ספר יהושוע – פרק ז'

 

עכן מועל בחרם

 

פרק ז

1 וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן־כַּרְמִי בֶן־זַבְדִּי בֶן־זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף יהוה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ 2 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ; וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי׃ 3 וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל יַעַל כָּל הָעָם, כְּאַלְפַּיִם אִישׁ, אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי; אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה.4 וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי׃ 5 וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם. 6 וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם. 7 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. 8 בִּי אֲדֹנָי; מָה אֹמַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו׃ 9 וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ; וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל׃ 10 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ; לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל־פָּנֶיךָ, 11 חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם; וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם; 12 וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. 13 קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. 14 וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם; וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יהוה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יהוה תִּקְרַב לַבָּתִּים, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יהוה, יִקְרַב לַגְּבָרִים. 15 וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם, יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ; כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יהוה, וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. 16 וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו; וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה. 17 וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי; וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי.18 וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים; וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן־כַּרְמִי בֶן־זַבְדִּי בֶּן־זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה. 19 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. 20 וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה, אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי׃ 21 ואראה (וָאֵרֶא) בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם; וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ. 22 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים, וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה; וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ. 23 וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יהוה. 24 וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן־זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ; וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר. 25 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכֳּרְךָ יהוה בַּיּוֹם הַזֶּה. וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. 26 וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב יהוה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

 

אלוהים מלמד את בני ישראל, וגם אותנו, כי נוכחות אלוהים אפשרית רק בתוך עם קדוש. הניצחונות יידחו עד שהעם יסיר את החטא מקרבו.
פסוק המפתח (פסוק 13):

"קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם."

לפנינו אירוע בהיסטוריה התנ"כית של עם ישראל. מאורע שהוכיח שוב את קדושתו של אלוהים ומשפט הצדק העומד לפני עיניו – ללא הבדל לאום.
סיכום המאורע המתואר בפרק ז:

הפרק מתחיל מיד לאחר הניצחון הנסי על יריחו. יהושוע מלא ביטחון, וכבר מתכנן את הקרב הבא בתור: כיבוש העי.

אך לפני תיאור תכנון הקרב הבא, מוסיף המחבר הערה שלא הייתה ידועה ליהושוע באותו הזמן.

פסוק 1:

"וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם; וַיִּקַּח עָכָן בֶּן־כַּרְמִי בֶן־זַבְדִּי בֶן־זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף יהוה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל."

במהלך הקרב נגד יריחו, אדם בשם עכן גנב מהשלל, ובכך גרם לאלוהים לכעוס על העם כולו.

 

יהושוע לא ידע על אודות הפשע והמשיך לתכנן את הקרב נגד העי. הוא שלח מספר מרגלים על מנת לקבל נתונים לגבי כוחם של אנשי העיר.

האנשים חזרו ואמרו כי הקרב יהיה פשוט, ואין צורך לכוח רב:

"…אַל יַעַל כָּל הָעָם, כְּאַלְפַּיִם אִישׁ, אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי; אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה."

יהושוע שלח כשלושת אלפים חיילים. ולהפתעתו הרבה, אנשי העי הביסו את הישראלים ואף הרגו שלושים ושישה איש. שאר הלוחמים ברחו על נפשם.

יהושוע הבין כי אלוהים הוא זה שאיפשר את התבוסה, ומיד פנה אל אלוהים בהאשמות:

"האם הבאת אותנו עד הלום להשמידנו? מה אומר לעמי? מה יהיה על שמך, המוניטין שלך, מה יגידו שאר העמים?"

אלוהים ענה ליהושוע, ואמר לו כי מישהו מעל בחרם. לכן כל עוד החטא לא הוסר, כל העם נמצא אשם לפני אלוהים. זאת הסיבה לתבוסה.

