תהילים קל"ג

שבח לאחדות לרגלי האדון

 

רבים מדברים על אחדות, אך אחדות אמיתית יכולה להיות רק כאשר היא נובעת מנקודת יחוס מושלמת אחת.

הבה נתאר כיוון 100 גיטרות המכוונות אחת על פי הקודמת לה. בסופו של הכיוון, נקבל רעש גדול אך לא 100 גיטרות מכוונות.

לעומת זאת, אם כל גיטרה תכוון על ידי אותו הכלי, כי אז נקבל 100 גיטרות מכוונות.

כך זה גם לגבי האחדות שלנו. אם כולנו מכוונים אל האדון ישוע, ומנהלים את חיינו על פי הנחיותיו ודוגמתו האישית בעזרת רוח הקודש, ולא אחד על פי הדוגמא של רעהו, נהיה רבים המאוחדים באחדות המפארת את אלוהים. זו אחדות משמחת ומלאה באהבת אלוהים.

את האחדות הנפלאה הזו מזמור קי"ג (133) משבח ומפאר.

מזמור קל"ג הינו אחד מ-15 מזמורים הנקראים 'שירי מעלות'.

המסורת טוענת ששמם נקבע על שום 15 המדרגות, מעלות הנמצאות בכניסה המזרחית לבית המקדש בעליה מעיר דוד.

על כל אחת מהמעלות זימרו את אחד המזמורים הללו כאשר עלו לבית אלוהים במועדי יהוה.

הבה נקרא את הפסוקים:

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: הִנֵּה (הביטו, ראו, בפליאה) מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד.
ב  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל-הָרֹאש, יֹרֵד עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן: שֶׁיֹּרֵד עַל-פִּי מִדּוֹתָיו. (בגדיו)
ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן: כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת-הַבְּרָכָה, חיִּים עַד-הָעוֹלָם.

תוכן עניינים:[1]

א. שבח לאחדות (פ. 1)

ב. דוגמאות וביטויים לאחדות (פ. 2, 3א)

ג. מקורה וכוחה של הברכה לאחדות (פ. 3ב)

א. שבח לאחדות (פ. 1)

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד: הִנֵּה מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד.

 

אחדות אמיתית רק בבית אלוהים לרגלי אלוהים. פ. 1ב.

א. דוד המלך מתפעל על האחדות והשלום שחווה.

דוד פותח במילה "הנה", כדי לציין דבר נדיר, לא רגיל, משהו מיוחד שכולם מתפעלים ממנו אך גם רוצים אותו.

האחדות והשלום המיוחדים והמרגשים הללו לא היו בבית של דוד ובקרב משפחתו, אלא בבית אלוהים. רק שם כל המשתתפים מכנים את אלוהים – אבא אבינו ולכן רואים עצמם כאחים (ראה הקבלה בבשורת מרקוס ג' 35: "כל העושה את רצון אלוהים הוא אחי ואחותי ואמי…", וכן קור"א י"ב 4-6, אפסיים ד' 1-6).

דוד משבח ומהלל את הנועם והאחדות שאפיינה את ההתחברות של העולים לבית אלוהים – במיוחד במועדי יהוה.

דוד יכול היה לציין את השמחה שיתכן שהייתה בקרב נציגי השבטים שבאו לחברון כדי להמליכו על ישראל, אך זה בספק גדול (שמ"ב ה' 1-10).[2]

דבר אלוהים מציין שאחדות ושמחה אמיתית קיימת רק לרגלי אלוהים ולא במקום אחר.

אם כן, מה היה אז במועדי יהוה?

רבים מהעם באו, משפחות שלמות שראו איש את רעהו לעיתים רק במועדי יהוה.[3] הגברים בכל מקרה היו מצווים להגיע לראות את פני יהוה (דברים ט"ז 16-17).

מסביב למשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש, העולים זכו לשמוע את הקראת התורה. הם שמעו את שירי ההלל של הכוהנים.

אנשים יכלו לקבל הסבר למצוות התורה ולתכליתה.

אנשים היו באים עם עולותיהם כדי להתוודות על חטאיהם ולזכות בסליחת חטאים ובחידוש התחברותם עם אלוהים.

עניים ועשירים, כולם כעם אחד עלו למשכן. לא היה רעב אחד בבית אלוהים. מי שהיה לו יותר, חלק עם האחד שחסר לו. חלק מקורבנות המנחה והשלמים היו נמסרים לזובחים ואלו היו מחויבים לאכלם באותו היום. על מנת למלא את המצווה הזו, עשירים היו חולקים את האוכל הרב עם העניים, כך שבבית אלוהים ובאחדות הזו שלרגלי אלוהים, לעולם לא יהיה מחסור לאף אחד.

זו חלק מהברכה והזיכרון הנפלא שכל אדם חזר עימו לביתו.

