ישעיה פרק י"א פסוקים 1־10

כותרת: עינינו אל ישוע

הנביא ישעיה נושא בשמו הפרטי את המסר העיקרי שבכל ספרו ־ ישועת אלוהים. אכן כך, כבר בפרק א' ישעיה הנביא מציין את הצורך המידי של עם ישראל בגואל אשר יסיר את החטא והרשע מקרב בני אדם.

בפרק ז' ובפרק ט' ישעיה מציין שבן העלמה, הילד שניתן לנו, הוא מבית דוד.

כתבי הברית החדשה מאשרים שנבואות אלו התגשמו במלואן בישוע המשיח (מתי א' 18-23).

פרק י"א מהווה המשך הנושא של פרק י'.[1]

בפרק י' הנביא מציין את העונש שאלוהים עתיד להביא על ישראל דרך אשור, ובהמשך הפרק את הצלת עם ישראל מנוגשיו (י' 20-21).

ההצלה באה בעקבות החזרה בתשובה של העם לקדוש ישראל.

בפרק י"א 1-10, הנביא מפרט את זהותו ותכונותיו של קדוש ישראל, המשיח ישוע בן האלוהים, שעתיד להיות מלך העולם.

בקטע לפנינו, בנוסף לציון זהותו של המשיח, קדוש ישראל, הנביא מדגיש את אלוהותו של המשיח בתיאור תכונותיו והשפעתו הריבונית על הבריאה.

תכלית הפרק מבחינתו של ישעיה היא: לכוון את עיני ישראל לעבר המשיח, בן-דוד, ולא לקוות להצלה ותיקון דרך מלכים בשר ודם.

תוכן עניינים:

א. זהותו הארצית של המשיח (פ. 1).

ב. תכונותיו הריבוניות של המשיח (2-9)

  1. המשיח מלא ברוח הקודש וצדיק (פ. 2-5)
  2. המשיח מרסן החטא בבריאה (פ. 6-9)

ג. הגואל האלוהי הוא מוקד כל נברא (פ. 10)

הבה נקרא את פסוקים 1-10:

"א. וְיָצָא חוֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.

ב. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה.

ג. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.

ד. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.

ה. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו.

ו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטוֹן נוֹהֵג בָּם.

ז. וּפָרָה וָדוֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יאכַל-תֶּבֶן.

ח. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל-חוֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.

ט. לא-יָרֵעוּ וְלא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים."

י. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שוֹרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרוֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד."

 

א. זהותו הארצית של המשיח (פ. 1).

 "וְיָצָא חוֹטֶר[2] מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר[3] מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה[4]."

פרק י' מסתיים בכריתת המלכים שעלו על ישראל להשמידה (י' 33-34). הנביא מציין את נפילת אותם מלכים בתיאור של גדיעת עצים אדירים, הלא הם ארזי הלבנון.

בעוד העצים האדירים הללו נגדעים, ז"א שאותם מלכים סרים מהזירה, מתרחש דבר יוצא דופן בבית דוד. גזע ישי, פורח![5] משמע, אלוהים נשאר נאמן להקים את זרע האישה (בראשית ג' 15) מבית דוד, שעתיד להכות בראש השטן ולהושיע את בחירי אלוהים.[6]

מדוע בית דוד נדמה לגזע ולא לעץ אדיר?

א. בגלל חוסר האמונה שאפיינה את רוב הצאצאים עד כה וגרמה לכך שבית ישי לעיתים עמד על סף הכחדה (ראה מקרה אחז בפרק ז').

ב. הדבר נועד לרמוז על החיים שעתידים לקום מן המוות של המשיח ישוע.[7] התייחסות למוצאו העניו של המשיח.[8]

מה ההבדל בין חוטר לנצר?

מדובר במילים דומות מעצם העובדה ששניהם בעלות מקור זהה, השורש והגזע העיקרי של העץ. למרות זאת יש להן משמעות שונה.

חוטר – (מהמילה הערבית – זקן – חטיאר), הינה מקל להישען עליו אך יחד עם זאת משתמשים בה כשבט לרעיית הצאן. מקל המשמעת והציות.

