מתי פרק ה 8-26
הדרשה של ישוע על ההר (חלק ו)
לאחר שלמדנו את משמעות פסוקים 3-7, הבה נלמד את פסוק 8:
"אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים…"
הגדרת המילה בר-לבב על פי המילון (אבן שושן): נקי, טהור, ישר ונאמן, תמים.
המילה לב בכל ההקשרים הללו נמצאת בתנ"ך מעל 855 פעמים, ובב"ח כ- 105 פעמים.
הכתובים מציינים את הלב באופן מטפורי כאיבר המכיל את אופיו ותכונותיו של האדם, את פנים אישיותו. מעבר לכך, הלב גם מתואר ככלי המחשבה והרצון.
לדוגמא: לב חכם ונבון – מלכים א' ג' 12, משלי ט"ז 23, קוהלת ח' 5, י' 2.
לב אבן – יחזקאל י"א 19.
לב רע – משלי כ"ו 23, כ"ב 15.
לב תמים – תהילים קי"ט 80.
במילים פשוטות, המשפט טוב לב, ישר לב, רוע לב ולב אבן, הינם ביטויים המציינים את אופיו, תכונותיו ומעלותיו של האדם.
מדוע רק טהרי הלב, ישרים ונאמנים ותמימים יכולים לראות את אלוהים?
מכיוון שרק אדם טהור ללא חטא יכול להתקרב לנוכחות אלוהים שהוא טהור וללא חטא!
הדוגמא הטובה ביותר היא גירוש אדם וחווה מגן עדן מיד לאחר חטאם הראשון!. כדי לוודא שהחוטא לא יחזור אל נוכחות אלוהים עם חטאו, פקד אלוהים על מלאכיו לעמוד עם החרב המתהפכת למנוע כל כניסה לגן עדן כדי להדגיש את הריחוק והניתוק שקיים בין אלוהים הקדוש לאדם החוטא ונשאר עם חטאו. (בראשית ג' 24).
מכאן – הביטוי בר לבב מתייחס לאדם שאין עליו אשמת החטא! אדם שכזה יזכה לראות את אלוהים.
אם כן, איך מקבלים לב טהור, נקי, ישר נאמן ותמים? כדי שאוכל לראות את אלוהים?
א. בני האדם לא נולדים עם לב טהור, נקי, ישר נאמן ותמים! בני האדם נולדים עם – "…לב עקוב מכל ואנוש הוא מי ידענו…". ירמיה י"ז 9. תהילים נ"א 7.
ב. רק אלוהים יכול לשנות את הלב ולהפוך לב פסול וחוטא ללב נקי, ישר, טהור ותמים.
תהילים נ"א 12: "…לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי…"
דוד המלך ידע שלב נקי מאשמה אינו בהישג יד של אדם כלשהו, גם אם הוא מלך ישראל. דוד המלך ידע כי מרחם אימו הוא יצא עם לב עקוב מכל… ולכן פנה אל האחד והיחיד שיכול להסיר את החטא מן האדם ולהשאיר בו טוהר, יושר ותמימות. דוד המלך פנה אל בוראו – אל אלוהים והתחנן אליו – לב טהור ברא לי אלוהים… מתי בפעם האחרונה זעקת לאלוהים – אנא, ברא לי לב טהור?…
יחזקאל מתאר את התקווה של ישראל באחרית הימים. רק לאחר צרה כה גדולה עם ישראל ישכיל לקבל את מושיעו. כשעם ישראל יקבל את מושיעו, אלוהים ישנה את לב העם מלב עקשן ומורד ללב מלא אמונה וציות לדבר אלוהים.
גם יחזקאל מלמדנו שלב חדש הינו פעולת חסד שאלוהים עושה באדם.
יחזקאל ל"ו 26-29: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם… ואנוכי אהיה לכם לאלוהים… והושעתי אתכם מכל טומאותיכם…" (ראה גם זכריה י"ב מפסוק 12 ואילך…)
דוד ויחזקאל מבהירים שאלוהים הוא זה המטהר את הלב, מעניק לב חדש..
אך מה לגבי היום? מה עלי לעשות כרגע כדי לוודא שיהיה לי לב המתאים לתנאים של אלוהים? אל מי עלי לפנות?
שניה לקורינתים ה' 17: "…על כן מי שנימצא במשיח הוא בריאה חדשה. הישנות עברו, הנה נהיו חדשות."
אם כן, לב חדש, חיים חדשים ומקיים מאשמת החטא הינם דבר שניתן לקבל רק דרך ישוע המשיח.
שאול מציין שישועת החטאים שישוע נותן לנו משנה את הוויתנו כאילו נבראנו מחדש.
אנו נבראים מחדש (נולדים מחדש) כאשר אנו פונים למשיח ישוע בבקשת סליחה על חטאינו ובאמונה שהוא המושיע הגואל אותנו מן החטא. רק בדרך זו אנו זוכים לקבל "לב חדש", נקי מקללת החטא, ישר, טהור ותמים.
אין דרך אחרת לניקיון הלב: מע"ש ד' 12: "…ואין ישועה (רפואה) באחר, כי אין שם אחר הנתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להיוושע (להירפא)…"
ירמיה הנביא לימד את אותו העיקרון – חזרה בתשובה לאלוהים היא הדרך המעניקה למאמין לב חדש.
ירמיה ד' 4: "…הימולו ליהוה והסירו ערלות לבבכם איש יהודה ויושבי ירושלים, פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליכם…"
אחים יקרים: מי שדוחה את הישועה והרפואה מן החטא שישוע המשיח בא לתת, הריהו נשאר עם החטא ותוצאותיו – ריחוק מאלוהים. מי שמאמין שישוע הוא המשיח שבא לכפר על חטאי בני האדם, הריהו נושע, בריאה חדשה, אדם בעל לב חדש המתאים לחזור לנוכחות אלוהים ולראות את פניו. אין כל דרך אחרת: יוחנן י"ד 6: "…אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי…"
מדוע אלוהים רוצה כל כך שיהיה לנו לב נקי, ישר ונאמן, טהור ותמים?
א. אלוהים רוצה בכך מכיוון שהוא רוצה שילדיו יהיו כמוהו ובקרבתו המיידית לנצח נצחים!
אלוהים אוהב את בני האדם ורוצה להושיעם מעונש נצחי באגם האש.
(ראשונה לטימותיאוס ב' 4, יוחנן ג' 16-18, ישעיה נ"ג).
ב. כדי שנוכל להציג אותו באופן ובדרך הנאמנים ביותר למקור:
- ויקרא י"ט 1-2: "וידבר יהוה אל משה לאמור: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, כי קדוש אני יהוה אלוהיכם." (ויקרא י"א 44-45)
המשמעות של המילה קדושים היא – נפרדים. ז"א שאלוהים רוצה שנהיה נפרדים מהעולם החוטא והפושע כדי שנהיה כמוהו, שמורים לטוהר, אמת, יושר ותמימות.
- שניה לקורינתים ה' 20: "…לכן שגרירי המשיח אנו ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן, מפצירים אנו בשם המשיח, התרצו נא לאלוהים. את זה אשר לא ידע חטאת, עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו."
אלוהים משתמש בנו, הילדים שלו, המתנהגים כמוהו והמאמצים את תכונותיו כדי להיות אור ומלח בעולם (מתי ה' 13-16). אלוהים משתמש בנו כדי להודיע לעולם את חדשות הבשורה כדי שהעולם יבקש את כפרת החטאים מאלוהים ויוכל להיוושע – ז"א – לחזור לנוכחות אלוהים ולראות אותו פנים אל פנים בממלכתו השמימית. (אל הרומים י' 14-17, מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8-9).
כמו שהשגריר חייב לייצג את ראש ממשלתו בנאמנות, כך מאמינים חייבים לייצג את ראש ממשלתם – ישוע המשיח.
איך עלינו לעשות זאת?
אל האפסיים ד' 17-סוף האיגרת.
באופן שאנו מתייחסים זה לזה, ביחס של בעל מאמין לאישתו וההיפך, בחינוך ילדנו, בעדותנו במקום עבודתנו, במוסר תשלום המסים שלנו, בטוהר הגופני שלנו כרווקים או נשואים.
אלוהים רואה הכל, וכך גם בני האדם שלידנו. ברגע שאנו מציגים את עצמנו כמאמינים בישוע, כולם מנסים לראות את ישוע דרך כל תחום בהתנהגות שלנו.
אנו חייבים לייצג ולהציג את המקור ולא חיקוי זול! את זאת ניתן לעשות רק אם אנו מלאים ברוח אלוהים ונשמעים לכל רצונו.
איך מתחזקים את הלב כדי שיישאר נקי, טהור, ישר, נאמן ותמים? אחרי הכל, אנו חיים בעולם מזוהם בחטאים…
תחזוקת הלב היא הדרכה לאלו שכבר קיבלו את ישוע.
ראשונה ליוחנן א' 7-9: "…אבל אם נתהלך באור, כמו שהוא באור, כי אז התחברנו זה עם זה ודם ישוע המשיח בנו מטהר אותנו מכל חטא. אם נאמר שאין בנו חטא, מתעים אנו את עצמנו והאמת איננה בנו. אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה…"
בפסוק הזה שכתב יוחנן נמצאת ההנחיה בשלמותה.
א. עלינו להתהלך באור
הליכה באור משמע ללכת בצמוד לדבר אלוהים ולא לסטות ממנו.
עלינו ללמוד ולשנן את דבר אלוהים כדי שנכיר את אלוהים ואת רצונו באופן אישי ואינטימי. ידיעת דבר אלוהים תעזור לנו להימנע מחטאים.
