ירמיה פרק ל"ה

ירמיה פרק ל"ה: כבדו את האב

ירמיה פרק ל'ה (פרק 35)
כיבוד אב – ראו כמוהם ועשו.

האירוע המתואר בפרק ל"ה נכתב בתקופה המוקדמת של שירות הנביא ירמיה.
מדובר בעת מלכות יהויקים בן יאשיהו.
יהויקים מלך ביהודה בין השנים 609-597 לפנה"ס.
מדוע אם כן יכניס ירמיה את האירוע הזה שהתרחש יותר מעשר שנים לפני האירועים המתוארים בפרק ל"ד?
הסיבה היא הנושא! בפרק ל"ד, המלך צדקיהו, השרים והעשירים בעם, התנהגו בדרך נפשעת של חוסר כבוד לאלוהים כאב. הם התעלמו מהוראה ברורה של אלוהים ופעלו לממש את תאוותיהם. ראשי העם זלזלו והפרו ברגל גסה את תורת יהוה. הם שחררו את העבדים לחופשי בעת המצור הקשה של הבבלים על העיר, רק כדי שאלו יעמלו על ביצור חומות העיר וישחררו את מעבידיהם מתשלום כלכלתם.
כאשר הבבלים שמעו שצבא מצרים בדרך להילחם עימם, הם נטשו את עמדותיהם והחלו לנוע לעבר מצרים.
בני יהודה חשבו שהמצרים באו לעזרתם ויטפלו בצבא הבבלי. בני יהודה החלו לחגוג את הניצחון המצרי עוד לפני ששני הצבאות נפגשו.
בפועל, צבא מצרים חזר מיד על עקבותיו, והבבלים חזרו וצרו על ירושלים.
בשלב זה העשירים והשרים שיעבדו בחזרה את עבדיהם ששוחררו…בעשותם כך הם הוכיחו שנשאו את שם אלוהים לשווא ולא באמת התכוונו למחול לחייבים להם מקרב עמם.

ירמיה מזכיר אירוע מחיי העם שהתרחש יותר מעשר שנים לפני כן, כדי להראות ולהוכיח למלך צדקיהו ושותפיו, שלא למדו כל לקח מהדוגמאות הנפלאות שאלוהים הציג להם כל השנים, ולכן העונש הממשמש ובא הינו גמול ראוי.
ומה העונש על אי כיבוד אב ואם? קיצור הימים על פני האדמה אשר אתה דורך עליה!

תוכן ענינים:
א. המבחן של בני רכב והתוצאה (פ. 1-11)
1. מועד המבחן (פ. 1)
2. פרטי הנבחנים ופרטי המבחן עצמו (פ. 2-5)
3. תשובת בני רכב (פ. 6-11)
ב. התוכחה כלפי בני יהודה- המלך, השרים, הכוהנים וכלל העם (פ. 12-16)
ג. תוצאת הזלזול במצוות כיבוד האב (פ. 17-19)
1. העונש לבני יהודה המבזים את מצוות כיבוד האב (פ. 17)
2. הברכה לבני יונדב בן רכב (פ. 18-19)

א. פסוקים 1-11: המבחן של בני רכב והתוצאה
א. הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר:
ב. הָלוֹךְ אֶל-בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם, וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל-אַחַת הַלְּשָׁכוֹת, וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן.
ג. וָאֶקַּח אֶת-יַאֲזַנְיָה בֶן-יִרְמְיָהוּ בֶּן-חֲבַצִּנְיָה, וְאֶת-אֶחָיו, וְאֶת-כָּל-בָּנָיו. וְאֵת כָּל-בֵּית הָרֵכָבִים.
ד. וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהוָה, אֶל-לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן-יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן-שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף.
ה. וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת; וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְׁתוּ-יָיִן.
ו. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן. כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר: לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם.
ז. וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.
ח. וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ: לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן כָּל-יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ, נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ.
ט. וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ; וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ.
י. וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.
יא. וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר: בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם; וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם.

