האיגרת השניה לקורינתים פרק ו'

לצפייה בשיעור וידאו- 6:1-3 לחצו כאן, 6:14-18 לחצו כאן.

שניה לקורינתיים ו' 1-13.
כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי
השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן

נושא עיקרי של הקטע: שאול מבהיר שהוא וחבריו שותפים לפועלי אלוהים. אלוהים פועל ומפציר דרך שאול ושותפיו אודות שירות הריצוי. לפיכך, כל המתנגדים לשאול או בוחרים להצטרף לדיעות אחרות (מורי השקר), הרי הם עושים עצמם לאויבי אלוהים. מכיוון שאין אדם יודע עד מתי ישאיר אלוהים את ידיו מושטות לרחמים, ועד מתי יעצור אלוהים את זעמו מלבוא על חוטאים, ראוי לא לזלזל בחסד אלוהים, אלא להיענות לקריאתו של אלוהים בו ברגע. המחר אינו שייך לאדם! היום זה יום הצלה וישועה.

כותרת השיעור: היום יום ישועה!

הקדמה:
שאול מסיים את פרק ה' בציינו ששירות הריצוי לו הוא מסור, אינו בחירה אישית שלו אלא הייעוד שאלוהים קבע לו. שאול אינו פועל ממניעים פסולים או נסתרים אלא נאמן לציית לאלוהים על פי הקריאה השמיימית שלו.
שאול מבין היטב שאם הקורינתיים יאמינו לשקרים של מורי השקר אודותיו, שירותו יחסם לא רק בקרב הקורינתיים אלא בכלל הקהילות.
שאול מסביר את מהות שירות הריצוי – אלוהים מפציר דרך פינו את הבשורה שבכוחה להושיע. שאול מבהיר שמשאת חייו היא לרצות אנשים לאלוהים.
במשפטים אלו שאול רומז שמורי השקר אינם שותפים לשירות הריצוי מכיוון שהם מרצים אנשים לעצמם עם בשורה אחרת שאין בה ישועה. הוא המשרת הנאמן, מרצה לאלוהים.
בפרק ו' ניתן להבחין במידה של אזהרה מפיו של שאול כלפי הקורינתיים ובכלל כלפי אלו המפנים עורף למשרתים הנאמנים של האדון.

תוכן עניינים פרק ו':
א. אזהרה חמורה למזלזלים במשרתי האדון (1-2)
ב. משרת נאמן אינו שם מכשול לפני ילדי אלוהים ובכלל (פ. 3)
ג. הנאמנות לאלוהים אינה תלויה בנסיבות (פ. 4-10)
ד. קריאה לקורינתיים להגיב כראוי לשירות הנאמן של שאול ושותפיו (פ. 11-13)

פסוקים 1-13: היום יום ישועה
1. "כיוון שאנחנו שותפים לפועלו, אנו גם מבקשים מכם: אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים.
2. הן הוא אומר: "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך." הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה.
3. אין אנו שמים מכשול בשום דבר, פן יהיה שירותנו לשמצה.
4. אדרבא, בכל דבר אנחנו מציגים את עצמנו כמשרתי אלוהים: ברוב סבלנות, בצרות, במחסור, במצוקות, במכות,
5. בבתי כלא, במהומות, בעמל, בלילות ללא שנה, בצומות,
6. בטהרה, בדעת, באורך רוח, בנדיבות לב, ברוח הקודש, באהבה אמיתית.
7. בדיבור אמת, בגבורת אלוהים, בנשק הצדק שבימיננו ובשמאלנו,
8. בכבוד ובקלון, בשם רע ובשם טוב. כאילו מתעים, אך אנו נאמנים.
9. כאילו בלתי מוכרים, אך אנו מוכרים. כמתים והנה אנו חיים. כנענשים ולא מומתים.
10. כנעצבים, אך שמחים תמיד. כעניים, אך מעשירים את הרבים. כחסרי כל ועם זאת יש לנו הכל.
11. קורינתים, דיברנו אליכם בכנות ונהגנו ברוחב לב.
12. לא צר לכם המקום בלבבנו. בלבבכם צר המקום.
13. השיבו את אותו הגמול – כאל בני אני מדבר – והתנהגו ברוחב לב גם אתם."

