ירמיה פרק יח: ישראל כחומר ביד היוצר

ירמיה פרק יח
ישראל כחומר ביד היוצר
רעיון מרכזי של הטקסט: אלוהים הוא היוצר של עם ישראל ומכאן גם הגורם הריבוני שקובע את ייעודו.
כותרת הדרשה: כחומר ביד היוצר!
רעיון מרכזי של הדרשה: שימחו ביודעכם את ייעודכם ופעלו למימוש תשועתכם למען תתברכו.
חלוקת הפרק:
א. המשל: כחומר ביד היוצר (יח 1-4).
1. מה מיוחד בחומר שהקדר משתמש בו ומדוע נשלח ירמיה לקדר ולא לנגר או נפח?
ב. הנמשל: עם ישראל, אתם כלי ביד היוצר (יח 5-10)
1. מדוע שאלוהים ימשיל משל שכזה בעת ההיא לבני יהודה?
ג. הצעת החסד של אלוהים וההחלטה הסופית של יהודה (יח 11-12)
1. ההצעה של אלוהים (פ. 11)
2. ההחלטה של בני יהודה (פ. 12)
מסקנת ביניים: לקחים ומסקנות לימינו
ד. השערוריה ועונשה (יח 13-17)
1. איזה מעשה עשו בני יהודה שנחשב לשערוריה? (פ. 13-15)
2. איך פשעם של בני יהודה וישראל השפיע על כלל עמי הגויים? (פ. 16-17)
ה. תגובת בני יהודה למשל והנמשל (יח 18-23)
1. מדוע שירמיה יקרא לאלוהים לנקום בבני יהודה? ראה דוגמת אליהו..
2. מדוע שירצו לפגוע בלשונו?
ה. סיכום ומסקנות
לאורך הספר ירמיה משתמש לעיתים בסמלים ודימויים כדי ללמד עיקרון חשוב: (פרק א, יח, כד, כז).
פרק יח מציין את משל הקדר בבית היוצר. הנמשל נועד ללמד את בני ישראל שאלוהים הוא הריבון על כל תחום חייהם. ברצונו יעשה את שעל ליבו עבור ישראל.
המשל נועד לגרום לבני יהודה ללבוש מעט ענווה ולקבל בהכנעה את הייעוד של אלוהים עבורם – אם הם רוצים לחוות אחרית, תקווה ושלום.
הנמשל מהמשל הנוכחי אינו ראוי רק לבני יהודה בזמנו של ירמיה הנביא, אלא לכלל בני האדם לאורך כל תקופות ההיסטוריה האנושית.
א. המשל: כחומר ביד היוצר (יח 1-4).
א. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר:
ב. קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר; וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת-דְּבָרָי.
ג. וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר; והנהו (וְהִנֵּה-הוּא) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל-הָאָבְנָיִם.
ד. וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר, בְּיַד הַיּוֹצֵר; וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. 1. זה הדבר שנמסר לירמיהו מה':
2. "רד לבית היוצר ושם אשמיע לך את דבריי".
3. הלכתי לבית היוצר וראיתי את היוצר עובד על האבניים.
4. כשהתקלקל הכלי שעשה היוצר מחומר [חימר], הוא עשה ממנו כלי אחר שרצה לעשות.
הסבר המשל:
אלוהים מצווה על ירמיה לצאת מאיזור המגורים בעיר ולרדת אל איזור המלאכה של ירושלים בעת ההיא, שהיה מן הסתם בגיא. בעלי המלאכה הללו עבדו בסמוך למקור של מים וחימר. מסיבה זו נאמר לירמיה – וירדת…
ירמיה נשלח לבית המלאכה של הקדר העובד על האובניים. שם, בעודו מביט על מלאכת הקדר, ידבר אלוהים לירמיה ויתן לו את המסר.
הסיבה?
כשעיניו רואות את המלאכה של הקדר, יבין ירמיה טוב יותר את המשל והנמשל: תמונה שווה אלף מילים…
הקדר יוצר כלים מחימר.
