 |
 |
|
||||||||||||
|
|
|
|
|||||||||||
| שיעורים - ברית חדשה - איגרות כלליות - יוחנן-א | |
|||||||||||||
|
איגרתו הראשונה של יוחנן – שיעור מס' 1 פרק א 1-4 – התחברות עם אלוהים
מחבר האיגרת: ישנן שלוש איגרות הנקראות "איגרות יוחנן", אף־על־פי שלא צויין בהן שם מחבר. באיגרת השנייה והשלישית, הכותב מציג את עצמו כ"הזקן", ובראשונה אין כלל ברכת פתיחה. אז איך אנחנו יודעים שהמחבר הוא יוחנן? א. קיימות עדויות מהימנות לגבי שייכות האיגרות בכתביהם של אבות הכנסייה הראשונים: אותם אנשים, מנהיגי הקהילות שאליהם הגיעו איגרותיו של יוחנן, השאירו עדויות מהימנות הקובעות כי יוחנן בן־זבדי, תלמידו של ישוע, הוא המחבר של האיגרות (לא מדובר ביוחנן המטביל שראשו נערף עוד לפני כתיבת האיגרות). ככל הידוע לא קיימת כל עדות הסותרת את עדותם. ב. בנוסף לכך ישנו דמיון מפליא בסגנון הכתיבה בספר הבשורה על־פי יוחנן לבין הכתוב באיגרות אלה. במיוחד בולט הדמיון בין הבשורה לבין האיגרת הראשונה של יוחנן. שתיהן נכתבו ביוונית פשוטה, ובשתיהן מובעות דוגמאות לניגודים: אור וחושך, חיים ומוות, אמת ושקר, אהבה ושנאה. איגרת יוחנן הראשונה פרק א 1-4 נושא כללי: התחברות עם אלוהים
רקע היסטורי ומטרת האיגרת: בתקופה בה כתב יוחנן את האיגרת, תורות שקר רבות צמחו. המאמינים הצעירים בני אותה תקופה היו צריכים להתמודד עם הדילמות – מה נכון ומה שקרי (כמו בימינו).
אחת מאמונות השקר הייתה האמונה הגנוסטית. עיקריה הם: 1. הגוף הנו חומר, לכן הוא נחות ואינו חשוב. לעומת זאת, הרוח הנה הדרגה הגבוהה שניתן לשאוף אליה – להגיע לדרגת רוחניות גבוהה מבלי להתייחס לנעשה על־ידי הגוף. לאותה דרגת רוחניות מגיעים על־ידי רכישת ידע: ככל שהידע גדל, גדלה הרוחניות, וכך מגיעים לישועת הרוח מהגוף (גנוסיס = ידע; גנוסטיזם= תורת הידע). התוצאה: אותה אמונה זלזלה בטוהר הגוף ובשמירה על מידת המוסר, שהרי הגוף הוא סתם חתיכת בשר!
הם התכחשו לאלוהותו של ישוע. לדעתם, לא ייתכן ששלמות רוחנית תתגלה בגוף בשר נחות.
ובכן מה הסכנה? מכיוון שהתנאי לישועה הנו האמונה במותו ותחייתו של ישוע המשיח, תורה שכזו איימה למנוע את דרך הישועה מאותם אנשים (רומים י 9-10: "וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע"). יתרה מזו, אותה אמונה לא דגלה ברמת מוסר גבוהה ולכן היוותה גורם מטמא.
יוחנן כתב את איגרתו כשבמחשבתו שתי מטרות:
יוחנן מודע לכך שאנשים מחפשים דברים מוחשים ולכן הוא מלמד על אודות הדבר האמיתי– החיים האמיתיים אשר לא נמצאים בחפצים או בהתרגשויות מזדמנות, אלא במשיח ישוע. יוחנן כותב על מנת ששמחתנו תהיה שלמה.
פסוק 1:
יוחנן מתחיל את האיגרת בצורה כמעט זהה לבשורה שכתב. גם שם הוא מתאר את אלוהותו של ישוע המתבטאת קודם כל בעובדת נוכחותו במעמד הבריאה: הוא היה תמיד והוא לא נברא, הוא אלוהים (יוחנן א 1-3: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה"). את הדבר אשר היה מראשית, אותו שמענו – כלומר, לא היה חפץ דומם. לא רק שמענו, אלא גם ראינו במו עינינו. זה לא היה חיזיון תעתועים! נגענו בו, מיששנו אותו, הרגשנו אותו, זה היה וודאי. מי זה היה? – זה היה מקור החיים. מי זה מקור החיים? – ישוע בן האלוהים. מדוע הוא מקור החיים?– מפני שהוא ניצח את המוות וקם לתחייה ביום השלישי כמו שהבטיח. ישוע ניצח את המוות ולכן יש לו הכוח לתת לנו ישועה וחיי נצח עם אלוהים; זה מקור חיים.
