התגלות פרק ב' - ישוע המשיח

התגלות פרק ב' פסוקים 1-7.

המכתב מישוע לקהילת אפסוס

כותרת: אהבת אחים – מתכון לחיים.

הקדמה
ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח ככל הנראה בן 90 שנים או יותר.

רדיפה קשה מתחוללת נגד הקהילות ורבים מוצאים את מותם. קהילות נפגעות ומאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים, אייכה כאשר רע לילדיך?

האם אתה חי? האם אתה רואה? מדוע הרשע חזק והצדיק נרמס? (כמו בכיו של חבקוק)

האם אתה יודע מה עובר עלינו?

ישוע נראה ליוחנן באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים, ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עמו על בריאה חדשה ונקיה מחטא. התגשמות האירועים בספר תהיה בתקופת צרת יעקב כפי דברי ירמיה הנביא. אלו 7 השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט'.

בפרק א בפסוק 19, ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה, ואת אשר עתיד להיות. לפיכך חלוקת הספר היא:

פרק א' – מתאר אירועים מן העבר.

פרקים ב'-ג' – מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן), מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'-כ"ב – מתארים אירועים מן העתיד: הסיבה לעונש העתיד לבוא על יושבי הארץ ותיאור אירועי זעם אלוהים על תבל בעתיד.

אפסוס העיר[1]

אפסוס הייתה העיר החשובה ביותר באסיה הקטנה למרות שפרגמוס הייתה הבירה הרשמית של הפרובינציה. באפסוס היה מקום מושבו של מושל האיזור ולכן הייתה אפסוס עיר הבירה בפועל. מספר תושביה במאה הראשונה היה בין רבע לחצי מליון תושבים. האמפיתיאטרון העירוני שלתוכו גרר ההמון הזועם את גיוס ואריסטרכוס (מע"ש י"ט 29) מכיל כ- 25000 מקומות ישיבה.
רבותי, אפסוס היתה עיר גדולה גם בקנה מידה מודרני. מדובר על עיר בגודל של חצי מירושלים בימינו.

אפסוס נחשבה לעיר חופשיה וחיל מצב רומי לא שכן בתוכה. בעיר נערכו משחקים כדוגמת המשחקים האולימפיים.

אפסוס הייתה עיר הנמל העיקרית בפרובינציה של אסיה. שליטים רומים היו מחויבים להיכנס לאסיה דרך נמל העיר אפסוס. העיר שכנה על גדות נהר קייסטר, כחמישה ק"מ לפני שהנהר נשפך לים.

העיר אפסוס ממוקמת בצומת ארבע דרכים חשובות באסיה-הקטנה ובנוסף להיותה עיר נמל חשובה הפכה אפסוס לשוק של אסיה.

מעל לכל הנאמר עד כה, אפסוס נחשבה לעיר כה חשובה בגלל מקדש האלה ארטמיס (דיאנה) שנבנה בתוכה והיה למקור גאוותם של בני העיר (מע"ש י"ט 27, 35).

מקדש ארטמיס נחשב בעבר לאחד משבעת פלאי עולם. ארטמיס הייתה אלת הציד והבר, והמבנה לכבודה שנכנס לאותה רשימה מפורסמת, נבנה בערך בשנת 550 לפני הספירה מתרומות המלך הלידיאני קרואסוס Croesus ובעיצובו של האדריכל היווני כרספירון Chersphiron. המקדש העצום היה מרכז לעסקים, השתחוויה אלילית ושאר פעילויות העיר העיקריות. המקדש היווה מקום מקלט לפושעים, דבר שרק הוסיף למוסר הנמוך שאיפיין את הפעילות במקדש.

באיזור המקדש נמכרו חפצי דת ופסלים של האלה ארטמיס ואלה היוו מקור הכנסה חשוב ביותר לתושבים רבים בעיר (מע"ש י"ט 24).

(https://iw.ellas-cookies.com/obrazovanie/88995-drevniy-gorod-efes-v-turcii-opisanie-i-istoriya.html Checked on May 3rd 2022.

באביב נערך פסטיבל במשך חודש שלם לכבוד האלה ארטמיס. מופעי דרמה, ספורט ומוסיקה נערכו בעיר. ככל הנראה שאול השליח התכוון להישאר באפסוס כדי לנצל את האירוע לבישור כאשר כתב לקורינתים שנפתח לו פתח רחב לפעולה פוריה (ראשונה לקורינתים ט"ז 8-9).

הפולחן לאלה ארטמיס היה פרוע וברמה מוסרית נמוכה ביותר. כחלק מעבודת הפולחן היו במקדש כוהנות אשר עבודתן יכולה להסתכם במילה אחת פשוטה – זנות.

בסמוך לכל ההמולה האלילית הזו שכנה לה קהילת המאמינים בעיר אפסוס.

מתי ואיך קמה קהילת אפסוס?

בספר מעשי השליחים י"ח מפסוק 19 אנו למדים ששאול השליח ביקר באפסוס ביקור חפוז כשעימו פריסקילה ועקילס. שאול ביקר בבית הכנסת שבאפסוס והתבקש על ידי היהודים להישאר, אך שאול היה חייב לעזוב והמשיך בדרכו לקיסריה.

באפסוס נשארו הזוג פריסקילה ועקילס ואליהם הצטרף יהודי נוסף יליד אלכסנדריה ושמו אפולוס.

החבורה הזו לימדה באומץ את הבשורה והניחה את התשתית להקמת הקהילה הראשונה באפסוס.

בשלב מאוחר יותר במסעו השלישי, שאול הגיע לאפסוס (מע"ש י"ט) והחל להקים בפועל את הקהילה, פעולה שארכה שלוש שנים (מע"ש כ' 31).

השירות של שאול ושאר המאמינים באפסוס השפיעו על כל האיזור באסיה הקטנה (מע"ש י"ט 10). רבים שמעו וקיבלו בלב שלם את הבשורה שישוע הוא המשיח מכפר החטאים. ישועת המאמינים החדשים הייתה כנה והתבטאה בהפסקת פעילותם הפולחנית האלילית במקדש ארטמיס. כתוצאה מכך ירדו ההכנסות של בעלי העסקים, דבר שהוביל למהומה (מע"ש י"ט 11-20) שהושקטה על ידי מזכיר העיר (י"ט 35).

לאחר ששאול עזב את אפסוס, נשאר שם טימותיאוס לשרת כרועה קהילה. אוניסיפורוס (שניה לטימ. א' 16,18) וטיכיקוס (שם ד' 12) גם כן שרתו בקהילה באפסוס.

על פי המסורת, יוחנן השליח שרת בקהילת אפסוס בעשור האחרון של חייו ושם כתב את שלושת איגרותיו שבהן הוא מציין עצמו כ-"זקן" (האיגרת השניה ליוחנן 1, האיגרת השלישית ליוחנן 1).

יוחנן השליח היה רועה הקהילה כשהקיסר טיטוס דומיציוס החליט לרדוף את המאמינים עד חורמה.

כותרת השיעור:

אהבת אחים מתכון לחיים!

פרק ב' פסוקים 1-7.

"אל מלאך קהילת אפסוס כתוב: את אלה הדברים אומר האוחז בימינו את שבעת הכוכבים, המתהלך בין שבע מנורות הזהב.
אני יודע את מעשיך ואת עמלך ואת סבלנותך ושאינך יכול לשאת אנשי רשע. בחנת את המכנים עצמם שליחים ואינם, ומצאת אותם כוזבים.
יש לך סבלנות וסבלת בגלל שמי ולא עייפת.
אבל יש לי טענה נגדך, כי עזבת את אהבתך הראשונה.
לכן זכור מנין נפלת וחזור בתשובה ועשה את המעשים הראשונים, שאם לא כן, אבוא אליך ואסיר את מנורתך ממקומה – אם לא תחזור בתשובה.
אך זאת לזכותך. אתה שונא את מעשי הניקולסים אשר גם אני שונא.
מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות. המנצח, אני אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בגן אלוהים".

פרקים ב'-ג' כוללים מסרים ספציפיים מישוע המשיח עבור כל אחד משבע הקהילות המוזכרות.

האדון ישוע פונה לכל אחת מהן, מתאר את המתרחש בהן באותה התקופה ומעניק ציון לאופן התנהלותן ורמת אמונתן. על כולנו מוטלת החובה לשנן את שני הפרקים הללו לעיתים קרובות כדי שנעמוד כראוי במסדר המפקד ונפאר את שמו כקהילה וכיחידים.

משלימי הדרשה:

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 1)
מה היו מעלותיהם של המאמינים באפסוס? (פסוקים 2-3, 6)

א. התמדה בחיי טוהר ועשייה עבור האדון (פ. 2)

ב. עמידה איתנה על טוהר דבר ה' (פ. 3)

ג. שונאים את מעשי הניקולסים (פ. 6)

מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים באפסוס? (פ. 4)
מהי תכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 5א)
מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 5ב)
מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 7)

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 1)

הפתיח של כל מכתב לקהילות כולל תיאור חלק מתכונותיו הריבוניות של ישוע המשיח כפי שהוצגו בפרק א'. סיום כל מכתב כולל עונש או ברכה הקשורה לתכונה שהוצגה בפתיח המכתב.

לראיה – האדון ישוע מתואר במכתב לקהילת אפסוס כאחד האוחז בימינו את שבעת הכוכבים ומתהלך בין הקהילות. הכוכבים מסמלים את השליחים אל הקהילות והמנורות מסמלות את הקהילות עצמן (א 20).

אחיזת הכוכבים ומהלכו בין המנורות המסמלות את הקהילות, מציינת את ריבונותו של ישוע על כלל גוף המשיח, על כלל הקהילה. ישוע המשיח מוודא שהמסר יגיע לכל קהילה וגורלה של כל קהילה מונח בידו. יש לאדון הסמכות לבקר את התנהגות כלל הקהילות – שהרי כולן ביחד הן כלתו.

בסוף המכתב האדון ישוע מזהיר שאם בני קהילת אפסוס לא יתקנו את הטעון תיקון, האדון ישוע יסיר את הקהילה ממקומה. קהילת אפסוס תחדל מלהתקיים.

המילים הראשונות שישוע אומר לכל אחת מהקהילות הן: "אני יודע!"

הקהילה זועקת – האם אתה רואה את סבלנו? האם אתה פועל?

ואל שדי עונה – אני יודע! וכשישוע יודע – הוא יודע הכל. הרי עיניו כשלהבת אש, ולנו אין מה לחדש לו או להוסיף. זה היה נכון למאמינים הסובלים במאה הראשונה ונכון לכל אחד מאיתנו היום החווה סבל – בגלל רדיפה, מחלה, קושי משפחתי וכו'.

ומה זה אומר לך היום?
אימרת ה"אני יודע" של ישוע אינה מסתכמת בידיעה אינטלקטואלית, שכלתנית, אלא היא ציון לכך שהבעיה נמצאת בטיפול, ולישוע יש פתרון מושלם והוא יספק אותו.
האדון ישוע יודע את החולשות שלך,

האדון ישוע יודע שבבית שלך אין שלום,

האדון ישוע יודע שאת או אתה מחפשים בן זוג מתאים לחיים, וקשה לכם הבדידות.

האדון ישוע יודע שאתם מתקשים כלכלית, אולי מתקשים בלימודים.

האדון ישוע יודע שאתם זועקים לדעת את המסלול שאלוהים יעד לחייכם,

לכן, ה"אני יודע" של ישוע, מרגיע ומשרה ביטחון.
כשהוא אומר 'אני יודע' – אנו נאלמים דום וכל שנותר זה להמלא בביטחון ושלווה, ולחכות בסבלנות לתגובתו של מלך המלכים ואדון האדונים.

"אני יודע" אומר הכוהן הגדול שלך! אז, דע לך שישוע קרוב ומעורב גם בחייך היום. ואין דבר בחייך שהאדון ישוע לא יכול למלא או לתקן.

מה היו מעלותיהם של המאמינים באפסוס? (פסוקים 2-3, 6)

האדון ישוע ידע את כל המתרחש באפסוס אך בחר להתחיל בציון מעשיהם החיוביים של בני הקהילה. כך האדון מלמדנו עיקרון כה חשוב: התחל בחיובי!

קהילת אפסוס הייתה קהילה עמלה, קהילה הפועלת עבור האדון ולא נחה או עייפה משירות. קהילת אפסוס הבינה שחיים משיחיים אינם מסתכמים בפגישה שבועית ללימוד הכתובים אלא בחיים מלאי עשייה לאדון בכל תחומי החיים ובכל יום.

מעשי הקהילה לא היו שטחיים ופשוטים. הם צייתו ועשו עבור האדון גם במחיר של סבל עבור ציותם. בני הקהילה לא התפשרו על האמת אלא עמדו נגד החוטאים ווידאו שאנשי רשע לא ישגשגו ביניהם. הם וידאו שהחוטאים לא ישנו אותם כדי שידמו לעולם.

כמו בכל מקום, לאנשי הרשע אין בושה ואין מחסום ללשונם. אנשים אלו ממהרים לאיים ולפגוע בכל מי שמבקר את מעשיהם. הרשעים אף פעם לא מתנדבים לנתק מגע, אלא מוודאים שהם יפגעו במפריעים להם למלא את תאוותיהם.

והנה, המאמינים באפסוס שילמו בסבל וכאב אישי עבור עמידתם נגד הרשעים.

יוחנן חי בתקופה שהסבלנות כלפי המשיחיים לא הייתה רבה. לחיות חיים בלתי מתפשרים עבור ישוע היה דבר שלעיתים קרובות עלה בחיים.

חיים עם ישוע משמע להינזר מרוב הדברים שאותה חברה הייתה עוסקת בהם. זה להיות לעיתים מנודים או אף מוחרמים.

אלו שעומדים על הקדושה והטוהר מזכירים לאחרים את עובדת היותם חוטאים המחכים למשפט. מסיבה זו החוטאים מעדיפים ומנסים להרחיק ובכל דרך את הנושעים מקרבתם (יוחנן ג 19-21).

סבלנות לא באה כך סתם. סבלנות היא פועל יוצא של סבל (רומיים ה' 1-5) – ובמקרה של קהילת אפסוס – סבל עבור שם האדון.
עמידה על עקרונות האמונה, קדושה, טוהר הנישואין, קדושת החיים, לא תמיד מתקבלים בזרועות פתוחות ובכבוד בחברה הכללית.

ישנם כאלו העושים פעולה אחת ראויה עבור האדון ואז נחים שנה על זרי הדפנה. לא כך עם האפסיים.

כל יום, תמיד, לא נחים על הצלחות העבר אלא כל יום הוא יום חדש עבור האדון. הרי האדון פדה אותנו וחיינו שייכים לו.

קהילת אפסוס מלמדת אותנו כי טוב להזיע ולסבול עבור ישוע. הרי דבר אלוהים מציין שכל החיים בחסידות יסבלו… (טימ"ב ג 12).
מתי הזעת לאחרונה עבור ישוע? מתי סבלת עבור שם ישוע? האם מי שבוחן את חייך יוכל לומר שאלו חיי חסידות?

