משלי פרק י"ג
- בֵּן חָכָם מוּסַר אָב; וְלֵץ לֹא-שָׁמַע גְּעָרָה.
בן חכם שומע ומציית לדברי ההוראה והתוכחה של אביו. לעומתו, הלץ, הלועג לתורה ולמוסר, מתעלם מהערות בונות ומזלזל באזהרות (א 8, 22, ט 7-8, י 1, טו 20, בראשית כו, לד 25-31, ישעיה כח 14-15).
חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.
לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.
גערה: (נ') נזיפה, תוכחה, הערה, גינוי, ביזוי, חירוף, גידוף.
- מִפְּרִי פִי-אִישׁ יֹאכַל טוֹב; וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס.
איש המדבר בנועם דברי עידוד, נחמה וחכמה ועושה את הטוב (פיו וליבו שווים), נהנה מפרי דבריו ומעשיו. לעומתו, הנאתם ושאיפתם של אלו שאינם נאמנים, המשקרים ופועלים נגד הזולת, היא דרך האלימות. (ד 17, יב 14, כא 10, הושע י 13).
פרי: (ז') תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.
בוגד: (ת'/ש"ע) מועל, מפר אמון, בוגדני, קושר קשר, רמאי, מוליך שולל, עריק.
חמס: (פ') לשדוד, לבזוז, לגזול, לעשוק, לקחת בכוח, לבצע עושק, אלימות.
- נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ; פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה-לוֹ.
איש היודע לשתוק בשעת הצורך, הדובר צדק ומתרחק מרכילות, שומר עצמו מצרות מיותרות. לעומת זאת, איש המדבר ללא רסן וללא מחשבה מביא אסון על עצמו (י 19, יח 21, כא 23, מלכים א פרק ב 8, שמואל א יז 28-29, ישעיה נז 4, תהילים לט 2, יעקב ג).
לנצור: (פ') לנעול, לסגור בנצרה, לשמור, לנטור, להגן.
לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, לשים עין, להשגיח.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.
לפשוק: (פ') לפתוח לרווחה, לפעור.
- מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל; וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.
העצל חושק בדברים שיש לאדם חרוץ, אך אינו מוכן להתאמץ להשיגם בכוחות עצמו ולכן תמיד יהיה במחסור. החרוץ לעומתו משגשג בכל אשר יעשה, וידו משגת את שהוא צריך, מכיוון שיהיה מוכן תמיד להשקיע את כל שצריך כדי לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר (ו 6, 11, י 4, יא 25, כא 25-26).
להתאוות: (פ') לרצות, לחפוץ, לחשוק, להשתוקק, לחמוד, לשאוף, לערוג, להתגעגע.
אין: (ז') כלום, מאומה, אפס, שום דבר, לא כלום, חידלון, לריק.
עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.
חרוץ: (ת') שקדן, מתמיד, מסור, משקיען, מתעמק, מעמיק, מקדיש ללימודיו.
מדושן: (ת') שמן, שבע, שבע נחת, מלא עונג, מרוצה, מאושר, נהנה.
- דְּבַר-שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק; וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר.
הצדיק שונא את השקר על כל צורותיו. לעומתו הרשע מחשיב את השקר והמרמה לכלים יעילים ונחוצים וכך מביא על עצמו בושה וחרפה (י 5, יט 26, תהילים קיט 104, 128, 163, אל הקולוסים ג 9-10, תסל"א ה 22).
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
להבאיש: (פ') להמאיס, להשניא, להסריח, להצחין, להבחיל.
להחפיר: (פ') לבייש, להעטות חרפה, להעטות כלימה, להמיט קלון, לבייש את עצמו.
- צְדָקָה תִּצֹּר תָּם-דָּרֶךְ; וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת.
אדם אשר שם מבטחו באלוהים, מאמץ את מידות הצדק, האמת והטוהר של אלוהים (כפי שכתובים בכתבי הקודש) יישמר מללכת או ליפול בדרך החטא. הצדקה שומרת על הצדיק ללכת בדרך הצדק.
