ירמיה פרק יז' 1-18: ברוך הגבר!

ירמיה פרק י"ז 1-18
חטאת יהודה חקוקה על ליבה.
רעיון מרכזי של הטקסט: הצרות והסבל הבאים על יהודה נובעים מנטישתם את תורת אלוהים וביטחונם באדם.
כותרת הדרשה: ברוך הגבר הבוטח באדוני!
רעיון מרכזי של הדרשה: אל תבטחו באדם אלא באלוהים. מקווה ישראל – יהוה!
חלוקת הפרק:
א. חטאת יהודה ועונשה (י"ז 1-4).
1. האם הפכנו להיות עבדים נרצעים לתורות השקר?
2. האם ה' ישמע לזעקת החרטה של שארית ישראל? (כ"ט 11-14, ל"א 30-34)
ב. משלי חכמה בנוגע לבטחון באלוהים (י"ז 5-9)
1. איך הגעתם למצב הארור? (פ. 5-6)
2. איך יוצאים ממצב הארור? (פ. 7-8)
ג. יהוה משלם גמול צודק! (י"ז 9-13)
ד. זעקת ירמיה לעזרת אלוהים – מזמור תחינה אישי (י"ז 14-18)
ה. סיכום ומסקנות

א. חטאת יהודה ועונשה (י"ז 1-4).
א. חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל, בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה, עַל-לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם.
ב. כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל-עֵץ רַעֲנָן, עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת.
ג. הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה! חֵילְךָ כָל-אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן; בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל-גְּבוּלֶיךָ.
ד. וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת-אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ. כִּי-אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי, עַד-עוֹלָם תּוּקָד. 1. "חטאי בני יהודה כתובים בעט ברזל, חרוטים בכלי חד מאבן, חקוקים על לבם ועל קרנות המזבח שלהם.
2. כמו שהם זוכרים את בניהם, כך הם זוכרים את המזבחות שלהם ואת סמלי האלילה אֲשֵׁרָה שליד כל עץ רענן על הגבעות הגבוהות.
3. "תושבי ההר שלי, אגרום לכך שעושרכם, כל רכושכם ומקומות הפולחן שלכם ילָקחו שלל בגלל חטאיכם בכל ארצכם!
4. באשמתכם תאבדו את הנחלה שנתתי לכם, אשעבד אתכם לאויביכם בארץ שאינכם מכירים כי הבערתם בי אש שתבער לעולם".
פרק י"ז ממשיך את הנושא המרכזי של פרק ט"ז. – תוצאת חטאי יהודה.
בפסוקים 1-4: תיאור נזקי נטישת תורת אלוהים.
ירמיה הנביא כתב ותיאר את חטאיי יהודה בדרכים שונות.
הפעם הנביא מציין דימוי נוסף – חטאיי יהודה חרוטים בעט ברזל, בעט העשוי מאבן קשה מאוד (יחזקאל ג 9), על לוח ליבם ועל קרנות מזבחותיהם.
מה בדיוק מתכוון ירמיה לומר במילים אלו?
1. האם הפכנו להיות עבדים נרצעים של תורות השקר?
יעקב, אחיו של האדון ישוע כתב את איגרת יעקב.
בפרק א 23-25 יעקב מבהיר שתורת אלוהים כמוה כמראה.
המראה נועדה ללמדך איך אתה נראה.
המראה מציגה לך את האמת אודותיך ואודות בני האדם באופן כללי, ישירות בפרצוף.
אדם חכם, מביט במראה ומבין מה עליו לעשות ולתקן כדי ליישר את ההדורים.
כסיל או רשע לעומת זאת, מסיר עיניו מיד מן המראה וממשיך בדרכו, או חושב שהמראה אינה תקינה, שיש בעיה במראה עצמה, ולכן יפנה לכיוון אחר, "למראה" אחרת שתציג את חייו באור חיובי יותר…
התורה כמו מראה – מגלה את האמת על אלוהים וכן את האמת אודותינו.
התורה כמראה – אינה מושיעה – אלא מלמדת ומצביעה על המושיע – הגואל, אלוהים הבן, ישוע המשיח.
ומה עשו בני ישראל? במקום לבקש חסד יומיומי כדי להשתנות ולהידמות לאלוהים, כפי שהתורה מלמדת, הם בחרו להביט על "מראות זרות" – תורות שקר.
אותם תורות שקר החניפו והסכימו עם תאוותם ולא דרשו מהם כל שינוי.
אותם תורות שקר אמרו להם שהם טובים וצדיקים כפי שהם…ולכן בני ישראל התמכרו לשקרים.
פסוק א: חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל, בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה, עַל-לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם.
מדוע הנביא ירמיה משתמש בדימויים כה קשים?
הנביא רוצה להדגיש את עומק החטא, עיקשות הלב של בני יהודה (יחז' יא 19), חוסר התקווה, והמרחק הרב של בני יהודה מתורת אלוהים ודרכו הקדושה והטהורה.
במילים פשוטות: ירמיה רוצה לומר עד כמה בני יהודה רחוקים מאלוהים.
הם אבודים, שבויים בידי תורות שקר, ואינם יכולים לחלץ עצמם ממצבם העגום.
במקום שתורת אלוהים תהיה חקוקה על ליבם, ועל פיה יחיו, הנה על לב בני יהודה חקוקה תורה אלילית הנוגדת לחלוטין את תורת אלוהים.
ירמיה הנביא מתאר באופן ציורי, כמשל, את לב בני יהודה כלוח מלא צלקות.
כל חטאות בני יהודה חרוטים בכלי עבודה המשאירים חותם ברור – ציפורן שמיר – כלי חריטה מאבן קשה במיוחד.
בני יהודה לא עברו על מצווה אחת וכעת שוקלים לתקן את טעותם.
בני יהודה עברו את השלב של "טעות קטנה", "סטיה קלה", אלא נמצאים במסלול התאבדות.
בעוד כל אדם נתון לטעות ונפילה זמנית בחטא כזה או אחר, הנביא ירמיה מציין נפילה קשה, כניעה מוחלטת של בני יהודה לאלילות.
בני יהודה הסירו עיניהם מתורת אלוהים ופנו לתורות אליליות. הם מסרו נפשם לשקר.
ליבם נתון כולו לתורה אסורה המובילה אותם לאבדון – והם אפילו לא מבינים זאת.
הם כל כך מכורים לשקר, עד כי הם מוכנים להרוג את ירמיה שמצביע על טעותם.
כמוהם כאדם המנסה לשבור את המראה המציגה בפניו את האמת אודותיו.
למה מתכוון הנביא כשהוא אומר שחטאי יהודה חרוטים גם על קרנות מזבחותיהם?
על קרנות המזבח היו מתיזים את דם הקורבנות לשם כפרה וסליחה (ויקרא ט"ז 18).
בני יהודה היו מעלים קרבנות שאלוהים אינו חפץ בהם ולכן הדם שהיו מתיזים על המזבח לא נחשב לקרבן רצוי, ומכאן חטאיהם עדיין עמדו נגדם ולא נסלחו ולא נתכפרו. אלוהים אינו חפץ בדתיות ופולחן אלא בציות הנובע מאמונה ואהבה.
בני יהודה אהבו את עבודת האלילים כפי שאהבו את ילדיהם. הם התגעגעו לאליליהם כפי שהתגעגעו לילדיהם. הנביא ממשיך ומציין שעבודת האלילים לא נעשתה בסתר, בתוך בתיהם בלבד, או שהייתה טעות של קבוצה קטנה מתוך העם, אלא זו הייתה דרכה של כלל יהודה – רוב בני יהודה שנתבצעה בגלוי.
עבודת האלילים נעשתה בכל מקום: על כל גבעה ותחת כל עץ רענן…
בפסוק 3 הנביא ירמיה מציין את ציון, ירושלים, בדרך חדשה:
הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה! שוכני ציון
הררי: שם קיבוץ לשורת הרים. הכוונה להרי ציון המתנשאים בשדה העמק שמסביב להם. מן הסתם הנביא מתייחס אל העם היושב בציון. ראה כ"א 13: "…יושבת העמק, צור המישור", הררי ציון – תהילים קלג 3: כטל חרמון היורד על הררי ציון…
פסוק 4: . וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ, הנחלה שלך תישמט מידך בגלל חטאיך, בגללך. אתה תישמט בגללך מנחלתך.
במילים אחרות: תשלחו לגלות. תיכבשו על ידי עם זר – הכוונה לבבלים.
ותעבוד את האוייבים בארץ הגלות – בבל.
לכמה זמן תישמטו מאדמתכם?
הנביא עונה על שאלה זו בפרק כ"ה 11:
"…וְהָיְתָה כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה."
גלות יהודה תיארך 70 שנה.
מן הסתם, כל הבוגרים מקרב בני יהודה שיצאו לגלות עתידים למות בגלות.
מדוע 70 שנים?
דבה"ב ל"ו 21:
"…לְמַלֹּאות דְּבַר-יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ, עַד-רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתוֹתֶיהָ: כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה."
על כל שנת שבתון שלא קיימתם – עדות לחוסר אמונה. על כך אפרט בשיעורים הבאים.
האם מדובר בשבעים שנים או במספר טיפולוגי?
1. לדעתי מדובר בשבעים שנים מציאותיים כי הרי דניאל הנביא בפרק ט 1-2, התפלל לאלוהים למען חזרת בני עמו לנחלתם כי מלאו כבר 67 שנים לגלות והנביא מבקש את חסד אלוהים בקיום הבטחת הנבואה.
