זכריה הנביא  פרק א' 6-1

מבוא

כראוי לכל ספר מן התנ"ך שמתחילים ללמוד ממנו, נפתח ברקע היסטורי קצר ונציין את המסר המרכזי שבפי הנביא.

גלות 70 השנים בבבל, שממנה חזר זכריה לישראל, החלה בשנת 605 לפנה"ס. בשנת 586 לפנה"ס עלה נבוכדנאצר הבבלי שוב על יהודה, הרס אותה, החריב את ירושלים והמקדש והגלה את רוב תושביה.

הגלות בידי הבבלים לא באה בהפתעה. ירמיה הנביא הזהיר את העם שאם לא יצייתו לאלוהים, יישלחו לגלות בת 70 שנים על־ידי נבוכדנאצר (כה 11: "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה"; כט 10: "כִּי כֹה אָמַר יהוה: כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה".

חוסר האמונה באלוהים לא היה מקרה חד פעמי, אלא מחלה כרונית לאורך שנים רבות. במשך מאות שנים עם ישראל לא התייחס לדברי אלוהים ולא ראה לנכון לציית לרצונו.

 

שנת השמיטה

בספר דברי הימים ב פרק לו 21 ניתנת לנו הסיבה שבגללה נשלח עם ישראל ל-70 שנות גלות:

"לְמַלֹּאות דְּבַר־יהוה בְּפִי יִרְמְיָהוּ: עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה."

70 פעם עם ישראל לא ציית לאלוהים ולא שמר את מצוות שנת השמיטה. [שנות היובל כלולות בנושא זה]. מכיוון ששנת שמיטה חלה אחת לשבע שנים, יוצא מכך שחוסר הציות, חוסר האמונה, נמשך כבר מאות שנים.

עבור כל שנת שמיטה שהופרה, יבלה עם ישראל שנה בגלות — דהיינו 70 שנות גלות.

מה כה מיוחד במצוות שנת השמיטה, שבעקבות אי הציות אליהן נשלח העם לגלות?

אלוהים ציווה על קיום שנת שמיטה כאמצעי למבחן אמונה. בשנה השביעית נצטוו בני ישראל לנוח ממלאכת הזריעה ומעבודת האדמה. אלוהים הבטיח שהאדמה תניב את צרכי האדם (ויקרא כה).

המאמין באלוהים יבטח בהבטחה, יניח לאדמתו, ישקיע בלימוד דבר אלוהים לילדיו ולבני ביתו ויזכה לשנת ברכה, שבה יבלה את מרב זמנו בשאיפה להכיר את אלוהים באופן אישי ועמוק יותר.

אלוהים הבטיח שהאדמה תניב מספיק פרי ולחם עבור צורכי העם.

כאשר משפחה מאמינה תראה במו עיניה את הבטחת אלוהים מתגשמת, אמונתה וביטחונה בו יגדלו, וכך בדיוק רוצה אלוהים.

אדם שאינו מאמין ואינו בוטח באלוהים, יתעלם ממצוותו וימשיך לעבוד את אדמתו כאילו דבר לא קרה.

כמה חבל שעם ישראל בחר בדרך הרעה, התעלם ממבחן האמונה של אלוהים ובחר בדרך האלילית, בדרך של ביטחון בעצמו ולא באלוהים. לאורך שנים של חוסר ציות, כהה יחס העם כלפי אלוהים — ועל כך אלוהים כעס מאוד. כעונש, נשלח עם ישראל לגלות בת 70 שנים.

 

חילופי שלטון וחזרה לארץ

בעוד עם ישראל בגלות, ממלכת בבל נפלה לפרסים ולמדים בשנת 539 לפני הספירה.

המלך כורש הפרסי איפשר ליהודים לחזור לישראל ולהקים בית מקדש.

עזרא א 1-2:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר־יהוה מִפִּי יִרְמְיָה, הֵעִיר יהוה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס, וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר׃2 "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יהוה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלָיִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה…"

ישעיה מד 28:

הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ, "רֹעִי, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלָיִם, 'תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד'."

הנביא זכריה עלה לישראל זמן קצר לאחר האישור לעלות ארצה – סיום הגלות באופן רשמי, יחד עם עוד כ-50,000 עולים. העלייה הזו הייתה בהנהגת זרובבל המושל שהיה צאצא לבית דוד,  ויְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (עזרא ב, חגי א 1).

כאשר זכריה הנביא עלה לישראל מהגלות, הייתה התלהבות בקרב העם לבנות את בית אלוהים. המזבח נבנה וקורבנות הועלו, אפילו הוכן הבסיס לבניית בית המקדש. מיד לאחר מכן, בגלל לחץ האויבים מבחוץ אשר איימו במלחמה והציגו האשמות שווא למלך פרס נגד בני יהודה, גבר היאוש מבפנים ועבודת בניית המקדש פסקה ל-16 שנים (עזרא ד 24).

בתקופה זו של ייאוש מופיע הנביא חגי, וחודשיים אחריו — הנביא זכריה, כדי לעודד את העם – אוקטובר נובמבר בשנת 520 לפנה"ס.

זכריה מציג לפני עם ישראל את תכניותיו של אלוהים עבורם.

בתכניות אלו יש לעם ישראל תפקיד מכריע. הנבואות מבטיחות: "אלוהים לא שכח אתכם, אלא עדיין אוהב אתכם ואת ציון! יש לכם עתיד נפלא! התעודדו והמשיכו בלהט לעבוד את אלוהים!

בעקבות דברי העידוד של חגי וזכריה, הושלמה מלאכת בניית המקדש בשנת 515 לפנה"ס (עזרא ו 15), כ-5 שנים מהיום שחגי וזכריה החלו בנבואותיהם.

