בראשית פרק יא

א.  מגדל בבל
ב.  תולדות שם

 

בפרק יא אנו מתוודעים לאירוע מכונן בכתבי הקודש. לא חלפו שנים רבות מהמבול ובני האדם שוב סוטים מהדרך אשר אלוהים הטווה עבורם. חטאם מאלץ אותו לרדת ארצה ולתקן את המעוות.

 

פסוקים 9-1:

1 וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

2 וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם, וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. 3 וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה." וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחוֹמֶר. 4 וַיּאמְרוּ: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְראשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ."

5 וַיֵּרֶד יהוה לִרְאוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. 6 וַיּאמֶר יהוה: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לא יִבָּצֵר מֵהֶם כּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. 7 הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ."

8 וַיָּפֶץ יהוה אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר. 9 עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל יהוה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יהוה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.

 

בפסוק 1 נאמר כי לכל בני האדם היתה שפה אחת "וּדְבָרִים אֲחָדִים".

למה הכוונה? — ידוע לנו שגם בתוך אומה המדברת שפה אחת, לא כל האנשים פועלים וחושבים באופן דומה. לפיכך, משמעות הפסוק היא שכל בני האדם אומנם דיברו שפה אחת, אך בנוסף לכך אימצו גם דרך מחשבה ומטרה אחת.

 

בפסוקים 4, 6 אנו קוראים שאכן בני האדם הציגו לעצמם מטרה אחת ופעלו כראש ולב אחד כדי להגשימה.

"נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם." — דבר אלוהים מלמד אותנו שאדם מביע מפיו מה שבליבו (מתי יב 34). והנה כלל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, ללא איזכור אף לא של צדיק אחד, חושבים ופועלים בדרך שנוגדת את רצון אלוהים ואת תכניתו עבור בני האדם.

אין כל פסול בשפה משותפת אחת לכלל בני האדם, אך זאת בתנאי שהכוח הנובע מאחדות זו מנותב לכיוון חיובי.

ידוע לנו שיש כוח רב בידיעת שפות רבות. הדבר מאפשר קשר, הבנה הדדית, מאמצים משותפים וניצול משאבים יעיל.

בעת הנצח, כל בני האדם שוב ידברו שפה אחת ויהיו בני מחשבה אחת, אך בהעדר החטא כל מחשבתם תהיה לעשות את רצון אלוהים ולבצע את תכלית ייעודם.

"וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם." — בפסוק 2 אנו מגלים שבני האדם נדדו מכיוון מזרח ומצאו בקעה"בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר", ושם התיישבו.

 

■    מדוע נדדו מהמקום ששם היו?

 

יתכן שהמקום הקודם לא היה מספיק מישורי כדי להכיל את כלל בני האדם עם החזון לגדול ולבנות עיר.

ייתכנו עוד סיבות שבגינן המקום לא התאים להוציא לפועל את תוכניות ההתפתחות. עלינו לזכור שלאחר המבול הארץ החלה להתפלג ליבשות כפי שאנחנו מכירים אותן היום (בראשית י 25). מן הסתם בני האדם נאלצו להחליט היכן כדאי לחיות, והיכן מסוכן.

לבסוף הגיעו למקום בשם "אֶרֶץ שִׁנְעָר". שנער מוזכרת לראשונה בפרק י פסוק 10. נמרוד קבע שם את ממלכתו. למרות שהמילים הללו נשמעות תמימות, הרי שבהן נמצא מקור הרעה: נמרוד היה הראשון שהקים ממלכה שבה בני האדם עמדו בראש ההירארכיה.

גם לפי הכתוב בספר דניאל פרק ב אנו יודעים שדרך זו סוטה ומנוגדת לרצון אלוהים. אלוהים ברא את היקום ואת בני האדם כדי שיעבדו את האדמה וישרתו אותו. אלוהים הוא מלך העולם, ובממלכתו אין מקום למלך בשר ודם. — והנה, נמרוד היה הראשון שמרד נגד אלוהים כמלך העולם.