2. ההסטוריה מוכיחה שמדובר בשבעים שנים שהרי לאחר תקופה זו הסתיימה הגלות ובני יוהדה חזרו לארצם. ראה עזרא ונחמיה…
כִּי-אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי, עַד-עוֹלָם תּוּקָד: – אש הזעם שהבערתם. החטאים שעשיתם ואשר הכעיסו אותי כל כך יעמדו לעולם, לנצח נצחים.
למה הכוונה במילים: עַד-עוֹלָם תּוּקָד?
האם עונשו של אלוהים יהיה על יהודה לעולמי עולמים?
נבואות רבות בכתבי הקודש מציינות ששארית מבני ישראל עתידים להיוושע ולהנות מהתגשמות כל ההבטחות של אלוהים לעמו ישראל, ראה זכריה ח, יב-יד, יחזקאל טז, מ-מח, אל הרומים ט-יא ועוד הרבה. לפיכך, העונש הנצחי של אלוהים אינו מיועד לכלל בני יהודה וישראל רק מתוקף היותם בני עם ישראל.
לכן, אלו שיחוו את זעמו של אלוהים על חוטאים, יהיו אלו שלא יחזרו בתשובה וימותו כלא נושעים.
לכאלו – זעם אלוהים מובטח במהלך חייהם, וגם בשאול ובאגם האש לנצח נצחים – לעולמי עד.
האם אלוהים ישמע לזעקת החרטה של שארית ישראל? (כ"ט 11-14, ל"ג ל"א 30-34)
הדימוי בפרשה – פסוקים 1-4 מרמז, שאין סיכוי למחות את החטא מלב העם וכך להיוושע.
העם זקוק ללב חדש ואת זה רק אלוהים יכול לעשות.
אמת, אדם אינו יכול להושיע עצמו בכוחות עצמו, ואין ביכולתו למלא בשלמות את מצוות התורה.
התורה הציגה את התקן לצדקה – צדקתו של אלוהים, ותקן שכזה נשגב מבני אדם.
כי אין אדם צדיק שלא יחטא – קוהלת ז 20.
כולנו כצאן טעינו איש לדרכו פנינו…ישעיה נג 6.
אז, האם יש תקווה לישראל?
כן! יש תקווה לעם ישראל ועל כך בדיוק מדבר הנביא ירמיה בפרקים הבאים.
אומנם עם ישראל פונה מאלוהים ולעיתים רוב העם בוחר לנטוש את דרך האמת, אך אלוהים כל העת משאיר שארית שליבה נתון לו, ודרכה יגשים אלוהים את כל ההבטחות שהבטיח לבני ישראל.
אלוהים לימד את העיקרון הזה לנביא אליהו, כאשר זה התלונן על עם ישראל ואלוהים ציין ואמר לו: שיש לו 7000 אשר לא כרעו לבעל (מל"א י"ט 18).
ישעיה הנביא עודד את בני יהודה ואמר להם:
ישעיה א' 18: "…אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו. אם יאדימו כתולע, כצמר יהיו…"
בשעה שבני יהודה מתכוננים ללכת לגלות, ירמיה הנביא מעניק להם את נבואות התקווה הנפלאות הבאות.
1. בפרק כ"ט 11-14 נאמר:
יא. כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם-יְהוָה: מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה.
יב. וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם.
יג. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי, וּמְצָאתֶם: כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל-לְבַבְכֶם.
יד. וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם.
פסוקים אלו מבהירים שתוכניתו של אלוהים למען עם ישראל לא פגה כאשר בני יהודה יצאו לגלות בבבל.
אדרבה, אלוהים תחם את עונש הגלות לשבעים שנים ולאחריהם הבטיח להחזירם לארצם.
אין הדבר מציין שחזרת העם מצביעה על כך שהעם מושלם וראוי לברכות, אלא רק על העובדה שהעונש מוגבל, ושאלוהים לא נטש את עמו ואינו מתחרט על בחירתו (אל הרומים ט 1-4, י"א 1, 29).
2. בפרק לג 1-22, הנביא ירמיה מבטיח לבני יהודה כי אלוהים שומר באמתחתו גדולות ובצורות עבור עמו ישראל.
א. וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית. וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, לֵאמֹר:
ב. כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשָׂהּ. יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ, יְהוָה שְׁמוֹ:
ג. קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת, לֹא יְדַעְתָּם.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל-בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, הַנְּתֻצִים אֶל-הַסֹּלְלוֹת וְאֶל-הֶחָרֶב.
ה. בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת-הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם אֶת-פִּגְרֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר-הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל-רָעָתָם.
ו. הִנְנִי מַעֲלֶה-לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים; וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.
ז. וַהֲשִׁבֹתִי אֶת-שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל; וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה.
ח. וְטִהַרְתִּים מִכָּל-עֲו‍ֹנָם, אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי; וְסָלַחְתִּי לכול- (לְכָל-) עֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי.
ט. וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן, לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת-כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם. וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל-הַטּוֹבָה וְעַל כָּל-הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.
י. כֹּה אָמַר יְהוָה: עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם-הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת, מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה:
יא. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים: הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת, כִּי-טוֹב יְהוָה, כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה: כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר יְהוָה.
יב. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הֶחָרֵב מֵאֵין-אָדָם וְעַד-בְּהֵמָה, וּבְכָל-עָרָיו, נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן.
יג. בְּעָרֵי הָהָר, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה, עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל-יְדֵי מוֹנֶה, אָמַר יְהוָה.
יד. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל-בֵּית יְהוּדָה.
טו. בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.
טז. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח; וְזֶה אֲשֶׁר-יִקְרָא-לָהּ, יְהוָה צִדְקֵנוּ.
יז. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: לֹא-יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא בֵית-יִשְׂרָאֵל.
יח. וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, לֹא-יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי: מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל-הַיָּמִים.
יט. וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:
כ. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-תָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת-בְּרִיתִי הַלָּיְלָה, וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם-וָלַיְלָה בְּעִתָּם.
כא. גַּם-בְּרִיתִי תֻפַר אֶת-דָּוִד עַבְדִּי, מִהְיוֹת-לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל-כִּסְאוֹ, וְאֶת-הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי.
כב. אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם. כֵּן אַרְבֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת-הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי.
אוקיי.
בפסוקים 1-4 הנביא ירמיה ציין את המצב האובדני של בני ישראל. העם מכור לתורות שקר המובילות אותם לזעם נצחי.
מהו פתח התקווה של אלוהים לעמו?
מהן מחשבות השלום של אלוהים עבור בני ישראל?
מהי האחרית עם תקווה שאלוהים מכין לעמו ישראל?
האם יש מזור נצחי לחטאיי כלל בני ישראל?
האם יהיה יום בו עם ישראל יחזור בתשובה כנה אשר דרכה תוסר עורלת לבבו?
מהי תוכניתו של אלוהים לחדש את לב בני ישראל?
התשובה הנפלאה כתובה בספר ירמיה פרק ל"א פסוקים 30-33:
ל. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה, בְּרִית חֲדָשָׁה.
לא. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם-יְהוָה.
לב. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה: נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
לג. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר: דְּעוּ אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה, כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.
אחים ואחיות יקרים:
הברית החדשה המובטחת מפי הנביא ירמיה היא הברית שיכולה לתקן את כל הפגעים שירמיה ציין בפרק יז 1-4. היא הברית המחדשת את הלב – היא מעניקה לב חדש, לב טהור. היא הייתה גם זעקתו של המלך דוד (תהילים נ"א). זו הברית המסירה את עורלת הלב.
הברית החדשה היא תוכנית השלום, תקווה ואחרית לעם ישראל.
הברית החדשה היא השער דרכו צריך לעבור כל אדם – כדי לחוות גדולות ונצורות מאלוהים.
הברית החדשה היא הברית דרכה מעניק אלוהים כפרת חטאים נצחית לכל הקורא אליו בלב שבור ומבקש סליחה לישועה.
הברית החדשה היא זו המסירה מעל כל אדם נושע את איום זעם אלוהים על החוטאים.
הברית החדשה היא הברית דרכה אדם משנה מצב מאויב ה' לילד של ה'.
הברית החדשה היא הברית דרכה הופף אדם חוטא לצדיק בעיני אלוהים
הברית החדשה היא הברית דרכה רוח אלוהים שוכן בגוף האדם.
הברית החדשה צריכה להיות שאיפתו של כל אדם!, יהודי וגוי כאחד, כי אין תוכנית ישועה נפרדת לבני אדם.
הברית החדשה היא תקוות כל יהודי! זו תקוות ישראל!
הברית החדשה היא הברית אליה הביטו באמונה וערגה כל קדושי אלוהים – חנוך, נוח, ואברהם… הם לא ידעו את שמה, אך ידעו היטב מי מקימה ובאיזה מחיר…
הבה נפרט את הברכות וההבטחות הכלולות בברית החדשה:
א. הנביא ירמיה פותח במילים: "הנה ימים באים", ולכן מתכוון לומר שהנבואה מתייחסת למשיח. זו נבואה משיחית.
ב. הברית הזו נועדה להיכרת בין אלוהים לבית יהודה ובית ישראל, משמע כלל עם ישראל. הנביא מציין את בית יהודה ובית ישראל מכיוון שבזמנו העם היה מחולק.
שימו לב! הברית החדשה אינה עניין של הגויים אלא בראש ובראשונה עניינה של ישראל!
אי הכרת הברית החדשה או דחייתה, מעידה על אי הכרת דבר אלוהים – התנ"ך! (ראה בשורת יוחנן ח 19,42)
כמה חבל שתוכנית ההצלה של עם ישראל נחשבת בעיני העם כדבר המאיים עליהם ביותר.
