בראשית פרק יג: הפרידה מלוט

 

הפרשה על הירידה למצרים ולקיחת שרה לבית פרעה הפסיקה את הסיפור על מסעי אברהם בארץ, שכן שכם והמקום שבין בית-אל והעי היו אך תחנות-מעבר בנסיעתו לנגב, היינו לחברון, ששם קבע מושבו (יג 18).

תיאור חזרתו של אברהם למקום שבין בית-אל והעי בפסוקים 3-4, אינו בא אלא כד להחזירנו לנקודת המוצא הראשונה של הסיפור בפרק יב 8-9.

הבה נקרא את פסוקים 1-4 המהווים פתיח ודרך לחזור לסיפור המרכזי:

א. וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ, הַנֶּגְבָּה.

ב. וְאַבְרָם כָּבֵד מְאוֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.

ג. וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל, עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלוֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי.

ד. אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה. 

ידוע לנו שאברהם היה עשיר ולא חסר לו כלום עוד לפני שירד מצריימה. והנה, אברהם חוזר ממצרים בעל רכוש רב יותר מבעבר.

שימו לב שגם יציאת בני ישאל ממצרים מתוארת במילים דומות – כסף וזהב (שמות יב 35), זאת ללמדנו על כך שברכת אלוהים הייתה על אברהם במהלך כל האירוע.

תיאור עושרו הרב של אברהם הכולל מקנה רב יחזור שוב בפסוקים הבאים כדי להוות את הסיבה לפרידה בין אברהם ללוט.

בפסוק 3 כתוב: וילך למסעיו.

הכוונה שאברהם חזר באותו מסלול שהיה ידוע כמסלול הנדידה מצפון לדרום שכלל גם נקודות עצירה, מנוחה, לינה וכו [ראה שמות יז 1, מ 36, במדבר ט 17-18, ועוד].

אברהם חוזר למקום שבו הקים את המזבח.

מדוע?

כי שם פגש את אלוהים ושם התעודד.

אברהם חוזר למקום של ברכה, של עידוד ושמחה וזאת כדי שבין היתר יוכל להודות לאלוהים.

הנקודה הזו חשובה גם לחיינו. אברהם לא רק חזר לאותו מקום מבחינה גיאוגרפית אלא גם מבחינה רוחנית.

לעיתים אנו פונים מדרך הנכון ויודעים שעשינו טעות.

הפתרון המיידי זה חזרה למקום הברכה. לנקודה בה אנו יודעים בה "פגשנו את אלוהים". לדרך החיים שאין לנו ספק שהיא על פי רצונו ודרכו של האדון.

שם נבדוק את מהלכנו הבאים, שם בנקודת הברכה נשקול שוב את הצעד הבא כדי להימנע מטעות נוספת.

יקרא בשם יהוה: שוב המילים הללו חוזרות לציין את הקשר האישי והאינטימי של אברהם עם אלוהים. את העובדה שאברהם שאף ושמח בקירבה הזו.

להזכירנו:

לקרא בשם יהוה משמע להבין ששמותיו של אלוהים מציינים את תכונותיו ואישיותו.

פסוקים 5-7: המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם.

ה. וְגַם לְלוֹט הַהוֹלֵךְ אֶת-אַבְרָם: הָיָה צאן-וּבָקָר, וְאוֹהָלִים.

ו. וְלא-נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.

ז. וַיְהִי-רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ. 

מתברר שוב שברכת אלוהים לאברהם אכן מתבטאת בכל תחומי החיים.

לוט הנמצא קרוב לאברהם ונחשב לידידו, גם כן מתברך רבות בגלל קרבתו החיובית לאברהם.

ללוט היו הרבה אוהלים – משמע שהיו ברשותו גם עבדים ושפחות אשר מתגוררים באוהלים הרבים.

כמות הצאן והבקר שהיו בבעלות אברהם ולוט גרמו לבעיה.

לכל אחד מהם היו עבדים אשר דאגו לצאן ולבקר.

רועי הצאן רבו על איזורי מרעה [ראה גם בראשית כא 25, כו 20].

מה הבעיה?

הרי הארץ רחבה ופוריה, מדוע שיריבו על איזורי מרעה?

התשובה נעוצה במילים שבסוף פסוק 7.