 

■    שימו לב שאפילו שמו משקף את הלך הרוח של אותה תקופה: "נמרוד!"

 

באחת מחזיונות זכריה הנביא נזכרת ארץ שנער כמקום שבו נוצרה הרעה (זכריה ה 11). במילים פשוטות, "שנער" הוא שם נרדף למרידה נגד אלוהים כמלך וריבון על ענייני האדם.

 

בפסוק 3 בני האדם בוחרים את חומר הגלם שיישמש אותם לפרוייקט, וגם מוצאים שיטה איך לעבד אותו ולהפוך אותו למלאי של חומרי בניין — לבנים וטיט:

וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה." וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחוֹמֶר.

מן הסתם אנו מקבלים תזכורת נוספת לכך שרמת המשכל של דור הפּלָגה הייתה גבוהה. לבני האדם היה טבע חוטא — גוף ששלמותו נפגמה מתוצאות החטא ומהשפעותיו — אך בכל זאת גוף עם פחות פגמים גנטיים מהרגיל בימינו. מסיבה זו הם גם חיו שנים רבות יותר מאיתנו היום.

מדוע לא השתמשו בעצים כחומר בנייה? הרי הם יכלו להשען על ההישגים האדירים של נוח אביהם בתחום הנדסת עץ.

הסיבה היא שהם רצו לבנות מבנה גבוה במיוחד. הם הבינו שדרוש להם חומר בנייח חזק שמסוגל לשאת משקל של מגדל שמגיע עד השמיים (או לפחות עד העננים). עץ לא מאפשר בנייה לגבהים כאלה.

 

פסוק 4:

וַיּאמְרוּ: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְראשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ."

בני האדם הגו תוכנית. הם עמדו לבנות עיר ומגדל. גובהו של המגדל תוכנן כך שבני האדם יוכלו לראות אותו כמעט מכל מקום. הוא נועד לציין את מקומם ואת גדולתם.

"נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם." — בני האדם קבעו את עצמם, ולא את אלוהים, כנקודת ייחוס. במשפט קצר זה חוזרת המילה "לנו" פעמיים, וכך הובהר שלאלוהים לא היה מקום בתוכנית שלהם.

 

■    מה המיוחד במילים "עיר ומגדל"?

 

המילים הללו מציינות את המסגרת שהאדם תמיד יחפש כדי לספק את צרכיו ולהרגיש מוגן:

 

העיר    מסמלת את המסחר, את הדרך למלא את הצרכים החומריים של האדם, ומעבר לכך את דרישותיו למותרות.

המגדל מסמל את הדת. המגדל מציין את המקום שבו מתרכזים בני אדם כדי להאדיר את עצמם, כדי לקבוע את אמות המוסר והמידות שעל פיהן תחיה אותה חברה. המגדל מסמל דת מעשה האדם בנפרד מאלוהים.

 

לפני שארחיב בנוגע לעיר, למגדל ולתוצאות שהיו לבנייתם, אומר מספר מילים על התירוץ

"…פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ."

בני האדם לא רצו להתפשט על פני כל הארץ. הם העדיפו להישאר ביחד ולקדם את ענייניהם בכוחות משותפים.

מה רע בכך? — אין רע בלקדם עניין אישי או קבוצתי, אך אסור שהוא יתנגד לרצון אלוהים. בני האדם אמרו: "הָבָה נִבְנֶה … פֶּן נָפוּץ." הם עשו את כל שביכולם על מנת להישאר ביחד, וזאת לאחר שאלוהים ציווה אותם שוב ושוב להתפזר על פני כדור הארץ כולו:

 

בפרק א 28 אמר אלוהים:

"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ."

וגם בפרק ט 1:

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ."

ושוב בפרק ט 7:

"וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ."

רצון אלוהים הופך לדבר שבני האדם מנסים למנוע בכל כוחם. זו מציאות מפחידה. בדרך הזו האנושות רצה בעצם לעבר מבול נוסף. העובדה שאלוהים רק בלל את שפתם ולא הביא מבול נוסף נבעה מבריתו עם נוח.

