הקדמה

משמעות שמו של חבקוק היא "חיבוק". מספר אגדות רבניות צמחו סביב שמו. יש חוקרים הסבורים שחבקוק היה בנה של השונמית אותו חיבק אלישע כאשר הקימו מן המתים, משום שנאמר כי "את חובקת בן" (מל"ב ד' 16). אחרים סבורים שהוא האיש שהופקד לצפות בנפילת בבל אותו מזכיר ישעיה (ישעיה כ"א 6; חבקוק ב' 2). אחרים סבורים שהוא האיש שנשלח על-ידי המלאך להאכיל את דניאל נזיד ולחם כאשר היה בגוב האריות (ספר חיצוני, בל והדרקון). אגדות הן רק אגדות. הן צמחו סביב חבקוק מפני שלא ידוע דבר על מקורו, מגילת היוחסין שלו, עיר המוצא שלו או מקצועו. יש המאמינים כי הוא היה לוי  מפני שכתב, "למנצח בנגינותי" (ג' 19). אנו יודעים כי הוא היה נביא על יהודה (א' 1) ובן-זמנו של ירמיה, יחזקאל, דניאל וצפניה. לכן, כנראה שחי בירושלים.

זמן נבואתו של חבקוק היה שנוי במחלוקת לאורך השנים. ניתן לקבוע תאריך משוער אם בודקים את המאורעות המתוארים על-ידי הנביא לאור ההיסטוריה של יהודה. חוקרים שמרניים סבורים שהספר נכתב בתקופת שלטונו של יהויקים (609-597 לפנה"ס), מן הסיבות הבאות:

1. הכשדים עדיין לא פלשו ליהודה (א' 6 והלאה; מלכים ב' כ"ד).

2. אין בספר איזכור של 70 שנות גלות בבל (שהחלה בשנת 586 לפנה"ס).

3. נראה כי המצב המתואר בחבקוק א' 2-4 מתאר את המצב החברתי, הדתי והמוסרי בתקופת שלטונו של יהויקים (609-597 לפנה"ס).

חבקוק ניבא בזמן שקיעת ממלכת אשור ועלייתה ממלכת בבל הגדולה. ממלכת אשור שלטה במזרח התיכון במאה השביעית לפנה"ס, ונפלה בשנת 612 לפנה"ס בידי נבופלאסר הבבלי וכורש המדי. אשור באה אל קיצה לפני סוף המאה השביעית לפנה"ס.

עם נפילת ממלכת אשור, העליונות הפוליטית באזור היתה נתונה ביד מצרים. עוד לפני 608 לפנה"ס ניצח פרעה נכה את יהודה והרג את המלך יאשיהו. הוא המליך את יהואחז, בנו של יאשיהו, על יהודה, אך מלכותו ארכה רק שלושה חודשים. פרעה נכה החליף את יהואחז ביהויקים, בן אחר של יאשיהו, שגם הוא הוכיח את עצמו כשליט רע. בשנת 605 לפנה"ס ניצח נבוכדנאצר מלך בבל את פרעה נכה וצבאו בכרכמיש ורדף אותם עד ליהודה. באותה עת כבש נבוכדנאצר את ירושלים ולקח בשבי אלפי נערים מיהודה, וביניהם דניאל.

יהויקים נהרג כאשר מרד בכיבוש הבבלי. במותו עלה לשלטון בנו יהויכין. כעבור שלושה חודשים בלבד יהויכין נלקח לבבל בשנת 597 לפנה"ס, יחד עם עוד 10,000 יהודים, וצדקיהו הומלך על יהודה. אחרי מלכות בת כמעט עשר שנים צדקיהו מרד בכיבוש הבבלי. בעקבות זאת (586 לפנה"ס) השמידו הבבלים את ירושלים ומקדש שלמה והשאירו רק שארית פלטה תחת המושל גדליהו.

בתקופה זו בהיסטוריה הסוערת של יהודה ענה אלהים לשאלותיו העמוקות של חבקוק וגילה מה יעלה בגורל העם. בפרק א' חבקוק מתנצח עם אלהים על התעלמותו לכאורה מחטאי יהודה. כאשר אלהים מגלה את משפטו על חטאי יהודה, חבקוק מביע את מורת רוחו מהשימוש שאלהים עושה בבבלים החוטאים כדי להביא משפט על עמו. בפרק ב' חבקוק מחכה בסבלנות לתשובת אלהים לדילמה שלו. אלהים מגלה כי הוא עומד להשתמש בכשדים כדי להעניש את יהודה, אך אכזריותם ושחיתותם תהיה בעוכריהם ותביא עליהם את סופם (ב' 6-19). חבקוק למד שרשע לעולם לא יצליח כי הרשעים יושמדו בסופו של דבר, "וצדיק באמונתו יחיה" (ב' 4) וישרוד את דיכוי העריץ. בפרק ג' חבקוק פוצח בתפילה, תחנונים ותהילה, בהבינו את תכניתו הריבונית של אלהים לייסר את יהודה ולהשמיד את אויביהם.