חשב את המחיר

חלק א'

המשלים

לוקס יד 33-28

משל א'

28 "מִי מִכֶּם, הֶחָפֵץ לִבְנוֹת מִגְדָּל, לֹא יֵשֵׁב תְּחִלָּה וִיחַשֵּׁב אֶת הַהוֹצָאוֹת, לְבָרֵר אִם יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהַשְׁלִים אוֹתוֹ? 29 שֶׁהֲרֵי אִם אַחֲרֵי שֶׁהִנִּיחַ יְסוֹד לֹא יוּכַל לְסַיֵּם, כָּל רוֹאָיו יַתְחִילוּ לִלְעֹג לוֹ וְיֹאמְרוּ: 30 'הָאִישׁ הַזֶּה הִתְחִיל לִבְנוֹת וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִגְמֹר!'"

משל ב'

31 "אוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ, הַיּוֹצֵא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה נֶגֶד מֶלֶךְ אַחֵר, לֹא יֵשֵׁב תְּחִלָּה וְיִשְׁקֹל אִם יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לָצֵאת בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִקְרַאת הַבָּא עָלָיו בְּעֶשְׂרִים אֶלֶף? 32 אִם לֹא יוּכַל, יִשְׁלַח אֵלָיו מִשְׁלַחַת בְּעוֹדֶנּוּ רָחוֹק וְיִשְׁאַל לִתְנָאֵי שָׁלוֹם."

דברי הסבר

33 "לְפִיכָךְ כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי."

?         אלה הם שני המשלים. — האם כולנו כבר שמענו אותם פעם? כולם מכירים?

?         ולמה ישוע מספר אותם? — מה המטרה שלו?

כדי לראות ולהבין את המטרה, אנחנו צריכים את ההקשר — את הרקע — ולזה נקדיש את השיעור שלנו הערב:

?         מה קרה באותו יום שגרם לישוע לספר את המשלים תחת הכותרת "חשב את המחיר"?

הרקע שעליו סופרו המשלים

קודם־כל, עלינו לזכור מהי מטרת כל המשלים: כולם משמשים את האדון ישוע כאמצעי בישור:

  • משל "הבית על הסלע" אינו שיעור בהנדסת־בניין — הוא אמצעי בישור;
  • משל "השאור בעיסה" לא מלמד על תהליכים כימיים — והוא לא מָתְכון לבצק שמרים — הוא אמצעי בישור;
  • משל "הרועה הטוב" לא מיועד לבעלי עדרים שעורכים ראיון עבודה על־מנת לשכור רועה יעיל עבור צאנם — הוא אמצעי בישור;
  • מטרתו הראשונית של משל "השומרוני הטוב" אינה ללמד התנהגות מוסרית ואהבת הזולת — גם הוא אמצעי בישור;
  • המשלים תחת הכותרת "חשב את המחיר" לא נועדו למנוע תכנון פיננסי לקוי לקראת פרוייקט בנייה — והם גם לא מלמדים העדפת הליך דיפלומטי על־פני מלחמה.

לא! אלא גם כאן — כמו לאורך כל שירותו הציבורי — האדון ישוע רוצה להושיע אנשים. הוא מבשר (מתי ד 23, ט 35; מרקוס א 15-14; לוקס ט 6, טז 16, כ 1).

וזה מביא אותנו ל…

נקודת רקע ראשונה: בישור בלי אשליות

הרקע המיידי לשני המשלים הקצרים נלמד משלושת הפסוקים שקודמים להם (לוקס יד
27-25).

25       התיאור פותח במילים: "הֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אִתּוֹ."

ישוע שוב מוקף באלפי אנשים שהתאספו ממניעים שונים:

▪  חלק מהם נהנים להקשיב להוראתו "כְּבַעַל סַמְכוּת וְלֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁלִּמְּדוּ סוֹפְרֵיהֶם" (מתי ז 28);

▪  אחרים באו בתקווה להירפא ממחלות (מתי ד 24);

▪  עוד אחרים באו כביכול ל"הצגה". הם רק רוצים לִצְפות במעשי ניסים וגירוש שדים;

▪  ואולי יש אחדים שעוד זוכרים איך ישוע סיפק להם בעבר ארוחה חינם (מתי יד 21-15, טו 38-32).

כולנו תלמידים! — אה, כן?

ללא ספק רבים מהנוכחים רואים בעצמם תלמידי ישוע. הרי הם הולכים אחריו למרחקים (מתי ד 25), מקשיבים לו לעתים מבוקר עד ערב למשך מספר ימים רצופים, וחלק אף זכו לריפוי באופן אישי.

והנה, בנקודה מסויימת בהוראתו "פָּנָה [ישוע] אֲלֵיהֶם וְאָמַר:"

27-26                    26 "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי.

27 מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת צְלָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא אַחֲרַי, אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי."

כעת הקורא יביט בפסוקים המזעזעים הללו, מוסיף עליהם את שני המשלים ואת ההסבר שקראנו בפסוק 33, ושואל בתהייה:

?         "איזה מין בישור זה? ככה אתה גורם לאנשים לרצות להיוושע? 'לשנוא' את משפחתנו ואת כל מה שיקר לנו? האם לא נראה לך כי כל מי ששומע מסר כזה באסיפת בישור — פשוט יקום וילך?"

סביר להניח שכן. הבשורות אכן מדווחות על מקרים שבהם הקהל של ישוע הגיב למסר במילים: "קָשֶׁה הַדָּבָר הַזֶּה; מִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ?" ועל כך ש"בְּשֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה נָסוֹגוּ רַבִּים מִתַּלְמִידָיו וְלֹא הוֹסִיפוּ לְהִתְהַלֵּך אִתּוֹ" (יוחנן ו 60, 66). — כן, לא מעטים קמו והלכו.