תהילים קי"ט 10: "…בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך…"
משלי ג' 1-10: "…בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך…"
תהילים קי"ט 105: "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי…"
דברים ו' 4-9: "…שמע ישראל… והיו הדברים האלה על לבבך…"
ב. התחברות עם שאר ילדי אלוהים
כשאנו הולכים בדרך אלוהים אנו מושכים אלינו את שאר ילדי אלוהים. ההתחברות של המאמינים הכרחית כי כך אנו שומרים זה על עדותו של השני, כך אנו לומדים וכך אנו מלמדים. כשאח מבקר באהבה את מעשי, אני מודה לו ומודה לאלוהים. כך אנו עוזרים וכך אנו מעודדים זה את זה. התחברות קדושה הכרחית לגדילה נאותה ובדרך זו עדותנו לעולם תהיה טובה יותר.
ראה אל הרומים י"ב.
- על כן, היו חלק פעיל בקהילה.
- מומלץ שלכל מאמין יהיה לפחות אח באמונה ולכל מאמינה לפחות אחות אחת באמונה אשר "ישמרו" זה על זה כדי להישמר מטומאת העולם.
ג. התוודות על חטא.
מכיוון שאנו עדיין שוכנים בתוך גוף הנכנע לעיתים לחטא, עלינו להתוודות על חטאינו לפני אלוהים ואדם.
ראשונה ליוחנן א' 9: "אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה…"
מתי ה' 23: "…לכן אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחיך דבר נגדך, עזוב את קורבנך שם לפני המזבח ולך תחילה להתרצות לאחיך ואחר כך בוא והקרב את קורבנך…"
לסיכום:
א. "…אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים…"
מכיוון שאלוהים הוא טהור ואינו מתחבר לחטא, יוצא מכך שרק מאמינים אשר קיבלו את כפרת החטאים של אלוהים, יוכלו לחזור לנוכחות אלוהים ולראות אותו.
ב. כפרת החטאים אשר בכוחה להסיר את אשמת החטא מעל חיינו היא מתנת חסד שניתן לקבל רק דרך האמונה בישוע כמשיח אישי.
ג. מי שמאמין בישוע כמושיעו האישי מן החטא, הריהו בריאה חדשה לאלוהים. פרי הישועה חייב להיראות בחיים התואמים להנחיות בדבר אלוהים. עלינו לחיות היום ובארץ על פי אמות המידה המוסריות של אלוהים.
הדרשה של ישוע על ההר (חלק ז)
לאחר שלמדנו את משמעות פסוקים 3-8, הבה נלמד את פסוק 9:
"אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ."
כשמשווים את הכתוב ביוונית (כתבי הברית החדשה נכתבו במקור בשפה היוונית), מתברר שהתרגום המדויק יותר הוא: "עושי שלום", ולכן המשמעות המדויקת היא כדלקמן:
'אשרי העוסקים בהשכנת שלום וריצוי במקום בו יש שנאה, מדון ועוינות, כי בני אלוהים יקראו…'
לאומות העולם יש דעה כלפי המושג שלום. ניתן לומר שכל עם בדרך כזו או אחרת שואף לשלום, אך כזה על פי דרכו שלו. ההגדרה הממוצעת של שלום הוא מצב של חוסר לחימה או חוסר איום בין שני צדדים.
לעומת דעת העולם למילה שלום, עומדת דעתו של אלוהים.
א. מהו השלום שדבר אלוהים מדבר עליו? איך אלוהים מגדיר שלום?
המילה 'שלום' מופיעה 429 פעמים בכתבי הקודש. כשבוחנים את תוכן הפסוקים הכוללים את המילה שלום מסיקים מסקנות נפלאות:
- תהילים פה 11-14: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו. אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף. גם יהוה ייתן הטוב, וארצנו תיתן יבולה. צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו."
- אל העברים יב 14: "רדפו שלום עם כל אדם, וגם את הקדושה שבלעדיה לא יראה איש את האדון."
- איגרת יעקב ג 17-18: "אבל החוכמה אשר ממעל, ראשית טהורה היא. לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עימה משוא פנים וצביעות. ולעושי שלום פרי הצדק נזרע בשלום."
- ישעיהו מח 22: "אין שלום אמר יהוה לרשעים" (ראה גם תהילים לד 12-15).
ובכן, מה כולל השלום שאלוהים מדבר עליו?
שלום אמיתי חייב לכלול את המרכיבים הבאים: אמת, צדק, טוהר וקדושה! של אלוהים!
כאשר מרכיבים אלו מתקיימים בין שני צדדים בין אם הם בעל ואישה, צמד חברים או שני לאומים הרי ששלום אמיתי ישכון בליבם וביניהם.
שלום אמיתי נשאר במקום שבו אמת, צדק, טוהר וקדושה של אלוהים, הם מעלות 'שרודפים' אחריהן!
אחים יקרים, הנתונים הללו שווים הרבה יותר מזהב.
גם אנו כמאמינים משתוקקים לשלום ואחדות במשפחותינו, בקהילותינו ובין ידידינו, והנה אלוהים מלמד אותנו מהם המרכיבים ההכרחיים לעשיית שלום אמיתי ונצחי!
אמת, צדק, טוהר וקדושה! של אלוהים! הם הבסיס הכרחי לעשיית שלום אמיתי.
לאור ההבנה הזו עלינו לפעול כדלקמן: כשאנו רוצים להשכין שלום, להפסיק מריבה או שנאה, עלינו לבדוק היכן נעשתה הסטייה מן האמת? היכן הפרנו את צדק אלוהים ביחס שלנו לזולת? מתי זלזלנו בטוהר של אלוהים וחיללנו את מקדשו (ז"א גופנו)? מתי הפרנו את דבר אלוהים ופעלנו על פי רצוננו ולא על פי רצונו של אלוהים כפי שכתוב בדברו?
במילים אחרות ופשוטות, כל צד שבמריבה חייב לבחון את נפשו ולומר: היכן חטאתי!?
סטייה ולו קטנה מאמת, צדק, קדושה וטוהר הינם חטא! ואינם מאפשרים עשיית שלום!
חטא (סטייה מאמת אלוהים) הוא הגורם להסרת השלום והאחדות מלאת האהבה בין שני צדדים, או בין צד אחד לאלוהים. כך היה בגן עדן בין אלוהים לאדם וחווה וכך זה בינינו היום.
אם אתה רוצה להיחשב 'עושה שלום', 'רודף שלום' בעיני אלוהים, עליך לחפור עד מציאת החטא ולקרא לו בשמו! רק פתרון החטא יכול לפתוח את הדלת לעשיית שלום אמיתי בין זוג או בין לאומים!
בעיות נמשכות רק מכיוון שאחד הצדדים או שניהם ממשיכים להעמיד את עצמם במקום ראשון במקום את צלב המשיח! כשרצון המשיח יהיה במקום ראשון, אז הדרך לשלום תהיה קצרה ומהירה והשלום של המשיח גם ירפא את הפצע שעשה החטא.
מי שמנסה להשיג שלום במחיר של פשרה על צדק, אמת וטוהר, יקבל שלום שווא ומלחמה גדולה יותר בעתיד. אין שלום אמר יהוה לרשעים. (ישעיה מ"ח 22).
לאור האמת הזו: כל עוד האדם המעורב בויכוח או בריב אינו מודע לחטאו או אינו מקבל את עובדת היותו חוטא, אי אפשר להציע לו שלום אמיתי! הצעד הראשון בעשיית שלום זה הפנמת העובדה שחטאתי לאלוהים ועלי לבקש מאלוהים סליחה ומחילה על חטאיי.
אם כן, הדרך היחידה להשכנת שלום אמיתי וריפוי היא על ידי פתרון בעיית החטא!
(ראה מתי י"ח 15-17).
ב. מי סולח לנו על חטאינו?
כתבי הקודש מציינים באופן הברור ביותר שישוע המשיח, הוא אל-שדי, ירד לעולם בדמות אדם כדי לכפר על החטאים שלנו ולתת לנו שלום!
- ישעיה נ"ג 5-6: "…והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו."
- אל הקולוסים א' 19-20: "כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא ובאמצעותו לרצות אל עצמו את הכל. הן מה שבשמים והן מה שבארץ, באמצעותו, בעשיית שלום בדמו על הצלב."
- אל הרומים ה' 1: "על כן לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה יש לנו שלום עם אלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח…"
- אל האפסים ב' 14-15: "הן הוא שלומנו, הוא עשה את השניים לאחד והרס בבשרו את מחיצת האיבה. הוא ביטל את תורת המצוות שבחוקים, כדי לברא בו עצמו את השנים לאדם חדש אחד ובכך לעשות שלום…"
- שניה לתסלוניקים ג' 16: "ואדון השלום ייתן לכם את השלום, תמיד ובכל מקום. האדון עם כולכם."
- דניאל ט' 24-27: המשיח מכפר עוונות וניכרת לפני חורבן בית שלי – ז"א המשיח הוא ישוע ואין מועמד אחר.
((ויקרא כ"ו 6, במדבר ו' 24-27, מלאכים א' פרק ב' 23, תהילים כ"ט 11, ישעיה ט' 6, יחזקאל ל"ד 25, אל הרומים ט"ו 33, ראשונה לקורינתים י"ד 33, שניה לתסלוניקים ג' 16)).
לאור נתונים אלו ורבים אחרים ניתן להבין שישוע המשיח שילם את מחיר העונש על החטאים שלי בהיותו על הצלב. שם על הצלב הוא הוענש במקומי, ולי הוא נתן את השלום – אם אני מאמין בו!.
הוא לקח את הכאב ולי הוא העניק – אמת, צדק, קדושה וטוהר.
הדרך לעשיית שלום בין אדם לאלוהים ובין אדם לאדם היא הדרכת הצדדים אל הצלב, אל מול פני המושיע ששילם בדמו על חטאינו. שם אל מול הצלב – אל מול פני המושיע כל אחד מאיתנו חייב להתוודות על חטאיו ולזכור שאלוהים שילם בדמו כדי לסלוח לנו!