 

■    ובכן, מדוע אלוהים לא רצה שבני האדם יחיו מרוכזים במקום אחד, במסגרת של עיר עם מגדל?

א.        אלוהים רצה שהאדם יגיע לכל קצווי הארץ ושלא יישאר רק במקום אחד.

ב.        אלוהים ידע שהריכוז של בני אדם רבים מאוד במקום אחד יוביל לבניית מערכת של חומריות ושל דת מעשי אדם שבה אין מקום לאלוהים בורא שמים וארץ.

 

איזה אבסורד: אלוהים בורא עולם עם תוכנית מושלמת — והנה הגולם קם על יוצרו.

האם אלוהים יעמוד מן הצד ולא יתערב?

 

בפסוקים 8-5 מתואר איך הפר אלוהים את תוכניתם של בני דור הפלגה:

5 וַיֵּרֶד יהוה לִרְאוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. 6 וַיּאמֶר יהוה: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לא יִבָּצֵר מֵהֶם כּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. 7 הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ."

8 וַיָּפֶץ יהוה אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר.

אלוהים לא רק הביט משמיים ו"הוריד" הוראה במילת פיו. אלוהים ירד בעצמו ארצה אל בני האדם.

 

■    האם אלוהים לא יכול לראות מלמעלה את מעשי האדם?

 

בוודאי שכן. — ירידתו משמיים ארצה כדי להיות בין בני האדם היא ציון לאהבתו ומעורבותו של אלוהים בעניני יציריו. אלוהים עושה בדיוק את מה שהאדם לא רצה שאלוהים יעשה — להיות מעורב ושולט בענייניו.

במילים פשוטות: בני דור הפלגה טעמו על בשרם את משמעות המונח: "יום יהוה".

זו לא הפעם יחידה בתנ"ך שאלוהים יורד משמיים לראות ולהיות מעורב בענייני האדם. גם בפרק יח 21 כתוב:

"אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ [של העיר סדום וסביבותיה] הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה, וְאִם לֹא, אֵדָעָה."

בסיפור על משפט סדום ועמורה בבראשית יח אנו לומדים שאלוהים אכן ירד לעולם בדמות אדם (יח 3-1).

הנה לנו כבר בבראשית דוגמאות המחזקות ומלמדות את רעיון השילוש באחדות האלוהית: מכיוון שפסוקים אלו (בבראשית יח) מעידים שאלוהים ירד בדמות אדם ונראה לבני אדם, ובספר שמות לג 20 כתוב שאדם לא יראה את אלוהים וישאר בחיים, יוצא שאכן יש ריבוי הוויות באחדות האלוהית האחת (ראה גם בראשית א 26).

 

דוגמא נוספת, הקרובה לנו יותר מבחינה כרונולוגית, היא ישוע המשיח:

• אלוהים הבן בא לעולם דרך לידת הבתולין ממרים (מתי א־ב; ישעיהו ז 14; מיכה ה 1).
• ישוע גדל ופעל בקרב בני אדם בעולם הזה.
• הוא הגשים את כל הנבואות המשיחיות הקשורות להופעתו הראשונה.
• הוא חולל ניסים ומופתים בסדר גודל שרק אלוהים עצמו יכול לחולל, וכולם אמתו את דבריו (על נושא זה ראוי לקרוא בספרישוע בתנ"ך. הזמן עוד היום עותק ללא תשלום תחת "חינם / ספרים" באתר YESHUA).

 

בפסוק 6 אלוהים אומר משפט שיכול להוביל לברכה, אך גם לצרה צרורה:

"הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.

אלוהים ברא את האדם עם יכולות אדירות, והנה בני האדם מנצלים את היכולות המחשבתיות והמעשיות שלהם לרעה. יכולות האדם כה גדולות עד כי האדם יכול לעשות כל שיעלה במוחו.

