צפניה הנביא – הקדמה ופרק א: יום יהוה

מועד שירותו וייחוסו של צפניה הנביא

משמעות שמו של הנביא: ה' מסתיר, ה' צופן.

שמו של הנביא מתבטא באופן נפלא בפרק ב 3:

"בקשו את יהוה כל ענווי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תסתרו ביום אף-יהוה."

הפסוק הראשון מסגיר את העת שבה נכתב הספר ויחוסו המשפחתי של הנביא.

א. דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל-צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי בֶן-גְּדַלְיָה, בֶּן-אֲמַרְיָה, בֶּן-חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן, מֶלֶךְ יְהוּדָה.

צפניה הנביא היה דור חמישי לחזקיה המלך.

אנו יכולים לקבוע שמדובר על חזקיה המלך לאור ידיעתו של צפניה את המתרחש בין המנהיגים ביהודה ולאור המסר המכוון במיוחד אליהם (א 8-9, ג 3-4).

לפיכך ניתן לקבוע בבטחון רב שצפניה היה מזרע המלוכה ומגדולי אצילי ירושלים.

הפסוק מציין שצפניה פעל בימי יאשיהו [בן אמון בן מנשה בן חזקיהו] מלך יהודה.

יאשיהו מלך בין השנים 639 עד שנת 609 לפניה"ס.

יאשיהו הומלך למלך על יהודה כשהיה בן 8 שנים (מלכים ב פרקים כב-כג, דברי הימים ב לד-לה).

חלפו שמונה עשרה שנים עד שיאשיהו התבגר ופעל בהחלטיות להסיר את עבודת האלילים מיהודה ולהחזיר את עבודת האלוהים ללב בני עמו.

מכיוון שצפניה הנביא מתמקד בביקורת נגד עבודת האלילים שביהודה, הרי שצפניה כתב את דבריו לפני התיקונים הדתיים של יאשיהו המלך.

ניתן לאור זאת לקבוע שמועד נבואתו של הנביא צפניה היה משנת 639 עד שנת 621 לפנה"ס.

צפניה היה בן זמנם של ירמיה, נחום ויתכן אף חבקוק.

נושא הזעקה של צפניה הנביא

צפניה ניבא בזמן של שפל דתי ומוסרי ביהודה. לאחר התרוממות הרוח שבאה בעקבות השפעתו הנבואית האדירה של ישעיה, והצלתה באופן ניסי  של ירושלים מצבאות סנחריב בשנת 701 לפנה"ס (ישעיה לז 36), באה תקופת האלילות עם עלות מנשה על כסא המלוכה.

מנשה היה אחד מן המלכים ההרסניים ביותר שידעה יהודה. הוא מלך מעל חמישים שנה ובגללו קם ביהודה דור שלא ידע מהי עבודת יהוה אלא עבודת אלילים מן הגרועות ביותר.

השפעת הנביא ישעיה התנדפה מהר, וגם רושם הישועה הנפלאה נמחה מהר תחת הלחץ האשורי וכניעתו המוחלטת של מנשה מלך יהודה למלך אשור ולעבודת האלילים בכלל. יהודה הפכה בעת מלכות מנשה למדינה גרורה לאשור.

המלך מנשה חידש את עבודת האלילים הכנענית שאביו חזקיהו ביקש לבער מן הארץ ולא הסתפק רק בזאת. מנשה הוסיף עליה גם את האלילות האשורית האסטראלית, עבודת צבא השמיים על כל הכרוך בה (מלכים ב פרקים כב-כג, דברי הימים ב פרקים לד-לה).

מקדש ירושלים היה למרכז האלילות הכנענית-אשורית ואת יהוה עבדו שם כאחד האלילים האלה.

בעוד המסר של עמוס וישעיה התמקד נגד השחיתות החברתית והמוסרית, צפניה נלחם נגד האלילות.

צפניה נלחם באלילות שמקורה בבית המלכות ובמעמדות העליונים של האומה.

המסר של צפניה ברור:

א. אלוהים אינו מתעלם מחטאי יהודה ועתיד להענישם (א 4-13).

העונש הספציפי על יהודה בא כאשר כבש נבוכדנאצר את האיזור בין השנים 605-586 לפנה"ס.

ב. הנביא גם מביט מעבר לחטאי יהודה ומנבא אודות עונש נוסף קשה הרבה יותר מכיבוש יהודה על ידי נבוכדנאצר. העונש שצפניה מנבא נקרא: יום יהוה.

יום יהוה הינו העת בו אלוהים בא חשבון עם יושבי תבל בעבור חטאיהם ודחיית ריבונותו ואמיתותו של אלוהים. בסיום תקופה זו יחזור המשיח ישוע ארצה כדי להקים את מלכותו הארצית בת אלף השנים.

בפרק א 18 ופרק ג 8 אנו עדים לכך שיום יהוה מתייחס לכלל יושבי תבל ולא רק לבני יהודה.

יום יהוה שצפניה הנביא מתייחס אליו וכמוהו נביאים אחרים כגון ישעיה, יואל ועמוס הינה התקופה בת 7 השנים הנקראת צרת יעקב. זהו השבוע הנבואי האחרון של נבואת דניאל בפרק ט 24-27. [ראה גם ישעיה ב 11, 17, 20, יואל א 15, ב 2, עמוס ה 18, ח 9).

ספר ההתגלות מפרט את האירועים בשבע השנים הללו לפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה בפרקים ו-יט.

למרות הקושי המתלווה ליום יהוה, צפניה הנביא מעודד את כל בני האדם לשמוע למסר שלו ולחזור בתשובה.

צפניה מזכיר לשומעיו שלאלוהים יש תוכנית עבור ילדיו הנאמנים (ב 3, 7, ג 9-20).

ירושלים עתידה להיבנות וילדי אלוהים עתידים לשרתו בה בענווה, שלווה, שלום וטוהר.

פסוקים 2-3:

ב. אָסֹוף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם-יְהוָה.

ג. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף-הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת-הָרְשָׁעִים; וְהִכְרַתִּי אֶת-הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם-יְהוָה.

הנביא פותח את דבר אלוהים שבפיו במילים שאינן מותירות שום ספק לגבי התוכן והכוונה של המסר.

המסר הוא לכלל בני האדם מכיוון שהנביא מתייחס לכלל החיים שעל פני האדמה.

המסר הזה גם מבהיר לנו מה אלוהים חושב על עצמו:

אלוהים הינו האל אשר ברא את היקום וכל אשר בו ולכן דורש מכל ברואיו להכירו ולחיות על פי רצונו ותכניתו. סגנון המילים דומה לדברי אלוהים לנוח לפני שהביא את המבול על העולם.

משמעות הפעלים – אסוף אסף = לגזור, קצוץ כלה. לכן הנביא אומר שהכל עתיד להישמד.

את מי אלוהים מתכוון להשמיד?

את האדם, הבהמה, עוף השמים ודגי הים.

האם אלוהים עתיד להשמיד את כל אשר ביקום?

בקריאה של כלל המסר של הנביא אנו יכולים לענות תשובה ברורה ומדוייקת יותר.

אלוהים לא מתכוון להשמיד את כלל בני האדם שהרי הנביא מציין בסוף המסר ששארית נאמנה תשרוד את יום יהוה (ראה גם אל הרומים יא 26, יחזקאל מז-מח, זכריה יד, מלאכי ג עד הסוף).

נביאים אחרים אשר גם כן ניבאו אודות יום יהוה מאפשרים לנו להבין טוב יותר את הפסוק.

אלוהים אכן עתיד להביא על העולם צרות באופן של מלחמות, מגפות וכו אשר יגרמו למותם של בני אדם רבים וגם חיות, עופות ודגים (התגלות ו-יט).

דבר אלוהים מציין שכל אלו אשר דוחים את אלוהים אכן יושמדו וייחכו למשפט אלוהים עליהם, ולא יזכו לחיות עימו במלכותו.

אם כן, המשמעות המלאה של דבר הנביא היא:

כוונת אלוהים להשמיד את כל בני האדם אשר מסרבים לקבלו באמונה ואהבה.

במהלך האירועים של השמדת אויבי אלוהים, מן הסתם ימותו גם בעלי חיים רבים מכל הסוגים.

למה הכוונה במילים: וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת-הָרְשָׁעִים [פסוק 3]

מכשלה: תואר לאלילים, ז"א מכשול רוחני.

הנביא יחזקאל קורא להם: "מכשול עוון" (יחזקאל יד 4, 7, יח 30, מד 12).

ומכאן, הנביא אומר: אלוהים עתיד להשמיד את כל עבודת האלילים יחד עם הרשעים שמכרו נפשם להם.

לאחר שבפסוקים 2-3 הנביא צפניה מכריז כי בפיו מסר של משפט על כלל בני האדם, הוא כעת מפרט את המשפט כלפי יהודה ואז כלפי תושבי הארץ – כלל בני האדם בעולם.

 

פסוקים 4-13 מתמקדים במשפט אלוהים על יהודה.

ד. וְנָטִיתִי יָדִי עַל-יְהוּדָה, וְעַל כָּל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; וְהִכְרַתִּי מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-שְׁאָר הַבַּעַל, אֶת-שֵׁם הַכְּמָרִים, עִם-הַכֹּהֲנִים.

ה. וְאֶת-הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל-הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם; וְאֶת-הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה, וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם.

ו. וְאֶת-הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וַאֲשֶׁר לֹא-בִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא דְרָשֻׁהוּ.

ז. הַס, מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהוִה: כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה, כִּי-הֵכִין יְהוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו.

ח. וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהוָה, וּפָקַדְתִּי עַל-הַשָּׂרִים, וְעַל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְעַל כָּל-הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי.

ט. וּפָקַדְתִּי עַל כָּל-הַדּוֹלֵג עַל-הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא: הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה.

י. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, וִילָלָה מִן-הַמִּשְׁנֶה; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.

יא. הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ: כִּי נִדְמָה כָּל-עַם כְּנַעַן, נִכְרְתוּ כָּל-נְטִילֵי כָסֶף.

יב. וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.

יג. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם".

מילון הגדרות:

ונטיתי ידי: – הרמתי ידי וכיוונתי אותה בכוונה להכות את יהודה. [ראה ישעיה ה 25, יהושוע ח 18]

אלוהים עתיד להביא על יהודה צרה אשר תמיט סבל רב ואבדון על אלו שאימצו את דרך הגויים ועבודת האלילים.

שאר הבעל:  – שארית האלילות ביהודה. אלוהים עתיד להסיר כל שארית של עבודת הבעל ביהודה.

כמרים: – שם כללי לכוהני הבעל וכלל כוהני האלילים (מלכים ב כג 5, 8).

צבא השמים: – כוכבים ומלאכים באופן כללי(איוב לח 7, דניאל ח 10, התגלות יב 4, 9).

מתי התרחשו האירועים הללו לגבי יהודה?

הנביא צפניה אמר את המילים הללו בין השנים 639 עד שנת 621 לפנה"ס.

ירמיה הנביא ]627 עד 561 לפנה"ס בערך], שהיה נביא צעיר כשצפניה היה בערוב ימיו, המשיך את אותו המסר וציין שמלך בבל הוא זה שעתיד להביא את משפט אלוהים על יהודה.

ואכן, שלושת התקפותיו של מלך בבל על יהודה בשנים 605, 597 ו- 586 לפנה"ס, הותירו אותה שוממה ומדממת ממש כפי הכתוב.

תיאור עבודת האלילים ביהודה:

שימו לב לתיאור המפורט של עבודת האלילים שאימצו יושבי יהודה.

הבה נתאר כל אחד מאלו שהנביא צפניה ציין.

1. הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל-הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם (פסוק 5א)

מן הסתם, ניתן לראות את כוכבי השמים באופן ברור והיקפי רק כאשר נמצאים במקום גבוה ופנוי מכל דבר היכול להסתיר. מסיבה זו הנביא אומר שהם משתחווים על הגגות.

עד כמה שקשה להאמין, ראשי יהודה ובני האצולה, ועימם מן הסתם גם חלק נכבד מן העם השתחוו לשמש, ירח וכוכבים וחיפשו את עתידם ומזלם באסטרולוגיה.

 

האם כתבי הקודש מציינים עדויות נוספות לאותו מקרה?

בספר מלכים ב פרק כג 5 נמצא התיאור של חלק מהתיקונים הדתיים שעשה המלך יאשיהו. מכיוון שהנביא צפניה חי באותה תקופה, יוצא מכך שהפסוק מתאר במדויק את מה שצפניה כותב.

"…והשבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות  בערי יהודה ומסבי ירושלים, ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים…" [ראה גם מלכים ב כא 3, 5].

ירמיה הנביא אשר חי בערוב ימיו של צפניה והמשיך אחריו מציין מקרים זהים:

ירמיה ח 1-2: [ראה גם ז 18, יט 13].

"…בעת ההיא נאום יהוה ויוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום  ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו."

ישעיה הנביא מציין בפרק מז 13-14 שעבודת כוכבים ומזלות הייתה גם דרכם של הבבלים ועל כך אלוהים עתיד להענישם.

שאלה:

מה יש בכוכבים, שאנשים מחפשים במיקומם (מזלות) את עתידם שלהם? מדוע הדבר מכעיס את אלוהים?

תשובה:

בספר בראשית א 14-19 נכתב שאלוהים ברא ביום הרביעי לבריאה את המאורות בשמיים והכוכבים.

שם נאמר שאלוהים שם אותם ברקיע כדי:

–          להאיר על הארץ,

–          להבדיל בין האור ובין החושך,

–          להיות לאותות ולמועדים ולימים ושנים.

אומנם כך, השמש מאירה לנו ביום והירח והכוכבים מחזירים את אור השמש עלינו, כדי לתת לנו מאור מתאים בלילה.

מערכת הכוכבים ותזוזתם קובעת בעבורנו את היום והלילה, ואת מחזור החודש והשנה.

מיקומם עוזר לנו להתמצות במרחב – כוכב הצפון וכו'

בספר ויקרא כג מפורטים מועדי יהוה. למועדים תאריך קבוע שנקבע על פי מלוא הירח בכל חודש.

אלוהים גם השתמש בשמש ובכוכבים כדי לציין את ריבונותו וכו.

בספר יהושוע פרק י 12-13 אלהים עצר את מהלך כדור הארץ (שהינו אחד מן הכוכבים) כדי לאפשר ליהושוע לכבוש ולנצח את אוייביו. בדרך זו למד יהושוע להתנסות באלוהים כריבון וכל יכול.

בספר ישעיה לח 8 אלוהים שוב שינה את מהלך כדור הארץ כדי להוכיח למלך חזקיהו כי אכן ריפא אותו והעניק לו שנים נוספות לחיות.

בספר מתי פרק ב החכמים מן המזרח עלו לישראל בעקבות הכוכב שראו שציין להם את הולדת המלך בישראל.

ובכן, אלוהים יכול להשתמש בשמש, ירח וכוכבים כדי לציין אות או כל דבר אחר אך כל הדברים הללו נבראו והינם כלים ביד היוצר. אין לכוכב כלשהו מוח או אינטליגנציה משלו…

אלוהים מצפה מכל אדם לחפש את הבורא של הכוכבים ושיתקרב אליו ולא יחשיב את הכלים לבורא עצמו(ישעיה לד, מ-מא).

בספר תהילים יט נכתב:

"השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע…"

הפרק מתחיל בכך שהבריאה זועקת אודות הבורא והפרק מסתיים במילים:

"יהוה צורי וגואלי."

מכאן, מטרת כל הנברא לקרב את האדם לבורא, לישועת האדם.

אם אדם משתחווה לכל כלי נברא או לכל דבר מלבד לאלוהים, הרי שהאדם לא הבין את תכלית הכלים שנבראו והוא נמצא בעוינות עם אלוהים.

מה יש בכוכבים שגרם לבני אדם לחפש את מזלם בם?

בעת הקדומה היו אלו שציירו ותיעדו את מיקום הכוכבים בשמים בכל פעם שהתרחש אירוע חשוב, אירוע לאומי או אירוע מכונן וכו.

לדוגמא: איך נראתה מפת הכוכבים בעת שמלך מת? בעת קרב שהסתיים בהפסד או בעת ניצחון? בעת מגפה? בעת גשמים וסופות הרסניות? בעת שנת שפע חקלאי?

את הנתונים שמרו אותם אנשים ובאמת האמינו שהדרך להבטיח ניצחון בקרב וכדומה טמון בקביעת האירוע בעת בה הכוכבים יעמדו באותו מצב כפי שהיה בעבר כאשר התרחש אירוע דומה.

אותם "מדענים" ייעצו למלכים לגבי כל מועד וכל אירוע, וללא עצתם ודעתם, לא היה המלך מקיים שום אירוע.

עם הזמן, התפתחה "התורה" הזו למימדים כאלו שכל אדם באופן אישי חיפש את מזלו במיקום הכוכבים.

ז"א, איך נראו גורמי השמים בעת לידתי?

לאור זאת נקבעו מסלולי חיים ותכלית.

מתי הכי כדאי להתחתן?

עם בת איזה מזל הכי כדאי להתחתן כדי להבטיח זוגיות טובה ביותר?

בזאת לא תמו הרעיונות. ישנם שטוענים שהכוכבים הינם מקום משכנם של המלאכים…

בארץ ישראל קיימים מקומות שבעבר היו מרכזי עבודת כוכבים ומזלות – בית שמש – עבודת שמש, יריחו – עבודת הירח, הר-חרס (שמש) וכו.

דעו כי בבית הכנסת העתיק בטבריה יש ברצפה זודיאק מושלם [גלגל מזלות]. בבית הכנסת הגדול שבירושלים, בהיכל שלמה יש תדפיס של כל אחד מן המזלות על העמודים באולם האירועים (כך לפחות לפני מספר שנים). יהודים רבים אינם רואים באסטרולוגיה דבר פסול.

ניתן מן הסתם להרחיב בתחום זה אך אין בכך צורך ותכלית.

אלוהים מתעב כל עבודה רוחנית שאינה מתמקדת בו שהרי הוא האלוהים האחד ואין אחר.

2. הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה, וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם (פסוק 5ב)

הנביא מבקר את אותם בני יהודה המתכסים בכסות דתית אך בפועל לא נותנים לאלוהים את כל ליבם.

בני יהודה הללו לא יפספסו שום חג או מועד יהודי אך באותה מידה גם לא יפספסו שום חג או אירוע נוכרי. הנביא צפניה משתמש במשחק מילים שהרי "מילכום" הינו שמו של אליל בני עמון (עמוס א 15).

ז"א, אלוהים אינו אחד ויחיד בליבם.

כמו בעת של אליהו הנביא, הם פוסחים על שני הסעיפים. הם עובדי יהוה באותו הלהט שהם עובדי הבעל ושאר האלילים. סגנון חיים שכזה רק מוכיח שאינם מכירים לחלוטין את אלוהים.

לאורך כל כתבי הקודש אלוהים זועק ומציין שאין שני לו (ראה ישעיה מ-מח). רק עיוורון רוחני מושלם יכול להצדיק עבודת אלילים על ידי העם שקיבל את דבר אלוהים, טוען להיותו כוהן לאלוהים ועדיין מחפש את מזלו ועתידו במיקום הכוכבים…

3. וְאֶת-הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וַאֲשֶׁר לֹא-בִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא דְרָשֻׁהוּ, הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי (פסוקים 6-8)

נסוג = סר.

צפניה מבקר את אלו הסרים, נוטשים את תורת אלוהים ומצוותיו.

