ראשונה לפטרוס פרק ב'

שמעון השליח כתב את האיגרת בתקופה שאופיינה ברדיפות אחר מאמינים בישוע ולכן עלה הצורך לעודד אותם בתקופה קשה כזו.

שמעון השליח הזכיר למאמינים את מעמדם בישוע.

אתם נבחרים, וככאלו, יש לכם זכויות. יש לכם את כל הסיבות להמשיך ולחייך גם בעת קשה. יש לכם תקווה חיה כי ישוע קם מן המתים.

הרדיפות שאתם חווים כרגע נמצאים בשליטתו של אלוהים ולכן לא הוזנחתם. לרדיפות יש זמן מוקצב וייעוד מוגדר והוא – לזקק את אמונתכם ולקרב אתכם לאלוהים.

שמעון השליח מעודד אותם ואומר שאלוהים שילם עבור ילדיו מחיר יקר בכדי להוכיח שלעולם הוא לא יאבד אותם.

בעקבות מעמדנו כבנים לאלוהים שנפדו ממעגל החטא והכיליון, מוטלת עלינו חובה להתנהג כיאות למעמדנו.

שמעון ציטט מדבר אלוהים:.. היו קדושים כי קדוש אני… ולכן חובה עלינו לשמור על קדושתנו.

 

בשיעור זה נלמד:

א. אופן השגת הקדושה: פסוקים 22א-25

ב. מאפייני הקדושה: פסוקים 22ב, ב' 1-4.

ג. תוצאות הקדושה: ב' 5-10.

 

א. אופן השגת הקדושה – 22א, 23-25.

  1. וכיוון שטיהרתם את נפשותיכם בצייתכם לאמת והגעתם אלי אחווה שאין בה חנפה, אהבו זה את זה בכל לבבכם ומאודכם;
  2. שהרי נולדתם מחדש לא מזרע נשחת כי אם מבלתי נשחת, בדבר אלוהים החי וקיים.
  3. הן "כל-הבשר חציר וכל-חסדו כציץ השדה. יבש חציר, נבל ציץ,
  4. ודבר-אלוהינו יקום לעולם." והוא הדבר אשר בשרו לכם.

 

קדושה היא תהליך מאוד מעניין. למרות שאנו ממשיכים לחטוא גם לאחר שנושענו ואין יום שעובר שאנו מרוצים מכל מילה או מעשה שעשינו, אנו נקראים ונחשבים לקדושים בעיני אלוהים!

מדוע אלוהים מכנה אותי קדוש בשעה שאינני מושלם בכל מעשי ומחשבותיי?

כשאדם מציית לכתבי הקודש ובעקבות כך:

  • מודע לעובדת היותו חוטא ומכאן נידון לעונש וריחוק מאלוהים

 

  • מבין ומאמין שבכוחו לא יוכל להסיר את טומאת החטא או המוות שבא לחייו בעקבות החטא ולכן הוא זקוק לחסד אלוהים

 

  • מאמין שאלוהים בא לעולם בדמות אדם כדי לשלם בחייו את מחיר כפרת חטאיו – על פי הנבואות שנאמרו מפי נביאי התנ"ך

 

  • מבין ומפנים את העובדה שישוע המשיח פדה אותו מהמוות, רוח אלוהים שוכן בו ולכן חייו הינם כלי המופרד לשירות אלוהים בקדושה וטוהר.

אלוהים מכנה אותך "קדוש" מכיוון שקיבלת את אדונותו על חייך באמונה, הוא אלוהים שוכן בך (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14) ואנו נפרדים מן העולם ונתונים בידיו לשירות קדוש וטהור.

מסיבה זו אלוהים אומר לנו – היו קדושים כי קדוש אנוכי (ויקרא יט)

אדם נושע מקבל מרוח הקודש השוכן בו אופי חדש (אל הגלטים ה' 22-23).

הנושע חווה לידה מחדש! הוא בריאה חדשה! (יוחנן ג 3-4, קור"ב ה).

רוח הקודש מעניק למאמין את אופיו של המשיח ואלוהים מצפה מאיתנו לגדול באמונה כך שבכל יום אופיו של המשיח יתבטא בחיינו יותר ויותר.

שמעון השליח מציין את זמניותו וכיליונו של הבשר בר-החלוף לעומת נצחיותו של המאמין.

אדם הדוחה את כפרת החטאים שאלוהים מציע, הריהו מנציח את מותו הרוחני!

אדם שכזה חי את חייו עלי אדמות כשהוא מנותק מחסד אלוהים ואינו ראוי לשמש כלי מבורך בידו של אלוהים. בסוף ימיו עלי אדמות, גופו ישחת בקבר ונפשו תתענה בשאול רק כדי לחכות למשפט הסופי שיקבע את דינה לאש הגיהינום הנצחי (לוקס ט"ז, התגלות י"ט-כ' 15). מסיבה זו שמעון מתייחס לאדם הדוחה את ישועתו של אלוהים כחציר, דבר יבש, מתכלה ונשכח!

לעומת זאת, האדם הנושע נולד מזרע אלוהים! מכיוון שאלוהים שוכן בו, הריהו כולל בחייו זרע נצחי.

במות המאמין, גופו נשחת בקבר אך נפשו עולה מיד לנוכחות אלוהים (אל הפיליפים א'). ביום התקומה מן המתים, ייתן אלוהים לאדם המאמין גוף חדש, מושלם, שאינו מתכלה, נצחי וכך יחיה עם אלוהים לעולם בשירות תמידי, קדוש וטהור. (התגלות כ'-כ"ב).

ב. מאפייני הקדושה: 22ב', ב' 1-4.

  1. "… אהבו זה את זה בכל לבבכם ומאודכם;

פרק ב':

  1. ועתה הסירו מעליכם כל רשע וכל מרמה, את הצביעות והקנאה וכל לשון הרע,
  2. וכעוללים אשר זה מקרוב נולדו התאוו לחלב הזך של הדבר, למען תגדלו באמצעותו לישועה,
  3. אם אמנם טעמתם כי טוב האדון…
  4. אשר אתם ניגשים אליו – אבן חיה שמאסוה בני אדם, אך נבחרה ויקרה לאלוהים."

הציות לדבר אלוהים הכתוב בכתבי הקודש גורם למאמין להתייחס לבני האדם מסביבו בכבוד ובטוהר. אלוהים מצפה מאיתנו לנהוג כלפי הזולת (כלפי כל אדם בין אם הוא מאמין או לא) באהבה, כנות ובצדק. התנהגותנו לא צריכה להיות מונעת מתוך מטרה לרווח אישי אלא מתוך מטרה לכבד ולפאר את אלוהים ששינה את חיינו, הקימנו ממוות רוחני ומכין לנו מעון שמימי נצחי.

שמעון השליח אומר: "… אהבו זה את זה בכל לבבכם ומאודכם…"

זו אותה מצווה שאלוהים נתן לעמו במדבר: דברים ו' 4-11.

מתברר שאלוהים מצווה עלינו לאהוב את שאר ילדיו כמו שאנו אוהבים אותו.

יוחנן השליח כתב פרק שלם כמעט על הצורך באהבה בין המאמינים (ראשונה ליוחנן ד' 7-21).

אפשר לסכם את דבריו במילים אלו:

"מי שאינו אוהב את אחיו, אינו יודע את אלוהים", "והאוהב את אלוהים יאהב גם את אחיו".

מדוע האהבה בין המאמינים בקהילה הינה דבר חשוב כל כך?

(ראשונה לפטרוס ד' 8) "…בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה…"

שמעון השליח מלמדנו: כשיש אהבה כנה ואמיתית בין האחים, אז ניתן להתגבר בקלות רבה יותר על קשיים ומכשולים. אז ניתן לסלוח בקלות רבה יותר ובמהירות גדולה יותר אחד לשני ולא לחוות את תוצאות השנאה והמדון המסוגלים להרוס כל חלקה טובה.

בני האדם הלא מאמינים וכן גם הילדים שלנו מביטים ובוחנים את מהלך חיינו ואמיתות אמונתנו.

כשהעולם רואה את האהבה השוררת בין המאמינים, הוא רואה לנגד עיניו את כוח פעולת רוח אלוהים בחיים שלנו.

העדות הזו של האהבה בין המאמינים היא הוכחת הכתוב!

קל לדבר, קשה לעשות! אהבה כנה בין המאמינים היא ההוכחה לאמיתות האמונה!

מסיבה זו גם ישוע המשיח אמר לתלמידיו" (יוחנן י"ג 34-35).

"…מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה. כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם…"

מדוע אלוהים מבקש מאיתנו לאהוב זה את זה?

מאותה הסיבה שההורים שלי בקשו מאיתנו, הילדים שלהם, לאהוב אחד את השני.

ההורים לא רוצים שנפגע אחד בשני מכיוון שהם אוהבים את כל ילדיהם וכן, כאשר הילדים מתנהגים בפראות הדבר פוגע בילדים, מסכן את חייהם, ומביא קלון על ההורים.

לכן, מאותן סיבות אלוהים רוצה שנאהב אחד את השני.

אלוהים אוהב את ילדיו ומעונין שיחיו בתנאים מבורכים וראויים. אלוהים אינו מעונין שנפגע זה בזה.

מכיוון שאנו ילדיו, עלינו להציג את האופי של אבינו!

רק כך נוכל להציגו כראוי לו ולגרום לאחרים להלל את אבינו שבשמיים.

איזו סוג של אהבה זו?

האם מדובר באהבה כמו שקיימת בין בעל לאשתו?

לא!

אהבה משיחית אינה מבוססת בהכרח על רגש אלא על ההחלטה והבחירה לציית להוראת אלוהים מתוך אמונה ובטחון בו כמורה הצדק המנחה לטוב והראוי.

עלינו ללמד את עצמנו בכוח אלוהים לאהוב את מצוותיו!

אהבה ואהדה כלפי האוהבים אותנו, או אהבה את אלו שהם נוחים לאהוב, אינה מדד ראוי לעומק אהבה.

לעומת זאת, אהבת אלו שאינם נוחים לאהוב, או אלו שלא יחזירו לנו אהבה, היא מבחן אמיתי יותר כדי לדעת אם אנו אוהבים כפי שאלוהים מצווה עלינו.

אהבתנו כלפי שאר האחים והאחיות לאמונה נובעים מציות לדבר אלוהים. עלינו להתפלל כדי שגם הרגש שלנו יתלווה למעשה.

ובכן, מה עלינו לעשות על מנת שיהיה לנו קל יותר לאהוב איש את רעהו וליהנות מהתחברות קדושה?

  1. ועתה הסירו מעליכם כל רשע וכל מרמה, את הצביעות והקנאה וכל לשון הרע,
  2. וכעוללים אשר זה מקרוב נולדו התאוו לחלב הזך של הדבר, למען תגדלו באמצעותו לישועה,
  3. אם אמנם טעמתם כי טוב האדון…

שמעון השליח מעודד אותנו להסיר מאיתנו את השאריות של האופי הישן שאיתו באנו לעולם – רשע, מרמה, צביעות, קנאה ורכילות.

כל התכונות הללו מסיטות אותנו מדרך אלוהים וגורמות לחיכוך בין אנשים וכמובן גם בין המאמינים.

איך ניתן להיפטר מהאופי הישן שלעיתים פועם בתוכי ומזכיר לי את כוחו העצום?

ובכן, אנו ניפטר ממנו לחלוטין רק לאחר שנמות ונקבל גוף שמיימי חדש (קור"א ט"ו). אך עד אז, אלוהים מעניק לנו כלים נפלאים כדי להיפטר מן הרע ולייצג אותו בקדושה וטוהר.

רק בעזרת כוח רוח הקודש ניתן להתגבר נגד נכלי השטן! מכאן, זכות זו נמצאת בחייו של הנושע בלבד.