פעולות הקדר מגוונות, וכוללות: ערבוב החימר במים, לישתו, עיצובו למוצר הרצוי, ושריפת הכלים הגמורים בתנור על מנת להקשות את החומר ולהופכו ישים למילוי ייעודו.
ירמיה הנביא מגיע אל בית היוצר כאשר הקדר נמצא עסוק במלאכת הייצור על האובניים כשהוא מעצב את הכלי. במהלך עבודת העיצוב, נשחת החומר, ז"א, החומר קרס, התפרק או התעוות ולא נראה כפי שהקדר רצה שיהיה. באותו הרגע הקדר לש שוב את אותה עיסת חימר ויצר כלי אחר מאותו החומר, ממש כפי שהיה ראוי בעיניו לעשות.
הקדר עושה כרצונו ומעניק לחימר את הצורה הסופית בה הוא חפץ. לחומר אין כל "זכות בחירה, או דיבור" בקביעת התצורה הסופית.
אובניים: משטח עגול דק שמסתובב ובמרכזו גומחה האוחזת את החימר. בעת סיבוב המשטח, מעצב הקדר את החומר בידיו לצורת הכלי בו הוא חפץ. בעת הקדומה היה עובד אחד שמסובב את המשטח והקדר היה מעצב את החימר. מאוחר יותר המציאו אובניים בהם הקדר עצמו מסובב ברגלו את המשטח העליון וכך ידיו היו פנויות לעיצוב החומר. בימינו המשטח מסתובב על ידי מנוע חשמלי.

1. מה מיוחד בחומר שהקדר משתמש בו ומדוע נשלח ירמיה לקדר ולא לנגר או נפח?
לדעתי ירמיה נשלח לקדר העובד עם "בוץ ועפר", כדי להזכיר ולהדגיש שאלוהים יצר את כלל בני האדם מן האדמה (בראשית ב). כאשר הקדר מעצב את הכלי הרצוי מחימר, דומה המעשה למעשה בריאת האדם כפי שמתואר בספר הראשית.
המראה הדגיש את עליונותו וריבונותו של אלוהים על האדם, ויהווה תזכורת מרעננת לבני יהודה בכל הקשור לנדרש מהם כלפי אלוהים.
משל שכזה לא היה מקבל משמעות מלאה אילו בעל המלאכה היה נגר העובד בעץ, או נפח המעבד מתכת.
ב. הנמשל: עם ישראל אתם כלי ביד היוצר (יח 5-10)
ה. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמוֹר.
ו. הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל?, נְאֻם-יְהוָה; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל.
ז. רֶגַע אֲדַבֵּר עַל-גּוֹי וְעַל-מַמְלָכָה, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד.
ח. וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו, וְנִחַמְתִּי עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ.
ט. וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל-גּוֹי וְעַל-מַמְלָכָה, לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.
י. וְעָשָׂה הרעה (הָרַע) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, וְנִחַמְתִּי עַל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ. 5. ה' אמר לי:
6. "האם איני יכול לעשות לכם, בני ישראל, כמו שעשה היוצר הזה? אתם בידי כמו חומר ביד היוצר, בני ישראל.
7. רגע אחד אאיים לעקור, להרוס ולהשמיד עָם או ממלכה,
8. אבל אם ישוב העם הזה מהרעה שבגללה איימתי להעניש אותו, אתחרט על הרעה שהחלטתי לעשות לו.
9. רגע אחד אבטיח לבנות ולנטוע עם או ממלכה,
10. אבל אם יעשה את הרע בעיניי ולא ישמע בקולי, אתחרט על הטובה שהתכוונתי להיטיב אתו.
הנמשל (פסוקים 5-10):
אלוהים מזכיר לבני יהודה, ובעיקרון לכלל בני ישראל שהם כחומר בידיו – היוצר.
כמו שהקדר מעצב את החימר לפי רצונו ועושה בו לפי ראותו, כך אלוהים הוא זה הבוחר לקבוע את ייעודו של עם ישראל, ולעם אין כל זכות להתנגד.