נצר – ענף שיוצא מהשורש, ואותו ניתן לשתול כדי שיצמח לעץ. מכאן, המשיח ריבון (מקל-שבט) וגם מקור חיים (נצר, שתיל).

כבר בפסוק ראשון בפרק, ישעיה מגלה לנו את פרק הסיום של הנצר מבית ישי.

הוא "יפרה"!

משמע, הוא יישא פרי! הוא נושא בחובו חיים, תקווה והבטחה.[9]

בפרק י' 20-21, ישעיה מציין שהדמות המיוחדת הזו הוא קדוש ישראל, אל-גיבור (ראה פרק י' 20-21), הינה נצר מגזע ישי. מכיוון שישי הינו אביו של דוד המלך, הרי שלדמות הזו שורשים ממשפחת דוד המלך (שמואל א' ט"ז, ירמיה כ"ג 5-6, ל"ג 14-16).

מכאן, דברי הנביא ישעיה יחד עם נבואות ירמיה הנביא בפרקים כ"ג ו-ל"ג, מחזקים את ההוכחה שלגואל ישראל, המשיח, יש מוצא אנושי ויחד עם זאת הוא אלוהי.

איך הבינו ופרשו תלמידי ישוע את הנבואה הזו של ישעיה?

יוחנן השליח בספר ההתגלות בפרק ה' 5 מציין שישוע המשיח, הוא שורש דוד, האריה משבט יהודה, בן האלוהים. שאר תלמידי ישוע ציינו שנבואת ישעיה בפרק ז' 14 התגשמה במשיח ישוע.

איך הבינו ופרשו הרבנים את הנבואה הזו של ישעיה?

רוב הרבנים אוחזים בדיעה שההגשמה הראשונית (פסוקים 1-5) הייתה דרך חזקיה, כי בימיו אלוהים הרג את צבא אשור שחנה מסביב לירושלים. אך ההתגשמות באחרית הימים, כאשר זאב ירבוץ עם כבש, תיעשה ביד המשיח. הרבנים אינם מציינים את שם המשיח, כי אינם מכירים אותו ואינם מאמינים שהוא ישוע (רש"י, רד"ק, רבי יוסף קרא, ראב"ע – רבי אליעזר מבלגנצי, רבי ישעיה מטראני, רבי יוסף כספי). כל אלו ממניחי היסודות של פרשנות הפשט מימי הביניים.[10]

ב. תכונותיו הריבוניות (אלוהיות) של המשיח (2-9)

 

  1. מלא ברוח הקודש וצדיק (פ. 2-5)

ב. "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה.

ג. וַהֲרִיחוֹ[11] בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.

ד. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.

ה. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו."

 

בפסוקים 2־5 הנביא מציין את תכונותיו של קדוש ישראל, משיח בן דוד.

(פסוק 2) "ונחה עליו רוח יהוה, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהוה".

הנביא יכול היה לומר שקדוש ישראל מלא ברוח אלוהים, אך במקום זאת הוא מפרט את מרכיבי היכולות של רוח אלוהים, זאת להדגיש את מעלותיו ושלמותו של קדוש ישראל. יחד עם זאת, אנו זוכים לקבל את נתוני זהותו, תכונותיו ותפקידיו של רוח הקודש.

רוח אלוהים מצוין פה בשבע תכונות כדי לציין שלמות. מלוא יכולות רוח הקודש פועלים בקדוש ישראל, המשיח.

בנוגע לחכמה ־ יש לו הכל.

בנוגע לעצה ־ הכל!

גבורה ־ הכל.

דעת ־ הכל.

יראת יהוה ־ הכל.

בינה ־ הכל.

מלוא רוח אלוהים בו!

לפנינו האדם המושלם, המשיח, שהוא הכתובת לכל בקשותינו.

קדוש ישראל, אל-גיבור משבט יהודה וממשפחת דוד המלך, הינו האיש המושלם. בספר ההתגלות פרק ה' מצוין שלרוח הקודש 7 עיניים. פרשנים משיחים מקשרים בין דברי ישעיה הנביא לתיאור רוח הקודש בספר ההתגלות.