הם כבר לא מתפללים לאלוהים בלבד בליבם (ישעיה נה 6)

הם כבר לא מבקשים עיצה ותורה מאת אלוהים (שמות יח 15, בראשית כה 22)

אז ממי הם מבקשים כעת עצה ותורה?

מדרך הגויים.

בני יהודה לא רק מאמצים את עבודת האלילים מהנוכרים אלא גם רוצים להיראות כמוהם באופן חזותי, לכן הם גם מתלבשים כמו הנוכרים. ניתן להשוות את קריאתו של צפניה לדרך החיים של יהודים רבים בתקופת אנטיוכוס אפיפנס שהציג את ההלניזם. אז יהודים רבים התייוונו. הם אימצו את תרבות ההלניזם וגם נראו חיצונית ממש כמו היוונים.

מה רע בתלבושתו של הנוכרי?

הדאגה לא לגבי סוג החולצה או המכנסיים שהרי גם את זה ניתן היה לייצר ללא חשש שעטנז.

הבעיה היא בגישה – אני רוצה להיות כמו הנוכרי, עובד האלילים.

אם כך, במה יהיה מעתה שונה היהודי מן הגוי?

אם אין הבדל בין היהודי לגוי הנוכרי, עובד האלילים,  אז לאיזו תכלית חי היהודי?

אלוהים ברא את עם ישראל ובחר בעם זה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש (שמות יט 5-6).

דרך עם ישראל אלוהים רוצה להראות ולהוכיח את אלוהותו וריבונות לכלל העמים.

אם עם ישראל מאבד את זהותו ותפקידו המיוחד, הרי שהדבר נוגד את רצון אלוהים ותכלית חיי העם.

במילים פשוטות: אם המלח מאבד את מליחותו אז אבדה תכליתו.

את המלח ניתן לזרוק, אך אלוהים אינו מתכוון לזרוק את עם ישראל אלא לזקקו עד שיתן לו את המקום היחידי בליבו.

כמה פעמים אנו היום נוטים לאמץ את תרבות העולם, את הלבוש המגרה והבוטה?

כמה פעמים אנו שוכחים שאלהים ברא אותנו לייעוד מיוחד וממלאים את זמננו ומוחינו בטיפוח עצמי זמני ומיותר?

כמה פעמים אנו עושים דברים הגורמים לאנשים להתמקד בנו ולא באלוהים?

לאף אחד מאיתנו אין פסל בבית שאנו משתחווים לו, אך לכמה מאיתנו יש עיטורי קעקועים על גופם?

או לכמה מאיתנו עגילים באיזורים לא מקובלים?

לכמה מאיתנו סדר יום ותחביבים שאינם שונים מעובד אלילים?

בעת העתיקה עשו זאת עובדי אלילים כדי לציין עצמם שייכים לאותם אלילים וכו' ואלוהים אסר על עמו ישראל לעשות זאת:

עגילים באיזורים השונים מן התנוך היו סימן לעבדות.

והנה אנו חיים בדור שבו אלו הטוענים להיות נושעים מאמצים את אותם מנהגי אלילות בטוענות שונות ומשונות.

מה אומר על כך דבר אלוהים?

ויקרא יט 28: "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני יהוה"

כאשר אדם עושה זאת בהיותו לא נושע, ניתן להבין שהטעות נובעת מחוסר הבנה, אך מדוע מאמינים רבים מאמצים את דרך העולם?

האם מה שנקרא "יפה" נקבע על ידי אלוהים או על ידי העולם?

האם גופנו הנושע שייך לנו או לאלוהים? (אל הגלטים ב 20)

איך אנו מרגישים כשאנו קוראים את הפסוקים הללו?

האם נחזור הביתה ונשקול שוב את מי אנו משרתים בעולם הזה?

למי אנו צריכים להידמות?

שגרירי מי אנחנו? של אלוהים או של אלילים? האם אנו מאורות בעולם חשוך או שחושך העולם כבש את חיינו?

כאשר מביטים עלינו, האם מייד מבחינים שאנו שונים מן העולם ושייכים לאלוהים?

4. הַדּוֹלֵג עַל-הַמִּפְתָּן (פסוק 9א)

מן הסתם זהו מנהג של עבודה זרה שהחל בספר שמואל א פרק ה 5.

הפלישתים לקחו את ארון האלוהים אשדודה לאחר שניצחו בקרב נגד בני ישראל.

כמנהגם, עובדי האלילים מציגים את ארון האלוהים לפני דגון אלוהי הפלישתים.

דגון – אלוהי התבואה והמזון

מבחינת הפלישתים, הצגת ארון האלוהים לפני פסל דגון נועדה להביע את תודתם לדגון שהעניק להם את הניצחון על עובדי יהוה. כך עשו גם הבבלים לאחר ניצחונותיהם על עמים אחרים.

למחרת בבוקר, כאשר הפלשתים באו לבית דגון, הם ראו את פסל דגון נופל ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן, אל כניסת החדר או האולם.

בעקבות אותו ארוע בו פסל דגון נפול וכרות ראש וכפות ידיו פרוסות על מפתן החדר, החליטו כוהני דגון לא לדרוך על מפתן כניסה לבית כנגד מזל רע.

ומה איתנו היום?

כמה מאיתנו עדיין מפחדים לעבור מתחת לסולם? ליד חתול שחור? רועדים מפחד אם עורב או ינשוף ינחת על אדן החלון שלנו? שמישהו יאמר לנו שהעיניים שלנו ממש יפות? דופקים על עץ כנגד עין רעה…?

אמת הדבר שאנו סופגים הרבה מן המסורות וההרגלים שמסביבנו, אך ככל שאנו מתבגרים באמונה, נדרש מאיתנו להיתנתק מהרגלים פסולים ולאמץ את אמת אלוהים בכל עניין ותחום בחיינו.

העולם חייב לראות במו עיניו שהאחד והיחיד שאנו חוששים לחטוא נגדו זה יהוה ולא אחר.

5. הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה (פסוק 9ב)

בית אדוניהם מתייחס לבית המלך (ראה בראשית לט 20).

השרים ופקידי הממלכה מנסים לרצות את המלך וזאת על פי דרכי ההתנהגות והמוסר הירוד של הגויים האשורים. לפיכך, היכל מלך יהודה נדמה להיכל מלך אשור. לא הצדק והמשפט, אלא החמס והמרמה מושלים בו. שריו ופקידיו לקחו את כספי עניי העם בתחבולה ובשוד, מעל ומעבר לשיעור המותר וכך ממלאים את אוצר המלך (עמוס ג 10).

הנביא צפניה אינו מתמרמר רק על הפולחן האלילי ביהודה אלא גם על עושק דלת העם ועיוות דינם. כך זעקו גם שאר הנביאים לפני צפניה.

מה עתיד אלוהים להביא על המלך הרשע ושאר שריו ופקידיו המושחתים?

בפסוקים 4-11 הנביא אומר שעונש אלוהים עתיד לבוא על יהודה.

הנענשים הם אלו ההולכים אחר עבודת האלילים, אלו שאינם דורשים את אלוהים, שרי העם ובני המלך המושחתים ואלו המאמצים את דרכי הגויים הטמאים.

ואומנם, בין השנים 605 – 586 לפנה"ס עלו הבבלים על יהודה שלוש פעמים ובכל פעם בזזו, הרגו והשאירו אחריהם אובדן רב.

המטרות הראשונות של הבבלים היו עשירי הארץ ומשפחות המלוכה והאצולה.

בפסוקים 10-13 הנביא מתאר את הצרות שעתידות לבוא על יושבי יהודה. הצרות הללו התגשמו כאשר הבבלים עלו על יהודה בין השנים 605-586 לפנה"ס.

י. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, וִילָלָה מִן-הַמִּשְׁנֶה; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.

יא. הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ: כִּי נִדְמָה [נכרת, אבד] כָּל-עַם כְּנַעַן [ סוחרים מושחתים], נִכְרְתוּ כָּל-נְטִילֵי כָסֶף.

יב. וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.

יג. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם".

הנביא מתאר בבירור מדהים את האירועים העתידים להתרחש ביהודה

קול צעקה יעלה משער הדגים.

שער הדגים מוזכר גם בספר נחמיה יג 16. זהו השער בצפון העיר בו ישבו אנשים מצור אשר הביאו דגים למכירה בירושלים.

יללה תבוא מן המשנה. המשנה מתייחס לחלק העיר החדש שנבנה מצפון מערב לעיר. המקום הזה היה נמוך יותר משאר חלקי העיר ומסיבה זו היווה נקודת התקפה נוחה לאוייבים.

קול שבר מהגבעות: הכוונה לגבעות אשר העיר ירושלים בנויה עליהן.

המכתש מתייחס לחלק הנמוך ביותר בתוך העיר, שהיה מרכז גדול למסחר.

למה הכוונה בביטוי: עם-כנען? (פסוק 11)

השימוש בביטוי שכזה נמצא גם בספר הושע יב 8 ושם מתייחס לסוחרים מושחתים העושים את עסקיהם במרמה.

מדוע שהנביא יכנה את הירושלמים בשם "כנענים"?

כי הם אימצו את דרכי המרמה והטומאה של הגויים.

נכרתו כל נטילי כסף:

הכוונה שימותו ויאבדו כל הסוחרים הנושאים את כסף עסקיהם. מן הסתם הנביא אינו מבקר אנשי עסקים נקיי כפיים אלא את אלו שמרוויחים את לחמם במרמה.

וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ (פסוק 12).

זכרתי לבוא חשבון עם האנשים שאינם חוששים מיום הדין, ונפשם שקטה כמו יין, לאחר שחדל לתסוס, ולאחר ששמריו שקעו לתחתית החבית [קופאים על שמריהם]

הכוונה לאנשים החושבים שאין באלוהים דבר, לא לכאן ולא לכאן – איננו קיים ואינו יכול לפעול לכאן או לכאן. מדובר על אנשים שלא האמינו בכלל בכוח אלוהים (ראה ירמיה ה 12).

החיפוש בירושלים יהיה כל כך מדוקדק עד שיתפשו אפילו אלו החוטאים בלבבם [ האומרים בלבבם].

ראו את גדולת ריבונותו של אלוהים – הוא יודע את מחשבות ליבנו ואנו עתידים לתת חשבון גם על מחשבותינו.

אוי לנו, עד כמה אנו זקוקים לחסד ורחמי אלוהים

רבותי, אם אלוהים יודע את מחשבות בני האדם, הוא יודע היכן כל אחד נמצא ולכן איש לא יימלט ממשפט אלוהים.

לא המאמיניםיוכלו להימלט ממשפט אלוהים ובוודאי לא הבלתי נושעים הדוחים ביד גסה את ישועת אלוהים.

מה יהיה על אנשים אלו ועל כל רכושם?

הילקחות והצלה מזעם אלוהים בתנ"ך.

רובנו מודעים לאירוע המבורך הנקרא "הילקחות", לו מחכים ילדי אלוהים.

ההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע נתון שכן כתבי הקודש אינם מתנים את ההילקחות באירוע כלשהו שחייב להתרחש לפני כן.

למעשה, השליחים עודדו את ילדי אלוהים להיות מוכנים בכל רגע למפגש עם ישוע – להילקחות.

(א-יוחנן ג 1-3, א-תסלוניקים א 9-10 וכו).

להילקחות ישנו שם נוסף והוא "התקווה הטובה" –  (טיטוס ב 13)

עובדת היתכנות ההילקחות בכל רגע היא היא המניע שלנו להישמר קדושים וטהורים בכל רגע ובכל תחום ועניין.

מה יקרה במהלך ההילקחות?

על כך הרחיב שאול השליח באיגרת הראשונה לתסלוניקים ד 13-18 וכן באיגרת הראשונה לקורינתים טו 50-58.

באיזה שלב תתרחש ההילקחות?

על כך שאול מלמד באיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב

בשיעור הנוכחי אני אציין מספר דוגמאות מן התנ"ך המוכיחות שהילקחות או הפרדת ילדי אלוהים משאר בני העולם לפני עונש השמדה בעבור חוסר אמונה באלוהים אינו דבר שרק נמצא בספרי הברית החדשה אלא עיקרון שעל פיו אלוהים פועל כבר מבראשית.

יתרה על כך, כתבי הקודש מלמדים שההילקחות והרחקת ילדי אלוהים ממקום זעמו, היא חלק מתוכנית הצלת ילדיו מזעם העתיד לבוא על יושבי תבל הדוחים בעקשנות את חסדו ואמיתו של אלוהים.

במילים פשוטות, למרות שתוכנית ההצלה של אלוהים מגוונת, העיקרון זהה: ילדי אלוהים אינם תחת זעם אלוהים.

להלן מקרים ודוגמאות בתנ"ך בהן אלוהים לקח לשמיים את יקיריו או הצילם מזעמו על העולם, בהיותם במקום אחר.

א. הצלה דרך מוות

ישעיה נז 1:

"הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק."

ישעיה הנביא מציין שאלוהים אוסף את ילדיו הצדיקים אליו – דרך מוות פיזי – וזאת לא בהכרח בגלל עונש עליהם, אלא ההיפך.

אלוהים מביא מוות פיזי על צדיק ואיש חסד וזאת כדי שיימנע ממנו לסבול ולהתענות בעולם בעת של זעם אלוהים על חסרי האמונה הראויים לעונש.

מכאן, בעוד שבני העולם יוכלו לטעון שאותו אדם מת בערוב ימיו והריהו מסכן, אלוהים רואה זאת בדרך אחרת לגמרי: חסד המונע מיקיריו למות כתוצאה מזעם על חסרי האמונה. ראה לדוגמא את למך ומתושלח.

ב. חנוך

חנוך מופיע בספר בראשית ה 21-24:

21. "ויחי חנוך חמש ושישים שנה ויולד את מתושלח.
22. ויתהלך חנוך את האלוהים אחרי הולידו את מתושלח שלוש מאות שנה, ויולד בנים ובנות.
23. ויהי כל ימי חנוך חמש ושישים שנה ושלוש מאות שנה.
24. ויתהלך חנוך את האלוהים, ואיננו כי לקח אותו האלוהים."

חנוך מתואר כצדיק אשר ניתן לתארו כאחד אשר חייו מאופיינים בהליכה ישרה כמצוות אלוהים.

למרות שהתנ"ך אינו מציין שוב את חנוך, אנו פוגשים את שמו בספרי הברית החדשה, אשר שם הציטוט לקוח מספרים חיצוניים או מנתונים שרוח הקודש העניק לשליחים.

1. אל העברים יא 5-6:

חנוך מתואר כאדם ירא אלוהים שנלקח אל אלוהים מבלי לראות מוות משום שהתהלך את האלוהים…

2. איגרת יהודה 14-15:

יהודה מציין (מספרים חיצוניים או מחכמת רוח אלוהים) שחנוך ראה כחזון את משפט אלוהים העתיד לבוא על בני האדם החוטאים. מכאן, עשה עימו אלוהים חסד שלקח אליו את חנוך מבלי לראות מוות או לחיות שנים רבות בארץ כמו שאר בני דורו. זאת כחלק מחסד לאחד מילדיו הנאמנים ביותר.

ג. למך ומתושלח:

מתושלח ולמך היו אביו וסבו של נוח.

שניהם מתו מספר ימים או שבועות בודדים לפני המבול.

שניהם היו הדורות בין חנוך הצדיק לנוח הצדיק בדורו, מכאן סביר להניח ששניהם היו יראי אלוהים.

מדוע שאלוהים יסיר את שניהם על ידי מוות לפני המבול?

ישעיה הנביא מלמד אותנו עיקרון מיוחד בפרק נז 1 שראוי שנעמיד תמיד לנגד עינינו.

העיקרון צריך לחדד את שאיפתנו להעדיף להיות עם האדון ולשרתו בממלכתו על פני כל דבר אחר בחיינו.

אין הדבר אומר שיש לנו נטיות אובדניות – חס וחלילה, אלא שאנו יודעים ומאמינים שברגע הלקחותנו מן העולם אנו עם אלוהים, ושם מן הסתם טוב יותר להיות (אל הפיליפים א 21-23).

ד. נוח והמבול

מספר בראשית פרק ו אנו עדים לתוכנית אלוהים להשמיד את כל בני האדם הסוררים על ידי המבול.

אלוהים הכין תוכנית להציל את הצדיקים מן המבול.

אלוהים אמר לנוח לבנות תיבה שאליה ייכנסו רעייתו, שלושת בניו ונשותיהם וכמובן נציגים מכל החיות, רמשים ועופות.

והנה, ממש לפני שהגשם ירד משמיים, ציווה אלוהים על נוח להיכנס לתיבה.

שימו לב למספר נקודות חשובות:

א. אלוהים ציווה על נוח להיכנס לתיבה לפני שהמבול ירד והביא למותם של אנשים – בראשית ז 4.

אדרבא, נוח ידע שהמבול יבוא שבעה ימים לפני שהארוע החל.

אלוהים לא הציל את נוח במהלך המבול, אלא מן המבול – ראה לדוגמא את אותה הגדרה בספר ההתגלות ג 10. עלינו לזכור שהבטחה שכזו מובטחת רק במקרה של צרת יעקב ולא בכל מקרה של צרה בעולם.

ב. אלוהים ציווה על נוח להצטרף אליו בתוך התיבה.

בספר בראשית ז 1 אלוהים מצווה על נוח לבוא לתיבה.

"ויאמר יהוה לנוח: בא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה."

השפה העברית מאוד ברורה ומדוייקת.

לפיכך, אלוהים מצווה על נוח להצטרף אליו בתיבה.

אילו אלוהים היה אומר לנח: לך אל התיבה, ניתן היה להסיק שאלוהים אינו בתוכה.

מכאן, אלוהים הציל את נוח והביאו אל מקום ההגנה שם הוא נמצא עימו.

ההגנה של נוח ובני משפחתו הייתה בכך ששהה במחיצתו של אלוהים.

ה. לוט – סדום ועמורה

בספר בראשית יח אלוהים מגיע אל אברהם מלווה על ידי שני מלאכים, כאשר השלושה נראים כאנשים לכל דבר.

אברהם מזהה את אלוהים אשר הגיע לאוהלו (ראה פרק יז) ומשתחווה לפניו.

באותו מפגש אלוהים מגלה לאברהם שהוא עתיד להרוס ולהשמיד את הערים סדום ועמורה על יושביהם, כי רשעים הם.

אברהם מבקש את חסד אלוהים ומתחנן בעבור לוט הצדיק ומשפחתו.

אברהם יודע שאלוהים לא יספה צדיק יחד עם הרשע ולכן מרשה לעצמו לדרוש עוד ועוד מחסד אלוהים (יח 23).

אלוהים מקבל את בקשת אברהם ושני המלאכים נשלחים לסדום כדי להודיע ללוט ומשפחתו שיעזבו את המקום לפני שעונש אלוהים יבוא על שאר תושבי הערים.

ואומנם כך, לוט, שתי בנותיו ואישתו נמלטו מסדום.

אישתו הביטה אחורה והפכה לנציב מלח.

אלוהים השמיד את סדום ועמורה וערי האיזור רק לאחר שלוט ובנותיו היו במקום בטוח.

ישנם השואלים לגבי העובדה שהחתנים לא ניצלו מזעם אלוהים.

הישארות החתנים נבעה מן העובדה שהם זלזלו באזהרה (בראשית יט 14).

יחזקאל הנביא מלמד אותנו נקודה חשובה בכל הקשור למשתתפים בתוכנית ההצלה של אלוהים מזעמו על העולם.

יחזקאל יד 12-20.