במידה ועם ישראל יפעל על פי הנחייתו של אלוהים הבורא והיוצר, כי אז יהיה טוב לישראל. עם ישראל יקבל ויחווה את כל הטוב שאלוהים הבטיח לו.
אם יחליט העם לפעול בניגוד לייעוד שקבע לו אלוהים – לא יחווה העם את ברכות אלוהים אלא את זעמו במלא מובן המילה.
ומהו ייעודו של עם ישראל?
– להזכירנו, אלוהים הוא זה שבחר להקים את עם ישראל דרך זרעו של אברהם, דרך יצחק ודרך יעקב.
משבט יהודה בחר אלוהים להקים את המשיח אשר עתיד להציע כפרת חטאים לכלל בני האדם ולהושיע את כל מי שיאמינו בו (בראשית מט 8-12, ישעיה ז 14, מיכה ה 1).
– אלוהים הוא זה שקבע את ייעוד עם ישראל להיות ממלכת כוהנים (שמות יט 5-6).
משמע – תפקידם להיות השגריר של אלוהים בקרב העמים. לשרת את אלוהים ככוהנים.
אם יעשו כפי שיועד להם – יזכו לכל הברכות הכלולות בתורה (דברים כז-כח).
אם יסטו מהייעוד שלהם – יחוו את כל הקללות הכתובות בתורה.
– בשום שלב עם ישראל לא קיבל את האפשרות לבחור את ייעודו!
אלוהים הוא זה היודע את הטוב ביותר עבור עמו, ועם ישראל יפעל בחכמה אם ייכנע לבחירתו וקביעתו של אלוהים עבורו (ישעיה נג)
1. מדוע שאלוהים ימשיל משל שכזה בעת ההיא לבני יהודה?
הנהגת בני יהודה באמת חשבו שהם פועלים נכונה.
מבחינת ההנהגה הרוחנית, ירמיה היה מקור לבעיות ומצביע על בעיות שאינן קיימות.
ההנהגה הצדקנית לא ראתה פסול בהתנהגותה וחשבה שהם אדונים לעצמם.
מבחינתם, הם אלו הקובעים את מהלך חייהם ואין להם צורך לתת דין וחשבון לאף אחד.
לדעתם, הבטחותיו של אלוהים יינתנו להם רק מעצם היותם בני ישראל, ופעולות דתיות שעשו, הם הדבר הנדרש מהם.
לדעתם, הבטחותיו של ה' לעמו הם תעודת ביטוח החיים שלהם, של המקדש ושל הארץ.
לדעתם, הממלכה הצפונית היא זו שטעתה ולכן סבלה, אך הם החיים בירושלים ומקיימים מצוות דתיות במקדש, ראויים לכל הברכות וההבטחות של אלוהים.
לראיה, פשחור בן אימר הכוהן [שהיה הפקיד הגבוה האחראי על הסדר והמשמעת במקדש], היכה את ירמיה בפיו ושם אותו על המהפכת אשר בשער בנימין העליון (פרק כ 1-2). פשחור בן אימר טען שירמיה מדבר מטעם עצמו ומתנהג כעוכר ישראל…
מבחינתם, ירמיה צריך להשתנות "ולהתיישר" ע"פ דרכם, ולא ההיפך. ירמיה הוא זה שסטה ולא הם…
המהפכת: כלי עינויים בו המעונה תפוס בידיו ורגליו ונמצא במצב הפוך.
עד כמה שהדבר נשמע מוזר, כלי העינויים הזה הנקרא מהפכת מציין במדויק את דעתם של ההנהגה הטועה.
הם מענים את המתנגדים להם בכלי המשמש כמעין משחק מילים – השתנו…היפכו את דעתכם כדי שיהיה כדעתנו…
תחלס, ההנהגה הדתית בימינו סובלת מאותם סמפטומים של ההנהגה בימי ירמיה הנביא.
גם בימינו הרבנים הראשיים וחבריהם משוכנעים שהם המופת הרוחני המפאר את שם אלוהים.
