תהילים פרק ג'
הביטחון בהבטחותיו של אלוהים

לצפייה בשיעור וידאו לחצו כאן.

בשיעורים שעברו למדנו את ההקדמה לספר תהילים וכן את פרקים א ו-ב.
כאמור, פרקי תהילים אינם מוצגים בסדר הכרונולוגי של כתיבתם. מזמור צ' נכתב על ידי משה ומזמור קכ"ו נכתב לאחר החזרה מגלות בבל.
עורך ספר תהילים, ככל הנראה עזרא או בן דורו, הבין את התנאים הנדרשים כדי שתהילתנו תתקבל על ידי אלוהים. מסיבה זו הוא העמיד את מזמורים א' ו-ב' כסף כניסה לעולם ההלל. תנאי הסף להלל את האלוהים הקדוש הם:
– הייה צדיק וסור מרע (פרק א). אהב את דבר אלוהים ואמץ את הוראותיו.
– נשקו בר, אשרי כל חוסי בו (פרק ב). היכנע למלך המשיח, ישוע, אלוהים הבן.
בפרק ב' 7, אלוהים מבטיח באופן ברור ושאינו משתמע לדו פנים, שהוא נאמן להקים את שהבטיח לדוד בברית שכרת עימו בספר שמואל-ב ז' . אלוהים עתיד להעמיד את המלך המשיח למלוך על העולם מציון (ב 6).
והנה, בפרק ג' דוד המלך מעיד על נאמנות אלוהים מתוך עדות מחייו. דוד המלך עמד בסכנה מיידית לחייו. האויבים שלו לא היו מלכי עמים אחרים, אלא בנו אבשלום. האויב שלו היה יוצא חלציו אשר ידע את כל סודותיו. לא היה אויב מסוכן יותר לדוד מאשר בנו אבשלום. כל מי שראה את המצב, לא העניק לדוד כל סיכוי.
האם אלוהים יוכל להגן על המלך שאותו משח לתפקיד? האם אלוהים אכן נאמן לעמוד לצדם של הצדיקים החוסים בבן?
בפרק ג' דוד המלך מעיד: אלוהים אכן נאמן לקיים את הבטחותיו ליראיו. אלוהים הציל אותי בכוחו הריבוני מההתקפה הכי מאיימת על חיי. לכן, בטחו בו בכל מצב, ואל תתנו למילות הלעג של הרשעים לערער את ביטחונכם בהבטחותיו של אלוהים (ראה מזמורים כ"ג, צ"א).
המסר המרכזי של מזמור ג: בצרתו, דוד המלך פנה לאלוהים בביטחון מושלם, ביודעו שאמונה כנה ובוטחת באלוהים תוביל לחיים מנצחים. דוד המלך ידע שאותה נאמנות שאלוהים האב העניק לבן, עומדת לכל החוסים בבן, – כמעשה אבות סימן לבנים.
מזמור תהילים פרק ג'
א מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
ב יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי.
ג רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
ד וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי.
ה קוֹלִי אֶל-יְהוָה אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
ו אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה. הֱקִיצוֹתִי, כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
ז לֹא-אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.
ח קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
ט לַיהוָה הַיְשׁוּעָה, עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.
תוכן עניינים:
א. כותרת: דוד בסכנת מוות מבנו אבשלום (פ. 1)
ב. תלונת דוד – אויביו לועגים על אלוהים שאינו יכול להציל את דוד (פ. 2-3)
ג. דוד בוטח בישועתו של אלוהים (פ. 4-7)
1. אלוהים מגן (4 א)
2. אלוהים ריבון (4ב)
3. אלוהים כוחי (4ג)
4. אלוהים שלומי (פ. 5-6)
ד. דוד מתאר איך אלוהים הושיעו (פ. 8-9)

א. כותרת: דוד בסכנת מוות מבנו אבשלום (פ. 1)
א מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.

