לוקס ט"ו 1-10
משלי ישוע על דבר חסד ואהבת אלוהים
- א. הרועה הטוב והשה האובד: לוקס טו 1-7 (מתי יח 12-14)
- ב. המטבע שנמצא: (לוקס טו 8-10)
בשיעור שעבר (לוקס ה 27-32), למדנו אודות השתתפותו של ישוע במשתה שמתי המוכס עשה לכבודו. למשתה של מתי הגיעו מוכסים רבים ואנשים אחרים שנחשבו לחוטאים בעיני הפרושים והסופרים.
הפרושים והסופרים רטנו על כך שישוע משתתף בחברת מוכסים וחוטאים וחולק עימהם דברי קודש. הם ראו בכך דבר פסול שאסור שיעשה. בעיני הפרושים והסופרים מעשה שכזה מכשיר את מעמדם של אותם חוטאים. הפרושים והסופרים החרימו את המוכסים והחוטאים ולא טרחו להציג בפניהם כל דרך של חזרה בתשובה. ישוע לעומתם עושה את ההפך הגמור.
בדרך של משל, ישוע המשיח מסביר את חסדו של אלוהים ואהבתו את כלל בני האדם ובדרך זו את מהות עבודתו ושליחותו בעולם.
הבה נקרא מבשורת לוקס טו 1-7:
1 כֵּיוָן שֶׁכָּל הַמּוֹכְסִים וְהָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים הִתְקָרְבוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ,
2 הִתְלוֹנְנוּ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים לֵאמֹר: “הִנֵּה זֶה מְקַבֵּל אֶת הַחוֹטְאִים וְאוֹכֵל בְּחֶבְרָתָם.”
3 הִשְׁמִיעַ לָהֶם אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה:
4 “מִי מִכֶּם הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה כְּבָשִׂים וּכְשֶׁאוֹבֵד לוֹ אֶחָד מֵהֶם לֹא יַעֲזֹב אֶת הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּמִּדְבָּר וְיֵלֵךְ אַחֲרֵי הָאוֹבֵד עַד שֶׁיִּמְצָאֵהוּ?
5 וְכַאֲשֶׁר יִמְצָאֵהוּ יָשִׂים אוֹתוֹ עַל כְּתֵפָיו בְּשִׂמְחָה,
6 וּכְשֶׁיָּבוֹא הַבַּיְתָה יִקְרָא לִידִידָיו וְלִשְׁכֵנָיו וְיֹאמַר, ‘שִׂמְחוּ אִתִּי, כִּי מָצָאתִי אֶת הַכֶּבֶשׂ שֶׁלִּי שֶׁאָבַד.’
7 אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּךְ תִּהְיֶה שִׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם עַל חוֹטֵא אֶחָד שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לִתְשׁוּבָה.”
אל המשתה שמתי ערך הוזמנו מוכסים נוספים, אנשים אחרים וכמובן ישוע ותלמידיו. ישוע לימד בחברתם מדבר אלוהים ואף ישב ואכל איתם!.
לכאורה, מעשיו של ישוע נראו לפרושים ולסופרים כעברה על הכתוב במזמור תהילים פרק א'. (איסור על התחברות ושותפות עם פושעים ומעשיהם).
אך ישוע לא השתתף במעשה פסול כלשהו כשהיה באותו משתה. המשתה היה המסגרת שאליה באו חוטאים כדי להקשיב לדבר ישועת אלוהים. אותם אנשים באו עם לב המוכן לקבל ולהשתנות בעוד הפרושים והסופרים שהחשיבו עצמם לצדיקים, נשארו בחוץ ולא אפשרו לדבר אלוהים לשנות אותם. (מתי ט' 13, הושע ו' 6, תהילים נ').
את תשובתו לביקורת הפרושים והסופרים, ישוע עונה במשל. פסוקים 3-6:
מהו משל?
משל: סיפור אלגורי קצר, סיפור דמיוני או שיר שיש בו מוסר השכל. (לפי מילון אבן שושן).
ישוע המשיח תיאר לפרושים ולסופרים אירוע שגרתי מחיי החברה, כך שהם יכלו להזדהות ולהסכים עם המסקנה.
לאיש היו מאה כבשים. אחד מהכבשים אבד! האיש עזב את תשעים ותשעה הכבשים במקום מסוים והלך לחפש את הכבש האובד. כשמצא את הכבש האובד, האיש שמח מאוד, נשא את הכבש על כתפיו והחזירו. האיש הודיע לכל ידידיו על מציאת הכבש וכולם שמחו עימו.
מכיוון שהסיפור מתאר מצב מציאותי שחלק מהאנשים אף חוו בעצמם, הרי שכל השומעים הסכימו עם הפרטים: ז"א, נכון ללכת לחפש את השה האובד עד שימצא ובעקבות ההצלחה תבוא שמחה רבה.
