זכריה הנביא —  פרק י"ג

בשיעור שעבר למדנו את הפסוקים המתארים את הצער, השבר, החרטה והאבל של עם ישראל לאחר שהכיר את ישוע — האחד שנדקר.

במשך אלפי שנים עם ישראל טוען כי הוא מאמין באלוהים ואוהב אותו. אך מעשי העם ודברי הנביאים מוכיחים כי אינם מכירים את אלוהים כפי שאלוהים מציג עצמו בכתבי הקודש. (ישעיה א 1-10: " … 2 שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יהוה דִּבֵּר; בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי; 3 יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׃ 4 הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת יהוה, נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר׃ 5 עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה? כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל לֵבָב דַּוָּי׃ 6 מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃ 7 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃ 8 וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם, כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה; 9 לוּלֵי יהוה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט; כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.    10 שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה…").

פרק יג הנו פרק מיוחד שבו מתוארת כנות החזרה בתשובה של שארית עם ישראל לאחר הצרה הגדולה.

על פי התנהגות השארית, נוכל אנחנו היום למדוד את עומק כנות אמונתנו ואדיקותנו למשיח ישראל ולדברו הכתוב.

פרק יג פסוקים 2-6:

2 וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד, וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. 3 וְהָיָה כִּי יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד, וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו: לֹא תִחְיֶה, כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יהוה. וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ.

הנביא זכריה מתאר את כנות החזרה בתשובה במעשים.

הנביא טוען כי ביום ההוא (בסיום הצרה הגדולה בת שבע השנים) יסיר אלוהים מהארץ את כל האלילים, את כל נביאי השקר ואת רוח הטומאה.

"רוּחַ הַטֻּמְאָה" היא ההפך מ"רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (יב 10) שישוע ישפוך על שארית ישראל.

רוח הטומאה היא הלך מחשבתו של השטן; היא פועל השדים בתוך בני האדם שאינם חתומים ברוח אלוהים (בשורת מתי יב 43; מרקוס ה 8; התגלות טז 13, יח 2).

רוח הטומאה היא כל דבר וכל מחשבה הנוגדת לרצון אלוהים, לדברו, לקדושתו ולצדקתו.

אלוהים גם יסיר את הנביאים המשרתים את רוח הטומאה.

איך אלוהים יסיר את רוח הטומאה ואת נביאי השקר?

על־ידי ציות שארית העם לישוע.

בפסוק 3 הנביא מתאר את עומק החזרה בתשובה וביטויה. נביא שקר לא יזכה לפרוח בקרב העם. אביו ואמו יעמדו מולו ויוכיחו לו על פי דבר אלוהים כי אינו מדבר אמת מאלוהים, ולכן הוא ראוי לגזר דין מוות.

אב ואם יעמדו מול בנם ויוציאו לפועל את רצון אלוהים המוסבר בפרוטרוט בספר דברים פרקים יג, יח.

קשה להאמין! אך עומק החזרה בתשובה שתהיה בלב שארית ישראל תתבטא באהבת ישוע מעל אהבת אח, אחות, בן או בת, אב או אם. ראו את דברי ישוע בבשורת מתי י 32-39:

"כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 33 וְכָל הַמְכַחֵשׁ בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם אֲנִי אֲכַחֵשׁ בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 34 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב, 35 שֶׁהֲרֵי בָּאתִי לִגְרֹם פִּלּוּג בֵּין אִישׁ לְאָבִיו, בֵּין בַּת לְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה לַחֲמוֹתָהּ, 36 וְיִהְיוּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. 37 הָאוֹהֵב אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי, וְהָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת בִּתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי. 38 וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶת צְלָבוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי אֵינוֹ כְּדַאי לִי. 39 הַמּוֹצֵא אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָא אוֹתָהּ."

חזרה בתשובה כנה מתבטאת באדיקות ללימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים, ולא ל"נדמה לי!" ו"אני מרגיש!".

