הראשונה ליוחנן פרק א'

מבוא:
מחבר האיגרת, נושא כללי, רקע היסטורי, מטרת האיגרת, המסר התיאולוגי/

פרק א' פסוקים 4-1:

מחבר האיגרת:

ישנן שלוש איגרות הנקראות "איגרות יוחנן", אף־על־פי שלא צוין בהן שם מחבר. באיגרת השנייה והשלישית הכותב מציג את עצמו כ"הזקן", ובראשונה אין כלל ברכת פתיחה.

אם כן איך אנחנו יודעים שהמחבר הוא יוחנן השליח?

א. בכתביהם של אבות הכנסייה הראשונים קיימות עדויות מהימנות שמשייכות את האיגרות ליוחנן השליח:

אירניוס — 203-140 לספירה;

קלמנט מאלכסנדריה — 215-155 לספירה;

טרטוליאן — 222-150 לספירה;

אוריגן — 253-185 לספירה.

אותם אנשים, מנהיגי הקהילות שאליהם הגיעו איגרותיו של יוחנן, השאירו עדויות מהימנות הקובעות כי יוחנן בן־זבדי, תלמידו של ישוע, הוא המחבר של האיגרות (לא מדובר ביוחנן המטביל שראשו נערף עוד לפני כתיבת האיגרות). ככל הידוע לא קיימת טענה קדומה שסותרת את עדותם.

ב. בנוסף לכך ישנו דמיון מפליא בסגנון הכתיבה בספר הבשורה על־פי יוחנן לבין הכתוב באיגרות אלה. במיוחד בולט הדמיון בין הבשורה לבין האיגרת הראשונה של יוחנן. שתיהן נכתבו ביוונית פשוטה, ובשתיהן מובעות דוגמאות לניגודים: אור וחושך, חיים ומוות, אמת ושקר, אהבה ושנאה.

ראה לדוגמה את הדמיון בין מראי המקומות הבאים:

איגרת יוחנן           בשורת
הראשונה              יוחנן

א 1                      א 1, 14
א 4                      טז 24
א 7-6                  ג 21-19
ב 5                      יד 23
ב 6                      טו 4
ב 7                      יג 35-34
ב 8, ג 11             יג 34
ב 14-13              יז 3
ג 8                      ח 44
ג 14                    ה 24
ד 6                      ח 47
ד 9                      א 14, 18, ג 16
ה 9                      ה 32, 37
ה 12                    ג 36
ה 13                    כ 31
ה 14                    יד 14
ה 20                    יז 2

נושא כללי:  התחברות עם אלוהים

איגרת יוחנן הראשונה פרק א 4-1:

1 אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל־אוֹדוֹת דְּבַר הַחַיִּים, — 2 וְהַחַיִּים נִגְלוּ וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ, וַהֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם אֶת חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ — 3 אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 4 זֹאת אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה.

רקע היסטורי ומטרת האיגרת

יוחנן השליח המשיך לשרת את הקהילות למרות גילו המתקדם. הוא הגיע לגיל מופלג, והיה השליח היחיד שנותר בחיים לקראת סוף המאה הראשונה לספירה.

יוחנן היה השליח הקרוב לישוע והאהוב עליו. הוא היה עד־ראייה לאירועים שהתרחשו בחיי האדון ישוע במהלך שירותו כמשיח ועד מותו, תחייתו מן המתים ועלייתו השמיימה.

אבות הקהילה הראשונים מציינים שיוחנן עבר לאפסוס ושם שרת כמורה בקהילות חדשות ועסק בכתיבה.

כשליח של ישוע ועד למעשיו ולדבריו, זכה יוחנן לסמכות רבה בקרב הקהילות. רבים גמעו את דבריו בשקיקה.

לימוד שקר

לפני ששאול השליח עזב את אפסוס, הוא אסף את זקני הקהילות והזהיר אותם מפני מורי שקר ותורות מתעות שעתידות להופיע בקהילות המשיח (מעשי השליחים כ 38-17).

והנה, לא חלפו שנים רבות, בשלהי שירותו של יוחנן השליח, אכן החלו להופיע מורי שקר שהפיצו פילוסופיות מסוכנות בקרב המאמינים.

הלימוד השקרי איים למוטט ולטמא את העקרונות הבסיסים של האמונה.

תורת השקר שיוחנן מזהיר מפניה באיגרתו הראשונה נודעה מאוחר יותר בשם "ידענות" — בלועזית GNOSTICISM מהמילה "גנוסיס" = ידע.

תורות השקר שנכנסו לקהילתו כללו:

  1. את עיקרה של הידענות: "החומר הנו דבר נחות לעומת הרוח."

גוף האדם הוא חומר, לכן הוא נחות יחסית לרוח. לעומת זאת, הרוח היא הדרגה הגבוהה שניתן לשאוף אליה. ניתן להגיע לדרגת רוחניות גבוהה מבלי להתייחס לנעשה על־ידי הגוף.

לאותה דרגת רוחניות ניתן להגיע על־ידי רכישת ידע: ככל שהידע גדל, גדלה הרוחניות וכך מגיעים לישועת הרוח מהגוף (גנוסיס = ידע; גנוסטיות / גנוסטיקה = ידענות).

הקבלה של ימינו הנה תוצר דומה לידענות. על פי הקבלה, על האדם להשיג את כל "ניצוצות אלוהים" אשר בבריאה — את הידע הנסתר על אודות הבריאה — וכך להיות דומה לבורא. כשיגיע האדם לרמה שכזו הוא יוכל לברוא בעצמו, ממש כמו אלוהים.

התוצאה של העיסוק בידענות:

אותה פילוסופיה בדרך כלל לא דגלה בטוהר הגוף, בשמירה על מידות המוסר, שהרי "הגוף החומרי הוא כלי נחות". במילים אחרות: "אין חשיבות לחטא שנעשה באמצעות הגוף".

  1. התכחשות  לאלוהותו של ישוע:

לדעת מורי השקר, לא ייתכן ששלמות רוחנית תוריד מעצמה ותתגלה בגוף בשר נחות:

  • אם ישוע הוא אלוהים, כי אז הוא לא בא בדמות אדם רגיל — גופו רק נראה כאילו היה אמיתי.

 

  • אם ישוע היה באמת אדם, כי אז הוא לא יכול להיות אלוהים.

 

  • לימוד שקרי נוסף טען שרוח אלוהים נחת על ישוע האדם בעת טבילתו, אך הרוח עזבה אותו ממש לפני צליבתו.

יוחנן דוחה את הטענה הזו באומרו שאותו ישוע אשר נטבל בתחילה היה זה אשר נצלב: "זֶה הוּא אֲשֶׁר בָּא בְּמַיִם וּבְדָם — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ; לֹא בַּמַּיִם בִּלְבַד, כִּי אִם בַּמַּיִם וּבַדָּם…" (ה 66).

מחבר האיגרת אל העברים (פרק ב 18-14) אומר על אלוהותו של ישוע ועל הופעתו בדמות אדם:

14 "וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת — הוּא הַשָֹטָן, 15 וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. 16 הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. 17 לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; 18 כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן."

הסכנה בלימוד שקר

ישנה סכנה חמורה בכל הפילוסופיות השקריות הללו. הרי התנאי לישועה הוא האמונה בישוע המשיח כפי שהבשורות מתארות אותו:

  • בהופעתו של בן האלוהים בגוף אדם.

 

  • בחייו עלי אדמות.

 

  • במותו.

 

  • בתחייתו מהמתים.

או לפי ההגדרה הפשוטה והברורה שבאיגרת אל הרומים י 10-9:

"וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלוֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע."

כל תורה שמציגה משיח שונה מאיימת להעלים משומעיה את הדרך לישועה!

יתרה מזו, פילוסופיות שקריות אלה לא דגלו ברמת מוסר גבוהה ולכן היוו גורם מטמא. מי שאימץ את הדעה הגנוסטית (הטוענת שחומר הוא דבר נחות) התייחס לגופו הפיזי בקיצוניות חולנית:

א.  היו אלה שהזניחו את גופם עד כדי פגיעה פיזית (אל הקולוסים ב 23-21): "אֲנָשִׁים הַחַיִּים בָּעוֹלָם …נִכְנָעִים לַחֻקִּים, 'אַל תֹּאחַז, אַל תִּטְעַם, אַל תִּגַּע,' 22 וְכֻלָּם דְּבָרִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לְכִלָּיוֹן בְּשִׁמּוּשָׁם וְהֵם לְפִי מִצְווֹת וְהוֹרָאוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם; 23 דְּבָרִים שֶׁאָמְנָם יֵשׁ לָהֶם חָזוּת שֶׁל חָכְמָה וְהֵם מִתְבַּטְּאִים בְּדָת שֶׁהִיא פְּרִי רְצוֹנָם וּבִנְמִיכוּת רוּחַ וְסִגּוּף הַגּוּף, אַךְ אֵין זֶה מוֹעִיל נֶגֶד מַאֲוַיֵּי הַבָּשָׂר."

ב. היו אחרים שנתנו דרור לתאוות הבשר. לדעתם, במילא הגוף הוא חומר נחות והעיקר זה לגדול בידע! לאור זאת, חטא הנעשה בגוף אינו דבר בעל חשיבות.
יוחנן מתייחס לדעה שכזו בפרק א 10-8: "אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. 9 אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."
הלך מחשבה שכזה זילזל במצוות תורת אלוהים המחייבת שמירה על טוהר וקדושת הגוף:

ג. 5-4: "כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא גַּם עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה; הַחֵטְא הוּא עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה. 5 אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא נִגְלָה כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת חֲטָאֵינוּ, וּבוֹ אֵין חֵטְא."

ה. 3: "הֵן זֹאת הִיא אַהֲבַת אֱלֹהִים, שֶׁנִּשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. וּמִצְווֹתָיו אֵינָן קָשׁוֹת."

אותן פילוסופיות טענו גם להיות דרך להתחברות עם הבורא. יוחנן מקדיש חלק ניכר מהאיגרת על מנת להוכיח שלא תיתכן התחברות עם אלוהים ללא בסיס משותף של טוהר וקדושה כמו זו של אלוהים. כל תורה שלא דוגלת בחיי טוהר ומוסר כפי שאלוהים מצווה לא יכולה להוביל להתחברות עם אלוהים. ההתחברות היחידה הניתנת לתלמידיה היא בינם לבין עצמם ועם השטן.

סימן היכר של מורה שקר: העדר אהבה.

מורי השקר התמקדו בהוראתם השקרית והמתעה ולא הביעו אהבה לזולת. אדרבא, כל מי שפעל נגדם וחשף את פרצופם האמיתי, זכה להתנגדות חריפה (ג 18-10): "בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָֹטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו. 11 הֵן זֶהוּ דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ; 12 לֹא כְּקַיִן אֲשֶׁר הָיָה מִן הָרַע וְהָרַג אֶת אָחִיו. וּמַדּוּעַ הֲרָגוֹ? מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים, אַךְ מַעֲשֵׂי אָחִיו מַעֲשֵׂי צֶדֶק. 13 אַחַי, אַל תִּתְמְהוּ אִם הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם. 14 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת. 15 כָּל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו רוֹצֵחַ הוּא. וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁכָּל רוֹצֵחַ אֵין חַיֵּי עוֹלָם מִתְקַיְּמִים בּוֹ. 16 בָּזֹאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּעַד אַחֵינוּ. 17 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? 18 יְלָדַי, אַל נָא נֹאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֹעַל וּבֶאֱמֶת."

גרימת פירוד

מורי השקר עודדו את התומכים בהם לנטוש את הקהילות. מקרים שכאלו זעזעו את המאמינים שחשבו כי הישועה היא דבר שניתן לאבד. דמיינו מצב שבו אדם בילה שנים רבות בקהילה על תקן מאמין בישוע, היה שותף לכל הנעשה בקהילה והגדיר את עצמו כשייך לאדון — ופתאום עורק! רבים חושבים מיד כי מקרה שכזה מוכיח שאדם נושע יכול לאבד את ישועתו.

יוחנן השליח כותב בפרק ב 25-18 כי מקרה מסוג זה לא מוכיח איבוד ישועה, אלא ההפך:

18 "יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. 19 הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. 20 וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. 21 כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. 23 כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב. 24 אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב. 25 וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם."

אלוהים בריבונותו מאפשר את הפירוד כדי לשמור את ילדיו הנאמנים מוגנים ונפרדים משאר החוטאים. נטישת הקהילה לצמיתות וסירוב להתחבר עם שאר המאמינים בישוע הדוגלים בעקרונות הבסיסיים של האמונה, הם הוכחות לכך שאדם מעולם לא נושע באמת. הם הוכחות לנאמר במשל הזורע (מתי יג 9-3, 23-18):

"3 אָז דִּבֵּר אֲלֵיהֶם רַבּוֹת בִּמְשָׁלִים וְאָמַר: הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ. 4 כַּאֲשֶׁר זָרַע נָפְלוּ כַּמָּה זְרָעִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבָאוּ צִפֳּרִים וְאָכְלוּ אוֹתָם. 5 אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אַדְמַת טְרָשִׁים, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם הַרְבֵּה אֲדָמָה, וּמִהֲרוּ לִצְמֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם אֲדָמָה עֲמֻקָּה. 6 אוּלָם כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ נִצְרְבוּ וּבְאֵין שֹׁרֶשׁ הִתְיַבְּשׁוּ. 7 אֲחֵרִים נָפְלוּ בֵּין קוֹצִים, אַךְ הַקּוֹצִים צָמְחוּ וְהֶחֱנִיקוּ אוֹתָם. 8 וַאֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אֲדָמָה טוֹבָה וְעָשׂוּ פְּרִי — זֶה פִּי מֵאָה, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים. 9 מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!

