ירמיה פרק כג פסוקים 1-8: הרועה הטוב
ירמיה פרק כג פסוקים 1-8
הרועה הטוב – תקוות ישראל
רעיון מרכזי של הטקסט: תוכחה לרועי ישראל (למנהיגות הלאומית) ובשורת ישועה, תקווה ושלום לעתיד.
כותרת הדרשה: הרועה הטוב – תקוות ישראל.
רעיון מרכזי של הדרשה: תקוות ישראל היא ברועה הטוב שאלוהים יעניק – צדקנו – כי רק בו וממנו יתגשמו כל ההבטחות שהעניק אלוהים לישראל.
חלוקת הפרשה (פסוקים 1-8):
א. רועים מאבדים (כג 1-4).
1. מדוע אלוהים מכנה את מנהיגי ישראל – רועים מאבדים? (פ. 1-2)
2. איך אלוהים עתיד לתקן את תוצאת העוולה של הרועים הרעים? (פ. 2-4)
א. הסרת הרועים הרעים (פ.2)
ב. קיבוץ גלויות – נחלה וישועה (פ. 3)
ג. רועים נאמנים (פ. 4)
ב. התיקון: הרועה הטוב – המלך הצדיק (פ. 5-8)
1. באיזו תקופה יקים אלוהים את הרועה הטוב על ישראל? (פ. 5א, 7א)
2. מי הוא הרועה הטוב שהנביא מציין? (פ. 5-6)
3. אילו אירועים בישראל ובעולם יאפיינו את ממלכתו? (פ. 5ב-8)
ג. מסקנות ויישום
לוח רשימת מלכי יהודה לאחר יאשיהו בן אמון בן מנשה:
1. יהואחז בן יאשיהו בן חמוטל בת ירמיהו מלבנה: החל כשהיה בן 23. מלך 3 חודשים בירושלים. פרעה נכו מלך מצרים הדיחו מכסאו ולקחו למצרים והמליך במקומו את אליקים.
2. אליקים (יהויקים) בן יאשיהו בן זבידה בת פדיה מן-רומה. בן 25 במלכו. מלך 11 שנים בירושלים. מלך רשע שלא הלך בדרך אביו יאשיהו (ראה גם דברי הימים ב לו 4)
3. יהויכין, כניהו, יכניהו בן יהויקים בן נחושתא בת אלנתן מירושלים. מלך בירושלים למשך 3 חודשים ועשרה ימים. מלך בבל נבוכדנאצר המליך במקומו את מתניה, הדוד של יהויכין אשר שינה את שמו לצדקיהו. (על פי הכתוב בספר מלכים ב הוא היה בן שמונה עשרה, ועל פי דברי הימים ב פרק לו 9 כתוב כי היה בן 8).
4. צדקיהו בן חמוטל בת ירמיהו מלבנה: החל למלוך בגיל 21 ומלך על יהודה במשך 11 שנים (ירמיה נב 1-2, מל"ב כד 18-19).
הקדמה:
לא לחינם ציינתי את רשימת מלכי יהודה מאז מות המלך הצדיק יאשיהו.
מאז מת יאשיהו, עד לרגע בו ירמיה כותב את פרק כג, לא עמד על יהודה מלך אחד אשר מסר נפשו לאלוהים ונכנע לתורת ישראל.
הנביא ירמיה מסיים את פרק כב במילים קשות נגד המלך יהויכין, המכונה גם כניהו או יכניהו. מילותיו הקשות נגד כניהו משקפות את דעת אלוהים על שאר מלכי יהודה בני אותה תקופה.
כח. הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, אִם-כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ? מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָדָעוּ?
כט. אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ! שִׁמְעִי דְּבַר-יְהוָה.
ל. כֹּה אָמַר יְהוָה: כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו. כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה. 28. האם האיש הזה, כָּניהוּ, הוא כלי בזוי ומנופץ או כלי שאין בו צורך? מדוע נזרקו הוא וצאצאיו, הושלכו לארץ שלא הכירו?
29. "ארץ, ארץ, ארץ, שִמעי את דבר ה'!