1. מועד המבחן (פ. 1)
יהויקים בן יאשיהו עלה לשלטון לאחר מות אביו, המלך יאשיהו, בקרב מיותר נגד המצרים בשנת 609 לפנה"ס (מל"ב כ"ג 28-30, דהי"ב ל"ה 20-27). יהואחז מלך לאחר אביו למשך שלושה חודשים ואז הוסר מכסאו על ידי פרעה נכו מלך מצרים. פרעה המליך את יהויקים, וזה מלך לאורך 11 שנים על יהודה.
בתחילה נקרא שמו "אליקים", ואולם פרעה נכה הסב את שמו ל"יהויקים" (מל"ב כג, 34), כחלק מהנוהג הווסאלי באותם ימים. פרעה גם העניש בכסף את העם על תמיכתם בבבל, ויהויקים לקח את התשלום מידי העם בלחץ וכוח.
בעת עלייתו של יהויקים לכס המלוכה שלטה מצרים "מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד-נְהַר-פְּרָת" (מל"ב כד, 7), אך שנות שלטונה היו ספורות. בקיץ 605, בקרב כרכמיש, הכה נבוכדראצר את צבא מצרים שוק על ירך והשמיד את שרידי הכוח המצרי בארץ חמת. הדים לקרב זה ולתוצאותיו קיימים בכרוניקה הבבלית על ימי נבוכדראצר, ואצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י, ו, א; יא, א), ובנבואת ירמיהו, הפותחת באיזכור לקרב זה ולתוצאותיו כרקע לנבואה (ירמיהו מ"ו 2-12)
נבוכדראצר לא הגיע מיד ליהודה, משום שבקיץ אותה שנה מת אביו, המלך נבופלאסר, והוא היה עסוק בכינון המלוכה.
יהויקים ושריו לא שהו לקריאת ירמיה הנביא להיכנע למלך בבל ולזכות בחיים. במקום זאת, בחר המלך וממשיכיו למרוד במלך בבל והפר את הוראת אלוהים מפי ירמיה ובשל כך סבלו בני יהודה למשך שנים רבות (יר' כה, 1-12, כ"א 8-9, ל"ח 3).

בחודש סיוון 604 לפנה"ס יצא נבוכדראצר מלך בבל למסע לסוריה וארץ ישראל ("ארץ ח'תו"), ובחודש כסלו אותה שנה הוא עלה על אשקלון, בזז את העיר והרס אותה, ולקח בשבי את מלכה. מסע זה גרם ככל הנראה לזעזוע בחצרו של יהויקים שכן כנראה בהקשר למסע זה קרא יהויקים לצום לכל העם לפני ה' בירושלים:
"וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי ה' כָּל-הָעָם בִּירוּשָׁלָ‏ִם וְכָל-הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלָ‏ִם" (ירמיהו ל"ו 9).
(הערה: החודשים במקרא מתחילים תמיד בניסן, כך שהחודש התשיעי הוא כסלו).
העובדה שהכרזת הצום נעשתה בחודש כסלו מרמזת על הקשר בין צום זה לבין האירועים באשקלון.
באותה הזדמנות הקריא ברוך, מזכירו של ירמיהו, את נבואותיו של ירמיהו אותם ניבא במשך שנים מאז ימי יאשיהו, ואשר אותם העתיק ברוך על המגילה. דברים אלו הוקראו בבית המקדש לפני העם, ומאוחר יותר – לבקשת השרים – לפני שרי יהויקים (ירמיהו ל"ו 1 ואילך). המסר של הדברים היה שמלך בבל עתיד לעלות על יהודה ולהשחיתה (שם, 29). יהויקים סירב להאמין לדברי הנבואה ושרף את המגילה באש.
על השתעבדות יהויקים לבבל לא נשארו פרטים ברורים, לא במקרא ואף לא בכרוניקה הבבלית. במקרא נמסרה עובדה זו ללא ציון תאריך ופרטים: "בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי-לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד-בּוֹ" (מל"ב כד 1).
בתקופת מלכות יהויקים היגלה נבוכדנאצר מלך בבל את דניאל ורעיו בבלה (דניאל א 1).

אם כן, מועד המבחן במהלך מלכות יהויקים מלך יהודה, אשר נודע בזלזולו הבוטה בדבר אלוהים (ראה ירמיה ל"ו)

2. פרטי הנבחנים ופרטי המבחן עצמו (פ. 2-5)
ב. הָלוֹךְ אֶל-בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם, וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל-אַחַת הַלְּשָׁכוֹת, וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן.
ג. וָאֶקַּח אֶת-יַאֲזַנְיָה בֶן-יִרְמְיָהוּ בֶּן-חֲבַצִּנְיָה, וְאֶת-אֶחָיו, וְאֶת-כָּל-בָּנָיו. וְאֵת כָּל-בֵּית הָרֵכָבִים.
ד. וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהוָה, אֶל-לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן-יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן-שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף.
ה. וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת; וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְׁתוּ-יָיִן.

