בראשית פרק ו

 

בני האלוהים, הנפילים והמבול (ההגנה על הזרע)

 

פסוקים 7-1 מהווים הקדמה לסיפור המבול. בפסוקים אלו אנו מתוודעים למלחמה הרוחנית האדירה והאכזרית המתחוללת בין השטן לאלוהים, על גבו של המין האנושי.

לאחר שהשטן הפיל בחטא את חווה ואדם, הוא נענש על־ידי אלוהים.

בפרק ג 15 אמר אלוהים אליו: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."

 

משמע: זרע האישה עתיד להביס את השטן — לרוצץ את ראשו — אחת ולתמיד. מאז השטן מקדיש את כל מרצו ויכולתו להצלת עורו מגזר הדין של אלוהים עליו.

 

פסוקים 4-1:

1 וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.

2 וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.3 וַיֹּאמֶר יהוה: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה."4 הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם; הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

 

ביודעוֹ שאדם עתיד להביסו, וביודעו שאותו אדם עתיד לבוא מאישה בדרך העוקפת את החטא, החל השטן לטמא כל רחם אישה על פני כדור הארץ כדי לחסום את דרכו של אלוהים להביא לעולם את זרע האישה המיוחל — את המשיח — שעתיד להושיע את בני האדם מקללת החטא.

 

■         באיזו תקופה התרחשו האירועים המחרידים הללו?

 

להלן מספר עובדות ונתונים שבעזרתם נוכל לקבוע את המועד:

  1. אדם חי 930 שנה.
  2. נוח נולד כ-100 שנים לאחר מותו של אדם.
  3. כאשר נוח היה בן 480 אמר לו אלוהים לבנות את התיבה. אני מגיע למסקנה זו מכיוון שתקופת החסד שאלוהים קבע עבור האדם הייתה בת 120 שנים, והמבול החל כאשר נוח היה בן 600 (ראה פרק ז 6, 11).

 

לאור נתונים אלו ניתן לקבוע שהאירועים המתוארים בפסוקים 4-1 התרחשו בשנת 1500 לבריאה בקירוב.

 

■         מה היה מספר בני האדם בעולם באותה עת?

 

עלינו לזכור שבני האדם באותה עת לא נדדו לכל קצווי תבל ורובם אם לא כולם התיישבו באזור אחד: מסופותמיה — איזור איראן / עירק של ימינו.

מכיוון שאנשים חיו שנים רבות — מאות שנים — והשפעת החטא הייתה פחותה (לעומת השפעתה לאחר המבול, שאז בני האדם לא חיו מאות שנים), יוצא שכל זוג יכול היה להוליד מספר רב של צאצאים.

ניתן לשער בביטחון רב שמספר בני האדם בעולם עמד על עשרות עד מאות מליוני אנשים.

 

■         מי הם "בני האלוהים"?

 

בספר איוב בפרקים א 6, ב 1, לח 7, אנו לומדים שמלאכים נקראים "בני אלוהים".

מן הסתם, גם בני אדם באופן כללי יכולים להיקרא "בני אלוהים", שהרי נוצרנו על ידו וחלקנו עתידים לחזור אליו ולחיות עמו לנצח נצחים (דברים לב 5; הושע ב 1). אבל תוצאת מעשיהם של "בני האלוהים" הללו, מלמדת ש"בני האלוהים" הללו הם מלאכים שבחרו ללכת אחר השטן ולפעול בשירותו.

לאור הכתוב בספר ההתגלות יב 4, 9 אנו יכולים להסיק ששליש מכלל המלאכים שאלוהים ברא הצטרפו לשטן (מראי מקום שמלמדים על ראשיתו של השטן, הילל בן שחר: ישעיהו יד 15-11; יחזקאל כח 15-13).

 

■         מה עשו אותם "בני אלוהים"?

 

פסוק 2:

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלוֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכּוֹל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.

"בני האלוהים" לקחו נשים כאילו היו רכוש או כלי. מעשיהם היוו הפרה בוטה של תכלית בריאתה של האישה. מעשה שכזה הנו חטא קיצוני.

בבראשית ב 24 נקבע שהגבר העוזב את אביו ואת אמו ידבוק באשתו והיו לבשר אחד: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

כתבי הקודש מלמדים שאלוהים יעד אישה אחת לגבר במסגרת הנישואים (ראה גם א־טימותיאוס ג). בתקופה הקדומה היה אמנם נהוג להינשא ליותר מאישה אחת, אך אין הדבר קובע שכך לימד או אישר אלוהים. בני האדם עשו הרבה דברים על פי דעתם ורצונם הם, ולא על פי עצת אלוהים ודעתו.

לפיכך, לקיחת נשים "כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה" (דהיינו כי הן נראות טוב), וזאת למטרת עינוג הבשר או לסיבה זדונית אחרת, הנו חטא קיצוני.

לאור הנאמר עד כה יכול כל אדם לומר שהנתונים לא קובעים בבירור ומעל כל לספק ש"בני האלוהים" הם מלאכים חוטאים בשירות השטן. לפיכך, להלן מראי המקום המתארים את חטאם של מלאכים חוטאים בתקופה הנדונה:

 

איגרת יהודה פסוקים 7-6:

וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל; 7 כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֹרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם.

יהודה מציין שהמלאכים "הָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים", זאת אומרת אחרי כאלה שאינם בני מינם, ובכך פנו לדרך שלא נועדה להם מהבורא.

אלוהים מבהיר שהוא העניש את אותם מלאכים בעונש כבד ביותר. הם נכבלו ונשארים בכלאם עד ליום משפטם הסופי.

 

איגרת פטרוס השנייה ב 10-4:

הֵן אֱלֹהִים לֹא חָס עַל הַמַּלְאָכִים הַחוֹטְאִים, אֶלָּא הוֹרִידָם אֶל תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ וּנְתָנָם בְּכַבְלֵי אֹפֶל לְשָׁמְרָם לְמִשְׁפָּט. 5 וְגַם עַל הָעוֹלָם הַקָּדוּם לֹא חָס, אֲבָל בַּהֲבִיאוֹ מַבּוּל עַל עוֹלָם שֶׁל רְשָׁעִים שָׁמַר אֶת נֹחַ, מַטִּיף הַצֶּדֶק, וְהַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר עִמּוֹ. 6 אֶת הֶעָרִים סְדוֹם וַעֲמֹרָה שָׂרַף לְאֵפֶר לְאַחַר שֶׁדָּן אוֹתָן לְמַהְפֵּכָה, בְּשִׂימוֹ אוֹתָן לְדֻגְמָה לָעֲתִידִים לַעֲשׂוֹת רִשְׁעָה, 7 וְהִצִּיל אֶת לוֹט הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר נִדְכְּאָה נַפְשׁוֹ בִּגְלַל הִתְנַהֲגוּת הָרְשָׁעִים שְׁטוּפֵי זִמָּה; 8 כִּי הַצַּדִּיק הַזֶּה, אֲשֶׁר בְּשִׁבְתּוֹ בְּקִרְבָּם רָאָה וְשָׁמַע אֶת הַנַּעֲשֶׂה, יוֹם יוֹם הִתְעַנָּה בְּנַפְשׁוֹ הַיְשָׁרָה עַל מַעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם. 9 אָכֵן יוֹדֵעַ יהוה לְהַצִּיל אֶת חֲסִידָיו מִנִּסָּיוֹן וְעִם זֹאת לַחֲשׂךְ אֶת הָרְשָׁעִים לְיוֹם הַדִּין כְּדֵי לְהַעֲנִישָׁם, 10בְּיִחוּד אֶת הַהוֹלְכִים אַחַר הַבְּשָׂרִיּוּת בְּתַאֲוַת טֻמְאָה וּבוֹזִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה.

