משלי פרק ח'

החכמה מדומה בפרשה זו לכרוז.

היא קוראת לאנשים לקחת מוסרה ומונה את מעלותיה ותועלתה לבני אדם. אלוהים יצר את החכמה בראשית דרכו בבריאת כל היקום. החכמה הייתה שעשועו של הבורא וגם שעשוע בני האדם בכל הדורות. היא יודעת את רצון ה' והיא רוצה להדריך בני אדם בדרך האמת והצדק ליראת ה'.

פנייתה של החכמה – פסוקים א-יא.

  1. הֲלֹא-חָכְמָה תִקְרָא?וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ?.
    האין החכמה קוראת ומזמינה את כולם אליה והתבונה זועקת כדי שתבחר בחכמה? (א 20-21, ט 3, איוב כח 12, קור"א א 24, תהילים יט).

הלא: הנה, מילה הקוראת, מעוררת להתבונן אל הדבר.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

תבונה: בינה, היכולת הנפשית להבין דברים ולהסיק מהם מסקנות הגיוניות. שכל-ישר, חכמה, פקחות.

  1. בְּרֹאשׁ-מְרֹמִים עֲלֵי-דָרֶךְ; בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה.
    החכמה קוראת בראש המקומות הגבוהים (בגלוי, לא בהסתר), בדרכים ובצמתים בהם רבים העוברים ושבים (ט 3, 14).

מרום: (ז') גובה, רום, שמים, מרומים, רקיע, שחקים, פסגה, שיא, ראש.

עלי-דרך: סגנון שירי המקביל ל: אל. אל הדרך.

בית-נתיבות: מקום אמצעי, שיוצאות ומתפלגות ממנו דרכים שונות.

ניצב: (ת') עומד, עומד על כנו, קיים, מוצב, מונח, נמצא, מצוי, קבוע, תקוע, מתנוסס, מזדקר.

  1. לְיַד-שְׁעָרִים לְפִי-קָרֶת; מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה.
    החכמה והבינה קוראות לך בפתחי הערים, החכמה והבינה תרונה בזמר ושיר כמו שעושים המכריזים (ז 6-13, איוב כט 7).

שער: (ז') פתח, דלת, כניסה.

קרת: (נ) קריה, עיר, מקום ישוב.

פי-קרת: השער הפתוח שבחומה המקיפה את העיר אשר יוצאים ונכנסים בו.

מבוא-פתחים: מקום שבאים בו אל פתחי השערים.

תרונה: תקרא בקול, תשיר.

  1. אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא; וְקוֹלִי אֶל-בְּנֵי אָדָם.
    החכמה פונה לבני אדם באשר הם, רמי המעלה ופשוטי העם, ואומרת במפורש: אני עבורכם (תהילים מט 3).

אישים: אנשים, אנשים גדולים וחשובים, בני רמי המעלה.

בני-אדם: אנשים פשוטים, שאישיותם אובדת בתוך המון העם.

  1. הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה; וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב.
    החכמה פונה לפתאים ואומרת להם: אתם אלו שאינם מודעים לתוצאת מעשיכם, אני מזמינה אתכם אלי כדי שתלמדו איך לקבל החלטות ראויות המבטיחות תוצאות מבורכות.

החכמה פונה לכסילים (טפשים) ואומרת להם: אתם החושבים עצמכם לחכמים יודעי כל, אני מזמינה אתכם ללמוד חכמה למען תחכמו באמת (א 4, 22, ח 12, ג 35).

הבנה: (נ') כושר להבין, תפיסה, קליטה, תפיסת מובן, כושר תפיסה, הסקת מסקנות, ראייה לעומק, תבונה.

פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.

עורמה: פקחות, דעת, חכמה.

כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

  1. שִׁמְעוּ כִּי-נְגִידִים אֲדַבֵּר; וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים.
    הקשיבו לי, דבריי נכוחים וישרים. הדיבור היוצא משפתי הינו דבר יושר (כב 20, כג 16, יחזקאל כט 21, אל-הפיליפים ד 8, יעקב א 17-18).