גם היום הרבנים מקיימים מצוות שרבנים אחרים קבעו ולא את תורת אלוהים ורצונו.
גם היום הגאווה הלאומית פורצת כל גבול.
גם היום הם מאמינים שהם זכאים – בזכות מצוותיהם – לכל הברכות הכתובות בתורה…
כמו שאז דחו את דבר אלוהים מפי נביאיו, כך היום דוחים ושונאים את ילדי האדון הזועקים את דבר הבשורה והדרך לחזרה בתשובה וישועה.
גם היום הם אומרים לנו: "חיזרו בתשובה כדי להיות כמונו…"
מסיבה זו, משל החומר ביד היוצר מאוד רלוונטי לעמנו היום.
ג. הצעת החסד של אלוהים וההחלטה הסופית של יהודה (יח 11-12)
יא. וְעַתָּה אֱמָר-נָא אֶל-אִישׁ-יְהוּדָה וְעַל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה, וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה; שׁוּבוּ נָא, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם.
יב. וְאָמְרוּ: נוֹאָשׁ! כִּי-אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע נַעֲשֶׂה.
11. כעת, אמור לאנשי יהודה ולתושבי ירושלים שכך אמר ה', 'אני מתכוון להביא עליכם אסון וחושב עליכם מחשבות. שובו מדרככם הרעה ותַקנו את התנהגותכם ואת מעשיכם!'.
12. אבל הם יענו, 'בשום אופן לא! ננהג כפי שאנחנו חושבים, כל אחד יפעל על פי לבו הקשה והרע' ".
1. ההצעה של אלוהים (פ. 11)
הצעתו של אלוהים לבני יהודה – ויותר נכון לומר – בעיקר למנהיגי יהודה, בית המלכות והכהונה היא, לחזור בתשובה. זאת אומרת, להיצמד לכתוב בתורת אלוהים באמונה ואהבה, ולא לזהמה עם דיעות אליליות או שינויים כאלו ואחרים. חיזרו לאלוהים ולייעוד שקבע עבורכם.
ברצונו, יכה אלוהים את כל החוטאים, אך לא בכך הוא חפץ, אלא בחזרה בתשובה של כל חוטא.
לפיכך, אהבתו, חסדו ורחמיו של אלוהים מתבטאים בפסוק 11.
אנא, חיזרו בתשובה כדי שלא אדרש להטיל עליכם את זעמי הצודק.
אם לא תשמעו לאזהרה האחרונה הזו – כי אז תחוו את התוכנית הכואבת המחכה לכם.
מילים הפוכות אומר אלוהים לשארית נאמנה, בפרק כט 11-13.
זיכרו את שנאמר במשל והנמשל:
אם לא תמלאו אחר הייעוד שקבעתי לכם, אצטרך "ללוש" אתכם שוב "ולעצב אתכם מחדש".
פעולת "הלישה החוזרת" היא אסון וצרות – אויב הקם עליכם, הורס את ארציכם, מכה והורג בכם ולוקח את השארית לגלות. כדאי לכל אדם להימנע מכך.
2. ההחלטה של בני יהודה (פ. 12)
"…וְאָמְרוּ: נוֹאָשׁ! כִּי-אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע נַעֲשֶׂה."
אוי ואבוי!
בני יהודה שומעים את דבר הנביא ירמיה ומחליטים במוח צלול: אין לנו כל כוונה לשנות את הדרך בה אנו הולכים.
זו דרכינו ובה נמשיך!
נואש: לשווא כל דבריך (ב 25)
העם טוען: לא נבטל מחשבותינו ולא נשנה דרכינו מפני מחשבותיו של אלוהים הנאמרות כביכול מפיך….
איננו חושבים שדברך, ירמיה, הינו דבר אלוהים, ולכן אין לנו כל כוונה להשתנות על פי הצעתך ואזהרותיך. אין כל ערך למילותיך…
נראה לי שהמשך הפסוק הינם דבריו של הנביא אשר מפרשן את הלך מחשבתם של שומעיו.
