ראשונה לפטרוס פרק ד'

הוראות אחרונות – שגרירים נאמנים של חסד אלוהים

האיגרת הזו היא מילותיו של שליח המשיח לקהל מאמינים הנמצא באיזור הנתון לרדיפות בגלל האמונה.

עד כה השליח שמעון פטרוס עודד את המאמינים לחיות כקדושים המייצגים בנאמנות את אביהם שבשמים גם בעת משבר וצרה, כדי שאלו הרודפים אותם יוכלו לראות את אמיתות אמונתם במבחן של צרה ומצוקה.

התקופה ההיא היתה כה קשה למאמינים עד שפטרוס ועוד רבים מבני זמנו חשבו שעוד בחייהם יחזור המשיח לגאלם ולהקים את ממלכת אלוהים.

בגלל שראו את קץ העולם "מסביב לפינה", והבינו שעת חזרתו של האדון קשורה לעת צרה ומצוקה, אמר פטרוס בפסוק 7: "הנה קץ הכל קרב, על כן היו מפוכחים, והיו ערים להתפלל".

 

מכיוון שהמשיח עדיין לא חזר, ולאור העובדה שאנו כבני אדם איננו יודעים אם נחיה עוד יום,או שהאדון יאסוף אותנו אליו ממש כעת, הצעתו של שמעון פטרוס מעשית גם בימינו.

 

שמעון פטרוס אומר: "…על כן היו מפוכחים, והיו ערים להתפלל". [דליטש – צנועים. אנגלית – sound mind]

פטרוס דורש פיכחות וקשר תפילה ער.

משמעות המילים היא שעלינו להיות תמיד מוכנים להבדיל בין טוב ורע, טהור וטמא, על מנת לשמור על עדותנו.

 

פיכחות הינה ההיפך משכרות. ז"א, היו במצב בו אין כל השפעה זרה על מוחכם…

שיכור אינו שולט במעשיו ואינו מבדיל בין טוב לרע, אך אדם פיכח מודע ושולט בכל מעשיו.

אדם פיכח מחליט עבור עצמו ושיכור תלוי באחרים או .

פיכחות הינה מעלה חשובה כאשר קיים פיתוי בחיינו.

אנו בני אדם שיכולים להתפתות, ולפעמים הגוף מושך לכיוון אחד והשכל לכיוון שני. פכחות הינה היכולת לשמוע לשכל הישר והנכון ולהשתיק את תאוות ותשוקת הגוף.

מסיבה ברורה זו גם שאול השליח הדריך את המאמינים באפסוס ומן הסתם גם אותנו – להימלא ברוח הקודש ולא באלכוהול (אפסים ד 19-20). הכוונה, היו כל העת מונעים על ידי הדרכת רוח אלוהים.

 

היו ערים להתפלל:

לא לחינם שמעון פטרוס משתמש בהנחיה הזו במילים אלו: היו ערים להתפלל.

שמעון פטרוס שמע בדיוק את אותן המילים מפי האדון ישוע בלילה בגת שמנים, לאחר ליל הסדר, זמן קצר לפני שנאצר על ידי שליחי הכוהן הגדול (מרקוס יד 38: היו ערים והתפללו… ראה גם מתי כו 41)

האדון ישוע ידע שעוד מספר דקות תלמידיו יעמדו בצרה ומבחן שלא חוו קודם לכן.

מסיבה זו, אמר להם האדון: היו ערים והתפללו למען יהיה לכם כוח – כדי שלא תבואו לידי ניסיון – כדי שלא תיכשלו במבחן האמונה!

 

תפילה היא האמצעי דרכו אנו יכולים לפנות לאלוהים כדי לקבל כוח לעמוד במבחנים וצרות.

אלוהים יודע את צורכינו ולמרות זאת מצווה עלינו להתפלל:

מדוע?

כדי שנפאר את שמו.

כך אנו מודים בתלותנו בו

כך אנו יודעים שהעזרה נבעה מאיתנו ולא מכוחנו אנו.

 

שמעון פטרוס ראה איך האדון ישוע מתנהג כדי לשמור על עדות ללא דופי בעת ניסיון הכי קשה שחווה – הדרך לצליבה, ומהאדון ישוע הוא לומד ומלמד אותנו לעשות את אותו הדבר.

 

במילים אחרות: פטרוס מציע לנו לחשוב כמו המשיח ולהתנהג כמוהו.

 

בפסוקים 1-2 שמעון פטרוס חוזר על רעיון שאמר כבר בפרק ג' אך הפעם עם תוספות.

"כיוון שהמשיח סבל בעדנו בגופו, גם אתם התאזרו באותו הלך הרוח. שכן הסובל בגופו חדל לחטוא,

למען לא יחיה עוד לפי תאוות בני אדם בזמן שנותר לו לחיות בגופו, אלא לפי רצון אלוהים"

 

האם מאמין שסובל כבר אינו חוטא? האם הוא הופך לצדיק גדול יותר? לא!

על מנת להבין את הטקסט, כדאי לפנות לאגרת אל הרומיים פרק ו'.

מאמין אשר סובל בגלל אמונתו ולא בגלל פשע שעשה, מזדהה עם המשיח ישוע אשר סבל עד מוות עבור חטאינו (שהרי אם לא היה מאמין, היה נחסך הסבל הספציפי הזה).

סבל בעקבות אמונה רק מדגיש את הקירבה שלי למשיח וההזדהות שלי עם קדושתו, נאמנותו וציותו לאלוהים האב.

 

האדון ישוע הוא הדוגמא לנו – לחיי קדושה וטוהר, אך גם לציות והתמדה ברצון האב במהלך סבל ורדיפה.

לכן, התאזרו בסבלנות שהייתה לאדון ישוע.

מה הייתה סבלנותו?

מה עזר לאדון להתמיד בקדושה?

הידיעה שאלוהים האב מתפאר בציותנו לרצונו

הידיעה שתוכנית אלוהים מתגשמת דרך ציותנו לדברו.

הפרס והגמול שאלוהים מעניק לאלו המפארים את שמו בציות חסר פשרות, גם אם דרך סבל וכאב.

 

ואיך הסבל הנובע מהזדהות עם האדון ישוע עוזר לנו לחדול מלחטוא?

