משלי פרק י'

הניגוד בין הצדיקים לרשעים.

פתגמי חכמה: פרקים י' – כט.

בפרקים א-ט חכמת אלוהים הוכיחה את עליונותה ועדיפותה על פני חכמת העולם. חכמת אלוהים מציעה ישועה, חיים וברכה, בעוד חכמת העולם מציעה אבדון, הפסד וכאב. בפרקים א-כט חכמת אלוהים (האישה הטובה) מציעה פניני חכמה בכל תחומי החיים. פרקים י-כט מכילים נאומים חינוכיים, סיפורים ותיאור מקרים שמהם הקורא צריך להפיק לקחים ולאמצם בחייו.  המחבר – שלמה המלך בעיקר, מציג לפנינו קבצים של משלים.

קבצי המשלים מתחלקים לארבעה סוגים:

סוג ראשון: תקבולת של ניגודים. החרוז השני מביע את הצד הניגודי של הרעיון המובע בחרוז הראשון.

אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ (י 5)

סוג שני: תקבולת של נרדפים (תקבולת הכפל)

החרוז השני חוזר על הרעיון שבחרוז הראשון.

בְּכָל-עֵת אֹהֵב הָרֵעַ; וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (יז 17)

סוג שלישי: תקבולת ההשוואה. החרוז הראשון מכיל את הציור-המשלי, וחלקו השני של הפסוק מתאר את המצויר-הנמשל

כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם: כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו (י 26, ראה גם כה 13, כו 20, יא 22, יז 12, יב 9, טו 17).

סוג רביעי: תקבולת ההתאמה, או אחדותית. שני חלקי הפסוק מביעים רעיון אחד המחולק לשניים רק לשם היופי הספרותי.

בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי-אִישׁ; גַּם-אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ (טז 7, טו 24).

.

מוסריות וחריצות מביאות אושר לאדם. ולהפך: הרשע והעצלות, מקור אסון ופגע

.

  1. מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה: בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.
    המשלים הבאים הנם משלי שלמה המלך. בן חכם, ירא אלוהים החי על פי הכתוב בדבר ה' משמח את אביו. בן כסיל, הדוחה את קיום אלוהים ומתכחש לאמיתות דברו ומצוותיו מביא צער רב לליבה של אימו (א 1, יד 13, יז 25, כג 15, 16, כה 1, מלכים-א פרק ה 12, קהלת יב 9).

משל: דבר חכמה קצר, דיבור מליצי, שיש בו מוסר-השכל.

שלמה: בן דוד, מלך ישראל.

חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

שמחה: גיל, ששון, סיפוק רב.

כסיל: חסר דעת, שאין לו את החכמה.

תוגה: יגון, עצב.

.

  1. לֹא-יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע; וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
    כסף, רכוש ואוצרות שהושגו ברשע ובעוול לא יביאו תועלת והצלה ביום רעה, או ביום דין אלוהים את האדם. לעומת זאת, איש ההולך בדרכי צדק ויושר (הנחשב לצדיק בעיני ה')  נמנע מלעשות דברים שתוצאתם מוות ואף זוכה לחיים נצחים עם אלוהים. (חיים במובן הרחב מתייחס לחיי נצח בנוכחות אלוהים) (יא 4, כא 6, בראשית טו 6, א' 19, טז 8, כח 16, ישעיה ב 20-22, מיכה ו 10, יחזקאל ז 19, תהילים מט 7, דניאל ד 27, לוקס יב 19, 20).

תועלת:  (נ') תכלית, שימוש, ניצול, יתרון, רווח, אינטרס, הנאה.

אוצר: (ז) מטמון, חפצים יקרי ערך, שפע דברים.

רשע: (ז') רשעות, עוול, רוע, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, זדון, חטא.

צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע  מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים. (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה"). מעשיו של הצדיק תואמים לרצון אלוהים. הצדיק פועל ביושר, אמת, כנות, צדק. לא מעשיו מושעים אותו אלא אמונתו. מעשיו מבטאים את יראת אלוהים בו ואת נוכחות אלוהים בחייו.

הצלה: חילוץ מסכנה, ישועה, רווחה.

