הראשונה לטימותיאוס פרק ו'

ראשונה לטימותיאוס פרק ו'

 

יחס המאמין לכסף ולרכוש

בשני השיעורים הקודמים למדנו את אחריות הקהילה כלפי הנזקקים שבתוכה.

לדוגמה: על הקהילה מוטלת האחריות לטפל באלמנה זקנה ללא משפחה אשר הקדישה את חייה לשירות האדון.

תפקיד הקהילה אינו מסתכם בתחום זה בלבד, אלא מתרחב לכל נושא העזרה לחלש ולבודד בתוך בית אלוהים. על מנת שהקהילה תעמוד בהתחייבויותיה כלפי ילדיה, מנחה אלוהים אותנו איך להתייחס לכסף שהוא מעמיד לרשותנו.

אף־על־פי שהנושא הנו כסף, מתברר שזהו החלק הזניח שבעניין. מרכז הנושא נסוב סביב יחסנו עם אלוהים.

גישתנו כלפי אלוהים תקבע את דעתנו כלפי הכסף שברשותנו.

כדי ללמוד את הגישה הנכונה נקרא תחילה מהשנייה לקורינתיםח 1-5:

1 וְעַתָּה, אַחַי, נְסַפֵּר לָכֶם עַל חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁהָאֳצַל בִּקְהִלּוֹת מָקֵדוֹנְיָה: 2 פְּעָמִים רַבּוֹת עָמְדוּ בְּמִבְחַן הַצָּרוֹת, וּמִתּוֹךְ שִׁפְעַת שִׂמְחָתָם וְעֹמֶק עֲנִיּוּתָם גָּאָה עֹשֶׁר נְדִיבוּתָם. 3 הֲרֵינִי מֵעִיד כִּי נִדְּבוּ כְּפִי יְכָלְתָּם, וְיוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתָּם,

4 וּבְהַפְצָרוֹת רַבּוֹת בִּקְשׁוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בָּעֶזְרָה לַקְּדוֹשִׁים. 5 וְלֹא כְּפִי שֶׁצִּפִּינוּ, אֶלָּא קֹדֶם הִקְדִּישׁוּ אֶת עַצְמָם לָאָדוֹן וְאַחַר כָּךְ לָנוּ, כִּרְצוֹן אֱלֹהִים.

הקהילות במקדוניה היו קהילות מעוטות יכולת. המאמינים היו אנשים קשיי יום. כיום, כל אחד מאתנו נחשב לעשיר מול כל אחד מהם! אותן קהילות לא נהנו מחיים שלווים וקלים, אלא עמדו במבחנים של צרות ורדיפות.

שאול השליח אומר דבר שנשמע כניגוד, אך מראה את גודל אהבתם את אלוהים. אותן קהילות סבלו, אך שמחו. הן היו עניות, אך כעומק עניותם כך גדל עושר נדיבותם.

איך אפשר להסביר את הניגוד?

אותם מאמינים בקהילות במקדוניה הקדישו את עצמם לאלוהים (פסוק 5).

למה הכוונה?

הם הבינו את גודל החסד שאלוהים העניק להם בחייהם; הם הבינו את גודל התשלום שאלוהים שילם עבורם בגלל אהבתו אותם על מנת שיהיה להם חיי נצח, ובתמורה — הם החליטו להקדיש את חייהם וכל אשר בידם לשירות אלוהים.

הם סבלו רדיפות אך שמחו בידיעה שאלוהים ער למצבם ושומר עליהם. הם היו עניים אך נתנו ככל שיכלו, מכיוון שהאמינו שכל מה שיש להם במילא שייך לאלוהים.

הפרוצדורה שבה נהגו המאמינים בקהילות מקדוניה הנה חשובה ביותר: לפני שנותנים או עושים דבר, אנו קודם כל חייבים להקדיש את כל הווייתנו לכבוד אלוהים.