 

מותו של זכריה הנביא

הנביא זכריה לא זכה ליחס אוהד מבני עמו. לאור הכתוב בבשורת מתי כג 35, נרצח הנביא זכריה בבית המקדש.

"…למען יבוא עליכם כל דם נקי שנשפך על הארץ, מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל למזבח…"

בספר דברי הימים ב כד 20, נסקל למוות זכריה בן יהוידע הכוהן על ידי עמו, זאת כאשר בא עם מסר של חזרה בתשובה דומה לזה של זכריה בן ברכיה הנביא שנים מוקדם יותר לזכריה הנביא.

 

הערה:

ספר זכריה מורכב משני חלקים עיקריים:

פרקים א-ח חזיונות ומסרים של חזרה בתשובה

פרקים ט-יד: נבואות משיחיות – עתידיות

מכיוון שקיים שוני בנושאים בין שני החלקים, פרשנים רבים אוחזים בדיעה שמדובר בשני מחברים שונים, ממש כפי שטוענים לגבי ספר ישעיה הנביא.

שינוי בתוכן אינו בהכרח מעיד על מחבר שונה.

יתרה על כך, פרשנים רבים אינם מאמינים בקיום הנבואות והשראתן על ידי רוח הקודש, ומסיבה זו טוענים שפרק ט למשל נכתב כחיבור הסטורי, מאורח יותר, משום שהפרק מתאר באופן מדהים את מהלכי צבא יוון בראשות אלכסנדר הגדול.

לפיכך, חלק גדול מהסיבות לדחיית חיבור הספר על ידי מחבר אחד קדמון נובע מדחיית קבלת הכתוב כדבר אלוהים חיים המלא בנבואות אמת.

במקרה של ספר ישעיה, האדון ישוע המשיח מציין קטעים מספר ישעיה הנביא מחלק א וחלק ב ומשייך אותם לישעיה הנביא.

גם במקרה של זכריה אין כל עדות חותכת לכך שמדובר בשני מחברים שונים. אדרבא, בבשורת מתי כג 35 מציין האדון ישוע שמנהיגי ישראל החוטאים רצחו את זכריה הנביא. וההתייחסות היא מן הסתם לכל הספר שהנביא כתב.

 

זכריה ונבואתו 

זכריה פרק א 1-6:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־יהוה אֶל זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

2 "קָצַף יהוה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף; 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 'כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: "שׁוּבוּ אֵלַי," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

4 "אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: "שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים ומעליליכם (וּמַעַלְלֵיכֶם) הָרָעִים!" וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי,' נְאֻם־יהוה.

5 "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם? וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?

6 אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם? וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ: 'כַּאֲשֶׁר זָמַם יהוה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ'." 

 

זכריה היה בן למשפחת לוי אשר נולד בגלות (נחמיה יב 16); שם אביו: "בֶּרֶכְיָה" (אלוהים ברך) ושם סבו: "עִדּוֹ" הכוהן. (זכריה א 1, עזרא ה 1, ו 14)

נובע מכך כי זכריה הוא כוהן ונביא.

 

זכריה נקרא בן-עידו ע"פ הכתוב בספר עזרא (ה 1) ומכאן ניתן לשער בביטחון רב – בנוסף לכתוב בספר זכריה ב 8, שזכריה אכן עלה לישראל עם הגולים בגיל צעיר.

סביר שאביו ברכיה נפטר בגיל צעיר ולכן גדל וחונך זכריה על ברכי סבו.

בפרק ב 8 זכריה מתואר במילים: "הנער הזה…"

זכריה פעל כנביא אלוהים ושרת את אלוהים בנאמנות בהיותו צעיר בשנים.

 

משמעות שמו: "ה' זוכר". לא לחינם בחר אלוהים בנביא בשם הזה כדי להציג את 14 הפרקים שלפנינו.

המסר המרכזי של הספר הוא: "אלוהים זוכר את עמו; הוא ימלא את הבטחותיו וישוב לשכון עמם לעד."

 

משפט אלוהים: הגויים שולטים

שימו לב לפתיח! זכריה מציין את תאריך כתיבת הנבואה באיזכור מלך גוי: החודש השמיני, חשוון,  (אוקטובר / נובמבר, 520 לפנה"ס) בשנת שתיים לדריווש הִיסְטָסְפֶּס (486-522 לפנה"ס).

זיכרו: זכריה החל לנבא חודשיים לאחר תחילת נבואותיו של חגי הנביא (ראה חגי א 1), וכן המשיך זכריה לנבא נבואות של תקווה אודות ירושלים והמקדש מספר שבועות לאחר שחגי ניבא אודות בנית המקדש וחזרת כבוד אלוהים לתוכו (חגי ב 1-9).

מכאן, חייבים לבחון את הכתוב ולהבין את המסר של הנביא זכריה גם לאור לימוד תוכן דברי הנביא חגי.

העובדה שאלוהים הסמיך שני נביאים באותה עת, לאותו קהל ובאותו מקום עם מסר דומה וחופף, נועדה לחזק את ידי העם לחזור בתשובה [ע"פ שני עדים או שלושה…], ולהוציא לפועל את רצון אלוהים עבורם.

רובם המוחלט של הנביאים הקודמים לזכריה מציינים את תקופת נבואתם ביחס למלך ישראל או יהודה.

מה אנו למדים מכך?

אנו למדים שנבואות דניאל כבר נמצאות בהילוך גבוה; נבואותיו בפרקים ב, ז, מציינות כי מלכויות גויים ישלטו על העולם עד שיבוא המשיח.