א. אזהרה חמורה למזלזלים במשרתי האדון (1-2)
1. "כיוון שאנחנו שותפים לפועלו, אנו גם מבקשים מכם: אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים.
2. הן הוא אומר: "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך." הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה."

שאול השליח מסיים את פרק ה' באומרו את העובדות הבאות:
– אלוהים הוא היוזם שיעד אותי לשירות הריצוי
– אני שגריר המשיח
– אני הפה של אלוהים עבור בני אדם.
– אני מרצה אנשים לאלוהים.

במילים פשוטות:
– שאול עובד בשירות אלוהים. שאול שותף לעבודת אלוהים
– אלוהים פועל בחברת הקורינתיים ובכלל, דרך שאול ושותפיו.
– דבריו של שאול נושאים את הסמכות הריבונית של אלוהים.
– המזלזל בשאול ודוחה את דברו, הריהו דוחה את אלוהים.

לקביעות הללו השלכות מרחיקות לכת.
כפי שאלוהים דיבר אל בני ישראל דרך נביאים, וכל מי שהפר את דבר הנביא או התעלם ממנו הפך לאויבו של אלוהים וראוי לזעמו, כך כל מי שמתעלם מדבריו ושירותו של שאול ושותפיו, מזלזל באלוהים ועושה עצמו חשוף לזעם אלוהים.

בסוף פסוק 1 שאול אומר: "…אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים."
קיים קשר הדוק בין 'חסד אלוהים' לבין 'קבלת שאול ושותפיו כמשרתי אלוהים'.
מכיוון ששאול יודע היטב שהוא שליח אמיתי אשר נבחר על ידי המשיח ישוע בכבודו ובעצמו, יוצא שנוכחות שליח של ישוע בקרב הקהילה, מגובה באותות, מופתים וניסים המאמתים את דבריו, היא חסד גדול ורב מאלוהים עבור הקורינתיים (קור"ב י"ב 12).
– השליחים נשלחו כדי לומר את דבר אלוהים לילדי אלוהים
– לשליחים נמסר מסר בהשראת רוח הקודש כדי לכתוב את כתבי הקודש – את דבר אלוהים.
– האנשים החשופים להוראת השליחים זכו לשמוע את דבר אלוהים ממקור ראשון ואף לקבל הסבר מפורט לגבי משמעות הדברים.

רוב המאמינים לאורך ההיסטוריה לא זכו לכזו זכות וחסד.
מסיבה זו שאול אומר לקורינתיים, ולמעשה מזהיר אותם:
אל תחשיבו לאפס, לחסר ערך, ז"א, חסר תוכן, חסר משמעות וסמכות את חסד אלוהים שזכיתם לחוות דרך השירות שלי בקרבכם.
אל תתייחסו לדבר אלוהים חיים כאילו היה דבר חסר כוח וחסר סמכות.
אל תתייחסו למשרתי אלוהים כאילו היו מורי שקר או אנשים ריקים.
כמה מצער שהקורינתיים העדיפו מילים מלטפות מפיהם של מורי השקר על פני דבר אלוהים חיים מפי משרתים נאמנים של האדון (י"א 4).

לחיזוק אזהרתו ולהשוואת סמכותו לזו של נביאי התנ"ך, שאול מצטט בפסוק 2 מדברי ישעיה הנביא בפרק מ"ט 8: "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך."

מהו הרקע בו ישעיה הנביא אמר את מילות האזהרה הללו?
הנביא ישעיה אמר את המילים הללו לבני ישראל כדי להבטיח להם את שיקומה של ציון.
אלוהים הבטיח לעזור לעמו להוציאם מההשפעה הרעה של הגלות.
הפסוקים הבאים מישעיה מבטיחים את כוח אלוהים להוציאם מחושך לאור.