30. כך אמר ה', 'כִּתבו על האיש הזה ערירי, שהוא יהיה גבר שלא יצליח כל ימי חייו, שאף לא אחד מבניו יזכה למלוך על כיסא דוד ולמשול ביהודה' ".
למה הכוונה במילה ערירי?
בקונטקסט של אברהם (בראשית טו 2) ובאופן כללי כאשר מדובר על אב הטוען לחוסר צאצאים, כי אז המילה ערירי מתארת אדם חסר צאצאים.
האם המילה ערירי במשפט של ירמיה לגבי יכניהו מתייחסת לכך שיכניהו יהיה חשוך בנים?
לפי רשימת היחס בספר דברי-הימים א פרק ג 17-19 אנו למדים שליכניהו נולדו שמונה או שבעה בנים, וזרובבל בן שאלתיאל, מראשי העולים מגלות בבל, היה מצאצאיו (עזרא ג 2,8, יב 1).
כוונתו של ירמיהו במקרה של יכניהו הייתה, שלמרות שיכניהו הינו מזרע דוד, הרי איש מצאצאיו של יכניהו לא יהיה ראוי לשבת על כסא דוד.
מכאן, יכניהו יהיה האחרון ממשפחתו (ערירי) ואחריו לא יצלח איש מזרעו לשבת על כס המלכות כדוד.
ואומנם כאשר בודקים את שושלת היוחסין של האדון ישוע בבשורת מתי א', אנו עדים לכך שאף אחד מצאצאי יהויכין לא ישב כמלך על כסא דוד. למרות שיוסף, בעלה של מרים אם ישוע היה משושלת דוד, הוא לא ישב על כסא המלך. ישוע אומנם נחשב לבנו, אך נולד מהפריית רוח הקודש דרך רחמה של מרים אשר בעצמה הייתה גם משושלת דוד.
כסא המלכות נותר ערירי עד לבוא המלך הראוי – הרוע הטוב – ישוע!
א. רועים מאבדים (כג 1-4).
א. הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת-צֹאן מַרְעִיתִי, נְאֻם-יְהוָה.
ב. לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל-הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת-עַמִּי: אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת-צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם, הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת-רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם-יְהוָה.
ג. וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת-שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר-הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל-נְוֵהֶן, וּפָרוּ וְרָבוּ.
ד. וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם; וְלֹא-יִירְאוּ עוֹד וְלֹא-יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ, נְאֻם-יְהוָה. 1. "אוי לרועים המאבדים ומפזרים את הצאן שאני רועה", אמר ה'.
2. לכן כך אמר ה' אלוהי ישראל לרועים הרועים את עמו: "אתם מפזרים את הצאן שלי, הרחקתם אותן ולא השגחתם עליהן. אני עומד להעניש אתכם על מעשיכם הרעים", אמר ה'.
3. "ואני אאסוף את שארית הצאן שלי מכל הארצות שבהן פיזרתי אותן ואשיב אותן אל המִרעה שלהן, והן יתרבו.
4. אמַנה עליהן רועים שירעו אותן והן לא יפחדו עוד, לא יחששו ולא יענשו", אמר ה'.
1. מדוע אלוהים מכנה את מנהיגי ישראל – רועים מאבדים? (פ. 1-2)
הנביא ירמיה מכנה את מנהיגי עם ישראל בתואר – רועים.
הכוונה למלכים, כוהנים ונביאים שהיו אחראים על כל מהלכי העם מבחינה מדינית, חברתית ורוחנית. על פי ירמיה, כל הנביאים הללו היו נביאי שקר אשר ניווטו את כל השאר לדרך השקר והמוות.
בפרק כט 23 הנביא ירמיה מציין שאותם נביאי שקר, ומן הסתם השותפים להם, ניצלו את העם לרעה. הם נאפו את נשי רעיהם…מן הסתם הם תירצו כל פשע, כאילו היה דבר רצוי בעיני אלוהים אשר להם כמובן מותר לעשותו…
כרועים הם חטאו בתפקידם לא בתמימות אלא בכוונה רעה תחילה, ולכן זכו לתואר המפוקפק: רועים מאבדים.