כמה חבל שמבשרי הברית החדשה בקרב העם, נחשבים בעיניהם לאוייביהם המסוכנים ביותר…
ג. הברית החדשה כשמה כן היא – חדשה!
מדובר בברית חדשה – לא ברית מעדכנת את הברית שניתנה במעמד הר סיני או טלאי על משהו אחר שקיים. מדובר בברית חדשה!
ראה קור"ב ג 4-18, אל העברים ז 12-19, 20-25.
הנביא אומר במילים ברורות בפסוק ל"א:
"…לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם-יְהוָה".
ז"א, לא מדובר בברית סיני, שהרי אבותיכם הפרו אותה..
אלוהים נשאר נאמן, אך העם לא שמר את הברית. עובדה, העם איפשר לתורות שקר להיות חקוקות על ליבו.
על פי תנאי ברית סיני – ארור כל מי שלא יקים את כל המצוות (דברים כז 26).
לו אלוהים לא היה מציג את הברית החדשה, כי אז היו נידונים למוות וזעם כל בני האדם.
לכן, הצגת הברית החדשה היא המופת לחסדו של אלוהים.
זו הברית המציגה את גודל אהבתו של אלוהים לחוטאים.
זיכרו:
הברית החדשה אינה מתחרה בברית שניתנה בסיני.
כל אחת מהן נועדה לעשות דברים שונים.
זו שניתנה בסיני נועדה להוביל ולהדריך את העם לברית החדשה. ברית סיני מעולם לא נועדה להושיע.
הברית החדשה היא זו הכוללת ישועה וגאולה.
אדרבה, מי שמבין את האמת הזו ומבקש מאלוהים באמונה להיכנס לברית החדשה, מוכיח את בגרותו הרוחנית.
מי שמסרב, מוכיח את חוסר בגרותו הרוחנית.
מצוות הברית בסיני ומשה רבינו כמוהם כאוטובוס והנהג המסיעים את עם ישראל לקראת מושיעו ומלמדים אותו כל העת לזהות ולקבל באמונה את הגואל – ישוע.
מן הסתם, אף נוסע אינו משתחווה לאוטובוס ולא לנהג אלא מחכה בכיליון עיניים לפגוש את גואלו.
ד. אילו יתרונות כלולים בברית החדשה?
1. השותף בברית החדשה זוכה שתורת אלוהים תיחרט על ליבו ולא תורת השקר חסרת הישועה. מכן, מובטח לו לב חדש.
משמע, שהשותף לברית החדשה אכן חי על פי הוראותיו של אלוהים ועל פי תכתיביו של אלוהים ולא על פי דעותיו שלו.
משמעות הדבר שהשותף לברית החדשה כנוע לאלוהים ומציית לו באמונה ואהבה.
2. השותף בברית החדשה זוכה להבטחה שאלוהים הוא אדונו והוא המאמין נחשב לבן עם של אלוהים.
3. השותף לברית החדשה זוכה לסליחת חטאים נצחית. במילים פשוטות: השותף לברית החדשה זוכה להיקרא צדיק! ז"א, צדקתו של אלוהים נחשבת כאילו הייתה צדקתו שלו (ראה בראשית טו 6: "והאמין ביהוה, ויחשבה לו צדקה."
ה. מתי הברית החדשה קמה ומי הקימה ובאיזה מחיר?
בבשורת מתי כו 26-29 אומר האדון ישוע כי בדמו הוא מקים את הברית החדשה.
מכיוון שהאדון ישוע מעולם לא חטא, יכול דמו לשמש דם כפרת חטאים עבור כלל החוטאים.
כפי שחטאם של אדם וחווה הביא קללת המוות על כל שאר צאצאיהם, כך צדקתו של האדון ישוע באה על כל צאצאיו – השותפים לברית החדשה שהקים בדמו (אל הרומים ה 12-19).
מה הופך את האדון ישוע לאחד שמקים את הברית החדשה?
האדון ישוע הגשים את כל הנבואות הכתובות בתנ"ך אודות המשיח.
איך נהיה אדם שותף לברית החדשה וזוכה לכל הבטחותיה?
אל הרומים י 9-10:
"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע".
האם יש דרכים שונות להיוושע או להיוולד מחדש ולקבל לב חדש?
לא!
המשיח המובטח אמר בבשורת יוחנן יד 6:
"אני הדרך והאמת והחיים,. אין איש בא אל האב אלא דרכי."
ו. מתי ייכנס עם ישראל לברית החדשה?
שאול השליח מציין באיגרת אל הרומים יא 26 שכל ישראל ייוושע.
הכוונה לכל שארית ישראל שישרדו את הצרה הגדולה.
נבואתו של שאול השליח תואמת את דברי הנביא זכריה בפרק יג 8-9.
ז. האם מישהו או כוח כלשהו בבריאה יכול להפר את ההבטחה הנפלאה שאלוהים מייעד לעם ישראל?
לא!
ירמיה הנביא אומר בפרק לא 34-37 כי המנסה לשנות את תוכנית אלוהים עבור ישראל חייב קודם כל לגבור עליו!
לסיכום פסוקים 1-4:
1. הנביא ירמיה מציין את המצב הרוחני של בני יהודה. הם נטשו את תורת אלוהים שנועדה להדריכם לצדק, לאמת ולגואלם, ובמקום זאת, הם התמכרו לתורות זרות שהובילום לאבדון.
2. בעוד כל המתמידים לאחוז בתורות השקר עתידים לחוות את זעם אלוהים לנצח נצחים, הרי שכתבי הקודש מלמדים ששארית מישראל תישאר נאמנה לאלוהים ותחווה את כל הברכות שאלוהים מייעד לעם ישראל.
אלוהים מצהיר שישי לו תוכניות של תקווה, שלום ואחרית עבור בני ישראל – וכל הדברים הטובים הללו טמונים בברית החדשה.
3. הברית החדשה היא הברית דרכה אדם יכול לזכות לכפרת חטאים וישועה מזעם אלוהים שנועד לחוטאים.
הברית הזו מוצאת בראשונה לעם ישראל וכן לכלל בני האדם, שהרי אין דרך אחרת לישועה.
הברית החדשה הוקמה בדמו המכפר של האדון ישוע המשיח (בשורת מתי כו 26).
תקומתו מן המתים מהווה הוכחה לנו בני האדם על אמיתות דברו והבטחותיו.
אחי היהודי, דע לך!
דברי הנביא ירמיה נאמרו ליהודים כמוך וכמוני.
הברית החדשה אינה 'ענינם של גויים' אלא המתנה הגדולה ביותר שכל יהודי צריך לשאוף אליה.
אל תוותר על דם המשיח ישוע – כי אחרת תיוותר נתון לזעם אלוהים הנצחי.
ב. משלי חכמה בנוגע לבטחון באלוהים (י"ז 5-8)
1. איך הגעתם למצב הארור? (פ. 5-6)
ה. כֹּה אָמַר יְהוָה: אָרוּר הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם. וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ, וּמִן-יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ.
ו. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. 5. כך אמר ה': "קללה תבוא על הגבר שבוטח באדם, הבוטח בעזרה מבני אדם אבל לבו מתרחק מה'.
6. הוא יהיה כמו ערער במדבר ולא יראה כשיבוא טוב. הוא ישכון בחום המדבר, בארץ ספוגה מלח שאינה מיושבת.
כאמור, בפסוקים 1-4 הנביא ירמיה מציין את עומק החטאים של בני יהודה.
הנביא כואב את התמכרות העם לדרך השקר.
בשיעור שעבר ציינו שבני יהודה ובאופן כללי כל ישראל, סטו מדרך התורה ואימצו את תורות האלילות של שכניהם.
חטאיהם לא היו טעות רגעית אלא התמכרות לחטא. הנביא ציין זאת בדרך ציורית – כאילו ליבם היה לוח שעליו חרוטים צלקות עמוקות המציינות את חטאיהם ומסלול חייהם המובילם לזעם אלוהים הנצחי. הם איפשרו לתורות שקר להיות אור לנתיבתם. את השקר חרטו על ליבם ועל פי השקר והטעות הנהיגו את חייהם.
ראה פסוק 13: הם עזבו את אלוהים, מקור מיים חיים, את מקווה ישראל. הם אימצו את תורות אשור ומצריים שמקורותיהם הם בני אדם (ב 17-18).
למדנו שהתשובה והתרופה למצבם של בני יהודה וישראל היא: הברית החדשה שאלוהים מכין עבורם – ראה פרק ל"א.
הברית החדשה מבטיחה 'לב חדש' וכפרת חטאים לבני אדם. הברית החדשה היא תוכניתו של אלוהים לשלום, אחרית ותקווה עבור בני ישראל ובני אדם בכלל.
אם כן, איך בני יהודה הגיעו למצב של חוסר ברכה חמור כל כך?
בני יהודה בטחו בהוראות שקר ותורות שקר שניתנו מבני אדם, והעדיפו אותם על פני דבר אלוהים שקיבלו ישירות מאלוהים במעמד הר סיני, ומפי נביאיו הקדושים.
"…אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם. וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ, וּמִן-יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ."
זרוע: חוזק, ביטחון, עוגן. ראה השימוש בביטוי – זרוע יהוה… (שמות ו 6, ישעיה נג 1).
מכיוון שבחרו לבטוח באדם, הם התנתקו ממה שנובע מאלוהים – חיים!
[ראה יוחנן טו, יוח"א ה 10-15: ללא האדון אין חיים]
1. הברכה תסור מהם – ארור!
זו לשון הקללות למפירי הברית עם אלוהים (דברים כז 9-25)
המילה 'ארור' היא היפוכה של המילה – 'אשרי'. ומשמעות האשרי היא – מבורך.
לכן, ירמיה הנביא מזהיר את כל שומעיו ואומר להם קבל עם ועדה את אחריתם של אלו שבחרו לבטוח באדם.