נגידים אדבר: נגד=נוכח – דברים ברורים.

מפתח שפתי: הדברים היוצאים משפתי.

מישרים: דברי צדק ויושר.

  1. כִּי-אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי; וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.
    אני אדבר אמת וצדק תמיד מכיוון שרשע, שקר וחטא הם בניגוד לטבעי – תועבה בעיני (ג 32, יב 22, תהילים יט 15, לז 30).

אמת: (נ) דבר נכון ונאמן, דבר שיש לתת בו אמון.

להגות: (פ') לחשוב, להרהר, להעלות, ליזום, להרות, לבטא, להביע, לאמור, לעיין, ללמוד.

הגות: (נ') שקיעה במחשבה, מחשבות, הגיגים, שרעפים, דברי חכמה, פילוסופיה, הגיון הלב.

חך: (ז') שם איבר בגוף, גג הפה, החלק העליון בתוך הפה.

תועבה: נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעו,; עבודת אלילים.

רשע: (ז') רשעות, עוול, רוע, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע.

  1. בְּצֶדֶק כָּל-אִמְרֵי-פִי: אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ.
    כל מילה היוצאת מפי נועדה לעזור לאדם לדעת את האמת והישר. לעולם לא אומר אף לא מילה אחת שיש בה משום סטייה או סילוף מן האמת, או שאגרום למישהו לסטות מדרך הישר (דברים לב 5, אל הפיליפים ב 15).

צדק: יושר, כנות, דרך האמת, שפיטת אמת.

אמרי-פיך: דבריך, המילים שיוצאים מפיך.

נפתל: (ת') מפותל, עקלקל, פתלתל, מעוקם, עקמומי, מתפתל, נחשי, עקום, מעוות, מסולף, בוגדני, ערמומי, תככני.

עיקשות: (נ) עקשנות, קשיות עורף, סרבנות, ללא ותרנות, הפכפכות, עיוות, הונאה.

  1. כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין; וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת.
    כל מילה היוצאת מפי ברורה ומובנת לאדם היודע אמת מהי, וכל מילותיי מזוהות כדברי יושר וצדק על ידי אנשים בעלי דעת – החכמים המבקשים אותה (ב 5, ג 13, יד 6, קור"א א 18-25, יעקב א 21).

נכוחים: נכונים בפשטותם ומובנים על נקלה.

מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.

ישרים: מקביל ניגודי לנפתל ועיקש.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

  1. קְחוּ-מוּסָרִי וְאַל-כָּסֶף; וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר.
    העדיפו את תוכחתי על פני כסף. העדיפו את דעתי על פני זהב מזוקק (משלי ג 1-8, 14-15, ח 19-21, איוב כח 12-28, תהילים יט 10).

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

אַל-כָּסֶף: ולא כסף.

דעת: דיעה, חכמה, תבונה.

חרוץ מובחר: זהב מזוקק, מובחר.

  1. כִּי-טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים; וְכָל-חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ-בָהּ.
    דע לך שהחכמה טובה יותר ומועילה יותר מכל תכשיט יפה ויקר ביותר. אין דבר שתוכל לחפוץ בו שיוכל להיות נבחר יותר, מועיל יותר וחשוב יותר מהחכמה (ג 15, ח 19-21, כ 15, לא 10, תהילים יט 11, איוב כח 17-19, מתי יג 44-46).

כי: במובן אכן, בוודאי

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

יקר: חביב, אהוב, אהוד, רצוי, מכובד, נעלה, נכבד, חשוב, בעל ערך, רב במחיר, בעל שווי רב, נדיר.

פנינה: מרגלית, צדף, צדפה, אלמוג, קורל, אבן יקרה מהים, (בהשאלה) דבר יקר, משהו מיוחד.

חפץ: פריט, כלי, עצם, גוף, דבר, דבר-מה, אובייקט.

מעלות החכמה: פסוקים 12-21.

