משלי פרק ל'

מסקנותיו של אגור

  1. דִּבְרֵי אָגוּר בִּן-יָקֶה הַמַּשָּׂא: נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל,לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל.
    אלו דברי החכמה של אגור בנו של יקה שנאמרו לאיתיאל ואוכל (ישעיה יג 1, חבקוק א 1, יתכן אף שמשא מצין שם של שבט מבני ישמעאל – בראשית כה 14, או אחד מחכמי בני קדם – מלכים-א ה 10).

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

בן: (ז') כל איש ביחס להוריו.

משא: חזון, נבואה.

נאום: (ז') הרצאה, דרשה, הטפה, דברים חגיגיים, נשיאת דברים, הטפת-מוסר, תוכחה.

גבר: (ז') איש, אדם, זכר, איש-חיל, גיבור.

  1. כִּי בַעַר אָנוֹכִי מֵאִישׁ וְלא-בִינַת אָדָם לִי.

אומנם אני חסר דעת וחכמה כמו בהמה, ואינני מבין עניין ודבר בנוגע לחיים (יב 1, תהילים עג 22, צב 7, מט 11).

בער: בהמה (תהילים עג 22), הכוונה לכסיל, חסר דעת.

אנוכי: אני.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה.

בינה: (נ') אינטליגנציה, חכמה, תבונה, הבנה, שכל, משכל, השכלה, עורמה, תושייה, הארה.

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי.

  1. וְלא-לָמַדְתִּי חָכְמָה; וְדַעַת קְדוֹשִׁים אֵדָע.                                                    

לא למדתי את כל הכלול בחכמה האלוהית ולאופן פעולתו בענייני האדם (ט 10, יהושוע כד 1, הושע יב 1, קור"א ח 2).

למד: (ת') לומד, משנן, קולט, קונה ידע, מגלה, מסיק, מלומד, שמלמדים אותו, תלמיד.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות – ביחס להכרת אלוהים ורצונו הכתוב בכתבי הקודש.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה; דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

קדוש: (ת'/ש"ע) שהקדושה שוררת בו, בעל חשיבות דתית, נעלה, נשגב, מרומם, זך, טהור; צדיק, איש מוסר.

לדעת: (פ') להכיר, לתפוס בשכל, להבין, להתמצא, להתעדכן, להיות בקי, להיות בעל ידע.

  1. מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד?מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו?מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ? מַה-שְּׁמוֹ וּמַה-שֶּׁם-בְּנוֹ כִּי תֵדָע?
    אגור שואל מספר שאלות שהתשובה עליהן מציינת שהמשיב בעל חכמה, בינה ומכיר את אלוהים.

א. מי עלה לשמים וירד? מי הוא שעלה לשמיים ומשם שולט? (וירד, שימו לב לניקוד, רדה ז"א שלט…ראה בראשית א 26,28, תהילים קי 1, 5, תהילים סח 19, יוחנן ג 13, אל הרומים י 6-7, אל האפסים ד 8-11. עלינו לזכור שהניקוד התווסף בעת המודרנית יחסית וללא הניקוד ניתן גם לפרש את המילה: וירד, ז"א, ירד מטה, בא ארצה משמיים – בראשית יא 7, יח 21, שמות יט 11, לד 5, במדבר יא 25) – אלוהים!

ב. מי אסף את הרוח (כל רוחות השמיים) בחופן ידיו? מי הוא השולט ברוח שמסוגל לכלוא אותו בחופן ידיו, ולהוציאו משם כרצונו? (ירמיה י 13) – אלוהים!.

ג. מי קשר את כל המים בתוך העננים הקלים הפרושים כשמלה בשמים ואינם נשפכים ארצה? (איוב כו 8, לח 8-9, 37, תהילים קד 2, קלה 7, קמז 8) – אלוהים!

ד. מי ברא את כל תבל ומרכיביה, הקובע את יסודות הבריאה וממשיך לשמר את כל חוקי הטבע? (בראשית א, ישעיה מה 18, איוב ט 6, כו 11) – אלוהים!

ה. מה שמו? מה מהותו? האם אתם יודעים גם את שם בנו? (תהילים ב 7, יוחנן א 1-18).

לעלות: (פ') לבוא מלמטה למעלה, ללכת למקום גבוה יותר, לטפס, להתרומם, לנסוק, להמריא, להעפיל, לגאות, לזנק למעלה.

שמיים: (ז') רקיע, כיפת השמים, משטח עליון מרוקע, דוק, מרומים, שחקים.

ירד: (פ') לעבור למטה, להנמיך.

אסף: (פ') לקבץ, לכנס, ללקט, לצבור, לאגור, לאצור, לערום.

רוח: (זו"נ) תנועת אוויר, משב, אוויר, גז לנשימה, אווירה.

חופן: (ז') חלל כף היד כשהיא קמוצה.

לצרור: (פ') לארוז, לקשור, ליצור צרור, לאגד, לעשות חבילה, לכרוך, לחבר, לאלם לאלומות.

מים: (ז') פרודה המכילה שני אטומי מימן ואטום חמצן, נוזל נפוץ ביותר, נוזל הגשם, נוזל הים, נוזל השתייה.