מוות: חוסר חיים.

.

  1. לֹא-יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק; וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף.
    אלוהים מבטיח למלא את כל צורכי נפשו של הצדיק העושה את רצונו וסר מרע. לעומת זאת אלוהים מבטיח לדחות את בקשותיהם ותשוקותיהם הנתעבות של הרשעים (יג 25, כח 25, תהילים לד 10, 11, לז 17-20, 25, קיב 10, מתי ו 33, יעקב ד 3).

להרעיב: (פ') לגרום רעב, למנוע מזון, לא לתת אוכל, לענות ע"י הרעבה, להמית ברעב.

נפש: נשמה, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

הַוַּת רְשָׁעִים: תאוותם, תשוקתם לבצע.

להדוף: (פ') לדחוף, לדחוק, להרחיק, לסלק, לדחות, להשיב לאחור, למנוע התקדמות, לגרום נסיגה..

  1. רָאשׁ עֹשֶׂה כַף-רְמִיָּה; וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר.

אדם שאיכות עבודתו גרועה מכיוון שאינו מעוניין לשפרה (עצלן), שאינו מתעניין בתוצאת מעשיו, או מתכוון לרמות אחרים, סופו שיהיה עני. לעומתו, אדם היגע בעבודתו האיכותית יזכה לגמול מבורך שיספיק למחייתו ואף יותר, כך שיוכל לעזור לאחרים. רמייה מובילה לעוני ואילו החריצות לידי עושר (ו 6-11, י 22, יג 4, יח 9, יט 15, כד 30-34, שמואל-ב פרק יב 1, תהילים לב 2, איוב יג 7, ירמיה מח 10).

ראש = רש: עני.

עֹשֶׂה כַף-רְמִיָּה: העושה את מלאכתו רמיה, בעצלות, כדי לרמות אחרים.

יַד חָרוּצִים: (מקביל נגודי ל"כף-רמיה") ידיים מהירות לעשות מלאכתם באמונה.

תעשיר: תהפוך את בעליה לעשיר.

.

  1. אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ.
    בן חכם וחרוץ היגע בעבודתו, אוגר בקיץ את התבואה כך שבחורף ישבע ([כדרך הנמלה] החכם רואה את הנולד). לעומתו הבן העצלן נרדם בקציר, נהיה ללעג בפי כל ומביא בושה להוריו (ו 6-11, יג 4, טו 19, יז 2, יט 15, 26, כד 30-34, כח 19-20, כט 15).

לאגור: (פ') לאסוף, לצבור, לאצור, ללקט, לקבץ, לערום, לכנס, לחסוך, לשמור לשימוש עתידי, לגנוז.

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידיעות, נאור, שלמד הרבה שנים, חכם.

רדום: (ת') עייף, מנומנם, עייפן, נוטה לישון, עומד להירדם, נרדם, שקוע בשינה.

קציר: (ז') כריתת תבואה, חיתוך שיבולים, קטיפת שיבולים, קטיף, לקיטה, תבואה קצורה, קמה.

מביש: (ת') מביך, מבזה, מחפיר, מגונה, מכלים, מלבין פנים, חושף קלון ברבים, משפיל.

.

  1. בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.
    איש צדיק העושה טוב לזולת וסר מרע, זוכה לברכות. לעומתו הרשע אינו מודה באשמה או מנסה לתקן את דרכיו, אלא מגן בדבריו על מעשי פשע ואלימות, ומילותיו מסתירות את הרשע שבלבבו (בראשית מט 26, דברים לג 16, משלי י 11, 13, יב 13, יד 3, יח 6-7, חבקוק ב 17, מלאכי ב 16, תהילים סט 8, לוקס ו 45).

ברכה: איחול, תפילה, הבעת משאלה, הבעת רצון, הבעת כל-טוב, אמירת דברים טובים.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

לכסות: (פ') לשים כיסוי, לפרוש מעל-, לעטוף, להליט, לעטות, להלביש, לחבוש, להקיף, לכלול, להכיל.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

לחמוס: (פ') לשדוד, לבזוז, לגזול, לעשוק, לקחת בכוח, לבצע עושק.