18 וּבְכֵן שִׁמְעוּ אַתֶּם אֶת פֵּשֶׁר מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ: 19 כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבַר הַמַּלְכוּת וְאֵינֶנּוּ מֵבִין, בָּא הָרָע וְחוֹטֵף אֶת מַה שֶּׁנִּזְרַע בִּלְבָבוֹ; זֶהוּ הַנִּזְרָע בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ. 20 הַנִּזְרָע עַל אַדְמַת טְרָשִׁים הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמִיָּד מְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, 21 אַךְ אֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ בְּתוֹכוֹ וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹד, וּבִהְיוֹת צָרָה אוֹ רְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר הוּא נִכְשָׁל מִיָּד. 22 הַנִּזְרָע בֵּין הַקּוֹצִים הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמַדּוּחֵי הָעֹשֶׁר מַחֲנִיקִים אֶת הַדָּבָר וְלֹא יַעֲשֶׂה פְּרִי. 23 הַנִּזְרָע עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הוּא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמֵבִין וְגַם עוֹשֶׂה פְּרִי — זֶה עוֹשֶׂה פִּי מֵאָה, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים."

כלים להגנה

יוחנן כתב את איגרתו כשעמדו לנגד עיניו שתי מטרות עיקריות:

  • לזהות את מורי השקר: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם…"(ב 26).

 

  • העניק למאמינים את הביטחון שבישועה: "זאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלוֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם"(ה 13; ראה גם א 4, ב 1, 14-12, 211).

המסר התיאולוגי של האיגרת: "חזרו למקורות האמונה ולפשטות המצוות!".

יוחנן השליח מדבר ישר ולעניין ובדרך שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא מתאר את החיים המשיחיים והשייכות לאלוהים כדברים מוחלטים:

אור וחושך — א 5, 7:  "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ. … אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא";  ב 11-8: "וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. 9 הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ. 10 הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ. 11 אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

אמת ושקר — ב 21-22:  "כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן"; ד 1: "אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָצְאוּ לָעוֹלָם".

ילדי אלוהים לעומת ילדי השטן — ג 10:  "בָּזֶה יִוָּדְעוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָֹטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו."

  • אלה שחוזרים בתשובה כנה זוכים לנוכחות רוח אלוהים בהם.

 

  • אמונה כנה בישוע מניבה ציות למצוותיו.

הציות מוביל ל…

  1. אהבה גוברת לאלוהים ולשאר המאמינים בישוע (ג 24-23): "זֹאת מִצְוָתוֹ: לְהַאֲמִין בְּשֵׁם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְלֶאֱהֹב זֶה אֶת זֶה כְּפִי שֶׁצִּוָּנוּ. 24 הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים בּוֹ. וּבָזֹאת נֵדַע שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בָּנוּ: בָּרוּחַ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ."
  2. התרחקות מן החטא על כל צורותיו, קדוּשה;
  3. ביטחון הישועה, שמחה.

לאור זאת, אי אפשר לזלזל בטוהר הגוף ובו בזמן להיות בהתחברות רוחנית קדושה עם אלוהים ועם שאר ילדיו.

יוחנן מודע לכך שאנשים מחפשים דברים נעלים, שלמות רוחנית, ולכן הוא מלמד על אודות הדבר האמיתי — החיים האמיתיים אשר לא נמצאים בחפצים או בהתרגשויות מזדמנות, אלא במשיח ישוע.

יוחנן כותב על מנת שנדע איך להתחבר עם ישוע. התחברות עמו מובילה לשמחה שלמה.

"דְּבַר הַחַיִּים"– איגרת יוחנן הראשונה א 1:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל אודות דְּבַר הַחַיִּים…"

ישנם שני אופנים להבין את משמעות המילה "מֵרֵאשִׁית" בפסוק זה:

א. התייחסות לבראשית פרק א ולבשורת יוחנן פרק א.

ב. התייחסות לימים הראשונים של הבשורה (ראה ב 7, 24, ג 11).

הסבר על פי המפירוש הראשון:

 "אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — על פי הפירוש הראשון, יוחנן מציין כאן את קיומו של ישוע כאלוהים מאז ומתמיד. האחד שהיה קיים תמיד בא אלינו  בדמות אדם. קיבלנו אותו באמונה והתחברנו עמו. שמענו וראינו אותו ואף מיששנו אותו בידינו.

אם כך נבין את הצירוף "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — יוחנן מתחיל את האיגרת בצורה כמעט זהה לבשורה שכתב (בשורת יוחנן). גם שם הוא מתאר את אלוהותו של ישוע המתבטאת קודם כול בעובדת נוכחותו במעמד הבריאה: הוא היה תמיד והוא לא נברא, הוא אלוהים (יוחנן א 3-11):

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלוֹהִים, וֵאלוֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלוֹהִים. הַכּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה."

יוחנן אינו הראשון או היחיד שמציין את אלוהותו ואנושיותו של ישוע המשיח בפסוק אחד. גם הנביאים, מיכה, ישעיהו ואחרים עשו זאת לפניו:

מיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם."

הנביא מיכה מנבא שמבית־לחם אפרתה, מהעיירה הקטנה שבתחום שבט יהודה, עתיד לבוא מנהיג (מושל) שתחילתו "מקדם מימי עולם". כלומר, למרות לידתו כאדם, הרי היה קיים מאז ומתמיד.

חבקוק א 12: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם, יהוה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי, לֹא נָמוּת. יהוה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ, וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ."

מכאן, התכונה "מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" מציינת את אלוהותו של ישוע המשיח. הוא היה מתמיד ומעולם לא נברא.

ישעיהו ט 6-5: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם. 6 לָמֹרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת"(ראה גם פרק יא 10-1, נב 13 – נג 12).

מצד אחד מדובר ב"ילד" ש"יוּלד" — בן אדם לכל דבר — מצד שני הילד הזה זוכה לשמות ששייכים לאלוהים בלבד וממלכתו מתוארת כנצחית.

ירמיהו כג 6-5:  "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־יהוה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. 6 בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ: יהוה צִדְקֵנוּ."

ירמיהו לג 16-15: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. 16 בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלָיִם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח. וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ: יהוה צִדְקֵנוּ".

מצד אחד ה"צמח הצדיק" צומח מבית דויד — זאת אומרת שהוא מלך בשר ודם — מצד שני שמו "יהוה צדקנו", ואנחנו יודעים שרק לאלוהים מותר לשאת את השם הזה.

הדבר אשר היה מראשית, אלוהים בכבודו ובעצמו, האחד שברא את כל אשר קיים — דומם וחי, האחד שהוא רוח בא אלינו בדמות אדם, בבשר.

"אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ." — על אף היותו אלוהים — זה "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית"  —  שמענו אדם מדבר בקול.

"אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ" — לא רק שמענו, לא רק ראינו חיזיון תעתועים. היינו עדי ראייה לכל מעשיו של ישוע. ראינו במו עינינו את אֵל שַׁדַּי —  את הישות האלוהית שבני אדם רשאים לראות פנים אל פנים.

"וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ" — נגענו בו, הרגשנו אותו. הוא היה "אמיתי". על אף היותו "מראשית", הוא היה בו בזמן בעל גוף בשר ודם כמונו.

הסבר על פי הפרוש השני:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית." — על פי הפירוש השני, "מראשית" משמע: "החל מהימים הראשונים של בשורת המשיח" (ראה ב 7, 24, ג 11).

יוחנן מעיד בפני קוראיו כי מראשית הקשר בין ישוע לתלמידיו לא השתנה דבר מכל אשר המשיח אמר ולימד.

מאז תחילת הפצת הבשורה זכו יוחנן ושאר השליחים לשמוע את ישוע, לראות אותו, לראות את מעשיו, את האותות והנסים שחולל. הם זכו לפעול יחד איתו.

מאז תחילת שירותו של ישוע כמשיח, כל מה שנאמר ונעשה על־ידיו רק מוסיף להוכיח שהוא "מראשית" — שהוא, אלוהים, בא לעולם בדמות אדם כדי לומר לנו את בשורת הכפרה על חטא ולהעניק חיים לכל האוהבים אותו.

"אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ." — מה היה המסר ששמענו מראשית מפי ישוע האדון?

מדובר בבשורה של חיים וניצחון על המוות. מדובר בבשורה שמצילה, ולא על תרגיל אינטלקטואלי שאין בו כוח להמית את החטא ואת תוצאותיו.

גם שאול השליח ושמעון פטרוס מכנים את דברי האדון "דְּבַר הַחַיִּים", "דִּבְרֵי הַחַיִּים" (אל הפיליפים ב 16; מעשי השליחים ה 20).

הכוונה:

אלוהים בא לעולם כדי להושיע אנשים חוטאים מעונש מוות נצחי וריחוק מאלוהים. המסר שבפיו נועד להדריכם לישועה — להצלה מעונש החטא.

כל המתוודים על חטאיהם ומאמינים באמונה כנה שישוע הוא המשיח, האדון שמת מות כפרת חטאים בעבורם, ייוושעו. הנושעים עתידים לבלות את הנצח עם אלוהים ובחברתו בחיים מלאי עשייה קדושה וטהורה.

אין מסר אחר ואין שם אחר אשר בו בני אדם יכולים להיוושע: "וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

יוחנן שמע את בשורת החיים מפי ישוע המשיח עצמו. הוא בחן בכל חושיו כי אמת הדבר. ישוע הוא אכן כל מה שאמר על עצמו.

"שָׁמַעְנוּ … רָאִינוּ … מִשְּׁשׁוּ." — מילים אלו מציינות מידה גוברת של קרבה והתחברות.

  • ומה אם אלוהים היה בוחר לגלות את עצמתו דרך הבריאה בלבד (תהילים יט; אל הרומים א 19-20)?

 

  • ומה אם היה מודיע את רצונו רק דרך התנ"ך — דרך דברי נביאיו?

אז היינו נאלצים להסתפק בכך.

אך אלוהים לא הסתפק בכלים אלו — שהם נפלאים לכשעצמם. הוא הוסיף ולבש בשר ובא למסור לנו את דבר החיים דרך ישוע המשיח, פנים אל פנים ובאהבה.

ישוע המשיח מגלה לנו את מחשבותיו ואת הרגשותיו של אלוהים כלפינו. הוא המתווך החי שדרכו יש לנו התחברות עם אלוהים.

להכיר כראוי את ישוע המשיח, משמע להכיר את אלוהים:

יוחנן ח 19: "אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים."

יוחנן ח 42: "אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי."

מדוע חשוב כל כך לדעת את האמת המדויקת על ישוע?

כי מי שמסלף את האמת על אודות ישוע המשיח, הריהו מסלף את האמת על אודות אלוהים. מי שעושה כך הוא שקרן ומשרת את אבי השקר, את השטן בכבודו ובעצמו (א־יוחנן ב 22: "מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן"; ד 2-3: "בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; 3 וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם".

במילים אחרות: מי שמסלף את האמת על אודות ישוע המשיח מונע מבני אדם לשמוע את דבר הישועה.

בישראל ישנן קהילות שמלמדות "ישוע אחר" — ישוע שאינו אלוהים, ישוע שבהיותו ילד חטא ככל הילדים. קהילות שכאלו אינן מובילות את הצאן למקור החיים, אלא לאבדון.

אם לאדם דעה שגויה בנוגע לישוע הריהו אוחז בדעה שגויה על אודות אלוהים, כי ישוע המשיח הוא התגלותו המושלמת של אלוהים לאדם.

מכל הסיבות המוזכרות לעיל ניתן להבין מדוע יוחנן משקיע מאמץ כה רב להתריע מפני מורי השקר. תורת מורי השקר מונעת משומעיה את הישועה. היא מבטיחה להולכים בדרכה שחרור מחטא וממוות, אך בו בזמן מונעת מהם את הגישה לאחד וליחיד שמסוגל לשחרר מחטא וממוות.

תודה לאל! יש לנו אלוהים שלא רק משמיע הוראות וציוויים כשהוא מסתתר מאיתנו, אלא הוא משתוקק שנהיה קרובים אליו. הוא רוצה התחברות עמנו, כי הוא אוהב אותנו.

אבל אלוהים הוא טהור וקדוש ואין בו כל חטא, לכן הדרך היחידה להתקרב אליו ולהתחבר עמו היא בטוהר ובקדושה, ממש כפי שהוא.

אלוהים לא שלח אותנו לחפש במקומות זרים את הטוהר והקדושה האלה, הוא עצמו בא להשכין בנו את רוחו — את רוח הקודש.

אך יש תנאי להתחברות עם אלוהים האב ולקבלת רוח הקודש: יש לקבל באמונה את הדבר "אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית"  —  את ישוע האדון ומכפר  החטאים שלי. אין כל דרך אחרת להתחברות עם בורא העולם.

ישוע המשיח הוא החיים

איגרת יוחנן הראשונה א 2: "וְהַחַיִּים נִגְלוּ וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ, וַהֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם אֶת חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב וְנִגְלוּ לָנוּ."

בפסוק זה יוחנן חוזר פעמיים על המילה "נִגְלוּ". כלומר, קיים דגש על התגלות ישוע.

השליח מבהיר שכאשר מדברים על ישוע לא מדברים רק על מסר, אלא על אישיות. מדובר על אלוהים בכבודו ובעצמו. — מדובר על מקור החיים, אשר ליוחנן ולשאר השליחים הייתה התנסות אישית עמו (ראה בשורת יוחנן א 4, ה 26, 40, יא 25, יד 6).

"ישוע" ו"חיים" הופכים כאן למילים נרדפות.

"אֲשֶׁר … נִגְלוּ לָנוּ." — להבדיל ממורי השקר שמדברים על דברים שלא ראו, לא שמעו ולא נגעו, יוחנן הוא עד עם הוכחות.

בעוד מורי השקר רק מדברים על רוחניות ונצחיות, יוחנן מזכיר לקוראיו שלו ולשאר השליחים הייתה התנסות אישית עם ישוע. הם אף נגעו בו לאחר שקם מן המתים וניצח את המוות.

יוחנן מציין באופן ברור שכל קביעה שלו מבוססת על עדות אמת ולא על תיאוריה או פילוסופיה כלשהי.

"חַיֵּי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ אֵצֶל הָאָב." — ישוע הוא החיים, והוא היה קיים תמיד אצל אלוהים האב. ההוויה השנייה בשלמות האלוהית אשר נועדה  להעניק חיים לבני אדם, בא משמים ונגלה לנו בבשר ככל אדם. הוא מקור החיים עבור כל המאמינים בו.

נא לא לטעות! — יוחנן לא מתנה את הישועה של האדם בקרבה פיזית לישוע. אל לנו לחשוב שליוחנן השליח יתרון בגלל שהוא שמע וראה את ישוע ונגע בו.