בפרק ח 21 אלוהים אמר "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו." לכן, מן הסתם, האדם יפתח את הרע אם אלוהים לא יתערב וייוודא שהאדם יפנה את יכולותיו ומשאביו לעשיית הטוב. מכאן, התערבותו של אלוהים במעשי האדם היא ציון לקרבתו ולכך שהוא אוהב את האדם. לו לא היה מתערב, היינו מביאים כליה על עצמנו, עד האדם האחרון.

 

פסוק 7:

"הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ."

אלוהים ירד משמיים כדי לבלבל את שפת בני האדם, כך שלא יבינו אחד את השני ויתפרדו לקבוצות בעלי שפה משותפת.

"נָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם": ב.ל.ל. — לבלבל, בלבול

"לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ." — הכוונה שלא יבינו את הנאמר, יתייאשו ופשוט יתרחקו מאלה שאינם בעלי שפתם ויתחברו עם אלה המדברים בשפתם.

התוצאה המיידית של בלבול השפות נראית לנו היום מצחיקה, אך אני משער שהיתה כואבת ביותר לבני הפלגה. מקבוצה מאוחדת בכל, הם הפכו למספר קבוצות כפי מספר השפות שבלל אותם אלוהים. יתכן שמשפחות הופרדו וקבעו את מושבם רחוקים זה מזה.

כתבי הקודש אינם מתארים בפרטים מה התרחש, אלא רק את התוצאה בה רצה אלוהים: בני האדם נפרדו לקבוצות שהפכו מן הסתם לעמים ונפוצו לקצווי העולם, ממש כפי שיעד להם אלוהים לעשות.

השם "בבל" ניתן לאיזור של ארץ שנער, כי שם בלל אלוהים את שפת האדם.

 

בבל העתידית

 

שים לב לנתון חשוב:

מה שקרה בעבר בבבל עתיד לחזור ולהתרחש בעתיד הקרוב — יתכן בימי חיינו.

ספר ההתגלות (יז-יח) מתאר מצב דומה לזה המתואר בבראשית פרק יא 9-1 (ראה גם ישעיהו ב 15). גם כאן, בחזון אחרית הימים בספר ההתגלות, מדובר על עיר בשם בבל, והיא סמל הגאווה והצלחת האדם ללא אלוהים, כמו בבראשית יא.

 

בספר ההתגלות פרק יז מתוארת "הזונה הגדולה". זו דת השקר הסוחפת ומסיטה את בני האדם מהאמת של אלוהים. זוהי דת משכנעת ובעלת כוח עולמי, דת מעשה ידי אדם המונעת מכוחו של השטן.

בספר ההתגלות פרק יח מתוארת בבל המסחרית — העיר. הפרק מתאר את המרכז המסחרי העולמי אשר כל עניין חומרי ובעל ערך בעתיד ינוע משם או לשם. יהיה זה מרכז הכוח החומרי של צר המשיח בתקופת שבע שנות צרת יעקב.

 

הנה לנו "מגדל" ו-"עיר" המציינים את החומריות והדת שהאדם כה רוצה ודרכם הוא ממלא את כל שחפצה נפשו — התגשמות עצמית המנותקת מאלוהים ומכתבי הקודש.

לא מדובר בדת שמונעת מאלוהים ושמעמידה את אלוהים במרכז. מדובר בתחליף שנראה אמנם מושך, אך נובע מרשעתו ומכוחו של השטן בכבודו ובעצמו.

אנחנו יודעים איך הגיב אלוהים לביטוי זה של גאוות האדם בבבל המקורית, בבראשית פרק יא. ואיך אלוהים יפעל בעתיד? — אלוהים יירד לעולם בסוף צרת יעקב כדי להשמיד את כל אוייביו ולהרוס את מנגנון השקר החומרי והדתי שבנו בני האדם (התגלות יט-כ).

גם דניאל הנביא חזה מראש את ההתרחשויות האלה בפרקים ב, ז.

בפרק ב דניאל מציין את האבן אשר עתידה לשבור את הצלם ולנפצו לרסיסים. הדבר יהיה בשלב האחרון של הצלם, בעת מלכות עשרת העמים השולטים על איזורינו. כל הצלם, אשר מגלם את מלכויות הגויים בעולם, עתיד להתנפץ לרסיסים.

