השומרוני הטוב

 

השומרוני הטוב

המשל

לוקס י 37-30

30 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר:

"אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים.

31 וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. 32 כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

33 וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים. 34 נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. 35 לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: 'דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי.'

36 וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?"

37 הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד."

אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה."

כך ראו שומעיו של ישוע את המשל

?         ישוע מספר את המשל הזה, לכל הידוע לנו, בפני קהל בגליל. אם כן, למה הוא לא מתחיל במילים כמו "איש אחד ירד מכורזין לכפר־נחום"? למה הוא בוחר למקם את הסיפור דווקא בכביש ירושלים־יריחו? — כנראה מפני שהכביש ההוא היה יָדוּעַ לְשִׁמְצָה. אפילו תושבי הגליל ידעו כי יש שם שודדים. מנסיון בָעליות לרגל לירושלים הם ידעו: בקטע הזה של הדרך חובה לנוע אך ורק בתוך שיירה.

לכל השומעים גם היה ידע בסיסי בתורה. כולם הכירו את המצווה "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דבר' כב 4). הרי הפסוק הזה הוא חלק מפרשת "כי תצא".

?         ומה העיקרון שבפסוק? — "כשאתה רואה ש'אָחִיךָ' — היהודי שלידך — זקוק לעזרה, אסור לך להתעלם. חובתך לעזור לו."

?         ולמה עולים לרגל מן הגליל בכלל הגיעו דרך הבִקעה? מדוע הם בחרו לעבור את העלייה הקשה של כביש יריחו־ירושלים? למה הם לא לקחו את הדרך הקצרה — את כביש הרכס? למה הם לא המשיכו מעפוּלה ישר לג'נין, שכם, בית־אל, רמאללה, ירושלים?

!          מפני שהם לא רצו לפגוש שומרונים! הרי כביש הרכס עובר דרך שומרון (יותר פרטים על מה שחיכה ליהודים שבכל זאת עברו דרך שומרון ישנם בלוקס ט 53-51).

• יהודים שׂנאו שומרונים. — עדת השומרונים נוצרה מערבוב בין שארית מעשרת השבטים שנשארה מאחור בזמן גלות אשור, לבין גויים שהובאו לאזור שומרון על־ידי האשורים הכובשים. אותם מהגְרים הביאו אתם את עבודת האלילים שלהם וערבבו אותה עם גרסה מעוותת של "עבודת יהוה" (על כך מסופר במל"ב יז 41-24).
• …והשומרונים שנאו יהודים. — אחד שגרם לשנאה הזו היה יוחנן הוּרקנוֹס, נשיא יהודה החשמונאי. הוא החליט בשנת 111 (או 108) לפנה"ס להרוס את המקדש השומרוני על הר גריזים ולכבוש את שכם, העיר המרכזית של השומרונים.* <<<<<fnot>>>>>* על מלחמתו של הורקנוס בשומרונים ראו: יוסף בן־מתתיהו; קדמוניות היהודים; ספר 13, פרק 9 (1).>>>>>

אם יהודי בתקופת ישוע רצה להשפיל ולהעליב את רעהו, הוא אמר: "שׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד בְּךָ" (יוח' ח 48).

והנה ישוע בוחר בשומרוני דווקא כדוגמה חיובית. כל השומעים מבינים שהשומרוני במשל עושה מעל ומעבר למצופה בתחום העזרה לנזקק. אפילו מ"אדם טוב" אף אחד לא מצפה להקרבה־עצמית כזו:

• השומרוני מוצא יהודי חסר־אונים — מוצא אדם שבימים טובים יותר היה יורק בפניו לאות סלידה;
• השומרוני עוזר ליהודי הזה — מעניק טיפול מקיף לאוייבו המוצהר;
• הוא לא רק עוזר, הוא מסכן את עצמו, כי השודדים עלולים להיות עדיין בסביבה;
• הוא לא חוסך באמצעים יקרים בטיפול בשדוּד: שמן ויין גם אז לא היו מוצרים זולים; ועל־מנת לחבוש את פצעיו הוא נאלץ לקרוע בגדים או בדים מתוך כבוּדתו;
• הוא משנה את תכניותיו ודוחה את המשך נסיעתו ביום שלם.
• הוא מביא את האיש הפצוע למקום מוגן ומעניק לו טיפול אישי צמוד עד הבוקר למחורת.
• הוא משלם לבעל הפונדק לא רק על ארוחת ערב ולינה בלילה הראשון. לפי המחירים המקובלים אז, "שְׁנֵי דִּינָרִים" (פס' 35) קונים לשדוּד עוד כחודש לינה וארוחות בפונדק.<<<<<fnot>>>>>* https://www.gty.org/library/sermons-library/90-466/the-most-misunderstood-parable>>>>>
• ועכשיו שימו לב לסעיף האחרון:

בהבטחתו לבעל הפונדק (35 ב), "דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי", השומרוני למעשה מסיר כל מגבלה לעלוּת הטיפול.

"כָּל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ." — במונחים מודרנים הוא אומר: "אם יהיה צורך בהשתלת לב, ועוד חודשיים טיפול נמרץ, ועוד 10 חודשים שיקום — תמכור את הפונדק, תמכור את האוטו, תשבור את כל תכניות החיסכון שלך ותשלם את חשבון הטיפול — וכשאחזור תקבל החזר־הוצאות מלא, כולל פיצוי על שעות העבודה שהשקעת. אני אשלם. הבטחה!"

!          כל שומעיו של ישוע יודעים: אין אדם שמוכן להקריב ברמה כזו עבור זר. מה שישוע מתאר כאן הוא ציות מושלם — היפותטי — לָמצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

הרקע שעליו סופר המשל

?         שמתם לב למילות הפתיחה שבפסוק 30, "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר…"? הם מורים לנו כי אי־אפשר להמשיך מבלי לדעת את ההקשר.

?         לכל הפחות אנחנו רוצים לדעת: לאיזו שאלה, לאיזו טענה או לאיזה מצב "הֵשִׁיב" המשל הזה?

לכן נעבור בקצרה על ההקשר המיידי…

לוקס י 29-25

נתחיל ב…

בעל התורה

25                  אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה, קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ [את ישוע] וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?"

היו אחרים בבשורות ששאלו את השאלה הזו, כמו אותו "נִכְבָּד אֶחָד" שהיה "עָשִׁיר…עַד מְאֹד", אך הבין כי הדבר החשוב ביותר עדיין חסר לו (לוקס יח 23-18). לכן הוא שאל בכנוּת.

!          אבל שימו לב למניעים של השואל הנוכחי: הלז "קָם לִבְחֹן" את ישוע!

בתור יהודי אדוק, "בַּעַל תּוֹרָה", הוא היה משוכנע שחיי הנצח מובטחים לו (ראה "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא" [משנה, נזיקין, מסכת סנהדרין י, משנה א]). הוא לא רצה תשובה אלא חיפש דרך להפליל את ישוע מתוך אמירותיו בפני עדים (כך גם במתי כב 15, 35; מרקוס ז 5; לוקס ו 2, יא 54-53, כ 2; יוח' ח 6-3).

גם בהמשך השיחה, כאשר שאל את שאלתו השנייה, הוא לא עשה זאת על־מנת להשכיל אלא מפני "שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ" (פס' 29).

אך שימו לב כי ישוע לא דוחה את השואל הערמומי או את שאלותיו. — כהרגלו הוא משיב בשאלה. עקבו בפס' 26:

קיום מושלם של מצוות התורה

26       "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא?" — והמלומד משיב נכון. הוא יודע להגיד את כל התורה על רגל אחת (ראה מרקוס יב 34-28; השווה מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א):

27                  "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ — וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (דבר' ו 5; ויק' יט 18).

!          ראו עכשיו לאיזה כיוון ישוע ממשיך. הוא לא אומר: "אם אתה רוצה חיי עולם, עליך להאמין בי." — לא. — הרי בן־שיחו לא רואה כרגע כל צורך במושיע.