 

לאור הפסוקים הללו ניתן לקבוע בוודאות ש"בני האלוהים" בבראשית פרק ו הנם מלאכים חוטאים שפעלו בשירות השטן. מטרתם הייתה לטמא כל רחם של אישה וכך לסכל את תכנית אלוהים להביא את "זרע האישה" — המשיח — שעתיד להושיע את בני האדם מקללת החטא ולהרחיק לצמיתות את השטן ואת השפעתו מבני אדם נושעים (התגלות יט-כ).

הפסוקים באיגרת יהודה במאיגרת פטרוס השנייה מייחסים את האירועים לתקופה הסמוכה למבול.

אם הפסוקים מבראשית ו אינם מתייחסים למלאכים חוטאים, הרי שאין מקום אחר בכתבי הקודש שמתאר את מעשי אותם מלאכים כפי שיהודה ופטרוס מתארים באיגרותיהם.

 

ישנם פרשנים הטוענים שהכינוי "בני האלוהים" יכול להתייחס ל…

  1. גברים יראי אלוהים. כלומר — גברים יראי אלוהים הנישאים לנשים שאינן יראות אלוהים (גברים מצאצאי שת שהתחתנו עם נשים מצאצאי קין).

פירוש זה לדעתי אינו נכון, כי הרי הבנות/נשים אינן מתוארות, אף לא ברמז, כנשים רעות או חסרות יראת אלוהים.

יתרה על כך, גברים יראי אלוהים לא היו פונים באופן כה סוחף לדרך שמתוארת כרעה על ידי אלוהים עצמו.

גם כן, לא כל נישואי תערובת בין מאמין לבלתי מאמין יוצרים בהכרח צאצאים שיהיו חסרי יראת אלוהים עד כדי כך — ללא כל סיכוי של תשובה ותיקון — שאלוהים יראה את השמדת הדור כפתרון היחידי.

 

  1. בני נשיאים. שליטי אותה תקופה, הנישאים עם בני מעמדות נחותים מהם.

גם פירוש זה לדעתי אינו עומד במבחן העקרונות שבכתבי הקודש. אלוהים אינו הורס ומשמיד דור שלם בגלל סיבה שכזו.

 

ישנם הטוענים שמלאכים אינם יכולים להינשא ולהוליד ילדים וזאת לאור דבריו של ישוע המשיח בבשורת מתי כב 30: "בַּתְּחִיָה אֵין הָאֲנָשִׁים מִתְחַתְּנִים, אֶלָּא שֶׁהֵם כְּמַלְאֲכֵי שָׁמַיִם."

ישוע מתייחס למלאכיו שבשמים ולא למלאכי השטן הפועלים בשירות השטן נגד פעולת אלוהים בארץ.

כמו כן, בעוד בני אדם אינם מתחתנים בשמים, הם מתחתנים ומתרבים בארץ.

מלאכים מוזכרים בלשון זכר לאורך כל כתבי הקודש (בראשית יח – יט 22; מרקוס טז 7-5; לוקס כד 7-4; מע"ש א 11-10).

השטן פועל בניגוד לתכלית שלשמה נוצרו המלאכים, וזאת כדי לפגוע בתכנית אלוהים להביא את המשיח אל העולם דרך לידה מאישה בתולה.

 

■         האם מלאכים בשירות השטן יכולים לעשות שוב את שעשו עם הנשים לפני המבול?

 

אני מאמין שאותם מלאכים בשירות השטן עשו את מה שעשו כדי להפר את הנבואה שניתנה בבראשית ג 16-15. אין כל תכלית בחזרה על אותה פעולה בימינו, מכיוון שהמשיח — זרע האישה — כבר הופיע והגשים את תכלית בואו: מות כפרת חטאים בעבור בני אדם חוטאים.

כתבי הקודש מתארים את מעשיו הנפשעים של השטן והמלאכים בשירותו, ועיבור נשים אינם חלק מפעולותיהם היום. זאת לא אומרת שהשטן ומלאכיו יושבים בחיבוק ידיים וחסרי מעש. הם פועלים ללא הרף על מנת להרוס את עדותם של ילדי אלוהים הנאמנים (אפסים ו 17-10; א־פטרוס ה 8). מלאכים אלו גם פועלים ושוכנים בבני אדם ומוציאים לפועל את רצון אביהם השטן.

שדים (מלאכים בשירות השטן) אינם יכולים לשכון בגוף אדם נושע אך בהחלט יכולים לפגוע בו, להציב מלכודות בחייו ולדכא אותו.

המשיח ישוע נתן לילדיו נחמה, עידוד ותקווה. כאשר אנו מפקידים את חיינו בידיו, הוא עוזר לנו להתגבר על כל נכלי השטן (אפסים ו 16-10; א־יוחנן ד 4; א־קורינתים י 13; אל הרומים ח 39-30).

 

120 שנה

 

וַיֹּאמֶר יהוה: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה."

 

■         למה הכווה?

 

אלוהים קבע שמעשי הנבלה שנעשים בעולם על־ידי "בני האלוהים" לא ימשיכו יותר מ-120 שנים: במילים אחרות: "בעוד 120 שנים יתרחש אירוע — המבול — שיביא לסיום את המעשה הרע הזה ותוצאותיו."

 

■         מדוע 120 שנות חסד?

 

"וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה." — אלוהים בריבונותו ידע שבפרק זמן שיעלה על 120 שנה יצליחו שדיו של השטן לטמא כל רחם על פני כדור הארץ. לאור זאת אמר אלוהים שתוך 120 שנה הוא יפתור את הבעיה הזו.

"בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר." — אלוהים החליט: "מכיוון שבני האדם שוגים ונתונים לטעויות, אני מעניק להם 120 שנות חסד כדי שיוכלו לשוב ממעשיהם הרעים." במהלך 120 שנים אלוהים פעל להודיע לאנושות על אודות העונש העתיד לבוא עליהם (ב־פטרוס ב 5).

