משלי פרק כ'

  1. לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר; וְכָל־שֹׁגֶה בּוֹ, לֹא יֶחְכָּם.

המרבה לשתות יין נעשה לץ – אינו רציני ושקול בדעתו. המרבה לשתות שיכר מעשיו מבולבלים והוא מעורר מהומות. כל מי שמתמסר לשיכר לא ינהג בחכמה ולא יגדל בה (ה 19, כג 29-35, לא 4, 6, ישעיה כח 7, יחזקאל לד 6, בראשית ט 21, חבקוק ב 5, אל האפסים ה 18, הושע ד 11).

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

יין: (ז') תירוש, משקה משכר, חמר, דם-ענבים.

להמות: (פ') לנהום, לרטון, להשמיע נהימות, להשמיע קול סתמי, לרעוש, לסאון, לעשות רעש.

שיכר: (ז') בירה, בקבוק בירה, משקה תוסס מתבואה או פירות, משקה חריף, משקה אלכוהולי, משקה משכר.

שגה: טעה, נכשל בחטא בלא כוונה.

לשגות: (פ') לגדול, לצמוח, לעלות, לשגשג, להצליח, לפרוח, להתפתח, להתקדם, לעשות חיל.

להחכים: (פ') להיעשות חכם, לרכוש חכמה, לקנות דעת, להיעשות משכיל, ללמד, להקנות דעת, לעשות לחכם.

.

  1. נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ; מִתְעַבְּרוֹ, חוֹטֵא נַפְשׁוֹ.

כעס המלך כמוהו כנהמת אריה, ומי שמכעיס את המלך, מביא על עצמו רעה (טז 14, יט 12, עמוס ג 8, תהילים פט 39, אל הרומים יג).

נהמה: (נ') נהימה, המיה, רעש עמום וחזק, רטינה, ריטון, נהימת זעף, געייה, שאגה, קול רועם ועמוק.

כפיר: (ז') אריה, גור, ליש, שחל, לביא, גור אריה, גיבור, נועז.

אימה: (נ') חרדה, פחד, בעתה, דאגה, חיל, חשש, מורא, יראה, מגור, ביעותים, בלהה, זוועה, חלחלה, פלצות.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

מתעברו: הגורם לו לכעס, להתקצף.

חוטא: (ת'/ש"ע) פושע, עבריין, רשע, עושה רע, קרימינל, מפר חוק, אשם, בן-בליעל.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

חוֹטֵא נַפְשׁוֹ: פוגע בנפשו, בחייו.

.

  1. כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב; וְכָל־אֱוִיל, יִתְגַּלָּע.

אדם המתרחק מריב נחשב לו הדבר לכבוד. לעומת זאת האוויל הטיפש אינו מתרחק מריב אלא מתערב בכל ריב. (ו 14, יז 14, 19, יח 6).

כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות, עושר, הון, שפע.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

שבת: חדל.

ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.

יתגלע: יתפרץ.

.

  1. מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא־יַחֲרֹשׁ; יִשְׁאַל (וְשָׁאַל) בַּקָּצִיר וָאָיִן.

מפאת הקור והגשמים האופיניים לתקופת החורף, העצל איננו יוצא לחרוש את שדהו ולזרוע אותו. לכן, בעת הקציר העצל יבקש יבול ותבואה בשדהו ולא ימצא (ו 6, יג 4, כא 25-26).

חורף: (ז') תקופת שנה, אחרי הסתיו, לפני האביב, עונת הקור, ימות הקור.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

לחרוש: (פ') לעבד שדה, לתחח אדמה, להכשיר לזריעה, לבצע חריש.

לשאול: (פ') להציג שאלה, לבקש תשובה, לרצות לדעת, לברר, להתעניין, לחקור, לתחקר.

קציר: (ז') כריתת תבואה, חיתוך שיבולים, קטיפת שיבולים, קטיף, לקיטה, תבואה קצורה, קמה.

