מלאכי פרק א'

מלאכי פרק א'

ספר מלאכי – פרק א פסוקים 1-14

מבוא:

מי הוא מלאכי?

האם זהו שמו של הכותב[1] או ציון תפקידו של הנביא – "שליח האלוהים"?

הדעות חלוקות:

• בתרגום יונתן בן עוזיאל (לארמית) נאמר ש"מלאכי" מתייחס לעזרא. דעה זו הייתה נפוצה בקרב יהודי ארץ ישראל בעת העתיקה.
• בתרגום השבעים מפרשים את השם "מלאכי" כתואר של כבוד שניתן לאנשי אלוהים ולנביאים.[2]

מתי חי מלאכי?

הנביא כותב על עבודת הכוהנים בבית המקדש. מכאן שהוא חי בתקופה שלאחר החזרה מגלות בבל ולאחר בניית בית שני.[3]

מדבריו אנו למדים כי:

א. השלטון הפוליטי בארץ היה נתון בידי פחה ולא בידי נחמיה, והשלטון הדתי היה נתון בידי הכוהנים (א' 6, 8).

ב. מלאכי דורש להביא את המעשר לבית האוצר: זאת לפי תקנתו הראשונה של נחמיה שנקבעה עם גמר בניית החומה (מלאכי ג' 10, נחמיה י' 33-40).

ג. הוא מתלונן על העם המתרשל בנתינת המעשר. תלונה זהה אנו שומעים מפי נחמיה לאחר ששב מפרס וראה שתקנותיו ביחס למקדש לא קוימו. מכאן ניתן להסיק שמלאכי פעל והתנבא בימי שהותו של נחמיה בפרס. שלוש עשרה שנים לאחר עליית נחמיה לירושלים, או לאחר מותו (438 לפנה"ס בערך).[4]

המסר של מלאכי

מלאכי מותח ביקורת על הכוהנים והעם שמזלזלים בכבודו של אלוהים.

הטענה הראשונית של אלוהים היא נגד הלוויים שאינם ממלאים את ייעודם כמופת רוחני לעם של אלוהים. מילוי המצוות על ידם הנו מעטה חיצוני של דתיות, אך ליבם ריק מאהבת אלוהים.

העם מכנה את אלוהים 'אבא', אך אינו מכבדו ככזה.[5]

הכוהנים מקריבים קורבנות פגומים, ובני העם מרמים במעשרותיהם (ראה גם ישעיה א' 10-20).

הנביא מביע את אכזבתו של אלוהים מהם בכך שאמר: עדיף שתסגרו את המקדש ותפסיקו כל פעולה בו מאשר שתמשיכו לחלל את שם אלוהים בביתו.

דברי הנביא מלאכי חייבים להדהד במוחנו גם היום.

עד כמה שהדבר מצער, ישנן קהילות אשר בהן שם אלוהים מחולל. הן טוענות לאמונה בישוע, אך אינן מאמינות שישוע הוא הוויה אלוהית לכל דבר ועניין ואף מתכחשים לקיום השילוש (אלוהים אחד אשר בו שלוש הוויות שוות ערך). אותן קהילות נכנעות לסמכות רבנית ואינן מבינות שהלימוד הרבני אינו מוביל לישועה.

אילו הנביא מלאכי היה חי בימינו, הוא היה אומר: עדיף שקהילות אלו היו נסגרות מאשר שימשיכו לפעול ולחלל את שם האדון.

הנביא מציין שהנאמנות בנישואין נמצאת בשפל המדרגה, וכפי שבני העם בוגדים ומזלזלים באלוהים, כך הם בוגדים ומזלזלים בתא המשפחתי (מלאכי ב' 13-16; עזרא פרקים ט' ו-י'). ריחוקם ממנו מתבטא גם ביחס של ניצול כלפי הגר, היתום, האלמנה והשכיר הנעשק.

במילים פשוטות ובוטות, עם ישראל סוטה מתנאי הברית עם אלוהים בסיני. מצב שכזה נחשב למצב מסוכן ביותר שכן משפט אלוהים עלול לבוא על החוטאים בכל רגע ובפתאומיות (ראה דברים כ"ז-כ"ח, מלאכי ב' 2, ג' 1).

לאורך פרקים א' ו-ב' הנביא מפרט את חטאיי העם נגד אלוהים.

בעקבות עדותם הכושלת של הכוהנים, סטו בני ישראל מתורת אלוהים, גירשו את נשותיהם, אשת נעוריהם, לטובת נשים נוכריות עובדות אלילים (ב' 11).

הפסוק אומנם מתייחס לבגידה רוחנית אך אין לשלול התייחסות מילולית לבגידה בתא המשפחתי, בה גברים מישראל נאפו ואף נישאו לנשים נוכריות עובדות אלילים.[6]

הנביא מבהיר בדבריו שבגידה רוחנית בסופו של דבר תחלחל לתא המשפחתי ותהרוס גם אותו. בגידה רוחנית מובילה בקלות רבה יותר לבגידה בתא המשפחתי.