מכיוון שהסיפור היה משל, הרי שהנמשל מתייחס לקשר של ישוע עם המוכסים והחוטאים.
ישוע מתאר את המוכסים והחוטאים כמו השה האובד.
א. כמו שהשה האובד היה רכושו של בעל הכבשים, כך החוטאים גם כן רכושו של אלוהים!
ב. כמו שהרועה התאמץ והתמיד בחיפושיו אחרי השה האובד, כך ישוע המשיח שהוא הרועה הטוב (יוחנן י' 11), מתמיד ומתאמץ למצוא את החוטאים כדי שיחזרו בתשובה.
ג. כמו שמציאת שה אובד היא סיבה לשמחה, כך חזרתו בתשובה של מוכס או חוטא אחר, היא סיבה לשמחה רבה בשמים.
ישוע שמח לחפש את האובדים וכשהם חוזרים בתשובה, השמחה בשמיים רבה!
במשל הזה, ישוע מבהיר למתנגדיו את מהות משימתו בעולם: לחפש את האובדים מבחינה רוחנית, ולהחזירם לחיק אלוהים. כשזה קורה, השמחה בשמים רבה.
לוקס יט 10: "הן בן האדם בא לבקש את האובד ולהושיעו…"
מעניין לראות שבמשלים הללו של ישוע יש מילים החוזרות על עצמן: אבד, נמצא, שמחה!
במעשיו ישוע הוכיח:
א. ישוע ממלא את רצון אביו שבשמיים, ולעומתו, הפרושים והסופרים עושים את ההפך! במקום להבין שהם חוטאים וצריכים לרוץ לזרועותיו של ישוע, הם מחשיבים עצמם לצדיקים ורואים בישוע שותף לפשע.
ב. במעשיו, ישוע הזכיר לפרושים ולסופרים את היעוד הראשוני של עם ישראל – ממלכת כוהנים לאלוהים. אלוהים מצפה מהאוחזים בהנהגה הרוחנית לחפש את האובדים ולקרא להם בחזרה לידי אלוהים וכל זאת בחסד ואהבה. (ראה יונה הנביא!)
ג. חיפוש שה אובד דורש מאמץ והתמדה. ישוע נותן לנו דוגמא למאמץ והתמדה אינסופיים.
ולעומתו הפרושים והסופרים לא נקפו אצבע כדי לקרב את החוטאים למושיעם. נראה כאילו הם רצו להשחיר את מעמדם של החוטאים וזאת כדי להאדיר את מעמדם שלהם.
אחים יקרים: האחריות שרבצה על כתפי הסופרים והפרושים רובצת גם על כתפינו היום.
- מהי גישתנו אל החוטאים הנמצאים אשמים לפני אלוהים?
- מה אנו עושים ועד כמה, כדי להביא את בשורת ישועת אלוהים לכל אדם?
- ישוע פעל כדי לשמח את אביו שבשמים, ומה אנו עושים כל יום כדי לשמח את ישוע?
הדבר נכון לא רק לגבי בישור לאחרים אלא גם לגבי הקדושה והטוהר האישי שלנו!
כדי ללמד עקרונות חשובים נוספים, ישוע סיפר משל נוסף.
הבה נקרא את פסוקים 8-10:
8 “אוֹ אֵיזוֹ אִשָּׁה, שֶׁיֵּשׁ לָה עֲשָׂרָה מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְאָבַד לָהּ מַטְבֵּעַ אֶחָד, לֹא תַּדְלִיק מְנוֹרָה וּתְטַאטֵא אֶת הַבַּיִת וּתְחַפֵּשׂ הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר תִּמְצָאֵהוּ?
9 וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא אוֹתוֹ תִּקְרָא לְחַבְרוֹתֶיהָ וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ וְתֹאמַר, ‘שִׂמְחוּ אִתִּי, כִּי מָצָאתִי אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאָבַד לִי.’
10 אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּךְ יֵשׁ שִׂמְחָה לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עַל חוֹטֵא אֶחָד שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה.”
ישוע ממשיך וממשיל משל נוסף. גם המשל הזה מתאר אירוע שככל הנראה כל אחד מהנוכחים ראה או שמע עליו במהלך חייו.
בתקופה ההיא נהג הבעל לתת לאישתו שרשרת בעלת עשר מטבעות וזאת כדי לציין את אהבתו לאישתו ואת מעלתה כאשת חיל. הדבר דומה לטבעת נישואין יקרה.
כל אישה רצינית וטובה שמרה ודאגה לשלמות התכשיט שהרי הדבר ציין את הערכתה לבעלה.