א. כאשר אנו הולכים עם האדון ישוע בציות ובחיי קדושה וטוהר, כי אז מלוא כוח רוח אלוהים פועל עבורנו, מחדד את אמונתנו, ומעניק לנו עוד ועוד אמונה וכוח לעמוד נגד פיתויי החטא.

במילים פשוטות: ככל שאני נח יותר על ברכי האדון, כך גובר כוחי לעמוד נגד פיתויי החטא ולהתמיד בחיי קדושה וטוהר. [התפכחו לצדק ואל תחטאו – קור"א טו 34]

 

באיגרת אל הרומים פרק ו בפסוק 11 שאול השליח אומר שהאדם הישן אשר בנו נצלב עם המשיח ובכך נהרס גוף החטא ומכאן אנו מפסיקים להיות עבדים לחטא.

"בדרך זאת (זאת אומרת על פי דוגמת החיים של ישוע) גם אתם חישבו את עצמכם מתים לגבי החטא, אך חיים לאלוהים במשיח ישוע"

 

ב. קיימת האפשרות ששמעון פטרוס מתכוון לכך שהסובל כמו ישוע ומת בעבור עמידתו באמונה, הרי שזוכה מיד לחיות בנוכחות אלוהים וחופשי מחטא ותוצאותיו…

 

מדוע הגישה הזו יכלה להיות ממשית לבני זמנו של שמעון פטרוס?

נוכח הרדיפות וקשיי התקופה הם באמת חשבו שהקץ קרב. [ראו את פחדם וחששם של המאמינים בתסלוניקי (תסל"ב ב). הרדיפות והצרות שבאו עליהם גרמו להם לחשוב שעת צרת יעקב בפתח ולכן שובו של האדון ישוע נמצא ממש בפתח]

 

כל המאמינים יודעים שהאדון ישוע חוזר מכיוון שהקץ קרב. צריך עוד מאמץ קטן כדי להמשיך ולשמור על עדות טהורה, ומאמץ קטן הרי יכול להיות בהישג של כל מאמין.

 

דוגמאות מעשיות מן החיים:

אילו היית בטוח שהמשיח חוזר מחר בצהריים, האם לא היית מכין את עצמך לבואו?

האם לא היית דואג להימצא טהור ורחוק מכל עוולה?

האם לא היית משקיע את כל זמנך בציות לדבר אלוהים?

האם לא היית מתאמץ יותר כדי לשמור על עדות קדושה ובלתי פשרנית?

האם לא היית בוחר לסלוח ולהבליג מאשר לנקום?…

בוודאי שכן!

מאמין עם אותו הלך המחשבה של ישוע מפסיק לחיות על פי כללי החיים של העולם ומתאמץ לחיות על פי רצון אלוהים.

 

על פי הכתוב בפרק והנאמר בספרי ההיסטוריה, סבלו המאמינים עד חורמה בגלל אמונתם ולא בגלל מעשים פליליים.

שומעיו של שמעון פטרוס חיו בתקופה שבה חברים של אתמול הם הרודפים של היום. פטרוס מלמד אותם להתייחס לסבל כמו שישוע עשה.

תראה בסבל הזדמנות לזקק את חייך לפני אלוהים וכך תהווה עדות ומקור אור לישועתם של אחרים, אפילו רודפיך.

 

מדוע האמונה המשיחית מושכת התנגדות כה רבה? פסוקים 3-6: מדוע המאמינים בישוע צריכים לצפות לקשיים ורדיפות?

  1. "הן די היה הזמן שעבר עליכם בעשיית חפץ הגויים, אשר התהלכתם בדרכי זימה ותאוות, שכרות והוללות, נשפי שתייה ועבודת אלילים אסורה.
  2. וכיוון שאינכם רצים עימהם לשטף זימתם, תמהים הם על כך ומגדפים.
  3. הללו יתנו דין וחשבון לפני מי שעתיד לשפוט את החיים ואת המתים.
  4. לכן התבשרו גם המתים, כדי שישפטו כדרך בני אדם בבשר, אך יחיו כדרך אלוהים ברוח."

 

הסיבה לרדיפה אחר המאמינים נובעת מהיותם תזכורת לחטאי שאר האנשים!

שימו לב מאמינים יקרים.

עד לפני שמסרתם את חייכם לאדון, לא היה כל הבדל ביניכם לשכניכם.

שתיתם איתם לשכרה, הייתם שותפים למסיבות הניאוף והזימה ועבודת האלילים במקדשי האלילים. אבל היום אתם נפרדים (ראה פרי הבשר – אל הגלטים ה 19-21).

עד אתמול הם חשבו שהם התגלמות המוסר ודרך החיים הנכונה, והיום, בגלל העדות שלכם, הם מבינים שהם שקועים בחטא ונחשבים לפושעים לפני אלוהים.

מכיוון שהאור שלכם מאיר על החטאים שלהם, מעמיד אותם במצב נחות, ומצביע עליהם כחוטאים ופושעים לפני אלוהים, הם רוצים מאוד לכבות את האור ובמילים אחרות – להיפטר מכם בדרך זו או אחרת.

 

אתם יודעים מדוע רצו כל כך להרוג את ישוע?

האדון ישוע הצביע על המנהיגים הרוחניים של העם והוכיח אותם על חטאיהם, ובראש ובראשונה על חוסר הכרתם את אלוהים ותורתו.

נוכחותו של ישוע רק האירה לעיני העם את דרך החטאים שבה הלכו.

מכיוון שההנהגה הרוחנית המושחתת הרגישה לא נעים כשהיא חשופה לעיני כל, הם רצו לעשות הכל על מנת לכבות את "האור", להרוג את ישוע וכמה שיותר מהר (ראה בשורת יוחנן פרק א – האור בא אל העולם…).

 

בדרשה על ההר בספר מתי פרק ה' 14-16 האדון ישוע כינה את המאמינים בשם "אור העולם".

תפקיד האור להסיר את החושך אך גם להצביע על הרשע.

בגלל שהאמונה המשיחית מצביעה על הלא מאמין כאדם חוטא ורחוק מאלוהים, אנו בעיניהם מכריזים מלחמה כבר מעובדת קיומנו לידם.

עכשיו אתם מבינים מדוע תקפו ורדפו את ישוע ואת שאר המאמינים לאורך ההיסטוריה.

 

האם פעם חשבתם מדוע ישנה התנגדות למשיחיות ולא לדתות אחרות?