התנ"ך מלמד שאם נעשה את הדברים היפים והנעלים ביותר בעיני האנושות ולא לכבוד אלוהים, כל מעשינו יהיו בעיני אלוהים כאין וכאפס.

ראשיתה של כל עשייה מתחילה באמונה והקדשה לאלוהים. רק כך נראה פרי טהור ומבורך בעמלנו. כאשר התנ"ך מתייחס לנתינה אין הדבר מסתכם רק בכסף. נתינה משמע: למלא חוסר נדרש.

זה יכול להיות בידע שיש לך כדי לעזור לאח, זה יכול להיות בכל דבר שנמצא ברשותך ושיש באפשרותך לחלוק עם אח נזקק.

ראוי לזכור: אלוהים אכן מצפה מאתנו לתת מכספנו, במידה ומשכורתנו היא בכסף.

באיגרת הראשונה לטימותיאוס ו 17-19 שאול מתייחס לעשירים בקהילות באפסוס:

"אֶת עֲשִׁירֵי הָעוֹלָם הַזֶּה צַוֵּה שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבָם וְלֹא יִבְטְחוּ בָּעֹשֶׁר שֶׁאֵין בּוֹ בִּטָּחוֹן, אֶלָּא בֵּאלֹהִים הַמַּעֲנִיק לָנוּ אֶת הַכֹּל בְּשֶׁפַע לַהֲנָאָתֵנוּ.

18 אֱמֹר לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב, לְהַעֲשִׁיר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לִהְיוֹת נְכוֹנִים לָתֵת, לִהְיוֹת נְדִיבִים, 19 לֶאֱצֹר לְעַצְמָם אוֹצָר טוֹב לֶעָתִיד, כְּדֵי שֶׁיַּשִֹיגוּ אֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים."

לעומת המאמינים העניים במקדוניה אשר בטחו באלוהים, אותם עשירים אשר באפסוס ראו בכסף את העוגן והביטחון שלהם בעולם הזה:

• בעוד המאמינים העניים במקדוניה שמחו באמונתם ובידיעה שאלוהים שומר עליהם ומספק את כל צורכיהם, המאמינים העשירים באפסוס ספרו יומיום את השטרות ושמחו ככל שהמספר גדל.
• בעוד המאמינים במקדוניה ידעו שכל הכסף והזהב שייך לאלוהים (חגי ב: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב; נְאֻם יהוה צְבָאוֹת"), העשירים באפסוס חשבו שהם האדונים הבלעדיים על רכושם.
• בעוד שהעניים במקדוניה נתנו ממחסורם לעזרת שאר הקהילות וכך אצרו להם אוצר בשמים, העשירים באפסוס שמרו לעצמם את עושרם ודאגו לאצור אוצר בארץ.

אותם עשירים באפסוס היו זקוקים לאותה מידה של אמונה ואהבה כמו שהייתה לאחיהם העניים במקדוניה.

לעניים לא היה כסף כדי לבטוח בו, ולכן שמו את ביטחונם באלוהים. לעשירים היה כסף והם התפתו לחשוב שזהו ביטחונם והגנתם – לכן, זה תפס מקום מרכזי בחייהם.

העניים במקדוניה הקדישו עצמם לאלוהים. העשירים באפסוס הקדישו עצמם לכסף.

האוצר והלב

התנ"ך אינו מלמד שעושר הוא בהכרח חטא. אך התנ"ך כן מלמד שאם העושר מסיט את עיניך או לבך מאלוהים — אתה חוטא, ועושרך מהווה מכשול.

התנ"ך מלמד אותנו איך להשקיע נכונה את הרכוש שאלוהים מפקיד בידנו:

19 "אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁהָעָשׁ וְהַחֲלוּדָה מַשְׁחִיתִים וְהַגַּנָּבִים חוֹפְרִים וְגוֹנְבִים.

20 אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָשׁ וַחֲלוּדָה לֹא יַשְׁחִיתוּ וְגַנָּבִים לֹא יַחְפְּרוּ וְלֹא יִגְנְבוּ; 21 כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ" (מתי ו 19-21; ראה גם לוקס יב 33).