פסוק 2 גם מעניק לנו הבנה לגבי זהות ותכונות רוח הקודש.

כל שבעת התכונות מעידים שרוח הקודש זה אישיות ולא אנרגיה מופשטת.

חכמה, דעת, בינה, יראת אלוהים הן תכונות של אישיות בלבד.

חיזוק לקביעה זו ניתן לקבל גם ב:

  1. לרוח הקודש תכונות אנושיות:

תכונות פרי הרוח (אל הגלטים ה' 22-23) – "אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי." מכאן, רוח הקודש היא הוויה אלוהית בעלת אישיות.

  1.   רוח הקודש מדבר

מעשי השליחים כ"ח 25-27: "הם לא הסכימו איש עם רעהו והלכו לדרכם לאחר ששאול אמר להם: "היטב דיברה רוח הקודש לאבותיכם בפי ישעיהו הנביא לאמור: "לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע. פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו."

ובכן, שאול השליח מצטט את דבר אלוהים מספר ישעיה ו' 9-10. שאול מפרש לנו – בעזרת רוח הקודש, שהדובר המקורי של המילים הללו היה רוח הקודש. לא האב ולא הבן, אלא רוח הקודש.

מעשי השליחים י"ג 2: "…אמרה רוח הקודש: "הבדילו לי את בר-נבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי אותם אליה."

לוקס מתייחס לרוח הקודש כאישיות – רוח הקודש אמרה. מכאן ברור שרוח הקודש אינו אנרגיה מופשטת, אלא אישיות המסוגלת להביע דיעה וחכמה.

איך דיברה רוח הקודש באותו אירוע? יתכן דרך נביא שהיה באותה קהילה.

גם כאן ההוכחה ברורה – רוח הקודש הינו הוויה אלוהית נפרדת.

  1. ניתן להעציב את רוח הקודש.

ישעיה ס"ג 10, 14: "והמה מרו ועיצבו את רוח קודשו, וייהפך להם לאויב, הוא נלחם בם… כבהמה בבקעה, תרד רוח יהוה תניחנו, כן ניהגת עמך לעשות לך שם תפארת."

אל האפסים ד' 30: "…ואל תעציבו את רוח הקודש אשר נחתמתם בה ליום הגאולה…"

ניתן לשקר לרוח הקודש

מעשי השליחים ה' 3-4:

"אמר לו כיפא: "חנניה, למה זה מילא השטן את ליבך לשקר לרוח הקודש וליטול לעצמך ממחיר השדה? הרי כשעמד ברשותך – שלך היה, ואחרי שנמכר עמדה תמורתו ברשותך. למה עלה על ליבך מעשה זה? לא לבני אדם שקרת כי אם לאלוהים."

פטרוס מתייחס לרוח הקודש כאישיות, ומשווה אותה לאלוהים. לשקר לרוח הקודש =  לשקר לאלוהים.

להלן פסוקים מקבילים:

4. רוח הקודש חולקת לנו כרצונה את מתנות הרוח, מתנות השירות:

ראשונה לקורינתיים י"ב 11: "ואת כל הדברים הללו פועלת אותה רוח אחת החולקת כרצונה לכל איש ואיש."

חולקת כרצונה… לרוח הקודש רצון. רק לאישיות יש רצון!

5. רוח הקודש מפגיע בעדנו (אל הרומים ח' 26-39).

"וכן גם הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים. והבוחן לבבות יודע את מחשבות הרוח, מפני שהיא מפגיעה בעד הקדושים בהתאם לרצון אלוהים…"

הפגעה היא בקשה של גורם חיצוני בעבור מישהו אחר.

רק הוויה בעלת אישיות יכולה להפגיע בתפילה עבורנו. לא רק שרוח הקודש בעלת אישיות, היא גם הוויה שוות ערך לאלוהים כדי למלא את התפקיד הזה.

