אל העברים פרק ח'

אל העברים פרק ח'

 

כאשר המחבר הגיע לפרק ח', הוא הבין שיש צורך לעשות הפסקה קלילה כדי לסכם את מה שנאמר. אחרי הכל, הנושא אינו פשוט, וקל מאוד לצאת מריכוז ולאבד את תכלית המסר.

בדרך זו הוא שומר על עירנות השומעים ומוודא שהם לא שוכחים את העיקר שהוא רוצה ללמד ולהבהיר.

בשני הפסוקים הראשונים של פרק ח' המחבר מסכם את שנאמר בעיקר עד כה:

מה יש לנו בעיקר עד כה בכל הקשור לישוע ככוהן הגדול הנצחי שלנו?

הקדמה: יש לנו כוהן גדול שנכנס למשכן השמיימי (ד' 14-16).

א.      הסמכתו של הבן ככוהן גדול עליון (ה' 1-10, ז' 1-28)

1. הקדמה: הבן שהוא מקרב בני אנוש והוסמך על פי דברתי מלכי-צדק (ה' 1-10).

–          תוכחה וביקורת כלפי הנמענים. הבעיה הקיימת בקרב השומעים (ה' 11-ו' 3)

אזהרה: הסכנה הטמונה בסטיה מהאמונה המשיחית (ו' 4-8)

–          בטחונו של המחבר בהחלטתם הנכונה של השומעים ורצונו עבורם (ו' 9-12)

–          הבטחותיו של אלוהים הן הבסיס לתקוותנו (ו' 13-20)

1. עליונותו של מלכיצדק (ז' 1-10)
2. עליונותו של הכוהן הגדול שלנו שמשרת על פי דברתי מלכי צדק (ז' 11-28)

בפרק ח' אנו נלמד אודות:

יש לנו כוהן גדול שמשרת בשמיים (ח' 1-2)

–          הקורבן הטוב יותר של הכוהן הגדול שלנו (ח' 3 – י' 18)

1. השירות הנעלה יותר של הכוהן הגדול השמיימי (ח' 3-6)
2. עליונותה של הברית החדשה (ח 7-13)

–          הברית החדשה היא ליהודי בראשונה…

1. עליונות הקורבן של הברית החדשה (ט' 1 – י' 18)

סיומת: יש לנו כוהן גדול שלוקח אותנו ומביא אותנו לשמיים (י' 19-25).

הערה חשובה:

שימו לב איך הפסוקים בפרק ד' 14-16 ביחד עם י' 19-25 יוצרים מסגרת, כמו עטיפת ספר לכל הכתוב ביניהם.

כל מה שכתוב ביניהם מהווה נושא אחד והוא: עליונותו של ישוע ככוהן הגדול הנצחי שלנו.

א. פרק ח' 1-2 עומד במרכז הדיון בנוגע לכהונתו הנעלה של ישוע ככוהן גדול.

1. עיקר הדברים שנאמרו הוא: יש לנו כהן גדול היושב לימין כסא הגדולה בשמים,
2. והוא משרת בקודש ובמשכן האמתי אשר כונן יהוה ולא אדם.

המחבר מסכם את שלימד עד כה במשפט אחד ברור.

מה רציתי להבהיר לכם עד כה?

שהאדון ישוע, הוא ולא אחר, הינו הכוהן הגדול שלנו אשר יושב לימין הגדולה בשמים, ושם, במשכן השמיימי והנצחי, הוא משרת עבורנו (ראה זכריה ג').

בשני הפסוקים הללו המחבר מזכיר את שנאמר בתהילים ק"י 1,4.

המטרה עבור הנמענים:

אמונתכם בישוע היא תכלית התורה וכל סטייה ממנו היא טעות וחוסר הבנת הכתובים.

דווקא דרך האדון ישוע ככוהן הגדול שלכם אתם יכולים להישמע על ידי אלוהים ולזכות לכל העזרה והנחמה לה אתם זקוקים כעת.

סטייה מישוע היא נטישת התורה וסטיה מאלוהים.

שימו לב לדבר נוסף:

א. הכוהנים במקדש הארצי לא ישבו מעולם בעת שירותם.

התורה עשירה בתיאור כלי המקדש וריהוטו, והנה, אין כל איזכור לכיסא עבור הכוהנים.