לעומת זאת הרשעה, מעקמת ומעוותת את הצדק כך שהיא מביאה לידי חטא. אלו המאמצים את הרשעה סופם שיפלו בחטאיהם. (ב 21-22, י 9, יא 3, 5, כא 12, תהילים כה 21, קא 2, 6).
צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים. חסידות (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה").
לנצור: (פ') לנעול, לסגור בנצרה, לשמור, לנטור, להגן.
תם-דרך: מושג מופשט להליכה בדרך הישר והטוב.
רשע: (ז') רשעות, עוול, רוע, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע.
סילוף: (ז') עיוות, עיקום, עיווי, סירוס, שקר, זיוף, רמאות, הונאה, חטא, עוון, פשע, סטייה.
חטא: (ז') פשע, עבירה, מעשה נבלה, דבר אסור, עוון, הפרת חוק, אשמה.
- יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל; מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.
טבעם של חוטאים לנהוג ברמאות. ישנו העני שמתחזה לעשיר, וישנו העשיר שמתחזה לחסר כל (למען יפטר מחובות האזרח בחברה) שניהם פסולים כי אלוהים חפץ בעניו הדובר אמת (יא 24, יב 9, יד 8, מתי ה 3-12, לוקס יב 20-21, קור"ב ו 10).
עשיר: (ת'/ש"ע) אמיד, בעל הון, שנכסיו רבים, בעל רכוש, שופע, מגוון, מלא, מהודר, מפואר.
אין-כל: חסר כל, אין לו דבר.
להתרושש: (פ') להיעשות עני, לרדת מנכסיו, לאבד את כל הונו, להגיע עד פת לחם, להיהפך לחסר כל.
הון: רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, כספים, אוצר הכסף, שווה כסף.
- כֹּפֶר נֶפֶשׁ-אִישׁ עָשְׁרוֹ; וְרָשׁ לֹא-שָׁמַע גְּעָרָה.
העושר יוכל לשמש לבעליו כופר נפש בשעת סכנה. לעומתו העני, אינו חושש מפני איומים והפחדות מכיוון שאין לו כלום – לא יאיימו עליו כדי שיפדה עצמו בממון (י 15, יא 28, יג 1, ירמיה מא 8, קוהלת ה 12).
כופר: (ז') פדיון, גאולה, פדות, תחליף, תמורה, ערבות.
עושר: (ז') הון, רכוש, קניין, כסף רב, בעלות על נכסים, שפע, רוב.
רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל.
גערה: (נ') נזיפה, תוכחה, הערה, גינוי, ביזוי, חירוף, גידוף.
- אוֹר-צַדִּיקִים יִשְׂמָח; וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.
האור והנר הם משל ליופי וכבוד. לפיכך, אלוהים מעורב ופועל בחיי הצדיקים ומעניק להם עידוד, נחמה וחכמה. מסיבה זו, חייו של הצדיק מלאים בשמחה המתבטאת גם בהבעת פניו המאירה.
לעומת זאת, ברכת אלוהים אינה על הרשעים והצלחתם זמנית. בשלב מסוים יתברר לכל כי פעלו בפשע וכל כבודם יסור, כל רווחיהם יהיו חסרי טעם. אל תקנא בהצלחת רשעים (כ 20, כד 20, איוב ג 20, יח 5-6, כא 17, ישעיה מג 17, תהילים נו 14, צז 11).
אור: (ז') זיו, זוהר, נוגה, טוב, אושר, בהירות, אות.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
נר: בפסוק הנוכחי המשמעות מקבילה לאור.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
דעיכה: (נ') כבייה, הבהובים אחרונים, היחלשות, גוויעה, התנוונות, גסיסה, פרפור.
- רַק-בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה; וְאֶת-נוֹעָצִים חָכְמָה.
תוצאת העזות והחוצפה (גאווה ואנוכיות) היא ריב. ואילו אצל הענווים השומעים איש לעצת רעהו ומתיעצים עם אחרים, יש חכמה ומנוחת נפש (יא 2, יב 15, קוהלת ט 17, ישעיה נח 4, שמות ב 13, כא 22).
זדון: (ז') רשעות, רשע, עזות, שנאה, איבה, משטמה, בכוונה, לא בשגגה.
מצה: קטטה, הכאה.