א. מי הם בני בית הרכבים? מי זו המשפחה הזו?
בני משפחת הרכבים כולם צאציו של יונדב בן רכב.
לפי הכתוב בספר דברי-הימים-א פרק ב' 55, היה בית רכב נצר מגזע הקיני, שנספח על עם ישראל בתקופה הראשונה להתיישבות שבטי ישראל בארץ כנען.
מקומו הקבוע של שבט זה היה מדרום ליהודה, בקרבת עמלק (ראה שמ"א ט"ו 6) ושם עירו הראשית חנוך (בראשית ד' 17).
בני הקני חיו חיי נוודים על פני מישורי ארץ-ישראל, והם נזכרים כך בספר שופטים א' 16, ד' 11. הם מבני משפחתו של יתרו (חובב) חותן משה.

יונדב בן רכב היה מגדולי העם ומתנגד חריף לתרבות הצידונית שהנחילה איזבל אשת אחאב בישראל. יהוא בן יהושפט בן-נמשי שנמשח למלך ישראל על ידי אלישע הנביא (מל"ב ט' 1-2), היה זה שצירף אליו את יונדב בן רכב, וביחד עמלו להסיר מעל הארץ את עבודת הבעל.
בראותו את השחיתות המוסרית של חיי הישוב והתרבות הפיניקית, צידונית, ציווה יונדב בן רכב את בניו, שלא יאמצו לעולם את הדרך הפסולה המרחיקה את האדם מלמלא את היעוד והתכלית לשמה ברא אותו אלוהים. יונדב בן רכב ציווה על בניו לא להכות שורשים בעולם הזה!