אנשים רבים הלכו פיזית ליד ישוע, שמעו וראו אותו, אך בסופו של דבר לא רצו כל חלק בו. אנשים רבים אף נרפאו על־ידי מילת הציווי של ישוע, ולמרות זאת לא האמינו בו כאדון ומושיע מן החטא.

את התופעה המצערת של אנשים ששומעים ולומדים את האמת, חווים את כוח המשיח, נהנים מהקרבה למאמינים — ולבסוף מחליטים ש"ישוע לא בשבילם" מתוארת באיגרת אל העברים ו 8-4:

4 "הֵן אֵלֶּה שֶׁכְּבָר הוּאֲרוּ עֵינֵיהֶם וְטָעֲמוּ מִמַּתְּנַת הַשָּׁמַיִם וְנִתַּן לָהֶם חֶלְקָם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ 5 וְטָעֲמוּ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים הַטּוֹב וְכֹחוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, 6 וְנָסוֹגוּ — אִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ אוֹתָם עוֹד לִתְשׁוּבָה, בִּהְיוֹתָם צוֹלְבִים לָהֶם מֵחָדָשׁ אֶת בֶּן־הָאֱלֹהִים וְשָׂמִים אוֹתוֹ לְחֶרְפָּה. 77 הֲרֵי אֲדָמָה הַשּׁוֹתָה אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד עָלֶיהָ פְּעָמִים רַבּוֹת וּמוֹצִיאָה עֵשֶׂב טוֹב לָעוֹבְדִים אוֹתָהּ, נוֹשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים. 8 אֲבָל אִם תַּצְמִיחַ קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, פְּסוּלָה הִיא וּקְרוֹבָה לִקְלָלָה וְסוֹפָהּ לְהִשָֹרֵף."

גם נוכחות המאמינים בקהילה אינה מקנה ישועה. רק אם ישוע המשיח חי בלב המאמין, אזי אותו אדם נושע. מי שמאמין בישוע ובוטח בו כאדון חייו ומכפר חטאיו, רק הוא יקבל את רוח הקודש. אדם שכזה "נולד מחדש" מבחינה רוחנית. הוא זוכה לחוות את אלוהים ואת כוחו בנפשו ובחייו, באותה מידה כמו שליחיו של ישוע. יבוא יום שכל המאמינים יזכו לראות ולשמוע את ישוע ולהיות בקרבה פיזית אליו — ביום "פְּדִיַּת הַקִּנְיָן" (אל האפסים א 14-13): "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, 14 אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ."

אלוהים הבטיח זאת ואפילו נתן ערבון: את רוח הקודש ששוכן בלב כל מאמין (א־קורינתים ג 17-16: "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם? 17 אִם יַשְׁחִית אִישׁ אֶת הֵיכַל אֱלֹהִים, אֱלֹהִים יַשְׁחִית אוֹתוֹ; כִּי הֵיכַל הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ"; ראה גם א־יוחנן ב 5, 23, 27, ד 2, 4).\

כיום אנחנו אמנם לא שומעים את המשיח מדבר אלינו בקול אדם, אך מי שמחשיב את דבר אלוהים הכתוב כאמת צרופה וחי על פיו באמונה הריהו נהנה מקריאת כתבי הקודש כאילו שמע אותם ישירות מפיו של אלוהים.

"הֲרֵינוּ מְעִידִים וּמוֹדִיעִים לָכֶם." — במקום לשמור את האמת לעצמו ולהסתפק בידיעה כי הוא והקרובים אליו נושעים, יוחנן מודיע את הבשורה ברבים. בכך הוא מציית למצוותו של ישוע לתלמידיו ולכל הנאמנים לו: "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים" (מתי כח 20-18; מעשי השליחים א 9-8; ב־קורינתים ה 20-10; יחזקאל ג; א־פטרוס ב 10-9).

אנחנו לא לבד במשימה הזו. אלוהים הבטיח לילדיו כי כל כוחו לצדם כאשר הם יודיעו את דבר החיים לכול.

בכתיבת איגרת זו, כשהוא מזהיר מפני מורי השקר למיניהם, יוחנן מוכיח את אהבתו ואת ציותו לאדון ישוע המשיח. אותה אהבה שהניעה את יוחנן לחלוק את הבשורה פועלת גם בנו היום על מנת שנמשיך לבשר ולהשקיע בכך אמצעים רבים (ב־קורינתים ה 14: "שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֹּל…").

הכוח שעמד לרשות יוחנן ושאר השליחים עומד לרשותנו גם היום. עלינו רק לציית לאדון באמונה ובאהבה.

הִתְחַבְּרוּת

איגרת יוחנן הראשונה א 3: "אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

אחרי הדגש בפסוק הקודם על התגלות ישוע, כעת יוחנן מדגיש את המילה "התחברות": ישוע המשיח נגלה כדי שתהיה לנו התחברות אתו ועם אלוהים האב.

מה זאת אומרת "התחברות"?

משמעות המילה "קרבה": יש לנו דבר במשותף המחבר אותנו. ההגדרה במילון היא: הִתְחַבְּרוּת (נ') [מן חבר, הִתְחַבֵּר] [בלשון הדיבור] הִתְיַדְּדוּת עִם מִישֶׁהוּ וַהֲפִיכָה לְחָבֵר שֶׁלּוֹ. [הִתְחַבְרוּת, הִתְחַבְרֻיּוֹת], הִצְטָרְפוּת, הִתְאַחֲדוּת (אבן־שושן).

ומה זאת "התחברות עם אלוהים"?

לאדם חוטא אין שום דבר במשותף עם אלוהים הקדוש והטהור. לראיה, אלוהים סילק מגן עדן את אדם וחווה לאחר שחטאו (בראשית ג). החטא הרס את ההתחברות הראשונית בין הבורא לברואיו.

אלוהים בחסדו ובאהבתו שלח את המשיח על מנת לתקן את נזקי החטא. ישוע המשיח בא כדי לקחת על עצמו את אשמת החוטאים וכך לאפשר שוב את ההתחברות של האדם "המתוקן" עם אלוהים.

המשיח בא בדמות אדם, בדיוק כמונו, אך הוא היה נקי מכל חטא. הוא מת על הצלב ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת חטאינו. כעת, על־ידי האמונה בישוע המשיח יכול האדם החוטא לקבל סליחת חטאים. המאמין מטוהר מאשמה ולובש את קדושת המשיח. כך — דרך ישוע המשיח בלבד — אנו יכולים להפוך לחלק ממשפחת אלוהים (א־יוחנן ג 5, ד 9).

על־ידי סליחת החטאים אלוהים מעניק לנו את הצדקה שלו. הוא מחשיב אותנו לצדיקים כפי שהוא צדיק (אל הרומים ה 1):

"עַל כֵּן, לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה, יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה כנה בישוע ורוח הקודש שוכן בגופנו (א־יוחנן ד 15; א־קורינתים ג 17-16), אלוהים רואה בנו אנשים בעלי קדושה וטוהר כמו שלו — כעת יש לנו מכנה משותף עם אלוהים, והוא יכול להביט בנו ולומר: "זהו ילד שלי!":

"הֲרֵי לא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזוֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זאת אָנוּ קוֹרְאִים 'אַבָּא, אָבִינוּ' " (רומים ח 155).

גם השליח שמעון פטרוס כותב על התחברות של המאמין עם אלוהים (ב־פטרוס א 4):

"בְּדֶרֶךְ זאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאוֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלוֹהִי" (ראה גם א־פטרוס ה 1; אל הפיליפים א 5).

המילים "שותפים" ו"התחברות" בשפה היוונית באות מאותו שורש.

כיצד מתבטאת התחברותו של האדם המאמין עם אלוהים?

אדם נושע הוא אדם ששואף לציית לדבר ה' בגלל אהבתו לאלוהים. האדם הנושע תמיד רעב ללמוד ולקרוא את דבר אלוהים ולהוציא לפועל את רצון אלוהים בחייו. הוא אוהב את אשר אהוב על אלוהים ולכן ישאף לחיות חיים ללא חטא.

אלוהים מצווה עלינו להתחבר עם מאמינים משיחים. בפי אלוהים אנו נקראים "ילדיו", בני גוף המשיח, הקהילה. כמו שלא רואים איברי גוף פועלים לבד, כך המאמינים לא אמורים להיות לבד. מקומם הוא בתוך גוף המשיח — הקהילה — ובמסגרת הזו הם משרתים את אלוהים ביחד.

התחברות עם הקהילה ושירות דרך גוף המשיח הם ביטויים של קרבה לאלוהים (ב־לקורינתים ו 14; אפסים ד 31-22; א־טימותיאוס ג 15-14).

התחברות מדומה

שים לב! אי־אפשר "לעבוד" על אלוהים. ישנם אנשים שמבלים שנים רבות בתוך מסגרת הקהילות המשיחיות, אך הם מעולם לא נושעו. אנשים אלו אינם בהכרח פועלים נגד המאמינים. אדרבה, חלקם אף עסוקים בעזרה ובפעילות בונה בתוך הקהילה — ובכל זאת הם לא נושעו מעולם.

"מאמינים" אלה דומים לשטר כסף מזויף. השטר עובר מיד ליד ובעזרתו כל סוחר יכול לקנות ולמכור מוצרים. יום אחד השטר מגיע אל הבנק ומזוהה כמזויף. שם מוצא מן המחזור ומושמד.

כך גם נראים חייהם של אלו שאמנם מתהלכים בין ילדי אלוהים, אך מעולם לא בחרו בישוע כאדון ומושיע ומעולם לא מסרו לו את לבם ואת השליטה על חייהם. יום אחד גם הם יעמדו לפני שופט העולם שבוחן לבבות ויודע במדויק מי באמת שייך לו ומי מזויף.

את המזויף הוא מוציא מן המחזור ושולח אותו לשאוֹל, להיות עם שאר הדומים לו. שם הם מחכים לעונשם הסופי — לאגם האש (התגלות כ 15-11):

"רָאִיתִי כִּסֵּא לָבָן גָּדוֹל וְאֶת הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אֲשֶׁר נָסוּ מִפָּנָיו הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם, וּמָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם. 12 וְרָאִיתִי אֶת הַמֵּתִים, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. גַּם סֵפֶר אַחֵר נִפְתַּח, סֵפֶר הַחַיִּים. וְהַמֵּתִים נִשְׁפְּטוּ מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 13 הַיָּם נָתַן אֶת הַמֵּתִים אֲשֶׁר בּוֹ, מָוֶת וּשְׁאוֹל נָתְנוּ אֶת מֵתֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ נִשְׁפְּטוּ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 14 הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל הֻשְׁלְכוּ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ. זֶהוּ הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי — אֲגַם הָאֵשׁ. 15 וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ."

"חיים אמיתיים" או "חיים במציאות" נחשבים לאלה שאנו רואים במו עינינו ואשר עתידים להסתיים במותנו. אך החיים בישוע המשיח הם לא פחות אמיתיים. אדרבה, רק החיים בישוע המשיח הם חיי נצח! אנו זוכים לחוות את החיים האלה רק לאחר שנפקיד את לבנו באמונה שלמה בידיו של ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

יוחנן קורא לנו: "בואו להתחברות הזו! אין התחברות מבורכת ונצחית עם אלוהים חוץ מזו שישוע בא להעניק!" — גם ישוע עצמו מדגיש את הבלעדיות הזו:

יוחנן יד 6: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."

יוחנן  ח 19, 42: "גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים… אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי."

עם מי אתה מתחבר?

בפסוק 3 יוחנן מבקש משומעיו להתחבר …

  • עם מאמינים אחרים (לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ);

 

  • עם אלוהים האב (הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב);

 

  • עם המשיח (…וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ).

מדוע ההתחברות הזו כה חשובה? התשובה היא בפסוק הבא:

איגרת יוחנן הראשונה א 4: "זֹאת אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה."

"שמחה שלמה" מהי?

  1. יוחנן מצפה לשמחתו שלו ושל השותפים אתו בכתיבת האיגרת (שִׂמְחָתֵנוּ). אם נמעניו יקפידו על התחברות תקינה וטהורה ביניהם ועם אלוהים, הדבר יגרום לו לשמחה. אין לו שמחה גדולה מזו שהמאמינים נשמרים בהתחברות עם ישוע ולא נופלים במלכודות של מורי השקר (ראה גם ג־יוחנן 4).
  2. "השמחה השלמה" היא גם שמחתם של מקבלי האיגרת. — הבה נשווה את סוגי השמחה המוכרים לנו עם השמחה השלמה שיוחנן כותב עליה.

במהלך החיים קורה שאנו זוכים לרגעי שמחה רבים, כמו לדוגמה:

  • להתאהב בבחורה שגם אוהבת אותך ולהינשא עמה — זוהי שמחה!

 

  • לראות את ילדך היוצא מרחם אמו בריא ושלם — זוהי שמחה!

 

  • למצוא מקום עבודה עם משכורת טובה — זוהי שמחה!

מן הסתם ישנן עוד דוגמאות רבות. כל השמחות האלה, למרות גודלן, הן התרגשויות זמניות. מה שהופך אדם להיות בעל "שמחה שלמה" ומתמשכת זו הידיעה כי אלוהים רואה בו חלק ממנו ומכין לו מקום אצלו.

מה שגורם למשפחה להיות שלמה בשמחה זו הידיעה שדבר ה' מקובל ואהוב על־ידי כלל בני הבית.

שמחתי לראות את הולדת כל ילדיי, אבל שמחתי תהיה שלמה כאשר כל ילדיי, ללא יוצא מן הכלל, יהיו מאמינים בישוע המשיח כאדון ומושיע אישי מן החטא.

תארו לכם איך הורה מאמין חש כאשר הוא רואה את ילדיו דוחים את ישועתו של אלוהים! הרי כל הורה מתפלל שילדיו יבלו את הנצח בממלכת אלוהים ולא באגם האש.

יוחנן אומר כי שלמות השמחה נעוצה בסליחת החטאים ובהתחברות עם האב ועם בנו ישוע המשיח.

ההתחברות עם ישוע היא תשובתו של אלוהים לבדידות שכל אדם יכול לחוות בעולם הזה. השמחה שאדם זוכה לה בהתחברותו עם ישוע, היא תשובת אלוהים לריקנות שהעולם שלנו "מתמלא" בו בכל רגע.

