לצפייה בשיעור וידאו- 11:1-6 לחצו כאן, 11:7-15 לחצו כאן, 11:16-12:6 לחצו כאן.
שניה לקורינתיים י"א.
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: נאמנות משיחית
נושא עיקרי של הקטע: שאול מבהיר לקורינתיים מה עומד מאחורי ההתעקשות שלו להסרת מורי השקר ולכבוש מחדש את ליבם. שאול מודה שהוא קנאי לקורינתיים. מדובר על קינאה מן הסוג שיש לאלוהים כלפי ילדיו. מבחינתו של שאול, קנאתו לקורינתיים מבטאת את הנאמנות שלו למשיח ישוע ולהם כילדיו הרוחניים.
שאול השליח מבהיר את תכלית פועלו בקרב הקורינתיים – הארשתי אתכם למשיח… אני פועל כדי שתהיו מוכנים ליום המפגש עם האדון. ומה הבעיה? הקורינתיים סוטים מאמת הבשורה ומתפתים לקבל ולהעדיף בשורת שקר שבכוחה להרוס את עדותם ולהעמידם ככלה מזוהמת לפני אדונם. הקורינתיים אינם מבטאים נאמנות משיחית
כותרת השיעור: נאמנות משיחית.
פסוקים 1-6:
1. מי יתן ותסבלוני על איוולת מה! ואולם אתם סובלים אותי.
2. מקנא אני לכם קינאת אלוהים, כי הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו.
3. אך חוששני שמא תודחנה מחשבותיכם מן הפשטות שבמשיח, כמו שארע לחווה כאשר הדיח אותה הנחש בעורמתו.
4. שכן אם בא מישהו ומכריז לכם על ישוע אחר אשר לא הכרזנו, או בקבלכם רוח שונה מזו שניתנה לכם, או בשורה שונה מזו שקבלתם, אזי אתם סובלים אותו היטב.
5. סבורני שאינני נופל במאומה מאותם שליחים מעולים.
6. וגם אם בער אני בדיבור אינני בער בדעת, אלא בכל, בכל דבר, הראינו לכם את זאת."
תוכן עניינים.
1. נאמנות משיחית (פ. 1-6)
א. מתבטאת בכבוד ודאגה לשליח האדון – למשרתי האדון (פ. 1)
ב. מתבטאת בקנאה לבריאותם הרוחנית של הנושעים – שיגיעו בוגרים וטהורים לחתונת השה (פ. 2)
ג. מתבטאת בנאמנות לישוע המשיח ולבשורת המשיח – לאמת (פ. 3-6)
חשיבות הנאמנות בכתבי הקודש.
כתבי הקודש מציינים פעמים רבות את החשיבות שיש לנאמנות בכל הקשור לקשר של בני האדם עם אלוהים ולקשר בין בני אדם בכלל.
המילה נאמן נובעת מן השורש – א.מ.ן. AMEN
נאמנות, מסירות, אמן, אמת, אלו הבסיסים עליהם זוג בונה את ביתו, את קנו.
זה הבסיס על פיו עם בונה את צבאו. אוי לעם שחייליו או אפילו אחד מהם אינו נאמן לעמו ומגלה סודות צבאיים לאויב. שמו נשאר שם מנואץ לדורי דורות. נאמנות היא המצע עליה כל פרט באחדות כלשהי בונה את בטחונו.
כשנאמנות מופרת, מתרחש אסון! זה נקרא – בגידה!, שקר!
שלמה המלך הקדיש לתכונה הנפלאה הזו מספר משלים: כ' 6. כ' 28, כ"א 21.
כשישוע נשאל, מהי המצווה הגדולה ביותר הוא ענה: ואהבת את ה' אלוהיך, ואחריה, ואהבת לרעך כמוך (מרקוס י"ב 30, דברים ו' 5).
נאמנות היא ביטוי של אהבה.
חוסר נאמנות זה ביטוי לבגידה. יהודה איש קריות הינו הדוגמא לחוסר נאמנות מזוויע.
נאמנות לאלוהים היא ערך עליון!
עיני אלוהים אל ועל נאמניו – אותם הוא מחפש ובהם מתפאר: דברי הימים ב' ט"ז 9. אלוהים מחפש את אלו אשר ליבם שלם (נאמן) עם אלוהים (ראה גם דברי שלמה המלך לעם ישראל מל"א ח 61).
ומה הגמול לכאלה? אלוהים עימם, מגן עליהם, עונה לתפילתם.
דוד המלך רצה את הטוב ביותר עבור בנו שלמה, ואמר לו: (דברה"א כ"ט 9)
"ואתה שלמה בני דע את אלוהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש יהוה וכל-יצר מחשבות מבין. אם תדרשנו ימצא-לך ואם תעזבנו יזניחך לעד."
כתבי הקודש מתארים מלכים נאמנים וכאלו שליבם היה חצוי.
ואיך זה התבטא? בכך שלא הסירו את כל האלילים לחלוטין… אלא השאירו משהו בצד… האם גם חיינו נראים כמו נאמנות חצויה?
ישעיה לח 3, מל"א ט"ו 14, 1-3, דברה"ב כה 1-2.
עד כמה שהדבר כואב לומר או לשמוע, נאמנות היא לא פעולה חד פעמית אלא מטרה ודרך חיים שחייבים להמשיך בהתמדה. נאמנות אינה נמדדת בהצלחה במבחן אחד, אלא בהצלחה בכל המבחנים עד סוף החיים.
במקרה של שלמה המלך, סוף חייו מהווים הוכחה לחוסר נאמנות (מל"א י"א 4).
עם ישראל לא שמר אמונים לאלוהים ונאמנות העם נמדדה בתקופות קצרות להחריד.
ה' זועק דרך הנביא הושע ואומר: ישראל, נאמנותך היא כמו ענן בבוקר, חולף! הושע ו' 4, ומה מפאר את אלוהים?
"כי חסד חפצתי ולא-זבח, ודעת אלוהים מעולות…". (הושע ו 6). המילה 'חסד' מתורגמת לנאמנות.
נאמנות לאדון ישוע אינה זולה. לעיתים היא דורשת בחירה בין משפחה לאלוהים (מתי י' 34-38). רובנו לא חווינו מבחן שכזה, אך ההיסטוריה המשיחית מלאה בדוגמאות מדממות של נאמנות יקרה ביותר.
גם הקהילה נקראת לנאמנות. שאול זועק על הגלטים: מי כישף אתכם שכל כך מהר סטיתם מן הבשורה?.
הרי ראיתם וחוויתם את כל כוח הבשורה לנגד עיניכם… מה כבר יכול היה להסיט אתכם? סטייתכם מאמת הבשורה היא הוכחה לפגם בנאמנות שלכם למשיח.
יעקב מתריע ואומר: חסר הנאמנות שלא יצפה לדבר מאלוהים א' 5-8.
בספר ההתגלות האדון ישוע מוכיח את רוב הקהילות על אי עמידה והתמדה בנאמנות לו (התגלות 2-3).
אם כן, איך צריכה להתבטא נאמנות משיחית בחיינו?
א. מתבטאת בכבוד ודאגה – למשרתי האדון (פ. 1)
1. מי יתן ותסבלוני על איוולת מה! ואולם אתם סובלים אותי.
לשאול השליח הייתה כל זכות לדרוש כבוד ותמיכה מהקורינתיים.
– שאול היה האחד שהקים את הקהילה בקורינתוס
– שאול פעל בקרבם במשך כמה שנים והראה את אהבתו כלפיהם בשירות מקריב ונאמן (מע"ש י"ח 1-18).
– שאול גם הוכיח להם את סמכותו כשליח באותות וניסים שעשה לעיניהם (קור"ב י"ב 12).
אבל שאול היה עניו, והדבר האחרון שהיה רוצה זה לדרוש כבוד והערכה ממישהו (משלי כ"ז 2, קור"ב י' 12, 13, 17, 18).
אז מדוע שאול מתעקש להישאר עימם ומקובל בחברתם?
בגלל אהבתו אותם, ובגלל חוסר רצונו להפקיר את הקורינתיים ביד מורי השקר.
שאול יודע היטב, שאם הוא יצא מליבם, מורי השקר יכבשו כל חלקה טובה ויהרסוה. אם יוציאו אותו מליבם, הם ינתקו עצמם ממקור האמת.
– קור"ב י"ב 19: זה מכבר סבורים אתם שאנחנו מגינים על עצמנו לפניכם. ובכן לפני אלוהים, במשיח, אנחנו מדברים. והכל, חביבי, כדי שתיבנו."
בהמשך הפרק שאול עושה השוואה בינו למורי השקר – כדי שהקורינתיים יבינו ויפנימו עד כמה מורי השקר שיקרו להם וניצלו אותם.
שאול דורש מהקורינתיים להתייחס אליו כראוי, אך הוא מדבר בסרקסטיות. צורת הדיבור הזו מהווה ביקורת כלפי הקורינתיים.
מורי השקר הרי הציגו אותו כטיפש וחסר נאורות. הציגו את הבשורה מפיו כדבר סיכלות. לכן שאול משתמש ממש באותן מילים שכך שמעו עליו הקורינתיים ובציניות אומר להם:
אני יודע שחלקכם חושבים שאני מדבר שטויות, אך בבקשה הראו לי מעט סבלנות גם אם אני מדבר שטויות…ולו, רק בגלל שאנו אחים באדון…
תכלס, צורת הדיבור הזו מוכיחה את עמדתם של הקורינתיים. לא שאול הוא האוויל או השוטה, אלא הקורינתיים עצמם אשר נכבשו על ידי דברי שקר מתוקים ומתוחכמים, וסטו מן המשיח האמיתי ומבשורת הישועה.
יישום פסוק א:
– האם אנו מעריכים את שירותם של משרתי האדון הנאמנים?
האם הילדים שלנו בבית לומדים להתפלל עבורם, עבור בני משפחתם, עבור התמקדותם בכתבי הקודש ובשירות הבשורה. האם אנו לוקחים ברצינות את הלימוד שאותם משרתים מלמדים?
אחים יקרים: ראו איך ילד רץ אל רועה קהילה או אל אחד ממשרתי הקהילה הנאמנים – ודעו היטב מה חושבים ההורים של אותו ילד על משרתי הקהילה…
אני מודה לאלוהים בכל יום על האהבה הרבה שמשרתי האדון זוכים לה בקהילה. זה נכון וזה מפאר את שם אלוהים.
