ראשונה לטימותיאוס פרק ב'

 

פסוקים 7-1 – איך להתפלל ואיך להתנהג בבית אלוהים

שאול שלח את האיגרת הזו לטימותיאוס על מנת שידע איך להתנהג בבית אלוהים —בקהילה.

ההוראה הראשונה שקיבל הייתה: "טימותיאוס, שמור על טוהר לימוד דבר ה' בבית האלוהים — בקהילה!"

שאול הסביר את סוג הבעיה ועודד את טימותיאוס לפתור אותה. הוא ידע שאדם אשר דואג לענייני אלוהים באהבה, באמונה ובמצפון ישר יצליח במשימה (פיליפים ב 19-21).

בפרק ב שאול השליח פונה לנושא ההשתחוויה —  איך להתפלל ואיך להתנהג בבית אלוהים.

מתברר שאלוהים רוצה סדר בכל דבר שנעשה בשמו ולכבודו.

פרק ב 1-7:

"קֹדֶם כֹּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשֵׂאת תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהוֹדָיוֹת בְּעַד כָּל בְּנֵי אָדָם, 2 בְּעַד מְלָכִים וְכָל רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן, לְמַעַן נִחְיֶה חַיֵּי שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט בִּמְלוֹא חֲסִידוּת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ.

3 טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה וְרָצוּי בְּעֵינֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, 4 הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת. 5 הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם — הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ,

6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ, 7 אֲשֶׁר אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וּלְשָׁלִיחַ — אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר — לְמוֹרֵה אֱמוּנָה וֶאֱמֶת לַגּוֹיִם."

בפסוק 1 שאול השליח מלמד אותנו כי התפילה צריכה להיות נקודת ההתחלה בהשתחוויה. באותו הפסוק הוא מציין את מורכבות התפילה:

"קֹדֶם כֹּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָשֵׂאת תְּחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהוֹדָיוֹת בְּעַד כָּל בְּנֵי אָדָם, בְּעַד מְלָכִים וְכָל רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן…"

העובדה שתפילה הנה שלב ראשוני בהשתחוויה רק מלמדת את חשיבותה.

במילים אחרות: הבה נבחן את עצמנו — עד כמה התפילה היא חלק מחיינו? עד כמה אנו משתדלים להשתתף באסיפות תפילה? האם חוסר תפילה או חוסר עדיפות לתפילה, נובע מעצלנות או מחוסר ידע לחשיבותה?

אני מאוד מקווה שהסיבה היא חוסר ידע! — בסוף השיעור, סיבה זו תהיה פחות רלוונטית.

שאול השליח מציין ארבעה מונחים אשר מהווים את התפילה.

במקום לראות כל אחד מהם כיחידה נפרדת ועצמאית, ראוי שנקבל את כולם כחלק של מבנה נכון של התפילה.

מדוע?

מכיוון שכמעט בכל תפילה ציבורית, כל ארבעת המרכיבים מופיעים:

א. תפילה:

תפילה הנה דרך הדיבור שלנו כלפי אלוהים.

תפילה הנה ההכרזה כי אלוהים ריבון לגורלי.

תפילה הנה דבר קדוש, דבר שאנו צריכים לקחת בכובד ראש ולא להתייחס בזלזול.

בגלל קדושתה וחשיבותה של התפילה שהיא הדיבור עם אלוהים, שאול השליח מעמיד לפנינו כללים לתפילה.

עלינו להביא ולהעלות את בקשותינו בהאדרה ובקדושה.

ב. תחינה:

תחינה מסמלת את הצורך שלנו מאלוהים, ואת המרחק בין אלוהים לאדם. התחינה עצמה מהווה ביטוי לצורכינו ותלותנו בכל אשר יבוא מאלוהים. אדם מתחנן כשיש לו צורך בדבר מסוים מאלוהים, כמו כן מבין שאינו יכול לבצע את הדבר בכוחות עצמו.

ג. בקשות הפגעה:

המילה מדגישה את הקרבה שלנו לאלוהים.

המשמעות היוונית של המילה היא: 'להתקרב לאדם ולשוחח עמו בביטחון'.

אם כן, שאול השליח מדריך אותנו להתפלל לאלוהים בגישה כמו בן אל אביו, עם הביטחון שבקשתנו תתמלא.