בפסוקים הללו יחזקאל מגן על משפטו הצודק של אלוהים.

יחזקאל אומר שאם בעיר גדולה יהיו רק שלושה צדיקים כמו נוח, דניאל ואיוב, הרי שאלוהים יציל את השלושה הללו בלבד ואז ישמיד את כל שאר הרשעים.

יחזקאל מציין את העובדה הזו כדי להבהיר לרבים מתוך העם שנוכחות הצדיקים בתוכם לא תמנע את זעם אלוהים עליהם.

אינכם מחוסנים מעונש רק בגלל שצדיקים חיים ביניכם.

אלוהים יסיר מן המקום את יקיריו בין אם על ידי הילקחות, הצלה מקומית או מוות פיזי כחלק מחסד עליהם, ואז יכה את הרשעים שוק על ירך.

המילים הללו של יחזקאל נועדו להזהיר את הרשעים החושבים שנוכחות הצדיקים תגן עליהם מעונש אלוהים. לא לעולם "ירד הגשם" המבורך שנועד לצדיקים, גם על הרשעים…

יחזקאל אומר ובאופן כל כך ברור ונוקשה: אפילו נוח, דניאל ואיוב, צדיקים כמו שהם, אינם יכולים למנוע את עונש אלוהים על בניהם ויקיריהם אם אלו אינם נושעים!

על אחת כמה וכמה צדיקים אלו לא יוכלו להציל את שאר בני עמם מזעם אלוהים…

מכאן אנו יכולים להסיק שבהילקחות אלוהים קורא אליו רק את הנושעים, ולנו אין כל יכולת להעניק זכות או מחסה לאיזהו אדם, קרוב ככל שיהיה לנו, אם אינו נושע בעצמו.

מה לגבי תינוקות?

כאלו שאינם אחראים למעשיהם?

חסד וחכמת אלוהים יעשו את הראוי.

נקודה חשובה להגות:

נוכחות צדיקים יכולה להשהות את משפט אלוהים

לדוגמא:

1. 1. בראשית יח 26-32:

אלוהים מבטיח 6 פעמים שלא ישמיד את החוטאים אם ימצא בעיריהם "X" צדיקים.

2. 2. תהילים קו 23:

"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, להשיב חמתו מהשחית."

משה פעל בעבור עמו לבל ישמיד אלוהים את העם בגלל מרדנותם. בגלל משה הצדיק אלוהים לא השמיד את העם.

3. 3. ב-תסלוניקים ב 6-7:

שאול מלמד שבגלל שהמעכב עדיין נמצא, הוא דוחה את התפרצות "סוד הרשע".

המשמעות של אותם פסוקים היא שנוכחות הקהילה, גוף המשיח בעולם מעכב את התפרצות משפט אלוהים והתגלות צר המשיח.

מסקנה:

נוכחות מאמינים "צדיקים" אינה מונעת את משפט אלוהים על החוטאים, אך יכולה בהחלט להאריך את תקופת החסד שניתן לחוטאים על מנת שיחזרו בתשובה.

ה. אליהו הנביא – עולה במרכבת אש השמיימה. אני משתמש בדוגמא זו רק כדי להוכיח שאלוהים משתמש בכלי הנקרא הילקחות!

בספר מלכים ב פרק ב 11-12 אליהו הנביא עולה השמיימה ברכב אש וסוסי אש.

אלישע הנביא היה עד למעמד.

לאן הלך אליהו?

האם אליהו מצא מקום חניה?

אנו פוגשים את אליהו הנביא בבשורת מתי שהוא מתגלה עם משה וישוע המשיח.

מסקנה: אליהו לא אבד איי שם בחלל אלא נלקח למקום שאלוהים יעד לו.

בספר מלאכי, בשני הפסוקים האחרונים שבפרק, אנו מקבלים הבטחה שאליהו הנביא עתיד לחזור ארצה להחזיר רבים מבני ישראל בתשובה, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא.

מכאן, הילקחותו של אליהו הנביא לא סיימה את שירותו אלא רק שינתה את מקום הימצאו.

גם הילקחות הקהילה אינה מהווה סיום תפקיד אלא תחילת תפקיד חדש בגוף חדש ללא השפעת החטא ותוצאותיו. שירות אלוהים בטוהר, אמת וצדק מוחלטים.

כאמור, הדוגמא של אליהו רק נועדה לציין עוד מקרה של הילקחות הצדיק השמיימה אך לא בקונטקסט של עונש. לראיה, בתקופתו של אליהו היו עוד כשבעת אלפים נושעים בקרב העם (כולל אלישע הנביא) אשר לא נלקחו השמיימה באותו מעמד.

ו. מכות אלוהים על מצרים לא כללו את ארץ גושן – מקום מושב בני ישראל

בספר שמות ח 18-19 אלוהים מעניש את המצרים במכת הערוב.

אלוהים מודיע למפרע לפרעה שהערוב לא יפגע בארץ גושן, מקום מושבם של בני ישראל למען פרעה יבין שאלוהים הוא הריבון והוא המפריד בין עמו למצרים.

18. "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למעם תדע כי אני יהוה בקרב הארץ.
19. ושמתי פדות בין עמי ובין עמיך, למחר יהיה האות הזה."

הדוגמא באה לציין את ריבונותו של אלוהים אך יחד עם זאת את ההבדל בין עמו של אלוהים למצרים.

אלוהים הראה בזאת כי מטרת העונש היא עבור המצרים ולא עבור עמו ישראל ולכן הפריד את הנבחר מן הרשע.

ז. הסתרת בחירי אלוהים מעם ישראל במהלך צרת יעקב: ישעיה כו 20-21:

20. "לך עמי, בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
21. כי הנה יהוה יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו, וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה."

בפרק כו הנביא ישעיה מייחל לשובו של האדון למלוך על הארץ.

ישעיה מעודד את עצמו ואת כל יקירי אלוהים בכך שגם המתים עתידים לקום בעתיד וליהנות עם אלוהים המולך בארץ (פסוק 19).

אלא מה, לפני שאלוהים ימלוך על ארצו, הוא עתיד לבוא ולהעניש את הדוחים אותו.

מה עושה אלוהים לפני ובמהלך ענישתו את הסוררים?

1. הוא מפריד את יקיריו ומסתיר אותם במקום מסתור, שם הם יישמרו מזעם אלוהים על הרשעים.
2. הוא יוצא ממקומו לפקוד עוון הארץ עליו. להעניש את הראויים לעונש בעוד נבחריו במקום מסתור.

מתי תתגשם הנבואה הזו?

נבואה זו תואמת לחלוטין לדברי ישוע המשיח במתי כד מפסוק 15 ואילך, וכן את דברי יוחנן בספר ההתגלות יב 14. שם נאמר ששארית ישראל בורחת למדבר ומסתתרת למשך 1260 יום (החצי השני של צרת יעקב).

הסתרת ושמירת שארית ישראל במהלך החצי השני של צרת יעקב היא האפשרות היחידה בה פסוקים אלו יכולים להתגשם.

ישעיה הנביא מציין בפרק סג 1-6 איך האדון ישוע המשיח חוזר ומציל את השארית החבויה במדבר וזאת לאחר שהשמיד את כל מתנגדיו.

לסיכום:

א. הילקחות לשמיים אינה תופעה ייחודית לברית החדשה.

מקרים שכאלו כבר התרחשו בבראשית [חנוך] ומאוחר יותר אליהו הנביא, ולכן לא צריכים להפתיע אותנו.

ב. הפרדה של יקירי אלוהים מאיזור שזעם אלוהים עתיד לבוא עליו אינו דבר ייחודי לצרת יעקב שתתרחש בעתיד אלא התרחשה מספר פעמים בכתבי הקודש – התנ"ך. ה' לוקח אליו או מסתיר את יקיריו כך שזעמו לא יבוא עליהם.

ג. הצלה מזעם אלוהים היא מתנת חסד אלוהים על יקיריו הנושעים בלבד.

אף אדם, צדיק ככל שיהיה, אינו יכול להעניק חסינות לאדם אחר שאינו נושע, יהיה זה גם אדם הקרוב לו ביותר.

ד. הצלה והבטחה להימצאות בנוכחות אלוהים היא מתנת חסד של ילדי אלוהים. לפיכך, זעק לישועת האדון ישוע עוד היום, כי אין ישועה באחר.

צפניה פרק א פסוקים 14-18: יום יהוה — נספח מס' 2: ההילקחות של המאמינים השמיימה א-תסלוניקים ד 13-18

 

ההילקחות של הקהילה השמימה [ראשונה לתסלוניקים ד 13-18]

בהמשך לשיעור משבועות שעברו:

אנו לומדים מספר צפניה.

במהלך לימוד פרק א פסוקים 14-18 התודענו למושג שנקרא: "יום יהוה".

דבריו של צפניה תואמות לדברי ישעיה הנביא בפרק ב 5-22 ולשאר הנביאים כמו יואל וזכריה יב-יד וכן יוחנן השליח בספר ההתגלות פרקים ו-יט.

"יום-יהוה" הינה תקופה בה אלוהים מטיל על כלל תושבי תבל מגפות, פגעי טבע ומלחמות אשר מובילים לשמד של רוב אוכלוסיית העולם.

מדוע?

כדי לטהר את העולם מאלו הדוחים את ישועת אלוהים למרות שקיומו ורצונו עבור בני האדם ידועים להם.

מה תכלית הטיהור?

להכין את יושבי תבל לקבל את אלוהים כמלך כפי שתוכנן במקור בבראשית.

במילים פשוטות: תכלית "יום-יהוה" זה לאכוף (enforcing) את בריתו של אלוהים עם בני האדם ובעבור בני האדם.

רק בדרך זו יוכלו בני האדם ליהנות מברכות אלוהים ולהיות משרתיו בעולם שכבר לא נתון להשפעת החטא.

זיכרו:

כאשר אלוהים הציג את בריתו עם משה הוא הופיע באופן אישי על הר סיני בהדר קודש, עוצמה וכוח  שגרמו ליראה רבה בלב כל עם ישראל.

בעתיד אלוהים יחזור באותו האופן כדי לוודא שתוכניתו בעולם ועבור העולם תתקיים כמתוכנן.

מי כלול בעונש של "יום-יהוה"?

בני האדם חסרי האמונה.

ז"א, הקהילה לא תחווה את "יום-יהוה". [פירוט בשיעור הבא מראשונה לתסלוניקים ה ושניה לתסלוניקים ב].

איך עתיד אלוהים להפריד את הקהילה מהמכות העתידות לבוא על העולם?

על ידי הילקחות!

מהי הילקחות?

ההילקחות היא פעולה בה אלוהים מקים לתחיה את המתים הנושעים מאז מותו ותקומתו של ישוע המשיח, ומעלה אותם השמיימה עם גוף חדש יחד עם הנושעים החיים באותה עת.

המאמינים שקמו לתחיה והחיים שנלקחו השמיימה פוגשים את ישוע המשיח בעננים ויחד עימו עולים לבית אביו שבשמיים. שם יקבל כל אחד מאיתנו – הנושעים – מעון שהאדון ישוע המשיח הכין לנו (יוחנן יד 1-3).

על מנת שהמילה הילקחות לא תפתיע רבים מדי, הקדשנו שיעור שלם כדי ללמד על דרכי ההצלה של אלוהים בעבור יקיריו לאורך התורה, נביאים וכתובים.

למדנו מקרים מיוחדים בהם אלוהים מסיר או מפריד את היקרים לו ממקום הצרה ואז מנחית את עונשו על הרשעים.

לראיה למדנו את מקרה נוח והתיבה, לוט וסדום ועמורה וכו.

כעת לאחר שהתוודענו לעובדה שאלוהים מבדיל את יקיריו מאלו הצפויים לעונש בעבור דחיית אלוהים, הבה נלמד אודות תוכנית ההצלה של גוף המשיח מהמכות הכלולות ב- "יום-יהוה".

ההילקחות:

האירוע שנקרא הילקחות מתואר לפרטים באיגרת שכתב שאול השליח למאמינים בתסלוניקי בפרק ד 13-18.

ההילקחות אינה מוזכרת רק שם אלא גם באיגרת הראשונה לקורינתים טו 51-58, בבשורת יוחנן יד 1-3, ובמילים קצרות במקומות שונים בברית החדשה כגון: התקווה הטובה (טיטוס ב 13), אסיפתנו אליו (ב-תסלוניקים ב 1), בבוא אדוננו ישוע המשיח (א-תסלוניקים ה 23), לחכות לבנו מן השמיים (א-תס. א 10), יום המשיח ישוע (אל הפיליפים א 6,10, ג 21), התגלות אדוננו ישוע המשיח (א-קור. א 7-8), לפדיית הקניין [מוות או הילקחות] אל האפסים א 14), יום אדוננו ישוע (ב-קור. א 14), אוהבי הופעתו (ב-טימ. ד 8).

מהו הרקע להעלאת נושא ההילקחות באיגרת אל התסלוניקים?

המאמינים בתסלוניקי היו עצובים כי רבים מיקיריהם ומידידיהם נפטרו – אם בדרך הטבע או נרצחו כתוצאה מרדיפות קשות המגובות על ידי המשטר.

השליחים עודדו את המאמינים תמיד ואמרו להם שישוע עתיד לחזור בקרוב כדי להקים את מלכותו.

לכן, המשיכו לחיות חיים קדושים וטהורים למרות הקשיים והרדיפות שהיו מנת חלקם.

והנה, חולפות להן השנים וישוע עדיין אינו חוזר.

הנשארים בחיים החלו להיות מוטרדים שמה יקיריהם הנושעים אשר מתו, לא יזכו לראות את ישוע בחזרתו להקים את מלכותו.

הם חשבו שהפרידה בינם לבין המתים היא נצחית.

מסיבה זו שאול מעודד את המאמינים בתסלוניקי על אודות אירוע אשר עד אז לא היה ידוע לפרטיו:

ראשונה לתסלוניקים פרק ד פסוקים 13-18:

13. "…אַחַי, אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִישֵׁנֵי עָפָר, כְּדֵי שֶׁלּא תִּתְעַצְּבוּ כַּאֲחֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתִּקְוָה.
14. אִם אָמְנָם מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁוּעַ מֵת וְקָם לִתְחִיָּה, כָּךְ גַּם אֶת הַיְשֵׁנִים, בְּאֶמְצָעוּת יֵשׁוּעַ, אֱלוהִים יָבִיא יַחַד אִתּוֹ.
15. הִנֵּה זאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן: אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים,
16. שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלוהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה.
17. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגּושׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן.
18. עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה."

להזכירנו:

המאורע נקרא "הילקחות". זהו אירוע אשר בו אלוהים לוקח "בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן" את המאמינים בישוע אליו – בין אם חיים או מתים:

שאול אמר לקורינתיים (א-קור. טו 51 ואילך)

"… כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן בַּשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן, שֶׁכֵּן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יָקוּמוּ בְּלִי כִּלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּנֶּה…" (ראשונה לקורינתים טו 51  ואילך)

בקטע שלפנינו שאול מתאר למאמינים התסלוניקים את המאורע אשר עתיד להתרחש רק עבור המאמינים. תוצאת ההילקחות היא שלכולנו יהיה אז גוף חדש, נטול כל כאב או השפעה של החטא, קדוש, טהור ומשלב זה ואילך נשרת את אלוהים בשלמות.

שאול מבהיר מיד לבני הקהילה בתסלוניקי מה עתיד לקרות למאמינים שכבר מתו.

השליח מכנה את המאמינים שנפטרו: "ישֵׁנֵי עָפָר". בדרך זו הוא מלמד את התסלוניקים שאף אחד מיקיריהם לאמונה לא אבד לנצח, אלא נפרד לזמן מה ואנו החיים עתידים להיפגש עם יקירינו שכרגע "ישנים".

שאול השליח לא המציא את המונח "ישֵׁנֵי עָפָר", הרי גם דניאל הנביא מכנה את אלו שמתו כצדיקים "ישֵׁנֵי עָפָר" ועתידים לקום לתחייה כאשר המשיח יחזור ארצה כדי להקים את ממלכתו:

"וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב 2-3). [ראה גם יוחנן ה 28-29].

חשוב מאוד:

למרות שגם דניאל הנביא מתאר תחיה מן המתים, הוא מתייחס לתחיה אחרת, לא לזו שתתרחש בהילקחות, אלא זו שתהיה מנת חלקם של הצדיקים בסוף תקופת צרת יעקב, בעת חזרתו ארצה של ישוע המשיח להקים את ממלכתו.

[פסוקים המציינים תקומה מן המתים בתנ"ך: איוב יט 25, דברים לב 39, ישעיה כו 19].

שאול השליח מבהיר שמילות העידוד הללו מתייחסות לקבוצה מסוימת:

אתם, המאמינים, יש לכם תקווה מעבר לקבר! אין לכם סיבה להתעצב כמו אנשים בלתי מאמינים. לכם יש תקווה – להם אין! אתם, המאמינים, עתידים להתאחד עם אלו שנפטרו. כולכם עתידים להיפגש ביחד עם ישוע המשיח.

האמת הזו מעודדת אנשים רבים אשר שמו את מבטחם באלוהים. הם יכולים להמשיך בחיים נורמלים בגלל התקווה האמיתית לראות שוב את יקיריהם. ללא אמונה בישוע המשיח, התקווה הזו הנה שקרית.

שאול השליח יודע היטב שמידע הנוגע לעולם הבא הנו בגדר מסתורין, ולכן לפני שהוא מפרט על אודות ההילקחות הוא מציין בפסוק 15א "הִנֵּה זאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן" – כלומר, הנתונים יוצאי הדופן לגבי המתים ותקומתם ניתנו לו מהאדון ואינם בגדר מחשבת אדם.

ראו עד כמה אלוהים נאמן לנו! הוא מפרט לנו, לילדיו הנושעים, את כל מה שעלינו לדעת על אודות התקומה מן המתים. רבים בעולם משלמים כסף רב למכשפים ועובדי שטן עבור מידע על אודות המתים.

מי שמאמין כי ישוע המשיח קם מן המתים וחי, הדברים הבאים מופנים אליו מכיוון שיהיה גם לו חלק במאורע.

פסוק 14 מלמד נתון מאוד מעניין על אודות מקומה של הנפש – רוחו של האדם לאחר המוות:

"אִם אָמְנָם מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁוּעַ מֵת וְקָם לִתְחִיָּה, כָּךְ גַּם אֶת הַיְשֵׁנִים, בְּאֶמְצָעוּת יֵשׁוּעַ, אֱלוֹהִים יָבִיא יַחַד אִתּוֹ."

הפסוק כולל נתונים חשובים ביותר:

א. הביטחון של המאמין בתחיית המתים מותנית בביטחון שיש לו בתקומה של ישוע מן המתים.

במילים פשוטות:

התנאי לישועתנו כולל את האמונה שגם ישוע קם מן המתים.

ראה דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים י 9-10:

"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע!…"

שאול השליח אמר מילים דומות באיגרתו הראשונה לקורינתים: (טו 12-23).