רקע:
פסוק המפתח מקשר את המזמור לדוד.
דוד משייך את המזמור לאירוע ותקופה מאוד ספציפית בחייו. התקופה בה אבשלום בנו מרד נגדו ופעל כדי להרגו (ראה שמ"ב ט"ו-י"ח). המזמור כולל את הרגשתו של דוד בעת הבריחה הלילית מירושלים.
דוד המלך חווה קרבות ומלחמות רבות. דוד המלך ראה את המוות לנגד עיניו במצבים רבים, אך במזמור זה דוד מתייחס למצב מאוד ספציפי, מצב הרבה יותר כואב ומסוכן מכל המלחמות שנלחם נגד אויבים מבחוץ.
המרד של אבשלום בנו היה מביש, קשה, מסוכן וכואב לדוד, יותר משאר הקרבות בהם התנסה ואותם חווה.
איך צריך להרגיש אב הבורח מזעמו הבלתי נשלט של בנו? איך מרגיש אב שיוצא למערכה בה הוא יודע שבנו לא ישוב ממנה?
בספר שמואל-ב מפרק י"ב ואילך מתחילה תקופת סבל וכאב בחיי דוד שמעטים האנשים שחוו סבל וצרה שכזו. לאחר שחטא דוד עם בת-שבע וגרם למותו של אוריה במתכוון, בא אליו נתן הנביא והוכיח את דוד על חטאו.
דוד התוודה בו במקום, אך עדיין הוא נדרש לשאת את העונש שאלוהים קבע – תשלום ארבע מבניו.
הראשון שנפטר היה התינוק שנולד מבת-שבע.
השני היה אמנון אשר אנס את תמר, אחותו של אבשלום (שמ"ב י"ג). לכאורה נראה שדוד המלך לא טיפל כראוי בפשע של אמנון, והדבר גרם לאבשלום לכעוס עד לדרגה של זעם בלתי נשלט. אבשלום גרם לרציחתו של אמנון, ומשלב זה נראה שאבשלום גמל בליבו להסיר את דוד אביו מכיסא המלכות, שלא בדרך הטבע, ולא על פי רצון אלוהים.
הקורבן השלישי עמד להיות אבשלום.
לכאורה נראה שדוד ידע שאבשלום הוא הקורבן מספר שלוש, אך התהליך היה כואב וכבד מנשוא. הבן האהוב אימץ את כל יכולותיו כדי להרוג את אביו. דוד שהבין את גודל הסיכון, נס על חיו.
דוד המלך חולק עימנו, במזמור קינה זה, התנסות קשה אשר ממנה התחזקה אמונתו ובטחונו באלוהים. לעיתים אלוהים מאפשר ניסיונות בחיינו שאויבנו תכננו להרע ואלוהים הפך את הדבר לניצחון גדול לנו, לשמו, ולחיזוק הקשר שלנו עם מושיענו.
האם אלוהים יעמוד בהבטחתו להגן על דוד שאותו משח לתפקיד? האם אלוהים יציל את דוד החוסה בבן?
מזמור ג' נכתב כדי לענות בדיוק על שאלות אלו.

ב. תלונת דוד – אויביו לועגים על אלוהים שאינו יכול להציל את דוד (פ. 2-3)
ב יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי.
ג רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.