משרתים נאמנים זו ברכה לכל הקהילה. אם אנו אוהבים את אלוהים, עלינו ללמוד לראות במשרתים אלו את ידיו של אלוהים הפועלים למעננו. הכבוד וההערכה מתבטאים בהקשבה וציות להוראתם (בצמוד לדיוק הכתוב בכתבי הקודש), ולא לקבל נגדם דבר דיבה ללא עדות והוכחה.
ב. נאמנות משיחית מתבטאת בקנאה לבריאותם הרוחנית של הנושעים – שיגיעו בוגרים וטהורים לחתונת השה (פ. 2)
2. מקנא אני לכם קינאת אלוהים, כי הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו.
אם הקורינתיים חשבו לרגע שהמניע של שאול פסול, אז הנה עכשיו האמת מתפוצצת לנגד עיניהם:
קינאת אלוהים היא המניע של שאול לשירות שלו בקרב הקורינתיים. קנאת אלוהים היא המניעה אותו לפעול להסיר מקרבם כל מורה שקר המסיט אותם מאלוהים.
הביטוי קנאת אלוהים מופיעה כבר בכתבי הקודש.
אחד משמותיו של אלוהים הוא: אל קנא (שמות כ' 5).
מה הכוונה?
שאלוהים אוהב את עמו או את בחיריו, ומתכוון להפעיל את כל הכוח שברשותו כדי לוודא שרצונו ותכניתו תצא לפועל בחיים של הילדים שלו.
ז"א, שלאלוהים אכפת מאוד איך יתנהג עמו ואיך יתנהגו ילדיו.
ז"א, שאלוהים לא מתכוון לעמוד מן הצד כאשר ילדיו בוגדים או חסרי נאמנות, אלא הוא עתיד לפעול גם בכוח וגם בעונש כדי להחזירם למוטב.
ז"א, שאלוהים מזהיר כל מי שינסה לפגוע בילדיו היקרים, שפגיעה בהם כמוה כפגיעה בו (זכריה ב 12).
אחת מהסיבות בגללן אלוהים ציווה להשמיד את עמלק עד אחרון זרעם היא גם בגלל קנאת אלוהים לעמו.
איזה פסוק מוזכר כאשר האדון ישוע סילק את הסוחרים מהמקדש בבשורת יוחנן ב? קנאת ביתך אכלתני. (תהילים ס"ט 10)
ואיך זה התבטא במעשיו של האדון ישוע? הוא פעל לנקות את בית המקדש מאותם חוטאים.
קנאת אלוהים אינה מאפשרת לנו להשלים עם חטא, עם פשע, עם סטייה מקדושת אלוהים.
מה כל כך כאב לשאול?
שמורי השקר מפתים את הקורינתיים להיכנע לשקרים ולסטות מן האמת המושיעה.
סטייה מן האמת משמע, אישור לעשות ולחיות בדרך של חטא עם כל התוצאות הכרוכות בכך. מורי השקר נמשלים לגבר המנסה לפתות נערה כדי להרוס את תומתה.
לפיכך, הנאמנות המשיחית של שאול השליח מתבטאת בכך שהוא פועל להסיר כל טומאה רוחנית מחייהם של הקורינתיים. כך שהקורינתיים יגיעו לחתונת השה כשהם חסרי ניסיון בתורות שקר ולא נכנעו לכתות ושקרים רוחניים (ראה גם אל האפסים ה' 25-27, התגלות י"ט 7-9, בשורת יוחנן י"ד 1-3).
יישום של פסוק 2:
מי מאיתנו ההורים ישב בצד וישתוק כשהוא מביט על גבר המנסה לפתות את הילדה הקטנה שלו?
מי מאיתנו רק ידבר ולא יקום מיד כדי לנטרל את האיום על בתו?
כמו שאול, גם אנו כהורים נדרשים לנאמנות משיחית כלפי הטוהר הרוחני של ילדינו, הבית שלנו ובית אלוהים.
איך אנו כהורים מארשים את ילדינו למשיח ישוע? איך אנו מובילים אותם לבגרות רוחנית?
איך אנו מבטאים את קנאת אלוהים שבתוכנו כלפיהם?
ראוי וחשוב לזכור, שלמרות שלקהילה תפקיד חשוב בחינוך והכשרה משיחית, הקהילה לעולם לא צריכה להחליף את מקומם ואחריותם של ההורים.
על ההורים מוטלת האחריות הראשונית להראות נאמנות משיחית בדוגמא אישית.
הורים צריכים:
1. להוות דוגמא אישית בהליכה עם האדון ונאמנות לדברו – קריאה ולימוד של דבר אלוהים גם בבית ולא רק בקהילה. ציות לכתוב ונלמד בדבר אלוהים
2. תפילה וזעקה לאדון לעזרה וכוח. להתמדה בחיים טהורים
3. כאשר בן משפחה מורד, לעיתים אין ברירה להציב גבול ובחירה. את אלוהים עלינו לאהוב קודם. ז"א, להיות נאמנים להציב גבולות שבבית אלוהים שלנו – כללי הטוהר וקדושת אלוהים יכובדו.
איך קנאת יהוה צריכה להתבטא בכל הקשור ליחס שלנו לקהילה שלנו?
– לוודא שנלמד את כתבי הקודש כראוי.
– שכולנו ערבים איש לרעהו לחיי קדושה המפארים את אלוהים.
– שאנו משרתים איש את רעהו באהבה והקרבה על פי מתנות השירות שאלוהים העניק לנו.
אין קינאה טובה ריקה ממעשים. קינאה טובה היא כמו אהבה – היא פועלת ועושה.
ג. נאמנות משיחית מתבטאת בנאמנות לישוע המשיח ולבשורת המשיח – לאמת (פ. 3-6)
3. "…אך חוששני שמא תודחנה מחשבותיכם מן הפשטות שבמשיח, כמו שארע לחווה כאשר הדיח אותה הנחש בעורמתו.
4. שכן אם בא מישהו ומכריז לכם על ישוע אחר אשר לא הכרזנו, או בקבלכם רוח שונה מזו שניתנה לכם, או בשורה שונה מזו שקבלתם, אזי אתם סובלים אותו היטב.
5. סבורני שאינני נופל במאומה מאותם שליחים מעולים.
6. וגם אם בער אני בדיבור אינני בער בדעת, אלא בכל, בכל דבר, הראינו לכם את זאת."
שאול חושש. ממה? שהקורינתיים אינם מבחינים ומזהים מיד את מורי השקר ומקבלים אותם כאילו היו נציגי אלוהים.
החשש של שאול היה מבוסס, כי אומנם הוא נאלץ לכתוב את האיגרת הזו שברובה שאול מגן על אמינותו. מורי השקר אכן הצליחו להסיט את הקורינתיים נגדו ונגד הוראתו.
אחים יקרים, שאול לא חשש ממורי שקר שיצעקו שבודהה הוא אלוהים… הקורינתיים יכלו להבין שזה שקר!
החשש של שאול היה ממורי שקר אשר התנהגו כמו שהתנהג ופעל השטן עם חווה בגן עדן.
השטן לא פנה אל אדם אשר שמע ישירות את האיסור מאלוהים, אלא פנה אל חווה אשר שמעה את האיסור מאדם. השטן ניגש לחוליה החלשה יותר בשרשרת.
מה עשה השטן? הוא העלה ספק בלב חווה בנוגע ליושרו וטוהר כוונתו של אלוהים.
בראשית ג' 1: "…אף כי אמר אלוהים, לא תאכלו מכל עץ הגן?"
השטן המשיך ושיקר ואמר לחווה: "לא מות תמותון…"
השטן ידע שחווה לא תמות פיזית מיידית, שהרי גם הוא לא מת פיזית מיידית לאחר שחטא…ולכן שיקר לחווה.
בפסוק 5 השטן כבר מציג את אלוהים כבעל כוונות לא טהורות ומנצלות. ה' לא רוצה שתהיי כמוהו…
ברגע שחווה איפשרה לספק אודות אלוהים להיכנס לליבה, היא פתחה את הדלת ונתנה מקום לשקר לכבוש את כל ליבה – על כל התוצאות הכרוכות בכך.
מורי השקר פועלים כמו אביהם השטן: הם מציגים את האמת כטעות ואז מציגים את השקר שלהם כאמת (מקארתור).
מסקנה: הוראתו הפשוטה של אלוהים – 'אל תאכלו מפרי העץ', הייתה הוראה נכונה ואלוהים התכוון לכל מילה שאמר.
מתברר שאמת נפלאה יכולה גם להיות במשפט פשוט וקצר.
מתברר שגם אלוהים ריבון וגדול מדבר אלינו בשפה ברורה ופשוטה וכוונתו השלמה והמלאה של אלוהים נמצאת בפשט של המשפט.
מכאן, נאמנות משיחית מתבטאת בנאמנות לפשטות הכוונה של דבר אלוהים.
הבשורה של אלוהים במשיח מאוד פשוטה.
הבשורה כה פשוטה עד כי ישנם כאלו המכנים אותה – סיכלות (קור"א א' 18-25). אדרבה, אלוהים בחר במסר בשורה פשוט כדי לבחון את נאמנות ילדיו לדברו.
ומהי הבשורה?
הבשורה היא סיפור חייו של האדון ישוע. אלוהים הבן בא לעולם כדי להיות קורבן כפרת החטאים שלנו. האדון ישוע בא בדיוק על פי הכתוב בנבואות אודותיו בכתבי הקודש. נולד מבתולה מרים, משבט יהודה, מבית דוד בבית לחם אפרתה. פעל ניסים ומופתים כפי שהנביאים נבאו. נצלב בדיוק בפסח וקם לתחיה ביום השלישי.
כל המאמין בישוע כשה הכפרה של אלוהים עבור חטאינו – זוכה לסליחת חטאים, להסרת קללת המוות של החטא, וכעת הוא לובש את צדקת המשיח ישוע ורוח הקודש שוכן בו.
הנושע כעת כילדו של אלוהים, פועל לפאר את שם אלוהים ולחיות על פי רצונו של האדון.
את כל הבשורה ויותר הסביר אלוהים בפשטות רבה. אלוהים אכן מתכוון למה שהוא אומר – גם אם המשפט פשוט.
עלינו לקבל את הבושה והחרפה מאויבי אלוהים ולעולם לא להיכנע ולחשוב שיש פסול או טעות בבשורת המשיח הפשוטה. כל ספק קטן, יאפשר לשקר גדול לשלוט על חיינו.