.

  1. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה; וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.
    זצ"ל, זיכרון שמו של צדיק שירא אלוהים וחי על פי רצונו נשאר לעד וגורם לנועם לכל מזכירי שמו. דוגמת חייו מהווה מטרה בחיי צדיקים אחרים שבעקבות כך זוכים לברכות רוחניות. לעומת זאת, רוב האנשים חפצים לשכוח את הרשעים. כמו אופיים וסגנון חייהם הרקובים, גם שמם מאוס ונדחה (כב 1, תהילים ט 7, קיב 6, קהלת ח 10).

זכר: (ז') זיכרון, זכירה, מזכרת, שארית, סימן.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

ברכה: איחול, תפילה, הבעת משאלה, הבעת רצון, הבעת כל-טוב, אמירת דברים טובים.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

רקוב: (ת') שנפגע ע"י ריקבון, מק, מקולקל, בלוי, מעובש, מסריח, מנוון, מושחת, מקולקל-מידות, לא מוסרי.

.

  1. חֲכַם-לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת; וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.
    מכיוון שחכם מעוניין ללמוד ולהצליח הוא יקשיב לדברי הוראה אשר ינחוהו בדרך בטוחה. לעומתו, הטיפש מסרב להישמע להוראות, הוא אינו מפסיק לדבר. דיבורו המתמשך המונע ממנו לשמוע לדברי הוראה, בסופו של דבר יביא לנפילתו ולבושתו (י 10, ט 8-9, הושע ד 14).

חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

מצווה: ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג.

אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.

ילבט: ייפול, יכשל.

.

  1. הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח; וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ.
    אדם המבסס את החלטותיו על פי אמות מידה של יושר וצדק, ולא על פי הנוחיות הרגעית, הינו אדם חכם הנהנה מיציבות ובטחון לחייו. לעומתו, אדם החי על פי אמות מידה מעוותות ולא מוסריות, ייווסר בעוונו ומעשיו המושחתים יהיו ידועים לכל (ב 7,   ג 23, ד 12, ו 22, יא 3, 20, יג 6, יט 1, כ 7, כח 18, תהילים כג 4, ישעיה לג 15-16, מתי י 16, לוקס ח 17, טימ"א ה 24-25, טימ"ב ג 9).

תום: (ז') תמימות, יושר, טוהר, זכות, הגינות, כנות.

בטח: (תה"פ) כמובן, בטוח, ללא ספק, בבירור, באופן ודאי, ברי, מובן מאליו, בבטחה, בביטחון, בשלווה, ללא פחד, ללא דאגה.

עיקש: (ת') עקשן, קשה עורף, סרבן, עומד על שלו, עומד על דעתו, לא מוותר,הפכפך, נפתל, מרגיז.

דרך: (זו"נ) כיוון, מגמה, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

יוודע:  ייווסר בעוונו.

יווסר: הולקה על מעשה רע.

.

  1. קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת; וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט.
    אדם הקורץ בעינו עושה כך על מנת להסתיר את כוונתו האמיתית. חוסר יושרו יגרום צער ורוגז לסובבים אותו. האוויל אינו חדל לומר את דעתו המעוותת, ודיבורו הרב והמיותר הינו הכלי שיגרום למפלתו (ו 13, 14, טז 30, הושע ד 14, תהילים לה 19).

קריצה: (נ') מצמוץ, עפעוף, סימון בעין, רמיזה בתנועת העין, סימון לבדיחה, אי רצינות, צחוק.

עצבות: (נ') צער, יגון, כאב, דיכאון, דכדוך, עגמה, תוגה, עגמומיות, נכאים, קדרות, אבל.

אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.

אוויל-שפתיים: חסר-לב המתגלה בדיבורו הגורם למפלתו

ילבט: ייפול, יכשל.

.

  1. מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק; וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.
    דבריו של הצדיק הירא את אלוהים וחי על פי רצונו מעודדים ומרוממים את נפש שומעיו ללכת בדרך הטוב והישר. לעומתו, דבריו של הרשע הדוחה את אלוהים וחי בניגוד לרצונו מכסים על פשעיו וזאת למען יוכל להמשיך ולהרע לזולת (י 6, יג 14, יד 27, טז 22, יח 4, תהילים לו 9, לז 30, עג 6, יחזקאל מז 1-12, יוחנן ד 14, ז 38-39, יעקב ג 10-12).