מדוע? כי יראת אלוהים המהווה הוכחה לנוכחות רוח אלוהים בחיינו היא השומרת אותנו הולכים בצדקה וטוהר.

כי המצוות ואהבת את יהוה אלוהיך ואהבת לרעך כמוך הן עסקת חבילה. בהפרה של האחת מופרת השנייה. כאשר זונחים את אלוהים, זונחים את מקור הכוח לאהוב איש את רעהו.

בעקבות בגידתם הרוחנית והמשפחתית, אמר אלוהים כי אינו מוכן לקבל את מנחותיהם, אינו מוכן לשמוע לתחינות פושעים אשר לא סרו מחטאם.

אלוהים הביע את דעתו בנוגע לגירושין במשפט קצר ומאוד נחרץ: "כי שנא שלח אמר ה'.." (פסוק 16).

אין זה משנה מאילו סיבות זוגות מפרים את ברית הנישואין, כל הפסקת נישואין הינה דבר שאלוהים שונא. אלוהים רואה את הנישואין כברית נצחית ולא כחוזה זמני (מתי י"ט 8-9).

בסוף פרק ב' אלוהים נותן עצה הכוללת בתוכה את תכלית המצוות: "ונשמרתם ברוחכם ואל תבגוד באשת נעוריך" (פסוקים 15-16.(

משמע: אהוב את יהוה ואהבת לרעך כמוך.

הערה:

הדגש על הנאמנות לברית הנישואין משליכה על הנאמנות לברית עם אלוהים. אם אינך נאמן לבן בריתך שאתה רואה בעיניך, איך תהיה נאמן לבין ברית שאינך רואה?

בני ישראל נמצאים במצב מיוחד.

הם באו מגלות, עברו התעוררות רוחנית בתקופת עזרה ונחמיה (כ־ 20 שנה מוקדם יותר) והנה ברכות אלוהים לא נפלו עליהם למכביר. אלוהים הבטיח להם אינספור ברכות אם ישמרו את מצוותיו ועדיין הם מחכים לברכות.

במקום שגשוג וחופש, הם עדיין נשלטים על ידי אימפריה עובדת אלילים. והנה אותם עובדי אלילים מתחזקים ומשגשגים.[7]

על פי הכתוב בפרק ב בפסוק 17 ניתן להבין שבני ישראל כבר החלו מאשימים את אלוהים בחוסר יושרה וחוסר צדק.

"הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ? בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל-עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט?.

מהן ההאשמות נגד אלוהים?[8]

1. עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך. עובדה: הם משגשגים…
2. איה אלוהי המשפט? הרי אם היה אלוהים באמת, הוא כבר היה מעניש ומכה את החוטאים…

על פי יחסם של בני ישראל ניתן להסיק שהם העמידו את אלוהים במבחן במקום לשרתו כעבדיו.

ההאשמות שלהם נגד אלוהים הוכיחו עד כמה הם מתחסדים ואינם מכירים את אלוהי אברהם יצחק ויעקב.

לאורך כל ההיסטוריה היו מאמינים שהתמודדו עם הבעיה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

למרות הקושי של התבוננות ברשע המצליח, אותם מאמינים שמו מבטחם באלוהים מפני שהכירו אותו כאלוהי משפט צדק וידעו שהצדק יצא לאור בסופו של דבר (תהילים ע"ג 11-20, חבקוק ב' 3 ו־ ג' 2-9).

למרות הדילמה, אותם מאמינים לא הטילו דופי במשפט הצדק ובטוהר אלוהים ובכל הזדמנות הם ברכו את שמו.

גם היום אנו שואלים את אותה השאלה, ואיך אלוהים עונה עליה?

מתי ה' 43-48. אלוהים מוריד את הגשם על צדיקים ורשעים ומזריח את שמשו על פושעים וצדיקים.

מדוע?

אלוהים מראה בדרך זו את גודל אהבתו וחסדו ומלמד אותנו לאהוב ולהתפלל בעד אויבנו.

אלוהים לא אוהב את מעשי הרשע, אך גם לרשעים הוא נותן הזדמנות לחזור בתשובה, כל עוד הם חיים…

בני ישראל התעלמו מחסד ואהבת אלוהים לבני האדם, ופרשו את חסדו, סבלנותו ורחמיו של אלוהים כמוסר ירוד ואופי מושחת. יש אפילו שפקפקו בקיומו…"איה אלוהי המשפט?"