לאחר שאלוהים יהרוס את כל שבנה האדם כתחליף לאלוהים ולשליטתו על מעשי האדם, ימלוך אלוהים על העולם — על שארית בני האדם מכל העמים אשר מקבלים באמונה את ישוע כאדון ומשויע אישי מן החטא ומקיימים את מצוותיו באמונה ואהבה.

 

לסיכום:

מדוע ירד אלוהים משמיים ארצה כדי להרוס את תוכניותיו ומעשיו של האדם? — מכיוון שהאדם החל לבנות מערכת שלטונית המנותקת מאלוהים. האדם בנה לו תכנית לחייו שנגדה את זו של אלוהים בעבורו.

מכיוון שאלוהים הוא מצד אחד אל עליון וריבון מוחלט, אך מצד שני אוהב את יציריו, יעשה האדם טוב אם יכנע לרצון אלוהים באמונה ואהבה וימלא את התכלית שלשמה הוא נברא: לפאר את אלוהים בכל אשר יעשה.

לצערינו, בני האדם מעדיפים לשכוח ולהסיר מנגד עיניהם את הלקחים החשובים הכתובים בכתבי הקודש.

אל העולם הזה — השטן — עיוור את עיניהם ונותן להם להרגיש שהם יכולים להמשיך את חייהם בנפרד מאלוהים. והנה, מה שקרה בבראשית יא עתיד לחזור על עצמו עם תוצאות חמורות הרבה יותר.

 

מסקנה: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח 21). — האדם ללא אלוהים יביא להשמדת בני מינו. האדם זקוק לאלוהים כדי לחיות!

אנא, אל תדמה לבני דור מגדל בבל. זעק לאלוהים ובקש את סליחת החטאים שאלוהים מעניק לנו בדם המשיח ישוע.

 

ב.  תולדות שם

 

בראשית יא 26-10:

10 אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת שֵׁם: שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל. 11 וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

12 וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח. 13 וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

14 וְשֶׁלַח חַי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר. 15 וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

16 וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג. 17 וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

18 וַיְחִי פֶלֶג שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ. 19 וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

20 וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג. 21 וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

22 וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר. 23 וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

24 וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח. 25 וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

26 וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן.

 

אנשים רבים אינם נמשכים לפסוקים שמכילים שושלות יוחסין. חבל, כי גם פסוקים אלה מכילים מידע שימושי וחשוב. דנו בעניין זה בפרק ה ודלינו מידע מרתק מהרשימה שנמצאת שם. בפרק ה, רשימת התולדות מתחילה מאדם ונמשכת עד נוח. תיעוד 10 דורות המסתיים בשלושת בני נוח: שם, חם ויפת.

פרק יא מתמקד בשושלת היוחסין של שם, וגם היא סופרת עשר דורות שמסתיימת בשלושת בניו של תרח: אברם, נחור והרן — שושלת אברהם אבינו.

אם כן, צורת הכתיבה של פרק יא דומה מאוד לזו של פרק ה, אך ישנו הבדל צורם: בשושלת האחרונה בולט כי בני האדם כבר לא חיים מאות רבות של שנים. חיי האדם התקצרו מאוד ומסתכמים בכחמישית מאלו המוזכרים בפרק ה. קללת המוות שבאה כתוצאה מן החטא של אדם וחווה מראה את אותותיה בדרך המבחילה ביותר.

שושלת היוחסין המוזכרת בפרק יא נועדה להעניק לנו את הרקע של אברהם אבינו ודרכו את הבסיס לעם ישראל.

 

האדם ללא אלוהים — כשלון

 

בשלב הנוכחי ניתן לסכם את מעשי האדם בדרך זו: האדם נכשל כישלון סוחף בשלושה מבחנים עיקריים:

 

א.     מבחן העץ בגן עדן.