לכן – אלו העוסקים בהשכנת שלום בין צדדים נצים חייבים להדריך את שני הצדדים להסדיר את כפרת החטאים שלהם וההתוודות על חטאיהם אל מול פני המשיח ישוע.
כאשר כל צד התנקה מחטאיו אל מול פני המשיח ישוע וקיבל את שלום המשיח, יכול להתחיל תהליך השלום והריפוי בין שני הצדדים. (חשוב לקרא ולציין את הפסוקים הללו: מתי ה' 26, ראשונה לקורינתים י"א 28-32, פיליפים ד' 2: "…הנני מפציר באבהודיה ובסינטיכי להיות לב אחד באדון…" לב אחד, לב של שלום, הסרת מריבה וחוסר הסכמה יתכנו כאשר שני הלבבות מכוונות לאדון.)
מכיוון שישוע המשיח הוא היחידי שמסיר חטאים ומעניק שלום, יוצא מכך שללא ישוע לעולם לא יהיה שלום! שלום ללא הצלב זה חוזה זמני בלבד, וללא הליך ריפוי!
עד כה למדנו ששלום אמיתי וריפוי יכולים להיות במקום שבו יש אמת, צדק, קדושה וטוהר, ז"א סליחת חטאים.
למדנו שסליחת חטאים ניתנת על סמך אמונה כנה בישוע המשיח כאדון ומושיע מן החטא.
ג. מי הם העוסקים בהשכנת שלום?
דבר אלוהים מלמד אותנו שכל אחד מאיתנו שחווה את שלום אלוהים שבמשיח ישוע צריך להדריך ולכוון את שאר בני האדם לעבר המשיח – וזאת כדי שגם הם יחוו את השלום הנצחי.
שניה לקורינתים ה' 18-19: "והכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח, ומסר לנו את שירות הריצוי. כלומר: אלוהים היה במשיח מרצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שם בנו את דבר הריצוי."
דבר הריצוי זה דבר הבשורה המדריך כל אדם לעבר פני המושיע מן החטא. רק אלו שחווים את שלום המשיח, אמת דברו ואהבתו, יכולים להדריך את האחרים למקור השלום.
משכיני שלום יודעים איך להציג את אמת אלוהים באהבה!
אמת ללא אהבה גורמת דחייה! אמת עם אהבת אלוהים יכולה לרכך לב קשה! אל האפסים ד' 15
מכיוון שהמאמינים נועדו להציג את שלום אלוהים לעולם, הרי שמחובתנו לפעול בכל רגע ובכל יום כדי להתוודות על חטאינו ובעזרת רוח הקודש להימנע מחטא. כך נשמור על שלום אלוהים בחיינו. (אל האפסים ד'-ו'). אם נחיה על פי הדרכת רוח אלוהים, שאר האנשים יזכו לראות את פרי הרוח בחיי היום שלנו. אחד ממרכיבי פרי הרוח זה – שלום אלוהים. אל הגלטים ה' 22-23.
אם ברצוננו להיות כלים יעילים לשלום בעבודה מתמשכת עבור אלוהים, עלינו להיות:
א. טהרי לב
ב. ענווים
ג. רחמנים
ד. רעבים וצמאים לצדקת אלוהים
במידה ואנו מודעים לחטא של אח או אחות. עלינו לפעול כפי שהכתובים מלמדים אותנו – מתי י"ח 15-17. למרות שהתהליך לעיתים מאוד לא נעים, בכל זאת עלינו לפעול על פי הדרכת אלוהים כי רק התהליך הזה מבטיח את מלוא ברכת אלוהים.
ד. מה אלוהים מבטיח לאלו העוסקים בהשכנת שלום?
"…אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים יקראו."
אלוהים מבטיח לאלו העוסקים במלאכתו שהם יזכו להיות בניו.
כבנים, אנו יורשים – יורשי מלכות אלוהים. לאהבת אלוהים אין גבול ולילדיו הוא מעניק את כל שברשותו.
אל הרומים ח' 14-17: "כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים…ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עמו כדי שגם נזכה לכבוד עמו."
מכיוון שכל המאמינים בישוע נקראים בני אלוהים, יוצא מכך שכולנו נדרשים לפעול למען השגת שלום וריצוי בין בני אדם לאלוהים. שלום אמיתי חייב להתחיל אצל ילדי אלוהים ובבית אלוהים.
אדם שבדרך כלל גורם למריבה, ויכוח, מתח וריחוק בין מאמינים הוא ככל הנראה חסר אמונה מלכתחילה!
לסיכום:
א. אמת, צדק, טוהר וקדושה של אלוהים, הם הבסיס הכרחי לעשיית שלום אמיתי.
סטייה ולו קטנה מאמת, צדק, קדושה וטוהר הינם חטא! ואינם מאפשרים עשיית שלום.
הדרך היחידה להשכנת שלום אמיתי וריפוי היא על ידי פתרון בעיית החטא!
ב. ישוע המשיח שילם את מחיר העונש על החטאים שלי בהיותו על הצלב. שם על הצלב הוא הוענש במקומי, ולי הוא נתן את השלום – אם אני מאמין בו!.
הוא לקח את הכאב ולי הוא העניק – אמת, צדק, קדושה וטוהר.
ג. העוסקים בהשכנת שלום בין צדדים נצים חייבים להדריך את שני הצדדים להסדיר את כפרת החטאים שלהם וההתוודות על חטאיהם אל מול פני המשיח ישוע.
כאשר כל צד התנקה מחטאיו אל מול פני המשיח ישוע וקיבל את שלום המשיח, יכול להתחיל תהליך השלום והריפוי.
ד. אלו העוסקים בהשכנת שלום נקראים בני אלוהים. מכיוון שכל המאמינים נקראים בני אלוהים הרי שהשכנת שלום צריכה להיות משימה של כל אחד מאיתנו. שלום אמיתי חייב להתחיל אצל ילדי אלוהים ובבית אלוהים.
תהילים כ"ט 11: "יהוה עוז לעמו ייתן, יהוה יברך את עמו בשלום…"
זה יהיה כשהמשיח יחזור, כי רק אז עם ישראל יביט אל המשיח, ישעה יסיר את העוינות בינו לבין המשיח ומשלב זה יחווה שלום עם שאר בני האדם שעשו שלום עם אלוהים.
הדרשה של ישוע על ההר (חלק ח)
לאחר שלמדנו את משמעות פסוקים 3-9, הבה נלמד את פסוקים 10-12:
10 אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
11 אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי.
12 שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם.”
ישוע אינו מבטיח לתלמידיו עתיד ורוד בעולם הזה. ההפך הוא הנכון. ישוע מבהיר לתלמידיו שכל מי שיתמיד לקשור את גורלו עם ישוע – ידע מראש שצרות וסבל יהיו מנת חלקו בעולם הזה.
מהו הצדק שישוע מדבר עליו?
הצדק שישוע מתכוון אליו זה הוא עצמו! הרי בפסוק 11 ישוע עושה הקבלה בין הצדק לבינו – "אשרי הנרדפים בגלל הצדק… – ויעלילו עליכם בגללי…"
ז"א – אשרי אלו הנרדפים בגלל אדיקותם לישוע ומצוותיו!
ז"א – ישוע המשיח מבטיח צרות בעולם הזה לתלמידיו הנאמנים – אך את הגמול לנאמנותם יקבלו תלמידיו בשמים. מכיוון שהגמול לילדיו מובטח, אנו כבר היום יכולים לשמוח ולגיל.
גמול בשמיים?
נכון! ולכן אלה השמחים באמת הם אלה המלאים באמונה אמיתית וכנה. רק אמונה כנה ובוגרת בישוע המשיח גורמת לנו לראות את הגמול בשמים כדבר מוחשי ממש כמו החיים על פני כדור הארץ.
- מדוע העולם שונא את המאמינים הנאמנים לישוע ורודף אותם?
העולם שונא את המאמינים הנאמנים והאדוקים לישוע מכיוון שהעדות הנאמנה של המאמין
בישוע מזכירה לעולם את חטאם ואת משפט אלוהים המחכה להם!
הם שונאים אותנו מכיוון שאנו אומרים שאנו המאמינים נינצל ונהיה בגן עדן לנצח והם יסבלו את עונש אלוהים באגם האש לעולם ועד!
הם נרתעים מכיוון שאנו אומרים שהאמת היחידה היא ישוע וכל השאר עבודת אלילים ושקר רוחני!
חסרי האמונה בישוע, אלו הממשיכים לחיות בחטא, שונאים את ישוע ולכן הם שונאים את אלו שישוע שוכן בהם ופועל דרכם כדי להזכיר להם בכל רגע שהם חוטאים הצפויים לעונש אלוהים. ראה בשורת יוחנן ג' 16-21. וכן ט"ו 18-21.
חיי המאמין בישוע מהווים עדות גם ללא דיבור! חיינו הנעשים על פי צדק אלוהים כמוהם כהרצאה וכתב אשמה נגד עולם הדוחה את ישוע. (ראה חיי הבל מול קין)
כל מאמין אדוק לישוע הוא כמו אור בעולם חשוך! כל מאמין נאמן הוא כמו ישוע קטן!
אני לא מעודד שתיקה, חס וחלילה, אלא רק לציין עד כמה העולם שרוי בחטא – חושך רוחני.
אחים יקרים: האם אנו באמת מראים את ישוע בחיים היום-יומיים שלנו? האם אנו אור כמו שישוע הוא אור – יוחנן ח' 12. חשוב שנזכור – אנו שגרירי המשיח והוא מפציר באמצעותנו.
