המשך תשובתו של איוב לרעיו לאחר נאומו הראשון של צופר.

כאמור, נאומו של צופר היה לאיוב כ 'קש ששבר את גב הגמל'.

לפיכך, ראוי להתרענן בחזרה על סיכום דבריו של צופר וכך נבין טוב יותר את עוצמת תשובתו של איוב וחריפותה.

כמו שכל דברי בלדד כבר היו כלולים או רמוזים בדברי אליפז, כן גם כל דברי צופר רמוזים בדברי קודמיו.

כאשר צופר חוזר על אמרי קודמיו, הוא מאשרם.

צופר הוא הצעיר שברעים. הוא אינו מגיע לאיוב כאדם שעברו עשיר בנסיונות שונים כדוגמת אליפז ובלדד.

א. צופר נשען באימרותיו על אמונה תמימה בחכמת אלוהים, שאין האדם מסוגל לרדת לעומקה. מכיוון שהאדם אינו יכול לרדת לעומק דעתו של אלוהים, ומכיוון שאלוהים צודק בכל, כל שנותר לאדם זה להסכים עם אלוהים, לחזור בתשובה ולהנות מרחמי אלוהים.

ב. אם אדם אינו מבין על מה ומדוע אלוהים הענישו, עליו עדיין להיכנע ולחזור בתשובה כי אלוהים מן הסתם מצא עוול או חטא שאותו אדם לא ראה, הבין או השכיל להסיר מחייו.

לאור הבנתו הזו, צופר מעודד את איוב ותובע ממנו לחזור בתשובה. אם יעשה כך, יזכה לחוות את ברכות אלוהים.

תשובתו של איוב מתפרסת על פני פרקים יב, יג ו-יד.

איוב פתח בלעג מר על רעיו החושבים את עצמם כיודעי כל, ומנקודה זו הם באים ללמדו אודות כוחו ודעתו של אלוהים. איוב מבחינתו מכיר את גדולתו של אלוהים לא פחות טוב מרעיו ולכן כל דבריהם אינם משרתים דבר ואינם עונים לשאלותיו.

לאורך פרק יב איוב גם כן מתאר את גדולתו וריבונותו של אלוהים ברמות שאינן נחותות מאלו של רעיו, אלא, איוב מדגיש איך כוחו, גבורתו ויכולותיו של אלוהים גם מתבטאות בקשיים ובצרות הבאים על בני האדם בעולם.

מה איוב מנסה לומר?

אתם יודעים היטב שלעיתים אלוהים אינו מוכיח או מעניש את הפושעים מיד לאחר שחטאו. לעיתים אנו עדים למצב בו הפושע מצליח בפשעיו ואף זוכה ליהנות מגמול פשעו.

אם כן, מדוע לא תוכלו לקבל את העובדה שאלוהים לעיתים מאפשר לצדיק לסבול ולא בהכרח בגלל פשע שביצע?

יכול להיות מצב בו צדיק סובל, אך לא בהכרח בגלל חטא איום ונורא אלא מסיבה אחרת השמורה לאלוהים.

מכאן, אל לחברים של איוב לחרוץ את דינו לשלילה.

בפרק יג איוב ממשיך במילות האכזבה שלו מידידיו.

איוב קובע שאין טעם ללמוד חכמה מידידיו, שהרי חכמתם כמוה כחכמת רופאי-אליל.

את כל פניותיו הוא מפנה לאלוהים בלבד, ואותו הוא שואל: הודיעני מה הם חטאיי.

פסוקים 1-2:

א. הֶן-כֹּל רָאֲתָה עֵינִי; שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ.
ב. כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם-אָנִי: לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם.
איוב שוב מזכיר לרעיו שאת כל מה שהם אמרו לו גם הוא יודע ואף ראה והבין.

איוב לא ציין את גבורות אלוהים וכוחו מתוך ידיעה תיאורטית או רק מתוך שמועה, אלא מתוך ניסיון אישי, חוויה אישית ולימוד.

איוב מזכיר לרעיו שידיעתו אודות אלוהים ודרכיו הנפלאות אינן חדשות לו, ואף הבנתו אודות אלוהים אינה נופלת מזו של רעיו.

