א  מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
1. שלמה היה בן דוד מלך ישראל. הפסוקים הבאים הינם משלים ודברי מוסר שהוא כתב על מנת שנלמדם ונרכוש חכמה (י 1, כה 1, קוהלת יב 9, א-מלכים ד 32, ה' 11-13, דבר"ה א 7-12)).

משל: דבר חכמה קצר, דיבור מליצי, שיש בו מוסר-השכל. 

שלמה: בן דוד, מלך ישראל

דוד: מלך ישראל, בן-ישי

מלך: שליט עליון במדינה

ישראל: כינוי לכלל שבטי בני יעקב, העם העברי, וכן לארץ ישראל.

ב  לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.
2. המשלים כוללים ידיעות מעשיות שיש בהן כדי להדריך את האדם בדרכי החיים. כמו כן גם עצות, הוראות ותיקונים שראוי ליישם בחיים (ג 13-14, דברים ד 5-8).

ידע: הכיר, תפס בחוש או בשכל.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול

הבנה: הכושר להבין דבר

אמר: דיבור, מילה, הגה

בינה: תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.

ג  לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים.
3. ללמדך להפיק מסקנות נכונות ומועילות מכל מקרה ואירוע, להנחותך לחיות בדרך הישר המקובלת על ה', לנהוג כלפי אחרים במידת היושר והאמת שה' מטווה ולחיות חיים הוגנים שיפיקו אווירת נועם לחייך ולאלו החיים סביבך (ב 9, י"ט 20, דברי הימים ב' א' 7-12).

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול

מוסר-השכל: לקח, היקש, מסקנות; לקח של סיפור או משל

צדק: יושר, כנות, דרך האמת, שפיטת אמת.

משפט: דין, פסק דין, מסקנת השופט, חוק, ציווי, מצווה, מנהג

מישרים: יושר, צדקה, תום. התהלך במישרים – התנהל בדרך הטובה, הלך כשורה.

ד  לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה; לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.
4. מטרת המשלים להעניק הבנה, פקחות וניסיון חיים לצעירים. איש תמים וחסר ניסיון אינו שוקל את התוצאה של מעשיו, לכן, משלים אלו מלמדים את הצעירים להימנע מן הרע על כל צורותיו ולבחור בטוב כך שחייהם יניבו ברכה (ב 12, ט 4, טו 5, יט 25).

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

עורמה: פקחות, דעת, חכמה

נער: בן אדם בראשית התבגרותו

דעת: דיעה, חכמה, תבונה

מזימה: מחשבה, רעיון לעשות דבר מה (עורמה, תבונה)

ה  יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח; וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.
ו  לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה; דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.
5. המשלים מועילים לא רק לצעירים חסרי ניסיון אלא גם לחכמים. החכם יודע שהוא זקוק לחכמה נוספת. אדם חכם יטה אוזנו להקשיב כדי לרכוש ידע שיתן לו עוד הבנה ותבונה, ואדם בעל הבנה ותבונה יחפש עצה חכמה.

6. החכם יעשה זאת על מנת להבין את משמעות כל המשלים, הלקחים, החידות והדימויים וההשוואות שנאמרו מפי חכמים בהשראת רוח אלוהים (ט 9, במדבר יב 8, יחזקאל יז 2, תהילים עח 2).

שמיעה: הכושר להאזין ולהקשיב

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

יוסף: המשיך, עשה דבר מה עוד ועוד, הרבה, הגדיל בכמות, ספח וצרף.

לקח: לימוד, ידיעה, דעת, מוסר השכל, מסקנה הנלמדת מתוך ניסיון.

נבון: בעל בינה, חכם, פיקח, מבין דבר מתוך דבר

תחבולה: תכסיס, אמצעי מחושב, עצה מחוכמת

קנה: רכש, השיג, סיגל

הבנה: הכושר להבין דבר

משל: דבר חכמה קצר, דיבור מליצי, שיש בו מוסר-השכל. 

מליצה: דיבור של חכמה, דבר משל וחידה

חידה: שאלה המכילה רמזים לחפץ או מושג ולפיהם על הנשאל לפתור ולגלות את הדבר, משל, אלגוריה.

יראת אלוהים – מעלת חובה ללימוד דבר אלוהים.