השמחה שאלוהים נותן לנו דרך ההתחברות עם ישוע ועם שאר המאמינים אינה תלויה באירועים ובקשיים שנמצאים בעולם הזה. השמחה של המאמין נובעת מנתונים נצחיים התלויים באלוהים, ולכן היא קיימת גם אם המאמין חווה קשיים או צרות בעולם הזה.

הדבר שהרס בראשונה את השמחה שאלוהים העניק לבני האדם הוא החטא. החטא הורס התחברות ומשבית שמחה. לכן, כאשר אנו נסלחים בישוע המשיח שמחתנו מובטחת. גם אם אנו חוטאים, הוא מבטיח לסלוח לנו כשאנו מתוודים על החטא. בדרך זו ניתנת לנו האפשרות לשמור את שמחתנו והתחברותנו נקייה כפי שהייתה בראשונה (א־יוחנן א 9; בשורת יוחנן טו 11, טז 22) — שמחתנו שלמה.

חזרה על תכלית האיגרת

ההבדל בין המטרות לכתיבת האיגרת הראשונה של יוחנן לבין המטרה לכתיבת בשורת יוחנן:

בשורת יוחנן

כ 31:  "אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ."

איגרת יוחנן הראשונה (סיבות ותכלית לכתיבה האיגרת)

א 4: "לְמַעַן תִּהְיֶה שִׂמְחָתֵנוּ שְׁלֵמָה."

ב 1:  "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק."

ב 14-12: למען נחיה חיים משיחיים בוגרים מבחינה רוחנית.— "כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ. 13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע. 14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע."

ב 21: "כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת."

ב 26: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם".

ה 13:  "זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם."

אם כן יש הבדל בין תכלית כתיבת הבשורה לבין כתיבת האיגרת:

  • הבשורה נכתבה לכלל בני האדם, למען ידעו שישוע הוא "האדון" — למען יאמינו בו ויקבלו חיי עולם בשמו.

 

  • את האיגרת כתב יוחנן למאמינים הנושעים…

—    למען יזהרו מתורות השקר.
—    למען ידעו לבטח שישועתם נצחית.
—    כדי שלא יסטו מן האמת על אודות ישוע הכתובה בבשורה.
—    כדי שילדי אלוהים יגדלו ויתבגרו מבחינה רוחנית ויידמו לאדונם.

סיכום

שני סוגים של אנשים לא יכולים ליהנות מהתחברות עם ישוע ומשמחת הישועה:

  1. אלו שמעולם לא נושעו.
  2. אלו שנושעו אך מפאת חטא שאינו פתור בחייהם אינם בהתחברות עם אלוהים.

סעיף מס' 1 מאוד ברור, אך איך ניתן להסביר את סעיף מס' 2?

הבה נשתמש במבחן ששאול השליח מציע (ב־קורינתים יג 5): "נַסּוּ אֶת עַצְמְכֶם אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בָּאֱמוּנָה, בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם; אוֹ שֶׁמָּא אַתֶּם עַצְמְכֶם אֵינְכֶם מַבְחִינִים שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בְּקִרְבְּכֶם? — אִם אָמְנָם לֹא נִכְשַׁלְתֶּם אַתֶּם בַּמִּבְחָן." התוצאות של המבחן העצמי יכולות להיות:

  • אני לא בהתחברות עם אלוהים מפני שאינני חי על פי רצונו. יש חטא פתוח בחיי (חטא שטרם התוודתי עליו) המונע ממני להתחבר עם שאר המאמינים ולשבת נינוח בבית אלוהים.
  • אין לי זמן להתחברות. החיים מלאים ועסוקים. אני מאוד עייף.

הכול אמת, אך למי שיש זמן לאכול יש גם זמן לבוא לקהילה, לשמוע את דבר אלוהים ולהתחבר עם אחיו ואחיותיו הנצחיים. הכל עניין של סדר עדיפויות.

  • אינני מסתדר עם מאמינים אחרים.

אדם שטוען כך, בדרך כלל מתלונן שאחרים לא מבינים אותו או אינם מתנהגים כשורה וכו'. אין לזלזל בשום תלונה, אך יש לבחון אותה ברצינות. האם אותו אדם אינו סובל ביקורת בונה? האם אינו מוכן ללמוד?

  • אני נמנע מהתחברות עם שאר המאמינים, כי אני לא מסכים למה שמלמדים בקהילה.

אדם שמנמק כך את העדרותו מהתחברות סדירה דוגל כנראה בתורת שקר כלשהי. הוא לא מבין את אמת הכתובים (או שלא מוכן להיכנע לאמת) ואינו יודע שהוא טועה.

מטרת האיגרת של יוחנן היא לוודא שהמאמינים בישוע, בני גוף המשיח, לא יפלו במלכודות של תורות השקר כדי שלא תיפגע התחברותם עם ישוע המשיח.

שמחה מושלמת ונצחית אינה תלויה בשום דבר מן העולם הזה. היא תלויה לחלוטין בקשר האישי והאינטימי של האדם עם ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

אמונה כנה ואמיתית תוביל לחיים טהורים מלאי תכלית והתחברות טהורה עם שאר המאמינים בישוע.

 עקרונות בסיסיים להתחברות עם אלוהים (א 5 – ב 6):

א 10-5: "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ. 6 אִם נֹאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת. 77 אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא. 8 אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. 9 אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."

ב 6-1: "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם. 3 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. 4 הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. 5 אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ: 6 הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

 

טוהר וקדוּשה

בפרק א 4-1 יוחנן ציין את סיבת הופעתו של ישוע המשיח: המשיח נגלה לנו על מנת שנוכל להתחבר עם אלוהים עקב סליחת החטאים.

  • בגלל הסליחה יש לנו מכנה משותף עם אלוהים: טוהר וקדושה.

 

  • בגלל הסליחה מובטחת למאמינים הישועה — משמע: חיי עולם בנוכחות אלוהים.

 

  • בגלל הסליחה יכול המאמין ליהנות משמחה שלמה ונצחית.

יוחנן כותב את האיגרת הזו בתקופה בה גואות תורות שקר ופילוסופיות מתעות שגונבות את לב המאמינים בישוע. אותן תורות שקר אינן דוגלות בטוהר ובקדושה ובכל זאת טוענות שיש להן התחברות עם "אלוהים". תורות אלה אינן נצמדות לאמת אלוהים שבכתבי הקודש. יוחנן מזכיר למאמינים שלא תיתכן התחברות כלשהי של אדם עם אלוהים ללא כפרת החטאים של ישוע המשיח, הכוללת את אימוץ חיי הטוהר והקדושה שמאפיינים את אלוהים.

יוחנן אמר כי הוא שמע את דבר האדון, ולכן הוא כותב את אשר שמע, כלומר את דבר הבשורה: פסוקים 1, 3:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל־אוֹדוֹת דְּבַר הַחַיִּים,… 3 אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

אלוהים הוא אור

מהו דבר הבשורה שיוחנן שמע?

פסוק 5: "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלוֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חוֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ."

אם אנו רוצים להתחבר עם אלוהים, אז כדאי שקודם כול נכיר את אופיו ותכונותיו. אם אנו רוצים ללכת יד ביד עם מישהו, כדאי שנכיר אותו לפני כן!

יוחנן מתאר את אלוהים כאור ללא כל חושך, ובכך הוא מציין את קדושתו. השליח לא המציא כל דבר או עיקרון חדש, כי הרי כתבי הקודש מציינים את אלוהים כעוטה האור ובורא האור (תהילים קד 2: "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה", בראשית א).

ישעיהו הנביא (פרק ס, 4-1, 20-19) מציין את המשיח כאור המאיר את העולם ואת הדרך הנכונה:

1 "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יהוה עָלַיִךְ זָרָח. 2 כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יהוה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. 3 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. 4 שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה … 19 לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ; וְהָיָה לָךְ יהוה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. 20 לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף; כִּי יהוה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם, וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ…".

יוחנן שמע וראה הרבה יותר ממה שהוא העלה על הכתב, ולכן ניתן לקבל את עדותו בלב שלם:

יוחנן כ 31-30: "גַּם אוֹתוֹת רַבִּים אֲחֵרִים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה. 31 אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ  הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ."

יוחנן כא 25: "יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֹרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים."

 כאשר יוחנן מדבר על אור הוא מתכוון לחיים ללא נוכחות החטא על כל צורותיו.

באלוהים אין כל חטא, ממש כמו שבחדר מואר החושך לא יכול להימצא (יוחנן א 4-5, 7-9, ג 19-21, ח 12, ט 5, יב 35-36, 46; התגלות כא 23).

לעומת האור, דהיינו קדושת אלוהים, החושך מייצג את החטא. זיכרו שבעבור חטא אחד אלוהים סילק את אדם וחווה מנוכחותו בגן עדן (בראשית ג)!

מהי הגדרה של חטא?

מחשבה או מעשה הנוגדים את אופיו, את תכונותיו ואת רצונו של אלוהים כפי שמוגדרים בכתבי הקודש — בתנ"ך ובברית חדשה.

יוחנן מתאר את ישוע במילים אלו: "בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחוֹשֶׁךְ וְהַחוֹשֶׁךְ לא הִשיגוֹ" (בשורת יוחנן א 5-4); וישוע אומר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יד 66).

 המשיח הוא האור

כבר נאמר כי ישוע הוא מקור החיים, וכעת יוחנן משווה את החיים לאור. במילים אחרות: בשורת ישוע המשיח מכילה חיים. שאר הבשורות והתורות, תהיינה אשר תהיינה, אינן מכילות חיים, אינן מושיעות מקללת החטא ואינן מצילות מדיראון עולם ומאגם האש. רק הבשורה של ישוע מדריכה את בני האדם אל האמת – אל המושיע, ורק בו יש כפרת חטאים וניצחון על החטא ותוצאותיו:

"וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

ישוע המשיח בעצמו לימד והדריך את כל שומעיו במהלך כל עת שירותו בארץ ללכת על פי מצוות אלוהים ולא לחטוא (ראה "הדרשה על ההר" בבשורת מתי פרקים ה-ח).

לאור זאת, אם אתה רוצה חיים לך עם האור, עם ישוע המשיח!

 

הליכה לאורו של דבר אלוהים

תארו לכם אדם המאיר בפנס קדימה על מנת ששיירה תעבור בשביל צר באישון לילה. רוצה ללכת על בטוח? צעד לפי קרן האור! זוהי קרן החיים שלך בעולם חשוך:

"נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (תהילים קיט 105).

אלוהים כאור הנו המדד לכל אשר הוא טהור וקדוש. לכן הוא תמיד חושף את חטאי האדם, וכמובן מאשים ומרשיע אותו. כל מה שאינו בו אינו אור, אינו טהור ואינו קדוש. באלוהים אין שום צל ותחום אפור.

אדם ההולך בדרך אלוהים אינו חושש, כי מעשיו תואמים את רצון אלוהים וכך צדקתו מוכחת. התאימות של חיי להנחייתו של אלוהים היא צדקתי. אדם ההולך בדרך אלוהים, הריהו הולך בדרך בטוחה שכבר נבדקה ואושרה על־ידי אלוהים בכבודו ובעצמו. גם אדם שנכנע למצוות אלוהים עלול למעוד, מפני שהוא עדיין לבוש בגוף בשר הנתון להשפעת החטא. במידה שאדם כזה יוכח על חטאו, הוא יתוודה ויבקש את סליחת אלוהים ואת כוחו כדי שלא יחטא שוב. לעומת זאת, אדם שמתמיד לחיות חיים המאופיינים כחיי חטא, הריהו שונא את האור. הוא מתנגד לתוכחה על חטאיו ועלול לנסות לפגוע במוכיחים בו. אדם שכזה אינו אוהב את אלוהים ואת ילדיו. אין לו התחברות כנה איתם מכיוון שהקרבה אליהם מגלה את מעשיו האפלים, את חטאיו. עיקרון זה אינו חדש: "וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם. 20 כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר וְאֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר פֶּן יוּכְחוּ מַעֲשָׂיו. 211 אוּלָם עוֹשֵׂה הָאֱמֶת בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשׂוּ בֵּאלֹהִים" (יוחנן ג 21-199).

מעשי אדם שמתמיד בחטא מוכיחים שאין לו חלק בישוע, ולא משנה מה שפיו אומר. הפרי מעיד על העץ. אם אנו רוצים ללכת יד ביד עם אלוהים, כדאי שנלמד את רצון אלוהים ונאהב ללכת באור — בדרך הצדק והטוהר שכתבי הקודש מלמדים. רק שם נוכל להתחבר עם אלוהים ולהוכיח שאנו שותפים לטבע האלוהי:

"בְּדֶרֶךְ זֹאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי בְּהִמָּלֶטְכֶם מֵהַכִּלָּיוֹן הַשֹוֹרֵר בָּעוֹלָם בְּשֶׁל הַתַּאֲוָה. 5 מִשּׁוּם כָּךְ שִׁקְדוּ בְּכָל מְאֹדְכֶם לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית, וְעַל הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית אֶת הַדַּעַת" (ב-פטרוס א 5-4).

זיכרו! אלוהים הוא אור ואין בו כל חושך. לפיכך ניתן להתחבר עמו רק במקום שהוא נמצא בו — באור. אם אנו נמצאים באור, אנו איתו!

להזכירנו פסוק 3ב: "הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

יוחנן כותב למאמינים. הם כבר קיבלו את סליחת החטאים של ישוע המשיח. אמונתם אינה מסתכמת רק בדיבורים, אלא מוכחת במעשים. התחברותנו מוכחת לפי דרך חיינו. האם אנו הולכים עם אלוהים באור או מסתתרים בחושך כדי שמעשינו לא ייראו? האויב מספר אחד, הראשי, להתחברות עם אלוהים הוא החטא. מתברר כי הדרך להתחברות עם אלוהים רצופה במכשולים ובאויבים. יוחנן משתמש במילה "חטא" עשר פעמים בקטע הנוכחי – דהיינו, החטא הנו גורם דומיננטי המונע מאתנו התחברות שלמה עם אלוהים.