כל הדוגמאות הללו (והן רק חלקיות – ראה גם בשורת יוחנן י"ד – ט"ז), נועדו להוכיח שרוח הקודש היא הוויה אלוהית בעלת אישיות, שוכנת במלואה בקדוש ישראל. כל יכולות רוח הקודש עומדות לקדוש ישראל, המשיח ישוע, כדי למלא את משימתו להסיר את קללת המוות של החטא מעל הבריאה, ולהושיע אותנו.

מדוע ישוע המשיח היה צריך את מלוא רוח הקודש בו?

לאור הכתוב באיגרת אל הפיליפים ב' 6-7, האדון ישוע, למרות היותו קיים בדמות אלוהים, הריק את עצמו, נטל דמות של עבד ונהיה כבן אדם.

כאדם, המשיח ישוע היווה לנו מופת של חיים בהדרכת רוח הקודש. שאול השליח מדריך אותנו להימלא ברוח (אל האפסים ה' 18-19), והאדון ישוע מהווה מופת של חיים המלאים ברוח הקודש.

פסוקים המציינים את שלושת ההוויות ביחד הם:

ישעיה מ"ח 16, ס"א 1, ס"ג 8-14.

כמו כן, בבשורת מתי כ"ח 19, האדון ישוע בעצמו ציווה על תלמידיו להטביל לשם האב והבן ורוח הקודש.

שלושת ההוויות בשלמות האלוהית האחת מוזכרות כיחידה אחת.

אילו רוח הקודש לא הייתה הוויה בעצמה, ישוע לא היה מזכירה יחד עימו ועם האב.

האדון ישוע ציין את שלושת ההוויות ולא אמר במילה אחת – אלוהים, כדי להבהיר לתלמידיו ולנו, למה הוא מתכוון במילה אלוהים אחד.

הבה נחזור לישעיה י"א

בפסוקים 3־5 ישעיה הנביא מציין איך מתבטא בפועל מלוא רוח אלוהים דרך האיש ההוא, משיח ישראל.

"והריחו ביראת יהוה, ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.."

והריחו ביראת יהוה משמע ־ הוא מתענג בכל הנוגע לכבוד ה' ורצונו. כל פנימיותו כנועה להדרכת רוח אלוהים ומלאה דעת ורצון אלוהים.

מכיוון שכך, הרי שכל משאלותיו מתגשמות[12] ־ תהילים ל"ז 4.

איך ישפוט וינהל קדוש ישראל את ממלכתו?

כל אדם מן השורה שופט על פי חושים אלו ־ ראייה ושמיעה. לעומת זאת, האיש ההוא ־ המושלם ־ בעל יכולות ריבוניות (אל-רואי – בראשית ט"ז 7-13)

רואה לפנים הנפש, הוא יודע הכל, ולכן משפטו משפט צדק מוחלט (התגלות י"ט 11-12).

רק דמות אלוהית מסוגלת לעשות משפט צדק דרך מבט ואבחנה פנימית.[13]

הנביא מציין בפסוק 4 שהמשיח הזה יהיה שונה מאוד מהשליטים והשופטים בישראל.

בעוד הם עושקים את העני ומתעשרים משוחד, המשיח ישפוט את העניים בצדק (א' 17־18).

המשיח הצדיק הוא אכן תקוות כל העשוקים. מסיבה זו עיני כל צריכות להתמקד בו.

כמו בפסוקים קודמים, גם בפסוק 4 ישעיה מוסיף נתון המרמז על אלוהותו של המשיח.

"..והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע".

ישעיה מציין את יכולתו של המשיח במילים אלו כדי להדגיש את אלוהותו בנוסף לאנושיותו. שהרי רק אלוהים בורא, מקים ומפיל ברוח שפתיו! (הכוונה במילים).

המילים הללו דומות ליכולתו של המשיח, מלך, בן האלוהים ישוע, המתואר במזמור תהילים פרק ב' 9 וכן בספר ההתגלות ב' 27, י"ב 5, י"ט 15.

בכל המקומות ההקשר הינו למשיח ישוע, האדון והריבון.

בפסוק 5 הנביא ישעיה מתאר באופן ציורי חלק מלבושו הרוחני של המשיח.

"..צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו.."