חשוב שנדע את האמת הרוחנית מאחורי המילים ששמענו:
כשאדם מאמין בישוע כמושיעו האישי מן החטא, רוח אלוהים שוכן בו ופועל בו למען יבין את דבר אלוהים ויעשה את רצון אלוהים בכוח אלוהים. אל האפסים א' 13-14, בשורת יוחנן י"ד – ט"ז, אל הפיליפים א' 6.
אדם הדוחה את ישוע, נשאר עם אשמת החטא ורוח אלוהים אינה שוכנת בחייו.
מכיוון שלא קיים ואקום רוחני, הרי שאדם כזה ממשיך להיות כלי בשרותו של השטן, גם אם אינו מודע לכך.
אלו הדוחים את ישוע עושים זאת מתוך הנחית רוח השטן הפועלת בחייהם כדי להילחם באלוהים ובילדיו הנושעים. בשורת יוחנן ח' 42-44. המילים הללו מאוד קשות אך הן אמת!
הדרך היחידה לצאת מזרועותיו וחניקתו של השטן היא רק על ידי קריאה לישוע שיסלח על חטאיי ויושיע אותי ממשפט המוות.
אחים יקרים: סבל ורדיפה בעבור שמו של ישוע אינו דבר חדש!
א. ראו מה קרה לנביאי התנ"ך: אליהו נרדף על ידי אחאב. ישעיה, ירמיה סבלו בגלל נאמנותם לאלוהים ודברו.
ב. ראו מה הייתה אחריתם של השליחים. כולם מתו על קידוש השם. מדוע? מכיוון שהם ידעו את האמת על ישוע! הם הכירו אותו באופן אישי וראו במו עיניהם איך הוא ניצח את המוות. השליחים הכירו את ישוע כאלוהים ולכן הניחו את חייהם בידיו! אילו ישוע היה שקרן או לא קם מן המתים, היו תלמידיו האנשים הראשונים שיזנחו אותו ואת דרכו!
השליחים מסרו את חייהם ביד ישוע כי בעיני רוחם ראו את עתידם איתו לנצח נצחים. רק אדם המכיר את ישוע כאדון חייו יכול לעבור רדיפות וקשיים קשים ולהישמר נקי וטהור בעבור ישוע המשיח. רק אדם המכיר היטב את מושיעו יכול לשמוח ולחייך גם כשכל העולם עומד נגדו!
העולם שונא את המאמינים בישוע מכיוון שהעדות הנאמנה של המאמין בישוע מזכירה לעולם את חטאם ואת המשפט המחכה להם! העולם רודף אחרינו כי זו דרכו לפגוע בישוע השוכן בתוכנו! עובדה היא שאם נתכחש לשם של ישוע, הרדיפה תפסיק מיד! עובדה היא שככל שאנו שותקים בכל הנוגע לישוע, רמת הרדיפה יורדת!
אם אנו אוהבים את המשיח ישוע ואת בני האדם שאותם הוא בא להושיע, עלינו להמשיך ללא הפסקה להודיע את שם המשיח ברבים ולחיות על פי רצונו.
- איך מבטאים בחיי היום יום את הפסוק: "אשרי הנרדפים בגלל הצדק…". איך עלינו לחיות כדי להראות את האור של ישוע לעולם השרוי בחושך של חטא?
העולם רואה את אור אלוהים ואת טעם החיים של ישוע כאשר אנו מצייתים לדבר המשיח בדרך הבאה:
ראשונה לטימותיאוס ד' 6-16:
"…אמן עצמך לחסידות (Godliness – הידמות לאלוהים בתכונותיו), שהרי ההתאמנות הגופנית מועילה במידה מעטה, אבל החסידות מועילה בכל ובה הבטחה לחיים שבהווה ולחיים שלעתיד לבוא…….ואולם היה מופת למאמינים, בדיבור, בהתנהגות, באהבה, באמונה ובטהרה. שקוד על קריאה בציבור של כתבי הקודש, על ההטפה ועל ההוראה – עד שאבוא……התמד בזה, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך."
שניה לטימותיאוס ג': שאול אומר מילים דומות אך מוסיף בפסוק 12: "…ואמנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, ירדפו…"
שאול מנחה את טימותיאוס, בנו הרוחני למען ישאף לחיות חיים כמו שישוע חי אותם כשהיה בינינו:
עד כמה שהדבר קשה, ועד כמה שאנו נכשלים בכל תחום, עלינו להתפלל ולבקש את חסד אלוהים כדי שיעזור לנו ב:
דיבור – התבטאות מכובדת של אמירת אמת אך גם באופן הנכון.
התנהגות – דרך חיים כזו שישוע היה מסכים למהלכה. דרך חיים המבטאת את הקדושה וחוסר הדופי הראויה לאלוהים. יחס לזולת, נאמנות בעבודה, צורת לבוש. ענווה וצניעות. שימוש ברכוש שאלוהים מפקיד בידינו בדרך מכובדת ולמען מלכות שמים.
באהבה – להביע בפועל את הרצון לעזור לזולת בדרך של הקרבה. ראה ראשונה לקורינתים י"ג.
באמונה – לקבוע מהלכים והחלטות על פי הדרכת אלוהים גם אם הדבר עומד נגד רצוני או נגד רצון החברה. לעשות כפי שאלוהים רוצה כי אני מאמין בו ובוטח שהדרכתו עליונה לכל דבר אחר.
משלי ג' 1-9, ירמיה י"ז 5-9.
בטהרה – לחיות ולפעול בדרך שבה אין חטא רו דבר שנראה כמו חטא. להימנע ממה שנראה רע. ראה ראשונה לתסלוניקים ה' 22.
קריאת כתבי הקודש, לימוד והטפה – התמדה בלימוד אישי של דבר אלוהים אך באותה מידה גם ללמד באופן ציבורי את דבר אלוהים.
ההתמדה מאוד חשובה כי כך העולם לומד שהקשר שלנו עם ישוע אינו רוחן זמני אלא שינוי פנימי שנשאר לנצח נצחים.
העולם מתנגד לנו מכיוון שאנו מכריזים את ישוע בציבור! מכיוון שאנו אומרים את דברו בגלוי וכך חושפים את חטאי העולם.
למרות שהעולם שונא אותנו בגלל ישוע, עלינו לזכור: האדיקות שלנו לישוע מצילה אותנו מן העונש שעתיד לבוא על העולם וכן את אלו שישמעו לנו וייוושעו.
כל מי שמחקה את ישוע המשיח בחייו ידע – הוא צפוי לקבל מן העולם את אותו היחס שישוע המשיח בעצמו קיבל!
מתי י' 24-25: "תלמיד איננו גדול מן המורה אף לא העבד גדול מאדוניו. די לו לתלמיד שיהיה כרבו והעבד כאדוניו. אם לבעל הבית קראו בעל זבוב, כל שכן לאנשי ביתו."
כמו ששאול הינחה את טימותיאוס, כך פטרוס השליח אמר דברים דומים לגבי המחיר שמאמינים עתידים לשלם בעבור נאמנותם לישוע ודברו.
א. ראשונה לפטרוס ג' 13-18: "ומי ירע לכם אם תהיו קנאים לטוב? אך גם אם תסבלו למען הצדקה – אשריכם. אל תפחדו מאימתם ואל תיבהלו. את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד היו מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש מכם דין וחשבון בדבר התקווה שבלבכם. {ז"א – דברו בכל הזדמנות מתאימה}. יהא מצפונכם טהור, כדי שיבושו המשמיצים מאותם דברים שבגללם הם מגנים את התנהגותכם הטובה במשיח. מוטב שתסבלו, אם זהו רצון אלוהים, בעשותכם את הטוב משתסבלו בעשותכם רע. הן גם המשיח מת לכפרת חטאים, אחת ולתמיד, הצדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים. הוא הומת בבשרו, אך החיה ברוח."
ב. ראשונה לפטרוס ד' 12-19: "אהובי, בבוא עליכם צריפת אש כדי לבחון אתכם, אל תתמהו כאילו מקרה מוזר קרה לכם, אלא שמחו ככל שחלק לכם בסבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלות כבודו. אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלוהים, נחה עליכם. רק אל יסבול איש מכם כרוצח או כגנב או כעושה רעה או כמתערב בענייני אחרים. ואם יסבול כמשיחי, אל יבוש כי אם יכבד את אלוהים בשם הזה, שהרי עת להתחיל המשפט מבית אלוהים. ואם מאיתנו יתחיל, מה תהיה אחרית האנשים שאינם נשמעים לבשורת אלוהים? אם צדיק בקושי נושע, חוטא ורשע מה יהיה עליו?. לכן גם הסובלים כרצון אלוהים יפקידו נא את נפשותיהם ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב."
אנו מציינים את המילה סבל ורדיפה אך במציאות המאמינים בישוע היושבים פה באולם אינם סובלים כל כך!
אלו שכתבו את הפסוקים הללו (הנביאים והשליחים של ישוע) עונו במכות, נודו ממשפחותיהם, אוימו, נאסרו, ספגו עלבונות וחלקם נרצחו. זכרו את נוח, את סטפנוס, ירמיה, ישעיה, זכריה בן ברכיה, אליהו הנביא.. מתי י"ז, דניאל י"ב.
אך ראו היכן הם היום! זכרו את הבטחתו של ישוע…שכרם רב בשמים.
הם בחברת אלוהים בגוף טהור ונצחי לנצח נצחים.
ומה אנו סובלים בגלל אדיקותנו לישוע?
לעיתים מנדים אותנו מן העבודה, מנדים אותנו מן החברה, מרחיקים אותנו מבני משפחתנו ,מסלקים אותנו מן הארץ, מאיימים עלינו בכל מיני איומים, מעליבים אותנו ומשמיצים את שם המשיח מולנו. מגבילים את הסיווג שלנו ומתייגים אותנו כחצי מרגלים.