תשובת אלוהים מפי הנביא לא איחרה לבוא:

1. 1. פרק ב' 17 דבריכם מעייפים ומטרידים אותי ־ מכאן, אין אמת וטוהר מאחורי ההאשמות. אתם מתחסדים. אתם חוטאים ועוד מעזים להאשים אותי בחוסר טוהר.
2. 2. פרק ג' 1-5 משפט הצדק של אלוהים בוא יבוא וזאת על פי לוח הזמנים של אלוהים.

הנושאים שבהם דן הנביא מלאכי בספר הם:

1. אהבתו הנצחית של אלוהים עבור עמו.
2. שחיתות הכהונה.
3. נישואיי תערובת וגירושין.
4. אזהרה מיום הדין של אלוהים
5. זלזול בהקרבה עבור אלוהים (מעשר).
6. התקווה לטיהור רוחני של שארית ישראל

למרות שהנושא נשמע כל כך נדוש, (חיזרו בתשובה…) מלאכי פונה לכוהנים ולעם בדרך ייחודית העושה את בשורתו לספר מרתק.

חלוקת פרק א:

1. אלוהים טוען נגד ישראל ביד הנביא מלאכי (2א-1)
2. אלוהים מוכיח את אהבתו לעמו ישראל (2ב-5)
3. גערת יהוה בכוהנים המבזים את תורתו ושמו (6-14)

א. איה כבודי? (7-10)

ב. לימדו מהגויים מהי יראת אלוהים (11-14)

1. אלוהים טוען נגד ישראל ביד הנביא מלאכי (2א-1)
2. "משא דבר-יהוה אל- ישראל ביד מלאכי: אהבתי אתכם אמר ה', ואמרתם: במה אהבתנו?"

המילה "משא" מתארת דבר כבד, עול, טענה נגד מישהו.

מכיוון שהנביא לא נשא מטען אבנים או סחורה כבדה מאלוהים, הרי שהכתוב מתייחס למטען גדוש של דברי תוכחה (ביקורת) שיש לאלוהים לומר לעם.

מה עשה עם ישראל נגד אלוהים שגרם לאלוהים לבוא במשא של דברי תוכחה?

פסוק 2א' מעניק את התשובה.

"אהבתי אתכם אמר ה', ואמרתם: במה אהבתנו?"

הנביא פונה אל העם ואומר להם: "אלוהים אוהב אתכם."

העם מביט אל הנביא ובפנים משתאות הם עונים:

"באמת?"

"מה עשה ועושה אלוהים כדי להוכיח שהוא אוהב אותנו?"

רבותיי, תזכרו שאת התשובה הזו עונה העם הנבחר שראה את נסיו של אלוהים במשך אלפי שנים ולא איזה שבט נידח באפריקה.

העובדה שהעם מתפלא ודורש הוכחות לאהבת אלוהים רק מוכיחה שהם כבר הרבה שנים לא טרחו לקרא ולהגות בתורה שהייתה מונחת לפניהם.

פסוקים המתארים את אהבתו הנצחית של אלוהים כבר הרבה שנים נשכחו מהלקסיקון שלהם. להלן דוגמאות:
דברים ד' פסוק 37: "ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו, ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים".

פרק ז' פסוק 8: "כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים."
ופרק כ"ג פסוקים 5-6: "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך. ולא אבה יהוה אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך יהוה אלוהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך יהוה אלוהיך."

התשובה של העם ציינה את גודל הריחוק שנוצר ביניהם לאלוהים.

האם הריחוק היה רב? ובכן, אם הנביא היה צריך להביא משא של דברים, אז ככל הנראה העם באמת זנח את תורת אלוהים כבר זמן רב.
הריחוק בין העם לאלוהים גרם לכל כך הרבה מעשים רעים בקנה מידה לאומי, ובמהלך השיעורים הבאים אנו נלמד מה עולל העם במעשיו נגד אלוהים.

2. אלוהים מוכיח את אהבתו לעמו ישראל (2ב-5)
3. ². "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ? הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב ³. וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.  ⁴. כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם: רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת; כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם יְהוָה עַד-עוֹלָם. ⁵. וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ: יִגְדַּל יְהוָה מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל."

מתברר שעם ישראל עיוור לביטויי האהבה של אלוהים כלפיו.

מבחינתם של עם ישראל, אינם מזהים בחייהם שאלוהים אכן אוהב אותם ונאמן להבטחות שהבטיח להם. כל כך כואב לראות שעם ישראל מתעלם מעצם העובדה שאלוהים שמר אותם במהלך שנות הגלות בבבל והחזירם לארץ מולדתם כפי שהבטיח (ירמיה כ"ט). חזרה מגלות לארץ המקור לא חווה אף עם אחר.
אחרי הכל, גם הסילוק לגלות היווה הוכחה לנאמנות אלוהים ואהבתו, כי בני ישראל הפרו את תנאי הברית עם אלוהים שעשו עימו בסיני וחוו את תוצאת העונש המובטח. (דברים כ"ח).