ה' הוסיף ואמר כי הוא לא יוכל להמשיך להיות עם העם כל זמן שהחטא לא הוסר מקרבם:  "וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. 13 קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם" (פסוקים 12, 13).

 

ה' מצווה על יהושוע לקדש את העם ולמצוא את האשם, כנראה בעזרת אבני האורים והתומים. עכן נתפס, מודה ונענש.

עכן וכל בני משפחתו, יחד עם הזהב והכסף שגנב, הובלו לעמק עכור. שם נסקלו ונשרפו למוות, כדי לטהר את החטא שהוא הביא על העם.

לאחר הענשת עכן וזרעו, חזר בו אלוהים מחרון אפו. עם ישראל חזר להיות קדוש לפני אלוהים.

 

פרק ז כולל מידע רב בין השורות. משום כך שאלות רבות עלו במוחי בזמן הקריאה, כגון:

1. מדוע לא ידע יהושוע על אודות החטא של עכן, ובעקבות כך ההפסד?
2. מדוע היה צורך בהליך ארוך לגילוי עכן על־ידי אבני האורים והתומים כאשר אלוהים כבר ידע מי הפושע, וגם אמר ליהושוע כי מישהו פשע?
3. מדוע ציווה אלוהים להרוג את עכן וכל ילדיו?

ת ש ו ב ו ת :

1. יהושוע היה מצביא דגול, אך מתברר שהייתה לו תכונה אחת שלילית, והיא חוסר תפילה מספקת עם אלוהים, חוסר התייעצות וקירבה יומית לאלוהים. אנו רואים זאת גם בהתקפת האשמות נגד אלוהים לאחר ההפסד.

לאחר הנס בירדן וביריחו, מתברר שיהושוע ראה את עזרת אלוהים כדבר מובן מאליו. ולכן התנ"ך אינו מציין שום בקשה של יהושוע לעזרה מאלוהים לפני הקרב בעי.

יהושוע החל לסמוך על כוחו הפיסי, ושכח לזמן מה כי הכוח העיקרי, הרוחני, מתדרדר.

אלוהים גרם לצבא ישראל הפסד מביש נגד צבא קטן וחלש, על מנת ללמדם כי כל ניצחון, גדול או קטן, בא מאלוהים.

ברגע שתתחילו לסמוך רק על כוחכם הפיסי, דעו כי תפסידו!

אלוהים לימד את יהושוע ואותנו כי כל ניצחון ניתן מאלוהים. אסור לשים את אלוהים בצד ולסמוך על כוחנו או חכמתנו. הסתמכותנו על אלוהים היא מוחלטת.

בירמיהו ט 22-23 נאמר: "כֹּה אָמַר יהוה: אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. 23 כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יהוה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יהוה."

יהושוע לא ידע על אודות החטא של עכן, מפני שלא שיתף את אלוהים בתכנון הקרב. יהושוע הפסיד בקרב, אך למד את הלקח. ובשאר הקרבות הוא לא העז לקחת את עזרת אלוהים כמובנת מאליה.

2. מדוע לא אמר ה' ליהושוע מי הוא האשם, ובכך היה חוסך זמן?

לאחר שאלוהים הסביר ליהושוע כי האשמה נמצאת בעם, הוא ציווה עליו לקדש את העם ולמצוא את האשם על־ידי הליך הנעזר באבני האורים והתומים. בספר שמות מוזכר כי אלוהים נתן לכוהנים צורת גילוי אשם בצורה נסית, וזאת על־ידי הארת האבנים: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים…" (כח 30).

במידה והיה צורך לגלות אשמה, היו האבנים מציינות מאיזה שבט האיש, ולאחר מכן היו מגלים מאיזו משפחה ומי האיש. כל התהליך לקח זמן, וזאת על מנת למלא שני דברים:

א. כל העם ייווכח כי ה' עומד מאחורי התהליך, והגילוי מתבצע באופן נסי.