אמונות רבות אחרות אינן אומרות לך שאתה חוטא ונדון לעונש נצחי, מפני שהם יודעים שזה לא נוח לאוזן וסביר שתתנגד. לכן הם אומרים לך שאתה טוב, שאתה חיובי. הם משקרים לך על מנת שלא תתנגד להם עד שהם יכבשו את נפשך לשרות השטן.

 

פסוקים 5-6:

  1. הללו יתנו דין וחשבון לפני מי שעתיד לשפוט את החיים ואת המתים.
  2. לכן התבשרו גם המתים, כדי שישפטו כדרך בני אדם בבשר, אך יחיו כדרך אלוהים ברוח."

 

למה מתכוון שמעון פטרוס?

ידע לו כל אדם המתנגד לילדי אלוהים רק בעבור שהם חיים על פי מצוות האדון, שהוא עתיד לעמוד למשפט מול אלוהים. הנמצא אשם לפני אלוהים ואשר הוכיח את אשמתו ברדיפת ילדי אלוהים, עתיד לבלות את הנצח באגם האש ולשלם על חטאיו לנצח נצחים (התגלות כ 11-15, אל הרומים ג 19, תסל"ב א 6-10).

 

אלו המתים: הכוונה לאנשים נושעים אשר שמעו את הבשורה ונושעו ועם הזמן מתו.

כדי שישפטו כדרך בני אדם בבשר, אך יחיו כדרך אלוהים ברוח: הכוונה לאותם נושעים אשר מתו ככל שאר בני האדם, אך בגלל שהיו נושעים, הם עתידים לחיות בנוכחות אלוהים – כדרך אלוהים ברוח. ז"א, בקדושה וטוהר.

 

שאלה:

מדוע רוב בני האדם דוחים את דרך החיים המשיחיים?

חיים משיחיים אלו חיי הקרבה עבור כבוד אלוהים, ולכן הם אפשריים רק אם אלוהים שוכן בך.

חיים משיחיים זה לחיות עבור אחר, ולכן, אם אינך מכיר את אותו אחר, כאלוהים ריבון שניצח את המוות, אין כל סיכוי שתקריב את כל חייך למען מטרה או דבר שאינך בטוח בקיומו…

 

חיים משיחיים אלו חיים של התכחשות לרצון שלי וכניעה מוחלטת לרצון אלוהים.

לפיכך, אי אפשר לחיות חיים הדומים לחיים של אלוהים ללא התערבות של אלוהים בחיים של האדם. חיים משיחיים אלו חיים מלאי כוח של אלוהים ולכן הם אפשריים רק אם אלוהים מעורב בחייך…

לראיה – ראו את פועל רוח הקודש בגוף המאמין – פרי הרוח – אל הגלטים ה 19-23.

 

אם כן, רוב בני האדם דוחים את דרך החיים המשיחיים רק בגלל שרוח הקודש לא פקח את עיניהם להכיר את אלוהים ולגרום להם לבקש כפרת חטאים.

 

אך ביום בו אותו אדם ייוושע, יישתנה כל מבטו על עצמו וחייו.

מרגע הישועה, תכלית כל מעשה ומחשבה היא לפאר את אלוהים דרך ציות לרצונו, ולא לחיות רק כדי "להגשים את מאוויי רצוני ותאוותי".

 

 

 

המאמינים בתקופתו של פטרוס סבלו רבות ורבים מצאו עצמם מתים במלתעות של חיות טרף בזירות היאבקות.

פטרוס אמר: אל תדאגו, אולי הם יצליחו במזימתם אך אלוהים עוד ישפוט כל מעשה שעשו.

למרות שהמוות אינו נעים, כל כך מפחיד ומצביע על סיום נצחי, המוות אינו כך עבור המאמין. אנו עתידים לחיות ברוח כפי שאלוהים חי.

 

אלוהים קבע שבני האדם יצאו מן העולם הזה דרך תהליך או אירוע הנקרה – מוות.

אמונתנו בישוע מעניקה לנו את הביטחון שהמוות הינו תחנה בתהליך שבו אנו קמים לתחיה וחיים חיי שירות קדושים וטהורים לאלוהים לנצח נצחים.

 

מפסוק 8-11 שמעון פטרוס מציין את האחריות ההדדית של ילדי אלוהים למען נצליח כולנו לעמוד בניסיון.

  1. "בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה.
  2. היו מארחים זה את זה בלי להתלונן.
  3. איש איש כפי המתנה אשר קיבל ישרת בה בקרבכם, כסוכנים טובים על חסדו רב-הפנים של אלוהים.
  4. איש כי ידבר, אימרי אלוהים ידבר. איש כי ישרת, יעשה זאת מתוך הכוח שנתן לו אלוהים. וזאת למען יכובד האלוהים בכל דרך ישוע המשיח אשר לו הכבוד והגבורה לעולמי עולמים. אמן."

 

ובכן איך תנחמו ותעזרו זה לזה? איך עלינו לחיות כדי שנוכל לעודד, לנחם ולעזור איש לרעהו להתמיד בחיים קדושים מלאי עדות ללא דופי, ולעמוד בניסיון למען לא נחטא?

 

א. אהבו זה את זה אהבה עזה

מדוע? מכיוון שאהבה עזה מכסה על המון פשעים.

דוגמא.

ככל שאוהב אותך, כך סבלנותי אליך תגבר. ככל שתגבר האהבה בין המאמינים, כך תצטמצם המריבה, המדון, הרכילות והריחוק. ככל שתגבר האהבה, יהיה קל יותר לסלוח ולוותר! יהיה יותר מקום לסליחה עבור אח או אחות שנכשלו.

אחים אוהבים עוזרים זה לזה להתגבר על חטא ופיתויים וכך שומרים על טוהר גוף המשיח.

לא לחינם שמעון פטרוס מציין את האהבה כמצרך החשוב ביותר.

שני מצוות נחשבות לעיקריות ועליונות: אהבת אלוהים ואהבת הזולת.

את הראשונה הנושעים עושים, ולכן כעת עלינו לבטא את אמונתנו החיה והאמיתית בקיום המצווה החשובה הבאה – ואהבת את רעך כמוך.

 

ב. אירחו זה את זה בלי להתלונן

היו משפחה זה לזה מכיוון שאח מאמין יכול להיות הרבה יותר קרוב אליך מאח לא מאמין.