מהו תפקידו של רועה הצאן?
– לקבץ את העדר על מנת לוודא שלא יאבד אף אחד מהצאן. ואם חסר מישהו, אז לחפשו עד שיימצא – ראה משל השה האובד בבשורת לוקס טו.
– לקבץ ולאחד את העדר על מנת לוודא שכל פרט בעדר זוכה לקבל את הדרוש לו למחיה וגדילה ראויה [הכוונה ללימוד דבר ה', הקמת מסגרת חינוכית, הדרכה לשירות וגדילה רוחנית.
– לקבץ ולשמור על העדר למען לא יהפוך מי מהם לטרף…[הכוונה להרחיק מצאן אלוהים מורי שקר]
– לטפל בכל פרט בעדר שהינו חלש או פצוע. לחבוש ולרפא את החלשים והפצועים.
– להדריך את כל העדר למקום מרעה בטוח ולהחזירו לביתו בשלום. להדריך את כל הצאן של אלוהים לישועה למען "יחזרו" הביתה בשלום כשכל אחד מהם דומה לאדון.
ומה עשו מלכי יהודה ושאר המכהנים בתפקידי הנהגה?
וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם:
ז"א, לא זכרתם אותם. לא כתבתם אותם על לוח ליבכם. לא בדקתם אם מי מהם חסר?, פשוט, לא היה איכפת לכם מן הצאן של אלוהים – בני ישראל.
את הצאן הזה (עם ישראל) אלוהים גם מכנה בשמות כגון:
– "בני בכורי" – שמות ד 22
– "ישורון" – דברים לב 15.
– "עמי בחירי" – כי דרכו אציג עצמי לעולם ודרכו אביא לעולם את הגואל – האדון ישוע המשיח: ישעיה מג 20-21,
– כלת יהוה: הושע ב
– "בבת עיני" – זכריה ב 12… ועוד.
אם כן, בידי רועי ישראל הופקד הצאן היקר בעיני אלוהים!
במקום לדאוג לישועת צאן אלוהים – בני ישראל, הם דאגו לעושרם החומרי בלבד.
במקום להוות דוגמא חיובית המקרבת את בני ישראל לאלוהים – הרועה של הרועים, הם גרמו – בהתנהגות האישית – לבני ישראל לשנוא את אלוהים ולהתרחק מתורת אלוהים ולהידמות לגויים הסובבים אותם.
במקום לשאוף ולבדוק איך הם יכולים להעניק ולהועיל לצאן אלוהים, הם ראו בצאן אלוהים חלקי חילוף ואספקה לכל תאוותיהם… (זכריה יא 15-17, יחזקאל לד 1-6).
הנביא יחזקאל פרט יותר בתקופה מקבילה לזו של ירמיה ואמר בפרק ל"ד 1-8:
א. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב. בֶּן-אָדָם, הִנָּבֵא עַל-רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל; הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הוֹי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם, הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים.
ג. אֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ.
ד. אֶת-הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחוֹלָה לֹא-רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ.
ה. וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה; וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה.
ו. יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל-הֶהָרִים, וְעַל כָּל-גִּבְעָה רָמָה; וְעַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ.
ז. לָכֵן רֹעִים, שִׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יְהוָה:
ח. חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-לֹא יַעַן הֱיוֹת-צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה, וְלֹא-דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת-צֹאנִי; וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם, וְאֶת-צֹאנִי לֹא רָעוּ.
הנביא זכריה בפרק יא 15-17 מציין את יחסו של צר המשיח לישראל. מתברר שקיים הבדל קטן ביותר בין הרועים המאבדים לבין צר המשיח בכל הקשור לאהבת צאן אלוהים ויחסו אליו.
מכיוון שהרועים הרעים הסיטו את עם ישראל מדרך תורת אלוהים וגרמו להם לחטוא, הביא אלוהים על העם את העונשים שהבטיח בתורה על אלו הנוטשים את מצוותיו.
בגלל חומרת חטאי ישראל, נאלץ אלוהים להגלותם מאדמתם ולהפיצם בשאר הארצות.