פסוק 4:
מיותר לציין שמורי השקר הכריזו ישוע אחר, לא את האחד שאנו מכירים מדבר אלוהים.
גם הם אמרו מן הסתם שהם מאמינים בישוע, אך ה-ישוע שהם הציגו זה לא אלוהים, אינו הבורא שהיה מאז ומתמיד, אינו האישיות שכתבי הקודש מתארים, אלא דמות שנבראה – פרי דמיונם.
איזה ישוע הם הציגו?
הישוע שלהם אינו תואם לישוע המתואר בכתבי הקודש ושהגשים את הנבואות אודותיו בכתובים.
מורי השקר לא באו בכוח רוח הקודש, אלא בכוח רוח השטן (אל האפסים ב' 2).
אותם מורי שקר מונעים על ידי רוח השטן וכל תכליתם להסיט את ילדי אלוהים מן האמת, או להסתיר את האמת מבלתי נושעים לבל ייוושעו (טימ"א ד' 1). יוחנן השליח מכנה את רוח השטן בשם: רוח התעות (יוח"א ד' 1,6).
כמו שלרוח הקודש יש כוח והיא מאצילה כוחה על משרתי אלוהים כדי לשרת ולפעול בצורה מיוחדת, כך רוח השטן העניקה כוח למורי השקר לדבר בשכנוע, ברטוריקה מדהימה ובדרך מהפנטת.
אם כן, מה התוצאה של חיבור ישוע שקרי ורוח השטן?
תשובה: בשורה שקרית!
מכיוון שמדובר בישוע אחר ורוח אחרת, מן הסתם התוצאה היא בשורה אחרת. מדובר בבשורה אחרת חסרת דם המשיח ישוע ורוח הקודש, ולכן זו בשורה חסרת כוח, ללא תרופה, שאינה מושיעה את מקבליה מזעם אלוהים.
מי שהולך אחריה, ממשיך לרוץ לאבדון.
שאול השליח הזהיר את המאמינים בגלטיה בדיוק ממצב שכזה, ואמר להם: כל מי שיביא לכם בשורה אחרת ממה ששמעתם ממני – חרם יהיה! (גלטים א' 9).
אם כן, מהי תלונתו של שאול?
על כך שהקורינתיים קיבלו את הבשורה השקרית, המנוגדת לבשורה ששמעו ממנו, בזרועות פתוחות.
שאול כל כך כואב מכיוון שלא מדובר בבשורה הסוטה באחוז אחד מן האמת, אלא כזו השונה לחלוטין מזו שלימד אותם.
לכן שאלתו היא: היכן נאמנותכם המשיחית?
איך יתכן שאימצתם שקר כל כך גדול הסותר את הכתוב בכתבי הקודש?
מתברר שהקורינתיים קיבלו וחיבקו דוברים ומורים לא על פי אמיתות דבריהם אלא על פי מדדים ארציים אחרים.
– הם כיבדו מורים שהיו בעלי יכולת ראטורית מעולה
– הם כיבדו וקיבלו מורים בעלי קשרים עם אישים מכובדים
– הם כיבדו וקיבלו את הלימוד כי המורים היו עשירים…
כמה כואב – הקורינתיים היו נאמנים לכל אשר נראה חיצוני ומושך, במקום לאמת של דבר אלוהים.
היה להם הרבה מה ללמוד מהמאמינים בבריאה (מע"ש 17:11).
לימוד הכתובים והיצמדות למשמעותם הם הם העוגן הרוחני שלנו. זה מה שימנע מאיתנו להיות כעלים נידפים ברוח אחר אל מול כל תורת שקר (אל האפסים ד 14).
יישום:
גם היום האזהרה של שאול השליח מאוד אקטואלית.
גם היום ישנם מורי שקר המתכסים ביופי דתי, ברומנטיקה יהודית, בסיסמאות גבוהות של השורשים של ישוע, אך בפועל, חלקם מלמדים ישוע שאינו יהוה, ובשורה המושתתת על דברים שקריים.
גם היום ישנם כנסים רבים של מורי שקר המלווים במוסיקה מרשימה, הופעה מרשימה, מושכים קהל רב בהבטיחם להם ריפוי וניסים, אך הם מציגים תורת שקר והבטחות שאינן מאלוהים.
הנאמנות שלנו לבשורה חייבת להתבטא בריחוק מכל לימוד של בשורה אחרת, מכל אמונה בישוע אחר, והתמקדות בלב שלם ואוהב, באמת הכתובה לנו בכתבי הקודש.
לא החזות של הדובר או מופעי הניסים הדמיוניים צריכים למשוך אותנו, אלא לימוד התואם לכתוב בכתבי הקודש בלבד.
כדאי לזכור תמיד – מה שאנו מאפשרים לאוזניים שלנו לשמוע, משפיע עלינו. אנא, אל תאפשרו לארס השקרים לחלחל לנפשנו.
לפיכך, נאמנות משיחית חייבת להתבטא בנאמנות לאדון ישוע האמיתי. הכוונה לבן האלוהים אשר היה והווה ויהיה לעולם. לבן האלוהים אשר לבש בשר ובא בדמות אדם כדי להוות קורבן כפרת החטאים שלנו – במותו על הצלב.
עלינו לזכור מה אמר האדון ישוע: אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי. יוחנן י"ד 6.
במע"ש ד' 12 נאמר: אין שם אחר אשר בו נוכל להיוושע.
כל סטייה שלנו מן האמת הזו על ישוע, וכל סטייה שלנו מן האמת אודות רוח הקודש של אלוהים, היא ביטוי לחוסר נאמנות לאלוהים. זו מרידה ביהוה וביטוי לחוסר ישועה.
לסיכום:
נאמנות משיחית מתבטאת ב:
א. יחס של כבוד והערכה כלפי משרתי האדון הנאמנים, שהרי הם נבחרו על ידי האדון לשרת בקרבנו, הם אוהבים אותנו, הם פועלים למען נגדל לבגרות רוחנית. כרועה קהילה, התזכורת הזו גורמת לי צמרמורת ומהווה תזכורת ותמריץ להמשיך בחיי טוהר קדושה והקרבה עבור ילדי אלוהים.
נאמנות משיחית מתבטאת ב:
ב. קנאת אלוהים כלפי ילדינו, אחינו לאמונה וטוהר קהילתנו. זה מתבטא בריחוק מכל הוראת שקר המסיטה אותנו מדרך האמת שבכתבי הקודש. זה מתבטא בדוגמא אישית לילדנו, של לימוד הכתובים וציות לדבר אלוהים. זה מתבטא בהתחברות עם אחים ואחיות לאמונה ושירות בבית אלוהים על פי מתנות הרוח שקיבלנו.
נאמנות משיחית מתבטאת ב:
ג. נאמנות לבשורת המשיח ישוע כפי שהיא כתובה בכתבי הקודש.
האדון ישוע הינו אלוהים הבן ולא יצור נברא.
הישועה היא מתנת חסד הניתנת על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. כל נתון אחר, אינו מאלוהים אלא מהשטן. רק לבשורת האמת יש כוח להעניק חיים ולהושיע מאגם האש.
לכן, אל ניתן לשום ספק להיכנס לליבנו בנוגע לצדקתו, יושרו ואמינותו של אלוהים ודברו.
הכוונה המלאה של אלוהים נמצאת בפשט הכתוב, והפשט זועק – היום זה יום ישועה.
שניה לקורינתיים י"א 7-15, 20
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: ההבדלים המהותיים בין שליחי אמת לשליחי שקר
נושא עיקרי של הקטע: שאול מציג טבלת השוואה בינו לבין שליחי השקר שהקורינתיים אימצו בזרועות פתוחות.
שאול מציין את ההבדלים המהותיים כדי להוכיח לקורינתיים את טעותם ומכאן תקוותו שלא יבזבזו זמן מיותר, אלא יסירו את מורי השקר מקרבם ואת הוראתם מליבם. תקוותו הגלויה היא שהקורינתיים יעשו בדק בית יסודי מבחינה רוחנית לפני שהוא יגיע אליהם לביקור.
שאול הבהיר בפסוקים הקודמים שהמניע שלו נובע מקנאת אלוהים כלפיהם.
משימתו של שאול היא להכין את הקורינתיים לבגרות רוחנית, כדי שיהיו מוכנים ליום המפגש עם האדון.
שאול אמר בגלוי את כאבו – הקורינתיים אימצו בשורת שקר.
מכיוון שמורי השקר הציגו ישוע שקרי, ופעלו בכוח והדרכה של רוח השטן, יוצא שהם שמעו וקיבלו בשורה שקרית.
לבשורה שקרית אין כוח להושיע.
הכנועים ושבויים בבשורות שקריות, רצים לאבדון ואינם יודעים זאת. הנושעים שנפלו למלכודת הזו – הורסים את עדותם ושירותם.
שאול פועל כעת לשכנע את הקורינתיים להבין את הסכנה שאליה נכנסו ומדריך אותם בחזרה לדרך האמת.
הדרך בה שאול בחר לשכנע את הקורינתיים היא בדרך הסרקזם. הקטע הנוכחי נקרא: נאום השוטה של שאול. שאול כביכול מתגאה באוויליות… אך הקורינתיים מצליחים לקרא בין השורות ולהבין את המסר. נאום השוטה של שאול הסיר את האוויליות מלבם של הקורינתיים.
כותרת השיעור: ההבדלים המהותיים בין שליחי אמת לשליחי שקר
הבה נקרא את פסוקים 7-15:
- השפלתי את עצמי כדי לרומם אתכם בבשרי לכם את בשורת אלוהים בחינם. האם חטא עשיתי בכך?
8. מקהילות אחרות נטלתי, מהם לקחתי שכר כדי לשרת אתכם.
9. וכאשר הייתי אצלכם וחסר לי דבר מה, לא הייתי למעמסה על איש, כי האחים שבאו ממקדוניה נתנו לי דיי צורכי. ובכל דבר נשמרתי שלא אהיה למשא עליכם, וכן אמשיך ואשמר.
10. כשם שאמת המשיח בי, כן הגאווה הזאת לא תישלל ממני בגלילות אכיה.
11. ומדוע? האם משום שאינני אוהב אתכם? האלוהים יודע!
12. אבל את אשר אני עושה גם אוסיף לעשות כדי להסיר עילה מידי המבקשים עילה להשתוות לנו בדבר שהם מתגאים בו.
13. הרי אנשים כאלה שליחי שקר הם, פועלי רמיה המתחפשים לשליחי המשיח.