כל עם בעולם שלנו מתכונן יום אחד למלחמה או למצב בו יותקף על ידי אויבים מבחוץ.
על מנת להתכונן כראוי, לכל עם יש צבא ויחידות מסווגות שרק אנשיהם יודעים את כל הסודות הכמוסים של אותו עם. אנשים אלו יודעים את נקודות התורפה של העם. הם יודעים בדיוק מה חוזקו של הצבא שלהם ובפני אילו חזיתות ומערכות הצבא יכול לעמוד.
אותם האנשים שזכאים לסיווג של 'שומר סוד', הינם מעטים.
הסיוט של כל מדינה או צבא זה כאשר אדם שכזה עובר לשורות האויבים. אז הסכנה גדולה שבעתיים. לעיתים יכול להיות מצב שהקרב יוכרע בגלל עריקתו או בגידתו של אותו אדם. כזה היה המצב עבור דוד כשאבשלום בנו פתח במרד גלוי נגדו.
אבשלום הכיר היטב את האנשים הקרובים לדוד. אבשלום היה חשוף לנתונים אסטרטגיים. אבשלום הכיר את "מוחו" של אביו ולכן תכניותיו יכלו להיות הרסניות במיוחד (שמ"ב י"ז).
במילים פשוטות, דוד אומר בדיוק מה חשבו כל הסובבים אותו שבחנו את המצב באופן ארצי:
'דוד – אין לך סיכוי! הלך עליך!'
דוד מציין את החזית העומדת מולו:
א. בראש אויביו – בנו אבשלום, יועציו הבכירים המכירים את דוד היטב ואת תכסיסיו (אחיתופל לדוגמא)
ב. מספר אויביו, אלו העומדים נגדו או הנמנעים מלעזור לו, מסיבה כזו או אחרת, הינו רב. מספיק רב כדי לגרום לייאוש וחידלון.
המסקנה שכולם מסיקים נאמרת בפסוק 3: "אין ישועתה לו באלוהים סלה."
במילים פשוטות: כולם מסכימים שמהמערכה הזו נגד אבשלום, דוד יוצא רק בארון מתים. גם אלוהים לא יוכל להציל אותו מהמערכה הזו.
יישומון:
אחים ואחיות יקרים. אנשים מפקפקים ביכולתו של אלוהים לתקן ולהציל לא רק באתגרים של מלחמות אלא גם בנושאים כגון: משברי נישואין, בריאות לקויה, משבר בפרנסה. לצרות ובעיות יש פנים רבות.
כשאנו באמצע הצרה, היא תמיד נראית כמו אוקיינוס שנשפך עלינו ושאין פתרון אפשרי – גם לא לאלוהים. הפרק הנוכחי, ומזמורים נוספים מהווים עדות והוכחה שאלוהים מסוגל להושיע מכל אירוע, מכל משבר ובכל אתגר. האלוהים שלנו ניצח את המוות שהוא האויב הגדול ביותר, ולכן הוא גדול מכל האתגרים והקשיים המלווים את חיינו בעולם הזה.

במקרה של מזמור ג', הפקפוק או הזלזול אינם רק כלפי דוד, אלא מופנים בראש ובראשונה נגד האלוהים של דוד.
לדעת אויביו של דוד, האלוהים שהבטיח במזמור ב' שהוא המגן והמברך את כל החוסים בבן, אינו מסוגל לעמוד במילתו ולשמור את חייו של משיחו דוד במצב קשה שכזה (דוד נמשח למלך – שמ"ב י"ב 7). לדעתם, ההבטחה של אלוהים – מוגבלת ואינה ריבונית.
האומנם? האם באמת כך גם דוד חושב? האם אין ישועה באלוהים?
דוד המלך יודע היטב ובטוח בכל ליבו, שאלוהים נאמן להושיע אותו ממש כפי שהוא נאמן להושיע את המלך המשיח שיבוא בעתיד. זיכרו: מעשה אבות סימן לבנים…
ההבטחה של אלוהים לבחיריו חזקה ויציבה כחוק עולם (ב' 7). שום גורם אנושי אינו יכול להפר אותה. אלוהים פשוט נאמן ליראיו החוסים בו (פטר"א א' 5, אל הרומים ח' 26-38).
שימו לב לדמיון הקיים בתיאור האויבים הקמים נגד אלוהים בפרק ב' 1-2: "יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו", לעומת פרק ג' 2: "מה רבו צרי, רבים קמים עלי."
ואיך הביטחון המוחלט של דוד מתבטא בחיי היום יום שלו? איך הביטחון של דוד בישועת אלוהים מתבטא בהתנהגותו?

ג. דוד בוטח בישועתו של אלוהים (פ. 4-7)
1. אלוהים מגן (4 א)
2. אלוהים כבודי (ריבון) (4ב)
3. אלוהים מרים ראשי (צדקתי) (4ג)
4. אלוהים שלומי (פ. 5-6)
ד וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי.
ה קוֹלִי אֶל-יְהוָה אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
ו אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה. הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
ז לֹא-אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.