בשנת 722 לפנה"ס נפלו 10 השבטים לאשורים, ובשנת 605-586 נפלה בשלבים יהודה לבבלים.

מאותה עת שולטים גויים על העולם, וכך יהיה עד שובו של המשיח.

ראה גם ספר הושע ג 4-5:

"כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה; וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם; וּפָחֲדוּ אֶל יהוה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

אז ילדי אלוהים יפתחו את מכתביהם במילים "בשנה הראשונה למלכות ישוע המשיח על העולם"!

שימו לב כיצד דברי הנביאים מתגשמים בדיוק מוחלט, גם שנים רבות לאחר מותם. העובדה מחזקת את הטענה כי דבריהם נכתבו בהשראת רוח אלוהים.

כשעם ישראל יחזור בתשובה, ילדי אלוהים יפתחו את מכתביהם במילים: "בשנה הראשונה למלכות ישוע המשיח על העולם"!

שימו לב כיצד דברי הנביאים מתגשמים בדיוק מוחלט, גם שנים רבות לאחר מותם.

העובדה מחזקת את הטענה כי דבריהם נכתבו בהשראת רוח אלוהים.

 

חזרו בתשובה!

בששת הפסוקים הראשונים קורא הנביא לעם לחזור בתשובה כנה.

בפסוק 3 אומר זכריה:

"שׁוּבוּ אֵלַי," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, "וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

הקריאה לחזור בתשובה כבר בפסוקי הפתיחה מאוד חשובה, מכיוון שברכות אלוהים המובטחות בשאר החזיונות יבואו רק על אלו אשר יתנו את לבם לאלוהים. השאר יטעמו את זעם אלוהים (ראה יג 8-9).

אלוהים אינו יכול להתעלם מחטא. הוא אינו יכול לומר, "אין דבר!" על פשע.

בדברי הנביא זכריה אנו גם זוכים להבין את משמעות המונח: חזרה בתשובה.

חטאי העם הרחיקו אותם מאלוהים.

חטאי העם אשר עליהם לא התוודו, השאירו את העם מרוחקים מאלוהים מבחינה רוחנית.

רחוק מאלוהים משמע – רחוק מברכה.

רחוק מאלוהים = רחוק מהגנה.

רחוק מאלוהים = רחוק מחסד ועזרת אלוהים המלאה (ראה ירמיה ד 1).

 

אלוהים אינו יכול לעצום עינו מראות חטא.

לכן, ומכיוון שאלוהים אינו החוטא, מוטל עם העם להתוודות על חטאיהם ולחדש את ההתחברות עם אלוהים.

חזרה בתשובה מאפשרת חידוש התחברות ואת הדבר הזה בדיוק זכריה מבקש מהעם לעשות.

חזרה בתשובה כנה אינה מסתכמת בהצהרה אלא מתחילה בה.

חזרה בתשובה כנה נובעת מלב שבור המצטער ומתחרט שחטא נגד אלוהים.

חזרה בתשובה כנה מבטיחה שהמתוודה שואף לתקן את טעותו ומשתדל בכל מאודו לא לחזור על אותם חטאים.

אלוהים שומע ורגיש לליבו של חוזר בתשובה כן (תהילים נא, יוח"א א 9).

לעומת זאת אלוהים מתעב את זעקתו של המתחזה, הפושע המבקש מאלוהים עזרה אך אינו מתחרט על פשעיו.

 

בפסוק 2 אומר הנביא:

"קָצַף יהוה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף."

… כלומר, מעשי עם ישראל היו רעים כל כך, נוגדים לחלוטין את מצוות אלוהים ולזמן כה רב.

הנביא מציין את אלוהים כקוצף על עמו וזאת כדי לציין את עומק רשעת העם וריחוקם מתורת אלוהים. מסיבה זו העניש אלוהים את אותו הדור בעונש של גלות.

יש לנו אלוהים קדוש אשר אינו סובל חטא ואינו יכול לברך את אלו המעניקים מחסה לחטא.

המסר של זכריה מאוד ברור: לפני ברכה צריכה לבוא חזרה בתשובה. ללא תשובה — אין נחמה, שלום וברכה.

אם תמשיכו בדרכי אבותיכם – תחוו את זעם אלוהים.

אם אתם חפצים לחוות את כל ברכות אלוהים, אז כעת ועכשיו, חיזרו בתשובה.

 

השבים ארצה יכלו להסיק שאם הם כעת חוזרים ארצה, כי אז הם מוצאים חן בעיני אלוהים וכל שעליהם לעשות זה לחכות לעזרת אלוהים.

לא כך.

השבים חזרו מן הגלות בגלל נאמנות אלוהים למילתו ולהבטחותיו.

השבים אינם טהורים יותר מאבותיהם שקצף אלוהים היה עליהם.

לכן מבקש מהם הנביא – חיזרו בתשובה כנה, שובו בחזרה אל אלוהים. אימצו באמונה ולב שלם את מצוותיו למען ישוב ויברך אתכם.

 

מתוך דברי זכריה וחגי ניתן להסיק שאלוהים הראה את חסדו ונאמנותו בכך שהחזיר את העם לאדמתו לאחר 70 שנים כפי שהבטיח.

אלוהים עשה את חלקו – הוא בא אליכם…

כעת אתם, עם ישראל – שובו אל ה'!

 

יחזקאל הנביא מציין בפרק י בספרו שכבוד אלוהים סר מתוך בית המקדש ויצא מן הארץ.

כעת הנביא כל כך רוצה שכבוד אלוהים ישוב לשכון בתוך עמו, אך התנאי הוא חזרה בתשובה כנה – לשוב אל אלוהים. לנטוש את דרך החטא ולהיכנע בלב שלם ותמים לרצון אלוהים הכתוב בתורתו.

