מבוא
עזבנו את גדעון ואת חבריו באמצע המרדף אחרי שני מלכי מידיין ואחרי שרידי הכוח המזויין שנשארו בחיים אחרי ש"יהוה [שָׂם] אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ" במחנה מידיין (ז 22).
- בחסד אלוהים — ובחוכמת אלוהים! — גדעון הצליח להרגיע את בני שבט "אֶפְרַיִם" אשר, בִּמְקום להיות מרוכזים בלוחמה, באו לריב אתו.
- אחרי שעבר את הירדן לכיוון מזרח ביקש עבור חייליו הרעבים פיתות מתושבי "סֻכּוֹת" ו"פְּנוּאֵל" — ונתקל בסירוב. אנשי סוכות ופנואל פחדו לצדד עם מי שנראה להם חלש וחסר־סיכוי מול הכוח המידייני. ישראלים סירבו לעזור לישראלים! — ישראלים סרבו לצדד עם מי שמופקד על־ידי אלוהים להיות מושיע!
כעת גדעון "וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ח 4)…
ממשיכים במרדף דרומה
10 "וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת־עָשָׂר־אֶלֶף, כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי־קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים מֵאָה־וְעֶשְׂרִים־אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב."
מלכי מידיין הצליחו להגיע ל"קַרְקֹר", מקום השוכן באזור הגבול בין ירדן וסעודיה, כ-200 ק"מ דרומית־מזרחית לעמאן (בואדי סירחאן הסעודי).
כותב ספר שופטים מגלה לנו כי עד כֹה נהרגו בסביבות 120,000 לוחמים מבני־קדם, אך עדיין נשאר כוח לא קטן של 15,000 שאמור להגן על המלכים "זֶבַח וְצַלְמֻנָּע".
11 "וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים, מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה, וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה — וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח."
המידיינים האלה פשוט לא היו מאורגנים כמו שצבא אמור להיות — לא בפלישה לישראל, וגם לא עכשיו בזמן הנסיגה המבוהלת. כשחָנוּ בעמק יזרעאל, שומרי המאהל לא שמעו ולא גילו את ההתארגנות של "שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים" עם הכדים, הלפידים והשופרות — ועכשיו נראה שלא העמידו שמירה בכלל.
אחרי שְׁשָׂמוּ — רכוּבים על גמלים — כ-250 ק"מ ביניהם לבין מקום התבוּסה הראשונית, הם כנראה בטוחים: "גדעון והכוח הרגלי שלו התייאשו מהמרדף מזמן." — כך אנחנו מקבלים את המשפט "וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח."
עכשיו מתרחש …
קרב ההכרעה — שהוא לא ממש קרב
11ב גדעון בא במפתיע "וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה" — ואנחנו תוהים: "איך? אפילו אם נקח בחשבון את גורם ההפתעה — איך 300 איש מתגברים על 15,000? הרי היחס הוא עדיין 1 נגד 50!
חוץ מזה, ל"בְּנֵי־קֶדֶם" יש כרגע יתרון של "מִשְׂחָק־בית". הם בָּסביבה הטבעית והמוכרת להם. מן הסתם הם בקשרי ידידוּת עם השבטים באזור "קַרְקֹר". — לעומתם, גדעון עִם 300 החברה' שלו נמצא בשטח עויין, לא מוכר, 200 ק"מ מהבית. — אז איך הוא "יַךְ אֶת הַמַּחֲנֶה"?
התשובה היא בפסוק הבא:
12 "וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן, אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד."
? שמתם לב למילה האחרונה?
הכוח הקטן של גדעון אמנם "יַךְ" (פס' 11) — ז"א הרים את החרב ונתן מכה או שתיים — אבל הוא לא השמיד את האויבים; לא הרג אותם! — משהו (או מישהו) "הֶחֱרִיד" את המחנֶה — הכניס בהם פחד. בִּמְקום להילחם, הם נסוּ על נפשם.
? פחד, חרדה. — אתם זוכרים שזה בדיוק מה שהִרגישו הכנענים בימי יהושוע? רחב הזונה העידה על הפחד הזה כשהיא אמרה לשני המרגלים: "כִּי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… לֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושוע ב 9, 11).