מקור: (ז') מוצא, ראשית, שורש, מחצבת, מולדת, מעיין, עין, נביעה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי,אשם, נושא באשמה.

לחמוס: (פ') לשדוד, לבזוז, לגזול, לעשוק, לקחת בכוח, לבצע עושק.

.

  1. שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים; וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.
    שנאה אכזרית ואינה סלחנית. השנאה מונעת מאנשים לעבוד בצוותא בנוחיות וחדווה ומעוררת מריבות, מחלוקות ומהומות. לעומת זאת האהבה נדיבה, עדינה וסלחנית. האהבה תורמת לשלום מכיוון שהיא עוזרת לכסות את טעויות הזולת בסליחה אוהבת ומבינה (יז 9, ל 33, קור"א יג, יד 4-7, יעקב ה 20, פטר"א ד 8).

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה.

מעורר: (ת') מעיר, גורם להתעוררות, מקפיץ, מזעיק, מזניק, תמריץ, מדרבן, גירוי, המרצה, זירוז, עידוד, דחיפה.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

כיסוי: (ז') מכסה, פקק, כסות, ציפוי, עטיפה, חיפוי, הסתרה, העלמה, הסוואה, מיסוך, הגנה.

אהבה: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד.

.

  1. בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה; וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר-לֵב.
    הנבון מדבר בחכמה ולכן הוא נדרש ומכובד בעיני רבים. לעומתו, אדם חסר תבונה מדבר איוולת, אומר מילים שבכוחן להפליל אותו ולהביא להענשתו (שבט על גוו). (חסר לב = חסר חכמה). (י 31, יג 24, טו 7, יח 6, יט 29, כב 15, כג 13-14, כו 3, כט 15, דברים כה 2, תהילים לז 30).

שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.

נבון: בעל בינה, חכם, פיקח, מבין דבר מתוך דבר.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

שבט: (ז') מקל, ענף דק, מטה, שוט.

גו: גב.

.

  1. חֲכָמִים יִצְפְּנוּ-דָעַת; וּפִי-אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.
    החכם מעוניין להקשיב, ללמוד ולזכור כל דבר חכמה כאוצר יקר. החכם מדבר דבר ראוי בשעת הצורך. לעומת זאת האוויל אינו מתעניין בכלום מלבד להודיע ברבים את דעתו. דבריו הבלתי נשלטים עלולים להמיט אסון עליו ועל אחרים בכל רגע. דבריו מקרבים את הסכנה  (ט 9, י 19, יא 13, יב 23, יג 3, יח 7, תהילים נט 13, מתי יב 37, איגרת יעקב א 26).

חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

צפן: הסתיר, החביא, הטמין, ארב, טמן מלכודת למשהו.

דעת: דיעה, חכמה, תבונה.

אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.

מחיתה: שבר פתאום, אסון.

.

  1. הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ; מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם.
    העושר מגן על בעליו כעיר בצורה (העשיר אינו תלוי ברצון אחרים). העניות היא מקור פחדם ואסונם של הדלים (יח 11, כח 11, תהילים פט 41).

אין הכתוב מלמד שמטרת האדם היא עושר רב או שהאוצר מבטיח חיים. פסוק זה ניתן בעת שבה אנשים הלכו למרחקים לעסוק במסחר, והתאמצו בעבודתם כדי לעשות רווח. מטרת הפסוק לעודד חריצות המהווה חסינות מפני דלות ועוני (יא 4, 28, יח 10-11, תהילים כ 7, נב 8-9, קוהלת ט 11-18, יעקב ה 1-6).

הון: (ז') רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, בעלות, כספים, אוצר הכסף.

עשיר: (ת'/ש"ע) אמיד, בעל הון, שנכסיו רבים, בעל רכוש, שופע, מגוון, מלא, מהודר, מפואר.

