המשך תשובת אלוהים לאיוב
בפרק ל"ח אלוהים עונה לאיוב ומפרט לאורך כל הפרק את ריבונותו בכל הקשור לפרטי הבריאה: חיי הטבע, כוכבים וגרמי שמים, חוקי הטבע וכו.
כל הקורא את הפרק אינו יכול שלא להפנים את אפסותו של האדם לעומת גדולתו וריבונותו של אלוהים.
מטרת הפירוט היא ללמד את איוב שכל דבר המתרחש בבריאה אינו נסתר מעיניו של אלוהים.
לפיכך, אלוהים מודע למתרחש בחיי איוב וכל האירועים בחייו בשליטתו של אלוהים.
לכן, אם איוב יודע שאלוהים צדיק וקדוש, עליו להישען על רגלי אלוהים ולהתנחם בכך שלכל מקרה יש תכלית לכבוד פאר אלוהים.
ואם אתה בצד של אלוהים, אז תתנחם כי כל הדברים חוברים יחד לטובת אוהבי אלוהים (אל הרומים ח 28)
פרק ל"ט מוקדש לתיאור נפלאות הבריאה בבעלי החיים.
הפרק מציין קבוצות של בעלי חיים. אני אחלק את הפרק לפי קבוצות אלו.
פסוקים 1-4: יעלים ואיילות
א. הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע? חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר?
ב. תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה? וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה?
ג. תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה, חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה.
ד. יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר, יָצְאוּ וְלֹא-שָׁבוּ לָמוֹ.
לאורך פרקים כה רבים רעיו של איוב וכן גם איוב הביעו את הבנתם וחכמתם בכל הקשור לסיבות שבעטין באו האסונות על איוב.
כל אחד מהמשתתפים הציג את חכמתו בדרך זו או אחרת.
והנה, אלוהים כעת מתערב בשיחה ובדרך של צורת לעג, מוכיח לאיוב ולשאר רעיו שחכמתם אינה נחשבת לעומת חכמתו של אלוהים.
ולראיה:
האם אתה יודע את עונת השנה שבה ממליטות היעלים (עזי הבר) השוכנות בין הסלעים?
עזי הבר שוכנים על ראשי הסלעים וההרים, במקומות שבני האדם אינם מגיעים בדרך רגילה. לכן, איוב, ראה ולמד, אני יודע את כל הנדרש לעזי הבר החיים רחוק מעיניך…(תהילים קד 18: ההרים הגבוהים ליעלים). כמו כן ראה גם שמואל-א כד 2.
האם אתה איוב או מישהו מבין רעיך החכמים, משגיח על האיילות בבוא להן חבלי לידה?
חֹלֵל אַיָּלוֹת: המלטת האיילות
הרי אתה יודע שהן ממליטות רחוק מעיני בני אדם.
אז דע לך איוב שעיני עדות לכל לידה של היעלים גם במקומות המסתור על צוקי ההרים.
פסוק 2:
"…תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה? וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה?"
האם אתה קבעת את מספר ירחי הריונן?
האם אתה סופר את חודשי הריונן ויודע מה העת שעליהן ללדת?
בפסוקים 3-4 אלוהים מציין את ההתפתחות של ולדי היעלים כדי לציין לאיוב את פיקוחו המוחלט על כל שלב בחיי הגורים.
ג. תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה, חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה.
ד. יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר, יָצְאוּ וְלֹא-שָׁבוּ לָמוֹ.
כאשר היעלה כורעת ללדת, הולדות יוצאים מעצמם דרך ביקוע פי הרחם.
היעלה מוציאה את וולדותיה לאויר העולם ושולחת אותם כדי שילכו בעצמם ויעמדו על רגליהם.
והנה הוולדות נעשים חזקים ובריאים ויגדלו במרחבי השדות. תזונת השדות מספקת להם את כל צורכי חייהם כדי לגדול ולהתחזק. הוולדות גדלים והולכים לדרכם ואינם חוזרים לאימותיהן.
איוב, האם אתה כעת מבין מדוע הגשם גם יורד במדבר? (איוב לח 26)
האם כעת אתה מבין למי אני דואג בנוסף לבני האדם שעימם אתה בקשר יומיומי?
איוב, הידעת איך נעשים כל אלה?
פסוקים 5-8: בנוגע לערודים, חמורי הבר
ה. מִי-שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי? וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ?
ו. אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה?
ז. יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה, תְּשֻׁאוֹת נֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע.
ח. יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ, וְאַחַר כָּל-יָרוֹק יִדְרוֹשׁ.
פֶּרֶא, עָרוֹד: חמור הבר (ירמיה ב 24, יד 6)
איוב, מי העניק לחמור הבר את התכונה לאהוב כל כך את החופש, עד כי אינו נכנע לעולם תחת מרות האדם כאחיו החמור?