אלוהים אינו אוסר עלינו לקנות את הנחוץ למחיה, או לחסוך לחינוך וקידום ילדינו. אבל אם כל רכושנו מופנה לקידום ענייננו הבלעדי ולא לשירות אלוהים, כי אז אנו חוסכים בארץ —במקום שהאוצר עוד יתבלה, ולא בשמים במקום שאוצרנו ישמר לנצח.

אלוהים מלמד אותנו עיקרון מאוד חשוב:

לבו ודאגותיו של האדם נמצאים היכן שאוצרו נמצא — "בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ."

אדם שרואה באלוהים את מקור עושרו, גם יראה לנכון לחלוק עם אלוהים את ברכתו.

פולוס אומר בשנייה לקורינתים ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת  הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע."

כל מאמין יחזור לנוכחות אלוהים, ושם אלוהים ייתן לו באותה מידה שהוא נתן בחייו.

אהבה היא נתינה

רבותיי, אלוהים לימד אותנו את המשמעות האמיתית של הנתינה. אלוהים לימד כי לאהוב משמעו לתת. ככל שתאהב יותר, תרצה לתת יותר!

הדוגמה שאלוהים נתן לנו כדי להבין את המילים "בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ", נמצאת בבשורת יוחנן ג 16:

"כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם."

האוצר של אלוהים זה אנחנו, בני האדם. אלוהים כל כך אוהב אותנו עד שנתן את האוצר היקר לו ביותר. הוא נתן את בנו יחידו, המשיח, ככפרה עבור חטאינו, כדי שאנו נוכל לחיות חיי נצח עם אלוהים.

אלוהים אוהב אותנו = אלוהים נותן לנו.

אנחנו אוהבים את אלוהים = אנחנו נותנים לאלוהים.

כמה עלי לתת לאלוהים? איזה סכום? איזו כמות?

הכמות המתאימה היא הכמות שמורגשת ככבדה ויקרה. נתת שקל והרגשת חוסר? יופי! כך גם עשתה האישה הענייה (בשורת מרקוס יב) ואלוהים שמח וקיבל את אהבתה.

נתת 300 ולא הרגשת בחסרון — משמע: שנתת מהשומן כדי לצאת ידי חובה, אך לא בגלל גודל אהבתך!

בספר דברים טז 17 נתינה שכזו מתוארת במילים: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יהוה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ."

שאול השליח אומר (שנייה לקורינתים ט 5-9): תנו מתוך נדיבות ולא בקמצנות, מה שתזרעו גם תקצרו, אל תתנו מתוך צער או חובה אלא מתוך אהבה לאלוהים, ואלוהים ימלא תמיד את מחסוריכם.

ישוע עצמו מלמד בלוקס ו 38: כמו שאתם מודדים כך יימדד לכם —

"תְּנוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם. מִדָּה יָפָה, דְּחוּסָה, גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת יִתְּנוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם."

מתי צריך לתת לאלוהים?

… בסוף החודש, או מיד עם קבלת המשכורת?

במשלי ג 9-10 נאמר: "כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ; וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע; וְתִירוֹשׁ, יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ."

כל צעד בחיינו מעורב באמונה. אלוהים מלמד אותנו לתת מתוך "הקצפת", לתת ביום שבו אנו מחזיקים בידינו את כל משכורתנו, וברמה שבה נתחיל להרגיש את כובד הנתינה. בתמורה, אלוהים מבטיח שלא יחסר לנו דבר.

היכן לתת את תרומותינו?

כאשר המקדש עמד על תלו, שם ניתנו התרומות. מאז הקמת הקהילה, התרומות ניתנות לקופת הקהילה (מעשי השליחים ד 34-37; ראשונה לקורינתים טז 1).

מדוע?