בפסוקים 2ב-5 אלוהים מוכיח את אהבתו כלפי עמו ישראל באופן בו הם מופלים לטובה יחסית לאחיהם האדומים בני עשיו אחי יעקב.

אלוהים אומר דבר שכזה, ראו: הנה, הרי עשיו הינו האח של יעקב. ולמרות שהם אחים תאומים אשר יצאו מרחם אחד, אני אוהב את יעקב ושונא את עשיו.
כשאנשים שומעים שאלוהים שונא מישהו אז מיד האוזניים מורמות, שהרי איך יתכן שאלוהים ישנא אדם ואף את צאצאיו?
במקרה של עשיו מדובר בשנאת מעשיו.

עשיו היה זה אשר זנח את תורת אביו ובחר את נשותיו מעמים נוכריים. (בראשית ל"ו, עשיו נשא נשים מהעם החיתי והחיווי). באיגרת אל העברים בברית החדשה עשיו מכונה חסר קדושה, זונה, אדם אשר בז למעמד הבכורה. (אל העברים י"ב פסוק 16)

באיגרת אל הרומיים ט' פסוקים 10-15 שאול השליח מציין שכבר מרחם רבקה אלוהים בחר את יעקב מתוך ידיעת מעשיו של עשיו.

ובכן, ואיך אלוהים מוכיח שהוא באמת אוהב את עם ישראל באופן מיוחד?

פסוק 3ב' עד סוף פסוק 5.

הביטו מעבר לגבולכם וראו.

ארץ אדום השוכנת ממזרח וכל תושביהם צאצאי עשיו נמצאת בתוך אזור שחון וצחיח.

בכל פעם שהם מנסים לשפר ולבנות, אני הורס את תפארתם ומחזיר את ארצם למצב של שממה וחרבה.

מדוע?

מכיוון שההיסטוריה של אדום רצופה בשנאה כלפי ישראל.

האדומים סרבו לאפשר לבני ישראל לחצות את ארצם בדרך לכנען.

רבים ממלכי ישראל הצטרכו להילחם נגד אדום בגלל עוינותם לישראל. האדומים לא עזרו ליהודה כאשר פולשים עלו עליה. אדום צהלה בנפול יהודה. אדום בזזה שלל מירושלים לאחר חורבנה. אדום מנעה מפליטים יהודים לברוח משוביהם. אדום תפסה פליטים יהודים ומסרה אותם לשוביהם (ספר עובדיה, יחזקאל ל"ה ותהילים קל"ז).

אלוהים הוכיח את אהבתו לישראל בכך שמשפטו הנחרץ הגיע על אלו אשר העזו לפגוע בבבת עיניו (זכריה ב').

אלוהים הוכיח את אהבתו ונאמנותו להבטחתו בכך שקילל את אלו שקיללו את ישראל.
אלוהים הוכיח את אהבתו ונאמנותו בכך שהוא נשאר נאמן להבטחות בברית אברהם בבראשית י"ב 1-3.

העובדה שהאדומים עומדים בשיממונם כל כך הרבה שנים רק הוכיחו לעם ישראל שאהבת אלוהים אינה דועכת. מה שדועך כל העת זו הנאמנות של עם ישראל לאלוהים.

למרות העדות הברורה של אהבת אלוהים שעמדה לנגד עיניהם, עם ישראל התעלם מאהבת אלוהים.

יישום ולקחים:

לעיתים גם אנו יכולים להרגיש מרוחקים מאלוהים ולא נאהבים. לעיתים קשיי החיים גורמים לנו להסיק שנשכחנו וננטשנו על ידי אלוהים.

בעת שכזו עלינו לשנן את אמיתות דבר אלוהים…

• אלוהים שוכן בתוך גוף ילדיו ולכן לעולם לא ייטוש אותנו או יפר את הבטחותיו לנו (קור"א ג 16-17; אל האפסים א 13-14).
• שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (אל הרומים ח 31-38).

על מנת להתגבר על רגש מטעה, עלינו לעשות את הדברים הבאים:

1. לשנן את הכתוב בדבר אלוהים ולבקש כוח בתפילה להפנים שדבר אלוהים ריבוני ועליון לכל רגש.
2. לחלוק עם מאמינים בוגרים את הרגשתי ולהתחזק בדברי עידוד ונחמה.
3. להביט לעבר העבר ולרענן בזיכרונך את מעשי האהבה וביטויי אהבת אלוהים בחייך בעבר. רשום במחברת תפילה את בקשותיך לאורך השנים ובצמוד את התאריך בו אלוהים ענה לתפילותיך. בעת הרגשה שנזנחת, קרא את הכתוב במחברת התפילה והתעודד שאלוהים לא שוכח את ילדיו האהובים.