? ומי זוכר את השׂיחה הלילית בין שני הלוחמים המידיינים שאליה הקשיב גדעון? — גם הם אמרו (ז 14): "נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָד [גדעון] אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה."
מי ש"הֶחֱרִיד" והבריח כרגע את 15,000 הלוחמים הוא אלוהים. — עוד דוגמה של לוחמה על־טבעית מן השמים להצלת ישראל!
12ב "וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן." — גדעון מתרכז בלכידת הראשים. לא קשה לזהות אותם בתוך המוּלת הבריחה, כי הם לבושים בבגדי מלכוּת, ואפילו גמליהם מעוטרים בתכשיטי זהב.
סוף־סוף אפשר לחזור הביתה. — אבל בדרך על גדעון לקיים שתי הבטחות (ח 7, 9): יש לתת…
עונש לבוגדים
17-13 "וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס.
14 וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ. וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ, שִׁבְעִים־וְשִׁבְעָה אִישׁ. 15 וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר: "הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם?"'
16 וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי־הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים; וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת. — 17 וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ; וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר."
בָּחֶברה המערבית־מודרנית מעלה טקסט כזה מייד דגל אדום: "גדעון נקמן; גדעון אכזר; רשע שפתאום מראה את פניו האמיתיים…" — זו אותה גישה שאומרת: "אלוהים אוהב לא ישלח אנשים לגיהינום." — והכתוּב אומר שזה בדיוק מה שאלוהים עושה (מתי י 28).
? האם שמתם לב לָשמות של שני הישובים האלה? — "סֻכּוֹת" ו"פְּנוּאֵל". — שניהים קשורים קשר הדוּק ליעקֹב אבינו. שניהם מזכירים…
היסטוריה מפוארת
- "סֻכּוֹת" נוסד על־ידי יעקֹב בדרך הביתה מגלוּת "פַּדַּן־אֲרָם", רגע לפני שעבר את הירדן לתוך ארץ כנען גוּפא (ברא' לג 17). כאן הוא "[בנה] לוֹ בָּיִת, וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת." — זאת אומרת שאנשי סוכות יושבים בְּמָקום שהיה הבית הראשון של אב האוּמה על מה שהפך מאוחר יותר לנחלה השבטית של שבט גד.
- הם בני־יעקב;
- הם נחלוּ את "סֻכּוֹת" בהתאם להבטחות שקיבל יעקב;
- הם משתמשים בָּשם שיעקב נתן למקום;
! …אך הם מחליטים לצדד עם אויבי ישראל במקום עם בני־יעקב, אחיהם בדם.
- ההיסטוריה של "פְּנוּאֵל" או "פְּנִיאֵל" מפוארת עוד יותר:
- כאן נאבק יעקב עם ה"אִישׁ" המיסתורי, ואחר־כך הבין: "כִּי רָאִיתִי [את] אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים!" (ברא' לב 31-25);
- זאת אומרת שכאן ראה יעקב את ההווייה באלוהים האחד שבני אדם יכולים לראות מבלי למות. — כאן, ב"פְּנִיאֵל", פגש יעקב את המשיח;
- כאן הוא התעקש: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (ברא' לב 27) — 'אני לא מסוגל להמשיך ללא הברכה שלך!';
- כאן שִנה אלוהים את שמו של יעקֹב ל"יִשְׂרָאֵל" (ברא' לב 29);
- התושבים מזכירים את העוּבדות הללו יום־יום כשהם מבטאים את שם עירם "פְּנִיאֵל" — 'פניו של אלוהי ישראל';
- יש סיכוי טוב שהם אף מתגָאים במסורת של אי־אכילת "גִּיד הַנָּשֶׁה" (ברא' לב 33) לזכר מפגש יעקֹב עם אלוהים כאן ב"פְּנִיאֵל";
משיח! …אך כאשר בא גדעון — המושיע התורן שכרגע מופקד על קיום ההבטחות שאלוהים נתן ליעקֹב — על קיום אותה ברכה שניתנה לו ב"פְּנִיאֵל" — הם מחליטים שלא להירתם למאמץ המלחמתי של המושיע. הם סבורים ש"יותר בטוח" לצדד עם אויבי ישראל (ראה יוחנן יא 48).