12. וּבְכֵן אִם מֻכְרָז כִּי הַמָּשִׁיחַ קָם מִן הַמֵּתִים, אֵיךְ אוֹמְרִים כַּמָּה מִכֶּם שֶׁאֵין תְּחִיַּת מֵתִים?
13. אִם אֵין תְּחִיַּת מֵתִים, גַּם הַמָּשִׁיחַ לא קָם.
14. וְאִם הַמָּשִׁיחַ לא קָם, הַכְרָזָתֵנוּ הֶבֶל וְגַם אֱמוּנַתְכֶם הֶבֶל.
15. וְאָז גַּם נִמָּצֵא עֵדֵי שֶׁקֶר לֵאלוֹהִים, שֶׁכֵּן הַעִידוֹנוּ עַל אֱלוֹהִים כִּי הֵקִים אֶת הַמָּשִׁיחַ לִתְחִיָּה – וְהוּא לא הֱקִימוֹ אִם אָמְנָם אֵין הַמֵּתִים קָמִים לִתְחִיָּה;
16. וְאִם אֵין הַמֵּתִים קָמִים לִתְחִיָּה, גַּם הַמָּשִׁיחַ לא קָם לִתְחִיָּה.
17. וְאִם הַמָּשִׁיחַ לא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם.
18. וְאָז גַּם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מֵתוּ בִּהְיוֹתָם שַׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ – אֲבוּדִים הֵם.
19. אִם אֲנַחְנוּ תּוֹלִים תִּקְוָה בַּמָּשִׁיחַ אַךְ וְרַק לְמַעַן חַיִּים אֵלֶּה, אֲזַי אֻמְלָלִים אָנוּ מִכָּל אָדָם.
20. אֲבָל כָּעֵת הַמָּשִׁיחַ קָם מִן הַמֵּתִים, בִּכּוּרֵי כָּל יְשֵׁנֵי עָפָר.
21. וּמֵאַחַר שֶׁהַמָּוֶת בָּא עַל־יְדֵי אָדָם, גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים הִיא עַל־יְדֵי אָדָם;
22. שֶׁכֵּן כְּמוֹ שֶׁבְּאָדָם הַכּל מֵתִים, כָּךְ גַּם בַּמָּשִׁיח הַכּל יָחְיוּ.
23. אַךְ כָּל אֶחָד כְּסִדְרוֹ: הָרִאשׁוֹן הוּא הַמָּשִׁיחַ; אַחֲרֵי כֵן, בְּבוֹאוֹ, הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ"

האמונה המשיחית בנויה על תחיית ישוע מן המתים. תחיית ישוע ציינה שאלוהים האב קיבל את מות המשיח כקורבן עבור חטאינו. ההוכחה הייתה תקומתו מן המתים על מנת לאמת מעל לכל ספק שהוא ניצח את המוות. אם אין תחייה מן המתים של ישוע, כל דברינו הם דברי שקר וריק.

ב. מקום הימצאן של נפשות הנושעים לאחר מות הגוף.

1. השנייה לקורינתים ה 8:

"וְאוּלָם מְלֵאֵי בִּטָּחוֹן אָנוּ וּמַעְדִּיפִים לָצֵאת מִמִּשְׁכַּן הַגּוּף וְלָבוֹא הַבַּיְתָה אֶל הָאָדוֹן".

1. אל פיליפים א 23:

"אֲנִי לָחוּץ עַל־יְדֵי הַשְּׁנַיִם. אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לְהִסְתַּלֵק וְלִהְיוֹת עִם הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן זֶה טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר."

לפיכך, מכיון שנפשות המתים כבר נמצאות בשמיים, ומכיוון שאנו עתידים לפגוש אותם בעננים, יוצא שישוע המשיח מביא עימו את נפשות הנושעים שמתו למפגש עימנו – בעת ההילקחות.

שם, בעננים, כולנו נקבל גוף חדש, שמימי.

שאול השליח מתאר את הגוף החדש, השמיימי, המפואר באיגרת שכתב לקורינתים (א-קור. טו 49-52)

49. "וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי.
50. אוֹמַר זאת, אַחַי: בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶשֶׁת אֶת מַלְכוּת הָאֱלוֹהִים; גַּם אֵין הַכִּלָּיוֹן יוֹרֵשׁ אַל־כִּלָּיוֹן. 51. הִנֵּה סוֹד אַגִּיד לָכֶם: לא כֻּלָּנוּ נָמוּת,אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה

52 בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן בַּשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן, שֶׁכֵּן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יָקוּמוּ בְּלִי כִּלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּנֶּה."

שאול גם עודד את המאמינים בפיליפי במילים דומות (איגרת אל הפיליפים ג 20-21):

20. "אֲשֶׁר לָנוּ, אֶזְרָחוּתֵנוּ בַּשָּׁמַיִם הִיא; מִשָּׁם גַּם יָבוֹא מוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר מְחַכִּים אָנוּ לוֹ – הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,
21. אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד, כְּפִי כּוֹחַ יְכָלְתּוֹ לְשַׁעְבֵּד אֵלָיו אֶת הַכּל."

אלוהים עתיד להקים את הנושעים שמתו לחיים, ולהלבישם בגוף בלתי נשחת ושאינו נתון להשפעת החטא. איזו תקווה נפלאה!

מהו הערבון שיש לי כמאמין בישוע שההבטחה הנפלאה הזו תתרחש בגופי?

נוכחות רוח הקודש במאמין הנה עירבון להבטחה הזו: (אל האפסים א 13-14).

13. "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ,
14. אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ".

מה יקרה לאותם מאמינים שיהיו בחיים בעת ההילקחות?

בפסוק 15ב שאול השליח מרגיע את התסלוניקים ומסביר להם כי למרות היותם חיים, הם לא יקדימו לפגוש את האדון:

"אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים."

מדוע?

פסוקים 16-17:

16. שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלוֹהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה.
17. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגּושׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן.

כאשר ישוע המשיח ירד מן השמים בקריאה של פקודה, בקול שר המלאכים ובשופר אלוהים, יקומו תחילה המתים המאמינים. ורק לאחר מכן יילקחו המאמינים החיים יחד אתם בעננים, כדי לפגוש את האדון.

קורא יקר, שים לב! בהילקחות, ישוע המשיח אינו חוזר ארצה. המאמינים עולים לפגוש את ישוע בעננים, ומשם, למקומו בשמים. יש הבדל מהותי בין חזרתו של ישוע ארצה כפי שמתואר בזכריה יד והתגלות יט לבין הכתוב בא-תסלוניקים ד 13-18 ויוחנן יד 1-3. [ראה טבלה בסוף השיעור]

מה יקרה כאשר ניפגש עם ישוע בשמים?

נוכל לראות את כל אלו אשר התגעגענו אליהם, ויחד עם זאת לראות את המשיח בכבודו ובעצמו:

"… יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא" (ראשונה ליוחנן ג 2).

המאמינים יראו את חבריהם הנושעים, הורים יפגשו את ילדיהם לאחר פירוד של שנים ארוכות – בתנאי שכולם היו נושעים במותם. נסו לתאר איזו שמחה תהיה עם האדון כאשר הסיבות לעצב יחלפו!

מלבד זאת, נוכל גם לראות את משה רבנו, את אליהו הנביא, את דוד המלך וכו' (מתי יז; מרקוס ט; לוקס ט 28-36) ולהתחבר עמם – בשמיים.

אנא זיכרו: שאול השליח מדגיש כי השמחה הזו הנה ביטוי לחסד אלוהים ואהבתו לילדיו הנושעים – לאלו ששמו בו את מבטחם – להם בלבד!

לאן נלך לאחר שנפגוש את ישוע המשיח בעננים?

אנו נעמוד לפני כס המשפט של המשיח על מנת שכל אחד יקבל כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף:

"כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע" (שנייה לקורינתים ה 10).

לאור הנתון הזה ראוי שכל אחד מאתנו, המאמינים, יבחן כל מעשה ומחשבה העוברת במוחו. אנו עתידים לעמוד לפני המשיח, וכל מעשה ומחשבה יעמדו למבחן הטוהר והקדושה.

במעמד זה – כס משפט המשיח – נקבע אילו עטרות יקבל כל מאמין. על פי זה ייקבע באיזה תחום ישרת כל אחד מאיתנו את האדון בממלכתו הארצית.

מכיוון שההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע, זה חייב להיות התמריץ שלנו לחיות חיים מלאי טוהר וקדושה. להתרחק מן הרע על כל צורותיו (ראשונה לתסלוניקים ה 22).

ומה יתרחש בשמיים לאחר כס משפט המשיח?

חתונת השה ומשתה חתונת השה. על כך בשיעורים הבאים.

לאן נילקח מיד לאחר משפט כס המשיח?

ישוע אמר לתלמידיו שהוא הולך להכין להם מעונות אצלו בבית אביו:

"בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם?… " (יוחנן יד).

לפיכך, כל אחד מאיתנו יקבל משכן שהמשיח הכין בעבורו.

אם זה היה קורה עכשיו

הבה, נתאר את ההילקחות כאילו היא מתרחשת כרגע!

ד 16:

"שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה…"

אלוהים קורא בקול פקודה! אינני יודע איך נשמעת אותה פקודה או קריאה, מה יהיה האות או הסיסמה? אך דבר אחד ברור: ילדי אלוהים יבינו שאבא בא לקחת אותם.

הדבר דומה לאב השורק לילדו המשחק עם שאר חבריו בגן המשחקים. הבן מזהה את קולו או את שריקתו של אביו, והוא זה שמגיב לקריאה. אני מאמין שגם אנו המאמינים נזהה את קולו של אבא.

ההילקחות ותחיית המתים

מאורע אחד – תחיית המתים – יהיה ככל הנראה נסתר מעיני כל בני האדם מכיוון שהמתים לא יקומו לטייל ברחובות, אלא יילקחו עם גוף חדש ושמימי אל העננים כדי לפגוש את האדון.

בארץ יתרחש מחזה מהמם, מפתיע, מצמרר ומשתק: מיליונים של מאמינים ברחבי העולם פתאום ייעלמו, בין רגע, תוך חלקיק של שנייה – הם היו ואינם.

בכל מקום ייעלמו אנשים אשר היו ידועים כמאמינים באותו משיח ישוע;

החבר המאמין בישוע פתאום ייעלם.

להילקחות תהיה השפעה עצומה על בני האדם הנותרים בעולם ועל עם ישראל במיוחד.

כל ידידי ישראל הנושעים, האנשים הפשוטים והחשובים האוחזים בעמדות מפתח אזרחיות, פוליטיות וצבאיות, יילקחו!

את מקומם יתפסו הנשארים אשר רובם אטומים ומתנכרים לאלוהים ולדברו.

לא לחינם אומר זכריה הנביא בפרק יב שכל העמים יעלו על ישראל באחרית הימים.

רבותיי, התפילה הכי גדולה שלי היא להשאיר בניין קהילה ריק מאדם בעת ההילקחות.

לצערי, ישנם כאלו המשתתפים באסיפות הקהילה שעדיין לא שתפו את ישוע בחייהם. בעת ההילקחות ייקח אלוהים את שלו, ואלו שאינם שלו יישארו, גם אם לא פספסו שום מפגש בקהילה.

אנא, עשה חשבון נפש כעת! האם אתה באמת מאמין שישוע הוא המשיח אשר מת עבור חטאיך וקם לתחייה? האם אתה מקדיש את חייך למלא את רצון אלוהים?

באיגרת אל הרומים יב כתוב:

"וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלוֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלוֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב…";

ובגלטים ב 20:

"עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי. הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֶּן־הָאֱלוֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי".

מתי תתרחש ההילקחות?

פסוק 16 מציין שיום אחד המשיח ירד מהשמים:

16. שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלוֹהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה.
17. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגּושׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן.

ראו את סגנון דיבורו של שאול השליח! בפסוקים 16-17 הוא מכליל את עצמו בין אלו שייתכן כי יראו את המשיח עוד בעודם בחיים. שאול חי בתקווה שהמאורע יתרחש בימיו, ולכן הוא מעודד את המאמינים לשמור על קדושתם מכיוון שבכל רגע האדון יכול לבוא.

בשיעור הבא אני אתמקד בהוכחה שההילקחות תתרחש לפני תחילת צרת יעקב בת שבע השנים.

ז"א, גוף המשיח לא נכלל בעונש הבא על יושבי תבל במסגרת "יום-יהוה".

מה יקרה לאלו שיישארו בארץ?

את הנתונים הללו – מאוד קשים ומחרידים – שאול השליח העביר לנו בפרק ה ובאיגרת השנייה לתסלוניקים. נלמד אותם בשיעורים הבאים.

ההילקחות איננה התחייה היחידה שהכתובים מציינים. לאחר ההילקחות תבוא על תושבי הארץ צרה גדולה, ולאחר מכן עתיד ישוע המשיח לחזור ארצה כדי להקים את ממלכת אלף השנים, שבמהלכן הוא מלך העולם. בחזרתו, הוא יקים לתחייה את כל אלו אשר מתו כמאמינים בזמן הצרה הגדולה (דניאל יב).

סיכום:

1. שאול השליח כתב אודות ההילקחות כדי לעודד את המאמינים שחיו בסבל ורדיפות ואשר איבדו רבים מיקיריהם כי – שום דבר לא אבד!

בהילקחות כולנו נילקח השמיימה ושם בעננים נפגוש כולנו – המתים הנושעים והחיים הנושעים ביחד את ישוע המשיח.

2. המוות עבור המאמין אינו תחנה סופית. במותו נפשו של הנושע נלקחת ישירות לנוכחות המשיח ישוע.
3. שאול מתנה את ההשתתפות בהילקחות בעובדת היותך נושע – וזה כולל את האמונה במותו ותחייתו מן המתים של ישוע.
4. בפסוקים 16-17 שאול השליח מכליל עצמו בין אלו שילקחו אל האדון בהילקחות בעודם בחיים.

משמע, הוא אכן האמין כבר אז שההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע.

ההיתכנות של ההילקחות בכל רגע זה אחד מהתמריצים של הנושע לחיות חיים נטולי חטא.

ההבדלים בין ההילקחות – הפגישה עם ישוע בעננים לבין חזרתו ארצה בסוף צרת יעקב

 

ההילקחות: ראשונה לקורינתים ד 13-18, בשורת יוחנן יד 1-3.	חזרתו של ישוע ארצה בסיום צרת יעקב: זכריה יד 1-16, התגלות יט 11-21, מע"ש א 11.
1.      ישוע בא משמיים	1. ישוע בא משמיים ארצה כאשר רגליו עומדות על הר הזיתים. ההר נחצה לשניים
2.      ישוע מביא עימו את נפשות הנושעים	2. ישוע המשיח חוזר כאשר כל קדושים עימו, משמע, כל אלו שנלקחו לפני כן אליו כעת חוזרים עימו.
3.      המתים הנושעים קמים לתחייה	3. ישוע המשיח משמיד ת כל אוייביו, את אוייבי ישראל שעלו על הארץ.
4.      המתים הנושעים מקבלים גוף חדש אל-מותי	4. ישוע הולך לבצרה לקחת את שארית ישראל מהמדבר לאחר שהחבאו שם 1260 ימים. [ישעיה סג 1-6, התגלות יב 6-17, מתי כד 15 ואילך, ישעיה כו 20-21].
5.      כל הנושעים [המתים שקמו לתחיה והנושעים החיים] עולים השמיימה לפגוש את ישוע בעננים	5. ישוע מקים את מלכותו הארצית בת 1000 השנים אשר בה עם ישראל הנושע משרת כממלכת כוהנים והקהילה שחזרה עם ישוע בגוף חדש מולכת עימו.
6.      ישוע המשיח לוקח אותנו לבית אביו שבשמיים
7.      נהיה עם ישוע המשיח היכן שהוא יהיה

 

צפניה פרק א פסוקים 14-18: יום יהוה — נספח מס' 3: סימני תקופת ההילקחות ראשונה לתסלוניקים ה

 

סימני תקופת ההילקחות

ראשונה לתסלוניקים ה

בשיעור שעבר למדנו על אודות הדאגה של התסלוניקים ודברי העידוד של שאול השליח.

התסלוניקים ציפו, כמו שאר המאמינים, לשיבתו המהירה של ישוע בימיהם אך הוא בושש לבוא. השנים חולפות, וידידיהם מתים באופן טבעי או בעקבות רדיפות.

המאמינים בתסלוניקי חששו שקרוביהם המתים יפספסו את הפגישה עם ישוע, ומכאן נבעה דאגתם. בפרק ד 13-18 שאול השליח הרגיע אותם וציין כי ביום שהמשיח יבוא, המאמינים אשר מתו יקומו ראשונה לתחייה [יקבלו גוף חדש ואל-מותי], ומיד אחריהם – אלו החיים, יילקחו יחד איתם לעננים [גם כן יקבלו גוף חדש ואל-מותי] לפגוש את ישוע. אז כולם יישארו עם המשיח לנצח.

מתי תהיה ההילקחות?

כתבי הקודש לא מציינים תאריך לאירוע אלא רק מעניקים רמזים כגון: סממני התקופה (ב-טימותיאוס ג, ב-תסלומיקים ב). תכלס, ישוע יכול לבוא בכל יום! אין שום אירוע שחייב להתרחש לפני ההילקחות, ולכן זה יכול להיות ממש בכל רגע.

שאול השליח בעצמו חשב שהוא יילקח השמיימה עם החיים (א-תסל. ד 15, 17):

15. "הִנֵּה זאת אָנוּ אוֹמְרִים לָכֶם עַל־פִּי דְּבַר הָאָדוֹן: אֲנַחְנוּ הַחַיִּים אֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עַד בּוֹא הָאָדוֹן לא נַקְדִּים אֶת הַמֵּתִים…
16. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגוֹשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן."

מכיוון שאנו לא יודעים מתי ישוע ייקח אותנו אליו בעננים, כתבי הקודש מעודדים אותנו לשמור על קדושתנו באופן תמידי כדי להיות מוכנים לפגוש את האדון כשאנו טהורים פיזית, נפשית ורוחנית ולא מבויישים במעמד כס משפט המשיח (ה 23; ב-פטרוס ג 14, א-יוחנן ג 1-3, ב-קור. ה 10, א-קור. ג 10-15).

"יוֹם יהוה"

בפרק ה השליח מתאר לתסלוניקים את האופן ואת אווירת התקופה שבה יבוא "יוֹם יהוה" על עולם חסר אמונה.

שאול מבהיר במילים הכי פשוטות שעונשו של אלוהים על עולם חסר אמונה אינו כולל ואינו מיועד לילדיו הנושעים.

על־פי דברי ישוע המשיח, שאול השליח ושאר הנביאים לאורך התנ"ך, ניווכח כי לפני שאלוהים יטיל את העונשים הכלולים ב- ("יוֹם יהוה") על עולם חסר אמונה, הוא יסיר את קהילתו מעל פני האדמה וייקח אותה אליו. אף־על־פי שאיננו יודעים מתי תהיה ההילקחות, אלוהים עודד אותנו בעובדה שהוא ייקח אותנו לפני בוא "יוֹם יהוה" הגדול והנורא. [על כך בפירוט רב בשיעור הבא משניה לתסלוניקים ב]

הנושא הנוכחי נמצא במחלוקת. מאמינים רבים וטובים חלוקים בדעתם אם הקהילה תילקח לפני הצרות של "יוֹם יהוה", במהלכן, או בסופן. אף־על־פי שידיעת התשובה הנכונה אינה משנה את עובדת ישועתך, הרי שהיא בהחלט תקבע את רמת וטיב ההבנה של קטעים רבים בדבר אלוהים.

הבה נלמד ביחד את הקטעים הבאים, ונתפלל שרוח הקודש ישמור אותנו מכל טעות.