בפסוק 5 אלוהים מבטיח שעוד יבוא היום שגדולתו תיוודע מעבר לגבולות הארץ.

מכיוון שהטקסט מתייחס לגילוי אהבת אלוהים, הרי שיום יבוא וכל העמים יהיו מודעים לגודל אהבת אלוהים.

ובכן, מי הוציא לפועל את גודל אהבת אלוהים?

בברכה שנתן אלוהים לאברהם הוא אמר לו שמזרעו יבורכו כל העמים (בראשית י"ב 3 ואיגרת שאול אל הגלטים פרק ג' פסוקים 8 ו ־ 16).

היחיד אשר דרכו מבורכים בני אדם מכל העמים בתבל הוא המשיח. "והנה ההבטחות נאמרו לאברהם ולזרעו. לא נאמר לזרעיך, כמו על רבים, אלא "לזרעך", כמו על יחיד, והוא המשיח."

שימו לב!

בעוד פסוק 5 מבטיח שבעתיד שם אלוהים יגדל מעבר לגבולות ישראל, בפסוקים 11 ו-14 אלוהים מציין שבאותה עת בה הוא מבקר את התנהגותם של בני ישראל על סטייתם מתורת אלוהים, כישלונם באמונה, גויים ברחבי העולם יראים את שמו של אלוהים ומכבדים אותו כראוי לו.

איזו בושה!

עם ישראל עד היום נוטה לזלזל בגויים ומתנשא עליהם בגאווה לאומית יהודית בעודו מנאץ את שם קדוש-ישראל, ישוע המשיח.

בעוד עם ישראל מסיר עיניו מקדוש-ישראל, גויים רבים יראים את שם המשיח ישוע, קדוש-ישראל, ומכבדים את בן האלוהים גואל העולם.

האם כעת ברור מדוע לאלוהים משא כבד נגד עם ישראל?

השיעורים הבאים ילמדו אותנו עד כמה מסוכן וחמור לשכוח את אהבת אלוהים.

3. גערת יהוה בכוהנים המבזים את תורתו ושמו (6-14)

א. איה כבודי? (6-10)

⁶ "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו; וְאִם-אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם-אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי? אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי, וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת-שְׁמֶךָ?
⁷ מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ? בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יהוה נִבְזֶה הוּא׃
⁸ וְכִי־תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע? וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע? הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ? אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃
⁹ וְעַתָּה חַלּוּ־נָא פְנֵי־אֵל וִיחָנֵנוּ; מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת, הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים? אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃
¹⁰ מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם; אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם׃"

אשמת הכוהנים:

פנייתו של הנביא אל העם לא הסתיימה. בפסוקים 6-14 אלוהים פונה אל הכוהנים ומצביע עליהם כאשמים בהתדרדרות הרוחנית של העם.
הבה נראה לאיזו רמה רוחנית נמוכה התדרדרה הכהונה. בפסוק 6 אלוהים מבסס את הסיבה שבעטיה הוא בא ודורש משמעת מעמו:

אם עם ישראל נחשב לבן בכור בין העמים (שמות ד 22; הושע יא 1) ומתפקידו של הבן לכבד את אביו (שמות כ 12; דברים ה 16), אז מדוע אני, אלוהים, הנחשב לאב, איני מקבל מבני בכורי, לא כבוד ולא יראה?

מלאכי לא היה הראשון ולא היחיד שהעיר לעם ישראל על חוסר יראת אלוהים שכבשה את ליבם. הנביא ישעיה הצביע על אותה בעיה ותיאר את המצב בצורה פוגעת ביותר:

"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיה א 3).

ובכן, מה היה חטאם של הכוהנים? מה עשו מורי העם?

בפסוקים 7-14 הנביא מפרט סעיף אחר סעיף ומעמיד את האשמה לעיני הכוהנים.

הכוהנים מגישים על המזבח קורבנות טמאים (לחם מגואל = קורבן מגואל ־ ויקרא כ"א 6; יחזקאל מד 7).

פסוקים 8 ו־ 13: מקריבים קורבנות פסולים, קורבנות פסחים עיוורים וחולים, למרות שאלוהים אסר בחומרה על הקרבת קורבנות שאינם תמימים, קרי, ללא מום וכו' (ויקרא כ"ב 17־30).

מה קרה לכהונה בישראל?

אלוהים לא התלונן שהכוהנים אינם עובדים ואינם מקריבים קורבנות במקדש. הכוהנים פשוט עבדו ללא לב. הכוהנים עבדו אך מתוך שגרה דתית חסרת אמונה, נטולת אהבת אלוהים.

מכיוון שפרנסתם נבעה מעבודת המקדש ומחלקי הקורבנות, יצא מכך שהם עסקו במלאכה על מנת לדאוג למזונם אך בוודאי לא מתוך יראה וכבוד לאלוהים.