ז  יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת; חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

7. ספר משלי כולל מידע רב שביכולתו ללמדך איך לנהוג כלפי רעיך. ביישום הפסוקים תלמד לעשות את הטוב לרעיך ולעצמך. התנאי ליישום המבורך נעוץ באמונתך באלוהים.

יראת אלוהים הינה הבסיס לידיעת חכמת אלוהים. יראת אלוהים היא הכבוד שאדם רוכש לאלוהים מתוך אמונה בקיומו והכרת קדושתו, צדקתו, ריבונותו, יושרו, חוכמתו, חסדו, רחמנותו ואהבתו. יראת אלוהים גורמת לאדם להיות עניו ורצון מתגבר לכבד את אלוהים במחשבה ובמעש המתבטא בריחוק מן הרע על כל צורותיו (ב' 4-6, ט' 10, ט"ו 33, תהילים קי"א 10, מ"ב 1, איוב כ"ח 28, קהלת י"ב 13, א-תסלוניקים ה' 22).

לעומת זאת, הטיפש מתכחש לקיום אלוהים. הוא מזלזל בכל אשר הוא ישר, קדוש, תמים וראוי בעיני ה' ולכן אינו חפץ לרכוש את דעת ה' וחכמתו.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

ראשית: פעולה ראשונה, התחלה, קודם כל

דעת: דיעה, חכמה, תבונה

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול

אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע

בוז: לעג, זלזול

הימנע והתרחק מחברה רעה – בחר חברה טובה.

ח  שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
8. בני, שמע היטב לדברי ההוראה ותיקון שלי. אל תעזוב או תתרחק מההוראות והנחיות שאימך לימדה אותך (ו 20).

מוסר: תוכחה, דברי אזהרה או לקח לתיקון התנהגות, עונש.

לנטוש: (פ') לעזוב, לזנוח, להפקיר, להשאיר ללא השגחה, לבצע נטישה; לחדול, להפסיק, להסתלק מ-, לוותר על

תורה: חוק ומשפט, הנחות יסוד להתנהגות ואמונה, ספר החוקים אשר נתן משה לישראל.

ט  כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ; וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ.
9. ללא ספק, הלימוד והלקחים שאני ואמא מלמדים אותך יהיו ככתר ברכה על ראשך ויפים כתכשיטים יקרים מסביב לצווארך (ג 21-22, ד 1-9).

לוית-חן: קישוט נאה, תכשיט פאר, זר מעשה קליעה, עטרת תפארת.

חן: יופי, נועם, נוי.

ענק: תכשיט לצוואר

גרגרת: צוואר

י  בְּנִי, אִם-יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל-תֹּבֵא.
10. בני, אם אנשים רעים ופושעים ינסו לפתות אותך להשתתף במעשיהם, אל תשמע לדבריהם ואל תלך בדרך איתם (בראשית לט 7-10, דברים יג 8, תהילים נ 17-18, אל האפסים ה 11, איגרת יעקב ד' 8).

פיתוי: שידול, הסתה, השפעה על מישהו שיעשה דבר מה (ביחוד שלילי).

חטאים: חבר חוטאים, חבורת רשעים (במדבר לב 14)

אל תבא: אל תסכים עמם.

יא  אִם-יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ: נֶאֶרְבָה לְדָם; נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם.
11. הם ינסו לפתות אותך להשתתף בעולתם במילים אלו:

"הצטרף אלינו כי אנו עומדים ליהנות ולהרוויח מן המעשה. נכין מלכודת לאיש תמים שלא מודע לתחבולתנו ואז נהרגו (ב 12-19, ה 1-6, ו 24, ז 5, יב 6, ירמיה ה 26, תהילים י' 8).

לארוב: (פ') לשבת במארב, להמתין להתקפה, לעקוב, לרגל, להסתתר, לבצע אמבוש, לחכות בפינה.

צפן: הסתיר, החביא, הטמין, ארב, טמן מלכודת למשהו.

דם נקי: דמו של אדם חף מפשע.

נקי: טהור, שאינו מלוכלך. בהשאלה – חף מפשע, זכאי.

חינם: ללא סיבה

יב  נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים; וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר.
12. נבלע את התמימים כבור המוות הבולע את היורדים לתוכו (בראשית ל"ז 20, ירמיה ל"ח 6-13, דניאל ו' 16-17, תהילים קמ"ג 3, איוב ז' 9, ישעיה י"ד 11).