  1. אֲנִי-חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה; וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא.
    החכמה והפקחות שוכנות זו עם זו כנשמה בתוך גוף ודרכן ניתן למצוא עצה טובה והבחנה בעת צרה (א 4, ח 5, איוב כח 20).

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

עורמה: פקחות מעשית, עיצה במקרים מסובכים, דעת, חכמה.

דעת: דיעה, חכמה, תבונה.

מזימה: (נ') תכנית, כוונה, רעיון, מחשבה, קשר, תחבולה.

למצא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל, לחשוב, להיות סבור, לראות, להחזיק בדעה.

  1. יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת-רָע: גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע, וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.
    יראת ה' מתבטאת בשנאה של הרע על כל צורותיו והתרחקות מכל דבר שהוא חטא. אם אתה ירא אלוהים באמת הרי שתשנא את החטא כפי שאני (החכמה) שונאת את החטא.

החכמה שונאת את:

א. הגאווה היהירה – דרכם של אלו החושבים שבכוחם ובזכות
חכמתם שלהם הם מסוגלים לכל. אלו הדוחים את קיומו של אלוהים ולכן אינם מקבלים את סמכותו בחייהם. בגישתם הרעה הם פוגעים בסובבים אותם.

ב. דרך הרע – את הלך מחשבתם, פועלם ומוסריותם המעוותת והטמאה של הרשעים.

ג. פי תהפוכות – דברי שקר, סילוף, צביעות, אחד בפה אחד בלב

(משלי ג 7, ו 12-19, טז 6, 18, שמואל א פרק ב 3, ישעיה יג 11,תהילים ה 5, י 2-12, בראשית כב 12, שמות כ 20, איוב כח 28, ירמיה מד 4, תסל"א ה 22).

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.

גאווה: (נ') השתבחות, התפארות, התהללות, גאוותנות, שחצנות, יהירות, רברבנות, התנשאות.

גאון: (ז') רוממות, גאווה, ארוגנטיות, יהירות, שחצנות, גיאות, התרוממות.

תהפוכות: (נ') שינויים, תמורות, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.

  1. לִי-עֵצָה וְתוּשִׁיָּה; אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.
    לי, לחכמה יש את היכולת לעזור באופן המבטיח עשייה מוצלחת. אני (החכמה) מקור נאמן לעצה ודעה ברורה, יציבה ונכונה. מכיוון שכל הוראותיי והדרכותיי נכונות ובכל תחום, הרי שממני כל גבורה. ז"א, מי ששומע לכל הוראותיי הריהו בונה את חייו על בסיס איתן שלא ייפול ויוכל לעמוד מנצח נגד כל ניסיון ופיתוי (א 25, ב 6-7, יח 1, יט 20, קוהלת ז 19, ט 16, איוב יב 13, 16, ישעיה יא 2, כח 29, מ 13-14, ירמיה לב 19, אל הרומים טז 27).

עצה: הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

תושיה: עצה, חכמה, בינה, החלטה מהירה, כושר המצאה.

בינה: תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.

גבורה: (נ') תעוזה, עזות, אומץ, אבירות, חירוף-נפש, חיל, כושר, כוח, עוז.

  1. בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ; וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק.
    בעזרתי (החכמה) מלכים ממשיכים במלכותם היציבה לאורך זמן, ובעזרתי השליטים מחוקקים חוקים ראויים המבטיחים את חוזק ויציבות שלטונם (כט 4, מלכים א פרק ג 9, ישעיה יא 2, דבה"ב פרק א 10, תהילים ב 10, דניאל ב 21, אל הרומים יג 1).

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור.

רוזן: (ת'/ש"ע) תואר אצולה, ברון, מרקיז, גרף, אציל, נכבד, עליון, שר, שליט, מושל (כינוי עתיק).

לחוקק: (פ') לעגן בחוק, לנסח חוקים, להוציא חוקים, לקבוע חוקים, לעסוק בחקיקה, לעסוק בתחיקה, לחקוק.

צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין, משפט-אמת, ישועה, גאולה, ניצחון.

  1. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ; וּנְדִיבִים כָּל-שֹׁפְטֵי צֶדֶק.
    בעזרתי שרים, אנשים בעלי עמדה גבוהה ושופטים, עושים את עבודתם נכונה ובצדק. מושלים ואצילי העם יכולים להבטיח (באמצם את הוראותיי) שיחוקקו חוקים על פי אמות של צדק ואמת.

שר: (ז') מיניסטר, וזיר, קומיסר, חבר ממשלה, מנהל משרד ממשלתי, אחראי, מושל, שליט.

נדיבים: אצילי עם.

שופט: (ש"ע) דיין, פקיד ציבור, בורר בענייני משפט, אדם שהתמנה לדון, פוסק, בורר, מחליט, מכריע.
צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין, משפט-אמת, ישועה, גאולה, ניצחון.

  1. אֲנִי אהביה (אֹהֲבַי) אֵהָב; וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי.
    אני החכמה אוהבת את אלו המבקשים אותי בכוונה רבה. אלו המחפשים אותי באמת, לבטח ימצאוני (א 28, ב 4-5, ג 13-18, ד 6, יהושע א 5, שמואל א פרק ב 30, ישעיה נה 6, דבה"א פרק טז 11, מתי ז 7-11, יוחנן יד 21-24, יעקב א 5).

אהבה: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד.

שחר: (פ"י) הקדים לתור אחרי, דרש והתעניין ב…

  1. עֹשֶׁר-וְכָבוֹד אִתִּי; הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה.
    החכמה מביאה עימה ברכה רבה. מי שרודף אחריה בכל נפשו ומאודו ימצא דרכה גם עושר, כבוד ודרך אמונה המעניקה ישועה. ישועה היא האוצר הגדול ביותר שאדם יכול לקוות לו והיא אושר נצחי (ג 16, כב 4, מלכים-א פרק ג 13, בראשית טו 6, משלי י 14-29, כא 21, מלכים-א פרק ג 13, ישעיה נא 5, תהילים קיב 10).

עושר: הון, רכוש, קניין, כסף רב, בעלות על נכסים, שפע, רוב, הרבה, מלאי, מגוון, שפעה.

כבוד: הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.

הון-עתק: הון רב ביותר, עושר.

צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע  מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים. (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה").

  1. טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז; וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר.
    המאמץ את הוראותיי, מובטח לו שפרי מעשיו יהיה נבחר יותר מזהב טהור, רצוי יותר מכל דבר שכסף יכול לקנות. מי שהולך בדרך ה' ועושה כרצונו, הריהו דורש את מלכות אלוהים ולכן פרי מעשיו נמדד במונחים נצחיים ובלתי מתבלים (ג 14, 18, י 20, תהילים יב 7, איוב כח 15, מתי ו 33, אל הגלטים ה 22-23).

פרי: (ז') תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.

פז: זהב טהור

תבואה: בפסוק הנוכחי המילה תבואה נרדפת למילה פרי.

כסף נבחר: כסף צרוף, מזוקק.

 

  1. בְּאֹרַח-צְדָקָה אֲהַלֵּךְ; בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט.
    21. לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ; וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.

אני החכמה מהלכת רק בצדקה, אמת, יושר וקדושה. מי שרוצה למצוא אותי וללכת אחרי חייב ללכת בדרך זו שאני נמצאת בה. לכן, מי שיצטרף אלי מתוך אהבה אותי, מובטח לו שלא יחסר לו דבר. אדרבא, יהיה לו הרבה מעבר למה שחשב למצוא (ג 17, כד 4, תהילים א, זכריה ח 12).

אורח: (ז') דרך, נתיב, שביל, מסלול, ק,; צורה, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, טבע, נוהל, מנהג, מהלך, מידה.

אורח צדקה: דרך אמת, יושר, דרך המובילה לישועה.