אין: (מ"י) לא קיים, חסר.

.

  1. מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ; וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.

קשה לרדת לסוף דעתו של אדם כמו שקשה להגיע למים בבאר עמוקה. הנבון יצליח לחדור אל פנימיותו של רעהו ולדלות ממנה את אשר במעמקי ליבו (טז 1-2, יח 4, ישעיה כט 15).

מים-עמוקים: מצולות, מים המגיעים לעומק רב.

עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות,   שיקול-דעת.

דלה: שאב מים.

.

  1. רָב־אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ; וְאִישׁ אֱמוּנִים, מִי יִמְצָא?

א. רוב האנשים ישבחו ויהללו את מעשיהם הטובים, ומי ימצא אנשי אמונה המעידים בענווה על טובו וחסדו של אלוהים?  (יט 22, תהילים יב 2, קוהלת ז 28-29, מתי ו 2, לוקס יח 11-12).

ב. רוב האנשים פוגשים בדרך החיים איש הנוטה להם חסד, מתייחס אליהם באדיבות. אבל מי יוכל למצא חבר נאמן בכל לב, שאפשר יהיה לבטוח בו בעת צרה? מעטים החברים שכאלה.

רוב: (מ"י) מרבית, החלק הגדול יותר, מספר הגדול ממחצית, מרב, הרבה, שפע, ריבוי, כמות גדולה.

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, יצור-אנושי.

לקרוא: (פ') לכנות, לתת שם.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

חסד: (ז') טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.

איש-אמונים: אדם שניתן לסמוך על יושרו.

למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל, לחשוב, להיות סבור, לראות, להחזיק בדעה.

.

  1. מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק; אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.

איש ההולך בדרך התום הריהו צדיק. בניו ההולכים בדרך הצדק של אביהם יבורכו גם הם (יג 22, יד 2, 26, תהילים כו 1).

להתהלך: (פ') ללכת כה וכה, לפסוע, לצעוד.

תמים: (ת') תם, ישר, טהור, זכאי, נקי.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

אשרי: מבורך.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

אחר: (תה"פ) אחרי, בעקבות-, לאחר, מאחורי, לאחר מכן, אחר כך.

.

  1. מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא־דִין; מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל־רָע.

מלך היושב על כסא משפט ופועל בצדק, מבחין באיש רע, ומפזר את רשעי הארץ לכל רוח (טז 10, כ 26, כה 5, מלכים-א פרק ז 7, ישעיה יא 4, תהילים א 4, יא 5).

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

יושב על כיסא דין: פועל כשופט.

לזרות: להפיץ לכל עבר, לזרוק.

עין: (נ') איבר הראייה.

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב, רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

.

  1. מִי־יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי; טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי?

מי יכול לומר: שמרתי את ליבי שיהיה זך וטהור ממחשבות עוול, ממרמה ומהרהורי עבירה? מי יכול לומר: אני טהור מכל חטא? טהרתי את ליבי מהחטאים שהיו בו? (קוהלת ז 20, מלכים א פרק ה 46, ח 46, איוב יד 4, טו 14, תהילים כד 4, נא 1-2, 9-10, אל הרומים ג 23, יוח"א א 8).

[אף אדם אינו יכול לטהר עצמו מחטא. זאת פעולת חסד של אלוהים הנובעת מאמונה באלוהים כמכפר חטאים ומושיע מקללת החטא – תהילים נא, ישעיה נג 6, יוחנן ג 16)

לומר: (פ') להגיד, לאמור, לדבר, לספר, לחוות-דעה.

זך: (ת') טהור, נקי, צח, שקוף, ברור, פשוט, גלוי, צלול, כן, גלוי-לב.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

לטהר: (פ') לנקות, לזכך, לעשות לטהור, לחטא, לעקר, לעשות סטריליזציה, לבער, לחסל, לסלק, לבצע טיהור.