יותר מזה, אותם מנהיגים אף "מְחָרְפים" את המושיע ולועגים לו (ח 15; ראה מתי כז 42).
? אז מדוע זה מפתיע מישהו כאשר גדעון אכן מתייחס אליהם כאל אויבי ישראל?
"שִׁבְעִים־וְשִׁבְעָה" מנהיגי "סֻכּוֹת" נענשוּ במכות כואבות (מאוד!) עם "קוֹצֵי־הַמִּדְבָּר [ועם] בַּרְקֳנִים", אך הם נשארו בחיים. זאת אומרת שהם עדיין יכלו לחזור בתשובה לאלוהי ישראל.
! כאשר יחזור ישוע המשיח "עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב" (מתי כד 30) כבר לא תינתן הזדמנות כזו. מי שהחליט לצדד עם אויבי המשיח — מי שהחליט לחרף את שמו ולזלזל בו — יהרג במקום (לוקס יט 27).
? האם שמתם לב שגדעון לא רק נלחם מלחמה אחת? הוא נאלץ להילחם בשלוש חזיתות!
- פרק ו מתאר את מלחמתו בבעל;
- בפרק ז הוא נלחם במידיינים;
- בפרק ח הוא מתמודד עם חוסר האחדוּת בעם־אלוהים — תחילה עם בני־אפרים כפויי־הטובה שתוקפים אותו; אחר־כך עם תושבי הערים שהעדיפו את צד האוייב.
■ • אלה שאמורים להיות "עם־אלוהים" מאכזבים אותנו — נשמע מוכר?
- אלה שמתגאים בָּהיסטוריה המפוארת של הִתְגָלוּת אלוהית ושל בחירה — לא מסוגלים לזהות את המושיע ולועגים לו;
- אלה שמציגים את עצמם כ"אחים במשיח" מתייחסים אלינו כאל אוייבים — נתקלתם בזה?
זה קרה לגדעון — וזה ימשיך לקרות גם בקהילה, כי כולנו בני אדם לא מושלמים. השלמות תגיע רק עם שובו של ישוע.
נחזור עתה לגדעון. הוא עומד לסגור…
חשבון אישי
19-18 "וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע: 'אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר?' וַיֹּאמְרוּ: 'כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם; אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ.' 19 וַיֹּאמַר: 'אַחַי בְּנֵי־אִמִּי הֵם. חַי יהוה! לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם, לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם'."
"אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים" משמע "איך נִראוּ האנשים…?" את זאת אנחנו מבינים מהתשובה שמתקבלת: "כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם" — "הם היו ממש דומים לך."
"אַחַי בְּנֵי־אִמִּי הֵם." — גדעון מדגיש את הקרבה בדם. אלה לא היו "אחיו" מבני־ישראל בלבד — הם היו בני־אִמו. מתברר שמשפחתו סבלה לא רק כלכלית תחת עול המידיינים. "יוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי" אף שכל את בניו באחת הפלישות, ויתכן שגדעון הצעיר (ו 15) היה היחיד שנשאר לו.
הכתוב לא מפרט מדוע מלכי מידיין בכבודם ובעצמם פקדו על אותו טֶבח "בְּתָבוֹר" — במרחק 120 ק"מ מ"עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי" — ואיך אחֵי גדעון בכלל הגיעו לשם. כנראה לא היה מדובר במבצע צבאי, כי הפיקוד על פעולות צבאיות היה בידי שני הרמטכ"לים "עֹרֵב וּזְאֵב" (ז 25).
אך עובדה היא כי…
- המלכים זוכרים את המקרה,
- הם אף זוכרים שהנרצחים נראו "[כל] אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ",
- והם קיבלו החלטה שלא להחיות אותם (פס' 19ב).
זאת אומרת כי "זֶבַח וְצַלְמֻנָּע" היו אחראים אישית על הרצח — ובתור "בְּנֵי־קֶדֶם" הם ידעו טוב מאוד: מעשה כזה גורר אחריו את…
נקמת הדם
20א "וַיֹּאמֶר [גדעון] לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ: 'קוּם! הֲרֹג אוֹתָם!'"
"נקמת הדם" או "גאוּלת הדם" בישראל בתקופת המקרא מבוססת על הכתוב בתורה: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (ברא' ט 6). היא באה לידי ביצוע במקרים בהם "יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה" — ז"א במקרים של רצח בכוונה תחילה (שמות כא 14).