?         אבל האם יש כאן באמת…

מצווה לשנוא?

בואו נבדוק:

פסוקים 27-26 הם אכן אמירה קשה לפי כל אמות־המידה. אך ישוע לא מצווה לשנוא הורים, בני משפחה או אדם אחר כלשהו. הרי המשיח לעולם לא היה סותר את עקרונות האהבה וכיבוד ההורים שבדבר אלוהים.

לא. — זוהי דרך לבטא סדר עדיפויות, ובני תקופתו של ישוע היו כנראה רגילים לצורת הדיבור הזו.

"מִי שֶׁ…אֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת…אִמּוֹ…, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי", משמע בשפת ההווה: "מי שאינו אוהב אותי יותר — אפילו מאִמו…"

לראיה, דוגמאות לצורת דיבור כזו בתנ"ך:

  • אלוהים אומר על עצמו (מלאכי א 3-2): "וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי." ברור לנו שהבורא לא שונא אנשים. באמירה הזו הוא מדגיש כי נתן את ההבטחות ליעקב, ולא לעֵשָׂו.
  • עוד דוגמה מתוך מצוות התורה (דבר' כא 15): "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה…" — גם בדוגמה המצערת הזו לא מדובר על שנאה ממש, אלא על העדפה.
  • על יעקב אבינו כתוב (ברא' כט 30) כי "יֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה." זאת אומרת שהוא אמנם אהב את לאה, אך אהב את רחל יותר.

שימו לב שלמרות מידת האהבה הזו לאה מגדירה את עצמה כ-"שְׂנוּאָה" (כט 33), וכך קורא לה גם אלוהים עצמו (כט 31).

עם ההבנה הזו ברקע, נחזור כעת לאמירה הקשה שבפסוקים 27-26 (בלוקס יד) ונפרש:

"מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא…" דהיינו:

  • אם אתה באמת תלמידִי, אזי אני — המשיח — תמיד אהיה במקום ראשון עבורך.
  • בוודאי שתֹאהב את בני משפחתך (טימ"א ה 8) — אך אותי תֹאהב יותר.
  • במקרה שרצון האהוּבים עליך מנוגד לרצוני כפי שהוא מתגלה בברור מדבָרי הכתוב — אזי מה שקובע עבורך הוא דברי.
  • אם אדם כלשהוא מעמיד אותך לפני אולטימטום: "או אני, או ישוע" — אזי אפילו אם מדובר באדם האהוּב עליך ביותר, אתה תשאר נאמן לי ותשלם את מחיר הנאמנות.

!        שמתם לב שכבר למדנו כאן עיקרון חשוב? — ישוע לא רצה למלא אולמות. הוא לא התאמץ להגדיל ככל האפשר את ההמון שהולך אחריו. ההיפך! הוא דאג להפריד בין הצופים מהצד לבין התלמידים הרציניים.

האמירות הקשות שבסוקים 27-26 הן אמצעִי סינון.

עד כאן נקודת הרקע הראשונה: "בישור בלי אשליות". — הלאה ל…

נקודת רקע שנייה: לימוד מקיף

שימו לב שאנחנו עדיין בונים את הבסיס שעליו יש להבין את שני המשלים עם הכותרת "חשב את המחיר". עוד לא הגענו לפירוש המשלים עצמם.

עד כה דיברנו על כך שבשורתו של ישוע לא היתה קלילה. הוא לא ניסה להקל על השומעים לקבל אותה. הוא תמיד הדגיש שיש מחיר לתלמידות.

כעת כמה מילים על היקף הבשורה של ישוע. הוא הרי לא פנה פתאום לקהל שהתאסף סביבו — כרעם ביום בהיר — וצעק: "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ…" — לא! האמירה הזו היתה חלק מדבר גדול יותר.

ערוך כרגע ניסוי קטן:

  • קרא שוב את כל דבריו של ישוע בפסוקים 26 עד 33 — את הרקע, את 2 המשלים ואת דברי ההסבר — ומדוד את זמן הקריאה. — לא למהר! הרי אתה "נואם בפני קהל."

▪  כמה זמן זה לקח? — כ-90 שניות. שתי דקות לכל היותר.

  • עכשיו עבור על הדרשה על ההר — על רצף הלימוד הארוך ביותר בפני קהל רחב שמופיע בבשורות (מתי פרקים ה–ז).

▪  כמה זמן קראת? — בנחת, מילה מילה, עם דגשים נכונים — לא יותר מ-25 דקות.

  • וכמה זמן זה ייקח לך לקרוא את כל בשורת מתי? — עשיתי ניסוי: זה לוקח בערך 3 שעות. — ואם תקרא ממש לאט — 5 דקול לכל עמוד, ותוסיף 2 הפסקות ריענון בדרך — זה יקח לך 4 שעות. מקסימום!

▪  נו? ב-4 שעות קריאה בבשורת מתי, האם קראת את כל מה שישוע עשה ואמר בשלוש השנים של שירותו הציבורי? — בוודאי שלא! זו רק תמצית. אלה רק הדברים העיקריים. זהו נסיון לדחוס 3 שנים לתוך 4 שעות! (יוחנן כא 25).

וככה זה עם כל דיווח כתוב. תמיד מדובר התקציר — בתמצית.

לעומת זאת, כש"הֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אִתּוֹ [עִם ישוע]" (פס' 25), הם בילו בחברתו הרבה יותר משעה־שעתיים. פעם הוא הצביע על קהל של אלפים שהקיפו אותו ואמר לתלמידיו: "זֶה שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵם נִמְצָאִים אִתִּי" (מתי טו 32-30).

ואם כתוב לנו כי בהזדמנויות הללו ישוע "הִכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הָאֱלֹהִים" ו"הָיָה מְלַמֵּד אֶת הָעָם…וּמַטִּיף אֶת הַבְּשׂוֹרָה" (מרקוס א 14; לוקס כ 1), אנחנו יכולים להיות בטוחים שההמונים זכו ללימוד מקיף — לבשורה כוּלה.