"…וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ…" 

  1. 1. הכנעני זהו שם כללי ליושבי הארץ בעת ההיא והפריזי הינו שם ספציפי לעם או שבט גדול שישב בארץ.

יושבי הארץ היו בעלי הקרקעות המשובחות ואיזורי המרעה. מן הסתם, כל אדמת מרעה משובחת הייתה נחשבת לחלק של שטח העיר הסמוכה לה.

נוודים שעברו בארץ יכלו לכוון את מקניהם לאיזורים "ציבוריים" אך בשום פנים ואופן לא לאיזור מרעה פרטי השייך לעם, שבט או אדם פרטי.

לפיכך, איזורי המרעה המשובחים שנחשבו לאיזורים ציבוריים לא היו רבים ומכאן המריבה בין רועי הצאן והבקר של אברהם ולוט.

  1. 2. הכותב מציין את הכנעני כדי להזכירנו שעדותם של לוט ואברהם עמדה במבחן.

מה יגידו יושבי הארץ עובדי האלילים כאשר הם עדים למריבה בין שני האנשים שטוענים להיותם עובדי אל עליון?

"הנה אלו אינם שונים מאיתנו. הם רבים על אותם נושאים בדיוק כמונו".

התנהגותו של אברהם העמידה את טובת שמו של אלוהים במרכז העניין.

לעיתים קרובות כל אחד מאיתנו נמצא ממש באותו מבחן כמו אברהם ולוט.

התגובות שלנו וההתנהגות שלנו נבחנת היטב על ידי כל הסובבים אותנו.

עלינו להתעודד כי אלוהים מברך את אלו שמפקידים את כל חייהם בידו. ממש כפי שברך את אברהם.

פסוקים 8-9 מציינים את הפתרון הנפלא של אברהם למריבה בין הרועים.

ח. וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רוֹעַי, וּבֵין רוֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

ט. הֲלא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. 

על מנת שהמריבה לא תגלוש למימדים גדולים שלאחריה אברהם ולוט לא יהיה חברים כפי שהם כעת,

אברהם הציע הצעה המגלה את אשר בעמקי ליבו.

אברהם אהב את לוט והיה מוכן לשלם כל סכום ובלבד תישמר עדותו לפני אחיינו.

אברהם אהב את לוט יותר מאשר את רכושו שלו.

אברהם יכול היה לזכור את הבטחתו של אלוהים לתת לו את כל הארץ ולכן אין זה משנה מה יבחר לוט. בסופו של דבר, הזרע של אברהם יהיה בעל האדמה.

עדותו של אברהם מלמדת אותנו את המשמעות של המילים: רדוף שלום וצדק (תהילים לד 15).

אברהם העמיד את המטרות הללו מעבר לחשיבות הרכוש.

מהי ההצעה?

תבחר ראשון לאיזה איזור אתה רוצה ללכת.

אתה לוט תבחר ראשון את המקום המובחר.

שימו לב:

התנהגותו של אברהם הייתה הפוכה לחלוטין מקוד התרבות ואמות המוסר שהיו נהוגות אז.

אברהם המבוגר שהיה דודו של לוט היה בעל הזכות הראשונה לבחור.

אברהם מחל על כבודו והעניק ללוט את מה שהיה ראוי לו עצמו.

ראה אל הפיליפים ב 4: "כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לעניניו של זולתו."

אברהם אמר ללוט:

אם תבחר ימין אני אלך לשמאל ואם תבחר שמאל אני אלך ימינה…

איזה כיוון היה שמאל ואיזה היה ימין?

מכיוון שהמערב מוביל לים והמזרח יוצא מגבולות ארץ ההבטחה, יוצא שאברהם מציע ללוט לבחור בין צפון לדרום.

בערבית, המילה צפון היא שימאל. לפיכך ימין התייחס לדרום.

מעלתו של אברהם עומדת כאן בכל הדרה.

העושר והרכוש של אברהם לא קנו את ליבו.

לעומתו לוט, לא היה איש רשע חס וחלילה, אך לרכוש הארצי היה משקל גדול יותר בחייו.

פסוקים 10-13: בחירתו של לוט

י. וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת-סְדוֹם וְאֶת-עֲמוֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בּאֲכָה צוֹעַר.

יא. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

יב. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל עַד-סְדוֹם.