באיזה תחום קהילת אפסוס זכתה לציון לשבח?
א. תיאולוגיה בריאה: עמידה איתנה על טוהר דבר אלוהים (פ. 2).

קהילת אפסוס זיהתה ומהר מורי ורועי שקר שאימצו לעצמם תואר 'שליח של ישוע'. כבר אז לא חסרו אנשים שאימצו לעצמם תואר שליח רק כדי לזכות בכבוד וברווח.

כמו אנשי הקהילה בבראה בספר מעשי השליחים י"ז 11, כך גם באפסוס הם בדקו את הלימוד מפי המורים וכך יכלו לסלק מתוכם כל מיני מתחזים ושקרנים. בדרך זו הקהילה יכלה לשמור על טוהרה הרוחני.

רבותי – אסור להיות סלחנים ופשרנים בכל הנוגע ללימוד שגוי.

לימוד שגוי אף פעם לא נשאר תיאורטי אלא תמיד יוביל לחיים המנוגדים לרצון אלוהים. לימוד שגוי יסיר ברכה ויוביל לסבל אישי, קהילתי וחברתי.

מי שקורא את האזהרה הזו חושב שהאזהרה היתה רלוונטית רק לבני המאה הראשונה. ובכן, ממש לא נכון.

ברחבי העולם רווחת התופעה שרועי קהילות – בדרך כלל מדינומינציה מסויימת, מאמצים לעצמם תואר 'שליח של ישוע' וזאת לדעתי מתוך גאווה, שאיפה לשליטה ורווח אישי.

אם אתם חושבים שהקהילות בארץ ישראל נקיות מהתופעה הזו, אז אתם טועים.

מספר רועי קהילות בישראל, בדרך כלל אלו התומכים ב NAR, New Apostolic Reformation אימצו לעצמם תואר 'שליח של ישוע'.

אין מדובר בסתם שליח מטעם קהילה או מטעם ארגון, שאין בכך כל פסול. לא ולא!

מבחינתם הם שליחים בכירים כמו שליחי ישוע מהמאה הראשונה.

מבחינתם הם עתידים לעמוד בראש כלל גוף המשיח העולמי וכל פעולה או החלטה הקשורה לכלל גוף המשיח, צריכה להיקבע ולהיות מאושרת על ידם.
לפני מספר שנים, חלק מזקני הקהילות בארץ הבינו את המהלך והתוכנית של אותו ארגון. בעקבות כך החלה בדיקה מדוקדקת של אותו ארגון והעומדים בראש הארגון.

תת-ועדה בת חמישה רועי קהילה כתבו דוח מפורט, וכלל זקני הקהילות הוזמנו לפגישה בכפר הבפטיסטים בה עיקרי הדוח נקראו בפני כולם.

ברביעי בחודש פברואר 2022 התקיימה פגישה בכפר הבפטיסטים בה נכחו חלק ניכר מזקני הקהילות המשיחיות בישראל. באותו מפגש, לפני שנערכה הצבעה בנוגע לקבלה או דחייה של עקרונות אותו ארגון, נציגי הארגון הגישו מסמך חתום על ידם בו הם נסוגים מהלימוד והטענות שלהם הנוגדים את הכתוב בכתבי הקודש. תודה לאל!

כעת כל שנותר לכולנו זה לבחון את אמיתות דבריהם. האם מדובר בהצהרה כוזבת או בחזרה בתשובה כנה מלימוד מטעה ושגוי שמהווה סכנה אמיתית לכלל גוף המשיח.

תודה לאל, אותה קבוצה למדה על בשרה שיש בגוף המשיח גם רועים נאמנים הרגישים לטוהר לימוד הכתובים, ומוכנים לפעול לאור הנדרש בכתבי הקודש נגד אלו המנסים לעוות את דבר אלוהים ולפגוע בטוהר כלת המשיח.

זקני קהילות רבים היו מוכנים לעמוד על המשמר כדי להגן על הקהילות מאותם המתחזים לשליחים, ואינם.

איך אפשר לזהות רועי ומורי שקר?

על ידי בחינת דבריהם וחייהם האישיים לאור הכתוב בדבר אלוהים.

ראו את המופת מהמאמינים בקהילת בריאה בספר מעשי השליחים יז 10-11.

הם בדקו והישוו את דברי שאול השליח לכתוב בתנ"ך.

שימו לב! לא כל טעות בלימוד של הרועה הופכת אותו למורה או רועה שקר.

אז מה הסימנים הברורים והמוחלטים לזיהוי מורי ורועי שקר?

מורה או רועה שקר אינו מלמד במדויק את דבר אלוהים וזאת באופן מתמשך.
מורה או רועה שקר לא יקבל ביקורת בענווה. הוא יתקוף את הביקורת וינסה להשפיל ולבטל את המבקר.
מורה או רועה שקר לא יתנצל מהר על שגיאה שהוכחה, ולא יתקן מיד את טעותו.
מורה או רועה שקר לא יהיה אדם עניו אלא תהיה בו גאווה ושאיפה לכבוד אישי וכסף.
תכלית פועלו זה הוא עצמו ולא טובת צאן המשיח.

אם כן, איך כל אדם בקהילה והקהילה כגוף מגינים על עצמם ממורי ורועי שקר?

על ידי לימוד סיסטמטי ונכון של כתבי הקודש (טימ"ב ב 15; ג 15-16).
על ידי חיים המאופיינים בציות לדבר אלוהים.
על ידי התחברות משיחית עשירה עם מאמינים בוגרים (קור"א טו 33).
על ידי סילוק או הרחקה של מורי או רועי השקר מהקהילה. ואם אין אפשרות להרחיקם באופן חוקי, אז עדיף לצאת מחזקתם והשפעתם ולהתחבר לקהילה טובה אחרת (מתי יח 15-20).

מי שאינו מתמיד בלימוד מדויק של כתבי הקודש, ורחוק מהתחברות משיחית בריאה, מהווה טרף קל למורי ורועי השקר.
אני לא אומר שאסור לקרא ספרים אחרים או משהו כזה, אלא שלפחות תהיה לכל אחד המשמעת לקרא בדבר אלוהים במידה ומנה ראויה, ולחיות חיי ציות לנלמד כדי לשמור על בריאות והגנה רוחנית המבטיחה גדילה ושירות.

מי שמתמיד ללמוד כראוי, ממלא את חייו בחברה של מאמינים בוגרים ומיישם בחיו את הנלמד באמונה ואהבה, מגן על עצמו ויקיריו מהזאבים הרוחניים הללו.

אבות ואימהות: האם תסכימו להיות טרף קל למורי ורועי שקר?

האם תסכימו שזאבים בלבוד כבשים ישלטו על מוח ילדיכם וירחיקו אותם מהאדון ישוע, מבשורת החיים?

צעירים וצעירות:

היזהרו מפגישות זוהרות עם להקות מפורסמות ואוכל טוב, אך מוגשות על מצע של לימוד שקרי או בשורה אחרת.

חשוב שכל אחד מאיתנו ישאל עצמו?

האם אני ואלו תחת אחריותי מהווים טרף קל למורי שקר או מוגנים מבחינה רוחנית?

יישום ראשוני: האם ההתחברות המשיחית היחידה שלך בכל שבוע היא האסיפה ביום שבת? אנא השתדל לבוא גם לשיעור אמצע השבוע, או הקפד ללמוד בבית באופן אישי דרך ספרי תלמידות משיחית.

מתי לאחרונה בחנת ובדקת את שאמר המורה או רועה הקהילה?
האם החברים המשפיעים על חייך הם מאמינים בוגרים או אלו שאינם משיחיים?

במה אתה ממלא את הזמן החופשי שלך? בתכנים נצחיים או רק בידור רגעי?

האם יש איזון בין 'משחקים' לציות משיחי?

ב. האדון ישוע מציין מעלה נוספת: המאמינים באפסוס עמדו נגד הלימוד המזוהם של הנקולסים (פ. 6)

מי הם הניקולסים ומה היו מעשיהם?

יתכן מאוד שהמילה 'ניקולסים' מתייחסת לאותם אנשים שטענו להיותם שליחים, אנשים מטעם האדון אך מעשיהם היו נוגדים את טוהר ודבר ה'.

ישנן דעות שונות לגבי זהותם אך דבר אחד ברור:

הם טענו לשייכות לישוע אך מצד שני חיו בדרך של טומאה. הדבר מוצא ביטוי רחב יותר במכתב השלישי לפרגמוס.

מעניין לדעת שמשמעות השם ניקולאוס היא – כובש העם.[2]

מי הם הניקולסים?

הדיעה הרווחת בין הפרשנים היא שמדובר בתורת שקר שהחלה מניקולס, אחד מהשמשים שניבחרו בספר מעשי השליחים פרק ו'.[3]

אותם מאמינים ראו חשיבות באמונה שכלתנית ורוחנית אך לא נתנו חשיבות לטוהר הגופני.

בדרך זו נוצר "רישיון" להכניס את הטכסיות האלילית או השתתפות בזנות המקדשים האליליים לקהילה בטענה שזה לא עקרוני ובלבד שהלב והרוח יתמקדו באלוהים.

הסטיה הניקולסית הייתה מסוכנת ביותר כי היא הקדישה את הפשרה על שם ישוע. עלינו לזכור שמאמינים רבים באו מרקע פגאני אלילי והסטיה הניקולסית יכלה בקלות לכבוש את ליבם. כאמור, רוב המאמינים אז לא באו מרקע יהודי המכיר את אמות המוסר של אלוהים מהתנ"ך ולכן לא יכלו לזהות בקלות את הסטיה הניקולסית.

ראה למשל את הבעיה בקהילה בקורינתי. אדם ששכב עם אשת אביו היה מקובל בקהילה (ראשונה לקורינתים ה'). הסטיה הניקולסית איפשרה מצב שכזה. '…הרי אלוהים סולח על הכל ואמונתנו היא המושיעה. גופנו הנחות יכול להמשיך במעשיו…'. כמובן שיש במשפט זה מעט הקצנה, אך הרעיון ברור.

אלוהים רוצה אותנו טהורים מבפנים ומבחוץ.

או לתת לאלוהים את הכל, הוא שהוא נלחם בכל.
מי שמאמץ את האידיאולוגיה הניקולסית עלול ליפול בפיתוי של בלעם לעם ישראל בספר במדבר כ"ה.

ישועתנו אינה רישיון להמשיך בחטא. אדרבא, בישועתנו נמצא הכוח שבעזרתו אנו יכולים להתמודד נגד כל פיתוי ולהישמר טהורים (אל הרומים ו 1-3, 15-16).

מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים באפסוס? (פ. 4)

לאחר שהאדון ישוע ציין את המעלות החיוביות בקהילת אפסוס, הוא מפרט את הטעון תיקון.

עזבתם את אהבתכם הראשונה!

בפסוק 4 ישוע מציין כי קהילת אפסוס לא הייתה מושלמת: יש לו טענה אחת נגדם. אומנם מדובר בטענה אחת, אך השלכותיה איומות ומרחיקות לכת.

הם עזבו את אהבתם הראשונה.

מהי האהבה הראשונה?[4] ומדוע הדבר כה חשוב וקריטי לגורל הקהילה?

1. עלינו לזכור שההגדרה הנכונה למילה אהבה בכתבי הקודש אינה בהכרח התלהבות מדבר שמציף את רגשותינו, אלא מדובר בעיקר בבחירה, בהחלטה.

אלוהים אמר בספר דברים ז' 7-9 שהוא אוהב את עם ישראל. אהבת אלוהים את עם ישראל לא נבעה ממעשיהם הנפלאים או חזותם המושלמת. עם ישראל מעולם לא היה "מיס יוניברס" מבחינה רוחנית (ראה דברים ל"ב; יחזקאל ט"ז; ישעיה א; נג ועוד). משמעות המילים היא שאלוהים החליט לבחור בעם ישראל.

2. כאשר האדון ישוע נשאל: מהי המצווה הראשונה והחשובה ביותר בתורה? הוא ענה: "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך." (מתי כב 34-40).
האדון ישוע ציטט מספר דברים ו' 4-9. חיזוק לכך אנו מקבלים בנאום האחרון של משה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ ההבטחה בספר דברים ל' 6: "ומל יהוה אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעיך, לאהבה את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך."
משה רצה להבהיר שהבחירה באלוהים בכל נפשנו והוויתנו חייבת להיות הדבר הראשון בחיינו. כך אנו מוכיחים שאנו אוהבים את אלוהים.

ישוע המשיח ציין באותה הזדמנות שהמצווה השניה דומה לה והיא, "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט 18; מתי כב 39-40).

במילים פשוטות, אחת מהדרכים לבטא את אהבתנו לאלוהים, היא דרך אהבת הזולת.
בשתי מצוות אלה – אהבת אלוהים ואהבת רעך, תלויה כל התורה והנביאים.

מכאן, ביטוי מושלם לאהבת אלוהים חייב לכלול את השמירה על טוהר הכתוב ואהבת הזולת.

אם כן, מהי טעותם של המאמינים בקהילת אפסוס שבגללה טען עליהם האדון שעזבו את אהבתם הראשונה?

ובכן, המאמינים באפסוס הקפידו הקפדה יתרה על עקרונות האמונה, ולראיה הם זיהו וסילקו משורותיהם את מורי ורועי השקר ואת שליחי השקר (ב 2, 6).

בכל הקשור לציות המבוסס על ידע אינטלקטואלי, שכלתני של דבר אלוהים, האפסיים עשו עבודה ראויה לשבח.

ומה היה חסר בקהילת אפסוס? אהבת הזולת!
משמע, הביטוי החיצוני והראשוני לאהבת אלוהים
אהבת הזולת היא דבר קשה ודורש הרבה יותר מאמץ והקרבה מאשר לימוד תיאולוגיה שיטתית.

אהבת הזולת דורשת כניעה והקרבה לאלוהים ברמה גבוהה הרבה יותר. דבר שניתן לעשות רק אם מקפידים לחיות באמונה וביטחון בכח רוח הקודש.

מכאן, המאמינים באפסוס החליפו את החיים המשיחיים התלויים לחלוטין בכח רוח הקודש, בדת אורתודוקסית המתבטאת ברשימת חוקים של עשה ואל תעשה.

הם ידעו את החוקים היטב ועל פיהם מדדו ושפטו כל אדם, אך כשלו בדבר החשוב שניתן לעשות רק בכוח רוח הקודש – אהבת הזולת!

אז איך עזיבת האהבה הראשונה התבטאה במעשים בקהילת אפסוס?

חשוב לומר לזכותם שלא תמיד זה היה כך. באיגרת של שאול לאפסים א 15 הוא מציין את אהבתם לכל הקדושים. בפרק ג' באיגרת לאפסיים 14-21 שאול ציין שהוא מתפלל שהאהבה הזו תתחזק ולא תחלש.
מתברר שקרה אסון רוחני במהלך 40 השנים בין כתיבת איגרת אל האפסיים לספר ההתגלות.