ד. הודיות:

הודיה הנה הגישה אשר צריכה ללוות כל תפילה. אין זה משנה מה מצבך ובאילו תנאים אתה נמצא! אסור לך לבוא לאלוהים בגישה של… "אתה חייב לי, ואוי לך אם לא אקבל!". גישה נכונה היא להודות עבור כל דבר שאלוהים נותן ושכבר נתן.

איוב לא רווה נחת מאיבוד רכושו ומשפחתו, אך כל דבריו לאלוהים היו דברי הודיה: "וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי (יָצָאתִי) מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה, יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א 21).

 

אי הודיה — משמע חטא (איוב א 22: "בְּכָל־זֹאת לֹא־חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא־נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים").

 

באיגרת אל הפיליפים ד 6, 7 אומר שאול השליח: "אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

 

אם כן, למרות שאתם עלולים לסבול משליטכם, המשיכו להודות לאלוהים! אל תעודדו גישה של תלונה כלפי אלוהים! אלוהים אינו טועה.

מתברר שתפילה נכונה מניבה פרי. אלוהים לא רק קורא לעצמו "אב" אלא גם פועל עבור ילדיו. תפילה נכונה מניבה שלום פנימי וביטחון שאלוהים יעזור ויפתור את הבעיה.

ובכן, מדוע שאול השליח מלמד אותנו את החשיבות והגישה שלנו כלפי התפילה?

מפני שטיב חיינו תלוי בה.

שאול השליח אומר כי עלינו להתפלל בעד…
א. כל בני האדם

הביטוי "כל בני אדם" מתייחסת לכל בני אנוש, ולא מגבילה את התפילה עבור מאמינים בלבד. הכוונה לכל גזע, לאום ומין, וללא הבדל. אם אנו המאמינים לא נגלה גישה שכזו כלפי כלל בני האדם, אז מי כן יעשה זאת!?

ב. מלכים וכל ראשי השלטון

שאול השליח הוציא את הקבוצה הזו מתוך הכלל וביקש שנתפלל עבורם במיוחד.

 

מדוע?

מפני שקבוצה זו, יותר מכל קבוצה אחרת, אוחזת בגורלנו.

בעת כתיבת האיגרת שלט נירון כקיסר רומא. הוא שנא את המשיחיים ולא חסך את עונשיו מהם. לכן, היה מאוד קל לשנוא אותו ואת אלו אשר הופקדו על השלטון מטעמו, ולמרות זאת שאול השליח אומר למאמינים:

"אל תעצרו את תפילותיכם בעד אלו שאינכם אוהבים, אדרבה, המשיכו להתפלל עבורם!"

איך להתפלל עבורם?

— באהבה, בתחנונים, בערגה והודיה.

לי זה קשה, ולפעמים נראה בלתי אפשרי! אך בגלל שזה רצון אלוהים, עליי להתאמן בכך וללמד את עצמי לאהוב לעשות זאת.

זו משמעות המשפט "להתענג על ה'" (תהילים לז).

באיגרת אל הרומים יג שאול השליח ציין כי השליטים, בין אם טובים או רעים, הופקדו עלינו על־פי רצון אלוהים ולכן עלינו להתפלל עבורם.

מתברר שהמשך התפילה עבור מתנגדיך הנה התרופה הטובה ביותר נגד התפתחות השנאה — דבר שאלוהים מתנגד לו.

ובכן, מה נתפלל… שיהיו עשירים… שיהיו יפים?

פסוקים 3-4:

"טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה וְרָצוּי בְּעֵינֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת."

מתברר שרצון אלוהים הוא שכל בני האדם ייוושעו.

אדם נושע הנו אדם אשר מודע לאמת ושואף לחיות בהתאם. הוא אדם אשר רוח הקודש שוכן בו ועוזר לו לשמור על טוהרו הרוחני והגופני. כמו כן, הוא ישאף לעזור לאחרים ולחיות אתם בשלום.

ובכן, מדוע כדאי לנו להתפלל עבור השליטים?

א. כך דורש אלוהים מאתנו;

ב. רצון אלוהים הוא שהם ייוושעו. וכאנשים המודעים לאמת, הם ישאפו לחיות ולפעול על־פי רצון אלוהים.

ג. פסוק 2: ”…לְמַעַן נִחְיֶה חַיֵּי שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט בִּמְלוֹא חֲסִידוּת וְדֶרֶךְ אֶרֶץ."

תוצאת התפילה עבור השליטים יכולה לשנות את כל מהלך חיינו. שליט מאמין או כזה אשר מכיר את רצינות אהבתנו ורצוננו בטובתו, יהיה גם האחד אשר יאפשר לנו לחיות בנועם על־פי רצון אלוהים.