!          אם כך, 8 הפסוקים שלפנינו בלוקס יד 33-26 — המשלים על "לחשב את המחיר" והרקע שלהם — הטקסט הזה הוא דוגמית קטנה בלבד מתוך כל מה שהקהל שמע מישוע באותו יום.

נסו לחשוב על המשלים של בניית המגדל ושל המלך שיוצא למלחמה כחלק קטן מדרשה ארוכה שנמשכה יום שלם.

עכשיו, בואו נקח כמה דקות ונלמד מהאדון ישוע…

מהו לימוד מקיף?

דרשה לדוגמה: לוקס יב 1 – יג 9          [ כדאי לפתוח ]

דוגמה טובה איך ישוע בישר — איך הוא "הִכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הָאֱלֹהִים" — נמצאת בלוקס יב 1 עד יג 9. גם אלה רק תמציות מתוך דרשה הרבה יותר ארוכה ומפורטת, אבל תראו כמה מרכיבים חשובים יש אפילו בתקציר הזה:

יב 1         היזהרו מהוראת שקר וצביעות

"הִזָּהֲרוּ מִשְֹאוֹר הַפְּרוּשִׁים, שֶׁהוּא הַצְּבִיעוּת." — התרחקו מהשפעת הדת הממוסדת שמלמדת מסורות אדם וטוענת שהן דבר אלוהים. הזהרו מדתיוּת חיצונית — מצדקנוּת צבועה — מדוגמה אישית והוראה שיוליכו אתכם שולל. קחו בחשבון כי "אִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹר" (מתי טו 14).

יב 2         אלוהים רואה בַּמִּסְתָּרִים

"אֵין דָּבָר מְכֻסֶּה שֶׁלֹּא יִגָּלֶה וְאֵין נִסְתָּר שֶׁלֹּא יִוָּדַע." — חייכם שקופים לפני אלוהים. הוא רואה את נסתרות הלב, ואין לפניו סודות. הוא רואה את מעשיכם, שומע את דבריכם ויודע את מחשבותיכם. הוא יודע אם אתם כנים לפניו או לא.

יב 5-4      המשפט בוא יבוא

לכן אני "אַזְהִיר אֶתְכֶם מִפְּנֵי מִי לִירֹא: [אל תפחדו מאנשים בני־תמותה, אלא] יִרְאוּ מִמִּי שֶׁסַּמְכוּת בְּיָדוֹ לַהֲרֹג וְאַחֲרֵי כֵן לְהַשְׁלִיךְ לְגֵיהִנּוֹם. כֵּן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מִפָּנָיו יִרְאוּ."

קלטנו את הרצף?

א.        אל תנסו להסתתר מאחורי מעטה של דתיות צבועה;

ב.        אלוהים קורא אתכם כמו ספר פתוח;

ג.         אלוהים הוא קדוש, ואתם חוטאים — והמשפט על חטאיכם בוא יבוא;

ד.        מי היה רוצה שאלוהים ישליך אותו "לְגֵיהִנּוֹם"?

יב 7-6      אתם יקרים לאלוהים

כולנו מכירים את דוגמת ה"צִפֳּרִים" שבפסוקים הללו. — הבורא שולט שליטה ריבונית על כל פרט בבריאה — על כל ציפור ועל כל אחת מ"שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם". ולמרות גדולתו וריבונותו הוא דואג לכל אחד מכם באופן אישי. דעו לכם כי אתם "יְקָרִים" לבורא היקום. הוא לא רוצה שחייכם יסתיימו בגיהינום.

יב 8         ישוע טוען: "המפתח לשמים הוא אצלי!"

התחלתם לראות את התמונה? — כעת, אומר ישוע, שימו לב איפה מקומי בתוך התמונה הזו: "כָּל הַמּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, גַּם בֶּן־הָאָדָם יוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים."

עליכם להודות לפני אנשים שאתם מאמינים בי כאדון וכמושיע. — הרי כשיבוא יומכם ותעמדו לפני שערי השמים, רק לי יש את הסמכות להכניס אתכם לשם.

?             או אולי אתם מכירים מישהו אחר שיכול לדבר לטובתכם "לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים"?

▪  אולי אתם סומכים על מילה טובה מרב צדיק שלקִברו עליתם כל שנה?

▪  או אולי ראש הישיבה מישיבת־הפרושים יעמוד שם ליד השער ויפקוד על "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים": "תנו לו להיכנס! הוא תלמיד שלי." ?

אה, כן? — אז הקשיבו כעת לאזהרה החשובה ביותר שאני עומד להשמיע לכם היום:

יב 9         לא כדאי לדחות את ישוע

"הַמְכַחֵשׁ בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם — יְכֻחַשׁ בּוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים."

שמעתם? — מה שקובע איפה כל אחד מכם ייבלה את חיי הנצח, הוא היחס שלכם אליי.

יב 12-10   יחסכם לרוח הקודש

אתם רואים בעצמכם תלמידיי? — אם כן, ייתכן כי "יָבִיאוּ אֶתְכֶם אֶל בָּתֵּי כְּנֶסֶת וְלִפְנֵי שַׁלִּיטִים וְרָשֻׁיּוֹת" וינסו לגרום לכם בכוח להתכחש לשמי (מה"ש כו 11). אבל…

  • דעו לכם כי תלמיד אמיתי שלי לעולם לא ינאץ את רוח הקודש. גם לא תחת לחץ;
  • דעו לכם כי תלמיד אמיתי שלי מקשיב לרוח הקודש. מה שהוא מורה אתכם, עליכם לעשות ולהגיד, כי הוא מכוון אתכם בדרך הנכונה;
  • רק תלמיד אמיתי שלי אכן זוכה לעזרה מרוח הקודש.

