כך מלמדים הכתובים (דניאל יב 2-3, תהילים ב 12, התגלות יט 11 – כ 15).

כתבי הקודש מציינים שכל הדוחים את כפרת החטאים שאלוהים הציג לעולם בדם הכפרה של האדון ישוע המשיח – ייענשו.

עונשם נובע מתוקף היותם דוחים את התרופה לקללת החטא וכך נשארים עם תוצאת קללת החטא עליהם. כדוחי ישועת אלוהים, אותם אנשים אינם יכולים לחזור לנוכחות אלוהים קדוש, וכך קובעים את גורלם לריחוק נצחי ממנו.

ההחלטה לדחות את ישועת אלוהים לאחר שזו מוצגת לעולם בבירור, מהווה חוצפה אנושית והתרסה נגד אלוהים (אל הרומים א 18-32). דחייה זו מזלזלת באהבת אלוהים היקרה כל כך (ישעיה נג 5-6, יוחנן ג 16), ולכן גוררת עונש קיצוני.

האם מישהו מאיתנו יאשים הורים באכזריות או שנאה לילדיהם כשהם מבהירים להם שאם לא יחצו במעבר חציה ובזהירות, הם עלולים להיפגע ממכונית ולמות?

אין לאף אחד מאיתנו ספק שאזהרה זו מקורה באהבה ודאגה לשלום הילדים.

אך מה קורה אם ילד פורץ לכביש ונפגע?

הוא סובל מתוצאת המעשה השגוי.

כך גם בכל הנוגע לאגם האש.

המקום קיים כי כך מציינים כתבי הקודש.

אלוהים מזהיר אותנו כי הוא אוהב אותנו, לבל נדחה את הוראותיו כדי שלא נגיע למקום האיום הזה.

מי שמחליט להתעלם מאזהרתו הנאמנה של אלוהים, יזכה לחוות את תוצאת מעשיו.