הכוהנים משבט לוי על פי סדר התורה, לא ישבו וכך לימד אלוהים שעבודתם אינה סופית ואינה התכלית.

לעומת זאת, הכוהן הגדול שלנו סיים את מלאכתו העיקרית – הוא הקריב קורבן נצחי ולכן יכול לשבת לימין הגדולה.

ב. הכוהן הגדול שלנו משרת במשכן שאלוהים ברא, ולא משכן מעשי ידי אדם.

מן הסתם, שירות במשכן השמיימי דורש שכל הכלים הנמצאים בו – כולל הקורבן – יהיו מושלמים. טובים יותר מכל אשר בארץ, שהיה בסך הכל – צל ותבנית של העיקר.

לכן נמענים יקרים:

האם יש היגיון בנסיגה מהמשכן השמיימי לטובת מקדש ארצי?

ב. שירותו הנעלה של ישוע ככוהן גדול (ח' 3-6)

3. כל כהן גדול תפקידו להקריב מנחות וזבחים; לכן צריך שגם זה יהיה לו מה להקריב.
4. אילו היה בארץ לא היה כהן, כי יש פה כהנים המקריבים מנחות לפי התורה
5. ומשרתים בקודש לפי תבנית וצל של הדברים השמימיים, כפי שצווה משה בבואו להקים את המשכן; הן אמר אליו, "ראה ועשה הכל כתבנית אשר-אתה מראה בהר."
6. והנה ישוע השיג כהונה נעלה יותר, באותה מידה שהוא מתווך של ברית מעולה יותר אשר נוסדה על הבטחות טובות יותר.

כבר בפרק ה' 1 אמר המחבר: "כל כוהן גדול הלקוח מקרב בני אדם, ממונה למען בני אדם על עניני אלוהים כדי להקריב מנחות וזבחים על חטאים."

וכאן בפרק ח' 3, המחבר ממשיך את תיאור עליונותו של ישוע ככוהן גדול, בכך שהוא מוכיח שהקורבן שהאדון ישוע מציג, – כי כל כוהן גדול חייב להציג קורבנות – הינו קורבן נעלה הרבה יותר מקורבנותיהם של כלל הכוהנים הארציים.

כך, (ה' 1 ו-ח' 3) יוצרים מקבילים שבהם המחבר מוכיח שקורבנו של הכוהן הגדול שלנו – ישוע – הינו קורבן נעלה יותר.

כאמור, מכיוון ששירותו של האדון ישוע ככוהן גדול הוא במשכן השמיימי, מן הסתם כל כלי העבודה שלנו הם כלים נעלים יותר – נצחיים ומושלמים.

לפיכך, האם הגיוני לסגת מאמת בעבור צל וסמל של האמת?

בפסוקים 4-6 המחבר מציג את ההבדלים המשמעותיים בין כהונת הלוי במקדש הארצי לבין שירותו של ישוע הכוהן הגדול במשכן השמיימי.

כהונת הלוי במקדש הארצי הייתה על פי מצוות התורה.

והיא:

1. הכוהנים הם רק משבט לוי. כל אדם שישרת ככוהן ואינו משבט לוי, מפר את מצוות התורה.

מסיבה זו, האדון ישוע לא היה יכול לשרת ככוהן במקדש הארצי אשר פועל על פי הנחיות מצוות התורה.

מבחינה ארצית, האדון ישוע בא משבט יהודה.

כאדם, הוא היה צריך למלא את כל מצוות התורה ובכך להוכיח שהוא שה אלוהים המושלם וראוי להיות שה כפרת חטאים לכלל בני האדם.

לכן, בעת היותו בארץ ובחיים, האדון ישוע לא יכול היה לשרת ככוהן על פי התורה שלה הוא עצמו היה כפוף (מתי ה' 17).

רק במותו מכפר החטאים, יכול המשיח להציג דם טהור – שלו – אך במשכן שמיימי ונצחי.

2. המשכן הארצי – שמאוחר יותר היה מקדש – נבנה בידי בני אדם חוטאים ואינם מושלמים עם חומרים מתכלים שאינם נצחיים.

המשכן אינו אלא צל ותבנית של המשכן השמיימי. ראה את דבר ה' למשה בספר שמות כ"ה 40. "ראה ועשה הכל כתבנית אשר-אתה מראה בהר."