לעיתים עלינו לוותר על מקום עבודה ומשכורת טובה מכיוון שאנו נדרשים לעבוד ולפעול ברמאות.
במקרים רבים מתבדחים על חשבון אמונתנו.
למרות הכל, תודה לאלוהים, אף אחד מאיתנו עד היום לא הפסיד ארוחה אחת בגלל ישוע!
האם זה בגלל שעדותנו אינה טובה מספיק? האם חסד אלוהים שופע עלינו למכביר?
חסד אלוהים שופע עלינו אז הבה גם נהיה שופעים בבישור בשורת החיים שבישוע.
מדוע הקהילה אינה מבשרת בקול רם ובכל יום? מדוע לא כל המאמינים מבשרים?
התשובה היא – בגלל הפחד!
מדוע? מכיוון שרוב המאמינים אינם בוגרים באמונה ואינם מכירים את ישוע מספיק. רבים אינם מכירים את ישוע כאדוני צבאות! ככל יכול, כאל-שדי!
ככל שנגדל ונתבגר באמונה, כך יגבר הבישור גם אם במחיר של סבל אישי! גדילה באמונה נובעת מתוך תפילה, לימוד הכתובים וציות לדבר אלוהים. אין קיצורי דרך!
- מה מניע ומעודד אותנו להמשיך לשרת את ישוע אם מובטחות לנו צרות עד מוות?
א. האמונה שלנו אמיתית ולכן אנו בוטחים במבטיח ישוע! אלוהים חזק יותר מכל בעיה או צרה שעומדת בדרכנו. אלוהים שומר על השלום הפנימי שלנו והשמחה שלנו הגודלת ככל שאנו קרובים אליו באמונה וציות. אל הפיליפים ד', ראשונה ליוחנן ד' 4, מלכים ב' פרק ו' פסוק 16.שמות י"ד 14.
ב. העדות הנאמנה שלנו נותנת כבוד לאלוהים ובדרך זו אנשים נושעים!
ג. גמול – להיות לנצח נצחים עם אלוהים ולהשתתף עימו בממלכתו העולמית והנצחית.
בשורת מרקוס י' 29-30: "אמר ישוע: "אמן. אומר אני לכם, אין איש אשר עזב בית או אחים או אחיות או אם או אב או בנים או שדות למעני ולמען הבשורה, שלא יקבל כעת, בזמן הזה, פי מאה: בתים ואחים ואחיות ואמהות ובנים ושדות, עם רדיפות, ובעולם הבא – חיי עולם…"
(הגמול הנפלא בעולם הזה ככל הנראה מתייחס לכך שהמאמין הנזנח על ידי משפחתו הביולוגית, מקבל מאלוהים משפחה רוחנית גדולה יותר…)
לסיכום:
א. העולם שונא את המאמינים בישוע מכיוון שהעדות שלנו מזכירה לעולם את חטאם ואת המשפט המחכה להם! בשורת יוחנן ט"ו 18-21.
ב. העולם רודף אחרינו כי זו דרכו לפגוע בישוע השוכן בתוכנו! עובדה היא שאם נתכחש לשם של ישוע, הרדיפה תפסיק מיד! אם נשתוק בכל הנוגע לישוע, רמת הרדיפה יורדת!
ג. מי שמאמין בישוע המשיח יוכיח את אהבתו לישוע בכך שימשיך ללא הפסקה להודיע את שם המשיח ברבים ולחיות על פי רצונו. בדרך זו נפאר את שם המשיח, נביא את חדשות הישועה לאנשים נוספים ונזכה ליהנות מהגמול שאותו המשיח מבטיח לילדיו – חיי נצח בממלכתו.
בדרך זו אנו באמת אור בעולם ומלח הארץ!
הדרשה של ישוע על ההר (חלק ט)
במעמד הדרשה על ההר, ישוע מלמד את תלמידיו ויתכן גם קהל רב נוסף אודות הדרך לקבל את הצדקה של אלוהים כדי להיות ראויים להיכנס למלכות שמיים.
בשעה שישוע מטיף לשומעיו, הוא כבר נרדף על ידי הפרושים והסופרים והואשם בכך שדרכו נוגדת את מסורת הזקנים – התורה שבעל-פה.
הפרושים והסופרים, ההנהגה הרוחנית של העם אינם מרפאים בשבת וישוע מרפא ביום השבת. מבחינתם הוא מפר את אחת מעשרת הדברות ומבחינתו הוא מקיימה.
ישוע טוען להיות המשיח אך הפרושים והסופרים טוענים שאינו כזה ומאשימים אותו בהתחזות.
כשישוע לימד מה עליהם לעשות כדי לזכות בצדקת אלוהים, דבריו נשמעו חדשים ומיוחדים.
אנו צריכים לזכור שעד לאותו מעמד, רוב בני ישראל שמעו או ידעו אודות התורה והנביאים מפיהם של הסופרים והפרושים. הבנתם נבעה מפרשנויות מוטעות ולא מדבר אלוהים.
מכיוון שדבריו של ישוע נשמעו מאוד חדשים, חלק מהשומעים יכלו לחשוב או להאמין להאשמות שישוע בא ללמד תורה חדשה, דרך לצדקה שלא מן התורה, דרך הנוגדת את הכתוב בדבר אלוהים. הפרושים והסופרים דחו את דבריו של ישוע ואת טענתו להיותו המשיח שבא להקים את מלכות אלוהים. מבחינתם הוא מתחזה. בהאשמות אלו הם טענו למעשה שישוע מפר את מצוות התורה ואת דברי הנביאים אודות המשיח.
האם ישוע הפר את התורה והנביאים? האם דרכו של ישוע מתחרה בדבר אלוהים? על כך ישוע עונה בפסוקים הבאים!
הבה נקרא את בשורת מתי פרק ה, פסוקים 17-20:
17 “אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם.
18 אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל.
19 לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אֲבָל כָּל הָעוֹשֶׂה וּמְלַמֵּד, הוּא גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
20 אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תִּהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.”
ישוע קורא את מחשבות האנשים הנמצאים מולו ומשקיט את ליבם בשאלה המטרידה ביותר שיכלה לשכון במוחם.
"אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים. לא באתי לבטל כי אם לקיים…"
המאמינים בו לא צריכים לבחור בין ציות ונאמנות למשה רבנו והנביאים לבין נאמנות וציות לישוע. אין כל תחרות בין ישוע לתורה ולנביאים, ישוע לא בא להפר את דבר אלוהים.
ההפך הוא הנכון! אם אתם מאמינים למשה רבנו ולנביאים (הדרך העתיקה לומר: 'דבר אלוהים'), אז תדעו שאין בינינו סתירה אלא השלמה. באתי למלא ולקיים את כל מה שהם אמרו ובשלמות. (אל הגלטים ג' 23-25 – לאחר קריאה ראשונית קרא שוב אך הפעם החלף את המילה אמונה במילה ישוע).
ישוע מבהיר עקרון חשוב ביותר!
הוא בא למלא ולקיים את כל מה שציווה משה רבנו וניבאו הנביאים, ז"א את כלל דבר אלוהים. אילו ישוע לא היה בא ועושה את מה שהוא עושה, משה והנביאים היו מוצגים כשקרנים. במילים אחרות: ישוע טוען: משה והנביאים ניבאו אודותיי! נוכחותי ומעשיי הם ההוכחה שמשה והנביאים דוברי אמת. אילו לא הייתי בא – דבר אלוהים היה מוכח כשקר! נוכחותי כאן היא הוכחת האמת של כל דבר אלוהים.
ישוע הוא נותן התוקף לתורה ולנביאים (גלטים ד' 4). במילים אחרות ישוע אומר: אני האור והמלח של התורה! אני תכלית התורה והנביאים! לפיכך ישוע לא בא ללמד דרך לצדקה חדשה אלא את הצדקה שהתורה והנביאים לימדו. שומעיו לא הכירו זאת בגלל שזנחו את לימוד דבר אלוהים זה זמן רב וניזונו מפי פרושים וסופרים המלמדים מסורות ופרשנויות מוטעות.
הבה נבדוק איך ישוע המשיח קיים את התורה והנביאים.
א. הנבואות אודות המשיח וזהותו: (רשימה חלקית)
- בראשית ג' 15: "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב…". רק ישוע הגשים את הנבואה הזו המציינת שזרע האישה (ללא התערבות הגבר) אכן ניצח את השטן!
- בראשית מ"ט 8-10: "…לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים…". ישוע אכן בא משבט יהודה והוא מוקד האמונה של כלל העמים. ראה ישעיה י"א 10, נ"א 5, מ"ד 4, ס' 9. ראה גם ירמיה כ"ג 5-6 וכן ל"ג 14-16.
- ישעיה ז' 14: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנו אל…". רק ישוע נולד מעלמה בתולה והוא אכן – אלוהים עמנו. ראה מתי א' 23.
- ישעיה ט' 5-6: "כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אביעד שר-שלום. למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת." רק ישוע הגשים את הנבואה הזו! ישוע הוא בן האלוהים שקבלנו.
- מיכה ה' 1: "ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם.". רק ישוע נולד בבית לחם אפרתה אך תחילת חייו היו מקדם ימי עולם.
- זכריה ט' 9: "גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות." רק ישוע הגשים את הנבואה הזו! יוחנן י"ב.
- דניאל ט' 24-27: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָודְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עוון, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עוֹלָמִים; וְלַחְתום חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשוֹחַ קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מוֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד–שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, ייִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקוֹדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שוֹמֵמוֹת. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשוֹמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שוֹמֵם.".
לאור נבואתו של דניאל, בחודש ניסן של שנת 32 לספירה משיח נכרת. על כל פנים המשיח נכרת לפני חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. רק ישוע המשיח מתאים לנבואה זו ואין כל מועמדים אחרים.