אלוהים בחר בנוח הצדיק וציווה עליו לבנות את התיבה. לבסוף, נוח, אשתו, שלושת בניו (שם, חם ויפת) ונשותיהם נכנסו לתיבה וניצלו מהמבול. אלוהים הציל זרע אנוש טהור כדי שממנו יקים את זרע ההבטחה.

ישנם הטוענים שפסוק 3 מציין כי מעתה ואילך גילו המרבי של אדם יהיה 120 שנים, אך אין זה נכון. שרה חיה עד גיל 127: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים; שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג 1). גם אחרים חיו יותר מ-120 שנים לאחר המבול — ובהרבה. ראה לדוגמה את יצחק: "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה" (בראשית לה 28).

 

וַיֹּאמֶר יהוה: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר." — הדרך הבטוחה לקבוע את משמעות הפסוק היא בהבנת חלקו האחרון. התוצאה של חלק א ("לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר") היא שנותרו לבני האדם 120 שנות חסד לפני שאלוהים מביא על העולם עונש העתיד להשמיד את כל דוחי דרכו.

מכאן, אני יכול להסיק שחלק א של פסוק 3 מתכוון ל:

רוח אלוהים לא תוסיף להתעמת — "יָדוֹן" — עם חטא זה לנצח. אלוהים יסיים את המעשה הנבזי הזה אחת ולתמיד בעוד 120 שנים.

"בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" — כי הם בבשר, "מכורים" להשפעת החטא ומורדים בכל כוחם נגד הדרכת רוח הקודש (ראה ישעיהו נז 16; בראשית ז 22).

 

שאלה:

אנשי נינווה לא היו מבין ל"ו הצדיקים, אך אלוהים לבסוף סלח להם. מדוע שלא יסלח לבני אותו הדור?

תשובה:

בעוד אנשי נינווה היו בני אדם מהסוג שאלוהים ברא וייעד לישועה, החיבור בין אותם מלאכים מושחתים לבני האדם יצרה אדם מעוות — מוטציה שאלוהים לא ייעד להושיע.

העתיד של האנושות אינו שונה במידה רבה ממה שקרה בתקופת נוח. נבואות כתבי הקודש חוזות שהעולם עתיד לחוות את זעם אלוהים שישמיד כשני שליש מבני האדם.

מדוע? — כי אמת אלוהים ידועה להם, והם ממשיכים לדחות את חסדו של אלוהים, שמושטת אליהם דרך המשיח ישוע, ברגל גסה.

 

■         מה הייתה תוצאת הזיווג של בני האלוהים עם בנות האדם?

 

הנפילים

 

פסוק 4:

הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֲשֶׁר יָבוֹאוּ בְּנֵי הָאֱלוֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

מתוך הפשט ניתן להבין שתוצאת הזיווג של "בני האלוהים" עם בנות האדם הניבה סוג שונה של בני אדם, מעין מוטציה שאינה תואמת לתכנית בריאת האדם של אלוהים. משמע, זרע שלא נועד לישועה. מסיבה זו אלוהים יעד להשמיד אותם במבול.

"הַנְּפִלִים" — מן השורש נ.פ.ל. — הכינוי מעיד על נפילה ממידות טוהר או נפילה משמים, שהרי הם צאצאי העיבור בין מלאכי השטן לבנות האדם.

 

שימו לב! הפסוק אינו טוען שהנפילים היו ענקים, גדולי מידות באופן קיצוני. אם כן, מהיכן הגיעה הפרשנות שאותם נפילים היו ענקים?

בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית שנעשה באלכסנדריה שבמצרים במאה השלישית לפני הספירה) השתמשו במילה γίγαντες  (GIGANTES), שהפכה במרוצת השנים ל-GIANTS באנגלית.

ומי היו ה"גיגאנטס" במיתולוגיה היוונית? — הם היו אלים למחצה ובני אדם למחצה, מכיוון שהיו פרי זיווג בין אלים לבני אדם.

המתרגמים תרגמו את המילה "נפילים" ליוונית והשתמשו במילה שתתאר איחוד בין מלאכים לאנשים, ולא בין אנשים לבני מינם.

אותם נפילים היו גזע של חוטאים. היו להם מן הסתם מאפיינים אנושיים אך באותה מידה גם מאפיינים על־אנושיים.

הפסוק מרחיב עוד ומכנה אותם "הַגִּבּוֹרִים""אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". בכך מודגש כוחם הפיזי ושליטתם על שאר בני האדם שאינם חזקים ואינם בעלי יכולת כמוהם.

 

בספר במדבר יג 33-32 אמרו עשרת המרגלים הבלתי נאמנים על הארץ המובטחת:

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. 33 וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."

עשרת המרגלים בחרו להרפות את ידי בני ישראל, ולכן הוציאו שם רע לארץ. משמע, הם הגזימו ושיקרו בכל הנתונים כדי להרפות את ידי העם.

לפיכך, מכיוון שזוהי ההתייחסות היחידה לנפילים חוץ מבראשית ו, והיא ניתנה מפי עשרת המרגלים שבחרו להרפות את ידי העם, קשה לקבוע שהיו אלה נפילים מאותו הסוג המוזכר בבראשית ו. בכנען חיו עמים חזקים והערים היו בצורות, אך התיאור מפי המרגלים ראוי שיובן כדרך של שקר והגזמה.

 

פסוקים 8-5:

5 וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. 6 וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. 7 וַיּאמֶר יְהוָה: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם."

8 וְנוֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.

 

בפסוק 5 הכתוב מביא לנו את הרקע לזעם אלוהים על כלל בני האדם. לקראת סוף תקופת 120 שנות החסד של אלוהים על בני האדם, המצב בעולם היה בכי רע. רוב בני האדם מן הסתם היו אותם יצורים מעוותים נפשית ופיזית, שהם התוצר מעיבור המלאכים הרעים את בנות האדם.

אותם נפילים לא שאפו לעשות את הטוב, אלא נפשם הייתה עכורה כבר מראשיתה. מחשבותיהם ותכניותיהם היו רעות ונועדו לפגוע ולהרוס (ראה תיאור של אלה שפועלים לפי "יצר מחשבות לבם" בספר ירמיהו יח 12-11). העולם סבל מפריקת עול מוחלטת על־ידי רוב החברה. מעשי האדם ותוצאותיהם הפכו את החיים בארץ לבלתי נסבלים.

 

"וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ." — מדוע שאלוהים יציין את המילה "בָּאָרֶץ"? מדוע לא לומר "רַבָּה רָעַת הָאָדָם" ותו לא, הרי ידוע שבני אדם קיימים רק בארץ.