שימו לב שהמשכן השמיימי היה לפני המשכן הארצי. המשכן הארצי הינו צל ותבנית של המשכן השמיימי.

מכאן, המשכן השמיימי היה מתמיד ולשם חזר האדון ישוע.

שם במשכן השמיימי יכול האדון ישוע לשרת ככוהן גדול עליון כי הוא נבחר למשימה על פי דברת אלוהים כפי שבחר אלוהים את מלכי-צדק.

ז"א, סדר המצוות הקשורות לכהונה הגדולה השמיימיים שונים מאלו הארציים.

כאן בארץ על פי הלוי, ושם בשמים על פי שבועת והחלטת אלוהים.

כאן בארץ התבנית והצל, ושם בשמיים הנצחי והנעלה.

לכן לשם צריכות להיות מופנות עינינו.

במילים פשוטות:

כל השירות של הכוהנים במשכן הארצי הינו צל ותבנית שנועד ללמד אותנו על העיקר.

אלוהים רצה בחסדו ללמד את עמו אודות הדברים הנצחיים השמיימיים על ידי דוגמאות ארציות, צל ותבנית של העיקר, אשר דרכם יבינו וישאפו לחוות ולהגיע אל העיקר האורגינלי והמושלם שבשמיים.

תחלס – כל הכהונה הארצית והמשכן הארצי נועד מלכתחילה להיות דבר זמני עד עת בגרות – ראה אל הגלטים ג' 23-25.

למה הדבר דומה?

להורים המנסים ללמד ילד אודות מכונית בכך שנותנים לו מכונית צעצוע…

דרך הצעצוע יכול הילד ללמוד על המכונית, אך בבגרותו הוא אמור להבין שהצעצוע אינו העיקר…

כל ניסיון להיצמד לצעצוע בגיל הבגרות, מהווה סימן לחוסר הבנה עמוק ומטריד ביותר.

כל ניסיון לדחות את העיקר על ידי אחיזת אמוק בצל והתבנית מהווים הוכחה לכך שהאדם לא הבין את התורה!

מכאן, החזרה לאחיזת הצל והתבנית כאילו הם העיקר ובהם יש חיים אינה אלא מעציבה ומכעיסה את אלוהים האב ואינה מכבדת אותו.

מכיוון שכל מבנה וסדר ארצי הם זמניים ומכיוון שהמשכן השמיימי והשירות בו הינו נצחי, חובה על הנמענים להסיק ששירות הכהונה הגדולה של האדון ישוע היא כהונה גדולה נעלה יותר.

מכיוון שהאדון ישוע הוא הכוהן הגדול של ברית חדשה, ומכיוון שכהונתו נעלה יותר מזו של כהונת הלוי – ברית סיני – יוצא מכך שהברית החדשה בה האדון ישוע משרת ככוהן גדול, היא ברית נעלה יותר.

מכאן, היצמדות לברית החדשה בדם המשיח ישוע היא סימן לבגרות רוחנית.

נסיגה מכך היא חוסר בגרות רוחנית ואף מעשה המכעיס את אלוהים ועלול לגזור את הנסוג מחסד אלוהים.

הברית החדשה לא באה על היהודי כהפתעה. עליונותה על קודמתה אינה חדשות מרעישות של מחבר איגרת אל העברים.

נביאי התנ"ך זעקו אודות המשיח שעתיד לבוא ואף העניקו את כל הסימנים כדי לקבוע את זהותו, מועד הופעתו ופועלו.

הנביאים אף הודיעו שברית חדשה עתידה לקום במקום זו שנכרתה בסיני,

לכן, אל לו ליהודי להתפלא שהברית החדשה נעלה מברית סיני.

כל דחיה או נסיגה מהברית החדשה היא עברה וחטא בעיני אלוהים.

ג. עליונותה של הברית החדשה (ח' 7-13)

7. אילו היתה הברית הראשונה בלי חסרון, לא היה נדרש מקום לשניה.
8. הלא בהוכיחו אותם הוא אומר: "הנה ימים באים, נאם-יהוה, וכרתי את-בית ישראל ואת-בית יהודה ברית חדשה;
9. לא כברית אשר כרתי את-אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר-המה הפרו את-בריתי ואנכי בחלתי בם, נאם-יהוה.
10. כי זאת הברית אשר אכרות את-בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם-יהוה: נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה, והייתי להם לאלהים והמה יהיו-לי לעם,
11. ולא ילמדו עוד איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו את יהוה; כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם.
12. כי אסלח לעוונם, ולחטאתם לא אזכר-עוד."
13. הנה באמרו ברית חדשה ישן את הראשונה ומה שנושן ומזקין קרוב לחלוף.

