יוחנן פרק ו' 1-15

האכלת חמשת אלפים איש

(קטעים מקבילים: מתי יד, מרקוס ו, לוקס ט)

פרק ו' מתאר נס מרכזי בחיי ישוע, נס שמוזכר בכל ארבעת הבשורות. במהלך השיעור אני אזכיר נתונים הכתובים גם בשאר הבשורות.

יוחנן מרחיב את תיאור הנס מכיוון שהדבר נועד להדגיש את מטרת האיגרת: "אבל אלא נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו." כ' 311.

מאמינים רבים מחלקים את אות האכלת ההמון וההליכה על המים לשני אירועים נפרדים, אך אין הדבר כך.

לפני שנלמד אודות האכלת ההמון ונס ההליכה על המים, תרשו לי בבקשה להציג את התמונה הכללית של פרק ו בבשורת יוחנן המקביל לפרק יד בבשורת מתי.

המטרה של ישוע היא:

להכריז לפני כלל ההמון שהוא לחם החיים. שהוא המן האמיתי אשר כל מי שאוכל אותו ושותה את דמו, שוכן בישוע וישוע שוכן בו (יוחנן ו 35, 48, 51, 56).

רבותיי, נא לא להתפלא מסגנון הדיבור, זה לגמרי כתבי קודשי.

כמו שבעת הקדומה היו נוהגים לאכול חלק מן הזבח כאות והסכמה לתנאי הברית, כך כוונתו של ישוע היא שאכילת גופו ודמו כמוהם כהסכמה להכרזתו אודות זהותו והסכמה לתנאי הברית החדשה.

השיטה:

ישוע מבצע אות של האכלת ההמון בעזרת חמישה ככרי לחם ושני דגים.

האות מקביל להאכלת בני ישראל במדבר במן מן השמיים.

מכיוון שישוע יודע שכל שומעיו עתידים לנטוש אותו ולכנותו כופר לאחר שיכריז בפמבי אודות זהותו כאלוהים, הוא מחזק את אמונת תלמידיו – את אלו אשר בחר אלוהים האב להיות עם ישוע.

על מנת להעניק לתלמידיו יתר אמונה ועוז, ישוע מבצע לעיניהם את נס ההליכה על המים ומאפשר לפטרוס לטעום מכוחות העולם הבא ולהאמין יותר בישוע.

מפסוק 35 בפרק ו ישוע מכריז על עצמו כלחם החיים.

הקהל לבסוף מבין שישוע מכריז על עצמו אלוהים ולכן עוזב אותו בחושבו שישוע כופר.

התוצאה:

כעת נשארים רק התלמידים עם ישוע, וישוע שואל אותם: ו 67-69:

"אמר ישוע אל השניים עשר: שמא גם אתם רוצים ללכת?

השיב לו שמעון כיפא: אדונינו, אל מי נלך? דברי חיי עולם עמך. ואנחנו האמנו וידענו שאתה קדוש האלוהים".

כעת לאחר שידועה לנו המטרה והתכלית של האירועים בפרק, הבה נלמד את פרטי האירועים ואני מקווה שכולם ללא יוצא מן הכלל יאמצו את המסקנה של שמעון פטרוס.

הבה נקרא את פסוקים 1-6 כדי להכיר את המקרה:

  1. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבַר יֵשׁוּעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָם כִּנֶּרֶת.
    2. הֲמוֹן עַם רַב בָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי רָאוּ אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה בַּחוֹלִים.
    3. הוּא עָלָה עַל הָהָר וְיָשַׁב שָׁם עִם תַּלְמִידָיו.
    4. הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים.
    5. כְּשֶׁנָּשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס: “אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה?”
    6. וְזֹאת אָמַר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת.

מתי, תלמידו של ישוע, מציין שהאירוע הנוכחי התרחש לאחר שישוע שמע על מותו בעריפה של יוחנן המטביל. יוחנן המטביל הצביע על ישוע כמקים מלכות אלוהים והדריך את ההמון להתכונן לביאתו.

משימתו של יוחנן המטביל הושלמה וכעת ישוע ממשיך להציג את אלוהותו לעם ישראל.