פרק ה פסוקים 1-11:

1. וְעַל־דְּבַר הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אַחַי, אֵין צוֹרֶךְ לִכְתּוֹב לָכֶם.
2. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁיוֹם יהוה יָבוֹא כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה.
3. כַּאֲשֶׁר יאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: 'שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!', אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט.
4. אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחוֹשֶׁךְ בְּאוֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב.
5. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לא בְּנֵי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלא בְּנֵי הַחוֹשֶׁךְ.
6. לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים.
7. הֵן הַיְשֵׁנִים יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה, וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים מִשְׁתַּכְּרִים בַּלַּיְלָה.
8. אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה;
9. כִּי אֱלוֹהִים לא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחוֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ
10. אֲשֶׁר מֵת בַּעֲדֵנוּ לְמַעַן נִחְיֶה יַחַד אִתּוֹ, בֵּין שֶׁאָנוּ עֵרִים בֵּין שֶׁאָנוּ יְשֵׁנִים.
11. עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

בקטע זה שאול השליח מתייחס לנושא נפרד ושונה מזה אשר למדנו בפרק ד.

בעוד שההילקחות מתייחסת למאמינים בלבד, מתים או חיים, הרי ש"יוֹם יהוה" יבוא רק על תושבי תבל חסרי האמונה. יום-יהוה יבוא עליהם בהפתעה גמורה, כמו גנב בלילה (פסוק 2).

בפסוקים הללו שאול השליח משתמש במספר לא מבוטל של ביטויים ומונחים.

אני אסביר כל אחד מהם וכך נגיע שוב למסקנה הנכונה והברורה: "יום יהוה" [אירועי צרת יעקב בת שבע השנים], עתיד לבוא על עולם הדוחה את ישועת אלוהים ולא על המאמינים בישוע.

1. פסוק 1:

"וְעַל־דְּבַר הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אַחַי, אֵין צוֹרֶךְ לִכְתּוֹב לָכֶם…"

שאול טוען שאין צורך לכתוב על המועד בו תהיה ההילקחות או יום-יהוה, מדוע?.

א. אין לו את התאריך!

ב. כל מה שכתבי הקודש מעניקים לנו זה סימני תקופה ולא יותר מזה (ראה ב-טימו. ג).

2. פסוק 2:

"…הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁיוֹם יהוה יָבוֹא כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה…"

למה הכוונה במונח, ביטוי, "כגנב בלילה"?

הכוונה שיום יהוה יבוא בהפתעה. בעת שבני האדם אינם מוכנים לו, ממש כרעם ביום בהיר.

גנב אינו מגיע ברעש וצלצולים המודיעים למפרע על הגעתו, אלא בהחבא, בשקט, בהפתעה.

האם גם המאמינים בישוע עתידים להיות מופתעים?

לא!

בפסוק 4 שאול השליח מבהיר שיש הבדל מהותי בין הנושעים ללא נושעים:

"…אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחוֹשֶׁךְ בְּאוֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב. [היום = יום-יהוה]

אנו המאמינים מכירים את הכתוב בכתבי הקודש ויודעים לזהות את הזמנים.

אנו מחכים כל יום לפגוש את האדון בעננים – בהילקחות.

חיינו מאופיינים בקדושה וטוהר – ז"א – חיים באור, ולכן אין לנו ול- גנב בלילה – שום קשר.

כמו שגנב אינו מנסה לחדור למקום מואר מלא באנשים הערים לנעשה סביבם, כך יום-יהוה אינו קשור אלינו ואינו חלק מחיינו.

3. פסוק 3 כולל מספר רב של ביטויים:

"…כַּאֲשֶׁר יאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: 'שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!', אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

א. הבריות:

הכוונה לכלל האנשים, כלל בני האדם בתבל.

האם הכוונה גם למאמינים שיחיו באותה התקופה?

לא!

שאול השליח מציין את ההפרדה בין כלל יושבי תבל לנושעים בהמשך הפסוק, במילים: – אז יבוא עליהם שבר פתאום.

מכאן, המילה "בריות" מתייחסת לכלל יושבי תבל שאינם נושעים. ראה גם התגלות ג 10 לאותו סגנון דיבור.

ב. שלום ובטחון:

השלום והבטחון ששאול מתייחס אליהם אינם מנת חלקם של מספר עמים קטן באיזורנו אלא של כלל יושבי תבל – הבריות.

מכאן, יום יהוה עתיד לבוא על העולם בתקופה שבה כל המדינות הגיעו למצב בו אינן מאיימות זו על זו ואף חיות בשלום ובטחון. במצב בו הבריות באמת חושבות שהן מצאו את הנוסחה לחיים נוחים. בתקופה ההיא העיסוק העולמי יסתכם במסחר גלובאלי [כלכלה] ודת חובקות עולם ["עיר ומגדל" – ראה התגלות יז-יח, צפניה א 14-18, ישעיה ב 5-22, בראשית יא 1-10).

 

הלך מחשבה שכזה זר לנושעים שכן אנו יודעים ששלום ובטחון שאינם נובעים מכניעה לישוע כאדון ומושיע מן החטא, זה מתכון בטוח לאסון עולמי.

 

איך מגיעים למצב שכזה?

בספר דניאל בפרקים ב ו-ז מתוארים החזיונות של המלך נבוכדנאצר ושל דניאל.

בשני הפרקים אנו זוכים לראות איך יישלט העולם עד לחזרתו של המשיח.

בעתיד, הנהגת איזורנו או העולם תהיה מורכבת מעשר שליטים דומיננטים. אלו השולטים על כלכלת העולם.

מתוך הקבוצה הזו יקום שליט מספר אחד עשרה והוא לא אחר מאשר צר המשיח (דניאל ז 20-22).

במהלך עלייתו לשלטון בלעדי הוא ישפיל או יסיר ממקומם שלושה שליטים אחרים.

השטן יאציל את מלוא כוחו על צר המשיח וזאת כדי להשיג בכוח ותמרונים מכל סוג את השלטון בעולם.

בכוח עוצמתו וסמכותו, צר המשיח יוכל להכריח עמים לעשות כרצונו.

הוא יביא את העמים למצב בו הם נכנעים לו וכך מסירים את האיום זה מעל רעהו.

מסיבה זו העולם יחווה תקופה של שלום שווא אשר בו הם יחשבו שיש להם "שלום ובטחון".

בספר דניאל ט 27 כתוב איך יכריח צר המשיח להביא את השלום לאיזורנו:

"והגביר ברית לרבים שבוע אחד, וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שיקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם".

צר המשיח יהיה חזק יותר מכל שאר השליטים ולכן יוכל לכפות את רצונו על שאר שליטי העמים – כולל ישראל.

בספר בראשית, בסיפור המבול כתוב שהמים "גברו" על האדמה. משמע כי המים היו מעל האדמה וכיסו את כולה.

מכאן – הגביר משמע שהיה חזק מכולם, גבר על כל השאר.

באילו דרכים יצליח צר המשיח לגרום לכל העמים להיפטר מנשקם ולהסיר את הגנותיהם?

על כך ניתן לדון ולשוחח רבות.

התוצאה של הצלחתו נראית בבירור בתיאור של שלוות השווא שאוחזת בעם ישראל מפי הנביא יחזקאל בפרק לח 8-12.

מה יביא את עם ישראל להיפטר מצבאו ולהסיר את חומות הגנותיו?

–          הסרה הדדית של האיום מצד האויבים המיידיים

–          הבטחה של מעצמה או שליט ריבוני שכל ניסיון התקפה על ישראל יגרור התקפה על האוייב והשמדתו.

רבותי, חישבו על כך.

הבזבוז הכי גדול של רוב המדינות הינו התקציב הצבאי וכל שקשור להגנה.

אם העמים יחליטו ביחד להיפטר מן הנשק והאיום, יוכלו כולם להתעשר מיידית ולשפר לאין-ארוך את כלכלתם.

כמה חבל שהעולם מעדיף לשכוח ולהתעלם מן הכתוב בכתבי הקודש:

שלום – הינו אחד משמותיו של אלוהים (שופטים ו)

שלום ללא אלוהים שהוא מקור השלום, הינו דבר בלתי מעשי. ראה ספר יהושוע ט 14, אל הרומים ה, הגלטים ה 22-23.

ג. אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

זיכרו שההפתעה של "יום יהוה" באה על העולם חסר האמונה וזאת לאחר שאלוהים הסיר מן העולם את הנושעים באירוע הנקרא: הילקחות.

מסיבה זו שאול השליח אומר: יבוא עליהם.

מה יבוא עליהם?

"שבר פתאום"

השבר פתאום מתייחס לפתאומיות ולהפתעה שהצרות הכלולות ביום יהוה יפלו על העולם.

שבר-פתאום הינו ביטוי המציין מקרה שמתרחש כנגד כל הסיכויים, בניגוד לכל התוכניות.

שבר פתאום מציין אירוע מפתיע הגורם לאכזבה, ייאוש ודיכאון.

שבר פתאום הינו מצב המתאר התפכחות ממציאות מדומה המביא עימו צרה צרורה. מצב הגורם "לטריפת קלפים"

אין שום דבר טוב בביטוי "שבר פתאום".

העולם תכנן שלום ובטחון שגרמו לכולם להתפעל מיכולתו, הישגיו וחכמתו של האדם.

והנה, לאחר שהאדם מרגיש שהוא הצליח לפצח את הבעיה הגדולה של התחברות עולמית ללא מלחמות ואיומים, פתאום הכל נהרס ונופל.

המגדל היפה היה בנוי על "חול" וברגע שבא נחשול המים, הבנין נפל…

התכנון הנפלא של בני האדם לא יכל להתמודד עם מספר עובדות בסיסיות חשובות – טבעו החוטא של האדם, ותוכנית אלוהים עבור בריאתו.

כאשר העמים יחשבו שחייהם ממש "וורודים", פתאום יתחילו לקרום עור וגידים האירועים הכתובים בספר ההתגלות ו, מתי כד, ישעיה ב, צפניה א וספר יואל.

המציאות הקשה עתידה להתנפץ בפניהם של בני אדם שדחו את האמת של אלוהים והעדיפו לנהל את חייהם ואת העולם של אלוהים ללא הבורא והרועה הטוב. הם יחוו שבר פתאום.

שאול משתמש בעוד ביטוי שכולנו מכירים:

כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה

שאול משתמש בביטוי שנועד לציין מצב של הפתעה אשר לאחר שהחלה, אין דרך חזרה וכולם מן הסתם יכולים לדעת איך הענין יסתים.

ובכן, הציר הראשון תמיד בא בהפתעה.

אך לאחר שהציר הראשון מופיע, יש לצפות ללידה בזמן יחסית קצר של שעות או ימים בודדים.

כמו כן, למרות שתדירות הצירים הראשונים נמוכה, הרי שהציר הראשון מציין את תחילת הליך הלידה.

הציר הראשון כבר דוחף את התינוק החוצה והינו חלק בלתי נפרד מכל תהליך הלידה.

באותו אופן, הבעיה הראשונה – הצרה הראשונה – שתנחת על העולם במסגרת יום-יהוה היא היא חלק בלתי נפרד מכלל הצרות הכלולות באירוע הנקרא "יום-יהוה".

איך דבר אלוהים מכנה את התקופה הקשה של "יום יהוה"?

זעם אלוהים.

למרות שיש חריפות עולה במכות העתידות לבוא על העולם, הרי שזעם אלוהים החל במכה הראשונה.

זאת ניתן לראות בבירור מדברי יוחנן השליח בספר ההתגלות טו 1:

"…ראיתי אות אחר בשמים, גדול ומפליא: שבעה מלאכים נושאים את שבע המכות האחרונות, כי בהן נשלם זעם האלוהים."

המכות האחרונות משלימות את מה שהמכות הראשונות החלו.

כל המכות הן חלק מן השלם הנקרא: "זעם אלוהים", חרון אלוהים וכו.

באותה מידה שהציר האחרון של היולדת מסיים את תהליך הלידה כולו!.

האם בני האדם שיום-יהוה בא עליהם יוכלו להימלט מהמכות והצרות?

שאול עונה בהחלטיות מצמררת:

וְלא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט…"

שאול השליח מדבר עליהם, הלא נושעים – הם לא יוכלו להימלט מהצרות של יום-יהוה לאחר שזה יתחיל.

ומה עם הנושעים?

האם הם יחוו חלק כלשהו מהמכות הכלולות ביום-יהוה? האם הם ישארו בעולם אך במקום מוגן כלשהו?

שאול השליח עונה על שאלה זו בפסוק 9, וכן גם במקומות אחרים.

9. כִּי אֱלוֹהִים לא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחוֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ

אלוהים לא מייעד את ילדיו לחוות את הזעם הכלול באירועים של "יום-יהוה". הוא לוקח אותם אליו לפני כן.

ילדי אלוהים עתידים לנחול את ההבטחות הכלולות בישועתם – גוף חדש, מעון שמיימי, התחברות ושירות טהורים וקדושים בצל המשיח לעולמי עולמים, באירוע הנקרא הילקחות.

שאול השליח אמר למאמינים בתסלוניקי ובמילים פשוטות וברורות באיגרתו הראשונה בפרק א 10:

"ולחכות לבנו מן השמים, אשר הוא הקימו מן המתים, לישוע המציל אותנו מן הזעם הבא."

בספר ההתגלות פרק ג בפסוק 10 אנו קוראים את דברי האדון ישוע למאמינים בקהילת פילדלפיה:

כחלק מההבטחות למאמינים ההולכים בדרך האמת ללא פשרה נאמר להם:

"מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ."

ההבטחה של האדון היא לשמור את המאמינים משעת הניסיון הזו שנקראת יום-יהוה.

המילה מבטיחה שהנושעים אינם נמצאים באותו מקום שבו נמצאים שאר יושבי תבל החשופים לשעת הניסיון – יום-יהוה.

מאחר שהמאמינים אינם צפויים לחוות את האירועים הקשים הכלולים ביום-יהוה, שאול השליח יכול לסיים את הפסוקים הכל כך קשים במסר כל כך מעודד לנושעים:

פסוק 11:

"…עַל כֵּן עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּפִי שֶׁאַתֶּם גַּם עוֹשִׂים."

רבותי,

מילותיו של שאול ברורות.

אנו הנושעים לא פטורים מעונש יום יהוה בגלל שמעשינו כל כך מושלמים. אנו פטורים מזה מכיוון שתכלית המכות הכלולות ביום-יהוה מיועדים ל:

1. להעניש את יושבי תבל על כך שהם דוחים את אלוהים, תוכניתו, ישועתו ופועלים בכל דרך להקים מערכת עולמית שלאלוהים אין בה כל מקום. הם דוחים את אלוהים כריבון. הם חוטאים שוב בחטאם של בני מגדל בבל.
2. לזקק את חלק מיושבי תבל כדי להושיע את הנותרים בהם המיועדים לישועה.

ירמיהו מכנה את התקופה "עת צרה ליעקב":

"הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמוֹהוּ; וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקוֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ל 7).

מכאן, התכלית של יום-יהוה ממש אינה מיועדת לילדי אלוהים!

ישנם רבים השומעים את אזהרותיו של אלוהים ומגחכים. הם טוענים שכבר אלפיים שנים אלוהים מאיים ואינו עושה דבר, משמע, אין אלוהים!

לאלו האוחזים בדיעה שכזו כתב השליח שמעון פטרוס באיגרתו השניה פרק ג 3-13:

3. "וְקוֹדֶם כּל דְּעוּ זאת, שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַמִּתְהַלְכִים לְפִי מַאֲוַיֵּיהֶם הָאִישִׁיִּים וְיִתְלוֹצְצוּ לֵאמוֹר:
4. אֵיפה בּוֹאוֹ הַמֻּבְטָח? הֲרֵי מֵאָז שֶׁמֵּתוּ הָאָבוֹת הַכּל מַמְשִׁיךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה!"

שמעון פטרוס אומר: אל תזלזלו בחסד ורחמי אלוהים. הוא דוחה את העונש רק בגלל רחמיו וחסדיו עלינו.

האם אלוהים יביא את העונש הקשה ביותר ללא אזהרה? האם אלוהים אכזר? לא ולא.

פתחו את התנ"ך וספרו כמה פעמים אלוהים הזהיר את העולם או את עמו חסר האמונה לפני שהוא הוציא לפועל את עונשו.

בראשית ו-ט – נוח הזהיר את אנשי העולם במשך 120 שנים, אך בני זמנו העדיפו ללעוג לו.

בראשית יט – לוט ניסה להציל את משפחתו השלמה, אך חלקם לא האמינו כי העונש קרב.

בראשית טו – אלוהים נתן לעמי ארץ כנען 400 שנות חסד לפני שהכניס לאדמתם את עם ישראל.

ישוע הזהיר כי ירושלים תיהרס ותיחרב כאשר מחנות האויב יחלו להתאסף מסביב לעיר, אך רוב האנשים זלזלו בדברו וספגו חורבן קשה (לוקס כא 20: "וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת מַחֲנוֹת, דְּעוּ כִּי קָרֵב חֻרְבָּנָהּ"). המאמינים ברחו לפריה ולדקפוליס (מעבר לירדן), וכך ניצלו.

התנ"ך גם היום מזהיר מפני "יוֹם יהוה", וכולנו יודעים שרוב האנושות אינה מתייחסת לנושא.

מכאן, אלוהים אינו אכזר המוריד משפט ללא אזהרה, אלא הוא אל צדק המזהיר אלפי שנים לפני יום המשפט ומוכן לסלוח ולחנון כל אדם.

אחים ואחיות יקרים.

ההבטחות של האדון לילדיו נפלאות, מעודדות וממלאות אותנו בשמחה,שלום ורצון עז לשרת את אלוהים.

לצערי, רבים אוחזים בהבטחות, פיהם מלא בהצהרות קדושות, אך חייהם אינם מעידים שהם באמת שייכים לאדון.

א. אותם אנשים לא יילקחו בהילקחות

ב. הם יחוו את השבר פתאום – את "יום יהוה" על בשרם.

ג. אם לא ייוושעו במהלך צרת יעקב, הם יישפטו בסופו של דבר לאגם האש לנצח נצחים

אותם אנשים עתידים לחוות את האכזבה המרה ביותר שיכולה להיות בחייו של אדם כלשהו – האדון עתיד לומר להם: "אינני מכיר אותך, סור ממני".

השייכות לאדון אומנם מתחילה בהצהרה, אך למילים חייבות להצטרף מיד המעשים – הפרי.

את הנושא הזה שאול מבהיר בפסוקים 5-8. [ראה גם איגרת יעקב שתכליתה חיים משיחיים מעשיים]

5. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לא בְּנֵי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלא בְּנֵי הַחוֹשֶׁךְ.
6. לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים.
7. הֵן הַיְשֵׁנִים יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה, וְהַמִּשְׁתַּכְּרִים מִשְׁתַּכְּרִים בַּלַּיְלָה.
8. אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה;

בפסוקים 5-8 שאול מדגיש את ההבדל הרוחני המתבטא בסגנון חיים שונה לחלוטין בין הנושעים לבלתי נושעים.

ההבדל גדול כמו המרחק בין היום ללילה, בין החושך לאור.

מדוע שאול מכנה את הנושעים – אור, יום?

כי אנו שייכים לישוע המשיח והוא: אור העולם (יוחנן ח 12).

אנו בנים לאלוהים ואזרחותנו היא בשמיים (אל הרומים ח 15, אל הפיליפים ג 20).

כילדי אלוהים ושגרירים של המשיח, חיינו מלאים במשימות.

לפיכך עלינו כל הזמן להיות עירניים לנצל כל הזדמנות לשרת את האדון ולהיזהר מכל ניסיון של השטן להפיל אותנו בפח החטא.