14. ואין לתמוה על כך, שהרי השטן עצמו מתחפש למלאך אור.
15. על כן אין רבותא בכך שגם משרתיו מתחפשים למשרתי הצדק. סופם יהיה כפי מעלליהם…
20. אם מישהו משעבד אתכם, מכרסם בכם, עושק אתכם, מתנשא עליכם או סוטר לכם על הפנים – אתם סובלים זאת."
תוכן עניינים:
א. סימני ההיכר של שליחי האמת (פ. 7-11)
1. ענווה (פ. 7-9)
2. אמת (פ. 10)
3. אהבה (פ. 11)
ב. סימני ההיכר של שליחי השקר (פ. 12-15, 20)
1. גאווה (פ. 12)
2. רמאות (פ. 13-15)
3. ניצול (פ. 20)
שאול השליח לא שאף ולא חלם שיצטרך להתגאות מול הקורינתיים, אך הוא עושה זאת בלית ברירה. רק כך יוכלו הקורינתיים להבין עד כמה הם נוצלו על ידי שליחי השקר. עם זאת, אנו קבלנו תיאור מפואר של תכונות שליח אמת בשירות האדון.
א. סימני ההיכר של שליחי האמת: ענווה (פ. 7-9)
7. השפלתי את עצמי כדי לרומם אתכם בבשרי לכם את בשורת אלוהים בחינם. האם חטא עשיתי בכך?
8. מקהילות אחרות נטלתי, מהם לקחתי שכר כדי לשרת אתכם.
9. וכאשר הייתי אצלכם וחסר לי דבר מה, לא הייתי למעמסה על איש, כי האחים שבאו ממקדוניה נתנו לי דיי צורכי. ובכל דבר נשמרתי שלא אהיה למשא עליכם, וכן אמשיך ואשמר.
כאמור, שאול השליח מדבר בסגנון סרקסטי כדי להבהיר נקודה חשובה.
מן הסתם, אף אחד לא אמר שזה חטא לחלוק או ללמד את הבשורה בחינם.
אלא, הקורינתיים לא העריכו נכונה את מעלותיו הנפלאות של השליח שאלוהים בחסדו שלח אליהם, והתייחסו אליו כאל אדם נחות, חסר ערך, כאל חוטא, במקום לכבדו כאח בכיר ומתנה מאלוהים.
הם זלזלו בו בגלל נראותו, בגלל סגנונו ובגלל ענוותו.
הם זלזלו באדם שבא אליהם עם גישת הקרבה, והחשיבו את ההקרבה שלו לטמטום וחולשה, וכך התייחסו אליו כאל אוויל וחסר ערך (י' 10).
קשה להאשימם, כי הם מעולם לא חוו לפני כן שירות משיחי אותנטי.
על כך פונה אליהם שאול ואומר: האם לנהוג בענווה והקרבה כלפיכם זה חטא? האם זה היחס הראוי לאדם שכך משרת אתכם?
בתקופה ההיא, בתרבות היוונית, נואם מדופלם היה נחשב למקצוע מכובד. אדם שכזה התפרנס מנאומים מרשימים.
כאשר שאול נאם בפניהם ולא דרש גמול כספי, הוא התפרש בעיניהם כנואם ילדותי מתחיל שלא שווה גמול. לאדם שפשוט מתאמן עליהם כדי לשפר את יכולות הנאום שלו…
מבחינתם, איזה ערך יכול להיות ללימוד של שאול, אם הוא עצמו אינו חושב שהנאום שלו ראוי לתשלום…
לדעתם: נאום בחינם הינו נאום חסר ערך. אם לא צריכים לשלם, אז כנראה זה לא שווה הקשבה…
לשאול הייתה זכות מלאה לבקש מהקורינתיים תמיכה בעבור שירותו, אך הוא בחר לא לבקש. מבחינתו, הוא לא רצה להוות מכשול לבשורה מהסיבות הבאות: (ראה קור"א ט' 3-18, מתי י' 10).
1. הוא לא רצה להעמיד עצמו בשורה אחת עם מורי השקר, ככאלו המוכרים נאומים.
2. בקהילות חדשות שעדיין לא הכירו אותו, שאול העדיף לעבוד ולפרנס עצמו כדי להוות להם דוגמא. (שאול הסביר זאת בפרוטרוט באיגרת אל התסלוניקים ג' 8-9, מע"ש י"ח 3, כ' 34, קור"א ד' 12, תסל"א ב' 9).
רק לאחר שאותם מאמינים התבגרו באמונה והספיקו להכיר אותו ואת האחריות הרוחנית שלהם כלפי שליחי האדון, הם כן נתבקשו להשתתף בתמיכה. אז לפחות הם הבינו את החשיבות של התמיכה ועשו זאת בשמחה ועל פי יכולתם.
למרות שאהבתו את הקורינתיים עלתה לו בבוז והשפלה, שאול התנחם והתחזק כי פניו היו אל האדון שסיפק את מחסורו דרך נדבות מקהילות אחרות, וניחם את ליבו בכוח רוח הקודש.
ענוותו של שאול מתבטאת בדברו: השפלתי עצמי כדי לרומם אתכם…
לרומם? מה כוונתו של שאול?
להלן השינויים שחלו בחיי הקורינתיים לאחר שירותו של שאול בקרבם:
– הם היו כלים בידיו של השטן. הם חיו בחושך רוחני וצועדים בבטחה לאבדון, כעת, הם יצאו מחושך אל אור, מן הדרך לאבדון, אל דרך האור של אלוהים ולנוכחותו (מע"ש 26:18, קולוסים א' 13, אפסים ה' 8, תסל"א ה' 5, פטר"א ב' 9).
– הם יצאו ועלו מחטא לצדקה (רומים ו' 18, פטר"א ב' 24)
– ממוות לחיים (יוחנן ה' 24, יוח"א ג' 14)
האם מגיע לשאול שיתייחסו אליו כאל חוטא או אוויל, לאחר שהביא לכאלו שינויים בחייהם?
שאול מציין באופן סרקסטי את חטאיו…
מקהילות אחרות לקחתי, נטלתי… אך שימו לב שהמשמעות של המילה ביוונית היא: גנבתי, שדדתי, ἐσύλησα
שאול כמובן לא גנב במלוא מובן המילה, אלא מטרתו להדגיש שהוא שכנע אחרים לתמוך בו, ולו רק כדי לא להיות מעמסה על הקורינתיים. מקהילות אחרות, עניות בכסף, אך עשירות ברוח, הוא לקח. הם הפכו לעניות יותר רק כדי לא להוות מכשול לפני הקורינתיים.
קהילות מקדוניה הן – פיליפי, בריאה, תסלוניקי. הן לא רק תמכו בעניים בירושלים (קור"ב ח' 1-5, רומים ט"ו 26), אלא גם תמכו בשאול המשרת בקורינתוס.
וכאשר התמיכה לא הגיעה או לא הספיקה… שאול לא העז להיות למעמסה על הקורינתיים, אלא חזר לעבוד בתפירת אוהלים בשוק ופרנס עצמו (מע"ש י"ח 3).
האם על כך הקורינתיים צריכים להעניש את שאול?
שלא כמו מורי השקר שלא חלמו לוותר על זכות כלשהי, שאול השליח הראה את ענוותו בכך שהיה מוכן להתפרנס כאחרון הפועלים, ובלבד שהקורינתיים יגדלו באמונה.
שאול השליח הינו מופת למשרת החופשי מאהבת הכסף (טימ"א ג' 3).
יישומים.
1. חיי שאול חייבים להיות לנו מופת. האם נוכחותי ושירותי במקום כלשהו, מושכת מעלה, מרוממת אחרים או אינה משפיעה, או חס וחלילה מושכת מטה?
האם אני מציג את אור המשיח או שאני נר כבוי?
- אנו לומדים איך התנהגו הקורינתיים כלפי משרת נאמן שחי בקרבם ונחרדים. הבה נבדוק עצמנו תמיד. האם אנו מחבקים, מעודדים, מעריכים ותומכים במשרתים הנאמנים שבתוכנו?
ב. סימני ההיכר של שליחי האמת: אמת (פ. 10)
10. "…כשם שאמת המשיח בי, כן הגאווה הזאת לא תישלל ממני בגלילות אכיה…"
שאול אומר בגאווה ראויה:
אני מתכוון להמשיך בדרך שבה אני חי – בענווה ובהקרבה עבורכם.
זו דרך האמת של המשיח ישוע. כך היה לי בעבר, וכך ימשיך להיות. אמת המשיח מנחה את חיי.
– שאול לימד את האמת של ישוע (קור"ב ב' 17, ד' 2, ו' 6-7, ז' 14).
– שאול חי על פי האמת של ישוע.
הענווה והקרבה עבור צאן אלוהים היא הגאווה של שאול השליח.
אף אחד לא ייקח לו את הזכות הזו.
ראו את דוגמת חייו של האדון ישוע – האדון ישוע לא שינה את עקרונות חייו בעקבות הבוז מן העם ומההנהגה הרוחנית. הוא נשאר נאמן למלא את רצון האב בקדושה, טוהר ואמת. כך בדיוק פעל שאול השליח.
למה הכוונה במילים: גלילות אכיה?
אכיה זה האיזור שבו שוכנת העיר קורינתוס. הכוונה היא לכל הקהילות באיזור אכיה.
מתברר שהשפעת שליחי ומורי השקר היו באיזור אכיה ולא רק בעיר קורינתוס.
יישום:
חיים משיחיים לא היו מקובלים עוד בזמנו של אברהם וכך זה עד היום. העולם לעיתים בז לנו כשאנו חיים את האמת של ישוע, אך אל לנו להיכנע או להתכופף.
– כן נשמור על גופנו לנישואין.
– כן נחיה היום ובעולם על פי סטנדרטים של מלכות אלוהים.
– כן נעזור ואם אפשר בחינם.
– כן נאחז באמת הבשורה גם אם היא אינה פופולארית בעולם.
העולם בז לנו, אך אל ניסוג. חיי הקדושה והטוהר שלנו מהווים פאר וכבוד לאלוהים. יתרה על כך, אותם חסרי אמונה אשר בעתיד ייוושעו, עתידים להודות לנו על עמידתנו באמונה.
ג. סימני ההיכר של שליחי האמת: אהבה (פ. 11)
11. "…ומדוע? האם משום שאינני אוהב אתכם? האלוהים יודע!"