שמלה: (נ') בגד נשים, שלמה, מעטה גוף, גלימה נשית, חולצה ארוכה, לבוש ארוך לאישה, כותונת רחבה.

להקים: (פ') להעמיד, להציב, לשים על רגליו, להעלות לעמידה, להרים, להזיז ממקום מושבו,  לעורר, לגרום, לעשות, לחולל, ליצור, להביא לידי-, להעלות.

אפס: קצה.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

שם: (ז') כינוי, כינוי מסחרי, כינוי לאדם או מקום.

בן: (ז') כל איש ביחס להוריו.

ידע: (פ') להכיר, לתפוס בשכל, להבין, להתמצא, להתעדכן, להיות בקי, להיות בעל ידע.

** מדברי אגור ניתן ללמוד שחכמה אמיתית מתבטאת בידיעת ה'. הכתובים מלמדים שידיעת אלוהים באופן המשנה חיים הינה פעולה של רוח אלוהים בחיי האדם הנושע (א 7, ט 10, איוב ג 3-26, קוהלת ג 1-15, קור"א ב 6-16, יוחנן יד – טז)

שאלותיו של אגור הינן שאלות ריאטוריות (שתשובתן ידועה לכל) שהתשובה עליהן היא – אלוהים יכול.

מכיוון שהתשובה הנכונה לארבעת השאלות הראשונות היא – אלוהים, הרי שחכמה אמיתית מתבטאת בתשובה נכונה לשאלה החמישית – בן האלוהים, ישוע המשיח.

מי שמכיר את הבן, מכיר את האב! (יוחנן יד 6-14, ח 19, 42.  ראה גם יוחנן ג 13, אל האפסיים ד 9-10).

ידיעת אלוהים לאור דברו

  1. כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה; מָגֵן הוּא לַחוֹסִים בּוֹ.                                           

כל מילה בדבר אלוהים נבחנה ונמצאה ראויה ונכונה, טהורה ואמיתית. כל אדם שבוטח באלוהים על סמך הכתוב בכתבי הקודש, מוצא בטחון והגנה (ב 7, ג 1-8, בראשית יז 1, טו 1+, שמואל ב פרק כב 31, נחום א 7, תהילים יב 7, יח 31, טימ"ב ג 16).

אימרה: (נ') מימרה, ביטוי, אומר, הבעה, מילים, מבע, משפט, הודעה, אמירה, מוצא פה, דיבור.

צרוף: (ת') מזוקק, טהור, נקי, מזוכך, צח, זך.

מגן: (ז') שריון, לוח מגן, לוח קשה, מכסה, סוכך, שמשייה, הגנה, מחסה, שמירה.

לחסות: (פ') למצוא מחסה, למצוא מגן, לתפוס מסתור, למצוא מקלט, למצוא גג, למצוא מפלט, למצוא הגנה.

  1. אַל-תּוֹסְףְּ עַל-דְּבָרָיו,פֶּן-יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ.

אל תוסיף לדבר אלוהים את דעתך כאילו אלוהים עצמו דיבר ממך. אם תעשה כך, אלוהים ישפוט אותך כשקרן (בראשית ב 16-17 לעומת ג 2-3. דברים ד 2, יג 1, התגלות כב 18-19).

הוסיף: (פ') לצרף, לחבר, לספח, להרבות, להגדיל, להעלות, להגביר, לחזק, להמשיך, לא להפסיק, לעשות עוד.

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.

תוכחה: (נ') הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה, הטלת דופי, ביזוי, האשמה, חירוף, גידוף.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה.

תפילתו של אגור

  1. שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ; אַל-תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת.

ענוותו של אגור מתבטאת בשני הדברים שהוא מבקש מאלוהים שיתן לו למען יזכה לחוות אותם ולחיות על פיהם במהלך חייו עלי אדמות.

לשאול: (פ') להציג שאלה, לבקש תשובה, לרצות לדעת, לברר, להתעניין, לחקור, לתחקר.

מאיתך: ממך.

למנוע: (פ') לא לאפשר, לסכל, לשים לאל, להפר, לעצור, להדוף, לעכב, לחסום, לא לתת, לשלול, לחסוך, לחשוך.

טרם: (תה"פ) לפני-, טרום, קודם, קדם, פרה-, מראש, עדיין לא, עוד לא.

מת: (ת'/ש"ע) נפטר, מנוח, הרוג.

  1. שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעוֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי.

אגור מבקש מאלוהים כנות בליבו – את החכמה וכוח האמונה כדי שלא יבזבז זמנו בדברים הרסניים,  וירחק מדבר שקר.

אגור מבקש מאלוהים את לחם חוקו, את צרכיו הבסיסיים והמספקים. אינו מבקש להיות עשיר אך מבקש גם שלא יהיה עני מרוד (תהילים ה 7, יב 3, מא 7, קמד 8, 11, דברים ה 16, שמות כ 13, לחם – מתי ו 11, לוקס יא 3, תסל"א ה 22, איוב כג 12).

שוא: (ת') לריק, לחינם, בכדי, סתם, ללא תועלת, ללא הצלחה, כוזב, מזויף, שקרי, מסולף, מעוות.

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה.