האם כל מה שאומר אדם נחשב לרע באופן אוטומטי? לא ולא!
הכוונה היא לכל מה שאומר אדם ונמצא בניגוד וסתירה לנאמר מפי אלוהים בתורה או נוגד עיקרון שנלמד בכתבי הקודש (משלי ג 5-8).
ואיך ייראו חייו של האדם או העם הנוטש את אלוהים?
2. פסוק 6: "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב."
הערער הינו עץ מדברי יבש וחשוף.
ובהשאלה, הכוונה לאדם ערירי, חסוך בנים, חשוף לכל פגיעה רעה.
אנו עדים לשימוש במילה הזו מפי אברהם בבראשית טו 2: "ואנוכי הולך ערירי", ז"א, חשוך בנים.
המילה מופיעה גם במזמור קב 18 באותה משמעות.
וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר: יהיה במצב של יובש. חר"ר עניינו שריפה, יובש, כגון "ועצמותי כמוקד ניחרו" (תהילים קב 4).
אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב: ארץ מדבר, ארץ שאדמתה מלוחה ואינה יכולה להצמיח (תהילים קז 34).
הערבה הינה מקום יבש שאינו מזמין ואינו מהווה קרקע נוחה לגדילה ופריון.
לפיכך, אדם הבוטח באדם ונוטש את דרך אלוהים, כמוהו כאדם הנוטש מקור חיים ומאותו הרגע הוא מתחיל לצעוד את צעדת המוות שלו. כמוהו כאדם המנתק במו ידיו את ברכת אלוהים בחיים אלו, ואם ימות במצב של חוסר אמונה, כי אז ניתק גם מכל ברכה בעולם הבא.
רבותיי:
ירמיה לא לימד את בני יהודה לקחים תיאורטיים:
בשעה שהוא מדקלם את המילים הללו, בני יהודה יודעים שצבא בבל עומד לבוא עליהם.
המצב המדיני מסביבם בכי רע והברכה מהם והלאה. הם כבר מתחילים להרגיש ש"צינור החיים" שלהם נמצא בסכנה 'וריח המוות' עולה באוויר.
לכן, דבריו של ירמיה משקפים את מצבם הנוכחי.
כל שהם צריכים לעשות זה להיות מספיק ענווים לקבל את הביקורת בענווה ולציית להדרכתו של הנביא.
מדוע אנשים קוראים את הפסוקים הברורים הללו ועדיין מתמידים בדרך החטא?
אילו החטא היה כואב באופן מיידי, כי אז כולנו היינו חוטאים פחות. הבעיה היא שרוב החטאים גורמים קודם כל לסיפוק, ומאוחר יותר מגיע החשבון…שאי אפשר לשלם…
– אני משוכנע שאם אדם וחווה היו מקבלים קטע וידאו קצר המתאר את שעתיד לבוא עליהם לאחר החטא הקטן שעשו, כי אז הם היו בורחים ככל שהיה אפשר מעץ הדעת…
– לו דוד המלך היה מקבל תקציר של העומד להתרחש לאחר החטא עם בת שבע, אני משוכנע שהוא היה נמנע מלצאת למרפסת ביתו…
הרבה אנשים משלמים את החשבון העיקרי על חטאיהם רק בעולם הבא, אך אל לנו לחשוב שהם לא מצטערים על כך. אנו פשוט לא שומעים את זעקותיהם…
מי שפותח, קורא ולומד את כתבי הקודש, יכול לשמוע את זעקתם בשאול…שמעו את זעקותיו של העשיר בבשורת לוקס טז.
לפני שנלמד את הפסוקים הבאים, אבקשכם לשים לב לנקודה מעניינת.
פסוקים 5-8 מקבילים – באופן הפוך – למזמור תהילים א.
בעוד ירמיה מתחיל בתיאור "ארור", מחבר מזמור א' מתחיל בתיאור "האשרי" – הגבר הפועל וחי בדרך אלוהים.
להלן ההשוואה בטבלה
ירמיה יז 5-8: תהילים א:
ה. כֹּה אָמַר יְהוָה: אָרוּר הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם. וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ, וּמִן-יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ.
ו. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.
ז. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ.
ח. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה), כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. א. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד. לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה. עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו. כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
אם כן, עד שלב זה ירמיה הנביא ציין את החלק השלילי במעשי בני יהודה.
בפסוקים 7-8, ירמיה מציין מה על בני יהודה לעשות, וכמוהם, כל אדם באשר הוא, כדי להבטיח שברכת אלוהים לא תסור ממנו.
ז"א, מה עלינו לעשות כדי לצאת ממצב "הארור" ולעמוד במצב "האשרי"?
2. איך יוצאים ממצב הארור? (פ. 7-8)
ז. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ.
ח. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה), כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. 7. "ברכה תבוא על הגבר שבוטח בה' ושה' הוא מקור הביטחון שלו.
8. הוא יהיה כמו עץ שתול על יד מים, השולח את שורשיו לנחל. הוא לא יחשוש כשיבוא חום, עליו יהיו רעננים, בשנת בצורת הוא לא ידאג ולא יפסיק לעשות פרי.
ירמיה הנביא אינו מגלה דבר חדש לבני ישראל.
ירמיה חוזר על הא', ב' של תורת אלוהים.
כבר בספר דברים ו 4-11 ציין משה רבנו לבני ישראל לבטוח באלוהים ולשנן את דברו בכל יום כל היום. ראה גם מזמור תהילים מ 5: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (לד 9, קמו 3).
עוד בהיותם במדבר הוזהרו בני ישראל לבל ינטשו את מצוות אלוהים ולא יאמינו בו ובדברו (דברים כז-כח).
ירמיה קורא נכוכה את מצבם העגום של בני יהודה.
צרותיהם אינם נובעים מעליית כוחה של בבל או מירידת כוחה של מצרים.
צרותיהם כולם נובעים מנטישת תורת אלוהים. מהתרחקות ממקור חיותם.
לפיכך, הנביא מזכיר להם ומפציר בהם שוב, ממש לפני שיעלו שלב בדרגת חטאיהם:
בטחו ביהוה ולא באדם (תהילים עא 5).
חיזרו לכור מחצבתכם – חיזרו למקור המיים החיים (ב 13).
הקפידו לשנן את דבר אלוהים ולחיות על פי הנחיותיו בכל מצב, בכל תחום וללא השתהות.
אם תעשו כך, תיזכו לחוות את כל הברכות שאלוהים הבטיח בתורה עבור ילדיו הנאמנים.
אם תעשו כך – אלוהים ילחם לכם.
אם תעשו כך – לא תחוו כל צרה או מצוקה. לא תדעו פחד או יראה מאדם
אם תעשו כך – אלוהים יהיה לצדכם.
אם תעשו כך – הברכה תהיה הצל שלכם. כי אלוהים יספק את כל צורכיכם.
אם תעשו כך – תהיו כעץ השתול על פלגי מים: ז"א, כל צורכיכם יסופקו על ידי אלוהים כל העת. ישועה, תכלית, ייעוד, פרנסה, בריאות, מחסה.
אנו לא שמים לב לעומק של המילים.
העומד באלוהים זוכה ממנו לכל צרכיו באופן מוחלט ומושלם.
האלוהים הינו גם לריפוי כל התמכרויותינו.
הוא המקור לתיקון כל דבר רע ושאינו מושלם בחיינו – ללא סייג.
דבר נוסף: מי שמחובר לאלוהים באמת – אינו מפסיק להניב פרי!
'פרי טוב' הינו סימן לחיים מבורכים.
שימו לב לנקודה חשובה:
הנביא לא אמר אשרי היהודי ש….
אלא, אשרי הגבר…
משמע – הדרך למלוא ברכת אלוהים היא דרך אחת ומשותפת לכלל בני האדם ללא הבדל.
איך אלוהים מצפה מאיתנו היום למלא את ההוראה הזו של הנביא ירמיה?
בידינו נמצאים כתבי הקודש השלמים שהוכיחו שהם אמת ובעלי כוח ריבוני.
בידינו ההוכחות ההיסטוריות לאימות כל דברי ירמיה, וכן אימות כל שאר דברי הנביאים שבכתבי הקודש.
לפיכך – עלינו לכבדם ולירוא את אלוהים דרך לימוד וציות לכתוב מתוך אמונה ואהבה.
לא מספיק לומר: אני בוטח ביהוה!
הרבה אנשים בישראל אומרים שהם אוהבים את אלוהים ואינם יודעים מי הוא.
אל נהיה כמו בעל היודע שהוא נשוי אך אינו מכיר את אשתו…
במזמור תהילים ב 12 אנו מצווים לירוא את אלוהים בכך שאנו בוטחים בבן אלוהים – המשיח ישוע. "נשקו בר פן יאנף, ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, אשרי כל חוסי בו."
בספר משלי, החכם באדם – שלמה המלך ציין את הנתון הקובע אם לאדם כלשהו יש את חכמת אלוהים:
האם אתה יודע את שמו של בן האלוהים? (משלי ל' 4) – הכוונה לקשר אישי, אינטימי…
תודה לאל, אנו מכירים את המשיח לא רק באופן כללי אלא באופן אישי – אנו יודעים שהמשיח, בן האלוהים הוא ישוע!
האדון ישוע עצמו אמר שמי שמכיר את יהוה מכיר אותו, ומי שדוחה אותו אינו מכיר את אלוהים (בשורת יוחנן ח 19,42).
יוחנן השליח ציטט את דבר האדון ישוע בבשורת יוחנן טו ואמר לנו שבלעדי ישוע איננו יכולים לעשות דבר.