יב 19-13   הזהרו מחמדנות

כשאתם רואים את העולם סביבכם כולו מרוכז בָּ"כאן ועכשיו", אתם — תלמידיי — "הִזָּהֲרוּ מִכָּל חַמְדָנוּת." אל תפלו בְפיתוי החומרנוּת. אל תשימו את ביטחונכם ברכוש, "כִּי חַיֵּי הָאָדָם אֵינָם תְּלוּיִים בְּשֶׁפַע נְכָסָיו."

יב 21-20   חשבו על הנצח

אם אתה תלמיד אמיתי של ישוע, אתה "מַעֲשִׁיר לְמַעַן אֱלֹהִים." אתה תחשוב על המקום שאליו נָפְשך תגיע כשחייך עלי אדמות יסתיימו. מה שאתה מחליט כרגע יקבע איפה תבלּה את הנצח.

יב 30-22   עבור תלמיד אמיתי — אין מקום לדאגות

"אַל תִּהְיוּ שׁוֹאֲלִים מַה תֹּאכְלוּ וּמַה תִּשְׁתּוּ." — אלוהים דואג לקיים בעלי חיים וצמחים. כבורא הוא יודע מה ברואיו צריכים, והוא מספק. לכן אין מקום לָדאגות שלכם. דאגות הן ביטוי של חוסר אמונה ביכולתו של אלוהים.

יב 31        סדר עדיפויות נכון

לפני כל דבר אחר, "בַּקְּשׁוּ אֶת מַלְכוּתוֹ" של אלוהים. זהו סדר עדיפויות נכון (ראה גם פס' 33א). כשתעשו זאת תכלו להיות בטוחים כי "כָּל אֵלֶּה [כל מה שנחוץ לכם לקיום הפיזי] יִוָּסְפוּ לָכֶם."

יב 32        העדר הקטן זוכה לָמלכות

אם אתם באמת תלמידיי, דעו לכם כי תמיד תהיו במיעוט. זהו חלק ממחיר התלמידות.

אך אני מעודד אתכם: "אַל תִּירָא עֵדֶר קָּטָן, כִּי לְרָצוֹן הָיָה מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם לָתֵת לָכֶם אֶת הַמַּלְכוּת."

אם אתם באמת תלמידיי, אזי…
●        אלוהים הוא "אֲבִיכֶם";
●        אלוהים מביט בכם ב"רָצוֹן", באהבה;
●        ולמרות היותכם "עֵדֶר קָּטָן" — אם אתם באמת תלמידיי,
"אֲבִיכֶם" שבשמים עומד "לָתֵת לָכֶם אֶת הַמַּלְכוּת."

יב 33        עצרו לכם אוצר בשמיים

"עֲשׂוּ לָכֶם אַרְנָקִים שֶׁאֵינָם מִתְבַּלִּים, אוֹצָר לֹא מִתְכַּלֶּה בַּשָּׁמַיִם — בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין גַּנָּב מִתְקָרֵב לְשָׁם וְאֵין הָעָשׁ מַשְׁחִית."

"אוֹצָר…בַּשָּׁמַיִם." — במילים אחרות: ההחלטות שתקבלו היום יקבעו איפה תבלו את הנצח (חזרה על העיקרון שבפס' 21-20).

יב 34        במה או במי לבכם קשור?

סדר העדיפויות שלכם מוכיח את מי אתם אוהבים באמת. אם כל חייכם מתרכזים בחומריוּת, ברכוּש, במעמד ובכבוד — זוהי הוכחה שאתם לא באמת אוהבים את אלוהים. אז גם לא יעזור לכם להלביש את החומרנוּת במעטה של דת חיצונית.

אז, זה גם לא משנה אם מדי פעם תופיעו באסיפה של שבת בבוקר בקהילה.

האמת היא, כי "אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד [בעת ובעונה אחד] אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן." — "אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים" (מתי ו 24); 34 "כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּח אוֹצַרְכֶם, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבַבְכֶם."

אם אתם באמת תלמידיי, אזי אני האוצר שלכם; אני — ישוע המשיח!

סיכום ביניים

?         האם אתם, הקוראים, מתחילים לראות איך שיעור של ישוע היה בנוי — כמה עשיר היה הלימוד שההמונים שמעו?

הנושאים שְעָלוּ בתקציר של רק 10 דקות היו:

  • התרחקו מלימוד שקר ומדתיוּת צבועה;
  • לבכם הוא כמו ספר פתוח לעיני אלוהים. הוא רואה את החטא שלכם;
  • יבוא יום שתעמדו לפניו למשפט;
  • אתם יקרים לאלוהים! הוא לא רוצה לראות אתכם ב"גֵיהִנּוֹם";
  • רק "הַמּוֹדֶה בִּי", אומר ישוע, אכן ימָלט מהגיהינום ויכנס למלכות אלוהים;
  • היו קשובים לרוח הקודש;
  • אל תִקְשֶרו את לִבּכם לרכוש;
  • עשו לכם סדר עדיפויות נכון: הכי חשוב שיש לכם "אוֹצָר … בַּשָּׁמַיִם" — שאתם נושעים — שהאוצר שלכם הוא ישוע המשיח.

וזה עוד לא הכל. כעת ישוע ממשיך בשני משלים שמכינים את שומעיו לביאתו השנייה — להקמת מלכות המשיח עלי אדמות:

להיות מוכנים לשובו של המלך (לוקס יב 48-35, יג 9-1)

יב 38-35   "יִהְיוּ מָתְנֵיכֶם חֲגוּרִים." — היו מוכנים להקמת המלכות בכל רגע. "אַשְׁרֵי…הָעֲבָדִים אֲשֶׁר הָאָדוֹן בְּבוֹאוֹ יִמְצָאֵם עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר."