במקום לשמור על חום שמחת הישועה, הסתמכות על כוח רוח הקודש וביטויה באהבת הזולת, הם הפכו לקהילה של דת ממוסדת. הם אכן עמדו על כך שהלימוד וההוראה יהיו תואמים במדויק את הכתוב, אך… אהבת האדם התקררה.

האירועים המשמעותיים ביותר שהתרחשו במהלך 40 השנים בין כתיבת האיגרת אל האפסיים לספר ההתגלות היו רדיפות אכזריות נגד המאמינים.

נראה סביר שהרדיפות הממוסדות נגד המאמינים גרמו לכך שהמאמינים הסתגרו בתוך עצמם וחשדו בכל זר שמא הוא אוייב העתיד לפגוע בהם.

התוצאה של שנים תחת רדיפות וסבל הפכו את המאמינים למתמקדים בעצמם ופחות פונים אל הזולת בחוץ. אורח בקהילה בוודאי שלא זכה לראות חיבוק ופתיחות. במצב שכזה הקהילה עסוקה בשרידות בכח הבשר ולא באהבת הזולת בכוח רוח הקודש.

יישום: כאשר אנו מחליפים את ההסתמכות שלנו על רוח הקודש ברשימת חוקים של דת ממוסדת, אנו הופכים ללגליסטים המודדים ושופטים אחרים על פי אורך המכנסיים, שרוולי החולצה, סגנון תספורת, קעקוע או עמדה פוליטית.

אכן, אנו נזהה מורי שקר ורועי שקר, אך בדרך נפגע ונדרוס את כל האנשים שאינם נראים או חושבים כמונו, אך זקוקים לחסד, חמלה, ועדות אמתית לאהבת אלוהים מאיתנו. אנו כבר לא נהיה שגרירים טובים של ישוע. אנו נייצג את עצמנו אך לא את אהבת אלוהים לזולת דרך חיינו.

אם לא נלמד לסמוך על רוח הקודש כי אז נראה אנשים דרך עינינו ולא דרך עיניו של אלוהים.

אם לא תסמוך על רוח הקודש, לא תשתוקק לחלוק את הבשורה עם הומו, לסבית, טרנסג'נדר או חסר-בית, אלא רק עם "חמודים" כמוך.

אם לא תחיה על פי הדרכת רוח הקודש, גם לא תוכל לשבת עם חוטאים כדי לחלוק באהבה את דבר הישועה. אתה תידמה לפרושים ולסופרים שביקרו את ישוע כאשר סעד עם מוכסים וחוטאים…
האם יש לך מחסום להזמין לביתך את ההומו, לסבית, טרנסג'נדר או חסר בית?

הרי גם הם חייבים לשמוע את הבשורה ולחוות את אהבת אלוהים.

ממי הם כבר יוכלו לחוות אהבה אמיתית שכזו? רק מהעולם?

אם לא תחיה על פי הדרכת רוח הקודש עיניך יתמקדו בשפיטה במקום בשאיפה לחלוק את הבשורה בכל דרך יעילה. זה נכון כלפי אנשים בקהילה וכלפי זרים מבחוץ.
אתה תתמקד בנזק שהמאמץ הזה עלול לגרום לך במקום בישועת הנפש של אותו אדם, שהיא מרכיב נצחי.

נכון, אותם אנשים (לדוגמא – להט"ב), בוחרים לחיות בדרך הסוטה מתורת אלוהים, ולעיתים קרובות מזלזלים בבשורה, אך אין זה אומר שהם לא זכאים לשמוע שוב את בשורת החיים ולחוות את אהבת אלוהים דרכנו. יש לנו את החובה לדבר איתם על הכל, אך עלינו גם ללמוד איך לומר את האמת המושיעה באהבה (אל האפסים ד 15).

כאשר אתה מלא ברוח הקודש וסומך על הדרכת אלוהים והגנתו, תוכל לאהוב את הזולת גם אם הדבר כרוך במחיר אישי גבוה, בהקרבת הזמן שלך או כספך.
אם עיניך תהיינה ממוקדות בישוע ותסתמך על כוח רוח הקודש, יהיה לך הכוח וההתלהבות לראות את האחרים דרך העיניים של ישוע ותימלא בתשוקה לחלוק את הבשורה עם כל אדם, כי כולם חוטאים וזקוקים לישוע.

אויי איך הרגיש יוחנן השליח…

זיכרו שיוחנן היה זה שכתב על אהבת האחים.

יוחנן היה זקן קהילת אפסוס.

אויי איך אדמו פניו.

אחים ואחיות יקרים:

אהבת האחים אינה סתם נושא הקשור לדור הפרחים של שנות השישים.

ללא אהבת אחים קדושה וטהורה בקהילה וכלפי כל אדם, אף אחד לא ירצה לשמוע לך, גם אם תהיה פרופסור לכתבי הקודש. אנשים מגיעים לקהילה כי נמאס להם מהעולם. וכאשר הם רואים את העולם בקהילה, אין להם שום סיבה להישאר בקהילה.

עדיף להיות בקהילה בה גואה האהבה והמורים מלמדים בפשטות וטוהר את כתבי הקודש, מאשר להיות בקהילה בה המורים פרופסורים לתיאולוגיה אך

חסרת רגש וחמלה לאחר (מע"ש ב' 38-42).

אחים ואחיות יקרים:

זיכרו מה אמר אותו יוחנן השליח לשאר המאמינים:

"מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה. כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. בזאת ידעו הכל שתלמידי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם." (יוחנן י"ג 34-35).

כדאי לכולנו לזכור: אהבת אחים היא מתכון לחיים.

מהי תוכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 5א)

איך מתקנים? איך חוזרים לאהבה הראשונה?

– ראו איך הדבר פועל בתוכנת ווינדוס. כשיש בעיית מערכת, ניתנת האופציה לחזור אחורנית בזמן לתאריך בו המחשב פעל תקין.
כך בדיוק האדון ישוע מלמד את הקהילה! חיזרו אחורנית בזמן לתקופה ומקום בו פעמה וחיה אהבת האחים ביניכם.

א. חזרה בתשובה. מכיוון שעזיבת האהבה הראשונה היא חטא, עלינו קודם כל לחזור בתשובה ולהפסיק את התהליך ההרסני הזה.

בקשת סליחה ומחילה מאלוהים על כך שנטשנו חלק קריטי ממצוות המשיח ישוע לחיינו. אחזנו בחלק אחד של טוהר הלימוד ועזבנו את החלק השני – אהבת הזולת, שבלעדיו נפגמת לחלוטין עדותנו עבור האדון ישוע. אחזנו בתחום האינטלקטואלי שכלתני, הקל יחסית, ועזבנו את התחום הקשה ביותר, אהבת הזולת, דבר הדורש הקרבה אישית, מאמץ אישי רב וכניעה מלאה להדרכת רוח הקודש.

ב. לימוד הכתובים. רק כך נשכיל לדעת את רצון אלוהים ונשנן את רצון אלוהים ואת המהלכים שאלוהים חפץ שנאמץ לחיינו.
ג. ציות לכתוב בדבר אלוהים. הבה נציית לכל הכתוב ולא רק למה שנוח לנו.

ואהבת את ריעך כמוך. הדרך לבטא את אהבתנו לאלוהים היא על ידי אהבת האחים ואהבת הזולת.

הלוואי שתמיד נזכור: אהבת אחים היא מתכון לחיים.

מומלץ לקבוע מועדים במהלך השנה בה הקהילה תשאל את השאלות הללו שוב, כדי לוודא שלא ניפול שוב בטעות העבר.

מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 5ב)

ומה יקרה אם קהילת אפסוס לא תפעל מיד להחזיר את האהבה הראשונה?

ישוע יסיר את מנורתם.

למה הכוונה? מנורה סימלה קהילה. האם ניתן להסיק מכך שאפשר לאבד ישועה?

לא! אין מדובר באיבוד ישועה.

רבותי – שימו לב!

האדון ישוע מבהיר שאם קהילה באופן כללי אינה חיה על פי הנחיות האדון, ועדותה רק פוגמת בבישור הבשורה ועדות ישוע, אותה קהילה מסתכנת שהאדון יביא לפיזורה או סגירתה. הדבר כולל צרות, סבל, חוסר שלום שיגרום לפיזור אותה קהילה והסרתה.

עדיף לבטל קהילה מאשר לאפשר לה להרוס את עדות הבשורה.

מסר דומה אלוהים נתן לעם ישראל בספר מלאכי בפרק א'. עדיף לסגור את המקדש ולהפסיק את הפעילות בו מאשר להמשיך ולבזות את אלוהים בהשתחוויה טמאה.
אלוהים לא השמיד את עמו אלא הזהיר וגם העניש, אך לא השמיד.

מן הסתם גם יכול לקרות מצב בו קהילה שלמה היא אוסף של אנשים חסרי ישועה.
גם בימינו ישנן קהילות המתכחשות לאלוהותו של ישוע והבשורה בפיהם זרה לבשורת ישוע. אנשים אלו אינם נושעים. על כאלה אמר שאול השליח – "חרם יהיו" (אל הגלטים א 6-9).

אנשים שכאלו אינם נושעים מלכתחילה ולכן אובדנם או סגירת קהילתם מהווה עונש מאלוהים ולא איבוד ישועה. חסרי ישועה לא יכולים לאבד מה שמעולם לא היה להם.

הדבר נכון גם ההפך.

קהילה או אדם המאמצים באמונה ואהבה את ציוויו הברור של ישוע, מעידים כי הם שייכים לו ואז כמובן אורם רק יגבר וקהילתם תפרח. הבה נבחר להיות אלו הנאמנים לישוע ודברו, כדי שנמשיך להאיר את אורו לעולם.

כעת ניתן לראות שוב את הקשר בין תיאורו של ישוע בפתיח לבין העונש שהוא עתיד לתת למתעלמים מדברו.

הקהילות בריבונותי, בדברי יחיו ובדברי יוסרו.

קהילה ללא אהבת הזולת מאבדת את זכות הקיום שלה.

קהילה הסמוכה על הדרכת רוח הקודש ומצייתת לאדון בכוח רוח הקודש, מהווה עדות נאמנה המפארת את אלוהים. קהילה שכזו לעולם לא תימוט.

עלינו לזכור: אהבת אחים היא מתכון לחיים.

מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 7)

בפסוק 7 ישוע המשיח מבהיר כי המסר אומנם נכתב לאפסוס אך ראוי ללימוד ויישום בחיי כל מאמין וכל קהילה – מי שיש לו אוזן שישמע.

למנצח, ישוע ייתן לאכול מעץ החיים שבגן אלוהים.

ההבטחה הזו מאוד מעודדת.

לאחר חטאם של אדם וחווה, אלוהים חסם את הדרך לעץ החיים כדי שאדם וחווה לא יוכלו לאכול ממנו ולחיות לנצח עם חטאם (בראשית ג' 22-24).

והנה, אלוהים מבטיח לילדיו הנאמנים גישה חופשית לעץ החיים שבגן עדן. משמע, שאלוהים יסיר את המחסום בינו לביננו באופן מוחלט. לילדי אלוהים תהיה גישה ישירה ונצחית להתחברות עם אלוהים, ממש כפי שהיה לאדם וחווה לפני החטא (התגלות כ"ב 2).

לסיכום!

כשהאדון ישוע אומר: אני יודע! הכוונה שהוא יודע הכל. הידיעה הזו מעניקה לכולנו שלווה, שלום ובטחון כדי להמשיך ולחיות כשגרירי המשיח (קור"א י' 13).
האם ההבטחה הזו של ישוע ממלאת אותך בשלום? מסירה ממך חרדה? האם אתה באמת בוטח בו כאלוהים?

האם אתה מחפש ומוצא את הטוב בכל אדם ולא רק את הטעויות והשלילי?
אם אתה רוצה שיקשיבו לך ויתייחסו לביקורתך בכבוד ורצינות, אז התחל בטוב ובחיובי ואמור זאת באהבה.
לא היה חסר לימוד טוב באפסוס, אך היה חסר הביטוי החשוב ביותר לאהבת אלוהים והוא: ואהבת את רעך כמוך.
בחן את ליבך כשאתה עומד מול האדון וענה: האם אתה רואה את בני האדם דרך עיניו של אלוהים? מה אתה עושה למען החיזוק הרוחני והפיזי של אחיך? של הזר אשר בא לקהילה? האם אתה מתייחס לאחים ואחיות בקהילה כפי שישוע היה מתיחס אליהם? האם אתה מבין שחיים משיחיים הם עבודת צוות?

הבה נזכור כולנו: אהבת אחים היא מתכון לחיים.

התגלות פרק ב' פסוקים 8-11.

המכתב לקהילת זמירנה – עשירים בישוע

רקע אודות העיר זמירנה:

זמירנה היא אחת מהערים העתיקות ביותר. נימצאו סימנים להתישבות כבר בשנת 3000 לפני הספירה. הישוב היווני הראשון מתוארך לשנת 1000 לפני הספירה. בשנת 600 לפני הספירה נהרסה העיר זמירנה על ידי הלידיאנים ונשארה בהריסותיה יותר משלוש מאות שנים עד ששניים מיורשיו של אלכסנדר הגדול בנו אותה מחדש בשנת 290 לפני הספירה.

תושבי זמירנה נודעו בנאמנותם יוצאת הדופן לרומא. בשנת 195 לפני הספירה בנו התושבים מקדש שבו השתחוו לרומא. בשנת 26 לספירה נבנה בעיר מקדש לקיסר טיבריוס. לאחר שנחרב המקדש ברעידת אדמה במאה השניה, הקיסר מרקוס אוורליוס בנה אותו מחדש.

זמירנה ממוקמת על חוף הים האגאי במרחק כ- 50 ק"מ מהעיר אפסוס למרגלות הר פאגוס ובה נמל משובח. כעיר נמל מפותחת היושבת גם על גדת נהר ההרמס, הייתה זמירנה עיר מסחר עשירה מאוד.

בעיר רחובות רחבים מרוצפים ובנינים יפייפיים. העיר נודעה באומנות, חינוך, פילוסופיה, מדע ובית ספר לרפואה. כמו כן הייתה בעיר זמירנה ספריה גדולה, מקדשים לאלילים אפולו, אסקלפיה, אפרודיטה, סייבל, הקיסר טיבריוס ועבור האל זאוס.

אין בכתבי הקודש כל ייחוס לאופן הקמת הקהילה בעיר. למרות שהעיר הייתה מלאה במקדשי אלילים וההשפעה האלילית הייתה רבה ובכל מקום, צמחה בעיר זמירנה קהילה עם עדות מושלמת.

פרק ב' פסוקים 8-11.

"אל מלאך קהילת זמירנה כתוב: את אלה הדברים אומר הראשון והאחרון, אשר מת ויחי.
אני יודע את צרתך ואת עניך – אלא שעשיר אתה – ואת גידופם של האומרים 'יהודים אנחנו' ואינם אלא כנסת השטן.
אל תירא מפני מה שאתה עתיד לסבול. הנה עתיד השטן להשליך אנשים מכם לכלא כדי שתנוסו, ותהיה לכם צרה עשרת ימים. היה נאמן עד מוות ואתן לך עטרת החיים.
מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות. המנצח לא ינזק במוות השני".