חטא: (ז') פשע, עבירה, מעשה נבלה, דבר אסור, עוון, הפרת חוק, אשמה.

.

  1. אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה; תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם־שְׁנֵיהֶם.

רמאות במשקל או רמאות במידה, [כלי מידה שקריים] שניהם תועבה בעיני יהוה (י 23, יא 1, טז 11, ויקרא יט 36, דברים כה 13-14).

ראה אפשרות למשחק מילים בהם איפה ואיפה מתייחס למשוא בפנים (הפליה, חוסר צדק) במשפט

אבן: מידת משקל בעת הקדומה.

איפה ואיפה: משוא פנים, הפליה, יחס בלתי שווה לאנשים.

איפה: (נ') מידת נפח עתיקה, מידת נפח לגרגרי תבואה, מידה השווה ל-40 ליטר.

תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.

.

  1. גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָעַר; אִם־זַךְ וְאִם־יָשָׁר פָּעֳלוֹ.

אופיו של האיש ניכרים כבר בימי ילדותו. כבר אז ניתן לזהות את יושרו על פי מעשיו והתנהגותו (בראשית מב 7, מלכים-א פרק יד 5, תהילים לט 2, מתי ז 16).

מעללים: (ז') מעשה, עשייה, עניין, פעילות, פעולה, עיסוק, עלילה, פרשה, השתלשלות המאורעות, סצינה.

יתנכר: מתנהג כזר.

נער: (ז') ילד, בחור, צעיר, עלם, מתבגר, ילד בגיל ההתבגרות, עול ימים, רך בשנים.

זך: (ת') טהור, נקי, צח, שקוף, ברור, פשוט, גלוי, צלול, כן, גלוי-לב.

ישר: (ת') הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

פועל: (ז') מעשה, עשייה, עבודה, עמל, פעילות, פעולה, ביצוע, מבצע.

.

  1. אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה; יְהוָה עָשָׂה גַם־שְׁנֵיהֶם.

על האדם לזכור שאלוהים עשה את האוזן והעין, ועל כן הוא (אלוהים) עצמו שומע ורואה את הכל (שמות ד 11, תהילים צד 9, קלט 14). [כמו כן, אלוהים ברא את האיברים הללו באדם למען יראה וישמע האדם את בשורת אלוהים ונפלאות ידיו – למען ייוושע וילך בדרך האמת].

אוזן: (נ') איבר השמיעה.

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

עין: (נ') איבר הראייה.

לראות: (פ') לקלוט מראה בעין, להשתמש בחוש הראייה, להיות עד ל-, לא להיות עיוור, להסתכל, להביט, להתבונן, להשקיף, לחזות, לצפות, להפנות עיניים, לנבא, לנחש, למצוא, לפגוש, להיתקל ב- .

לעשות: (פ') לבצע, לפעול, להוציא לפועל, לממש, לקיים, להגשים, למלא.

.

  1. אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן־תִּוָּרֵשׁ; פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע־לָחֶם.

אל תאהב את השינה יתר על המידה כך שזה יבוא במקום עבודה. אם תעדיף לישון, תהיה עני. לכן, התעורר ותפתח משמעת-עצמית ומוסר-עבודה כך שלא תרעב או תחסר לחם (ו 9-10, יט 15, כג 21, כד 33-34, לא 15).

לאהוב: (פ') להעניק אהבה, לחוש חיבה עזה, להימשך אחר, לחמוד, לחבב, לאהוד, לחשוק ב-, להשתוקק, להתאוות, להעריץ, לכבד.

שינה: (נ') תנומה, תנומה ארוכה, נמנום, תרדמה, חוסר עירות, לינה, שכיבה בעיניים עצומות.

פן: לבל, שמא.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

להיוורש: להיות רש(עני).

פקח-עיניך: קום, התעורר, שים לב, בחן, הקפד.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.

.

  1. רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה; וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל.