בפסוק 6 שאול השליח מדבר על שינה ועירנות.

למה הוא מתכוון?

האם אסור לנושעים לישון בלילה?

לא לכך מתכוון שאול השליח.

"השינה" "והלילה" ששאול השליח מתייחס אליו הן העיוורון הרוחני, חוסר ההבחנה בין אמת לשקר, היכולת להיות מושפע בקלות על ידי פיתוי או חברה רעה, האהבה והחיבה לתאוות הבשר הנוגדות את רצון אלוהים.

"העירנות" "והיום" ששאול מתייחס אליהם הן העירנות הרוחנית, ההכרה הטובה של דבר אלוהים, הרגישות לזהות ולהבחין בין טוב לרע ותמיד לבחור בטוב ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו.

היום והעירנות מתכוונים לדרך חיים המלאה בטוהר, אמת וקדושה.

זה דרך חיים שבה כל המביטים עלינו מבינים ומיד שאלוהים הוא ראש ועיקר בחיינו.

בפסוק 8 שאול מציין את לבוש הנושע.

8. אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבוֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה;

הלבוש הזה הכולל את האמונה, אהבה ותקוות הישועה מציין במילים פשוטות את המילים: אנו לובשים את ישוע. אנו מתמקדים בנצח.

שאול השליח משתמש במילים דומות כדי ללמד את המאמינים באפסוס ללבוש את כל כלי נשק האלוהים כדי להתמודד בהצלחה נגד נכלי השטן (אל האפסים ו 10-18).

ישעיה הנביא בפרק נט 17 מלמדנו שלבוש זה הינו לבושו של אדוננו ישוע המשיח.

במילים פשוטות, אנו הנושעים נדרשים ללבוש את ישוע, למות לעצמנו ולחיות רק בו. הוא מגיננו, הוא מושיענו (אל הגלטים ב 19-20, אל הרומים יב 1-2).

שאול מפרט את דרך החיים באור באיגרת לאפסים פרקים ד-ו וכן באיגרת הראשונה לטימותיאוס ד, אל הקולוסים ב 20 עד סוף האיגרת.

כילדי אלוהים בשליחות אלוהית, אנו מהווים מטרה ראשונה עבור השטן.

השטן מנסה לפתות ולהסיט אותנו מן האמת והטוהר. היזהרו, נמנום רוחני לרגע קט ואנו נופלים לצד הדרך.

לכן, ישועה אמיתית ובגרות רוחנית חייבים להתבטא ב:

1. הצהרה לאמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא (אל הרומים י 9-10)
2. לימוד ושינון כתבי הקודש
3. תפילה
4. התחברות
5. ציות

חמשת המרכיבים הללו מבטיחים פרי המוכיח שהאדם אכן נושע.

אדם הטוען לישועה בדם ישוע וחייו אינם כוללים את המרכיבים הללו, ידע לו שישועתו בספק.

ביום ההילקחות אל לו להתפלא שהוא נשאר פה.

בהילקחות נדע לבטח אצל מי הפה והלב שווים.

על מנת לא לחוות אכזבה כה מרה, אנא, חקור את ליבך ובדוק אם ישוע המשיח הוא אכן אדון חייך.

לסיכום:

1. שאול מבהיר לתסלוניקים שאל להם לחשוש ממאורעות יום-יהוה על העולם מכיוון שהאירוע הזה אינו מיועד לנושעים.
2. צרות יום-יהוה נועדו:

א. להעניש את בני האדם שדחו את ישועת אלוהים

ב. לזקק את השארית שאלוהים בחסדו בחר להושיע.

לפיכך, לנושעים אין כל חלק בתכלית הצרות של יום-יהוה

3. שאול השליח מציין שצרות יום-יהוה יבואו על יושבי תבל הלא נושעים בהפתעה – כשבר פתאום, כצירי לידה – והם לא יוכלו להימלט מזה.
4. שאול מסיים במילות של עידוד ותקווה לילדי האדון: לא נועדנו לזעם אלוהים.

כעת יעשה כל אחד מבחן נפש אישי כדי לוודא אם הוא באמת שייך לאדון ישוע.

צפניה פרק א פסוקים 14-18: יום יהוה — נספח מס' 4: כרונולוגיית ההילקחות – שנייה לתסלוניקים פרק ב

 

שניה  לתסלוניקים פרק ב' 1-17.

כרונולוגיית ההילקחות

בשיעורים שעברו למדנו ששאול השליח מרגיע את המאמינים בתסלוניקי כאשר הסביר להם שהמאמינים המתים לא יפספסו את הפגישה עם המשיח בהילקחות. כולנו (המאמינים שנפטרו ואנו שעדיין חיים) נעלה ביחד לפגוש את האדון בעננים.

בפרק ה שאול הבהיר להם שהעונשים העתידים לבוא על העולם במסגרת יום-יהוה אינם כוללים את הנושעים.

שאול לימד אותם (באיגרת הראשונה בפרק ה') שיום יהוה יבוא בהפתעה על חסרי האמונה, כגנב בלילה.

שאול אמר שיום יהוה יבוא כאשר יאמרו הבריות; "שלום ובטחון" (שלווה). אז יבוא "עליהם" שבר פתאום, כמו צירי לידה, ומתופת הצרה "הם" (חסרי האמונה, לא אנחנו המאמינים) לא יוכלו להימלט. הנושעים יודעים ששלום ובטחון ללא ישוע אינם שלום ואינם בטחון.

שאול השליח מסיים את הקטע על יום יהוה במשפטי הרגעה באומרו לתסלוניקים:

אלוהים לא יעדנו לזעם, ו- עודדו זה את זה ובנו איש את רעהו (ראשונה לתסלוניקים פרק ה' פסוקים 9,11).

התסלוניקים הבינו מן הכתוב שאלוהים יציל אותם מן הזעם הבא ותוכנית ההימלטות שלהם היא למעשה – ההילקחות, ששאול השליח לימד אודותיה באיגרת הראשונה בפרק ד' פסוקים 13-18

בשיעור זה נלמד מהאיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב ונעמוד על בעיה שהתעוררה בקהילה בתסלוניקי. אנו נשלים מידע נוסף אודות האירועים אשר יאפיינו את 7 השנים הקשות (תקופת הצרה) שדניאל הנביא ויוחנן השליח תיארו [תקופת העונש הקשה הכלולה ביום-יהוה].

האיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב' פסוקים 1-12.

1. "אשר לבוא אדוננו ישוע המשיח[בעננים]ואסיפתנו [ההילקחות למפגש עם ישוע בעננים] אליו, אנו מבקשים מכם, אחי:
2. אל תמהרו לאבד את עשתונותיכם ואל תיבהלו, לא בגלל איזו התבטאות של רוח, לא בגלל איזה דיבור, ולא בגלל איזו איגרת אשר כביכול נשלחה מאיתנו – כאילו הגיע יום יהוה.
3. אל יטעה אתכם איש באיזה אופן שהוא, שכן לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע, בן האבדון,
4. המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלוהים בהצהירו על עצמו שהוא אלוהים.
5. האם אינכם זוכרים כי עוד בהיותי אצלכם אמרתי לכם את הדברים האלה?
6. אתם יודעים מה מעכב אותו כעת כדי שיתגלה בעתו.
7. הן סוד הרשע כבר פועל, רק שכעת המעכב נמצא עד שיוצא,
8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו –
9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר
10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,
11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,
12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

לפני שנתמקד באיגרת לתסלוניקים פרק ב, חשוב מאוד להבין את התמונה הכללית בפרק א'.

שאול השליח מודה לאלוהים עבור גדילתם הרוחנית של מאמיני תסלוניקי וכל זאת במהלך תקופה קשה של רדיפות נגדם וצרות בגלל אמונתם. הוא מעודד אותם באומרו להם שמכות יום-יהוה אינם מיועדים להם.

שאול השליח מרגיע את המאמינים ומסביר (פרק א פסוקים 5-8) שהעונש העתידי שאלוהים יביא על העולם הלא מאמין זה "התשלום" בעבור שנות הרדיפות שנעשו נגד ילדיו, המאמינים.

הבה נבין את פסוק 1:

1. "אשר לבוא אדוננו ישוע המשיח[בעננים]ואסיפתנו [ההילקחות למפגש עם ישוע בעננים] אליו, אנו מבקשים מכם, אחי:

בוא אדונינו ואסיפתנו אליו הינם מונחים נרדפים לאירוע הנקרא – הילקחות.

במילים פשוטות שאול אומר להם:

"הבה תקשיבו לנתונים המרגיעים בכל הקשור להילקחות".

בפסוק 2 מתגלה דבר מאוד מוזר:

"…אל תמהרו לאבד את עשתונותיכם ואל תיבהלו, לא בגלל איזו התבטאות של רוח, לא בגלל איזה דיבור, ולא בגלל איזו איגרת אשר כביכול נשלחה מאיתנו – כאילו הגיע יום יהוה…"

בניגוד גמור לרוח התקווה והעידוד של שאול השליח, המאמינים בתסלוניקי מתוארים כאחוזי פחד ונדהמים.

מה קרה?

מישהו הצליח להטעות את המאמינים בתסלוניקי כאילו יום-יהוה כבר החל.

השקר החל בהתבטאות של מישהו או במכתב שיקרי שכביכול נשלח מאת שאול השליח.

מדוע המאמינים בתסלוניקי נבהלו כל כך?

הם נבהלו מכיוון שקישרו את הצרות הנוכחיות עם תחילת יום-יהוה.

אנא תנסו להבין אותם.

בתקופה המדוברת המאמינים בישוע היו נרדפים על ידי השלטונות. הרדיפה היתה ממוסדת וקשה עד להחריד. דמם הפך להפקר. הם ראו את חבריהם נטרפים בזירות נגד אריות וגלדיאטורים. הקושי היומיומי היה לעיתים בלתי נסבל.

מבחינתם, הם חוו את הקשיים הנוראיים ביותר בחייהם, ולכן באמת חשבו שיום-יהוה החל.

המאמינים בתסלוניקי נדהמו מכיוון שידעו שיום ה' נועד עבור הלא מאמינים, והם המאמינים היו צריכים להילקח השמיימה לפני תחילת יום-יהוה.

ולכן, השאלות שהטרידו אותם היו: "מדוע אנו נשארנו כאן? הרי היינו אמורים להילקח…"

אם אנו נמצאים כעת בעולם בשלב זה, כנראה לא נמצאנו ראויים בעיני אלוהים ולא נלקחנו השמיימה…".

אותם מאמינים נבהלו מאוד מכיוון שידעו שלא ניתן להימלט מיום ה' (ראשונה לתסלוניקים ה' 3).  הם פחדו שכעת יהיה עליהם לחוות את זעמו של אלוהים עד תום.

על מנת להרגיעם ולהוכיח להם שיום-יהוה עדיין לא החל, ושצרותיהם הנוכחיים קשים ככל שהם, אינם חלק מצרות יום-יהוה, שאול השליח ציין שני אירועים שחייבים להתגשם לפני בוא יום-יהוה, ואירועים אלו עדיין לא התרחשו.

פסוק 3: "…אל יטעה אתכם איש באיזה אופן שהוא, שכן לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה ויתגלה איש הרשע, בן האבדון…"

שאול השליח אמר בפסוק 3 שלפני שיום-יהוה יגיע, תתרחש "העזיבה" ויתגלה "איש הרשע", בן האבדון.  (בתרגומים אחרים: "המרד" = "העזיבה",  "איש החטאה" = "איש הרשע")

מכיוון ששני אירועים אלו [העזיבה והתגלות איש הרשע] עדיין לא התרחשו עד לכתיבת שורות אלה, יכלו התסלוניקים (וגם אנחנו היום) להתעודד, להמשיך בחייהם להתכונן ולצפות להילקחות, מבלי לחשוב שהם תחת עונש אלוהים.

האם אנו יכולים לדעת מתי יתרחש "המרד" (תתרחש העזיבה) ומתי יתגלה איש החטאה?

האם דבר ה' מכיל את הנתונים הללו?

לפני שנתעסק בכרונולוגיות של האירועים העתידים להתרחש, הבה נכיר קודם את המושגים הללו:

1. "העזיבה", "המרד"

המילה עזיבה (מרד) ביוונית היא 'אפוסטסיה' ובאנגלית 'אפוסטסי' שמשמעה: עריקה מן האמת, לעזוב, לסור מן האמת (מע"ש כ"א 21). לאחר עזיבת האמת יתגלה איש הרשע.

מתי זה יקרה?

שאול השליח מתאר באיגרת השניה לטימותיאוס פרק ג 1-10 את ההתנהגות של יושבי תבל באחרית הימים, בסמוך לעת שבה אלוהים יטיל את עונשו עליהם.

מדובר על תקופה בה אנשים מנוכרים איש לרעהו, חסרי אהבה, פוגעים קשות איש ברעהו, חוצפנים, ממוקדים בעצמם, חסרי כבוד לסמכות ולהוריהם. רבים מהם בעלי חזות דתית, אך תוכנם ריק לחלוטין מאלוהים.

מועד שיא העזיבה של אמת אלוהים אינו ידוע אך הדבר יהיה [לאור הכתוב בפסוקים 7-8] לאחר ההילקחות.

רבים שחשבו עצמם למאמינים יפנו את כעסם כלפי אלוהים בכך שיפנו גבם לו. לעומתם יהיו אלו שיבינו כי דחו את האמת ויחזרו בתשובה. אחרי הכל, המאמינים השאירו מאחריהם עדות בעל-פה ובכתב אודות ההילקחות.

ההילקחות של המאמינים מן העולם תדרוש הסבר להיעלמותם. איש הרשע או אנשים בעלי אופי דומה יסלפו את האמת, ילוו את מעשיהם בכוחות על טבעיים ויגרמו לרבים לסטות ממנה ולהתרחק מאלוהים ודברו.

ההילקחות אם כן תהיה מאורע שיגרום לרבים בעולם לסטות מאלוהים וללכת שבי אחר שקרי איש הרשע, ולעומתם מעטים יחסית שיבינו כי טעו ויחזרו בתשובה.

2. מיהו איש הרשע בן האבדון? פסוק 4.

"…. המתקומם ומרומם עצמו על כל הנקרא אלוה או קודש, עד כי ישב בהיכל האלוהים בהצהירו על עצמו שהוא אלוהים…"

שאול השליח אומר שאיש הרשע יהיה אדם אשר ישאף להיחשב אל!

פסגת הצהרתו תהיה כאשר הוא ישב בהיכל אלוהים (הוכחה לבניה מחודשת של בית המקדש בעתיד! דניאל ט' 27) ויכריז על אלוהותו. האיש הזה הוא צר המשיח!

על פי דניאל הנביא, איש הרשע, צר המשיח, ישב בבית המקדש ויכריז על עצמו אל באמצע תקופת הצרה הגדולה, ז"א לאחר שלוש וחצי שנים מתחילת תקופת הצרה (ראה בשורת מתי כ"ד 15).

אחים ואחיות יקרים, שימו לב:

רצונותיו ושאיפותיו של איש הרשע בן האבדון זהות לחלוטין לאלו של השטן בכבודו ובעצמו.

בספר ישעיה יד 12-15 ובספר יחזקאל כח 13-16 מתוארים תכונותיו וחטאו של הילל בן שחר, הלו הוא השטן בכבודו ובעצמו.

את כסא אלוהים הוא חפץ לקחת ולהחשיב עצמו אל.

לעומת שאול השליח אשר ציין את נקודת הפסגה אשר אליה יגיע איש הרשע, דניאל הנביא ויוחנן השליח תיארו לפרטים את מעשיו של איש הרשע כשלוש וחצי שנים לפני הצהרתו להיותו אל! (דניאל ז' 7-8, 20, 23-24,  התגלות יג 15-16, י"ז 12-13, 16-17)

מהם הסימנים שעל פיהם יהיה ניתן לזהות את צר המשיח?

א. בעתיד, תקום מחדש האימפריה הרומית בדמות איחוד 10 מדינות (דניאל ז').

ב. איש הרשע, בן האבדון, צר-המשיח, יהיה השליט האחד עשרה שיקום מתוך איחוד 10 האומות שיקומו בעתיד.

ג. איש הרשע יפיל שלושה שליטים מתוך העשרה.

ד. איש הרשע יעמיד את עצמו כשליט על איחוד של אותן מדינות.

ה. כשליט על איחוד המדינות, איש הרשע יכריח את ישראל לחתום ברית. אותה ברית (ככל הנראה ברית הגנה או הסכם שלום) הינה נקודת ההתחלה של 7 שנות הנבואה האחרונות של דניאל הנביא (ט' 27). זאת נקודת ההתחלה של יום יהוה או במילים אחרות – צרת יעקוב.

אותה הברית עם השליט הזה תניב תקופה של בטחון לישראל. כך יוכלו הבריות לומר – "שלום ובטחון".

בשלב זה של ההסבר שנתן שאול השליח לתסלוניקים הם יכלו לנשום לרווחה. התנאים המקדימים ליום יהוה עדיין לא התגשמו.

למרות הרדיפות והצרות אשר היו מנת חלקם, הם התעודדו כי ידעו שהצרות הנוכחיות אינן זעם אלוהים עליהם. אינם "טועמים" את עונש אלוהים על עולם חסר אמונה. הצרות והרדיפות בימיהם חישלו אותם לבטוח באלוהים, אך צרות יום יהוה באות מסיבה שונה לגמרי.

בפסוקים 5-8 שאול מציין עוד סיבה כדי להוכיח שיום ה' לא החל עדיין.

5. "…האם אינכם זוכרים כי עוד בהיותי אצלכם אמרתי לכם את הדברים האלה?
6. אתם יודעים מה מעכב אותו כעת כדי שיתגלה בעתו.
7. הן סוד הרשע כבר פועל, רק שכעת המעכב נמצא עד שיוצא,
8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו…"

שאול מציין שהנתונים שהוא עומד לכתוב להם אינם התגלות חדשה. הוא אמר להם את אותם הדברים בעבר, כאשר ביקר בקהילתם בפעם הקודמת.

לפיכך, שאול חוזר שוב על אותם דברים שאמר להם בעבר וזאת כדי להרגיעם.

תסלוניקים יקרים:

למרות שסוד הרשע כבר פועל:

למה הכוונה?

ז"א, הלך רוחו של השטן פועל בבני האדם בעולם. שר העולם הזה הוא השטן בכבודו ובעצמו (אל האפסים ב 2, ו 11-12).

מעשים רעים ונסיונות של בני האדם לשלוט בעולם בנפרד מאלוהים אינו דבר חדש.

רדיפות מאמינים עד מוות מתרחשים לאורך כל ההיסטוריה.

למרות כל הנאמר, איש הרשע, שהוא התבטאות הרשע בשיאה, צר-המשיח אשר עתיד לשלוט בעולם בכוחו של השטן שיואצל עליו לא יתגלה עד שיסור המתווך – המעכב – המונע מאיש הרשע להתגלות ולמלא את רשעתו בעולם.

מיהו או מהו "המעכב" (בתרגומים אחרים – "המתווך")?

מכיוון שהמעכב עוצר את השטן מלהוציא לפועל את תוכניתו, הרי שהמעכב עליון בריבונותו על השטן!. שהרי אם השטן יכול היה לגבור על המעכב, הוא היה עושה זאת ממזמן.

מה שמונע את התפשטות הרשע והדרדרות החטא בעולם זה פעולת אלוהים אשר נמצאת בעולם.

נוכחות אלוהים בעולם קיימת בגוף המאמינים, בקהילה! (ראשונה לקורינתיים ג' 16, ופרק ו').