האיסורים של יונדב בן רכב לבניו היו:
1. לא לשתות יין לעולם
2. לא לבנות בית קבע
3. לא לזרוע זרע
4. לא לנטוע כרם
הותר לבניו לשבת באוהלים כל ימיהם למען ירבו שנותיהם.
את הצוואה הזו שמרו בניו ככתבה וכלשונה בכל תוקף במשך מאות שנים.
כדאי לזכור שבני רכב לא היו מבני ישראל במקור…אך הם בהחלט יכלו ללמד את מלך יהודה ואת הכוהנים היהודים מבני ישראל, הילכות תורה…
ב. מהו המבחן שירמיה הציג לבני רכב?
ירמיה נצטווה על ידי אלוהים לקרא לבני רכב ולהביאם לבית יהוה, אל אחת הלשכות, ולבקש מהם לשתות את היין שמזג בכוסותיהם.
ירמיה מרחיב בתיאור המיקום בו נעשה המבחן.
נראה שלחלק מהמשפחות החשובות היה חדר בחצר המקדש. שם היו נאספים בין היתר לאכילת הזבח המשפחתי בימי חג ומועד.
יתכן מאוד שחנן בן-גדליהו איש האלוהים היה אחד מתומכיו של ירמיה ולא כמו חנניה בן-עזור שהיה עוין את ירמיה.
מכאן, המבחן נעשה בנוכחות עדים נאמנים, וממש בקרבה רבה למשכנו של אלוהים, כי הרי כל המטרה של המבחן להראות את ציות בני רכב להוראת אביהם.
רבותי, המבחן לא היה עניין מסובך או גדול. כל מה שהיה שם זה:
גביעים מלאי יין, ובני רכב אשר נתבקשו לשתות את היין אשר בגביעים.
איך ענו והגיבו בני יונדב בן-רכב?
3. תשובת בני רכב (פ. 6-11)
ו. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן. כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר: לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד-עוֹלָם.
ז. וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם.
ח. וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ: לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן כָּל-יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ, נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ.
ט. וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ; וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ.
י. וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ.
יא. וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר: בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם; וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם.
בני רכב עמדו מול הגביעים מלאי היין וכאיש אחד סרבו לשתות מן היין.
מדוע?
אביהם, יונדב בן-רכב אשר חי כ-280 שנים קודם לכן, אסר עליהם ועל בניהם לשתות יין לעולם. כמו כן, גם אסר עליהם לבנות בתי קבע, ולהיות חקלאים. ז"א, ציווה עליהם להיות נוודים ולא קשורים אחיזת קבע באדמה ובטח שלא לאבד אחיזה בנפשם – שכרות.
והנה, בניו, כמעט שלוש מאות שנה לאחר שציווה עליהם, מקפידים בחומרה לשמור את מצוות אביהם.
בני הרכבים אף מסבירים מדוע הם נמצאים באותה העת בירושלים.
הם נכנסו להתגורר בירושלים רק בגלל שחיל בבל עלה על הארץ. הם בעיר כי ברחו מצפורני צבא בבל.
שאלה:
האם יש רע כלשהו בשתיית יין שלא לשכרות?
האם יש פסול בבניית בית, זריעת שדה או נטיעת כרם?
לא ולא!
כל אחד מהפרטים ואף כולם ביחד אינם מהווים חטא או מעשה שאלוהים אסר עלינו לעשותו.
אדרבה, אלוהים אף מציין שחלק מהברכה שלו לעמו היא, שיוכלו לנטוע כרמים, עצים, לאכול מפרי אדמתם ולבנות בתים (דברים כ"ח). – תחת גפנו ותחת תאנתו…
אם כן, לשם מה ציווה אלוהים על ירמיה לעשות את המבחן לבני רכב לעיני העדים?
מטרתו של אלוהים הייתה להוכיח את המלך יהויקים, הכוהנים והשרים. וכעת את צדקיהו…
ראו איך אנשים פשוטים אלו מקפידים לשמור את מצוות אביהם לאורך כל כך הרבה שנים – גם אם למצווה עצמה אין כל סיבה ובסיס מוצדק.
ואתם, המלך, כוהנים ושרים, מזלזלים ומתעלמים ממצוות האבא הנצחי של עם ישראל ובורא העולם – אלוהים. אשר נתן לכם מצוות נצחיות ומלאי משמעות.