שמו של ישוע כמרפא הגיע לכל מקום ולהיכן שהוא היה הגיע המון רב.

ישוע לימד אותם אודות מלכות אלוהים וריפא את החולים. ישוע ריפא רבים מהם למרות שדבר ה' לא היה בשיא התענינותם. בכך ישוע הראה את חסדי אלוהים על כל בני האדם.

ישוע הלך למקום מבודד ולשם הגיע המון רב.

לעת ערב כבר היו מסביבו 5000 אנשים לא כולל ילדים ונשים. (מתי י"ד 21). מכיוון שהערב עמד לרדת, וצרכים טבעיים הצריכו תשובה וטיפול, הציעו תלמידיו שישלח את כולם לכפרים הסמוכים, לדאוג לכלכלתם בעצמם (מתי י"ד 15).

למרות שההצעה היתה הגיונית, לישוע היתה תוכנית אחרת עבור תלמידיו והקהל.

מצד אחד, ישוע אמר לתלמידיו "תנו להם אתם לאכול" (מרקוס ו' 37), ובכך בחן את אופן התמודדותם עם בעיות ומבחנים שרק אלוהים יכול  לפתור ואת בגרות אמונתם.

במשפט הזה האדון ישוע הכין את התלמידים לתפקיד החשוב שאלוהים יעד להם: לדאוג לכלכלתם הרוחנית של צאן אלוהים.

מצד שני הכין ישוע את הקרקע להכרזתו בפסוק 35: "אני לחם החיים".

אף נס או אות שהאדון ישוע עשה לא היה לחינם. כל מעשה ופעולה שרתו את המסר וההכרזה הבאה של ישוע אודות עצמו והעניקו לכל השומעים והרואים את הכלים להכיר את המושיע ולהאמין בו.

יוחנן מציין שהיה זה סמוך לפסח, חג היהודים.

א. בפסח הראשון אלוהים שחרר את עמו משעבוד מצרים. היום אם תקבלו את האדון ישוע כמושיעכם מן החטא, תזכו לחוות לנצח נצחים את  השחרור משלטון החטא ומזעם אלוהים על חוטאים.

ב. כל יהודי יודע שפסח זה חג יהודי ולכן תוספת ההסבר הזה נועד לקוראים הגויים.

התיעוד של יוחנן הגיע לקהילות בתפוצות ששם רבים מבני הקהילה אינם יהודים ואינם בקיאים במועדי ישראל. להם תהיה ההזדמנות לשאול את ההקשר של החג לאירוע…

בפסוקים 7-9 נלמד איך תלמידי ישוע מתמודדים עם האכלת ההמון:

  1. הֵשִׁיב לוֹ פִילִיפּוֹס: “כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר.”
    8. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, וְהוּא אַנְדְּרֵי אָחִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא, אָמַר לוֹ:
    9. “יֵשׁ פֹּה נַעַר וְלוֹ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁנֵי דָּגִים, אַךְ מָה אֵלֶּה בִּשְׁבִיל עַם רַב כָּזֶה?”

בעוד ישוע מציב לתלמידיו אתגר בסדר גודל של אלוהים, שני התלמידים שככל הנראה ייצגו את דעת השאר הביטו מסביב ובדקו איך הם יוכלו לפתור את הבעיה בכוחם ובאמצעים החומריים העומדים לרשותם.

א. פיליפוס אמר: אפילו 200 דינר לא יספיקו (שכר של 200 ימי עבודה), והרי לאותם תלמידים במילא לא היה סכום כזה בכיסם.

ב. אנדריי, אחיו של שמעון כיפא אמר: מה יועילו לנו חמש כיכרות ושני דגים? הרי זה ארוחתו של נער אחד!

תשובותיהם היו למעשה הכרזה לאי יכולתם לפתור את הבעיה.

התלמידים הודו כי אין ביכולתם לכלכל את ההמון.

שימו לב שאף לא אחד מהם שקל לפנות לישוע לעשות נס, למרות שכבר טעמו מכוחו בניסים קודמים (ריפוי בבית חסדא וריפוי החולים שהיו מסביבם).

מהרגע שהתלמידים נכנעו, הוכנה הקרקע לנס נוסף שיוכיח את אלוהותו של ישוע.