בלע: השמיד, כילה, השחית, להעלים

שאול: כינוי לעולם המתים, אבדון, בור-שחת

תמים: תם וישר, נקי מעוול, ללא פגם מוסרי

יורד בור: כינוי למת

יג  כָּל-הוֹן יָקָר נִמְצָא; נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל.
13. אנו נימצא אוצרות רבים ונמלא את ביתנו ברכוש ובכסף שנבזוז (ג 14-16, טז 16, איוב כח 12-19).

הון: רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, כספים, אוצר הכסף, שווה כסף

שלל: ביזה, גזל, מלקוח, בזיזה, שדידה

יד  גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ; כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ.
14. אתה תהיה שווה בזכויותיך אלינו, אנו נתחלק שווה בשווה בכל אשר נרוויח.

גורל:  מזל, מקרה, ייעוד, גזירה, פור, תוצאה, אחרית; מנה, חלק

כיס אחד: קופה משותפת

טו  בְּנִי, אַל-תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם; מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם.
15. בני, כשבני עוולה אלו ינסו לגייס אותך לשורותיהם, אל תצטרף אליהם ואל תהיה בקרבתם (ב 18, ד 14, ז 25, איגרת יעקב א' 15, תהילים קי"ט 114-115, א' 1-6).

נתיב:  מסלול, דרך, שביל, משעול, אפיק, ערוץ, כביש; כיוון, אורח, נתיבה

למנוע: (פ') לא לאפשר, לסכל, לשים לאל, להפר, לעצור, להדוף, לעכב, לחסום; לא לתת, לשלול, לחסוך, לחשוך

טז  כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ; וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ-דָּם.
16. כי הם רצים מעשיית עוולה אחת למשניה, הורגים את כל אלו שנקרים בדרכם, גם אם לא עשו להם כל רע (ו 17-18, ישעיה נט 7, אל הרומים ג 15).

לרע: לרעת אחרים

לשפוך-דם: להרוג, לפגוע

יז  כִּי-חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת, בְּעֵינֵי כָּל-בַּעַל כָּנָף.
יח  וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ; יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם.
17-18. הציפור רואה את הרשת אך אינה מבינה שזאת מלכודת שנועדה לה. כך באותה מידה הרשעים טיפשים. אינם מבינים שהמלכודת שהם מכינים לתמים ולישר היא המלכודת לתוכה הם עצמם יפלו (ו 5, ז 23, קוהלת ט 12, ישעיה נא 20, ירמיה ה 26, משלי כט 6, ישעיה יז 14, תהילים לה 8).

חינם: ללא סיבה, ללא סכנה

זרה: פזר גרעיני התבואה ברוח, לפזר

רשת: מלכודת

ארב: לשבת במארב, להמתין להתקפה, לעקוב, לרגל, להסתתר, לבצע אמבוש, לחכות בפינה, לחכות בסיבוב

צפן: הסתיר, החביא, הטמין, ארב, טמן מלכודת למשהו.

נפש: נשמה, רוח-חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

יט  כֵּן אָרְחוֹת כָּל-בֹּצֵעַ בָּצַע; אֶת-נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
19. זהו גורלם של כל השואפים להתעשר בדרך פסולה, כגון בצע כסף, רצח, גניבה וכו'. הבצע, הגזל לוקח את נפש הגוזל (כח 16, ישעיה יז 14, תהילים ט 16)

אורח: דרך, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, נוהל, מהלך, מידה

בצע: חמדנות, חמידת-כספים, אהבת כסף, תאווה לכספים.

הפסדם של אלו הדוחים את החכמה.

כ  חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה; בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.
20. החכמה קוראת בקול רם, בין אם בשירה או בדיבור ישיר במקומות בהם נמצאים אנשים למען ישמעו (ג 15-18, ח, ט 1-12, ישעיה נה 12, נט 14).

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

בחוץ: מחוץ לקירות הבית, ברחוב

תרונה: תרים קולה, ברגש

רחוב: חלק ציבורי של מקום יישוב שלצדו ישנם בניינים ובו מתאפשר מעבר של הולכי רגל ולרוב של כלי רכב.