חזרה בתשובה כנה מתבטאת בהסרת סממנים, חפצים, וכל דבר שהיה שייך לחיי החטא שלפני החזרה בתשובה (ראה את מעשי השליחים יט 18-20: "רַבִּים מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הָאֱמוּנָה בָּאוּ לְהִתְוַדּוֹת וְסִפְּרוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. 19 רַבִּים שֶׁעָסְקוּ בְּכִשּׁוּף אָסְפוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וְשָׂרְפוּ אוֹתָם לְעֵינֵי כֹּל. חִשְּׁבוּ וּמָצְאוּ שֶׁמְּחִירָם חֲמִשִּׁים אֶלֶף מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף. 20 בִּגְבוּרָה כָּזֹאת שִׂגְשֵׂג וְגָבַר דְּבַר הָאָדוֹן").

חזרה בתשובה כנה אינה מאפשרת לנביאי שקר להתרבות או לפרוח.

חזרה בתשובה כנה הנה הכוח שיכול להסיר מעלינו את אלו המעמידים את נפשם ככלי ביד רוח השטן. הם טוענים כי אלוהים דיבר אליהם ונתן להם נבואה, שאינה כתובה או נוגדת לכתוב בתנ"ך.

נוכחות רוח אלוהים בחיי המאמינים מעניק להם הבנה וכוח לציית לרצון אלוהים. בדרך זו ילדי אלוהים יכולים להתמודד נגד נביאי השקר ולנצחם.

קורה יקר,

הנבואה הזו כל־כך נפלאה ומעודדת, אך היא נבואה עתידית. לאור ידיעתנו את רצון אלוהים לעתיד ישראל, חובה עלינו לחיות היום על פי אותם סטנדרטים.

כמו שאלוהים יסיר את רוח הטומאה ואת נביאי השקר מעם ישראל, כך אלוהים רוצה היום שלא נתעסק עם רוח הטומאה ושלא ניתן מרגוע או מקום לפריחת נביאי שקר.

בתוך הקהילות המשיחיות (גוף המשיח) ישנם אלו הטוענים להיותם נביאים —  כמו ישעיה וירמיה —  זאת למרות מילותיו האחרונות של יוחנן האוסרות על הוספה או גריעה מדבר אלוהים.

יכול להיות אדם הניחן ברוח הבנת הנבואות שבתנ"ך ולומד אותן באמת ובטוהר, אך מפה ועד להיותו עוד נביא, כיחזקאל או כדניאל, המרחק גדול.

מדוע יש אינפלציה של נביאי שקר?

מכיוון שקיימת דרישה מן הקהל. במילים אחרות — נביאי שקר פורחים היכן שדבר אלוהים אינו הפוסק האחרון.

השוק הכלכלי פועל בדיוק על פי אותם כללים:

כשיש דרישה, יש פופולאריות למוצר!

כשאין דרישה, המוצר יעלם מן המדפים!

כשאין דרישה למילותיו של נביא השקר, אז הוא גם לא יהיה בינינו.

הדרך היחידה להסיר את רוח הטומאה הנאמרת מפי נביאי השקר, היא רק על־ידי התקרבות לישוע, לימוד ויישום דבר אלוהים באדיקות ובאהבה.

ציות כנה ואוהב יוביל לברכה ולטוהר.

בפסוק 4 זכריה הנביא מציג לפנינו חלק קטן אך חשוב מאופי החיים לאחר הצרה — בעת תקופת ממלכת המשיח עלי אדמות. בתקופה זו השטן נתון בכבלים בשאול למשך אלף שנים ולכן החטא מרוסן.

פסוקים 4-6:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ, וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ. וְאָמַר: לֹא נָבִיא אָנֹכִי, אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי, כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי. וְאָמַר אֵלָיו: מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ? וְאָמַר: אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי. 

תודה לאל, עוד יבוא היום שאנשים יפחדו ויתביישו לקחת חלק בפעולות השטן.

(התנ"ך מציין מספר נביאים שלבושם היה שונה. כגון: יוחנן המטביל; אליהו בספר מלכים ב א 8: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו; וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא".)

אם לפני בוא המשיח נביאי שקר היו בכל פינה, הרי שלאחר חזרתו בני האדם ייראו מלשרת את הרע. אם אינך נביא, הרי שתזהר ביותר להיראות ככזה!

זאת לא אומרת שלא יהיה חטא, אך באותה תקופה החטא יהיה פשע הראוי לבושה וכלימה.