הם ככל הנראה אמרו: "נמשיך בדרכנו", והנביא מפרשן: איש שרירות ליבו הרע נעשה…
במקום להיענות לקריאה לתשובה, העם טוען שכבר אין בה תועלת. כי מבחינתם הם כבר צועדים בדרך האמת…
עד כמה שקשה לשמוע זאת, אותם אלו האוחזים בדיעה הקשה הזו שמים עצמם בדיוק במקום בו היה פרעה מלך מצרים.
הם שמעו את דבר אלוהים ולמרות זאת הם הקשו לבבם. מכיוון שהוזהרו פעמים מספר, ומכיוון שידעו היטב מהו הנכון וזנחו את האמת, הם כבר לא היו ראויים יותר לתשובה.
מסיבה זו בדיוק ירמיה מאוחר יותר אינו מתפלל לישועתם אלא להענשתם (פ. 19-23).
סיכום א':
1. האם מצבו הרוחני של עם ישראל שונה היום?
ייעודו של אלוהים עבור עם ישראל לא השתנה!
אלוהים מצפה מעמו להיות ממלכת כוהנים בממלכתו הארצית. אך עם ישראל יוכל לממש את ייעודו רק לאחר שיכיר את ישוע כאדון וגואל.
2. נכון להיום ההנהגה של עם ישראל אינה מוכנה לקבל כל ביקורת בכל הנוגע להבנת הכתובים והחיים על פי רצון אלוהים.
ההנהגה הרוחנית קבועה בדעתה שהיא צודקת, וכל הטוען אחרת הריהו בוגד בערכי התורה והיהדות – לדעתם.
דבר אלוהים הכתוב נגיש לכל יהודי, כך שאף אחד אינו יכול לומר – לא ידעתי.
רוב העם בוחר לקבל את סמכות הרבנים ולא את סמכות הכתובים המקוריים.
3. כפי שירמיה נדחה והוחרם, כך דוחים ומחרימים את מבשרי בשורת החיים שבישוע המשיח.
אם כן, מה צריכה להיות גישתנו?
להתפלל עבור ישועת עמנו.
איננו יודעים או יכולים לקבוע מי הקשה לבבו כאבן, ולכן לא אתפלל להענשת העם, אלא לישועתו.
סיכום ב':
לאחר שהצבענו כלפי חטאי ישראל, הבה ניקח פרק זמן כדי לבחון את עצמינו – כילדי אלוהים.
הערה אישית: כמו שאלוהים ייעד תפקיד ותכלית לכל עם, כך הוא ייעד תכלית לכל אדם.
מסיבה זו, אל לגבר לנסות להיות אישה ואל לאישה לנסות להיות גבר.
אלוהים קבע את מין כל יילוד ברוב חכמתו וטוב יעשה כל אדם אם ישמח בייעוד שקבע לו אלוהים.
אם קשה לאדם למלא את הייעוד שקבע לו אלוהים, כי אז שיתפלל ויבקש כוח ואמונה מבוראו, גואלו, מושיעו.
1 אלוהים ייעד את הקהילה – גוף המשיח – אותנו, להיות כוהנים (פטר"א ב 9-10), שגרירים (קור"ב ה 17). אנו האיגרת הכתובה של המשיח, ריח ניחוח לאלוהים (קור"ב ב 14-ג 3).
תפקיד הקהילה לעשות את מה שעם ישראל מסרב לעשות – באופן זמני – עד ההילקחות של הקהילה השמיימה. לאחר צרת יעקב תיוושע כל שארית ישראל ותמלא את הייעוד שקבע לה אלוהים – כוהנים בממלכתו.
האם אנו אומנם חיים על פי הייעוד שקבע לנו אלוהים?
2. אלוהים ייעד לכל אחד מאיתנו תפקיד בגוף המשיח.
לכל אחד מאיתנו מעניק רוח הקודש מתנה רוחנית כדי לשרת דרכה את כלל הגוף (קור"א יב, אל הרומים יב, אל האפסים ד).