להרחיק: (פ') להעביר למקום רחוק יותר, לגרש, לסלק, לשלח מעליו.

ריש: מחסור, עוני.

עושר: (ז') הון, רכוש, קניין, כסף רב, בעלות על נכסים, שפע, רוב, הרבה, מלאי, מגוון, שפעה.

לתת: (פ') למסור, להעביר ל-, לספק, להעניק, להקנות, להאציל, להגיש, לא לקחת, להושיט, להמציא.

הטריף: האכיל.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.

חוק: (ז') דין, תקנה, צו, גזירה, כלל, נוהל מחייב, חובה, מנהג.

  1. פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי:מִי יְהוָה?וּפֶן-אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי; וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלוֹהָי.

אגור מפרש את נימוקי בקשותיו:

אם יהיה עשיר, עלול הוא לבטוח בעושרו ולזנוח את אלוהים (דברים ח 11-20, י 15, יח 11, לא 20, לב 15, הושע יג 6, קוהלת ה 12, נחמיה ט 25-26, יהושע כד 27, ויקרא יט 11, ירמיה ה 12, איוב כא 14-15, לוקס יב 16-21).

אם יהיה עני, עלול הוא ליפול בפיתוי ולגנוב (ו 6-11, ישעיה ח 21) וכך להרוס את עדותו ולבייש את שמו הקדוש של אלוהים.

פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

לכחש: (פ') להכחיש, להתכחש, לכפור, לשלול, לסתור, להתנכר, לשקר, לכזב, לבדות, לא לומר את האמת, לרמות.

לאמור: (פ') לספר, לדבר, להשמיע, להגיד, לבטא.

נורש: נהיה רש, עני.

גנב: (ת'/ש"ע) שודד, לקחן, לוקח בסתר, סחבן, גזלן, עשקן, חמסן, בוזז, לוקח שלל, לסטים.

לתפוש: (פ') לתפוס, ללכוד, להשתלט על-, לכבוש, לאחוז, להחזיק, לא להרפות.

שם: (ז') כינוי, כינוי מסחרי, כינוי לאדם או מקום.

פני הדור: ארבעה מיני רשעים: אגור מתאר את מיני הרשעים הנפוצים בימיו.

  1. אַל-תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל-אֲדוֹנָו,פֶּן-יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ.
    חיי העבד בעולם העתיק היו בדרך כלל קשים מנשוא. לכן, מי שמביא דבר רכילות של עבד אל בעליו, ימצא עצמו שנוא ומקולל על ידי העבד ואשם לפני אלוהים. תוצאת מלשינות שכזו קשה ביותר מכיון שהאדון יכול לעשות לעבד כרצונו והעבד אינו יכול להגן על עצמו מפניו (משלי כו 2, דברים כד 15, שמות כב 20, קוהלת ז 21, אל הרומיים יד 4,13).

להלשין: (פ') להודיע, לספר, לגלות, למסור מידע, להיות שטינקר, להיות מלשן, לדבר סרה, לדבר רעות, להשמיץ.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

אדון: (ז') מיסטר, מר, אדוני, תואר כבוד, בעל, ראש-, שליט, מושל, לורד, מנהל, בוס, מעביד, אציל, נכבד.

פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.

קללה: (נ') מארה, גידוף, חירוף, קלס, עלבון, חוסר מזל, צרה, שבר, פורענות, אסון, קטסטרופה.

אשם: (ז') חטא, פשע, מעשה שלילי, אשמה, עלבון, עבירה, עוון, טעות, קלקול, ליקוי, מגרעת, פגם, פסול, תקלה.

ארבעה דוגמאות לתכונות בזויות.

  1. דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל; וְאֶת-אִמּוֹ לא יְבָרֵךְ.

 מקללי אב ואם– סוג זה של אנשים אינו מוקיר תודה להוריו ואינו מכבדם בעבור השנים שגידלו וחינכו אותו. בנים אלו מקללים את הוריהם ומטיחים מילים קשות בפניהם. (משלי כ 20, שמות כ 11, כא 17, דברים ה 15, כז 16, ויקרא יט 3, כ 9, תהילים יד 4-5, כד 6, מתי טו 4, מרקוס ז 10).

דור: (ז') חוליה בהיסטוריה, חוליה בתולדות המשפחה, שם כולל לחיים באותה תקופה, תקופה, זמן.

אב: אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

לקלל: (פ') לנאץ, לחרף, לגדף, לנבל את הפה, להשמיע קללות, לומר דברי נאצה.

אם: (נ') אימא, הורה ממין נקבה, נקבה בהורים.

לברך: (פ') לאחל, לתת ברכה, לומר דברי ברכה, לרומם, להלל, לשבח, להודות, להיות אסיר תודה, לתת, להעניק.

  1. דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו; וּמִצּוֹאָתוֹ לא רֻחָץ.

טהורים בעיניהם– אנשים שאינם רואים עצמם כחוטאים או אשמים לפני אלוהים. אנשים אלו משוכנעים שאורח חייהם הינו מוסרי ואף ראוי לחיקוי. בעוד הם מחשיבים עצמם חסרי אשמה ומוסריים מבחינה חברתית, אלוהים בוחן אותם מבחינה רוחנית ומוצא שהם מלוכלכים כאדם המכוסה בצואה.

