יוחנן ג' 22-36

בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 22-36 – יוחנן המטביל וישוע: "מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן."

השתלשלות המאורעות בחייו של ישוע המשיח – שיעור מס' 10

בשורת יוחנן פרק ג, פסוקים 22-36

 

יוחנן המטביל וישוע: "מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן."

 

השיעור היום נסוב סביב סיום פועלו של יוחנן המטביל. אנו נתוודע לאדם אשר כל פסיק בחייו נועד לשירות אלוהים. הנושא הזה גם יחזיר אותנו שוב למטרה שלשמה נועדה האיגרת:  "כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו" (כ 31).

לאחר השיחה של ישוע עם נקדימון, יוחנן השליח מציין (ג 22-24) שישוע התמקם עם תלמידיו באיזור יהודה ושם לימדו והטבילו את החוזרים בתשובה (ד 1: ישוע לא הטביל אלא תלמידיו):

22 אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּא יֵשׁוּעַ עִם תַּלְמִידָיו לְאֶרֶץ יְהוּדָה וְשָׁם שָׁהָה עִמָּהֶם וְהִטְבִּיל.
23 גַּם יוֹחָנָן הָיָה מַטְבִּיל בְּעֵינוֹן עַל־יַד שָׁלֵם, שֶׁכֵּן מַיִם רַבִּים הָיוּ שָׁם וְהָאֲנָשִׁים בָּאוּ וְנִטְבְּלוּ;
24 זֹאת עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֻשְׁלַךְ יוֹחָנָןְ לַכֶּלֶא.

 

בעוד ישוע ותלמידיו מלמדים ומטבילים, יוחנן המטביל ממשיך בכל מרץ להכין את לבבות האנשים להביט אל שה האלוהים ולהיות מוכנים לממלכת אלוהים.

יוחנן וישוע פעלו במקביל אך באזורים שונים. בעוד ישוע היה באזור יהודה, היה יוחנן המטביל בעינון, ליד שלם. מקורות קדומים מציינים כי המקום מתייחס לבית שאן. כל זאת לפני שיוחנן הושלך לכלא.

 

בפסוקים 25-26 מתרחש אירוע אשר מהווה נקודת מפנה קריטית בחיי יוחנן המטביל:

25 וִכּוּחַ הֵחֵל בֵּין תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן לְבֵין פָּרוּשׁ אֶחָד בְּנוֹגֵעַ לַטָּהֳרָה.
26 בָּאוּ אֶל יוֹחָנָן וְאָמְרוּ לוֹ: “רַבִּי, הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה אִתְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַאֲשֶׁר הֵעַדְתָּ עָלָיו, הִנֵּהוּ מַטְבִּיל וְהַכֹּל בָּאִים אֵלָיו.”

יוחנן אינו מפרט את פרטי הויכוח. אך ניתן להבין מתוך התוכן אודות מה התווכחו התלמידים והפרוש.

בפסוק 26 תלמידיו של יוחנן מתלוננים שכולם כעת הולכים אחר ישוע ולא אחר יוחנן המטביל.

ניתן להבין שהדיון נסב סביב השאלה: טבילתו של מי מבין השניים, יוחנן המטביל או ישוע, נכונה יותר או ראויה יותר?

יתרה מכך, היו אחרים שלימדו באותה תקופה אודות טוהרה – הפרושים, האיסיים. אם כן, אצל מי מבין כולם יש טוהרה יתרה?

 

מתברר שתלמידיו של יוחנן המטביל היו מודאגים יותר ממעמדו של הרבי שלהם מאשר המסר שהיה בפיו.

תלמידי יוחנן המטביל פונים אליו ובדאגה רבה הם אומרים לו: (להלן הצעת משמעות דבריהם)

רבינו, האיש ההוא שהעדת עליו, הרי אתה גילית אותו, והנה הוא הופך למפורסם וחשוב ממך! הוא לוקח את עבודתך מידך ואינו נותן לך את הכבוד הראוי לך (מרקוס א 5).

 

יוחנן שמע את דברי תלמידיו ואת האופן אשר בו הם כינו את ישוע – 'האיש ההוא'

ונתונים אלו "הדליקו במוחו" את כל המנורות האדומות:

הנה הסיבות:

א. תלמידיו אינם מבינים את מהות שליחותו.

ב. תלמידיו אינם מכירים את זהותו האמיתית של ישוע. (הם מעמידים אותו ואת ישוע כיריבים שווים.)

מפסוקים 27 עד סוף הפרק מתגלה גדולתו ואישיותו הנפלאה של יוחנן המטביל.