  • עיסוק תמידי וצמוד בכתבי הקודש. ז"א, קריאה, לימוד ושינון כדי לדעת מהו רצון אלוהים. מהו הטוב ומהו הרע. אל האפסים ו' 10-18.

 

  • להתפלל ולבקש מאלוהים כוח כדי להתרחק מכל דבר שיש בו מן הרע ולציית לדבר אלוהים באמונה גם אם מאוד קשה.

 

  • להתחבר עם אחים ואחיות נאמנים כדי להתעודד ולהתחזק באמונה.

 

  • במקרה של חטא וכישלון, חזור מיד לאלוהים. התוודה על חטאיך והתחל שוב מההתחלה. אלוהים נאמן וצדיק לטהר אותנו מכל עוולה. ראשונה ליוחנן א' 9.

שמעון השליח מלמדנו להשתוקק לדבר אלוהים הטהור כמו שתינוק משתוקק ומתאווה לשתות מבקבוק החלב.

כמו שההורים מוודאים שהבקבוק יכיל חלב נקי וראוי, כך עלינו לשאוף ללמוד את דבר אלוהים נכונה, לעומק ולציית לו.

אל לנו להסתפק בשוליים או בפשטות החיצונית. עלינו לשאוף לדעת את כל דבר אלוהים כדי לגדול ולהתבגר באמונה. (אל האפסים ד' 12-14)

כמו שהחלב הינו אמצעי הגדילה של התינוק, כך שינון וציות לדבר אלוהים באמונה הינם אמצעי הגדילה הרוחנית שלנו.

שמעון אומר בפסוק 3: "… אם אמנם טעמתם כי טוב האדון…"

הרי כבר בחנתם את אמיתות דבר אלוהים. הרי כבר נוכחתם לדעת שישוע הוא האדון המובטח ודבר אלוהים כולו אמת. טעמתם בחייכם את כוח רוח הקודש ומתנותיו הנפלאות והעל טבעיות.

ראיתם וחוויתם במו עיניכם וגופכם את אותות ההיכר של השליחים.

ראיתם את ריבונות כוחו של האדון ישוע במופתים וניסים שנעשו בקרבכם…

מה שחוויתם וראיתם דרך כוחו של האדון ישוע לא נראה ולא נעשה על ידי כל כח אחר.

השינוי לטובה שהתרחש בקרבכם לא היה לכם לפני שהכרתם את ישוע כאדון ומושיע…(ראה אל הגלטים ג 1-5).

לכן, נו, האם יש סיבה להפסיק את ההתמדה וההשקעה בלימוד דבר אלוהים וציות לדברו?

האם יש סיבה להפנות את הראש למקום אחר?

האם יעלה על הדעת להפסיק דבר שפועל היטב ומניב כה הרבה ברכות?

היכן ההגיון?…

אם כך, המשיכו ללכת יד ביד עם האדון לאור ההנחיה שהוא מוסר לנו בכתבי הקודש.

בפסוק 4 שמעון פטרוס אומנם מציין שהעולם מואס בישוע, אך אוי לנו אם אנו גם נתנהג כך, לאחר שטעמנו מחסדו הגדול.

הם, הלא נושעים, דוחים את מה שהם לא מכירים ולא טעמו, אך אוי ואבוי לאלו שטעמו מחסד האדון ודוחים או מואסים בו, או שאינם ממשיכים ללכת על פי הוראתו.

האחריות על אלו, רבה יותר.

האדון ישוע נבחר ויקר בעיני אלוהים האב, ולכן חייב להיות נבחר ויקר באותה מידה על ידי כל אחד מילדיו הנושעים.

ג. תוצאת תהליך הקדושה: ב' 5-10.

  1. "וגם אתם, כאבנים חיות, נבנים לבית רוחני, לכהונת קודש, כדי להעלות זבחי רוח רצויים לאלהים בזכות ישוע המשיח.
  2. משום כך אומר הכתוב: "הנני יסד בציון אבן פינה נבחרה ויקרה, והמאמין בה לא יבוש."
  3. על כן לכם המאמינים היא אבן היקר, אבל לסוררים — "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה",
  4. וגם "אבן נגף וצור מכשול." ואמנם הם נכשלים בדבר בגלל סרבנותם, ולכך גם נועדו.
  5. אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא;
  6. אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם; אשר לפנים לא רוחמו, אך

כעת מרוחמים."

לכל דבר שאלוהים עושה יש סיבה ותכלית!

אלוהים בוחר את ילדיו לתכלית וייעוד מאוד ברורים.

בפסוק 4 שמעון פטרוס מתאר את האדון ישוע המשיח כאבן חיה.

(כדי לדעת שאבן מתה זה ציון למצבה…)

האבן החיה הזו נמאסה על ידי בני אדם אך יקרה לאלוהים.

והנה בפסוקים הבאים גם אנו הנושעים – יהודים וגויים שותפים לשמו וגורלו של המשיח ישוע.

א. כל מאמין נושע נחשב לאבן חיה.

אבן טובה אינה דבר זול!

אבן טובה היא חומר הבנין לבית איכותי.

מדוע שאלוהים יכנה כל מאמין בשם תואר: אבן חיה?

אנו נקראים אבנים חיות מכיוון שרוח אלוהים, המעניקה חיים ומולידה מחדש, שוכנת בגופנו (א 23, קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

מסיבה זו אנו גם נקראים – היכל אלוהים.

מסיבה זו אנו מאוד יקרים בעיני אלוהים – הוא שוכן בתוכנו

ואיך אנו גם שותפים לגורלו של האדון ישוע?

כפי שהאדון נמאס בעיני רוב עמו – מכיוון שלא הכירוהו ונכשלו במבחן אבן הבוחן, כך גם מואסים בנו – כי אנו נושאים את שמו ואת עדותו. קולנו ועדות הבשורה שבפינו מזכירים לכל הלא נושעים את חטאם. חלקם שומעים ומשתנים בעוד הרוב מעדיפים להשתיק את הקול או להרחיקו מעליהם.

ב. אנו נבנים לבית רוחני

ז"א, המאמין הנושע לא נועד לשרת את אלוהים כגוף יחיד, יחידאי כזאב בודד אלא כחלק במנגנון של כלל ילדי אלוהים.

כולנו ביחד נקראים – בית רוחני. – גוף המשיח.

הבית הרוחני המינימלי נקרא – קהילה.

קהילה אם כן מורכבת ממספר אבנים חיות.

מכיוון ששמעון מלמד את המאמינים להיות בהתחברות כאבנים המתחברים לבית, משמע שבגרות רוחנית מתבטאת בהשתייכות לגוף המשיח ולא מחוצה לו.

פעולתו של אלוהים בעולם צריכה לנבוע מתוך הקהילה שאליה מתחברים ילדיו.

ומה עושים האבנים החיות כאשר הם מחוברים לבנין? קהילה?

מה תפקיד וייעוד הקהילה בעולם?

ג. כהונת קודש, כדי להעלות זבחי רוח רצויים לאלוהים בזכות ישוע המשיח.

מה עשו הכוהנים בקודש?

הם העלו זבחים לאלוהים בשם העם.

הם לימדו את העם אודות אלוהים ורצונו

הם היו נציגי אלוהים עבור העם ונציגי העם אל מול אלוהים.

כאשר הכוהנים מילאו את תפקידם כראוי והעם ציית להוראתם, אלוהים זכה לכבוד רב והחשיב את זבחי העם לקורבנות רצויים.

אלוהים העניק ברכות ובשפע לעמו.

כשמאמינים מתאחדים כקהילה, הם כקבוצת כוהנים המשרתת בקודש.

כשקהילה פועלת לאור דבר אלוהים, מעשי המאמינים בקהילה כמוהם כזבח רצוי בעיני אלוהים. משמע שהם פועלים על פי רצונו ובעקבות כך ברכתו עימהם ועליהם. הרי אלוהים הושיע אותנו כדי לפעול את רצונו (אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).

כילדי אלוהים הנושעים, אנו כאיגרתו של המשיח ישוע לכלל תושבי תבל (קור"ב ב 14-ג 3).

אלוהים מציג את כוחו, ישועתו ודבר הבשורה דרך חיינו, עדותנו היומיומית לכלל החיים סביבנו. כל פעולה שאנו עושים על פי רצון אלוהים – במיוחד: בישור, אהבת אחים המתבטאת בעזרה, סליחה והוראה, נחשבים לזבח רצוי בעיני אלוהים.

מסיבה זו אנו נקראים כוהנים.

אנו מייצגים את אלוהים בעולם, ומעשינו ופועלינו נחשבים לזבחים.

להעלות זבחי רוח:

הכוונה, לחיות ולעשות את רצון אלוהים בחיינו בהנחיית, הדרכת ועזרת רוח הקודש השוכן בנו.

חיים קדושים על פי רצון אלוהים הם הם זבחי הרוח ששמעון פטרוס מתכוון אליהם.

אחד מזבחי הרוח זה גדילה ושאיפה תמידית ללמוד, להפנים וליישם את רצון אלוהים בחיינו.

לא להישאר תינוקים מבחינה רוחנית, אלא לגדול כל העת עם הלימוד והקריאה בדבר אלוהים. ראה פטר"ב א 3-11.

בזכות ישוע המשיח:

הרבה אנשים מכנים עצמם דתיים וטוענים שהם אוהבים את אלוהים.

הרבה דתיים בקרב עמינו טוענים שהם עושים מעשים טובים לכבוד אלוהים.

אומנם מעשים רבים אכן מועילים לחברה הנהנית מהם, אך מעשה, טוב ככל שיהיה, אם אינו נעשה בשם האדון ישוע ולכבודו, אין בכוחו להועיל לאותו אדם בכל הנוגע למשפט אלוהים על חוטאים.

כאמור, גם חסרי אמונה באלוהים נוטים לתרום ולעשות למען החברה.

מעשיהם אכן עוזרים לסובבים אותם, אך אין הדבר אומר שמעשים אלו נחשבים על ידי אלוהים כזבח רצוי.

שום מעשה יד אדם אין בכוחו להסיר את קללת החטא מעל האדם, אלא האמונה בישוע כאדון מכפר חטאים.

האדון ישוע עצמו אמר שמי שאינו מכיר אותו הרי שאינו מכיר את אלוהים

ומי שבאמת מכיר את אלוהים, הרי שיכיר את ישוע המשיח (יוחנן ח 19, 42).

לכן, מעשים נחשבים לטובים וכזבח רצוי בעיני אלוהים, רק כאשר הם נעשים על ידי אדם נושע המכיר בכוחו המושיע של גואל ישראל – ישוע המשיח.

הקדושה אינה נובעת משייכות לעם או בחזות דתית מהודרת

  1. משום כך אומר הכתוב: "הנני יסד בציון אבן פינה נבחרה ויקרה, והמאמין בה לא יבוש."
  2. על כן לכם המאמינים היא אבן היקר, אבל לסוררים — "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה",
  3. וגם "אבן נגף וצור מכשול." ואמנם הם נכשלים בדבר בגלל סרבנותם, ולכך גם נועדו.

שמעון פטרוס מצטט את דברי ישעיה הנביא מפרק כח 16, תהילים קי"ח 22 וישעיה ח14.

שמעון פטרוס אשר היה יהודי הבקיא בתורה, ראה במו עיניו איך הנחשבים לגדולים בעם, היו עיוורים לאדונותו של ישוע המשיח.

אז הבין שמעון פטרוס את דבר הנביא ישעיה אשר הוכיח לישראל את עיוורונם הרוחני.

בתקופתו של ישעיה, ראשי העם, הכוהנים, זלזלו בדברו והחשיבו את הוראת הנביא כדברי סכל.