קריה: (נ') עיר, כרך, יישוב, מושב, עיירה, פרבר, שכונה, אזור.

עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, מעוז, מצודה, מבצר.

מחיתה: שבר פתאום, אסון.

דל: (ת') עלוב, מסכן, אומלל, מר-נפש, עני, רש, אביון, חסר ערך.

ריש: עוני.

.

  1. פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים; תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת.
    מעשי הצדיק מביאים לו חיים, כי הריהו פועל על פי רצון אלוהים. לעומתו, פרי מעשיו של הרשע מובילים לחטאים נוספים – עבירה גוררת עבירה. עושרו הרב (הכנסה מעמל של אחרים ושלא בצדק) מאפשר לו להוסיף ולהרע (ג 16, ד 22, ו 23, טו 6, ויקרא יט 13, אל הרומים ו 23).

פעולה: (נ') עבודה, פעילות, עשייה, תנועה, מעשה, מעלל, צעד, מבצע, משימה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

תבואת רשע: תוצאת מעשיו של הרשע.

חטא: (ז') פשע, עבירה, מעשה נבלה, דבר אסור, עוון, הפרת חוק, אשמה.

.

  1. אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר; וְעֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה.
    איש המקשיב ולומד מדברי הוראה מתהלך בדרך בטוחה וברוכה. לעומתו, איש המפנה עורף לתוכחה, הוראה ומוסר, יסור מהדרך הבטוחה ועלול למשוך אחרים ולהובילם יחד עמו בדרך המובילה להרס ואבדון (ה 12, ו 23, יב 28, טו 10, תהילים טז 11, מתי ז 14).

אורח: דרך, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, נוהל, מהלך, מידה.

לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, לשים עין, להשגיח.

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

עזב: נטש, התרחק מן-.., הרפה מן-…

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

מתעה: (ת') מבלבל, מטעה, מוליך שולל, מבלף, רמאי, נוכל, מאחז עיניים, משלה.

.

  1. מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי-שָׁקֶר; וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל.
    העמדת פנים כאילו אתה אוהב אדם, כמוה כשקר. מי ששנאתו מביאה אותו לידי רכילות, שמועות שקר ודברי גנאי הוא טיפש, כי סופה של האמת שתתגלה (טז 28, יח 8, כ 19, כה 10, כו 20, 22, 24, במדבר יג 32, יד 36, תהילים לא 19, קכ 3).

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה.

שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.

דיבה: (נ') השמצה, עלילת שווא, לעז, הלעזה, דברי גנאי, סילוף, רכילות, הלשנה, פגיעה בשם.

כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל-פָּשַׁע; וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.
    אדם המדבר ללא רסן ייפול בלשונו ויוסיף לרע. לעומתו, אדם חכם בעל משמעת עצמית המתאפק מדיבור שלא לצורך, יאמר את שנחוץ וראוי לומר בלבד. (סייג לחוכמה שתיקה). (יא 12, כא 23, יג 3, תהילים ה 10, י 7, לט 2, קכ 3, איוב יא 2, קהלת ה 2, יעקב א 26, ג 2-8).

חדל: (ת') עובר, חולף, פוסק, נגמר, נפסק, מסתיים, נמוג, חסר, נטול, שאין לו.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

לחשוך: (פ') למנוע מ-, לא לתת, לעצור, לחוס, לחסוך, לקמץ, להימנע מבזבוז.

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, חכם.

.

  1. כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק; לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט.
    דברי צדיק ירא אלוהים החי על פי רצונו, כמוהו ככסף טהור מכיוון שכל אשר ידבר זה אמת וצדק. לעומתו, דבריו של הרשע הדוחה את אלוהים ובז לרצונו, חסרות ערך (כמעט). הן נובעות מליבו ומחשבתו המעוותים (ג 14, ו 14, 18, ח 10, 19, טו 23, כה 11, ישעיה נ 4, מתי טו 18-19).

כסף נבחר: נקי מסיגים, יקר מציאות ויקר ערך.

לשון: (ז') צורת דיבור, סגנון דיבור, נוסח, משמעות.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

לב-רשעים: הלך מחשבתם והתנהגותם של הרשעים.