הקונה מזלזל בסחורה המוצעת לו כדי להפחית את מחירה, וכשהוא הולך מן המוכר הוא מתפאר שקנה חפץ טוב במחיר נמוך.

[המחבר מציין את אופיו הרע של האדם ובוודאי אינו מעודד התנהגות שכזו. המטרה אינה מקדשת את האמצעים]

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב; רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

לאמור: (פ') לספר, לדבר, להשמיע, להגיד, לבטא, לגלות, להודיע, למסור, לצוות, להורות, לחשוב, להתכוון, לבקש.

קונה: (ש"ע) לקוח, צרכן, קליינט, רוכש, מי שמשלם תמורת סחורה.

אוזל לו: פועל ארמי המקביל להלוך העברי, כמו, לך לך.

להתהלל: (פ') להלל עצמו, להתפאר, להתנשא, להתגאות, להשתבח, להתהדר, להתגדר, להשוויץ.

.

  1. יֵשׁ זָהָב וְרָב־פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי־דָעַת.

העולם עשיר בזהב ורוב פנינים אך היכולת לדבר בחכמה היא מעלה יקרה יותר (ג 14-15, ח 10-11, איכה ד 7).

יש: (תה"פ) קיים, נמצא, מצוי.

זהב: (ז') פז, מתכת צהובה, מתכת יקרה, מתכת המשמשת לתכשיטים.

רוב: (מ"י) מרבית, החלק הגדול יותר, מספר הגדול ממחצית, מרב, הרבה, שפע, ריבוי, כמות גדולה.

פנינה: (נ') מרגלית, צדף, צדפה, אלמוג, קורל, אבן יקרה מהים, (בהשאלה) דבר יקר, משהו מיוחד.

כלי: (ז') מכשיר, אמצעי, ציוד, מכשור, חפץ.

יקר: (ת') חביב, אהוב, אהוד, מכובד, נעלה, נכבד, חשוב, בעל ערך, רב במחיר, שמחירו גבוה, נדיר, לא שכיח, מיוחד במינו.

שפתי-דעת: דברי חוכמה ותבונה המועילים לשומעים.

שפתיים: בהשאלה – דיבור, השמעת דברים.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. לְקַח־בִּגְדוֹ כִּי־עָרַב זָר; וּבְעַד נָכְרִים (נָכְרִיָּה) חַבְלֵהוּ.

על מנת להבטיח את החזר ההלוואה קח את בגד הערב כמשכון. (בעת העתיקה הבגד היה כדמי משכון להבטיח את החזר ההלוואה, אך הבגד היה מוחזר לבעליו באותו הערב – שמות כב 25-27, דברים כד 10-13). מי שערב לזר מוחלט ידע לו כי הוא עתיד ככל הנראה לשלם את החוב. איש שכזה צריך למשכן בערך רב יותר מאשר את בגדיו של הלווה (כז 13, ו 1, יא 15).

לקחת: (פ') ליטול, לנטול, לאחוז ביד, לקבל לידיו, להעביר לרשותו, לקבל על עצמו.

בגד: (ז') לבוש, מלבוש, ביגוד, הלבשה, אריג, בד, כסות, מעטה.

ערב: (ת'/ש"ע) אחראי, נותן הבטחה, אחראי לפירעון חוב.

זר: (ש"ע) חיצוני, אחר, לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה, נוכרי, רחוק, לועזי, גר, בן עם אחר, מהגר.

בעד: (מ"י) עבור, למען, בשביל, לטובת, למטרת, לתכלית, תמורת, חלף, במקום, מתוך, דרך, בגלל, בשל.

נוכרי: (ש"ע) זר, אחר, גר, בן עם זר, בן ארץ אחרת, לא אחד משלנו, לא מכאן.

חבל: לקח כמשכון.

  1. עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר; וְאַחַר יִמָּלֵא־פִיהוּ חָצָץ.