אנא דאגו להשלים את החסר לכם בכך שתעזרו אחד לשני.

לארח אח מאמין כולל בתוכו גם לחלוק איתו את שיש לך בעת האירוח, אוכל ומקום. לאחר אח זה לאפשר לאחים לשוחח ולחלוק את אשר בליבם.

לאחר אדם זה להקים מסגרת אינטימית בה נוח לפתוח לב ולדבר על נושאים אישיים

 

כמו כן, באותה תקופה מאמינים רבים נדדו בגלל הרדיפות. רבים היו דלי אמצעים והיה צורך ממשי באירוח, לאורך זמן.

מכיוון שאירוח משמעו חלוקה עם הפרטיות, פטרוס מעיר לנו ורוצה שנגדל בסבלנות. ככל שהסבלנות גדולה יותר, נשמע פחות תלונות אחד על השני.

 

ג. שרתו זה את זה

באיגרת אל האפסים ד' 7 נאמר שכל מאמין קיבל מתנה רוחנית לשרת בה את גוף המשיח. לכן מי שאומר שאין לו מתנה רוחנית פשוט אינו מודע לדבר ה' בנושא!

ישוע רואה את הקהילה כגוף שלו, ואת כל אחד מאיתנו כאבר בגוף. ולכן אם אנו רוצים לפעול כקהילה בריאה, חשוב שכל אחד מאיתנו יתרום על פי החסד שנתן לו המשיח. (ראה מע"ש ב 42-43, וכן ראשונה לקורינתים י"ב). ההוראות הללו תואמות את שאמר שמעון פטרוס בפרק ב. שם למדנו שכל אחד מאיתנו אבן בבנין אלוהים ומכאן המחוייבות שלנו איש לרעהו בכל הקשור לשירות והכשרת המאמינים לשירות אלוהים.

 

ד. דברו את דבר אלוהים

טוב לדבר, אך בלשון (במילים) טמון כוח להרוס וגם לבנות (יעקב ג)

ילדי אלוהים צריכים להיות מאופיינים ככאלו שלדבריהם יש טעם של חיים, חכמה, יעילות, עזרה, תועלת. ילדי אלוהים צריכים להיות מאופיינים ככאלו אשר אחרים מצפים למוצא פיהם – כי המעיין שניזון מאלוהים צריך להוציא פנינים שמקורם מאלוהים…

לכן, כדי לדבר את דבר אלוהים, עלינו להעשיר ידע בדבר אלוהים. לקרא וללמוד מדבר אלוהים כדי שנוכל לענות ולהועיל לזולת מחכמת אלוהים.

אנשים בצרה ובניסיון זקוקים לחכמה מדבר אלוהים ולא לדבר שטויות או בדיחות.

חכמת אלוהים עוזרת, מעודדת ומנחמת. רק בדבר אלוהים הכח לעמוד בניסיון וסבל ולכן עלינו להעמיק בדבר שיש בו תועלת רבה.

 

ישוע אמר לתלמידיו כי העולם יוכל לזהות אותם כתלמידיו אם תהיה אהבה ביניהם (יוחנן י"ג 34-35). פטרוס מנחה אותנו לחיות באהבה אחד עם השני על מנת שנעזור זה לזה אך גם שבדרך זו ניתן עדות טהורה וקדושה לגבי אמונתנו בישוע כאדון ומשיח.

אנו יכולים לאהוב זה את זה אהבה אמיתית בגלל רוח הקודש שבגופנו.

את הרוח הזו אלוהים העניק לילדיו כדי שיוכלו לחיות על פי רצונו. מסיבה זו אחד מתכונות רוח פרי הרוח הינו – אהבה (אל הגלטים ה 21-22).

 

כאשר ארבעת הסעיפים מתבטאים בחיינו – אנו מפארים את אלוהים.

בציות שלנו לדבר אלוהים הנובע מיראת אלוהים כנה, אנו מודיעים שהאדון ישוע הוא אדוננו וגואלנו.

אין דרך גדולה יותר מזו לפאר את שם אלוהים.

אלוהים מתגמל היטב את ילדיו הנאמנים

 

לסיכום:

א. כל מאמין הינו אור אשר מאיר את הדרך לאלוהים ומצביע על החטא. בעקבות זאת הוא נרדף וסובל. למרות הרדיפה, אל תתנו לאור להיכבות.

בשלב ראשון אנו לעיתים נרדפים על ידי אנשים פרטיים ומאוחר יותר הרדיפה תהיה ממוסדת וברמה לאומית. עלינו כל העת להישען על כוח רוח הקודש ולהתמיד לחיות חיים משיחיים ללא דופי – כי זה חלק מהבשורה.

 

ב. גוף המשיח, הקהילה, נועדה לשמש משפחה למופת שבה כל מאמין מרגיש שייך. שקר האהבה הזה מאפשר לנו לחזק, לעודד, להקים ולבנות איש את רעהו, דווקא בעת קושי וסבל.

בגלל שכל מאמין הוא אבר בגוף המשיח, עלינו לדאוג זה לזה כמו שנדאג לעצמנו

הבה נזכור שרואים את מעשינו, כי אין מעשה נסתר מאלוהים.

 

ג. כל מי שיראה את אהבתנו זה לזה יבין בסופו של דבר כי אנו מצייתים לאלוהים וכך שם אלוהים מפואר. הקץ קרב, אז הבה נקפיד למלא את רצון אלוהים.

האיגרת הראשונה של פטרוס, פרק ד' פסוקים 12-19.

סבל על שם המשיח (פרשנות מאת ברוך מעוז)

טבעי לסבול…

  1. "אהובים, אל תתפלאו ממבחן האש שיבוא עליכם כאילו בא עליכם דבר מפתיע אלא שמחו בזמן שאתם שותפים לסבלו של המשיח כך שגם תשמחו עד מאוד כשיתגלה כבודו."

כפי שאמרנו, הקהילות אליהן כתב שמעון פטרוס היו מושא לרדיפות. פטרוס כתב כדי לעודד אותן וכדי שימשיכו לחיות חיים קדושים ומלאי עדות משיחית גם במהלך סבל רב הבא עליהם לא בגלל פשעים ועברות על החוק, אלא בגלל אמונתם בישוע ואחיזתם באמת הבשורה. בפסוקים הבאים, השליח מלמדם ומעודדם כדי שיידעו כיצד על משיחי להתייחס לסבל.