ישוע לא לקח מאתנו את האפשרות לחטוא בעידן הזה. מאמינים במשיח ממשיכים לחטוא בגלל שהם עדיין לבושים בגוף הישן הנתון להשפעת החטא. נפסיק לחטוא רק לאחר שנקבל גוף חדש.  זיכרו! גם כאשר אנו נופלים בחטא בגלל כישלון בשרנו, ישועתנו לא מתבטלת ואינה נלקחת מאיתנו כי אלוהים הבטיח לא לבטלה. למרות זאת החטא פוגם בטיב ההתחברות עם אלוהים ועם גופו — הקהילה (עלינו מן הסתם "לשלם" את חובנו לחברה בה אנו חיים).

הברית החדשה מכנה את חיינו "הליכה". הצעד הראשון בהליכה זו הוא האמונה במשיח ישוע.  מאמין חדש נקרא גם תינוק באמונה. כמו שתינוק מתחיל עם צעד אחד ואט אט לומד לרוץ, כך גם החיים המשיחיים. גדילה באמונה באה על־ידי הליכה באור — כלומר, גדילה בלימוד ובציות לדבר אלוהים. התנ"ך מציין מאמינים דגולים אשר חטאו, לדוגמה: אברהם (בראשית טז), פטרוס אשר התכחש לישוע (יוחנן יח), דויד המלך ואחרים. אלוהים ממשיך לסלוח לנו כאשר אנו חוטאים ומתוודים על חטאינו, אך עלינו לזכור שנקצור את אשר זרענו.

אלוהים סלח לאברהם כאשר הוליד את ישמעאל מהגר, אך עד עצם היום הזה צאצאיו מקיזים זה את דם רעהו. אלוהים סלח לפטרוס כאשר כיחש, אך עדותו נפגמה בשל כך.

הדוגמאות הללו באות להזהיר אותנו כי החטא אינו "משחק ילדים" גם אחרי ישועתנו. מאמינים חדשים לפעמים מתפלאים ואומרים: איך זה שאתה מאמין כל כך הרבה שנים ועדיין חוטא?

הטבע החדש שקיבלנו מאלוהים בעת הישועה לא הוציא מגופינו את הטבע הישן שנולדנו איתו. הטבע הישן נלחם בקביעות בטבע החדש. לכן שאול השליח נאלץ לעודד את המאמינים בגלטיה:

"הִתְהַלְּכוּ בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ וְלא תְּמַלְּאוּ אֶת תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר"  (גלטים ה 16).

שאול השליח זעק את האמת הזו ולימד שהדרך היחידה לנצח את הטבע הישן הנה בעזרת רוח הקודש. רק אז נוכל להיות כלים מבורכים ולהראות את פרי הרוח (אל הרומים ו-ז; גלטים ה 23-22).

על מנת שהתחברותנו תגדל ותשתפר, יוחנן מלמד:

  • אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לעובדת היותנו חוטאים:פרק א 6, 8, 10: "אִם נֹאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת… 8 אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. … 100 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ".  פרק ב 4: "הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ."
  • עלינו להתוודות על חטאינו:פרק א 7, 9: "אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא… אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל   חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
  • אנו יכולים לנצח את החטא: פרק ב 1-3: "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם. 33 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו."

 

אלה הן שלושה עקרונות חשובים. לכן, הבה נתבונן בהם ביתר פרטים:

 א. אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לעובדת היותנו חוטאים (פסוקים 6, 8, 10, ב 4).

הערה: דברי יוחנן מהווים בין היתר תשובה לתורות השקר שטוענות כי ניתן לחטוא בגוף אך להיות בהתחברות רוחנית עם אלוהים. יוחנן מלמד שהדבר בלתי אפשרי בגלל אופיו של אלוהים:

פרק א 6: "אִם נאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחוֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת".

פרק א 8: "אִם נאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ."

פרק א 10: "אִם נאמַר שֶׁלּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."

פרק ב 4: "הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ."

כל פסוק מתחיל במילה "אם נאמר" — כלומר, הרבה דיבורים אך ללא גיבוי במעשים טובים. בדרך כלל אדם העושה טוב לא צריך לדבר יותר מדי! רואים אותו ואת מעשיו. יוחנן מציג דוגמאות לתשובותיהם של אנשים החיים בחושך, בחטא, אך טוענים שהם הולכים בדרך אלוהים, באור. המשותף לכל הדוגמאות הנו השקר שהאדם נמצא בו. אותו אדם חי בתוך בוץ רוחני, מלוכלך כולו מבחינה רוחנית, ועדיין טוען שהוא נקי. כולנו יודעים שאי־אפשר להעמיד נקודה שחורה מול אור ולחשוב שלא ניתן לראותה. אלוהים רואה הכול. אדם שכזה חי בצביעות. הוא עיוור לרע שנעשה בחייו. לצערנו אנשים שכאלו ערים במיוחד לרע ולכישלונות בחיי אחרים.

ישעיהו הנביא מתאר מצב דומה שהתרחש בעמו ישראל ואת תגובת אלוהים (ישעיהו סו 2-4):

"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה," נְאֻם יהוה; "וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה־רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. 3 שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר (מצד אחד מביא זבח יקר ביותר, ומצד שני) מַכֵּה אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה (מצד אחד מקיים את המצווה ומביא למקדש זבח כשר, ומצד שני) עֹרֵף כֶּלֶב (לאוכלו או לזבחו לאליל). מַעֲלֵה מִנְחָה (ומצד שני) דַּם חֲזִיר, מַזְכִּיר (מקטיר לאלילים) לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן". גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. 4 גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם, יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ."

 

בפסוק 6 מתואר אדם אשר מנסה להסתיר את חטאיו: "אִם נאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחוֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת  הָאֶמֶת."

אדם שכזה אינו מטפל בחטאיו, אינו מתוודה לפני אלוהים, מפני ששאר האנשים במילא לא רואים אותם. הוא טוען כי אין כל בעיה בינו לבין אלוהים.

בפסוקים 8, 10 ובפסוק 4 בפרק ב, מתואר מצב קשה יותר: לפני כן האדם שיקר והסתיר את החטא, כעת הוא כבר מאמין לשקריו ולא מחשיב את מעשיו כחטא. אותו אדם הלך בחושך די הרבה זמן והחטא הפך לחלק קבוע בחייו היומיומים. אדם שכזה טוען כי הוא צודק, הוא באמת מאמין שאינו חוטא, וכך הוא מעמיד את אלוהים כשקרן. יוחנן קובע כי אותו אדם משקר ומתעה את עצמו.

רבותיי, כאשר חטא נדבק, הוא לא נשאר בצד ושותק אלא מתפשט וגדל כמו סרטן. ולכן תוך זמן קצר תוצאת החטא תתחיל להסריח מחייו של החוטא.

עלינו לזכור שאנו חוטאים מלכתחילה, מלידה, בגלל שגופנו נגוע בקללת החטא. את גופנו החדש נקבל רק לאחר מותנו או לאחר שנילקח אל האדון (א-תסלוניקים ד 18-13; א-קורינתים טו 58-50).

אין אדם שלא חוטא (ישעיה נג 6; קוהלת ז 20). מי שטוען כי אינו חוטא גם אינו זקוק לכפרת חטאים ולסליחה מאלוהים. הוא שׂם עצמו כשקרן או חסר כל ידע בכתבי הקודש.

מי שמכיר את אלוהים יודע שאלוהים אינו סובל חטא על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22-17).

מי שמכיר את אלוהים יודע שהקרבה אליו דורשת טוהר מוחלט — כלומר, העדר חטא.

לכן, מי שטוען כי הוא מכיר את אלוהים ולמרות זאת ממשיך לחיות בחטא באין מפריע, הרי שניתן לומר עליו את המסקנות הבאות:

  1. הוא שקרן.
  2. הוא אינו באמת מכיר את אלוהים.
  3. אילו היה יודע עד כמה אלוהים שונא את החטא, היה מתוודה על חטאו ונמנע מלחטוא שוב.

רבותיי, אילו היה אפשר להתחבר עם אלוהים בעודנו חוטאים וחיים בחטא, השליחים לא היו מלמדים אותנו לשמור על קדושה או להרחיק מתוכנו אנשים שמתמידים בחיי החטא (א-קורינתים ה; מתי יח 18-15; אל האפסים ד-ו). את אותו העיקרון אלוהים לימד את עם ישראל כבר במדבר:"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא 45-444).

אלוהים המית את שני בניו של אהרון כי לא ביצעו פעולה על פי דרישתו, וזאת כדי להדגיש את סלידתו מן החטא על כל צורותיו. כך אלוהים לימד את עם ישראל כי מכולם נדרשת קדושה, ללא הנחה כלשהי לאף אחד (ויקרא י 3-1).

אהרון, אחיו של משה, נכנע לרצון אלוהים, קיבל את הגזרה ושתק. הדוגמא של תגובת אהרון צריכה להיות אור לנתיבתנו.

 

ב. עלינו להתוודות על חטאינו (פסוקים 7, 9)

רוצה להבריא מבחינה רוחנית? – תחילה קבל את העובדה שאתה חוטא וזקוק לכפרת חטאים, לאחר מכן תבקש מישוע שינקה אותך מהחטא.

פסוק 7: "אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא."

שימו לב לפסוק! כל אדם מוזמן להתחבר עם אלוהים, אבל על האדם להגיע למקום בו נמצא אלוהים.

והיכן המקום הזה? — באור!

למה יוחנן מתכוון כשהוא אומר "בָּאוֹר"? איך אפשר להימצא באור שבו אלוהים נמצא?

א. לקבל באמונה את ישוע כאדון חיי, מכפר חטאיי ומושיע אישי מעונש החטא. בדרך זו אני מוכיח שאני מכיר את אלוהים באופן אישי (יוחנן ח 19, 42; אל הרומים י 9-10).

ב. לחיות את חיי היומיום על פי ההנחיות, ההוראות, המצוות, הלקחים והמסקנות הנלמדים בכתבי הקודש — התנ"ך והברית החדשה.

 

חיים באור — חיים בטוחים

החיים באור של אלוהים הנם חיים במסגרת מאוד צרה. מסגרת של כללים וחוקים רבים ומאוד מוגדרים. יש הרבה "אל תעשה!" בחיים שבאור.

אנשים רבים אינם אוהבים לחיות במסגרת של כללים וגבולות לוחצים. בני אדם מטבעם אוהבים לנסות דברים חדשים ובדרך כלל מנסים לפעול נגד כל הוראה האוסרת דבר כלשהו. האהבה לדברים הנחותים נובעת מעצם היותנו בתוך גוף הנשחת על־ידי החטא.

רבותיי, כמו שציות לתמרורים בכביש שומר על חיינו, כך ציות לכל מצוות אלוהים נועד לשמור על חיינו. כשאנו חיים על פי מצוות אלוהים, אנו מבטאים את אמונתנו וכניעתנו לו מאהבה ואמונה. אם נחיה על פי הנחייתו, מובטחים לנו ביטחונו והגנתו (נחום א 7; משלי ב 7).

מי שגדל בהכרת אלוהים לומד כל יום להבין שכל איסור נועד לשמור על חייו. וכשמבינים זאת, אז מצייתים לאדון מתוך אהבה והבנה ולא מתוך לחץ.

כל חייל התנסה בהרצאות בהן מקריאים לו חוקים וכללים רבים. כל חייל שמע כללים והוראות שנשמעים מוזרים. בכל פעם ששואלים את המפקד: "מי המציא את ההוראה הזו?" אנו זוכים לאותה תשובה:

"כל הוראה ופקודה נכתבו בדם חיילים שטעו. הן נכתבו כדי לשמור על חייכם, כדי שלא ימותו חיילים נוספים!"

חיים במסגרת של כללים אינו תמיד הדבר הנעים ביותר, אך זה הדבר הבטוח ביותר עבורנו בעולם הנשלט על־ידי השטן, שר העולם הזה. הכללים הללו ניתנו לנו כדי שיהיו לנו חיים — חיי נצח עם אלוהים. אם נציית לאדון, נחיה באור.

 

גם אם נחיה באור ונקריב את חיינו כקורבן רצוי בעיני אלוהים (רומים יב 1), אנו עדיין נחטא. אנו ממשיכים לחטוא מכיוון שהטבע החוטא עדיין נמצא בנו. אך כילדי אלוהים נחטא פחות אם ניכנע להוראותיו של אלוהים בכתבי הקודש ונתמיד להביט לעבר מושיענו, האדון ישוע המשיח. אלוהים נאמן להעניק את כוחו לאלו ההולכים בדרכו והמבקשים זאת ממנו (תהילים לז 5-4).

זיכרו והתעודדו! אלוהים לעולם לא ייתן לנו אתגר בלתי ניתן ליישום. הוא הבטיח להעניק מספיק חסד כדי להתגבר על כל מכשול (א-קורינתים י 13).

אלוהים לא נתן לנו הוראות מסובכות ועל טבעיות ואז יושב בצד לראות איך נכשל.

אלוהים העניק לנו את רוח הקודש כדי לפעול למעננו (א-קורינתים ג 17-16; אל הרומים ח 26 ואילך; אל האפסים א 14-13).

אלוהים נתן לנו את כל כלי הנשק הרוחניים שלו כדי להתנגד לכל נכלי השטן ולעמוד כמנצחים (אל האפסים ו 18-10).

יש לנו אלוהים שלא רק מנחה אותנו לחיות באור, אלא גם נותן לנו את כל הכלים לחיות באור בהצלחה מרובה.

 

ומה התוצאה של חיים באור על פי ההוראות של אלוהים?

יוחנן אומר: "הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה."

עם מי? האם אני עם יוחנן?

לא! לא לזה התכוון יוחנן, אלא אני עם ישוע.

כאשר אני מאמץ את אור אלוהים לחיי, אני מאמץ את אלוהים לחיי. כשאני עושה זאת, אני מבין שאלוהים הוא זה שאימץ אותי אליו בחסדו הרב.

אני מתחבר עם יוחנן ועם שאר המאמינים מתוקף היותי מתחבר עם ישוע, כי מן הסתם גם הם שם. תפקידנו הוא להעמיד את האדון במרכז חיינו, לא אדם כלשהו —אף לא את יוחנן השליח.

 

מהו התהליך לניקיון החטא מחייו של המאמין הנושע?

פסוק 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

פסוק 7: "… וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא."

תזכורת: מכיוון שאנו חיים בעולם הנגוע בחטא וגופנו מושפע על־ידי החטא, אזי אנו חוטאים.

החטא מפריע והורס את ההתחברות שלנו עם אלוהים ועם שאר המאמינים בישוע.