יג. וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאוֹד.

לוט מביט ורואה את האיזור הפורה והעשיר של כיכר הירדן.

המילה כיכר מציינת מקום עגול אשר ממנו פונים לשאר הכיוונים.

והנה לפניו איזור גדול העשיר במים וצמחיה. חלומו של כל אדם ובפרט אדם עשיר במקנה.

עלינו לזכור שתיאור זה של כיכר הירדן היה לפני שאלוהים השמיד את הערים סדום ועמורה והאיזורים הסמוכים.

הכותב אינו חוסך במילים כדי לתאר את יופי ועושר המקום שבחר לוט.

המקום כל כך פורה, יפה ומלא חיים, ממש כמו שהיה הגן בעדן, כמו האיזורים הפוריים ביותר במצרים הנהנים ממים זורמים ובשפע של הנילוס.

בפסוק 13 אנו עדים לכך שאנשי סדום היו רעים במיוחד.

הדגש על רעים וחטאים מציין שמעשיהם לא הסתכמו ברמה המחשבתית אלא הם היו עסוקים עד מעל לראשם בפעילות רעה.

בפסוק זה אנו מקבלים את ההקדמה להרס ושמד של סדום ועמורה.

לוט נפרד מאברהם ותוקע את אוהליו עד סדום. הנתונים הללו מהווים את הקרקע לנאמר ונעשה בפרקים יד, יח ו-יט.

שימו לב לשלבים שהתרחשו בחייו של לוט בכל הקשור להתמסדותו בסדום:

  1. לוט הביט לעבר איזור סדום וראה כי האיזור עשיר ועונה לצרכיו – מרעה למקנה (יג 10)
  2. לוט בחר באיזור סדום (יג 11).
  3. לוט קבע את אוהליו עד סדום – עדיין לא בתוכה (יג 12).
  4. לוט מתגורר בתוך העיר סדום (יד 11-12, ב-פטרוס ב 7-8)
  5. לוט יושב בשער העיר סדום, משמע שהוא אזרח ואף זקן בעיר (יט 1).

לפיכך, אנו שוב עדים לכך שקרבה אל הרע אינה דבר חיובי. אין בכך לומר שלוט היה רשע, חס וחלילה, אלא שהקרבה לרע עלולה להשחית מידות טובות. ראו את שקרה למשפחתו.

הלקח מהבחירה של לוט הוא:

היופי החיצוני והרווח הפיזי והחומרי אינם בהכרח הפרמטרים המכריעים בבחירה.

אברהם נתן למרכיב הרוחני את המשקל הכבד והרוויח.

לוט לא הכניס את המשקל הרוחני ונתן רק ליופי החיצוני והרווח החומרי לקבוע את החלטתו.

גם בקהילתנו ישנם מקרים דומים.

אנשים בוחרים ללכת למקומות אחרים רק על פי פרמטרים של רווח חומרי ומבלי אפילו להחשיב בכלל את הרוח הרוחני.

הבה נזכור זאת כאשר אנו נמצאים בצומת של החלטה.

פסוקים 14-17: אלוהים מחדש עם אברהם את הברית מפרק יב.

יד. וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם,  צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.

טו. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רוֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.

טז. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה.

יז. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

יח. וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה.

שימו לב מתי מתגלה אלוהים לאברהם.

זו הפעם השלישית בה מתועדת פגישה בין אלוהים לאברהם, וזו מתרחשת בדיוק ברגע שבה אברהם זקוק לעידוד ולזריקת ביטחון.

ממש ברגע בו לוט בוחר את החלק המובחר בנחלה, מופיע אלוהים לאברהם ומחדש את הבטחתו לתת לזרעו אחריו את "הפרס הגדול"

אלוהים מצווה על אברהם לשאת את עיניו ולראות את כל אשר בארץ.

אלוהים מזכיר לו שאת הכל אברהם עתיד לקבל.

במילים פשוטות, החלק שבחר לוט יהיה שלו רק באופן זמני אך אותו החלק יהיה שייך לאברהם לנצח.

כדאי גם לנו לזכור תמיד את הבטחותיו של אלוהים לישועה ולחיים נצחיים עימו ובנוכחותו בכל עת שרווח חומרי בעולם הזה נלקח מאיתנו או נמצא בסיכון.