 

בכל עת עלינו לזכור שהמצב המדיני ביהודה לא היה פשוט.

גם אז העמים השכנים – ערבים, עמונים ושאר אלו שלא שמחו בראותם את בני יהודה שבים לנחלתם ובונים את ארצם, פעלו בכל דרך, מקומית ובין-לאומית, להרפות את ידי השבים, להפחידם, ולגזול מהם כל דבר מועיל וטוב.

הנביא וכן כל בר דעת מבחינה רוחנית הבינו שהלחץ מן האויבים ורפיון ידי בני יהודה מהווה ציון לריחוקם מאלוהים.

אילו יחזרו בתשובה – יפעל אלוהים בעבורם ויסיר כל מכשלה מלפניהם – ראה פרק ד 6.

 

שימו לב שזכריה אינו מבקש מהעם להתחזק ולהתאמן כדי לגבור על אוייביהם בדרך הכוח והנשק (ד 6).

חוזקו של העם טמון בשיבתו לאלוהים (ט 12).

אלוהים הוא כוחו של עם ישראל, וכשזה יחזור בתשובה, יוכל העם לחוות תמיד את ההבטחה: אתם תחרישון ויהוה ילחם לכם (שמות יד 14).

 

אנא, למדו מטעויות האבות!

מפסוק 4 זכריה מבקש משומעיו לבל יעשו את הטעויות שעשו אבותיהם. הכוונה לטעותם של האבות בני התקופה שלפני הגלות.

ירמיה לה 15:

וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר: "שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם, וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם! וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם." וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

מה הייתה טעותם?

הם לא שמעו לאזהרות נביאי יהוה — "לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ".

מה עשו אבותיהם לנביאים הראשונים?

הם התעלמו מהם; עינו אותם. לכן אומר הנביא: "כתוצאה ממעשי אבותיכם נבעה הגלות. אל תחזרו על אותה טעות!"

שימו לב! בפסוק 4 הנביא ציין כי דחיית דברי הנביא כמוה כדחיית אלוהים.

מעלליכם: פעולות הנוגדות את רצון אלוהים. פעולות הפוגעות במשרתי ה' עד כדי עינוי. תיאור כללי של מעשים נפשעים שעשה העם אשר הובילו את אלוהים להענישם בעונש כה חמור כגלות.

בפסוקים 5-6 זכריה מנסה לזרז את תשובת העם לאלוהים במילים: "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם?" — איפה אבותיכם?

ובכן, רובם המוחלט מתו בגולה, מתו בחרב, ממחלות ומצער. אם הם היו פה היום, היו מעידים כי טעו וכי העונש שבא עליהם נבע מאי ציותם לדבר אלוהים.

זכריה ממשיך לשאול: "וְהַנְּבִאִים, הַלְעוֹלָם יִחְיוּ?" — "אתם חושבים שהנביאים חיים לנצח? — אתם חושבים שכל יום אלוהים יביא לכם נביא שיזהיר אתכם מחדש? — לא ולא! תקופת אזהרתו של הנביא מאוד מוגבלת וקצרה, אחריה עלולה לבוא יד אלוהים. לכן, לאור זמניות הנביאים ולאור רצינות אלוהים, הקדימו את חזרתכם בתשובה — אל תחכו למחר!"

 

בפסוק 6 זכריה מבהיר לעם ישראל, ולכולנו היום:

"למרות זמניותם של נביאי אלוהים, דבר אלוהים כן עומד לנצח. תשאלו את אבותיכם! הם יעידו כי כל דברי הנביאים התגשמו במדויק." [ראה ישעיה נה 10-11]

 

סיכום שיעור מס' 1:

  1. אלוהים בחר בנביא בשם זכריה (יהוה זוכר) על מנת לעודד את עמו בתקופת שפל.

זכריה מציג לפני עם ישראל את תכניותיו של אלוהים עבורם. ה' זוכר את עמו. הוא ימלא את הבטחותיו וישוב לשכון עמם לעד. זכריה הנביא פעל במקביל לחגי הנביא. המסר בפי שניהם היה דומה: חיזרו בתשובה ואלוהים ישוב וישכון בתוך עמו.

  1. לפני שזכריה מציג את תכניתו המבורכת של אלוהים עבור ישראל, הוא דורש מהעם לחזור בתשובה כנה.

מדוע? — מכיוון שלפני ברכה צריכה לבוא חזרה בתשובה. ללא תשובה, אין נחמה, שלום וברכה.

לפני כבוד מאלוהים, חייבים לבקש את כפרת החטאים שהמשיח ישוע (אל שדי) נתן לנו (ראה פרק יב).

  1. גם היום רוב עם ישראל אינו מציית לדברי נביאי אלוהים, כפי שהם כתובים בתנ"ך. לכן דברי זכריה רלוונטים היום ממש כפי שהיו לפני 2500 שנים.

אל תדחו למחר את כניעתכם לאלוהים! אל תנסו להשתיק את מכריזי דבר ה' או להתעלם מדבריהם! הם אולי ישתקו, אך דבר ה' יעמוד לעד.

 

היום הוא הזמן לישועה, מכיוון שאיננו יודעים עד מתי יעמדו חסדיו ורחמיו של אלוהים! הבה נקבל היום את משיח אלוהים — את ישוע.

פרק א 17-7

 

מבוא

ספר זכריה מכיל, ב-14 פרקיו, ריכוז גדול במיוחד של נבואות על אודות המשיח.