לפני שאמשיך בפרשנות הפסוקים, כדאי לראות את ההקבלה בין פרק ב' לפרק ג'.
מזמור ב' מזמור ג'
פ. 2: על יהוה ועל משיחו פ. 2: עלי
פ. 6: ואני פ. 4: ואתה
פ. 6: על… הר קדשי פ. 5: מהר קדשו
פ. 7: אתה, אני פ. 6: אני

נוכל גם לראות את ההקבלה הזו בין פרק ב' ל-ג': ב' 9: בשבט ברזל, לעומת ג' 8: שברת…
שימו לב מה הייתה התגובה הראשונית של דוד. האינסטינקט שלו חייב להיות גם האינסטינקט של כל יראי אלוהים.
דוד פנה לאלוהים.
דוד לא חישב מספר חיילים או עוצמת כלי נשק. דוד פנה לאלוהים. כך עשה גם המלך יהושפט כאשר נאמר לו שצבא רב של אויבים באים עליו. הוא אסף את עמו לתפילה בהר קודשו של אלוהים – בבית הבן, המלך המשיח (דברי-הימים-ב כ').
דוד ידע שתשובה מוחצת וסופית חייבת לבוא מאלוהים. דוד ידע שאם הוא רוצה להמשיך ולהתמקד בחיי שירות מנצחים לכבוד אלוהים, עליו לערב את אלוהים ולבטוח בישועתו של אלוהים.
שימו לב: דוד המלך אינו מאפשר ללעג של אויביו להסיר את עיניו מאלוהים.
בעוד האויבים של דוד בוחנים את הסיכויים לאור הנתונים הארציים, דוד המלך ממקד את עיני לבבו לעבר מכון מקדשו של המלך המשיח – הר קודשו.
דוד המלך יודע שאלוהים יענה לתפילתו וימלא את הבטחתו. יש בטחון וחיים לאלו החוסים בבן.
דוד המלך פונה לאלוהים ומציין שלוש עובדות חשובות:
1. אתה אלוהים המגן שלי.
מניסיון עשיר במלחמות, דוד יודע שמגן הדף את החיצים או את האבנים שכוונו לעברו. מכאן, דוד ידע שאלוהים סובב אותו ובולם כל מה שמכוון נגדו (ראה מזמור כ"ג ו-צ"א).
המשמעות היא שאלוהים הוא זה הסופג את ההתקפה במקומו של דוד (ראה מזמור. ז' 11, י"ח 31, כ"ח 7).
2. אתה אלוהים – כבודי (ריבון)
כבוד אלוהים זה כל מה שנמצא ברשותו וכוחו של אלוהים. זה סך הכל של כל מי שהוא. דוד אומר דבר מדהים. כל ריבונותו ויכולתו של אלוהים עומדים לצידו של דוד במערכה נגד אלו החפצים ברעתו, ומנסים להפר את הבטחת אלוהים לבחירו. ראה את ההבטחה של אלוהים בספר שמות י"ד 14: "יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון…"
3. אתה אלוהים – מרים ראשי (צדקתי)
הרמת הראש היא ביטוי לניצחון, לחוסר כניעה. הרמת הראש היא ביטוי להוכחה לצדק. דוד המלך בטח באלוהים שינצח במערכה ויוכיח את צדקתו.
המרד של הבן אבשלום, לקיחת כל פילגשי אביו וגרימת המנוסה לדוד כאילו היה עכבר נרדף, גרמה להשפלה ובושה בלתי תשוער. דוד ידע שאלוהים עתיד להגן עליו ולהוציא את האמת לאור, כך שדוד יוכל שוב לעמוד זקוף ללא אשמה, ולהמשיך לשרת את אלוהים בכבוד וקדושה (מזמור ט' 14).
יש בינינו אנשים שחוו מצב בו הם הואשמו לשווא בדבר שלא עשו, והיו צריכים לעבור תקופה בה הם מוצגים כאשמים ברע ועם דופי. תקופה כזו של בושה אינה קלה אלא מביכה ופוגעת ביותר. והנה, דוד בטח באלוהים שיוציא את האמת לאור וצדקתו של דוד תוצג לאור. כאשר אנו חפצים בצדקת אלוהים ועסוקים בשירות טהור ובניקיון ידיים, אלוהים יילחם לנו ויוכיח את צדקתנו. מסיבה זו, גם בעת קושי ואתגר, הבה נמשיך ללכת עם האדון וניתן לאלוהים לנקות את שמנו ולהרים את ראשנו.
החשוב ביותר: לעמוד באדון! לבטוח בדברו – ראה פרק א', תורת יהוה חפצו…
רק כך כל ההבטחות הללו שעמדו למשיח ישוע מאביו, שעמדו לדוד מהמשיח ישוע, יעמדו גם לכל אחד מילדי אלוהים הנושעים ששמו מבטחם בישוע בן האלוהים.