חיי חסידות — משמעו לחיות על־פי הדרך שאלוהים דורש. "דֶרֶךְ אֶרֶץ" הנם חיים אשר זוכים להערכה ואהדה מפי שאר בני האדם.

בכוח התפילה לאפשר לנו חיים נוחים וכוח לעמוד במבחנים (מרקוס יד 42-32).

מה הבסיס שעל־פיו אנו יכולים להתפלל עבור שאר בני האדם?

פסוקים 5-7:

"הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם — הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 6 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ, 7 אֲשֶׁר אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וּלְשָׁלִיחַ — אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, אֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר — לְמוֹרֵה אֱמוּנָה וֶאֱמֶת לַגּוֹיִם."

מאוד פשוט! מכיוון שיש אלוהים אחד ולו מתווך אחד אשר הוא ישוע המשיח — כל התפילות והבקשות עבור כל בני אדם מכל העמים חייבות להגיע דרכו. הפסוק הזה כל כך חשוב מפני שהוא קובע כי לא ניתן להתפלל בשם אחר כלשהו.

כל תפילותינו חייבות לעבור דרך ישוע המשיח על מנת שיהיו קבילות על־ידי אלוהים האב!

שאול השליח מדגיש את אוניברסליות הבישור בכך שאומר: הנה, אני שגדלתי כיהודי נתמניתי לבשר לגויים. איזו הוכחה טובה יותר קיימת — להוכיח את אלוהותו הבלעדית של אלוהים על כל בני האנוש?

לסיכום:

בשיעור זה למדנו על קצה המזלג את החשיבות של התפילה, אופן ביצועה ופרותיה.

למדנו שהתפילה הנה נקודת ההתחלה של ההתחברות; ונוכחנו לדעת שתפילה יכולה להעשיר את חיינו בשלום.

אנא, התמידו להתפלל על מנת שהישועה, שבאה בעקבות האמונה בישוע המשיח, תגיע לרבים וכך יגבר השלום בינינו.

אנא, תנו לתפילות את החשיבות הראויה להן בחייכם, ותמצאו את הדרך והאפשרות להתחבר גם באסיפות התפילה של הקהילה.

בתפילותינו, אנו לא מנסים לשנות את החלטותיו של אלוהים אלא מבקשים חכמה וכוח להבין ולעשות את רצונו.

פרק ב, 15-8 – הכללים לתפילה ציבורית בקהילה על־פי כתבי הקודש

האיגרות של שאול השליח לטימותיאוס ולטיטוס הנן איגרות הדרכה לקהילה. בפרק הראשון שאול השליח ביקש מטימותיאוס להיפטר ממורים מטעים ולשמור מכל משמר את הטוהר הלימודי בבית אלוהים.

בשיעור שעבר למדנו את מרכיבי התפילה וחשיבותה בבית אלוהים.

למדנו שהתפילה הנה הבסיס להשתחוויה הקהילתית ועורק איכות החיים שאלוהים מעניק לילדיו.

בשיעור זה נלמד את הכללים של כתבי הקודש לתפילה ציבורית בקהילה (לא בבית או באופן אישי).

8 רְצוֹנִי שֶׁהָאֲנָשִׁים יִתְפַּלְּלוּ בְּכָל מָקוֹם בִּנְשִׂיאַת יָדַיִם טְהוֹרוֹת, בְּלֹא כַּעַס וּבְלֹא מַחֲלֹקֶת. 9 כְּמוֹ כֵן תַּעֲטֶינָה הַנָּשִׁים תִּלְבֹּשֶׁת הוֹלֶמֶת, בִּצְנִיעוּת וּבְאִפּוּק; לֹא בְּהִתְגַּנְדְּרוּת שֵׂעָר, לֹא בְּזָהָב וּפְנִינִים, וְלֹא בְּמַלְבּוּשִׁים יְקָרִים,

10 אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּאֶה לְנָשִׁים הַמַּצְהִירוֹת עַל יִרְאַת שָׁמַיִם — בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. 11 הָאִשָּׁה תִּלְמַד בְּדוּמִיָּה, בְּהַכְנָעָה שְׁלֵמָה. 12 אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לָאִשָּׁה לְלַמֵּד, אַף לֹא לְהִשְׂתָּרֵר עַל הָאִישׁ, אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר בְּדוּמִיָּה;

13 כִּי אָדָם נוֹצַר רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵי כֵן חַוָּה. 14 אָדָם לֹא נִפְתָּה, אֶלָּא הָאִשָּׁה שָׁמְעָה לְקוֹל הַמְפַתֶּה וּבָאָה לִידֵי עֲבֵרָה. 15 אֲבָל הִיא תִּוָּשַׁע בְּלִדְתָּהּ יְלָדִים, אִם תַּעֲמֹד בָּאֱמוּנָה, בָּאַהֲבָה, בַּקְּדֻשָּׁה וּבַצְּנִיעוּת.