שליחי השקר העלילו על שאול שאינו אוהב את הקורינתיים.
איך רצונו של שאול לא להיות מעמסה עליהם התפרש כחוסר אהבה?
שליחי השקר הצליחו לשכנע את הקורינתיים שהעובדה ששאול אינו דורש תשלום עבור הוראתו, נובעת מכך שאינו רוצה ליצור קשר מחייב בינו לקורינתיים…
שאול עונה על כך: אלוהים יודע!
שאול הוכיח בכל מעשיו את אהבתו והקרבתו אליהם. אם כל ההוכחות הללו אינן מספיקות, אז, שאלוהים יעזור…
גם בימינו, כאשר אנו מואשמים באשמת שווא שאיננו יכולים להוכיח כראוי, הנחמה שלנו היא: אלוהים יודע! אלוהים קורא את הלב ויודע בדיוק את המניעים האמיתיים שלנו בחיים.
המתנגדים לנו, או אלו המבקרים את פועלו עתידים לדעת את האמת לאור הפרי של השירות שלנו. תבחנו אותנו על פי התוצאה!
ב. סימני ההיכר של שליחי השקר (פ. 12-15, 20)
כמו שענווה, אמת ואהבה היו סימן ההיכר של שליח המשיח, כך גאווה, רמאות וניצול מהווים סימני ההיכר של שליחי ומורי השקר.
- גאווה (פ. 12)
"…אבל את אשר אני עושה גם אוסיף לעשות כדי להסיר עילה מידי המבקשים עילה להשתוות לנו בדבר שהם מתגאים בו…"
גאווה היא החטא הראשון שנעשה בבריאה המושלמת של אלוהים. הראשון שחטא היה הילל בן שחר – השטן.
גאווה מסתירה את אלוהים ומדגישה אותך!
גאווה נובעת מנפש החושבת שמגיעה לה יותר ממה שאלוהים קבע לה.
גאווה, מעמידה את תאוותיך בעדיפות עליונה וזה גם במחיר הרס והשפלת האחר.
גאווה מחשיבה אותך כראוי יותר מאחר.
גאווה מסירה את האהבה ומשאירה מאחוריה אדמה חרוכה.
אלוהים שונא גאווה, וגאווה שכזו אינה יכול לייצג את אלוהים.
שליחי השקר ניסו בכל דרך להשתוות לשאול אך ממש לא יכלו.
הם פשוט לא מסוגלים לעבור את המשוכות של שירות חינם, ענווה, אמת ואהבה.
מכיוון שהמניע לעבודתם היא רווח אישי, הם לעולם לא ישתוו לשאול בשירות חינם.
לדעתם, הקורינתיים היו חייבים לתגמל אותם בהתאם לתחכום הנאומים שלהם ורמת הרטוריקה שבה נאמו.
מן הסתם, על מנת לסחוט יותר כסף, הם הציגו עצמם כמקצוענים הראויים לשכר ולגמול הגבוה ביותר.
השירות החינמי של שאול הטריד אותם מאוד, ולכן הם פעלו בכל דרך להציג את שאול כנחות, חסר ערך ושקרן. הם האדירו עצמם במחיר הרס עדותו וחייו של שאול.
- רמאות (פ. 13-15)
13. הרי אנשים כאלה שליחי שקר הם, פועלי רמיה המתחפשים לשליחי המשיח.
14. ואין לתמוה על כך, שהרי השטן עצמו מתחפש למלאך אור.
15. על כן אין רבותא בכך שגם משרתיו מתחפשים למשרתי הצדק. סופם יהיה כפי מעלליהם…
המילים שבהם שאול מתאר את שליחי השקר מאוד בוטות.
הסיבה ששאול כל כך ישיר היא שאותם מורי השקר מסלפים את הבשורה ומציגים בשורת מוות (י"א 4).
לו כל חטאם היה רווח כספי, אך היו מבשרים את בשורת הישועה, שאול לא היה מקדיש לכך איגרת.
הסכנה מאותם מורי שקר היא בכך שהם לא רק מרוקנים את כיסי הקורינתיים העשירים, אלא מסיטים אותם מישוע ומושכים אחרים לאבדון נצחי.
הסכנה מהם אינה רק במישור הכלכלי, הזמני אלא במישור הרוחני והנצחי.
גם לאורך תקופת התנ"ך, נביאי אלוהים התריעו והזהירו מנביאי שקר שיאמרו כל מה שהעם ירצה לשמוע, ובלבד שיקבלו את תאוותם (ירמיה י"ד 14, כ"ג 14, 26).
האדון ישוע גם הזהיר בדרשה על ההר ממתחזים שכאלו – (מתי ז' 15).
אחד מסימני אחרית הימים זה אינפלציה במשיחי שקר ושליחי שקר.
אדרבה, אל לנו להתפלא מכך, אלא להתמקד באמת של כתבי הקודש ככלי ההגנה הטוב ביותר נגדם.
שימו לב ששאול מציג אותם כמתחזים.
הם משתמשים באותם שמות המוכרים לנו. שרים את השירים שלנו. מסתובבים באותם קהילות מוכרות, אך ליבם אינו עימנו.
מפארים בשפתיהם את השם היקר לנו – ישוע, אך הישוע שלהם אינו הישוע שלנו.
הם יודעים היטב במה אנו מאמינים, ולכן הם משתמשים בכל מיני הגדרות ומילים מסובכות כדי לנסות ולהכשיל את המאמינים.
לדוגמא:
הם לא יאמרו שישוע הוא יהוה, אך יאמרו שישוע "אלוהי"…Divine
הם לא יסבירו שכל בני האדם יכולים להיקרא אלוהיים מעצם העובדה שנוצרנו בצלם ודמותו של אלוהים. מכיוון שרוב האנשים אינם מבחינים בדקויות, הם מרמים ומשקרים מבלי להניד עפעף.
הבשורה שלהם אינה הבשורה של שליחי האמת.
הם אויבי המשיח, אויבי הבשורה, אויבינו המרים ביותר.
המטרה אחת: רווח אישי.
הכלים להשיג את המטרה: המטרה מקדשת את האמצעים.
מכיוון שהכוח המניע אותם זה רוח השטן, אין להם מעצור רגשי. אין רחמים.
שום דבר לא יעצור אותם מלהשיג את המטרה שלהם – סיפוק גאווה ורווח כלכלי. את המטרות הללו הם ישיגו בכל מצב וגם במחיר חייהם של הקורינתיים וכל אדם או קהילה אחרת.
עלינו לזכור כל העת. משרתי השקר פועלים בכוח רוח השקר, רוח השטן. לכן, כמו שנושעים פועלים בכלים של פרי הרוח, כי רוח אלוהים מניעה אותם, משרתי השקר מלאים בפרי הבשר: (אל הגלטים ה' 19-21)
כאמור, התפוח אינו נופל רחוק מן העץ. כמו שאביהם השטן, כך גם הם.
שאול השליח מבטיח ששליחי השקר לא יצאו נקיים ממעשיהם הרעים.
גורלם יהיה זהה לגורלו של אביהם.
כמו שהנושעים יבלו עם מושיעם במלכות אלוהים הנצחית, כך שליחי השקר ומורי השקר עתידים לבלות עם אביהם השטן באש הגיהינום הנצחית.
- ניצול (פ. 20)
20. אם מישהו משעבד אתכם, מכרסם בכם, עושק אתכם, מתנשא עליכם או סוטר לכם על הפנים – אתם סובלים זאת."
לא נעים לקרא את המילים הללו.
שאול מציב לפני הקורינתיים את עובדת היותם – פרייארים מדופלמים.
הקורינתיים היו סבלניים וקבלו באיפוק את הניצול השטני של שליחי ומורי השקר.
האם סבלנותם של הקורינתיים הייתה מעלה טובה?
לא כך שאול טוען.
מתברר שסבלנות שכזו כלפי מורי שקר אינה יישום ראוי של פרי הרוח אלא הוכחה לחוסר בגרות וחוסר החלטיות.
מורי השקר יכלו לעשות כרצונם בקרב הקורינתיים, לרמות, לגנוב, לנצל, ואלו הקורינתיים אפילו לא הבינו שהם קורבנות.
סטירה על הפנים נחשבה לציון משפיל (מל"א כ"ב 24, איכה ג' 30, לוקס כ"ב 64, יוחנן י"ח 22, מע"ש כ"ג 2).
והנה, מורי השקר משפילים אתכם עד עפר, וגם אז אינכם אפילו מבינים שעובדים עליכם, שמשקרים לכם ומנצלים אתכם.
אחים יקרים:
אנו נקראים לסבלנות משיחית, אך אין הדבר אומר שעלינו להיות עיוורים למציאות או כאלו שאינם מסוגלים לקרא את המציאות נכוחה.
כל מי שמתיימר להיות שייך לישוע או מדבר בשם ישוע, חייב להציג את התכונות של ישוע. מי שאינו עושה זאת, אינו מישוע ואוי לנו אם נעניק לאחד שכזה את הסבלנות המשיחית.
האדון ציווה עלינו להיות תמימים כיונים וערמומיים כנחשים.
הבה נזכור זאת.
לסיכום:
1. שאול השליח הראה במופת חייו ששירות אותנטי כולל בתוכו: ענווה, אהבה וחוסר פשרה בכל הקשור לאמת הבשורה. שאול הלך על פי הדוגמא של ישוע.
הנוכחות והשירות של שאול משכו את הקורינתיים מהרע אל הטוב. האם הנוכחות והמעורבות של כל אחד מאיתנו בקרב אחרים היא חיובית לעבר המשיח?
שאול השליח התמיד לחיות את דרך המשיח ישוע גם במחיר אישי גבוה.
כך עלינו לפעול במסגרת הנישואין, בעבודה ובלימודים.
לא משנה מה יחשבו עלינו האחרים – עלינו להתמיד ולחיות ולשרת ללא פשרה בענווה, אהבה ואמת הבשורה. תוצאת זרע האמת תיראה מאוחר יותר, ואז ידעו ויבינו שהיינו פני המשיח בקרבם.
- כאשר אנו לומדים איך הקורינתיים התייחסו לשאול השליח, אנו נחרדים.
איך הם יכלו להתייחס למשרת נאמן של המשיח בדרך שכזו?
כעת נבחן את נפשנו:
האם אנו אוהבים ומכבדים את המשרתים הנאמנים בקהילתנו?
האם אנו מחשיבים את הקרבתם לאווילות, או שאנו מבינים שזה המופת על פיו עלינו לנהוג בחיינו?