אם כן, שאול השליח בהחלט יכול להשתמש בדברי ישעיה אלו.
הקורינתיים ודומיהם הנשלטים על ידי מורי שקר, הם שבויים של החושך.
הקורינתיים היו זקוקים נואשות להצלתו של אלוהים כדי שיצאו מהשפעת מורי השקר, ויחזרו לשמוע את האמת המושיעה והמשחררת משליחו של המשיח ישוע.
הצלתו של אלוהים לקורינתיים באה דרך השירות של שאול השליח.
לכן, דחיית שאול משמעה דחיית הצלתו של אלוהים.
קבלתו של שאול כשליח המשיח, משמע, קבלת חסד אלוהים בזרועות פתוחות. קבלת עזרתו של אלוהים כדי להיחלץ מציפורני מורי השקר המשרתים את השטן.

עד כמה חמור היה מצבם של הקורינתיים?
החומרה והדחיפות מתבטאים בדברי שאול השליח בסוף פסוק 2:
"…הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה."

יהיו שיאמרו: דברי ישעיה היו נכונים רק לבני תקופתו…דברי ישעיה היו אזהרה חד פעמית לבעיה חד פעמית…אך שאול מבהיר: לא ולא!
הקורינתיים עמדו במצב מסוכן הדורש את הצלתו של אלוהים ואת עידודו, ממש כפי שבני ישראל היו זקוקים להצלתו של אלוהים.

חלק מהקורינתיים נטה אחר מורי השקר ונטש את שאול השליח.
מכיוון שיום המחר אינו נתון בשליטתנו, יוצא שהדחיפות הייתה נכונה באותה מידה כלפי בני ישראל בתקופת ישעיה וכלפי הקורינתיים בתקופת שאול השליח.

הנה עתה יום ישועה:
לנושעים – הצלה ממורי השקר כרגע, לבל יסטו מדרך אלוהים ויהיו חשופים לתוכחתו.
לאובדים – ישועה מאבדון נצחי ואגם האש. ומכיוון שהמחר אינו בידינו, אז כל שניה של דחית הבשורה מפיו של השליח, כמוה כהימור חסר אחריות שמחירו חיי נצח באגם האש.

לקחים ומסקנות מפסוקים 1-2:
1. גם היום אנו עלולים לקבל לריק, לזלזל בחסד אלוהים.
למרות שאין בינינו שליחים או נביאים כמו שאול, יש בידינו את כתבי הקודש השלמים והמושלמים.
יש מסביבנו אחים ואחיות יראי אלוהים הבוחנים את חיינו ומעירים לנו באהבה לבל נסטה מן האמת.
יש לנו קהילה שבה אנו מתחברים, לומדים ומכשירים אותנו לשירות. במסגרת הקהילה אנו גם זוכים להגנה ממורי שקר ותורות שקר.
כל הזכויות הללו נקראות – חסד!
התעלמות מדבר אלוהים הברור כשאנו קוראים אותו או שומעים אותו מאח ואחות נאמנים, הם זלזול באלוהים. זה כמו להחשיב את דבר אלוהים לריק, חסר ערך. זה לזרוק את חסד אלוהים בחזרה לפרצופו. אוי ואבוי.
עלינו לזכור שהערה של אלוהים היא הארה לחיינו, לטובתנו. זה חסד!
כאשר אנו נכנעים לדבר הכתוב או נכנעים לדבר הנשמע הנאמן לכתוב, אנו מעידים שאנו ילדי אלוהים האוהבים את המשיח ומשרתים אותו כשגרירים נאמנים. אנו מתייחסים בכבוד הראוי לחסד אלוהים.

2. כל המשרת את אלוהים על פי הייעוד שאלוהים קבע לו – הריהו שותף לפועלו של אלוהים.
הדרך שלנו להצטרף לפועל אלוהים היא לעזור, לתמוך ולעודד את המשרתים הנאמנים.
כאשר אנו מקשים עליהם או מזלזלים בהם, אנו נלחמים נגד אלוהים.
כאשר אנו שותפים לעמלם ושירותם – אנו שותפים לפועל אלוהים וכך גם נחווה את הברכה מאלוהים.
באיגרת אל העברים י"ג 17 כתוב: "שמעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון. נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם."
אם נציית להוראת האדון, נהיה שותפים להצגת כבוד המשיח בחיינו ובחיי אברי גוף המשיח.