28       לכן ישוע מעודד אותו: "יָפֶה עָנִיתָ. עֲשֵׂה וַחֲיֵה בָּהֶם" (ויק' יח 5; יחז' כ 11; נחמ' ט 29). במילים אחרות, "שמור את שתי המצוות הללו, כי הן מייצגות…

• את כל המצוות שבין אדם לבוראו,
  ●      וכל המצוות שבין אדם לחברו (מתי כב 40).

אם תעשה זאת — אם ת'חיֵה בָּהֶם' ותקיים באופן מושלם את כל מצוות התורה — חיי העולם מובטחים לך."

המשפט הזה נועד לעורר אצל בעל התורה מחשבה: "רק רגע — אף אחד לא מסוגל לקיים את כל התורה באופן מושלם!"

אך יהירותו הדתית משלה אותו שהוא "בסדר":

א.        הוא "בסדר" עם אלוהים, כי הרי…
•  הוא חוזר מספר פעמים ביום על קריאת השמע — "וְאָהַבְתָּ…";
•  הוא מתפלל את כל התפילות היומיומיות בבית הכנסת;
•  רוב עיסוקיו מתרכזים במילוי מצוות התורה.

כן, הוא אוהב את אלוהים מכל הלב. אין בעיה בינו לבין אלוהים (ראה גם לוקס יח 12-11).

ב.        הוא "בסדר" גם עם רעהו. הוא אוהב את מי שתורתו מצָווה עליו לאהוב: יהודים אדוקים שומרי מצוות ששייכים לאותו זרם ביהדות כמוהו. הרי רק אלה הם "רעיו".

לעומת זאת, אנשים "שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, אֲרוּרִים הֵם" (יוח' ז 49). הם לא רעיו, אפילו אם הם קוראים לעצמם יהודים. — שלא לדבר על גויים או, חס וחלילה, שומרונים.

בעל התורה משוכנע שהוא "בסדר", ומתוך הבטחון הזה הוא שואל את…

שאלת המפתח

29                              אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ:
"וּמִי הוּא רֵעִי?"

גם כאן, הוא לא באמת התכוון לשאול שאלה אלא "רָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ." לא היה לו שום ספק: "הגדרָתי של 'מִי הוּא רֵעִי' היא זו של אלוהים. אני בסדר."

תארו לכם אותו פונה לישוע בהבעת פנים מתנשאת וחושב: "אה, כן, כבוד הרב — עניתי 'יָפֶה'? — אז מאחר שאני רואה אותך אוכל ומתחבר עם מוכסים וחוטאים למיניהם (מתי ט 11), אולי יש לך הגדרה לגבי 'מִי הוּא רֵעִי' אשר שונה מזו של אלוהים ושלי?"

אך ישוע לא מתייאש. הוא נמנע מכל מכשול שעלול לגרום לאיש להפנות את גבו ולעזוב לפני ששמע את הבשורה.

!          וזו בדיוק מביא לו המשיח דרך משל השומרוני הטוב: הבשורה.

זה מביא אותנו לכותרת הבאה:

מה מטרת המשל הזה — ומה לא

ראשית, הבה נדגיש מה הם המשלים של ישוע — מהי המטרה של כוּלם:

!                     ▪  כל המשלים מספרים על הישועה.
▪  כולם מתקשרים איכשהו לישועה.
▪  בכל משל שהמשיח מספר, מטרתו היא להושיע אנשים.

ועכשיו נדבר על אי־הבנה נפוצה:

"השומרוני הטוב, פעיל למען תיקון החברה." — אה, באמת?

?         מדוע, אתם חושבים, קורא גו'ן מק־ארטור למשל השומרוני הטוב "המשל הכי לא מובן מכולם"? — ואנחנו תמיד חשבנו שהוא אחד הפשוטים והברורים ביותר.