גם אם המחבר לא היה כותב את פסוקים 7-13, הרי שפסוקים 4-6 הבהירו שכל דבר ארצי הינו זמני ונחות לעומת המקביל השמיימי שלו.

בפסוקים הבאים המחבר מפרט עד כמה נעלה וחשובה הברית החדשה לנמענים. עד כמה אסור לסגת או לסור ממנה (ב' 1-4).

בפסוק 7 המחבר מתחיל מן הסוף אל ההתחלה.

אילו הייתה הברית מסיני מושלמת ומעניקה בעצמה את תכלית התורה – (כפרת חטאים וישועה מזעם אלוהים על חוטאים), כי אז לא היה כל צורך בברית שתחליפה…

עובדת היות הברית החדשה נבואה מפי נביאי התנ"ך, שחיו תחת מרות מצוות ברית סיני, מוכיחה ש:

1. הברית החדשה היא רצון אלוהים עבור עמו והייתה תקוותם ומשאת ליבם של צדיקי התנ"ך
2. הברית החדשה מגשימה ומשלימה מה שברית סיני אינה יכולה ומעולם לא נועדה לעשות.
3. הברית החדשה נעלה על הברית מסיני.

בפסוקים 8-12 המחבר מצטט את דברי הנביא ירמיה בפרק ל"א 31-34, בציטוט הארוך ביותר הקיים בספר הברית החדשה.

שימו לב איך המחבר פותח את הציטוט:

הלוא בהוכיחו אותם הוא אומר:….ואז הציטוט.

עוד לפני שנעמוד על התוכן של הציטוט, מאוד חשוב להבין מדוע המחבר יעניק כזו פתיחה לציטוט מירמיה.

הסיבה היא:

יש מכנה משותף בין הקהל החוטא של ירמיה לבין הקהל שאליו נשלחת האיגרת.

בני יהודה בתקופת ירמיה חטאו נגד אלוהים ועמדו להיענש באופן חמור על נטישת תורת אלוהים.

הנביא ירמיה אמר את הנבואה על הברית החדשה כדי להעניק תקווה לשומעיו, שלמרות שהעם נשלח לגלות עד לתום היות בבל לממלכה, אלוהים עצמו לא נטש את עמו ישראל אלא עתיד להשלים את שייעד להם.

ז"א, אלוהים עתיד להשלים את כל שהבטיח לעם ישראל רק דרך השותפות שלהם בברית החדשה.

במילים פשוטות:

תקוות ישראל טמונה בהקמתה של הברית החדשה וכניסה לברית החדשה באמונה מושיעה.

הציבור שאליו נשלחה האיגרת אל-העברים שוקל לסגת ולסור מישוע, ולחזור למרות ברית שתוקפה פג, ושמעולם לא נועדה להגשים את התכלית שאלוהים יעד לעמו ישראל.

הנמענים של האיגרת אל העברים עומדים לזרוק במו ידם את שטר החיים והברכה שאלוהים הכין להם במחיר כה רב – דם הכוהן הגדול של הברית החדשה, הלא הוא האדון ישוע המשיח, בן-האלוהים.

לכן, דבר האיגרת זה דבר תוכחה לנמענים, ממש כפי שדברי ירמיה הנביא היו דבר תוכחה לבני יהודה בדורו, כשהיו במצב של חוסר ציות וחוסר אמונה כלפי אלוהים.

בצטטו את דברי ירמיהו אודות הברית החדשה, המחבר של איגרת אל העברים מוכיח את עליונותה של הברית החדשה על פני ברית סיני.

הבה נלמד אודות היתרונות והעלות של הברית החדשה:

א. הברית החדשה הוצגה בראשונה ליהודי.

הברית החדשה הוצגה בראשונה לישראל ויהודה.

הסיבה שהנביא מציין את ישראל ויהודה היא מכיוון שבעת ההיא עם ישראל היה מחולק לשתי ממלכות – ישראל ויהודה.