לחם (פרנסה) שבא לידי אדם בדרך עושק ומרמה הוא נעים לו בתחילה, אבל בסופו יהיה בפיו כרסיסי אבנים – חצץ  – הוא יבוא על עונשו (ט 17, איוב כ 14-15, איכה ג 16, ראה הקשר-ארמז לפרק ט' 17-18). מסקנה: הרווח את לחמך ביושר.

ערב: (ת'/ש"ע) אחראי, נותן הבטחה, אחראי לפירעון חוב.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר, שם כללי למזונות בסיסיים.

שקר: (ז') כזב, בדיה, בדותה, אמצאה, רמאות, מרמה, רמייה, הונאה, דבר-שקר, פברוק, בלוף.

למלא: (פ') להתמלא עד גדותיו, להימלא, להיעשות מלא, להיעשות גדוש, להתפקע, להיות שופע, להכיל הרבה.

חצץ: (ז') זפזיף, גרופת, שברי אבנים, אבנים קטנות, טיט.

.

  1. מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן; וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.

מחשבה מתוכננת ומבוססת על יעוץ וישוב דעת סופה שתתגשם היטב. גם מלחמה מנהלים בתכנון ומחשבה תחילה כדי להבטיח ניצחון (ט 1, יא 14, טו 22, כד 6, לוקס יד 31).

מחשבה: (נ') הרהור, הגיג, רעיון, מחשב, חשיבה, הגות, עיון, לימוד. תוכנית של פעולה

עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

נכון: (ת') מוכן, מזומן, דרוך, ערוך, מותקן, במצב כשיר.

תחבולה: (נ') תכסיס, מזימה, תמרון, ערמה, טקטיקה, המצאה, טריק, להטוט.

לעשות: (פ') לבצע, לפעול, להוציא לפועל, לממש, לקיים, להגשים, למלא, להכין, לסדר, לערוך, לארגן, להציע, לעבוד, לעסוק, לטפל ב-, להתמסר, להתעסק.

מלחמה: (נ') קרב, מאבק, מערכה, התנגשות, ריב, מריבה, מדון, סכסוך, עימות, ויכוח, יריבות, פולמוס, קונפליקט..

  1. גּוֹלֶה־סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל; וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב.

ההולך רכיל מגלה סודות, אל תתחבר לפטפטן שאינו יודע לנצור את לשונו (יא 13, ויקרא יט 16).

לפותה שפתיו: מדבר פתיות, מדבר ללא רסן ואחריות, פטפטן.

לגלות: (פ') לחשוף, לפרסם, לספר, להסיר סודיות, לתת פומבי, להודיע, ליידע, לבשר, להראות, להציג, להוציא לאור, להלשין.

סוד: (ז') רז, סתר, תעלומה, מסתורין, מועצה סודית, ועדה, ישיבה חשאית, דיון בדלתיים סגורות.

הולך: (ש"ע) מטייל, נע ונד, משוטט, מתייר, תייר, עוסק בהליכה.

לרכל: (פ') ללכת רכיל, לדבר מאחורי הגב, לרנן, להפיץ שמועות, להשמיץ, להוציא דיבה, להוציא לעז, להלעיז, לדבר בגנות-, לדבר סרה ב- .

שפתיים: בהשאלה – דיבור, השמעת דברים.

מעורב: (ת') קשור, בעל זיקה, מתעניין, שייך ל-, מתייחס.

.

  1. מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ; יִדְעַךְ נֵרוֹ בְּאִישׁוֹן (בֶּאֱשׁוּן) חֹשֶׁךְ.

המקלל את אביו ואימו, יכבה נרו באמצע הלילה – צפוי לאסון או למוות מוקדם. (ז 9, ל 11, 17, כ 27, שמות כא 17, כ 12, ויקרא כ 9, דברים כז 16, מתי טו 4, מרקוס ז 10).

לקלל: (פ') לנאץ, לחרף, לגדף, לנבל את הפה, להשמיע קללות, לומר דברי נאצה, לפרוץ בחרפות וגידופים, לאחל רעות.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד, איש ביחס לילדיו.