כמעט: חסר ערך, כאפס.

.

  1. שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים; וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר-לֵב יָמוּתוּ.
    דברי צדיק ירא אלוהים החי על פי רצונו מלמדים אנשים רבים את דרך התבונה והידע המובילים לחכמה. לעומת זאת, האווילים חסרי תבונה והבנה בכל הנוגע לתכלית החיים. הם מתים מות טיפשים ואין ביכולתם לעזור לאחרים להימנע מסוף דומה לשלהם (י 11, ה 23, ישעיה מ 11, ירמיה ה 4, הושע ד 6).

שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

רועה: (ת'/ש"ע) שומר עדר, נוקד, מטפל בצאן, מלווה הצאן למרעה, מנהיג, ראש, מוביל, מנחה, מדריך.

אוויל: שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.

חסר-לב: חסר חכמה.

.

  1. בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר; וְלֹא-יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ.
    רק טוב הנובע מאלוהים בכוחו להעניק עושר המניב שלווה, שלום וסיפוק. ברכת אלוהים אינה טומנת בחובה את העול, דאגות, צער או חרטה שבאים מעושר המושג בדרך חטא (ח 21, בראשית כד 35, תהילים קכז 1-2, דברים ו 11-15, מלכים-א פרק ג 10-14).

ברכה: (נ') איחול, תפילה, הבעת משאלה, הבעת רצון, הבעת כל-טוב, אמירת דברים טובים.

עושר: (ז') הון, רכוש, קניין, כסף רב, בעלות על נכסים, שפע, רוב, הרבה, מלאי, מגוון, שפעה.

עצב: (ז') צער, יגון, כאב, דיכאון, דכדוך, עגמה, תוגה, עגמומיות, נכאים, קדרות, אבל.

.

  1. כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה; וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה.
    האוויל מתלהב ומתרגש מהזדמנות להשתתף במעשה רשע או פשע. לעומתו, החכם מתרגש ומתלהב מעשיה מועילה ומוסרית (ב 14, ח 30-31, טו 21, כו 19).

שחוק: (ז') צחוק, הבעת עליזות, חיוך, גיחוך, חייכנות, שמחה, עליצות, לעג, לגלוג, שנינה, לגלגנות.

כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

זימה: (נ') תאוותנות, חשקנות, חשק, נאפופים, הוללות, תחבולה, מחשבת רשע, התנכלות.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

תבונה: בינה, היכולת הנפשית להבין דברים ולהסיק מהם מסקנות הגיוניות. שכל-ישר, חכמה, פקחות.

.

  1. מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ; וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן.
    חששו של הרשע יתממש ושאיפת צדיקים תתגשם.

אלוהים יתן לצדיק הירא אותו וחי על פי רצונו את משאלות ליבו – ישועה – בשלום וסיפוק. אולם לרשע שאינו ירא אותו, ייתן אלוהים את מה שהוא חושש ממנו ביותר. כשעונשו של הרשע יבוא עליו, הוא יפחד ויתפלא על המחיר העצום שעליו לשלם – אבדון נצחי (ג 25, ישעיה סו 4, יחזקאל יא 8, תהילים ט 19, לז 4-5, קמ"ה 19, איוב ג 25, טו 21, מתי ה 6, אל העברים י 26-29, יוח"א ה 14-15).

מגור: (ז') דאגה, חשש, פחד, יראה, מורא, אימה, זעזוע, בעתה, היסטריה, פניקה.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

תאווה: (נ') תשוקה, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, אהבה עזה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש.

.

  1. כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע; וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.
    הרשע המתכחש לאלוהים וחי חיי חטא יגלה שחייו בנויים על יסוד רעוע. לעומתו הצדיק ירא אלוהים וחי על פי רצונו יודע שחייו בנויים על סלע יציב. כשסערות החיים באות (מכת מדינה, מלחמה או מגפה נוראה), הן הורסות את חיי הרשעים הבנויים על יסוד רעוע. חיי הצדיק הבנויים על סלע יציב יעמדו בחיים אלו והבאים אחריהם (א 27, ג 25, ישעיה כח 18, תהילים לז 10, איוב כא 18, מתי ז 24-27, לוקס ו 47-49, קור"א טו 58).