מצב הכהונה בימי הנביא מלאכי מאוד דומה למצב הרוחני של העם היום.

מנהיגי העם הדתיים מלמדים את העם למלא אחר מצווה כזו ואחרת כדי להראות מושלמים חיצונית, בעוד הלב בכלל לא מכיר את אלוהים ולא מלמד אודות אהבת אלוהים.

בפסוק 6 הנביא מוכיח את עומק הריחוק של הכהונה מאלוהים.

הנביא פונה אל הכוהנים ושואל אותם:

מדוע אתם מבזים את שם אלוהים? מדוע אתם מטמאים את בית ה' ומזבחו?

במקום התנצלות וחרטה על כל הקורבנות הטמאים, הם עונים:

"במה אנו מבזים את שם אלוהים?"

במילים אחרות הם עונים: "מה פסול בקורבנות שאנו מקריבים?" או, מיתממים ומתכסים בצדקנות אישית.

אם הייתי במקום הנביא אינני יודע אם הייתי בוכה או צוחק!

הנביא עונה:

"אתם מבזים את שם אלוהים ומזלזלים בו בכך שאינכם נותנים כבוד למזבח אלוהים ומקריבים עליו קורבנות לא ראויים. (פסוק 7)

ובכן, הנביא עונה: (פסוק 8)

האם תעזו להביא קורבן נכה או עיוור למושל?

הנביא מוכיח לכוהנים שהם לא היו מעזים לעשות למושל בשר ודם מה שהם עושים לאלוהים. המושל היה מסלק אותם מנגד עיניו אילו היו נותנים לו זבח פסול. מכאן, מעשיהם הנפשעים נעשים ביודעין ולא מטעות.

בפסוק 9 הנביא אומר לכוהנים:

האם לא תפנו אל אלוהים על מנת שיסלח לכם? אם תמשיכו להקריב לאלוהים כמו שאתם עושים ותמשיכו באותה גישה פסולה כלפיו, אתם חושבים שאלוהים יענה לכם?

בפסוק 10 אלוהים אומר את דעתו בנוגע לקורבנות שכאלו:  "מִי גַם־בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם, וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם; אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם".

…מי ייתן שיהיה בכם מישהו שיסגור את דלתות בית המקדש…
אלוהים כל כך בז לסוג כזה של קורבנות שהוא מעדיף שבית המקדש ייסגר ובלבד שלא יתבזה. כמעט 400 שנים חלפו מתקופתו של מלאכי הנביא והתמונה ממש חזרה על עצמה.

בספר הבשורה על פי יוחנן בפרק ב ובספר הבשורה על פי מתי בפרק כ"א פסוק 13 ישוע המשיח, אל־שדי, אלוהים בכבודו ובעצמו נכנס לתוך בית המקדש ובמקום לראות כוהנים העסוקים בזבח ובלימוד תורת אלוהים, הוא רואה שבית המקדש משמש שוק בהנהלת הכוהנים. מתברר שהעם באמת לא השכיל להבין שמה שאלוהים רוצה זה שירות הנובע מלב טהור ותמים.

הדרישה של אלוהים לא נאמרה לראשונה מפי הנביא מלאכי או מפי הנביא ישעיה.

כבר בספר בראשית ד אלוהים לימד במרה של קין והבל שאלוהים מתכבד בראשית ולא בשארית (בראשית ד 3-8). קין הביא מתוך השארית בסוף העונה ולכן אלוהים דחה את מנחתו. התנהגותו של קין הוכיחה שליבו לא היה נתון לאלוהים.

משה רבנו כבר הבהיר זאת לבני ישראל בספר דברים י' 12-14:
"ועתה ישראל מה יהוה אלוהיך שואל מעימך, כי אם ליראה את יהוה אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצוות יהוה ואת חוקותיו אשר אנוכי מצווך היום לטוב לך. הן ליהוה אלוהיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה."

טקסט והקשר דומה אנו פוגשים גם בספר זכריה בפרק ז, ותשובת אלוהים בפרק ח 18.
לאחר שהעם חזר מגלות בבל והחל בשיקום המקדש והעיר ירושלים, עלתה משלחת מבית-אל לירושלים כדי לשאול:

האם יש חובה או צורך להמשיך ולשמור את ימי הצום על מצור העיר וחורבנה וזאת לאחר שחזרנו לישראל ומתחילים בשיקומה?

אלוהים ענה להם במילים קשות: מי בכלל ביקש מכם לצום? המצור והחורבן היו בשל חטאיכם, בשל הנטישה מתורת אלוהים. אתם חפצים בחזרה במקדש כדי להדגיש את דתיותכם, שהרי המקדש הינו מוקד דתיותכם, אך לרגע לא בכיתם וחזרתם בתשובה על החטאים שגרמו להרס העיר והמקדש… אלוהים דוחה ובז לדתיות ריקה חסרת יראת אלוהים. אלוהים מתכבד באמונה בו, בקשר אינטימי אישי עם כל אחד מילדיו אשר מבטאים את יראת אלוהים שבליבם בציות התואם לדברו ורצונו.