במקרים כאלה "גֹּאֵל הַדָּם, הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ." — ז"א החובה לנקום את הרֶצח מוּטלת על קרובי משפחתו של הנרצח (במדבר לה 19; דברים יט 12-11).
גדעון אומר לשני המלכים: "לוּ הַחֲיִתֶם [את אחיי], לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם." — במילים אחרות, לוּ הייתם "רק" אשמים בפעוּלות מלחמה, לא הייתי מטיל עליכם אחריות אישית.
! טעות! — גדעון לא מבין ש"זֶבַח וְצַלְמֻנָּע" לא יכולים להישאר בחיים, ולאו דווקא בגלל נקמת הדם. הרי כמושיע התורן של עם־ישראל הוא עומד עכשיו לבצע מעשה סמלי: את…
מחיצת הראש
בפסוקים שלפנינו ממלא גדעון את תפקיד השופט שנותן פסק־דין מוות. את הביצוע הוא מטיל על "יֶתֶר בְּכוֹרוֹ", וכך הוא מתכוון להוסיף למלכים הָשְׁפָּלָה לתבוסה: להיהרג מידי "נָעַר" — איזה סוף עלוב עבור שליט.
אבל המשימה קצת גדולה על יֶתֶר הצעיר:
20ב-21 "וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ, כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר. — 21 וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע: 'קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ, כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ.' וַיָּקָם גִּדְעוֹן, וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע; וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם."
"כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ" — "אם אתה גיבור, תוכיח." — אז גדעון מוציא את פסק־הדין לפועל בעצמו, וזה כמובן ההליך ה"תקני" לפי דבר־אלוהים:
משיח!
- "זֶבַח וְצַלְמֻנָּע" הם הראש של "מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי־קֶדֶם" — של הכלי שדרכו ניסה השטן להשמיד את ישראל בשבע השנים האחרונות;
- תפקיד מחיצת ראש האוייב הוא תפקידו הבלעדי של המושיע;
- הרי במילוי התפקיד הזה גדעון הוא צל של המושיע ב־ה"א הידיעה — של 'זרע האישה' שעומד למעוך את ראש הנחש (ברא' ג 15) — של ישוע המשיח.
אבל גדעון אינו המשיח. הוא רק צל של האמיתי. הוא לא מוּשלם — ולכן הוא כרגע הופך ל…
מושיע מאכזב
22 "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן: 'מְשָׁל בָּנוּ — גַּם אַתָּה, גַּם בִּנְךָ, גַּם בֶּן־בְּנֶךָ — כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן'."
אנחנו לא יודעים כמה שבטים מיוצגים על־ידי הביטוי "אִישׁ יִשְׂרָאֵל". בוודאי לא כל העם, אבל זה כרגע לא משנה. בני־עמו מציעים לגדעון לייסד שושלת מנהיגוּת, אך מבלי להשתמש במילים "מלך" ו"מלכוּת": "מְשָׁל בָּנוּ!" — 'הוכחת שאתה האדם הנכון לתפקיד, כי הרי "הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן".'
23 "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן: 'לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. יהוה יִמְשֹׁל בָּכֶם!'"
כלפי חוּץ גדעון מסרב. אולי הוא חשב אפילו על נבואת יעקב בבראשית מט 10: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים." — אם וכאשר יקום מלך על ישראל, הוא יהיה משבט יהודה, ולא ממנשה בן־יוסף.
? נכון שאנחנו גאים בגדעון? — איזו ענווה! איזו תגובה של מאמין צנוע! איזו תיאולוגיה נכונה: "יהוה יִמְשֹׁל בָּכֶם!"
אה, כן? — תיכף נראה שיש לנו טעות.
! גדעון לא רק רוצה למלא תפקיד אחד שאלוהים לא יעד לבני־מנשה, אלא שניים! — אז מה זה משנה שהוא נמנע מלתת לעצמו את התארים:
ראשית, הוא רוצה את…
מעמד המלך
■ אם אתה מאמין משיחי "טוב", אתה בוודאי זוכר מקרים שבהם הוּצע לך דבר שמאוד רצית — כמו למשל אוכל טעים — אך אתה הגבת ב"לא, תודה." — מדוּע חוסר־הכנוּת? — מפני שאתה סבור כי מאמין "טוב" חייב להפגין צניעות ואיפּוּק.