נתיב: (ז') מסילה, מסלול, דרך, שביל, משעול, אפיק, ערוץ, כביש, כיוון, אורח, נתיבה

בתוך נתיבות משפט: מבלי סור ימין ושמאל. מבלי לפנות מדרך הישר

אוצר: (ז') מטמון, אוסף דברי ערך, שפע, עושר, הון.

קדמות החכמה. פסוקים 22-31.

  1. יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ: קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.
    החכמה מציינת שהיא נבראה על ידי אלוהים כבר בבראשית פעולתו בבריאה. יצירת החכמה על ידי אלוהים הייתה הפעולה הקדומה לכל פעולותיו כי בה השתמש לבריאת העולם (משלי ג 19-20, תהילים קד 24, קור"א א 24,30, בראשית יד 19, 22, דברים לב 6) .

יהוה: אלוהים.

קנה: יצר, ברא, עשה.

ראשית: (תה"פ) קודם כול, תחילה, קודם, בראשונה, לפני הכול, כהתחלה.

קדם: לפני-, טרם-, טרום-, מראש, פרה-.

מפעל: (ז') מעשה, פועל, עלילה, פעילות, מבצע, יוזמה, מיזם, פרויקט.

  1. מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ, מִקַּדְמֵי-אָרֶץ.
    מימי בראשית, מלפני בריאת הארץ, ה' ברא את החכמה והחשיבה לנסיכה, שרה .

מעולם: מזמן קדום מאוד.

נסכתי: עשה לנסיך.

מראש: מן ההתחלה.

מקדמי-ארץ: לפני בריאת הארץ.

  1. בְּאֵין-תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי; בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי-מָיִם.
    נוצרתי (החכמה) כשעדיין לא היו התהומות והמעיינות שמהם נובעים מים רבים (בראשית א 2, בראשית ז 11, ח 2, משלי ג 20, ישעיה סו 5).

תהום: (זו"נ) מעמקים, מצולות, תחתית, שאול, מי-בראשית.

לחולל: (פ') לגרום, להסב, להביא ל-, לעורר, לגרור, ליצור, להוליד, לברוא, לזרוע.

מעיין: (ז') נביעה, עין, באר, מקור מים, קילוח מים מהאדמה, מוצא מי תהום, נביעת נוזל; מקור, מוצא.

  1. בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ; לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.
    נוצרתי (החכמה) לפני שההרים והגבעות הוטבעו במקומם, הונחו עמוק כיסודות הארץ והשמים יחד (מיכה ו 2, שמואל ב פרק כב 8, תהילים צ 2, איוב טו 7-8).

טרם: (תה"פ) לפני-, טרום, קודם, קדם, פרה-, מראש, עדיין לא, עוד לא.

הטבעה: (נ') יציקת מטבעות, הדפסת מטבעות, טביעת מטבעות, קביעת אותיות, קביעת צורות בולטות.

לחולל: (פ') לגרום, להסב, להביא ל-, לעורר, לגרור, ליצור, להוליד, לברוא, לזרוע.

  1. עַד-לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת; וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל.
    נוצרתי לפני שאלוהים ברא את הארץ וחלקיה השונים, לפני שאלוהים שם עפר במקומות שונים בארץ ולפני שאלוהים ברא את האדם מעפר הארץ (בראשית ב 7, תהילים צ 2).

פסוקים כד – כו מקבילים לסדר הבריאה: ארץ, מים, אדמה.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר; כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

חוצות: חלקי הארץ הבלתי נושבת ונעבדת.

עפרות-תבל: חלקי האבק המהווים את האדמה.

עד-לא עשה: בטרם עשה

  1. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי; בְּחֻקוֹ חוּג עַל-פְּנֵי תְהוֹם.
    כשאלוהים יצר את השמים והעמידם במקומם, הייתי אצלו (החכמה).