הכוהנים ובני בית המלוכה החשיבו עצמם כמורמים מעם מכל הבחינות, ומתוקף היותם יהודים ומשרתים בקודש, הם חשבו שכבודם רב בעיני אלוהים.

על מנת להוכיח להם את עיוורונם – אמר הנביא שאלוהים יציב לפניהם מבחן אמונה אשר בו הם עתידים להיכשל.

"אבן" המבחן היא זהות המשיח!

מי שיזהה את עבד יהוה כמשיח ישוע, יוכיח שהבין את דבר אלוהים ואלוהים פקח את עיניו.

מי שידחה את המשיח ישוע, הרי שנכשל במבחן, ואותה האבן תהיה האבן אשר תפגע בו.

הסמליות מאוד ברורה וקשורה לנבואה מפי דניאל הנביא בספר דניאל פרק ז.

שם המשיח הוא האבן אשר בבואו עתיד לכתוש את כל הדוחים אותו.

שמעון פטרוס ממשיך להשתמש בסמליות האבן, אך הפעם מפי מחבר מזמור קי"ח.

שם הבין מחבר המזמור שעם ישראל עתיד לדחות את האבן, אשר תתגלה בסופו של דבר להיות האבן הנחשקת, אבן הפינה.

אבנים חיות בבנין חי אשר בו המשיח הוא אבן הפינה

שימו לב לחיבורים ששמעון פטרוס עושה בפסוקים 5-10.

לא לחינם הוא מציין את הפסוקים בהם המשיח מתואר כאבן.

אנו המאמינים אבנים חיות בבית רוחני שהוא משכן אלוהים.

ומי היא האבן החשובה בבית המקדש?

אבן הפינה!

ומי הוא אבן הפינה?

האדון המשיח ישוע.

המאמינים בישוע אומנם זוכים לבוז ודחיה מצד בני ישראל הדוחים את ישוע, אך אלוהים אינו דוחה את ילדיו, אלא מעניק להם כבוד ויקר ושותפות נצחית בנחלתו.

בפסוק 8 שמעון פטרוס אומר מילים קשות:

"ולכך גם נועדו…"

ז"א, אלו הדוחים את המשיח ישוע מקרב עם ישראל אינם בגדר הפתעה לאלוהים.

הוא אלוהים בוחר את ילדיו והוא יודע שלא כל ישראל ישראל המה.

על כך אמר שאול השליח מילים רבות באיגרת אל הרומים פרקים ט-י"א.

אפשר לחבר את דבר אלוהים למשה בספר שמות ל"ג – אחון את אשר אחון, ארחם על מי שארחם.

כמו כן את דברי שאול השליח באיגרת השניה לקורינתיים ב 14-17.

לנושעים הבשורה היא ריח ניחוח.

לדוחים את האדון ישוע, הבשורה היא כריח של מוות.

הנושעים מקרב כלל העמים ממלאי מקום של עם ישראל – עד שישראל יחזור בתשובה

  1. אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא;
  2. אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם; אשר לפנים לא רוחמו, אך כעת מרוחמים."

שימו לב שאלוהים מכנה את המאמינים [יהודים וגויים נושעים], באותם מילים ותיאורים שהוא מכנה את עם ישראל.

אלוהים כינה את עם ישראל ממלכת כוהנים במעמד הקדוש ביותר אותו חווה העם – מעמד הר סיני (שמות י"ט).

בעוד עם ישראל דוחה את ישועתו של אלוהים ובכך דוחה את האפשרות לעסוק בשירות פורה בעבור אלוהים, הקהילה שהיא גוף המשיח עושה זאת במקומו, באופן זמני!

האם ניתן להסיק מדברי שמעון השליח שאלוהים נטש את עמו ישראל?

לא ולא! חס וחלילה!

אין הדבר מציין שאלוהים נטש או זנח את עמו ישראל. אלא, כל עוד עם ישראל מפנה עורף לאלוהים, ודוחה את "אבן הפינה", אלוהים משתמש ביהודים וגויים נושעים כדי להודיע את בשורת הישועה לכלל העמים ולהביא את כלל הגויים לידיעת אלוהים.

הקהילה – גוף המשיח המורכב מיהודים וגויים נושעים, ממלא מקום [זמני] של עם ישראל בכל הנוגע לתפקיד שירות הבישור בעולם.

חוסר האמונה בקרב עם ישראל ודחיית המשיח אינם בגדר הפתעה לאלוהים

א. עוד בפרשת האזינו בספר דברים ל"ב, משה רבינו נצטווה על ידי אלוהים להודיע לעמו כי הם עתידים לדחותו ולהתכחש לו.

למרות זאת, ולמרות העונשים הכבדים שיהיו כצל לעם ישראל עד אחרית הימים, לא ינטוש אלוהים את עמו, אלא יפעל להושיעם ולהביאם לידי חזרה בתשובה ומילוי ייעודם המקורי.

ב. נביאי התנ"ך גם כן ניבאו אודות מהלכי עם ישראל עד עת חזרתו של המשיח ישוע ארצה להקים את ממלכתו הארצית.

  • ירמיה כ"ה-ל"ג מציין את חטאי עם ישראל ולמרות זאת אלוהים מבטיח שעמו עתידים להיכנס לברית חדשה בעתיד, אשר דרכה הם יחזרו לתשובה וימלאו את תכליתם.
  • יחזקאל הנביא בפרקים ט"ז, ל"ה-מ"ח מלמד את האירועים העתידים להתרחש בחיי עם ישראל עד עת מלכות המשיח בארץ. למרות חטאיי עם ישראל, אלוהים יגרום לאירועים אשר דרכם יחזרו העם לתשובה. מדוע שאלוהים יעשה זאת? כי אינו מתחרט על הבטחותיו והוא עושה זאת למען שמו (אל הרומים י"א 29, יחזקאל ל"ו 22).
  • ראה גם זכריה י"ב-י"ד.

 

  • ראה דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים פרקים ט'-י"א.

כל הנתונים הללו ועוד רבים, מוכיחים שאלוהים אינו מופתע מקושי ליבם של עמו ישראל.

כמו כן, אלוהים יהיה זה אשר יפעל להחזיר את עמו בתשובה ולתת להם את כל שהבטיח – ישועה ונחלה (ראה ירמיה ל-ל"ג).

איך יפעל אלוהים להחזיר את עמו בתשובה כנה?

  1. דרך צרת יעקב
  2. דרך עדות גויים נושעים – הקניאו אותם לתשובה (אל הרומים י"א 11), וכן דברים ל"ב 43: הרנינו גויים עמו…

מדוע אלוהים מכנה את גוף המשיח – (יהודים וגויים נושעים), בשמות תואר שניתנו לעם ישראל?

אלוהים משתמש באותם מושגים כגון: נבחרים, עם, כוהנים:

  1. כי גוף המשיח עושה בדיוק את מה שעם ישראל היה צריך לעשות אך כרגע ובאופן זמני מסרב לעשות – בגלל דחיית המשיח ישוע.
  2. להדגיש את החשיבות וגודל האחריות בתפקיד שאלוהים האציל על המאמינים בו.

על מנת לבצע את המשימה הנפלאה שאלוהים העניק לנו, עלינו לגדול בלימוד וקדושה על בסיס יומי.

מה הגדרת התפקיד של הקהילה לאור הכתוב בפסוק 9?

א. קדושים:

ילדי אלוהים הנושעים נפרדים מכלל תושבי תבל. השוני בהם מתבטא בכך שהם:

  • שייכים לאלוהים

 

  • בנים לאלוהים

 

  • שותפי אופי של אלוהים – ראה עשרת הדברות וראה פרי הרוח (שמות כ, אל הגלטים ה 22-23)

 

  • מהווים היכל לרוח הקודש (ושכנתי בתוכם,   וכן קור"א ג 16-17).

כל מי שמביט על חיי הקדושים חייב לראות שוני בינם לבין כל שאר החיים סביבם.

אחת מהסיבות למצוות הכשרות והלבוש בתורה נועדו להדגיש את השוני בין קדושי אלוהים לשאר יושבי תבל.

לפיכך, כאשר אנו מיישמים באמונה את דרך החיים המשיחיים, אנו באופן אוטומטי נפרדים משאר העולם.

 

  • אין לנו חלק עם חיי חטא

 

  • אין לנו חלק עם תועבות

 

  • אין לנו חלק עם מורדים בסמכות

ב. כוהנים לאלוהים

כוהן הינו מתווך בין אלוהים לאנשים ובין אנשים לאלוהים.

אלוהים מעביר את המסר שלו ומלמד את דברו דרך כוהניו.

הכוהנים משרתים בקודש – משמע – בהדרכת בני האדם לאלוהים בדרך שאלוהים בחר.

אם אדם כלשהו רוצה לדעת איך אלוהים היה חי אילו היה מהלך בינינו – עליו להביט על דוגמאת חייהם של כוהניו.

במילים פשוטות: כהני אלוהים הם האיגרת הכתובה של אלוהים בעולם.

ג. עם נבחר:

עד כמה שלרוב האנשים קשה לשמוע את הקביעה הזו – אלוהים הוא זה הבוחר את ילדיו.

קללת החטא פגעה בכלל הבריאה והיושבים בה, כך שהמוות הרוחני שהינו חלק מהעונש שניתן לאדם וחווה, פגע ביכולת של כל אדם לראות את אורו של אלוהים ולהחליט לקבלו.

האדם אומנם רואה את גבורת אלוהים בבריאה ונולד עם המצפון כדי לדעת טוב ורע…

האדם יכול להבין במוחו שקיים בורא, אך הקריאה לאותו בורא כאדון ומושיע מכפר חטאים, היא פעולה הנעשית בכוח רוח אלוהים בלבד.

לפיכך, אלוהים הוא זה הבוחר איזה מילדיו הוא עתיד להושיע.

ראה אל האפסים א 4, אל הפיליפים א 6, יוחנן י' 29 וכו.

האם אלוהים אינו הוגן כלפי אלו שלא בחר?

חס וחלילה.

עדות אלוהים בבריאה חשופה לכל אדם (תהלים י"ט).

מי שלא חיפש את אלוהים ולא זעק לבורא שיתגלה אליו, הריהו נשפט על פי מעשיו.

אין אפילו אדם אחד בשאול שנמצא שם מבלי שמגיע לו.

כמו כן, אין גם אדם אחד בנוכחות אלוהים בשמים שנמצא שם בגלל שמגיע לו – גם אלו נמצאים שם בגלל חסד אלוהים ולא בגלל שמגיע להם בזכות מעשה כלשהו שלהם.

ד. עם סגולה:

משמעות המילה סגולה היא – יקר! מילון אבן שושן: דבר חמדה, קנין יקר, אוצר נבחר.

מה עושה אותנו, ילדי אלוהים, או עם ישראל במקור , קנין יקר?

בפרק א 18-19 שמעון פטרוס מציין את המחיר בו נפדינו כדי להיקרא בשמות הנפלאים הללו.

נפדינו במחיר דמו היקר של בן האלוהים האדון ישוע המשיח.

המחיר הגבוה אותו שילם אלוהים (יוחנן ג 16) מציין את גודל אהבתו ומצד שני גם את גודל הפעולה שהוא עתיד לעשות עבורנו.

כאשר אלוהים מביט עלינו – הוא רואה את החיים שנרכשו במחיר ציותו של בנו

המחיר שאלוהים שילם למען ישועתנו צריך גם להיות המניע אותנו לחיות חיים המפארים את שמו.

לאור גודל אהבתו אותנו – אנו נדחפים לירוא אותו ולהחזיר לו אהבה עד תום.

להלן סיכום שמות התואר של ילדי אלוהים:

נבחרים, ממלכת כוהנים, עם קדוש, עם סגולה.

ומהי הגדרת התפקיד של הגוף הזה – גוף המשיח, הקהילה, שזכתה לכאלו שמות תואר נפלאים?