אולי שמעתם אנשים משתמשים בכינוי "שומרוני טוב" כדי לציין את מי שעוזר לזולת:

• ארגונים שתומכים בנזקקים עושים כביכול "עבודה של שומרוני טוב";
  •  האֶם טֶרֶזָה (למי שעוד זוכר אותה), שעזרה לעניים בהודו, נחשבה ל"שומרונית
  •  טובה";
  •  מי שמקריב את נוחיותו ומסכן את בריאותו כדי לעבוד במחנות פליטים בעולם
  •  השלישי נקרא "שומרוני טוב";
  •  גם עובדים הומניטריים שבכלל לא מאמינים באלוהים נקראים "שומרונים
  •  טובים"…

כך גם הרבה פרשנים משיחיים מבינים את המשל:

• הם טוענים שהוא מלמד את המאמינים להיות מעורבים במלחמה למען צדק
  •  חברתי;
  •  הם מלמדים שמשיחיים חייבים לפעול לחלוקה צודקת יותר של המשאבים בעולם;

…והם מבססים את הדיעות הללו, בין היתר, על משל השומרוני הטוב. הרי השומרוני נתן ממה שהיה לו לשכן שלא היה לו. הוא וויתר על האינטרסים שלו לטובת הנזקק.

!          אין ספק: עזרה לזולת ותמיכה בחלש הם עקרונות של דבר אלוהים, ואין מאמין שפטור מהם. — אבל הם לא מה שישוע רוצה ללמד ולהדגיש במשל השומרוני הטוב.

לא תיקון החברה אלא ישועת האדם

?         אתם זוכרים מי כרגע עומד לפני ישוע? — פָּרוּש — "בַּעַל תּוֹרָה" — אדם דתי שמשוכנע כי הוא "בסדר" עם אלוהים. — וישוע לא נותן לאיש הדתי הזה שיעור על צדק חברתי וחלוקה צודקת של העושר בעולם.

לא! — ישוע רוצה שהאדם הזה יוושע. — ועל־מנת להיוושע, אותו אדם חייב קודם־כל להכיר בכך…
•  שהוא אינו עומד בדרישות התורה,
•  שהוא חוטא,
•  שאין לו יכולת להצדיק את עצמו לפני אלוהים,
•  שהוא זקוק לסליחה,
•  שהוא זקוק לכפרת חטאיו,
•  שללא עזרה — ללא מושיע — הוא אבוד.

הנמשל — משמעות רוחנית ויישום

משל השומרוני הטוב הוא תשובת ישוע לשאלת המלומד, "מִי הוּא רֵעִי?", שאלה שנולדה מציטוט המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

!          הבנּו כי "בַּעַל הַתּוֹרָה" לא שואל כאן שאלה תמימה. הוא שואל בהתנשאות:

"מי עונה על ההגדרה 'רֵעִי' לפי דעתך, כבוד הרב ישוע? הרי לי יש הגדרה ברורה, ואת כל האנשים הכלולים בה אני אוהב כמו שהתורה דורשת.

אולי אתה, כבוד הרב, רוצה להגדיר לי מחדש 'מִי הוּא רֵעִי?'"

ישוע מתעלם מהנימה הלועגת ומתייחס לשאלה במלוא הרצינות. הוא פותח בסיפור השוד בדרך מירושלים ליריחו.

30       אחרי הפתיח האלים, השודדים "הָלְכוּ לָהֶם" עם השלל, והנשדד המדמם נשאר שם בצד הדרך "מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים."

לאהוב את רעי  כ מ ו נ י ?  — איך אפשר?

כעת מופיעים בסיפור שני אנשים שלפי הרקע שלהם — ולפי הגדרתו של "בַּעַל הַתּוֹרָה" — היו אמורים לתפקד כ"רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים":

31                  וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.

"כֹּהֵן אֶחָד." — תפקידו היה להקריב קורבנות עבור חטאי העם. תפקידו היה לייצג את אחָיו היהודים לפני אלוהיו.

הוא ידע ולימד את התורה. הוא הכיר את המצוות:
•  לאהוב את אלוהים,
•  לאהוב את רעהו,
•  לאהוב את הגר — הזר,
•  לאהוב את היתום ואת האלמנה,
•  לאהוב את הנזקק,
•  להיות רחמן…

בנוסף, הוא שמר על טהרה מושלמת, אחרת היה פוסל את עצמו משירות במקדש. הוא לא רק שמר אותן מצוות כמו כל יהודי אחר אלא גם את החוקים היחודיים שחלו רק על כוהנים.