יב 37ב      אדון שמשרת את עבדיו

"הָאָדוֹן בְּבוֹאוֹ …יֶאֱזֹר אֶת מָתְנָיו, יוֹשִׁיבֵם [את עבדיו הנאמנים], וְיִגַּשׁ לְשָׁרֵת אוֹתָם." — זהו רמז ל"מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה" (התג' יט 9).*<<<<<fnot>>>>>*https://www.gty.org/library/sermons-library/42-176/waiting-for-the-masters-return-part-2>>>>>

יב 48-39   תלמיד אמיתי לא יזלזל באחריותו

תלמיד אמיתי של ישוע לעולם לא יגיד: "מְאַחֵר אֲדוֹנִי לָבוֹא." גם אחרי עשרות שנים של המתנה לשובו של המלך, הוא לא "יַתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִשְׁתַּכֵּר." — אדם שטוען להיות נושע אך נהנה לחיות בחטא משלה את עצמו. התנהגותו מוכיחה שישוע לא באמת אדונו (כיפא"ב ג 4-3).

יב 53-49   ישוע מזהיר: אני מביא "מַחֲלֹקֶת"

אם אתה באמת תלמידִי, התכונן לפילוגים קשים וכואבים בגלל אמונתך בי. כשאתה "מוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם", הם עלולים לשנוא אותך — אפילו אם מדובר בבני המשפחה הקרובים ביותר.

יב 56-54   סימנים לזיהוי המשיח

"אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם יוֹדְעִים אַתֶּם לְפָרֵשׁ! — הֲכֵיצַד אֵינְכֶם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ אֶת הַזְּמַן הַזֶּה?"

אתם מסוגלים לחזות את מזג האוויר לפי סימנים שידועים לכם מתוך נסיון. — והנה אני באתי והגשמתי שורה ארוכה של נבואות שנביאי ישראל חזו על המשיח — ואתם בכל זאת לא מזהים אותי?

יב 59-57   סדרוּ את החוב עכשיו! אל תחכו למשפט

אתם זוכרים את מְשָלִי על שני בעלי החוב (לוקס ז 43-41)? — לא? — אז אולי את משל העבד שלא רצה למחול (מתי יח 35-21)? — כולכם חוטאים. לכולכם יש חוב אצל אלוהים שלעולם לא תכלו לשלם לבד. לכן, סדרו את חובותיכם כעת. עשו שלום אחד עם השני ועם אלוהים — ועשו זאת עכשיו, כל עוד יש לכם זמן.

כאן יש להתעלם ממעבר פרק. הרי הדרשה של ישוע ממשיכה באופן רציף.

יג 5-1       מחר עלול להיות מאוחר מדי

"אִם לֹא תַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כֻּלְּכֶם תֹּאבְדוּ." — אתם לא מחליטים מתי חייכם מסתיימים. או לפי דברי יעקב (ד 14): "מַה הֵם חַיֵּיכֶם? הֲלֹא אֵד אַתֶּם, הַנִּרְאֶה לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ נֶעְלָם." — לכן, עליכם לחזור בתשובה ולעשות שלום עם אלוהים לפני שזה מאוחר מדי!

יג 9-6       אתם חיים על זמן שאול!

"לְאִישׁ אֶחָד הָיְתָה תְּאֵנָה נְטוּעָה בְּכַרְמוֹ." — ישוע מדגיש את הצורך הדחוף בחזרה בתשובה על־ידי משל התאנה הבלתי־פורייה. הוא מזהיר את שומעיו: אם עץ התאנה לא יישא פרי, אלוהים ייכרות אותו. דהיינו, "אתם חיים על זמן שאול. אל תחכו! — היום זה יום ישועה!"

עברנו על דוגמית של הלימוד של ישוע. — נכון שזה מילא לכם את הראש? — נכון שזה מקיף מאוד? … שזה המון־המון חומר בזמן קצר?

עכשיו קחו בחשבון כי כל הלימוד הזה שכרגע עברנו עליו בבשורת לוקס מסתכם ב-68 פסוקים — בפחות מ-4 עמודים בספר הבריתות. עברנו עליו ב-20 דקות בלבד.

שומעיו של ישוע באותו יום קיבלו לימוד עוד הרבה יותר מעמיק, הרבה יותר מפורט, הרבה יותר מקיף, הרבה יותר טוב — כי הם שמעו את המשיח בכבודו ובעצמו!

זהו הרקע שעליו יש לשמוע ולפרש את שני המשלים הקצרים שקראנו להם "חשב את המחיר".

בפירוש המשלים נעסוק בשיעור הבא. להיום נערוך רק…

סיכום לשיעור ראשון

  1. סדר עדיפויות (פס' 26): ישוע הוא במקום ראשון עבורינו. לפחות כך זה אמור להיות. — רצונו קובע, אפילו אם הוא מנוגד לרצונם של האנשים האהובים עלינו ביותר. כשאדם מעמיד אותנו בפני אולטימטום: "או אני, או ישוע!" — אזי ישוע חשוב יותר, עם כל הכאב שבבחירה הזו.
  2. "לשאת את הצלב" (פס' 27): להיות תלמיד אמיתי של ישוע, זה לא רק לבוא לאסיפה פעם בשבוע. לציית למצוות ישוע (יוחנן יד 15) עלול לעלות לנו מחיר. אם אנשים מבזים את ישוע, הם עלולים לזלזל גם בך כשאתה מזדהה אתו.
  3. מטרתנו בבישור ובלימוד היא לא למלא אולמות בכמה שיותר אנשים. האדון ישוע לא היה מעוניין בסתם המוניוּת. הוא רוצה תלמידים אמיתיים. אנשים שנושעים באמת ויילכו אחריו בנאמנות עד סוף חייהם.