3. אלוהים הינו אל רב חסד, אך מתברר שגם חסדו של אלוהים לעיתים מוגבל בזמן.
כתבי הקודש מלמדים אותנו שמכיוון שאיננו יודעים עד מתי דלת החסד של אלוהים פתוחה, עלינו לכבדה ברגע שאנו מודעים לה.
היום זה יום ישועה – לא מחר!
אם התיקון או ההערה אינה ברורה לנו, עלינו לשאול ולבחון, לבדוק ולחקור. אך מרגע שהבנו את רצון אלוהים, אל לנו להתמהמה בציות.
כאשר אנו נכנעים מיד להערתו של אלוהים – אנו מכבדים אותו.
כאשר אנו דוחים את הציות והכניעה למחר, אנו מסתכנים בתוצאה שלא נוכל לדמיין אותה, ותמיד נצטער עליה. אם הבנת שאתה שותף לחטא, עצור כרגע ואל תמשיך בחטא. היום זה יום ישועה.

ב. משרת נאמן אינו שם מכשול לפני ילדי אלוהים ובכלל (פ. 3)
3. "…אין אנו שמים מכשול בשום דבר, פן יהיה שירותנו לשמצה…"

כוונתו של שאול השליח היא: אין בנו דופי המציג את ישוע או את הבשורה באור שלילי.
אין בחיינו פעולה או מעשה פשע שבגללו אנשים דוחים את הבשורה או את שם ישוע.
שאול השליח טוען: כל מה שמורי השקר אומרים עלי זה שקר ודיבה.
– אני שליח מתוקף הבחירה והרצון של האדון ישוע המשיח (מע"ש ט').
– לא שקרתי לכם. לא יכולתי לבקרכם רק בגלל שהאדון קרא לי לשרת במקום אחר – ואני חייב להיכנע לרצון האדון ולא לרצון בני אדם (ב' 12-17).
משרת נאמן של ישוע אינו שם מכשול לפני אף אדם, המונע ממנו לשמוע את הבשורה או לקבלה באמונה.
השירות הנאמן של שאול מתבטא בהפצת הבשורה הטהורה שניתנה בדם ישוע, ויישום תורת המוסר של אלוהים בחייו בקדושה וטוהר התואמים לאופיו של המשיח.
שאול מכריז באופן פומבי:
– חיי גלויים לעיני כל (ד' 11).
– חיי מוקדשים לאדון ישוע
– אני בריאה חדשה ופי מפציר את דבר אלוהים – ועיקר דברי ושירותי הם: שירות הריצוי: התרצו נא לאלוהים.

באיגרת אל הרומים י"ד, קור"א ט' 12, י' 32, שאול השליח הדריך את המאמינים ברומא ואת אלו שבקורינתי להתנהג בהתחשבות בכל הקשור לחירות שלהם בישוע. ז"א, לנהוג ברגישות עם אלו שאוכלים רק כשר וזאת כדי לא להוות מכשול לאנשים אחרים. שאול עצמו המשיך לשמור את מצוות התורה עד סוף ימיו מתוך בחירה חופשית (מע"ש כ"ד, כ"ח 17), כדי לא להוות מכשול למאמינים צעירים באמונה.
אדם כמוהו באמת יכול לומר שלא היה בו דופי המציג את המשיח באור שלילי.

מה הסכנה אם אדם נושע המכריז על אמונתו בישוע אינו חי בדרך התואמת לדבר אלוהים, רצון אלוהים, קדושתו וצדקתו?
שירותו יהיה כלי שבגללו אנשים יקללו את האדון או ישמיצו את שם ישוע.
אוי למשרת המשיח אם חייו ופועלו גורמים לאנשים לדחות את הבשורה או לחשוב או לומר מילת גנאי על האדון ישוע. אדם שכזה נושא את שם אלוהים לשווא (שמות כ', ויקרא כ"ב 31-33).