תפקידו היה לשמש דוגמה אישית. הוא היה אמור להגיד, כמו שאול השליח: "הִתְנַהֲגוּ כָּמוֹנִי" (פיל' ג 17; קור"א ד 16, יא 1; גלט' ד 12)…

31 ב               אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ [הפצוע], עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

!          מוסר־ההשׂכל הוא פשוט: היינו מצפים מכוהן — מאדם שמייצג את אלוהים ושמייצג את בני־עמו לפני אלוהים…
▪  שיאהב את בוראו מספיק כדי לציית לתורתו,
▪  ושיאהב בני־אדם מספיק כדי לענות על צורכיהם.

אבל נציג הממסד הדתי מוכיח שאין לו אהבה — לא לאלוהים, ולא לרעהו.

הבא בתור:

32                  כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, …

ישוע רק מחזק את מה שהוא רוצה להבהיר: כמו הכוהן, כך גם הלוי…
•  מעורב בעבודת הקודש;
•  גם הוא עוסק יומיום במילוי מצוות אלוהים שמסדירות את תפקידו;
•  גם הוא חייב להקפיד על טוהר כדי לא להיות פסול משירות;
•  גם הוא אמור לדעת יותר תורה מהיהודי המצוי;

אבל…

32 ב               כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

?         הבנּו את המסר? — דת לא עושה לנו את זה. היא אמנם מדרבנת אותנו למלא מצוות חיצוניות; במקרה הטוב היא תגרום לָמתבונן בנו לומר: "וואו, כמה הוא מקפיד!" — אבל היא לא מסוגלת למלא את לבנו באהבה. לא לאלוהים ולא לבני אדם.

?         כשאתה שומע את משל השומרוני הטוב, האם אתה שופט את הכוהן ואת הלוי?

?         האם חשבת שיש כאן ירידה על נציגי הממסד ועל אנשים דתיים? — ממש לא! — ישוע פשוט בחר כדוגמה אנשים שנחשבו לטובים ביותר — לקרובים ביותר לאלוהים. אפילו הם נכשלו.

!          אבל אולי, במקום לרדת על אחרים, אתה נאלץ להגיד: "זה אני! — נכון שלפעמים אני עוזר. לפעמים אני מקריב למען אחרים… אבל זו לא ברירת־המחדל. הרבה פעמים (אולי רוב הפעמים) מתברר שאני אוהב את עצמי יותר מהזולת. אני בדרך כלל מעדיף את נוחיותי, את זמני, את רכושי, את ביטחוני, את שלמותי, את טובת המשפחה שלי, את האינטרסים שלי… — כמו כל אדם נורמלי."

אלה דרישותיו של אלוהים. — האם אתה עומד בהן?

עד כאן, "בַּעַל הַתּוֹרָה" עוד יכול להצדיק את עצמו ולחשוב: "אני הייתי עוזר." אבל ישוע מנפץ כל אשלייה כזו:

35-33            וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו [ליהודי הנשדד],
וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים…

כשישוע מסיים את המשל עם פס' 35, אפילו "בַּעַל תּוֹרָה" אדוק — אפילו האדם הדתי והמקפיד ביותר על שמירת מצוות — לא היה יכול להגיד "זה אני!"

הרי התעמקנו קודם (תחת הכותרת "כך ראו שומעיו של ישוע את המשל") ברמת ההשקעה וההקרבה מצד השומרוני.

• אף אדם לא ישקיע כך למען הזולת;
  •  אף אדם לא יאהב כך אדם אחר;
  •  בוודאי אף אחד לא יאהב כך אדם שהוא רואה בפעם הראשונה בחיים;
  •  ואין מצב שיאהב כך מישהו שידוע לו רק פרט אחד לגביו: הוא אוייב!

!          כשאנחנו עוזרים, כשאנחנו נותנים לנזקק, כשאנחנו מקריבים — זה טוב, זה נכון, וזה משיחי. — אבל אל לנו לחשוב לרגע שאנחנו "שומרונים טובים"!

הרי את רמת ההשקעה, את רמת ההקרבה ואת רמת האהבה שישוע מתאר כאן, אנחנו אפילו לא נותנים לבני משפחתנו הקרובים ביותר.