מסיבה זו מכנה אלוהים את הרועים הרעים – רועים מאבדים ומפיצים.
2. איך אלוהים עתיד לתקן את תוצאת העוולה של הרועים הרעים? (פ. 2-4)
א. תיקון א: הסרת הרועים הרעים (פ.2)
במילים בוטות וישירות אומר אלוהים לרועים שהיו מופקדים על צאנו וביזו את תפקידם החשוב: "הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם, נאום יהוה."
אלוהים מעניש את אותם רועים גם כן בעונש הגליה ולעומדים בראש – אף את הדרך הקשה בה יסיימו את חייהם (ראה כ 4-6, כב 11, 18-19, 24-30).
אותם רועים לא יזכו להעניק את האוצרות אשר בזזו מן העם לצאצאיהם.
מן הסתם אותם רועים מאבדים ומפיצים לא יזכו לשהות במחיצת אלוהים לנצח נצחים כי אם בשאול ובאגם האש.
ב. תיקון ב: קיבוץ גלויות – נחלה וישועה (פ. 3,8)
ג. "וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת-שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר-הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל-נְוֵהֶן, וּפָרוּ וְרָבוּ….
ח. כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם. "
אלוהים מבטיח להחזיר שארית מעמו בחזרה לארצם.
צאן אלוהים לא עתיד להישאר בגלות.
יחזקאל לז: חזון העצמות היבשות הכולל את חזרת בני ישראל לארצם, ובפרקים מז-מח – חלוקת הארץ לשבטי ישראל באחרית הימים.
עמוס ט 11-15: נבואה אודות הקמת סוכת דוד הנופלת וחזרת עם ישראל לארצו וישיבתו בנחלתו בשלום ובטחון. ראה גם הושע ב ועוד…
הגלות עבור צאן אלוהים היא סימן של עונש, ריחוק מהתכלית שאלוהים ייעד להם (שמות יט 5-6).
על מנת שצאן אלוהים – עם ישראל – ימלא את ייעודו, הוא חייב גם לשוב אל ארצו.
ישועת שארית ישראל ושבתו על נחלתו קשורים זה בזה
מדוע?
כי אלוהים הבטיח שאם עמו ילך בדרכו הטובה, כי אז אדמתו תתברך ומארצו תצא תורה לכל שאר עמי העולם.
גלות היא ציון לריחוק ישראל מאלוהים.
קיום עם ישראל בארצו המובטחת בשלום ושלווה היא סימן לשלום עם אלוהים ולקיום הבטחותיו של אלוהים לעמו – במידה וילך בדברו.
שימו לב!
ישועת עם ישראל וחזרת העם לנחלתו המובטחת אשר גבולותיה מצויינים בבראשית טו ובספר יהושוע, הם עסקת חבילה.
אי אפשר להפריד בין ישועת ישראל ולארץ הנחלה שאלוהים הבטיח לצאן מרעיתו.
עם ישראל אינו יושב על אדמה גזולה, אלא על אדמה מובטחת.
בסיס חזרת עם ישראל לארץ ישראל נובע ומתבסס על הכתוב בתורה.
השלום והשלווה על האדמה הזו, כמו כן שלמותה ביד עם ישראל מותנית בחזרה בתשובה של עם ישראל למשיח ישוע.
ג. תיקון ג: רועים נאמנים (פ. 4)
במקום הרועים המאבדים והמפיצים, עתיד אלוהים להעמיד על עמו רועים טובים.
הרועים הטובים לא יפיצו את צאן אלוהים אלא יאחדום וידאגו לרווחתם הרוחנית והגשמית.
מן הסתם, הרועה הטוב הוא לא אחר מאשר המשיח עצמו.
אך עד ליום בו יקבל עם ישראל את מושיעו, ינהיגו את העם גם – ולעיתים כאלו ואחרות, רועים ומנהיגים יראיי אלוהים, אשר יציגו עדות ראויה ונאמנה לטובו, חסדו, קדושתו וטוהרו של אלוהים.
עם ישראל זכה למנהיגים כגון, יחזקאל, דניאל ושלושת רעיו, מורדכי היהודי, זרובבל ויהושוע הכוהן הגדול, בעת החזרה מגלות.