1. כשאדם נותן, הוא נותן לאלוהים בגלל אהבתו אליו, ובגלל תודתו עבור הברכה שנתן לו אלוהים בחייו.
2. הנזקק מקבל את עזרתו מאלוהים, ולכן רק לאלוהים הוא חייב ורק את שם אלוהים הוא מפאר.

אלוהים הוא המרכז עבור הנותן והמקבל. אבוי לנו אם אנשים בקהילה יהיו חייבים תודות זה לזה ולא לאלוהים!

לסיכום:

למדנו שבאחריות הקהילה למלא את מחסוריהם של ילדי אלוהים.

למרות שאלוהים יכול להוריד משמים את כל הדרוש לנו, הרי שאינו פועל כך בדרך כלל.

אלוהים מודד את אהבתנו כלפיו בגודל הנתינה שאנו מוכנים להקריב לפניו.

כשילדי אלוהים אוצרים אוצרות בשמים, אז בבית אלוהים לא ימצאו ילדים רעבים או ערומים.

שכל אחד מאתנו יזכור את המילים הללו ויבחן את אהבתו כלפי אלוהים על־פי הקורבן שהוא מוכן לתת מאוצרו! ניהול נכון של רכוש אלוהים בידינו יכול להועיל לכל הנזקקים, להראות את אמונתנו בפועל ולהביא כבוד לאלוהים.

פסוקים 6-16 – הוראת שקר לעומת חיי חסידות

שאול השליח כתב לטימותיאוס איגרת המדריכה אותו ואותנו, ילדי אלוהים, איך להתנהג בבית אלוהים.

למדנו …

• את החשיבות שבשמירה על טוהר לימוד דבר ה',

 

• איך עלינו להתנהג ולהשתתף בתפילה ציבורית,

 

• את התנאים והתכונות הנדרשים ממנהיגי קהילה,

 

• וכן את החובות שלנו כלפי שאר האחים והאחיות בקהילה.

בפרק ו שאול השליח מלמד את טימותיאוס ואותנו (במגוון עיסוקינו) איך לחיות חיי חסידות, ועל־ידי כך לשמור את עצמנו ואת הבשורה שבפינו טהורים ובלא דופי עד הופעת המשיח.

כמה פעמים אתם שואלים את עצמכם:

מנין לי לדעת מה רוצה אלוהים?

התנ"ך מלא בפסוקים של "עשה" ו"אל תעשה", והאוסף המלא נקרא "רצון אלוהים".

הפרק הזה מכיל חלק מאותה רשימה שנקראת רצון אלוהים.

שאול השליח אומר לטימותיאוס: "… את הדברים האלה תלמד ותדגיש!"

את מה ללמד ולהדגיש?

הראשונה לטימותיאוס ו 3-5:

אִישׁ הַמּוֹרֶה תּוֹרָה אַחֶרֶת וְאֵינוֹ מַסְכִּים לִדְבָרָיו הַבְּרִיאִים שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְלַתּוֹרָה אֲשֶׁר בְּהֶתְאֵם לַחֲסִידוּת, 4 אֲזַי הַגַּאֲוָה הֶעֱבִירָה אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ מֵבִין דָּבָר, וְהוּא בַּעַל נְטִיָּה חוֹלָנִית לַחֲקִירוֹת וּוִכּוּחִים הַמְבִיאִים לִידֵי קִנְאָה, רִיב, גִּדּוּפִים, חֲשָׁדוֹת מְרֻשָּׁעִים,

5 וְלִידֵי הִתְנַצְּחֻיּוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים אֲשֶׁר שִׂכְלָם הִתְנַוֵּן וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת מֵהֶם, שֶׁבְּעֵינֵיהֶם חַיֵּי חֲסִידוּת פֵּרוּשָׁם לְהַרְוִיחַ רֶוַח.

היזהרו ממורים המלמדים תורה אחרת ואינם מסכימים לדבריו הבריאים שלימד ישוע המשיח) את אותה האזהרה ראינו כבר בפרק א).

מהם "הדברים הבריאים"?