זכריה — משמעות שמו, "אלוהים זוכר" — הוא בן זמנו של חגי הנביא. הוא פעל בארץ מיד לאחר החזרה מגלות בבל שארכה 70 שנים. העם בתקופה זו היה מיואש בגלל לחץ האויבים שלא חסכו בשום מאמץ כדי להפסיק את בניית המקדש והעיר ירושלים.

אך כעת מופיע הנביא חגי, וחודשיים אחריו זכריה, כדי לעודד את העם.

זכריה, בנבואות שקיבל, מציג לפני עם ישראל את תכניותיו של אלוהים עבורם:

  • בית אלוהים עתיד להיבנות,
    ●      אלוהים יחזור וישב בירושלים,
    ●      לעם ישראל יהיה תפקיד מכריע בשירות אלוהים.

המסר להווה:

אלוהים לא שוכח אתכם, אלא עדיין מאוהב בכם ובירושלים! התעודדו והמשיכו בלהט לעבוד את אלוהים.

בעקבות עידודם של חגי וזכריה, הושלמה מלאכת בניית המקדש בשנת 515 לפנה"ס (עזרא ו 15) כ-5 שנים מהיום שחגי וזכריה החלו בנבואותיהם.

זיכרו:

הפרסים כבשו את הבבלים בשנת 539 לפנה"ס בראשות כורש מלך פרס.

המלך כורש יצא בהכרזה שיהודים יכולים לשוב לארצם וגלותם הגיע לסיום. הצהרת כורש הייתה בשנת 538 לפנה"ס.

בעקבות הכרזת כורש, החלו הכנות של יהודים מן הגולה לעלות לישראל. העליה הזו היתה בהנהגתם של זרובבל ויהושוע הכוהן הגדול.

ההתלהבות של החוזרים מגלות הייתה קצרה. העיר ירושלים הייתה הרוסה עד היסוד. נדרשו מאמצים ואמצעים רבים כדי לבנות מחדש את המקדש ואת העיר.

משראו האוייבים מסביב – ערבים, עמונים ושומרונים כי היהודים החוזרים מגלות מתחילים בבניית עירם ובית מקדשם, הם התנגדו לכך במרץ ובדרכים מגוונות ואלימות.

ההתנגדות מבחוץ גרמה לחידלון בקרב אנשי ירושלים.

כל אחד התכנס בעצמו ובנה את ביתו שלו במקום את בית המקדש ושאר המבנים הציבוריים נחוצים לעם.

עבודת הבניה של בית המקדש הפסיקה למשך 16 שנים.

המסר של חגי הנביא נועד לאלו אשר ישבו בבתיהם הספונים בעוד בית אלוהים אינו גמור ונטוש.

חגי עודד אותם לצאת ממסגרתם המצומצמת ולהתחיל לדאוג לאינטרסים של אלוהים.

זכריה פעל בדרך דומה וחיזק את המסר שבפי הנביא חגי.

זכריה עודד את העם לצאת מאדישותו (עזרא ו 14) ובמסר שקיבל מאלוהים, סדרה של 8 חזיונות שקיבל בלילה אחד, הוא הודיע לעם ביהודה שאלוהים פועל בקרבם ועתיד להשלים עימם את מה שהחל (זכריה א 7 – ו 15).

 

קודם כל חוזרים בתשובה

לפני סדרת נבואות הברכה, זכריה לימד את העם לקח מאוד חשוב:

  1. אל תהיו כאבותיכם! אל תפגעו בנביאי אלוהים ואל תתעלמו מדבריהם! — אותם ניתן להשתיק, אך דבר ה' יעמוד לעד.
  2. לפני ברכה חייבת לבוא חזרה בתשובה. ללא תשובה — אין נחמה, אין שלום ואין ברכה.

 

החזון הראשון: הרוכבים בין ההדסים

בפסוקים 7-17 נתמודד עם 1 מתוך 8 חזיונות שקיבל הנביא בלילה אחד:

7 בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְבַר־יהוה אֶל זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר:

8 רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה, וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים.

9 וָאֹמַר: מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי? וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה;

10 וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יהוה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ.

11 וַיַּעֲנוּ אֶת מַלְאַךְ יהוה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ: הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת.

12 וַיַּעַן מַלְאַךְ־יהוה וַיֹּאמַר: יהוה צְבָאוֹת, עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?

13 וַיַּעַן יהוה אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים,

14 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: קְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלָיִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה;

15 וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.

16 לָכֵן כֹּה אָמַר יהוה: שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלָיִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וקוה (וְקָו) יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם.

17 עוֹד קְרָא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב, וְנִחַם יהוה עוֹד אֶת צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם.

 

מועד קבלת החזון
כשלושה חודשים לאחר הנאמר בפסוקים 1-6, בחודש שבט (ינואר-פברואר בשנת 519 לפנה"ס), זכריה קיבל חזון:

באותו לילה ראה הנביא איש רוכב על סוס אדום. אותו האיש עמד בעמק שבו שיחי הדס, ומאחוריו סוסים אדומים, שרוקים (חום אדמדם) ולבנים. מן הסתם היו רוכבים על אותם סוסים נוספים (פ. 11).

זכריה איננו מבין את משמעות החזון, ז"א, מה מסמלים כל הרוכבים, השוני בצבעי הסוסים ובכלל תכלית משימתם.

זכריה פונה אל המלאך (פסוקים 9, 13 – 'הדובר בי' – המסביר לי את פשר המראות) כדי שיסביר לו את פשר החזון.

המלאך שנועד להסביר לזכריה את פשר האירועים והמרכיבים סביבו אמר לו: "אני אראך מה המה אלה", ואז החל לדבר האיש העומד בין ההדסים.