לפיכך, מרגע הסרת גוף המשיח מהעולם באירוע הנקרא – הילקחות, יסור המרסן – המעכב – המתווך –  אשר מונע מאיש הרשע להתגלות.

(אל הרומיים י"ג 3-6, בראשית ו' 3, ראשונה לפטרוס ב' 13-14, אל הגלטים ה' 16-17, ראשונה ליוחנן ד' 4, …הוא אשר בכם, גדול מזה אשר בעולם).

 

מה ששאול השליח אמר למאמינים זה: איש הרשע יוכל להתגלות במלוא רשעתו ולהשלים את משימתו רק לאחר שהם קהילת המאמינים בעולם יילקחו השמיימה לפגוש את ישוע בעננים.

האם הילקחות הקהילה מן העולם מסירה גם את רוח הקודש מן העולם?

לא ולא!

רוח הקודש ימשיך לפעול בחיי השארית הנבחרת שאותה אלוהים בחר להושיע.

1. אנו מודעים למאה ארבעים וארבעה אלף הנושעים מכל שבטי ישראל.
2. אנו מודעים לרבבות ואלפי אלפים אשר ייוושעו ויומתו בגלל אמונתם בישוע (התגלות פרק ז).
3. אנו יודעים שבמהלך הצרה יפעלו שני העדים אשר יהיו מלאים ברוח אלוהים (התגלות יא).

העיקרון שאותו שאול מלמד אינו זר לאוזן היהודית. כבר בעבר אלוהים הציל והסיר את יקיריו ממקום שהוא יעד להרס וחורבן.

א. לפני שאלוהים הרס את האנושות החוטאת במבול, הוא לקח את נוח ומשפחתו מתוכם והכניסם לתיבה לפני שהמבול החל.

ב. לפני שאלוהים הרס את סדום ועמורה על יושביה החוטאים, הוא שלח את מלאכיו להוציא את לוט ומשפחתו מתוכם.

ג. כשאלוהים היכה את המצרים במכות, הוא פסח על בני ישראל.

ד. בספר ההתגלות פרק ג' 10 ישוע המשיח מבטיח למאמינים בקהילת פילדלפיה את ההבטחה הבאה: "…מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ…"

ישוע הבטיח למאמינים שישמור אותם משעת הניסיון וכך ציין את הפרדת ילדיו מאותו מקרה שעתיד לבוא…

ה. בספר ההתגלות בפרקים ו' עד י"ט השליח מפרט את האירועים בעולם במהלך צרת 7 השנים. (יום יהוה). לאורך כל תיאור הצרה המילה 'קהילה' איננה מופיעה אך המילה 'ישראל' מופיעה גם מופיעה. ללמדנו שאלוהים מסיר את הקהילה לפני שיעניש את יושבי תבל הלא מאמינים.

אחת מהמטרות העיקריות של תקופת הצרה היא לזקק את עם ישראל על מנת שיחזור בתשובה וימלא את ייעודו כממלכת כוהנים ואור לגויים.

ו. אלוהים מציין שעונשו העתידי יחול על הרשעים:

ירמיה ל' 23-24: "…הנה סערת יהוה חימה יצאה סער מתגורר, על ראש רשעים יחול. לא ישוב חרון אף יהוה עד עשותו ועד הקימו  מזימות ליבו, באחרית הימים תתבוננו בה."

העקרון ברור. לפני שאלוהים יביא על העולם את עונשו הממוקד, הוא יסיר את ילדיו מעל פני הארץ. זאת ההילקחות שתתרחש באחרית הימים לפני שתחל צרת יעקוב.

הבה נעשה סדר בכרונולוגית האירועים:

א.      הילקחות הקהילה אשר מהווה מרסן בגלל נוכחות רוח הקודש במאמינים.

ב.      העזיבה – המרד נגד האמת של אלוהים.

ג.       התגלות איש הרשע, בן האבדון (צר המשיח)

ד.      יום יהוה – תחילת צרת יעקוב. עת מלחמות ומגפות בעולם כחלק מעונשו של אלוהים נגד בני אנוש הדוחים את דברו, סמכותו וישועתו (התגלות פרקים ו'-י"ט).

ה.     חזרתו של ישוע המשיח ארצה עם הקהילה בגוף חדש כדי להקים את מלכותו בת אלף השנים.

האם נתונים אלו לא מעודדים?

התסלוניקים שמחו להבין שלא פספסו את ההילקחות ושיום יהוה לא החל.

על פי דברי שאול השליח, מאמינים אשר באמת נתנו לישוע את ליבם וחייהם, לא יהיו נוכחים לראות את התגלותו של איש הרשע מכיוון שהוא יתגלה רק לאחר הסתלקותם. אין הדבר אומר שלא נהיה בעולם במהלך התהוות האירועים המציינים את אחרית הימים, אך לא נחווה את "העזיבה" [אפוסטסיה] "והתגלות איש הרשע".

מסקנה.

מכיוון שהמאמינים נלקחים לפני התגלות איש הרשע, בן האבדון, יוצא מכך שלא נהיה פה בשלב שבו אלוהים מעניש את יושבי תבל במכות הכלולות ביום-יהוה.

 

הבה נקרא את פסוקים 8-12 ונלמד אודות האירועים שיעזרו לאיש הרשע, צר-המשיח, להכריז על עצמו אל.

8. ואז יתגלה הרשע אשר האדון ימית אותו ברוח פיו ויכלהו בהופעת בואו –
9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר
10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,
11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,
12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

מה יהיו האירועים בעולם או באיזורנו אשר יאפשרו לצר המשיח, איש הרשע, להכריז על עצמו אל?

הנביא יחזקאל בפרקים ל"ח-ל"ט ודניאל הנביא בפרק י"א 40-45  שופכים אור על אירועי אותה תקופה.

שליט סוריה (מלך הצפון) ושליט מצרים (מלך הדרום) יתאחדו לתקוף את ישראל. בתגובה, יפלוש אליהם צר המשיח מתוקף ברית ההגנה אשר כרת עם ישראל.

לאחר שפלש לסוריה הוא יורד דרומה למצרים. בעודו שם, הוא שומע כי צבאות רבים באים מצפון ומזרח.

גוג וצבאותיו עולים על ישראל שבאותה עת שוכנת ללא גבולות מוגנים, בשלווה, בשלום ובטחון כשהיא נהנית מכלכלה משגשגת חסרת תקדים. גוג וצבאותיו עולים על ישראל כדי לנצל את ההזדמנות שצר המשיח וצבאותיו רחוקים מישראל כדי לכבוש את הארץ ולקחת שלל רב (יחזקאל לח 8-12).

כאשר צר המשיח שומע כי צבאות גוג באים על ישראל, הוא מיד מתחיל את חזרתו צפונה. בעוד צר המשיח עולה עם צבאו בחזרה צפונה, משמיד אלוהים באופן על טבעי בעזרת איתני הטבע, מגפות ובלבול רב את כל צבאותיו של גוג אשר הגיעו מצפון ומזרח (יחזקאל לח 18-23).

צר המשיח מגיע ורואה שכולם נפלו לרגליו. צר המשיח משייך את האירוע ליכולתו העל-טבעית ומחליט לשבת בבית המקדש בירושלים ולהכריז על עצמו – אל!

דניאל הנביא מציין שכניסת צר המשיח לבית המקדש וחילולו יתרחשו באמצע תקופת צרת יעקב (דניאל ט 26-27, מתי כד 15-28, התגלות יב).

בשלב זה עם ישראל יזהה את זהותו האמיתית של איש הרשע. עם ישראל יבין כי אותו גיבור אינו המשיח אלא צר המשיח בכבודו ובעצמו אשר כל כוחו של השטן הואצל עליו.

עם ישראל יסרב להשתחוות לו ומכאן ואילך צר המשיח מפנה את כל כוחו להשמדת עם ישראל.

רדיפת ישראל נמשכת 1260 יום שהם שלוש וחצי שנים (התגלות יב 6, 14) ואשר בסופה שורדים רק שליש מעם ישראל (זכריה י"ג 8-9).

הנביא ישעיה בפרק כו 20-21, ניבא אודות האירוע הזה בו שארית ישראל תשהה במחבוא עד יעבור זעם אלוהים על הארץ:

"לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.

כי הנה יהוה יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו וגילתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה".

השליש הנותר מן הצרה יזוקק וישרת את המשיח כממלכת כוהנים במלכות המשיח בארץ.

אז תתגשם נבואתו של שאול השליח אשר אמר: "כל ישראל ייוושע" (אל הרומים יא 26).

בעוד עם ישראל נרדף ומוכה, שאר העולם ממשיך לספוג את עונש אלוהים.

7 שנות הצרה עומדות לפני סיום ומשאירות מאחוריהן הרס גלובלי ויותר מחצי מתושבי כדור הארץ מתים!.

אנשים רבים יתחילו להאמין בישוע המשיח במהלך הצרה ואף יאבדו את חייהם תוך רדיפות וצרות אחרות (התגלות ז' 9-17). לקראת סיום הצרה, נשארים בחיים פחות מ- 50%  מתושבי העולם וכמו שצוין, שליש אחד בלבד מתוך עם ישראל.

לקראת סיום צרת יעקב, עולים צבאות כל העמים בהנהגתו של צר המשיח כדי להשמיד אחת ולתמיד את חלק משארית ישראל אשר בארץ, ובמיוחד בירושלים.

בשלב קריטי שכזה, כאשר סכנת כליה מרחפת על ישראל, בא המשיח משמיים עם צבא אלוהים, על מנת להציל את שארית עמו ואת שארית הפליטה מן העמים מיד צר המשיח ונאמניו (מתי כ"ד 22, ישעיה ס"ג 1-6, זכריה י"ב-י"ד, התגלות י"ט מפסוק 11)

משלב זה ואילך אני ארחיב בפרטים על מנת שנכיר בצורה ברורה את האירועים המתלווים לביאתו השניה של המשיח לארץ!

בספר ההתגלות פרק י"ט 11-21, ניתן לנו תיאור חזרתו של ישוע המשיח לארץ.

זכרו היטב! ההילקחות התרחשה לפני יותר מ- 7 שנים, ואז הקהילה עלתה השמיימה לפגוש את ישוע.

באירוע הנוכחי, בסיום תקופת הצרה, ישוע המשיח יורד משמיימה אל הארץ.

בפסוק 14 אומר יוחנן, שישוע המשיח יבוא עם צבאות השמיים.

ישוע המשיח הבטיח שלאחר שנילקח אליו, נישאר עימו כל הזמן, ולכן אנו גם יורדים איתו כחלק מצבא השמים (התגלות י"ז 14, בשורת יוחנן י"ד 3, זכריה יד 5, ראשונה לתסלוניקים ד' 17)

בפסוק 15, אנו למדים שמטרת בואו של המשיח זה להילחם נגד צבאות העמים.

היכן יתרחש הקרב בין ישוע לצבאות כל העמים?

על פי זכריה י"ד 2-4, מעשי השליחים א 10, ישוע המשיח יחזור לירושלים. הוא יעמוד על הר הזיתים במו רגליו וההר יבקע לשניים (העיר ירושלים תחווה שינויים גיאוגרפיים רבים במהלך שבע שנות הצרה בעקבות רעידות אדמה רבות שיתרחשו – ראה ספר התגלות פרקים ו'-י"ט)

בחזרה לספר ההתגלות פרק י"ט 19, צבאות העמים נאספו מסביב לירושלים ובראשם איש הרשע, צר המשיח אשר מונע על ידי השטן, אותו האחד אשר רואה עצמו כ- אל.

 

הנה הגיע יום המבחן!  מי ינצח? מי הוא ריבון העולמים?

ישוע המשיח ישמיד עם חרב פיו (פסוק 15) את כל צבאות העמים. ראה גם א' 16.

באיגרת אל האפסיים פרק ו' 17, נאמר שהחרב אשר בה המאמין נלחם נגד נכלי השטן היא למעשה – דבר אלוהים.

ישוע המשיח לא יצטרך מטוסים, טנקים ואמצעים טכנולוגים כאלו או אחרים. אלוהים בכבודו ובעצמו פשוט ישמיד את כל צבאות העמים בדבר פיו.

בפסוק 20 כתוב שהמשיח ישמיד את איש הרשע, האיש אשר הנהיג את כל המלחמה העולמית הזו ואת נביא השקר וישליך את שניהם לאגם האש.

ראו עד כמה יותעו האנשים!

השטן הציג לפניהם שילוש כוזב.

השטן העמיד עצמו כאלוהים, את איש הרשע כמשיח ואת הנביא אשר הקסים באותות את האנשים, כאילו הוא רוח הקודש! (ראה התגלות פרק יג).

שאול השליח כבר ניבא את ההטעיה הזו באיגרת השניה לתסלוניקים ב' 9-12.

בספר ההתגלות פרק כ' אלוהים בסמכותו כובל את השטן ואוסר אותו ל- 1000 שנים, על מנת שלא יתעה עוד את העמים.

מה תהיה תגובת שארית עם ישראל כאשר יראו מי הוא המשיח האמיתי?

הנביא זכריה אומר בפרק י"ב 10:

"והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד.."

כששארית עם ישראל יביטו לראות את המשיח אשר נדקר בא להושיע, הם יבכו בכי חרטה. הם יתאבלו כהורים שאיבדו את בנם יחידם. סוף סוף עם אלוהים יכיר ויקבל את המשיח אשר הובטח להם מפי כל הנביאים. כעת העם המזוקק רוחנית יכול לשרת את אלוהים כממלכת כוהנים כפי שנובא על ידי משה רבינו בספר שמות יט 5-6.

שני אירועים חשובים יתרחשו אחרי חזרתו של ישוע המשיח ארצה ולפני הקמת ממלכתו בת 1000 השנים בארץ ושמרכזה בירושלים.

1. ברירת הנותרים.

בשורת מתי י"ג 24-30, 36-43.  כ"ד 40-42  כ"ה 31-46,  לוקס י"ז.

כל העמים יתאספו לפני כסא כבודו של המשיח והוא יפריד אותם, חלק לימינו וחלק לשמאלו. אלו אשר הועמדו משמאלו של המשיח יהיו אלו אשר יטענו כי הם מאמינים אך ליבם מעולם לא הוקדש לאלוהים. הם ידעו לומר את המילים הנכונות אך מעולם לא נתנו פסיק מחייהם עבור אלוהים.

להם יאמר המשיח: "לכו ממני..ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ומלאכיו". מתי כ"ה 41.

לעומדים מימינו יאמר המשיח: "בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז היווסד תבל" מתי כ"ה 34.

תופעה דומה מתרחשת גם לאחר תקופת ממלכת 1000 השנים ולפני תקופת הנצח בעולם חדש.

2. תחיית מתים.

דניאל י"ב 2,13,  התגלות כ' 4, איוב יט 25, דברים לב 39, יוחנן ה 28-29.

בשובו ארצה יקים המשיח מן המתים את המאמינים שמתו במהלך תקופת הצרה, כדי להיכנס ישירות לממלכתו בת 1000 השנים. יחד עימם יקומו לתחיה כל המתים הנושעים אשר מתו לפני תחילת הברית החדשה בדם המשיח ישוע.

משחלפו להם 75 יום מאז סיום תקופת הצרה, אומר דניאל: אשרי אלו אשר יגיעו ליום הזה. דניאל י"ב 13.

אני משער שבעת זו יקים המשיח את ממלכתו.

לבסוף יגשים אלוהים את היעוד המקורי אשר נועד עבור עמו הנבחר, להיות גוי קדוש וממלכת כוהנים בקרב העמים. התגלות כ' 6. ספר שמות י"ט 5-6.

תקופת הצרה נועדה למעשה להכין את העולם לקבל את המשיח כמלך פה בארץ!

ישנם שישאלו: מה בדיוק נעשה אז? מה עושים ככוהנים ומשרתי אלוהים?

סיום תקופת הצרה השאירה עולם מפורק לרסיסים. יש צורך להעמיד מחדש רשויות ושלטונות על מנת לנהל עולם.

העולם יהיה שונה מכיוון שהשטן כבול בשאול והחטא מרוסן. זאב יטייל עם כבש ונער ישחק עם נחש ארסי. ישעיה הנביא אמר שאדם בן 100 יקרא נער, מכאן שחיי האדם יתארכו (ישעיה פרקים ב' י"א ו-ס"ה)

המשיח ישוע ישב בהיכלו אשר בירושלים וכל העמים יבואו להשתחוות לפניו בחג הסוכות ולשמוע מהיהודי את דבר אלוהים (זכריה ח' 23 ופרק י"ד, מיכה ד, ישעיה ב, ישעיה סא).

בני האדם יחיו בעולם הדומה יותר לתקופת בראשית שלפני החטא של אדם וחווה. זה שלב אחד לפני הנצח.

בעת מלכות המשיח בת אלף השנים יהיו בעולם שני סוגים של אנשים:

1. אנשים אשר שרדו את הצרה ונכנסו לממלכת המשיח, ימשיכו להוליד ולחיות כמו שחיו בעבר.
2. בני הקהילה אשר קמו לתחיה ונלקחו השמיימה יחד עם המאמינים החיים לפני תחילת צרת יעקב, וכעת חוזרים עם ישוע המשיח בגוף חדש שאינו נתון יותר להשפעת החטא. בנוסף, יהיו עם גוף חדש גם הנושעים אשר מתו לפני הקמת הברית החדשה בדם ישוע. אלו יקומו לתחיה מיד לאחר חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

אם יש מישהו שעדיין אינו מתלהב מהחיים עם ישוע, אז הבה נראה מה תהיה האופציה השניה. בספר ההתגלות כ' 11-15 יוחנן מתאר את שפיטת חסרי האמונה בתום תקופת ממלכת האלוהים בת 1000 השנים.

הם יושלכו לאגם האש, למקום שאליו נשלח השטן, איש הרשע, נביא השקר ומלאכי השטן.

למרות שמשפט אלוהים צודק וראוי, עלינו לזכור שרבים ממכירינו היום עלולים להיות בין אלא שיבלו נצח נצחים באגם האש.

אין שום דבר טוב שם.

המחשבה הזו ואהבת האנשים היא חלק מהתמריץ שלנו לבשר את בשורת הישועה לכל אדם.

בפסוקים 9-12 שאול השליח מציין נתון מאוד חשוב:

יש סף אשר ממנו אדם לא יוכל להיוושע.

9. את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר
10. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה,
11. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר,
12. למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלה חפצו בעוולה."

שאול השליח מציין עובדה שרבים לא רוצים לשמוע או להפנים.

קיים מצב אשר ממנו אדם כלשהו כבר לא יכול להיוושע.

הדוגמא הראשונה והטובה ביותר היא זו של פרעה מלך מצרים.

אלוהים הראה את חסדו לפרעה מלך מצרים כמו שהוא מראה לכל אדם ואף יותר מכך.

כתבי הקודש מלמדים שקיומו של אלוהים וריבונותו ניתנות להבנה דרך עוצמת הבריאה (תהילים יט, אל הרומים א 20).

לפרעה ניתן חסד גדול פי כמה יותר ממה שאדם רגיל חווה.

פרעה זכה לשמוע את דבר אלוהים מפיו של משה. פרעה יכל לשאול את כל שחפצה נפשו מאדם שראה ושוחח עם אלוהים פנים אל פנים (שמות ג, לג 11).

פרעה זכה לראות ולחוות את הניסים והאותות ממש לנגד עיניו (ראה את כל מכות מצריים והאותות שקדמו להם).

ומה בחר פרעה לעשות?