פרקים ב'-ג' כוללים מסרים ספציפיים מישוע המשיח עבור כל אחד משבע הקהילות המוזכרות.

האדון ישוע פונה לכל אחת מהן, מתאר את המתרחש בהן באותה התקופה ומעניק ציון לאופן התנהלותן ורמת אמונתן.

על כולנו מוטלת החובה לשנן את שני הפרקים הללו לעיתים קרובות כדי שנעמוד מוכנים "למסדר המפקד" ונפאר את שמו כקהילה וכיחידים.

משלימי הדרשה:

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 8)
מה היו מעלותיהם של המאמינים בזמירנה? (פסוק 9)
איך עודד האדון ישוע את המאמינים בזמירנה לעמוד בניסיון? (פ. 10)
מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 10ב, 11)

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 8)

ישוע מתחיל כל מכתב לקהילות בתיאור תכונותיו הריבוניות כפי שהוצגו בפרק א'.

לקהילה בזמירנה ישוע מציג עצמו כראשון והאחרון אשר מת ויחי.

הבה נשתמש במילון המושגים מן התנ"ך וניווכח כי ישעיה הנביא השתמש במילים אלו בדיוק – הראשון והאחרון בפרק מ"ד 6, מ"ח 12 כדי לתאר את אלוהים. והנה פה יש לנו תוספת האומרת אשר מת ויחי.

יוצא מכך שלפנינו עוד הוכחה שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו – אל-שדי ולא פחות מכך.

מדוע שישוע יציג עצמו כראשון והאחרון, אשר מת ויחי?

מכיוון שהוא דורש מהמאמינים בזמירנה להיות נאמנים גם במחיר חייהם (ב' 10).

כי מבחן האמונה שלהם כולל מוות פיזי.

עידודם נובע מן העובדה שאפילו המוות לא יפריד אותם ממושיעם (אל הרומים ח' 35-38), כי הוא ניצח את המוות, עובדה – הוא שמת, קם לתחיה ונתן ליוחנן את המסר עבורם. האדון ישוע אמר שכל המאמין בו יחיה גם אם ימות, והוא הוכיח זאת בהקמת אלעזר מן המתים ובתחייתו שלו עצמו כפי שהבטיח (יוחנן יא 25-26; כ 1-31).

באיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ו, שאול השליח מדגיש שללא התקומה, כל הבשורה חסרת ערך. הניצחון על המוות, תקומתו של האדון ישוע מן המתים היא הכוח המאפשר לנושע לציית להוראת האדון גם במחיר חייו.

כי – המאמין בישוע חי גם אם ימות (יוחנן י"א 25-26).

איזו זכות יש לישוע לדרוש מהמאמינים בו להקריב את חייהם עבורו?

זכותו נובעת מעצם ריבונותו. ישוע הוא המעניק חיים וקובע את ייעודו של כל אדם.
האדון ישוע שילם בחייו כדי לפדות את החיים של כל אחד מילדיו. החיים של הנושעים שייכים לישוע ומכאן זכותו לדרוש נאמנות עד מוות (ישעיה נג; יוחנן ג 16-18).
האדון ישוע ניצח את המוות ולכן לא יחזיק את הנאמנים לו מתים, אלא חיים עימו לנצח נצחים (יוחנן יא 25-26).
תכלס, ההשקעה הטובה ביותר לאדם היא למות לעצמו ולחיות עבור ישוע (גלטים ב 19-20).

כמו לקהילת אפסוס ולשאר הקהילות הבאות, ישוע פותח את מילותיו ואומר – "אני יודע!"

המילים הללו מעודדות. הן עונות על החששות של קהילה אשר כל יום רבים מבניה נרצחים, נשרפים ונרדפים. הרדיפה נגד מאמינים לא הייתה דבר חדש אך רעיונות ההכחדה היו יוצאי דופן. הקיסר נירון (כשלושים שנים לפני מועד כתיבת האיגרת) היה שורף את המאמינים בגניו כדי שיהיו כמנורות תאורה. בתקופות אחרות מאמינים הוכרחו להיאבק בזירות לחימה נגד חיות טרף, בעוד קהל עצום נהנה משיסוף בשרם וטריפתם. מאמינים רבים היו נצלבים לאורך הרחובות וגויותיהם היו נשארות ימים ארוכים על הצלב.

על כל זאת אומר האדון – אני יודע!

האדון ישוע יודע שבבית שלך אין שלום,

האדון ישוע יודע שאת או אתה מחפשים בן זוג מתאים לחיים, וקשה לכם הבדידות.

האדון ישוע יודע שאתם מתקשים כלכלית, אולי מתקשים בלימודים.

האדון ישוע יודע שאתם זועקים לדעת את המסלול שאלוהים יעד לחייכם,

מה היו מעלותיהם של המאמינים בזמירנה? (פסוק 9)

המאמינים בזמירנה לא התכחשו לאמונתם בישוע גם כאשר הם נרדפו וחלקם אף שלמו על כך בחייהם.

צרתם ועוניים נבעו מנאמנותם לדבר אלוהים וחוסר פשרנותם כלפי שייכותם לישוע במקום ותקופה בה הצהרה שכזו עלתה בחיים.

העוני נבע מפאת נידויים והחרמות שהטילו עליהם. כך הם הפסידו את כל רכושם וכספם.[5]

כל מעשיהם לא נסתרו מעיניו של אלוהים. הוא רושם הכל ועתיד לשלם להם כפל כפליים עבור נאמנותם (שניה לקורינתיים ה' 10).

מהו עושר אמיתי? איך תדע אם אתה עשיר באמת?

המאמינים בזמירנה היו עניים וסבלו אף מרעב, ולמרות זאת האדון ישוע אומר להם שהם עשירים.
לפיכך, עושר אינו נמדד בגודל חשבון הבנק – או ברכוש – מכיוון שכל זה לא ילך עימנו אל הקבר או אל העולם הבא (לוקס יב 16-21).

עושר נמדד בעיני ה' בעובדת היותך שייך לו (מע"ש ג 6). בעובדה שרוח אלוהים שוכן בתוכך ומעניק לך את תכונותיו של האדון ישוע – פרי הרוח (קור"א יב; אל הרומים יב; קור"ב ו 10).

עושר נמדד בעובדה שיש לך את מה שאתה צריך כדי לקיים את רצון אלוהים בחייך, כפי שיעד לך.

הבה נזכור כולנו את העובדות הללו:

אלוהים רואה בילדיו – יורשים.

ככאלו אנו עשירים ביותר.

אם כן, איך הופכים לילדים של אלוהים?

אל הרומים י 9-10: "ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע."

רק מה – יש צורך באמונה כנה ועמוקה כדי ליהנות היום כשאנו בבשר – מהעושר הזה, שיתממש רק כאשר נהיה בנוכחות אלוהים. רק נושע באמת יכול להימלא בשלום ושמחה בתקווה הבטוחה הזו (אל העברים יא 1).

מהי "כנסת השטן"? לאיזו כנסת אתה שייך?

בפסוק 9 האדון ישוע ממשיך ומתאר חלק מהצרות שמהם סבלו המאמינים בזמירנה בעקבות נאמנותם לבשורה, לשם ישוע.
"את גידופם של האומרים 'יהודים אנחנו' ואינם אלא כנסת השטן…".

אותה קבוצה רדפה, הציקה, הטרידה ומנעה עזרה מילדיו של ישוע.

כבר אז זכו המאמינים בישוע לקיטונות של ביקורת וגידופים מיהודים אשר ראו באמונה בישוע מעשה כפירה. מאמינים אשר נמלטו מרדיפה על ידי השלטונות לא זכו למקלט או עזרה בבתי הכנסת היהודיים. לעיתים אף נימסרו אותם מאמינים בישוע לשלטונות על ידי יהודים אשר ראו בהם כופרים וראויים למיתה.[6]

לאוזן שאינה מכירה את דבר ה' המשפט נשמע כאילו אנטישמי אך לא כך הדבר.

זיכרו – את המילים אומר יוצר עם ישראל, אותו אחד שאמר – העם הזה הוא בבת עיני (זכריה ב' 12). אותו האחד שאמר – אותם בחרתי מכל העמים.

הדוגמאות הללו מבהירות לנו עד כמה יכול האדם להתנהג ברשעות כשרוח אלוהים אינה מנחה את חייו (ראה את דברי האדון ישוע כלפי הפרושים והסופרים בבשורת מתי כ"ג).

כותב שורות אלו הינו יהודי המאמין בישוע כאדון ומשיח, חי בארץ ישראל ובשכונה ישראלית יהודית. למרות כל זאת, אני ומשפחתי חווינו ומן הסתם נמשיך עוד לחוות השפלה והחרמה על ידי יהודים דתיים אשר מכנים עצמם יראי אלוהים ושומרי מצוות.

אני אוהב את עמי ויודע שהשנאה לישוע נובעת מעיוורון-רוחני זמני (אל הרומים יא 25). יבוא יום שעם ישראל יביט אל ישוע באמונה ויכרע ברך לפניו. אני יודע שמעשיהם נובעים מעיוורון רוחני (זכריה יב 10).

ובכן, למה ישוע מתכוון באומרו שאותם יהודים בזמירנה היו מכנסת השטן?

בבשורת יוחנן ח' 44 ישוע התמודד עם יהודים, בני עם ישראל מכת הפרושים.

מבחינה חיצונית הרי שהם היו הדוגמא הטובה ביותר ליהודי הדתי ושומר המצוות. ישוע אמר להם: אינכם מאלוהים. אינכם מכירים את ה' או משרתים אותו (ראה גם בשורת מתי כ"ג).

אילו הייתם מאלוהים, מאמינים נכונה ומשרתיו, הרי שלא הייתם רודפים אותי – כי אני הוא (יוחנן ה 45-47, ח' 19, 42).

אתם אינכם מכירים אותי, אתם רודפים אותי מכיוון שאתם בידו של השטן ועושי רצונו.

במילים אחרות ישוע אומר:

מכיוון שאותם בתי כנסת היו מלאים ביהודים דתיים, אך הם שונאים את משיח ישראל ישוע ופועלים נגד תלמידיו, רשאי ישוע המשיח לכנותם – כנסת השטן.

הלקח מפסוק 9 מאוד חשוב גם לנו היום.

עד היום אנו לא מקובלים ומושמצים על ידי אלו הטוענים להיות "כשרים".

עלינו להתעודד – אלוהים קורא לבבות ויודע בדיוק מי הוא יהודי כשר ונאמן.

יבוא יום וכל עין יהודית תביט על ישוע כאדון ותכרע ברך לפניו – (זכריה י"ב 10). לא לעולם נריב, יבוא יום שהאויב הרוחני מאתמול יהיה אח.

וכעת הבה נפנה את האצבע לעברנו: האם אנו כל הזמן פועלים את רצון אלוהים בחיינו?

האם כקהילה אנו מתמידים ללמד את כתבי הקודש כראוי ולחיות על פי רצון אלוהים?

הבה נקפיד לעמוד בישוע כדי שהאדון תמיד יקרא לנו – כנסת המשיח.

ישנם השואלים: מדוע שאלוהים יאפשר לילדיו הנאמנים לסבול כל כך מידי חסרי האמונה?
או – האם יש תכלית חיובית לסבל בחיי ילדי אלוהים הנאמנים?

ישוע הבהיר להם שצרותיהם אינן נובעות מחטא ספציפי, לא באו עליהם כעונש אלא כשיעור כדי לחזק את אמונתם.
ישנם מאמינים החושבים שכל סבל או צרה בחייהם היא גמול מיידי על חטא שעשו, זה לא נכון.

ללא בעיות וצרות בחיינו – איך נלמד סבלנות? (אל הרומיים פרק ה')

ללא בעיות ולחץ, מה ידחוף אותנו בכנות להסתמך על המושיע?

בעיות, צרות וסבל הינם הכלים שדרכם אלוהים מלמד אותנו "ללכת על הברכיים", כנועים וסמוכים על חסדו בלבד.
אתגרים וקשיים מלמדים אותנו להתפלל ולהפנים את הכוח שבתפילה.
סבל וצרות הם כלי דרכו נבחנת ונמדדת אמיתות אמונתנו ובטחוננו באדון ישוע.

רק כך נוכל לגדול ולהתבגר רוחנית. רק כך נוכל להיות כלי אלוהים מבורכים.

לראיה:
כמו שאלוהים ניסה את אברהם ובעקבות אותו ניסיון גברה אמונתו של אברהם באלוהים (בראשית כ"ב), כך המאמינים בזמירנה צריכים לראות את המבחן שלפניהם כשיעור מועיל לחיזוק אמונתם ועדותם הציבורית ולא כאסון.

זיכרו: יוסף ישב בכלא 10 שנים לפחות מבלי לדעת את תכלית מאסרו. לאחר מאסרו הוא הבין את תכליתו הנפלאה של אלוהים.

אדרבא, דרך ניסיונות קשים אנו לומדים אודות כוחו הריבוני הנפלא של אלוהים.

דרך סבל וצרות אלוהים מעצב את האופי המשיחי שלנו כדי שיהיה רצוי בעיניו.

אילו בני ישראל לא היו עומדים מול ים סוף, לא היו יודעים שאלוהים יכול לחצות את הים. לו לא היו במדבר ללא מים, לא היו יודעים שאלוהים יכול להשקותם ולהאכילם יום יום במשך 40 שנה וכולי.

לו אלעזר לא היה מת, לא היו יודעים שישוע יכול להקים מן המתים (יוחנן יא).
הניסיונות אינם קלים, והחיים בניסיון אינם נעימים, אך בסופו של דבר כשאנו מתמידים ללכת בדרך אלוהים בקדושה וצדקה, אנו גם זוכים לעונג, נחמה ועידוד הבאים מאלוהים (ראה איגרת יעקב א', אל העבריים י"ב).

הלוואי שיהיה לנו הכוח לזכור תמיד שאלוהים לעולם לא יעמיד אותנו במבחן הגדול מיכולתנו, אלא בכל מבחן הוא נאמן לספק את כל החסד הנחוץ לעמידה בהצלחה (קור"א י 13).

לפיכך ניתן לסכם ולומר שלסבל וצרה יש גם תכלית חיובית בחייך

א. עדות המאמינים בתנאי סבל קיצונים מהווה עדות טהורה לאמיתות הבשורה בעבור שאר בני האדם (ראה שניה לקורינתיים א 3-11).

ב. על ידי הסבל אלוהים מטהר את חיי ילדיו (ראשונה לפטרוס ד' 1-2; אל העברים יב 6 – את אשר יאהב יוכיח… תהילים צד 12).

ג. הסובל עבור האדון גם זוכה לנחמה ועידוד מאלוהים. אלוהים נאמן לילדיו ולא יתן להם לסבול מעבר ליכולתם, ובכל סבל יספק את החסד הדרוש (ראשונה לקורינתים י' 13).
ד. בעת הסבל הנושע חווה את חסד אלוהים ברמה ודרך שלא ידע בעבר וכך זוכה בהזדמנות לגדילה רוחנית, בגרות רוחנית.