- ישעיה ס"א 1-3, לוקס ד' 16-30: ישוע מלמד את דבר אלוהים ועושה ניסים ונפלאות שרק המשיח יכול ונועד לעשות.
- ירמיה ל"א 31-34: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנוכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה. כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרות אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְלא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמור דְּעוּ אֶת-יְהוָה, כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה, כִּי אֶסְלַח לַעֲו?וֹנָם וּלְחַטָּאתָם לא אֶזְכָּר-עוֹד.".
לאור רשימת הנבואות החלקית אודות המשיח שאותם ישוע הגשים במדויק, ניתן לומר שישוע המשיח הוא אלוהים בכבודו ובעצמו! ישוע הוא אלוהים הבן, אל-שדי. משלי ל' 1-4, תהילים ב'.
הוא ירד לעולם בדמות אדם כדי לכפר על עוונותינו. את כל זאת עשה על פי הנבואות כדי שנוכל לזהות את המשיח האמיתי שבה לתת חיים.
רק אלוהים יכול לומר: לא באתי לבטל כי אם לקיים ואכן לעשות זאת בשלמות.
ב. יחסו של ישוע לתורת המצוות ולדבר אלוהים בכלל:
ישוע כיהודי היה מחויב למלא את כל המצוות הכתובות בתורה. (דברים ד' 2, כ"ז 26, אל הגלטים ד' 4). כל עוד ישוע לא שילם בדמו הטהור את המחיר של כפרת חטאינו, ולא הקים בתשלום דמו את הברית החדשה המובטחת מפי ירמיה הנביא (ל"א 31-34), הוא היה מחויב למלא כל מצווה, עד האחרונה שבהן. הרי משיחיותו ואלוהותו נבחנו בקיום מושלם וללא דופי של המצוות אשר הוא עצמו נתן ורק הוא עצמו יכול לקיים בשלמות. (ראה ישעיה נ"ב 13 – סוף נ"ג).
לאורך כל כתבי הברית החדשה אין כל טענה חוקית לעבירה כלשהי שישוע עשה נגד התורה.
בכל פעם שהפרושים והסופרים האשימו את ישוע בחטא כלשהו, היה זה על כך שלא קיים את מסורת הזקנים שלהם ולא בגלל שהפר מצווה כלשהי בדבר אלוהים.
התורה והנביאים ציינו מהו חטא, הזהירו מהקללה שהחטא מביא, טענו שכל בני האדם חוטאים אך לא יכלו לרפא את האדם מקללת המוות שהביא עליו החטא. (קוהלת ז' 20, ישעיה נ"ג 6, גלטים ג' 21-22).
התורה והנביאים הצביעו על האחד והיחיד שיכול לרפא את האדם והבריאה מקללת החטא. האחד והיחיד הוא המשיח! והישועה מאז ומתמיד ניתנה על סמך אמונה שאלוהים ישלח את המשיח אשר עתיד לכפר על חטאינו. ישעיה נ"ג, תהילים ב', ירמיה ל"א 31-34.
התורה והנביאים השתוקקו למשיח ותיארו את זהותו המדויקת בנבואות רבות. תפקידיו ותכונותיו של המשיח תוארו בסמלים: חגים, קורבנות וכו'. (ראה ויקרא כ"ג, ישעיה ב', י"א, ס"א, ס"ה-ס"ו, ירמיה כ"ג 5-6, ל"ג 14-16, אל הקולוסים ב' 16-17, אל הגלטים ד' 9-11).
לכל אלו שלמדו את דבר אלוהים והבינו את הכתוב היה ברור: המשיח הוא תכלית התורה!
התורה האשימה – ישוע המשיח טיהר! (שניה לקורינתים ג' 9).
ישוע לא בא להפר את דבר אלוהים אלא להגשים את התקווה הנפלאה והיא להסיר מעלינו את הקללה ולהעניק לנו חיים.
ישוע נולד דרך התערבות רוח אלוהים שהפרה את מרים הבתולה. (ישעיה ז' 14, מתי א' 23). ישוע נולד ללא חטא ולא עשה כל חטא בחייו עלי אדמות (ישעיה נ"ג), ולכן יכל להיות קורבן חטאים מושלם.
כשישוע מת על הצלב, נקרעה הפרוכת שהסתירה את פנים קודש הקודשים (לוקס כ"ג 45), בדרך זו אלוהים ציין שהקורבן המושלם התקבל ושהברית החדשה המובטחת על ידי ירמיה הנביא בפרק ל"א 31-34, החלה.
משלב זה אין יותר צורך בדם פרים וחיות אלא הכפרה הושלמה בדם המשיח אחת ולתמיד. (אל העברים ט' – י').
הברכה והחיים, כפרת החטאים הנצחית שהתורה והנביאים מציעים, ניתנים לאלו שמאמינים בישוע שהוא אכן המושיע מן החטא שבמותו ותחייתו בא להקים ברית חדשה בדמו!
משלב זה המאמינים בישוע אינם כפופים למצוות שהיוו סמלים! מצוות אלו התגשמו בקורבנו של ישוע המשיח. (מע"ש פרק י' – חזון הסדין, אל הרומים י"ד, ראשונה לקורינתים ח'). כל הסמלים התגשמו בישוע!
כל המצוות הקשורות לתכונותיו הנצחיות של אלוהים נשארות בתוקף והמאמינים מקיימים אותן מתוקף נוכחות רוח אלוהים בהם והיותם בנים לאלוהים. (אל תרצח, אל תגנוב, אל תנאף…)
אלו שמאמינים בישוע אינם מפרים את דבר אלוהים אלא ההפך, הם מצייתים לדבר אלוהים ועושים את הדבר הנכון והיחידי כדי לזכות בכפרת חטאים וחיי נצח שהתורה והנביאים מבטיחים דרך האמונה במשיח.
ולכן – אנו לא נדרשים לבחור בין ישוע לתורה והנביאים. מי שמקבל את סמכות דבר אלוהים יקבל גם את ישוע! ישוע מגשים את התורה והנביאים.
מי שדוחה את ישוע מוכיח שלא קיבל את סמכות דבר אלוהים והריהו נשאר עם קללת החטא בחייו וללא כפרה. (אל הגלטים ג' 23-25).
בפסוק 18 ישוע מדגיש את הסמכות והנצחיות של דבר אלוהים:
"אמן, אומר אני לכם, עד אשר יעברו השמים והארץ אף יוד אחת או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכל.."
במילים אלו ישוע מדגיש שהוא עצמו כפוף לכל הכתוב בדבר אלוהים עד לפסיק הקטן ביותר.
יתרה מכך, התורה והנביאים שנמצאו בידי העם כבר כוללים את כל המידע אודות העתיד להתגשם. מה שנותר זה להגשים או לפרט, אך לא לתת שום דבר חדש!
ישוע לא בא להפר או לזלזל בתורה ובנביאים אלא התייחס לכתובים במלוא הרצינות!
ומה זה מלמד אותנו?
זה מלמד אותנו שכל מה שאלוהים אמר והבטיח אכן יתגשם!
זה מלמד אותנו שאלוהים ישפוט את אלו הדוחים או מזלזלים בדברו אך באותה מידה יקיים את כל שהבטיח לאלו המאמינים בו ובוטחים בישוע המשיח.
לאור כל הנבואות שהתגשמו במדויק, אנו יכולים להיות בטוחים שכל ההבטחות לעתיד יתגשמו במלואן. איזה שלווה אלוהים מעניק לאלו הבוטחים בדברו! האם אתה בוטח בדבר אלוהים?
(משלי ג' 1-9).
(דוגמא לדיוק הכתוב בדבר אלוהים: אם נשנה את האות "יוד" במילה 'יהיה', נקבל מילה חדשה ובעלת משמעות שונה – 'היה'. ואם נעשה כך לשמו של יהוה, נקבל הוה. בדרך זו עלינו להבין כי שינוי ולו של יוד אחת בדבר אלוהים עלולה להמיט עלינו אסון!)
בפסוקים 19-20 ישוע אומר:
"…לכן כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלה ומלמד כך את הבריות, קטון יקרא במלכות השמים. אבל כל העושה ומלמד, הוא גדול יקרא במלכות השמים.
אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים."
בפסוקים אלו ישוע מדגיש את הנקודות הבאות:
א. עלינו להיצמד לכתוב בדבר אלוהים:
ישנם הטוענים שדבר אלוהים היה טוב לתרבויות עתיקות אך בימינו המודרניים יש צורך בשינוי, כאילו דבר אלוהים אינו מתאים לסגנון החיים המודרני שלנו היום.
זו טעות. ישוע אומר שדבר אלוהים נצחי! עקרונותיו המוסריים של אלוהים נצחיים וראויים לכל אדם באשר הוא!
טוב נעשה אם נלמד וניישם את עקרונות החיים שאלוהים מלמד בדברו!
כמו שקדושתו וטוהרו של אלוהים אינם תלויים בזמן, כך עקרונותיו נשארים נצחיים.
אלוהים דורש מאיתנו להיצמד לכתוב מכיוון שזו הדרך שבה הוא מגן עלינו ושומר אותנו מפיתויי העולם ומכשלותיו. כשאנו צמודים לדבר אלוהים אנו יכולים לדעת מי הם באמת האחים והאחיות הרוחניים שלנו, על מי אנו יכולים לסמוך ועם מי אנו יכולים לעבוד בשירות אלוהים. כשאנו צמודים לדבר אלוהים אנו גם יכולים לזהות את המשיח האמיתי ולהימנע מליפול בתככיו של השטן. כשאנו צמודים לדבר אלוהים אנו מבטאים את אהבתנו אליו וביטחוננו המוחלט בו! אלוהים גם עתיד לשפוט אותנו על סמך ציותנו לדברו. (שניה לקורינתים ה' 10).