אביהם, יונדב בן רכב אמר לבניו שאם ישמרו את מצוותו כי אז יחיו שנים רבות. בכך יונדב ידע והבין את משמעות המצווה בתורה – כבד את אביך ואת אימך, למען יאריכון ימיך על פני האדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך…(שמות כ' 12)
הבושה של מלך ישראל ושותפיו כפולה ומכופלת לאור העובדה שבני רכב אינם מישראל…
מדובר בגויים יראי אלוהים שהצטרפו לעם ישראל…
הם יודעים היטב איך לשמור את מצוות – כבד את אביך ואת אימך!
כדאי לשים לב לעובדה שבפסוקים אלו בני רכב מציינים שלוש פעמים שהם מצייתים למצוות אביהם. שים לב לצמדים – ציווי-אבא וכן לשורש: ש.מ.ע. הם בני רכב שומעים לאביהם לעומת מלך ישראל, השרים והכהנים שאוטמים אוזניהם לדבר אלוהים.
הערה:
אלוהים לא הוכיח את בני רכב על כך שנכנסו למצוא מקלט בירושלים או חס וחלילה הפרו את מצוות אביהם. הם ידעו איך להבין נכונה את רצון אביהם.
צאצאי יונדב הוכיחו וביטאו את הכבוד והאהבה לאביהם בכך שמילאו אחר מצוותו ככתבה וכלשונה.
ב. פסוקים 12-16: התוכחה כלפי בני יהודה- המלך, השרים , הכוהנים וכלל העם
יב. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
יג. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל-דְּבָרַי, נְאֻם-יְהוָה.
יד. הוּקַם אֶת-דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב, אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן, וְלֹא שָׁתוּ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם; וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.
טו. וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, לֵאמֹר: שֻׁבוּ-נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם, וְאַל-תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, וּשְׁבוּ אֶל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם; וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת-אָזְנְכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.
טז. כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אֶת-מִצְוַת אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר צִוָּם; וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי.
העדים הנמצאים בלשכה שבחצר המקדש ראו במו עיניהם את המופת בחיי בני רכב, בו הם מכבדים את מצוות אביהם, גם אם היא לא לגמרי ברורה, לא לגמרי הגיונית לדעתם, ואינה תואמת בכל פרטיה למצוות אלוהים בתורה.
הנה גויים יראי אלוהים שומרים את מצוות אביהם דורות רבים.
ואתם בני יהודה, מפרים ברגל גסה את מצוות אלוהים אביכם.
ואיך המלך, השרים והכהנים ובני יהודה מפרים את מצוות כבד את אביך?
אלוהים מציין שהוא מדבר אל עמו השכם ודבר.
הביטוי "השכם ודבר" מציין חזרה תמידית של אותו מסר.
ז"א, אלוהים אומר שהוא מזכיר לעמו ומדבר עימם בלי סוף, כל העת, ולמרות זאת אינם שומעים לו אלא מתעלמים מדברו.
ואיך אלוהים מדבר השכם וערב?
1. בבית המקדש הכוהנים קוראים את התורה אך אינם מאמינים במה שהם קוראים ואינם מיישמים ומפנימים את הנקרא בקול רם.
2. אלוהים מצידו שולח נביאים שזועקים את דבר אזהרתו, והעם מעדיף להתעלם מהנביאים, להחשיבם טפשים או לפגוע בהם, כדי שלא ימשיכו לדבר את דבר אלוהים מפיהם.
מה אלוהים אומר השכם וערב?
הוא מזהיר את עמו לבל ילכו בדרך הרעה, לבל יאמצו את אמונת עובדי האלילים, לבל יפגעו איש ברעהו.
בקיצור, דבר אלוהים מלא בהוראת אשר כל תכליתן להבטיח שהעם יהיה במרכז רצון אלוהים ויחווה את מלוא ברכותיו.
ז"א, אלוהים כל העת פועל לטובת עמו למען יעמדו בטוב. ז"א, ישבו על אדמתם המובטחת כשהם מוגנים ומבורכים, חופשיים למלא את תכלית יעודם.
ומה עושה עם ישראל, הבן של אלוהים?
פ. 15: "…לא הטיתם את אוזניכם ולא שמעתם אלי…"
הם בני רכב מכבדים את אביהם שהוא רק בשר ודם, ואילו בני ישראל, מתעלמים מדברי אלוהים אשר החכמה אצלו, הוא הבורא ויודע כל אשר אוהב אותם.
מה עתיד לעשות אלוהים לאור הפרה בוטה של מצוות כיבוד אב ואם?