בספר במדבר לה 34-29 אלוהים הדריך את בני ישראל והזהירם לבל ירצחו. אלוהים קבע שדם הנרצח מטמא את האדמה, ומכיוון שאלוהים הקדוש שוכן בתוך עמו הרי שאל לאיש בעמו לרצוח. מי שירצח עליו לשלם בדמי חייו שלו. התוספת של המילה "בָּאָרֶץ" מרמזת בין היתר לכך שרצח היה פשע נפוץ בעת שלפני המבול.

כתבי הקודש מלמדים אותנו ש"חֶבְרַת אֲנָשִׁים רָעִים תַּשְׁחִית מִדּוֹת טוֹבוֹת" (א־קורינתים טו 33). במקום בו הרשעים מתרבים, מתמעטים הצדיקים.

לאור זאת, ניתן להבין את דברי אלוהים שאומר: "רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ."

יעקב א 15-13 מלמד אותנו שהמעשים הרעים מתחילים במחשבה; והנה דור זה עסק במחשבות רעות שמן הסתם הניבו מעשים נפשעים (ירמיהו יז 9, 10; מתי יב 35-34, טו 18, 19; מרקוס ז 21; לוקס ו 45).

 

שימו לב! לאור הנתונים המספריים בפרק ה ניתן לקבוע שלמך ומתושלח נפטרו בעת סמוכה מאוד למבול — באותה שנה. אלוהים בחר לקחתם אליו לפני שהטיל את זעמו על שאר יושבי תבל, להוציא את נוח, את אשתו ואת שלושת בניו ונשותיהם.

אני משוכנע שאלוהים בחר להסיר מעל פני האדמה את חנוך, מתושלח ולמך לפני המבול כחלק מחסדו עליהם (ראו עוד דוגמה בישעיהו נז 1: "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב; וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק").

 

■         איך הרגיש אלוהים לנוכח העיוות בבני האדם ומעשיהם הרעים?

 

פסוקים 7-6:

וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

7 וַיּאמֶר יְהוָה: אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם."

 

אלוהים עצוב וכואב כאשר בני האדם, אותם הוא ברא בצלמו ובדמותו, שואפים לעשות את ההפך המוחלט מרצונו. כך נאמר גם באל האפסים ד 30: "וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה."

אלוהים הוא קדוש ואין בו שום צל של רע וחטא. אלוהים אינו סובל את הרע, והנה יקיריו עוסקים רק בלעשות את השנוא ביותר על אלוהים.

"וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ." — האם יש לאלוהים לב?

אלוהים הוא רוח (יוחנן ד 24). ציון "לבו" של אלוהים נועד לתאר באופן ציורי את הרגשתו, במילים ובדרך שבני אדם יכולים להבין ולהזדהות עמן.

 

■         למה בדיוק הכוונה במילה "וַיִּנָּחֶם"?

 

ישנם הטוענים שאלוהים התחרט על כך שברא את האדם.

האם אלוהים מתחרט על מעשיו או על בחירתו? כל הכתובים אומרים שלא. באל הרומים יא 29 כתוב: "אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." פסוק זה נועד להבהיר שלבחירת ישראל כ"עם נבחר" יש תוקף נצחי, למרות העיוורון הרוחני שפוקד את העם. בחירתו של אלוהים נובעת מתוך ריבונותו ואינה תלויה במעשי האדם.

בתרגומים הלועזיים המילה "וַיִּנָּחֶם" תורגמה ל"הצטער", "כאב" לאור המעשים שעשו בני האדם.  אלוהים לא הצטער על העובדה שבני האדם קיימים(להלן מראי מקומות נוספים למילה"וַיִּנָּחֶם": שמות לב 14-13; שמואל־א טו 11, 29; ירמיהו כו 3; במדבר כג 19).

המילה "וַיִּתְעַצֵּב" תורגמה ל־"התאבל, סבל צער עמוק".

לפיכך, המילה "וַיִּנָּחֶם" אינה מציינת שאלוהים מתחרט על מה שעשה או על כך פעל בדרך כלשהי, שהרי הוא ריבון ומעשיו נעשים מתוך ידיעת הסוף כבר מבראשית. כאן נראה כאבו של אלוהים ממעשי האדם הרעים. תיאור דומה נמצא בישעיהו סג 10: "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם."

אך בו בזמן אלוהים גם חש נחמה כשהביט במעשי ילדיו הנאמנים וחשב על תכניתו המופלאה עבורם שעתידה להתגשם במלואה.

 

בפסוק 7 אלוהים אומר:

"אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם."

 

■         מדוע למחות גם את החיות יחד עם בני האדם?

 

ישנן מספר סיבות:

א.        מכיוון שהחיות נוצרו בעבור האדם, יוצא שאם מוחים את האדם מעל פני האדמה אין כל סיבה וצורך להשאיר את החיות. הפסוק הזה רק מחדד את התכלית שלשמה אלוהים ברא את האדם. תכלית האדם להיוושע ולשרת את אלוהים. אין תכלית כזו לחיות.

ב.        אלוהים עמד למחות את הרוב המוחלט של בני האדם ולהשאיר רק את נוח, את אשתו ואת שלושת בניו ונשותיהם. במצב כזה, נוכחות כל החיות בעולם (חיות הנתונות להשפעת החטא וטורפות בני אדם) היתה יוצרת סביבה עויינת ביותר עבור בני האדם המעטים והיתה מסכנת את המשך קיומם. אלוהים מחה את רוב החיות מעל פני האדמה והשאיר בחיים רק את אלו שהכניס לתיבה. כך יצר לנוח ומשפחתו תנאי חיים טובים לאחר המבול.

 

פרשת בראשית מסתיימת עם פסוק 8:

וְנוֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה.

 

■         איך מוצאים חן בעיני אלוהים?

 

א.        שואפים להכיר את הבורא ולפתח יחס אישי וקרוב עמו.

במזמור יט אנו לומדים שאלוהים ברא בריאה כל כך מופלאה כדי שכל הרואה יבין שיש בורא. ההכרה שיש בורא חייבת לגרום לאדם רצון עז להכיר את אותו בורא באופן אישי:

2       הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.
3       יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.
4       אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.
5       בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם…

אף אחד יכול להגיד, "לא שמעתי על אלוהים מעולם."

 

ב.        מכיוון שכל אדם הוא חוטא ובא לעולם במעמד התחלתי של נדון למוות בעקבות קללת החטא, על האדם המכיר את אלוהים להבין כי הוא זקוק לכפרת חטאים. אלוהים מבטיח שלעולם לא יהיה אדיש לזעקתו של הקורא אליו בלב שבור ומבקש סליחה, נחמה וישועה.