על המותניים, החיילים חגרו את חגור נשקם. בעוד חיילים רגילים ומלכים בשר ודם חגרו את נשקם על מתניהם ואזור חלציהם, הרי המשיח אינו זקוק לכלי מלחמה אלו ושולט בעולם ביד רמה, בצדק ואמונה.

ישעיה הנביא שוב מדגיש שהמשיח יביא עימו לעולם את כל מה שמלך בשר ודם אינו יכול להעניק בעצמו – צדק מוחלט ומושלם. אהבה ועזרה לנזקק.

במשיח טמון התיקון לכל תחלואי ישראל והעולם ולכן עיני כל צריכים להתמקד בו באמונה.

אנו המאמינים, ילדי אלוהים הנושעים, נדרשים לאמץ את אותה תלבושת של צדק ואמונה, ז"א, ללבוש את המשיח, כדי להתגונן מפני נכלי השטן ולהציג את המשיח בכבוד (ישעיה נ"ט 17, אל הרומים י"ג 14, אל האפסיים ו' 10־18).

בחלק הראשון למדנו שהמשיח, קדוש ישראל, מלא ברוח הקודש והוא צדיק. ממש לא כמו מלכים בשר ודם העושקים את עם ישראל.

כעת בפסוקים 6-9, הנביא ממשיך לתאר את ריבונותו האלוהית של קדוש ישראל בכך שהוא מציין איך ייראו החיים תחת סמכותו.[14]

  1. מרסן החטא בבריאה (פ. 6-9)

ו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטוֹן נוֹהֵג בָּם.

ז. וּפָרָה וָדוֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יאכַל-תֶּבֶן.

ח. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל-חוֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.

ט. לא-יָרֵעוּ וְלא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים."

ישעיה הנביא מדגיש את ריבונותו של המשיח, הנצר מבית דוד, בתארו את השינוי שפועלו עושה בעולם החי…

הנביא עושה זאת כדי לציין את ההשפעה של המשיח על כלל הבריאה. בדרך זו מודגשת אלוהותו (ראה מיכה ד' 1־6, ירמיה כ"ג, ל"ג). בן אנוש רגיל אינו מסוגל להביא כזה שינוי על עולם החי…

זאב גר עם כבש ־ נתפס במוחנו היום כתופעה כנגד הטבע!

נמר עם גדי ־ תופעה כנגד הטבע

עגל וכפיר ונער קטן נוהג בם ־ תופעה כנגד הטבע.

פרה תרעה עם דוב, ואריה אוכל תבן ־ תופעות כנגד הטבע

תינוק מניח ידו ונשען על חור של נחש ארסי ־ והנחש אינו חושב אפילו לנשוך! ־ תופעה כנגד הטבע.

ישנה גם דיעה המפרשת את הכתוב בצורה סמלית – וכך ישעיה הנביא מלמדנו שבעת מלכות המשיח, לא יעשקו החזקים את החלשים אלא יחיו בצדק והרמוניה כמו שלפני החטא הראשון. יתרה כל כך, לא תהיה סכנה לחיי בני האדם והטבע. הפחד יסור מחיי אנוש והטבע. החיים יהיו ארוכים[15] (ראה ישעיה ס"ה 20).

התנהגות בני האדם והחיות כמו שאנו מכירים אותם היום היא התופעה הזרה לטבע!

מלכתחילה, לפני החטא של אדם וחווה, סגנון החיים שישעיה מתאר היה הדבר הטבעי.

מסיבה זו לדעתי, הנביא מציין מצב אמיתי שעתיד להתרחש ולא רק סמלי.

מתי תתגשם הנבואה הנפלאה הזו של ישעיה?

הנבואה תתגשם לאחר שישוב המשיח ישוע ארצה.

רק בשובו, המשיח מסיר את מתנגדיו מעל פני האדמה, ומולך מציון על כל העולם למשך 1000 שנים (ראה תהילים ב', ישעיה ב', מיכה ד', התגלות כ').