יוחנן המטביל עונה על חוסר ההבנה של תלמידיו באופן ברור.
פסוקים 27-30:

27 הֵשִׁיב יוֹחָנָן וְאָמַר: “אֵין אִישׁ יָכוֹל לָקַחַת דָּבָר אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.
28 אַתֶּם עַצְמְכֶם עֵדִים לִי שֶׁאָמַרְתִּי, ‘אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שָׁלוּחַ אֲנִי לְפָנָיו’.
29 זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן, אֲבָל יְדִיד הֶחָתָן הָעוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן. זֹאת שִׂמְחָתִי וְכָעֵת הִיא שְׁלֵמָה.
30 מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא יֵלֵךְ וְיִגְדַּל וַאֲנִי אֶקְטַן.

יוחנן המטביל מתחיל את תשובתו באומרו שאין בו שום קנאה רעה להצלחתו של ישוע המשיח מכיוון שכל מה שניתן או בא לישוע, ניתן משמים, ובמקרה של ישוע, הכל במילא שייך לו (א 3; ו 65; יט 11; ראה גם ראשונה לקורינתים ד 7).

מבחינה היסטורית אנו יודעים שיוחנן המטביל שמח אודות ישוע עוד בהיותו בבטן אימו! (לוקס א 44).

כעט יוחנן מציין במדויק את מהות תפקידו וייעודו.

אתם עדים שבכל הזדמנות אמרתי שאינני המשיח אלא שלוח אני לפניו להכין את הלבבות.

"אני קול קורא במדבר פנו דרך ה'" (א 23).   "אני רק השליח ל-ה'…"

יוחנן ממחיש את מיקומו הנחות לעומת ישוע, בדוגמא מן החיים.

ידידי החתן רק מובילים אותו לחופה, אל כלתו. מהרגע שהחתן הובא לכלתו הסתיימה משימתם של ידידיו. משלב זה ואילך רק החתן נימצא עם כלתו, לא ידידיו. שמחתם של ידידי החתן היא בשלמות שמחת החתן.

 

יוחנן המטביל ציין בדוגמא את זמניותו וחוסר חשיבותו לעומת חשיבותו ונצחיותו של ישוע.

מדוע שמחתו של יוחנן המטביל שלמה בשלב זה? (פרק ג פסוק 29ב).

אם ישוע המשיח כבר מוקף בתלמידים ובאנשים אשר מקבלים אותו כמשיח כי אז תפקידו של הכרוז הוכח כמוצלח, בני האדם שמעו את הקול הקורא ופנו לעבר ישוע.

 

אבל מדוע יוחנן המטביל אומר בפסוק 30:

"מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא יֵלֵךְ וְיִגְדַּל וַאֲנִי אֶקְטַן."

מדוע יוחנן צריך לקטון? מה ההכרח?

יוחנן המטביל וישוע אמרו דברים זהים ושניהם הטבילו, ולכן נוצר מצב שבו אנשים ראו אותם כשווים (ישוע עצמו לא הטביל אלא תלמידיו – ד 1).

הדמיון במעשיהם של יוחנן המטביל וישוע הביא לכך שנוכחותו של יוחנן המטביל בתפקיד הפריע לתלמידיו ולשאר האנשים להתמקד באדון. יוחנן עצמו הרגיש שהוא כבר מתחיל להזיק במקום להועיל ובמצב שכזה הוא ראה לנכון לרדת מהבמה ולהשאיר שם את האחד והיחיד שראוי להיות שם, את האדון ישוע המשיח.

 

לאחר שיוחנן הבהיר את מהות שליחותו, הוא מחזק את זהותו של ישוע מול תלמידיו.

יוחנן המטביל מבהיר להם מדוע הוא צריך לרדת מהבמה ומדוע עליהם מעתה והלאה להתמקד בישוע בלבד.

פסוק 31:

"הַבָּא מִלְמַעְלָה הוּא מֵעַל הַכֹּל. זֶה שֶׁמִּן הָאָרֶץ מִן הָאָרֶץ הוּא וּמֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ יְדַבֵּר. הַבָּא מִן הַשָּׁמַיִם הוּא מֵעַל הַכֹּל."

יוחנן המטביל מציין שאין כל בסיס להשוואה או תחרות בינו לבין ישוע מכיוון שיוחנן מן הארץ  וישוע הוא מן השמים. זה שבא מהשמיים הוא עליון וכל הסמכות נמצאת בידיו, זה שמן הארץ, נחות הוא במעמדו וביכולתו. (ראה דברי ישוע לנקדימון ג' 13)

במילים אחרות: ההבדל בין אדם לישוע, גדול כמו המרחק בין שמיים לארץ!