פסוק 9ב':

"…למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא;

אלוהים לא בחר אותנו כדי שנמשיך לעשות מעשים מתים כפי שעשינו לפני שנושענו.

מעשים מתים זה כל המעשים שאינם תואמים את רצון אלוהים ואינם מקדמים את מלכות אלוהים.

כעת לאחר שאלוהים בחסדו איפשר לנו להכיר אותו ולהבין את גודל הברכה בישועתנו – הוא מצפה מאיתנו להודיע את חדשות בשורת הישועה לכלל בני האדם.

כעת משאלוהים העמידנו במקום בו עמו ישראל צריך להיות, הוא דורש מאיתנו לעשות את מה שהוא ייעד לעם הזה – ישראל, ועם זה, כרגע אינו ממלא את תפקיד ייעודו.

להודיע את אלוהים ובשורת ישועתו לכל אדם.

באל האפסיים ב 10, טיטוס ב 14 כתוב שלאחר ישועתנו, אנו סוף סוף עושים את המעשים הטובים שאלוהים ייעד לנו מקדם ימי עולם.

ישנם אשר יתפלאו לשמוע מילים אלו…

לאלו, הבה נזכיר ש:

  • אלוהים בחר את עמו להיות אור לגויים.

 

  • אלוהים שלח את יונה כדי להזהיר את אנשי נינווה מעונשו אילו לא יחזרו בתשובה.

 

  • אלוהים שלח את שמעון פטרוס כדי שקורנליוס הגוי ובני ביתו ייוושעו (מע"ש י')

 

  • אלוהים נתן את בנו למען לא יאבד כל המאמין בו…יהודי וגוי, אלא ינחל חיי עולם (יוחנן ג 16)

 

  • אלוהים מכנה את ביתו – בית תפילה לכל העמים (ישעיה נ"ו)

 

  • אלוהים יבחר גויים נושעים כדי לשמש כוהנים בביתו (ישעיה ס"א-ס"ו)

 

  • רצון אלוהים שכולם ייוושעו: (טימ"א ב 4)

 

  • קור"ב ב 14-ג 3: אנו איגרתו הכתובה של המשיח לעולם.

 

  • מתי כ"ח 18-20 – המשיח שלח את תלמידיו להודיע את בשורתו לכלל העמים ולעשות תלמידים בכל העמים.

 

  • מע"ש א' 8-9: המשיח אמר לתלמידיו לבשר מירושלים ועד קצוות תבל

בנוסף, תפקידה של הקהילה להיות המסגרת שבה כל מאמין גודל לבגרות רוחנית ומתאמן לשירות קדוש וטהור עבור אלוהים. (אל האפסים ד 12-15).

נבחרנו בחסד אלוהים להיות הפה ודוגמאת החיקוי לחיים של אלוהים עבור כלל בני האדם.

אין כבוד גדול יותר מזה הנתון לבני אדם.

עם ישראל זכה לכף בראשונה, ובגלל דחיית המשיח אינו יכול להיות האיגרת הכתובה…

לאחר שהקהילה תילקח השמיימה בהילקחות, ואלוהים יזקק את עמו – במהלך צרת יעקב, יחזור ישראל בתשובה וישלים את תכלית בחירתו.

בפסוק 10 שמעון פטרוס מציין אמת החייבת להיות לנגד עיניו של כל אדם נושע:

  1. אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם; אשר לפנים לא רוחמו, אך כעת מרוחמים."

שמעון פטרוס גדל במסגרת יהודית דתית.

כל מה שהוא יודע על אלוהים נובע מהכתוב בתורה.

שמעון ממשיך להדגיש שהקהילה ממלאת מקום זמני של עם ישראל, אך גם טורח להבהיר חשיבות רבה לאותם גויים נושעים.

אתם נבחרתם לא בגלל מעלה מיוחדת בכם! היזהרו לבל תחטאו בחטא היוהרה ותאמצו גישה מוטעית כלפי עם ישראל.

נוכחותכם בבית אלוהים היא מעשה חסד עצום. לא מגיע לכם, ואלוהים העניק לכם מתנה גדולה מתאר.

א. שמעון משתמש במילים ועיקרון הנשמע מוכר מספר יחזקאל ט"ז.

שם אלוהים מתאר את מצבה של עם ישראל כתינוקת שנזרקה לשדה, ולולא אלוהים בחסדו אספה, לא הייתה אותה תינוקת נשארת בחיים.

כך וממש באותה מידה עשה אלוהים לכל אחד מילדיו הנושעים מקרב הגויים.

מה הייתם בעבר?

לא נחשבתם לעם…

ז"א, לא הייתם עמו של אלוהים אלא קבוצת אנשים הנתונים לשליטתו של שר העולם הזה…

כל דבר טוב שהתחולל בחייכם הינו פועל חסדו של אלוהים.

ב. שמעון פטרוס אומר במשפט אחד מה ששאול השליח תיאר במספר רב של פסוקים באיגרת אל הרומים י"א 17-26 – משל עץ הזית.

ג. שמעון משתמש במטבע לשון שאמר אלוהים למשה בספר שמות ל"ג 19.

אומנם בחרתי את עם ישראל, אך לא מי שמישראל ישראל הוא…

מתוך העם בחרתי חלק, וכך מקרב הגויים בחר אלוהים במי לרחם ולהוסיפו לעמו.

הכל שיש לנו מאלוהים, ולכן כל מה שבליבנו וידינו הינו לאלוהים.

לאחר ששמעון פטרוס מסביר לשומעיו – יהודים וגויים נושעים הנחשבים לעם אחד – גוף אחד – אל האפסים ג – הוא ממשיך ומסביר בפירוט רב את סגנון החיים הראוי לנבחרים, כהנים, הקדושים, העם של אלוהים.

איך נראים חיי היומיום של עמו של אלוהים?

א-פטרוס ב 9-10:

שיעור לרגל המפגש הראשון בבית קהילת ירושלים 7.11.2009

 

קהילת ירושלים בית גאולה נולדה באופן רשמי בחמישי במאי בשנת 1991.

מאז ועד היום מפגשי הקהילה היו באולמות מושכרים.

במהלך עשרת השנים הראשונות שהינו בטנטור. יצאנו מטנטור בעקבות האינתיפאדה, ולאחר מכן במשך כארבע שנים שהינו במלון רמת רחל ושלוש שנים בחדר האוכל של הקיבוץ.

נתבקשנו לעזוב את קיבוץ רמת רחל בעקבות לחץ שהפעיל ארגון יד לאחים נגד מלון רמת רחל.

ארגון יד לאחים פועל נגד המאמינים בישוע ונגד כל אלו שפועלים עימנו או נותנים לנו שירות כלשהו.

בשנתיים האחרונות נפגשנו בבנין האגודה המשיחית והשליחית ברחוב הנביאים 55.

בכל המקומות ששהינו, זכינו לחופש ביטוי ויכולנו ללמד את דבר אלוהים בחופשיות. לעולם לא נשכח זאת ואיננו לוקחים זאת כדבר מובן מאיליו.

אנו מודים לאלוהים עבור כל הארגונים והאנשים שפעלו ועזרו לנו לאורך השנים.

אנו מתפללים שאלוהים ירעיף עליהם את כל ברכותיו. בכל אחד מהמקומות שציינתי, זכינו להתברך ולגדול.

יחד עם זאת, קיננה בלבנו התקווה והרצון להיפגש במקום השייך לקהילה ובו נוציא לפועל את כל פעילויות הקהילה תחת קורת גג אחת.

התפללנו למקום בו לא נצטרך להוציא את חומר הלימוד מארגזים ולהחזיר אותו לשם בגמר כל שיעור.

מקום בו נוכל לשבת ביחד לאכול ולהתחבר כמשפחה בכל עת וללא מגבלת זמן.

מקום בו כל קבוצת גיל תוכל לפעול ולהתפתח.

לאחר כמעט תשע-עשרה שנים, עושה אלוהים עמנו חסד ומעניק לנו את המקום הזה ברחוב יד-חרוצים.

אחים ואחיות יקרים, קהילת ירושלים בית גאולה לא תהיה טובה יותר לאלוהים בגלל בנין קהילה.

בנין אינו "עושה" את הקהילה.

קהילת ירושלים עשתה דברים נפלאים גם שלא היה ברשותה חדר אחד.

אני מתפלל ומקווה שלא נחשוב שבנין הקהילה הינו המטרה.

הבניין הוא כלי שצריך לעזור לנו להשיג את המטרה אולי בצורה טובה יותר, מהירה יותר, נוחה יותר, אך תו לו.

הדגש שלנו חייב להישאר על ישועת האדם ובגרותו הרוחנית (טיטוס ב 14, אפסיים ד 12-14).

אוי לנו אם ההתמקדות הזו תשתנה.

לאור הנאמר, בחרתי ללמד מהאיגרת הראשונה של פטרוס השליח פרק ב פסוקים 9-10.

בפסוקים אלו פטרוס מזכיר לתלמידי ישוע את תכלית ישועתם.

בזאת ליבנו ומוחנו צריכים להתמקד תמיד!

הבה נקרא את הפסוקים:

  1. "…אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא;
  2. אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם; אשר לפנים לא רוחמו, אך כעת מרוחמים."

שמעון השליח כתב את האיגרת בתקופה שאופיינה ברדיפות אחר מאמינים בישוע ולכן עלה הצורך לעודד אותם בתקופה קשה כזו להמשיך ולנהל חיי קדושה הממוקדים בישוע המשיח.

מאוד קל לשכוח את היעוד שלנו בעת רדיפה וקושי ולהתמקד בהישרדות.

באותה מידה גם מאוד קל לשכוח את היעוד שלנו בעת נוחה ושלווה, ולפתח שגרה בה אנו עושים דברים מתוך הרגל, או לאט לאט סוטים מן העיקר ומתמקדים בתפל. מצב שכזה יובילנו לאמץ את אופי וסגנון החברה שמסביבנו ולאבד את הצביון המשיחי שאותו נועדנו לאמץ ולהציג.

כשמשפט מתחיל במילה "אבל", הכותב רוצה להראות השוואה, או סיבה.

בפסוק 8 שמעון פטרוס מתאר את חסרי הישועה הדוחים את חסד אלוהים במשיח ישוע והולכים בשרירות ליבם לאבדון.

שמעון השליח מזכיר לתלמידי ישוע שיש הבדל מהותי בין חסרי ישועה לתלמידי ישוע.

אלוהים לא ייעדנו לזעם אלא לברכה ושירות ומסיבה זו על תלמידי ישוע לחיות חיי קדושה בכל מצב ובכל תנאי.

בעוד אלוהים הוא המבטיח לשמור ולדאוג לכל מחסורינו, אחריותנו כתלמידי האדון היא לחיות כראוי לילדיו.

שמעון פטרוס מציין ארבע סיבות בגללן תלמידי ישוע צריכים להתמיד בחיי קדושה ממוקדים באדון.

א. תלמידי ישוע הם עם נבחר.

שמעון פטרוס משתמש במושגים מהתנ"ך בהם אלוהים משתמש כדי לציין את קרבתו הנצחית לבני ישראל ואת הבטחת הגנתו.

בספר דברים ז 6-8 אלוהים אמר כי בחר את עם ישראל מסיבותיו הוא ולא משום סיבה הקשורה בפועלו של עם ישראל – אתם המעט מכל העמים, הבטחתי לאברהם, אני אוהב אתכם.

שמעון פטרוס משתמש בביטויים שכאלו ללמד את תלמידי ישוע שמחויבותו של אלוהים להגן ולספק את כל צורכי ילדיו הנושעים מקרב כל העמים זהה למחויבותו כלפי עם ישראל.