עד כמה שהסבל מטריד וכואב, יש גם תכלית חיובית לסבל בחיים שלך.
לכן, במקום רק לזעוק לאלוהים ולהתלונן על כל כאב, הלוואי שנלמד לבקש חסד להתגבר על הסבל ולשמש עדים נאמנים.יש לנו את איוב כדוגמא חיה לכך (איוב מ 4-5).

איך עודד האדון ישוע את המאמינים בזמירנה לעמוד בניסיון? (פ. 10)

בפסוק 10 האדון ישוע מעודד את המאמינים בזמירנה ואומר להם – אל תפחדו ממה שאתם עתידים לסבול מהשטן. ז"א, אל תפחדו מהשלטונות ומאנשים הדוחים את ה' ובכך מהווים כלי שהשטן משתמש בו כדי להוציא לפועל את תוכניתו.

מדוע שלא יפחדו?

א. האדון ישוע יודע את תוכניותיו של השטן –

ב. ישוע ריבון ומאפשר לדברים להתרחש כדי להוציא לפועל את תוכניתו הכללית.

לכן, אנא התעודדו מעצם העובדה שאתם כלי טהור וקדוש שהאדון משתמש בו לכבודו.

ג. הם עתידים לנצח את המוות.

האדון ישוע אומר להם: חלקכם ישלח לכלא, וחלקכם אף ימותו.

תהיה לכם צרה עשרת ימים.

למה הכוונה בפרק הזמן "עשרת ימים"?

ישנן פרשנויות רבות אך ככל הנראה הכוונה לתקופת המאסר וההמתנה עד להוצאה להורג שהייתה נפוצה אז.[7]

אויי, איזה אסון עמד לנגד עיניהם של המאמינים בזמירנה.

מה כבר יכול היה לעודד אותם באיום וצרה שכזו?

בעבור המאמין הפסקת החיים בארץ היא תחילת חיי נצח בנוכחות אלוהים (אל הפילים א 21-23). לכן סיום "עשרת הימים" אינו בהכרח שחרור הבייתה מן הכלא אלא סיום החיים בארץ ותחילת חיי הנצח עם אלוהים בממלכתו השמיימית. מסיבה זו ישוע ממשיך המשפט ואומר: "… היה נאמן עד מוות…"

באותה עיר לאחר מספר שנים נשרף פוליקארפ מכיוון שסירב להתכחש לישוע.

פוליקארפ בן ה-86 קיבל את ההזדמנות להציל עצמו אם יתכחש לישוע.
הנה תשובתו של פוליקארפ:

"Eighty and six years have I served Christ, nor has He ever done me any harm. How, then, could I blaspheme my King who saved Me?….I bless Thee for deigning me worthy of this day and this hour that I may be among Thy martyrs and drink the cup of my Lord Jesus Christ." ~ Polycarp.[8]Save translation

"שמונים ושש שנים שרתתי את המשיח, והוא מעולם לא עשה לי רע. איך אפוא אוכל לגנות את מלכי שהושיע אותי? …אני מברך אותך על שראית לנכון להביאני ראוי ליום הזה ולשעה הזו כדי שאוכל להיות בין קדושיך ולשתות את כוס אדוני ישוע המשיח."
פוליקרפ (60-155 לספירה), שרת כבישופ של קהילת זמירנה.

מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 10ב, 11)

ישוע מבטיח לילדיו הנאמנים לו עד מוות את עטרת החיים.

בתקופה המדוברת, פקידים רמי מעלה היו "מצפים" לקבל עטרת כבוד כשהיו באים לביקור בעיר כלשהי.[9]

לעומתם, ישוע המשיח מבטיח את עטרת החיים לנאמנים לו אשר עתידים לפגשו בממלכתו הנצחית.

חשוב להבהיר:
האדון ישוע יכול להבטיח ולהעניק רק את מה שיש לו.

מכיוון שהאדון ישוע הוא החיים בעצמו, הוא יכול להבטיח ולתת חיים – את עצמו לראויים. חשוב לזכור את דברי האדון בבשורת יוחנן י"ד 6: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

לפיכך החיים הם אישיות והאישות הזו היא האדון ישוע.

מי שהנצח בידו, יכול לתת את הנצח לאלו שבחר.

האם את או אתה בטוחים שעטרת החיים בידכם?

אני כן, כי אני מאמין בישוע ובוטח בהבטחותיו.

מה איתך?

בפסוק 11 האדון ישוע אומר שני דברים נוספים.

א. המסר ראוי ונכון לכל מי שיש לו אוזניים – ז"א לכל אחד מאיתנו, ולא רק לזמירנה.
האם אתה קורא את המסר לקהילות ומתייחס לדברי ישוע כשיחה אישית עימך?

ב. המנצח – זה שמאמין בישוע – לא ינזק במוות השני.

מהו המוות השני?

בפרק כ' 14 יוחנן מתאר את המוות השני.

אז הבה נעשה סדר בענין:

הנושעים נולדים פעמיים אך מתים רק פעם אחת.

הלא נושעים נולדים פעם אחת אך מתים פעמיים.

המוות השני רלוונטי רק ללא נושעים, אלו הדוחים את האדון ישוע.

וכך זה:

המוות הראשון הינו מוות פיזי ככל האדם. זה נכון לכלל בני האדם, נושעים ולא נושעים.

כאשר הנושע מת מוות פיזי, גופו אומנם קבור באדמה אך נפשו עולה מיידית לנוכחות המשיח (אל הפיליפים א 21-23).

נפש הנושע אומנם תעמוד למשפט כס המשיח, אך שם יקבע איזה תפקיד מייעד לה המשיח במלכותו. נפש הנושע לא תחווה מוות נוסף.

בהיות נפש הנושע בנוכחות המשיח ישוע, יעניק אלוהים כל אחד מילדיו גוף שמיימי חדש, נטול חטא.

המוות השני מתייחס רק לבלתי נושעים.
כאשר בלתי נושע מת פיזית, נפשו עוברת מיידית לשאול, למקום היסודים (לוקס ט"ז 23-24).
לאחר ממלכת המשיח הארצית בת 1000 השנים, כל אלו שמתו ללא אמונה בישוע יקומו כדי לעמוד במשפט הכסא הלבן והגדול (התגלות כ 11-15).

באותו מעמד, אלוהים יעמיד לפני כל הלא נושעים את פירוט חטאיהם שעשו במהלך חייהם. כל אלו, אחד לאחד כתובים בספר המעשים. מכיוון שאותם אנשים לא נכנעו לאדון ישוע ומעולם לא ביקשו את כפרת החטאים בדם בן האלוהים במהלך חייהם, כל חטאיהם נשארו בספר המעשים ולא נמחקו ולא כופרו. מסיבה זו הם גם לא רשומים בספר החיים של השה.
לאור העובדה שמעולם לא ביקשו את כפרת חטאיהם בדם המשיח ישוע, כל אותם אנשים נשפטים על מעשיהם, וכך שפיטתם לנצח באגם האש הינה החלטה צודקת. השלכתם לאגם האש זה המוות השני.

זכור: אלו שמכירים את ישוע כאדון ומושיע מן החטא, לא יפרדו ממושיעם לעולם. זו נחמה ותקווה בטוחה (אל הרומים ח' 29-39).

האדון ישוע מעודד את המאמינים במילים הללו מכיוון שהמאמינים ספגו עלבונות וקללות מצד יהודים שאמרו להם שהם עתידים לסבול נורא בעולם הבא בגלל אמונתם בישוע.

כמו אז, גם היום אנו שומעים את האיומים מצד המתנגדים לנו אודות "משפט אלוהים" המחכה לנו בגלל כפירתנו. רבנים מתקופה קדומה כבר קבעו ולימדו שישוע נענש על כפירתו בטבילה נצחית באגם צואה רותחת.
מן הסתם, לדעתם מחכה לנו מה שנקבע לגואלנו…

אך אל פחד! האדון ישוע קם מן המתים והוכיח שהוא החיים בהתגלמותם.

ומתוקף אלוהותו ונצחונו על המוות, הוא רשאי להעניק חיים למאמינים בו.

גם היום מילותיו של ישוע המשיח מעודדות ומסירות פחד. מי שמכיר את ישוע כאדון ומושיע, אינו מפחד ובטח שיחיה לנצח בנוכחות אלוהים.

לסיכום!

א. הקהילה בזמירנה זו הקהילה שהמשיח ישוע לא מצא בה כל פגם ופסול. האם המשיח ימצא פסול כלשהו כאשר יבחן את חייך? מחשבותיך? מעשיך?
הלוואי שנידמה לקהילת זמירנה בעמידה טהורה וקדושה לכבוד האדון ישוע.

ב. חיצוניותך ושייכותך הלאומית לא מקרבים אותך בכלל למלכות שמיים אלא רק ישועתך על ידי ישוע.

שאלוהים יברך אותנו כך שנהיה כנסת של ישוע ולא כנסת של השטן.
רק כך נהיה כלים של כבוד שאלוהים ישתמש בנו כדי להציל עוד ועוד מבני עמנו מן המוות השני.

ג. עושר נמדד בעיני ה' בעובדת היותך שייך לו.

עושר נמדד בנצחון על המוות וחיי נצח עם אלוהים. מי שאין לו את זה, הוא עני מאוד ושאלוהים ירחם עליו.
האם אתה עשיר או עני? אם אינך מכיר את ישוע, קבל אותו כרגע באמונה שלמה. זכור: עושר נצחי יש רק בישוע

התגלות פרק ב' פסוקים 12-17

המכתב לקהילת פרגמוס: לא מתפשר על שם ישוע

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן 100.

רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות ורבים מוצאים בה את מותם.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדך?

האם אתה חי? האם אתה רואה? מדוע הרשע חזק והצדיק נרמס? (כמו בכיו של חבקוק) האם אתה יודע מה עובר עלינו?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים, הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות פרקים 6-19, תהיה במהלך 7 שנות הצרה שדניאל הנביא ניבא בפרק ט 24-27.
בפרק א פסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות, ולכן חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר תיאורים מן העבר

פרקים ב'-ג': מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'-כ"ב – מתארים אירועים שיתרחשו בעתיד.

פרגמוס: הקהילה

בספר מעשי השליחים אין כל תיעוד לגבי הקמתה של הקהילה בעיר פרגמוס. על פי הכתוב במע"ש ט"ז 7-8, שאול השליח עבר במיסיה (שבאיזור זה נמצאת גם העיר פרגמוס) במסעו השני, אך אין כל תיעוד לגבי ביקורו של שאול בעיר עצמה. ככל הנראה הקהילה הוקמה על ידי אנשים ששמעו את הבשורה מפי שאול השליח וחזרו לעירם, ושם חלקו את הבשורה עם אחרים (מע"ש י"ט 10: "…כך זה היה במשך שנתיים עד שכל תושבי אסיה היהודים והיוונים שמעו את דבר האדון…").

פרגמוס: העיר[10]

העיר פרגמוס שוכנת כמאה ושישים ק"מ מצפון לאפסוס. שלא כמו אפסוס וזמירנה, פרגמוס איננה עיר נמל אלא שוכנת כ- 26 ק"מ מחוף הים האגאי ולא עוברת דרכה שום דרך מסחר חשובה. למרות זאת, בהיותה נחשבת לעיר הבירה הקדומה של אסיה, היא נחשבה לעיר חשובה. הסופר הרומאי פליני כינה את העיר: העיר היוצאת דופן מכל הערים באסיה. פרגמוס נקראת היום בשם ברגמה ונמצאת בטורקיה.

בפרגמוס הייתה ספריה מרשימה בת כ- 200,000 כרכים והיתה שניה בגודלה לאחר אלכסנדריה שבמצרים. בגלל הספריה הגדולה, הייתה פרגמוס למרכז תרבותי. הרופא גלן נולד ולמד בעיר פרגמוס. העיר נחשבה למגינת התרבות היוונית באסיה הקטנה.

פרגמוס הייתה גם המרכז לפולחן ארבע האלילים החשובים של העולם היווני רומי ובה נבנו מקדשים לאתנה (Athena), אסקלפיוס (Asklepios), דיוניסוס (Dionysos) וזאוס (Zeus). מעל לכל, זכה הקיסר לפולחן הגדול ביותר. בפרגמוס נבנה המקדש הראשון באסיה שיועד לפולחן הקיסר אגוסטוס (29 לפני הספירה). מאוחר יותר נבנו שני מקדשים דומים לפולחן הקיסרים טריין וספטימוס סוורוס. העיר פרגמוס הפכה למרכז פולחן לקיסר והייתה המקום המסוכן ביותר למאמינים, מכיוון שנאמנות לקיסר נמדדה בפולחן המקדש. בעוד שבערים אחרות נדרשו האנשים להקריב זבח לקיסר יום אחד בשנה, כך שהסכנה למאמינים הייתה נמוכה יחסית, הרי שבפרגמוס הועלו לקיסר זבח יומי ומכך גברה הסכנה למאמינים.

הבה נקרא את פרק ב' פסוקים 12-17.

"אל מלאך קהילת פרגמוס כתוב. את אלה הדברים אומר זה אשר לו חרב הפיפיות החדה.
אני יודע את מקום שבתך, אשר שם כסא השטן. אתה מחזיק בשמי ולא התכחשת לאמונתי אפילו בימי אנטיפס עדי הנאמן אשר נהרג אצלכם במקום מושבו של השטן,
אך יש לי נגדך דברים מעטים. יש לך שם אנשים המחזיקים בתורת בלעם אשר לימד את בלק לשים מכשול לפני בני ישראל כדי שיאכלו מזבחי אלילים ויזנו.
כן גם נמצאים אצלך אנשים המחזיקים בתורת הניקולסים באופן דומה.
לכן חזור בתשובה, שאם לא כן, אבוא אליך מהר ואלחם בהם בחרב פי.
מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות. המנצח, אני אתן לו מן המן הגנוז, ואתן לו אבן לבנה ועל האבן כתוב שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי המקבל".

זהו המכתב השלישי לקהילות.

להזכירנו, כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבת הזולת.

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני ושלמו בחייהם.

ובשיעור זה את המסר לקהילת פרגמוס.

משלימי הדרשה:

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 12)
מה היו מעלותיהם של המאמינים בפרגמוס? (פסוק 13)
מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בפרגמוס? (פ. 14-15)

א. חלקכם מחזיקים בתורת בלעם (פ. 14)

ב. חלקכם מחזיקים בתורת הניקולסים (פ. 15)

מהו התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 16א)
מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 16ב)
מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 17)

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 12)

כמו לשאר הקהילות, גם פה האדון ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א'.

ישוע מזכיר רק את חרב הפיפיות היוצאת מפיו.
מדוע? מכיוון שבהמשך (פסוק 16) הוא עומד להשתמש בה נגד אלו אשר פעלו להכניס זנות רוחנית לתוך בית אלוהים. נגד כאלו ישוע לא יבזבז שום רחמים – נגדם הוא יפעל עד חורמה.

