פרק א — הקדמה

  
נשאלת השאלה: מדוע בחרנו ללמוד את האיגרת הזו?

קהילת ירושלים בית גאולה הוקמה בחודש מאי 1991. מכיוון שעלה הצורך ללמוד איך קהילה צריכה לתפקד ומה נדרש מזקניה, היה זה אך טבעי ללמוד מהאיגרות המיועדות לכך.
אם כך, מדוע שוב חוזרים עליהן?

מאז הקמת הקהילה, נוספו לקהילה אנשים חדשים הזקוקים ללימוד בסיסי אודות מהות הקהילה ותפקידה. על מנת למלא את הידע החסר, החלטנו ללמדה שוב.

רקע לאיגרות הראשונה והשנייה לטימותיאוס:

בספר מעשי השליחים פרק ח אנו פוגשים אדם צעיר בשם שאול אשר רדף את הקהילה  שזה עתה קמה. שאול היה כה להוט לתפוס ולכלוא את המאמינים, עד כי הלך לכוהן הגדול וקיבל אישורים ללכוד את המאמינים בישוע המתגוררים בדמשק.

בדרך לדמשק נגלה לו המשיח ישוע. ומאז, הוא הפך מרודף הקהילה למבשר הידוע ביותר בהיסטוריה.

המאמינים הראשונים לא ידעו איך "לעכל" את השינוי שחל בשאול (פולוס) ולא היו בטוחים אם מדובר באדם אשר השתנה או מרגל מתוחכם!

במהלך הזמן שאול השליח בישר בירושלים. אך מכיוון שהתושבים רצו להרגו, שלחו אותו המאמינים אל הקהילה בטרסוס אשר בדרום טורקיה.

הבשורה הגיעה גם לגויים מחוץ לגבולות הארץ לכן הקהילה בירושלים שלחה את בר־נבא, מאמין יהודי יליד קפריסין (מעשי השליחים ד 36-37), על מנת לעזור לקהילות החדשות שקמו באזור סוריה – טורקיה הדרומית של ימינו (מעשי השליחים יא 30-19).

כאשר בר־נבא הגיע לטרסוס הוא חיפש את שאול (הם היו חברים מירושלים) והביא אותו לאנטיוכיה (צפון סוריה). שם הם התארחו כשנה ולימדו בקהילה.

בקהילה באנטיוכיה רוח הקודש הבדילה את שאול ובר־נבא לעבודת השליחות. מאז, שאול ממשיך את חייו במסעות בישור ובהקמת קהילות. בכל מקום הוא הקים גרעין משיחי.

באחד המסעות, כאשר הגיע לליסטרא (מזרח טורקיה), שמע אותו נער צעיר בשם טימותיאוס, בן לאם יהודייה מאמינה ולאב יווני. לא חלף זמן רב וטימותיאוס הצטרף לשאול השליח במסעות הבישור (מעשי השליחים טז).

טימותיאוס נחשף לתקופת בישור אינטנסיבית ולרדיפות מתמידות. הוא ראה כיצד אנשים מתנגדים לבשורה ואף מוכנים להרוג בגללה. הוא גם ראה איך נרדפים מאמינים נאמנים בשל אמונתם.

טימותיאוס בישר ליהודים בהתבססו על התנ"ך. הוא היה לצד שאול בעת שזה כתב חלק מאיגרותיו לקהילות השונות (פיליפים א; קולוסים א). טימותיאוס גדל באמונה ולכן נשלח על־ידי שאול לקהילות שונות כדי ללמדם ולעודדם (ראשונה לתסלוניקים ג 2) — הוא עבר קורס בן מספר שנים אשר ממנו הוא יצא בוגר רוחני למרות גילו הצעיר.

ספר מעשי השליחים מסתיים בערך בשנת 62 לספירה. חמש שנים מאוחר יותר שאול השליח נידון למוות בגלל האמונה. במשך אותן שנים שעליהן אין לנו תיעוד, כתב שאול השליח את איגרותיו לטימותיאוס וטיטוס. הוא השאיר את שניהם במקומות שביקרו על מנת לבסס את הקהילות המקומיות: את טימותיאוס באפסוס, ואת טיטוס בכרתים.

בערוב ימיו, כותב שאול את האיגרות ליקרים לו על מנת להדריכם להנהיג את גוף המשיח על־פי רצון אלוהים.

מכיוון ששאול השליח היה מודע לכל המתרחש בקהילות באפסוס ובכרתים, הוא כותב לבניו הרוחניים — טימותיאוס וטיטוס — את כל ההצעות הטובות אשר עליהם ליישם בקהילה על מנת להקים גוף משיח למופת. מכאן השם לאיגרות: האיגרות הפסטוריות.

בפסוקים  3-4 שאול כותב את הסיבה שלשמה השאיר את טימותיאוס באפסוס:

"כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לְמָקֵדוֹנְיָה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהִשָּׁאֵר בְּאֶפֶסוֹס וּלְצַוּוֹת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹרוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת, וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת וּלְסִפּוּרִים אֵין קֵץ עַל תּוֹלְדוֹת הַדּוֹרוֹת, דְּבָרִים הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לְחִטּוּטִים וּוִכּוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְתָכְנִית אֱלֹהִים שֶׁיְּסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה".