הפסוק אינו מלמד שרק הרשעים מתים כתוצאה מצרה הבאה על עם, אלא שחיי הצדיק מובטחים ביד אלוהים בין אם פה בארץ או בשמיים. הטוב ביותר שהרשע יכול לחוות בחייו הם החיים בכדור הארץ. במותו הרשע נשלח למקום הייסורים בשאול ושם הוא מחכה למשפט שיחרוץ את דינו לאגם האש. נפשו של הצדיק לעומת זאת מגיעה לנוכחות אלוהים ושם תשכון לנצח נצחים (לוקס טז, התגלות כ, דניאל יב, אל הפיליפים א).

סופה: (נ') סערה, רוח עזה, מזג אוויר סוער, גשמי זלעפות, ממטרים כבדים, רעמים וברקים.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

יסוד: (ז') כינון, ביסוס, התקנה, בנייה, הקמה, יצירה, הנחת אושיות, הנחת מסד.

יסוד-עולם: נשאר יציב ואיתן לנצח.

.

  1. כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם: כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו.
    אם תסמוך את ידיך על עצל למלא משימה חשובה, סופו שתחווה צער, אכזבה ונזק, כמו שחומץ מזיק לשיניים וכמו עשן לעיניים. [או – כאכזבת הטעם הרע של חומץ במקום יין טוב, וכמי שמבעיר אש במטרה ליהנות לאורה וחומה אך עשנה מכאיב את עיניו].

(מקרה הפוך- כה 13, תהילים סט 22).

חומץ: (ז') וינגר, נוזל חמוץ, מין חומצה.

עשן: (ז') גז, חלקיקי פחם, ענן, אובך, ערפל, קיטור, אד.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

.

  1. יִרְאַת יְהוָה תּוֹסִיף יָמִים; וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה.
    ירא אלוהים העושה טוב וסר מרע ימצא שלום ושלווה המתבטאים בחיים ארוכים (הכוונה שחייו ממשיכים בנוכחות אלוהים גם לאחר מותו בארץ). לעומתו, הרשע הדוחה את אלוהים ופועל בניגוד לרצונו יזכה לכך שאלוהים יקצר את שנות חייו על פני האדמה (במות הרשע נפשו הולכת למקום הייסורים בשאול ומחכה למשפט הסופי. נפש הרשע לעולם לא תזכה להיות בנוכחות אלוהים – לוקס טז, דניאל יב, התגלות כ). (ג 2, ט 11, יד 27, יט 23, איוב כב 16, תהילים לז 36-37, נה 23-24, קט 8).

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

קצור: (ז') עשיית דבר לקצר, הקטנה, כיווץ, קיפול, הפחתה, המעטה, סיכום, תמצית, תמצות, תקציר.

.

  1. תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה; וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
    תקוותם של הצדיקים, יראי אלוהים החיים על פי דברו באמונה ואהבה, היא לחוות את מימוש ישועתם – חיי נצח בחברת אלוהים המלאים בהלל ושירות קדוש. תקווה בטוחה זו ממלאת את לב הצדיק ומלווה אותו כל חייו עלי אדמות. לעומת זאת, תקוותם של הרשעים היא לספק את תאוותיהם. אלוהים דוחה את בקשותיהם והם יחד עם תקוותיהם יאבדו (יא 23, איוב ח 13, אסתר ז 10, תסל"א א 10, טיטוס ב 13).

תוחלת: (נ') ציפייה, המתנה, תקווה, ייחול, אמונה, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, ששון, משוש, חדווה, רינה, דיצה, גיל, עינוג, חגיגה, חג.

תקווה: (נ') ציפייה, תוחלת, ייחול, אמונה, כיסופים, משאת-נפש, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

אבד: (פ') הלך לאיבוד, נעלם, היה ואיננו, לא ניתן למוצאו, נעדר, תעה, סר מן הדרך, נשמד, נהרס.

.