נקיונו הרוחני של אדם נעשה רק על ידי הכרה אישית בחטאו, התוודות על חטא והכרת ישוע המשיח כמושיעו מן החטא. (כ 9, טו 26, טז 2, כב 11, כו 5, זכריה ג, ישעיה ד 4, כח 8, סד 4-5, סה 5, לוקס יח 11).

דור: (ז') חוליה בהיסטוריה, חוליה בתולדות המשפחה, שם כולל לחיים באותה תקופה, תקופה, זמן.

טהור: (ת') נקי, זך, צח, מטוהר, מחוטא, ממורק, לבן, בלתי טמא, צדיק, ישר, נקי-כפיים.

עין: (נ') איבר הראייה, עדשה, קרנית, אישון, קשתית.

צואה: (נ') קיבה, הפרשה (ממערכת העיכול) , גללים (של בע"ח) , זבל, פסולת.

לרחוץ: (פ') לשטוף, לנקות, להדיח, לעשות אמבטיה, לעשות מקלחת, להתרחץ, להתקלח, לכבס, לשחות, להיכנס למים, לטבול במים, לטהר.

  1. דּוֹר מָה-רָמוּ עֵינָיו; וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ.

הגאים והשחצנים– גאווה ושחצנות הינה הכרזה הטוענת – אני יכול לעשות ועשיתי בכוחות עצמי בלבד. אנשים אלו מבהירים בדיבורם, בשפת גופם ובמעשיהם שאינם כנועים לאלוהים וכוחו הריבוני, אלא מסתמכים על חכמתם וכוחם בכל. הם לא מהססים להשפיל את הזולת ולהאדיר את שמם. הם רודפי כבוד לעצמם. כשהם מביטים בעיניך ומודדים את אישיותך ומעשיך הם מרימים את גבותיהם כאומרים, אינך טוב מספיק עבורי (ו 17, טז 18, כא 4, ישעיה ב 11+, תהילים קלא 1).

דור: (ז') חוליה בהיסטוריה, חוליה בתולדות המשפחה, שם כולל לחיים באותה תקופה, תקופה, זמן.

רם: (ת') גבוה, חזק, נישא, נעלה, עליון, מרומם, מעל, ממעל, על-.

עין: (נ') איבר הראייה, עדשה, קרנית, אישון, קשתית.

עפעפיים: (ז') כיסוי העין, תריס המכסה את העין.

נשא: (ת') נשגב, רם, מרומם, גבוה, אדיר, עליון, נעלה, אומר הוד, מרשים, מתנוסס, מזדקר, מונף, מתנופף.

  1. דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעוֹתָיו: לֶאֱכוֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם.

מזלזלים בחיי אדם– סוג רביעי הם האנשים בעלי הבנה מעוותת לגבי ערך חיי אדם.

בגלל גאוותם ושחצנותם אינם חשים כל חמלה כלפי העניים והסובלים. אנשים אלו לא רק חסרי רגש כלפי המסכנים בחברה אלא אף פועלים כדי להשמיד את החלשים והסובלים. הגאים והשחצנים ממהרים למצוא פסול באחרים ולא יהססו לשסף את המסכנים והחלשים בלשונם החלקה והמסוכנת. במוחו המעוות הוא רווה נחת ומרוצה מעצמו כשהוא מצליח להרוס את עולמו של האדם שלפי דעתו אינו ראוי לחיות בעולם הזה (חבקוק ג 14, עמוס ח 4, מיכה ג 3, תהילים כז 2, ט 19, נז 5, איוב כט 17).

דור: (ז') חוליה בהיסטוריה, חוליה בתולדות המשפחה, שם כולל לחיים באותה תקופה, תקופה, זמן.

חרב: (ז') סיף, רומח, חנית, כידון, קנה, כלי זין, פגיון, דקר.

שן: (נ') עצם בפה, עצם המשמשת ללעיסת מזון.

מאכלת: (נ') סכין גדולה, סכין ציד.

מלתעה: (נ') שיניים חדות, ניבים, טוחנות, טוחנות קדמיות, לוע, פה מלא שיניים.

לאכול: (פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל, לטרוף, להשתמש, לצרוך, להשמיד, לכלות.

עני: (ת'/ש"ע) דל, רש, אביון, חסר כול, קבצן, אומלל, מסכן.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

אביון: (ת'/ש"ע) עני, דל, רש, חסר-כל, קבצן, דלפון, נזקק, נצרך, מי שירד מנכסיו, מסכן, אומלל, קשה-יום.

אדם: כל בני המין האנושי או כל יחיד.

  1. לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב: שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לא תִשְׂבַּעְנָה; אַרְבַּע לא-אָמְרוּ הוֹן.
    עלוקה צורכת את תזונתה (דם) מגופם של אחרים. כל מחייתה מתבססת על לקיחה מהאחר. לעלוקה שתי בנות ושם כל אחת מהן – תן. ז"א שמותיהן מציינים רצון בלתי נשלט לעוד ועוד שתמיד יבוא על חשבון צרכיו של האחר.

הנה לפנינו שלושה דברים שתמיד יאמרו: "תן לי עוד" והרביעי לעולם לא יאמר די. (ראה המשך פסוק הבא).