עלינו להחשיב את התמיכה בכאלו משרתים כזכות ורווח המפארים את שם האדון. - מורי השקר ושליחי השקר מצאו כר נוח בין הקורינתיים מכיוון שאלו עדיין חיבקו את כללי התרבות החוטאת בה הם חיו. הם מדדו את משרתי הקהילה על פי מדדים של העולם החוטא ולא על פי דבר אלוהים והדוגמא שיש לכולנו באדון ישוע.
חיי האדון ישוע והשליחים הם הדוגמא והמופת לטוב וראוי, ולא החברים מהכיתה או קובעי כללי החברה בה אנו חיים.
עלינו לזכור כל העת – כל מה שהשטן צריך זה חריץ בלב שלנו כדי להכניס שקר ולהרחיק אותנו מאחי אמת, מלימוד אמת, מהתחברות אמת.
האם אתה ואני מראים אפס סבלנות לשקר ולחטא? האם כללי התרבות שלנו נקבעים על ידי הדרשה על ההר של האדון ישוע או אופנת העולם?
שניה לקורינתיים י"א 16 – י"ב 6
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: שירות נאמן נמדד בהקרבה לישוע.
נושא עיקרי של הקטע: שאול השליח מציג את חוסר בגרותם של הקורינתיים בדרך שאינה אופיינית לו. בנימה סרקסטית השליח מפרט שהקורינתיים נכנעו לשרלטנים ושקרנים שכל מעלותיהם היו חסרי ערך בכל הקשור לישועה. לפיכך, הם נכנעו לאווילות מפיהם של אווילים.
השליח מבהיר לקורינתיים ששירות משיחי אותנטי אינו מסתכם בתארים אקדמיים ועושר, או בהשקעה וסבל חד-פעמיים, אלא גם בסבל ומחיר אישי גבוה לאורך כל תקופת השירות בעבור האדון ישוע.
משרת נאמן אינו מתגאה בנתונים מולדים חסרי ערך לישועה, אלא במשיח בלבד.
שאול מסכם את הקטע וקובע: מורי שקר ושרלטנים דורשים את שכרם רק בעולם הזה ולכן לא יסכימו לסבל כחלק משירות משיחי. משרת נאמן שנשלח מן האדון מתעודד ומתחזק מהגמול המחכה לו בשמים, וכן יתמיד בשירות קשה ומאתגר גם במחיר חייו.
הבה נקרא את הפסוקים:
16. אני חוזר ואומר: אל יחשבני איש לכסיל. אבל אם אכן כזה אני בעיניכם, ככסיל קבלו אותי, כדי שגם אני אתגאה קמעה.
17. בדברי כך לא כדרך האדון אני מדבר, אלא כמו באווילות, בביטחון הגאווה הזאת.
18. ומאחר שרבים מתגאים כדרך בשר ודם, אתגאה גם אני.
19. שהרי בשמחה אתם סובלים את האווילים, אתם החכמים!
20. אם מישהו משעבד אתכם, מתנשא עליכם או סוטר לכם על הפנים – אתם סובלים זאת.
21. בתחושת בושה אני אומר זאת, כאילו היינו אנחנו חלשים. ואולם בכל דבר שיעז איש – ואני מדבר באווילות – ארהיב עוז גם אני.
22. עברים הם? כן גם אני. ישראלים הם? כן גם אני. צאצאי אברהם? כן גם אני.
23. משרתי המשיח הם? – כאוויל אדבר – אני עוד יותר. בעמל, אני יותר מהם. בבתי כלא, אני יותר. במלקות, אני הרבה יותר. בסכנת מוות – פעמים רבות.
24. חמש פעמים הלקוני היהודים ארבעים חסר אחת.
25. שלוש פעמים הולקיתי בשוטים. פעם אחת נרגמתי באבנים. שלוש פעמים נטרפה ספינתי, ופעם שהיתי במים במשך יממה.
26. נתנסיתי במסעות רבים, בסכנות על פני נהרות, בסכנות מפני שודדים, בסכנות מבני עמי, בסכנות מן הגויים, בסכנות בעיר ובמדבר ובים, בסכנות בקרב אחי שקר.
27. בעמל ובתלאה, בלילות רבים ללא שינה, ברעה ובצמא, בצומות הרבה, בקור ובעירום.
28. ומלבד דברים אחרים, הטורח הבא עלי יום יום, הדאגה לכל הקהילות.
29. מי יחלש ואני לא יחלש עימו? מי יכשל וליבי אינו בוער?
30. אם מן הראוי להתגאות, אתגאה בדברים הנוגעים לחולשתי.
31. האלוהים ואבי האדון ישוע, הוא המבורך לעולמים, יודע שאינני משקר.
32. בדמשק הציב המושל מטעם המלך ארטס שמירה על העיר כדי לתפשני,
33. אלא שהורידוני בסל דרך חלון אשר בחומה ונמלטתי מידיו.
פרק י"ב:
1. אני נאלץ להתגאות. אומנם אין בזה מועיל, אך אפנה לחזיונות ולהתגלויות אשר מאת האדון.
2. אני מכיר איש במשיח, אשר לפני ארבע-עשרה שנים נלקח אל הרקיע השלישי, אינני יודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלוהים יודע.
3. אני מכיר איש כזה – אינני יודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלוהים יודע –
4. אשר נלקח אל גן עדן ושמע מילים שאין לבטאן, שאסור לאדם למללן.
5. באיש כזה אתגאה, אך בי עצמי לא אתגאה, זולתי בחולשותיי.
6. גם אם ארצה להתגאות לא אהיה בחזקת כסיל, שכן אדבר אמת. אבל נמנע אני, פן יחשבוני ליותר ממה שרואים בי או שומעים ממני."
תוכן עניינים
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
א. אינך מתרברב בנתונים מולדים ונרכשים, חסרי ערך לישועה (י"א 16-22)
ב. התמדה בשירות אליו נקראת גם בסבל וצרה (י"א 23-27)
ג. אמפתיה ואכפתיות לצאן אלוהים (י"א 28-29)
ד. עניו כדי להציג את חולשותיך וכישלונותיך (י"א 30-33)
ה. עם עיניים אל הגמול בשמים: חווה את אלוהים (פרק י"ב 1-6)
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
א. אינך מתרברב בנתונים מולדים ונרכשים, חסרי ערך לישועה (י"א 16-22)
בפסוקים 16-22 שאול מדבר מתסכול.
הקורינתיים האהובים עליו, נכנעו להוראתם השקרית של מורי השקר ושליחי השקר, מכיוון שאלו התרברבו במוצאם היהודי והישראלי ובידע הדתי שלהם.
הקורינתיים החשיבו את מוצאם היהודי והישראלי של אותם מורים למעלות נשגבות, שכן, מורים אלו דיברו עברית, הכירו את התורה הרבה יותר טוב מהם, ולכן הקורינתיים נכנעו לכל מוצא פיהם של אותם רמאים.
המסקנה הכואבת היא: מכיוון שאתם הקורינתיים מחבקים מורים שכל מעלותיהם הן מעלות מולדות חסרי ערך לישועה, מעשה הנחשב לאיוולת מנקודת ראותו של אלוהים, אז אין לי ברירה אלא להציג עצמי כאוויל, כדי שתקבלו גם אותי ותכבדו אותי… מן הסתם שאול מדבר בסרקסטיות.
אם כן, מהי האווילות ששאול השליח מתכוון אליה?
התרברבות בנתונים מולדים כגון לאום ודתיות וביכולות אישיות (פ. 22):
22. "…עברים הם? כן גם אני. ישראלים הם? כן גם אני. צאצאי אברהם? כן גם אני…"
שאול ציין בתחילה את הכישורים שמורי השקר התרברבו בהם:
שאול אינו מלמדנו שאלו הכישורים הנדרשים ממשרת נאמן, אלא ההיפך.
שאול מבהיר שעצם ההתרברבות של מורי השקר במוצאם הדתי והלאומי, שהם נתונים מולדים, ורמת הידע הדתי שלהם, וכל אלו חסרי כל כוח לישועה, מהווים הוכחה שהם לא נושעים ושירותם אינו מהאדון ולא עבור האדון.
מי שמתגאה בנתונים אלו ולא בחסד האדון ישוע, הריהו אוויל.
אדם שכזה בוודאי שאינו משרת שהאדון שלח.
אותם מורי שקר שמו ביטחונם בבשר (גלטים א' 13-14). שאול כבר הבהיר לגלטים שכל היתרונות הללו לא הסירו מעליו את קללת החטא ולא הפכו אותו לצדיק ונושע בעיני אלוהים.
לאותם מורי שקר היה יתרון מולד, מעצם העובדה שכיהודים, הם היו חשופים לדבר אלוהים ולצורך בישועה. אך הם לא התגאו בישועתם – כי לא היו נושעים, אלא התגאו בעצם היותם יהודים וישראלים. זו איוולת. ספר משלי מכנה זאת: כסילות.
זו לא הפעם הראשונה בה שאול מתייחס למוצאו היהודי והישראלי.
מקרה דומה מתועד באיגרת לפיליפים ג' 1-11.
שם שאול השליח הבהיר שהדבר היחיד שראוי להתגאות בו ולבטוח בו זה האדון ישוע והצדקה הנובעת מתוך אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
שאול אמר שם במילים בוטות וישירות – כל המוצא היהודי שלו וכל הדתיות הכרוכה בה משתווים לפסולת לעומת המטרה להרוויח את המשיח ישוע.
מורי ושליחי השקר אינם מתרברבים בדוגמת החיים של ישוע, בבשורת הישועה שניתנה בדמו של ישוע, אלא בכלים הארציים חסרי ערך נצחי. מסיבה זו כינה אותם שאול: אווילים!
מדוע הקורינתיים קיבלו את הוראת מורי השקר?
אותם מורי ושליחי שקר נולדו כיהודים ובנים לעם ישראל. מכיוון שבעת ההיא לא היו יהודים חילוניים, משמע, שהם ידעו את התורה ומצוותיה.
יחסית לגויים קורינתיים או גויים בכלל, אותם מורי שקר יהודים נראו כאילו היו סגניו של אלוהים. הם בקיאים בתורה, יודעים חלקים ממנה או את כולה בעל-פה, ונתפסו בעיני הקורינתיים כיודעי-כל.