כא  בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא: בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר, אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר.
21. החכמה קוראת בכל צומת דרכים, ליד שערי ערים שם מתרכזים רוב חיי העיר, השוק, בתי משפט ומוסדות ציבוריים ואומרת: (לא 23, רות ד 11, איוב כט 7, ב-מלכים ז 1).

הומיות: חוצות

כב  עַד-מָתַי פְּתָיִם, תְּאֵהֲבוּ-פֶתִי: וְלֵצִים, לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם; וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ-דָעַת.
22. "אתם, אלו שלעיתים רחוקות שוקלים את אחרית ותוצאת מעשיהם, עד מתי תסתפקו בלהיות רק אנשים פשוטים?

ואתם אלו הלועגים לאלוהים ולכל דבר ישר, הגון וקדוש, עד מתי תמשיכו לגחך וללעוג?

ואתם טיפשים, עד מתי תבוזו לחכמה ותשנאו כל תוכחה צודקת? (ט 7-8, יג 1, טו 12, יט 25, כא 11, 24, כב 10, כט 8, תהילים א 1).

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

חמד-לצון: התלוצץ, השמיע דבר ליצנות

כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

דעת: דיעה, חכמה, תבונה

כג  תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי: הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי; אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם.
23. אתם, פתאים, לצים וכסילים, שמעו להוראותיי המוכיחות בטוב טעם את טעותכם וזדון לבכם. שנו את דעתכם, קבלו את חכמתי והילכו לאור עצותיי (יח 4, יואל ג' 1-2, ישעיה ל"ב 15).

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה

הבע: לדבר, לומר, לבטא, להגות, להגיד, להראות, להעיד על, לגלות.

כד  יַעַן קָרָאתִי, וַתְּמָאֵנוּ; נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
24. כך אומרת החכמה על אלו המסרבים לאמצה:

"קראתי לכם, אך סירבתם לשמוע, סימנתי בידי להציע עזרה, לקרא, בואו אלי, ואתם אפילו לא הבטתם לכיווני (ישעיה א 4, ה 24, סה 2, מתי כג 37, אל הרומים ב' 5, דברים א' 45, שמואל א' כ"ח 6, תהילים י"ח 41).

יען: מפני ש-, משום ש-

מאן: סרב, לא הסכים, לא נעתר, לא התרצה, התנגד

נטה-יד: פרש ידו כדי להדגיש את קריאתו

כה  וַתִּפְרְעוּ כָל-עֲצָתִי; וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם.
25. אתם לא הקשבתם לשום מילת יעוץ, לא חפצתם דבר ממני והתרחקתם משמוע לעצתי הטובה. אני ניסיתי לשווא לתקן אתכם לטובתכם (ח 33, תהילים קז 11, לוקס ז 30).

פרע: עזב, זנח

עצה: הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה

לא-אביתם: לא חפצתם

כו  גַּם-אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק; אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה.
26. מכיוון שדחיתם אותי ולעגתם לי, אעמוד מן הצד ואצחק כשצרות ומצוקות יבואו עליכם כעונש הכרחי על איוולתכם (ו 12-15, דברים כח 63, ישעיה ס"ו 4, תהילים ב 4).

איד: צרה, אסון, שבר

לעג: לגלגנות, זלזול, ביזוי, התלוצצות, התבדחות (על חשבון האחר)

פחד: דאגה, חשש, מורא, זעזוע, יראה, בהלה, חיל, רעדה, חרדה, בעתה, אימה, פלצות, היסטריה

צרה: רעה, בעיה, מצוקה, פגע, אסון, טורח, פורענות, שואה, שבר, משוא, תאונה.

צוקה: מצוקה, לחץ, צרה

כז  בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה) פַּחְדְּכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה;
27. כשאסון נוראי יבוא עליכם וימלא אתכם פחד, וכאשר צרתכם תבוא עליכם במלוא עוזה כסופה... (י 25, ישעיה ח 22, יחזקאל לח 9, צפניה א 15, איוב א 19).