יוצא מכך, כשהמשיח ימלוך על העולם מציון, החטא יהיה מרוסן וסגנון החיים יהיה דומה לזה שהיה בגן עדן, לפני החטא הראשון של אדם וחווה (ישעיה ס"ה 24).

בכוחו הריבוני ובפועלו עבור הבריאה, המשיח יחזיר את הבריאה למצב ראשוני שלפני השפעת החטא. רק אלוהים מסוגל לכך.

המשיח אומנם משורש ישי שהוא בן אדם, אך הוא גם אלוהי.

אילו עוד נתונים בכתבי הקודש מחזקים את נבואת ישעיה?

יוחנן השליח מלמדנו שבתקופת ממלכת 1000 השנים של המשיח ישוע, השטן יהיה כבול ומרוסן בתהום (התגלות כ' 1־6).

מכיוון שאבי השקר ומניע הרוע יהיה כבול ומרוסן, ומכיוון שהמשיח ימלוך על העולם בצדק, קדושה ואמונה, בני האדם החיים בממלכת המשיח יזכו לחיות בתנאי בראשית שלפני החטא. הנביא ישעיה מציין בפרק ס"ה 20 שחיי האדם יהיו כחיי העץ (ז"א אריכות ימים).

אם זה כבר מושך ונפלא, תנסו לדמיין את תקופת הנצח שבה החטא ייכחד ולא יהיה לו זכר!

כעת ברור לנו יותר מדוע ישעיה מכוון את עיני לב ישראל לעבר גואל ישראל, משיח בן דוד ולא לעבר מלך חוטא בשר ודם.

בפסוק 9 ישעיה מציין עוד מעלה שחסרה כל כך היום בישראל.

בתקופה שבה המשיח ימלוך על העולם, לא תהיינה מלחמות ולא יהיה איום כלשהו על הר יהוה, ז"א על ירושלים… דבר שהיה בגדר תקווה בימיו של ישעיה, ודבר נוסף, דעת ה' תהיה ברמה גבוהה מאוד

הסיבה: כשהחטא מרוסן, יתמקדו בני המלכות בעיקר שבחיים ־ המושיע ורצונו!

יתרה על כך, מילותיו של ישעיה דומות לדברי ירמיה הנביא המתאר את השפעת הברית החדשה על עם ישראל. כשעם ישראל ייכנס באמונה לברית החדשה שהוקמה בדם המשיח, כי אז דעת יהוה תמלא את כל אחד בעם ישראל.

מי שרוצה לטעום כבר היום מהתענוג והשמחה של ממלכת אלוהים, מהמלאות ברוח אלוהים – מפרי הרוח, כדאי שיתפלל לאלוהים שיפקח את עיניו להכיר את ישוע המשיח כמושיע אישי וילמד היטב את דברו. זאת המשמעות של הברית החדשה מפי ירמיה הנביא בפרק ל"א 30-34.

ג. המשיח האלוהי הוא מוקד כל נברא (פ. 10)

י. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שוֹרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס[16] עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרוֹשׁוּ;[17] וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ[18] כָּבוֹד[19]."

 בפסוק 10 ישעיה מוסיף נתונים חשובים אשר מוכיחים את אלוהותו של המשיח.

הביטוי "ביום ההוא" מתייחס לאחרית הימים, לתקופת מלכות המשיח.

בעתיד, יהיה אותו האיש אשר מוצאותיו משבט יהודה וממשפחת דוד המלך ־ לנס עמים!. זאת כבר הייתה התקווה של יעקב אבינו ושאר האבות.

המשיח יהיה המוקד של כל העמים! (זכריה י"ד).

נס עמים משמע ־ אות, סימן, עמוד, דגל שכל העמים מביטים אליו.

מכיוון שאלוהים בלבד הינו הדמות שאותה כל העמים צריכים לדרוש ואליו לקוות, הרי שהאיש ההוא חייב להיות בנוסף לבן־אדם, גם דמות אלוהית!

המשיח אינו אלה אלוהים בכבודו ובעצמו (תהילים ב', זכריה י"ב ־ י"ד).

בספר בשורת יוחנן פרק ג' ישוע המשיח מסביר את תכלית בואו לפני מנהיג יהודי ־ נקדימון.