מורי השקר התרברבו בידע שלהם והבהירו לגויים הקורינתיים את נחיתותם. לפיכך, הקורינתיים הרגישו לידם טפשים וחסרי ידע. מסיבה זו הם "בלעו" את כל מוצא פיהם של אותם מורים. התנהגות שכזו היא דרכם של שרלטנים ורמאים ולא של שליחי המשיח.
שאול לעומתם, דיבר אל הקורינתיים כאח שווה ערך ועניו.
שאול התגאה במשיח ובבשורת הישועה והוביל אותם לעבר השלמות בישוע בלבד.
יישום:
לאור משמעות המילה אוויל וכסיל, כפי ששאול השתמש בה, איך תגדיר עצמך? האם אתה מתרברב במרכיבים חסרי כוח להושיע (לאום, תואר אקדמי, שייכות דתית, עושר ארצי), וממשיך לרוץ לעבר אגם האש? אם כן, מדוע שתתפלא אם דבר אלוהים מכנה אותך כסיל ואוויל? כך התנהגו הפרושים והסופרים ולכן האדון ישוע התייחס אליהם כפי שעשה (מתי כ"ג).
ספר משלי מכנה בשם כסיל, אדם שאין יראת אלוהים לנגד עיניו.
אדם חכם לעומת זאת, מתגאה בחסד אלוהים שניתן לו בדמו המכפר של ישוע. שהרי בחסד נושענו ולא בכוחנו. לכן, הדבר היחידי שבו נוכל להתגאות זה חסד אלוהים שקבלנו בישוע. הדבר היחידי שנתגאה בו זה הבשורה שבכוחה להושיע ולהציל מאבדון נצחי.
האם גם שאול מתרברב בדברים חסרי ערך לישועה מזעם אלוהים?
בפסוקים הבאים שאול נאלץ להתגאות במחיר האישי שהוא שילם, משלם וממשיך לשלם כמשרת נאמן של ישוע. תיאור הסבל, צרות וצער שליוו את חיי השירות שלו מוכיחים שנחמתו ושמחתו של שאול היא בישוע, בגמול הנצחי, ולא במרכיבים חסרי ערך נצחי.
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
ב. התמדה בשירות אליו נקראת גם בסבל וצרה (פ. 23-27)
23. משרתי המשיח הם? – כאוויל אדבר – אני עוד יותר. בעמל, אני יותר מהם. בבתי כלא, אני יותר. במלקות, אני הרבה יותר. בסכנת מוות – פעמים רבות.
24. חמש פעמים הלקוני היהודים ארבעים חסר אחת.
25. שלוש פעמים הולקיתי בשוטים. פעם אחת נרגמתי באבנים. שלוש פעמים נטרפה ספינתי, ופעם שהיתי במים במשך יממה.
26. נתנסיתי במסעות רבים, בסכנות על פני נהרות, בסכנות מפני שודדים, בסכנות מבני עמי, בסכנות מן הגויים, בסכנות בעיר ובמדבר ובים, בסכנות בקרב אחי שקר.
27. בעמל ובתלאה, בלילות רבים ללא שינה, ברעה ובצמא, בצומות הרבה, בקור ובעירום.
שאול השליח ממשיך את סגנון הדיבור הסרקסטי, כאוויל. מדוע?
כי הקורינתיים שומעים למורים אווילים, לכן שאול מדבר כך כדי שיקשיבו לו…
למרות ששאול מדבר בסרקזם, תיאור סבלותיו לאורך חיי השירות המשיחי שלו, מוכיח שהוא באמת משרת נאמן ולא מורה שקר נצלן הפועל למען רווח אישי.
שימו לב: שאול אינו מתרברב ביכולותיו האקדמיות. שאול אינו שולף זכויות כמו היותו תלמידו של גמליאל ומעורב עם האליטה הדתית בירושלים (מע"ש כ"ב 5). שאול אינו מציין את הצלחותיו להקים קהילות במקומות רבים. שאול אינו מתרברב בניסים שעשה ואשר שינו את מצבם הבריאותי והרפואי של רבים.
שאול לעומת זאת פירט את הסבל, הצרות שליוו אותו לאורך כל חיי השירות המשיחי שלו.
שימו לב לאינטונציה של שאול: משרתי המשיח הם? המילה החסרה היא: אין סיכוי!, השתגעתם!
פירוט הסבל והצרות שליוו כל יום של שירות משיחי מוכיחים שהישארותו בחיים היא פשוט נס.
רוב האנשים אינם שורדים את 39 המלקות. דלקות ונכות מוודאים שאנשים אלו כבר לא ימשיכו בדרך החיים הרגילה שלהם.
אך לא כך עם שאול.
מורי שקר לא היו ממשיכים לפעול בשום מקום לו שירותם היה כולל סבל, צרות ומחיר אישי גבוה.
שאול מציין את כל סוגי התלאות כדי שהקורינתיים יבינו ששירותו של שאול בקרבם נובע מ:
1. קריאה מישוע
2. אהבת הקורינתיים.
שאול בדרך זו מבהיר להם שקיים מרחק תהומי בינו לבין מורי השקר.
הם לא יסכימו לסכן חייהם, ולעומתם, הוא שאול מוכן להקריב חייו למען האדון.
מדוע?
מורי שקר דורשים את השכר והגמול שלהם כרגע וכאן.
מכיוון שאינם נושעים, אינם מאמינים ונהנים מגמול שיינתן להם בעולם הבא!
שליח נאמן מתרגש ומתעודד מהגמול שיינתן לו בעולם הבא, כי אמונתו המושיעה מאפשרת לו להחשיב את ההבטחה הנצחית לדבר מוחשי ואמיתי.
מה אנו עוד לומדים מרשימת התלאות של שאול?
משרת נאמן של ישוע אינו עתיד להיות מקובל בעולם. כמו שדחו את האדון ישוע, שליחו של האב, כך ידחו את שליחיו של ישוע. ישוע הבטיח זאת לתלמידיו (מתי י' 16-25, כ"א 33-39, כ"ב 2-6, יוחנן ט"ו 18-21, ט"ז 1-4,33).
כאשר האדון שלח את חנניה לשאול, הוא אמר לו ששאול עתיד לסבול למען שם האדון (מע"ש ט' 15-16).
שאול השליח מגשים את מה שהוא גם אמר לטימותיאוס (טימ"ב ג' 12) – כל החפצים לחיות חיי חסידות – יירדפו.
לגלטים הוא אמר שהצלקות על גופו הם סימן ההיכר של שליחי המשיח (גלטים ו' 17).[להלן מראי מקומות שבהם מוזכרים תלאותיו של שאול:
עמל: קור"א ט"ו 58, מע"ש כ' 34-35, קור"א ד' 12, תסל"א ב' 9.
מאסר: מע"ש ט"ז 23-24, כ"ב 24-29, כ"ג 10,18, כ"ג 35, כ"ד 27, כ"ח 16-31, טימ"ב א' 8.
מכות, סכנות מוות: קור"א ט"ו 31, מע"ש ט 23,29, י"ד 3-5, י"ז 4-5, כ"א 30-32, כ"ג 12-21. מע"ש י"ט 23-41, קור"ב י"א 32-33.
הלקאות 5 פעמים 39: לאור הכתוב בספר דברים כ"ה 1-3. נאמר 40 אז מדוע עושים 39? כדי לוודא שלא תינתן מכה נוספת בטעות.
הלקאות בשוט: ראה גלטים ו' 17.
סקילה: מע"ש י"ד 19.
שלו פעמים כמעט טבע בגלל שהאוניה נטרפה: קור"ב ט 30, י"א 25-26, מע"ש יג 4, 13, יד 25-26, טז 11, יז 14-15, יח 18, 21-22. כ"ז.
סכנות כלליות: רעב, צמא, קור, עירום, שודדים, סכנות מיהודים שונאי הבשורה ומגויים שונאי הבשורה]
עובדת חיי הנוחות של מורי השקר מהווה עדות לכך שהם לא בישרו את בשורת ישוע. אילו היו עושים זאת, הסבל היה הופך להיות הצל שלהם. אותם מורי שקר התמקדו בעצמם אך לא באדון. תקוותם ושמחתם כאמור היא מקבלת שכרם כאן וכרגע ולא בעולם הבא.
יישום:
כשאנו משרתים את האדון בנאמנות ומבשרים את בשורת הישועה, אל נתפלא אם הסבל יהיה הצל שלנו. עלינו לזכור שלא נקבל בעולם הזה יחס שונה מזה שקיבל האדון ישוע שלנו. כפי שהאדון ישוע התעודד להמשיך ולציית כי ראה לנגד עיניו את התוצאה הנפלאה בציות לאלוהים האב, וחיי נצח לנו, כך עלינו להתעודד ולהתמיד בשירות לאור התגשמות הבטחות אלוהים לנו, בעולם הבא.
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
ג. אמפתיה ואכפתיות לצאן אלוהים (פ. 28-29)
28. ומלבד דברים אחרים, הטורח הבא עלי יום יום, הדאגה לכל הקהילות.
29. מי ייחלש ואני לא ייחלש עימו? מי יכשל וליבי אינו בוער?
כפי שציינתי מעלה, שאול מבהיר שמורי השקר ממוקדים בעצמם ובנוחותם. מורי השקר ישנים היטב בכל לילה. מורי השקר לא מתעניינים בצרותיהם וסבלם של אחרים. כל מעיניהם זה לנצל את הצאן ולא לדאוג ולהעניק לצאן…ירמיה 23:2.
שאול לעומת זאת מרגיש כלפי הקורינתיים ובכלל כלפי המאמינים שפעל בחייהם, כמו אימא מודאגת.
מעורבותו בחייהם לא הסתיימה ברגע שקבלו את ישוע, אלא רק החלה. שאול כהורה רוחני מלווה את צאן אלוהים לבגרות. כמו הורה, הוא מודאג מכל מכשלה או אתגר הבא על חייהם. כאשר קשה להם, בטנו מתהפכת ותפילותיו זועקות לאלוהים (ראה אל הגלטים ד' 19).
בנוסף, שאול אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים ובנוחות כאשר הוא יודע שמורי השקר מנסים להכשיל את הקורינתיים. להכשיל הכוונה להדריכם לחיי חטא וסטייה מישוע. האם מישהו מאיתנו לא יזעק ויפעל נגד מי שמנסה להכשיל את ילדינו? אהבת רעי אינה מאפשרת למשרת נאמן של ישוע לעמוד מן הצד ולא לעצור את המהלך של מורי השקר.