ועל־מנת לקדם ולבגר את אותם התלמידים האמיתיים והרציניים, דרוש…

  1. לימוד מקיף. — לא רק שיעורים על "אהבת ישוע"; לא רק על "מתנות רוח הקודש"; לא רק על נושא אחד שהכי אהוב על המורא; או שהכי אהוב על חברי הקהילה.

על־מנת "לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת" (אפס' ד 12) דרוש לימוד של כל דבר אלוהים — תורה, נביאים, כתובים וברית חדשה. הרי רק בכל הכתובים יש את מה שנקרא "עֲצַת אֱלֹהִים כֻּלָּהּ" (מה"ש כ 27). — לימוד מקיף.

 

חשב את המחיר

חלק ב'

לוקס יד 33-25

הרקע המיידי: מחיר התלמידוּת

25 הֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אִתּוֹ [עִם ישוע]; פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר:

26 "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אֶת אֶחָיו וְאֶת אַחְיוֹתָיו וְאַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי.

27 מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת צְלָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא אַחֲרַי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי."

משל א'

28 "מִי מִכֶּם, הֶחָפֵץ לִבְנוֹת מִגְדָּל, לֹא יֵשֵׁב תְּחִלָּה וִיחַשֵּׁב אֶת הַהוֹצָאוֹת, לְבָרֵר אִם יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְהַשְׁלִים אוֹתוֹ? 29 שֶׁהֲרֵי אִם אַחֲרֵי שֶׁהִנִּיחַ יְסוֹד לֹא יוּכַל לְסַיֵּם, כָּל רוֹאָיו יַתְחִילוּ לִלְעֹג לוֹ וְיֹאמְרוּ: 30 'הָאִישׁ הַזֶּה הִתְחִיל לִבְנוֹת וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִגְמֹר!'"

משל ב'

31 "אוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ, הַיּוֹצֵא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה נֶגֶד מֶלֶךְ אַחֵר, לֹא יֵשֵׁב תְּחִלָּה וְיִשְׁקֹל אִם יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לָצֵאת בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִקְרַאת הַבָּא עָלָיו בְּעֶשְׂרִים אֶלֶף? 32 אִם לֹא יוּכַל, יִשְׁלַח אֵלָיו מִשְׁלַחַת בְּעוֹדֶנּוּ רָחוֹק וְיִשְׁאַל לִתְנָאֵי שָׁלוֹם."

דברי הסבר

33 "לְפִיכָךְ, כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי."

מבוא

מעריצים זמניים לעומת תלמידים נושעים

25       "הֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אִתּוֹ." — למדנו בשיעור הקודם שישוע בעצם מסנן ומפריד כאן בין "תלמידים בשם" לבין תלמידים אמיתיים.

בנקודה הזו, המתוארת בפרק יד בבשורת לוקס, עדיין נהרו המוני אדם אחרי ישוע. רבים ראו בעצמם "תלמידים" של הרב הכריזמטי הזה שעשה ניסים אמיתיים, הוכיח את סמכותו על שדים ורוחות רעות, ולימד כל כך שונה מהפרושים ומכל הרבנים הידועים האחרים.

אך ישוע לא רצה למלא אולמות. הוא לא היה מעוניין באנשים שרואים בעצמם "תלמידים", אך הם למעשה לא יותר מצופים בהצגה. בפסוקים שלפננו הוא מדגיש:

  • "יש הבדל בין סתם מעריץ לבין 'תַּלְמִידִי' — תלמיד שהוא באמת שלי!"
  • "מי שלא שלי — עדיף שילך."

!          שימו לב כמה הגישה הזו שונה ממה שאנחנו רואים אצל מנהיגים רוחניים בעולמנו — יהודים, נוצרים, מוסלמים, גוּרוּאים הינדים — לא משנה באיזו דת:

כולם עושים את כל שביכולתם על־מנת למשוך אחריהם קהל מעריצים גדול ככל האפשר. הרי…
▪  קהל מאזינים גדול מאפשר להם השפעה רבה;
▪  כשגדל מספר התלמידים גדל גם הפרסום, המוניטין והכבוד שהמנהיג זוכה להם;
והכי חשוב:
▪  יותר מעריצים משמע יותר תרומות, יותר רווח — יותר כסף.

אבל כל אלה לא מעניינים את ישוע.

הנמשל — המשמעות הרוחנית

אצל ישוע אין אשליות

המשיח אכן מבטיח סליחת חטאים, אזרחות במלכותו וחיי נצח למי שהולך אחריו — לכל תלמיד אמיתי.

אך הוא גם מקפיד להזהיר:

מחיר התלמידוּת

28       "חַשֵּׁב אֶת הַהוֹצָאוֹת!" — עשה חשבון טוב לפני שאתה קורא לעצמך "משיחי". ברגע שתזדהה עם ישוע, ייתכן שתצטרך לוותר על כל מה שיקר לך בעולם הזה:

33      נתחיל ברכוש — בדברים שמעניקים לך בטחון ונוחיות:

"כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ…" — אל תבינו את המשפט הזה לא נכון: זאת לא אומרת שכל מאמין חייב לחלק את כל מה שיש לו ולהפוך לקבצן.

מה שישוע מלמד כאן היא גישה נכונה לרכוש. גם שאול השליח עושה זאת בקור"א ז
31-29 כשהוא אומר: "יִהְיוּ … הַקּוֹנִים כְּאִלּוּ אֵינָם בַּעֲלֵי קִנְיָן, 31 וְהַנֶּהֱנִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּאִלּוּ אֵינָם נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ."

  • ראה את כל מה שיש לך כרכושו של המשיח. מעתה הוא מחליט עליו — לא אתה;
  • היה מוכן לוותר. הרי ייתכן שביום מן הימים תהפוך לפליט חסר־כל בגלל שאתה מאמין בישוע.