בפסוקים 5-6 זכריה מציג לפנינו דוגמה מעשית מהתקופה שבה שארית ישראל תהיה כנה באהבתה ובציותה לישוע (ראה גם ירמיה טז 6).

כאשר אדם יתפס ויואשם כנביא שקר הוא לא יהסס לשקר, ולו רק כדי לא לשלם את מחיר חטאו. היום אנשים גאים במקצוע המפוקפק הזה, אך לא בעתיד!

האיש יאמר: "אינני נביא, אלא עובד אדמה. מנעורי אני במקצוע זה, ובחיי לא עסקתי בנבואה!".

האמת יוצאת לאור כאשר הוא נשאל: "מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ?"  — מה פשר המכות בין ידיך, על החזה שלך?

אלוהים אסר על בני ישראל לקעקע את גופם ולפצעו בכוונה (ויקרא יט 28: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם").

לעומת זאת, נביאי השקר היו ידועים בהקזת דם ובפעולות פיזיות הגורמות לצלקות בהיותם באקסטזה (ראה מלכים א פרק יח 28; מלכים ב פרק ט 24).

סימני הכפירה באלוהים יהיו על גופו של נביא שקר. ללא היסוס הוא יאמר כי הצלקות נבעו ממכות שסבל מידידים או מקרובי משפחה.

הערה: ישנם המפרשים בטעות את הפסוק הזה כאילו מתאר את האדון ישוע.

פסוק זה מתאר באופן דרמטי את תגובתו של אדם המואשם בעבודה זרה ומנסה לתרץ את מעשיו כך שלא יוענש.

סיכום שיעור 26:

ישעיה הנביא צעק וקרא בקול כואב כי רמתה הרוחנית של ישראל נמוכה ביותר (ישעיה א).

תודה לאל כי עוד יבוא היום שעם ישראל ימלא את ייעודו ודבר ה' אמנם יצא מירושלים.

יבוא יום ששארית ישראל תכיר את ישוע באופן אישי, ודבר אלוהים יהיה באמת נר לרגלי האומה.

עתיד לחוד והווה לחוד! —  אלוהים מצפה מהקהילה להתנהג בדיוק כמו השארית העתידית של עם ישראל. אל לנו להיות כלים של רוח הטומאה ולאפשר לאנשים כלשהם לבטא את פועל הטומאה בקרבנו.

להלן הדרכים היחידות שבהן נוכל להבטיח חסיון מהשפעת רוח הטומאה ומפיציה:

א. הכרת ישוע המשיח כאדון ומושיע אישי מן החטא,

ב. הפנמת עובדת היותנו שייכים לו,

ג. הצמדות ללימוד טהור,

ד. ציות לדבר אלוהים הנובע מאהבה כנה למושיע.

פרק יג פסוקים 7-9

פסוקים 2-6 תיארו את עומק כנות החזרה בתשובה של שארית ישראל.

שארית ישראל תכיר בישוע כאדון ומושיע. אמונת העם תיווכח במעשים ברוכים.

האדיקות ללימוד מדויק של דבר ה' ויישומו יהיו כה כנים עד כי אב ואם יענישו את בנם במידה ויואשם כנביא שקר.

האדיקות למושיע ישראל תהיה רבה יותר מאהבת הורים לילדיהם.

זכריה הנביא מתאר את תקופת מלכות המשיח במבט חדש: מעבר לדוגמאות של ישעיה פרק יא, מיכה ד וכו', הוא מציין כי נביאי שקר יהיו דבר נדיר. מי שיחשד בעיסוק של חטא, יעשה הכול על מנת להתכחש לעבירה.

סוף סוף יבואו ימים שבהם עיסוק בחטא יהיה מביש, ולא יביא כבוד כמו היום!

מפסוק 7 זכריה הנביא מצביע על הרועה הטוב — אותו האחד מפרק יא 4-14.

מה יקרה לרועה הטוב? מי הוא? מה יהיה יחס עם ישראל כלפיו באחרית הימים?

את זאת מתאר זכריה בפסוקים 7-9:

"חֶרֶב, עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים. 8 וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ, נְאֻם יהוה, פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ, יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. 9 וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב, הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ; אָמַרְתִּי: עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר: יהוה אֱלֹהָי."