ישוע המשיח עתיד לעשות נס שיהיה דומה להאכלת עם ישראל במן מן השמים כשם שעשה כשהיו במדבר. כל זאת כדי לציין את אלוהותו ולהציגו כמקור החיים היחיד בעבור בני האדם.

עובדה: לאחר נס האכלת 5000 הגברים, ישוע השתמש באות כדי לציין את אספקת המן במדבר וציון זהותו כלחם החיים.

הוא לחם החיים!

מי שבא אל ישוע לא ירעב, והמאמין בו לא יצמא עוד (יוחנן ו 35).

סיבה נוספת לקהל העצום והרב שהיה שם: כל האנשים יכלו לתת עדות אודות מעשיו של ישוע. כמות עדי הראיה מעניקה אמיתות לאירוע.

מרגע זה עיניהם של התלמידים מופנות כלפי ישוע כדי לראות איך הוא פותר את הבעיה. במקום שבני אדם מרימים ידיים בחוסר אונים, אלוהים נראה יותר בבירור.

כמה פעמים בחיינו אנו עומדים לפני אתגרים שרק אלוהים יכול לפתור?

כמה פעמים אנו מיד מבינים שהפתרון חייב לבוא מאלוהים ולא יוכל להיפטר בכוחנו אנו?

האם ליבנו אכן מכוון לאלוהים ובוטח בו כל כך עד כי הוא הראשון שאנו פונים אליו בכל בעיה או אתגר?

בדרך זו אנו לומדים לבטוח באלוהים בכל תחום ולפנות אליו בכל מקרה בחיינו. מעבר לכך, אנו לומדים להבין שכל עזרינו ויכולותינו נובעים ממנו.

מרקוס מציין בפרק ו 39-44 שישוע ציווה להושיב את כולם בקבוצות של 50 ו- 100 איש. – מדוע?

א. מכיוון שכולם רעבים, חוסר סדר ואירגון עלול לגרום להתנפלות ההמון על ישוע והתלמידים כשיחלקו את הלחם והדגים.

סדר ואירגון הינם חלק "מטביעת האצבע" של אלוהים. בדרך זו ישוע והמסר יהיו במרכז ולא הלחם המתכלה. במזמור תהילים כג מתואר הרועה  הטוב מאכיל את צאנו בשלווה ובסדר.

ב. ארגון האנשים גרם להם להבין כי עומד להתרחש דבר מיוחד ולכן עיני כולם הופנו לעבר ישוע. הרי רבים מהם באו חולים, נרפאו על ידי ישוע וכרגע הם יושבים על הדשא בריאים אך רעבים. הם חושבים בליבם: "איזה נס פומבי עומד להתרחש עכשיו?"

פסוקים 11-13:

  1. לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וְחִלֵּק לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְכֵן גַּם עָשָׂה בַּדָּגִים.
    12. כַּאֲשֶׁר שָׂבְעוּ אָמַר לְתַלְמִידָיו: “אִסְפוּ אֶת מַה שֶּׁנּוֹתָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד מְאוּמָה.”
    13. וְהֵם אָסְפוּ, וּמִלְּאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים בִּשְׁיָרֵי חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם הַשְֹעוֹרִים שֶׁהוֹתִירוּ הָאוֹכְלִים.

ישוע לקח את הלחם והדגים, התפלל ונתן לתלמידיו לחלק לכולם.

מתי, תלמידו של ישוע, מציין שישוע הביט השמיימה והתפלל (מתי י"ד 18). תפילתו של ישוע נועדה ללמדנו לסמוך על אלוהים בכל הקשור לכלכלתנו ולהודות לו שהוא מספק לנו את כל צורכינו. התפילה וההודיה באות לפני האוכל ובכך מציינים את הסתמכותנו המלאה והסתפקותנו ללא תנאי במה שאלוהים בחר לתת.

בבשורת מתי ו' 11, ישוע לימד אותנו להזכיר את תודתנו לאלוהים בעבור כלכלתנו בכל תפילה.

כל תלמיד קיבל לידיו כמות לחם ודגים והלך לקבוצה של אנשים. כל אחד מהם חתך ופרס מהדגים והלחם וככל שחתכו ופרסו הכמות לא קטנה. בכל פעם שנלקח חלק, ככל הנראה התמלא הכלי או היד בכמות נוספת. כל אחד לקח ככל שרצה עד ששבע ובכל זאת היה מספיק ויותר לכולם.