הדברים הבריאים, או "הלקח הבריא", מתייחסים לבשורה אשר קיבלו השליחים לבשר מפיו של ישוע המשיח (פרק א).

הבשורה הנה הלימוד שישוע הוא המשיח אשר מת עבור חטאינו וקם לתחייה ביום השלישי. הבשורה היא הלימוד אשר מוביל אותנו לאמונה אשר תושיע אותנו מהחטא.

כל דברי המשיח אשר הופקדו בידי שליחיו נקראים הלקח הבריא, לימוד בריא. את הלימוד הזה אנו מצווים ללמד הלאה על מנת שעוד בני אדם ייוושעו (רומים י 17).

מה הסכנה הכל כך גדולה בלימוד שונה מזה שלימד ישוע?

ישוע אומר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי…" (יוחנן יד 6).

כל לימוד השונה מזה של ישוע ירחיק אותך מאלוהים ויהרוס את עדותך. במידה ולא נושעת עדיין, הלימוד של אותם מורי שקר לא יציג לפניך את הדרך הנכונה לישועה וכך אתה עלול להפסיד את האפשרות לכפרת חטאים וחיי נצח עם אלוהים.

איך שאול השליח מכנה את אותם מורים ומדוע?

הוא אומר שהם מלאי גאווה. – מדוע גאוותם מוכיחה את חוסר חכמתם?

תכלית כתבי הקודש היא ישועת בני האדם מהחטא על־ידי ישוע המשיח.

אם אני מאמין שישוע הוא המשיח, אלוהים בכבודו ובעצמו, כי אז כל מה שנאמר מפיו הנה הוראה שעליי לבצעה ללא עוררין. אם אני מאמין שישוע הוא אלוהים המשיח, אז לעולם לא אעז להעמיד עצמי מעל דברו.

אותם מורי שקר לא ראו בישוע את אלוהים המשיח, ולכן העזו לחשוב שלימודם ומסקנותיהם לפעמים נכונות יותר מאלו של ישוע. מכיוון שהעמידו עצמם כשווים או שווים יותר מישוע המשיח, הם הואשמו בגאווה. גאוותם הייתה הוכחה לחוסר חכמתם.

איך תכנו אדם העומד מול אלוהים וטוען לעליונות? מה מאפיין את אותם מורי שקר גאוותנים?

מכיוון שהם לא מקבלים את עליונות דברי ישוע, הם תמיד נמצאים במרוץ חסר ערך של חיפוש אחר אמת אחרת. מכיוון שאין אמת אחרת, הם עסוקים בוויכוחים והתנצחויות בינם לבין עצמם כדי להוכיח אחד לשני עד כמה דעתם נכונה יותר.

גישתם גורמת לקנאה וריב אשר נוגדים את דרך החסידות של אלוהים. בפרק א שאול השליח תיאר אותם גם כאנשים חסרי מצפון וחסרי אמונה אמיתית.

אותם מורי שקר אינם באים מבחוץ, …הם בתוך המסגרת המשיחית. אותם אנשים טוענים להיות חסידים רק כדי לשמור על מקומם במסגרת. הם רואים בחיי החסידות דרך לקבל רווח ומעמד, אך לא דרך של שירות טהור לפני אלוהים (פסוק 5; ראה גם פרק א 5-7).

בפסוקים 6-10 שאול השליח ממשיך ומתאר מה מניע את אותם מורי שקר:

6 וְאָמְנָם חַיֵּי חֲסִידוּת הַמְלֻוִּים הִסְתַּפְּקוּת עַצְמִית רֶוַח גָּדוֹל הֵם; 7 שֶׁהֲרֵי מְאוּמָה לֹא הֵבֵאנוּ עִמָּנוּ לָעוֹלָם וְיָדוּעַ שֶׁלֹּא נוּכַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מְאוּמָה.