לנביאים נאמנים כמו זכריה, עזרא.
למנהיגים כגון נחמיה ועזרא אשר פעלו לאחדות העם ולשיבתה המסודרת ארצה של שארית ישראל שבגולה. לו היו שומעים להדרכתם הרוחנית של אותם רועים, כי אז היה העם חווה ברכה רבה.
לא כל שארית ישראל שבה לישראל.
הבטחתו זו של אלוהים עתידה להתגשם במלואה – באחרית הימים.
ב. התיקון: הרועה הטוב – המלך הצדיק (כג 5-8)
ה. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.
ו. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ: יְהוָה צִדְקֵנוּ.
ז. לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד: חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ח. כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם. 5. "יבואו ימים", אמר ה', "שאקים לדוד ענף צדיק. מלך ימלוך ויצליח וישליט בארץ יושר וצדק.
6. בימיו תיוושע יהודה וישראל יחיה בביטחון, ושמו יהיה 'ה' צִדקֵנו'.
7. לכן יבואו ימים", אמר ה', "שלא יאמרו עוד, 'אני נשבע בה' שהעלה את בני ישראל מארץ מצריים',
8. אלא 'אני נשבע בה' שהעלה והביא את צאצאי עם ישראל מארץ הצפון ומכל הארצות שבהן פיזרתי אותם', והם יתיישבו בארצם".
1. באיזו תקופה יקים אלוהים את הרועה הטוב על ישראל? (פ. 5א, 7א, 20)
הביטוי, "הנה ימים באים", מציין אירועים החופפים ומתקשרים לימות המשיח. זאת בין אם מדובר בהופעתו הראשונה או השנייה של המשיח (ראה גם בראשית מט 8-12, ישעיה ב, מיכה ד)
בפסוק 20 הנביא ירמיה מבהיר לנו, שכל ההבטחות הנפלאות הללו, הקשורות לרועה הטוב ולשלום ישראל על נחלתו, יתרחשו באחרית הימים.
מן הסתם, גם הופעתו הראשונה של המשיח ישוע הייתה "אחרית הימים" מבחינתו של ירמיה.
אז איך אפשר לדעת בביטחון אם מדובר בהופעתו הראשונה של האדון ישוע שהתרחשה לפני כאלפיים שנים או בחזרתו בעתיד?
שאר הנתונים מאפשרים לנו לקבוע אם מדובר בהופעתו הראשונה של המשיח או בחזרתו בעתיד.
בהופעתו הראשונה האדון ישוע בא כדי למות כשה אלוהים למען כפרת חטאינו (ישעיה נג 6, בראשית מט 8-12, תהילים קיח 22, ישעיה ח 14-15, סא 1-3)
בחזרתו ארצה, יבוא האדון ישוע כדי לשפוט את מתנגדיו, להושיע את שארית ישראל ולהקים את ממלכתו העולמית שמרכזה בציון – ישעיה ב, יא, מיכה ד, התגלות יט 11 – כ..
לאור נתונים אלו אנו יכולים לקבוע בבטחון מושלם שההבטחות מפי ירמיה הנביא בפרק כג וכן בפרק לג 14-16, מתייחסות לעת חזרתו של המשיח ישוע בעתיד, כאשר ישוב כדי להקים את ממלכתו הארצית.
2. מי הוא הרועה הטוב שהנביא מציין? (פ. 5-6)
הבה נציין את שמותיו, תיאוריו ותכונותיו
הרועה הטוב יהיה:
א. נצר למשפחת דוד המלך.
לפיכך, ניתן לקבוע שהרועה הטוב יבוא משושלת בני אדם, ממשפחת דוד המלך אשר משבט יהודה. ואומנם, אלוהים הבטיח לדוד שמימנו יצא הגואל, מלך ישראל (שמ"ב ז 12-17).
יעקב ברך את בנו יהודה ואמר לו שממנו יצא שילה – יקהת העמים (בראשית מט 8-12). מיכה הנביא ציין בפרק ה 1 שהמושל בישראל אשר נתוניו מתקשרים לרועה הטוב שלנו עתיד להיוולד בבית לחם אפרתה.