בפסוקים 14־15 ישוע אמר לו: "וכמו שהגביה משה את הנחש במדבר, כך צריך שיורם בן האדם למען יהיו חיי עולם לכל המאמין בו".

כמו שנחש הנחושת היה נס שאליו היה צריך להביט באמונה כדי לשרוד את ארס הנחש, כך ישוע המשיח הוא הנס שאליו צריכים להביט באמונה כדי לשרוד את ארס החטא ולחיות עימו לנצח (ראה ספר במדבר כ"א 4-9).

בבשורת יוחנן י"ב 32 אמר האדון ישוע: "ואני בהינשאי מן הארץ אמשוך את הכל אליי."

משמעות מילותיו של ישוע שהוא מוקד המשיכה לכלל הבריאה!

מילים אלו נכונות רק לאלוהים, ומהוות עבודת אלילים אילו הדובר אינו אלוהים.

איך רש"י (ועימו כל בני דורו ואחריו) מפרש נס עמים?

רש"י מדגיש את הנס כדגל, ומסיר מן הנס כל אישיות. הנס מהווה סימן, דגל למשוך את העמים לכיוון נכון.

כמו בשאר הנבואות אודות המשיח, רש"י מציג פרשנות פשט המסירה את התקווה המשיחית מקדוש ישראל כפי שתיארו אותו נביאי ישראל, ומחליפו בדמות היסטורית או בחפץ.

כך הפשט של רש"י וממשיכי דרכו ממשיכים להסיט את עיני עם ישראל מקדוש ישראל, ישוע, לעבר שהעמים ירימו נס כדי להתאסף אליו.

ז"א, רש"י מפרש את הנס לדגל, סימן כדי לקרא לעמים,[20] במקום להבין שהמשיח עצמו הוא הדגל, הסימן, מוקד עיני כל העמים. כך הפשט של רש"י ממשיך להסיט את עיני בני אדם ממקור ישועתם, ישוע המשיח.

שאלה:

האם הייתה ציפייה בקרב יהודים, למשיח לבוש אדם וגם אלוהי לפני הופעתו הראשונה של ישוע?

כן!

דניאל בויארין (Daniel Boyarin) בספרו

The Jewish Gospels, The story of the Jewish Christ, מוכיח שבספרות קדומה כמו ספר חנוך, יש ציפייה ברורה למשיח אלוהי שבא בלבוש אדם.

הסיפורים מבוססים על דניאל ז' 13-14. בן האדם אשר עומד מול עתיק יומין.

ובכן, הפרשנות הרבנית דוחה את ישוע כמגשים הנבואות המשיחיות מפי ישעיה הנביא. לדעתם מדובר במשיח עתידי שאיננו מכירים.

מכיוון שישועה קיימת רק במשיח ישוע, יוצא שהפרשנות הרבנית לנבואות המשיחיות אינה מכוונת את עוקביה לעבר ישועה אלא לאבדון (מתי כ"ג 13-14).

חשוב לציין:

ישעיה הנביא מוסיף נתוני זהות אודות המשיח אשר מתחברים לתיאום מושלם לשאר הנבואות בכתבי הקודש.

בספר בראשית מ"ט 8-12 יעקב מברך את בנו יהודה וכבר אז מבטיח לו שממנו יצא המשיח – והוא המשיח הינו יקהת עמים.

כאמור, פסוק 10 דומה מאוד ובעל משמעות זהה לזה הכתוב בראשית מ"ט 10. [ישעיה מ"ב 4, נ"א 5, ס' 9, בשורת יוחנן ג' 14-16]

יקהת עמים מקבילה לנס עמים.

כך מתחבר לנו קו התקווה המשיחית מבראשית ג' 15 – זרע האישה, אל המשיח שבא משבט יהודה ומבית דוד.

יישומון:

נס-עמים, יקהת עמים, הינו מצב בו עיני האדם ממוקדות באדון ישוע ומשפיעות על כל מהלך בחיי היומיום.

כאשר עיני ממוקדות באדון, כי אז גם ליבי, מוחי וכל מאודי הנם בו.