עלוקה: (נ') תולעת מוצצת דם, טפיל, כינוי למי שמנצל אחרים, חומס, מוצץ דם, עושק, סוחט, פרזיט, קרצייה.

בת: (נ') כל אישה ביחס להוריה.

הב: (פ') תן, הבא, הגש, הושט.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

הון: רב, די.

  1. שְׁאוֹל וְעוֹצֶר-רָחַם: אֶרֶץ לא-שָׂבְעָה מַּיִם; וְאֵשׁ לא-אָמְרָה הוֹן.
    (ראה פסוק קודם) המוות לעולם לא יסתפק במספר המתים שכבר קיבל ותמיד יקבל עוד.

אשה עקרה (רחם עקר) תירצה תמיד למלא את יעוד רחמה ולשאת ילד.

האדמה לא תחדל "לשתות" את כל מי הגשמים היורדים על פניה.

האש לא תחדל כל עוד יש מה להבעיר. (כז 20, ישעיה ה 14, בראשית טז 2, כ 18, ל 1).

שאול: (ז') עולם המתים, עולם המוות, עולם תת-קרקעי, ארץ רפאים, תופת, גיהינום, אבדון, טמיון.

עוצר רחם: רחם סגור. הכוונה לאישה עקרה המתאווה לילדים.

רחם: (ז') בית העובר, איבר נקבי, איבר לאחסון העובר טרם לידתו.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

מים: (ז') פרודה המכילה שני אטומי מימן ואטום חמצן, נוזל נפוץ ביותר, נוזל הגשם, נוזל הים, נוזל השתייה.

אש: (נ') שלהבת, תבערה, מדורה, להבות, בעירה, הצתה, התלקחות.

לאמור: (פ') לספר, לדבר, להשמיע, להגיד, לבטא.

הון: רב, די.

  1. עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבֻז לִיקְּהַת-אֵם: יִקְּרוּהָ עוֹרְבֵי-נַחַל וְיאכְלוּהָ בְנֵי-נָשֶׁר.

בן סורר, המבטא בעיניו (מבטו) את לעגו ורגש הבוז לאביו, ואינו נכנע למשמעת אימו, סופו שימות מוות בזוי (דוגמא למוות משונה ובזוי – גופתו תהיה מאכל לעופות השמיים). (טו 20, כג 22, בראשית מט 10, דברים כא 18-21, כח 26, מלכים א פרק יד 11).

עין: (נ') איבר הראייה, עדשה, קרנית, אישון, קשתית.

לעג: (ז') לעגנות, ריבוי לגלוג, לגלגנות, זלזול, ביזוי, התלוצצות, התבדחות (על חשבון האחר).

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.

יקהה: כניעה, משמעת.

אם: (נ') אימא, הורה ממין נקבה.

לנקר: (פ') ללקט במקור, לחטט, לנבור, לדקור, לנעוץ חפץ חד, לנקב, לחורר, להוציא ע"י ניקור, לעקור, לתלוש ממקומו, למרוט, לפצוע במקור.

עורב: (ז') ציפור שחורה, בעל קול צורמני.

נחל: (ז') ואדי, זרם מים, אפיק מים הזורמים אל הים.

לאכול: פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל, לטרוף.

נשר: (ז') עוף דורס, עוף טרף, עוף קרח, עוף אוכל נבלות, עוף מהיר, עוף חד-עין, עוף מלכותי, מלך העופות.

  1. שְׁלוֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וארבע (וְאַרְבָּעָה) לא יְדַעְתִּים.

שלושה דברים נעלמים מבינתי ואת הדבר הרביעי אינני יודע. המחבר מציין ארבעה מקרים בהם מתרחשים דברים שלא משאירים אחריהם שום סימן ורושם נראה לעין (דברים יז 8, איוב מב 3).

נפלא: (ת') אדיר, כביר, יוצא מן הכלל, מקסים, מצוין, נהדר, מפליא, מעורר השתאות, נשגב, בלתי נתפס, מתמיה.

ידע: (ז') ידיעה, בקיאות, התמצאות, דעת, בינה, השכלה, שליטה, תורה, חכמה, מיומנות, מומחיות, ניסיון, תודעה, הכרה.

  1. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם, וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.

דרך הנשר בשמיים – הנשר חוצה את האוויר בכנפיו ואין לדעת את הדרך שעבר בה במעופו. כמו כן, השמיים אינם משאירים סימן על הנשר.

דרכו של נחש על הסלע – כשהנחש זוחל בחול או על העשב, ניכרים עקבותיו, אך על הצור (אבן) אינו משאיר כל סימן. כמו כן, הסלע אינו משאיר סימן על הנחש.

דרכה של אוניה בים – אוניה (אונית מפרש ומשוטים) אינה משאירה סימן בלב ים לאחר ששטה בו.

דרך גבר בעלמה – הכוונה ליחס המיני, שאינו משאיר אחריו שום סימן ורושם בגבר ("דרך הגבר").

בכל אחד מהמקרים הנ"ל לא נשארים עקבות וכך ניתן לומר שהם לא התרחשו מעולם.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

נשר: (ז') עוף דורס, עוף טרף, עוף קרח, עוף אוכל נבלות, עוף מהיר, עוף חד-עין, עוף מלכותי, מלך העופות.