 

ג.         אדם שנושע באמת יודע כי חייו שייכים לגואלו, ומרגע ישועתו הוא חי כדי למלא את רצון אלוהים. מילוי רצון אלוהים נעשה תוך כדי לימוד דבר אלוהים הכתוב (כי הרי איך אפשר לדעת את רצון אלוהים אם לא לומדים את מה שהוא אומר), תפילה והתחברות עם שאר המאמינים.

 

דוגמה:

בספר דניאל פרק ט 23 אנו קוראים כי המלאך גבריאל מגיע לדניאל. המלאך הגיע בעקבות תחינתו של דניאל לאלוהים בעבור עם ישראל והעיר ירושלים. הוא פונה לדניאל ואומר: "בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה, וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה…" דניאל הנביא נחשב ל"איש חֲמוּדוֹת", ז"א לאדם אהוב, בעיני אלוהים. הוא מצא חן בעיניו כי חקר והבין בדבר אלוהים.

פרק ט פותח בעובדה שדניאל חקר בדברי הנביא ירמיהו ומצא כי זמן הגלות עומד להסתיים. תפילתו ותחינתו התבססו על אמונתו באמיתות דברי הנביאים. בפרקים א, ו אנו רואים כי דניאל סיכן את חייו והעדיף למלא את מצוות אלוהים במקום מצוות המלך. אלוהים לא היה עיוור או אדיש לציות ילדו הנאמן. עדות חייו של דניאל היא הסיבה לכך שהוא נחשב ל"איש חמודות" בעיני אלוהים.

דרגתו של דניאל אינה דרגה הנשגבת מאיתנו! הוא ציית לאלוהים בסיכון חייו כבר בהיותו נער צעיר (ראה פרק א). דניאל הנביא צריך להיות דוגמה ומופת לכל אחד מאיתנו, כי כולנו צריכים לשאוף למצוא חן בעיני ה'.

 

■         האם אלוהים רואה אותך ואומר: "מצאת חן בעיני!"?

 

שאול השליח מלמד את אותו הלקח במילים שונות באיגרת אל הפיליפים ג 17-12:

12 לֹא שֶׁכְּבָר הִשַֹגְתִּי אוֹ שֶׁכְּבָר הִגַּעְתִּי לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל רָץ אֲנִי בְּתִקְוָה לְהַשִֹיג, כִּי מִשּׁוּם כָּךְ גַּם הִשִֹיגַנִי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 13 אַחַי, עֲדַיִן אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב אֶת עַצְמִי לְמִי שֶׁהִשִֹיג. אֲבָל דָּבָר אֶחָד: אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת אֲשֶׁר מֵאַחֲרַי וְנֶחֱלָץ קָדִימָה אֶל מַה שֶּׁלְּפָנַי. 14 אֲנִי רָץ אֶל הַמַּטָּרָה כְּדֵי לְהַשִֹיג אֶת הַפְּרָס שֶׁבִּקְרִיאָה שֶׁל מַעְלָה, קְרִיאָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 15 לָכֵן כָּל בּוֹגֵר שֶׁבֵּינֵינוּ יַחְשֹׁב נָא כָּךְ, וְאִם בְּאֵיזֶה עִנְיָן חוֹשְׁבִים אַתֶּם אַחֶרֶת, גַּם אֶת זֹאת יְגַלֶּה לָכֶם אֱלֹהִים. 16 אֲבָל מַה שֶּׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו, לְפִי זֶה עָלֵינוּ לְהִתְהַלֵּךְ.

17 אַחַי, הִתְנַהֲגוּ כָּמוֹנִי. שִׂימוּ לְבַבְכֶם אֶל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְהַלְּכִים עַל־פִּי הַדֻּגְמָה שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בָּנוּ.

 

אחרי ההצהרה כי "נוֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה" מתחילים פרשת נוח וסיפור המבול.

 

פסוק 9 ואילך:

9 אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נחַ. נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו; אֶת הָאֱלוֹהִים הִתְהַלֶּךְ נחַ.

10 וַיּוֹלֶד נחַ שְׁלוֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

11וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלוֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. 12 וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה. כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

 

בפסוקים 10-9 אנו זוכים להצצה אל תוך "תעודת הזהות" של נוח:

 

א.        אִישׁ צַדִּיק

ההגדרה של כתבי הקודש למילה "צדיק" היא:

  • אדם שאין בינו לבין אלוהים כל עויינות.
  • אדם אשר נמצא בעיני אלוהים חסר אשמה.

כדי להיחשב חסר אשמה — צדיק — בעיני אלוהים, על אותו אדם להכיר בעובדת שהוא חוטא, זקוק לכפרת חטאים מאלוהים ויודע כי אלוהים בכבודו ובעצמו הוא גואלו ומושיעו (אל הרומים ה).

 

ב.        תָּמִים

מדובר באדם שאינו מנוסה ברע ובפסול ("תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהוה אֱלֹהֶיךָ" — דברים יח 13). אין הכוונה לאדם "תמים" במובן העכשווי של המילה, דהיינו חסר אינטליגנציה שעלול ליפול בכל תכסיס ומלכודת. מדובר על מי שמבדיל בין טוב לרע — ושתמיד בוחר בטוב מבלי להתנסות ברע.

גם ישוע ציווה על תלמידיו: "…הֱיוּ עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים וּתְמִימִים כְּיוֹנִים" (מתי י 16).

"עֲרוּמִים" — ערמומים — הכירו את התכסיסים הרעים כדי לא ליפול בהם.

"תְמִימִים" — שלא יהיה לכם ניסיון ברע אלא רק בטוב.

 

ג.         "אֶת הָאֱלוֹהִים הִתְהַלֶּךְ נחַ."

נוח הלך על פי הוראתו ומצוותיו של אלוהים. הוא נחשב לצדיק ותמים, כי הוא, אשתו, בניו ונשותיהם לא נפלו במלכודות ובפיתויי הטומאה של "בני האלוהים" שטימאו כל רחם בדורות אלו (בראשית ו 7-1).

הפסוק מציין שנוח היה צדיק ותמים "בְּדוֹרוֹתָיו". משמע, הליכתו עם אלוהים לא הייתה חלק מזערי מחייו, אלא סגנון כל ימי חייו על פני האדמה.

לאורך כל הדורות בהם הוא חי (או לפחות לאורך כל התקופה עד המבול), היה נוח האדם הצדיק והתמים מכל שאר בני האדם על פני כדור הארץ.

יש השואלים: איך ידע נוח מה טוב אם לא היו לו תורה ומצוות?

ראו את איוב! הוא חי בתקופה מקבילה לאברהם, וכבר אז ידע שמבט לעבר בתולה (שאינה אשתו) עם מחשבה מינית הנו חטא קיצוני שעונשו חמור:

באיוב לא 6-1 הוא אומר: "1 בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי; וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה… 4 הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי, וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר. 5 אִם הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא, וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי, 6 יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק, וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי."