ב. צדקת אלוהים באה מהקירבה לישוע:
ישוע ציין שצדקת הפרושים והסופרים אינה מספיקה כדי להיכנס למלכות שמיים.
במילים אלו ישוע לימד שהפרושים והסופרים לא מבינים את התורה והנביאים ופועלים בדרך שגויה. אילו היו מבינים את התורה והנביאים הם היו משרתים את ישוע ולא נלחמים נגדו.
צדקתם של הפרושים והסופרים ניתנת מבני אדם אך לא מאלוהים ולכן כל עוד הם דוחים את ישוע, הם לא יכנסו למלכות אלוהים. (אל הרומים ט' 30-33).
הצדקה של אלוהים נובעת מאמונה במשיח ישוע. אמונה במשיח ישוע מעניקה את רוח אלוהים וכך צדקת אלוהים ניתנת למאמין. רוח אלוהים עוזר למאמין להבין את דבר אלוהים ולציית לדברו.
צדקת אלוהים ניתנת דרך ישוע המשיח בלבד! (יוחנן י"ד 6, רומיים ה', י' 8-10, מע"ש ד' 12).
ג. ישוע מקיים את המצוות ומלמדן נכונה ולכן הוא גדול המלכות.
מכיוון שכל אדם נולד חוטא ובמהלך חייו מפר את המצוות ואינו מלמדן בשלמות יוצא אם כן שאף לא אחד מאיתנו יהיה הגדול ביותר במלכות אלוהים. (קהלת ז' 20, תהילים נ"א 7).
ישוע לעומת זאת, נולד ללא חטא ובלימודו אין כל פסול. בחייו, הוא חי את דבר אלוהים ונתן דוגמא של מופת איך לקיים נכונה את המצוות. ראה ישעיה נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג. שניה לקורינתים ה' 21: "את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו."
כשהפרושים לימדו האנשים התרחקו מאלוהים וכשישוע לימד, אנשים ראו את אלוהים והבינו את דברו.
באומרו על עצמו שהוא בא למלא ובשלמות את דבר אלוהים, ישוע מכריז על עצמו כמושלם, כאלוהים בכבודו ובעצמו!
בפסוק 20 ישוע המשיח מסכם:
הצדקה שאלוהים דורש אינה נמצאת אצל הפרושים והסופרים אלא בציות מדויק לדבר אלוהים הנובע מאמונה אישית ובטחון באלוהים.
כעת ישוע מציג לשומעיו את שנאמר בתורה ובנביאים ומסביר להם את כוונת אלוהים ולא את פרשנותם המוטעית של הפרושים והסופרים.
בכל תחום שישוע מלמד הוא מבהיר שמאז ומתמיד אלוהים רוצה ציות שמתחיל בלב מתוך אמונה.
לסיכום:
א. ישוע לא בא לבטל את התורה והנביאים או להתחרות בהם. ישוע בא למלא את התורה ולהגשים את הנבואות אודות המשיח. ישוע נתן תוקף לתורה ולנביאים.
המצוות הם הצל והסמל בעוד ישוע המשיח הוא התכלית והעיקר!
ב. ישוע המשיח לא הפר מצווה כלשהי ואף לימד נכונה וללא טעות את דבר אלוהים ולכן הוא גדול מלכות שמיים – הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
ג. מי שמבין את התורה והנביאים חייב להאמין בישוע כמושיעו מן החטא וציית לדברו. מי שדוחה את ישוע כמושיע, מוכיח את חוסר ציותו לדברי התורה והנביאים.
לאחר שישוע מוכיח שלא בא לבטל את המצוות ולא להפר את הנביאים אלא להגשימם, הבה נלמד את ההבדלים בין דברי ישוע וכוונת אלוהים מלכתחילה לבין הוראת ומצוות הפרושים והסופרים בנשואים הבאים:
כעס והתפייסות, ניאוף, גירושין, שבועה, מידה כנגד מידה, יחס לאויבים, גמילות חסדים, תפילה, צום, העיקר שבחיים, שפיטת הזולת, בקשה ומענה.
הדרשה של ישוע על ההר (חלק י)
מול ים כינרת ישוע יושב עם תלמידיו וקהל נוסף מצטופף לידו.
ישוע מלמד את התנאים הנדרשים מבני האדם כדי שיוכלו להיכנס למלכות המשיח.
ישוע פותח בסדרת פסוקי ה-'אשרי' (פסוקים 3-12) וכבר בפתיח מבהיר שאלוהים דורש את האמונה שבלב, את השינוי הפנימי שחל באדם המקדיש את כל כולו לשירות אלוהים.
אלו שנתנו לאלוהים את כסא הכבוד בליבם נקראים ילדי אלוהים והם "המלח והאור" בארץ.
למרות שלימודו של ישוע נשמע חדש ומהפכני, הוא מבהיר לשומעיו: לא באתי לבטל את התורה כי אם לקיים!
ישוע לא בא להתחרות בתורה והנביאים. שומעיו לא נדרשים לבחור בין משה לבין ישוע. ישוע הוא תכלית התורה והנביאים (אל הרומים י 4), ישוע בא ללמד את כוונת אלוהים ולחיות על פיה כדי לתת מופת (אל הגלטים ד' 4).
דבריו של ישוע נשמעו כה חדשים מכיוון שבמשך דורות רבים עם ישראל ניזון מפרשנויות מוטעות מפי הפרושים והסופרים וזקני העם.
ישוע הדגיש את ריחוקם של הפרושים והסופרים מהאמת של אלוהים באומרו בפסוק 20: "אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרובה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים."
הפרושים והסופרים הדגישו את החיצוניות בעוד פנימיותם נשארה טמאה. לאור זאת, ישוע כעת מלמד את שומעיו את הכוונה המקורית של המצוות. כך ילדי אלוהים הראויים למלכות צריכים להבין וליישם את מצוות אלוהים. זה סימן ההיכר של הנחשבים לצדיקים בעיני אלוהים.
הבה נקרא את פסוקים 21-26:
21 “שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים ‘לֹא תִּרְצַח’, וְ’כָל רוֹצֵחַ יְחֻיַּב לְדִין’.
22 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב לְדִין; הָאוֹמֵר לְאָחִיו ‘רֵיק’ יְחֻיַּב לְמִשְׁפַּט הַסַּנְהֶדְרִין; וְהָאוֹמֵר ‘אֱוִיל’ יְחֻיַּב לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם.
23 לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ,
24 עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ וְאַחַר כָּךְ בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.
25 מַהֵר לְהִתְפַּיֵּס עִם אִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַּדֶּרֶךְ אִתּוֹ, פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹטֵר וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר.
26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.”
ישוע מציג אחת מתוך סדרת מצוות שנתן אלוהים למשה במעמד הר סיני, המצווה 'לא תרצח' (שמות כ 13), וכן "וכל רוצח יחויב בדין" – ציטוט מתוך הדין האזרחי הידוע לשומעיו.
רצח זו פעולה המשחיתה ולוקחת חיים מבריאה שנוצרה בצלם אלוהים. אלוהים כל כך מתעב את הרצח ולכן קבע שמי שירצח ימות. בראשית ט' 6.
למרות שכמעט כל אדם בתבל מודע לאיסור החמור של רצח, בכל יום נרצחים אלפים רבים של אנשים! כאלו שנרצחים בזדון, הפלות מלאכותיות והתאבדויות (רצח עצמי).
ישוע מצטט את המצווה שניתנה למשה על ידי אלוהים, ומשה העביר לראשונים (קדמונים),ז"א, לבני הדור שיצאו ממצרים.
מכיוון שישוע אינו מתחרה במשה או בלימודו של משה, (ז"א שהמצווה של משה ומצוותי אחת הן), יוצא מכך שישוע מתכוון לומר:
'כך לימדו הקדמונים, הדורות הקודמים את המצווה שנתן משה. ולעומת לימודם, אני אומר לכם!'
מכאן, לא המצווה שניתנה מפי משה היא העומדת למבחן אלא הפרשנות והלימוד שחיברו לה כבר הדורות הראשונים.
עלינו לזכור – לא בכל אוהל או בית היה ספר תורה! לא כולם ידעו לקרא! מה שלימדו הסופרים והפרושים היה עבור רוב העם כדבר אלוהים. הטקסט לא היה פשוט ולעיתים בלתי מובן וכך אותם מורים לימדו את מה שחשבו מבלי לעמוד לביקורת כלשהי.
ראו מה קרה בתקופת נחמיה (ח' 8): התורה נקראה ואז בני העם לומדו את משמעות הכתוב בשפה ובאופן המובן להם. היה צורך בהסבר וברוב המקרים ולאורך דורות, ההסבר היה שגוי ומטעה!
בימיו של ישוע, העם כבר פעל על פי מסגרת ברורה שנקראת מסורת הזקנים (מרקוס ז'). רוב העם החשיב את מסורת הזקנים לתורה עצמה. מאוחר יותר (שנת 200 לספירה) הכתבים הללו נקראו 'משנה' ומאוחר יותר נוספו עוד פרשנויות (עד 500 לספירה) שנקראו 'גמרא'. החיבור של משנה וגמרא זה 'התלמוד'. תהליך דומה התרחש בכנסיה הקתולית בימי הבניים.
לאחר שישוע מציין את המצווה 'אל תרצח', הוא מעמיד עצמו כבעל סמכות המפרש נכונה את דבר אלוהים. ישוע אומר: "ואני אומר לכם…"
רבותיי, אנו חייבים להבין שמשפט כזה, לו היה יוצא מפי אדם רגיל, היה מצביע על אותו אדם כשחצן, יהיר וגאוותן. ישוע חוזר על המשפט הזה שישה פעמים!, בדרשה על ההר.