שמיים: (ז') רקיע, כיפת השמים, משטח עליון מרוקע, דוק, מרומים, שחקים.

נחש: (ז') זוחל, שרץ מתפתל, צפע, פתן.

צור: (ז') סלע, צוק, אבן.

אוניה: (נ') ספינה, סירה גדולה, כלי-שיט, כלי תעבורה ימי, כלי להפלגה .

לב-ים: אמצע הים, הרחק מהחוף.

גבר: (ז') איש, אדם, זכר, איש-חיל, גיבור, כינוי לתרנגול, שכווי.

עלמה: (נ') בחורה, צעירה, נערה, ילדה, אישה צעירה ובתולה (ראה בראשית כד 43, ישעיה ז 14).

  1. כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת: אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ; וְאָמְרָה לא-פָעַלְתִּי אָוֶן.

לאור הנאמר בפסוק הקודם, קרי, ארבעה הפועלים מבלי להשאיר סימן, כך נוהגת האשה הנואפת. היא מבצעת את חטאה ומאחר שאין כל סימן שנשאר, היא טוענת שלא עשתה כל דבר רע או פסול (כמו אדם האוכל דבר מה, מנגב את פיו וטוען שלא אכל). (ה 6, כ 17, מלכים ב פרק כא 13).

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, רעיה, בת-זוג לחיים, גברת.

ניאוף: (ז') בגידה, קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, אי נאמנות, זנות, נאפופים, יחסי מין אסורים.

אכל: (פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל, לטרוף.

מחה: ניגב, קינח.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה.

לאמור: (פ') לספר, לדבר, להשמיע, להגיד, לבטא, לגלות, להודיע.

לפעול: (פ') להיות פעיל, לעשות, לעסוק, לבצע, להוציא לפועל.

און: עוול, שקר, רעה.

  1. תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ; וְתַחַת אַרְבַּע לא-תוּכַל שְׂאֵת.

החברה תרעש ותאבד את שלוותה באחד משלושת המקרים הבאים. המקרה הרביעי פשוט בלתי נסבל (ישעיה כד 5-20).

תחת: (מ"י) במקום, תמורת, בגלל, יען.

רוגז: (ז') כעס, זעף, זעם, רתחנות, עצבנות, התמרמרות, חרון, חמה.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

יכול: (פ') מסוגל, יש בכוחו, יש באפשרותו.

שאת: (ז') לשאת, לסבול, לעמוד ב-, להחזיק מעמד, להמשיך, למשוך בעול, להיות סבלני, להרים, להחזיק.

  1. תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ; וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע-לָחֶם.

א. עבד שהצליח והגיע בדרך תכסיס לתפקיד מלך, יפעל בגאווה ועריצות כדי לכפר על שפלותו והכנעתו בעבר.

ב. הנבל, שהוא איש פשע חסר יראת אלוהים, יהיה למשא על החברה באיוולתו וגסותו מה גם שיהיו בידו אמצעים בלתי נדלים (יז 7, יט 10, קוהלת י 7).

תחת: (מ"י) במקום, תמורת, בגלל, יען.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

למלוך: (פ') לשלוט, למשול, להיות מלך, לשבת בכס מלכות, להנהיג, לאחוז ברסן השלטון, לרדות, להטיל מרות.

נבל: (ת'/ש"ע) שפל, נבזה, מושחת, נוכל, חדל-אישים, נתעב, מאוס, מנוול, בן-בליעל, פורע חוק, רשע, פושע.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.

  1. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל; וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.

המחבר ממשיך ומציין את המקרים השלישי והרביעי הגורמים לסבל ומועקה לבני האדם:

ג. לחיות תחת שלטון של אשה השנואה על בעלה, אשר תיעשה לגבירה במקום האישה שהיתה אהובה עליו לפני כן. אין קץ לגאוותה של השנואה ולאכזריותה (ישעיה כו 13, בראשית כט 31, שמואל א פרק א 6).

ד. שפחה שלאחר העסקתה כבשה את ליבו של בעל הבית והביאה לגירושיה ולסילוקה של האשה החוקית (בראשית טז 4-5).

תחת: (מ"י) במקום, תמורת, בגלל, יען.

שנואה: הרעיה הלא מועדפת על הבעל – בעת הקדומה נהגו לשאת מספר נשים. (ראה דוגמאת יעקב בבראשית כט 31 ושמואל א פרק א 6).

נבעלה: נישאה לאיש.

שפחה: (נ') אמה, משרתת, עבד ממין נקבה, עוזרת, משועבדת, כנועה, ענווה.

לרשת: (פ') לנחול, לקבל בירושה, לקבל בתוקף צוואה, לזכות בעיזבון.

גבירה: (נ') גברת, אצילה, נכבדה, בכירה, ליידי, מאדאם, אישה חשובה, בעלת הבית.

  1. אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי-אָרֶץ; וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.

ישנם ארבעה יצורים קטנים מבין חיות הבריאה המגלים חכמה רבה, חריצות וכישרון במעשיהם.