  1. מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ יְהוָה; וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
    דרכי יהוה – תורת אלוהים ומצוותיו הן כוחו, מבטחו ומבצרו של האדם הישר. אלוהים מעניק את כוחו לילדיו החיים בדרך המפארת את שמו. לעומת זאת, הרשעים הממלאים את חייהם במעשים הנוגדים את תורת אלוהים, מחשיבים את דרכי אלוהים הישרות לאסון. כמו כן, ניתן להבין את החלק השני של הפסוק כאומר: אסון ופחד הינם מנת חלקם של הרשעים (ב 7, כא 15, שמות לג 13, נחום א 7, תהילים יח 31, כז 11, נט 3, יוח"א ד 4, אל האפסים ו 10-18).

מעוז: (ז') מבצר, מצודה, משלט, תעוז, בסיס, מקלט, מחסה, בונקר, מגן, סלע, צוק, חומה, קיר, עוז, עצמה, כוח.

תם: (ת'/ש"ע) שלם, תמים, ישר, טהור, זכאי, נקי.

מחיתה: שבר פתאום, אסון, פחד.

און: (ז) רשע, מרמה, עוול.

פועל-און: רשע, נבל.

.

  1. צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל-יִמּוֹט; וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ.
    צדיק ירא אלוהים החי על פי דבר אלוהים וסר מרע, יודע שאלוהים הוא העוגן של חייו השומר אותו יציב בעת קושי ומשבר. לעומת זאת, לרשעים לא יהיה קיום בארץ. הרשע המתכחש לאלוהים ופועל בניגוד לרצונו, יגלה עד מהרה שעוגן חייו מתפרק ונעלם בכל קושי וצרה שבאים לחייו. הרשע צפוי לגלות שבכל הקשור לחיי נצח במלכות אלוהים גם שם אין לו מקום (ב 21-22, י 25, יב 3, תהילים טז 8, לז 9-11, 29, קכה 1, מתי ז 24-27, התגלות כב 15).

"ורשעים לא ישכנו ארץ": רמז לעונש הגלות שאלוהים הביא על עמו כשאלו פנו מתורתו.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

בל: לא.

מט: (פ') לנוע, לזוע, להתנודד, להזדעזע, למעוד, להתמוטט, להחליק, לאבד יציבות, להתערער.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

לשכון: (פ') לגור, להתגורר, לדור, לחיות, להיות, לשהות, להימצא, להיות ממוקם, לשבת, להיות מונח.

.

  1. פִּי-צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה; וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת.
    הצדיק ירא אלוהים החי על פי דבר אלוהים וסר מרע, יאמר דברי חכמה שבכוחם לעודד, לעזור ולתמוך. אך לשונו של הרשע תניב שקרים וסילופים כדי להשיג את תאוותו הטמאה. אלוהים עתיד לעצור את מהלכיו באופן כה יעיל עד כי ניתן יהיה לחשוב שלשונו נכרתה (ב 12, י 13, תהילים לז 30, איגרת יעקב ג 6)

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

להניב: (פ') לתת תנובה, להביא יבול, לייצר, לתת תוצרת, לשאת רווח, לתת תוצאות, לתת פרי, להיות פורה.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

תהפוכות: שינויים, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.

להיכרת: (פ') להיגדע, להיקטע, להיגזם, להיחתך, להיחטב, לעבור כריתה.

.

  1. שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן; וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת.

צדיק ירא אלוהים החי על פי דבר אלוהים וסר מרע מדבר דברי טעם הראויים לכל אירוע ומועד. לעומתו, הרשע המתכחש לאלוהים ופועל בניגוד לרצונו, אינו מסוגל להתמודד עם האמת ולהתמיד בה. דבריו מאופיינים בחוסר יציבות, חוסר מוסר, חצאי אמת, רכילות, סילופים וניגודים (ב 12, קוהלת י 12, תהילים נט 8).

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

לדעת: (פ') להכיר, להבחין, להיות בקי, להיות מודע, להבין, לקלוט, לתפוס, לעמוד על.

ידעון-רצון: ערים לצורך ומבינים את נפש השומעים ולכן אומרים את הרצוי לומר.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

תהפוכות: שינויים, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.