לא לחינם האדון ישוע מזכיר את חרבו במכתב הזה. בלק ובלעם המוזכרים במכתב הזה מתקשרים לפנחס הכוהן בספר במדבר פרק כ"ה. שם פנחס הכוהן הביא להפסקת המגיפה בעם כשהרג ברומח את זימרי בן סלוא משבט שמעון ואת המדיינית כזבי בת צור שזנו מול קהל ישראל. האדון ישוע מבטיח להשתמש בחרבו נגד אלו שיכניסו טומאה רוחנית לקהילתו.
חרב הפיפיות של המשיח היא דברו. הפסוק מדגיש את הסמכות שבמילה היוצאת מפיו של אלוהים. אותה סמכות וכוח מתוארים גם במעשי הבריאה. אלוהים דיבר והחומר נוצר והתעצב על פי הוראתו (ראה ישעיה י"א 4, מ"ט 2, התגלות י"ט 15).

עלינו להתייחס למילה של אלוהים בכבוד רב ולמלא אחר דברו בדיוק מופתי.

בפסוק 13 ישוע פותח ואומר – "אני יודע"

איך ידיעתו הריבונית של ישוע משפיע עליך?

המילים הראשונות שישוע אומר לכל אחת מהקהילות הן: "אני יודע!"

הקהילה זועקת – האם אתה רואה את סבלנו? האם אתה פועל?

ואל שדי עונה – אני יודע! וכשישוע יודע – הוא יודע הכל. הרי עיניו כשלהבת אש, ולנו אין מה לחדש לו או להוסיף. זה היה נכון למאמינים הסובלים במאה הראשונה ונכון לכל אחד מאיתנו היום הנמצא תחת סבל – בגלל רדיפה, מחלה, קושי משפחתי וכו'.

ה"אני יודע" של ישוע אינה מסתכמת בידיעה אינטלקטואלית, שכלתנית, אלא ביטוי לכך שהבעיה נמצאת בטיפול ולישוע יש פתרון מושלם והוא יספק אותו.
ישוע יודע את החולשות שלך,

ישוע יודע שבבית שלך אין שלום,

ישוע יודע שאת או אתה מחפשים בן זוג מתאים לחיים,

ישוע יודע שאתם מתקשים כלכלית,

ישוע יודע שאתם זועקים לדעת את המסלול שאלוהים יעד לחייכם,

לכן, ה"אני יודע" של ישוע, מרגיע ומשרה ביטחון. כשהוא אומר 'אני יודע' – אנו נאלמים דום וכל שנותר זה להמלא בביטחון ושלווה, ולחכות לתגובתו של מלך המלכים ואדון האדונים.

"אני יודע" אומר הכוהן הגדול שלך! אז, דע לך שאני קרוב ומעורב גם בחייך היום. ואין דבר בחייך שהאדון ישוע לא יכול למלא או לתקן.

האם מילותיו של האדון ישוע מרגיעות אותך? האם הן מסירות חרדה מליבך? אם לא, התפלל ובקש מאלוהים יותר אמונה וכוח רוח אלוהים יסיר ממך חרדה ופחד.

מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בפרגמוס? (פ. 14-15)

א. חלקכם מחזיקים בתורת בלעם (פ. 14)

מתברר שקהילת פרגמוס נהרסה וחדלה להתקיים בעקבות אותו תכסיס ומכשול שהציג בלעם לפני עם ישראל כפי שמתואר בספר במדבר כ"ד-כ"ה.
ומה קרה אז? בלעם בן בעור הציע לבלק מלך מואב להכניס זיהום רוחני לעם ישראל כדי להביא להשמדתם – הכנסת נשים נוכריות שהפילו את גברי ישראל בזנות פיזית ורוחנית.

הנשים הנוכריות הציגו את אליליהן אשר כבשו את ליבות הגברים שהיו עימהן.

התוצאה היתה שבר בעם. העם התרחק מאלוהים ואלוהים פגע בעם קשות. כתוצאה מכך נהרגו 24 אלף מבני ישראל.

נקודה מעניינת היא שמשמעות השם בלעם זה גם – בלע עם!

במילים אחרות: בקהילה בפרגמוס היו אנשים שטוהר דבר אלוהים וחיי קדושה לא היו בעיניהם מעלה גבוהה.

אותם אנשים היו הגרעין אשר ניסה לשכנע את הקהילה לאמץ בכל פעם מנהגים קטנים, בקשות קטנות והכל רק כדי למצא חן בעיני שאר תושבי העיר עובדי האלילים, וכך להנות מבטחון ושלווה.

הם היו מוכנים להקריב את קדושת אלוהים ולהתפשר על שם ישוע בעבור עוד אדם שיאמר להם שלום, או להימנע ממכה או סבל כלשהו בעבור אמונתם.

שימו לב!
הקהילה לא החליטה יום אחד להתרחק מישוע, אלא מידי פעם הם אימצו פשרה קטנה שנראית לא מזיקה ושולית.

שינויים באים במידות קטנות אך לאורך זמן הם מסיטים את הקהילה רחוק מהמטרה.

להלן מספר דוגמאות לפשרות שככל הנראה נעשו אז ומאיימים עלינו גם בימינו אנו.

אין דבר: בעבור שכנות טובה, נשקיט את עובדת היותנו מאמינים.

אין דבר: נעשה מסיבות ונשתתף בחגיגות האליליות כדי שיראו שאנו חלק מהעם ומאוד ידידותיים. כך הם לא ישנאו אותנו ולא יחרימו אותנו.
אין דבר, נשתתף בארוחות המקדשים, הרי אנו יודעים שאין ממש באלילים והם ישמחו שאנו משתתפים באירועיהם ונותנים כבוד לאמונתם.

אין דבר – נאפשר להם להיות איתנו, וגם נאפשר למוריהם ללמד לפעמים בקהילה. אין לנו מה לחשוש שהרי אנו יודעים מהי האמת. בדרך זו הם יראו בנו חברים וידידים.

אין דבר, נתחתן איתם ואז נבשר להם כדי שייוושעו, וזאת למרות שאלוהים אוסר זאת במפורש (שניה לקורינתים ו' 14-18).

שימו לב! אותם אלו המקדשים את הפשרנות תמיד מצטטים פסוקים מכתבי הקודש בדרך מוטעית, וכל זאת רק כדי להצדיק את סטייתם ופחדנותם.

ישוע אמר: אני יודע שיש ביניכם אנשים המתפשרים על קדושתי וטוהרי. אנשים כאלו מסוכנים בדיוק כמו בלעם.

הם הסדק שדרכו חודרת "המחלה" שהופכת את הגוף לפח אשפה רוחני חסר תועלת.

אין מקום לפשרה בטוהר וקדושת דבר אלוהים ורצונו גם במחיר חיינו. הרי ידוע לנו שנדרש אדם כמו פנחס כדי להרוג ברומח (זכור את חרב הפיפיות) את אלו שהתפשרו כדי לטהר את העם, ולהחזיר את ברכת אלוהים על הנותרים (במדבר כ"ה 10-15).

ב. חלקכם מחזיקים בתורת הניקולסים (פ. 15)

מלבד אלו שנפלו בפיתוי של בלעם, היו בקהילה אלו האוחזים בתורת הניקולסים, שהשפעתם היתה דומה לזיהום הרוחני המתקשר לתורת בלעם (ב 15).

מי הם הניקולסים ומה היו מעשיהם?

ישנן דעות שונות לגבי זהותם אך דבר אחד ברור:

הם טענו לשייכות לישוע אך מצד שני חיו בדרך של טומאה. מעניין לדעת שמשמעות השם ניקולאוס היא – כובש העם.[11]

איזו סכנה היתה בהוראתם?

לאור הכתוב מדובר בתורת שקר שהחלה מניקולס, אחד מהשמשים שניבחרו בספר מעשי השליחים פרק ו'.[12]

אותם מאמינים ראו חשיבות באמונה שכלתנית ורוחנית אך לא נתנו חשיבות לטוהר הגופני.

הסטיה הניקולסית הייתה מסוכנת ביותר כי היא הקדישה את הפשרה על שם ישוע. עלינו לזכור שמאמינים רבים באו מרקע פגאני אלילי והסטיה הניקולסית יכלה בקלות לכבוש את ליבם. כאמור, רוב המאמינים אז לא באו מרקע יהודי המכיר את אמות המוסר של אלוהים מהתנ"ך, ולכן לא יכלו לזהות בקלות את הסטיה הניקולסית.

אלוהים רוצה אותנו טהורים מבפנים ומבחוץ.

או לתת לאלוהים את הכל, הוא שהוא נלחם בכל.

ישועתנו אינה רישיון להמשיך בחטא. אדרבא, בישועתנו נמצא הכוח שבעזרתו אנו יכולים להתמודד נגד כל פיתוי ולהישמר טהורים (אל הרומים ו 1-3, 15-16; קור"א י 13).

איזו מעלה הזכיר ישוע בנוגע למאמינים בפרגמוס? (פ. 13)

קהילת פרגמוס חיה במקום מאוד לא ידידותי.

בעיר פרגמוס נבנה המקדש הראשון שבו הקיסר הוכרז כאל ועבדו אותו כאל.

זאת הסיבה שישוע אמר להם – אני יודע את מקום שבתך אשר שם כסא השטן.

במקום שכזה נמדדת נאמנות האזרח לקיסר על פי התחברותו עם בני העיר עובדי האלילים והשתחוויתו לצלמי הקיסר במקדשים. מי שאינו מבלה עם שאר עובדי האלילים במקדשים מסתכן בכך שיחשבוהו לאזרח לא נאמן ואף מסוכן.

כדי להמחיש את הניגוד והדרך שאותה אלוהים מכבד, ישוע הזכיר את אנטיפס, אחד המאמינים הנאמנים בקהילת פרגמוס.

משמעות השם אנטיפס – זה – נגד הכל!

אנטיפס הקריב את חייו ובלבד שלא יתפשר על קדושת אלוהים.

והמסר – אין מקום לחטא ולו גם הקטן ביותר בבית אלוהים הקדוש ובחיי ילדיו הקדושים.

ילדי אלוהים חייבים לשמור על טוהרם הרוחני: טוהר הבשורה וחיים מוסריים התואמים לרצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש, גם במחיר חיינו.

הנה אלוהים העריך את המת הנאמן, ולעומת זאת בז ומאיים על אלו שהתפשרו על שם ישוע וטוהר אלוהים רק כדי לא להירדף על שם ישוע.
הם חשבו שיסירו מעליהם את האיום מבני אדם על חשבון פשרה על שם וטוהר אלוהים. כעת אותם חוטאים חשופים לעונש מאלוהים שהוא הרבה יותר חמור מכל עונש מבני אדם.

לפיכך, עדיף למות על קידוש השם ולחיות עימו לנצח מאשר להתכחש לשמו ולזכות לכבוד מבני אדם.

אומנם קל להצביע על אנשים שהתפשרו כדי להציל את חייהם, אבל איך היום אנו יכולים להכין את נפשנו וחיינו לעמוד בהצלחה בלחצים וברדיפות שאותם אנשים עברו?

הדרך היא:

א. להתפלל ולבקש כוח וחכמה מאלוהים.

ב. ללמוד מדבר ה' ולציית כבר בדברים הקטנים.

כך, בראותנו את נאמנות אלוהים בדברים הקטנים אנו נגדל ונתבגר לבטוח בו בדברים הקשורים בחיים ומוות.

ג. לטפח התחברות בונה עם מאמינים טהורים וקדושים.

מהו התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 16א)

חזור בתשובה!

חזרה בתשובה היא לעשות סיבוב פרסה של 180 מעלות מבחינה רוחנית.

א. חזרה בתשובה משמע שאתה מסכים שמה שעשית עד כה היה טעות, ההיפך ממה שאלוהים דורש, ונחשב לחטא בעיני אלוהים.

ב. חזרה בתשובה משמע שאתה מתנצל לפני אלוהים ומבקש סליחה ומחילה על המעשה או הפעולה השגויה (יוח"א א 9).

ג. חזרה בתשובה מוכחת בתיקון הטעות והתמדה בחיים בדרך התואמת לדבר אלוהים.

אחים יקרים, חזרה בתשובה אינה נדרשת רק במקרה של מצב הדומה לחיים של המאמינים בפרמוס. חזרה בתשובה נדרשת מכל אחד מאיתנו על כל חטא, על כל עבירה על רצון אלוהים כפי שכתובה ומפורטת בדברו.

מובטח לנו שאלוהים מעניק הכח להפסיק עם הרע ולהתמקד בטוב. הוא נותן לנו את רוח הקודש כדי להצליח (תסל"א ה 22).

מהו העונש על התפשרות על הבשורה וטוהר מוסרי ורוחני? (פ. 16ב)

"לכן חזור בתשובה; שאם לא כן, אבוא אליך מהר ואלחם בהם בחרב פי."

בפסוק 16 ישוע המשיח סוגר ענין בצורה הברורה ביותר.

חזור בתשובה – הסר את כל הפשרנות, הסר את כל הפשרנים שאינם רוצים להתנקות.

מי שיחזיק את השניים בידו – זאת אומרת את אלוהים ואת האלילים ימצא עצמו נלחם נגד חרבו של ישוע.

החרב הזו מאוד חדה ובלתי מנוצחת. כל מה שהוא אומר – מתבצע. זהו דבר אלוהים (אל העבריים ד' 12-13).

איך מסירים את המזהמים את הקהילה מבחינה רוחנית?

על ידי משמעת קהילתית. מן הסתם התהליך דורש בדיקה ואבחון שאכן מדובר בחטא מתמשך ובזדון. עלינו תמיד לקחת בחשבון שהחטא נעשה בטעות ושהחוטא מוכן תמיד לחזור בתשובה ולהמשיך בחיי טוהר וקדושה המפארים את אלוהים.

ומה אם אותם חוטאים הם אנשי הכוח בקהילה?

במקרה שכזה נדרש מהמאמין להתרחק מהם כדי לשמור על טוהר חייו ומעמדו הראוי לפני אלוהים.

אחים ואחיות:
משפטו של אלוהים יכול להתבצע כל יום ובכל רגע.

למרות שאלוהים עתיד לשפוט את כל יושבי תבל בעתיד, הרי שאלוהים גם פועל ושופט כל יום את בני האדם. מי שפועל נגד דבר אלוהים מסתכן במשפט אלוהים עליו שיכול להתרחש בכל שניה.

לסיכום המכתב אומר ישוע: כל אחד ראוי שישמע – המכתב גם נועד לכל בעלי האוזניים.

המסר אינו רשות אלא חובה מכיוון שזהו דבר אלוהים.

מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 17)

מי שישמע ויעשה – האדון ישוע יתן לו אוכל טהור העומד בניגוד לאוכל שהאכילו באופן רוחני בקהילת פרגמוס.

מן – היה אוכל שירד מהשמים עבור בני ישראל במדבר (שמות ט"ז 32-34).

חלק מהמן נשמר בצנצנת לפני ארון הברית כדי להזכיר את אספקת החיים שנתן אלוהים לעמו במדבר (שמות ט"ז 32-34).