מי התיר מוסרות העול מעל צוואר הערוד?
מן הסתם כל השאלות הללו הינן שאלות ריאטוריות שהתשובה על כולן היא: אלוהים!
איוב: אני הוא זה שקבעתי שמשכנו של חמור הפרא, הערוד יהיה בערבה, באיזור מדברי שבן האדם אינו שוכן בו כהרגלו.
וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה: מקום משכנו הינו המדבר – השממה.
מלחה, אחד משמות נרדפים למדבר, שממה.
הנה, הערוד לועג (אינו ירא) לקול המיית העיר – כי אינו שוכן בעיר ונהנה מן השקט הנהוג בשממה.
הערוד חופשי מגערות וציוויי הנוגש (בעל החמור) המכריח בכוח את החמור לעשות את העבודה לה הוא רתום.
הערוד עובר בכל מסלולי ההרים כשהוא תר אחר מרעה ויחפש כל עשב ירוק.
עובדת היותו מתקיים ומתפתח, מעידה על כך שהוא מוצא לו מזון ממנו הוא מתקיים.
איוב: לנגד עיניך עומדת משפחתך, וכך ראוי שיהיה, אך דע לך שלנגד עיני נמצאים כל פריטי הבריאה!
פסוקים 9-12: בנוגע לראם ושור הבר
ט. הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ? אִם-יָלִין עַל-אֲבוּסֶךָ?
י. הֲתִקְשָׁר-רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ? אִם-יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ?
יא. הֲתִבְטַח-בּוֹ כִּי-רַב כֹּחוֹ? וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ?
יב. הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי-ישוב (יָשִׁיב) זַרְעֶךָ? וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף?
רֵּים: ראם, שור הבר (במדבר כג 22, דברים לג 17, תהילים כב 22, ישעיה לד 7).
איוב, האם שור הבר רוצה לעבוד בשרותך, להיכנע לך?
בניגוד לשור המבוית, הראם אינו מוכן להיכנע ולשרת את האדם כשור הנתון לרתמה וחורש שדות.
האם הראם, שור הבר מבסס את מזונו על האבוס המלא שאתה מוכן להעמיד לרשותו?
אתה יודע שאין כך הדבר.
הראם מעדיף את החופש שלו.
ומי מעניק לראם את כל המזון הדרוש לו למחיה?
מן הסתם התשובה לשאלה זו היא – אלוהים.
י. הֲתִקְשָׁר-רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ? אִם-יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ?
האם תוכל להכריח את הראם לחרוש תלם במחרשה רק אם תקשור אותו בחבלים למחרשה?
שידוד: חריש
וכי הראם באמת יכתת את רגבי האדמה אחרי שתזרע אותה למען ייכסו הזרעים ממעל?
האם הראם יהפוך לחית עבודה ממושמעת ומועילה לך?
יא. הֲתִבְטַח-בּוֹ כִּי-רַב כֹּחוֹ? וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ?
האם תוכל לבטוח בראם, כי הרי מדובר על חיה בעלת כוח רב, שיעשה את כל העבודה הנדרשת?
האם תוכל לסמוך על הראם שיעשה את כל עבודתך?
יב. הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי-ישוב (יָשִׁיב) זַרְעֶךָ? וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף?
האם תוכל לבטוח בחיה זו שתעמיס עליה את כל תבואתך והיא תוביל את כל הסחורה הזו למחסנך?
האם תבטח בראם שלא יתפתה ויאכל את כל התבואה, אלא יביא אותה אל האסם?
פסוקים 13-18: בנוגע לבת יענה
יג. כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה, אִם-אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה?
יד. כִּי-תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ, וְעַל-עָפָר תְּחַמֵּם.
טו. וַתִּשְׁכַּח כִּי-רֶגֶל תְּזוּרֶהָ, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ.
טז. הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא-לָהּ, לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי-פָחַד.
יז. כִּי-הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה, וְלֹא-חָלַק לָהּ בַּבִּינָה.
יח. כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא, תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ.
לאחר שתאר שלושה מיני חיות המדבר: היעלה, חמור הבר – (הערוד, פרא) והראם, מתאר המשורר את תכונותיה המיוחדות של בת היענה, השוכנת גם היא במדבר.
היענה דומה במבנה גופה לחסידה, אך נבדלת ממנה בתכונה חשובה: השמירה על אפרוחיה.
החסידה אוהבת את אפרוחיה ומגנה עליהם בחמלה רבה – שמה מעיד על כך, כן ידועה היענה באכזריותה לאפרוחיה עד כי נהיה למשל: "בת עמי לאכזר כיענים במדבר" (איכה ד 3).
היענים נמצאים לרוב במדבריות אסיה ואפריקה. נוצתם העיפה משמשת קישוט.