הדבר הראשון שהשליח אומר הוא: שהקהילות לא תהיינה מופתעות.

יש המכריזים את הבשורה כאילו היא הפתרון המיידי לכל מצוקות החיים. "אתה עצוב? המשיח יעניק לך שמחה." "את חולה? המשיח ירפא אותך." "קשה לכם בחיים? בואי למשיח והכול יהיה סבבה." זו איננה הבשורה האמיתית.

בעולם שעדיין יש בו חטא, בהכרח שיהיו בו כאב וסבל. כל עוד הבריאה נאחנת בציפיה לישועה העתידית אין יסוד להניח שנהיה פטורים מאנחות. עובדה: גם הרוחניים ביותר זקוקים למשקפיים, חולים בשפעת, פוצעים את עצמם כשהם מכינים סלט, מתקרחים, מזדקנים ומתים. לכן חשוב לשמוע את דברי השליח:

"…אל תתפלאו ממבחן האש שיבוא עליכם כאילו בא עליכם דבר מפתיע."

 

סבל כמבחן

שנית, פטרוס מצביע על הדרך שעלינו להתייחס לכאבים: הם מבחן, הזדמנות להוכיח:

–          את כנות מסירותנו לאדון, (להוכיח לעצמנו ולאחרים)

–          את טוהר אהבתנו לאלוהים

–          ואת העובדה שאנחנו מוקירים יותר את העולם הבא על-פני זה שחולף.

מן הסתם, הרודפים אינם מעמיסים עלינו קשיים בכוונה לגלות את הדברים הללו. הם רודפים אותנו במטרה להניע אותנו למעול במשיח ולהפנות עורף לתקווה שבלבנו.

אם את זאת אינם מצליחים לעשות, אזי ירדפו אותנו כדי למנוע מאיתנו לנהל בגלוי אורח חיים משיחי מחשש שנשפיע על אחרים וכדי להתריע בפני אותם אחרים לבל ישקלו את תביעות המשיח על חייהם.

על-אף זאת הרודפים הם בסך הכול כלי ביד אלוהים (ראה חבקוק א 6, ישעיה י 5). הוא הופך את את שנאתם לאמצעי המרומם את שמו, מחזק ומטהר את אמונתנו ומקדם את הבשורה.

זה המסר הנהדר של ספר ההתגלות: כל חימת השטן לא תועיל לו כי המשיח מושל גם עליה, מגביל את יכולתה כרצונו ומשתמש בה כדי לרומם את שמו. הנצחון כבר נקנה בדם המשיח ואין צל של ספק שהכול יסתיים בברכת הנושעים ובתפארת אלוהים במשיח.

 

שמחה בסבל – הוכחת אמיתות הבשורה שבפינו

(פסוק 13): לכן יכול פטרוס גם לקרוא לקוראיו לשמוח בזמן שהם סובלים, וזו הנקודה השלישית:

"…אלא שמחו ככל שחלק לכם בסבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלות כבודו."

שמתם לב למה שנאמר? סבלם של משיחיים (כשסבלם איננו בגלל איוולת מעשיהם אלא למען המשיח) פירושה שהם שותפים לסבלו של המשיח(השווה פיליפים א' 299)! כמובן, הם אינם תורמים לישועתם. הם אינם קדושים או רוחניים יותר בגלל שהם סובלים. אבל סבלם משמש ביד אלוהים כדי להעניק משנה תוקף לדברי הבשורה שבפיהם.

נכונותם לסבול ובלבד שיירשו חיי עולם, העובדה שאינם משועבדים לתענוגות העולם, העובדה שהם אוהבים את אלוהים יותר מאשר את עצמם — אלה משמשות עדות המאתגרת את הציניות של המתנגדים ומזעזעת רבים מהמתבוננים.

במאה הראשונה היה איש בשם פוליקרפוס שנגרר אל האיצטדיון ונקרא לִבְחֹר בין התכחשות למשיח לבין מוות בעינויים. "שמונים ושש שנים שירתתי את המשיח, והוא לא עשה לי דבר רע. איך אוכל להתכחש לו כעת?" השיב הזקן החביב, וכשהועלה על המוקד והאש ליחכה את גופו אמר, "אני מברך אותך, אבי, על שזיכית אותי בכבוד הזה, שאהיה שותף לאלו שמתו על קידוש שמך ושאשתה מכוסו של המשיח." כשראה הקצין הרומאי שהיה מופקד על מותו את הרוח בה סבל פוליקרפוס, הוא עצמו חזר בתשובה והצטרף לקהל הסובלים.

 

רביעית, פטרוס מבטיח לקוראיו שאם יידעו להתייחס לסבלם כפי שראוי למשיחיים, הם גם ישמחו עד מאוד כשיתגלה כבודו.

איננו חיים למען העולם הזה. זו הסיבה לכך שאיננו מכורים לעולם הזה ושאנחנו מקפידים להימנע מהתמכרות שכזו. תקוותנו היא לָעולם שיבוא — והוא אכן יבוא! אז יתגלה כבודו של המשיח, שכעת נסתר מעין-כול. אז יתברר נצחונו האדיר, ייראו הדרו וכבודו. יום זה הוא גם יום כבודנו.

שאול השליח מבטיח בקולוסים ג' 4: מתי שיתגלה המשיח, שהוא חיינו, אז גם אתם איתו תתגלו בכבוד.

אז נהיה יפים ביופיו, שלמים בשלמותו ולבושים בצדקתו. כפי שאמר פעם מי שאמר, "אין זו איוולת לוותר על מה שאובד כדי להשיג את מה שלא יאבד לעולם."

 

לבנו נמצא במקום בו נמצא אוצרנו האמיתי, עם המשיח באלוהים, שמוּר ליום הגאולה. לאור מציאות זו אנו מנהלים את חיינו ועל-כן מסוגלים לשמוח בעת צרה, להיבנות מכאבינו למען המשיח ולהתמסר באהבה כנה לשירותו.

שיתגאה האח הענו כשיזכה למעמד גבוה והעשיר בהשפלה שלו, כי כמו פרח של עשב הוא לא יהיה. כי השמש עלתה עם הרוח החמה וייבשו את העשב, הפרח נפל והיופי שלו אבד. כך גם ינבול העשיר תוך כדי פעולה. מבורך הוא האיש שעומד במבחן כי אחרי שיוכיח את עצמו יזכה לכתר החיים שהאדון הבטיח לאלו שאוהבים אותו… (יעקב א' 9-122).