הנביא ישעיה בפרק ז 14 מציין שאותו מלך טוב עתיד להיוולד לעלמה – הכוונה לבתולה משבט יהודה.
ב. הרועה הטוב נקרא: צמח צדיק.
ז"א, הרועה הטוב הינו "ענף" מבית דוד – ראה ישעיה יא 1, ויהיה צדיק.
משמע – הוא ילך בדרך אלוהים ויקיים את דבר אלוהים ורצונו בשלמות. ראה גם זכריה ג 8, ו 12-13 – אותו צמח צדיק גם יבנה את היכל אלוהים.
ג. הרועה הטוב יהיה מלך:
הרועה הטוב עתיד למלוך על כל ישראל ולא רק על חלק מישראל. הוא יציין את הקמת סוכת דוד הנופלת (עמוס ט). לפיכך ירמיה כבר מנבא את איחוד העם, שהרי ממלכת הצפון – ישראל – הוגלתה למעלה מ- 120 שנים קודם לכן בשנת 722 לפנה"ס.
ד. הרועה הטוב ישכיל.
כתבי הקודש מציינים בתיאורים רבים את אותו רועה, מלך, אשר יהיה מלא בחכמת אלוהים – שהרי ראשית חכמה היא יראת אלוהים.
הנביא ישעיה בפרק יא אומר שאותו נצר לבית ישי, יהיה מלא ברוח אלוהים שהיא גם רוח חכמה, בינה ודעת. כמו כן, אומר הנביא, שהמשיח יהיה "נס עמים" – מוקד מבטם ואמונם של כלל בני האדם. מעמד השמור לאלוהים בלבד!
הנביא ישעיה בפרק נב 13 ואילך מתאר את עבד יהוה – אותו צמח צדיק כאחד שהוא משכיל רם ונישא… ואם כל אשר נאמר עד כה אינו מספיק, אז הבה נעמוד על הסעיף הבא:
כל הפעמים בהם ישעיה הנביא משתמש בביטויים אלו, הוא מייחסם לאלוהים. כל אדם או גורם אחר ייחסם לעצמו מציג עצמו כשטן או כאויב לאלוהים. (ישעיה ב, ו, יד, נב, נז).
ה. הרועה הטוב נקרא: יהוה צדקנו.
הנביא ירמיה ציין את מעלותיו של הצמח הצדיק וכל אדם יכול היה להבין שאותו רועה טוב, מלך מיוחד, אינו דבר רגיל או אדם מן השגרה.
כעת מבהיר לנו הנביא – אם לא הבנו לחלוטין עד כה – שהרועה הטוב, המלך הצדיק, הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו.
הרועה הטוב נקרא: יהוה צדקנו.
1. 1. הוא אלוהים
2. 2. הוא צדקנו. משמע, מי שמאמין בו, זוכה לקבל את צדקתו של הרועה הטוב שתיזקף לזכותו…נא לא להתפלא – זה בדיוק מה שקרה לאברהם אבינו בעקבות אמונתו – בראשית טו 6: והאמין ביהוה, ויחשבה לו צדקה."
הנביא ירמיה חוזר על המילים הללו שוב בפרק לג 14-16 כדי להדגיש את העליונות והחשיבות של הרועה הטוב הזה לגורל עם ישראל ולגורלו של כל אדם בפרט.
1. 3. הוא בא אלינו דרך משפחה אנושית – משפחת בית דוד המלך.
הערה: פרשנויות רבניות קובעות מבנה המשפט בדרך שונה. כך שיהוה מכנה את הרועה המיוחד – צדקנו.
גם בדרך זו, צדקנו יכול להיות רק דמות חסרת כל חטא או אשמה, וזה מתאים בלבד לאלוהים. שהרי אין אדם אשר לא יחטא…(קוהלת ז 20, ישעיה נג 6)
מכאן ניתן כבר להסיק מסקנה מיוחדת:
הרועה הטוב יבוא אלינו בדמות אדם דרך משפחת דוד אשר משבט יהודה, אך למרות היותו אדם, הוא גם לא אחר מאשר אלוהים.