נמשיך הלאה לחיי חברה:

  • ייתכן ש"בְּנֵי אָדָם יִשְׂנְאוּ אֶתְכֶם וִינַדּוּ וִיחָרְפוּ אֶתְכֶם וְיוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עֲלֵיכֶם" בגלל שאתם שייכים לישוע (לוקס ו 22). — עלינו להיות מוכנים גם למקרה שכזה.

ועכשיו אישי יותר — וויתוּר על המשפחה:

26                 ●        ייתכן שאביך ואימך יינדו אותך בגלל האמונה.
אולי אף יישבו עליך שבעה ויחשיבו אותך כמת;

  • ייתכן שאישתך תדרוש גט;
  • ייתכן שאחֵיך ואחיותֵיך ינתקו אתך קשר;
  • ייתכן שאפילו ילדיך לא ידברו אתך יותר.

ובאשר לזכות על חיים ושלמות הגוף — ישוע אומר: "מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְאֵינֶנּוּ שׂוֹנֵא …אַף אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ…"

  • קח בחשבון שמאמינים אפילו שילמו (ועודם משלמים) בחייהם על נאמנותם למשיח. — האם תהיה מוכן לכך?

תשכח מכבוד:

27 א             ●        "מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת צְלָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא אַחֲרַי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי." —
"לשאת צלב", להיחשב לאדם השפל והבזוי ביותר שידוע בחברה — לאדם
ש"מגיע לו למות". — אם תידרש לקחת את המקום הזה בגלל אמונתך
בישוע, האם תהיה מוכן?

תיכנע למלך:

27 ב             ●        "מִי שֶׁאֵינוֹ … בָּא אַחֲרַי." — להיות תלמיד אמיתי, משמע "לבוא אחרי
ישוע"

▪  משמע לעשות את מצוותיו (יוחנן יד 15);
▪  משמע להמית את "הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּנוּ" (רומים ו 6;
▪  אפסים ד 22) ולהידמות לו — למשיח (אפסים ד 24;
▪  רומים ח 29; לוקס ט 23);
▪  משמע לבקש תחילה את מלכותו (מתי ו 33);
▪  משמע להמליך את ישוע למלך בלתי־מעורער על חייך
▪  (גלטים ב 20).

להיוושע, זו לא החלטה חד־פעמית ותפילה קצרה — ואחר־כך אתה
ממשיך לעשות מה שבראש שלך;

להיות נושע, זה "לבוא אחרי ישוע" כאורח חיים — כל החיים. "מִי שֶׁאֵינוֹ
… בָּא אַחֲרַי אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי." יותר ברור מזה לא יכול להיות.

משל א': עשיית חשבון

28       "חַשֵּׁב אֶת הַהוֹצָאוֹת!" — חשב את המחיר!

אל תהיה כמו "הַנִּזְרָע עַל אַדְמַת טְרָשִׁים" במשל הזורע:
▪  מתלהב,
▪  מספר לכולם שאתה מאמין בישוע,
▪  נטבל,
▪  מתחבר בקהילה,
▪  יוצא לחלק עלוני בישור…

▪  עד שתיתקל בהתנגדות נחרצת,
▪  עד שמפטרים אותך מן העבודה בגלל שאתה מאמין,
▪  עד שמפגינים מול הבית שלך וצועקים "מוות למיסיונרים!"

… ואז מתברר שאתה לא מוכן לשלם את המחיר.

ואל תהיה כמו "הַנִּזְרָע בֵּין הַקּוֹצִים" שלא נשא פרי גם הוא. אל תחליט להיות תלמיד של ישוע — ואז תגלה ש…
▪  דאגות העולם,
▪  לחצי היומיום,
▪  אהבת הכסף
▪  וכל ההבטחות הנוצצות של החטא
…חזקים יותר מאהבתך למשיח.

ילעגו לך

30-29  "שֶׁהֲרֵי אִם אַחֲרֵי שֶׁהִנִּיחַ יְסוֹד לֹא יוּכַל לְסַיֵּם, כָּל רוֹאָיו יַתְחִילוּ לִלְעֹג לוֹ." — האדם שבמשל החליט לבנות פרוייקט יוקרה: "מִגְדָּל" — בניין גבוה ומרשים יותר משבנו שכניו. אך פזיזותו ותִכנונו הלקוי הובילו לכישלון. כל מה שיצא מתכניותיו השאפתניות היה חצי בניין — אנדרטה לטיפשותו.

כשאתה מצהיר היום בפה מלא על אמונה בישוע — ומחר כבר תחזור בך ותצהיר על אמונה אחרת — אזי במקרה הטוב תזכה להגדרה "לא יציב" מצד הסובבים אותך.

חשב את המחיר!

משל ב': אתה מוכן למלחמה?

32-31  "מֶלֶךְ, הַיּוֹצֵא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה נֶגֶד מֶלֶךְ אַחֵר." — אתה רוצה להיות תלמיד של ישוע? דע לך שאתה הולך לקראת מלחמה, ובמלחמה הזו תפגוש כמה וכמה "מלכים" אויבים:

  • נניח שאתה אכן "מֶלֶךְ" על חייך. מהרגע שתחליט לציית לישוע, עליך להילחם בבשר שלך עם שאיפותיו ונטייותיו המנוגדות למצוות המשיח. הבשר — הטבע החוטא / יצר הרע — זהו ה"מֶלֶךְ" הראשון שתפגוש. ודע לך שאינך מסוגל לנצח אותו.
  • אם החלטת לציית לישוע, תפגוש מייד ב"מֶלֶךְ" נוסף — בחטא שיכשיל אותך שוב ושוב דרך חולשות הבשר. אל תחיה באשלייה שאתה יכול לנצח את המלך הזה.
  • מי שעומד מאחורי שני המלכים האלה הוא "מֶלֶךְ" שלישי — "שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן יב 31), השטן. אין אדם שמסוגל לנצח את השטן.