כמו שאלוהים לא ייטוש את עם ישראל לעולם, כך לא ייטוש את תלמידי ישוע לעולם.

כמו שאלוהים דורש מעם ישראל לייצגו תמיד ובכל מצב, כך אלוהים דורש תמיד שתלמידי ישוע ישרתוהו בקדושה ובכל מצב.

שמעון פטרוס מעודד את תלמידי ישוע (אותנו) בעובדה שאלוהים בריבונותו בחר בכל אחד מאיתנו להיות לו לילד.

בחירתו של אלוהים לא נבעה מיכולתנו האישית ולא בגלל שעשינו למענו דבר שאחרים לא הצליחו לעשות. אלוהים בחר בנו מסיבה השמורה לו, בגלל אהבתו ובחסדו (אל האפסים ב 4-10).

שמעון אף פתח את האיגרת שלו בכך שאמר לכל מכותביו שהם נבחרים על ידי אלוהים (א 1).

לכל עם יש מכנה משותף שעושה אותם לעם.

המכנה המשותף של ישראל זה היותם צאצאי אברהם, יצחק ויעקב השמים ביטחונם באלוהים והמחכים להתגשמות הבטחות אלוהים לעם ישראל – ירושת נחלה ושירות לאלוהים.

המכנה המשותף של הנושעים זה אמונתם בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא – שותפים מלאים לאמונתו של אברהם אבינו ומכאן גם שותפים בנחלה נצחית (אל הגלטים ג 6 – ד 8)

ב. תלמידי ישוע הם ממלכת כוהנים.

בספר שמות יט 6 אלוהים מכריז שהוא בוחר בעם ישראל למען יהיה ממלכת כוהנים.

תפקיד הכוהן לייצג את אלוהים לפני העם ואת העם לפני אלוהים.

תפקיד הכוהן להיות מתווך נאמן בין אלוהים לאדם. מטרת התיווך למשוך כל אדם לעבר אלוהים למען ייוושע ויכיר את האחד והיחיד שמסוגל להושיעו ולהעניק לו חיי נצח.

המשמעות היא שכל עם ישראל נועד להיות שגרירים בשירות אלוהים.

על כל העם מוטלת החובה והאחריות לאמץ את אופן מחשבתו ורצונו של אלוהים ואת זאת להראות לכל שאר בני האדם בני כל האומות.

המטרה – להביא את מסר אלוהים לכל אדם באופן נאמן למקור.

נכון להיום עם ישראל מסרב למלא את ייעודו בשירות הכוהן הגדול – ישוע המשיח.

האם משמעות הדבר שאלוהים נטש את עם ישראל וכעת הקהילה מחליפה את עם ישראל לנצח? חס וחלילה. אלוהים אינו מתחרט על בחירתו (אל הרומים יא 1, 29).

האם משתמע מכך שהקהילה מקבלת את כל הברכות במקום עם ישראל? חס וחלילה.

כל הבטחותיו של אלוהים לישראל בנוגע לנחלה ארצית ותפקיד יתגשמו במלואן (יחזקאל לז, מד-מח, ירמיה לא 34-37).

עם ישראל כעם בשלב זה דוחה את המשיח ישוע ולכן אינו יכול לשמש ככוהן נאמן.

אלוהים לא נטש את עם ישראל, אלא, שבעת שבה העם מקשה עורף לאלוהים, קהילת המאמינים בישוע המשיח עושה את תפקיד עם ישראל באופן זמני עד להילקחות.

לאור זאת, המאמין בישוע הנקרא גם כוהן נאמן, חייב להכיר היטב את תורת אלוהים. כוהן נאמן חייב להיות מוכן בכל רגע לענות על שאלות הקשורות לאמונתו ולהדריך כל אדם לישוע המשיח.

אין זה משנה מהו העיסוק האזרחי של הכוהן, עליו לדעת את דבר אלוהים ולהדריך כל אדם המעוניין בכך לקבלת ישוע באמונה כאדון ומושיע מן החטא.

גם אנו, תלמידי ישוע, נקראים אזרחי שמיים (אל הפיליפים ג 20).

אנו שייכים לאלוהים ומחויבים לחיות ולדבר כיאה לנציגי אלוהים (אל האפסים ד 1-6).

מסיבה זו התארים של הנושעים מקרב כל העמים זהה לרוב התארים של עם ישראל.

ג. תלמידי ישוע הם עם קדוש

המילה קדוש בכתובים מציינת דבר שהוא נבדל מן השאר.

אלוהים נבדל משאר אלילים – הוא אמת והם פרי מחשבה טמאה וחסרת בסיס:

"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני יהוה אלוהיכם…". (ויקרא יט 2, כ 26, דברים ז 6, ישעיה סב 12).

אלוהים בחר את עם ישראל משאר העמים ונתן לו תורה למען יחיה על פיה.

תורת אלוהים הייתה שונה מדרך החיים של שאר העמים עובדי האלילים.

אלוהים אסר על עם ישראל להינשא עם שאר העמים עובדי האלילים למען לא יטמא. אלוהים אסר על עמו לאכול עימם או לחבור לשותפות כלשהי עם עמים עובדי אלילים.

אלוהים דורש שכל אלו הקשורים עימו בברית כזו או אחרת, יהיו נבדלים משאר בני האדם הדוחים אותו ואינם מאמצים את אופיו ותכונותיו הטהורות ומלאות הצדק והקדושה.

בדרך זו העדות וההדרכה של נציגי אלוהים תהיה ללא דופי ונבדלת לחלוטין משאר דרכי השקר של השטן.

ישוע אמר:

"אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי." יוחנן יד 6.

מכיוון שיש דרך אחת לישועה, על כל המאמינים בישוע לוודא שמסר הישועה שלהם אחיד ומתמקד באדון ולא בשום דבר אחר. אילו נאמץ אמונות שונות, כי אז נשדר מסר כאילו יש אמת נוספת ואז נציג את האדון ישוע כשקרן – חס וחלילה.

עלינו גם לשים לב היטב למילה "עם".

כמו שעם ישראל היה יחידה אחת בשירות אלוהים בו כל שבט ופרט ערבים זה לזה, כך אלוהים דורש שכל הנושעים יהיו קרובים זה לזה, ערבים ואחראים זה לזה (א-קורינתים יב, אל הרומים יב, א-פטרוס ב 5).

כשאחד חוטא עלינו להוכיחו באהבה למען כלל גוף המשיח.

כשאחד חלש עלינו לחזקו כדי שכל הגוף יתחזק.

שלמותנו ויופיינו תלוי באחדותנו בישוע באהבה למען תפארת אלוהים האב.

ד. תלמידי ישוע הם עם סגולה.

גם הביטוי הזה ניתן בראשונה על ידי אלוהים לעם ישראל (שמות יט 5). הביטוי מוזכר גם כן ב: מלאכי ג 17, דברים ז 6, יד 2, כו 18, טיטוס ב 14.

משמעות הביטוי בעברית הוא: רכוש, אוצר.

זאת לאור השימוש במילה בכתבי הקודש:

דברי הימים א כט 3: "יש לי סגולה זהב וכסף…"

קוהלת ב 8: "…וסגולת המלכים והמדינות…"

תהילים קלה 4: "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו."

ובכן, עם ישראל הוא אוצרו של אלוהים. עם ישראל הוא דבר יקר ערך מאוד בעיני אלוהים.

באותה מידה עלינו לזכור שתלמידי ישוע המשיח מכל העמים הופכים לגוף אחד – עם- גוף המשיח שהוא יקר מאוד לאלוהים. אנו אוצרו של אלוהים שבעבורו הוא בא לעולם למות כדי להעניק לנו חיי נצח (יוחנן ג 16).

מכיוון שעם ישראל יקר מאוד בעיני אלוהים ונחשב לאוצרו, הוא גם שמר עליו וסיפק לו את כל מחסורו.

באותה מידה, גוף המשיח המורכב מכלל המאמינים הנושעים מכל העמים זוכה להגנתו ולאספקתו של אלוהים בכל תחומי חייו (א-יוחנן ה 14-15, תהילים לז 4-5).

שמעון פטרוס לא ציין את כל המעלות והזכויות הנפלאות הללו לחינם.

אין דבר שאלוהים עושה ללא תכלית ברורה וקדושה.

פסוק 9 מסתיים עם התכלית שלשמה אלוהים בחר את המאמינים וקורא להם ממלכת כוהנים, עם קדוש ועם סגולה.

פסוק 9: "…למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא.."

שמעון פטרוס אינו מגלה סוד או דבר חדש כלשהו.

אלוהים באותה מידה בחר בעם ישראל כדי להודיע את שמו בכל הגויים (ישעיה מג 20-21).

אלוהים בחר בעם ישראל כדי להוציא ממנו את מושיע העולם (אל הרומים ג, ט).

אלוהים בחר בעם ישראל לסיבה ברורה וחשובה.

באותה מידה – יש סיבה ברורה ותכלית חשובה לבחירתנו לנושעים.

את המסר הזה בדיוק גם אמר שאול השליח באיגרת לטיטוס ב 14:

"…אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים".

וכן לאפסיים ב 10:

"…שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם…".

מכאן, פעולת אלוהים בחיינו לא הסתיימה בישועתנו אלא רק מתחילה בה (מתי כח 18-20).

רק כנושעים, אנו יכולים להוות כלי ברכה בשירות אלוהים (יוחנן ג 4-15, א-קורינתים ג 16-17).

ואז מה אלוהים מצפה מאיתנו לעשות?

להודיע את ישועתו לכל אדם (מע"ש א 8-9, מתי כח 18-20, אל הרומים י 17).

לחיות בדרך המפארת את שמו ופועלו (אל הרומים יב, אל האפסים ד-ו).

לגרום לכל אדם להביט על חיינו ולומר – אלו עבדי ה'.

היום אנו נפגשים בפעם הראשונה בבנין הקהילה.

ליבנו מתרגש ואנו מלאים בשמחה, סיפוק, אושר על מעורבות אלוהים בחיינו והיענותו לבקשתנו.

יחד עם זאת עלינו לזכור בכל יום ולתמיד:

בנין הקהילה אינו ישועתנו ואינו אלוהים. זה כלי שנועד לעזור לנו למלא את ייעודנו ותכלית בחירתנו על ידי אלוהים.

ייעודנו לזעוק את בשורת ישוע המשיח.

ייעודנו לחיות כמשרתי אלוהים קדוש, צדיק ואמת.

אם נפעל כך, נזכה להתברך בפועלנו והבניין יהיה מלא בפיות הקוראים בשמו של ישוע.

אם נסטה מדרך האדון, הבניין היפה יוכל להיות ריק וחסר שלום, או מלא, אך בכאלו שאינם מכירים את האדון ולא מפארים את שמו.

בעזרת אלוהים, אנו נכתוב את תכלית ישועתנו על קירות בית אלוהים זה למען תעמוד תכלית אלוהים מול עיננו כל הימים, עד שנראה את אדוננו עין בעין ונמלוך עימו.

התנהגו כמשרתי אלוהים (פרק ב' פסוקים 11-25)

בפסוקים עד כה שמעון פטרוס לימד את המאמינים לנהוג בקדושה מפני שהם ילדיו של אלוהים קדוש. על מנת לא להשאיר אותנו בניחושים לגבי כוונותיו, פטרוס מפרט במדויק את ההנחיות לחיים קדושים ורצויים לפני אלוהים.

בקטע המשתרע מפרק ב' 11 ועד ג' 8 שמעון פטרוס מלמד אותנו איך להפיץ את בשורת אלוהים על פי התנהגותנו האישית.

 

בשיעור זה נלמד את פרק ב' 11-25:

פטרוס מלמד אותנו איך להתנהג בשני תחומים. כאזרחי מדינה וכשכירים (אז עבדים)

לפני שפטרוס מתחיל בפירוט, הוא מגלה את הסיבה והחשיבות להתנהגות נכונה.