בפסוק זה יוחנן חוזר על המילה "נִגְלוּ" פעמיים. כלומר קיים דגש על התגלות ישוע. יוחנן מכנה את ישוע המשיח– אלוהים – מקור חיים, כי הוא ראה, שמע ומישש אותו גם לאחר קומו מן המתים. ישוע מילא את כל ההבטחות שאמר לתלמידיו, כולל הניצחון על המוות. לכן יוחנן יכול לקרוא לו: מקור חיים; דברו – דבר חיים, והוא נגלה לנו.
יוחנן חוזר על המילה התחברות פעמיים. כלומר, סיבת התגלותו של המשיח היא שתהיה לנו התחברות אתו.
מה זאת אומרת התחברות? משמעות המילה: קרבה – כלומר יש לנו דבר במשותף המחבר אותנו. לאדם חוטא אין שום דבר במשותף עם אלוהים טהור. אלוהים בחסדו ובאהבתו שלח את המשיח על מנת שיהיה לאדם דבר משותף בינו לבין אלוהים. המשיח בא בדמות אדם בדיוק כמונו, הוא עלה על הצלב ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת חטאינו – כך נפתחה הדרך לסליחה ולקרבה לאלוהים. אנו הופכים לחלק ממשפחת אלוהים כאשר אנו מקבלים את ישוע כאדון ומושיע. על־ידי סליחת החטאים אלוהים רואה בנו אנשים בעלי אותו טבע כמוהו – יש לנו מכנה משותף שבו אלוהים יכול להביט אלינו ולומר: "זה שלי!" (רומים ח 15: "הֲרֵי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים 'אַבָּא, אָבִינוּ'"). האיגרת השנייה לפטרוס א 4: "בְּדֶרֶךְ זֹאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי...". המילים "שותפים" ו"התחברות" בשפה היוונית באות מאותו שורש. כיצד מתבטאת התחברותו של האדם המאמין עם אלוהים? אדם נושע הוא אדם שמחפש ורוצה לציית לדבר ה' בגלל אהבתו לאלוהים. אלוהים מצווה עלינו להתחבר עם מאמינים משיחים, עם הקהילה, כי המשיח רואה בה את גופו. כמו שלא רואים איברי גוף פועלים לבד –כך המאמינים לא צריכים להיות לבד, אלא להתקרב לגוף המשיח ולשרת את אלוהים ביחד. התחברות לקהילה ושירות אלוהים דרך גוף המשיח הם ביטויים של קרבה (שנייה לקורינתים ו 14; אפסים ד 22-31; ראשונה לטימותיאוס ג 14-15).
מדוע יוחנן מבקש משומעיו להתחבר עם האדון? פסוק 4:
מהי שמחה שלמה? במהלך החיים קורה שאנו זוכים לרגעי שמחה רבים, כמו: להתאהב בבחורה שגם אוהבת אותך– זוהי שמחה! למצוא מקום עבודה עם משכורת טובה – זוהי שמחה! לראות את ילדך היוצא מרחם אמו בריא ושלם – זוהי שמחה! ... ישנן דוגמאות רבות. כל השמחות האלה, למרות גודלן, הן התרגשויות זמניות. מה שהופך אדם להיות בעל שמחה שלמה ומתמשכת זו הידיעה כי אלוהים רואה בו חלק ממנו ומכין לו מקום אצלו. מה שגורם למשפחה להיות שלמה בשמחה זו הידיעה שדבר ה' מקובל ונאהב על־ידי בני הבית. שמחתי לראות את הולדת בתי, אבל "שמחתי שלמה" ביודעי שהיא מאמינה בישוע המשיח אשר סלח על חטאיה ונתן לה חיי עולם. תארו לכם איך הורה מאמין חש כאשר הוא רואה את ילדיו דוחים את ישועתו של אלוהים! כל הורה מתפלל שילדיו יבלו לנצח בממלכת אלוהים ולא באגם האש. יוחנן אמר: שלמות השמחה נעוצה בסליחת החטאים, ועל ידה – התחברות עם האב ועם בנו ישוע המשיח. אני שמח כי אמשיך לראות את משפחתי גם בשמים ולנצח נצחים!
ישוע המשיח בן האלוהים נגלה בדמות אדם על מנת שנוכל להתחבר עם אלוהים כדי ששמחתנו תהיה שלמה. |
|
|||||||||||||