נרדפים על שם האדון? סימן שאתם חיים חיי חסידות ואלוהים עימכם.

פסוק 14:

"…אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלוהים, נחה עליכם."

השליח שמעון פטרוס ממשיך ללמד את קוראיו כיצד להתייחס לסבל שבא עליהם בגלל אמונתם במשיח. בפסוקים הקודמים הצביע על-כך שהרדיפות הן הזדמנות להפגין את ממשות הבשורה לעיני הרודפים ואמצעי לרומם את שם ה'. הוא גם עודד אותם בתקווה השמורה להם בעתיד. עם זאת, חשוב לו שיידעו כי אלוהים לא יותיר אותם לכאוב ולסבול בכוחות עצמם. הוא יספק להם את כל הדרוש כדי שיוכלו לעמוד במבחן האש שיבוא עליהם.

המלה "אם" איננה משמשת כאן כדי לבטא ספק אלא לציין התנייה — הנאמנים למשיח אכן חשופים ליחס עוין מהסוג שפטרוס מתאר, אך הםמבורכים בכל עת שמקללים אותם כפי שהבטיח המשיח במרקוס ח' 35: כל מי שרוצה להציל את נפשו יאבד אותה אבל מי שיאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה יציל אותה.

בני-אדם מקללים אותם אבל אלוהים מברך.

בני-אדם שונאים אותם אבל אלוהים אוהב.

בני-אדם רוצים ברעתם אבל אלוהים שוקד על טובתם ומספק להם את תמיכת רוח אלוהים, שהוא רוח הכבוד, לב-ליבה של הברכה שעוד תבוא לנו בעתיד וכעת אנו נהנים ממנה במידה ממשית אך מוגבלת בהשוואה למי שצפוי.

 

תפקיד רוח הקודש בחיינו במהלך סבל ורדיפות…

איננו חושבים די על רוח הקודש ואיננו מייחסים לו די מברכותינו. לעתים קרובות מדי אנחנו מייחסים לו פעולות הנוגעות בעיקר לגוף ולתחושות ואיננו ערים במידה הראויה לתפקידו בישועתנו, בחיינו היום-יומיים שלאחר מכן ובברכתנו הנצחית בעתיד.

בלי הרוח אין ישועה, כי ממנו אנו נולדים מחדש.

בלי הרוח אין לנו נחמה, כי הוא המנחם שנשלח על-ידי האב והבן להיות איתנו.

בלי הרוח אין לנו תקווה, ובלי הרוח כל מה שטמון בעתיד לא יהיה לשלנו, כי הוא רוח הכבוד — וטרם אמרנו דבר על תפקידו של הרוח במעשה הישועה של המשיח, החל מלידתו (מתי א' 20, לוקס א' 35) ועד להעלת קרבנו המכפר (עברים ט' 144).

כל מה שיש לנו כעת איננו אלא ביכורי מה שיהיה, ערבון המבטיח הרבה-הרבה יותר (אל האפסים א 13-14, קור"א טו). פעולת הרוח אינה  מסתיימת בלידתנו מחדש, בברכתנו עלי-אדמות ובתחייה. חיי הנצח מהם נזכה ליהנות הם תוצאה של פעולתו המתמשכת של רוח הקודש (רומאים ח' 11), שכן רק לאלוהים יש קיום-מעצמו. אנו נחיה לנצח כי אלוהים יחייה אותנו כל העת על-ידי רוחו. אז גם תתייקם במלואה ההבטחה שרוח הקודש ישכון בנו ועלינו, ושאיש לא ילמד אותנו עוד לאמור, דעו את ה', כי כולנו נדע אותו כפי שאנו נודעים על-ידו. אז נידמה לו כי נראה אותו כמות שהוא, ומי שישנה אותנו אל אותה דמות איננו אלא רוח הקודש עצמו (האיגרת השניה לקורינתים ג' 18).

אנו נושעים ברצון האב, בזכות הבן ובכוח הרוח. חיי הנצח הם חיים ברוח. הוא  רוח של הכבוד שנישא אז בנוכחות אלוהים, והמושג "כבוד" איננו אלא תמצית ישועתנו השלמה. זהו הכבוד שאבד לנו בחטא, כי הכול חטאו חסרי כבוד אלוהים (רומאים ג' 23)ֿ וזה הכבוד העתיד להיתגלות בנו(רומאים ח' 18).

הבטחה מעודדת במיוחד קבלנו באיגרת הראשונה של שאול השליח לקורינתיים פרק י 13:

בכל מבחן וניסיון, אלוהים מעניק לנו את החסד כדי שנעמוד בהצלחה בניסיון.

 

ובכן, אומר פטרוס, בשעה שאנו סובלים למען המשיח, רוח הקודש הוא שמחזק את לבנו, מעודד אותנו בהבטחות אלוהים, מזכיר לנו מה צפוי לנו ובכך מלמד אותנו להסתכל על הסבל הנוכחי הזמני לאור הברכה שצפויה לנו בנצח,

מהסיבה הזאת איננו מתייאשים ואם אמנם הגוף שלנו הולך ונחלש, בתוכנו אנחנו מחודשים מדי יום ביומו כי המצוקה הקלה הנוכחית מביאה לנו כבוד עצום בהרבה מאוד. איננו חושבים על הדברים שנראים אלא על אלו שאינם נראים כי הדברים שנראים הם זמניים אבל הדברים שאינם נראים הם נצחיים(האיגרת השנייה לקורינתים ד' 16-18).

זו משמעותם המתוקה של המלים, אם מקללים אתכם למען המשיח, מבורכים אתם כי רוח אלוהים, רוח הכבוד, נח עליכם.

אז שיקללו בני החושך את בני האור. לנו יש את רוח הקודש.

 

פסוקים 15-19: אם לסבול אז מהסיבות הנכונות…

  1. רק אל יסבול איש מכם כרוצח או כגנב או כעושה רעה או כמתערב בעניני אחרים.
  2. ואם יסבול כמשיחי, אל יבוש כי אם יכבד את אלוהים בשם הזה,
  3. שהרי עת להתחיל המשפט מבית אלוהים. ואם מאיתנו יתחיל, מה תהיה אחרית האנשים שאינם נשמעים לבשורת אלוהים?
  4. אם צדיק בקושי נושע, חוטא ורשע מה יהיה עליו?
  5. לכן גם הסובלים כרצון אלוהים יפקידו נא את נפשותיהם ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב."