באיגרת הראשונה שכתב יוחנן בפרק ה 10-15 הוא שוב הזכיר לנו שמי שאין לו את ישוע אין לו חיים ומי שיש לו את ישוע יש לו חיים.
לפיכך – בטחון באלוהים מתבטא באמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא וביישום כל דבר אלוהים בכוח רוח הקודש.
אני מוכיח ומבטא את יראת אלוהים שבי בכך שאני:
– מאמין בכתבי הקודש כסמכות עליונה בכל תחום בחיי.
– מאמין שישוע הוא האדון והמשיח המובטח בכתבי הקודש.
– סומך לחלוטין על הדרכת הכתוב ופועל על פיהם ללא ספק וללא תנאי.
כך אני ממלא את הפסוק: "אשרי האיש"…
ואיך עלינו להתייחס לכל לימוד הבא מאדם?
עלינו לאמץ את הלך מחשבתם ואופן פעולתם של בני הקהילה בעיר בריאה, שנחשבו לאצילי רוח, כפי שנכתב עליהם בספר מעשי השליחים יז 11.
הם אהבו את דבר אלוהים יותר מכל.
הם שמחו לשמוע את שאול השליח, אך קיבלו את הוראותיו רק לאחר שהישוו את דברו לכתוב בתנ"ך.
לאחר שירמיה ציין את מהות חייו של הנוטש את אלוהים לעומת דרך חיי האדם הבוטח באלוהים, הוא מבהיר לכל שומעיו מדוע לא ראוי לחלוטין לבטוח באדם.
בפסוקים 9-13 הנביא ירמיה מגלה לשומעיו:
א. את האמת לגבי הלב של כל אדם
ב. רק אלוהים יודע את כל האמת והוא שופט בצדק כל אדם.
התוצאה המיוחלת: חיזרו לתורת אלוהים כי רק בה אמת מוחלטת.
ג. יהוה משלם גמול צודק! (י"ז 9-13)

ט. עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא, מִי יֵדָעֶנּוּ?
י. אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת: וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו.
יא. קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל.
יב. כִּסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.
יג. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, יְהוָה! כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ, יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים — אֶת-יְהוָה. 9. "הלב מעוּות יותר מכל דבר אחר. אין לו מרפא. מי יבין אותו?
10. "אני, ה', חוקר את הלב ובוחן את המחשבות הנסתרות ביותר, כדי לגמול לכל איש על התנהגותו, בהתאם למעשיו".
11. הקורא* [קורא – עוף ממשפחת התרנגולים] דוגר אבל הגוזלים אינם בוקעים. כך, באמצע החיים, יעלם עושרו של אדם שמתעשר במִרמה ובסופו של דבר יתגלה שהוא טיפש.
12. מקום מקדשנו הוא כיסא כבוד מרומם מימי בראשית.
13. ה', תקוות ישראל, כל העוזבים אותך יתביישו, אלה שמתרחקים ממך ישָכְחו, כי הם עזבו את מקור המים החיים – את ה'.
מדוע לא ראוי לבטוח באדם?
כי לב האדם עקוב מכל ואנוש הוא.
עקוב הלב: מן השורש עקב, שמשמעו "מלא תרמית" (בראשית יז 15).
ואנוש הוא: חולה חשוך מרפא.
מאז חטא האדם, קללת המוות שבאה על כלל הבריאה פגעה אנושות בפנימיותו וחיצוניותו של האדם.
מבחינה רוחנית האדם מת!
אין בכוחו לעשות שום דבר טוב ומקובל בעיני אלוהים ללא עזרת ומעורבות רוח אלוהים (ראה בשורת יוחנן ג)..
כתוצאה מכך, בני האדם חשופים לטעויות
בני האדם נוטים לפעול אחר נטיית הלב, ולכן הם עושים בדרך כלל את מה שנוח, נעים ומשלים את מה שהם כבר החליטו.
אם אדם כלשהו – יהיה טוב ככל שיהיה, יעמיד את ליבו כתקן לנכון, מובטח לו שייכשל.
היחיד שיודע מה נכון ומה היא כוונתו האמיתית של לב האדם זה רק אלוהים.
מסיבה זו – יעשה טוב כל אדם אם יראה באלוהים ודברו את תו התקן לאמת ושקר, נכון וטעות.
ראו את המקרה בו שמואל הנביא כשל לדעת מי מבניו של ישי הוא בחירתו של אלוהים…
באותה הזדמנות אלוהים אמר לו – ולנו – כי בעוד האדם רואה לעיניים, אלוהים רואה ללבב (שמ"א טז 7).
משפטים דומים נמצאים גם במשלי כא 2: "כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן ליבות ה'." [ראה גם משלי כד 12].
ומהיא המסקנה המתבקשת?
מכיוון שרק אלוהים יכול לקרא את כוונת הלב של כל אדם, רק הוא יכול לשפוט כל אדם משפט צדק.
ומה המסר לשומעיו של ירמיה?
הם מחשיבים עצמם לצודקים ואוחזים באמת.
את רוע מזלם הם מפרשים כאילו הטעות באלוהים שפועל עימם שלא בהוגנות.
במקום להיכנע לתוכחת הנביא – הם לא יהססו לפגוע בפיו של שגריר אלוהים.
לכן, ירמיה מוכיח אותם כדי שייכנעו לדבריו, ינטשו את דרך האלילות ויחזרו לדרך תורת אלוהים.
ירמיה מסביר במילים ברורות לחלוטין לשומעיו:
מה שבא עליהם אינו אלא משפטו הצודק של אלוהים.
אתם מקבלים בדיוק כפרי מעלליכם (פסוק 10).
פסוק 11:
"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל."
הנביא ירמיה משתמש בתיאורים מעולם הטבע המוכרים לשומעיו.
הקורא הינו עוף ממשפחת הפסיונים הדומה לחוגלה. העוף הזה חי בעיקר בבקעת הירדן ובנגב.
הנקבות מטילות ביציהן זו ליד זו, והחזקה שבהן מגרשת לפעמים את האחרות, משתלטת גם על ביצים של מטילות אחרות, אך אינה יכולה לספק לכולן את החום הדרוש וחלק מן הגוזלים מתים מבלי לבקוע מן הביצים.
מכאן הדימוי: עושה עושר ולא במשפט.
ז"א, אותו אדם שהתעשר ושלא בצדק, לא יוכל ליהנות ממנו (ראה גם משלי כה 14).
בחצי ימיו יעזבנו: העושר יעזוב את בעליו בחצי ימיו. ז"א, לא יזכה ליהנות ממנו.
וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל: ובסוף ימיו יהיה לבוז ויכירו ברשעותו.
פסוקים 12-13:
יב. כִּסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. מקום מקדשנו הוא כיסא כבוד מרומם מימי בראשית.
יג. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, יְהוָה! כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ, יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים, אֶת-יְהוָה. ה', תקוות ישראל, כל העוזבים אותך יתביישו, אלה שמתרחקים ממך ישָכְחו, כי הם עזבו את מקור המים החיים – את ה'.
בפסוקים אלו הנביא ירמיה מציין את גדולתו, ריבונותו וכבודו של אלוהים, ומכאן, האזהרה נגד כל אלו המעזים לנטוש אותו ואת דרכו.
אלו שכך בוחרים – הרי שבמו ידם הם בחרו להינתק ממקור התקווה וממקור החיים (ראה ב 13).
במילים פשוטות:
בני יהודה, עם יקר.
הדרך לאחוז בברכת אלוהים ובנחלתו אפשריים רק אם ידינו אוחזות בתורת אלוהים.
אם אנו אוחזים בנחלה או טוענים לבעלות ודורשים את הברכה, עלינו לדעת שאם איננו נכנעים לאלוהים באמונה ואהבה, לא נזכה ליהנות משום ברכה ואוצר שאנו לוקחים שלא בצדק.
רק אם נאחז באלוהים – כי אז נוכל ליהנות לנצח נצחים מכל ברכותיו.
ההבטחה לברכה נעוצה בכניעה ואמונה באלוהים ולא בפועלו של אדם וכוחו.
ירמיה הנביא רואה את הבעת פניהם של שומעיו ומבין היטב שאינו נחשב בעיניהם לנביא אלוהים ולדבריו אין כל תוקף.
לפיכך, ירמיה מצפה לתגובה קשה ומכאן נובעות מילותיו הבאות בפסוקים 14-18.
הנביא זועק לעזרת אלוהים
ד. זעקת ירמיה לעזרת אלוהים (י"ז 14-18)
יד. רְפָאֵנִי, יְהוָה, וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה. כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה.
טו. הִנֵּה-הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי: אַיֵּה דְבַר-יְהוָה? יָבוֹא נָא!
טז. וַאֲנִי לֹא-אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי, אַתָּה יָדָעְתָּ! מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה.
יז. אַל-תִּהְיֵה-לִי לִמְחִתָּה; מַחֲסִי-אַתָּה בְּיוֹם רָעָה.
יח. יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי, וְאַל-אֵבֹשָׁה אָנִי, יֵחַתּוּ הֵמָּה, וְאַל-אֵחַתָּה אָנִי; הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם. 14. ה', רפא אותי ואירפא. הושע אותי ואיוושע, כי אותך אני מהלל.
15. הם אומרים לי: "איפה דבר ה'? שיתקיים!".
16. לא ברחתי מפניך ומתפקיד הנביא ולא רציתי שיבוא האסון שאי אפשר להימלט ממנו. אתה יודע כל מה שיצא מפי כי דיברתי לפניך.
17. אל תפגע בי, אתה המחסה שלי ביום צרה.
18. שיתביישו רודפיי אבל אני לא אתבייש, שיפחדו הם אבל אני לא אפחד. הבֵא עליהם יום צרה ואסון כפול.