לאור זאת, אלוהים מצווה עלינו להתוודא כדי להתנקות מחטאינו. זאת כדי לשמור את ההתחברות עמו ועם שאר ילדי אלוהים.

 

מהו וידוי?

זה לא רק לעמוד לפני מישהו ולבקש סליחה, אלא לעמוד קודם כול לפני אלוהים, כי את מצוותו הפרנו, ולבקש ממנו סליחה.

הווידוי שאלוהים דורש כולל:

  • תיאור המקרה שאותו אתה מזהה כחטא;
  • להסכים עם אלוהים שעברת על מצוותו ועל כן חטאת לו;
  • לבקש סליחה על החטא מתוך לב שבור, מתחרט וזועק לסליחה;
  • לבקש כוח ואמונה רבה יותר כדי לא ליפול שוב באותו חטא — כלומר, שינוי חיים. אי שינוי חיים או אי רצון לשנות הרגלים כדי לוודא שלא אפול שוב באותו החטא, מצביעים על התוודות שקרית מן הפה החוצה ולא מן הלב.

ראו לדוגמא את דברי שאול השליח באיגרת לאפסים בפרק ד 28: "הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר" (ראה גם את דברי דויד המלך בתהילים פרק נא).

ישנה גם דוגמא שלילית לווידוי המתואר בספר זכריה פרק ז: הנביא זכריה מציין אירוע שבו הגיעה משלחת לירושלים כדי לשאול אם יש צורך להמשיך ולשמור את ימי הצום בחודש החמישי. הכוונה לימי צום שהעם קבע ואימץ כדי לזכור את חורבן המקדש הראשון, את תקופת המצור ואירועים מכוננים אחרים.

הסיבה לשאלה: מכיוון שהעם חזר מהגלות והבנייה בירושלים התקדמה, נשאלה השאלה אם יש צורך להמשיך ולזכור את מאורעות העבר בימי צום ותענית?

שאלת המשלחת נשמעת רוחנית ודתית, אך לא כך חשב אלוהים הקורא את מחשבות האדם. תשובתו של אלוהים הייתה נחרצת:

"אינני זקוק לימי הצום אשר המצאתם. אתם בוכים על כך שאיבדתם מקדש, עיר ורכוש. הבכי והצום שלכם אינם ביטויים של צער וחרטה על חטאיכם הרבים. אילו הייתם מקבלים בחזרה את המקדש, הייתם ממשיכים בחטאיכם. אתם כמו ילדים קטנים המבקשים סליחה רק כדי לרצות את ההורים ולקבל בחזרה את הצעצוע שהוחרם. רצוני שתביעו את חרטת לבכם בכך שתעשו משפט צדק, תטפלו כראוי בגר, ביתום ובאלמנה."

 

מה קורה לנו לאחר שאנו מתוודים כראוי על חטא לפני אלוהים?

אלוהים מבטיח לסלוח לנו על אותו חטא, וכך התחברותנו חוזרת לקדמותה ואף מתהדקת.

מדוע שאלוהים יסלח לנו על חטאינו?

מכיוון שהוא נאמן וצדיק (תהילים קמג 1; זכריה ח 8; ירמיה לא 34; מיכה ז 18-20; אל העברים י 22-23).

יש לנו אלוהים שמקיים את אשר הוא מבטיח. בסופו של דבר הוא אוהב אותנו וחפץ שנתחבר איתו.

 

במידה וחטאת נגד אדם ופגעת בו, עליך להתוודות לפני אותו אדם, להתנצל על חטאך — ותלוי במקרה — גם לפצותו.

ההתוודות לא נועדה להעניק דרך מילוט מעונש, אלא דרך לחדש את ההתחברות עם אלוהים.

ההתוודות מבטאת את כניעתנו לרצונו של אלוהים.

ההתוודות על חטא חייבת לכלול את ההבנה כי טעיתי, ולעתים אדרש אף לשלם. כנות אמיתית מתבטאת בדרך חיים המבטיחה שלא אפול שוב באותו החטא.

 

האם ניתן להסיק מכך שמותר לנו לחטוא, כי במילא אפשר להתוודות וישוע יסלח?

חס וחלילה! אדם עם מחשבה כזו מעולם לא העריך את הקורבן שאלוהים נתן עבורו.

יוחנן הבין שכך עלולים לחשוב קוראי האיגרת ולכן הוא כותב בפרק ב פסוק 1:

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לא תֶּחֶטְאוּ" (ראה גם אל הרומים ו 2-1).

 

אדם שהוא בוגר באמונה מרגיש מאוד לא בנוח כאשר הוא נופל בחטא.

דויד המלך התפלל וביקש לב טהור על מנת שלא יוסיף לצער את אלוהים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלוֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהילים נא 12). זו צריכה להיות גם גישתנו. ואם נחטא, נאמן אלוהים לסלוח כאשר נתוודה.

ישנם אלו המבינים את הפסוק שבאיגרת אל האפסים א 7 "… שֶׁבְּדָמוֹ יֵשׁ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים כְּפִי עֹשֶׁר חֶסֶד הָאֱלֹהִים" כאילו כל  חטאיהם כבר נסלחו, ולכן גם אין להם כל חובה או צורך להתוודות על חטא כלשהו.

אך הבנה זו אינה מסתדרת עם ההתניה שבפסוק 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ …"

מאחר שאין כל ניגודים בכתבי הקודש, יש לפרש את אפסים א 7 בדרך שונה: שאול השליח מציין שכפרת הדם של ישוע המשיח אכן מסוגלת לכפר על כל חטא.

יוחנן לעומת זאת מלמד שעלינו להתוודות על כל חטא ולבקש את סליחת אלוהים על חטאינו ביודענו שכפרת המשיח מסוגלת לכפר עלינו.

ישוע בעצמו לימד את תלמידיו לבקש בתפילתם את סליחתו של אלוהים על חטאיהם (מתי ו 12).

אין כל ניגוד בין הפסוקים. אדרבא, התוודות על חטא מוכיחה את רגישות האדם לחטא ולפגיעתו נגד אלוהים בכל פעם שהוא חוטא. התוודות כנה היא ביטוי ראוי ונכון להליכה באור, ושם גם נמצא רועי ואדוני.

 

"נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

כרועה קהילה, שמעתי אנשים מאמינים בישוע אומרים כי אינם מאמינים שאלוהים באמת סלח להם על חטא מסויים שביצעו בעבר, או שאלוהים אינו מסוגל לסלוח על חטא "חמור במיוחד" שהם אשמים בו. חלקם אף הסיקו: מכיוון שאלוהים אינו מסוגל לסלוח, הרי אפסו סיכוייהם לישועה, ולכן נכנעו והמשיכו להתמסר לאותו חטא חמור.

אלוהים נאמן למילתו ולהבטחתו. אלו שאינם מקבלים את הבטחתו של אלוהים שמים את אלוהים כשקרן וממשיכים לסבול ולשאת את אשמתם ללא צורך. אנשים אלו, ברוב המקרים מתוך חוסר הבנה והכוונה, כאילו אומרים לאלוהים שכפרתו של ישוע אינה מספיקה כדי להסיר את אשמתם. עלינו ללמוד לקבל את מילתו של אלוהים. כאשר אנו מאמינים להבטחתו, אנו מביעים את אהבתנו וביטחוננו בו. כשאנו מאמינים לדברו, אנו מכבדים אותו. כשאנו מאמינים לדברו חיינו משתנים, כך שהסובבים אותנו רואים ומרגישים בהבדל — עדותנו האישית זועקת לכולם שדבר אלוהים חי וקיים, ובכוחו לשנות חיים.

 

הכבוד שאנו יכולים לתת לאלוהים הוא…

  • שהבנו את גודל סליחתו.
  • שבטחנו בדברו.
  • שכעת אנו פועלים בכוח רוח הקודש להימנע מנפילה נוספת באותו חטא או הדומה לו.

אלוהים לא ציין על אילו חטאים אינו סולח לילדיו הנושעים, אלא אמר באופן גורף שהוא סולח ומטהר "מִכָּל עַוְלָה."

דמו הטהור של המשיח מהווה תשלום גבוה ומקובל מספיק בעיני אלוהים האב כדי לכלול בתוכו את כל החטאים שילדיו מתוודים עליהם בלב טהור וכנה.

 

מי שנסלח לו — סולח

הבה נציין עניין נוסף לפני שנעבור לפסוקים הבאים:

כולנו מאוד שמחים כאשר אלוהים סולח מיד לחטאינו, אך עלינו לזכור תנאי חשוב שישוע המשיח ציין בדרשה על ההר בבשורת מתי ו 12:

"… וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ."

הכוונה היא שאלוהים יסלח לנו באותה מידה של נחישות, רצון ומהירות שאנו סולחים לאחרים המבקשים מאיתנו סליחה.

האם אנו מהירים לסלוח לאחרים? — או שנוהגים "להוציא את הנשמה" של האחר לפני שנסלח לו?

הבה, נזכור שבאותה מידה יסלח לנו אלוהים כשנזדקק לסליחתו. ולסליחתו נזדקק תמיד! הבה, נמהר ונשמח לסלוח לזולת.

 

ג.      אנו יכולים לנצח את החטא (פרק ב 3-1)

עד כה למדנו כי…

  • לא ניתן להסתיר כל חטא או להתכחש לקיומו בחיינו (א 6, 8, 10, ב 4).

 

  • הדרך לחידוש ולשיפור התחברותנו עם אלוהים באה על־ידי וידוי על כל חטא (א 7, 9).

 

המליץ

כעת חשוב לדעת מה או מי מאפשר לנו לנצח את החטא. יוחנן עונה על כך (פרק ב פסוקים 2-1):

"יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם."

לאחר שיוחנן ציין במספר פסוקים את הדרך להתנקות מכל חטא על־ידי הווידוי, היו כאלו שככל הנראה חשבו שיוחנן מקל ראש בעניין החטאים. אך לא כך הדבר!

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ." — יוחנן כותב על מנת שיימנעו מן החטא, והוא בוודאי לא מעודד אף אדם לחטוא. אלוהים אמנם סולח על חטא, אך הוא יודע היטב מי באמת מתוודה ומי אינו מתכוון למילים שיוצאות מפיו. מי שמקל ראש בעניין החטא או הווידוי, אינו באמת מכיר את אלוהים ואת משמעות הקורבן שאלוהים נתן כדי לטהר אותנו מכל עוולה.

יוחנן אומר: "וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ…" — מדובר על מצב ידוע מראש. בוודאי שכל אחד מאיתנו יחטא, אך לנו כילדי אלוהים מוענקת זכות שקצרו המילים לתאר:

"… וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק."

המילה "מֵלִיץ" (ביוונית: PARAKLETOS, שממנה נגזרת הצורה העברית "פְּרַקְלִיט") מציינת אדם שמפגיע בעדך, מישהו שעומד לצדך לעזור לך בדין. עזרתו של אותו מליץ אינה מנת חלקו של כל אדם, אלא רק של אלו שקיבלו באמונה כנה את ישוע לחייהם כאדון ומושיע אישי מן החטא (אל הרומים י 10-9). ישוע כמליץ — כפרקליט — הוא מתנת חסד בל תתואר עבור כל ילדיו הנושעים של אלוהים.

 ומה האדון ישוע עושה כמליץ?

הוא אינו אומר לאלוהים האב שלא חטאתי! הוא מסכים עם כל האשמות שמובאות ועומדות נגדך ונגדי (ראה זכריה ג). כמליץ מושלם, ישוע טוען שאני שייך לו. הוא טוען שהפקדתי את חיי בידו באמונה. הוא יכול לטעון שסבלתי בעד נשיאת שמו והזדהותי עמו מתוך אמונה. ישוע טוען כי דמו הטהור והמכפר כיסה את אשמתי והסיר אותה. לפיכך, כאשר אלוהים האב מביט עליי הוא רואה את צדקתו ואת טוהרו של בנו ישוע המשיח — לא עוד את אשמתי (אל הרומים ה; ישעיהו א 18: "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה," יֹאמַר יהוה, "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ").

ישוע מייצג אותך לפני האב מפני שהפקדת את חייך בידיו ומכיוון שהאמנת כי בדמו הוא העניק לך כפרת חטאים.

כל אדם יישפט לפני אלוהים הצדיק והטהור.

הנושעים יעמדו לפני כס המשיח וכל מעשיהם ייבחנו שמא נעשו בכוח הבשר או בכוח רוח הקודש. אז יקבלו את גמולם כמשרתים במלכות אלוהים (א-קורינתים ג 15-12; ב-קורינתים ה 10).

הבלתי נושעים, לאחר מותם מחכים בשאול, במקום הייסורים, עד למעמד כס המשפט הלבן והגדול של אלוהים שיתקיים בסיום מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים. באותו מעמד אלוהים יוכיח לכל אחד מהנשפטים כי נשלח לאגם האש בצדק (לוקס טז 31-19; התגלות כ 15-11).  לאותם נשפטים לא יהיה כל פרקליט בשם ישוע, כי הם דחו אותו כמושיע ופודה בעודם בחיים. כל מה שנותר להם זה ספר מעשיהם אשר בו מתועדים כל חטאיהם, והרי כל אחד מאלה מהווה עדות צדק לשלחם לאגם האש.

לנו — לילדי אלוהים — יש פרקליט צמרת אשר בטחנו בדמו המכפר והפקדנו את חיינו בידיו. שמנו בצד את רצונותינו ואימצנו את שלו. הצגנו את חיינו לפניו כקורבן רצוי וטהור (אל הרומים יב 2-1).

לפיכך כאשר נפשנו תעמוד מול אלוהים שופט הצדק, הפרקליט שלנו יפתח את פיו וייטען בעבורנו. באותו מעמד אנו נשתוק, כי אין לנו מה לומר או להוסיף לדבריו של אל שדי. כל אשמתנו ברורה לנגד עינינו. שום מילה שלנו לא תפעל טוב יותר ממילה אחת של גואלנו ישוע המשיח. ישוע יאמר שנפש זו שייכת לו, וכך יקבע את דיננו לחיים עמו לנצח.

 מניין לי לדעת שאלוהים סולח לחטאיי ולא יזכור אותם עוד? כי כך מלמדים כתבי הקודש (ישעיהו א 18; מיכה ז 20-18).