שימו לב לביטחון המוחלט של דוד באלוהים – בפסוק 5:
"קוֹלִי אֶל-יְהוָה אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה".
דוד כבר יודע למפרע שתחינתו תיענה.
דוד זעק להר קודשו, לבית אלוהים בציון, לבית המלך המשיח, לבן אשר בו הוא חוסה (ב' 6). לדוד יש שיח עם אל חי וקיים ולא עם אליל…
דוד ידע שזעקתו תיענה על ידי אלוהים. לדוד לא היה כל ספק שזעקתו מגיעה לאוזנו של אלוהים.
איך דוד ידע זאת?
אלוהים מבטיח שאם נתענג על רצונו, הוא ימלא משאלות ליבנו (ל"ז 3-4). דוד החשיב את הבטחותיו של אלוהים למציאות משנה חיים ולא להבטחות שווא.
ואכן, אלוהים ענה לדוד!
איך אלוהים הוכיח לדוד שההבטחות מפרק ב', עומדות לכל החוסים בבן?
– באזכור ההבטחות שנתן לו…רוח הקודש מזכיר לנו את הבטחות אלוהים שבדברו כדי לעודד אותנו ולחזקנו (יוחנן י"ד-ט"ז).
– בשלחו אליו יראי אלוהים אחרים מלאי חכמת אלוהים שהפכו את קערת המלחמה על פיה (שמ"ב ט"ז 16 – חושי הארכי עוזר לדוד להינצל מעצת אחיתופל)
– בהצלתו ממזימת אבשלום.
דרך ההתנסות הכואבת של דוד, כולנו לומדים שמי שמנסה לפגוע במשיח אלוהים – ייפגע!
מכיוון שגם כל אחד מילדי אלוהים מלא ברוח אלוהים, אלוהים אינו שוקט ואינו אדיש למתרחש בחיינו. הוא שומע את תחינתנו ומגן גם על כל אחד מאיתנו.
הביטחון הזה בתשובתו של אלוהים מאפשר לילדי אלוהים – לנו, להמשיך בחיי שירות מנצחים גם בעת של קושי ואיום.
הלוואי שבכל יום ובכל מצב נזכור:
אלוהים הוא המגן שלנו, הוא מעמיד לרשותנו את כל כוחו הריבוני ויוציא לאור את צדקתנו.

ואיך דוד המלך מבטא את בטחונו בהגנת אלוהים וישועתו?
פסוק 6: "אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה. הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי."

א. הביטחון באלוהים מאפשר לנו להמשיך ולהתמקד בעשיית רצון אלוהים, בשירות מנצח.
ב. הביטחון בהגנת אלוהים מעניק שקט נפשי ומוכיח לסובבים אותנו את ביטחוננו באלוהים – את אמיתות אמונתנו.
ג. ניתן להבין את דברי דוד המלך לא רק מתייחסים לתנומת הלילה, אלא גם במובן הרחב של המילה.
יראי אלוהים לעיתים גם נהרגים במהלך רדיפה או משבר כלשהו. למרות זאת, מות הצדיק אינו נחשב למוות אלא לשינה, מנוחה זמנית אשר בסופה מובטחת היקיצה, התקומה מן המוות (ראה דניאל י"ב 1-3, איוב י"ט 25).
אם כן, איך מתבטא הביטחון של דוד בישועת אלוהים?
'הלכתי לישון, ובעוד אני ישן ונח ושקט ומחדש כוח, אלוהים פעל ונלחם עבורי' – שמות יד 14. מכיוון שאלוהים מגן עלי וכל כבודו פועל להגנתי, אין כל משמעות לגודל צבא האויב או לגודל הבעיה או האתגר (ראה פעולת יהוה נגד פרעה בים סוף, את ההנחיות למלחמה בספר דברים כ' וכן את המערכה נגד המדיינים בתקופת גדעון).