בפסוק 7 מציין זכריה את דברי ה' צבאות: "חֶרֶב, עוּרִי עַל רֹעִי…" — "חרב, בואי על הרועה שלי!"

מי הוא הרועה של אדוני צבאות?

ה' צבאות משתמש במילים נרדפות כדי לתאר את זהות הרועה שלו. הוא נקרא גם "גֶּבֶר עֲמִיתִי". המילה "עמית" מופיעה בתנ"ך רק בספר ויקרא אחת עשרה פעמים (ה 21, יח 20, יט 11, 15, 17, כד 19, כה 14, 15, 17).

בכל השימושים של המילה, ברור כי ההתייחסות למישהו קרוב לא רק מבחינה משפחתית אלא גם מבחינה ערכית. במילים פשוטות: ה' צבאות מעמיד את הרועה, "גבר עמית" — כשווה לו.

במילים אחרות, הרועה הטוב הוא לא אחר מאשר אלוהים עצמו (ראה גם יוחנן י).

העובדה שאלוהים משתמש במילה "גבר עמית" ולא רק "עמית" מוכיחה כי אלוהים בעצמו לבש בשר ובא ארצה אלינו, אל יציריו, על מנת לרעותם ולהושיעם (ראה בראשית יח).

הייתכן כי החרב באה בהפתעה על הרועה הטוב שהוא למעשה אלוהים בעצמו?

לא! ה' ידע זאת וכך הוא תכנן, הרי הוא אומר: "חֶרֶב, עוּרִי עַל רֹעִי…".

כך אמר ה' בישעיה נג 10: "וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ…";

בתהילים כב 16: "יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי, וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי";

במעשי השליחים ב 23: "הוּא שֶׁהֻסְגַּר עַל־פִּי עֲצַת אֱלֹהִים הַנֶּחֱרָצָה וִידִיעָתוֹ־מֵרֹאשׁ — אוֹתוֹ לְקַחְתֶּם וּבִידֵי רְשָׁעִים צְלַבְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם".

יש כאלו שיאמרו: לא מדובר על ישוע, כי הוא מת על הצלב ולא על־ידי חרב!

התנ"ך לעתים משתמש במילה "חרב" כדי לציין מוות, ולאו דווקא כדי להצביע על אופן המוות.

לדוגמה:

אוריה החיתי נהרג מחץ. אך נאמר כי הוכה בחרב כדי לציין מוות, ולאו דווקא אופן המוות: שמואל ב פרק יא 20-24, יב 9: "… מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יהוה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינוֹ (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן…".

מדוע שה' יאפשר את מות הרועה?

מכיוון שזו הדרך היחידה לשלם דם טהור עבור בני אדם טמאים וחוטאים.

לא לחינם אמר ישעיה בפרק נג 10: "וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים, וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח". — אם תחשיב את מותו כקורבן, כי אז תאריך ימים.

מדוע ה' מעניש את העם אם מלכתחילה המשיח בא לכפר חטאים בדמו?

חטא העם נובע מתוך אי הכרת מושיעם. עונש העם נובע מתוך הענשת מושיעם כחוטא.

אי הכרת אלוהים ואי ציות לרצונו נחשבים לחטא מאז בראשית.

עונש העם לא איחר לבוא לאחר דחיית המשיח. לאחר החורבן העם הוכה על־ידי הרומאים והופץ לכל פינות העולם. גם תלמידי ישוע הופצו לכל עבר לאחר שנצלב (בשורת מתי כו 31: "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אַתֶּם כֻּלְּכֶם תִּכָּשְׁלוּ בִּגְלָלִי הַלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'אַכֶּה אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶין הַצֹּאן'").

למרות תפוצת העם אומר אלוהים: "וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים".

"צוער" — משמע, תלמיד מתחיל (כחיילים בקורס קצינים….).

יחד עם העונש אלוהים מבטיח הגנה — ישים את ידו — על הקטנים, על הצעירים, על אלו ששמו עדיין טרי ונכון בקרבם (ראה ישעיה א 25: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ, וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" —  הכוונה על השארית [יא 7]).

בין פסוק 7 להמשך, זו התקופה שאנו חיים כעת. פרק הזמן שבין דחיית המשיח לחזרתו, היא תקופה שבה אלוהים מושיט את ידו ועוצר את אגרופו — זו תקופת חסד שאיננו יודעים כמה זמן תימשך. אל תדחו את יום הישועה!