יישום:
שירות נאמן נמדד ונבחן גם באכפתיות שלנו כלפי ההליכה הרוחנית של אחינו. האם נשתוק כשנראה אח נכשל וסוטה מן האמת? האם נשתוק כשנראה מורה שקר מנסה לעוות את הבשורה ולמשוך את ליבו של אחינו?
שירות נאמן מתבטא גם ברגישות כלפי האחר, ופעולה במידת האפשר כדי להחזיר את האח לדרך האמת.
התפללו עבור החיילים המאמינים. הם מאותגרים באופן קשה מן הרגיל. התפללו עבורם. כשתראו אותם עודדו אותם בחיבוק, בפסוק, בשיחה.
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
ד. עניו כדי להציג את חולשותיך וכישלונותיך (פ. 30-33)
30. אם מן הראוי להתגאות, אתגאה בדברים הנוגעים לחולשתי.
31. האלוהים ואבי האדון ישוע, הוא המבורך לעולמים, יודע שאינני משקר.
32. בדמשק הציב המושל מטעם המלך ארטס (ARETAS) שמירה על העיר כדי לתפשני,
33. אלא שהורידוני בסל דרך חלון אשר בחומה ונמלטתי מידיו.
כל מי שהכיר את שאול, ראה את הכוח שאלוהים הפקיד בידיו כדי לאמת את הבשורה שבפיו, וחווה את להט אמונתו ולימודו, יתקשה לדמיין את שאול המפחד על חייו והבורח בתוך סל מחומת העיר דמשק.
והנה, השליח שאול מספיק עניו כדי לציין את חולשותיו. שאול מציין את האירוע המביך ביותר שנחרט בזיכרונו ועולה לנגד עיניו לעיתים קרובות. זאת, כדי להזכיר לו בכל יום, שברגע שאנו מסירים את עינינו מן האדון, אנו חסרי כוח וחסרי אומץ.
לאחר שהאדון ישוע נראה אל שאול בדרך לדמשק, השליח לא הפסיק להכריז על הבשורה בשם ישוע (מע"ש ט' 20).
היהודים בבתי הכנסת שהתנגדו לשאול, ביחד עם גויים מתנגדי הבשורה התאחדו כדי להרגו.
מפחד המתנגדים לישוע שלא היססו לרצוח, תלמידי האדון בדמשק, הורידו את שאול מהחומה, כשהוא בתוך סל.
זה היה האירוע המביך ביותר בחייו של שאול.
שאול אשר חווה את כבודו האלוהי של האדון ישוע רק מספר ימים קודם, כעת נראה כאחרון הפחדנים, בורח על חייו.
שאול הרגיש בדומה לאליהו הנביא.
לאחר שאלוהים הוריד אש מן השמים על הר הכרמל, והוכיח לאליהו שהוא עימו, ברח אליהו על חיו מפחד איזבל שרצתה להרגו (מל"ב י"ט).
מעניין כמה פעמים שאול קרא את הקטע הזה והיה מלא בביקורת על אליהו, והנה, גם הוא חווה בדיוק איך פחד יכול לשתק, ולבייש גם את אלה שאך לפני דקות ספורות ראו את כבוד אלוהים במו עיניהם…
הודאתו של שאול בחולשותיו, מהווה עדות לאופיו המשיחי.
מדוע?
כי מורי שקר אינם זוכרים את כישלונותיהם ואין להם שום חולשות… הם רק זוכרים את חולשותיהם וכישלונותיהם של אחרים. מורי שקר מציגים עצמם כמטרה סופית, כתו-תקן, ממש כמו אביהם השטן.
משרת נאמן מציג את המשיח כמטרה. משרת נאמן יודע את האמת על עצמו – והיא – אדם חלש ואבוד אשר בחסד אלוהים נושע ומשרת את האדון בכוח רוח הקודש.
משרת נאמן יהיה תמיד עניו!
מורה שקר יהיה תמיד גאה!
מה מוכיח שאתה משרת נאמן של ישוע?
ה. עם עיניים אל הגמול בשמים: חווה את אלוהים (פרק י"ב 1-6)
1. אני נאלץ להתגאות. אומנם אין בזה מועיל, אך אפנה לחזיונות ולהתגלויות אשר מאת האדון.
2. אני מכיר איש במשיח, אשר לפני ארבע-עשרה שנים נלקח אל הרקיע השלישי, אינני יודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלוהים יודע.
3. אני מכיר איש כזה – אינני ודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלוהים יודע –
4. אשר נלקח אל גן עדן ושמע מילים שאין לבטאן, שאסור לאדם למללן.
5. באיש כזה אתגאה, אך בי עצמי לא אתגאה, זולתי בחולשותיי.
6. גם אם ארצה להתגאות לא אהיה בחזקת כסיל, שכן אדבר אמת. אבל נמנע אני, פן יחשבוני ליותר ממה שרואים בי או שומעים ממני."
במהלך חיי שמעתי אנשים רבים החולקים חזיונות שלטענתם קיבלו מאלוהים. אלוהים יודע מה בא ממנו ומה נובע מגאוות האדם.
מורי השקר נהגו להתרברב בחזיונות שקיבלו כביכול מאלוהים, וזאת כדי להאדיר את שמם וחשיבותם.
שאול מציין שהוא קיבל חזיון – ודברו של שאול הינו אמת!
שאול היה מעדיף לשמור את החוויה לעצמו, שהרי היא נועדה לעודדו, אך בלית ברירה, ולמען עידוד הקורינתיים להאמין לו ולסלק את מורי השקר מקרבם, הוא חולק עימם את החוויה.
אלוהים לקח את שאול לרקיע השלישי, למקום מושבו של אלוהים, בין אם בחזון או במציאות, זה לא משנה, כי החוויה היא אמיתית.
שם שמע שאול מילים שחייבות להישאר במוחו. זה בינו לבין אלוהים.
החזון נגלה לשאול 14 שנים לפני כתיבת האיגרת הזו (ז"א כ- 14 שנים לפני שנת 55 או 56 לספירה). ז"א, החזון ניתן לשאול בין חזרתו לטרסוס מירושלים (מע"ש ט' 30), לבין הסמכתו כשליח על ידי רוח הקודש בקהילת אנטיוכיה (מע"ש י"ג 1-4).
מה החשיבות של החזון הזה?
תכלית ההתגלות הנפלאה של כבוד אלוהים עבור שאול השליח היא בדיוק כמו תכלית ההתגלות של אלוהים לישעיה הנביא בספר ישעיה ו' וכמו ההתגלות ליחזקאל הנביא בספר יחזקאל פרק א.
בכל אחד מהמקרים הללו, נועדה ההתגלות האלוהית לחזק את הנביא הנשלח על ידי אלוהים לעמוד בשליחות הדורשת ממנו את המחיר הארצי הגבוה ביותר – חייו.
אלוהים בחסדו מעניק לילדיו הנאמנים המשרתים אותו בהקרבה חוויה מיוחדת – מבט לעבר משכנם הנצחי. מבט לעבר כבוד וריבונות אלוהים השולח אותם למשימות קשות.
החוויה הריבונית הזו מעניקה לשליח ולנביא את הביטחון שחייו לא מסתיימים במוות ארצי אלא נמשכים לנצח נצחים בחברת אלוהים. השליח מקבל מבט נפלא לעבר התחנה הסופית שם יקבלו אלוהים בזרועות פתוחות, ולכן הוא יתמיד בשירות נאמן גם במחיר אישי גבוה.
אם כן, אז מה מוכיח שאתה משרת נאמן?
משרת נאמן של ישוע מביט לעבר הגמול הנצחי. הגמול הנצחי כתוב לנו בכתבי הקודש שהם אמינים ובעלי כוח ריבוני. לכן, מה ששאול ראה ושמע, אנו קוראים בדבר אלוהים. כוח הכתוב ואמינותו פועלים בחיי הנושעים באותה מידה.
משרת נאמן של ישוע מחשיב את המעמד הנצחי כגמול גדול יותר מכל מה שבני אדם יכולים לתת לו בעולם הזה.
מורי שקר חיים רק עבור הגמול כעת. משרת של ישוע שואף אל הגמול במטרה אצל ישוע!
לסיכום.
מה מוכיח שאנו משרתים נאמנים של האדון ישוע?
א. אנו לא מתרברבים בנתונים מולדים ונרכשים, חסרי ערך לישועה. אנו לא מתרברבים ביכולת אישית של מקצוע או עושר ארצי.
מורי השקר התרברבו בנתונים חסרי ערך נצחי, והשתמשו בהם להאדיר את שמם ועצמם בקרב הקורינתיים. כל התרברבות ולא בישוע, זו איוולת.
אדם ירא אלוהים מתגאה בבשורה, בחסד אלוהים שניתן לו בישוע, כי רק בכוחה להושיע ולהציל חוטא מאבדון נצחי.
מה מוכיח שאנו משרתים נאמנים של האדון ישוע?
ב. התמדה בשירות אליו נקראנו גם בסבל וצרה. לאור הדוגמא של האדון ישוע, הצרות והסבל יהיו הצל של חיינו וילוו אותנו עד יומנו האחרון. אדרבה, צרות שכאלו מהוות אינדיקציה לאמיתות שירותנו.
משרת נאמן יתמיד לשרת גם בצרה וסבל, כי מלוא כוח רוח הקודש נמצא לצידו.
מה מוכיח שאנו משרתים נאמנים של האדון ישוע?
ג. ענווה ואמפתיה ואכפתיות לצאן אלוהים.
משרת נאמן אינו חושש להציג את חולשותיו וכישלונותיו, כי במילא כל הצלחותיו נובעים מחסד אלוהים. משרת נאמן מעדיף להציג את מקור הכוח באלוהים מאשר ביכולתו האישית. משרת נאמן פועל ומקריב למען חיזוקם הרוחני של שאר ילדי אלוהים.
מה מוכיח שאנו משרתים נאמנים של האדון ישוע?
ד. משרת נאמן מביט לעבר הגמול הנצחי. רק נושע המכיר את האדון ישוע ובוטח באמינות הכתובים יכול להתעודד מגמול שיינתן לו בעולם הבא. ההבטחה לחיות עם אלוהים בעולם חדש נטול חטא ותוצאות החטא, מהוות לנו עידוד וחיזוק גדולים יותר מכל מה שהעולם הזה יכול להציע.
ההבטחה הזו והבונוס הזה הינם מנת חלקם של ילדי אלוהים הנושעים בדם ישוע המשיח בלבד.
מה איתך? היום זה יום ישועה!