ברור מעל לכל ספק שטימותיאוס עומד לצוות על אנשים ולחנך אותם לעשות דברים בצורה נבונה. האיגרות הללו מראש נועדו לחנך ולהתערב בחיי האנשים. מיותר לומר עד כמה הנושא רגיש, ולכן שאול כבר מראש מעמיד את התנאי לפני טימותיאוס:

"תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית" (פסוק 5).

במילים אחרות: טימותיאוס, אתה יכול לחנך ולצוות על אנשים בקהילה איך להתנהג אם תשכיל לעשות זאת באהבה הנובעת מלב טהור; — כלומר, תוכל לשנות את אורח חייהם אם הם יהיו משוכנעים שאתה עושה זאת לטובתם ולא מפאת אינטרס אישי; אתה יכול לשנות את לבם אם תבוא לפניהם ותוכיח באהבה ובענווה כי דרכיהם אינן חופפות את דבר ה'. כאשר תבוא לפני קהל המאמינים עם אהבת אלוהים בלבך וידיעת דבר ה' במוחך, תקל עליך מלאכת הלימוד של ילדי אלוהים.

פסוק 15 בפרק ג הוא המפתח לאיגרת הראשונה לטימותיאוס:

"...הִנֵּה תֵּדַע כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּבֵית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא קְהִלַּת אֱלֹהִים חַיִּים, עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ."

הפסוק הזה אינו רק מפתח לאיגרת, אלא הבסיס לקיום הקהילה במסגרת הנוכחית. האיגרת נכתבה על מנת שנדע איך להתנהג בבית אלוהים.

ביודענו ששכינת אלוהים עמנו, עלינו להתנהג בדרך המכבדת את אלוהים ומציגה את זוהר כבודו. חיינו הם כלי בישור שדרכם הלא מאמינים צריכים להכיר את קדושת וטוהר אלוהים.

אינני אומר שישועה היא רק במסגרת הקהילה, אך הגדילה והבגרות בוודאי מתחזקים מאוד בהתחברות קהילתית בריאה (אפסים ד).

האם הידיעה שאלוהים נוכח פה אינה תמריץ מעודד לשמור על חיים טהורים ונקיים לפני כבודו?

כאשר באים אלינו אורחים שמעולם לא ראינו ולא הכרנו, אנו מכינים את הבית ומקווים שהכול נקי ומסודר! — האם לאלוהים מגיע פחות?

שאול השליח ממשיך ואומר דבר מאוד יומרני, אבל אמיתי:

הקהילה הנה בסיס האמת בעולם. קיימת אמת אחת, והאמת הזו חייבת לצאת מפה. גוף המשיח — הקהילה — מייצג את אלוהים ומפיץ את דברו לפני שאר בני האדם. נכון, האחריות עצומה ולכן הדרישה מילדי אלוהים היא כה גבוהה!

מתוך הבנת הפסוקים הללו ניתן להסיק את המסקנה הזו לדוגמה:

כאשר מאמין הולך לבשר במקום כלשהו, הקהילה חייבת להיות המקום אשר ממנה הוא יוצא ואשר אליה הוא מנווט את המאמינים החדשים.

מתברר שבמשך השנים קהילת אפסוס הקדישה לימוד נרחב לאמת ולעקרונות האמונה.

קהילה זו הייתה מפורסמת ביותר: שאול השליח הקימה, טימותיאוס עיצב אותה ויוחנן השליח חיזק אותה.

אף־על־פי שאנשים כה יציבים באמונה ניווטו את הקהילה במשך שנים, ישוע המשיח הציב תלונה נגד אותה קהילה כחמישים שנה לאחר הקמתה:

"אֲבָל יֵשׁ לִי טַעֲנָה נֶגְדְּךָ, כִּי עָזַבְתָּ אֶת אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה" (התגלות ב 4).

כלומר, אף־על־פי שלמדו את דברו ופעלו על־פי דבר ה', הם נכנסו לשגרה ולא הייתה להם את ההתלהבות של הבשורה כמו בתחילה.

המשיח הזהיר אותם: אם לא יתקנו את המצב, הוא יסיר את מנורתם. הנה, היום הקהילה באפסוס כבר לא קיימת.

קהילת המאמינים בירושלים קיימת! ביום שהקהילה קמה אמר אחד האורחים, ד"ר ברייק: "טוב שיש תחילה מפוארת, אך עדיף סיום מפואר!"

הלקח מאוד נכון! אם נקפיד ללמד את דבר ה' באותה התלהבות ראשונה, אלוהים יברך אותנו כקהילה ויעמיד אותנו על רגלינו עד שיבוא.

הבה נצפה ונשאף לחזור ללמוד בקהילה — בבית אלוהים — כדי שנדע כיצד להתנהג בה.