הדתיות של העם ואמיתות אמונתם נמדדה על סמך דאגתם לעניים וחלשים שבחברה (דברים י', ישעיה א', מיכה ו'). המצוות הללו קרמו עור וגידים דווקא בבית אלוהים ובמועדי יהוה. כאשר התחברו ילדי אלוהים בבית אלוהים כדי לחגוג את ציות מצוותיו, הם חוו את הברכה, והיא – אחדות ושלום.

 

ב. הסבר אודות מקום האחדות ותנאיה – ראשונה ליוחנן א 3-4, מע"ש א' 14, ב' 46.

חיזוק לדבריו של דוד המלך אנו מוצאים גם בדברי השליחים.

יוחנן השליח כתב באיגרתו הראשונה שהאחדות והשמחה של ילדי אלוהים נובעת מאחדות האמונה שלהם בישוע המשיח. ראשונה ליוחנן א 3-4.

"את אשר ראינו ושמענו מודיעים אנו גם לכם, למען תתחברו עימנו גם אתם. ואכן התחברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח. זאת אנחנו כותבים למען תהיה שמחתנו שלמה."

האחדות אינה תלויה בבניין אבן או עץ, אלא באמונה מושיעה וחיה בליבנו.

ראו מה עשו המאמינים הראשונים כפי שכתוב במע"ש ב' 42-47:

הם התאספו ביחד, למדו את דבר אלוהים, התפללו ביחד, עזרו איש לרעהו באהבה כנה, ואלוהים מילא את ליבם בשמחה ואחדות. כולם נכנעו להוראת ה' בכוח אותה רוח הקודש.

אמונה כנה בישוע המתבטאת בציות לדבר אלוהים, מניבה אחדות ושמחה. אלו מניבים עזרה הדדית וסיפוק שלא קיימים במקום או ממקור אחר.

מה היה המאחד של הקהילה הראשונה?

  • הבשורה.
  • לימוד דבר אלוהים
  • עזרה ההדדית
  • ציות.

כולם היו ממוקדים במצווה שהאדון השאיר להם.

מסיבה זו הראשונה ליוחנן א 3-4 והדוגמאות מספר מע"ש ב, ג-ה הן ההנחיות לנו היום לגבי אחדות המפארת את שם האדון.

הנגזרת מהפסוקים הללו היא שאחדות ושמחה אמיתית יתכנו בין נושעים! לכן אלוהים אוסר על שותפות מחייבת בין נושעים ללא נושעים (שניה לקורינתיים ו' 14-18)

נקודה חשובה כדאי להאיר:

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אינה רק תיאור של הדבר הנפלא שראה וחווה דוד המלך, אלא זה תיאור קבוע של חיי הנושעים במלכות אלוהים ובנצח. זה יהיה מנת חלקנו – הנושעים – על בסיס יומי ולא רק במועדי יהוה.

לעומת זאת – מה יהיה חלקם של אלו הדוחים את ישועת אלוהים? אין טוב ואין נעים, אין אחים כי אין אחדות ואין אהבה. גם חיות לא היו רוצות לחיות בתנאים שכאלו.

 

ב. דוגמאות וביטויים לאחדות (פ. 2, 3א)

ב  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל-הָרֹאש, יֹרֵד עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן:
שֶׁיֹּרֵד עַל-פִּי מִדּוֹתָיו. (בגדיו)
ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן…"

איך המחבר מתאר את האחדות הנפלאה והיכן?

"…כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרון שיורד על פי מידותיו (בגדיו).

השמן שבו השתמשו במקדש למשוח את המשרתים והמשכן על כל כליו, לא היה שמן זית רגיל, אלא מרקחת של שמן בושם.[4]

התיאור המלא נמצא בספר שמות פרק ל' פסוקים 22-33:

כב. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

כג. וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.

כד. וְקִדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וְשֶׁמֶן זַיִת, הִין.

כה. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת, מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ; שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה.

כו. וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת.

כז. וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמְּנֹרָה, וְאֶת-כֵּלֶיהָ; וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

כח. וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ.

כט. וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ.

ל. וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו, תִּמְשָׁח; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.

לא. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.

לב. עַל-בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ, וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ; קֹדֶשׁ הוּא, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.

לג. אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל-זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

לאחר משיחת המשכן והמשרתים, שככל הנראה נעשתה לעיתים קרובות בגלל מועדי יהוה וכו', כל איזור המשכן או המקדש מאוחר יותר, היה מלא בניחוח של אותו הבושם.

הריח המיוחד הזה תמיד התקשר עם עבודת אלוהים במשכן ובמקדש.

כל מי שבא מרחוק והריח את הבושם, המוח שלו היה מעלה את הזיכרון מהחוויה הנפלאה בבית אלוהים. את עבודת הכוהנים, את זבחי כפרת החטאים, את ההתחברות הקדושה והשמחה בבית אלוהים.

