אמת היא שאלוהים הוא אל אוהב הרוצה שלא יעונה רע לאף אדם (מיכה ז 18-20: רב חסד וסולח. יוחנן ג 16: מקריב עצמו למען ילדיו. יוח"א ד 7-9: אלוהים הוא אהבה, והאהבה ממנו היא).

עובדה, אלוהים ברא את האדם הראשון באווירה של חוסר חטא, שם לא היה כל רע, שום מחלה, פגע או כאב (בראשית א-ב).

לאחר שאדם הפר את הוראתו הברורה של אלוהים לא לאכול מפרי עץ הדעת (ברא. ב 17), נכנס החטא לעולם שנברא, והחטא הביא עימו את המוות, את הקלקול ואת הריחוק מאלוהים, ממש כפי שאלוהים הזהיר.

אהבת אלוהים הייתה זו שהניעה אותו להזהיר את האדם לבל יחטא ויסבול. סטייתו של האדם מהוראתו החשובה של אלוהים גרמה לרוע להיכנס למעגל החיים בבריאה (ראה את אזהרת אלוהים את עם ישראל לבל יסטו ממצוותיו – דברים כז-כח).

כפי שהטמפרטורה סביב האש גבוהה יותר וכמו שהחום יפחת ככל שנתרחק ממקור האש, כך בדיוק קורה עם ההשפעה של הרוע.

מכיוון שהאדם התרחק מאלוהים, הוא חווה יותר את הרוע מאשר את אהבת אלוהים.

אבל, אלוהים לא השאיר את האדם תחת קללת החטא ותוצאתו, אלא בגלל אהבתו את האדם, הוא גם העניק פתרון לקללת החטא ולסיום הרוע (אל הרומים ה 6-10).

הפתרון טמון בכפרת חטאי האדם על ידי קורבן מיוחד שאלוהים קבע – קורבן טהור, נטול כל חטא – הוא עצמו (ישעיה נג 5-6, יוחנן ג 16, קור"ב ה 21).

מי שמאמין בכפרת החטאים שאלוהים העניק בקורבן המשיח ישוע (אלוהים הבן), זוכה לסליחת חטאים (אל הרומים י 9-10, קור"ב ה 21). כך לא קיימת יותר עויינות בינו לבין אלוהים (אל הרומים ה 1-2). אדם שכזה "לובש" את צדקתו של אלוהים שהוענקה לו בכפרת החטאים של המשיח (אל הרומים ח 30, קור"ב ה 19-21) ונחשב מבחינתו של אלוהים לבן שלו (אל הרומים ח 15, אל הגלטים ד 6-7). הנושע חווה את שלום אלוהים ואהבת אלוהים בחייו דרך השפעת רוח אלוהים השוכן בו ופועל בו, ונהנה מביטחון נצחי ששום דבר לא יוכל יותר להפריד אותו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14, יוחנן יד-טז, אל הרומים ח 31-39).

לסיכום: אלוהים הוא אהבה. חוסר הציות של האדם לאלוהים הכניס את הרוע לעולם.