בפסוק 8 שאול השליח פונה אל הגברים בלבד ומלמדם כיצד להתפלל, כמו כן את הגישה הנכונה לתפילה בקהילה:

"רְצוֹנִי שֶׁהָאֲנָשִׁים יִתְפַּלְּלוּ בְּכָל מָקוֹם בִּנְשִׂיאַת יָדַיִם טְהוֹרוֹת, בְּלֹא כַּעַס וּבְלֹא מַחֲלֹקֶת."

על־פי הטקסט, ברור שעל הגברים מוטל תפקיד התפילה בציבור.

כאשר אנו רואים אנשים מתפללים, אנו מגלים שישנם כאלו המרימים ידיים, אחרים יורדים על ברכיהם, משלבים ידיים ועוצמים עיניים, וכאלו המביטים לשמים (מלכים א ח 22; דניאל ו 10; לוקס יח 11; בראשית כד 26).

כיצד שאול השליח מבקש מהגברים להתפלל?

מתברר שהמילים "בִּנְשִׂיאַת יָדַיִם טְהוֹרוֹת" לא מתייחסות למצב הפיזי של הידיים, אלא סמל לטוהר הפנימי של האדם.

דוד המלך אמר בתהילים כד 4: "נְקִי כַפַּיִם, וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה." הוא הוסיף בתהילים סו 18 "אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי, לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי."

מתברר ששאול השליח מבקש מהגברים אשר עומדים להתפלל לפני ציבור הקהילה מספר דברים:

א. להימצא נקיים לפני אלוהים.

ב. להימצא נקיים וללא אשמת כעס ומחלוקת לפני האחים המאמינים — כלומר, תפילה מפי גבר שאינו עומד טהור לפני אלוהים, הנה תפילה  שאלוהים לא ישמע לה.

אח יקר, לפני שתעמוד בציבור, פנה לאלוהים והתוודה על חטא שקיים, פתור בעיה עם האח או האחות, ואז תוכל לעמוד נקי לפני אלוהים ולפני הקהילה ולהתפלל עבורה (ראשונה ליוחנן א 9).

כמו כן, ראוי לזכור את ההנחיה לגברים הנשואים:

"… וְכֵן אַתֶּם, הַבְּעָלִים, חֲיוּ יַחַד עִמָּהֶן בִּידִיעָה שֶׁהָאִשָּׁה הִיא כְּלִי חַלָּשׁ יוֹתֵר, וּתְנוּ לָהֶן כָּבוֹד כְּשֻׁתָּפוֹת בְּנַחֲלַת חֶסֶד הַחַיִּים, לְמַעַן לֹא תְּעֻכַּבְנָה תְּפִלּוֹתֵיכֶם" (הראשונה לפטרוס ג 77).

והנשים …

לאחר הפניה לגברים, פונה שאול השליח לנשים ומציב לפניהן את הדרך המבורכת לעמוד בציבור. זיכרו! מדובר בתפקוד במסגרת הציבורית בבית הקהילה.

פסוקים 9-10: "כְּמוֹ כֵן תַּעֲטֶינָה הַנָּשִׁים תִּלְבֹּשֶׁת הוֹלֶמֶת, בִּצְנִיעוּת וּבְאִפּוּק; לֹא בְּהִתְגַּנְדְּרוּת שֵׂעָר, לֹא בְּזָהָב וּפְנִינִים, וְלֹא בְּמַלְבּוּשִׁים יְקָרִים, 10 אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּאֶה לְנָשִׁים הַמַּצְהִירוֹת עַל יִרְאַת שָׁמַיִם — בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים."

בראשונה לפטרוס ג 4-3 נאמר: "וּפְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, 4 אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים."

מדוע שאול השליח מדריך את הנשים להתלבש בצניעות ובאיפוק?

כאשר אנו באים להשתחוות בבית אלוהים, כל תשומת הלב והמחשבה יש להפנות קדימה לעבר אלוהים.