הייתי אצלו כאשר הוא חג עיגול ממעל לתהום, ז"א ברא את האופק בצורת עיגול הנראה כמסמן את הגבול בין השמים ובין הארץ שמסביב לה מי תהום – האוקיינוסים המקיפים את היבשה (ג 19, ישעיה מ 22, ירמיה י 12, נא 15, תהילים כד 2, איוב כו 10).

שמים: (ז') רקיע, כיפת השמים, משטח עליון מרוקע, דוק, מרומים, שחקים.

לחקוק: (פ') לחוקק, לנסח חוקים, להוציא חוקים, לקבוע חוקים, לחרוט, לחצוב, לגלף, לרשום, להטביע, לכתוב.

חוג: (ז') היקף, תחום, אזור, סביבה, גבול, מחוג, הקפה, סיבוב.

תהום: (זו"נ) מעמקים, מצולות, תחתית, שאול, מי-בראשית.

  1. בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל; בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם.
    אני החכמה הייתי אצל אלוהים כשברא את הרקיע וחיזקו לבל ימוט להבדיל בין המים שלמעלה לבין אלו שלמטה. כשברא ה ' את מעיינות התהום ונתן להם אומץ ועוז – להציף את היבשה – על פי הוראתו (ג 20, בראשית ז 11, איוב ט 8, לו 29).

אומץ: (ז') חוזק, כוח, עוז, עצמה, און, גבורה, תעוזה, העזה, נועזות, ביטחון, יכולת, תוקף.

שחקים: (ז') שמים, רקיע, כיפת השמים, משטח עליון מרוקע, דוק, מרומים.

עזוז: (ז') עצמה, כוח, חוזק, חוסן, איתנות, קושי, קשיחות, גודל, גבורה, אומץ, תושייה, מופת, עזות.

מעיין: (ז') נביעה, עין, באר, מקור מים, קילוח מים מהאדמה, מוצא מי תהום, נביעת נוזל, מקור, מוצא .

תהום: (זו"נ) מעמקים, מצולות, תחתית, שאול, מי-בראשית.

  1. בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ-פִיו; בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.
    בקבעו לים חוק בל יעבור – ז"א, שהמים לא יעברו את השפה שקבע ה' גבול לים ולא ישטפו את העולם. הייתי אצל אלוהים כאשר קבע את החוקים והיסודות שעליהם תעמוד הארץ ותפעל (בראשית א 9, ז 11, ח 2, שמואל-א פרק ב 8, ירמיהו ה 22, מיכה ו 2, איוב לח 4, 8-11, תהילים טז כד 2, לג 7).

מוסדי-ארץ: יסודות הארץ.

לשום: לקבוע, גזרה, ציווי.

חוק: (ז') דין, תקנה, צו, גזירה, כלל, נוהל מחייב, סדר, משטר.

  1. וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן: וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל-עֵת.
    החכמה הייתה אצל אלוהים כילד שעשועים המשחק לפני אביו ומשמחו. הכוונה שהחכמה הייתה אצל אלוהים כאדריכל, כפועל אומן העושה דברים נפלאים ומהממים ביופיים ובתחכומם (ג 19-20, שמות לא 3, ירמיה נב 15, איוב לח 7, שיר השירים ז 1).

אמון: אמן, אדריכל (יש המפרשים – חניך, מי שהאומן מטפל בו ומחנכו).

שעשוע: (ז') תענוג, עינוג, התענגות, עליזות, הנאה, קורת רוח.

  1. מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ; וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת-בְּנֵי אָדָם.

אחרי בריאת העולם, שמה החכמה את משכנה בתבל, בארץ השייכת לאלוהים, ומאז היא משחקת שם ומשתעשעת עם בני אדם – כלומר, מביאה לאלו המבקשים חכמה עונג ונעימות (איוב כח 25-27, לח 4-38, תהילים קד 1-30).

משחק: (ז') שעשוע, התעסקות בדבר מהנה, צעצוע, כלי להשתעשע עמו.

תבל: (ז') יקום, עולם, כדור-הארץ, חלד, אנושות.