האמת המביכה היא שלעתים קרובות אנחנו משלים את עצמנו לחשוב שהסבל בא עלינו בגלל נאמנותנו למשיח ובעצם הוא פרי חסרונותינו וחטאינו. מהסיבה הזאת פטרוס עוצר לרגע מההתייחסות לסבל למען המשיח, ומזהיר אותנו באשר לצורך להקפיד על יושרה אמיצה וכנה במה שנוגע לסיבות שבגללן אנחנו סובלים. באותה עת הוא קורא לנו להתרחק מחטא:

  1. "…אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלוהים, נחה עליכם."
  2. רק אל יסבול איש מכם כרוצח או כגנב או כעושה רעה או כמתערב בעניני אחרים.

כפי שראינו בעבר, הרשימה איננה ממצָה, אבל היא מאלפת ביותר שכן שמעון פטרוס מכליל בה את כל סוגי החטאים שניתן להעלות על הדעת, מהחמוּר ועד לפעוט ביותר, החל ברצח וכלה בהתערבות בענינים לא-לנו. בכך הוא מנע מאיתנו כל דרך להימלט: סביר להניח שרובנו לא רצחנו ואולי לא גנבנו (אולי! — מי שקיבל שכר מלא אך לא סיפק תמורה מלאה אינני יכול לפטור את עצמו מאשמת גניבה. מי שלקח ממקום העבודה ציוד משרדי לשימוש פרטי איננו יכול לטעון שלא גנב), אבל נדמה לי שאין בינינו מי שלא התערב אי-פעם בענייניהם של אנשים אחרים: מי לא רצה לשמוע על אודות אדם אחר את מה שלא היה צריך לשמוע? מי מאיתנו לא נתן עצה בלא שהתבקש? מי מאיתנו לא פעל בנושא שכלל לא היה מעניינו? הגאווה מניעה אותנו לחשוב שהסובבים אותנו זקוקים לנו יותר משהם זקוקים באמת. היריעה הרחבה של חטאים שהשליח שמעון פטרוס שוטח בפנינו, מחטאים חמורים למעשים של יום-יום שמוכתמים בכתמי החטא, אינם מותירים איש מאיתנו נקיים מאשמה.

אנחנו צריכים להעיז לבחון את עצמנו: האם יחסם השלילי של אנשים כלפינו הוא בגלל התהנהגות הפסולה שלנו או באמת ובתמים בגלל יראת האלוהים שבנו, חתירתנו לקדושה, ליושר, לענווה ולברכות העולם הבא? אולי היחס השלילי שאנחנו מקבלים הוא מה שמגיע לנו בגלל מעשינו.

המשיחיים אליהם כתב פטרוס נרדפו בגלל אמונתם במשיח, אבל גם הם לא היו פטורים מהצורך לשמוע את דברי ההזהרה שלו: "רק אל יסבול איש מכם כרוצח או כגנב או כעושה רעה או כמתערב בעניני אחרים". אפילו כשסבלו, שמעון פטרוס קרא להם לבחון את עצמם ולוודא שהם מנהלים את חייהם בדרך המכבדת את ה', ולא כאוות נפשם.

 

למותר לציין שאסור לרצוח ולגנוב, אבל אין זה מיותר להזכיר לעצמנו שאנחנו עלולים להיכשל בחטאים "קטנים" יותר, ושעלינו להיזהר שמא נחטא בכך שנשכנע את עצמנו שאנחנו סובלים למען המשיח. עלינו להתרחק מחטא, ואחד האמצעים לעשות זאת הוא בכך שנעיז לפתח רגישות רוחנית ומוסרית שהיא פרי התהלכות עם אלוהים, בחינה עצמית מתמדת לאור הכתובים, פנייה חוזרת ונשנית מחטא לאלוהים והפנמה נחושה ומתמדת של עקרונות הכתובים.

 

מותר לסבול. בחיים הללו בהכרח שנסבול. אבל מוטב לסבול בעד הדברים הנכונים ולא משום חטאינו.

 

פסוקים 16-19:

  1. ואם יסבול כמשיחי, אל יבוש כי אם יכבד את אלוהים בשם הזה,
  2. שהרי עת להתחיל המשפט מבית אלוהים. ואם מאיתנו יתחיל, מה תהיה אחרית האנשים שאינם נשמעים לבשורת אלוהים?
  3. אם צדיק בקושי נושע, חוטא ורשע מה יהיה עליו?
  4. לכן גם הסובלים כרצון אלוהים יפקידו נא את נפשותיהם ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב."

יש דברים שכדאי לסבול בעבורם ויש דברים שלא כדאי. לא כדאי לסבול בגלל חטא. מוטב להתרחק מחטא ולא לשלם את מחירו הצודק. אבל למי שסובל בגלל נאמנותו למשיח יש לומר שאם כמשיחי הוא סובל, שלא יתבייש אלא שיפאר את אלוהים בתואר הזה כי הגיע הזמן שיתחיל המשפט ממשפחת אלוהים, ואם קודם בַּנו, מה יהיה הסוף של אלו שאינם מצייתים לבשורת אלוהים?

זו לא בושה לסבול בגלל שעמדנו על חובתנו לנהל אוחר חיים משיחי. נזכור ששמעון פטרוס איננו מדבר כאן רק על סבל שמביא למוות. הוא מתייחס בראשית דבריו למצב שבו מקללים אתכם למען המשיח. כלומר, על ניכור חברתי, על מצב שבו מתייחסים אלינו בבוז והופכים אותנו מטרה לטינה מתמשכת המביאה להפליה ולאבדן קשרים חברתיים. לפעמים הרבה יותר קל למות למען המשיח מאשר לחיות למענו נוכח תגובות או החשש מפני תגובות שכאלה.