הבה ננסה להיות חלק מאותו ההמון ולהתרשם ממה שהם ראו או חשבו:

אנו מביטים סביב ורואים קהל רב המאורגן כדי לקבל מזון. מסביב איננו רואים כל עגלה או כלי ענק המכיל אוכל כלשהו…מה עומד להיות? איך ישוע עתיד להאכיל את כולם?

בדרך זו עיני הכל מופנים כלפי ישוע.

הנס הנוכחי הוא אחד הניסים שרשימת הלקחים ממנו גדולה הרבה יותר מתיאור הנס עצמו.

ישוע בחר בנס הנוכחי כנס פומבי מכיוון שלעם היהודי יש נסיון בקבלת לחם משמים.

הנס של המן במדבר מאוד דומה לנס הנוכחי. שם האכיל אלוהים את כל עמו במן ובשלווים, וכאן מאכיל ישוע המון רב בלחם ובדגים באופן ניסי.

המטרה הראשונית של הנס היתה להראות לקהל רב ולתלמידים כי ישוע הוא אלוהים.

(המילה "מן" ניתנה ללחם שאלוהים סיפק במדבר לעם ישראל. העם שאל: מן הוא? כדי לשאול מה זה? ומאז נקרא הלחם מהשמיים בשם: מן. שמות ט"ז 15).

לאחר שכולם אכלו כפי יכולתם ושבעו, ישוע ציווה על התלמידים לאסוף את כל השארית, כדי שלא יאבד מאומה.

יאבד? (המילה היוונית [ספר הברית החדשה נכתב במקור ביוונית] מציינת גם – 'התקלקל')

עלינו לזכור שכל הנס נועד להציג את ישוע כאחד אשר גם כלכל את עם ישראל במדבר.

כשאלוהים נתן את המן, היה הדבר גם מבחן אמונה יומי בעבור בני ישראל.

אלוהים אסר על בני ישראל לאגור מן ליום המחרת (מלבד ביום שישי, כי ביום שבת נאסרה המלאכה).

אלוהים לימד את העם לבטוח בו ולהאמין שהוא יספק להם מזון גם למחרת. אגירת המן נחשבה לחוסר אמון באלוהים ולכן אלוהים גרם לכך שאורך "חיי המדף" של המן במהלך ימי השבוע יהיה יום אחד בלבד (שמות ט"ז).

לפיכך:

א. ישוע מצווה על תלמידיו לאסוף את כל השאריות כדי שההמון לא יתפתה להישאר במקום ולבוא שוב כדי לאסוף שאריות. אני מאמין שאילו  הלחם היה נשאר במקומו, הוא היה מתקלקל ביום למחרת ממש כפי ששארית המן התקלקל ביום המחרת.

מטרתו של ישוע הייתה שהעם יבין שהאכלתם היה אות ועליהם כעת להביט אל ישוע כאלוהים ולא כבעל מזנון. עליהם כעת לבוא אליו ולבקש לחם חיים ולא דבר מתכלה.

ב. לאחר שהתלמידים עמלו בהאכלת ההמון, הם יכולים כעת לאסוף את השאריות ולאכול בעצמם. ישוע הוכיח להם שלעולם לא יחסר להם דבר  כשהם משרתים אותו ושייכים לו.

אינני מאמין שישוע נתן לתלמידיו את שאריות הלחם כדי להביא לבני משפחותיהם. התלמידים היו צריכים לחצות את האגם וישוע הרי ידע שהוא עתיד ללמדם לקח חשוב בעת הסערה. ללא כלי קיבול אטומים למים, כל שאריות הלחם היו נרטבים ומושלכים למים.

מלבד הוכחת אלוהותו, ישנם הרבה לקחים מעשיים שכדאי לנו מאוד ללמוד ולהפנימם לתוך חיינו.

  1. 1. ישוע לימד אותי איך לגשת לפתרון בעיות:

ישוע לימד אותי להביט אליו קודם בנסיון לפתור כל בעיה. להציג לפניו את הבעיה בתפילה ולחכות לקבלת פתרון והנחיה.

