כאמור, גם כשישוע נולד, הוא היה אלוהים הבן הראוי לכל כבוד ויקר. הולדתו באבוס לא הסירה או הורידה מאלוהותו (מתי ב, לוקס ב).

הסיבה שהאדון ישוע נולד באבוס ולא בארמון היא כדי לציין את תכלית הופעתו – קורבן כפרת חטאינו. שם באבוס, מקום מחייתם של הצאן, נולד שה האלוהים עבור ישועת בני האדם (יוחנן א 29, ישעיה נג 6).

בהופעתו הראשונה האדון ישוע בא כעבד, וכך הראה והוכיח את כניעתו השלמה לפני אלוהים האב – בעשותו את רצון אביו למען ישועת בני האדם.

בהופעתו הראשונה האדון ישוע לא בא להשמיד את כל מתנגדיו, אלא להיות הביטוי הגדול ביותר של אהבת אלוהים עבור בני האדם (יוחנן ג 16).

כתבי הקודש עשירים בפסוקים המציינים שהצעד הראשון לכבוד הינו ענווה (משלי טו 33, כב 4).

פעולתו של האדון ישוע מהווה לנו שיעור בענווה, ציות כניעה ואהבה (אל הפיליפיים ב 4-11).

לפני שהאדון ישוע יחזור כמלך העולם, הוא בא כעבד להעניק לנו חיים – בחייו.

ענוותו של האדון ישוע גם מתבטאת בדימויים הבאים:

בהופעתו הראשונה ישוע נכנס לירושלים רכוב על עיר ולא על סוס כפי שראוי למלך (יוחנן יב, זכריה ט 9-10), הוא נקרא שה האלוהים אך בחזרתו הוא אריה יהודה, מלך המלכים (התגלות ד-ה, יט, דניאל ז 13-14, תהילים קי 1). אז ייקרא האדון ישוע מלך ולא עבד.