להיוועץ: (פ') להתייעץ, לשאול בעצת-, לבקש ייעוץ, להחליף דעות, לקיים התייעצות, לבקש הנחיה, להיעזר.
חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.
- הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט; וְקֹבֵץ עַל-יָד יַרְבֶּה.
הון שנאסף מרוח, כלומר, במרמה, שקר, ספסרות, ילך וימעט עד שיכלה כולו. אין תכלית מבורכת לעושר הזה. לעומת זאת, איש האוסף את עושרו ביגע, אמת ויושר, ירבה הונו (כ 21, י 2, שמואל-ב פרק טז 4, יט 29, יהשוע יד 6-14, תהילים סב 10).
הבל: (ז') שקר, כזב, שטויות, פתפותי ביצים, קשקשנות, דברים בטלים, הגזמה, גאווה, הפלגה, ניפוח, יהירות.
למעוט: (פ') להתמעט, לקטון, לפחות, להצטמצם, לרדת, להידלדל, להיחלש, להיעשות מועט יותר.
לקבץ: (פ') לאסוף, ללקט, לצבור, לאגור, לאגד, לצרף.
הרבה: (תה"פ) כמות גדולה, מספר רב, המון, רוב, רבים, ריבוי, חלק גדול, שיעור ענק, מאוד, למכביר.
- תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה-לֵב; וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.
כשתקוותו הממושכת של אדם נדחית מיום ליום או מתרסקת לרסיסים, הדבר גורם למפח נפש כה רב שעלול לגרום למחלת לב. לעומת זאת, שאיפה מתגשמת מביאה שמחה ורענון נפש (ג 18, י 28, יא 30, יג 19, בראשית ל 1, יהשוע כא 43, תהילים עח 29).
תוחלת: (נ') ציפייה, המתנה, תקווה, ייחול, אמונה, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.
ממושך: (ת') מתארך, ארוך, לאורך זמן רב, נמשך הרבה, מתמשך, נסחב, נגרר, מוגזם, מופרז.
עץ-חיים: מקור חיים.
תאווה באה: תשוקת נפש המתגשמת.
- בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ; וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.
המזלזל בדבר ה' ומצוותיו, הוא יימצא אשם, חייב ויינזק. לעומתו המאמין באלוהים הלומד את דברו ומיישם את מצוותיו באמונה ואהבה, ה' ישלם לו לפי מעשהו (במדבר יד 41, התגלות כ 11-15, לוקס טז, קור"ב ה 10).
לבוז: (פ') לזלזל, לא לכבד, להתייחס בבוז, להקל ראש.
יחבל לו: מתמשכן, בעל חוב המחויב לשלמו.
ירא: (ת') מכבד, מוקיר, מעריץ.
מצווה: (נ') ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, נוהג, מעשה טוב, צדקה.
ישולם: יקבל שכרו.
- תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים, לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.
אדם המאומן ומוכשר על ידי מורה חכם ילמד לעשות את הטוב וירחק מרע. בעשותו כמצוות מורהו החכם, האיש יסור מדרך הרע אשר בה טמונים כל הרעות והצרות בחיים, יתמיד בדרך אלוהים וימצא בה חיים מלאים בעולם הזה, וחיי נצח בעולם הבא (ה 22, ז 23, י 11, יד 27, טז 22, כב 5, תהילים צא 3).
תורה: (נ') חמשת החומשים, צו, חוק, הלכה, שיטה, תיאוריה, תוכן, כל הקשור בנושא, עקרונות, עיקר.
חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
מקור: (ז') מוצא, ראשית, שורש, מחצבת, מולדת, משאב, מעיין, עין, נביעה.
לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, לזוז.
מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.
- שֵׂכֶל-טוֹב יִתֶּן-חֵן; וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן.
התנהגות נעימה, מנומסת, מכובדת וישרה של אדם מעניקה לו חן בעיני כל.
לעומת זאת, הבלתי נאמנים פועלים בדרך הרשע. הם פועלים בכוח, עיקשות, בעזות וגסות (ג 4, ח 35, תהילים קיא 10).