פסוקים 12-11:

"אהובי, שבבחינת זרים וגולים אתם, מפציר אני בכם להינזר מתאוות בשרים הנלחמות נגד הנפש. הטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה"

 

הסיבה ברורה ופשוטה: התנהגו למופת על מנת שאחרים יביטו עליכם ויהללו את אלוהים.

מדוע שיהללו את אלוהים?

מכיוון שהתנהגותכם הטובה וציותכם לאלוהים גורמים נחת לכם ולסובבים אתכם. בסופו של דבר אלו העדים להתנהגותכם יהללו את אלוהים על כך שזכו להכיר את דברו וישועתו דרך התנהגותכם ועדותכם.

המאמינים מהווים מקור לברכה. נוכחותנו עלי אדמות הינה הסיבה לסבלנות אלוהים מלהעניש את הלא מאמינים. אנו פה כדי לבשר את ישועת אלוהים למענם.

עלינו לזכור שאלוהים היה נמנע מלהעניש את יושבי סדום ועמורה הרשעים לו היו נמצאים ביניהם עשרה צדיקים (בראשית י"ח).

ז"א, נוכחותנו בקרב הלא נושעים היא בין היתר ההבטחה עבורם שחסדו של אלוהים נמשך בעבור ישועתם.

חלק מהאנשים שהיום אינו מאמין עתיד להאמין ואז ימלא פיהם דברי שבח והלל לאלוהים, בגלל העדות שלנו היום!

היום, חלקם לועג לנו, אך לאחר שאלו ייוושעו בעתיד, הם יודו לאלוהים על כך שהצגנו את העדות הזו בדיוק!

 

א. אנו זרים וגולים בעולם הזה.

פטרוס מכנה אותנו זרים וגולים.

אם אנו זרים וגולים פה בארץ, אז היכן אזרחותנו?

שאול השליח מציין באיגרת אל הפיליפים ג' 20: "…אזרחותנו בשמים היא…"

הישועה של המאמין מעניקה זכויות רבות.

אחת מהזכויות היא שקבלנו חיים חדשים, נצחיים בקרבת אלוהים – בשמיים.

מכיוון שקללת החטא הוסרה מעלינו בזכות קורבן דמו הקדוש והמכפר של ישוע, הרי שאנו זוכים לחיות עם אלוהים לנצח נצחים בממלכתו החדשה והנצחית.

 

הישועה מעניקה לנו גם את הזכות לקרא לאלוהים – אבא! אל הרומים ח' 15.

באיגרת השניה לקורינתיים פרק ה' 20, שאול השליח מציין שאנו שגריריו של אלוהים בעולם הזה.

לאור אזרחותנו הנצחית בממלכת אלוהים השמימית ולאור תפקידנו כשגרירים בעולם הזה, אנו נדרשים לנהוג כיאה לשגרירים.

 

שגריר מייצג בדברו ובהתנהגותו את ראש המדינה ששלחה אותו. מכיוון שאנו שגרירים של אלוהים, אנו נדרשים לייצג את אבינו שבשמיים, את אלוהים בכבודו ובעצמו. עלינו לומר את דבר אלוהים לעולם ולהוציא לפועל את רצונו:

–          עזרה לזולת,

–          עידוד האחים והאחיות באמונה

–          הפצת דבר הבשורה שבכוחה לתת חיים. (ב' 9: "למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם…")

התנהגותנו התואמת את רצון אלוהים חייבת להתבטא בחיינו היומיומיים עם הסובבים אותנו, בדיבור, בלבוש, התנהגות, עיסוק. כל זה נכון גם כשאנו לבד.

 

מכיוון שדרך החיים הראויה מפורטת לאורך כתבי הקודש במצוות ודוגמאות, עלינו להתמיד בקריאה ולימוד של כתבי הקודש. זו הדרך היחידה והראויה לדעת אלו חיים נקראים טובים, ומפארים את אבינו שבשמיים.

 

שאול גם מפציר בנושעים להינזר מתאוות בשרים הנלחמות נגד הנפש (פ. 11)

מהן תאוות הבשרים ששאול מדבר עליהם?

–          מין שמחוץ למסגרת הנישואין

–          פורנוגרפיה

–          פעולה בשרית הנוגדת את הסדר הטבעי שאלוהים ברא.

–          מין בין מינים זהים (הומוסקסואליות ולסביות)

–          אכילה חסרת רסן

–          שיכרות

–          בזבוז התמכרותי

–          התמכרות כלשהי השולטת על האדם ואינה מאפשרת לו לחיות חיים המפארים את אלוהים בכלים שאלוהים העניק לו.

 

במילים פשוטות, שמעון פטרוס מבהיר לאזרחי מלכות אלוהים שכדי לשמור על עדות המפארת את אלוהים, ויאה לאזרחי מלכות שמיים, עליהם (עלינו) להינזר מתאוות בשרים הנלחמות נגד הנפש.

 

שאול אינו אומר לנו להשתמש בתאוות אלו במידה ראויה, להשתמש מעט ובזהירות…, אלא אומר לנו להינזר מהם.

ז"א, עלינו לא להיות בעלי ניסיון כלשהו בדברים הללו. להתרחק מן הרע הזה על כל צורותיו (תסל"א ה 22).

 

הלוואי שכל אחד מאיתנו יגדל ויאמר:

מעולם לא הייתי שיכור.

מעולם לא קיימתי יחסי מין עם אישה שאינה אישתי וכן הלאה.

מעולם לא הימרתי ובעקבות כך הרסתי את עתיד משפחתי…

מעולם לא עסקתי בפורנוגרפיה

העולם מסביבנו השומע את המילים הללו יחשוב שאנו מוזרים – נכון, אך כאשר הם ייוושעו, הם יודו לנו על העדות שהראנו בחיינו.

 

ומה יעשה מאמין שנפל באחד החטאים הללו שהזכרתי מעלה?

  1. 1.      טוב יעשה ומיד, אם יינזר ויתרחק ממקום הפיתוי.
  2. 2.      טוב יעשה אם יפסיק קשר שאינו על פי הנלמד בדבר אלוהים. ז"א, להתנתק מאנשים העוזרים לו לחטוא, או מכלים ההופכים את החטא לקל ונגיש (תהילים א, קור"א ט"ו 33).
  3. 3.      אם אינו מסוגל להפסיק בכוחות עצמו, ייטיב לעשות אם יחלוק עם אחים אחרים בקהילה ויקבל עזרה מיידית.

 

שמעון מבהיר שהתאוות הללו נלחמות נגד הנפש…

התמכרות לאחד החטאים שהזכרתי מעלה אינה גורמת לנזק רגעי ושטחי. לא מדובר בצלקת על העור שעוברת לאחר מספר ימים, אלא על פגיעה נפשית הרסנית, שעלולה לרדוף את האדם עד סוף ימיו.

 

מי שחוטא בחטאים של מין אסור, הריהו מזהם את מחשבתו, את שאיפותיו והורס את הזוגיות עם אשתו, או היא עם בעלה.

מי שמשתכר או מתמכר לדברים אסורים, הרי שהוא מאבד את השליטה על מחשבתו ומעשיו וכך הוא יחטא בקלות רבה יותר. אדם שכזה יהרוס את עדותו, ויביא לכך שיימנע ממנו לשרת או לקחת אחריות ראויה במסגרת גוף המשיח.

הנזק של התאוות הללו אינו פוגע רק בחוטא עצמו אלא מיידית גם בכל שאר הקרובים אליו, במיוחד אשתו וילדיו.

מי שמתמכר לדבר כלשהו, הרי שבמהרה יגלה שכלכלת ביתו השתעבדה להתמכרותו, וכל עתידו הכלכלי ועתידה הכלכלי של משפחתו – בדרך להרס וטמיון.

גם אם יצא מהמלכודת הזו בסופו של דבר, הרי שכל מכיריו יביטו עליו, ותמיד יראו לנגד עיניהם את האחד אשר במו ידיו הרס את חייו, ואת חיי היקרים לו ביותר בעולם הזה.

 

אדם שכזה לא יזכה להערכה מצד בני משפחתו, אלא ישא על כתפיו את הבושה והתואר המפוקפק של הורס ביתו.

 

זיכרו:

אין התמכרות שאין לה תשובה או פתרון.

זהו השקר של השטן שמנסה לייאש אותנו.

רוח הקודש חזק יותר מכל מה שקיים בעולם הזה (יוח"א ד 4), ויכול להביס ולנצח את כל נכלי השטן.

אלוהים נתן לנו ילדיו את כל כלי הנשק כדי להתמודד בהצלחה וניצחון נגד כל נכלי השטן – זה כולל את כל ההתמכרויות (אל האפסיים ו 10-18).

אלוהים הבטיח שלא יעמיד אותנו בניסיון גדול מיכולתנו – אלא יעניק לנו את החסד להתגבר (קור"א י 13).

אלוהים הבטיח שהוא ישלים בנו את אשר התחיל בנו (אל הפיליפים ב 12-14)

הוא נתן לנו את כל הכלים והאמצעים לחיות חיי טוהר המפארים את שמו.

עם הבטחות נפלאות שכאלו, אין לנו כל סיבה להאשים את אלוהים או אחרים בכשלוננו, אלא רק את עצמנו בגלל חוסר אמונה או חוסר ענווה כדי לקבל את העזרה הראויה.

יש לנו את כל הסיבות והכלים לחיות חיים מבורכים המפארים את אלוהים – הבה נעודד איש את רעהו לחיות חיים מלאי כבוד אלוהים ומגשימים את תכלית בריאתנו וישועתנו (אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).

 

לעיתים רואים את הפרי לאחר זמן רב!

רבים מאיתנו אומנם מתנהגים על פי אמות מידה שאלוהים כתב בכתבי הקודש, אך אנו לא שומעים כל כך הרבה מילות הלל לאלוהים מפי הסובבים אותנו.

מתי הם (כולם ביחד) יהללו את אלוהים?

שמעון פטרוס אומר בפסוק 12: ביום פקודה!

מתי יהיה היום הזה? מה יקרה אז? מדוע רק אז?

המילה היוונית המתורגמת ל"יום פקודה" אומרת למעשה: "יום הביקור".

"יום הביקור" בקונטקסט הזה הינו היום שבו אדם קיבל את ישוע כאדון ומושיע.

באותו היום, יזכור אדם זה את ההשמצות והזלזול שרחש כלפי המאמינים ויתחרט על כל אותם מילים ומעשים מיותרים שעשה ללא דעת.

מרגע ישועתו, הוא לא בז יותר להתנהגות משיחית של המאמינים, אלא הוא מכבד ומהלל את אלוהים על אותם הדברים שפעם הוא דחה.

 

אחים יקרים, אנא לא להתייאש!, לא להתקפל כשבזים לנו בגלל ציותינו לאלוהים.

עדותינו הינה ההזדמנות שלהם להיוושע, וכשהם יוושעו, הם יהללו את אלוהים בגלל עדותינו, ויהיו בעצמם שגרירי אלוהים על פי הדוגמא שראו בחיינו.

 

משבר זהות?

לפני שאתחיל בסעיף הבא של עדות לחיים משיחיים, אני מבקש לציין נתון חשוב נוסף שניתן ללמוד מפסוקים 11-12.

רבים משתמשים בביטוי "משבר זהות".

בכך הם מתכוונים לומר שקשה להם או לילדיהם להזדהות כמאמינים בישוע, חשופים לביקורת או זלזול מצד שאר חבריהם או שאר בני עמנו בארץ.

יש כאלו המסרבים לראות בנו יהודים, רק בגלל אמונתנו בישוע. לדעתם אנו לא שונים מהגויים בעלי דת אחרת או עובדי אלילים.