 

■         איך הקדמונים כמו נוח ואיוב ידעו את צדקתו ורצונו של אלוהים?

 

אלוהים שוחח עם בני הדורות כפי ששוחח עם אדם, עם חווה, עם קין וכו'. רצון אלוהים מעולם לא היה נסתר מבני אדם שחיפשו את אלוהים.

"אֶת הָאֱלוֹהִים הִתְהַלֶּךְ." — בספר תהילים פרק א אנו לומדים על הצדיק המבורך אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב. נוח לא בזבז זמן בבטלה עם אנשים אשר החטא והרוע העסיקו את מחשבותיהם כל העת.

בזמנו הפנוי והרב הוא חקר את רצון אלוהים ולמד לחיות על פי "האור" שאלוהים בחר לגלות לו.

 

ד.         אב לשלושה בנים — מדוע לא יותר?

  1. ייתכן מניע רפואי. נח או אשתו לא יכלו להוליד יותר ילדים.

נוח הוליד שלושה בנים בלבד והיה נשוי לאישה אחת. נוח לא נשא אישה נוספת כדי להוליד עוד ילדים. הוא נשאר נאמן למצוות אלוהים להיצמד לאישה אחת — אשת נעוריו ("… וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד" — מלאכי ב 15).

הידיעה לגבי נישואין לאישה אחת הייתה ידועה לנוח כפי שהייתה ידועה לאיוב (איוב לא 6-1).

  1. ייתכן שבחרו לא להביא יותר ילדים לתוך עולם שהפך להיות מקום בלתי נסבל למי שרצה לחיות חיים טהורים.

 

בפסוקים 12-11 אלוהים מציג את הסיבה שבעבורה הוא עתיד להשמיד את כל החי על הארץ:

11 וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלוֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.

12 וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה; כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

 

■         מה אשמתה של האדמה אם האנשים שחיים עליה הם פושעים?

 

בספר במדבר לה 29-34 אלוהים מנחה את בני ישראל לשמור את מצוותיו ומזהירם כי חטאיהם איש נגד רעהו "מחניפים" את הארץ. דם הנרצח מטמא את האדמה. מכיוון שאלוהים שוכן בתוך עמו, גם הארץ חייבת להיות קדושה וטהורה. כלומר, יש קשר ישיר בין התנהגותם הטמאה של בני האדם ובין טומאת הארץ (ראה גם יחזקאל ז 23).

טומאת הדור גורמת לטומאת הארץ, ומכאן שני מרכיבים אלו מושפעים וסובלים כאשר אלוהים מביא משפט צדק. שיטפונות ורעידות אדמה בוודאי פוגעים באדם החי על האדמה, אך הם גם משאירים צלקות קשות באדמה עצמה.

אך המילה "הָאָרֶץ" באה בראש ובראשונה כלשון מושאל ליושבי הארץ: כך נעשה גם בבראשית מא 57: "וְכָל הָאָרֶץ [לא האדמה אלא האנשים שחיו עליה] בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף, כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ."

לכן, כאשר אלוהים אומר כי הארץ נשחתת — משמע, בני האדם נטשו את תורת אלוהים ועשו את הרע. כל בני האדם סטו מדרך האמת ופעלו לפי הדרכת השטן.

 

"וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס." — כלומר כל יושבי הארץ חושבים כל היום רעות בלבד, כיצד להפיל את האחר במלכודת. "איש חמס" הוא אדם אשר כל מחשבות לבו מופנות לעבר תכנון ופגיעה בזולת.

 

ה' מגלה לנוח את תכניתו:

 

פסוק 13:

וַיּאמֶר אֱלוֹהִים לְנחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ."

 

אלוהים מגלה לנוח את שהוא עתיד לעשות לבני האדם ולארץ. אלוהים גם מבהיר לנוח שהסיבה לעונש היא חטאם של בני האדם.

 

■         מדוע אלוהים מגלה לנוח את אשר הוא עומד לעשות?

 

  • אלוהים עושה זאת כביטוי לאהבתו ולקרבתו לנוח ולכל אדם אשר שם את ביטחונו ב-ה'.
  • הוא עושה זאת על מנת לתת לנוח את המידע כדי להינצל מן הזעם שעתיד לבוא על בני אדם חוטאים.

 

אלוהים עושה כך לאורך כל הכתובים. לראיה:

א.        בראשית יח 17: "וַיהוה אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?" אלוהים הודיע לאברהם את שהוא עתיד להביא על סדום ועמורה. המידע החשוב איפשר לאברהם לבקש ולהפגיע בעבור לוט ומשפחתו אשר בסדום. המידע מן הסתם עזר לאברהם גם לא לרדת לסדום ולהיפגע.

ב.        עמוס ג 7: "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר; כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים."

ג.         ב־פטרוס א 21-19: "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח כּוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּלְבַבְכֶם. 20 וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, 21 כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל־פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים."

 

ניתן לקבוע שאלוהים מודיע את תכניותיו לילדיו…

  1. כדי שישקוטו לבותיהם וינוחו בביטחון כאשר יחוו תקופות קשות;
  2. כי הנבואות "מאירות את העתיד" כמנורה, כך שנוכל להבין כראוי את המאורעות בהווה ולדעת את כיוון ההתפתחויות;
  3. כי כך הוא מחזק את ביטחוננו בו מעודד אותנו לציית לו בכל.

 

"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי."

 

■         מה עומד אלוהים לעשות עם בני האדם ?

 

אלוהים מתכנן להשמיד את כל בני האדם (לא כולל את נוח ואת בני משפחתו).

 

פסוקים 22-14 מכילים את תכנית ההצלה של אלוהים בעבור נוח ובני משפחתו:

14 עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גוֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אוֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכּוֹפֶר. 15 וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ: שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אוֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלוֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. 16 צוֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.

17 וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. 18 וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ; וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

19 וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. 20 מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכּל יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. 21וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה.

22 וַיַּעַשׂ נחַ כְּכוֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלוֹהִים כֵּן עָשָׂה.

 

אלוהים מצווה על נוח לבנות תיבה מעץ גופר.

"גוֹפֶר" — בא מהמילה האכדית GIPARU שמשמעה: "אחו" או "ביצה" המצמיחים קנים ששמשו להכנת תבות ובתי מגורים.

המילה "קִנִּים" גם יכולה לציין שאלוהים כבר בשלב זה הדריך את נוח לבנות את התיבה שהיא מחולקת למדורים רבים עבור סוגי החיות וכו'. כנראה עץ הגופר היה עמיד ומתאים במיוחד למשימה.

 

שימו לב שנוח ניצל כאשר הוא מצווה לבנות תיבה, וכך גם קרה למשה התינוק (שמות ב).