האיש על הסוס האדום העומד בין ההדסים עונה: "אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יהוה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" (פס' 10) —  כלומר, כל הסוסים הללו והרוכבים עליהם היו במשימה.

 

הבה נגדיר כמה אנשים או דמויות נמצאים בקרבתו של זכריה.

  1. איש רוכב על סוס אדום, עומד בין ההדסים. אותו איש הינו גם מלאך יהוה (פ. 8, 10, 11)
  2. רוכבים נוספים על סוסים בצבעים שונים (פ. 8, 11)
  3. המלאך הדובר בי – מלאך אשר מסביר לזכריה את המראות סביבו (פ. 9, 13, 14)

 

מהי זהות האיש שעל הסוס האדום בעמק ההדסים?

בפסוק 11 נאמר שאותו האיש הוא לא אחר מאשר "מַלְאַךְ יהוה". — נבדוק לאורך התנ"ך מי הוא האחד אשר מופיע בדמות אדם, אך הוא בעל התואר "מַלְאַךְ יהוה":

א.       שופטים ו 11-14:

איש אשר נקרא "מַלְאַךְ יהוה" מדבר עם גדעון. בהמשך השיחה מתברר כי האיש הוא יהוה. הוא הופיע לפני גדעון כדי לעודדו ולהבטיח לו ניצחון על האויבים המציקים.

ב.       שופטים יג:

איש הנקרא "מַלְאַךְ יהוה" מופיע אל מנוח ואשתו, על מנת לבשר על הולדת שמשון, אשר יביא הצלה לישראל. האיש בעל התואר "מַלְאַךְ יהוה"נקרא גם "אלוהים" בפרק זה.

ג.       יהושוע ה 13, 14:

איש עם חרב שלופה מופיע וטוען כי הוא "שר צבא יהוה": "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ? 14 וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר־צְבָא־יהוה עַתָּה בָאתִי".

הופעת האיש, שהוא "שר צבא יהוה", הייתה בפתח נפילת חומות יריחו, כדי לעודד את יהושוע שהוא ילחם עבורו.

בפתיחת הספר אנו קוראים כי אלוהים עשה עבור יהושוע בן־נון דברים דומים לאלו שעשה למשה, כדי להוכיח לו את נוכחותו עמו (חציית ים סוף, לעומת חציית הירדן). כעת אותו האיש מעמיד את יהושוע בן־נון במצב הדומה לסנה הבוער, וזאת כדי להדגיש את זהותו: האיש עם החרב שהוא "שר צבא אלוהים", הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

ד.       בראשית טז 7-13:

מלאך יהוה מופיע להגר, ובסוף השיחה עמו היא מבינה כי הוא יהוה וקוראת לו "אֵל רֳאִי":

"7 וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יהוה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר; עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. 8 וַיֹּאמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי? וַתֹּאמֶר: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת; 9 וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. 10 וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. 11 וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע יהוה אֶל עָנְיֵךְ. 12 וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל־פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. 13 וַתִּקְרָא שֵׁם יהוה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ: אַתָּה אֵל רֳאִי; כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי".

ה.       יחזקאל א 26-28:

יהוה — הדמות שנראתה לאבותינו — מראה את כבודו ודמותו ליחזקאל. דמותו כאדם, אך זהותו היא "יהוה":

26 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן־סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; 27 וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית־לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. 28 כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב; הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד־יהוה. וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר…"

ו.        דניאל ז 13-14:

"בן האדם" שהובא לפני "עתיק היומין" (ז"א לפני אלוהים), הוא בעל השלטון על העולם:

"רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן־אָדָם, וְעַד־עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ וַיְקָרְבוּהוּ לְפָנָיו. 14 וְלוֹ נִיתַּן שִׁלְטוֹן וְכָבוֹד וּמַלְכוּת; וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת יַעַבְדוּ לוֹ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לא יַעֲבוֹר, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָׁחֵת." [ראה גם מתי כח 18-20].

ז.      דניאל י 5-9:

5 "וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז, 6 וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל, וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן. 7 וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה, אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא. 8 וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ. 9 וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו; וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו, וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי, וּפָנַי אָרְצָה."

תאור האיש שדניאל ראה הוא תאורו מדויק של ישוע, כפי שהתגלה ליוחנן השליח (ראה ספר התגלות פרק א).

ח.      בראשית פרק יא, יח:

ה' יורד ארצה לבחון את הנעשה בבבל, ומאוחר יותר בסדום ועמורה. דהיינו, עבור אלוהים זה רגיל להתהלך על הארץ בדמות אדם.

 

מסקנה:

האיש שרכב על הסוס האדום בין ההדסים והמכונה "מלאך יהוה", הוא אחד משלושת ההויות בשלמות האלוהית האחת. הוא ההוויה אותה בני האדם מורשים לראות פנים אל פנים (שמות לג 11, בראשית יח). הוא הופיע לאבותינו לאורך ההיסטוריה התנכית בדמות אדם והזדהה בשמות רבים המציינים את תפקידיו ותכונותיו. אחדים משמותיו הם: אל-שדי, גואל ישראל, קדוש ישראל, משיח.

 

מי הם שאר הרוכבים?

זכריה אינו מפרט דבר בעניין זה.

כל שנאמר שהרוכבים רכבו לאורך הארץ ובאו למסור דין וחשבון. ייתכן מאוד שהם מלאכי שרת. "וַיֹּאמְרוּ: הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת".

מה משמעות השוני בצבעי הסוסים?