אישה אשר מנסה למשוך את תשומת הלב, ועוד בבית אלוהים, מכריזה שהנה חשובה, או יותר נכון בגדיה ותכשיטיה חשובים יותר מהריכוז בלימוד דבר אלוהים. לא רק שהיא מפריעה לאחרים, אלא היא עצמה עסוקה בהופעתה ובהשפעתה על אחרים.

היא מעמידה את עצמה במרכז, ומסירה משם את אלוהים. מעשה שכזה הנו חטא!

שאול השליח מלמד את הנשים להביט לעבר העיקר בחיים: שהיא תעטר את עצמה לא בדברים חיצוניים, אלא בציות לדבר אלוהים; שיופיה יראה במעשיה עבור אלוהים.

בית אלוהים הנו מפגש להשתחוויה עבור כל בני האדם מכל המעמדות. אסור שאדם כלשהו ירגיש לא בנוח רק בגלל שאינו יכול לקנות חליפה יקרה!

שאול השליח אינו אומר שאסור לענוד תכשיטים וללבוש בגדים יפים, אלא מדריך את הנשים להשתמש בדברים אלו בצורה הולמת, צנועה ושאינה פרובוקטיבית.

ביקרתי בקהילות בארה"ב, ובכל יום ראשון בבוקר הייתה לי הרגשה שרבים הלכו לתצוגת אופנה במקום להשתחוות לאלוהים!

אני מתפלל שלאחר כל אסיפה נחשוב על מה שלמדנו ואיך ליישם זאת בחיינו — לא בשיחות ורכילויות על סוג החליפות והתכשיטים שראינו בקהילה.

הבה נזכור שהמבט של אלוהים הנו מבט שחודר ישר ללב, וכל הלבוש המפואר לא נועד להרשים את אלוהים אלא את האדם בלבד ולכן מקומו לא יהיה בבית אלוהים.

לאחר ששאול השליח הדריך את הנשים לגבי הופעתן החיצונית, הוא ממשיך ומדריך אותן לגבי דרך השתחוותן בקהילה:

פסוקים 11-14:

הָאִשָּׁה תִּלְמַד בְּדוּמִיָּה, בְּהַכְנָעָה שְׁלֵמָה. 12 אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לָאִשָּׁה לְלַמֵּד, אַף לֹא לְהִשְׂתָּרֵר עַל הָאִישׁ, אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר בְּדוּמִיָּה; 13 כִּי אָדָם נוֹצַר רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵי כֵן חַוָּה. 14 אָדָם לֹא נִפְתָּה, אֶלָּא הָאִשָּׁה שָׁמְעָה לְקוֹל הַמְפַתֶּה וּבָאָה לִידֵי עֲבֵרָה".

מילת המפתח ששאול השליח מעלה הנה "הכנעה".

הקהילה באפסוס רק נולדה, והמאמינים הראשונים והצעירים הכניסו את תרבות העולם לתוך הקהילה.

מתברר שתרבות העולם לא עולה בקנה אחד עם רצון אלוהים! היום, כאשר אנשים שומעים את המילה "הכנעה" הם מרגישים נחותים ולא שווים, אך זה לא כך בבית אלוהים!

בבית אלוהים אין שווה יותר או שווה פחות, את כולם אלוהים ברא ועבור כולם המשיח נתן את דמו. באיגרת אל הגלטים ג 28 נאמר: "אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." —

במשיח גברים ונשים שווים, כלומר שהדרך לישועה גם עבור יהודי או גוי, עבד או אדון, הנה זהה.

אלוהים קבע סדר בכל פרט בחיינו, בין אם בבית או בבית הקהילה.

על מנת שהתא המשפחתי ובית אלוהים ינוהלו בסדר ובמופת ולא באנרכיה, קבע אלוהים תפקידים לבני המינים. אין הבדל ערכי בין המינים, אלא שוני תפקידים.

ראשונה לקורינתים יא 3: "רֹאשׁ כָּל אִישׁ הוּא הַמָּשִׁיחַ, וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הוּא הָאִישׁ, וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֱלֹהִים."

אפסים ה 33-21: הגבר מחויב לאהוב את אשתו ולכבדה, והאישה מחויבת להיכנע לבעלה.

ראשונה לפטרוס ג 7: הגברים מחויבים לכבד ולאהוב את נשותיהן על מנת שאלוהים ישמע לתפילותיהם.

הסיבה שאלוהים דורש מהנשים לא ללמד גברים בקהילה לא נובעת משנאה או מחוסר אהבה, אלא על מנת לשמור על סדר ואחריות במסגרת הקהילה.