 

כל אדם זקוק לזהות. הכוונה להתחברות עם קבוצה, חברה, עם.

מי שמרגיש מנותק מכל המסגרות הארציות, בוודאי שיחווה משבר זהות.

 

התשובה:

שמעון פטרוס מלמד אותנו וקובע שהזהות שלנו היא עם ישוע ובממלכתו. ראה גם את דברי שאול השליח לפיליפיים בפרק ג 20.

הזהות שלנו קשורה למקום בו יש לנו אזרחות ושותפות עם שאר בעלי אותה אזרחות.

  1. 1.      אנו אזרחי שמים!

המשכן הקבוע שלנו הינו עם אלוהים, ושם הוא הכין לנו מעון. יוחנן י"ד 1-3.

  1. 2.      אנו חלק מגוף הנקרא – גוף המשיח (אל האפסיים ג).

שאר האיברים של אותו גוף, חברה, הם יהודים וגויים נושעים.

  1. 3.      רוח הקודש – אותה רוח ה' בדיוק, שוכנת בגופו של כל אחד מהנושעים, יהודים וגויים כאחד (קור"א ג 16-17)

 

לפיכך, כדי לא להגיע למצב בו אנו חווים משבר זהות, עלינו ללמוד טוב יותר את החלקים המרכיבים את הזהות המשיחית שלנו.

עלינו ללמוד וללמד את ילדינו אודות האדון ישוע, ואודות השותפים לאמונה שלנו בו, כי בהם חי האדון ודרכם הוא פועל בעולם. (ראה אל האפסים ג, אל הרומים י"ב, קור"א י"ב)

 

על מנת שילדינו לא יחוו משבר זהות, עלינו ללמדם בראשית חייהם שזהותם היא באדון ישוע, והשותפים לגוף הזה הם שאר האנשים המאמינים בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

 

עלינו להתמיד וללמדם שיש מחיר גבוה לזהות משיחית, להזדהות עם ישוע.

–          אנו ניחשב לזרים בעיני אחרים

–          יושבי תבל ידחו אותנו (מתי ה 10-12)

–          נחווה רדיפות רק בגלל חיי החסידות שלנו (טימ"ב ג 12)

במילים פשוטות: הזדהותנו עם ישוע תתבטא בין היתר ברדיפה והדחייה שנחווה מיושבי תבל. ממש כפי שחווה האדון ישוע המשיח.

 

האם הדבר מלמד אם כן שאין לנו חלק בעולם הזה?

אין לנו חלק במעשי הרשע והחטא שנעשים בעולם הזה.

אנו חיים בעולם הזה אך על פי הכללים של מלכות אלוהים. "עם הרגליים בארץ והראש בשמים"

ראו לדוגמא את הדרשה על ההר של האדון ישוע כפי שמתועדת בבשורת מתי פרקים ה-ז.

האדון ישוע ידע שאנו עומדים להמשיך ולחיות כאן בארץ בין אנשים חוטאים, ולמרות זאת הוא הנחה את יראי אלוהים לחיות על פי הכללים ואמות המידה של אזרחי מלכותו השמיימית.

 

האם ניתן להסיק שאל לנו להיכנע לרשויות ומוסדות שלטון בעולם הזה?

האם ניתן להסיק מדברי האדון או מדברי השליחים שהמאמינים רשאים להתעלם מצווי או סמכות שלטון שאינו משיחי?

חס וחלילה.

 

ובכן, איך צריכים להתנהג שגרירי אלוהים תחת סמכות שלטונית פה בארץ?

הבה נקרא את פסוקים 13-17:

  1. "…היכנעו לכל מוסד אנושי למען האדון: אם למלך, בהיותו הראש,
  2. אם למושלים, בהיותם שלוחים מטעמו לנקמה בעושי הרע, אך למתן שבח לעושי הטוב.
  3. הן זהו רצון אלוהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת.
  4. התנהגו כאנשים חופשים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים.
  5. נהגו כבוד בכל אדם, אהבו את האחים, יראו את אלוהים, כבדו את המלך."

 

שמעון פטרוס אומר כי חובתנו לציית למלך ולשולחיו. קרי הסמכות השלטונית על כל ענפיה.

שאול השליח כתב דברים מקבילים באיגרת אל הרומים י"ג 1-10.

אלוהים העמיד את הסמבות השלטונית על מנת שהעולם בו אנו חיים יתנהל על פי סדר ומשפט, וכדי שנוכל לחיות בו. עולם אשר בו הממשלה דואגת להעניש את הפושע ולזכות את הצדיק.

אדם אשר נלחם נגד רשות שלטונית הפועלת על פי חוק, דין וצדק, הריהו נלחם נגד צו אלוהים.

גם במלכות שמיים יש שלטון, וכל אזרח מלכות שמיים יודע היטב שעליו להישמע לסמכות שלטונית זו.

במקרה של מלכות שמיים מדובר על שלטון שהוא קדוש, טהור, צדיק ומלא חכמה ולכן קל יותר להיכנע לו.

 

כשגרירי מלכות אלוהים, אלוהים דורש שלא יהיו תלונות נגדנו, שנחיה ללא דופי.

באותה המידה שתלונה מוצדקת נגד שגריר אינה מביאה כבוד למדינתו, כך מאמין אשר נמצא פושע, הריהו הורס את עדותו האישית ואף מטיל דופי בטוהר שולחיו.

על מנת שהלא מאמינים יוכלו רק לפאר את אלוהים, עלינו להתנהג באופן המתאים לחוקי השלטון.

 

וכעת לשאלה השווה מיליונים:

האם עלינו לציית גם כשהשלטון במפגיע ובעליל מצווה עלינו לעבור על חוקי אלוהים?

התשובה היא לא!

אך עלינו להבין שיתכן שנשלם על כך מחיר גבוה או אפילו בחיינו.

לדוגמא:

–          הסנהדרין ציווה על פטרוס ושאר המאמינים הראשונים לא לבשר וללמד על ישוע.

פטרוס ענה: "לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם" (מע"ש ה' 29)

מדוע?

מפני שישוע המשיח ציווה עליהם לבשר בכל העולם (מתי כ"ח 18-20) המאמינים המשיכו לבשר בכל הזדמנות. ועל כך הם נכלאו ונאסרו.

התלמידים ידעו שיצטרכו לסבול בעבור ציותם לאדון, אך עשו זאת ברצון ולא בתלונה

 

–          דניאל ורעיו:

רעיו של דניאל, חנניה עזריה ומישאל צוו לאכול מפתבג המלך, ז"א משולחן המלך נבוכדנצר. (דניאל א') מכיוון שמאכלי המלך נחשבו לטמאים עבור הנערים היהודים, הם בקשו בכל לשון ממוריהם לאכול אוכל חלופי ובפרט שלא מפיגולי שולחן המלך. בקשתם של הנערים נענתה, אך באותה מידה היתה יכולה להידחות, ואז היה עליהם לעמוד לדין על סירובם ולהיות מוכנים לסבול את תוצאת ציותם להוראת אלוהים.

–          בספר דניאל פרק ג', בנה המלך נבוכדנצר פסל ענק וציווה על נתיני ממלכתו להשתחוות לפסל כשישמעו את קול נגינת הכלים.

כמובן שידידינו סרבו להשתחוות לפסל ונשלחו לכבשן הבוער ומשם יצאו בעזרת אלוהים ללא פגע. שימו לב שהשלושה אמרו למלך שגם אם אלוהים יבחר לא להצילם מכבשן האש, הם לא ישתחוו לצלם ויהיו מוכנים לשלם על כך בחייהם.

–          בספר דניאל פרק ו' נתפתה המלך לגזור גזירה נוספת: במשך 30 יום כולם מתפללים למלך בלבד – כאל.

בעבור סירובו, נזרק דניאל לגוב האריות, ומשם ניצל.

 

ובכך, הציות לדבר אלוהים הינו ערך עליון ועומד לפני מצוות וחוקים של מלכי הארץ.

במידה וחוקי הארץ מנוגדים למצוות אלוהים, עלינו להתפלל ולבקש כוח מאלוהים כדי שנציית לו ונוכל לעמוד בעונש שנידרש לשלם.

הבה נתפלל שאמונתנו תעמוד לנו במצב שכזה.

 

בפסוק 15 כתב שמעון פטרוס:

"הן זהו רצון אלוהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת."

 

כל כך הרבה פעמים שאלו אותי: מה אני צריך לעשות?

התשובה היתה. תעשה את רצון אלוהים!

ומיד באה השאלה הבאה:

מהו רצון אלוהים?

מתוך מספר מקומות שבהם אלוהים אומר במפורש מה הוא רוצה, הנה אחד מהם:

  1. "…הן זהו רצון אלוהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת…"

במילים פשוטות: תעשו רק טוב על מנת לחסום כל ביקורת מאלו הרוצים ברעתכם. אל תתנו להם כל סיבה מוצדקת להתלונן נגדכם.

על מנת לדעת בדיוק מהו הטוב והרצוי בעיני אלוהים בכל תחום עלינו:

  1. 1.      לקרא את כתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה ולהכיר את אופיו הצדיק והקדוש של אלוהים. בדרך זו נדע עקרונות חשובים שידריכו אותנו להתנהגות ההולמת את אבינו שבשמיים.
  2. 2.      להתפלל ולבקש מאלוהים הדרכה אישית בנושאים אישיים
  3. 3.      להתחבר עם מאמינים נאמנים אחרים ולחלוק עימם את תפילותינו. אלוהים לעיתים עונה לנו דרך שאר ילדיו…משמעות הדבר שעלינו להתמיד ללכת לבית הקהילה ולפעילויות הקהילה. שם אנו שומעים, לומדים מאחרים ומקבלים את העזרה לה אנו זקוקים כדי לחיות חיים משיחיים מלאים.
  4. 4.      לשרת בגוף המשיח על פי מתנות הרוח שאלוהים העניק לנו

 

בפסוק 16 פטרוס אומר דבר מאוד חשוב:

"התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים."

 

למה בדיוק מתכוון שמעון פטרוס? האם ניתן לפרט מעט יותר?

אני אצטט פסוקים דומים מפיו של שאול השליח וכאשר כלל הפסוקים בנושא חירותו של המאמין לנגד עינינו, נוכל לסכם את הכוונה בביאור רב יותר.

 

שאול השליח אמר משפט דומה באיגרת אל הגלטים פרק ה 13-14:

"אחי, לחירות נקראתם, רק שלא תהא החירות אמצעי בידי הבשר, אלא שרתו איש את רעהו באהבה. הרי כל התורה כלולה במאמר אחד – "ואהבת את רעך כמוך".

 

באיגרת הראשונה לקורינתים ז 22-23, אמר שאול השליח:

"…הרי עבד שנקרא מטעם האדון, בן חורין הוא לאדון. כן מי שנקרא בהיותו בן-חורין, עבד הוא למשיח. במחיר נקניתם. אל תשתעבדו לבני אדם…"

 

קור"א ח' 8-13. למאמינים יש הזכות והחירות לאכול כל דבר ללא כל איסור. החירות הזו עלולה לפגוע באחרים שאינם הפנימו עדיין את זכותם במשיח ואת השינוי שחולל מות המשיח בהקמת הברית החדשה.

למרות החירות לאכול כל דבר בהודיה לאדון, הנושע רגיש לסביבה בה הוא חי ונמנע מלעשות את המותר לו, ובפרט שלא יפגע ברגשות אחרים. ראה גם אל הרומים י"ד.

 

תסל"ב ג 7-9: למרות שלשליחים הזכות ליהנות מתמיכה כלכלית של שאר הנושעים, שאול והשותפים לו, לא נפנפו בזכות הזו, אלא העדיפו לעבוד ולכלכל עצמם, ובלבד לא להיות לעול על אחרים. השליחים הזו זאת מפאת חוסר בגרותם של המאמינים באותו איזור.