אל לנו להתפלא – ריח מעורר זיכרון ואירועים בחיים. זו עובדה.

אם נטייל בשוק ונריח תבשיל מיוחד מהמטבח של אימא, אז הריח יעורר זיכרון והרגשה.

אם ריח מסוים יתקשר עם סבל ואי נוחות, אז בכל פעם שנריח אותו, הזיכרון האומלל הזה יעלה לנו בראש.

שאלה:

מדוע אלוהים קבע עונש מוות על יצור הבושם הזה מחוץ למקדש?

תשובה:

כי העבירה הזו הייתה מקבילה לעבודת אלילים.

ואיך?

אם אדם כלשהו היה מייצר את הבושם בביתו ומשתמש בבושם לצרכי חולין, כי אז הוא ובני ביתו היו מקשרים את הריח הזה בבואם לבית אלוהים למעשי חולין ולא לעבודת אלוהים. עבודת אלוהים הייתה נדמית לדבר זול. אנשים אלו לא היו מתגעגעים לריח שבמשכן ובמקדש.

דוגמא נוספת: אם אדם שאינו מוסרי היה מבשם עצמו בבושם זה, כי אז כל מי שהריח את הבושם הזה על אותו אדם, יזכור את אותו אדם ומעשיו הנכשלים בבואו לבית אלוהים, במקום לזכור את עבודת אלוהים הטהורה. אותו אדם למעשה הסיט את לב האחרים מאלוהים כלפי עצמו – דבר המקביל לעבודת אלילים.

מי שמריח את הבושם הזה וזיכרון שאינו המקדש ועבודת אלוהים עולה למוחו, הריהו כאדם העובד אלילים. זו הקבלה לעבודה זרה.

מסיבה זו העונש על ייצור הבושם הזה מחוץ למשכן או למקדש הינו מוות.

  • שאלות ליישום:

# האם אתה שמח ומתלהב כשאתה שומע את השם בית גאולה או כשאתה מתכונן להגיע לשיעור או פעילות בקהילה?

# האם אתה בא בחפץ לב לבית הקהילה?

# האם יש ניחוח טוב ומזמין לחיי הקהילה שלנו?

# מה אתה עושה כדי שמישהו אחר ישמח וייהנה לבוא לבית הקהילה?

# האם אנשים שמחים כששמך מוזכר או כשהם יודעים שאתה מתכונן להגיע?

# האם אתה ואת עוזרים לאחרים ליהנות מאחדות?

 

הבה ניקח את היישום מעט יותר לקרבה המשפחתית.

כהורים, הילדים שלנו קוראים לנו בשמות – אבא ואימא.

# מה עולה בראש של הילדים שלך כאשר אנו אומרים: אבינו שבשמיים?

האם העדות שלך כאבא מעלה למוחם זיכרון בריא וטוב למושג אבא?

האם העדות שלך כאימא מעלה בליבם זיכרון נעים ומבורך?

האם ליבם שמח לומר: אבינו שבשמים, או שהם מפחדים או נרתעים מלהתפלל כך – בגלל כישלון עדות של הורים.

מה נאמר לאלוהים כאשר נעמוד לפניו במשפט כס המשיח?

 

  • מה ההקשר של ירידת השמן על זקן אהרון וכל בגדיו?
  • שפע של רוח הקודש, ז"א נוכחות אלוהים בקרב ילדיו.
  • שפע של ברכה – שלום, סיפוק, שלווה, ביטחון, רעננות ומנוחה.

 

המחבר ממשיך את תיאור הברכה שבאחדות בפסוק 3א:

ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן…:

דוד המלך משתמש במטאפורה כדי לתאר ברכה נוספת.

הקור הבא מהר חרמון, ממקום גבוה אל שאר חלקי הארץ הנמוכים יותר, מווסת את הטמפרטורה לאורך כל הארץ. הכוונה לחרמון כמקור לרעננות.

לפיכך, האחדות הקיימת בבית אלוהים היא זו המשפיעה על האחדות בין כלל יושבי הארץ. השלום מבית אלוהים משפיע על שלום כל בית בישראל ובעולם.

הרי מבית אלוהים כולם חוזרים אל ביתם ונחלתם, ומשפיעים את האחדות המבורכת שטעמו, על בני ביתם ועל שכניהם.

יישום:

האם הלימוד וההתחברות שיש לך ולך בבית אלוהים, מעניקים לכם כלים כדי להועיל לאחרים? להביא את מסר השלום במילים ומעשים?

האם הקהילה היא באמת מקור ממנו אתה ואת יונקים יכולות להיות שגרירים יעילים לשם המשיח ישוע?

האם השלום שאנו חווים בבית אלוהים, שלום הישועה שלנו שניתן במחיר דמו של המשיח ישוע, עוזר לנו להגביר את השלום שיש לנו במשפחה שלנו?