שאול השליח מבקש מהאישה להישאר בדומיה במהלך ההשתחוויה של הקהילה — כלומר, אינן יכולות להתפלל בקול רם גם באסיפת תפילה.

לכן, אצלינו, בזמן אסיפות התפילה, הגברים והנשים נפרדים לחדרים שונים. זאת על מנת לאפשר להן להתחבר אחת עם רעותה, לחלוק ביניהן בקשות תפילה ונושאים אישיים הראויים למסגרתן ולפרטיותן כך תוכלנה להתפלל ביחד ובקול.

תפקידי הנשים מאוד מגוונים בקהילה: לימוד נשים, שיחות אישיות עם נשים והדרכה בנושאים שראוי שנשים תלמדנה. לימוד ילדים ונוער, והדרכה כאשר אחריות הפגישה מוטלת על הגבר (טיטוס ב 3-4; השנייה לטימותיאוס א 5, ג 15; מעשי השליחים יח 24-28).

ולכן אם דרך מסוימת נועדה לקבוצה ספציפית, אין הדבר פוסל ומטיל דופי בקבוצה אחרת. להזכירכם: מדובר פה על סדר ואחריות, ולא על שינוי בערך האדם (בשיעורים הבאים נרחיב בנושא).

ישנן נשים שמקבלות צמרמורת כאשר אומרים להן להיכנע לבעליהן וכי ישנם תפקידים שלא יועדו להן!

רבותיי, לא אנחנו הגברים קבענו את נטל התפקידים במסגרת הקהילה, ולכן כל סירוב וחוסר משמעת לגבי ההנחיות הללו הנם מרידה בדבר אלוהים!

שאול השליח אומר כי כבר מסדר בראשית אלוהים ברא את הגבר ראשון וקבע כי הוא יהיה אחראי על האישה (ראה גם ראשונה לקורינתים יא 1-10).

סיבה נוספת קשורה לחטא הראשון. השטן פיתה את האישה (בראשית ג; שנייה לקורינתים יא 3); — ואדם, במקום להיות אחראי ולמנוע מאשתו ליפול בחטא, שמע לה! הוא לא ציית לאלוהים וכך הוצג החטא הראשון לעולם.

מכאן, בגלל שאדם לא ביצע את המוטל עליו: להיות אחראי על מעשי אשתו, כל שאר  האנושות סובלת (רומים ה 19).

במילים אחרות: אם הקהילה תנהג על־פי ההנחיות האלוהיות וכל איבר בה יפעל על־פי הנטל שאלוהים הפקיד בידו, כי אז אלוהים יברך אותנו ונימנע מלטעות.

פסוק 15 מאוד מעניין: "… הִיא תִּוָּשַׁע בְּלִדְתָּהּ יְלָדִים, אִם תַּעֲמֹד בָּאֱמוּנָה, בָּאַהֲבָה, בַּקְּדֻשָּׁה וּבַצְּנִיעוּת."

שאול השליח הרי כבר מדבר אל אנשים מאמינים בקהילה, וברור מעל לכל ספק שישועה וסליחת חטאים באים בעקבות אמונה בישוע המשיח ולא בגלל הריון (רומים י 9-10).

אם כך למה מתכוון שאול השליח?

המילה "תִּוָּשַׁע" במקור היווני (ספר הברית החדשה נכתב במקור ביוונית) גם מתייחסת להצלה, הגנה.

שאול השליח לא בחר את הפרק כדי "לרדת" על הנשים, ולכן הוא מסיים אותו בעובדה שאישה יכולה למצוא את הגנתה וכבודה בעזרת העדות שבגידול ילדיה על בסיס האמונה והציות לאלוהים —

כלומר, אם האישה תציית לחוקי הסדר שאלוהים קבע עבורה כי אז ביטחונה ומקומה המכובד מובטחים.

סיכום:

אלוהים מדריך את ילדיו לשמור על טוהרם הרוחני, על סדר והאחריות שהוא קבע עבורם על מנת שיוכלו להתברך ולקבל את כל הבטחותיו.

אף־על־פי שלפני אלוהים אנו שווים —  ללא הבדל מין וגזע —  הרי הוא דורש כי נשמור על סדר התפקידים.

רבותיי, הבה נקבל בהכנעה את ייעודנו מאלוהים. נשמור כל אחד על תפקידו באהבה, בשמחה ובצניעות על מנת שהקהילה תגדל, תביא ברכה לחיי כל אחד מאתנו, וכבוד לאלוהים!