האם כל אחד מאיתנו יודע מהן מתנותיו הרוחניות ודרכן משרת את גוף המשיח?
האם אנו מודעים לכך שמי שאינו עושה זאת כמוהו ככלי חרס המתנגד לידיים המעצבות של היוצר?
3. כפי שאלוהים יכול "ללוש" את עמו ישראל כדי להחזירו למקומו, כך יכול אלוהים באותה מידה "ללוש" [להוכיח ולהעניש], כל אחד מאיתנו – עד שניכנע לבחירתו ולייעוד שבחר עבור כל אחד מאיתנו.
כדאי שתמיד נזכור:
כאשר אנו משרתים על פי הייעוד שלנו, ושואפים לממש את תשועתנו – נזכה לחוות את מלוא הברכות של אלוהים לנו ולנהנים משירותנו (אל הפיליפים ב 13)
איך אני יודע מהי מתנת הרוח שנתן לי אלוהים?
על כך בספרנו – ספר המתנות.
ד. השערוריה ועונשה (יח 13-17)
יג. לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: שַׁאֲלוּ-נָא בַּגּוֹיִם, מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה? שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל.
יד. הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן?
אִם-יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים?
טו. כִּי-שְׁכֵחֻנִי עַמִּי, לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ; וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם, שְׁבִילֵי עוֹלָם, לָלֶכֶת נְתִיבוֹת, דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה.
טז. לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה, שרוקת (שְׁרִיקֹת) עוֹלָם; כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ.
יז. כְּרוּחַ-קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב; עֹרֶף וְלֹא-פָנִים אֶרְאֵם, בְּיוֹם אֵידָם. 13. לכן כך אמר ה': "שאלו בין העמים, מי שמע דברים כאלה? מעשים נוראים מאוד עשה ישראל!
14. האם יֵעלם השלג מסלעי הלבנון? האם יפסיקו מים קרים לזרום ממעיינות רחוקים?
15. אבל בני עמי שכחו אותי והם מקריבים קרבנות לאלילים חסרי ערך, המכשילים אותם בדרכים קדומות, הגורמים להם ללכת בדרך לא סלולה.
16. לכן תהפוך ארצם לשממה ותעורר שריקות פליאה, כל מי שיעבור בה ישתומם ויניד ראשו בצער.
17. כמו רוח מזרחית אפזר אותם לפני האויב. אראה את גבם ולא את פניהם ביום צרתם".
1. איזה מעשה עשו יהודה שנחשב לשערוריה? (13-15)
הנביא מכנה את מעשי בני יהודה וישראל כשערוריה מכיוון שהם השכילו לעשות את מה ששום עם בר דעת אחר – גם כעובד אלילים – לא היה מעז לעשות.
אותם עובדי אלילים מעולם לא נטשו את אליליהם…
הנביא מדגיש את גודל השערוריה בתיאור מצבים מן הטבע – כשאלות ריאטוריות.
– האם השלג ייעלם מסלעי לבנון? [שדי = שדו באכדית = הר] – בוודאי שלא!
– האם יפסיקו מים קרים לזרום ממעיינות רחוקים? בוודאי שלא! [ראה מל"ב יט 24]
ישעיה הנביא אמר מילים דומות בפרק א: ידע שור קונהו, חמור אבוס בעליו…ישראל לא ידע…
מה רוצה הנביא לומר?
כל יצירי הטבע, גם אלה, שאין בהם חיים, דעת ותבונה, שומרים את החוקים והתנאים ההכרחיים לקיומם.
ומה עושים בני ישראל?
כורתים את הענף עליו הם יושבים! פועלים גרוע מרכיבי הטבע שאין להם חכמה ודעת…
ומה יקרה אם חס וחלילה יימס וייעלם השלג מהרי לבנון?
ומה יקרה אם תופסק זרימת המים ממקומות רחוקים?