אם: (נ') אימא, הורה ממין נקבה, נקבה בהורים, אישה ביחס לילדיה.

לדעוך: (פ') לכבות, לשקוע, לגווע, לגסוס, להיחלש, לפוג, לקמול, לנבול, להתכלות, להיגמר, להימוג, להיעלם.

נר: (ז') אור, מאור, גליל חלב בעל פתילה, אמצעי תאורה, מנורה, בהשאלה – הצלחה.

אישון: (ז') אמצע, ביניים, אמצעות, בינוני.

חושך: (ז') חשיכה, אפילה, עלטה, אופל, כהות, קדרות, אפלולית, שחור, לילה.

.

  1. נַחֲלָה מְבֻחֶלֶת (מְבֹהֶלֶת) בָּרִאשֹׁנָה; וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ.

ירושה הנלקחת ברמאות או ברדיפת בצע, או רכוש שהושג בגזל ורמיה, לא תביא עימה ברכה (כח 20, לוקס טו 12-13).

נחלה: (נ') אחוזה, קניין, נכס, שטח קרקע, מקרקעין, ירושה, עיזבון, חלק, נתח, בעלות, זכות, חזקה, אחיזה.

מבוהל: (ת') תקוף בהלה, מזועזע, חרד, ירא, מבועת, בהול, ממהר, נחפז, אץ, רץ, פזיז, לא שקול, לא מיושב בדעתו.

בראשונה: (תה"פ) פעם ראשונה, לראשונה, תחילה, ראשית, בהתחלה, קודם כל, בראש ובראשונה.

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר, יתרה, מותר, הזמן שנותר, הזמן שנשאר.

ברכה: (נ') איחול, תפילה, הבעת משאלה, הבעת רצון, הבעת כל-טוב, אמירת דברים טובים.

.

  1. אַל־תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה־רָע; קַוֵּה לַיהוָה וְיֹשַׁע לָךְ.

אם עשה לך חברך רעה, אל תשלם לו מידה כנגד מידה. הפקד ביד יהוה את המשפט ובטח בו שהוא יושיעך מן הרעה הזאת (יט 11, כד 29, ויקרא יט 18, תהילים לז 4-5, מתי ה 39, לוקס ו 29, אל הרומים יב 17, 19, תסל"א ה 15).

לומר: (פ') להגיד, לאמור, לדבר, לספר, לחוות-דעה.

לשלם: (פ') לתת כסף תמורת-, לתת תשלום, לתת שכר, לפרוע, לסלק (חוב), לגמול, להחזיר, להשיב כגמולו, לפצות, לתגמל, לנקום, להינקם, לענוש, להעניש.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

לקוות: (פ') לייחל, לצפות, לשאוף, להיות מלא תקווה, לחכות, להמתין, לרצות, לחפוץ, לערוג, להיכסף, לכמוה, להאמין, לפלל, לא להתייאש, לבטוח.

ישועה: (נ') הצלה, עזרה, גאולה, ישע, פדות, שחרור, התרה, רווחה, הצלחה, שגשוג, הקלה.

.

  1. תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן; וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא־טוֹב.

רמאות במשקל או רמאות במידה, שניהם תועבה בעיני יהוה (כ 10, יא 1, טז 11, ויקרא יט 36, דברים כה 13-14, הושע יב 8, עמוס ח 5).

תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.

אבן: בעת הקדומה שימשה כמידת משקל מוסכמת.

מאזניים: (ז') מכשיר איזון, מכשיר שקילה, סקלת איזון, משקל, מד משקל.

מאזני-מרמה: מאזניים המראים משקל לא נכון – לטובת הסוחר ולרעת הקונה.

.

  1. מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי־גָבֶר; וְאָדָם מַה־יָּבִין דַּרְכּוֹ?

