (זכריה יא 15-17, יחזקאל לד 1-7).

הם רואים בצאן כלים כדי להעשיר ולקדם את מטרותיהם.

עלינו לראות בצאן אלוהים את האוצר של אלוהים שבעבורו אנו מוכנים להקריב את חיינו (יוחנן י).

רועי קהילה מצווים להיות מופת לשאר המאמינים כפי שישוע המשיח הינו המופת לכולנו. על כך הם יקבלו את עטרת הכבוד.

מכיוון שנשים אינן יכולות לשרת כרועי קהילות (א-טימותיאוס ג, טיטוס א) נשאלת השאלה אם נשים לא נועדו לקבל את עטרת הכבוד?

למרות שנשים לא מורשות לשרת כרועי קהילות, הרי שגם נשים יראות אלוהים מבלות זמן ניכר בטיפול בצאן אלוהים.

יתכן מאוד שעטרת הכבוד גם ניתנת לנשים יראות אלוהים אשר פועלות למען צאן אלוהים בתחומים הראויים להן.

מדוע עטרת זו נקראת עטרת הכבוד?

כבוד הורים ותפארתם היא עדות ילדיהם.

לפיכך, בגרותם הרוחנית של ילדי אלוהים ונאמנותם לאדון היא כבוד האדון.

לכן, מי שמקדם את ילדי אלוהים לבגרות רוחנית ולהידמות למשיח, הריהו מגדיל את כבוד האדון.

לאלו ראויה עטרת הכבוד.

ובכן, מה המאמינים הזוכים בעטרות עתידים לעשות עימן?

בספר ההתגלות ד 10-11 מתוארים מעשיהם של עשרים וארבעה הזקנים היושבים מסביב לכיסא אלוהים.

זקנים אלו נשפטו ונמצאו זכאים לעטרות אשר הונחו על ראשם (התגלות ד 4).

בכל עת שהחיות הנמצאות מסביב לכסא אלוהים נתנו כבוד ויקר ותודה ליושב על הכסא, נפלו עשרים וארבעה זקנים לפני אלוהים והניחו את עטרותיהם לפני כסא אלוהים באומרם:

"לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכל וברצונך היו ונבראו".

מתברר שהעטרות הניתנות לראויים מהוות מעין מתנת זבח המוגשת לאדון.

שימו לב.

בתורה נצטוו בני ישראל לעלות לירושלים לבית אלוהים שלוש פעמים בשנה בחגים: פסח, שבועות וסוכות (דברים טז 16-17).

בני ישראל נצטוו לבוא לבית אלוהים אך לעולם לא בידיים ריקות. גם מן העני נדרש להביא זבח לאלוהים. ואם אין לו, אז שיצום יום אחד ויביא את מחיר מאכלו היומי לאלוהים. כל מה שעם ישראל נדרש לעשות במקדש היווה צל וסמל לדברים הנצחיים השמיימיים.

אחים ואחיות יקרים:

אנו עומדים לעלות לבית אלוהים ולראות את אלוהים פנים אל פנים.

אבוי לנו אם נבוא עם ידיים ריקות.

העטרות הללו מהוות הוכחה לפעולה וחיים עבור האדון ישוע הנובעים מתוך אמונה ואהבה.

היום זה יום אמונה ושירות.

היום זה יום בו אנו אוספים עטרות למען נגיש אותן לרגלי אלוהינו כדי לפאר את שמו.

מה קובעות העטרות לגבי בעליהן?

באיגרת שאול השניה לקורינתים ה 10 כתוב:

"כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

[פסוקים דומים וסמליים ניתן לראות גם ב: א-קורינתים ג 14-15, לוקס יט 11-27].

מתברר שציותנו לאדון במהלך חיינו עלי אדמות הינו המדד לגמול שאנו נקבל בעת משפט כס המשיח ישוע.

משפט כס ישוע אינו נועד לקבוע מי נכנס למלכות אלוהים ומי נדון לשאול ולדיראון עולם.

המשפט הזה הוא רק לילדי אלוהים הנושעים והוא קובע את הגמול שכל אחד מילדי אלוהים עתיד לקבל.

לאור העטרות שלהן כל אחד זכאי אם בכלל, כך מן הסתם גם נקבעת דרגת הסמכויות והאחריות הניתנת לכל מאמין במהלך מלכות ישוע המשיח בארץ בת אלף השנים.

דבר אלוהים מציין שאנו נמלוך עם המשיח כשנחזור עימו ארצה בסוף הצרה הגדולה. ישוע המשיח יחלק את התפקידים במלכותו לאור ציותנו לדברו במהלך חיינו בארץ.

ומה לגבי אלו שדחו את ישוע וכפרתו?

אלו נשארים עם החטא שעימו נולדו. מכיוון שלא עשו דבר לכפר על חטאיהם, הם נשארים עם חטאם ומכאן גם רחוקים מאלוהים ונחשבים לאויביו. ביום מותם הם יישפטו לפני שופט הצדק ויישלחו למקום הייסורים בשאול. שם יחכו למשפטם הסופי בסוף מלכות אלף השנים של ישוע בארץ. משפט הנקרא – משפט הכסא הלבן הגדול יקבע את גורלם לאגם האש לנצח נצחים (התגלות כ 11-15).

יש לנו אלוהים אוהב, נאמן וצדיק.

הבה לא נפנה לו עורף!