ב. בגלל אורך התהליך, ניתן לפושע זמן להיווכח כי ה' עוד יגלה אותו, ועל כן כדאי שיתוודע וירוחם לפני שיאזל זמנו וגורלו ייחרץ.

אלוהים נתן לעכן הזדמנות נוספת, עוד צ'אנס לחזור בתשובה. אך עכן העדיף לשתוק ולקוות שלא יתגלה. חוסר אמונתו ליוותה אותו בכל דרכו.

לאחר שנמצא האשם, עכן הודה בפשע אך בשום אופן לא התחרט או התוודה על חטאו (פסוקים 20-21). זאת הסיבה שלאלוהים לא הייתה כל סיבה לרחמים.

על עכן, ילדיו ורכושו נגזר דין מוות בסקילה.

3. מדוע ציווה יהושוע להרוג את ילדיו של עכן יחד עם אביהם?

בספר דברים כד 16 קיים איסור על ענישת ילדים בגלל חטאי אבות ("לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת; אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ") אך מתברר שילדיו של עכן נענשו עמו. המסקנה היא שככל הנראה בני ביתו של עכן ידעו על הגניבה ולא אמרו דבר, ומכאן העונש כלל גם אותם.

 

עונש הסקילה והשריפה הפומבית הוא עונש אכזרי וכואב. אך אלוהים ציווה על עונש כזה רק כדי ללמדנו כי החטא הוא מעשה חמור, בדיוק כמו העונש.

לפני שנתחיל לרחם על עכן, הבה נזכור כי הוא לא ציית לדבר ה'. הוא גנב מאלוהים למרות שהוזהר לא לעשות כך (פרק ו 17-19). והגרוע מכל, הוא לא התוודה על חטאו גם אחרי שנתפס.

הבה נזכור כי חטאו של עכן גרם למות 36 בנים – חיילים מעם ישראל.

לאחר שעכן ובני ביתו נסקלו ונשרפו, חזר אלוהים מכעסו.

כיצד ניישם את כל הלקחים בחיינו היום?

א. הבה נדע כי אלוהים מעוניין לקחת חלק נכבד בחיינו. לכן, נקפיד להתפלל ולשתף את אלוהים בכל פרט בחיינו. אלוהים הוכיח ליהושוע כי ניתן להפסיד בקרב בטוח אם משאירים אותו בפינה.

אם אנו רוצים לנצח, הבה נשאר קרובים לאלוהים. אם בא ההפסד בחיינו, נפשפש בלבנו לפני שנבוא בהאשמות לפני אלוהים קדוש וטהור.

ב. עכן חטא. הוא לא התוודה על האשמה. בכך הוא הביא קללה על עצמו ועל כל העם. בגלל החטא אלוהים דחה את הניצחון והביא על העם הפסד.

אלוהים לא ינצח אתנו כל עוד החטא נמצא בקרבנו (פסוקים 12-13: "לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם… לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם").

יוחנן השליח מלמד כי הדרך לשמור על טוהר היא ללכת באור על־פי דבר ה'. אם יש חטא בחיינו, אז מיד נתוודה לפני אלוהים כי הוא נאמן לסלוח לנו ולטהרנו: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה" (איגרת הראשונה א 9).

ג. משפטו של אלוהים הנו משפט צדק. אלוהים הושיע את רחב, זונה גויה, בגלל אמונתה, והשמיד יהודי משבט יהודה שבחר לא לציית לדבר ה'. אלוהים הוכיח כי ישועתו אינה מבחינה בין יהודי לגוי, אלא מציבה תנאי זהה לכל בני האדם: האמונה.

הבה נתמיד לשמור על תפילה ולימוד דבר ה', על מנת שנשאר קרובים לאלוהים. חיים קדושים יאפשרו לאלוהים להשתמש בנו לכבודו ולנצח בחיינו.

אלוהים הוכיח ליהושוע, וכך גם לנו, כי הוא דורש קשר הדוק וקדושה מתמשכת אם אנו מעוניינים בניצחונות מתמשכים.