אלוהים מכוון את צעדיך מקדם ימי עולם. אלוהים הוא זה המאפשר למקרים להתרחש בחייך. אין לאדם היכולת להבין את כל שיקוליו של אלוהים (ג 5-6, טז 9, ישעיה נה  8-9, ירמיה י 23).

[לכן, פעל בכל ליבך להתאים את דרכך לרצון אלוהים ולהסכים בענווה לתוכחתו ותיקוניו]

צעד: (ז') פסיעה, מדרך רגל, פסע, פשע, מרחק קצר, אמצעי, פעולה, הילוך, מהלך, תנועה, שלב, דרגה.

גבר: (ז') איש, אדם, זכר.

אדם: (ז') בן-אדם, נפש.

להבין: (פ') לתפוס, לקלוט, לגלות הבנה, להשיג, לעמוד על דבר, להכניס לראש, לרדת לעומק, לפענח, ללמוד, לרדת לסוף דעתו, להיות באותו ראש, להיכנס לראש, להזדהות, להסיק, להקיש, ללמוד דבר מדבר, לקבל את הרושם, לשים לב.

דרך: (זו"נ) כיוון, מגמה, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

.

  1. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ; וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר.

מכשול הוא לאדם כשהוא קובע בפזיזות ובקלות דעת להבטיח דבר כלשהו. ולאחר שהבטיח (נדר נדר), אז הוא תוהה ומתחרט על דבריו.

מסקנה – אל תמהר להבטיח. "אל תבהל על פיך…טוב אשר לא תידור, משתידור ולא תשלם (בראשית כח 20, ויקרא ה 4, כז 1-25, במדבר ל 3, דברים כג 21, שופטים יא 30-31, 34-35, שמואל-א פרק א 11, איוב ו 3, קוהלת ה 1-6, מתי יד 9).

מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.

אדם: (ז') בן-אדם, נפש.

ילע: פטפוט בלי התבוננות, מחשבה (עובדיה 16).

קודש: (ז') קדושה, טהרה, חשיבות דתית, זכות, רוממות, צדיקות, עבודת האל, מקום קדוש, חפץ קדוש.

אחר: (מ"י) אחרי, בעקבות-, לאחר, מאחורי, לאחר מכן, אחר כך.

נדר: (ז') הבטחה חגיגית, הבטחה בשבועה, הישבעות, שבועה, הצהרה חגיגית, התחייבות בשבועה.

ביקר: בדק, חקר.

.

  1. מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם; וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן.

מלך חכם מזהה את הרשעים ומפריד אותם (מנטרל, אוסר, מרחיק) משאר שומרי החוק. הוא אף מייסרם ומענישם כפי הראוי להם [אופן – מכשיר ליסורים, סד] (כ 8, ירמיה טו 7, ישעיה כח 27).

לזרות: להפיץ, לזרוק, לפזר.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להושיב: (פ') להניח, לשים, לקבוע, להציב.

על: (מ"י) מעל, על גבי, למעלה מ-.

אופן: (ז') גלגל, חישוק, צמיג, התקן עגול, התקן מסתובב.

.

  1. נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם; חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן.

נשמת האדם היא כאור אלוהים בחייו של האדם. או אלוהים [המצפון] מאיר לתוך חדרי נפשך. שם, המצפון מודד את מניעך ומחשבותיך. אם חטאת, המצפון יעורר אותך לחזור בתשובה (ה 21, טו 3, 11 כא 4, אל הרומים א 18-32, קור"א ב 11, אל העברים ד 12-13).

הערה: רוח הקודש שוכן בגופו של הצדיק. בין היתר, רוח הקודש פועל בתוך נפש הצדיק כדי ללמדו ולהוכיח אותו על כל חטא (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17, יוחנן יד-טז)

נר: (ז') אור, מאור, גליל חלב בעל פתילה, אמצעי תאורה, מנורה, בהשאלה – הצלחה.

נשמה: (נ') נפש, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, ברוא, יציר, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

אדם: (ז') בן-אדם, נפש.