תשובות ניתנות בדרכים הבאות:

א. תפילה

ב. קריאה ולימוד בכתבי הקודש – שם יש דוגמאות ועקרונות המהווים תשובה לרוב שאלותינו.

ג. עזרה משאר המאמינים הבוגרים – תפקיד הקהילה לעזור בתחום זה.

ד. התנסות שאלוהים מאפשר בחיי שהלקח שלה מהווה תשובה לשאלתי.

  1. 2. אלוהים מציב בחיינו מבחנים בסדר גודל שרק הוא יכול לפתור, כדי ללמדנו לבטוח בו אך גם להכיר אותו כאלוהים ולהפנים את זהותו ויחסנו אליו. אם נבטח בו ונציית לדברו מתוך אמונה ואהבה, נוכל לדעת את אלוהים באופן אישי טוב יותר. כך נכיר את נאמנותו וריבונותו מתוך התנסות אישית בחיינו.
  2. כדאי לנו לתעד את תפילותינו ואת הדרך שאלוהים ענה לנו. כך נרענן את זכרונינו במבחני העתיד ונתעודד לסמוך על אלוהים שוב.
  3. 4. ישוע ריפא והאכיל המון רב למרות שלא כולם באו מסיבות רוחניות. ישוע אף ידע שלאחר הנס הם ידחו אותו. למרות זאת ישוע דאג לשלומם ולימד את תלמידיו להראות חסד ורחמים כלפי כולם.

לקהילה מגיעים רבים וביניהם אנשים שעדיין אינם מאמינים.

תפקיד בית אלוהים להראות את אהבת אלוהים לכל. עצם הגעתם נובעת מיד אלוהים, לפעמים זאת הפעם היחידה שהבשורה הוצגה לאותו אדם וכך לא יוכל לומר לא ידעתי את ישוע.

מה היתה תגובת הקהל לאחר שהתוודע לנס הגדול?

פסוקים 14-15:

  1. רָאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הָאוֹת שֶׁעָשָׂה וְאָמְרוּ: “זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא שֶׁבָּא אֶל הָעוֹלָם.”
    15. כְּשֶׁהִבְחִין יֵשׁוּעַ שֶׁהֵם עוֹמְדִים לָבוֹא וְלִתְפֹּס אוֹתוֹ כְּדֵי לְהַמְלִיכוֹ, יָצָא שׁוּב אֶל הָהָר הוּא לְבַדּוֹ.

ההמון הבין שפעולתו של ישוע הייתה אות.

אות זו פעולה (בעיקר על טבעית ככל שנוגע לאלוהים) שנועדה לציין אמת גדולה יותר.

ההמון הבין שרק אלוהים יכול לעשות את מה שישוע עשה ולכן האמינו שישוע הוא הנביא המובטח בספר דברים פרק י"ח 15-19.

ההמון לא האמין שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. עובדת היותו עומד מולם בדמות אדם, הייתה להם למכשול.

הקהל אכן צדק שישוע הוא אותו נביא שאלוהים הבטיח לתת להם בספר דברים פרק י"ח, אך המשך הפסוקים גם מציינים את חובת העם כלפי אותו נביא:

על העם לשמוע ולעשות ככל שיאמר להם אותו הנביא. (עלינו לזכור שרק אלוהים יכול להיות נביא, מלך וכוהן בעת ובעונה אחת).

אם כן, מדוע שישוע יתנתק מהם וילך להר לבדו?

הרי ישוע בא כדי להתקבל כמלך…

רבותיי, ישוע קרא את מחשבות ליבם של ההמון.

הם לא באו להשתחוות לפני אלוהים, להודות לו כי זכו לראות איך נבואת אלוהים מתגשמת לנגד עיניהם, להתוודות על חטאותיהם ולבקש הדרכה רוחנית מנביא שכזה. הקהל בא כדי לאכול ארוחת חינם ולא כדי למצוא תשובות רוחניות.

ישוע ידע שהם באו כדי לקבל רווח אישי, ולא יותר.

הקהל ראה בישוע את הכרטיס לחירות כלכלית אך לא כאמצעי לישועה מחטא (יוחנן ו 26-29).