ב.     אחרי הגירוש מגן עדן היו לכל אדם שני אפשרויות:

• לפנות לאלוהים ולציית לו, כדוגמת הבל,
• או למרוד נגד אלוהים וללכת בדרך השטן, כדוגמת קין.

הרוב במוחלט בחר בדרך קין: דרך האנוכיות, הסיפוק העצמי וההליכה אחרי פיתויי השטן. שלטון הרשעה בעולם הביאה את המבול.

ג.         בני האדם לא למדו מלקח המבול. תוך זמן קצר לאחר שנוח ומשפחתו יצאו מהתיבה נכשל המין האנושי במבחן השלישי: כשבני האדם החלו לבנות את סמל המרד שלהם נגד אלוהים, הוא נאלץ לפזר אותם "בכוח" על פני כדור הארץ במעמד מגדל בבל.

 

לא חָם, לא יֶפֶת — אלא שֵׁם

 

כעת ספר בראשית פותח בהתחלה חדשה, ממוקדת יותר. בעוד עד לנקודה זו הפרקים עסקו בכלל האנושות, בעניינים אוניברסליים (י 5, 20, 32-31), כעת הספר מתמקד בעניין לאומי: משפחה אחת הגדלה לעם — עם ישראל (יא 32-10), ובארץ אחת (יב 3-1).

רשימת תולדות שם מוזכרת גם בספר דברי הימים־א א 27-24.

 

מעט חשבון: מעת לידתו של ארפכשד בן שם, שנתיים לאחר המבול, ועד עלייתו של אברם לארץ כנען (יב 4) עברו 365 שנים (35 שנות ארפכשד + 30 שנות שלח + 34 שנות עבר + 30 שנות פלג + 32 שנות רעו + 30 שנות שרוג + 29 שנות נחור + 70 שנות תרח + 75 שנות אברם עד צאתו מחרן).

שים לב: בספר היחוסין של ישוע המשיח שבבשורת לוקס (ג 36) ישנה תוספת: "קֵינָן". לוקס ציטט את הנתון הזה מתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית שנעשה במאה השלישית לפנה"ס על ידי רבנים יהודים). שם הכניסו את קינן בין שמותיהם של שלח וארפכשד. תוספת שמו של קינן מופיעה בתרגום השבעים גם בפרק י 22, 24. — מהיכן לקחו מחברי תרגום השבעים את הנתון הזה? — מקורו ב"ספר היובלים". זהו אחד מהספרים החיצוניים שנכתבו בעת העתיקה ואשר הכילו נתונים מסיפורים עתיקים.

 

"פֶּלֶג" הינו בן הדור החמישי של שם (יא 19-18). משמעות שמו: "פילוג". הדיעה הרווחת בין המפרשים היא שבדור זה התרחש האירוע שאנו מכירים בשם "מגדל בבל", שתוצאתו היא פילוג אוכלוסיית העולם לקבוצות שפה שונות.

אנו מבחינים ששנות חיי האדם ירדו דרמטית לאחר המבול ושוב לאחר מגדל בבל. מנקודת היציאה מן התיבה וההתחלה החדשה עם שלושת בני נוח, ועד מגדל בבל, ניתן גם להעריך בקלות יחסית את הגדילה המספרית של אוכלוסיית העולם. הרי תולדות שם מספקים ממוצע של תוחלת חיים (ממוצע במגמת ירידה) וגיל ממוצע ללידת הילד הראשון. נתונים אלה מאפשרים לנו להעריך שבתקופת מגדל בבל מנתה האוכלוסיה העולמית לא מליונים ואף לא מאות אלפים רבים. היא כנראה לא עלתה על סדר גודל של עיר בינונית.

 

"נָחוֹר" (הראשון) הוא בן הדור השמיני של שם (יא 25-24). נחור הוליד את תרח ולתרח נולדו אברם, נחור (השני) והרן. בשלב זה רשימת היוחסין מציגה לנו את האיש שדרכו אלוהים עתיד להעמיד עם וגואל לאנושות.