8 וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ לָנוּ מָזוֹן וּבְגָדִים, נִסְתַּפֵּק נָא בָּהֶם. 9 אֲבָל הַשּׁוֹאֲפִים לְהִתְעַשֵּׁר נִלְכָּדִים בְּנִסָּיוֹן וּבְמַלְכֹּדֶת וּבְרֹב תַּאֲווֹת אֱוִילִיּוֹת וּמַזִּיקוֹת, הַמּוֹרִידוֹת אֶת הָאָדָם אֱלֵי הֶרֶס וַאֲבַדּוֹן.

10 הֲלֹא שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת הוּא אַהֲבַת הַכֶּסֶף, וְיֵשׁ לְהוּטִים אַחֲרָיו שֶׁסָּטוּ מִן הָאֱמוּנָה וְגָרְמוּ לְעַצְמָם מַכְאוֹבִים רַבִּים.

אותם מתחזים אינם שואפים לחיות חיי חסידות המלווים הסתפקות עצמית. אותם מורי שקר רק רואים את טובתם בסוף כל מטרה. עיניהם פקוחות לכל רווח אישי, והם עיוורים לרצון אלוהים.

מורי השקר אכן "רודפים", אך לא אחר אלוהים. הם רודפים אחר הרווח הרגעי בחייהם ושוכחים שלא יוכלו לקחת אתם אפילו לא פריט או מטבע אחד לאחר מותם.

הם חושבים שישיגו שמחה ושקט נפשי ככל שיגדל ממונם, אבל בכך רק מוסיפים סבל, יגון ומכאובים רבים לחייהם. אותם אנשים שמים את מבטחם בדבר זמני וחולף במקום באלוהים הנצחי.

בְּרַח לְךָ מֵאֵלֶּה!

בפסוקים 11-16 שאול השליח מלמד את טימותיאוס איך עליו להתנהג כלפי אותם אנשים:

11 אֲבָל אַתָּה, אִישׁ הָאֱלֹהִים, בְּרַח לְךָ מֵאֵלֶּה. רְדֹף צֶדֶק, חֲסִידוּת, אֱמוּנָה, אַהֲבָה, סַבְלָנוּת וַעֲנָוָה. 12 הֵאָבֵק הַמַּאֲבָק הַטּוֹב לְמַעַן הָאֱמוּנָה. אֱחֹז בְּחַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר הִצְהַרְתָּ עֲלֵיהֶם אֶת הַהוֹדָאָה הַיָּפָה בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים.

13 לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים הַמְחַיֶּה אֶת הַכֹּל וּלְנֶגֶד עֵינֵי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר הֵעִיד לִפְנֵי פּוֹנְטְיוּס פִּילָטוֹס בְּהוֹדָאָתוֹ הַיָּפָה, הִנְנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ 14 לִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוָה בְּטֹהַר וּבְלֹא דֹּפִי עַד הוֹפָעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,

15 אֲשֶׁר בְּעִתּוֹתָיו יַרְאֶה אוֹתָהּ הַמְבֹרָךְ, הָרִבּוֹן הַיָּחִיד, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים; 16 לוֹ לְבַדּוֹ הָאַלְמָוֶת וְהוּא שׁוֹכֵן אוֹר נִשְׂגָּב מִקְּרֹב אֵלָיו; אָדָם לֹא רָאָהוּ וְאַף אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ. לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלָמִים. אָמֵן.

לאחר ששאול השליח תיאר בפרטים את חוסר אמונתם ותכונותיהם של מורי השקר ושאר המתחזים, הוא מצווה על טימותיאוס:

ברח מהם! אתה איש אלוהים, הם לא. אתה מלא אמונה טהורה, הם לא. אתה נכנע לדבר ה', הם לא. אתה מסתפק בברכה שאלוהים נותן לך, הם לא. ברח לך בכיוון ההפוך שבו הם הולכים!

שאול השליח ממשיך ומצווה על טימותיאוס לרדוף אחר …

צדק, חסידות, אמונה, אהבה, סבלנות, ענווה.

שים לב שאלה הן תכונות שמורי שקר מבזים!