אולם, כל ידיעתו של איוב אודות אלוהים ודרכיו אינה מספיקה לו כדי להבין את הסיבה והתכלית לאסון שפקד אותו.

ומכיוון שרעיו לא הוסיפו שום מידע חדש, ולא האירו שום פינה נסתרת בהבנתו, אך כן הסיקו מסקנות נמהרות וחסרות בסיס, אומר להם איוב במילים נחרצות:

פסוקים 3-12:

ג. אוּלָם אֲנִי אֶל-שַׁדַּי אֲדַבֵּר; וְהוֹכֵחַ אֶל-אֵל אֶחְפָּץ.
ד. וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם.
ה. מִי-יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן; וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה.
ו. שִׁמְעוּ-נָא תוֹכַחְתִּי; וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ.
ז. הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה? וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה?
ח. הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן? אִם-לָאֵל תְּרִיבוּן?
ט. הֲטוֹב כִּי-יַחְקֹר אֶתְכֶם? אִם-כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ?
י. הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם, אִם-בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן.
יא. הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם; וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם.
יב. זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי-אֵפֶר; לְגַבֵּי-חֹמֶר גַּבֵּיכֶם.

 

פסוק 3:

ג. אוּלָם אֲנִי אֶל-שַׁדַּי אֲדַבֵּר; וְהוֹכֵחַ אֶל-אֵל אֶחְפָּץ.
איוב קובע שהכתובת היחידה והראויה שנותרה לו כדי לקבל תשובה ומענה ראוי היא אל אלוהים בכבודו ובעצמו.

אני רוצה להתווכח עם אלוהים – כי אצלו האמת והחכמה ולא הניחושים…

איוב משתמש במילים אלו כתשובה לדברי אליפז (ה 8) שהציע לו לשאול את אלוהים.

פסוק 4:

ד. וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם.
איוב אומר לרעיו שהם טופלי-שקר, ז"א, מחברים יחד דברי שקר ולכן מסיקים מסקנות שגויות (ראה תהילים קיט 69).

ומכיוון שאתם מחברים נתונים לא שלמים ומסיבה זו גם מסיקים מסקנות שגויות, מן הסתם העיצות שלכם שוות ממש כמו תרופות סרק. מכאן, אתם כמו חבורה של רופאי-שוא (ראה ירמיה יד 14). באתם לנחם אותי אך הוספתם מכאוב על מכאובי.

פסוק 5:

ה. מִי-יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן; וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה.
מכיוון שעיצותיכם ומסקנותיכם אינן נטועים באמת, יוצא שאינכם חכמים כפי שאתם חושבים או טוענים.

לכן, טוב יהיה אם תחרישו ותדברו פחות. כך גם תטעו פחות.

ומה יהיה אם תחרישו? תיחשבו לחכמים (ראה משלי יז 28: "…גם אוויל מחריש חכם ייחשב, אוטם שפתיו נבון.")

פסוק 6:

ו. שִׁמְעוּ-נָא תוֹכַחְתִּי; וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ.
איוב אומר לרעיו שראוי שהם ישמעו לתוכחתו ולא הוא להם. הקשיבו למילות שפתיי.

פסוק 7:

ז. הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה? וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה?
האם מדברים אתם דברי רשע בהאשימכם אותי על חטאים שלא חטאתי למען הגן על האל, ולהוכיח שהוא צדיק?

האם תדברו דברי מרמה וחנופה כדי למצא חן בעיני האל?

מכאן אפשר להסיק שאיוב יודע שרעיו מבינים שהוא צדיק, אך הם מנסים למצא חן בעיני אלוהים – יש בהם משוא פנים.

מדוע?

כי אינם מבינים שאלוהים איפשר את הרע לאיוב כחלק מניסיון שנועד לפאר את שמו – של אלוהים.

לדעתם האסון על איוב יכול להתרחש רק בעקבות חטא ופשע של איוב – אך בפועל, אין להם כל הוכחות לחטא שכזה.

פסוק 8:

ח. הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן? אִם-לָאֵל תְּרִיבוּן?
האם תעזו להחניף לאלוהים בדרך של משוא פנים? [לנהוג בדרך פסולה, חוסר צדק]

הרי אלוהים אינו נושא פנים – דברים י 17.