כמעט 500 שנים לאחר האירוע בספר זכריה, האדון ישוע אמר לעם שהלכו אחריו: “וְלָמָּה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’, וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר? (לוקס ו 46)

אח ואחות יקרים,
בבקשה תבחן את ליבך, האם אתה נותן לישוע כפי שמגיע לאדון?

אנא בחן את השירות שלך לאלוהים, האם מעשיך נעשים מתוך הצורך למלא שגרה דתית או מתוך שאיפה לעשות עבור אלוהים אהוב? האם אתה נותן לאלוהים דברים שהיית מתבייש להגיש לפני אנשים או שעבורו אתה נותן את הטוב והיקר ביותר?

מה אלוהים רוצה? מה נחשב לקורבן טוב לאלוהים?

באיגרת לרומיים פרק י"ב 1 שאול השליח תיאר במדויק מה נחשב לקורבן רצוי בעיני אלוהים:

"וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב."

רבותיי

אלוהים לא רוצה שנמות אך הוא כן רוצה שנמלא את רצונו בכל גופינו ורכושנו, מתוך בחירה חופשית שנובעת מאהבה אליו.

האם מעשיי מעידים על שירות ואהבת אלוהים?

האם רכושי משמש כדי להאדיר את שם אלוהים בארץ ובעולם?

האם נתינתי ברמה שאינה מורגשת או במידה שכמעט כואבת?

האם קורבני לאלוהים מעיד על רמת האהבה שלי אליו?

השאלות הללו מאוד אישיות, אבל אם אני קורא לאלוהים אדון אז עלי לנהוג כלפיו כאדון.

האם גם אתה כמו אלו המתכסים בדתיות אך ריקים מנוכחות אלוהים?

האם אמונתך כמו אמונת השדים? חסרת ציות המפאר את אלוהים ולכן חסרת ישועה?

בחן את נפשך וודא שליבך אינו ערל אלא רך להקשיב ולמלא את רצון אלוהים באמונה זכה (ישעיה ס"ו 2; תהילים ל"ז 4).

ב. לימדו מהגויים מהי יראת אלוהים (11-14)

¹¹ כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל־מָקוֹם, מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה; כִּי־גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃
¹² וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם: שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא, וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ׃
¹³ וַאֲמַרְתֶּם: הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ, אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה, וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה; הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם? אָמַר יהוה׃
¹⁴ וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי; כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יהוה צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם׃

בפסוקים 11-14 אלוהים מעמיד את הכהונה בפני מציאות כואבת.

היהדות הרבנית אז והיום מחשיבים את הגויים כבני אדם פחותי ערך.

אז והיום היהדות הרבנית ראתה את עצמה כדרך היחידה והנעלה אשר דרכה אלוהים ייוודע לכל אותם העמים החיים בחושך הרוחני. במילים אחרות: הם התנהגו כאילו יש להם בעלות בלעדית על אלוהים.

"הוא שלנו, אנו יודעים מה לעשות איתו"

בני ישראל מתנהגים כאילו אלוהים הוא רכושם הפרטי.

אלוהים מודיע למנהיגים הרוחניים של עמו שבעוד עבודת אלוהים מתבזה בתוך ישראל, בעוד שם אלוהים מתבזה בתוך העם הנבחר, עמים גויים מקצה עולם אחד למשנהו מפארים את שמו ומקריבים לו זבח ניחוח, ז"א זבח ראוי, קדוש וטהור (דברי-הימים-ב פרק לב 23). איזו בושה! העם המורה נכשל, אלוהים דוחה את זבחי עמו הפסולים ומקבל את זבחי הגויים הקדושים והטהורים.

בפסוקים 12-14, הנביא שוב מדגיש את הזלזול של הכוהנים והעם באלוהים.

אתם לוקחים בהמה חלשה וחולה ו"מתקנים" אותה, ז"א מייפים אותה כדי שתיראה ראויה לזבח. אתם מעלים על המזבח קורבן שלא בא מלבכם ולא היה יקר לכם אלא קורבן גזול שהשגתם במרמה. הבאתם לאלוהים את הקורבן הפסול והחולה.
מקולל הוא האדם שנודר נדר לאלוהים ויש בידו לתת קורבן ראוי לזבח, וכשמגיעה השעה לשלם את נדרו לאלוהים, הוא זובח קורבן פסול ומושחת. בושה וחרפה.

השופט יפתח בספר שופטים פרק י"א 30-40 נדר נדר לאלוהים. הראשון שיצא מביתו לאחר שובו בשלום הביתה מהמלחמה, יינתן ליהוה.
כשחזר יפתח בשלום לביתו, יצאה בתו לקראתו.