בפסוקים אלו הנביא ירמיה זועק ומתחנן לעזרת אלוהים.
יש לנו מה ללמוד מירמיה הנמצא במצב כה רגיש ומאיים. גם כאשר סכנת מוות נמצאת לפניו, הנביא מתנהג בדרך של מופת רוחנית.
למרות שאי אפשר לומר את המשפט הזה בכל מקרה שהתרחש בחייו, בכל זאת אנו עדים להתנהגות מופתית שעלינו לחקות.
1. ירמיה מהלל את אלוהים דווקא ברגע בו חייו מאוימים (ראה תהילים קט 1)
2. ירמיה אינו בורח מאחריות הרועה שאלוהים הטיל עליו.
3. ירמיה התמיד בתפילה והיה כנוע לביקורתו של אלוהים.
4. אלוהים היה תקוותו של ירמיה
5. ירמיה בטח שאלוהים יראה חסד ונאמנות גם במשפט
לסיכום פסוקים 5-18:
רובנו מכירים ומצטטים את פסוקים 5-18 בפרק יז אך כעת אנו גם יודעים טוב יותר ומבינים את הקונטקסט בו נאמרו.
1. צרותיהם של בני יהודה ובני ישראל נובעים מנטישת תורת ה' ונהייה אחר תורות שקר הנובעים ממחשבות אדם.
2. כתוצאה מקללת החטא עוד מבראשית, בעקבות חטאם של אדם וחווה, לב האדם נפגע אנושות. לכן, הרגשת הלב אינה מדד לנכון או טוב!
התקן והסטנדרט לנכון, אמת וטוב הינו דבר אלוהים בלבד.
3. מי שבוטח באלוהים ומקיים חיים על פי תורת אלוהים, זוכה למלוא ברכותיו של אלוהים. אדם שכזה מקושר היטב למקור החיים והפרי המועיל והמבורך מובטח בחייו. רק חיים שכאלו יכולים לפאר את שם אלוהים.
ירמיה פרק יז' 19-27: שבת שלום!

המשך משיעור קודם
כותרת השיעור הזה: שבת שלום!
לאורך 18 הפסוקים הראשונים שבפרק יז הנביא ירמיה מוכיח את בני יהודה על חטאיהם.
מן הסתם – דבריו נשמעים כהאשמות שווא, ופני רוב הנוכחים נראים ככאלו שאינם מבינים מה ירמיה רוצה מהם.
על מנת להוכיח לבני יהודה שתוכחתו נכונה, ירמיה הנביא נשלח על ידי אלוהים לעמוד בשערי ירושלים. קודם כל בשער דרכו עוברים בדרך כלל השליטים, ושם יוכיח הנביא קבל עם ועדה את בני יהודה על חטאיהם שער בנימין? ראה לז 13, לח 7, השער המזרחי? יחזקאל יא 1].
ה. שלומה של ירושלים וגדולתה מותנים בשמירת השבת (19-27)
יט. כֹּה-אָמַר יְהוָה אֵלַי, הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי-עם (הָעָם), אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ; וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.
כ. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה מַלְכֵי יְהוּדָה, וְכָל-יְהוּדָה, וְכֹל, יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם–הַבָּאִים, בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.
כא. כֹּה אָמַר יְהוָה, הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל-תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.
כב. וְלֹא-תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם.
כג. וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ אֶת-עָרְפָּם, לְבִלְתִּי שומע (שְׁמוֹעַ), וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר.
כד. וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי, נְאֻם-יְהוָה, לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; וּלְקַדֵּשׁ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת-בֹּה כָּל-מְלָאכָה.
כה. וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל-כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; וְיָשְׁבָה הָעִיר-הַזֹּאת לְעוֹלָם.
כו. וּבָאוּ מֵעָרֵי-יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמִן-הַשְּׁפֵלָה וּמִן-הָהָר וּמִן-הַנֶּגֶב, מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח, וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה, וּמְבִאֵי תוֹדָה, בֵּית יְהוָה.
כז. וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי, לְקַדֵּשׁ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה. 19. כך אמר לי ה': "לך ועמוֹד בשער בני העם שבו נכנסים ויוצאים מלכי יהודה, ובכל שערי ירושלים.
20. אמור להם, 'שִמעו את דבר ה', מלכי יהודה וכל תושבי יהודה וירושלים הנכנסים בשערים האלה.
21. כך אמר ה': "הקפידו לא לשאת משאות ביום השבת ולא להכניס אותם דרך שערי ירושלים.
22. אל תוציאו משאות מבתיכם ואל תעשו שום מלאכה ביום השבת. הקדישו לי את יום השבת כפי שציוויתי על אבותיכם" ' ". 23. אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו אלא סירבו בעקשנות לשמוע וללמוד לקח.
24. "אם תשמעו בקולי", אמר ה', "ולא תכניסו משאות דרך שערי העיר הזאת ביום השבת ותקדשו את יום השבת ולא תעשו בו שום מלאכה,
25. יכנסו בשערי העיר הזאת מלכים ונסיכים משושלת דוד רכובים על מרכבות וסוסים – הם והשרים שלהם, אנשי יהודה ותושבי ירושלים. העיר הזאת תתקיים לעולם.
26. יבואו אליה מערי יהודה ומסביבות ירושלים, מאזור בנימין, מהשפלה, מאזור ההרים ומהנגב ויביאו לבית ה' קרבנות עולה וזבח, מִנחה ולבונה וקרבנות תודה.
27. אבל אם לא תשמעו בקולי ולא תקדשו את יום השבת ולא תימנעו מלשאת משאות ולהכניס אותם דרך שערי ירושלים ביום השבת, אצית אש בשערי ירושלים שתשרוף את ארמונותיה ולא תכבה".
1. מדוע שהנביא ירמיה יתמקד במילוי מצוות השבת דווקא?
נאומו האחרון של ירמיה בפרק יז מוקדש כולו לנושא אחד: שמירת השבת.
על פניו נראה שהנביא תולה את עתיד העיר ירושלים ומלוא ברכותיה בשמירת מצווה אחת – יום השבת.
פסוקים 24-25: אם תקפידו לשמור את המצווה (יום השבת), כי אז העיר הזו תחווה את מלוא ברכותיה לעד…
האם מצוות שמירת השבת עליונה לכל שאר המצוות שבתורה?
האם כל שאר המצוות תפלות לעומת מצוות קידוש יום השבת?
לא ולוא!
א. שמירת השבת מהווה דגימה לשמירת מצוות הברית שנכרתה בסיני. שהרי כולנו יודעים שאי שמירת מצווה אחת מהווה עילה להיקרא ולהיחשב ארור בעיני אלוהים (דברים כז 26).
בתורה, עונש לכלל האומה הוא תוצאה של מאיסה בכל חוקי יהוה (ראה ויקרא כו 14-15, דברים כח 15, 45), ושל עבודת אלילים (דברים ד 25-28, כח 14, כט 25, ל 17).
הנביא בוחר – בהדרכת רוח אלוהים – מצווה ידועה שכולם מכירים ומאוד ייחודית לעם ישראל, ושקל לבוחנה, מצוות שמירת יום השבת כיום קדוש וללא מלאכה, ומוכיח לכלל העם שכולם שותפים לחילול המצווה בפרהסיה, ומכאן, כולם שותפים להפרת הברית וראויים לעונש הקולקטיבי.
ב. הנביא מתמקד במילוי שמירת קידוש יום השבת ומקשר את הדבר לכניסת מלכים בשערי העיר ונצחיות העיר – כי מצוות קידוש יום השבת הייתה קשורה בהכרה והבנה של תכלית הופעתו של מלך המלכים הלוא הוא – משיח צדקנו, האדון ישוע המשיח.
שמירת קידוש יום השבת כהלכתו הייתה קשורה בטבור האמונה של בני ישראל.
בספר דברי הימים ב פרק לו פסוקים 17-22, נאמר שגלות יהודה נקבעה לשבעים שנה כדי להשלים את ימי השבתון שהעם לא שמר.
דברי הימים-ב לו 17-22:
יז. וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת-מֶלֶךְ כשדיים (כַּשְׂדִּים), וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם, וְלֹא חָמַל עַל-בָּחוּר וּבְתוּלָה, זָקֵן וְיָשֵׁשׁ: הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ.
יח. וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים, הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים, וְאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה, וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל.
יט. וַיִּשְׂרְפוּ אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְכָל-אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית.
כ. וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן-הַחֶרֶב אֶל-בָּבֶל; וַיִּהְיוּ-לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים, עַד-מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס.
כא. לְמַלֹּאות דְּבַר-יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ, עַד-רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתוֹתֶיהָ: כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה.
לפיכך, בני ישראל נלקחים לגלות למשך 70 שנים כדי למלא את ימי ושנות השבתון שהם הפרו.
שימו לב שבני ישראל חטאו בכלל החטאים, אך החטא העיקרי שמוזכר מתייחס לימי השבתון, שמיטה ויובל – ימי ושנות השבתון.
בפסוק 21 הנביא מזהיר את שומעיו – משפחת המלוכה וכלל העוברים ושבים בשער העיר:
השמרו בנפשותיכם! (ראה גם דברים ד 15).
ז"א, אי שמירה על מצוות השבת, ובכלל אי שמירת הברית עם אלוהים, תפגע בחיי בני יהודה וכלל היהודים בירושלים.
למונח – "השמרו בנפשותיכם", ישנה משמעות עמוקה יותר.
למרות שרוב המשתמשים בביטוי: 'שמור נפשך', מתייחסים לשמירת החיים הפיזיים, עלינו לזכור שלשימוש במילה 'נפש' ולא רק גוף, ישנה סיבה מעניינת נוספת.