מכיוון שכל כתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה, הם דבר אלוהים המספרים סיפור מושלם וללא סתירות, אנו יכולים להבין משמעות של צבע או צורה בספר זכריה לאור השימוש או ההסבר של אותם צבעים וצורות בספר אחר שבכתבי הקודש.

בספר ההתגלות פרק ו יש התייחסות לרוכבים על סוסים בצבעים שונים.

בפרק ו של ספר ההתגלות יוחנן השליח מפרט את מהלך האירועים שייתרחשו בעולם במהלך שבע שנות צרת יעקב.

הרוכבים על הסוסים בצבעים השונים מציינים את המשימה שניתנה להם לעשות בעולם.

בפרק ו, הסוס הלבן נושא עליו את צר המשיח וניתנה לו ההזדמנות לנצח.

אחריו יצא סוס אחר אדום כאש ולרוכב עליו ניתנה הסמכות להסיר את השלום מן הארץ.

הסוס האדום בספר ההתגלות מצביע על מלחמה והרג.

הסוס השחור ציין מגפות, רעב וחוסר והסוס הירקרק סימל את המוות.

הנביא זכריה לעומת זאת אינו מפרט את תפקיד כל אחד מהרוכבים על סוסים בצבעים שונים.

דבר אחד אנו כן יכולים לקבוע בביטחון:

הרוכבים יצאו למשימה מיוחדת והשוני בצבעים מצביע על גיוון התפקידים שהוטלו על כל אחד מהם. יתכן גם ציון שוני בדירוג המלאכים הרוכבים על אותם סוסים.

מהי המשימה?

בפסוקים 10-11 נמצאת התשובה לשאלה:

10 וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יהוה לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ.

11 וַיַּעֲנוּ אֶת מַלְאַךְ יהוה הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים וַיֹּאמְרוּ: הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת.

אלוהים שלח את הרוכבים להלך בארץ ולבחון את מצב כל העמים.

מה לבחון בדיוק?

לאור הנאמר בפסוקים הבאים, נשלחה המשלחת לבדוק איך מרגישים כל שאר עמי הגויים ומה הם עושים ופועלים עבור עם ישראל לאור מצבו הקשה של עם בחירתו של אלוהים.

אני חוזר:

תפקיד המשלחת לדווח על מצב האומות כלפי עם ישראל!

ומה מצב האומות נכון לתקופתם של זכריה וחגי?

בפסוק 11 כל הרוכבים מדווחים לאיש שעל הסוס האדום כי הם מצאו את הארץ שקטה ואינה מגיבה או פועלת למען או בעבור עם ישראל [יושבת ושקטה].

באותה עת של שנת 520 לפנה"ס, חוו בני האימפריה הפרסית שלווה יחסית.

לא התרחשו מלחמות באימפריה באותה עת. אך בעוד שאר עמי הגויים נהנים משלווה יחסית, בני יהודה, עם בחירתו של אלוהים סובלים מלחץ אוייבים המסרבים לאפשר להם לבנות את בית אלוהים בירושלים.

האוייבים הנמצאים ממש בסמוך לירושלים מתמוגגים מנחת על כך שאדישות ותבוסתנות מילאה את לבב כל יושבי יהודה.

עובדת היות ירושלים עיר פרזות ללא חומה או הגנה כלשהי, איפשרה לכל המעונין לפגוע ביושבי העיר, לבזוז ולגנוב כל שרצו.

הם חשבו שכל הנמצא מולם זה אוסף חלש של יהודים החוזרים מגלות, אבל לאמיתו של דבר, אלוהים חונה מסביב לעמו בכל עת (ב 12-17).

מטרת הסיירים להביא את הדוח לפני אלוהים.

אין הדבר אומר שאלוהים אינו רואה ממקום שבתו מה שמתרחש בכל מקום בעולם.

שליחת הסיירים בחזון נועדה עבור זכריה ועבורנו – להמחיש לנו את מעורבותו של אלוהים בנעשה בחיינו כאנשים וכעם.

הדוח של הסיירים עתיד לשמש ראיה במשפט העמים.

כל אדם וכל עם עתיד לעמוד לפני אלוהים ולתת דין וחשבון על כל מעשיו (ראה מתי כה 31-46).

 

"מלאך ה'" מפגיע למען ירושלים

בפסוק 12 מלאך יהוה, שהוא בעצמו אלוהים, פונה ליהוה צבאות:

"וַיַּעַן מַלְאַךְ־יהוה וַיֹּאמַר: יהוה צְבָאוֹת, עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?"

ישוע המשיח, שהוא לא אחר מאשר אל שדי, פונה כאן לאלוהים האב.

לפנינו אחת מדוגמאות רבות בכתבי הקודש לריבוי ההוויות בשלמות האלוהית האחת.

יש אלוהים אחד, אך אחדותו מורכבת ממספר מרכיבים. לכן לא נאמר יחיד!

ישעיה הנביא בפרקים מח 16, סא 1, סג 8-14 מציין שהשלמות האלוהית האחת מורכבת משלוש הוויות.

ובכן, מלאך יהוה שהינו אל-שדי, פונה לאלוהים האב ובמילים פשוטות אומר:

הגיע הזמן לרחם על העם הזה לאחר 70 שנות זעם שהתבטאו בשליחתם לגלות ורמיסתם תחת כוחות זרים.

 

נחמת אלוהים

באמצעות "הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי" (לא מלאך יהוה) מעביר עתה יהוה את דברי ניחומיו לזכריה. המסר בפסוקים 14-17 מאוד ברור:

א.        "קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלָיִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה". קנאתו — כלומר, אהבתו של אלוהים את ירושלים ואת ישראל (ציון) — הנה דבר מוחלט ולא ניתן לערעור.