בראשית האביב מטילה היענה משלושים עד ארבעים ביצים, ואינה שומרת עליהן ודואגת להן ביותר, כמתואר בפסוקים הבאים.
רְנָנִים: כינוי פיוטי ליענה
על כך שהיא משמיעה בלילה, בשעות הבדידות קול נאקה ונהי המחריד את השומע.
לראיה אומר איוב בפרק ל 29: "…אח הייתי לתנים, ורע לבנות יענה…"
יג. כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה, אִם-אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה?
כְּנַף-רְנָנִים: בת היענה מניעה את כנפיה כשהיא נאנקת ומשמיעה את קריאותיה.
נֶעֱלָסָה: מתנועעת בשמחה, בעליצות.
האם תתנועע כנף היענה בשמחת-אם על ביציה ואפרוחיה?
האם כנף היענה מלאה חסד, אהבה, לאפרוחיה?
[הרי העוף מביע את אהבתו לגוזליו בכנפיו (דברים לב 11)]
מן הסתם יתכן שהמחבר מציין את שם עוף אחר –חסידה, אשר תכונותיה שונות מבת היענה.
בפסוקים 14-16 המחבר מציין את תכונותיה האכזריות של בת היענה.
יד. כִּי-תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ, וְעַל-עָפָר תְּחַמֵּם.
טו. וַתִּשְׁכַּח כִּי-רֶגֶל תְּזוּרֶהָ, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ.
טז. הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא-לָהּ, לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי-פָחַד.
בפסוקים אלו המחבר עונה על השאלה שבפסוק 13:
לא!, בת היענה לא מטפלת בביצים שלה ובאפרוחיה בדרך המלבבת שניתן לשער שהורה יעניק לצאצאיו.
בת היענה מניחה את ביציה בגומחה באדמה. בת היענה אינה דוגרת על ביציה בקביעות בראשית ימי הדגירה כדי לחממן בגופה. היא עוזבת לעיתים את הביצים על הארץ למשך כל היום כאשר היא הולכת לה למצא אוכל לעצמה.
ביצי בת היענה מתחממים בחום השמש המדברית.
במידה ובת היענה דגרה מספר רב של ביצים, חלק מהביצים מונחות מסביב לגומחה באדמה
ונשארות בלתי דגורות. ביצים אלו חשופות למרמס רגלי החיות המדבר.
והיא, בת היענה אינה שמה לב – אין הדבר אפילו עומד לנגד עיניה שהביצים שלה, צאצאיה עלולים להימעך, להינזק ולהיזרק לכל עבר על ידי שאר חיות השדה
תְּזוּרֶהָ: להימעך, להירמס
תְדוּשֶׁהָ: תרמסנה
בת היענה מתנהגת בקשיחות אל צאצאיה כאילו הם אינם ילדיה, והיא אין לה כל פחד שכל ביציה יושמדו וכל עמלה (הטלת ביציה) יהיה לריק.
מדוע?
התשובה בפסוקים 17-18:
יז. כִּי-הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה, וְלֹא-חָלַק לָהּ בַּבִּינָה.
יח. כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא, תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ.
אלוהים השכיח ממנה את החכמה היעודית הזו ולא נתן לה חלק בבינה.
אלוהים הוא זה שמנע ממנה את ההבחנה והתכונה הזו.
והנה, למרות שבת היענה מתאכזרת לצאצאיה, זנה קיים ואלוהים הוא זה השומר את מינה בריבונותו.
הִשָּׁהּ: שכוח
והנה, למרות שיש לבת היענה חיסרון בתחום אחד, יש לה יתרון בתחום אחר.
בת היענה יכולה לרוץ ולהגיע למהירות גבוהה ממהירות הסוס.
מכיוון שציד בת היענה נעשה בעזרת סוסים, יוצא שהיא לעיתים שוחקת לציידים כשהיא רצה במהירות גבוהה מזו של הסוסים. פרשנים ניסו להתמודד עם המילה "תמריא" שהרי בת היענה אינה עפה מעל הקרקע. אך מהירות גבוהה בה בת היענה גומעת מטרים רבים בכל צעד, נראה כאילו היא ממריאה.
איוב, שים לב!
למרות שבת היענה מתאכזרת לצאצאיה, הענקתי לה יתרון אחר השומר על המשכיותה.
אני אלוהים דואג גם לפרטים הללו.
פסוקים 19-25: בנוגע לסוס מלחמה, הודו וגבורתו
יט. הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה? הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה?
כ. הֲתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה? הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה.
כא. יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ, יֵצֵא לִקְרַאת-נָשֶׁק.
כב. יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת, וְלֹא-יָשׁוּב מִפְּנֵי-חָרֶב.
כג. עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה, לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.