לחפש: (פ') לנסות למצוא, לנהל חיפוש, לתור, לבקש, לדרוש, לחטט, לנבור, לבדוק, לחקור.

חדר: (ז') תא, לשכה, אולם, טרקלין, מקום.

בטן: (נ') כרס, קיבה.

חדרי-בטן: פנימיות האדם, מחשבתו, מצפונו.

.

  1. חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ־מֶלֶךְ; וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ.

שתי מידות אלו – חסד ואמת מדומות כשומרי כסא המלך, ז"א אם המלך פועל בדרך הצדק ונאמן לתפקידו, שלטונו חזק (תהילים סא 8, פט 15, יוחנן א 14, ישעיה ט 6, טז 5, תהילים מ 11).

חסד: (ז') טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.

אמת: (נ') נכונות, אמיתה, אמיתות.

יצרו: ינצרו, ישמרו.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

סעד: (ז') סיעוד, תמיכה, עזרה, סיוע, הקלה, חיזוק, שירות.

כסא: (ז') מושב, כורסה, כס, ספסל, משענת, שרפרף, דוכן, הדום, בהשאלה – שלטון, שררה.

.

  1. תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם; וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה.

תפארתה של הבחרות היא הכוח – שרירי הגוף המבצבצים, ואילו הדר הזקנים היא השיבה, כלומר חכמת החיים הנקנית מתוך ניסיון של רוב ימים (טז 31, איוב יב 12, ירמיה ט 23).

תפארת: (נ') תפארה, יופי, הדר, פאר, הוד, נוי, חן, כבוד, תהילה, גדולה, עצמה, חשיבות, רוממות.

בחור: (ז') עלם, צעיר, גבר צעיר, נער, גברבר, ברנש.

כוח: (ז') עצמה, הספק, מרץ, אומץ, תוקף, עוז, און, קשיחות, איתנות, חוזק, חוסן, שריריות, מוצקות, יכולת, כושר, אפשרות, פוטנציאל.

הדר: (ז') פאר, הוד, יופי, חן, זוהר, זיו, גאווה, תהילה, תפארת, גאון, כבוד, יקרה, רוממות, מלכות, עליונות.

זקן: (ת'/ש"ע) מבוגר, קשיש, בא בימים, ישיש, ישן, סב, סבא, אב, אבא, מלומד, ידען, חכם, בקי, נכבד.

שיבה: (נ') לובן השער, זקנה, גיל מבוגר, קשישות, ישישות, גבורות, עתיקות, אריכות ימים.

.

  1. חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרִיק (תַּמְרוּק) בְּרָע; וּמַכּוֹת חַדְרֵי־בָטֶן.

המכות המכאיבות לגוף, הן אמצעי נקיון לאיש רע, כתמרוקים לגופו.

המכות החזקות הניתנות לאיש רשע, המכאיבות לו גם בגוף פנימה, רק הן תטהרנה אותו ממעשיו הרעים ובכוחן לשכנע אותו לנטוש את הרע ולבחור בדרך הישר (י 13, יד 3, יז 10, יט 29, כב 15, כו 3, כז 22).

חבורה: (נ') מכה, תפיחה, פצע, פציעה, פגיעה, חבלה, התנפחות.

פצע: (ז') פציעה, פגיעה, מחץ, מכה, חבלה, חבורה, שריטה, נזק, פגם, מום.

תמרוק: (ז') מוצרי קוסמטיקה, מוצרים לטיפוח היופי.

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב; רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

מכה: (נ') מהלומה, חבטה, הלקאה, אגרוף, הלם, דפיקה, הקשה, נקישה, פציעה, פגיעה, פצע, חבורה, שבר, צרה, אסון.

חדר: (ז') תא, לשכה, אולם, טרקלין, מקום.

בטן: (נ') כרס, קיבה.

חדרי-בטן: פנימיות האדם, מחשבתו, מצפונו.