הרי כולנו נאמר שהשתנו סדרי עולם…
כולנו נזדעזע ונאמר שככל הנראה אלו סימנים של קץ העולם…כולנו נפחד מן התוצאה החמורה הנובעת מן השינויים החמורים הללו…
ובכן, והנה, בני יהודה וישראל עושים את הבלתי ייעשה. דברים כנגד ההיגיון הבסיסי – דברים נגד הסדר האלוהי.
הם שוכחים את האלוהים האמיתי ומעלים זבחים וקורבנות לאלילים שהומצאו ממוחם של בני אדם – אלילי-שווא, כאלו שאינם קיימים באמת.
אין זו פעם ראשונה שהנביא מציין מעשים שעשו בני יהודה וישראל הנחשבים לשערוריה.
ראה פרק ב 10-13: עם ישראל המיר את אלוהים באליל – נטש מקור מים בעבור בורות ריקים שלא יכולים להכיל מים…
אלוהים מכנה את ישראל כבתולתו. (ראה דברים כב)
משמע – האחת שנועדה רק לו, הפכה לרשות הכלל.
האחת שנועדה להראות את גדולתו וכבודו – מכוסה בזוהמה רוחנית וחומרית.
הכאב של אלוהים מודגש דווקא בכך שהוא מכנה את ישראל בתואר שנועד להראות ולהדגיש את ייחודה – נועדה להיות רק של אלוהים.
כך ייצר אותה הקדר הריבוני – רק בשבילו.
והכלי המיוחד הזה הפך לכלי של יום חול, על כל המשתמע מכך.
עבודת האלילים הסיטה את בני ישראל ויהודה מדרך האמת והסיטה אותם לדרך רעה שתוצאתה כואבת ורעה.
רבותיי:
אל נא נשב ספונים בכסאותינו ונפליא ביקורתנו על בני יהודה וישראל.
אם להם קרה הגרוע מכל, סימן שדבר שכזה עלול גם לקרות לנו!
איך נפלו בני יהודה וישראל?
האם ביום אחד השתנו מעובדי יהוה לעובדי הבעל?
לא ולא!
כמו תמיד מדובר בתהליך…בפסיעה וסטיה קטנה המתרחשת בין דור אחד למישנהו…
ומדוע?
כי לא מקפידים להשאיר את אלוהים, תורתו, עקרונותיו, ואת ההתחברות עם קדושיו במרכז חיינו ותכלית חיינו.
בכל פעם שאנו פותחים צוער קטן לעולם ולפשרותיו, לאחר מספר שנים החריץ הופך לשער בו אנו מפסידים את מיטב בננו.
אז…
אבות, הקפידו ללמוד את דבר אלוהים וללמדו באהבה למשפחותיכם.
אמהות – היו מאוחדים עם האבות כדי להקים משפחה משיחית למופת.
חנכו את הילדים באהבה ובהתמסרות.
עימדו על העקרונות החשובים ללא פשרות – וראו את חסד אלוהים.
בשאלות ודילמות – הבה ניפגש ונזעק לאלוהים לחכמה וכוח.
אז נוכל גם לחוות את מלוא כוחו כדי שנוכל לציית לו בטוהר ולהתברך דור אחר דור.
עלינו לזכור:
כל ילדי אלוהים הנושעים ניצבים לפני אלוהים עם ערך זהה.
למרות שלכל אחד מאיתנו תפקיד שונה, הרי כולנו שווי ערך בכל הקשור למעמדנו כילדי אלוהים (גלטים ג 26-29).
לפיכך, גם אנו כגוף המשיח נחשבים כבתולתו של המשיח – אנו כלת המשיח ישוע (שניה לקורינתים יא 1-2).
וככאלו, יש לנו חובה להישמר מכל טומאת העולם.
דרכנו אלוהים מעיד לעולם על אהבתו וחסדו, ועל ישועתו.
אל לנו לזהם את הייצוג הטהור והקדוש של אלוהים לעולם.
2. איך פישעם של בני יהודה וישראל השפיע על כלל עמי הגויים? (16-17)
מכיוון שעם ישראל היה חלון הראווה של אלוהים בכל הקשור לריבונותו, צדקתו, טוהרו וברכתו, יוצא שכל מה שעושה עם ישראל או חווה, משליך מיד על אלוהים – לטוב או לרע.