אנחנו לא מסוגלים להעניק אותה באופן עקבי, תמידי, בלתי־מוגבל. טבענו החוטא מונע מאתנו רמה כזו של אהבה לאחרים. אפילו במערכת היחסים הקרובה, המתחשבת והאוהבת ביותר יצוצו פה ושם שרידים של אנוכיות — או לפחות של שימור־עצמי.

אהבה ברמה המושלמת שמפגין השומרוני הטוב אנחנו שומרים לאדם אחד בלבד: לעצמנו!

בתום המשל ישוע פונה ל"בַּעַל הַתּוֹרָה" במה שנשמע כמו שאלה רטורית:

36                  "מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?"

…וכולנו אומרים, יחד עם הנשאל:

37 א   "נו באמת! איזו שאלה! כמובן 'זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד'." ברור ש"בַּעַל הַתּוֹרָה" ידע את התשובה.

?         אבל שמתם לב שישוע כרגע ניסח את שאלת בן־שיחו מחדש?

א.        על השאלה המקורית "מִי הוּא רֵעִי?", ישוע השיב דרך המשל:

"כל אדם הוא רעך. כשהתורה מצווה עליך 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ', היא לא רק מתקוונת ליהודים אדוקים ששייכים לאותו זרם ביהדות כמוך. הכוונה גם לחילונים, מוכסים, זרים, גויים, אויבים — שומרונים!… את כל אלה תאהב באהבה ללא גבול — כמו שאתה אוהב את עצמך."

ב.        השאלה החדשה היא: "האם אתה 'רֵעַ' ברמת השומרוני הטוב? זוהי דרישת התורה! האם אתה עומד בה? — האם אתה מסוגל?"

דרישת התורה שבפסוק 28: "עֲשֵׂה וַחֲיֵה בָּהֶם!" לא הצליחה לערער את ביטחונו הדתי של המלומד. הוא היה משוכנע:

▪  "בוודאי שאני עושׂה!
▪  הרי אני מציית למצווה 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' (שמות כד 7)! ז"א, אני קודם מציית
▪  ורק אחר כך שואל 'למה'.
▪  אני אכן אוהב את אלוהים ואת רעי.
▪  אני בסדר.
▪  אני עושה את כל מה שדרוש 'כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם' (פס' 25)."

אה, כן? באמת?

דרך משלו, ישוע סיפק ל"בַּעַל הַתּוֹרָה" (ולנו) דוגמה מושלמת איך העשיה הזו אמורה להראות, וכעת האדון חוזר על הדרישה הבלתי־אפשרית:

37 ב               "לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה."

"רק אם תצליח להשתוות לדוגמה המושלמת של השומרוני הטוב כל הזמן — רק אם תאהב כך את אלוהיך ואת רעך בכל דקה ובכל מצב עד יום מותך — רק אז יהיו לך 'חַיֵּי עוֹלָם'!"

גם זו צורה של בישור — להראות לאדם את חוסר האונים שלו מול דרישותיו של אלוהים.

הכתוב לא מגלה לנו אם "בַּעַל הַתּוֹרָה" הבין לבסוף את מצבו האבוד — את הצורך שלו במושיע. אנחנו לא יודעים אם הוא קלט: "יש לי כאן ועכשיו הזדמנות לחזור בתשובה מיהירותי!" אנחנו יכולים רק לקוות שהוא אכן זעק: "אֱלֹהִים, רַחֵם נָא עָלַי, עַל אִישׁ חוֹטֵא!" (לוקס יח 13).

סיכום

?         מי הבין היום את משמעות משל השומרוני הטוב ואת מטרתו?

• אם כן, חשוב שכל המבין יודֶה:

▪  "אני לא מסוגל לאהוב כך!
▪  אני חוטא!
▪  אני זקוק לעזרה!
▪  אני זקוק למושיע!
▪  אני זקוק לסליחה ולכפרה!"

…ואת הכפרה הזאת אלוהים מעניק למי שמאמין בישוע המשיח.

לכן, "הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע!" (מה"ש טז 31).

• לשאלה הכנה, "מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" יש רק תשובה אחת נכונה:

"כָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ו 40).