המן השמיימי יכול להתפרש גם כאוכל רוחני, ז"א, לימוד טהור ונכון של דבר אלוהים. זה בדיוק מה שהיה חסר וסיכן את הקהילה.

מי שאוכל מהאוכל של אלוהים יש לו חיים ובשפע. מי שמסרב לאכול מן המן, הריהו אוכל את מה שהעולם מציע וזה טומאה, שקר וריחוק מאלוהים.

רק דבר אלוהים מחייה, כל השאר נראים נוצצים אך מסתירים את המוות שהם מביאים על שומעיהם ועושיהם.

שאלה?

האם אתה מוודא שהקהילה מלמדת את דבר אלוהים נאמנה למקור?

האם המן שאנו מאכילים ואוכלים ביחד בקהילה הוא אכן מן טהור שמיימי?

חשוב לזכור: כמו שרעל מסוכן לגוף, כך לימוד שגוי וסוטה מדבר אלוהים מזיק לחיינו ולאחריתנו.

הבה נפקח עין ולב לכל מה שנלמד מדוכן הקהילה ובכלל.

מה מסמלת האבן הלבנה?
ישוע גם הבטיח אבן לבנה לכל נאמניו.

בתקופה ההיא נהגו המושבעים בבית המשפט להצביע בעד או נגד הנאשם בעזרת "אבן לבנה" או "אבן שחורה". במידה ומצאו את הנאשם זכאי, היו משתמשים באבן הלבנה.[13]

מכאן, האבן הלבנה שישוע מציין הייתה כמעין אישור זיכוי ואישור כניסה למלכות שמיים.

ישוע הבטיח שעל האבן הלבנה שהוא מבטיח לילדיו הנאמנים יהיה כתוב שמו החדש של המקבל.

מהו אותו שם חדש?

בכתבי הקודש לשמות יש משמעות. לאלוהים יש שמות רבים וכל אחד משמותיו מציין את תכונותיו, אופיו וכולי. (ישוע, כי הוא יושיע…).
לאור זאת, השם החדש שישוע המשיח נותן לכל אחד מילדיו מציין את האופי, התכונות ותכלית חייו החדשים של המקבל. (שם חדש – חיים חדשים).

למשל: אם ישוע המשיח יכתוב על האבן הלבנה שתקבל את השם: מנחם, כי אז אתה באמת תשרת את אלוהים כמנחם ובדרך מושלמת.

עובדת קבלת השם החדש מאלוהים מציינת עד כמה אלוהים מכיר אותנו וריבון על חיינו.

ישוע מציין: "…על האבן כתוב שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי המקבל".

מדוע שאחרים לא ידעו מהו שמי החדש?

יתכן שהדבר מצביע על שם או תיאור אישיים ביותר שיסבירו לנו עד כמה מכיר אלוהים כל אחד מילדיו.

אנשים יוכלו לדעת את שמך על פי מעשיך ופועליך.

לסיכום:

מה יכול לעזור לנו להתמיד להחזיק בשם ישוע ולא להתכחש לו בכל מחיר?
אפס סובלנות להוראת שקר.

א. תפילה – האם התפילה חלק אינטרגלי של חיי היומיום שלך?

ב. לימוד נכון ומדויק של כתבי הקודש. לוודא שאנו "אוכלים" את המן של אלוהים ולא את הרעל של אנשים.

ג. ציות לאלוהים מתוך אמונה ואהבה.

ד. התחברות עם מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית.

היכן שמתפשרים על טוהר, קדושה ואמת אלוהים, שם נוצר הסדק שדרכו נכנסת טומאה רוחנית, הרס ואסון.
האם קיימת בחייך, 'מתחת לעור', רחוק מעיני אחרים, תורת בלעם כלשהי?

האם אתה מחכה למכת החרב של האדון או לשם החדש שיאפיין את חייך במלכות אלוהים הנצחית? אנא חרוט על ליבך: אני לא מתפשר על שם ישוע.

התגלות פרק ב' פסוקים 18-29

קהילת תיאטירה – מעט שאור מחמיץ את כל העיסה

תיאטירה, הקהילה

כמו קהילות זמירנה ופרגמוס, גם לגבי תיאטירה אין כל התיחסות לדרך שבה הוקמה הקהילה. לאור הכתוב במע"ש ט"ז 14: "…הייתה שם אישה אחת יראת אלוהים, לידיה שמה, מוכרת ארגמן מן העיר תיאטירה. היא שמעה והאדון פתח את ליבה להקשיב אל דברי שאול. אחרי שנטבלה היא ובני ביתה, פנתה בבקשה: "אם ראיתם אותי נאמנה לאדון, בואו נא לביתי להתאכסן בו." והיא שכנעה אותנו…"

יתכן מאוד שלידיה ובני ביתה היו הגרעין שהקים את הקהילה בתיאטירה. יתכן גם שאנשים אשר שמעו את שאול השליח בהיותו באפסוס חזרו לעירם (מן הסתם תיאטירה) והקימו שם את הקהילה (מע"ש י"ט 10).

תיאטירה העיר

העיר תיאטירה נמצאת כ-60 ק"מ צפונית מפרגמוס. העיר יושבת על מישור ולא נבנה בה אקרופוליס, מכאן, העיר שוכנת באיזור פרוץ וחסרת הגנה טבעית.

תיאטירה הוקמה על ידי אחד מיורשיו של אלכסנדר הגדול, סלווקוס, כעמדה צבאית שנועדה לשמור על המעבר מצפון לדרום.

מאוחר יותר שלט בעיר ליסימקוס שגם שלט בפרגמוס. תיאטירה הייתה השער לפרגמוס ותפקיד השומרים בתיאטירה היה לעקב כל התקפה על פרגמוס. ללא הגנה טבעית מסביב (הרים וכו'), נכבשה תיאטירה תכופות, נהרסה ונבנתה מחדש.

לבסוף נכבשה תיאטירה בשנת 190 לפני הספירה על ידי הרומאים וזכתה לתקופת רגיעה.

תיאטירה פרחה והפכה למרכז מסחרי. מיקומה על הדרך הראשית מצפון לדרום הפך לנכס. הדרך הזו גדלה בחשיבותה תחת השלטון הרומי מכיוון שהיא חיברה בין פרגמוס ללאודיקאה, זמירנה והאזורים הפנימיים של פרובינצית אסיה.

בתקופת כתיבת ספר ההתגלות, הייתה העיר תיאטירה בשיא פריחתה.

תיאטירה נודעה בשל איגודי המסחר הרבים שבה. תעשיית הצמר וצביעת בדים (בעיקר ארגמן), הייתה מקור פרנסתה העיקרי. כמו כן היו בה תעשיית נחושת, בגדים, עורות, כלי חרס, וסוחרי עבדים.

ככל הנראה, לידיה הייתה נציגת איגוד המסחר שלה בעיר פיליפי (מע"ש ט"ז 14), עובדה המחזקת את הטענה ששווקי תיאטירה הגיעו לערים אחרות בפנים היבשת.

תיאטירה לא הייתה מרכז דתי חשוב. האליל החשוב ביותר בעיר היה אל השמש, אפולו. כמו כן גם לא הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה. הלחץ והרדיפה בתיאטירה נבעו מאיגודי המסחר. על מנת לשריין מקום עבודה או לנהל עסק, היה צורך להיות חבר באיגוד המסחרי. לכל איגוד מסחרי היה פטרון בדמות אחד האלים. חברי האיגוד היו מתאספים כדי לחגוג ביחד, להקריב זבח לאלילם ולהשתתף בזוהמה מוסרית. המשיחיים עמדו בפני דילמה: האם להשתתף במסיבות הללו ולשמור על פרנסתם או להינתק מאנשים אלו במחיר הפסד של מקור מחייתם. חלק מבני תיאטירה פסחו על שני הסעיפים ועל כך ישוע המשיח מבקר את התנהגותם.

נא לקרא את פרק ב' פסוקים 18-29.

"אל מלאך קהילת תיאטירה כתוב. את אלה הדברים אומר בן האלוהים אשר עיניו כשלהבת אש ורגליו כמו נחושת נוצצת.
אני יודע את מעשיך ואת אהבתך, ואת אמונתך, את שרותך וסבלנותך. ומעשיך האחרונים רבים מן הראשונים.
אך יש לי טענה נגדך, כי אתה מניח לאישה איזבל הקוראת לעצמה נביאה ומלמדת ומדיחה את עבדי לזנות ולאכול זבחי אלילים.
נתתי לה זמן לחזור בתשובה והיא אינה רוצה לשוב מתזנותה.
הנני משליך אותה למיטה, ואת המנאפים עמה אשליך לצרה גדולה אם לא ישובו ממעשיהם.
אהרוג במוות את בניה וידעו כל הקהילות שאני הוא החוקר כליות ולב, ואתן לכם איש איש כמעשיכם.
אבל אומר אני לכם, לשאר הנמצאים בתיאטירה, כל אשר אין להם התורה הזאת ואשר לא ידעו את עמוקות השטן, כמו שנוהגים לומר, לא אטיל עליכם משא אחר.
ברם החזיקו במה שיש לכם עד אשר אבוא.
המנצח ושומר את מעשי עד קץ, אני אתן לו סמכות על הגויים
וירעה אותם בשבט ברזל, ככלי חרס ינופצו,
כשם שגם אני קיבלתי סמכות מאת אבי. ואתן לו את כוכב השחר.
מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות".

זהו המכתב הרביעי לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבתם הראשונה

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני.

קהילת פרגמוס – התפשרו על קדושת אלוהים.

משלימי הדרשה:

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 18 ו- 19א)
מה היו מעלותיהם של המאמינים בתיאטירה? (פסוקים 19ב)
מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בתיאטירה? (פ. 20)
מהי תכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 21)
מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 22-23)
מהן ההנחיות לנאמנים בתיאטירה? (פ. 24-25)
מה הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 26-29)

איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 18 ו- 19א)

כמו לשאר הקהילות, גם פה ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א'.

האדון ישוע מזכיר רק את עיניו כשלהבת אש ורגליו כנחושת נוצצת.

מדוע? מכיוון שבהמשך (פסוק 23) ישוע חוקר את עמוקות הנפש של ילדיו ושופט בצדק את אלו שידעו אודותיו אך בחרו לדחות אותו.

עיניים כשלהבת אש מסמלות את ראייתו המוחלטת של האדון והבנת תכלית כל מעשינו ומחשבותינו. לאור זאת משפטו – המסומל על ידי רגלי הנחושת, הינו משפט צדק.

בעוד השטן אינו יכול לקרא את מחשבותינו (ראה דניאל ב)[14], אלוהים קורא ויודע את מחשבותינו והרהורי ליבנו.

לאור זאת, קדושתנו מול אלוהים אינה נמדדת רק על סמך מעשינו אלא כבר על סמך מחשבותינו.

לאור זאת, עלינו לוודא שקדושה וטוהר יתחילו במחשבה, בהרהורי הלב.

שאלה אישית וישירה: האם יש הבדל בין ליבך ומעשיך בפועל?

בפסוק 19 ישוע פותח ואומר – "אני יודע".

המילים הראשונות שישוע אומר לכל אחת מהקהילות הן: "אני יודע!"

הקהילה זועקת – האם אתה רואה את סבלנו? האם אתה פועל?

האדון ישוע יודע שבבית שלך אין שלום,

האדון ישוע יודע שאת או אתה מחפשים בן זוג מתאים לחיים, וקשה לכם הבדידות.

האדון ישוע יודע שאתם מתקשים כלכלית, אולי מתקשים בלימודים.

האדון ישוע יודע שאתם זועקים לדעת את המסלול שאלוהים יעד לחייכם,

מה היו מעלותיהם של המאמינים בתיאטירה? (פסוקים 19ב)

באילו תחומים המאמינים בתיאטירה פעלו ושרתו את האדון ישוע?

כפי שעשה בשאר האיגרות, האדון ישוע ממשיך לפתוח בציון המעלות של כל קהילה. הלוואי שנלמד גם אנו לחפש ולמצוא את החיובי בכל אחד לפני שנחלוק את ביקורתנו.

הקהילה הזו היתה עשירה בפעילויות מועילות. הם לא ישבו שנה בחיבוק ידיים אחרי כל פרוייקט… ככל שבגרו – הם עשו עוד ועוד.

במילים פשוטות, ככל שהם גדלו בהבנת דבר אלוהים ובניסיון רוחני, כך גם גברו פעולותיהם עבור שם האדון וקידום מלכותו.

מכיוון שישוע מזכיר את אמונתם, ניתן להבין שהיא היתה אמונה חיה.

מהי אמונה חיה?

יעקב אומר (פרק ב' 26) כי אמונה חיה היא כזו שמוכיחה עצמה בציות ראוי ומהיר למצוות אלוהים מתוך אהבה ויראת אלוהים.

אמונה חיה היא כזו המתבטאת בעזרה ותמיכה בחלשים. זו קהילה שסבלה עם הסובלים. בני הקהילה לא רק דיברו גבוהה אלא גם פעלו והוכיחו את אמונתם במעשים.

לא קל היה למאמינים בתיאטירה לציית לישוע.

שירותם עבור האדון נעשה בסבל והיה יקר.

איך אני יודע?

בפסוק 19 ישוע אמר כי הוא יודע את סבלנותם. סבלנות הינה פרי הבא מתוך סבל – (אל הרומיים ה' 1-5).

כשבוחנים את התנהגות הקהילה על פי פסוקים אלו – מתגלית קהילה דיי מאוזנת.

מהי קהילה מאוזנת?

אפסיים ד' 15: "נדבר את האמת באהבה ונגדל בכל דבר אליי המשיח, אשר הוא הראש".

לימוד דבר ה' ויישומו באהבה.

תיאטירה השלימה את החסר של קהילת אפסוס. שם הם זנחו את אהבתם הראשונה.

יישום: מה אנו יכולים ללמוד ממעשיהם הראויים של קהילת תיאטירה?

האם אנו פועלים יותר ככל שאנו לומדים ומתבגרים יותר מבחינה רוחנית?

האם אנו מהירים לציית להוראת אלוהים מרגע שאנו מבינים את דברו?

האם אנו עובדים בצוות או כל אחד עולם מבודד לעצמו? ז"א, האם קיימת ופורחת אהבת האחים בקהילתנו?

מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בתיאטירה? (פ. 20)

למרות התיאור המציג את הקהילה כמופת, עיניו הבוחנות של המשיח ישוע ראו גם את 'הזרמים' והתכונות שהיו מתחת לפני הקרקע.

מתברר שלמרות שהידיים של בני הקהילה בתיאטירה עשו את הדבר הנכון, ליבם של חלק מבני הקהילה לא היה תמיד שלם ונקי לפני האדון.

בקהילת תיאטירה היתה אישה בשם איזבל אשר ללא ספק היתה בעלת כריזמה והשפעה.

היא כינתה עצמה נביאה, ז"א שהיא טענה שהוראתה ודבריה הם מסר ישיר מאלוהים ומכאן בעלי תוקף כדבר אלוהים.

אותה אישה אף השיגה מעמד של מורה בקהילה.