שניהם הונחו בתיבה שאין לה מנוע, אין תורן למפרש ואין הגה! התיבה נבנתה כקופסא שכל תכליתה לשמר את חיי הנמצאים בתוכה.

אף על פי שלתיבה לא היה מפרש או מנוע, כולנו יודעים שהיה לה קברניט מושלם: אלוהים בכבודו ובעצמו (ראה ז 1, 16: "וַיֹּאמֶר יהוה לְנֹחַ: 'בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה; כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה'… 16 וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים; וַיִּסְגֹּר יהוה בַּעֲדוֹ").

העדות הזו חשובה לנו גם היום. עלינו לבטוח באלוהים בכל דבר. להסתמך על דברו בכל תחום ועניין ולאפשר לרוח קודשו להנחות את חיינו. אם כך נעשה, נגיע לחוף מבטחים (משלי ג 10-1; אל האפסים ה 19-18).

 

"וְכָפַרְתָּ אוֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכּוֹפֶר." — התיבה תהיה מכוסה כולה מבפנים ומבחוץ בחומר איטום. "כּוֹפֶר" = זפת. החומר מוזכר גם בישעיהו לד 9: "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית; וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה"), והתיבה של משה היתה אטומה בזפת (שמות ב 3).

עלינו לזכור שכלי שיט אינו צף כולו מעל פני המים. סביר שכמחצית מגובה התיבה היה מעל המים והשאר מתחת לפני המים, דבר שמחייב איטום מוחלט ואיכותי של התיבה.

 

מידות התיבה:

אורך:    שלוש מאות אמה. אורך האמה הוא כ-48 ס"מ ולכן אורך התיבה כ-144 מטר

רוחב:   חמישים אמה = 24 מטר

גובה:    שלושים אמה = 14.4 מטר

שימו לב: היחס בין האורך והרוחב של הספינות המודרניות בימינו הוא כמו היחס של תיבת נוח — 1:6.

אורך התיבה ארוך בכעשרים מטר ממגרש כדורגל תקני.

"תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ." (פסוק 16) — ז"א שלתיבה היו שלוש קומות.

אלוהים ציווה על נוח לבנות "צוֹהַר". הכוונה לפתח מלמעלה שממנו נכנס אור יום לתיבה ודרכו ניתן לצאת החוצה. השם "צוהר" קשור ללשון צהרים.

 

תכנית ההצלה של אלוהים

 

נוח ומשפחתו אינם היחידים בכתבי הקודש שאלוהים הכין להם תכנית הצלה מהשמדה כללית.

אלוהים הכין תכנית הצלה גם ללוט ולבני משפחתו. בבראשית יח-יט אנו לומדים על אודות השיחה בין אברהם לאלוהים.

אלוהים שלח את שני המלאכים להזהיר את לוט לגבי הצפוי לקרות בסדום ועמורה. לוט ושתי בנותיו ניצלו, והשאר מצאו את מותם בערים שאימצו את המוסר הירוד שטימא את הארץ.

 

כמו שאלוהים עשה בעבור נוח ולוט ובני משפחותיהם, כך אלוהים עתיד לעשות בעבור קהילת המאמינים בישוע המשיח.

לפני שתחל תקופת צרת יעקב בת שבע השנים, יסיר אלוהים מעל פני האדמה את קהילתו — את ילדיו הנושעים באמת.

האדון ישוע המשיח יופיע בעננים ולשם יקרא אותנו — את המתים במשיח ואת החיים — על מנת לקחת אותנו למעוננו השמיימי (א־תסלוניקים ד 18-13; יוחנן יד 3-1).

 

■         מנין לנו לדעת שאלוהים יקח אותנו אליו לפני שיטיל על תושבי תבל הלא מאמינים את זעמו?

 

אלוהים אמר בכתבי הקודש שהוא לא יעד את ילדיו לזעם (א־תסלוניקים ה).

האדון ישוע המשיח אמר שהוא ישמור אותנו מן הצרה העתידה לבוא על תושבי תבל: "מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (התגלות ג 10).

בספר ההתגלות טו 1 כתוב ששבעת המכות האחרונות מסיימות את זעם אלוהים. משמע, שכל המכות מתחילתן הן זעם אלוהים על תושבי תבל הדוחים את ישועת האדון ישוע. מכאן שקהילת ישוע נלקחת לפני תחילת הצרות ולא בשלב אמצע כלשהו.

בספר ההתגלות מפרק ו עד יט מתוארות כל המכות הבאות על תושבי תבל.

המילה "קהילה" אינה מוזכרת אף לא פעם אחת, אלא רק בסיום תקופת הצרה; זאת מכיוון ש"הקהילה" אינה בארץ, אלא נלקחה לפני תחילת הצרה.

כל הנאמר רק ממחיש את טובו ואת חסדו של אלוהים עבור ילדיו.

כפי שהציל את נוח ולוט ואת בני משפחותיהם כי היו צדיקים בעיניו, כך הוא עתיד להציל את "גוף המשיח" לפני שיטיל את זעמו על עולם מושחת.

 

אף־על־פי שהשיטות יכולות להיות שונות, הרי העיקרון זהה:

ישעיהו נז 1: "הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב; וְאַנְשֵׁי־חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק";

ישעיהו כו 20: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתֶיךָ (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ; חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבוֹר  (יַעֲבָר) זָעַם."

 

■         מה נכנס אל התיבה?

 

זיכרו שהחיות שנכנסו — גם אם היו דינוזאורים — לא היו חייבות להיכנס כחיות בוגרות אלא כגורים.

מכיוון שאלוהים היה זה שגרם לחיות להגיע אל התיבה, הוא ריסן אותן ושמר עליהן. בדרך זו אלוהים גם קבע אילו חיות עתידות להמשיך ולחיות על פני כדור הארץ.

בספר ישעיהו יא אנו עדים לכוחו הריבוני של המשיח בכל הקשור לשליטה על אופי וטבע החיות.

שם אנו קוראים כי בעת שלטון המשיח בעולם, החיות לא תאכלנה זו את זו. החטא יהיה מרוסן כך שכל החיות תהיינה חברותיות ביניהן ולבני אדם. מה שהיה בתיבת נוח היה כדגימה לעת מלכות אלוהים.

אלוהים "נהג" את התיבה, וכל יושביה נהנו מהתחברות עם הבורא.

 

פסוק 17:

אלוהים מציין איך הוא עתיד להעניש את תושבי הארץ:

"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע."

"מַבּוּל" — מדובר בכמות אדירה של מים שעומדים לכסות את פני האדמה בדרך שתטביע או תגרום למותו של כל דבר חי מתחת לשמים (חוץ מהדגים).

 

■         מהיכן מגיעים המים הרבים הללו?

 

בפרק ז 11 ואילך הכתוב מפרט כי "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ."אלוהים הביא על האדמה את המים מכל מקומות "האחסון" שלהם.