 

בקיצור:

מאמין הינו אדם שנושע בחסד אלוהים. הוא אדם חופשי ממשפט החטא.

החופש הזה ניתן על מנת שנתמקד בלעשות רק את רצון אבינו שבשמיים ולא ניכנע או נהיה חייבים לעשות מצוות אדם או מסורות כאלו ואחרות. אל הגלטים ה 1-3.

החירות הנפלאה הזו ניתנה לנו כדי שנתעמק בלמלא את ייעוד בריאתנו וישועתנו, ולא ימלא ליבנו ומוחנו במחשבות של פחד ממשפט אלוהים על הדוחים אותו. מרגע ישועתנו, איננו מיועדים יותר לזעם אלוהים (תסל"א ה 8).

 

אמונה אמיתית נכנעת לסמכות אלוהים ומצייתת להנחיותיו.

אמונה אמיתית מתמקדת באהבת הזולת, שהרי אהבה כנה ואמיתית מבטאת הכי טוב את נוכחות רוח המשיח בחיינו.

 

בפסוקים 18-20 פטרוס פונה לעבדים.

  1. "…העבדים, היכנעו לפני אדוניכם בכל יראה, לא רק לפני הטובים והנוחים לבריות, אלא גם לפני העיקשים.
  2. הן ברכת חסד בכך אם בגלל הכרתו באלוהים ישא אדם מכאוב ויסבול שלא בצדק.
  3. שהרי מה תהילה בכך אם תעמדו בסבל של מכות על חטאיכם? אבל אם בעשותכם את הטוב תסבלו ותעמדו בסבל, ברכת חסד היא מלפני אלוהים…"

 

בתקופה המדוברת היו באימפריה הרומית עבדים רבים. ברומא היו יותר עבדים מאשר אזרחים!. רבים מאותם עבדים נושעו והיו למשיחיים.

רובנו המוחלט לא ראה מימיו עבד ואין לו שמץ של מושג אודות הלך מחשבתו והרגשתו של עבד. כל שיש בידנו, אנשים החיים במערב, זה הידע מתוך מה שאנו קוראים – אם אנו קוראים, או מסרטים שצפינו במהלך חיינו.

 

בעולם העתיק עבד נחשב לרכוש.

כפי שאדם עושה ברכושו ככל שעולה על רוחו, כך עשו בעלי העבדים בעבדיהם. חיי עבד לא נחשבו לדבר יקר במיוחד ומותו של עבד לא היה נחשב למעשה פלילי עבור בעל העבד.

 

התורה כוללת חוקים בנוגע לעבדים – ראה פרשת משפטים בספר שמות מפרק כה.

למרות שהתורה מציגה תנאים וכללים להתנהגות כלפי העבד, הרי שאף אדם בימינו לא היה בוחר להיות או להיקרא עבד.

 

לעבד לא היה רצון משלו!

העבד ביצע את רצונו של אדונו. העבד היה כלי ביד אדונו כדי לעשות את כל המטלות שהאדון לא היה חפץ לעשותם – יהיו אשר יהיו.

מטלות העבד כללו את כל משימות העבודה בבית אדונו, בשדהו ובכל אשר יחפוץ האדון.

 

אם נפלה בחלקו של עבד כלשהו שאדונו יהיה אדם עניו ומתחשב, כי אז מה טוב לו לעבד.

אך אם אדונו אדיש לרגשותיו ולמצבו הפיזי הבריאותי, הרי שאותו עבד יעבוד עד כלות נשמתו, ויוחלף בן רגע בעבד אחר מיד לאחר שימות.

 

כאמור, רבים מהמאמינים הראשונים היו עבדים.

החירות והישועה שהאמונה בישועה מבטיחה הקסימו להם. לפחות הובטח להם להיות בנים ובעלי חירות במלכות אלוהים…

לכן, גם אם יתכן שאותם עבדים הוקסמו מהבטחות הישועה בתחילה, הרי שבהמשך, רוח הקודש עזר להם להפנים את משמעות ישועתם והיא נבעה מאמונה כנה ולא רק למטרה אישית אינטרסנטית.

 

אותם עבדים נושעים שרתו אדונים אכזרים, מרושעים, עובדי אלילים, חסרי כל רגישות לכאבו של אחר, ובמפרט אם מדובר בעבד הנחשב לכלי שירות.

רוב העבדים יכלו להעיד בכל יום על יחס משפיל ואינו הוגן.

למרות זאת – ובמיוחד בגלל מעמדם ועדותם,שמעון פטרוס מעודד אותם לשמור על עדות משיחית.

 

עבדים – היכנעו לאדוניכם בכל יראה.

מה יכול לעודד עבד לשרת אדון רע וכפוי טובה?

לעשות את משימתנו כאילו היה זה זבח לאלוהים.

לא אדם אנו משרתים אלא את אלוהים.

ומה מנחם בזה?

העובדה שאלוהים מעניק גמול הוגן למשרתיו ואינו נוהג בהם כעבדים חסרי מעמד או זכות אלא כשותפי נחלה ובנים.

 

שימו לב ששמעון פטרוס או שליחים אחרים לא אמרו מילה נגד עיקרון העבדות.

אלא, הם הנחו את העבדים להתנהג למופת במעמד הקשה מנשוא שהיה מנת חלקם.

 

מה הבסיס שאיפשר לשמעון פטרוס או לשאול השליח באיגרת אל האפסיים לדרוש מעבד להמשיך בתפקידו הקשה מנשוא בהקרבה שכזו?

 

הבסיס הינו הדוגמא של האדון ישוע, אך אתעכב על כך בהמשך.

 

היום אין בינינו עבדים אבל הלימוד מתאים ליחס שבין שכיר ומעביד.

דבר אלוהים מצווה עלינו להיות צייתנים למעבידנו בין אם הם נוחים או לא.

קל יותר לתת עדות לבוס נעים אך קשה יותר לשמור על עדות נאמנה לבוס עיקש או אכזר.

 

במקרה ויש לך מעסיק אכזר או נצלן בצורה קשה מנשוא, זכור שאתה יכול תמיד לחפש עבודה אחרת ולעזוב את המקום הקשה לטובת המקום הנוח יותר. מצבנו אינו כמו מצבו של אותו עבד שחי לפני כאלפיים שנים.

 

נקודת ההנחה של שמעון פטרוס מאוד מעניינת.

גישת המאמין היא שהבוס האמיתי שלו הוא אלוהים, ומכאן, גם את שכרו האמיתי יקבל ממנו.

לאור זאת, עלי להתנהג למופת גם תחת יד קשה, על מנת שאת הגמול המבורך אקבל מאלוהים.

 

אנו נדרשים לעשות דבר מאוד קשה, אך עלינו לזכור שאלוהים לעולם לא יטיל עלינו משימות בלתי אפשריות. יחד עם המשימה, אלוהים נותן לנו את הכוח כדי להשלימה בהצטיינות!

(ראשונה לקורינתים י' 13).

 

ואם אסבול יחס משפיל בגלל התנהגותי הפסולה, אל לי להתפלא, כי למעשה קיבלתי את המגיע לי!

 

כל מי שקורא את הוראותיו של שמעון פטרוס או את אלו של שאול השליח באיגרת לאפסיים ו', יעלה גבה ויאמר: זה בלתי אפשרי!

אף אחד לא יעשה דבר שכזה.

מדובר על דרישה לא הגיונית…

ובכן, לאלו החושבים כך, שמעון פטרוס ממשיך ומציג את דוגמתו האישית של האדון ישוע המשיח.

 

בפסוקים 21-25 פטרוס מתאר את אופיו ותכונותיו של עבד אלוהים שאותו עלינו לחקות.

  1. "…אכן לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו –
  2. הוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו.
  3. אשר חרפוהו ולא השיב חרוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק.
  4. הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה. אשר בחבורתו נרפא לכם,
  5. כי הייתם כצאן אובדות, אך עתה שבתם אל הרועה השומר את נפשותיכם…"

 

קיימת זיקה ברורה בין דברי שמעון השליח בפסוקים אלו לבין תיאור עבד יהוה הסובל עבורנו כפי שתיאר ישעיה הנביא בפרק נ"ג.

ראו לדוגמא את עבד יהוה, האדון ישוע המשיח.

האדון ישוע הוא אלוהים הבן.

הוא היה מאז ומתמיד ומעולם לא נברא.

האדון ישוע הינו שותף לבריאה ומבלעדיו לא היה קיים מה שבבריאה (אל הקולוסים א' וכן יוחנן א).

האדון ישוע הוא אדון האדונים ומלך המלכים.

 

אילו האדון ישוע היה מלכתחילה אדם חוטא כמונו, כי אז המרחק בין מקומו הראשון לרמת העבד לא הייתה בלתי אפשרית להבנה.

מן הסתם, ההסטוריה האנושית רוויה בדוגמאות בהן עשירים נפלו מנכסיהם והפכו לשכירים ואף נמוך מכך.

אבל, האדון ישוע הוא אלוהים! והקצה הקוטבי לאלוהים זה – עבד לבני אדם!

אלוהים כל כך אהב אותנו, עד שהוא הסכים לרדת לרמה הנמוכה ביותר המבטאת ביטול של העצמי – כדי להעניק לנו חיים, ובשפע.

בגלל דוגמתו המופתית, העניק לו האב את ההשתחוויה של כלל האנושות.

 

אילו האדון ישוע היה רק בא לעולם לעבוד שלוש שנים קשות ואז לחזור השמיימה – גם זו הייתה הקרבה גדולה.

אך, האדון ישוע, למרות היותו בן אלוהים, בא למות כעבד עבור חטאינו, בשעה שבו עצמו לא היה כל חטא או כל אשמה.

היטב אמר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג 6: "כולנו כצאן תעינו. איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו"

הוא נשפט למות על הצלב ואין נגדו גם לא חטא אחד. מסיבה זו האדון ישוע יכול להיקרא שה האלוהים, זבח ראוי להצדקת כלל המאמינים בו.

במותו, קיבלנו חירות ממשפט החטא.

 

אחים ואחיות יקרים:

יש החושבים שמותו על הצלב של האדון ישוע הינו סמל לחולשה…

יש המפרשים ענווה לחולשה…

ענווה וכניעה כמו זו של האדון ישוע אינה חולשה או טיפשות. כניעה יכולה לבוא מעמדה של חוזק וחכמה של ראית הנולד. זאת היתה הכניעה של ישוע לרצון אביו – וכך ראוי לקיים את מצוות כבד את אביך…וכזו כניעה האדון דורש מאיתנו.

 

ישוע המשיח הינו דוגמא חיה לציות וכניעה לדבר ה'. לאבא…

ישוע המשיח הוא דוגמא חיה לחסד הניתן תמורת ציות לדבר ה'.

בעוד ששוללי דבר ה' צועקים משאול, חסידי דבר ה' נהנים מנוכחות אלוהים במלכותו.

המילה ציות וכניעה כל כך דומיננטית בחיי המאמין, ולכן מן הראוי שנקפיד לחנך את ילדינו על פי כללים אלו על מנת שיגדלו להיות אזרחים למופת.

הבה נזכור להתמיד לעשות את הטוב כאזרחים ופועלים נאמנים, על מנת ששם אלוהים יהולל בפי הסובבים אותנו.

אנו פה לקדם את דבר הבשורה שבכוחה להעניק חיי נצח, ולא כדי לקדם את עניננו הצרים והמוגבלים.

 

אנא הקפידו לאהוב זה את זה, לציית לדבר אלוהים ולכבד את העומדים בראש המדינה.

כך תעידו על אמונתכם ותביאו הלל לכבוד אלוהים.