שואה: הרס, חורבן, פורענות, אסון, זוועה, השמדת עם

פחד: דאגה, חשש, מורא, זעזוע, יראה, בהלה, חיל, רעדה, חרדה, בעתה, אימה, פלצות, היסטריה

איד: צרה, אסון, שבר

סופה: סערה, רוח עזה, מזג אוויר סוער, גשמי זלעפות, ממטרים כבדים, רעמים וברקים

יאתה: יבוא

כח  אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה; יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי.
28. אז הלצים והכסילים יבקשו את עצתי להצילם מרעה ואני אעמוד בצד ולא אענה לתחינתם. אז ידרשו אותי ויבקשו אותי אך לא ימצאוני [כך עונה החכמה] (ג 13, ח 17, 35, דברים א 45, ישעיה א 15, תהילים נ' 23, אל הרומים א' 24-28).

לשחר: להתעניין, לגלות עניין מיוחד, לרצות, לחפוץ, לשאוף, לבקש, לדרוש, לשאול, לחפש, לתור אחר-, להשתוקק, להתאוות .

כט  תַּחַת כִּי-שָׂנְאוּ דָעַת; וְיִרְאַת יְהוָה לֹא בָחָרוּ.
29.  הסיבה שבגללה לא אענה לכם היא בגלל ששנאתם את הידע והתבונה שהצעתי לכם בכל דרך והזדמנות. לא הייתם מוכנים לאמץ את יראת אלוהים מכיוון שלא רציתם לוותר על דרך החיים הפסולה שלכם (דברים כח 47-48, איוב כא 14).

תחת: בגלל, יען, במקום, תמורת.

שנאה: אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה

דעת: דיעה, חכמה, תבונה

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

ל  לֹא-אָבוּ לַעֲצָתִי; נָאֲצוּ כָּל-תּוֹכַחְתִּי.
30. לא רציתם כל חלק בי (בחכמת אלוהים), דחיתם אותי ובזתם לי בכל הזדמנות כשניסיתי לתקן את דרכיכם.

אבה: חפץ, רצה, הסכים

עצה: הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה

ניאץ: לומר דברי נאצה, לקלל, לחרף, לגדף, להשמיץ, להכפיש, ללכלך, לגנות, לבוז, לבזות, לתעב, לרמוס

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה

לא  וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם; וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.
31. את מה שזרעתם אתם תאכלו. מכיוון שמרדתם נגד עצת אלוהים, תצטרכו לחיות עם התוצאה הקשה והכואבת הנובעת מהחלטתכם (יח 20, לא 31, ישעיה ג 10, אל הרומים א' 24-28, אל הגלטים ו 7).

פרי דרכם: תוצאת בחירתם והנהגתם בחיים

מועצותיהם: תוכניותיהם

לב  כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם; וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם.
32. החלטותיהם של הטיפשים תבאנה למותם, ושלוות הכסילים תהרגם. (שלוותם מוטעית [בטחון עצמי מופרז וללא סיבה ראויה] מכיוון שהם עומדים במרכז הסכנה, ואינם מודעים לכך ולכן נקראים כסילים) (ישעיה לב 9, ירמיה ב' 19, עמוס ו 1, צפניה א 12, דניאל ו' 5).

משובה: חמידת לצון; דבר אסור, חטא, פשע, מחדל, עבירה, עוון, התנהגות רעה

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

שלווה: רגיעה, מנוחה, שקט, חוסר דאגה, שאננות, ישיבה לבטח, יישוב הדעת, היות בניחותא

כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

אבד: (פ') הלך לאיבוד, נעלם, היה ואיננו, לא ניתן למוצאו, נעדר; תעה, סר מן הדרך; נשמד, נהרס

לג  וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן-בֶּטַח; וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

33. כל מי שישמע כשאקרא, ויעשה כמו שהדריכו, ימצא בטחון וחיים. אדם זה גם יזכה לשלווה ומנוחת נפש בעמדו מול סכנות החיים (ישעיה לב 18, יחזקאל לד 27).

לשכון: (פ') לגור, להתגורר, לדור, לחיות, להיות, לשהות, להימצא, להיות ממוקם, לשבת.

בטח: (תה"פ) כמובן, בטוח, ללא ספק, בבירור, באופן ודאי, ברי, מובן מאליו; בבטחה, בביטחון, בשלווה, ללא פחד, ללא דאגה

שאנן: שלו, שקט, נינוח, רגוע, חסר דאגות, שאינו מוטרד, בוטח.