ישנה סיבה טובה וחשובה לציון השנים שבו הולידו אותם אנשים את צאצאיהם ואת סכום שנות חייהם. סיכום השנים עוזר לנו לדעת את גיל הבריאה.

יתרה על כך, ציון המספרים והדורות מלמדים שמדובר באבות ובנים ולא בקפיצה של דורות. זאת כדי לבטל את הדיעה הטוענת שהבריאה התרחשה לפני מליוני שנים, ושרשימות היוחסין אינן רצופות אלא מציינות רק את החוליות החשובות ביותר בשרשרת של דורות שלא ניתן לדעת את אורכה.

 

כאשר מעמידים את תקופות חייהם של האנשים המוזכרים זה ליד זה מתברר נתון חשוב נוסף — החפיפות ביניהן:

• נוח עדיין חי בימיו של תרח;
• גם שם ועבר חיו בימיו של תרח;
• שם המשיך להיות בעולם עד שיעקב היה בן 48.

מכאן, אבותינו יכלו לשמוע מפי אבותיהם את ההיסטוריה הקדומה ולשמר אותה אפילו בכתב.

 

תולדות תרח, אבי אברם

 

בראשית יא 32-27

מפסוק 27 אנו מתוודעים למשפחתו הישירה של אברהם אבינו:

27 וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת תֶּרַח: תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן, וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. 28וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים. 29 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. 30 וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה, אֵין לָהּ וָלָד.

31 וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן, בֶּן בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבוֹאוּ עַד חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. 32 וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.

 

מה ידוע לנו על תרח אביו של אבר(ה)ם?

בספר יהושוע כד 2 נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: 'כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח, אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים'."

אם כן, תרח היה עובד אלילים. באיזור אור כשדים היו עובדים את הכוכבים, וביחוד שגשגה שם עבודת הירח. רוב שמותיהם של האנשים היו על שם ערים ואלילים:

 

• מהו מקור שמה של"שָׂרָי", אשת אברם? "מלכה", שהיתה אשת אל הירח — סין.
• והנה עוד שם:"מִלְכָּה", שביאור שמה באכדית משמעו "נסיכה", שזהו תוארה של אישתר, בתו של אל הירח — סין.
• מה משמעות שמו של לבן, אחיה של רבקה? השם ניתן כדי לציין את לובן הירח בירח מלא.

 

שימו לב ששושלות היוחסין אינן מציינות בהכרח את כל הילדים שאדם כלשהו הוליד. אם כן, על פי מה נקבע איזה שם יופיע ואיזה לא? — כל מי שנכלל ברשימה נהיה לאב של עם או של שבט, או שהתנ"ך מספר על מאורעות חשובים הקשורים אליו:

 

• מאברהם יצאו ישראל, ישמעאל וצאצאיו, ואדום (צאצאי עשיו);
• נחור הוא אבי שבטי ארם־נהרים;
• הרן הוליד את לוט, שממנו יצאו העמונים והמואבים.

כתוב לנו רק כי "הָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט." (27 ב) — האם להרן היו ילדים נוספים? יתכן מאוד, אך מכיוון שלוט הוא זה שמוזכר בהמשך, ציון שמו ומקור משפחתו כעת חשובים ביותר.

 

כשאותם שמות מופיעים בהמשך, ידיעת מקורותיהם עוזרת לנו לקשר ביניהם.

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן, בֶּן בְּנוֹ…" — מדוע היה לוט תחת חסותו של אברהם בבואו לארץ כנען? ציון מותו של הרן בגיל צעיר יחסית, משאיר את בנו לוט כיתום מאב, ומכאן לוקח אברהם חסות על לוט, אחיינו, בן אחיו.

 

פסוק 29:

וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

עד כאן לא הוזכרו נשותיהם של האבות, כי לא קיימת חשיבות מיוחדת להן. שרי, לעומת זאת, עתידה לשחק תפקיד מרכזי בחיי אברהם וחיי עם ישראל ולכן הכתוב מציין את שמות הנשים של אברהם ונחור.

מי הם הוריה של שרי?