קנאת אלוהים מתבטאת בנחישותו לשמור על היקר לו מכל – עם בחירתו ועיר מושבו – ירושלים. כמו בעל הרגיש ליחס אחרים את אשתו וילדיו, כך אלוהים רגיש ליחס הגויים כלפי עמו ועירו ומוכן בכל עת להשתמש בכל כוחו כדי להפיץ ולהשמיד כל ניסיון להפר את תוכניתו עבור עמו ועירו.

ב.        הגויים הכעיסו את אלוהים. — כיצד?

ה' השתמש בגויים ככלי כדי להעניש את ישראל בגלל חוסר אמונה (ראה ישעיה י 5, שם אלוהים השתמש באשור למשמע את ישראל. או דוגמא הפוכה בה השתמש בעם ישראל כדי להעניש את הכנענים: בראשית טו).

במקום להסתפק בעונש שקבע אלוהים, באו אותם גויים ובהתנדבות חגיגית שמחו להוסיף על עונשו של אלוהים את עונשם שלהם (ראה גם ישעיה י 7).

אלוהים כעס על ישראל מעט, אך הגויים הוסיפו כעס רב.

האשורים הגלו את ישראל והבבלים הגלו את יהודה.

האם אותם גויים מצטערים? — לא! הם שאננים ולא מעניין אותם שישראל סובל וחבול. על כך יהוה קוצף עליהם.

שימו לב איך הקטע מתאים לברכת ה' לאברהם: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר…" (בראשית יב 3).

ג.         בית אלוהים עוד ייבנה בירושלים, ה' ישכון בו ולא יחלוק את עירו ואת ארצו עם אף עם אחר מלבד עם ישראל (פסוקים 16-17, ראה גם פרק ו 12).

בפסוק 16 נאמר שקו ינטה על ירושלים.

הכוונה היא שאלוהים הוא זה הקובע את מידותיה של עיר זו ואוי לו לאדם או לעם אשר יסיר משטחה או ייעד את ירושלים לדבר שאלוהים לא ייעדה.

נתונים אלו חשובים מאוד בימינו, עת עמים רבים דנים על חלוקת ירושלים ומעיזים לעלות על דל שפתיהם שעיר זו תהיה גם בירה לעם אחר…

נבואה זו מקבילה לנבואת דניאל בפרק ב:

האבן שמציינת את המשיח, תרסק את הצלם שמציין את ממלכות הגויים.

כאשר המשיח ימלוך מציון על העולם, הוא יהיה שליט יחיד ולא יחלוק את ירושלים עם שום עם או ממלכה.

החושב לקחת חלק מירושלים אינו מתעסק עם ישראל, אלא יש לו עסק עם שר צבא ה' שלא הפסיד עד כה בשום מערכה.

ד.           ירושלים תימלא בכל טוב. נכון לעת נתינת החזון, ירושלים הייתה בחורבותיה וכל בן ירושלים הייתה חזות עצובה ומיואשת.  ירושלים עתידה להימלא בשמחה וכל טוב. בפרק ח הנביא ממשיך לתאר את שמחת ירושלים בנבואה אשר תתגשם במלואה בעת חזרתו של המשיח ארצה עת ימלך המשיח על העולם מציון למשך 1000 שנים.

 

מה משמעות "הַהֲדַסִּים"?

שם הצמח מתקשר לשלום וברכה:

ישעיה נה 13:    "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תַחַת (וְתַחַת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת."   

ישעיה מא 19:   "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו".

נחמיה ח 15:     "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלָיִם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים, וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב."

מגילת אסתר:    "הדסה" — שמה של אסתר. השם הצביע על עזרה מצד אלוהים בלבד ולא ממקור אחר.

ככל הנראה, החנייה בעמק ההדסים נועדה לציין את מצבה הנמוך והעניו של יהודה באותה עת. נוכחות גואל ישראל עם יהודה ובמצבה הירוד, נועד לעודד ולשמח את זכריה ואת העם כי אלוהים הוא זה אשר מגן על עמו, ירימם למקום אשר יעד להם ומביא את השלום. לכן, השלום שיבוא מאלוהים הנו שלום בטוח.

ועוד משמעות להדסים: הם חלק מארבעת המינים לחג הסוכות — החג המשיחי של פרק יד "…לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת".

 

סיכום שיעור מס' 2:

  1. החזיונות שניתנו לזכריה לא היו אקראיות (יש סדר בשמונה). הראשון נועד ללמד את עם ישראל כי:

א.   אלוהים כועס על הגויים שמכאיבים ומתעלמים מישראל.

ב.   ישראל עומדת לחוות את ברכת אלוהים ושכינתו בתוכם.

בשאר החזיונות אנו נלמד איך אלוהים מכין את עמו ישראל לשלב שבו ימלא את ייעודו כממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים.

  1. חזון זכריה מלמד אותנו על אודות התערבותו ופיקוחו של אלוהים על ברואיו ובריאתו. אלוהים לא ברא יקום ואז זנח אותו לנהוג כרצונו. אלוהים קיים ומעורב בבריאתו על מנת לוודא שתכליתו בבריאה ותכניתו להושיע את ילדיו תושלם.
  2. כמו שמלאכי אלוהים עמדו לפני האדון ונתנו דין וחשבון על פעולותיהם, כך גם כל אחד מאיתנו עוד יעמוד לפני בוראו כדי לתת דין וחשבון על מעשיו.

הכרה שכזו צריכה לעודד ולדחוף אותנו לשלמות בכל הנוגע לציות ולמילוי תפקידנו בשירות האיש שישב על הסוס האדום, שהוא "מַלְאַךְ יהוה", אל שדי, ישוע המשיח.