שאול השליח אומר: אין דבר בחיי שעוצר או מכשיל אדם כלשהו מלבוא אל ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

בדרך אגב, שאול רומז שמורי השקר הם אלו שבגללם שם האדון והבשורה מושמצים.
אזהרתו של האדון ישוע נגד אלו המכשילים את ילדיו כפי שמצוין בבשורת מתי י"ח 6-9, מתאימה לאותם מורי שקר גם כן:
"אך כל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב לו שתיתלה אבן ריחיים על צווארו ויטובע במצולות-ים…".

יישומים ולקחים מפסוק 3:
כנושעים אנו שגרירי האדון בכל תחום בו אנו משרתים.
ברגע שפתחנו את הפה ואמרנו שאנו מאמינים בישוע, אנו מיצגים את ישוע ואת שאר המאמינים בישוע.
חיינו אינם שייכים רק לנו…למעשה, הם שייכים למשיח שפדה אותנו מאבדון.

אם אני המשיחי היחיד שאדם כלשהו ראה ופגש…מה חושב אותו אדם על ישוע ועל משיחים, כאשר שמי מוזכר לפניו?
מה חושבים החברים לכיתה כאשר שמי מוזכר – כמשיחי?
מה חושבים החברים בבסיס או המפקדים שלי, כאשר מזכירים את שמי – כמאמין בישוע? האם מיד הם נזכרים בכל פשעיי וגסויותיי, במוסר כפול, או באדם שחי את אמונתו באמת וטוהר?
מה חושב הבוס בעבודה על ישוע ומשיחיים כאשר שמי מוזכר?
מה חושבים השכנים בשכונה על ישוע בכל פעם ששמי עולה לדיון?
האם עדותי האישית מהווה מחסום למישהו להתקרב אל ישוע?
האם אני נושא את שם אלוהים לשווא, או בכבוד ותפארת הראויים לגואלי?
הזעקה מפיו של אלוהים נשמעת גם היום: היום זה יום ישועה!

האם עדותי האישית הפסולה, גורמת לאדם כלשהו לדחות את הבשורה או להשמיץ את שם האדון ישוע?
ביודענו את האחריות הרובצת על כתפינו, עלינו להיזהר שבעתיים לשמור את תורת האדון בכל תחום בחיינו ובכל מקום בו אנו נמצאים.

האם זה קל?
לא ולא, אך אלוהים הבטיח לתת לנו את כל הכוח להצליח בכל משימה.
על כך בשיעור הבא.

לסיכום:
1. גם היום חסד אלוהים עבורנו מתבטא בכך שאלוהים מעניק לנו כתבי קודש נגישים לכל אחד, קהילה אוהבת ומלמדת, וחברים יראי אלוהים המעודדים איש את רעהו לחיות באופן ודרך המפארת את שם האדון ישוע.
גם בימינו, הדרך של אלוהים לפעול בחיינו ולהוכיח אותנו כשצריך, נעשית על ידי הכלים הללו. זלזול בכלי השירות של אלוהים, כמוהם כזלזול באלוהים והחשבת חסדו לחסר ערך.
יראי אלוהים כנים ונאמנים, לא יעזו להפנות עורף לחסדי אלוהים.

2. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, אלוהים קובע פרק זמן בו הוא מאפשר לנו להגיב נכונה וכראוי לחסדיו – תוכחתו, הוראתו, אזהרתו.
מכיוון שהמחר אינו שייך לנו – עלינו להגיב להוראת אלוהים – מיד!
לגבי הלא נושעים: היום זה יום ישועה!
המחר אינו שייך לך, ואם תיסגר דלת קבלת החסד, לא תהיה דרך חזרה מאבדון.
לכן, היום זה יום ישועה. את חסד אלוהים לא דוחים, אף לא לרגע.

3. ברגע שאנו מציגים עצמנו כמשיחיים, כל מה שנאמר ונעשה, מהווה עדות וייצוג של כלל המאמינים בישוע – בארץ ובעולם.
עדות רעה ופסולה – עלולה לגרום לאחרים לדחות את הבשורה ולהשמיץ את שם ישוע.
עדות קדושה וטהורה הנאמנה להוראת האדון, מהווה הזמנה ומשיכה לשמוע את הבשורה ולכבד את האדון.
מה אנשים חושבים על ישוע ומשיחיים כאשר הם נזכרים בך?