בספר בראשית כ 12 כתוב ששרי היא אחותו למחצית של אברהם. היא נולדה מאישתו הנוספת של תרח, אביו של אברהם. מכאן, לאברהם ושרי אב משותף — תרח — אך שניהם מאימהות שונות. יוצא מכאן ששרי היא גם בתו וגם כלתו של תרח.

"…וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה." — נחור, אחיו של אברהם, התחתן עם מילכה. היא ו"יִסְכָּה" היו בנותיו של הרן. זאת אומרת שהן אחיותיו של לוט. זאת גם אומרת שנחור התחתן עם בת דודו.

 

פסוק 30:

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה, אֵין לָהּ וָלָד.

אנו מקבלים נתון חשוב שמהווה בסיס לסיפור לידת ההבטחה של יצחק: שרי עקרה. — מה חשבה שרי כאשר לא יכלה להביא ילדים לעולם? איך הרגישה כאשר ראתה את כל חברותיה ושאר בני המשפחה מתרבים ופורצים? הרי בשלב ההוא היא לא ידעה את התכלית של אלוהים לעקרותה.

הנה לנו דוגמא מאלפת למצב בו גם אנו יכולים להיות: אלוהים מעמיד אותנו במציאות קשה, אך מלאת תכלית. הבעיה או הקושי אינם נובעים בהכרח מפשע שעשינו, אלא הם נועדו לפאר את שמו של אלוהים בסופו של התהליך.

לפיכך, כאשר אנו נמצאים במצב קשה, טוב נעשה אם נחקור את לבנו, ואם מצאנו חטא, נתוודה לפני אלוהים מיד וללא עיכוב. אך אם לא מצאנו חטא פתוח והבעיה עדיין ניצבת בחיינו, עלינו ללמוד להודות לאלוהים ולהתפלל בכל יום כדי שנמלא את התכלית של אותה בעיה או של אותו קושי.

 

פסוק 31:

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן, בֶּן בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבוֹאוּ עַד חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

תרח, אביו של אברם, לוקח את משפחתו יוצא מאור־כשדים לכיוון כנען. הם אינם מגיעים עד כנען אלא עוצרים בחרן (בתורכיה של היום) ומתיישבים שם עד מותו של תרח.

הבה נציין את הנתונים הקושרים בין חיי תרח, הולדת אברהם והמועד בו אברהם עזב את בית אביו והלך לארץ כנען, וזאת לאור הכתוב בבראשית יא 32-25:

 

1. כאשר תרח בן שבעים הוא מוליד את אברם;
2. כאשר אברם בן 75 הוא עוזב את בית אביו והולך לכנען (יב 4), ז"א שבשלב זה תרח בן 145;
3. תרח מת בגיל 205: "וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" (פס' 32). זאת אומרת שתרח מת 60 שנים לאחר שאברם עזב את ביתו שבחרן.

 

והנה, אנו קוראים נתונים בספר מעשי השליחים שנראים כאילו סותרים את הנאמר בבראשית יא: "אָז יָצָא [אברם] מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְגָר בְּחָרָן, וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיו הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֱלֹהִים מִשָּׁם אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים בָּהּ כָּעֵת" (מה"ש ז 4).

 

"אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו" או 60 שנה לפני מות אביו? — איך מתגברים על השוני בנתונים?

א.        בבראשית יא 26 נאמר שתרח הוליד את אברם, נחור והרן. ישנם הטוענים שציון שמו של אברם ראשון אינו מציין בהכרח שהוא גם נולד ראשון. במילים אחרות, הבן הראשון של תרח אומנם נולד לו כשהיה בן 70, אך לא בהכרח אברם היה הראשון. מכאן, לדעתם אברם נולד כאשר תרח היה בן 130. וכך, כאשר אברם היה בן 75, אביו נפטר — בן 205.

ב.        לפי הנוסח השומרוני של התורה, חי תרח 145 שנים. לפי זה יוצא כי תרח מת באותה שנה שבה אברהם יצא מחרן.