ג. פסוקים 17-19: תוצאת הזלזול במצוות כיבוד האב
יז. לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא אֶל-יְהוּדָה וְאֶל כָּל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם: יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ.
יח. וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ: כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל-מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם; וַתִּשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה אֶתְכֶם.
יט. לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי–כָּל-הַיָּמִים.
1. העונש לבני יהודה המבזים את מצוות כיבוד האב
עלינו לזכור שמצוות כיבוד אב ואם היא המצווה היחידה שהגמול נאמר לצידה.
הגמול על כיבוד אב ואם הוא חיים ארוכים.
(הכוונה כמובן קודם כל לכיבוד האב – אלוהים אשר ממנו נובעת המצווה הזו. שהרי מי שאינו מכבד את אביו ואימו, אותם הוא רואה וחווה על בסיס יומי, גם לא יכבד "אב" אשר אותו אינו רואה…)
מכיוון שכלל בני יהודה, מהחשובים עד אחרון העם מתעלמים מאלוהים ואינם מכבדים אותו כאב, יוצא שחיי רבים מהם עומדים להסתיים.
אלוהים עתיד לאפשר לצבא בבל לכבוש את העיר, להרוס את הקיים ובמהלך הכיבוש, רבים יאבדו את חייהם. כל מה שאומר אלוהים תואם את מה שהוא מבטיח בתורה.
דברו מלא בהבטחות לחיים, אך גם אזהרות לכל מי שמפר את מצוותיו – ראה דברים כ"ח-כ"ט.
לפיכך, מכיוון שהמסר והדוגמא הוצגו לפני צדקיהו, עליו לדעת שהעונש מאלוהים כבר החל ואף עומד ממש לפני סיום.
כל בניו של צדקיהו המלך נשחטו לנגד עיניו, ולאחר שראה את התופת, עקר מלך בבל את עיני צדקיהו. כך נשאר צדקיהו עם התמונה האיומה ביותר כזיכרון אחרון של היכולת לראות בעיניו.
מלך בבל לא הרג את צדקיהו אלא העניק לו אפשרות לחיות בבבל.
בדרך זו צדקיהו קיבל אורכת חיים כדי:
1. לראות איך דבר אלוהים התגשם מפי נביא אלוהים
2. לסבול עד סוף ימיו את היגון של שחיטת ילדיו.
2. הברכה לבני יונדב בן רכב
בני רכב לעומת זאת עתידים להתברך.
איך אפשר לברך את בני רכב אם הם גם כן נמצאים בתוך העיר ועתידים להיכבש על ידי אותם בבלים?
אלוהים הבטיח שהם יחיו!
אנו יודעים שהבבלים לא הרגו את כל יושבי העיר אלא לקחו חלק בשבי אל הגולה.
מתברר שאלוהים ברר בקפדנות מי יילקח לגולה ויחיה.
בתוך האלפים הבודדים שזכו לחסד הזה, כלל אלוהים את כל צאצאי יונדב בן רכב הנאמנים.
לא רק שאלוהים הציל אותם מציפורני צבא בבל, אלא אף הבטיח שנצר למשפחה זו יעמוד לפניו כל הימים.
כך אנו זוכים לראות ולטעום את נאמנות אלוהים לכל אלו המאמצים את מצוותיו באמונה ואהבה.
לקחים ויישומים:
א. אלוהים לא ביקר את קביעתו של יונדב לבניו, אלא ברך את בניו על כך שצייתו למצוות אביהם. בעשותם זאת, הבנים פארו וכיבדו גם את אלוהים, שהרי המצווה לכיבוד אב נובעת מתורתו.
מצוות יונדב בן רכב לבניו התבססה על עיקרון וסיבה חשובים:
1. יונדב בן רכב היה עד להתדרדרות המוסרית והרוחנית של בני ישראל בתקופת אחאב ואיזבל, וראה במו עיניו את התוצאות הקשות של עונש אלוהים על מפירי תורתו.
יונדב בן רכב ראה איך בני ישראל מאמצים את תרבות הצידונים, הפיניקים, ומקדישים את תכלית חייהם לדברים הנחשבים לתועבה בעיני אלוהים.
העם אשר נבחר ויועד להיות כהן לאלוהים, ולכוון את כלל בני ישראל לעניינים של אביהם שבשמים, בגד ביעודו, והחל מכה שורשים בכל מה שקשור לארץ ולכליון.
האב יונדב בן רכב השביע את בניו להתנתק מהעיקר שבעיני העולם הזה, ולהתמקד בעיקר שבעיניו של אלוהים.
האב הדריך את בניו להכות שורשים בדברים החשובים ולא בדברים המתכלים. כמו כן וידא, שלא ישתו שיכר כדי שהשלטון על ליבם ונפשם יהיה כל העת בידיו של אלוהים ולא בידיו של השטן (אל האפסים ה 18-19, משלי ל"א 1-9).
הפסוק המתאים ביותר בכתבי הקודש המתאר את מצב ליבו של יונדב בן רכב הוא: מתי ו' 33: "…אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם…".
האם בני יונדב בן רכב חסרו דבר בחייהם?
לא ולוא!
אלוהים סיפק את כל מחסורם.
האם אנו מאמצים את עיקרי החיים של התרבות שמסביבנו, או נשארים נאמנים לקריאתנו – להודיע את חדשות הבשורה, להשקיע במלכות אלוהים, ולהתמיד להימלא ברוח ולא ביין?
אלוהים אינו פוסל עסקים, שתיית יין במידה, או עיסוק בחקלאות.
אך, אלוהים אינו מאפשר לנו להפוך אחד מהנושאים הללו לאליל, או לתחום אשר אנו משתעבדים לו או מתמכרים אליו. אם אחד מאלו מונע מאיתנו לחיות חיי טוהר, קדושה, תלמידות והתחברות עם שאר המאמינים, עלינו להפסיק זאת ולקבוע מחדש את עיסוקנו או מידת התערבותנו באותו תחום.
אלוהים רוצה שכל מה שנעשה לא יסיט את עינינו ממנו ולא יעצור אותנו מלמלא את תכלית ישועתנו.
כאשר אנו חיים על פי עקרונות אלו – אנו מבטאים את כיבוד האב שאלוהים ציין בתורתו.
2. כאשר אנו כהורים קובעים דבר לילדינו הנקבע על פי הוראת אלוהים, גם אלוהים מאשר זאת בשמים.
ראה מתי י"ח 15-20.
לפיכך, עושים היטב הילדים הנשמעים להוריהם ומכבדים אותם.
מה שהוריכם קובעים – כאשר זה נעשה על פי תורת אלוהים – מתקבל ומכובד גם בשמים.
כך או כך, אלוהים עדיין רגיש מאוד למילוי מצוות כיבוד אב ואם.
זו המצווה שאורך חיים תלוי בה, וזו מצווה שכולנו צריכים לשאוף לכבדה בארץ ובשמיים.