זו ההוויה באלוהים אותה אנו מורשים לראות.
הוא הרועה הטוב, אל-שדי. הוא האדון ישוע המשיח.
האדון ישוע הציג עצמו כמשיח ישראל
האדון ישוע אמר שהוא הרועה הטוב והוכיח זאת במעשיו (יוחנן י', לוקס טו, תהילים כ"ג)
האדון ישוע מת על הצלב כשה אלוהים הנושא חטאת עולם, בדיוק בתאריך שציין דניאל הנביא – ניסן 32 לספירה – דניאל ט 24-26.
האדון ישוע הגשים את כל הנבואות הקשורות להופעתו הראשונה של המשיח בארץ. אין שום אישיות אחרת בקרב בני האדם שהגשימה את כל הנבואות. אין כל רועה אחר שמסר חייו למען חיי נצח לבחיריו.
3. אילו אירועים בישראל ובעולם יאפיינו את ממלכתו? (פ. 5ב-8)
חשוב מאוד לחבר ולהשוות בין תיאוריו של הנביא ירמיה לאילו של ישעיה הנביא בפרקים ב, יא, בכל הקשור לאירועים והמצב בארץ בימיו של הרועה הטוב.
א. צדקה ומשפט: בימי שלטונו של הרועה הטוב, המלך יהוה צדקנו, תשרור בארץ צדקה ומשפט. ז"א, הרשע לא ישגה ויפרח אלא יהיה מרוסן (ראה ישעיה סה-סו)
ב. ישועה ורווחה מאוייבים ומן החטא: בימיו יהודה וישראל ייוושעו – ז"א יזכו להצלה מאלוהים אשר כוללת את כל תחומי החיים – רוחני ופיזי.
– רוחני – שארית ישראל כולה תיוושע – ראה גם אל הרומים יא 26, זכריה יב 10 ואילך.
– פיזי – לא תהיה כל מלחמה ולא יקום על ישראל כל אוייב. שארית ישראל הנושעת תשב על נחלתה המובטחת ותגשים את ייעודה ותכליתה – ממלכת כוהנים (שמות יט 5-6).
עם ישראל יכיר את הרועה הטוב על פי הדקירות אשר על ידיו ויזהה אותו כאחד אשר נדחה בעבר…
בעת ההיא לא יפארו את שם אלוהים רק באיזכור ריבונותו בהוצאת עם ישראל מעבדות מצרים, אלא בהחזרת כל ישראל לאדמתם ולאדונם.
אז יחווה צאן אלוהים חירות מן החטא שהיא החירות הגדולה ביותר.
שים לב:
גאולת ישראל כוללת את ישועת עם ישראל וכן את גאולת הנחלה המובטחת.
מדובר בעסקת חבילה בלתי ניתנת להפרדה!
שאלה:
אם כל הנתונים הללו כה ברורים אודות ישוע, אז מדוע כל העם אינו מקבלו?
תשובה:
עם ישראל כציבור אינו מקבל את ישוע כאדון ומושיע, מכיוון שנכנע לפרשנות רבניו ורועיו ולא לכתוב בדבר אלוהים.
ז"א, העם שומר וממלא אחר מצוות רבניו אך לא אחר מצוות והוראת אלוהים – ראה ישעיה כט 13-15.
לראיה – מאות אלפים טענו שמנחם שניאורסון הוא המשיח, למרות שאינו משבט יהודה, לא נולד לעלמה בתולה ולא נולד בבית לחם אפרתה…
כמו אז גם עתה, מנהיגי העם מסיטים את צאן אלוהים מאלוהים, ומסיבה זו העם ויושבי הארץ עתידים לחוות את שבע שנות הצרה שעליהם ניבא דניאל הנביא בפרק ט 24-27.
רק לאחר הצרה, שארית ישראל תיכנע לאלוהים באמת ותקבל באמונה את האדון ישוע המשיח (זכריה יב 10 ואילך, אל הרומים יא 26).
ג. מסקנות ויישום
א. הטענה הראשונה של הנביא נגד הרועים הייתה – הפצת הצאן.