אשליה של "שלום"

32       אתה יכול, כמובן, לשאול "לִתְנָאֵי שָׁלוֹם". זה מה שרוב האנשים בעולמינו עושים:

  • כל חייהם מוקדשים לסיפוק דרישותיו של המלך הראשון — בשרם;
  • תוך כדי כך הם מצייתים למלך השני — לחטא — ולרוב אף לא שמים לב עד כמה הוא משעבד אותם;
  • ומהמלך השלישי הם מנסים להתעלם: "שטן? מי מאמין בסיפורי סבתא כאלה?"

מלך הוא בעל השפעה

כאשר מלך יוצא למלחמה, הוא לא יוצא לבד. הוא מוקף בחיילים, מפקדים ויועצים, והחלטותיו ישפיעו על כולם. החלטה לא נכונה עלולה להסתיים בתבוסה ובמות המלך יחד עם כל צבאו.

כשאתה מחליט למסור את חייך לישוע המשיח, יהיו לכך השלכות על הסובבים אותך — על המשפחה, על החברים, על החברה שאתה חלק ממנה. חשוב טוב לפני החלטה כזו. חשוב על האהובים עליך ביותר שתופסים כרגע את המקום הראשון בחייך:

האם אתה מוכן לתת את המקום הראשון הזה לאדון ישוע? האם אתה מוכן לתת לו להיות מלך ואדון בלתי־מעורער על מערכות היחסים שלך, על רכושך, על זמנך, על גופך ועל רצונך? — אתה עומד לצאת למלחמה!

יש סיכוי לנצח — עם ישוע

?         אתה רוצה להיות תלמיד של ישוע ולנצח במלחמה הכרוכה בכך? — הנה מה שעליך לעשות:

  1. אתה לא יכול להמשיך להיות "מֶלֶךְ" על חייך. רד מכס המלכות!
  2. המליך את ישוע על חייך. כמו שאמרנו, הוא חייב לקבל שליטה מוחלטת: על גופך, על רצונך, על רכושך, על משפחתך, על כל מערכות היחסים שלך — על הכל.

כשהוא המלך, אזי הוא ינצח את שלושת "המלכים" האויבים — את הבשר, את החטא, את השטן ואת פיתוייו. אז אתה יכול להגיד עם שאול השליח: "לֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי" (גלט' ב 20).

כעת אתה יוצא למלחמה תחת פיקודו!

נקודת יישום נוספת

הצגת הבשורה לפי דוגמת ישוע

כשאתה משמיע את הבשורה, זהר מהפיתוי להקל על השומעים. זהר מהפיתוי להשמיע להם "בשורה" שרק אומרת:

▪  ישוע אוהב אותך כפי שאתה,

▪  הוא אוהב אותך עד־כדי־כך שהיה מוכן למות עבורך,

▪  אם אתה מאמין זאת, התפלל כעת תפילה קצרה והזמן את ישוע לשכון בלבך,

▪  לאחר שעשית זאת והיזמנת את ישוע לתוך לבך, אתה נושע מהמוות. מובטחים לך חיי נצח בנוכחות אלוהים.

אם זה כל מה שתשמיע, זוהי "בשורה לייט". אדם ששומע "בשורה" שכזו יוצא מתוך הנחה שאומרת:

▪  אין לי צורך להשתנות,

▪  אין לי צורך לשנות אורח חיים, צורת דיבור, הרגלים, סדר עדיפויות,

▪  אין לי צורך לוותר או להקריב — אני רק אקבל,

▪  אני ממשיך להיות המלך על חיי, ממשיך לקבל את כל ההחלטות לפי ראות עיניי, ממשיך להיות בשליטה מלאה,

▪  אך כעת הוספתי לחיים הללו את ישוע. כל פעם כשאני צריך משהו אני מתפלל בשם ישוע, כי הרי הוא הבטיח: "כָּל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם" (יוחנן יד 13, טו 16).

אותה "בשורה לייט"…

▪  לא זועקת, כמו ישוע והשליחים: "חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה!" (מתי ד 17); "הכירו בעובדה שאתם חוטאים אבודים!" (רומים ג 23);

▪  היא לא מדגישה את הצורך במלחמה מתמדת נגד החטא ואת הצורך בחיי קדושה (תסל"א ה 22; עברים יב 4, 14);

▪  היא לא מזכירה את "גֵיהִנּוֹם הָאֵשׁ", כפי שעשה ישוע שוב ושוב, או את "אֲגַם הָאֵשׁ" שבו מתנגדי המשיח "יְעֻנּוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (התג' כ 10, 15).

אך ללא המרכיבים השליליים הללו הבשורה אינה שלמה. "בשורה לייט" לא תגרום לשומעיה "לחשב את המחיר".

סיכום

מהמשלים על בונה המגדל, על המלך שעמד בפני מלחמה, ומתוך הקשר המשלים הללו למדנו …

  • כי יש מחיר לתלמידות;
  • למדנו כי ישוע לא רוצה המונים שרואים בעצמם תלמידיו אך חיים באשלייה;
  • ישוע רוצה את המעטים שמבינים את הבשורה ומחשבים את המחיר לפני שהם עושים החלטה;
  • ישוע רוצה נושעים באמת;
  • ישוע רוצה תלמידים שממליכים אותו כשליט בלתי־מעורער על חייהם;
  • ישוע רוצה תלמידים שמראים את פרי הישועה — את פרי רוח הקודש (גלטים ה 23-22) — על־ידי תהליך של התקדשות שממשיך ללא הגבלת זמן;
  • ישוע רוצה תלמידים שהולכים עם מושיעם באש ובמים — עד הסוף הטוב.