זאת המשמעות של הפסוק: ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך.

האם עיניך ממוקדות בישוע?

אל מי אתה מביט באמונה?

האם יש דבר בחייך שמפריע לך להתמקד באדון?

מה אתה עושה כדי להחזיר את האדון ישוע למרכז חייך?

ראה מה קרה לשמעון פטרוס שהסיט עיניו מן האדון.

לסיכום:

  1. ישעיה הנביא מתאר את זהותו, תכונותיו והשפעתו של משיח ישראל על העולם ועל הבריאה, על מנת שעם ישראל יבין שהפתרון לכל תחלואי החברה בעולם אינם במלכי האימפריות או בכוח אדם כלשהו, אלא רק במשיח ישוע בכבודו ובעצמו. המשיח בא בדמות אדם והינו הוויה אלוהית לכל דבר וענין.
  1. הנביא ישעיה מציין את רוח אלוהים כהוויה, ומלמדנו שהיא שוכנת במלואה במשיח ושותפה לשלטונו בממלכתו.
  1. המשיח הוא תכלית התורה!

כל עיני אנוש חייבים להיות ממוקדים במשיח לישועה וחיים המפארים את אלוהים. האם ליבך ממוקד בישוע? האם קיים דבר בחייך המסיט את עיני ליבך מהאדון ישוע?

אנא, התמד להתמקד בישוע, כי רק בו יש חיים מלאי ברכה וכבוד לאלוהים.

Bibliography

Ironside, H. A. Expository Notes On The Prophet Isaiah. Neptune, NJ: Loizeaux Brothers, 1952.

Keil, C.F. Delitzsch F. Commentary on the Old Testament. Volume VII, Isaiah. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

Menachem, Kohen. Mikraot Gedolot Haketer, Isaiah. Jerusalem: Keter (Bar Ilan University), 2003.

Motyer, J.A. The Prophecy of Isaiah. Leicester, UK: Inter-Versity Press, 1999.

Oswalt, John N. The Book of Isaiah, Chapters 1-39. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1986.

[1] Ironside, H. A. Expository Notes On The Prophet Isaiah. (Neptune, NJ: Loizeaux Brothers,

1952), 75.

[2]“חֹטֶר,” HALOT, 1:307. Scepter, Arb. ḫaṭṭ line: rod.

[3]“נֵצֶר,” HALOT, 2:718. sprout, offshoot

[4] “פרה,” HALOT, 3:964.To be fruitful

[5] Keil, C.F. Delitzsch F. Commentary on the Old Testament. Volume VII, Isaiah. (Grand

Rapids, MI: Eerdmans, 1991), 281.

[6] Motyer, J.A. The Prophecy of Isaiah. (Leicester, UK: Inter-Versity Press, 1999), 121.

[7] Ibid., 281-2.

[8] Motyer, J.A. The Prophecy of Isaiah. (Leicester, UK: Inter-Versity Press, 1999), 122.

[9] Oswalt, John N. The Book of Isaiah, Chapters 1-39. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1986),

276.

[10] Menachem, Kohen. Mikraot Gedolot Haketer, Isaiah. Jerusalem: Keter (Bar Ilan

University, 2003), 90. See as well John Sailhammer Introduction to Old Testament Theology pages 132-38.

[11] “רוח,” HALOT, 3:1197. (Delight. "that he will inspire him with obedience to Yahweh”).

[12] Oswalt, John N. The Book of Isaiah, Chapters 1-39. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1986),

280.

[13] Ibid., 282.

[14] Ibid., 283.

[15] Ibid., 283.

[16] “נֵס,” HALOT, 2:702. Flag, דגל

[17] “דרשׁ,” HALOT, 1:233. To seek, inquire.

[18] “נוח,” HALOT, 2:680. Canaan as dwelling place for Israel Dt 129 1K 856 Is 1110;

[19] “כָּבוֹד,” HALOT, 2:457. Glorious.

[20] Menachem, Kohen. Mikraot Gedolot Haketer, Isaiah. Jerusalem: Keter (Bar Ilan

University, 2003), 92.