אין זו בושה לסבול למען המשיח. מי שסובל בגלל חטא, בהחלט שיש לו סיבה להתבייש. אבל הסובל למען המשיח מעיד על עצמו שיש בלבו אהבה ראויה מאין כמוה, אהבה מהסוג הנכון והנבון ביותר שניתן להעלות על הדעת. אל לאדם כזה להתבייש בתואר משיחי אלא שיפאר את אלוהים בתואר הזה. אין שם נכבד יותר שאדם יכול לשאת. אין מעמד נכבד מהיותנו בני אלוהים, נאמנים לשמו ואוהבים את כבודו. זו זכות לסבול למען דבר ראוי, ועל אחת כמה וכמה שזו זכות לסבול למען המשיח. לכן, הסובל למענו, יפאר את אלוהים על שניתן הדבר ועל הזכות לשאת את  התואר "משיחי."

כיצד לפאר את אלוהים בנסיבות כאלה? שמעון פטרוס כבר אמר: עושים זאת באורח חיים שיש בהם מסירות לאלוהים, ציות לדברו, אהבה לאחים וכבוד לכל אדם, כולל הרודפים אותנו.

–          תנו כבוד לכל אדם. את האחים אהבו. את האלוהים יִראו. את המלך כבדו(ב' 17).

–          התנהגו כאנשים חופשיים ובלי להשתמש בחופש שלכם בתור מסתור לְרע אלא כמי שהם עבדים של אלוהים(ב' 16).

–          קבלו בכבוד רב את מרות האדונים שלכם, לא רק של הטובים והסלחנים אלא גם של אלו שמקַפחים(ב' 18).

–          כך גם, הנשים, קבלו את מרות הבעלים שלכן במטרה שאפילו אם יהיו מהם שאינם מצייתים לַמסר, הם יראו את אורח החיים של הנשים שלהם וישתכנעו בלי שתגידו מלה כי הם יראו את יראת האלוהים ואת אורח החיים הטהור שלכן(ג' 1-2).

–          בעלים, גם אתם חיו איתן בהכרה שהאישה היא החלשה משניכם, והתייחסו אליהן בכבוד כשותפות אמיתיות של מתנת החסד, שהיא החיים, כדי שלא יתעכבו התפילות שלכם. לבסוף, הֶיו כולכם בדעה אחת, רגישים, אוהבי האחים, רחמנים, צנועים במחשבה,  אנשים שאינם מחזירים לרע ברוע או קללה על קללה אלא להפך, ברכה, כי לכך נקראתם: כדי לרשת ברכה(ג' 7-9).

–          הֶיו תמיד מוכנים להגן על בתקווה שבלבכם בפני כל אחד שיבקש מכם להסביר אותה, אבל עשו זאת ברכוּת וביראה וודאו שיש לכם מצפון נקי כך שבזמן שהם מדברים נגדכם, העושים זאת יתביישו בגלל אורח החיים הטוב שלכם במשיח(ג' 15-16).

עוד אומר לנו שמעון פטרוס שעלינו להכיר בעובדה שכבר הגיע הזמן, המשיח מוֹלך. הוא כעת לימין אלוהים לאחר שעבר אל השמים, וכפופים למרותו מלאכים וראשויות וסמכויות (ג' 22) . כעת מתקרב סופו של הכול (ד' 7) והמשיח מוכן כבר כעת לשפוט את החיים ואת המתים (ג' 55).  על לנו לחשוב על ההיסטוריה בלי לקחת בחשבון שהמשיח בא ושינה את אופיה. מאז בואו אין לחשוב רק במונחים של מן ההוה אל העתיד אלא גם להפך — מהעתיד להווה ולעבר, כי העתיד כבר עמנו במובן משמעותי. ההווה שינה את אופיו! אנחנו חיים ברגע היסטורי מתמשך אך בעל משמעות עצומה.

 

עוד אומר השליח שהעת הזאת, המעבר שבין הווה לעתיד, היא העת שיתחיל המשפט. העת הזאת מבשרת בקול ברור את קרבת הסוף כי הסוף כבר התחיל (אל העברים א 3 – עת אחרית הימים החלה בהופעתו הראשונה של המשיח).

כעת, בשעה שמשיחיים סובלים בעבור אמונתם (ויותר משיחיים מתו על אמונתם בדור הזה מאשר בכל דור אחר בהיסטוריה) המשפט מתחילממשפחת אלוהים.

בחסד אלוהים ייצאו כל בני המשפחה בסופו של המשפט זכאים, אך כעת עליהם להיבחן. בדיוק משום כך אין להתפלא מקיומם של צרות וסבל. להפך, יש לצפות להם. כעת מתנהל מבחן האמונה שלכם (שהיא הרבה יותר יקרה מזהב שמתכלה גם אחרי שנִצרף באש) כדי שיביא לכם … תהלה והדר וכבוד כשיתגלה ישוע המשיח (א' 7).

האש נועדה לטהר אותנו, להעמיק ולחזק את אמונתנו. היא נועדה לתועלתנו, ובסופו של דבר נזכה באמצעותה לתהלה ולכבוד ולהדר.

 

ואם קודם בַּנו מתחיל המשפט. אם אנחנו, שהננו במשיח, זקוקים לאש מצַרפת, מה יהיה הסוף של אלו שאינם מצייתים לבשורת אלוהים? ואם אדם צדיק בקושי נושע, פושעים וחוטאים איך יתגוננו?

שימו לב לביטוי "אינם מצייתים לבשורת אלוהים" הבשורה מחייבת ציות.

מי שמסרב להאמין בבשורה מסרב לציית לתביעות ה' על נפשו ולבו. הבשורה אינה מציעה לאנשים לפנות לאלוהים ולהיוושע אלא מצווה עליהם לעשות זאת, ומי שאינם נשמעים לה מוגדרים כאן כפושעים וחוטאים.

אפילו אדם צדיק זקוק לישועה, וזו מושגת אך בקושי – במחיר קרבנו של בן האלוהים. מי שמסרבים לציית לבשורה מסרבים בכך לכבד את מי שנשלח להושיע, מסרבים לציית לאלוהים ועל-כן, איך יתגוננו?

הבשורה תובעת את לבנו. היא קולו של אלוהים רב חסד המזכיר לבני-האדם שנבראנו לכבודו, שאנחנו חיים בעולמו, שאנחנו חייבים ברצונו וכי אם נחייה למען עצמנו, יבוא היום שניתן על-כך את הדין. לכן, שיפקידו אלו שבאמת סובלים על פי רצון אלוהים את חייהם בידי בורא נאמן, ויעשו את הטוב.