בעוד הגוף הפיזי עתיד להקבר ולהישחת וכך לחזור למצב עפר, הנפש אינה מתה אלא רק עוברת למקום אחר לאחר מותו הפיזי של בן האדם.
הנפש חיה אך משנה את מקום נוכחותה.
הנביא מזהיר את העם שישמרו לנפשותם בין היתר מכיוון שאי מילוי מצוות אלוהים על פי דרישתו של אלוהים, תוביל את נפש האדם לשאול ומשם לאגם האש לנצח נצחים (התגלות כ 11-15, לוקס טז).
במילים פשוטות: קיומה הנצחי של הנפש אינה בגוף הפיזי שיש לנו היום אלא במצב אחר בעולם אחר (קוהלת יב 7, אל הפיליפים א 21-23, תסל"א ד 13-18).
אם אתה רוצה שנפשך תחיה לנצח נצחים בחברת אלוהים ובגוף חדש, קדוש ונצחי, אז חובה עליך כעת, לקיים את מצוות אלוהים באמונה ואהבה!
גם יחזקאל הנביא ציין את אי-שמירת השבת כחטא הלאומי החמור ביותר (יחזקאל כ 13, 19-20 , כב 8).
ראה גם ישעיה נו 2: "…שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע" (ראה גם ישעיה נח 13-14).
גם נחמיה נאבק כדי שבני יהודה ישמרו את מצוות אלוהים. והנה בפרקים י-יג מוזכר מאבקו למען ישמרו את השבת כהילכתה (י' 32).
בפרק יג 18 נחמיה מודה קבל עם ועדה שהרס ירושלים ושריפתה אכן היו תוצאה של אי שמירת קדושת השבת (יג 18) – במילים אחרות – בגלל אי שמירת הברית עם אלוהים.
מה מיוחד כל כך במצוות השבת, ימי השבתון ושנות השבתון עד כי הנביאים מציינים את קיום המצווה כנקודת ייחוס לעונש או ברכה לאומית?
המיוחד במצוות קידוש ימי השבתון הינו שהם היוו מבחן ברור לקיום אמונה מושיעה.
א. יום השבת ניתן כדי לזכור את מלאכת בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים.
מצוות שמירת השבתון ביום השביעי (שמות כ 8-11: הדיבר הרביעי – זכור את יום השבת לקדשו. וכן שמות לא 12-17: שמירת השבת כאות לקיום הברית שנכרתה בסיני. ויקרא כג 1-3: מועדי יהוה).
אלוהים ברא את כל אשר בבריאה במהלך שישה ימים ושבת ממלאכת הבריאה ביום השביעי.
אלוהים ציווה על עמו לקדש את היום השביעי, וכך יזכרו כל בני ישראל וצאצאיהם אחריהם שאלוהים ברא את כל אשר בבריאה בשישה ימים.
בכל יום שבת ישאל הבן ויענה האב, מדוע יום השבת שונה ומקודש משאר ששת ימי השבוע.
בדרך זו תיטמא האמת אודות הבורא והבריאה בלב בני עמו של אלוהים.
האמונה באלוהים כבורא בדיוק כפי שכתוב בבראשית היא בסיס אמונתנו.
שימו לב עד כמה מנסה העולם לתקוף את בסיס האמונה הזה!
אם הבסיס הזה מתערער – יפלו אחריו כל שאר העקרונות…
שביתה ממלאכה ביום השביעי היוותה עדות זועקת לאמונה באלוהי התנ"ך. כך יכלו כל שאר העמים לחזות בשוני ולקבל מושג ועדות אודות אלוהים שברא את הבריאה ומעונין להושיע את הברואים.
ב. יום השבתון נועד בין היתר לאפשר לעם ישראל להגשים את ייעודם ככוהנים בממלכת אלוהים (שמות יט 5-6).
יום השבתון לא נועד לבטלה, אלא לניצול הזמן בלימוד והעשרה בתורת אלוהים.
שימוש מבזה ביום השבת, כמוהו כזלזול ביעוד הקדוש של אלוהים לעמו – כוהנים.
קיבלת יום שלם – זמן איכותי ללמוד את דבר אלוהים ולחוות את נאמנותו. אלוהים מצידו הבטיח שפרנסתך לא תיפגע! ראו איזה אלוהים יש לנו…
ג. שביתה ממלאכה ביום השבת ובשנת השמיטה והיובל מהווים מבחן אמונה (ויקרא כה)
מלבד משביתה ממלאכה ביום השבת, ציווה אלוהים על עמו לשבות מעבודת החקלאות גם בכל שנה שביעית – שנת השבתון.
יתרה על כך, ציווה אלוהים על עמו גם לשבות בשנת היובל. כך, לאחר שנת השמיטה השביעית, זוכה העם לשנה נוספת של שבתון – שנת היובל.
הבה נפרט מדוע שנת השמיטה ושנת היובל מהווים מבחני אמונה כבירים עבור עם ישראל?
בתקופה הקדומה רוב כלכלת בני האדם התבססה על חקלאות.
והנה, אלוהים מצווה על עמו לא לעבד את האדמה ולא לזרוע בשנה השביעית.
כל אדם בר דעת יזעק וישאל: ומה נאכל?
אלוהים הבטיח שהאדמה תניב בשנה השישית כפול וכך תובטח כלכלתם של בני ישראל.
בשנה השביעית יוכל כל אדם לקחת מפרי האדמה הגדל על עציו. אלוהים יברך את האדמה כך שהיא תניב וכל מי שיזדקק ימצא כלכלתו על עצי השדה.
אלוהים בחסדו יספק את מחסורי העם.
מבחן האמונה גובר בשנת השמיטה השביעית.
לאחר שנת השמיטה השביעית, מגיעה שנת היובל.
אלוהים הבטיח שיבול השנה שלפני שנת השמיטה השביעית יהיה מספיק לקיום לשלוש שנים.
השאלה הנשאלת היא:
– האם תזרע באמונה בשנה השישית כדי לראות את ברכת אלוהים מכלכלת אותך לאורך כל שנות השבתון?
– האם באמת תשתמש בזמן שאלוהים העניק לך כדי להעשיר ידע בתורת אלוהים או שתחפש דרכים חדשות לעשות עסקים, או פשוט להתבטל?
שימו לב!
מבחינת הזמן שאלוהים מעניק לצורך לימוד והגות בתורתו, כל בן ישראל יכול להיות בעל ידע רב בתורת ה' עד הגיעו לגיל 30.
ההיסטוריה מוכיחה שרובם המוחלט של בני ישראל כשל במבחן האמונה הגדול ביותר – שמירת שבתות אלוהים.
לא רק שהעם כשל במבחן הפיזי, הוא גם כשל במבחן הרוחני…
העם לא ניצל את כל מאות השנים הללו למימוש ייעודו ככוהן לאלוהים.
רוב העת נראה עם ישראל ככלל העמים וביזה את יעודו הנפלא – שגריר של אלוהים. כוהן לאלוהים.
הערה:
האם אנו מנצלים את הזמן הפנוי שלנו להעמיק ידע בתורת אלוהים? הרי גם אנו נקראים כוהנים ושגרירים לאלוהים…(קור"ב ה 1-20, פטר"א ב 9-10).
לאור הנאמר עד כה יכול כל אדם להבין את כעסו של אלוהים על עמו.
יום השבת הפך ליום חול שאינו מקודש עוד בחיי עם ישראל. זלזול בקידוש יום השבת מהווה זלזול באלוהים – התרסה חוצפנית!
בני יהודה ניצלו את יום השבת לעשיית מסחר ורווחים בשערי העיר.
במשך כל ימי החול בשבוע, עסקו בני יהודה לאסוף את החומר אשר אותו ימכרו ובו יסחרו ביום השבת…
עם ישראל היה ממוקד בעולם החומרי והמתכלה, ולא בעולם הרוחני והנצחי – שזה ייעודו.
העם לא התמקד בצדקת אלוהים ומלכותו, ולכן הרגיש מחסור בכל תחומי החיים (מתי ו 33).
אם כן, במה שונים בני יהודה משאר העמים עובדי האלילים?
איזה מסר שונה אומרים בני יהודה?
במקום לנצל את יום השבת כדי להתכונן לכניסת מלך המלכים בשערי עירם וליבם, בני יהודה עסוקים בציפייה חומרית מתכלית – מוכרים את נפשם לרע מכל.
ד. מנוחת השבת מהווה סמל וצל של מנוחת הישועה! לפיכך קיום המצוות לא היה מחוייב רק מתוקף מחוייבותם לברית סיני, אלא גם מתוקף הסמל והצל החבויים בהם.
יום השבת ומנוחת השבת מסמלים את המשיח ומנוחת הישועה: אל הקולוסים ב 16-17, אל העברים פרק ד.
כאמור, רבות ממצוות התורה היוו סמל וצל לפועלו של המשיח עבור בני האדם.
סוג הזבחים, שמותיהם וכולי, היוו תיאור סמלי של המשיח ופועלו.
החגים אותם אנו חוגגים נקראים מועדי יהוה מכיוון שבדיוק במועדים המצויינים בספר ויקרא פרק כג, הגשים האדון ישוע את פעולות הישועה למעננו.
כך גם מנוחת השבת היוותה סמל למנוחת הישועה הנובעת מכפרת החטאים שנתן אלוהים בדמו הטהור של המשיח ישוע.
1. אל הקולוסים ב 16-17:
"…לכן איש אל יחרוץ עליכם משפט על דבר מאכל ומשקה או על דבר מועד, ראש חודש או שבת, אשר הם צל הדברים העתידים לבוא, אבל הגוף [העיקר, מי שמגשים…] הוא של המשיח…"
שאול השליח כתב למאמינים בקולוסה מילות עידוד כנגד הביקורת ממתנגדיהם והסבל שהם נושאים בגלל עדותם האמיצה עבור האדון ישוע.