 "יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב." — המשפט הזה של יוחנן מהווה חיזוק לנאמר בפרק א פסוק 9:

"אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

סליחתנו בעקבות הווידוי מובטחת כי הסנגור שלנו, הפרקליט המפגיע בעדנו לפני אלוהים האב, הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח.

עם פרקליט שכזה אי־אפשר להפסיד שום תיק! ישוע הוא הפה שלנו אל מול אלוהים האב. ניתן לראות מספר דוגמאות נפלאות בכתבי הקודש לפעולתו של ישוע המשיח כפרקליט, מליץ, המפגיע בעד ילדיו:

  1. זכריה פרק ג:

הנביא זכריה זוכה לראות בחזון את יהושוע הכוהן הגדול עומד לפני אלוהים האב, כאשר לידו ניצבים השטן ואלוהים הבן בכבודו ובעצמו. יהושוע הכוהן הגדול עומד מול אלוהים כנציג עם ישראל כשהוא לבוש בבגדים צואים. הצואה מסמלת את חטאי עם ישראל וחטאיו שלו. מן הסתם, הצואה המכסה את יהושוע מהווה עדות נגדו שמצדיקה הרשעה. השטן נמצא שם על מנת לציין כל אחד מחטאי בני ישראל. והנה, למרות כל חטאי העם, אלוהים הבן מצווה להסיר את הבגדים הצואים מעל יהושוע הכוהן הגדול ולהחליפם בבגדים נקיים ומפוארים. במהלך כל הדיון השמימי יהושוע הכוהן לא פצה את פיו. את כל הדיבור בעבורו עשה אלוהים הבן. זה תפקידו של הפרקליט, זוהי עבודת הפגעה. התוצאה של האירוע הוא שיהושוע יצא נקי ולבן כשלג (ישעיהו א 18: "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יהוה: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ"). טיהורו של יהושוע הכוהן הגדול נעשה בזכות עבודתו של המשיח ולא של אף אחד אחר.

  1. לוקס כב 31-32:

הנה לנו דוגמה נוספת שמבליטה את פעולתו של ישוע המשיח כמליץ עבור ילדיו:

"שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה דָּרַשׁ הַשָֹטָן לְטַלְטֵל אֶתְכֶם כְּחִטִּים בַּכְּבָרָה. 32 אֲבָל אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בַּעַדְךָ שֶׁלֹּא תִּכְלֶה אֱמוּנָתְךָ, וְאַתָּה לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב, חַזֵּק אֶת אַחֶיךָ."

ישוע המשיח מתפלל עבור שמעון פטרוס על מנת שיעבור בשלום את המבחן העומד לבוא עליו. זה היה לפני ששמעון פטרוס התכחש לישוע. לאחר התכחשותו, הוא הביע חרטה עמוקה, התחזק באמונה והיה לשליח של ישוע המשיח. בתפקיד זה שרת את האדון בנאמנות עד יום מותו. מכיוון שישוע המשיח מתפלל את רצון האב, מובטח לכל אחד שישוע מפגיע בעבורו שרצון המשיח נעשה.

 מדוע אלוהים האב מקבל את כל בקשותיו של אלוהים הבן לסליחת חטאים של הנושעים? איך אלוהים הבן משכנע את אלוהים האב לסלוח ולטהר את האשם מחטאו?

התשובה נמצאת בפסוק הבא (א-יוחנן ב 2):

"וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם."

כאשר המקדש עמד על כנו ופעל, בני ישראל הקריבו קרבנות בעלי חיים כסמל וצל לקרבנו הנצחי של ישוע המשיח. כבר אז, בעוד בני ישראל מקריבים קרבנות בעלי חיים, הם היו בטוחים ושלווים בכפרתו של אלוהים, כי הם האמינו להבטחתו לסלוח לחטאיהם ולשמר את נפשם אצלו לנצח נצחים. והנה הגיע היום בו אלוהים הבן בא לעולם ושפך את דמו הטהור כזבח קורבן; הגיע מגשים הסמלים והצל. אלוהים האב חפץ בדם המשיח ישוע. כל המאמין כי ישוע הוא בן האלוהים ששפך את דמו כקורבן כפרת חטאים, יזכה לסליחת חטאים מאלוהים. דם המשיח ישוע אכן מכפר חטאיי בני אדם.

כך נאמר כבר בישעיהו נג 10: "וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח."

דם המשיח הנו התנאי לישועה, האמצעי הבלעדי שאלוהים האב קבע לכפרת חטאים. כאשר דם ישוע המשיח נשפך כזבח קרבן החטאים, סופקה דרישתו של אלוהים האב ורצונו נעשה. אלוהים מרוצה. הריצוי הזה של אלוהים הנו גם המניע לכך שאלוהים אינו מכה ושופט את העולם בכל רגע. דם הכפרה שאלוהים הבן שפך על הצלב מכיל את הסליחה לכל החטאים שילדי אלוהים עשו ועתידים לעשות עד היום שבו ימוגר החטא לנצח.

דמו של אלוהים הבן כל כך יקר לאלוהים האב שדם זה מכסה את כל מה שאלוהים הבן מבקש. דם הכפרה של ישוע מציל את העולם החוטא היום ממשפט נחרץ של אלוהים, גם מכיוון שאלוהים עתיד להושיע כאלו שעדיין לא נושעו וכאלו שעדיין לא נולדו (מעשי השליחים יח 10). מכיוון שדם הכפרה של ישוע המשיח הנו הקורבן האחד והנצחי, הרי שקורבן זה חייב להיות מספיק וראוי לכל החטאים עד שימוגר החטא לנצח נצחים (אל הרומים ג 25; אל העברים ב 17).

 

בספר ההתגלות יב 11 כתוב: "וְהֵם נִצְּחוּהוּ בְּדַם הַשֶֹה וּבִדְבַר עֵדוּתָם."

הכוונה שילדי אלוהים נצחו את השטן בזכות התכסותם בדם המשיח — משמע, הם קיבלו את כפרת ישוע המשיח באמונה כנה.

בספר ההתגלות פרקים ד-ה מתואר השׂה — ישוע המשיח — כראוי לכבוד רב כי הוא הושיע בדמו את יצירי אלוהים.

מסקנה: יש כוח בדם ישוע המשיח.

הדם של ישוע מנצח את המוות, מביס את השטן, מטהר את ילדי אלוהים מכל חטא ואשמה ומביא את נפשות ילדי אלוהים לנוכחות נצחית עם אלוהים במלכותו הנצחית.

 

ומהו גורלם של הדוחים את דמו המכפר של האדון ישוע?

הם נשארים באשמתם. ביום מותם נקבע דינם לריחוק נצחי מאלוהים וריחוק נצחי מאהבתו — משמע, עינוי נצחי באגם האש (התגלות כ 15-11).

אל לנו לחשוב בקלות ראש על דם הכפרה של המשיח, כאילו קל לאלוהים לסלוח! מי שמעז לעשות כך רק מוכיח את חוסר בגרותו הרוחנית במקרה הטוב, ואת אי ישועתו במקרה הגרוע.

"…וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם." — האם יוחנן מתכוון שדם המשיח מכסה על חטאי כל בני האדם בעולם, בין אם הם  מאמינים בו, בין אם לאו?

ובכן:

  • דמו של המשיח מספיק לכפר על חטאי כל בני האדם. יש בו בהחלט הפוטנציאל לכסות על כל חטא של כל אדם שחי ועוד יחיה בעולמנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית. לכך הכוונה בהצהרות כוללניות אחרות שדומות לפסוק שלנו, כגון יוחנן א 29; ב-קורינתים ה 15-14, 19; א-טימותיאוס ב 6;  אל העברים ב 9; א-יוחנן ד 14.
  • מצד שני, הישועה מותנית באמונת החוטא. רק אם אני מבקש באמונה את כפרת דם ישוע על חטאיי, הכפרה הזו אכן נזקפת לזכותי. ישוע עצמו מדגיש את ההבדל בין העולם הבלתי מאמין לבין תלמידיו המאמינים בתפילתו ביוחנן יז 9, כשהוא אומר:"אֵינֶנִּי מַעְתִּיר בְּעַד הָעוֹלָם, אֶלָּא בְּעַד אֵלֶּה שֶׁנָּתַתָּ לִי, כִּי שֶׁלְּךָ הֵם." ושוב בפסוק 20: "לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל־יְסוֹד דְּבָרָם."

אין ספק: לא קיימת סליחה "אוטומטית" וגורפת לכלל ציבור החוטאים. הכפרה והישועה מותנים באמונת החוטא בישוע המשיח (ראה גם אל הרומים י 10-9, ח 32, 37; יוחנן ג 16, ה 24, ו 51, יד 6; מעשי השליחים ד 12; התגלות כב 17; יוחנן י 11, 15; מעשי השליחים כ 28; אל האפסים ה 25; א-יוחנן ד 9).

דמו המכפר של ישוע המשיח יכול לכפר גם על חטאיך. אל תעמוד בצד ותמשיך לסבול את תוצאות החטא! אל תתעלם מטובו של אלוהים בעבורך!

קרא בשמו – ישוע – כי הוא רוצה ויכול להושיעך מאבדון. בוא אליו והוא ייתן לך מנוחה (מתי יא 29-28). הוא אוהב אותך (יוחנן ג 16).

 

סיכום ביניים

  1. החטא אינו מאפשר לאדם להתחבר עם אלוהים (א 7-5);
  2. אי־אפשר להסתיר את קיום החטא בחיי או להתכחש לו (א 6, 8, 10, ב 4);
  3. עלינו להתוודות על חטאינו כדי לשמור את התחברותנו עם אלוהים (א 7, 9);
  4. אנו יכולים לנצח את החטא, כי יש כוח בדמו המכפר של ישוע המשיח (ב 2-1).

 

עקרונות בסיסיים לחיים משיחיים

איגרת יוחנן הראשונה, פרק ב, פסוקים 6-3:

3 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. 4 הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. 5 אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ. 66 הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם  עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ.

 

המבחן להתחברות עם ישוע מתחיל בהצהרה של אמונה בישוע וקבלתו כאדון ומושיע, אך הוא מוכח לסובבים אותנו על־ידי מעשים. מסיבה זו אמר ישוע המשיח לקראת סיום הדרשה על ההר בבשורת מתי ז 20:

"לָכֵן בְפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם." מהו הפרי שהאדון ישוע מתכוון אליו? מהו "פרי של ישועה"?

הכוונה לעשייה של רצון אלוהים על פי הכתוב בדברו — מתוך אמונה באלוהים, בדברו ומתוך אהבת אלוהים כנה ואמיתית (פרטים בהמשך).

הציות להוראות האדון (בעזרת רוח הקודש השוכן במאמין) הנו המדד החיצוני לאימות הצהרתנו לגבי ישוע.

 

שימו לב לסגנון הכתיבה של יוחנן! אנו שומעים תשובות דומות מאנשים גם בימינו:

ישנם לא מעט אנשים הטוענים "אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ" — דהיינו את ישוע — אך אינם חיים בדיוק על פי רצונו. חלק מאותם אנשים בתקופתו של יוחנן נטשו את הקהילות והלכו אחר פילוסופיות שונות. אותם אנשים גם כן טענו שהם מכירים את ישוע, שהרי הם שמעו שיעורים רבים בקהילות והכירו את המאמינים. יוחנן מצטט את התשובות מפי אותם אנשים כדי להבהיר למאמינים הנאמנים בקהילות שהכרה את ישוע אינה מסתכמת בהצהרה מן הפה, אלא נמדדת בפועל בציות לדברו של האדון ישוע. יוחנן מרחיב בנוגע לאנשים אלו בפסוקים 21-19. העובדה שאמונה כנה אינה מוכחת בהצהרות, אלא בציות לרצון אלוהים, בקיום מצוותיו, היא אחד מעקרונות כתבי הקודש. פסוקים רבים מבהירים ומלמדים אותה:

  1. "לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ז 21). — ישוע אמר את המילים הללו  בסיום הדרשה על ההר. תכלית הדרשה על ההר הייתה להציג לקהל הרב את התנאים הנדרשים לחיים מאלו המעוניינים להיות אזרחי המלכות של ישוע המשיח. במהלך הדרשה על ההר ישוע המשיח הציג את עשרת הדברות כפי שאלוהים התכוון, ולא לפי ההבנה הרבנית.
  2. "כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי"(מתי יב 50). — ישוע אף אמר כי מי שאינו מעדיף אותו על פני בני משפחתו  היקרים, אינו שווה לו.
  3. "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ"(יוחנן ד 34).
  4. "וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו"(אל הרומים יב 22).

 

ויש ביניהם קטעים שמסבירים ביתר פירוט מהו רצון אלוהים:

  1. "וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ, שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת"(א-תסלוניקים ד 3; אל העברים יג 5-4).
  2. "הֵן זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, שֶׁתַּעֲשׂוּ הַטּוֹב וְכָךְ תָּשִׂימוּ מַחְסוֹם לְאִוֶּלֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם דַּעַת"(א פטרוס ב 15).
  3. "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן"(אל האפסים ה 17, 10-7). — אם כן, התמידו ללמוד ולשנן את דבר  אלוהים.
  4. "רִדְפוּ שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְגַם אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן"(אל העברים יב 14).
  5. "בַּל נַזְנִיחַ אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים…"(אל העברים י 25). — הפסוק מאוד ברור, אך לעתים אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה המניע שלנו להגיע למפגשי הקהילה? האם אנו באמת באים להשתחוות לאלוהים, ללמוד את דברו, לעודד, לבנות ולהקים את גוף המשיח — או שמא באים לוודא שאנו במרכז העניינים?
  6. "אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית"(אל הקולוסים א 9).
  7. "הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל; 18 הוֹדוּ עַל כָּל דָּבָר; כִּי זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים לְגַבֵּיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 19 אַל תְּכַבּוּ אֶת הָרוּחַ; 20 אַל תְּזַלְזְלוּ בַּנְּבוּאוֹת; 21 בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב. 22 הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו" (א-תסלוניקים ה 22-17).
  8. "שֶׁהֲרֵי צְרִיכִים אַתֶּם לְסַבְלָנוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַמֻּבְטָח לְאַחַר שֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים"(אל העברים י 36).
  9. "מוּטָב שֶׁתִּסְבְּלוּ, אִם זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב מִשֶּׁתִּסְבְּלוּ בַּעֲשׂוֹתְכֶם רַע"(א-פטרוס ג 17).
  10. "…לְמַעַן לֹא יִחְיֶה עוֹד לְפִי תַּאֲווֹת בְּנֵי אָדָם בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתָר לוֹ לִחְיוֹת בְּגוּפוֹ, אֶלָּא לְפִי רְצוֹן אֱלֹהִים"(א-פטרוס ד 2).
  11. "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד"(א-יוחנן ב 17).
  12. "זֹאת הִיא גַּאֲוָתֵנוּ: עֵדוּת מַצְפּוּנֵנוּ כִּי הִתְנַהַגְנוּ בָּעוֹלָם, וּבְעִקָּר כְּלַפֵּיכֶם, בִּקְדֻשָּׁה וּבְיֹשֶׁר אֱלֹהִים — לֹא בְּחָכְמַת בָּשָׂר־וָדָם, אֶלָּא בְּחֶסֶד אֱלֹהִים"(ב-קורינתים א 122).
  13. "אַחַי, מַה תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר אִם יֹאמַר אִישׁ, 'יֵשׁ לִי אֱמוּנָה', וְאֵין לוֹ מַעֲשִׂים?… כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא"(יעקב ב 26-144).