בפסוקים 8-9 זכריה מתאר את האירוע המתרחש בעקבות חזרתו של הרועה הטוב.

כבר למדנו את האירועים המביאים להשמדת שני שליש מעם ישראל. אלוהים מכה בעם על מנת לשבור את עיקשותו וסרבנותו לקבל את ישוע כאדון ומושיע. כה חבל שרק לאחר מותם של שני שליש מהעם, השארית תכרע ותודה כי ישוע הוא האדון!

בעוד ששני שליש נכרתים, את השליש הנותר אלוהים צורף, בוחן ומנקה על מנת שצדקתו וקדושתו יבהיקו מתוך חייהם ("וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב…"). מאה וארבעים אלף החתומים מספר חזון יוחנן ז, הנם חלק מהשארית: "…וְשָׁמַעְתִּי אֶת מִסְפַּר הַחֲתוּמִים — מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף חֲתוּמִים מִכָּל שִׁבְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

ההפרדה המסיבית הזו בעת חזרתו של ישוע ארצה בעתיד, היא התגשמות המשל "הַכְּבָשִׂים מִן הָעִזִּים" מבשורת מתי כה 31-46:

"כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם בִּכְבוֹדוֹ וְכָל הַמַּלְאָכִים אִתּוֹ, יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְיֵאָסְפוּ לְפָנָיו כָּל הַגּוֹיִים. 32 אָז יַפְרִידֵם זֶה מִזֶּה כְּרוֹעֶה הַמַּפְרִיד אֶת הַכְּבָשִׂים מִן הָעִזִּים 33 וְיַצִּיב אֶת הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֶת הָעִזִּים לִשְׂמֹאלוֹ…".

מאמצע פסוק 9 הנביא מתאר את מאפייני ההתחברות בין אלוהים לילדיו כאשר מסתיימת תקופת הדחייה: "…הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ, אָמַרְתִּי: עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר: יהוה אֱלֹהָי".

על מנת להבין היטב את הפסוק הקריטי הזה, להלן מספר דוגמאות:

ה' אומר: "הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו".

–  לצורך העניין, הבה נאמר שאני מביט לעבר קהל וקורא לאדם מסוים אך לא בשמו. מכיוון שלא קראתי בשמו, הוא לא יענה. אילו הייתי מדייק, הוא היה מגיב ועונה.

–  העם יכול למלא פתקים בכותל, לצעוק ולחרוט על גופו סימני כאב. אבל, כל עוד אינו מוכן לקרוא בשם האדון ישוע — כלומר, אינו מכיר אותו ואינו מוכן להיכנע לו —  אין פלא שהמשיח עדיין לא עונה (ראה לדוגמה את פרק ז 13).

חשוב לזכור! אלוהים שומע לקריאתנו, לתפילתנו, רק כאשר היא תואמת את רצונו. הוא שומע לתחינת החוזר בתשובה, המודה בחטאו והמבקש את דם הכפרה של ישוע אל שדי (תהילים לז 4: "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ";  ראשונה ליוחנן ה 13-15: "… וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ….").

אלוהים הוא טהור וקדוש. הוא לא צריך להשתנות, הוא לא יכול להשתנות. לעומתו, אנו כן צריכים להשתנות!

סיכום שיעור 27:

  1. "הרועה הטוב" אינו סתם אדם צדיק שקיים בהצלחה יתרה את מצוות התורה, אלא הוא אלוהים בכבודו ובעצמו — הוא המשיח.

הרועה הטוב הוא גבר עמית לאלוהים צבאות — הוא אלוהים בכבודו.

  1. "…הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ".

אף על פי שהפסוק יתגשם במלואו בשובו של ישוע, הרי שהתנאי פועל גם היום: אלוהים עונה כאשר אנו קוראים בשמו. ישוע אמר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6).

אם אין לך קשר עם אותו האחד שעומד בשער, אזי אין לך סיכוי להיכנס הביתה. קרא בשם ישוע, בקש את כוחו ורוחו וחיה על פי רצונו, כי אז תטעם את נאמנות אלוהים בחייך!