האם אתם פרקליטיו של אלוהים שאתם רבים עבורו ועוד בכלים שאלוהים מתעב?

האם אלוהים זקוק לעזרה שכזו?

פסוק 9:

ט. הֲטוֹב כִּי-יַחְקֹר אֶתְכֶם? אִם-כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ?
האם תרצו שאלוהים יבחן את לבכם ויאמר לכם במדויק את המניע של דבריכם ומסקנותיכם (תהילים מד 22: "…הלא אלוהים יחקור זאת, כי הוא יודע תעלומות לב.").

הרי לא תוכלו לרמות את אלוהים הבוחן כליות ולב.

איוב יודע היטב מהיכרותו את אלוהים שהתנהגות של משוא פנים מבזה את אלוהים, ולכן גם אם רעיו רוצים להצדיק את אלוהים, הרי שהם עושים זאת בדרך וכלים בזויים שאינם משרתים אלוהים קדוש, צדיק וטהור.

איוב פונה לרעיו ואומר להם: האם תהתלו באלוהים כפי שאתם מהתלים בבני אדם?

האם תלעגו לאלוהים כפי שאתם לועגים לבני אדם? (ראה שופטים טז 13, ישעיה מד 20, ל 10, מל"א יח 27)

תכלס: האם תעזו לומר דבר לאלוהים בעוד לבכם חושב אחרת, כפי שאתם עושים לי?

פסוק 10:

י. הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם, אִם-בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן.

אלוהים יוכיח אתכם גם אם תסתירו את כוונותיכם האמיתיות [את משוא הפנים שלכם] בסתר לבכם.

אלוהים לא יסבול סנגוריה של רמיה

במילים פשוטות:

עלינו ללמוד שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים.

שירות אלוהים חייב לכלול את הכלים שאלוהים מספק – צדק, קדושה, טוהר, אמת ואהבה.

כל דרך אחרת של ניסיון להגיע לאמת אינה מקובלת על אלוהים.

שימוש בכלים שאינם קדושים כדי לבצע את "עבודת אלוהים" זה סימן לחוסר בגרות רוחנית.

זה ניסיון לפעול את פועל אלוהים אך בכוחותיו של האדם. לא כך פועל אלוהים.

לא לחינם אמר אלוהים לזרובבל ויהושוע הכוהן הגדול בספר זכריה ד 6:

"…לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות."

פסוק 11:

יא. הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם; וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם.
שְׂאֵתוֹ
: מוראו, רוממותו, התנשאותו

הלא גדולתו, התנשאותו הריבונית של אלוהים – עוצמת קדושתו והדרו לא תסבול משוא פנים. וכאשר אתם תשכילו להכיר בגודל התנשאותו של אלוהים, מוראו יפול עליכם, ימלא אתכם בפחד כך שלא תשאו פנים שוב (ראה ישעיה ב 10).

מבחינתו של איוב, רעיו מחללים את הקודש.

האם אלוהים גדול ואדיר זקוק לסנגוריה חנפה שלכם?

פסוק 12:

יב. זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי-אֵפֶר; לְגַבֵּי-חֹמֶר גַּבֵּיכֶם.
רעיי הנכבדים, אתם ציינתם בדבריכם שאתם מצטטים ומזכירים את דברי זקני הדורות  ועליהם אתם מבססים את מסקנותיכם.

ראה דברי בלדד בפרק ח 8: שאל נא לדור ראשון…

דברי אליפז בפרק ד 7: "זכר נא, מי הוא נקי אבד"

ובכן, כל המסקנות הללו שקולות למשלי-אפר. ז"א משקלן אפסי כאפר העף ברוח.

גיבוב דבריכם כערמות חומר מחוסרות כל ערך.

פסוקים 13-16:

לאחר שאיוב ביטל את טענות רעיו הוא חוזר אל רעיונו העיקרי, אל הויכוח עם אלוהים, כמו שהוא אומר: "אני אל-שדי אדבר…" (פסוק 3)

איוב מודה שאינו מפחד מן המוות, ובלבד שיוכיח לפני כן את צדקתו.

איוב גם יודע נאמנה שגם אלוהים יודה בה.