יפתח עמד בנדרו לאלוהים והקריב בתו לאלוהים.

חשוב לציין שלא בהכרח מדובר בשחיטה כמו במקרה קורבן חיה, אלא בעת ההיא הקרבה שכזו התבטאה בנתינת הילד לשירות אלוהים במשכן. ראה דוגמת שמואל בספר שמואל-א פרקים א-ב.

פסוקים 11 ו-14 מעלים את השאלה:

איך עצם קיומו של אלוהים ותורת אלוהים הגיעו לידיעתם של הגויים?

א. כתבי הקודש מלמדים שהבריאה זועקת על קיומו של בורא, הלא הוא אלוהים (תהילים י"ט).

ב. פועלו של אלוהים הגיע לאוזניים רבות כפי שאנו קוראים בספר יהושוע בפרקים הראשונים. שם נאמר שאנשי יריחו, ראה רחב, ידעה היטב אודות כל פעלי אלוהים במצרים ובמדבר.

ג. יונה נשלח לנינווה כדי לקרא את אנשי נינווה לתשובה. למרות שלא כולם חזרו בתשובה לאורך זמן, מן הסתם היו ביניהם אשר הפנימו את המסר של יונה וחזרו בתשובה כנה. כאלה אנשים המשיכו לבשר את דבר הישועה של אלוהים בקרב הגויים.

ד. נעמן שהיה שר צבאו של מלך ארם הגיע לאלישע הנביא ודרכו למד להכיר את ריבונותו של יהוה ברפאו אותו מצרעתו (מל"ב ה). עדויות שכאלו הפיצו את אמת הישועה של יהוה לקצווי תבל הידועים אז.

ה. לאורך כל שנות ההיסטוריה שמר אלוהים על שארית בקרב עמו ישראל. אותה שארית הפיצה את תורת אלוהים גם בקרב אלו שאינם יהודים.

האם יצא לך להפיץ את אמת אלוהים באוזני אחרים?

האם בגלל ציותך, שם אלוהים מתפאר בלב ופה של נוכרים?

סיכום:

א. בני ישראל העלו ספק אם אלוהים בכלל אוהב אותם.

תשובתו של אלוהים היתה נחרצת וברורה: אהבתי לילדיי היא נצחית ובלתי משתנה. אלוהים הוכיח את דברו ביחס השונה שלו כלפי צאצאי עשיו אויבי עם ישראל.
אדמתם שוממה וכל ניסיונותיהם לפתח את אדמתם, נכשלים בגלל חוסר הברכה – כי הם שונאים את מה שאלוהים אוהב.

ב. הסיבה שעם ישראל העלה ספק באהבת אלוהים לא נבעה מכישלונו של אלוהים לעמוד במילתו אלא מכישלונם של עם ישראל להישאר נאמנים לברית עם אלוהים. חוסר האהבה שהם הרגישו נבעו מהעונש הראוי להם בשל נטישת תנאי הברית עם אלוהים.

גם אנו עלולים ליפול באותו מכשול.

אם אנו חווים ריחוק מאלוהים זה יכול להיות רק בגלל חטא בחיינו או חוסר ביטחון ואמון בהבטחות של אלוהים הכתובות בדברו.

לכן, כשהספק כלפי אלוהים כובש את ליבנו, הבה נחזור בתשובה מחטאינו, נבטח בדברו וניכנע לרצונו. רוח הקודש תנחם אותנו ותסיר את הספק מליבנו.

ג. האם אני מביא לבית אלוהים נדבת קודש או נדבת מרמה?

האם אני דומה יותר לקין מאשר להבל?

ד. אנו חיים כ 2500 שנים לאחר כתיבת ספר מלאכי. אנו עדים לכך ששם יהוה גדל בקרב כל אומות הגויים דרך הישועה בדם ישוע המשיח. אין עם על פני כדור הארץ שהבשורה לא הגיעה אליהם ולא שינתה חיים.
מה אתה עושה כדי ששם אלוהים ייוודע למרחקים?

[1] Zer-Kavod, Mordechai. Trei Asar, Malachi . (Jerusalem: Keter – Mosad Harav Kuk, 1970),

7. Raaba, Rambam and Radak say that Malachi is the actual name of the prophet.

            [2] Keil, C.F, and F. Delitzsch. Commentary on the Old Testament. Volume 10, Minor Prophets.(Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991), 423-4.

[3] Ibid., 425-6.

[4] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001), 6.

[5] Ibid., 25-33.

[6] Zer-Kavod, Mordechai. Trei Asar, Malachi . (Jerusalem: Keter – Mosad Harav Kuk, 1970),  pg. 4.

[7] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001), 63.

[8] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets.

Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 719.