שכל-טוב: נימוס, ענווה, דרך ארץ, יחס כבוד ונעימות לזולת.
חן: (ז') יופי, נועם, נוי, נעימות, חביבות, ייפוי, חינניות, נחמדות, סימפטיות.
בוגד: (ת'/ש"ע) מועל, מפר אמון, בוגדני, קושר קשר, רמאי, מוליך שולל.
איתן: (ש"ע) חזק, חסון, מוצק, עז, תקיף, נוקשה, בעל עצמה, כוח אדיר.
- כָּל-עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת; וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.
כל פיקח יעשה את מעשיו בשיקול הדעת ובאופן מועיל. הכסיל לעומת זאת יציג לעיני כל את תוכניותיו הלא בשלות וחסרות ההיגיון. הטיפש חושף את טיפשותו (יב 23, טו 2, במדבר טז).
ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.
דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, מחשבה, סברה, עמדה.
כסיל: טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.
לפרוש: (פ') לפרוס, למתוח, לשים, לגולל, להציג, לגלות.
איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.
- מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע; וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא.
שליח שאינו נאמן לשולחו, ז"א, שאינו ממלא את שליחותו כראוי, יביא על עצמו רעה ומפח נפש לשולחו.
לעומתו, שליח נאמן ימלא את משימתו כראוי ויביא תועלת ונעימות לשולחו ולעצמו (כה 13, קור"ב ה 20).
מלאך: (ת'/ש"ע) שרף, כרוב, שליח, ציר, רץ, נציג, מודיע, מבשר, כרוז, מעביר, מקשר.
ליפול: (פ') להיכשל, לא להחזיק מעמד, להיות מנוצח, לנחול מפלה, להתמוטט, להיכבש, להילכד, להיכנע.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
ציר: (ז') שליח, נציג, מייצג, סוכן, בא-כוח, שליח-ציבור, נבחר, קונסול, שגריר, דיפלומט.
אמון: (ת') מהימן, שניתן לסמוך עליו, מיומן, אמין, מאומן, מאמץ, אומן.
מרפא: (ז') ריפוי, תרופה, החלמה, הבראה, סילוק מחלה, מזור.
- רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר; וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד.
המסיר מעל עצמו את עול המוסר סופו שהוא נוחל עניות ובושה (בעיקר במובן הרוחני). לעומתו, אדם השומע לדברי תוכחה וביקורת בענווה ומתקן דרכיו, ייחשב לחביב בעיני אלוהים ומכובד בעיני הזולת, גם אם הוא אינו עשיר (ה 10-12, ג 16-18, ח 35, י 17, טו 5, 31-32).
רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.
קלון: (ז') כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות.
פורע-מוסר: מתפרע, משולח-רסן, מפר חוק וסדר.
תוכחה: (נ') הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה, הטלת דופי, ביזוי, האשמה, חירוף, גידוף.
- תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ; וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.
שאיפה ותקווה שהתממשו הם תענוג לנפש. בנוגע לכסילים, ההתרחקות מן הרע היא בעיניהם דבר מתועב כי רק בדרך הרע הם מגשימים את תאוותיהם (כט 27, ה 12).
תאווה: (נ') תשוקה, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה.
ערב: (ת') נעים, נוח, רצוי, נחמד, מהנה, משביע רצון, טעים, מתוק.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום.
תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב.
כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.
לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, לזוז.
- הלוך (הוֹלֵךְ) אֶת-חֲכָמִים וחכם (יֶחְכָּם); וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.
המתחבר אל חכמים הניזונים מדבר אלוהים וחיים על פיו, סופו שגם הוא יחכם ויוכל להדריך אחרים בחכמה. אבל המתרועע ומתחבר עם כסילים המתענגים על כל מה שמתועב בעיני ה', סופו שיפגע כמוהם (א 10, 18, ב 12, 20, יב 26, טז 29, כב 24-25, כג 20, כח 7, 19, תהילים א, קור"א טו 33).
חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.
רועה-כסילים: מתרעה, מתחבר כידיד לכסילים.
ירוע: ישבר.
- חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה; וְאֶת-צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם-טוֹב.