 

יג. הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה-אָנִי; וְיַעֲבֹר עָלַי מָה.
יד. עַל-מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי; וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי?
טו. הֵן יִקְטְלֵנִי לא (לוֹ) אֲיַחֵל; אַךְ-דְּרָכַי אֶל-פָּנָיו אוֹכִיחַ.
טז. גַּם-הוּא-לִי לִישׁוּעָה: כִּי-לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא.

 

פסוק 13:

יג. הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה-אָנִי; וְיַעֲבֹר עָלַי מָה.
איוב מבקש מרעיו שישתקו ויקשיבו לדבריו, שלא יפריעו לדבריו.

אני מעונין לומר את שעל ליבי ויבוא עלי מה שיבוא, אם דיבורי יחשב לי עוון.

פסוק 14:

יד. עַל-מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי; וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי?
על שום מה אתאפק מלדבר?

מדוע שאנשוך את שפתיי ואסתום את פי?

מדוע שאתאמץ בשארית כוחות נפשי להחניק בקרבי את מחאתי הגדולה?

אני אדבר אפילו אם אסכן בכך את נפשי (ראה שופטים יב 3).

פסוק 15:

טו. הֵן יִקְטְלֵנִי לא (לוֹ) אֲיַחֵל; אַךְ-דְּרָכַי אֶל-פָּנָיו אוֹכִיחַ.
אם אלוהים ימיתני בזעמו על עזות פני, הן למוות אני מייחל בכל מקרה.

איוב כל כך סובל, עד כי המוות עבורו היא משאת נפש.

אַךְ-דְּרָכַי אֶל-פָּנָיו אוֹכִיחַ: אך אני אוכיח לפניו את תום דרכי.

 

פסוק 16:

טז. גַּם-הוּא-לִי לִישׁוּעָה: כִּי-לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא.
(אם הוכיח לאל את צדקתי) גם הוא עצמו יבוא להושיעני [להצדיקני], כי לא לפניו חנף יבוא.

תקוותו של איוב בצדקת אלוהים אינה פוחתת.

אדרבה, כאשר איוב חווה יותר ויותר את חולשת האדם להבין את מורכבות הנעשה בבריאה, הוא פונה עוד ועוד לאלוהים – כי רק אלוהים יודע הכל ורק אצל אלוהים יצא הצדק לאור – גם אם לאחר זמן מה…

פסוקים 17-22:

לאחר שאיוב ביקש מרעיו שישמעו את דבריו, הוא מתחיל לערוך את משפטו, וכהקדמה הוא מבקש מאלוהים שלא יטיל עליו פחד.

יז. שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי; וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם.
יח. הִנֵּה-נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט; יָדַעְתִּי, כִּי-אֲנִי אֶצְדָּק.
יט. מִי-הוּא יָרִיב עִמָּדִי: כִּי-עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע.
כ. אַךְ-שְׁתַּיִם אַל-תַּעַשׂ עִמָּדִי; אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר.
כא. כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק; וְאֵמָתְךָ אַל-תְּבַעֲתַנִּי.
כב. וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה; אוֹ-אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי.

 

פסוק 17:

יז. שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי; וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם.
שמעו שמוע את מילתי וחוות דעתי באזניכם (טו 17)

פסוק 18:

יח. הִנֵּה-נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט; יָדַעְתִּי, כִּי-אֲנִי אֶצְדָּק.
הנה נא ערכתי משפט (סדרתי את טענותי לפני אלוהים), ואני משוכנע כי השופט העליון יכיר בצדקתי.

פסוק 19:

יט. מִי-הוּא יָרִיב עִמָּדִי: כִּי-עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע.
מי יוכל לריב עימדי, ז"א, להשתיק אותי מבלי טענות צודקות?

איוב משוכנע שלא קיים אדם ביקום שיוכל להצביע על סיבה ראויה שבעבורה אלוהים הביא עליו את האסונות.

איוב אומר: אם עתה אני אחריש ולא אומר את דברי צדקתי – אני אמות מצער וכאב.

הערה: ישנה דיעה נוספת לחלק ב של הפסוק: לו היה מי שיוכיח את עווני – אחריש ואגווע – לא הייתי מתאונן על גורלי וגוועתי בדממה.