זוהי רשימה חלקית וקצרה! הדרך הנכונה ללמוד לעשות את רצון אלוהים היא בקריאה שיטתית של כתבי הקודש ובתפילה תמידית לאמונה וכוח להבין ולציית.

 

מדוע שיוחנן יחזור וידגיש את החשיבות שבקיום מצוות האדון?זהו חלק מהתמודדותו עם מורי השקר.

מורי השקר ובעלי הפילוסופיות המתעות לא קיימו את מצוות אלוהים. הם הרבו בהוראה תיאורטית, כזו שלא עזרה במאומה לאדם כלשהו להינצל מקללת החטא. הם הרבו לדבר על חכמה והתרברבו ביכולתם המדעית והפילוסופית, אך לא יכלו לעזור לאף אדם להתמודד עם דיכאון, ייאוש וסבל. הם יכלו לפתור בעיות מדעיות סבוכות, אך לא יכלו ולא ידעו להביא שלום ללב האדם. הם זכו למעמד רם בין בני אדם ולמקום מכובד אצל השליטים, אך נשארו אויבים לאלוהים. הם היו בעלי יכולת כלכלית, אך חסרי רגישות לדל ולנזקק. הם טענו שהם יודעים רבות, אך היו חסרי דעת בכל הקשור לאהבת אלוהים שהתבטאה בחייו, במותו ובתחייתו של האדון ישוע המשיח. חלקם טענו שהם מכירים את ישוע , אך במעשיהם הם הוכיחו שלא ידעו דבר וחצי דבר על אלוהים הבן ועל אלוהים האב (יוחנן ח 19, 42). בהתנהגותם הם הוכיחו שרוח הקודש אינו בהם, ושישועת ישוע המשיח אינה מנת חלקם (ראה לוקס ו 49-46).

"בָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו." — בפסוק 3 יוחנן כאילו עונה על השאלה: איך נדע שאנו (אני ואתה) מכירים את ישוע (את אלוהים)?

תשובה: אם נקיים את ההוראות ואת כל מה שאלוהים אומר לנו לעשות בכל תחום ועניין בחיינו.

ומה תהיה התוצאה? — אם נקיים את מצוות האדון מתוך אמונה כנה ואמיתית, אז נחווה בחיינו את מלוא נאמנותו של אלוהים ואת קיום כל הבטחותיו לילדיו; נחווה את מלוא כוחו בחיינו, נשרת אותו על פי המתנות הרוחניות שנתן לנו, נחווה את תשובותיו לכל תפילותינו.

אז גם נדע את משמעות האמירות…

  • "ללכת על המים" (מתי יד 31-29);

 

  • "יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14);

 

  • "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ"  (תהילים לז 4);

 

  • "גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז 5);

 

  • "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי," אָמַר יהוה צְבָאוֹת (זכריה ד 6).

 

מדוע אנו לא חווים את כל ההבטחות הללו במלואן, אלא רק טעימות מהן?

מפני שאנו לא מקיימים את כל מצוות אלוהים ככתבן וכלשונן. ישוע עצמו מדגיש כי כל מי שבאמת אוהב אותו גם יעשה את רצון אלוהים מתוך אהבה:

"הַמַּחֲזִיק בְּמִצְווֹתַי וְשׁוֹמֵר אוֹתָן הוּא הָאוֹהֵב אוֹתִי, וְהָאוֹהֵב אוֹתִי אָבִי יֹאהַב אוֹתוֹ; גַּם אֲנִי אֹהַב אוֹתוֹ וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת עַצְמִי" (יוחנן יד 21).

כאן הדגש הוא על האהבה כמניע לעשייה. אך העיקרון פועל גם בכיוון ההפוך: אהבתנו לאלוהים תגבר תוך כדי ציות העשייה:

"… אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ" (א-יוחנן ב 5).

כאשר ישוע נשאל: "אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה?", השיב: "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. 38 זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. 39 הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. 40 בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים" (מתי כב 40-344).

 

יוחנן אומר באיגרתו (ד 8, 16): "הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה".

מכאן, ככל שאתקרב לאלוהים על־ידי שמירת דברו, כך אוכל לחוות את אהבת אלוהים ברמה מרוכזת יותר, מובנת יותר ומשנה חיים. ככל שאלך צמוד לאלוהים על־ידי ציות הנובע מאמונה ואהבת אלוהים, כך באותה מידה אני אוהב את האחים והאחיות בגוף המשיח. כך גם תגדל אהבתי לסובבים אותי — גם לאלו שאינם נושעים (ראה משל השומרוני הטוב — לוקס י 25-37). כך אקיים את המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". במקום שבו אהבת אלוהים גוברת, ישנה סליחה רבה יותר על חטאים (א-פטרוס ד 8; א-קורינתים יג 7). במקום שאהבת אלוהים מתבטאת ברוחב לב, שם רואים הרבה יותר ברור את ישוע דרך חיי ילדיו. כאשר כך ייראו חיינו, אף אחד לא ישאל אם אני ואתה מאמינים בישוע. הם כבר יידעו, כי מעשינו שמבטאים אהבה כנה וטהורה כמוהם כהכרזה.

 

במה בדיוק מתבטאת אהבת אלוהים דרכינו לאחרים? הרי איננו יכולים להושיע אף אחד!

  1. אנו מבטאים את אהבת אלוהים בכך שאנו מכריזים את בשורת ישוע המשיח באמת ובאהבה בכל הזדמנות שאלוהים פותח בפנינו.

ישעיהו הנביא בפרק מ (11-9) מציין שהדרך לנחם את עם ישראל היא על־ידי הכרזת בשורת אלוהים. מסיבה זו הוא אומר: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (נב 7). תפילתו של שאול השליח באל האפסים ו 19 היא: "…שֶׁתִּנָּתַנָּה לִי מִלִּים וּבְאֹמֶץ לֵב אֶפְתַּח פִּי לְהוֹדִיעַ אֶת סוֹד הַבְּשׂוֹרָה." גם באיגרת אל הרומים פרק י 14 הוא מדגיש: בשרו ליהודי, כי רק כך הוא ייוושע וימלא את ייעודו: "אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? 15 כֵּיצַד יְבַשְֹרוּ אִם לֹא יִשָּׁלְחוּ?"

  1. אנו מבטאים את אהבת אלוהים לאחרים בדרך שאנו סולחים להם כשהם פוגעים בנו.
  2. אנו מבטאים את אהבת אלוהים בדרך שאנו עוזרים לאחר בעת קושי, בהקשבה, בנחמה, בעידוד, בנתינה, בחברות, בעצה בונה, בביקור וכו'.

פסוק 6: "הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

בפסוק זה יוחנן מסכם את הנושא: איך עליי להתנהג ולאהוב כראוי לילד של אלוהים?

דבר אלוהים עבור בני האדם לבש בשר ובא בדמות גשמית. הוא ישוע המשיח (יוחנן א). כל מה שעלינו לדעת על אלוהים ועל דרך חיינו בעולם הזה טמון בדוגמה שישוע המשיח נתן לנו בהיותו בינינו. לפיכך, מי שרוצה למלא את מצוות אלוהים, צריך ללכת קרוב וצמוד לישוע — ממש בתוכו, כי בלעדיו לא נוכל לעשות דבר (יוחנן טו — הגפן והשריגים).

איך עליי לבטא נכונה את אהבת אלוהים כלפי האחר?

התשובה פשוטה: ראה את הדוגמה של ישוע לתלמידיו ולעולם.

ישוע הרי אמר להם ולנו, "עשו כמוני!" — יוחנן יג 35-34: "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." ראה גם א-יוחנן ב 6: "הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

ראו איך ישוע שרת את תלמידיו, איך הוא היה רגיש לצרכי הנזקקים, איך הוא מסר את חייו כדי להושיע אותנו עוד כשהיינו אויביו (רומים ה 8: "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים").

 

כיצד כעת עליי ללכת עם ישוע?

  1. בקריאת דבר אלוהים באופן שוטף, יומיומי, ממש כפי שאנו אוכלים מזון, במטרה ללמוד ולהבין את הכתוב.
  2. בתפילה, כזו הפותחת את הלב לאלוהים — שיחה אינטימית בה אנו משוחחים עם אלוהים ומאפשרים לו לענות לנו ולשמוע אותו בבירור. תפילה זו כוללת את הבקשה לחכמה איך להוציא לפועל את שלמדנו.
  3. בציות. בעשיית רצון אלוהים הנלמד, בכל תחום ועניין בחיים. עלינו לזכור שאלוהים חתם את חיינו ברוח הקודש שמעניק לנו את הכוח לציית לרצון אלוהים.
  4. בהתחברות בריאה ואמיצה עם שאר איברי גוף המשיח בשיעורים ובפגישות, כדי שנלמד אחד מניסיונו של השני, ונעניק עצה ועזרה זה לזה בדרך שתבגר אותנו מבחינה רוחנית.

 

בספר ההתגלות ישוע המשיח מתח ביקורת על המאמינים בקהילת אפסוס (התגלות ב 7-1). בני הקהילה קיבלו ציון "מעולה" בלימוד דבר אלוהים ובסבלם עבור עדותם האמיצה למען ישוע. יחד עם זאת, ישוע ציין מגרעת אחת בולטת שאיימה להסתיר את אור הקהילה ולהפילה לחלוטין: הם עזבו את אהבתם הראשונה — "…אֲבָל יֵשׁ לִי טַעֲנָה נֶגְדְּךָ, כִּי עָזַבְתָּ אֶת אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה."

 

רבותיי,

  • קל ללמד את דבר אלוהים,

 

  • קל לצאת ולחלק עלונים,

 

  • קל לשוחח עם שכן ולומר לו שאני מאמין בישוע,

 

  • קל לחטוף יריקה או קללה בגלל שייכותי לאדון.

כל אלו הם דברים קלים יחסית לעומת סליחה וויתור למי שפוגע בנו.

  • קל מאוד להסתגר במסגרת של צדקנות עצמית.

 

  • קל לגדר את האמונה שלנו במצוות של "עשה!" ו"אל תעשה!", ובהגדרות של "איזה בגד נחשב לצנוע ואיזה לא."

קשה יותר לחבק קוץ עד שישתנה! אך בזאת בדיוק מתבטאת אמונתנו בישוע כשונה מאמונות השקר. במקום שננסה "לשבור קוצים" בטריקים ובתכסיסים, הבה נתקרב לאדון, נבקש בתפילה ובאמונה את עזרתו, וניווכח לראות איך הוא משנה עד היסוד את חיינו ואת חייהם של הסובבים אותנו.הלוואי שהחטא הגדול ביותר שלנו יהיה עודף אהבה!

במילים פשוטות:

  • ככל שנתרחק מן החטא, נתקרב לטוהר אלוהים;

 

  • ככל שנתקרב לטוהר אלוהים, נכיר טוב יותר את אלוהים ואת אהבתו;

 

  • ככל שנתמלא באהבת אלוהים, כך נוכל להעניק יותר לאחרים. כי הרי אי־אפשר להעניק לאחר מה שאין לנו.

אם אתה משתוקק להעניק כל כך הרבה מאהבת אלוהים ליקרים לך, אז אתה חייב קודם כול להתקרב לאלוהים — לישוע המשיח — ולעמוד בו. שם מתמלאים באהבתו, ושם מעשינו יכריזו לכול שאנו שייכים לישוע. שם מעשיך ייחשבו לזבח רצוי בעיני אלוהים.

הערה

יוחנן אוהב מאוד את הביטוי "לעמוד בו" כדי לציין קרבה אינטימית לישוע. לעומתו, שאול השליח מרבה להשתמש במונח "להיות במשיח".

שים לב, לא מדובר במונחים נרדפים או שווים! שאול השליח מתכוון למיקומנו הנצחי, לביטחון בנצחיות ישועתנו.

לעומתו, יוחנן מציין את איכות ורמת בגרותנו הרוחנית.

 

 סיכום

על מנת שהתחברותנו תגדל ותשתפר, יוחנן מלמד:

א. אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לו (פרק א 6, 8, 10, ב 4). אלוהים הוא אור, והחטא לא יכול להסתתר מעיניו.

ב. עלינו להתוודות על חטאינו (פרק א 7, 9). בחטא מטפלים מיד על־ידי וידוי לפני אלוהים. חטא פתוח כמוהו כפצע מזהם הפוגע בכל דבר הקרוב לו.

ג. אנו יכולים לנצח את החטא (פרק ב 3-1). כפרתו של ישוע המשיח סיפקה את דרישותיו של אלוהים האב בנוגע לכפרת חטאי בני האדם. יש כוח בדם ישוע המשיח, אך הכוח הזה ניתן לאלו המבקשים אותו באמונה ומוסרים את חייהם בידי ישוע המשיח (התגלות יב 11).

ד. חיים משיחיים אינם מסתכמים בהצהרות חוצבות לבבות, אלא באהבה מקריבה לזולת, כמו זו שישוע הרעיף על תלמידיו ועל כל הסובבים אותו. מי שטוען כי הוא מכיר את ישוע, חייב לחיות על פי הוראותיו של ישוע.