קטן: (ת') זעיר, צר, נמוך, מועט במידותיו, לא גדול.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

  1. הַנְּמָלִים עַם לא-עָז; וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם.

א. הנמלים הם יצורים כה קטנים ואינם יכולים לבסס את חייהם על חוזקם הפיזי. הם אוגרים אוכל בעונת הקיץ כדי לשרוד בעונת החורף וכך מוכיחים את חכמתם (ו 6-8, בראשית מא 33-36).

נמלה: (נ') חרק, רמש, חרק קטן, חרק חרוץ, עובד בלתי נלאה, פועל שקדן.

עם: (ז') אומה, לאום, גוי, שבט, קהל, ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, המון, אספסוף, ערב רב.

עז: (ת') חזק, בעל כוח, חסון, אמיץ, גדול, איתן, אדיר, כביר, עצום.

להכין: (פ') לבצע הכנות, לעשות מראש, לעשות לקראת, לסלול את הדרך, לארגן, להיערך, לסדר, לבצע את הדרוש, להתקין, להתאים, להכשיר.

קיץ: (ז') מעונות השנה, אחרי האביב, לפני הסתיו, עונת החום, ימות החמה.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.

  1. שְׁפַנִּים עַם לא-עָצוּם; וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם.

ב. שפנים אינם יכולים לסמוך על חוזקם הפיזי ולכן הם קובעים את ביתם בתוך סלע. בדרך זו גם הגדולים והעצומים שבטורפים אינם יכולים להם (תהילים קד 18, עובדיה 3, במדבר כד 21, ישעיה לג 16, שמואל ב פרק כב 2, תהילים יח 3).

שפן: (ת'/ש"ע) יונק ארנבי, שוכן בנקיקי סלעים.

עם: (ז') אומה, לאום, גוי, שבט, קהל, ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, המון, אספסוף, ערב רב.

עצום: (ת') ענקי, גדול, כביר, אדיר ממדים, רב, גבוה, חזק, חסון.

לשים: (פ') להניח, למקם, להציב, להעמיד, להושיב, לקבוע.

סלע: (ז') אבן, מחצב, צור, קרקע קשה, אדמה מוצקה, חומר, צוק, כף, גוש אבן, אבן גדולה.

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, נווה, מוסד.

  1. מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה; וַיֵּצֵא חוֹצֵץ כֻּלּוֹ.

ג. הארבה פועל בקבוצה ומצליח לעשות דברים עצומים למרות שלפריט יחיד אין כוח רב. כוחם נובע מארגונם כקהל עצום ומפעולתם המתוזמנת (שמות י 4, יואל א 4, ב 7-8, איוב לט 20, שמואל א פרק ח 20).

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

ארבה: (ז') חרק הרסני, חגב נודד, חרק משמיד יבולים.

לצאת: (פ') ללכת החוצה, לעבור החוצה, לעזוב, לנטוש, לפרוש, להסתלק, לא להישאר.

חוצץ: (ז') מחלק, מבדיל, יוצר מחיצה, יוצר חיץ, מפריד, מחלק, מפצל.

  1. שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ; וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

ד. השממית הינה לטאה קטנה בצבע צהוב בהיר. יתרונה טמון באצבעותיה הבנויות כך שמאפשרות לה ללכת על התקרה או על אבנים חלקות ולהגיע למקומות הרמים ביותר.

הלקח מהדוגמאות הללו הוא שיש לכולנו מה ללמוד גם מהיצורים הקטנים והחלשים ביותר. חוכמת אלוהים והיכולת הניתנת להם בבריאתם מפצה על הכוח הפיזי שאין להם. כך גם אנחנו, נוכל לעשות דברים גדולים וכבירים למרות חולשתנו הפיזית וזאת אם נשכיל לבקש את חכמת אלוהים ונשרתוהו על פי הכשרונות (מתנות הרוח) שהעניק לכל אחד מאיתנו.

שממית: (נ') לטאה קטנה, לטאה ורדרדה, לטאת בית, לטאה לילית.

יד: (נ') כל אחת מהגפיים העליונות באדם, זרוע עם כף ואצבעות, איבר האחיזה באדם, איבר תנועה, זרוע, כף.

לתפוש: (פ') לתפוס, ללכוד, להשתלט על-, לכבוש, לאחוז, להחזיק, לא להרפות.

לטפס: (פ') להעפיל, להתרומם, לנסוק, לעלות, לעלות ע"י טיפוס, לרדת ע"י טיפוס.

היכל: (ז') ארמון, טירה, מבצר, מקדש, בניין גדול ומפואר, בית המקדש.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

  1. שְׁלוֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד; וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת.

שלושה פוסעים את צעדיהם באופן הטוב ביותר (פועלים נכונה ומצליחים בתוכניותיהם). הרביעי מטיב מכל הקודמים. שלושה מהם הם דוגמאות מעולם החיות והרביעי הוא מלך בשר ודם (טו 2, שמואל א פרק טז 17).

הטיב: (פ') לעשות טוב יותר, לשפר, להשביח.

לצעוד: (פ') לפסוע, ללכת בקצב, ללכת בסך, לעשות צעדה, לדרוך, לטייל, להלך במסלול, להתקדם, לשים פעמיו, לנוע.