דרכו של הנביא באותה העת לומר כלל ישראל היא: ישראל ויהודה. ראה את אותו סגנון דיבור ביחזקאל ל"ה 10: שני גויים אלה – הכוונה לישראל ויהודה.

הברית החדשה נועדה בתחילה לכלל בני ישראל.

האם ישנה הפתעה או חידוש בכך?

לא ולוא!

אלוהים ייעד את עם ישראל להיות ממלכת כוהנים, בן בכור, שגריריו, ולכן ככאלו הם הראשונים שצריכים להיכלל בברית ולאחר מכן להציגה בפני כלל העמים.

שהרי ישועת אלוהים היא לכלל בני האדם (שמות י"ט 5-6, ד 22).

מסקנה: מכיוון שחלק ניכר מהנמענים היו יהודים, עליהם להבין שהברית החדשה היא מסר אלוהים שניתן בראשונה להם, ואוי ואבוי להם אם יפנו  גבם לברית הבגרות הרוחנית שאלוהים הקים להם בדם בנו יחידו.

ב. הברית החדשה אינה עדכון לברית סיני, אלא ברית חדשה! (ראה גם פסוק 13)

הברית החדשה הוקמה בגלל מריים של בני ישראל שהפרו את מצוות ברית סיני (ראה שמות ל"ב, יחזקאל ט"ז, הושע א 9).

אלוהים הציג את תורתו לפני בני ישראל במדבר.

מצוות התורה שניתנו בברית סיני כללו את כל תחומי החיים של בני ישראל.

–          חוקי מוסר – (שמות כ' 1-17),

–          חוקים חברתיים שנועדו לנהל שלטון בחברה תקינה (שמות כ"א 1-כ"ד 11),

–          וחוקי פולחן שנועדו להדריך את העם בכל הקשור לעבודת אלוהים (שמות כ"ד 12 – ל"א 18).

אך, הברכות הכלולות בברית סיני היו מותנות בציות מושלם של בני ישראל למצוות התורה (שמות י"ט 5) – אם תשמעו בקולי ותעשו את מצוותיי…

עם ישראל כשל במילוי מצוות התורה.

הבעיה לא היתה במצוות או באלוהים אלא בבני ישראל (אל הרומים ז' 12, דברים א' 30-31, ל"ב 1-14).

הבעיה טמונה בליבם החוטא של בני האדם. ובגלל זאת מרדו בני ישראל באלוהים (ז' 8-9).

אילו אלוהים היה שופט את בני ישראל רק על סמך הברית שכרת עימהם בסיני ולא היה מייעד ברית חדשה, כי אז היה חייב להשמידם על חטאיהם שעשו.

למעשה, הברית החדשה היא תוכנית ההצלה של בני ישראל מהכחדה!

ג. הברית החדשה נעלה מהברית בסיני מכיוון שבכוחה להוליד מחדש את המאמין.

כאשר אדם וחווה חטאו, נכנסה קללת המוות לעולם.

מאז כל בני האדם נולדים כשהם מתים מבחינה רוחנית (תהילים נ"א 7).

הדרך להסיר את קללת החטא, להכניס את רוח אלוהים בחזרה לחיי האדם ולהעניק לו חיי עולם היא על ידי הכניסה והשותפות בברית החדשה.

המאמין בישוע כאדון ושה האלוהים המכפר חטאים בדמו, זוכה להיוולד מחדש. ראה שיחתו של ישוע עם נקדימון בבשורת יוחנן ג'.

רק באמונה בישוע רוח אלוהים שוכן בלב המאמין ומשנה אותו מבפנים

רק באמונה בישוע קיימת סליחת חטאים – ישעיה נ"ג.

רק באמונה בישוע כל חטאינו נמחקים ואינם עומדים עוד לחובתינו – אל הקולוסים ב' 14.

רק באמונה בדם המכפר של ישוע, רוח הקודש משנה את האדם מאויב לאלוהים להיותך בנו של אלוהים.

רק הדם שהקים את הברית החדשה מאפשר למאמין יחס של קרבה אינטימית לאלוהים

רק הברית החדשה מעניקה למאמין לב חדש אשר דבר אלוהים חרוט עליו (ירמיה ל"א 30-34).