תוצאת הרע (העונש) תרדוף תמיד אחר החוטאים שהתמכרו לחטא ותשיגם. לעומתם אלוהים נותן גמול טוב לצדיקים – לאלו שמסרו חייהם כקורבן חי, רצוי וקדוש בידיו, המאמינים בו ומאמצים את כל עצתו בחייהם (תהילים לב 10, ישעיה מז 11, אל הרומים יב 1-2).
חוטא: (ת'/ש"ע) פושע, עבריין, רשע, עושה רע, קרימינל, מפר חוק, אשם, בן-בלייעל.
רדוף: (ת') נרדף ע"י, בהול, ניצוד, נרדף.
רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
תשלום: (ז') שילומים, פיצוי, גמול, תגמול, מתן המגיע, תמורה.
- טוֹב, יַנְחִיל בְּנֵי-בָנִים; וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא.
איש שעשה עושר ביושר ובחריצות כפיים, יניח את הונו בירושה לבניו ולבני בניו אחרי מותו. העושר של החוטא יאבד לו וסופו שיפול בידי הצדיק (כח 8, איוב כז 16-17, קוהלת ב 18-21).
להנחיל: (פ') להקנות, להעביר, להאציל, לתת, להעניק, ללמד, להוריש, לצוות ל-, לגרום, לחולל, להביא ל-, להסב.
צפון: (ת') טמון, נסתר, חבוי, מוחבא.
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
חיל: (ז') כוח, גבורה, עוז, עזות, אומץ, הצלחה.
חוטא: (ת'/ש"ע) פושע, עבריין, רשע, עושה רע, קרימינל, מפר חוק, אשם, בן-בלייעל.
- רָב-אֹכֶל נִיר רָאשִׁים; וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.
הרבה תבואה יש בשדה העניים הנעבד בחריצות. ז"א, גם לעני יהיה מאכל רב אם יעבוד את האדמה כראוי. אבל מי שאינו עובד בחריצות, ז"א לא עבד את אדמתו כראוי – כמשפט, אבוד.
גם פסוק זה מעודד חריצות ומוכיח עצלות (ירמיה ד 3).
ניר: תלם בחרישה הראשונה לשם הכשרת השטח לזריעה (ירמיה ד 3).
רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.
להיספות: (פ') לשבוק חיים, להיהרג, לכלות, להישמד, למות, לעבור מהעולם, להיקטל, להישחט, להירצח, להיטבח.
משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.
- חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
אב המונע חינוך, משמעת ועונש כשצריך מבנו, כמוהו כאב השונא את בנו. חוסר משמעת ומוסר יגרמו לבן ללכת בדרך הרעה שתביא עליו צרה ובושה לו ולהוריו.
מי שאוהב את בנו באמת, מקדים ומייסרו – מלמדו לדעת ומשמעת בעודו צעיר וקטן לפני שיתרגל למעשים רעים, למען ייטב לו באחריתו (כב 6, 15, ג 12, כג 13-14, כט 15-16, אל העברים יב 7, שמואל-א פרק ג 13-14, בראשית יח 19).
לחשוך: (פ') למנוע מ-, לא לתת, לעצור, לחוס, לחסוך, לקמץ.
שבט: (ז') מקל, ענף דק, מטה, שוט, שרביט.
שחרו מוסר: מחנכו בעודו נער צעיר.
מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.
- צַדִּיק, אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ; וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.
הצדיק אוכל כדי הצורך להשביע את רצונו, שמח ומסתפק בחלקו ואינו חומד הון אחרים.
לא כן הרשעים, הם אוכלים בכדי למלא את תאוותם, וזו אין לה גבול ועל כן בטנם כמחוסרה תמיד (ג 10, י 3, ישעיה נו 11, תהילים לד 10-11, פד 12, קג 5, קלב 15).
צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש
שובע: (ז') הרגשת מלאות, אכילה די הצורך, גדישה, העמסת אוכל, דחיסת מזון, שביעות.
נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום.
בטן: (נ') כרס, קיבה.
רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.
חיסרון: (ז') ליקוי, מגרעת, פגם, פגע, מום, לקות, פסול, קלקול, חוסר, מחסור, גירעון, היעדר.