הארץ השוממה תגרום לכל עובר אורח להניד ראשו בפליאה (יט 8, ראה גם דניאל ט).
כל אדם שיראה את החורבן, ישאל: מה עשו העם הזה כדי להיענש בחומרה כה רבה?
העם הזה נטש את אלוהיו! (כא 9)
בפסוק 17 הנביא מציין את התוצאה של הסתר פניו של אלוהים מעם ישראל או מכל אדם באופן כללי.
אויביהם יגברו עליהם ויפיצו אותם לכל עבר.
אלוהים מבחינתו יסתיר פניו מהם – ז"א, לא יצילם מצרתם. לא יילחם עבורם ולא יושיעם.
בספרים אחרים ובתרגום השבעים כתוב הפסוק הזה כך:
"עורף ולא פנים אראם…"
כלומר – אסתיר פני מהם.
על משמעות הביטוי "הסתר פנים" של אלוהים נזדקק לזמן רב יותר.
מספיק לומר שההיפך מהסתר הפנים זה: ברכת הכוהנים שבספר במדבר ו – וישים לך שלום!
ה. תגובת בני יהודה למשל והנמשל (יח 18-23)
יח וַיֹּאמְרוּ, לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל-יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת–כִּי לֹא-תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם, וְדָבָר מִנָּבִיא; לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן, וְאַל-נַקְשִׁיבָה אֶל-כָּל-דְּבָרָיו. יט הַקְשִׁיבָה יְהוָה, אֵלָי; וּשְׁמַע, לְקוֹל יְרִיבָי. כ הַיְשֻׁלַּם תַּחַת-טוֹבָה רָעָה, כִּי-כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי; זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ, לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה, לְהָשִׁיב אֶת-חֲמָתְךָ, מֵהֶם. כא לָכֵן תֵּן אֶת-בְּנֵיהֶם לָרָעָב, וְהַגִּרֵם עַל-יְדֵי-חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה. כב תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם, כִּי-תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם: כִּי-כָרוּ שיחה (שׁוּחָה) לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי. כג וְאַתָּה יְהוָה יָדַעְתָּ אֶת-כָּל-עֲצָתָם עָלַי, לַמָּוֶת–אַל-תְּכַפֵּר עַל-עֲו‍ֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל-תֶּמְחִי; והיו (וְיִהְיוּ) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם. 18 הם אמרו: "בואו נחשוב על ירמיהו מחשבות כי הכוהן לא יוכל לומר מה לעשות, החכם לא יוכל לייעץ והנביא לא יוכל להדריך. בואו נדבר עליו רעות ולא נקשיב לכל דבריו".
19 הקשב לי, ה', שמע את דברי מתנגדיי. 20 האם ראוי לשלם רעה במקום טובה? אבל הם חפרו בור כדי ללכוד אותי. זכור שעמדתי לפניך כדי לדבר עליהם לטובה, כדי לשכך את כעסך עליהם.
21 לכן, תן שבניהם יסבלו רעב ושדמם ישפך במלחמה, שנשותיהם יהיו שכולות ואלמנות, שהגברים שלהם יֵהרגו והבחורים שלהם ימותו במלחמה!
22 גרום לכך שתישמע זעקה מבתיהם כאשר תביא עליהם פתאום גדוד, כי הם חפרו בור כדי ללכוד אותי, טמנו מלכודות לרגליי.
23 ואתה, ה', יודע על כל תכניותיהם להרוג אותי. אל תסלח להם על פשעם ואל תמחק מלפניך את חטאם. הַפֵּל אותם לפניך, הענש אותם בכעסך.
1. מדוע שירמיה יקרא לאלוהים לנקום בבני יהודה?
2. מדוע שירצו לפגוע בלשונו?
ה. סיכום ומסקנות. וכעת הלקח. פרק יט ופרק כ.