עלינו לזכור שעד המבול לא ירד גשם. הארץ הושקתה על־ידי אד מן האדמה: ב 6: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה." מכאן, מים משמים היו תופעה חדשה לבני דור המבול.

שינוי מקורות המים ושינועם ממקום למקום על פני כדור הארץ ככל הנראה שגרם לפילוג היבשת. עלינו לזכור שבעת הבריאה כדור הארץ לא היה מחולק ליבשות כפי שאנו מכירים זאת היום. בפרק י 25 כתוב כי בתקופתו של פלג נפלגה הארץ: "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים; שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ." כל המביט על מפת כדור הארץ יכול להבחין בצורת היבשות ולהבין שהן היו פעם גוש אחד.

 

הברית עם נוח

 

בפסוק 18 אלוהים מציג את הברית הראשונה בכתבי הקודש:

"וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ; וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ."

תנאי הברית מפורטים בפרק ט מפסוק 9. כעת, בפרק ו, אלוהים למעשה אומר: "נוח, היכנס אל התיבה יחדעם כל מי שציינתי, כדי שאוכל להקים את בריתי עמך לאחר המבול!"

הברית של אלוהים עם נוח היא התחייבות של אלוהים לא להשמיד שוב את כל בני האדם ואת כל החי במבול נוסף (בפרק ט נרחיב בנוגע לסימן הקשת שבענן).

ברית אלוהים עם נוח היא ברית חד צדדית. אלוהים בלבד מחוייב לה, והוא מבטיח את חיי בני האדם ביקום. כל אדם יכול להיות סמוך ובטוח בקיום תנאי הברית מכיוון שכל כולה תלויה בנאמנותו של אלוהים, בכוחו ובריבונותו.

ישעיהו הנביא מביא את נאמנות אלוהים לברית עם נוח כהוכחה שמדגישה את נאמנות אלוהים לקיום עם הנבחר. כפי שאלוהים מחוייב ונאמן לברית עם נוח, כך הוא נאמן לקיים את הבטחותיו לעם ישראל (ישעיהו נד 10-9).

 

הברית של אלוהים עם נוח אינה הברית החד צדדית היחידה שבכתבי הקודש.

אלוהים גם הקים ברית חד צדדית עם אברהם: "ברית בין הבתרים" (בספר בראשית טו).

במהלך כריתת הברית אלוהים הטיל תרדמה על אברהם, כך שכל ההבטחה תלויה ביכולתו ובנאמנותו של אלוהים. בברית זו אלוהים הבטיח לאברהם שיתן לו זרע ונחלה.

כתבי הקודש גם כוללים בריתות דו צדדיות התלויות מן הסתם בקיום ההתחייבות של שני הצדדים לברית. ראה את הכתוב בספר דברים כז-כח בכל הקשור לברית משה.

בספר ירמיהו לא 34-30 אלוהים מציין כי הוא עתיד לכרות ברית חדשה עם עמו ישראל בגלל שהפרו את ברית משה.

 

פסוקים 22-19:

19 וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ; זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. 20 מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת.21 וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. 22 וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

 

אלוהים מצווה על נוח להביא אל התיבה זוג מכל מין של החיות.

שימו לב שהכתוב מדגיש "זכר ונקבה מכל סוג". אילו היה אמת בתיאורית האבולוציה, נוח לא היה צריך להכניס אל התיבה זוג מכל מין. אלוהים דרש זאת מכיוון שכל מין של חיה מביא לעולם את אותו המין. כך גם כתוב בבראשית א.

חשוב לדעת: נוח לא היה צריך לאסוף את כל סוגי הכלבים הקיימים. מספיק היה זוג כלבים אחד שממנו נבעו מאוחר יותר כל הגזעים השונים; כלומר, כלבי הדוברמן, הפודל והלברדור יצאו כולם מהגנים של הזוג הראשון.

בפרק ז אנו לומדים שאלוהים ציווה על נוח להביא שבע זוגות מכל החיות הטהורות וזוג אחד בלבד מהחיות הלא טהורות.

מדוע? — כי לאחר המבול, כאשר נוח ומשפחתו יצאו מן התיבה, הוא העלה חלק מהחיות הטהורות כזבח תודה לאלוהים: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר, וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית ח 20).

"קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל." — אלוהים גם ציווה על נוח לאסוף מזון מספיק עבור כל החיות.

נוח עשה כפי שציווה עליו אלוהים.

 

■         מדוע נוח לא ביקש מאלוהים שיציל אנשים אחרים בנוסף אליו, כפי שעשה אברהם בעבור לוט ומשפחתו?

 

אל לנו לשכוח שנוח מתואר כ"מַטִּיף הַצֶּדֶק" (ב־פטרוס ב 5). נוח ניצל כל דקה מהזמן שהוקצב לו עד בוא המבול — 120 שנים מהיום שאלוהים דיבר אתו. הוא לא רק עסק בבניית התיבה ובאיסוף ושימור מזון, הוא גם הטיף את צדקת אלוהים. בכל פעם שאנשים שאלו אותו, "מה אתה בונה?" היתה לו הזדמנות להזהיר את השואלים מעונש אלוהים הקרב ובא ולקרוא אותם לתשובה. בעת הסמוכה למבול הוא ראה והבין שלא נשאר בעולם כל צדיק נוסף מחוץ למשפחתו הקרובה ביותר. זיכרו שלמך ומתושלח נפטרו זמן קצר לפני המבול.

 

שים לב!

בעתיד — בסמוך לצרת יעקב — יחזרו עתים הדומים לתקופתו של נוח (ב־טימותיאוס ג 6-1):"וְזֹאת דַּע לְךָ: בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ זְמַנִּים קָשִׁים, 2 כִּי יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם, אוֹהֲבֵי כֶּסֶף, גַּאַוְתָנִים, שַׁחְצָנִים, מְגַדְּפִים, מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם, כְּפוּיֵי טוֹבָה, חַסְרֵי קְדֻשָּׁה, 3 קְשׁוּחֵי לֵב, בִּלְתִּי מִתְרַצִּים, מַלְשִׁינִים, הוֹלְלִים, אַכְזָרִים, שׂוֹנְאֵי טוֹב, 4 בּוֹגְדִים, פּוֹחֲזִים, יְהִירִים, אוֹהֲבִים תַּעֲנוּגוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהֵם אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, 5 לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ. הִתְרַחֵק מֵאֵלֶּה. 6 הֵן מִקִּרְבָּם בָּאִים הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מִתְגַּנְּבִים לְבָתִּים וְלוֹכְדִים נָשִׁים כְּסִילוֹת, עֲמוּסוֹת חֲטָאִים וְנִתְעוֹת בְּכָל מִינֵי תַּאֲווֹת." (ראה גם  מתי פרק כד).