הם הבינו שמצוות הכשרות, השבת והמועדים מהווים צל, והאדון ישוע הוא המגשים והוא העיקר. באמונתם בו כאדון ומושיע, הם הבינו את תכלית התורה. הם עברו בהצלחה את מבחן הבגרות הרוחני, ואין עליהם מרות המצוות שמהוות צל וסמל שאותן המשיח כבר הגשים.
2. אל העברים פרק ד:
1. לכן, בעוד עומדת ההבטחה להיכנס אל מנוחתו [מלכות שמיים], ראוי לנו לחשוש שמא ימצא איש מכם מאחר להיכנס.
2. הרי גם אנחנו התבשרנו כמוהם, אך הדבר שנשמע לא הועיל להם משום שלא התמזג עם אמונה בקרב השומעים.
3. אנחנו המאמינים נכנסים למנוחה [מלכות שמיים], כשם שאמר, "אשר-נשבעתי באפי אם יבואון אל-מנוחתי," אך כי מהיווסד תבל הושלמו המעשים,
4. שכן במקום אחד הוא אומר על היום השביעי, "וישבות אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו."
5. וכאן שוב, "אם יבואון אל מנוחתי."
6. ומאחר שיש אשר נותר להם להיכנס אליה ואלה שהתבשרו בראשונה לא נכנסו בגלל המרי,
7. שוב יעד יום מסוים – היום – באמרו בפי דוד כנאמר לעיל, וזאת לאחר זמן רב, "היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם."
8. אילו הביאם יהושוע אל המנוחה, [אילו כנען הייתה המנוחה הסופית…] לא היה מדבר אחרי כן על יום אחר.
9. לפיכך נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים.
10. הן הנכנס אל מנוחתו [המאמין בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא – נושע] גם הוא שבת ממלאכתו [חיפוש ישועה], כמו האלוהים משלו.
11. לכן נחתור נא להיכנס אל המנוחה [ישועה המבטיחה כפרת חטאים ונוכחות נצחית במלכות אלוהים] ההיא, פן ייכשל איש ויהיה לממרה כמוהם.
12. שהרי דבר האלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו.
13. אין שום נברא נסתר מעיניו. הכל חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון.
14. וכיוון שיש לנו כוהן גדול עליוןאשר עבר דרך השמים, הלוא הוא ישוע בן-האלוהים, נחזיקה בהכרזת אמונתנו.
15. כי אין לנו כוהן גדול שאינו יכול לחוש עימנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכל כמונו מבלי חטא.
16. על כן נקרבה בבטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצא חסד לעזרה בעיתה.
מתוך דבריו של מחבר איגרת אל העברים אנו מסיקים שבני ישראל נדרשו לדעת אודות מנוחת הישועה שאלוהים מעניק להם בכפרת החטאים.
אלוהים הבהיר לכוהנים את התורה ותפקידם היה ללמד את בני ישראל את חכמת אלוהים.
כך בדיוק עשו לזמן קצר בתקופת עזרא ונחמיה (נחמיה ח 8-9).
לפיכך, כשלון בשמירת השבת כפי שנדרש ואי ידיעת משמעות מנוחת השבת היוו עדות זועקת לחוסר האמונה של בני יהודה באלוהים.
לא רק שלא האמינו באלוהים, בני יהודה פעלו כאחרוני הגויים…
שריפת שערי ירושלים והריסתה על ידי הבבלים היוותה תגובתו של אלוהים לחטאי בני יהודה.
ריחוק העם מאלוהים התבטא בין היתר באי שמירת קדושת יום השבת.
במילים פשוטות.
הפנמת השבת מעידה על הבנת תורת אלוהים והכרה אינטימית ואישית את מקור חיי בני ישראל – קדוש ישראל, הלא הוא האדון ישוע המשיח.
מסיבה זו קישר הנביא בין שמירת השבת וכניסת מלכים לבית דוד בשער העיר ירושלים.
כי מה אמר האדון – לא אשוב עד אשר יקראו: ברוך הבא בשם יהוה.
לנו – אלו המכירים את ישוע כאדון ומושיע, זכינו לחוות רוח המשיח נכנסת בשער חיינו, כובשת את הווית, ויושבת על כס הכבוד בליבנו.
2. איך עלי לשמור את מצוות יום השבת לאחר מותו של האדון ישוע?
האדון ישוע המשיח הכריז שהוא לא בא להפר איזוהי מצווה אלא לקיים (מתי ה 17)
ואומנם האדון ישוע מילא את כל מצוות ברית סיני (קור"ב ה 21, ישעיה נג).
כל עוד דם המשיח לא נשפך כדם כפרת חטאים, הרי שמצוות ברית סיני היו תקפות. בשל כך היה חייב האדון ישוע לקיים את כל מצוות התורה.
בדרך זו בין היתר הוכיח האדון ישוע שהוא אכן המשיח המובטח – השה המושלם.
האדון ישוע חי בתוך עמו – כל בני ישראל ראו את אופן חייו ואת שלמותו – ממש כפי שנבחן שה הפסח כאשר היה בבית כל משפחה שלושה ימים לפני שנזבח (שמות יב 6).
כאשר האדון ישוע מת כשה אלוהים וגם במועד המדוייק שהתורה קבעה – פסח, הוא הקים את הברית החדשה שהנביא ירמיה עצמו ניבא אודותה.
מצוות ברית סיני נועדו להוביל את בני ישראל אל המשיח המובטח שיקים את הברית החדשה.
הברית החדשה היא הברית שמבטיחה לכל השותפים לה – אחרית, תקווה ושלום (כט11-13). זו הברית דרכה זוכה המאמין לחוות את מנוחת השבת הנצחית עם אלוהים (ראה גם מתי יא 28-30).
הברית החדשה היא הברית המעניקה לב חדש (ל"א 30-34).
היא הברית המבטיחה כפרת חטאים נצחית.
היא הברית שרק דרכה ניתן להגיע לנוכחות אלוהים האב.
זיכרו לעולם!
בני אדם נושעו על סמך אמונה מאז ומתמיד.
לאחר מתן התורה בסיני, אנשים המשיכו להיוושע על סמך אמונה באלוהים כמושיעם מקללת החטא.
למרות היותם נושעים, אותם צדיקים מתו ונפשם לא יכלה להגיע ישירות לנוכחות אלוהים.
נפש אותם צדיקים הגיע לחיק אברהם אשר בשאול, ושם חיכתה בנועם עד שהמשיח ייתן דמו לכפר חטאים ולהקים את הברית החדשה.
רק לאחר שדם המשיח נשפך, ולא דם פרים ושעירים, יכולים נפשות הצדיקים להגיע ישירות לנוכחות אלוהים האב ולא לחיק אברהם אשר בשאול (לוקס טז, אל הפיליפים א 21-23, אל העברים ט).
מכאן אנו גם לומדים אודות עליונותה של הברית החדשה על פני הברית שנכרתה בסיני.
בעוד מצוות הברית בסיני נועדו ללמד ולהדריך אודות המשיח ואליו, הברית החדשה היא זו שמעניקה כפרת חטאים ומאפשרת לנפש הנושע להגיע לנוכחות אלוהים.
כאשר קמה הברית החדשה, פגה מרות כל המצוות הסמליות של ברית סיני (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 1-8, אל הקולוסים ב 16-17, מע"ש י).
אין עלי כל מרות לקיים את מצוות ברית סיני שמהוות סמל וצל של המשיח.
לעומת זאת, כל אחד מילדי אלוהים מחוייב למלא את מצוות האופי והתכונות של אלוהים כפי שמתוארות בעשרת הדברות, אך זאת בעזרת רוח הקודש השוכן בו וממעמד של בן צדיק וקדוש לאלוהים (קור"א ג 16-17, אל הרומים ז 6, קור"ב ג, אל הגלטים ה 22-23).
איך נדרשים ילדיי אלוהים היום להציג את עדותם הקדושה?
האם שמירת השבת היום אינה עדות מחייבת?
אהבת המשיח בין ילדי אלוהים היא העדות לשייכותנו לאדון (יוחנן יג 34-35).
ביטוי פרי הרוח ומתנות הרוח הם הביטוי לשייכותנו לאלוהים ונוכחות רוח הקודש בתוכנו (אל הגלטים ה 22-23, אל הרומים יב, קור"א יב, אל האפסים ד 12-16).
שמירת השבת וכשרות הינם בחירה חופשית שהמאמין יכול לשמור כהלכה למען עדותו בין אלו שאינם נושעים ומרקע יהודי. שמירה ככלי שירות אך ללא המרות (קור"א פרק י', אל הרומים פרק י"ד).
לסיכום:
1. מדוע ירמיה הנביא התמקד ביום השבת?
כי קל לבחון ולמדוד את הציות למצווה זו ורוב העם הפר אותה בגלוי.
2. מה מיוחד במצוות קידוש יום השבת?
מנוחת השבת היא תזכורת לקיומו של אלוהים הבורא – כפי שמתואר לנו בתורה, וכן למנוחת הישועה שניתנת רק דרך האמונה בגואל ישראל – ישוע המשיח.
עם ישראל הפר את המצווה החשובה וכך ציין שליבו אינו עם קדוש ישראל.
אלוהים העניק את המנוחה הזו גם בשנת השמיטה והיובל כדי שעמו יעשיר ידע בתורה ובידיעת אלוהים.
גם היום אנו זוכים לזמן פנוי!
האם אנו מנצלים כל רגע ללימוד תורת אלוהים?
3. מי ששומר את הברית עם אלוהים יזכה לראות את ירושלים החדשה ואת מלך המלכים ואדון האדונים עובר בשעריה.