מנהיגי העם, הרועים, עשו את ההיפך ממה שמצופה מרועי הצאן של אלוהים.
חוסר האמונה של אותם רועים היה הסיבה שבגללה ליבם היה מלא בתאוות הבשר ותשוקות החטא, ולא ביישום רצון אלוהים והכשרת הצאן של אלוהים למלא את ייעודם. הם ניסו להידמות למלכי הגויים עובדי האלילים מאשר לרועה הטוב – אלוהים בכבודו ובעצמו.
מכיוון שאותם מנהיגים כיסו עצמם בכסות דתית וטענו שהם נציגיו של אלוהים, עדותם המושחתת הרחיקה את בני העם מאלוהים ומדברו.
כאילו אומרים: אם כך נראים ומתנהגים משרתיו הקדושים של אותו אלוהים, כי אז אני לא רוצה חלק באלוהים הזה ובתורה שלו…
ב. זקני ושמשי הקהילה וכל שאר המשרתים בקהילה, חייבים להוות דוגמא ומופת לקדושה, אמת וטוהר.
את הדוגמא והמופת אנו לומדים מהרועה הטוב – האדון ישוע המשיח.
מכיוון שהקהילה היא הצאן של המשיח, כלתו, ואלוהים מפקיד את היקר לו בידי רועי הקהילה ומשרתיה, אנו יודעים היטב שנצטרך לתת דין וחשבון על כל אחד מילדי אלוהים (אל העברים יג 17).
אנו מודעים לכך שהתנהגות פסולה שלנו עלולה לגרום לאחד מילדי אלוהים להתאכזב מאלוהים ולסטות לדרך החטא.
למרות שאנו בני אדם חוטאים ולמרות שלב כל מאמין חייב להיות ממוקד באדון ישוע, הרי שרבים מילדי אלוהים בוחנים את אמיתות הכתובים על פי טוהר ידי המשרתים בקודש – הרועים והמשרתים בקהילה.
מסיבות אלו, עלינו להישאר כל העת צמודים לאדון, דברו וחסדו.
ג. לפני ששאול חזר לירושלים ממילטוס, הוא קרא אליו את זקני הקהילה מאפסוס (מעשי השליחים כ 17-38). כשכל המנהיגים הללו לפניו, הוא עודד אותם לשמור על צאן אלוהים מכל משמר.
שאול השליח הזכיר להם שמדובר בצאן של אלוהים אשר נקנו בדם המשיח ישוע.
עודדם לשמור את ילדי אלוהים ממורי שקר ומנהיגים אשר כל חפצם יהיה לנצלם.
שאול הבהיר לכל השומעים שמעולם לא ניצל לרעה את ילדי אלוהים, ובכל הקפיד לייצג את האדון בטוהר וקדושה.
את הצוואה הזו הוא הוריש לכל שומעיו ולנו.
שמעון כיפא כתב באיגרתו הראשונה בפרק ה בפסוקים 2-4 הוראות חשובות לרועי הצאן של ילדי אלוהים:
"רעו את עדר אלוהים הנמצא עימכם והשגיחו עליו לא מתוך כפיה כי אם ברצון, כרצוי לאלוהים. לא בחמדת בצע כי אם בנפש חפצה. לא כרודנים על מה שהופקד בידכם, אלא בהיותכם מופת לצאן. ובהופעת שר הרועים תקבלו עטרת כבוד אשר לא תיבול."
כאשר הרועים שאלוהים הפקיד על צאנו מייצגים אותו בנאמנות, כי אז הפרי יהיה ברור בחיי הקהילה.
– הקדושים יוכשרו לעבודת השירות
– כמות מורי השקר תשאף לאפס ולא יאפשרו לשקרים לפרוח במחיצתם
– ילדי אלוהים יהיו מאוחדים ולא מופצים לכל עבר. כך נגשים את תפילת הרועה הטוב כפי שכתובה בבשורת יוחנן יז.
– צאן אלוהים יחווה את כל הברכות שאלוהים מייעד להם – יזכה לטיפול מסור ויגדל בדמות האדון ישוע.
– דמותו של האדון – לו אנו שואפים להידמות תוצג בנאמנות בבית אלוהים