אתה, איש האלוהים, רדוף אחר מילוי דבר אלוהים בחייך! חיקוי של אורח חיי המשיח ישוע — זוהי החסידות!

אתה, איש האלוהים, היה סבלן ואהוב את רעיך! דע את מקומך לפני אלוהים!

שאול השליח מבהיר לנו בצורה מאוד ברורה שאלוהים אינו משתעשע עם החטא. המרחק בין חטא לרצון אלוהים גדול מאוד והגבול ביניהם מאוד ברור.

העולם החילוני ממציא הגדרה שנקראת התחום האפור, אך אצל אלוהים הגבול מאוד חד ובלתי מתפשר.

לקהילה ברומא אמר שאול השליח:

וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. 2 וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו (רומים יב 1-22).

האם חיים שכאלו נחשבים לחיים קלים? – לא!

טימותיאוס מוזהר כי עליו להיאבק על מנת לחיות כרצון אלוהים. יהיו לו כל כך הרבה מתנגדים ושונאים, שהוא יצטרך לאחוז באמונה כחבל ההצלה היחידי לחיי נצח.

קראו את האיגרת השנייה של שאול השליח לטימותיאוס וראו אילו קשיים ורדיפות עמדו נגד המאמינים שאחזו בדרך אלוהים! רבים מהם שילמו בחייהם בגלל נאמנותם לאלוהים.

שאול השליח מזכיר לטימותיאוס שגם ישוע עצמו עמד למשפט — וגם לפני השליטים, כמו פונטיוס פילטוס והורדוס — אך הוא שמר על טוהר הבשורה. שאול השליח הזכיר לו שאלוהים שולט על הכל, ועובדה היא שישוע קם מן המתים להוכיח את גבורת אלוהים.

אל תפחד, טימותיאוס, איש האלוהים, אלוהים אתך ובידך חיי הנצח!

שאול השליח — במילותיו האחרונות באיגרת — מצווה על טימותיאוס לעשות דבר חשוב ביותר: "לִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוָה בְּטֹהַר וּבְלֹא דֹּפִי"(פסוק 14),ובפסוק 20: "שְׁמֹר אֶת הַפִּקָּדוֹן"!

בשני המקרים המטרה זהה: שמור על טוהר לימוד דבר ה'! שמור על הבשורה שהיא הלימוד הבריא, כי רק על ידו אנשים יוכלו להיוושע! — המשימה אינה קלה, אך דע לך שאלוהים עמך!

עד מתי עלינו להמשיך את המאבק על שמירת טוהר הבשורה?

פסוק 14: "…עַד הוֹפָעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"

מדוע עד אז? – כי אז יעניק לנו אלוהים גוף חדש אשר אינו יודע מוות. גוף חדש שאינו צריך להתמודד יותר עם נכלי החטא. אלוהים בכבודו ובעצמו ילחם נגד החטא עבורנו (ראשונה לקורינתיים טו 50-58).

לסיכום

1. שאול השליח כתב לטימותיאוס את האיגרת על מנת שידע איך להתנהג בבית אלוהים.
2. הקהילה — בית אלוהים — בנויה על עמוד האמת, על יסוד האמת שהוא המשיח ישוע.
3. האמת היחידה בעולם יוצאת מתוך הקהילה, ורק האמת הזו מובילה אנשים לאמונה שמושיעה מן החטא.
4. מכיוון שאין בשורה בריאה אחרת, יש חובה ראשונית לשמור על טוהר הבשורה מפני מורי שקר ושאר חסרי אמונה.
5. הבשורה אינה מסתכמת במילים, אלא גם בדוגמה אישית של חיינו. אלוהים מצווה עלינו לחיות חיים המשקפים את חייו של ישוע עלי אדמות על מנת ששם אלוהים יתפאר בכל מקום.
6. חיים על־פי רצון אלוהים אינם קלים, ולכן עלינו לדבוק ולאחוז באלוהים כמקור הגנה ושמחה בעת קושי.