שעשוע: (ז') תענוג, עינוג, התענגות, עליזות, הנאה, קורת רוח.

  1. וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ-לִי; וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ.
    לאחר שהחכמה הודיעה את מעלותיה, יחוסה ויחסה לבורא ולבריאה ואת אהבתה לבני אדם, היא חוזרת על קריאתה: בנים (צעירים), שמעו לחכמה. אלו שמאמצים אותה והולכים על פי הנחיותיה והוראותיה יזכו לברכה (ה 7, ז 24, כט 18, לוקס יא 28, שמואל ב פרק כב 22, תהילים יח 22).

אשרי: (מ"ק) מאושר הוא, ברוך הוא, כל הכבוד לו.

דרך: מסלול, נתיב, משעול, אורח, כיוון, מגמה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, לשים עין, להשגיח.

  1. שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ; וְאַל-תִּפְרָעוּ.
    שמעו לדברי, אל תפרו את דרכי המוסר, אל תהיו בלתי מחונכים ובלתי מרוסנים. אל תדחו את הוראותיי (א 7, ד 1, טו 32, יט 20).

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

מוסר: (ז') תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

אל-תפרעו: אל תבטלו את המוסר, חינוך, תוכחה.

  1. אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ-לִי: לִשְׁקֹד עַל-דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי.
    מבורך האיש אשר מקפיד לשמוע לכל הנחיותיי והוראותיי. השוקד ללמוד באופן קבוע ולשמור את מצוותי, המחכה בקוצר רוח לפני "ביתי" כדי למצוא שם את החכמה (ג 13, 18, ט' 1, מל"א פרק י 8).

אשרי: (מ"ק) מאושר הוא, ברוך הוא, כל הכבוד לו.

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

לשקוד: (פ') להיות חרוץ, להשקיע מאמץ, לטרוח, לעמול, לעבוד קשה, להתמיד בלימודיו, ללמוד בשקדנות, להתמסר, להתעמק, להקדיש זמן רב.

דלת: (נ') פתח, שער, כניסה, יציאה.

מזוזה: (נ') דופן הדלת, משקוף צד, עמוד צד בסף הבית.

פתח: (ז') מוצא, מעבר, כניסה, דלת, שער, מסדרון, פרוזדור, מבוא, פתיחה.

  1. כִּי מֹצְאִי מצאי (מָצָא) חַיִּים; וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.
    המשיג אותי, מצא חיים – כי תכלית החכמה בחיי האדם היא שיכיר את אלוהים וישועתו. המשיג אותי כבר מצא חן וחסד מאלוהים (ג 4, ג 22, ד 22, ט 10, יב 2, איוב לג 26, יוחנן ה 39-40).

למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לראות, להחזיק בדעה.

חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.

להפיק: (פ') להצמיח, לעשות, לבצע, לייצר, ליצור, להניב, להוליד, להוציא, לפתח, להמציא.

ויפק רצון מיהוה: וישיג רצונו, אהבתו וחסדו (של אלוהים).

  1. וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ; כָּל-מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת.

לעומת זאת, החוטא לי, האיש אשר דוחה אותי ושאינו שומע למוסר ה', הוא חומס נפשו – ז"א, פוגע בנפשו שלו, הוא גוזל אושר מנפשו. הדוחה אותי משול לאחד האוהב את המוות וסופו המר ידוע מראש (א 31-32, ג 18, יב 1, טו 32, כ 2, כא 6, דברים ל 15, 19, ישעיה ג 9, ירמיה ל 2, איוב כח 22).

לחמוס: (פ') לשדוד, לבזוז, לגזול, לעשוק, לקחת בכוח, לבצע עושק.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.

ישוע בן האלוהים היה מלא בחכמה. החכמה שהייתה בישוע היא אותה חכמה הקוראת כאן לכל אדם: בואו אלי, שמעו לי, הקשיבו להוראותיי. הכירו את ישוע המשיח כמושיעכם כדי שתהיה תכלית מבורכת לחייכם.