נכון! אלה מאפיינים רצויים אצל מאמין (גלטים ה 23) — אבל ה"לא, תודה" שלך הופך להצגה צבוּעה אם כעבור עֶשֶׂר דקות אתה פותח את המקרר בְּשוּשוּ ובולע את מנת הטִירָמִיסוּ שכביכול וויתרת עליה מתוך ריסון עצמי "משיחי".
- זה בערך מה שועשה גדעון כשנולד לו הבן המי־יודע־כמה מאחת הנשים הרבות שלקח: הוא קורא "אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ" — 'אבא שלי (גדעון!) הוא מלך'.
בפסוק 23 הגיבור שלנו מוותר כביכול על המלוכה — אך עם מתן השם "אֲבִימֶלֶךְ" לבנו הוא מוכיח שהוויתור הזה הוא רק מן הפה החוצה.
- גם עצם המִנהג להרבּות בנשים ופילְגֵּשִׁים ולהוליד "שִׁבְעִים בָּנִים" היה אופייני למלכי המזרח. חִשבוּ כי "שִׁבְעִים בָּנִים" משמע לפחות 100 ילדים, אם על כל שני בנים נולדה לו גם בת.
מה נשאר מהענווה שגרמה לגדעון להגיד "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה" — 'אני בא ממשפחה צנועה' (ו 15)?
■ • הפה אומר: "אלוהים, אלוהים!" — או בגרסה העכשוית "ישוע, ישוע! הללויה!" — אבל
החיים הפרטיים זועקים: "אני! אני! המלך זה אני!"
- הפה אומר: "כל הכבוד לאלוהים!" — אבל ההתנהגות היא של גאוותן.
! הסכנה של פיצול כזה קיימת אחרי כל הצלחה. כל דבר טוב שאלוהים עוזר לנו לעשות יכול להפוך לכלי בידי השטן להפיל אותנו בחטא הגאווה.
אֶל הפרטים הללו בטקסט תיכף נגיע בפסוקים 31-29.
אבל קודם נקרא על כישלון נוסף של המושיע הלא־מושלם. הרי שנית, גדעון גם רצה את מעמד המתווך בין העם לאלוהים — וזהו כמובן…
מעמד הכוהן
27-24 "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן: 'אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה: וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ' (כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם).
25 וַיֹּאמְרוּ: 'נָתוֹן נִתֵּן!' וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. 26 וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף־וּשְׁבַע־מֵאוֹת זָהָב, לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.
27 וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ, בְּעָפְרָה. וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם. וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ."
? "אֵפוֹד" — מהו, ומה תפקידו?
קודם־כל — גדעון לא יצק אליל מהזהב, כפי שטוענים חלק מהפרשנים הנוצרים. למרות המשפט "וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו", שְמוֹרֶה על עבודת אלילים ממש — אפוד הוא לא אליל, וגדעון בטח לא התכוון שישמש למטרה זו.
- "הָאֵפוֹד" הוא פריט ביגוד מפואר של הכוהן הגדול (שמות כח, לט; שמו"א ל 8-7);
- בחלקו הקדמי יש כיס — סוג של פִּיגֶשׁ — שמכיל את "הָאוּרִים וְ… הַתֻּמִּים" (שמות כח 30);
- באמצעות "הָאוּרִים וְ… הַתֻּמִּים" ניתן לשאול את אלוהים שאלות ולקבל ממנו הדרכה ישירה (במדבר כז 21);
- לבישת ה"אֵפוֹד" והשימוש ב"אוּרִים וְתוּמִּים" הם חלק מתפקיד הכוהן הגדול — וכוהן בישראל יכול לבוא אך ורק מבני־אהרון.
אלוהים קבע ערוץ אחד ובלעדי עבור בני־ישראל שדרכו יכלו לבקש התגלות והדרכה משמיים:
- כוהן גדול אחד,
- אשר שירת במשכן האחד,
- ונשא על גופו את "הָאֵפוֹד" האחד והיחיד שהיה קיים בישראל.
בהמשך הלימוד שלנו נגלה שהערוץ התקני הזה היה פתוח גם בתקופת השופטים (ראה כ 18, 23, 28-27). היה משכן! היה כוהן!