 

בפסוקים 32-35 יוחנן מפרט את עליונותו של ישוע על פני כל אדם:

32 אֶת מַה שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע הוּא מֵעִיד, וְאֵין מְקַבְּלִים אֶת עֵדוּתוֹ.
33 הַמְקַבֵּל אֶת עֵדוּתוֹ חָתַם שֶׁהָאֱלֹהִים אֱמֶת,
34 כִּי מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ הָאֱלֹהִים מְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וַהֲרֵי לֹא בְּמִדָּה הוּא נוֹתֵן אֶת הָרוּחַ.
35 הָאָב אוֹהֵב אֶת בְּנוֹ וְאֶת הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ.

בעוד כל בן אדם מדבר את מה שנאמר לו, ישוע בא לומר את ששמע מבורא עולם. ישוע מדבר בגוף ראשון, הוא בא משם, זה הוא! יוחנן ח 38:  "אני מדבר את אשר ראיתי אצל האב…"

למרות כל העדות הברורה הזו, רוב בני האדם דוחים אותו. (ראה כל הפסוקים הראשונים של בשורת יוחנן).

ישוע גם עליון לכל שאר הנביאים מכיוון שבעוד הם קיבלו את רוח אלוהים לומר את דבר אלוהים לתקופה מוגבלת או למשימה יחידה, לישוע יש את הכל ללא הגבלה. הקירבה של ישוע לאלוהים האב מתבטאת בעובדה שלא קיים דבר שלא נמצא בידי ישוע.

בידי ישוע כל הסמכות להשלים את מטרת אלוהים עבור בני האדם (ה 22).

יוחנן עוד מוסיף ואומר שהדרך להראות את האמונה היא על ידי קבלת דברי ישוע כדבר אלוהים.

 

בפסוק 36 יוחנן מסכם את עליונותו של ישוע. אחרי הסיכום הזה, עיני תלמידיו צריכות לפנות לעבר בן האלוהים ולהישאר שם.

36 "הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם, אַךְ הַמְסָרֵב לְהַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא חֲרוֹן אֱלֹהִים חָל עָלָיו.”

יוחנן מוכיח את עליונותו של ישוע בעובדה שבישוע יש חיים בעוד מחוצה לו יש רק מוות.

לא משנה עד כמה נהיה בני אדם חשובים, אין בכוחנו לתת חיים.

 

אנשים נוטים לראות את אלוהים כדמות אכזרית בגלל האזהרות הרבות שהתנ"ך נותן לאלו המסרבים להיכנע לאלוהים.

זכרו את שלמדנו בפרק ג 17-18: ישוע המשיח, אלוהים אשר לבש בשר וירד ארצה לא בא לשפוט אלא להציל את בני האדם מהמוות הרוחני אשר בו הם שורים.

כדי להתרחק מאלוהים ולסבול את עונש אלוהים, אין צורך לעשות דבר, כל אדם כבר נולד במצב הזה.

אך על מנת להסיר את אשמת החטא ולקבל חיים מאלוהים, קיימת החובה לראות בישוע את האדון והמושיע אשר שילם את מחיר החטא של כל אחד מאיתנו בדמו.

 

יוחנן אמר דבר מאוד מעניין. חיי עולם ניתנים מהרגע שבוטחים בישוע עוד בהיותינו חיים.

מרגע הישועה אלוהים מפקיד בנו את רוחו, וזה העירבון לחיים נצחיים איתו. יוחנן ה' 24 ואל האפסיים א' 13.

 

יוחנן המטביל לא זכה לחיות ימים רבים לאחר מילים אלו.  המלך הורדוס אנטיפס (אחד מבניו של הורדוס הגדול) אסר את יוחנן המטביל ואף ציווה לערוף את ראשו. מרקוס ו.

 

ל ס י כ ו ם :

  1. מילותיו של יוחנן המטביל בפסוק 30: "מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן" היו המילים שלימדו אותי כי משרת נאמן לאלוהים צריך לחיות לרגלי האדון, להתמקד בישוע, להצביע לעבר ישוע ולוודא שאינו מסתיר אותו.
  2. יוחנן לימד אותי ששרות נאמן עבור ישוע הינו שרות אשר בו ישוע נראה בבירור דרך מעשיי ודבריי. ישוע בעצמו העיד על יוחנן המטביל:  "לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל…" (מתי יא 111).
  3. יוחנן המטביל לימד אותי שיעור בבישור:אנו נוטים לבשר בצורה עדינה כל כך, עד כי קשה לראות את התמונה הברורה של ישוע. יש צורך בעדינות והתחשבות, אך אסור להתפשר על הבהירות של הבשורה.