כד. בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא-אָרֶץ וְלֹא-יַאֲמִין כִּי-קוֹל שׁוֹפָר.
כה. בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה, רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה.
איוב, האם אתה מעניק לסוס גבורה (אומץ יותר מבעלי חיים אחרים)? [תהילים קמז 10]
האם אתה הלבשת רעמה על צוארו? [יתכן מאוד שכוונת הכתוב היא – האם אתה הענקת לסוס קול רועם בעת צהלתו?]
בעת הקדומה היו משתמשים בסוסים למלחמה וציד ובחמורים ובגמלים להובלת משא.
האם אתה הענקת לסוס את הגבורה להרעיש ארץ? (ירמיה ח 16)
שהרי רעש הסוסים דומה לרעש הארבה אשר בא בהמוניו.
האם אתה הענקת לסוס את הנחירה המטילה אימה?
נחרו: הקול היוצא מנחיריו בעת שהוא דוהר ונושם ונושף בחזקה.
הסוסים מיטיבים לרוץ בעמקים ולא בהרים (עמוס ו 12, ישעיה כב 7).
הסוסים במרוצתם מכים באדמה בכוח וחופרים בה גומות.
הסוס מתרגש מעוצמת כוחו.
הסוס אינו ירא לצאת לקראת קרב.
הסוס, מרוב אומץ וגבורה, לועג לפחד.
גם אם חרב האויב מול פניו, אינו נרתע אלא ימשיך לנוע קדימה.
(כג) (בעת דהירת הסוס), אשפת החיצים, להב החנית והכידון שעל הרוכב ישמיעו קול צלצול ורנן.
(כד) ברעש ורוגז (בתנועה חזקה ובהתרגשות גדולה ירוץ הסוס מרחק רב כאילו שתה ובלע את הארץ והיא איננה, ולא ישקוט בשמעו קול שופר (תרועת המלחמה).
(כה) ועוד אפילו יאמר בשמחה האח בעת ישמע הרבה שופר ומרחוק הוא מרגיש שמתקרב הוא אל שדה הקרב, בו שרי צבא רועמים ומריעים.
והנה ניתן לגזור ממשפטים אלו את הלקחים הבאים:
איוב, אתה ורעיך מפליגים בתכונות וזכויותיהם של בני האדם, אך הנה לך הסוס, שהוא רק בהמה, אך בזכותו אתם בני האדם זוכים לנצחונות רבים.
לאמיתו של דבר, הניצחון הוא לסוס בגלל התכונות שאני הענקתי לו.
גבורת הסוס עולה על גבורתו של האדם.
פסוקים 26-30: בנוגע לנץ ולנשר
כו. הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר-נֵץ, יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן?
כז. אִם-עַל-פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ?
כח. סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן, עַל שֶׁן-סֶלַע וּמְצוּדָה.
כט. מִשָּׁם חָפַר-אֹכֶל, לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ.
ל. וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ-דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא.
איוב, האם אתה בחכמתך והבנתך הענקת לנץ את החכמה או החוש לפרוש כנפיו ולעוף דרומה, אל ארצות החום לפני בוא החורף?
איוב, האם הנשר נתון לפקודתך? האם על פי פקודתך יעוף הנשר מעלה ויבנה את קינו גבוה בנקיקי הסלעים והצורים?
(כח) הנשר קובע את קינו על סלע. שם הוא ישן, שם הוא זוכה להגנה ומבטח.
(כט) משם, מקינו הרם, הנשר תר אחר אוכל ומסוגל לראות בבירור למרחקים.
(ל) אפרוחי הנשר בולעים את דם הטרף ומשכנו והימצאותו של הנשר היא במקום בו נמצאים החללים.
במילים פשוטות.
אלוהים הוא גם זה הדואג לנשר ולשאר העופות כמותו.
הוא מעניק לכל חיה את התכונות הייחודיות לה למען ימשיך מינה להתקיים.
אלוהים אף דואג לפרנס ולכלכל את כל סוגי הצאצאים של בעלי החיים בטבע, כל אחד על פי צרכיו.
לנשר אף העניק את חדות הראיה וחוש הריח למען ינקה את הטבע מחללים.
איוב, האם אתה מספיק חכם לעשות את הדברים שציינתי?
והרי, תיאורים אלו הינם רק חלק מיכולותיי.
שהרי אם אפרט את כל יכולותיי, במילא לא תבין (ישעיה נה).
איוב, אם כך אני דואג ליצורים אשר לא תכננתי להושיע, עד כמה יותר אני דואג ומעורב בחיי ברואיי בני האדם אשר נועדו להיוושע ולחיות במחיצתי לנצח נצחים.
לאחר שני פרקים של תיאור ריבונותו של אלוהים, איוב מסיק מסקנה מאירת פנים אודות אפשותו של האדם.
תשובתו של איוב בפתח הפרק הבא.