פסוק 20:

כ. אַךְ-שְׁתַּיִם אַל-תַּעַשׂ עִמָּדִי; אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר.
מכיוון שאיוב מבין את עזות דבריו – משפט עם אלוהי עולם, הוא מבקש שני דברים

שאלוהים יבטיח לו, ואז איוב יוכל לפרוס את כל ליבו וכל משנתו לפני אלוהים.

ומה הם שני הדברים [האיומים] שאיוב מבקש מאלוהים לא לעשות?

פסוק 21:

כא. כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק; וְאֵמָתְךָ אַל-תְּבַעֲתַנִּי.
כַּפְּךָ
: כף במובן יד, סמל הכוח המייסר.

הרחק מעלי את כובד היסורים כדי שאוכל להציג את טענותי במנוחה.

ואל תפל עלי, היצור החלש, את אימתך, אל אדיר ונורא, אשר תבלבל את מחשבותי. (ראה שפה דומה בפרק ט 34-35).

פסוק 22:

כב. וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה; אוֹ-אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי.
איוב מציב שתי אפשרויות:

א. אלוהים יהיה זה אשר יאמר את דבר האשמה ואז איוב יענה לו.

ב. איוב יתחיל בהצגת תומתו ויושר דרכיו לפני אלוהים ואז אלוהים יענה.

לדעתי הכנה מתוך הבנת הספר והלך מחשבתו של איוב, הוא אינו מנסה "להוציא את אלוהים אשם" או לדחוף את אלוהים לפינה עד שיודה שטעה…

איוב לוקח בחשבון שיש סיבות נוספות מעבר לתגמול עונש עבור חטא, ואת זה הוא רוצה לשמוע מפיו של אלוהים.

האם איוב באמת ציפה שאלוהים יענה לו, ואפילו בקול גשמי?

אני משוכנע שכך באמת האמין איוב.

לא רק הוא, אלא גם רעיו ידעו שאפשרות זו קבילה – ראה יא 5: "מי יתן אלוה דבר, ויפתח שפתיו עימך".

בפרק מ ובפרק מב אלוהים מדבר אל איוב וגם אל רעיו.

אם כן, אלוה ענה ודיבר גם דיבר.

פסוקים 23-28:

איוב מרצה את טענותיו לפני האלוהים ומבקש ממנו שיודיענו במה חטא ומדוע הוא רודפו.

כג. כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת? פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי.
כד. לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ?
כה. הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ? וְאֶת-קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף?
כו. כִּי-תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת; וְתוֹרִישֵׁנִי עֲו
ֹנוֹת נְעוּרָי.
כז. וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי, וְתִשְׁמוֹר כָּל-אָרְחוֹתָי; עַל-שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה.
כח. וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה; כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ.

 

פסוק 23:

כג. כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת? פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי.
איוב טוען: אם אמת בדברי רעיי, שסיבת האסונות היא עוון, הרי שחטאתי רבות ועוונותי גדולים. הודיעני אלוהים את מספר חטאותיי ומה הן.

פסוק 24:

כד. לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ?
מדוע תסתיר פניך ממני?

מדוע תחשיב אותי לאויב שלך?

הסתרת פני אלוהים בכתבי הקודש היא אחת מהתיאורים הקשים ביותר כדי לתאר את ריחוקו של אלוהים מאדם.

הסתרת פני אלוהים משמע:

אלוהים אינו מברך את אותו אדם

אלוהים אינו עוזר ופועל בעבור אותו אדם

כדי להבין טוב יותר את משמעות הביטוי הסתרת פני אלוהים, כדאי להבין את ההיפך.

הארת פני אלוהים היא הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לאחל למישהו.

בספר במדבר ו 22-27 אלוהים מצווה על הכוהנים לברך את עם ישראל במילים הבאות:

כד. יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.

כה. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

כו. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

כז. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

מכאן, הארת פני אלוהים משמע שהעם זוכה למעורבות ונוכחות גואל ישראל – המשיח אל-שדי בקרבם.

איוב מרגיש כה נורא, ואסונו כה גדול, עד כי הוא מרגיש את הגיהנום כבר בחייו בארץ.