לכת: (נ') הליכה, צעידה, צעדה, פסיעה, מעבר.

  1. לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה; וְלא-יָשׁוּב מִפְּנֵי-כל.
    א.
    אריה הוא מלך החיות ולא יירתע משום קרב – לא יברח מפני דבר (ישעיה לא 4, מיכה ה 7, איוב ד 11).

ליש: (ז') ארי, כפיר, שחל, שחץ, לביא, שם בעל חיים, חיית יער טורפת, מלך החיות.

גיבור: (ת'/ש"ע) נועז, אמיץ, עז, מחרף-נפשו, חזק, בן-חיל, רב-כוח, עזוז.

בהמה: (נ') בקר, מקנה, צאן, שם כללי לחיות מפריסות פרסה, חיית-הובלה, חיית-משא, חיית-רכיבה.

שב: (ת') חוזר, בא חזרה, מגיע שוב, סב על עקביו, מסתובב חזרה, מחזיר את עצמו.

מפני: (מ"י) מן, מ-, מאת, לפני, נוכח, אל מול, בהימצא, בנוכחות, כנגד.

  1. זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ-תָיִשׁ; וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ.
    ב.
    השם "זרזיר" מופיע רק כאן בספר משלי. מכיוון שהמחבר מקשר בין המילה זרזיר למילה מתנים, וההקשר מתייחס למטיבי לכת וצעד, רבים מפרשים וטוענים שהמחבר מתייחס לסוס אביר, כלב ציד, לצבי או אף לתרנגול ההולך בגאווה בראש תרנגולותיו (זכריה י 3, איוב מ 16, דברים לג 11, נחום ב 11).

ג. התיש הוא הזכר בעיזים, ההולך בראש העדר (ירמיה נ 8, דניאל ח 5).

החיות הללו מגלות תכונות יחודיות ולכן נקראות ובצדק, מפוארות ומלכותיות.

ד. הרביעי שנקרא מלכותי ומפואר הוא מלך, המוביל את עמו הנאמן לו בצורה מאורגנת ומסודרת (משלי יד 28). הוא המפואר מכולם יחד מכיוון שמלוא החכמה נדרשת למלך להנהיג ולהוביל עם בדרך אלוהים למען יחווה שלום ושלווה.

זרזיר: (ז') שם ציפור שיר קטנה.

מותן: (ז') צידי הבטן, צידי הגוף, האזור הצר בין הצלעות והאגן, חבק, חגורה, חלציים.

תיש: (ז') הזכר בעזים.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

אלקום: יתכן שהכוונה למלך אשר אין עומד נגדו במלחמה.

הכר בטעותך והתוודה

  1. אִם-נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא; וְאִם-זַמּוֹתָ יָד לְפֶה.
    אם נהגת כנבל בכך שהרהבת עוז (במדבר טז 3, יחזקאל יז 14), ואם חשבת להרע לחבריך או לדבר עליהם דברי נבלה – עדיף שתשתוק ואל תאמר דבר ממחשבותיך. (שופטים כ 6, תהילים יז 3).

נבל: (ת'/ש"ע) שפל, נבזה, מושחת, נוכל, חדל-אישים, נתעב, מאוס, מנוול, בן-בליעל, פורע חוק, רשע, פושע.

להתנשא: (פ') להתפאר, להיות שחצן, להשוויץ, להתהדר, להתגאות, להתייהר, להתרברב, להתהלל, לרומם עצמו, להשתחץ, להיות ארוגנטי.

זמם: (ז') זימה, תחבולה, מחשבת רשע, התנכלות, טכסיס, אינטריגה, מחסום, התקן חסימה.

יד-לפה: הס, הסכת, שתוק, שמור על סודיות, לאוזניך בלבד.

  1. כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ-אַף יוֹצִיא דָם; וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב.

אנא זיכרו: אם תבחש את החלב יותר מידי, יהפוך החלב לחמאה. אם תכה אדם באפו, יצא דם. הייה בטוח שאם תאפשר לגאוותך ושחצנותך להמשיך לשלוט על מהלכי חייך, יתרבו אויבך ויריבותיך.

המחבר מציין פעולה ותוצאה.

כך גם לגבי מהלך חיינו ובחירתנו. אם תדחה את כפרת החטאים שאלוהים מעניק בקורבן המשיח ישוע, תישא את האחריות ותחווה את זעם אלוהים עלייך. לעומת זאת, אם תאמין בישוע כאדון ומושיעך מקללת החטא, תיוושע ותזכה לחיות עם אלוהים ולשרתו לנצח נצחים.

מיץ: (ז') שתייה, משקה, נוזל שתייה, מים ממותקים, צוף, עסיס, נקטר, פירות סחוטים.

חלב: (ז') נוזל לבן לשתייה הנפרש מן השדיים באדם ובבעלי חיים.

להוציא: (פ') לגרום לצאת, לתלוש, לעקור, להפיק, לשאוב, לחלץ.

חמאה: (נ') זבדה, ממרח, שומן, שומן חלבי, קרם חלב חמוץ.

אף: (ז') חוטם, איבר הנשימה, (בהשאלה) כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות.

דם: (ז') נוזל החיים, נוזל אדום בגוף החי.

ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.