להתעלם מכל מה ששמע, ראה וחווה ולאמץ את דרך האלילות. יתרה על כך, פרעה בחר להילחם נגד שליחיו ובחיריו של האל העליון אשר הוכיח לו באותותיו את ריבונותו.

מכיוון שפרעה היה חשוף לכל מנת הבשורה שאלוהים העניק לאדם ודחה את האמת המושיעה על הסף, הוא הפסיד ולתמיד את האפשרות לחזור בתשובה ולהיוושע. מנקודה זו ואילך, פרעה כאדם נחשב לאבוד ומהווה כלי לאבדון גם אם אינו מת עדיין (אל הרומים פרקים א, ט).

דוגמא מאלפת נוספת כתובה באיגרת אל העברים פרק ו 4-8:

4. "הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמיים וניתן להם חלקם ברוח הקודש
5. וטעמו את דבר אלוהים הטוב וכוחות העולם הבא,
6. ונסוגו – אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה, בהיותם צולבים להם מחדש את בן האלוהים ושמים אותו לחרפה.
7. הרי אדמה השותה את הגשם היורד עליה פעמים רבות ומוציאה עשב טוב לעובדים אותה, נושאת ברכה מאת אלוהים.
8. אבל אם תצמיח קוצים ודרדרים, פסולה היא וקרובה לקללה וסופה להישרף."

הפסוקים אינם מלמדים שאדם נושע יכול לאבד ישועה. חס וחלילה. עשרות רבות של פסוקים מבטיחים לנו שאלוהים הוא זה הבוחר את ילדיו ומבטיח את נוכחותו הנצחית בחייהם.

אדם נושע לנצח ואלוהים יודע היטב מי אכן נושע.

הפסוקים הללו מתארים את אותם אנשים אשר ראו במו עיניהם את ישוע המשיח מלמד ופועל בכוח אלוהים, חוו חלק מהניסים על חייהם וגופם, נרפאו ממחלות או היו עדים לתקומה מן המתים של יקיריהם ו- או אכלו מן הניסים שחולל לנגד עיניהם (דוגמת נס הפיכת המים ליין בקנה, הלחם והדגים ליד הכינרת וכו).

אותם אנשים שמעו את האמת ישירות מפיהו של אלוהים והוכח להם מגוף ראשון שישוע הוא המשיח המובטח מפי נביאי אלוהים.

למרות העושר הרב של העדות אשר לה היו חשופים, אותם אנשים בחרו להיכנע לחטא ולתאווה.

מכיוון שאותם אנשים היו חשופים למקסימום "האור" שאלוהים העניק לבני אדם אשר מספיק להציג את כל אמת הבשורה, ודחו זאת, לא נשאר יותר מה להראות או להשמיע להם.

אותם אנשים דחו את האפשרות היחידה לישועה וקבעו את דינם לאבדון עוד לפני מותם הפיזי.

ומה קורה להם בשלב זה בעולם?

חלק מעונש אלוהים עליהם זה שהם כבר לא יכולים יותר להיוושע.

ליבם הפך לאבן והם חשופים לכל השקרים וההטעיות שהעולם יכול לסנוור אותם בהם.

זה בדיוק יהיה גורלם של חלק מבני האדם במהלך תקופת צרת יעקב, יום-יהוה.

באיגרת השניה לתסלוניקים ב פסוקים 9-12 שאול מבהיר שצר-המשיח ושלוחיו יהנו ממנת כוח אדירה שבעזרתה הם יוכלו לבצע אותות ומופתי שקר (ראה גם התגלות יג).

צר המשיח ושלוחיו יוכלו להתחרות עם שליחיו של אלוהים ברמת האותות והמופתים, כך שרבים בעולם יתפתו להאמין למסר של צר המשיח ונביא השקר (התגלות יא).

רמת השקר וכוחות האל-טבעי תהיה כזו שלבבות רבים יפלו במלכודת השקר של השטן המובילים לאבדון נצחי.

ומה אומר על כך אלוהים?

אלוהים מאפשר לכל הרע הזה להיות בסביבתם של אותם אנשים שדחו אותו וזאת כחלק מעונש אלוהים עליהם.

ליבם התקשה וכעת הם כלי אבדון, ממש כפי שקרה לפרעה מלך מצרים.

אותם אנשים מתבוססים בתוצאת מעשיהם והחלטותיהם. אין להם במה להאשים את אלוהים אלא רק את עצמם.

ומה לגבינו היום?

מנין לנו לדעת אם אדם כלשהו נמצא במצב אל-חזור?

מניין לנו לדעת אם האדם שאיתו אנו משוחחים כבר אינו מיועד לישועה?

אין לנו דרך מדוייקת לקבוע דבר שכזה.

לא לנו ההחלטה הזו.

לנו נותר להמשיך ולהכריז את הבשורה לפני כל אדם החפץ בכך כל עוד אנו יכולים לעשות זאת.

אנו נסתפק בתפקיד כרוז דבר אלוהים, וניתן לאלוהים להיות שופט נפש כל אדם.

לאחר ששאול הבהיר במילים הברורות ביותר לתסלוניקים ש:

1. מכות וצרות יום-יהוה אינם כוללים את ילדיו הנושעים של אלוהים,
2. ההילקחות של הנושעים השמיימה תתרחש לפני תחילת צרות יום-יהוה
3. ולאחר שהזהיר כי קיים סף דחיית אמת אשר לאחריו אדם כבר לא יוכל להיוושע,

הוא מקדיש את פסוקים 13-17 לעודד את המאמינים בתסלוניקי להמשיך בחיים קדושים, טהורים מלאים בעשיה מבורכת ולא מפחד מיותר.

פסוקים 13-17:

13. "…חייבים אנו להודות לאלוהים עליכם בכל עת, אחי אהובי האדון, כי מראשית בחר בכם אלוהים לישועה בקידוש על ידי הרוח ובאמונה באמת.
14. ובאמצעות בשורתנו אף קרא אתכם לנחלה בתפארתו של אדוננו ישוע המשיח.
15. לפיכך, אחי, עמדו עמידה איתנה והחזיקו במסורות שלומדתם הן על ידי דברים שאמרנו והן על ידי איגרת שכתבנו.
16. והוא, אדוננו ישוע המשיח, ואלוהים אבינו, אשר אהב אותנו ובחסדו נתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה,
17. הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דיבור או מעשה טוב."

התסלוניקים חיו בתקופה מאוד קשה.

מלבד קשיי היומיום ואיבוד יקיריהם בעקבות רדיפות השלטון, הם נלחצו ללא סיבה בגלל החשש המוטעה שהם חיים בתקופת יום-יהוה הכולל צרות צרורות שמהן הם לא יוכלו להימלט.

שאול השליח השקיט את ליבם וכעת הם יכולים להתמקד בדבר שלשמו אלוהים הושיע אותם. דווקא בעת שכזו, של קושי ורדיפות, בטחונכם באדון ושמחת ישועתכם חייבת להראות בשיא גדולתה.

בפסוקים 13-14, שאול השליח מציין את ההבטחות הנפלאות שהאדון הבטיח לילדיו וזאת כדי להרים את רוחם של התסלוניקים המפוחדים החיים כבר זמן רב תחת החרב המאיימת של המשטר.

1. אתם אהובי האדון:

האדון מסר את נפשו עבור אהוביו ולכן הוא קרוב אליכם, רואה את סבליכם, מבין אתכם ועונה לתפילותיכם. ראו את תשובת האדון ישוע ליוחנן על האי פטמוס בספר ההתגלות א-ג. ישוע פותח כל אחת מהאיגרות לקהילות במילים: "אני יודע".

אוהב משמע – קרוב ופועל למענכם.

2. אלוהים בחר אתכם מקדם – ביטחון בישועתכם.

אחים יקרים, אלוהים הוא זה שבחר בכם מקדם ימי עולם להיות ילדיו (אל האפסיים א 4).

מכיוון שבחירתו של אלוהים מבוססת על ידיעתו וכוחו הריבוני, משמע שאף אחד לא יוכל לקחת אתכם מידו (יוחנן י 29-30). שום דבר ושום כוח לא יוכל להפריד אתכם מאהבת אלוהים שבמשיח יושע (אל הרומים ח 34-38).

3. הופרדתם מן העולם – קודשתם – בחתימת רוח הקודש אשר בכם.

כדי להדגיש את נצחיות ישועתכם, אלוהים הפקיד ערבות חשובה בגוף כל אחד מילדיו – את רוח הקודש – אותו עצמו (הראשונה לקורינתים ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

ערבון הרוח בגופנו מפריד אותנו מן העולם

ערבון הרוח בגופנו מאפשר לנו לזכור את דבר אלוהים שקראנו ושמענו ולהפנימו לחיינו (יוחנן יד-טז).

נוכחות רוח אלוהים מאפשר  לנו להאמין באלוהים ונותן לנו כוח לציית להוראותיו

נוכחות רוח אלוהים מוכיח אותנו על חטא ועוזר לנו להחליט לחזור בתשובה

נוכחות רוח הקודש עוזר לנו להתרחק מן הרע על כל צורותיו ולהימשך לטוב ולטהור המפאר את שם האדון.

נוכחות רוח הקודש מנחמת אתכם ומעניקה לכם את המילים הנכונות בזמן הנכון. היא שומרת את ליבנו ממוקד באדון וכך שומרת את שלום אלוהים בחיינו.

4. מובטחת לכם נחלה בתפארת האדון ישוע.

תפארת האדון ישוע היא מקום שבטו כמלך העולם.

שם, בקרבת אדון האדונים ומלך המלכים הכין לנו האדון נחלה נצחית (יוחנן יד 1-3).

שם לידו אין חטא ולא סימני החטא

שם לידו אין מוות, סבל, צער או בכי (התגלות כא).

שם בתפארת האדון נחיה לנצח עימו ולידו ונשרת אותו בשמחה אמיתית ובשלווה, בטוהר וקדושה לעולמי עולמים.

לאור ההבטחות הנפלאות הללו ששום אדם אינו יכול לדמיינן במלואן, שאול כעת מבקש מן המאמינים להתנהג בהתאם לקריאה שלהם:

פסוקים 15-17:

15. לפיכך, אחי, עמדו עמידה איתנה והחזיקו במסורות שלומדתם הן על ידי דברים שאמרנו והן על ידי איגרת שכתבנו.
16. והוא, אדוננו ישוע המשיח, ואלוהים אבינו, אשר אהב אותנו ובחסדו נתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה,
17. הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דיבור או מעשה טוב."

המסר ששאול נותן בפסוקים אלו דומה מאוד למילותיו האחרונות של ישוע המשיח לתלמידיו, לפני שנלקח השמיימה.

קראו את המשפטים האחרונים של ישוע בכל אחת מן הבשורות ותגלו שהמכנה המשותף בכולן הוא:

1. בשרו את הבשורה
2. התהלכו בדרך האמת כי כך אתם מקדמים את מלכות האלוהים.
3. קבלתם את רוח הקודש כדי למלא את כל המשימות שהפקדתי בידכם

שימו לב מה כלל האדון ישוע כמרכיבים החשובים בתפילה בדרשה על ההר בבשורת מתי ו 9-10: "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ…"

בפסוק 33 אמר ישוע:

"אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם."

ולכן, אחים יקרים, אתם אלו שבתסלוניקה או בכל מקום אחר.

אלוהים לא מבטיח לנו שלא נחווה סבל בעולם הזה, אדרבה, ההיפך נכון. כי כל מי שחי בחסידות מובטח לו שיירדף (ב-טימותיאוס ג 12).

אלוהים מבטיח שלא נחווה את זעמו שנועד לחסרי האמונה שדוחים אותו.

ולכן, לאור ההבטחות הנפלאות, אנו נדרשים:

לומר את הבשורה בכל מקום ובכל הזדמנות כי רק בדם המשיח ישוע יש כפרת חטאים וישועה לחוטאים (יוחנן יד 6, מע"ש ד 12).

עלינו לחיות את רצון אלוהים בתחום האופי והתכונות למען יראו הסובבים אותנו את כוח אלוהים הפועל בנו.

כאשר יחיה האדון בלב כל אדם, יעשו כל בני האדם את רצון האלוהים וכך מלכותו תיראה ותתבלט בכל עניני האדם בעולם.

שאול סיים בהזכירו ביטוי \ מונח השמור להילקחות:

"תקווה טובה": היא ביטוי המתייחס להילקחות אשר בה נילקח השמיימה בגוף חדש כדי לנחול את כל הבטחות הישועה שהבטיח לנו האדון.

שאול השתמש במילים דומות באיגרת לטיטוס ב 14:

"אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים."

לסיכום:

באיגרת הראשונה והשניה לתסלוניקים שאול כתב כדי לעודדם שצרות יום-יהוה אינן כוללות את ילדי אלוהים.

על מנת להוכיח שילדי אלוהים הנשעים אינם כלולים כחייבים בזעם אלוהים, שאול מפרט את האירועים בסדר כרונולוגי:

א. הילקחות,

ב. עזיבה,

ג. התגלות איש הרשע,

ד. "יוֹם יהוה",

ה. חזרתו של ישוע המשיח ארצה כדי להקים את ממלכתו בת אלף השנים.

כעת כל אחד ישאל את עצמו את שאלת מליון הדולר:

האם אני נושע?

האם אני מאמין שישוע הוא אכן בן האלוהים שבא לעולם בדמות אדם כדי למות כקורבן כפרת החטאים שלי?

האם אני מאמין שאלוהים האב אומנם הקימו מן המתים?

האם אמונתו אכן מתבטאת בפרי הרוח ששוכן בכל אדם נושע?

הבה נזכור:

מעשי השליחים ד 12:

"וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע."

 

אל הרומים י 9-10:

"וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע."

 

נספח לשיעור: הבחירה מקדם

להלן אוסף של פסוקים בנוגע לנצחיות הישועה, הבחירה מקדם של ילדי אלוהים.

1. אלוהים בחר את ילדיו מקדם. זהו ביטוי לריבונותו (ירמ' א 5; לוקס א 17-13; רומ' ט 13-11; אפס' א 4; תסל"ב ב 14-13; טימ"ב א 9-8; פטר"א א 15).
2. אלוהים בחר בעם ישראל מיֹזמתו ולמען תכלית מיוחדת, עוד לפני היותו לעם (שמות יט 6-5; דבר' ז 8-7; שמ"א יב 25-22; ישע' מג 7, 21, מד 23).
3. כל בני האדם חוטאים וזקוקים לכפרת חטאים (תהל' נא 7; קוהלת ז 20; רומ' ג 23).
4. דוד המלך הבין כי הוא נבחר להיות למלך בחסד אלוהים ולא בזכות מעשיו (דהי"א כח 5-4).
5. שאול השליח נושע בדרך לדמשק כשהיה בדרכו להרוג את ילדי אלוהים. שאול לא התכוון להיכנע לישוע מרצונו החופשי (קור"א א 1; גלט' א 16-15; פיל' ג 10-1).
6. אלוהים הוא אלוהי צדק, אמת, חסד ורחמים (שמות כ 6, לד 6; במד' יד 18; דבר' ה 10; ישע' מה 21; ירמ' ט 23; תהל' כה 10, קג 4, קמה 17, דני' ט, נחמ' א 10-5). אם לאדם טענות כלשהן, הרי שהן נובעות מכישלונו וחסרונותיו, ולא מכישלון מצד אלוהים (ישע' נה 10-7).
7. אין אלוהים אחר מלבד האלוהים המוצג בתנ"ך ובברית החדשה (ישע' מג 11-10; מד 8-6, מה 7-5, 14, 23-21).
8. אלוהים ישפוט את כל בני האדם שדוחים את ישועתו (דני' יב 2; התג' כ 15-11).
9. אלוהים ברא את האדם עם מצפון שמאפשר לו להבחין בין טוב ורע (רומ' א, ב).
10. אלוהים מוכיח את קיומו ואת עצמותו בבריאה הנפלאה, אותה כל אדם יכול לראות (תהל' יט).
11. אלוהים הוא המושיע ומכפר החטאים הבלעדי (ישע' מג 25, נג 6; יוח' ג 16).
12. אלוהים חפץ שכולם ייוושעו. הוא מכוון את בשורת החיים לכלל בני האדם (ישע' ב; מתי כח 20-18; מה"ש א 9-8; א–טימותיאוס ב 5-3).
13. האדם ניחן ביכולת השכלית ובאחריות להבין שיש בורא לעולם (תהל' יט; רומ' ב).
14. מי שמחפש באמת את הבורא ― ימצאהו (תהל' נא 19).
15. האדם לא משתווה לאלוהים לעולם, ולכן לא מסוגל להבין את מלוא היקף חכמתו ואת מניעיו. מסיבה זו הוא גם לא יכול להתלונן נגד אלוהים (ישע' נה 9-8; איוב מ 5-1).
16. האדם הנושע מבין ורואה את מעשי אלוהים בעזרת רוח הקודש השוכן בו. הבלתי נושע "עיוור" לפעולת אלוהים (יוח' ג 8-5; קור"א ב 16-10).
17. אלוהים מבטא את אהבתו לבני האדם בכך שנתן את בנו יחידו, ישוע המשיח, כקורבן לכפרת חטאים, וזאת למען "לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוח' ג 16).
18. שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת המשיח (רומ' ח 39-31).
19. אלוהים, שבחר אותנו והתחיל את פעולתו בנו, מבטיח לסיים את מה שהתחיל (פיל' א 6).
20. לאחר שאדם "מוצא" את הבורא, הוא מגלה שאלוהים בחר בו מקדם, עוד לפני היווסד תבל.
21. האמונה באה בשמיעה והשמיעה — בהכרזת דבר המשיח (רומ' י 17).
22. אלוהים מצווה על בניו להודיע את דבר הבשורה, למען ישמעו בני האדם וייוושעו (מתי כח 20-18; מה"ש א 8).
23. ילדי אלוהים הנושעים מבשרים את בשורת הישועה מפני שאהבת האדון בוערת בקרבם (יחז' ג; קור"ב ה 21-11).
24. אלוהים הוא ריבון, צדיק וקדוש. זכותו לעשות עם ברואיו כרצונו, כי הרי כולם חוטאים וראויים לעונש (ירמ' יח).
25. לא ראוי לאדם להתעמת עם אלוהים או לנסות להתווכח ולטעון שאלוהים טועה (איוב מ 5-1).

לאור העובדות והעקרונות הנ"ל ניתן לקבוע:

אלוהים בוחר את ילדיו;

אלוהים מציג את האמת לכולם ודורש התייחסות;

מי שאינו מחפש את הבורא יעמוד לפניו למשפט.

אלוהים הוא אל צדיק, קדוש וטהור. כל מעשיו ודרכיו נכונים ומלאי חכמה. הוא אמנם בוחר את ילדיו, אך בחסדו הוא גם מאפשר לנו להשתתף במלאכת הפצת הבשורה (מה"ש א; רומ' י 17).

אלוהים אומר בישעיהו נה 9-7:

7. "…יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָשׁוֹב אֶל יהוה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלוֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.
8. כִּי לא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יהוה.
9. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבוֹתַי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם…"(ראה גם את ההמשך עד פסוק 13).

גם אם אינך מבין לחלוטין את ריבונותו של אלוהים בבחירת ילדיו ובשפיטת אלו הדוחים אותו, עובדות ועקרונות אלה (שהם רק מבחר מצומצם ביותר ממה שניתן למצוא בכתובים) אמורים להיות מספיק כדי לגרום לך לפנות אל הבורא ולבקש שיפעל בחייך ויפקח את עיני לבבך להכירו כגואל ופודה, אדון חייך המושיע אותך מחטא.