ישוע אמר את המשפט הזה מכיוון שלאור דבריו הקודמים הוא ציין עצמו כאלוהים! (ראה לוקס ד' 16-30, מתי ה' 17-20).
לאור הנאמר, שימו לב: משלב זה אתם זוכים לשמוע את מה שהתכוון אלוהים כאשר אמר לראשונה את המצווה – לא תרצח!
ישוע אומר: "…כל הכועס על אחיו יחויב לדין. האומר לאחיו 'ריק' יחויב למשפט הסנהדרין, והאומר 'אוויל' יחויב לאש גהינום.
שימו לב: ישוע מציין את המילה אח, כדי להדגיש את היחס שלנו כלפי האחים באמונה או הקרובים לנו. (דוגמא נכונה ומשפט, מתחילים בבית אלוהים)
יש כעס מוצדק! כעס או רוגז מוצדק באים כאשר אנו עדים לחטא של אח. במצב שכזה עלינו לפנות אל האח החוטא ולהדריך אותו להימנע מחטאיו ולחזור בתשובה (אל האפסים ד' 26, בשורת מתי י"ח 15).
לעומת זאת, ישוע מתייחס לכעס שאינו מוצדק כלפי אח!
כעס שכזה נובע מתוך קינאה, שנאה, רכילות, רוע לב כלפי אדם אחר.
כעס שכזה לעיתים בא בלב ילדיך כאשר הם מתמרדים ומסרבים לציית להוריהם אשר כל רצונם להציל אותם מדרך רעה שתביא עליהם אסון.
במקרה הזה הבעיה שנמצאת בלב האדם הכועס לחינם עלולה לגדול לממדים גדולים ולהסתיים באסון!, בפעולה רעה.
כעס שאינו מוצדק משחית את פנים האדם ומשפיע על חזותו והתנהגותו כלפי הסובבים אותו. חטא פנימי שאינו בא על פתרונו, כמוהו כפצצת זמן! זה כמו וירוס המשחית כל חלקה טובה. (אל האפסים ד' 27 – אל תתנו מקום לשטן). זהו חטא בחיים שלנו שבגללו אלוהים אינו פועל בנו ומשתמש בנו באופן מלא. הדרך היחידה לפתור כעס זה על ידי התוודות על חטא. (ראשונה ליוחנן א' 9).
מכיוון שישוע משתמש במילה "אח", הרי שהוא מתאר את היחסים בינינו לאלו הנמצאים בקרבה לנו גם כקהילה. ולכן, יחס לא תקין בתוך גוף הפועל ביחד יביא לפירוד ולנזק עצום לעדות.
ישוע משתמש במילה "אח" בין היתר ללמדנו שההנחיות הללו מציינות את כללי השיטור וההתנהגות שיהיו בממלכת אלוהים ולנו היום כבני מלכות אלוהים.
ישוע ממשיך ומציין שני ביטויים נוספים שכל אחד משומעיו השתמש בהם בחייו:
ריק – כמו לומר למישהו שהוא אפס, שווה לכלום.
אוויל – טיפש, מטומטם.
לצערנו המילים הללו הפכו ל"לחם חוקינו". אנו משתמשים בהם כמעט כמו המילה בוקר טוב או בתיאבון. כמה חבל!
ישוע אומר: מי שישתמש בביטויים אלו כלפי אחיו, יהיה ראוי לעמוד למשפט חמור ביותר (סנהדרין), כמו בית משפט עליון ועונשו אף יהיה גזר דין מוות.
ראשונה ליוחנן ג' 15: כל מי ששונא את אחיו רוצח.
מה המסקנה מדבריו של ישוע?
רצח ופשע מתחילים מהלב והמוח! הפשע הגרוע ביותר מתחיל מהמחשבה וכבר שם אלוהים רוצה שנפתור את הבעיה.
כל רצח ורעה גדולה כמו השואה, החלו בתכנון מוקדם של מוח קודח בחטאים!
אלוהים שופט את האדם על פי הלך ליבו ומוחו!
כשאלוהים אמר "לא תרצח", הוא התכוון שעלינו לא לרצוח כבר במחשבה ובלב, כדי להבטיח שלא נרצח בידינו!
רבותיי, חישבו לרגע!, מה חשב כל אחד מהשומעים את ישוע? מה כל אחד מאיתנו מרגיש?
הפרשנות של ישוע גרמה לכל אחד מן השומעים להרגיש אשם! כל אדם יצא משם בהרגשה שהוא רוצח, כי כולנו כועסים ומקללים…
אלוהים אדירים, אם תשפוט אותי אני ראוי למיתה, ממש כמו שמגיע לרוצח. אנא עזור לי, אל תיתן לי את מה שמגיע לי.
המסקנה הזו צריכה להיות בכל לב, וכל לב צריך לפנות לסליחת אלוהים ולכפרה שהוא נותן בחסדו. את הכפרה הזו ישוע שילם בדמו. ישעיה נ"ג, בשורת יוחנן ג' 16-18.
בפרשנות של ישוע למצוות, ישוע הדגיש שאלוהים שופט אדם על פי טוהר ליבו!
האם ישוע מלמד עיקרון זר לדברי הנביאים בתורה?
לא!
תהילים נ"א 18-19: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה. זבחי אלוהים רוח משברה לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה."
שמואל א' ט"ז 7: "…כי האדם יראה לעיניים ויהוה יראה ללבב…"
מלכים א' פרק ח' 39: "…כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם."
(משלי ט"ז 2, – ה' בוחן את המניע. ירמיה י"ז 10: הלב עקוב..)
אלוהים לימד כבר מבראשית שאם צדקה לא נמצאת "בפנים" אז היא גם לא נמצאת "בחוץ". (ראה דברים ו' 4-9…בכל לבבך…)
לאור ההבנה הזו ישוע ממשיך בפסוקים 23-26:
23 "לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ,
24 עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ וְאַחַר כָּךְ בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.
25 מַהֵר לְהִתְפַּיֵּס עִם אִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַּדֶּרֶךְ אִתּוֹ, פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹטֵר וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר.
26 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.”
במשפטים הללו ישוע מדגיש עד כמה חשוב יותר הטוהר הפנימי מהציות החיצוני.
מבחינה חיצונית, אדם המביא את קורבנו המפואר לבית המקדש נראה לכל האנשים כצדיק האוהב את אלוהים ומוכן לתת לו את הטוב ביותר.
לעומת זאת, אלוהים אינו מעונין בקורבן הטוב ביותר אם לב האדם אינו נקי וטהור מחטא!
כדי להדגיש את העיקרון ישוע אמר: עזוב את הקורבן ולך להתרצות עם אחיך!
ישוע אומר: עזוב את מה שנראה טוב בעיני העולם ולך תעשה קודם את מה שנראה טוב בעיני אלוהים.
עבודת אלוהים טהורה היא זו שמתחילה בלב נקי וטהור! רק אז תפילותינו נשמעות ונענות.
האם כל מחשבה שעולה לי לראש היא חטא?
לא!
אינני אשם אם ציפור עפה מעל ראשי אך אני אשם אם היא בונה קן על ראשי! על אותו משקל, עלינו לבחון את מחשבותינו ולראות אם אנו מתענגים על מחשבה פסולה או מסירים אותה ומבקשים חסד וכוח מאלוהים לא להתעסק בזה שוב.
אז איך שומרים על לב ומוח נקי?
א. להתפלל ולבקש עזרה רבה מאלוהים ולפרט את כל הקשיים שלנו לפניו. להתוודות לפניו על חטאינו.
ב. ללמוד את דבר אלוהים ולדעת מה טוב ורצוי בעיניו
ג. לציית לדבר אלוהים.
ד. התחברות עם שאר אחים ואחיות לאמונה כדי להתחזק ולשרת את גוף המשיח.
ישוע הבהיר לשומעיו!
אלוהים בז למה שהפרושים והסופרים החשיבו לעילוי! ולכן, אם צדקתכם תהיה רק חיצונית כמו זו של הפרושים, לא תכנסו למלכות אלוהים. (מתי ה' 20).
דבריו של ישוע היו חדשים ומרעננים לאוזני כל בני האדם עד כי בסיום דבריו בפרק ז' 28-29 הם אמרו: "כי לימד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלימדו סופריהם…"
(מכיוון שדבריו של ישוע מתארים את כללי השיטור בממלכת אלוהים, לא מן הנמנע שבממלכת אלוהים יידרש כל אדם לבדוק את ליבו טרם הציגו את קורבנו לפני ה' במקדש [ראה יחזקאל פרקים מ' – מ"ז, המקדש ועבודת הקודש בממלכת המשיח)
לסיכום:
- ישוע מבהיר לתלמידיו שהפרשנות למצוות אלוהים היו מוטעות כבר מן הדור הראשון ליציאת מצרים.אלוהים דרש מאז ומתמיד, טוהר פנימי אשר מתבטא בטוהר חיצוני.
- ישוע לימד שכעס חינם או קללה, כמוהם כרצח. יוצא אם כן שכל אדם הפר את הצוות 'לא תרצח'. לכן כל אחד מאיתנו זקוק לחסדי אלוהים כדי שיסלח לו על חטאיו.
- מכיוון שאלוהים דורש מאיתנו לשמור על מחשבות טהורות, הרי שעלינו לבקש את עזרתו ונוכחותו בחיינו כדי שיהיה לנו סיכוי למלא את רצונו.
עלינו להתפלל, להיות עסוקים בדברו, לציית לרצונו ולהתחבר עם שאר המאמינים הפועלים כמונו.
במידה וחטאנו, עלינו להתוודות על חטא ולהמשיך לחיות עבור אלוהים בטוהר ובקדושה.