? אם כן, מהו החטא של גדעון?
גדעון זכה לקבל התגלוּת ישירה מאלוהים —
- במפגש עם "מַלְאַךְ יהוה",
- כשצוּוָה להרוס את "מִזְבַּח הַבַּעַל",
- בנס גיזת הצמר,
- במיון הלוחמים ב"עֵין־חֲרֹד",
- וכאשר נשלח עם "פֻּרָה" להקשיב לחלומות המידיינים.
כעת הוא חוטא בניסיון להנציח את הזכוּת הזו:
- הוא מעתיק את האפוד האחד,
- הוא מציג אותו "בְעִירוֹ, בְּעָפְרָה", ולא בָּמִשכן שאלוהים קבע,
- והוא כנראה גם השתמש בהעתק של "הָאוּרִים וְ… הַתֻּמִּים" שבו;
וכך התקבלה…
הדרכה מזוייפת
…ז"א הדרכה כביכול "משמיים" שכלל לא הייתה מאלוהים. זו המשמעות של המשפט "וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו".
? איך זה קשור אלינו בהווֶה בקהילת המשיח?
■ לנו אין כוהן גדול אנושי, אין אפוד ואין אורים ותומים — אבל יש לנו את דבר־אלוהים הכתוב! את רוב ההיבטים של רצון אלוהים עבורינו אפשר למצוא בו ובעקרונות שהוא מלמד. בנוסף לכך יש (ותמיד היה) את ערוץ התפילה.
זהרו מאוד מאנשים שטוענים שיש להם הִתגלוּת מאלוהים בכל שני וחמישי — שאלוהים "אומר להם…"; שרוח הקודש "אומר להם…"; שהם "מרגישים מרוח הקודש…"; שהיה להם חלום "מרוח הקודש". שימו לב קודם־כל האם כל מה שהם שומעים "מרוח הקודש" אכן תואם את דבר־אלוהים הכתוב.
זהרו עוד יותר כאשר הם מעבירים לכם מסרים והנחיות "מרוח הקודש" עבורכם. זה טוב לבקש עצה מאח בוגר באמונה. אך מסוכן לציית לאנשים שבאים אליכם מבלי שביקשתם מהם ונותנים לכם הוראות "משמיים" מה לעשות.
החטא היה "לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ", ובכל זאת נותן אלוהים…
עוד תקופה של חסד
28 "וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם.
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן."
"אַרְבָּעִים שָׁנָה." — שימו לב שזו הפעם האחרונה בספר שופטים שבני־ישראל זוכים לתקופה ארוכה ורצופה של שלום וביטחון.
"וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרי" ההתגלות השקרית שגדעון מספק להם באמצעות "הָאֵפוֹד" החלופי — וההתעקשות ללכת בדרך האי־ציות גורמת לאובדן בלתי־הפיך: איבָּדנוּ את מתנת השלום!
והנה גם גדעון עצמו "זונֶה". הוא מצרף כל אישה שמוצאת חן בעיניו לאוסף שלו. מעמד המנהיג נותנת לכך לגיטימציה.
הן העם והן המנהיג מבזים את מתנת השלום כשהם משתמשים בה למטרות הלא־נכונות. — וכך אנחנו מקבלים את הסיומת שבאה אחרי…
הסיומת
31-29 "וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן־יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ. — 30 וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ. 31 וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ."
'אבא שלי הוא מלך'. — ואת עלילות האבימלך הזה נשאיר לשיעור הבא.
הפקת לקחים
- "אֵין לַיהוה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט." — אלוהים לא צריך צבא, והוא לא צריך גיבורים. כשאתה מודע לחולשתך אבל מציית לו, הוא מנצח עבורך.
- גדעון הוא דוגמה של מי שהתחיל טוב. אבל להתחיל טוב אינו מספיק! דוגמתו צריכה לגרום לנו להתפלל ולהתחנן: 'בבקשה, אלוהים, עזור לי לסיים טוב!'
"הֵן נִהְיֵינוּ שֻׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ אִם נַחֲזִיק לְלֹא הֶרֶף, עַד הַסּוֹף, בַּבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר הִתְחַלְנוּ בּוֹ" (עברים ג 14).