שמה של האישה – איזבל. האם זה שמה האמיתי או שם סימלי המבטא את פועלה כמו איזבל אשתו של אחאב? – כך או כך, הסוף דומה (מלכים א' ט"ז 31-33, כ"א 25-26).

איזבל הזו – בדרכי מרמה ולשון חלקלקה הכניסה תורה זרה לקהילה.

הסטיה היתה כל כך מתוחכמת עד כי חלק מהמאמינים אימצו את הוראתה והלכו על פי הנחייתה.

ומה היא לימדה?

בדיוק מה שאיזבל אישתו של אחאב לימדה. הכנסת תורה זרה לעם אלוהים.

התחברות עם אלו שאינם שייכים לאלוהים ופשרה על טוהר קדושת אלוהים.

איך הצליחה איזבל להכניס זנות רוחנית לקהילה?
בעיר תיאטירה היו איגודי מסחר רבים. כדי לשרוד מבחינה עסקית וקיומית, היה על כל בעל מקצוע להיות חבר באיגוד מסחרי הקשור למקצועו.

החברות באיגוד מסחרי לא הסתיימה בחתימה על חוזה אלא הייתה מתבטאת בהשתתפות פולחנית גם כן.

מאמינים רבים שאחזו בטוהר אמונתם, ירדו מנכסיהם והפכו לעניים כי לא רצו להתפשר על טוהרם.

לעומת זאת, אישה כמו איזבל הצליחה לשכנע חלק מבני הקהילה להמשיך ולהתחבר עם שאר עובדי האלילים ולהשתתף בפעילויותיהם כי:

א. היא נביאה ואלוהים אמר לה כך…

ב. אנו המאמינים הרי יודעים טוב יותר שאין ממש באלילים ולכן אין כל פסול שנתחבר עימם כדי לשמור על פרנסתינו וחיי משפחותינו…הקירבה שלנו אליהם תפתח הזדמניויות לבישור…

ג. איגודים מסחריים השתתפו גם בפרוייקטים למען החברה והרי גם אנו מעונינים לעזור לנזקקים בחברה בה אנו חיים.

שימו לב: מאז ועד היום לא השתנה דבר.

עד היום הקהילות מלאות ב"איזבלות" ו"איזבלים"הטוענות והטוענים להיותם נביאים ונביאות מטעם אלוהים, אך למעשה הם משרתי השטן. במילים יפות הם מנסים ליפות את החטא ולהכשיר את הפשרה – "להכשיר את החזיר".

איך ניתן לעצור את כניסת מורי השקר הללו לקהילה? איך ניתן לרסן את השפעתם בקרב הנושעים?

לימוד דבר אלוהים במדויק וחוסר פשרה בכל הנוגע לדבר ה'.

אם כן, מה ההבדל בין הוראתה של איזבל לבין הסטיה של הניקולסים?

איזבל לימדה שהמאמין יכול להשתתף בפגישותיהם ובפעילויותיהם של עובדי האלילים אך לא בהכרח לעשות את מעשיהם. לעומת זאת, הניקולסים דגלו במעשים שאינם מוסריים בטענה שהמאמין חופשי לעשותם בגלל נצחיות ישועתו.

כך או כך, התוצאה עלולה להיות זהה.

התעסקות עם הרע מכהה את המצפון והופכת את הרע לאמת המידה.

בקהילת אפסוס הדגישו את הלימוד והבדיקה והזניחו את האהבה.

בקהילת תיאטירה – הכניסו את השקר בעטיפת אהבה ולמדו על בשרם את הטעות.

בשם האהבה אסור להתפשר על אמת אלוהים. מעט חמץ הורס את כל העיסה.

בקיצור – מעט שאור מחמיץ את כל העיסה

יישום והסקת מסקנות:

כפי שציינתי מעלה, נביאי שקר אינם רק הבעיה של המאמינים במאה הראשונה בלבד. כל הדורות סבלו מהמחלה הזו.

גם בימינו ישנן קהילות רבות בארץ שמאמינות בלב שלם שיש בקהילתם נביא או נביאים.

האם אותם הנקראים נביאים ניבאו נבואה אחת כמו ירמיה או יחזקאל? לא!

תחזיותיהם מסתכמות בהבנת המצב אך לא כנבואה כפי שניבאו נביאי האמת בכתבי הקודש.

יתרה על כך, כאשר אותם הנקראים נביאים טעו, אף אחד בקהילתם אינו מבקר, מתריע או מסלקם משורותיהם.

ואיך אותן קהילות מכשירים את אותם נביאי השקר?
הנה דוגמא מהתקופה האחרונה: חלק ניכר מאותם נביאים מטעם עצמם יצאו בהכרזות נבואיות לגבי מועד סיום מגיפת הקורונה.

כל הנבואות הוכחו כשנבואות שווא, שקרים.

במקום להוכיח את אותם מנהיגים על חטאיהם, אותן קהילות הפיצו סדרת שיעורים שנועדה לעוור ולהטעות את בני הקהילות, ולהכשיר את נביאי השקר כאילו הם נביאי אמת.

ואיך עשו זאת?

שמעו טוב:

כך הם מלמדים באותם שיעורים אשר ראיתי במו עיני ושמעתי במו אוזניי.

"יש הבדל בין נביאי התנ"ך לנביאי הברית החדשה. בעוד נביאי התנ"ך קיבלו מסר ברור ומלא, נביאי הברית החדשה קיבלו מסר חלקי, ולכן הם יכולים לשגות. כן, נביאי הברית החדשה יכולים לנבא נבואה שאינה מדוייקת.
לאחר שאותם נביאים חולקים את דבר הנבואה החלקית שקבלו, שאר האנשים בקהילה מעדכנים ומתקנים את מסר הנבואה עד לדיוק גבוה יותר."

האם אתם לרגע קט חושבים שאותם קהילות סילקו מתוכם את נביאי השקר הללו?

חס וחלילה! הם ממשיכים לכבדם ולמלא את חשבונות הבנקים שלהם כדי שיקנו עוד מטוסי סילון ובניני פאר.

אומנם לא כל האנשים שבקהילות הללו הם אנשים רעים וחסרי ישועה. אך אם אין בכוחם של הנאמנים להביא לשינוי באותה קהילה, אז שיברחו ממנה כל עוד רוחם בם.

אז הנה לכם דוגמא מן המציאות של גוף המשיח בישראל במאה ה-21.

מהי תכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 21)

בפסוק 21 ישוע מוכיח את חסדו ואהבתו:

נתתי לה זמן לחזור בתשובה, אך היא מתעקשת לעשות את רצונה.

אנחנו מאוד דומים לפעמים. למרות שאלוהים מעמיד את רצונו הברור מולנו – אנו מעדיפים בגלל סיבות כאלו או אחרות להמשיך ליישם את רצוננו.

לעיתים אנו מתרגמים את המשך הברכה בחיינו כחותם לאישור מעשינו ופעולותינו, ואיננו מבינים שאלוהים רק דוחה את העונש, כי בחסדו הוא נותן לנו עוד אורכה לחזור בתשובה.

אז אנא, בואו נבחן את מחשבותינו ומעשינו ונחזור בתשובה מיד אם נמצא חטא בהם.

הבה לא ננסה את אלוהים. גם לסבלנות של אלוהים יש גבול.

מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 22-23)

ישוע תיאר במפורש את העונש המחכה למתפשרים ולסוטים מדברו. – לאיזבל ולחסידיה.

מחלה – (פסוק 22)
מוות (פסוק 23)

חשוב לזכור כי אלו שתי האזהרות ששאול השליח נותן בראשונה לקורינתיים י"א למאמינים שאינם מבדילים נכונה את גוף האדון.
המאמינים שאינם נשמעים לאזהרתו של האדון ומתמידים בחטאם, מסתכנים במחלות ואף מוות.

* ישוע אומר – הנני משליך אותה… ואת המנאפים עמה אשליך…

איזבל נדחפה למותה כאשר הושלכה מחלון חדרה ארצה.. היא הושלכה אל מותה….(מלכים ב' ט' 30-37).

בפסוקים 23-24 ישוע מאיר לנו דברים מיוחדים.

אין נסתר מעיניו, לשם כך עיניו כשלהבת אש.

אין פעולה או עשיה שלא תעמוד למשפט לפניו.

שאול השליח אמר בשניה לקורינתיים ה' 10 כי כל מאמין יעמוד מול ישוע ויקבל תמורה המתאימה למעשים שעשה בהיותו בבשר. לא יסתר דבר מעיני אלוהים.

מהן ההנחיות לנאמנים בתיאטירה? (פ. 24-25)

האדון ישוע מכנה את השארית הנאמנה במילים: "כל אשר אין להם את התורה הזאת (תורת איזבל הנביאה), ואשר לא ידעו את עמוקות השטן, כמו שנוהגים לומר…"

למה הכוונה בביטוי: לא ידעו את עמוקות השטן?
הכוונה לאנשים שחושבים שהם מבינים את עמוקות אלוהים אך בפועל הם מילאו עצמם בידע ומידע שאינו מהכתובים אלא ממורי שקר, ידעונים ופילוסופים חילוניים למיניהם.

הכוונה למיסטיקה, קבלה, גימטריה, העלאה באוב, אסטרולוגיה או כל דבר אחר שהתנ"ך אינו מלמד ואוסר עלינו להתעסק בזה.

ישוע הבהיר כי אותם אנשים אינם מתעמקים באלוהים אלא בשטן.

בפסוקים 24-25 ישוע מעודד את אלו שלא התפתו ללכת אחר תורתה של איזבל ואומר להם:

החזיקו במה שאתם עושים, אתם בסדר – המשיכו כך! (ראשונה לקורינתים י"ד 20 – "באשר לרע היו ילדים…").

אחים ואחיות: הבה נבחן את ליבנו ומעשינו.

אם מצאנו שאין חטא פעיל בנו, הבה נודה לאלוהים ונתפלל בכל יום להתמיד לאחוז בטוב, עד שנראה את האדון פנים אל פנים.

כמה מעודד לשמוע מילים אלו מבורא העולם.

עלינו לזכור שהבשורה נחשבת בעיני העולם לסכלות, אך למרות זאת היא חכמת אלוהים וגבורתו לישועת בני אדם ולהסרת קללת החטא מעל הבריאה (קור"א א 18-19).

מה הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 26-29)

בפסוקים 28א-26 האדון ישוע מבטיח לילדיו הנאמנים שותפות בסמכותו, חלק בירושתו (תהילים ב'; התגלות י"ב, י"ט).

"המנצח ושומר את מעשי עד קץ, אני אתן לו סמכות על הגויים והוא ירעה אותם בשבט ברזל, ככלי חרס ינופצו, כשם שגם אני קבלתי סמכות מאת אבי…"

ילדי אלוהים ישרתו יד ביד עם ישוע בממלכתו בארץ. ילדי אלוהים, זאת אומרת, אתה, את, אני, נהיה שותפים במלכותו של האדון ישוע.

האדון ישוע קיבל סמכות מאלוהים האב, ואת כל אשר בסמכותו הוא חולק איתך, ואיתי, ילדיו הנושעים.

קל לי לומר את המשפטים הללו כי אני מצטט את מה שכתוב, אך מאוד קשה להפנים את גודל החסד הזה.

מה עשיתי או מה עשית עבור האדון שמגיע לך או לי מתנה שכזו?

מן הסתם כולנו עומדים עם פה פעור מול גודל החסד של האדון.

לאור החסד והאבה של ישוע אלינו, ראוי שנציג את גופנו כקורבן חי, קדוש וטהור לכבודו (אל הרומים יב 1-2).

בפסוק 28ב האדון ישוע מבטיח לתת לנו את "כוכב השחר".

מעניין – מי זה או מה זה כוכב השחר?
כוכב נוגה השחר מוזכר בספר ההתגלות כ"ב 16:

"אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את הדברים האלה בקהילות. אנוכי שורש דוד וצאצאו, כוכב נוגה השחר." במילים פשוטות, ראשית האור של אלוהים.

באיגרת השניה של פטרוס א 19 כתוב: "אכן נתאשר לנו ביתר תוקף דבר הנבואה, ותיטיבו לעשות בשימכם לב אליו כאל נר מאיר במקום אופל, עד כי יבקע אור היום ויזרח כוכב הנוגה בלבבכם."

מתברר שהמשיח ישוע מבטיח שאורו יזרח דרך חיינו (דניאל יב 3; מתי יג 43).[15]
האדון ישוע מבטיח להעניק לנו את עצמו – הוא חי בתוכנו.

איזו אהבה – אלוהים בכבודו מעניק לנו את עצמו. מה עוד אפשר לבקש?

בעוד אנו נדרשים להציג את גופנו כקורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים, אנו רואים שהאדון ישוע עשה זאת בעבורנו עוד כשהיינו אוייבים ועוינים לאלוהים (אל הרומים ה 8).

איזו אהבה זו!

האם אחרים מזהים ניצוץ של אור המשיח בחייך?

לסיכום:

1. בקהילת אפסוס הדגישו את הלימוד והבדיקה והזניחו את האהבה.

בקהילת תיאטירה – הכניסו את השקר בשם האהבה. בשם האהבה אסור להתפשר על אמת אלוהים, כי מעט שאור מחמיץ את כל העיסה.

2. כמו אז גם היום יש גם בקהילות המשיח שקרנים הטוענים להיות שליחים או נביאים. שאף אחד מאיתנו לא יחשוב שהוא יוכל לומר לאלוהים: "אני הייתי סתם בורג במערכת, לא היה לי נעים להעיר לו או להם, אני לא אשם…". על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות להוציא מקרבנו מורי שקר, שליחי שקר או נביאי שקר.

על כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות לדאוג לטוהר הרוחני של הקהילה.
אם לא נעשה זאת, אחריתנו תהיה כמו איזבל. עלינו לזכור: מעט שאור מחמיץ את כל העיסה.

[1] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 128-132.

[2] 3532. Νικόλαος Nikolaos, nik-ol´-ah-os; from 3534 and 2994; victorious over the people; Nicolaus, a heretic: — Nicolaus.

[3] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11.( Chicago: Moody,

1999), pg. 61.

[4] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago:

Moody, 1999), pg. 61-62. See also Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 139-142.

[5] Levi, David M. Revelation, Hearing the Last Word. (N.J.: F.O.I, 1999), pg. 36-37.

[6] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI:

Eerdmans, 2001), pg. 175.

[7] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 70.

[8] https://www.thoughtco.com/biography-of-polycarp-4157484

[9] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 75.

[10] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 178-182.

[11] 3532. Νικόλαος Nikolaos, nik-ol´-ah-os; from 3534 and 2994; victorious over the people; Nicolaus, a heretic: — Nicolaus.

[12] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11.( Chicago: Moody,

1999), pg. 61.

[13] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 97.

[14] בספר דניאל ב' החרטומים והמכשפים לא יכלו לקרא את מחשבותיו של המלך נבוכדנאצר. אילו השטן יכול היה לקרא את מחשבות המלך, הידע הזה היה מועבר להם.

[15] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody, 1999), pg. 105.