לפיכך הוא מרגיש כאילו אלוהים מסתיר פנים ממנו.

אם כבר עסקינן בהסתר פנים.

עם ישראל מרגיש גם היום את הסתר הפנים – לפחות באופן חלקי – של אלוהים.

מכיוון שהעם דוחה בגסות את מושיעו ישוע, יוצא שהעם "במו ידיו" אינו מאפשר לאלוהים להאיר פניו עליהם (יוחנן ח 19, 42).

בעתיד עם ישראל יחזור בתשובה ויזכה לחוות את הארת פניו של אלוהים – בכניעה לאדון ישוע המשיח (זכריה יב 10, אל הרומים יא 26).

פסוק 25:

כה. הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ? וְאֶת-קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף?
איוב פונה לאלוהים ואומר: ערכי אינו גדול מעלה נידף.

וגם אם אני נחשב לך לאויב, מי אני שאתה מקדיש לו כל כך הרבה תשומת לב ומעניש אותו בכל סוגי העונש שבידך? האם יש תכלית או מטרה כלשהי ברדיפה אחר קש יבש?

פסוק 26:

כו. כִּי-תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת; וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי.
איוב ממשיך את המשפט הקודם:

מי אני שתכתוב עלי פסק דין כל כך קשה?

נראה שזכרת את כל עוונות נעוריי, דברים שעברו וחלפו [אשר מבחינתו של איוב הוא התוודה עליהם לפני אלוהים ועניינם נסלח ונשכח], אך יתכן שמדובר על עוונות שאיוב אינו מודע להן, ואלוהים העלה את כולם ומציג את העוונות לאיוב כירושה אשר עליה הוא משלם כעת – בתשלום אחד!

פסוק 27:

כז. וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי, וְתִשְׁמוֹר כָּל-אָרְחוֹתָי; עַל-שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה.
אלוהים, אתה מחזיק בי כדרך שמחזיקים בשבויים ובאסירים.

סד: גזר עץ כבד, המחובר משני חלקים ששמים בו את רגלי האסורים שלא יוכלו לברוח וגם כחלק מעינויים (לג 11).

וְתִשְׁמוֹר כָּל-אָרְחוֹתָי: ואם לא מספיק שאני מרגיש כמו בסד, אתה אלוהים שומר ובוחן כל צעד שלי כאילו הייתי הפושע הכי מסוכן.

עַל-שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה: פסוק קשה, והאפשרויות כדלקמן.

  1. אתה חוקק את הסד לפי מידת רגלי, או חוקק קו מסביב לרגלי, לבל אוכל להזיזן.
  2. אתה מהלך בצמוד לפסיעותיי ואינך מניחני

במשפטים אלה איוב מתפלא על תשומת הלב שאלוהים מקדיש לו – מבחינת השמירה עליו והענשתו. איוב שואל: מי אני בכלל שכל תשומת לב אלוהים עליי?

איזה חטאים ועוונות עשיתי שמגיע לי יחס שכזה?

פסוק 28:

כח. וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה; כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ.

איוב מסכם את גורלו של האדם אשר אלוהים רואה בו אויב או מטרה לעונש.

מה כבר יהיה גורלו ומצבו של אותו אדם?

גופו ירקב וימק כמו דבר שתולעת אוכלת מבפנים ומחסלת (הושע ה 12).

סופו כבד שהעש אכלו – הופך לנעלם, מתפורר באוויר כאילו לא היה.

איוב בפסוק זה מסכם את גורלו שלו – כי הוא מרגיש כאדם אשר אלוהים מסתיר פנים ממנו.

לקורא המודרני אשר מחזיק בדבר אלוהים השלם ברור שאלוהים לא הסתיר פניו מאיוב.

אלוהים השתמש באיוב ככלי המפאר את שמו.

יחד עם זאת, חלק ממה שאיוב חווה ולו באופן זמני ביותר, הינם מנת חלקם הקבועה והנצחית של אלו הדוחים את פני-אלוהים, האדון ישוע המשיח.

לאור כל התיאורים הקשים שאיוב מציין, צריך כל אדם לשאוף לקבל את מאור פני אלוהים ולא את הסתר פניו.