והנה, האישה אשר איבדה את המטבע, עמלה והתאמצה עד שמצאה אותו. המאמץ של האישה מתבטא בעובדה שהיא הדליקה את המנורה, טאטאה את הבית ולמעשה הפכה כל מילימטר על הרצפה עד שמצאה את המטבע.
את אותו המאמץ שהרועה עשה כדי למצוא את הזה האובד, אנו מוצאים אצל האישה שאיבדה את המטבע.
קיים שוני מסוים בין המשל של השה האובד לבין האישה והמטבע האבוד.
בעוד שהשה אבד בגלל טיפשותו, טעותו, הרי שהמטבע אבד בגלל טעותה של האישה!
מה הלקח שישוע לימד את הפרושים והסופרים ודרכם גם אותנו היום?
א. העולם מלא בחוטאים אשר פונים לדרך החטא בגלל בחירתם החופשית ורוע ליבם. רבים מדי מודעים לאמת ולמרות זאת דוחים את דבר אלוהים ואהבתו ומעדיפים להתמיד בדרכם שלהם. (אל הרומים פרקים א' – ב').
למרות שאנשים אלו שקועים בחטא בגלל החלטתם האישית, עלינו להתמיד במאמץ כדי להביא שוב ושוב לידיעתם את דבר ישועת אלוהים עבורם, וזאת בדרך של ענווה, אהבה וחסד.
ב. סביר לקבוע שחלק מהמוכסים והחוטאים לא רוצים ללכת בדרך התורה בגלל הדוגמא הפסולה שראו מהפרושים והסופרים. עדותם הצבועה השחירה את פני אלוהים שהם אמורים להציג לפני כל. הפרושים והסופרים אינם מודעים או מודים בחטאים שעשו וכך מרחיקים את המוכסים ושאר החוטאים מקרבת אלוהים. ("קברים מסוידים" מתי כ"ג).
ישוע רומז לפרושים ולסופרים שעליהם להתאמץ, להתמיד, ובמלוא הכנות לחפש את החוטאים ולבקש את סליחתם על עדותם הפסולה, כך שאם החוטא נשאר בשלו, יהיה זה בגלל בחירתו ולא בגלל עדות פסולה של אחד מהם.
כמה פעמים שמענו אנשים הסולדים מאלוהים רק בגלל הצביעות והעדות הפסולה שלנו!
כן, אנו לא מושלמים ולעיתים הטעויות שלנו גורמות עוול ונזקים איומים לחיים של הצעירים באמונה הסובבים אותנו.
כמו שהאישה עמלה והתמידה לחפש אחר המטבע שאבד בגלל טעותה או חוסר האחריות שלה, כך על כל אחד מאיתנו לחפש ולמצוא את האדם שפנה מדרך אלוהים בגלל החטא שלנו וכעת הוא בדרך אחרת.
אחים יקרים: האיש אשר פנה מדרך אלוהים ולא משנה מאיזו סיבה, יצטרך לתת דין וחשבון מול אלוהים ולא יצא מזה נקי! לאותו האיש לא תהיה סיבה מקלה!
אך, עלינו לזכור שאלוהים ידרוש מאיתנו כאשר העדות הפסולה שלנו תביא אדם אחר לעשיית חטא!
גם במשל השני, אני עדים לאותה שמחה נפלאה הקיימת בשמים כאשר האובד חוזר להתחברות קדושה וטהורה עם מושיעו.
גם במשל הזה אנו עדים לשלושת המילים הבאות: אבד, נמצא, שמחה!
סיכום:
- כמו שישוע פנה למוכסים ולחוטאים והציג בפניהם את ישועת אלוהים, כך כל אחד מאיתנו צריך להתאמץ ולהתמיד כדי להגיע גם אל אנשים שנואים וחוטאים כדי להציג בפניהם את ישועת אלוהים.
- כמו שהאישה חיפשה את המטבע שאבד בגלל טעותה, כך עלינו להתמיד במאמץ כדי לאתר את אלו שפנו מדרך אלוהים בגלל חטאינו ולבקש את סליחתם.
- לאורך המשלים ישוע מציין תהליך חשוב שעלינו לזכור: אבד, נמצא, שמחה.
הבה נתמיד במאמץ כדי למצוא את האובדים כדי שהשמחה בשמים תהיה רבה.
שיעורים באים:
משלי ישוע על דבר חסד ואהבת אלוהים.
- הבן הסורר ומורה והאב הרחמן: לוקס ט"ו 11-24.
- הבן הצדיק בעיניו: לוקס ט"ו 25-32.
- האישה החוטאת בבית שמעון הפרוש: לוקס ז' 36-50.
- הפרוש והמוכס: לוקס י"ח 9-14.