אם כן, נפלא.

אם לא, אז הבה נשב ונבחן היכן הבעיה? האם היא בבית אלוהים החוטא לאמת, או בלבך או ליבך המתנגדים לאמת?

 

ג. מקורה וכוחה של הברכה לאחדות (פ. 3ב)

כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת-הַבְּרָכָה, חיִּים עַד-הָעוֹלָם.

המחבר מתאר באופן ציורי את גודל השפעת הרעננות והברכה הנובעת מבית אלוהים.

כמו שהטל הבא מהר חרמון, מווסת את החום בכלל הארץ, כך הברכה הזו שבאה בעקבות האחדות לרגלי אלוהים בבית אלוהים אשר בירושלים, היא מקור הברכה לכל העם.

דוד המלך מבהיר בדרך שאינה ניתנת להבנה אחרת, שמקור הברכה לכל אדם ולעם, היא מבית אלוהים – מאלוהים.

אנו זוכים לראות את אותו עיקרון נלמד בדברי האדון ישוע במיוחד בבשורת יוחנן בפרקים 15-17.

האדון ישוע אמר במילים ברורות: "שלום אני משאיר לכם, לא כדרך שהעולם נותן אני נותן לכם… אל מאי חת לבבכם." (בשורת יוחנן י"ד 27).

עימדו בי – ויהיה לכם הכל. בשורת יוחנן 15.

בבשורת מתי פרק י"א 28-30 – בואו אלי ואמציא לכם מנוחה.

בבשורת יוחנן 16: אם ניכנע לרוח הקודש – נתנהג בדיוק כפי שאלוהים רוצה מילדיו.

בפרק 17 – יש לנו את תפילת האדון ישוע ככוהן הגדול שלנו – המבקש כל כך שנהיה באחדות כפי שקיימת אחדות בין ההוויות בשלמות האלוהית האחת.

מדוע?

כי זה מניב ברכה

כי זו עדות משיחית מושלמת.

כי זו הוכחת אמת הבשורה

כי זה מה שחסר לעולם ובגלל זה הם מתפעלים מהחיים שלנו.

כי זה מפאר את אלוהים.

העקרונות הללו מוזכרים כבר במזמור הקודם: 132:7,17: נבואה למשכנותיו, נשתחווה להדום רגליו..

פסוק 17: שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי.

שם – בית אלוהים בנוכחות אלוהים.

 

סיכום:

א. דבר אלוהים מציין בבירור שמקור השלום, האחדות וההתחברות האמיתיים במשפחה ובקהילה הם לרגלי המשיח ישוע. אין מקור אחר לשלום אישי, משפחתי, קהילתי ולאומי. לכן – קרא בשם ישוע לסליחת חטאים – היום!

שלום נובע רק בעקבות שלום עם אלוהים, ושלום עם אלוהים יתכן רק באמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. (יוחנן י"ד 27).

ב. האחדות וההתחברות שלנו מושלמים כאשר אנו מכניעים את הרצון שלנו לרצונו של אלוהים ומקיימים את רצונו בכל תחום בחיינו.

אם חסר שלום בחייך, בביתך, בנישואיך, עם ילדיך, אנא, לפני שאתה מצביע על אחרים כאשמים, ודא שליבך ישר עם אלוהים ושאתה מציית לדבר ה'.

האם אינך סולח למישהו? האם יש נקמנות בליבך? גאווה? תאווה?

ג. האם הדוגמא שלך ושלך כאבא ואימא, עוזרים לילדים שלכם להכיר את אלוהים כפי שהוא באמת?

האם זיכרון טוב וראוי עולה בלב ילדיכם כאשר משמיעים בקהילה את המילים: אבינו שבשמיים?

איזה ריח החיים הרוחניים שלנו מפיצים?

האם אני תורם לכך שההתחברות במשפחה ובקהילה היא כזו שכל המביט עלינו יאמר:

הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד.

במקום רק לדבר בשבח האחדות, הבה נפעל להביא אותה לליבנו, למשפחתנו ולקהילה.

 

Bibliography

Lawson, J. Steven. Preaching the Psalms. Grand Rapids, MI: EP Books, 2014.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, n.d.

Varner, William. Awake O Harp. A Devotional Commentary on the Psalms. The Woodlands, TX 77393: Kress Biblical Resources, 2014.

 

[1] Lawson, J. Steven. Preaching the Psalms. Grand Rapids, MI: EP Books, 2014.

 

[2] Varner, William. Awake O Harp. A Devotional Commentary on the Psalms. (The

Woodlands, TX 77393: Kress Biblical Resources, 2014), 348.

 

[3] Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. (Grand Rapids, MI: Kregel

Publications, 1993), 685-8.

 

[4] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, n.d), 749.