רק מי ששותף לברית החדשה יכול לראות עצמו חלק מהעם של אלוהים.

בעתיד, לאחר צרת יעקב, כאשר ישוע המשיח יחזור ארצה להקים את ממלכתו, כל שארית עם ישראל ייוושעו.

אז הם ישכילו להבין בעזרת רוח הקודש, שישוע הוא המשיח המובטח מפי כל נביאי התנ"ך. זכריה י"ב 10.

אז, רוח אלוהים ישכון בלב ישראל.

אז כל בן ישראל ידע את אלוהים.

רבותי, עברים יקרים, מדוע לחכות לעתיד ולא ליהנות מברכות הברית החדשה כעת?

היום זה יום ישועה.

היום זה יום הבגרות.

הברית בסיני העניקה הכרת החטא (אל הרומים ז'), אך הברית החדשה העניקה כפרת חטאים – פתרון מושלם ונצחי.

הברית שניתנה בסיני הסיטה את הפנים לעבר אלוהים, אך הברית החדשה העבירה אותך לנוכחות אלוהים.

הברית בסיני התעסקה בסמלים זמניים, צל ותבנית, אך הברית החדשה היא המקור והתחנה הסופית.

מי שסר ממנה, הריהו סר מהתקווה לחיים שאלוהים הכין לו.

מי יעז לבחור במוות במקום בחיים?

הרי הנביא ירמיה אמר לבני ישראל בפרק כ"ט 11: "כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום יהוה, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה."

ההבטחות הנפלאות הללו הם רק במסגרת הברית החדשה.

אחרית ותקווה קיימים בדם ישוע האדון ולא בדם פרים ועיזים.

מה אם כן צריך להיות יחסם של כלל בני האדם כלפי הברית החדשה?

הברית החדשה הוצאה בראשונה לעם ישראל (פ. 8), אך כדי שעם ישראל יהיה הכוהן שיביא את חדשות בשורת הישועה בדם המשיח ישוע לכל העמים (שמות י"ט 5-6).

מכיוון שהברית החדשה היא הברית היחידה דרכה יכול בן אדם כלשהו למצוא ישועה וצדקה, יוצא שהברית הזאת חייבת להיות מוצאת לכלל בני האדם.

ישנם הטוענים שגוף המשיח, ז"א, יהודים וגויים המאמינים בישוע הם ישראל החדשה שמחליפה את עם ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב.

לדעתם, אלוהים מעביר את הברכות שהבטיח לעם ישראל המקורי ל"ישראל החדשה".

דיעה שכזו הינה דיעה מוטעית שאינה תואמת את הכתוב בדבר אלוהים.

מרדנותה של ישראל המקורית לא היתה כהפתעה לאלוהים – ראה יחזקאל ט"ז.

אומנם עם ישראל ברגע זה דוחה את גואלו, המשיח ישוע, אך מרדנות זו תיפסק בעתיד, לאחר צרת יעקב, ואז כל ישראל יוושע (אל הרומים י"א 26)

גוף המשיח המורכב מיהודים וגויים נושעים ממלא באופן זמני את התפקיד שעם ישראל נועד לעשות – עד ההילקחות.

עד שהקהילה תילקח השמיימה, עליה להפיץ את בשורת הישועה לכל ולהכשיר את הקדושים לעבודת השירות (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א 8-9, אל האפסים ד' 12-16).

במהלך שבע שנות צרת יעקב, אלוהים יזקק את עמו ישראל (זכריה י"ג 8-9).

השארית מן הצרה תכרע ברך לפני קדוש ישראל – האדון ישוע המשיח (זכריה י"ב 10).

אלוהים יעניק לישראל הנושעת את ארץ הנחלה שהבטיח לאברהם – בשלמותה (יחזקאל מ"ז), ועם ישראל ישרת את המשיח ישוע ככוהנים בממלכתו (זכריה י"ד 16-21, ישעיה ס'-ס"ה).

הקהילה – המאמינים הנושעים באמת, שנלקחו השמיימה, יחד עם שאר הנושעים, יחזרו עם האדון ארצה – בגוף חדש.

אם כן, בעוד הקהילה תמלוך עם המשיח, עם ישראל הנושע ישרת את אותו משיח ככוהנים בממלכתו הארצית בת 1000 השנים.