ד. דוד מתאר איך אלוהים הושיעו (פ. 8-9)
ח קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
ט לַיהוָה הַיְשׁוּעָה, עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.
בקטע המסיים של המזמור, דוד המלך מתאר את הדרך בה אלוהים ענה לתחינתו של דוד.
האויבים לעגו על אלוהים שאין ביכולתו להציל את דוד, והנה דויד מתאר איך אותם אויבים הובסו.
שלב א: אלוהים קם!
ציון עמידתו של אלוהים נועדה להבהיר שאלוהים ער לבקשת דוד וכעת פועל למענו. אנו עדים לעמידתו של האדון ישוע כאשר סטפנוס העיד לפני הפרושים לפני שמת בסקילה (מע"ש ז' 55-56). במצב רגיל, מזמור ק"י 1 מציין שהמשיח יושב לימין אלוהים האב. עמידתו של המשיח מציינת את מעורבותו עבור בחירי אלוהים. במקרה של סטפנוס, היה זה רצון אלוהים להביא את סטפנוס לנוכחות הכבוד. במצבים אחרים, יפעל אלוהים לשבש את תוכנית האויב או להכות בהם, כפי שעשה עם אבשלום.
ב. דוד מציין עוד שאלוהים מכה את אויביו בלחי.
מה הייתה תוצאת המכה בלחי? שבירת השיניים של הרשעים.
למה הכוונה?
1. הריסת כלי הנשק בהם השתמשו ואיימו על בחירי אלוהים. כפי שאריה ללא שיניים אינו מסוכן, כך אויב ללא כלי נשקו, אינו מסוגל לממש את איומיו.
2. סתימת פיהם של הלועגים. ללא שיניים גם ימעטו לדבר…
לאור ערנות אלוהים לתחינת יראיו ולאור פעולת אלוהים להושיע את בחיריו, דוד המלך מסיים את המזמור בהצהרה נפלאה.
לאלוהים הישועה.
אלוהים מברך את עמו.
המתנגדים לדוד לעגו לדוד ואמרו לו שאין לו סיכוי להינצל ואפילו אלוהים לא יוכל להצילו.
והנה דוד מעיד על דבר מוגמר.
אויבי מתו או נסוגו.
אלוהים הושיע אותי. אלוהים מברך את עם בחירתו, את יראיו החוסים בבן.
אני ממשיך לשרת את אלוהים בניצחון וקדושה ואויבי אלוהים הוסרו מדרכי.

לסיכום:
1. מזמור פרק ב' מסתיים בהבטחה של אלוהים שהוא מגן לכל החוסים בבן, במשיח ישוע.
כשאבשלום מרד באביו דוד, רוב הסובבים את דוד לא האמינו שאלוהים יוכל להצילו. רבים לעגו על אלוהים ועל דוד שבכלל בוטח בו.
בפרק ג' דוד המלך מכריז בפומבי שהבטחותיו של אלוהים אמת הן. ולראיה, ראו איך אלוהים הציל את בחירו, משיחו, מצרה שנראית חסרת תקנה. מכאן – ראוי לבטוח באלוהים כי הוא נאמן להבטחותיו.
2. במזמור ג' נמצאת סכנה חמורה נגד אלו המנסים לפגוע בבחירי אלוהים. פגיעה בהם כמוה כמלחמה נגד אלוהים.
3. מזמור ג' אינו עומד רק בעבור מלכים כמו דוד, אלא גם עבור כל אחד מאיתנו, ילדי אלוהים הפשוטים.
כולנו חשופים לדאגות, צרות ואתגרים. לחצי פרנסה, אתגרים בנישואין, גידול ילדים, קשיים בבריאות ועוד ועוד…
במזמור ג', דוד המלך מעודד אותנו לזכור ולבטוח באלוהים כמגן, ריבון, והמוציא לאור של צדקתנו.
הבוטחים באלוהים באמת, יכולים להמשיך בחיי שירות מנצחים, בלב שליו ובשקט נפשי.
הדוחים את אלוהים, הם אלו הצריכים לדאוג, כי את כלי התנגדותם אלוהים ישבור ויסיר אותם מנגד עיניו.
הבה נבטח בבן כדי שאלוהים יגן עלינו. אנא, אל נא נדחה את ההצעה הזו למחר – היום זה יום ישועה.

Bibliography
Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.