משלי פרק כ"ט

  1. אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה-עוֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.
    מי שזקוק לתוכחה לעיתים קרובות ומסרב לשמוע לביקורת והנחייה הריהו איש סרבן וממרה. סופו שנפילתו תבוא בהפתעה וממנה לא יקום (דברים לא 27, שמות לב 9, משלי כח 14).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

תוכחה: (נ') הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה, הטלת דופי, האשמה.

קשה-עורף: עקשן, עיקש כפרד.

פתע: (תה"פ) בא פתאום, לא צפוי, מפתיע, בא בהיסח הדעת, מיידי, בבת אחת, במהירות.

לשבור: (פ') לנפץ, לנתץ, לשבר, לרוצץ, להרוס, להשחית, לקלקל, לפרק, לרסק.

אין: (מ"י) לא קיים, חסר, נעדר, נפקד, לא מצוי.

מרפא: (ז') ריפוי, תרופה, החלמה, הבראה, סילוק מחלה, מזור..

  1. בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשׁוֹל רָשָׁע יֵאָנַח עָם.
    כאשר גדל מספר הצדיקים והשלטון בידיהם, ישמח העם, כי אז ייעשה משפט וצדק. אך כשהשליט רשע העם נאנח – משמיע קול נשיפה עמוקה מרוב צער – אז הפשע והצער רבים (כח 12, כה 1).

רבה: גדל במספרו. במובננו – כאשר הצדיקים מושלים

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, דיצה, גיל, עינוג, מסיבה, חגיגה, חג.

עם: (ז') אומה, לאום, גוי, שבט, קהל, ציבור, קהילה, עדה, קבוצה.

משל: (ז') אלגוריה, רמז, דימוי, הקבלה, השוואה, אגדה, סיפור, דוגמא.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

להיאנח: (פ') להשמיע קול אנחה, להיאנק, לגנוח, לנשום בכבדות אגב השמעת קולות כאב או צער, לקונן על מר גורלו.

.

  1. אִישׁ-אוֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו; וְרוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד-הוֹן.
    איש המאמץ את דבר אלוהים ומיישמו בחייו הריהו חכם. איש זה מהווה מקור של שמחה לאביו. לעומתו בן המתחבר לזונות (רועה זוללים – כח 7, או רועה כסילים –  יג 20), לא רק מעציב את אביו אלא גם מאבד את הונו – כספו ונחלתו. לאור הכתוב בספר משלי, איש כזה לא רק יאבד את הונו אלא גם את אונו (כוחו) (י 1, כז 11).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

לאהוב: (פ') להעניק אהבה, לחוש חיבה עזה, להימשך אחר, לחמוד, לחבב, לאהוד, לחשוק ב-, להשתוקק, להתאוות, להעריץ, לכבד.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, דיצה, גיל, עינוג, מסיבה, חגיגה, חג.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

רעה: הדריך, הנהיג, התחבר אל.

.

  1. מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ; וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.
    מלך יבנה את ארצו ויחזקנה במשפט צדק וסדרים טובים (טו 27, טז 12, דברים יז 20, שמואל ב פרק ח 15). לעומת זאת, מלך אשר אוהב מתנות (שוחד), ומערכת השלטון שלו מושתתת על שוחד ושלמונים,  יקעקע את חוזק ארצו ויהרסנה (יא 11, יחזקאל מה 16).

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

העמיד: (פ') לקומם, לבנות, לייסד.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ, העולם האנושי, טריטוריה, רשות, תחום.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

תרומה: (נ') נדבה, מתנה, מנחה, סיוע, מתן-בסתר, מענק, השתתפות, הקדשה, קרבן, זבח, תוספת, הוספה.

הרס: (ז') הריסה, החרבה, השחתה, קלקול, השמדה, ניתוץ, שבירה, ריצוץ, אבדן, אבדון, שממה, חורבן, קץ, שמה.

.

  1. גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל-רֵעֵהוּ; רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל-פְּעָמָיו.
    איש המתחנף לרעהו (אומר לו דברים נעימים שאינו מתכוון להם ואינו פועל לתקן את שגיעותיו של רעהו)  – הוא כאדם המכשיל את רעהו אם גם שלא בכוונה. [אפשרות נוספת – מכין מלכודת לעצמו)  (כו 28, כח 23).

גבר: (ז') איש, אדם, זכר.

החליק: (פ') לעסוק בהחלקה.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב.

רשת: (נ') מלכודת.

לפרוש: (פ') לפרוס, למתוח, לשים, להציע, לשטוח, להשליך רשת.

פעם: צעד.

.

  1. בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ; וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ.
    בפשעיו ובמעשיו הרעים הרשע טומן מלכודת לעצמו ולאחרים (תהילים ט 17, שמואל א פרק כ 3, משלי יב 13). הצדיק שהוא רחוק מפשע ונזהר לא ליפול במארבי הרשעים ישמח מאוד (תהילים א).

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב, רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

מוקש: (ז') פצצה המופעלת כשדורכים עליה, חומר נפץ המתפוצץ במגע, (בהשאלה) מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

לרנן: (פ') לשיר, לזמר, לפזם, לפצוח ברון, לתת קולו בשיר.

שמח: (ת') מאושר, עליז, עולץ, חדור עליזות, בעל מצב-רוח טוב, מרוצה, מבסוט, חוגג, שש.

.

  1. יוֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים; רָשָׁע לא-יָבִין דָּעַת.
    הצדיק רגיש לזכויותיהם של העניים ויפעל במשפט למען יקבלו משפט צודק. לעומתו הרשע אינו מוטרד אם הנזקקים אינם מקבלים את זכויותיהם או צורכיהם הבסיסיים, אינו רגיש לצרכיהם אלא מתעניין בצרכיו בלבד (תהילים א 6, עב 2, 4, 13-14).

לדעת: (פ') להכיר, לתפוס בשכל, להבין, להתמצא, להתעדכן, להיות בקי, להיות בעל ידע.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

דין: (ז') משפט, בירור טענות, בירור תביעות, צדק, משפט אמת, חוק, הלכה, סברה הגיונית.

דל: (ת') מסכן, אומלל, עני, רש, אביון.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה; וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף.
    קלי דעת הלועגים לכל דבר שהוא טהור וקדוש, הם אלו המעוררים (נופחים) מהומות בעיר בדברי הרוע והרכילות שלהם. חכמים לעומתם ישככו כעס בני העיר ויביאו שלום (טז 14, טו 1, כו 21, ישעיה כח 14, יחזקאל כא 36, מלכים א פרק יב 13-14).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

לצון: (ז') ליצנות, צחוק, שחוק, היתול, מהתלה, בדחנות, התבדחות, התלוצצות, לגלוג.

להפיח: (פ') להשיב, להכניס רוח, להזרים אוויר, לנשוף לתוך-, להחיות, לעורר.

קריה: (נ') עיר, כרך, יישוב, מושב, עיירה, פרבר, שכונה.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להשיב: (פ') להחזיר, להביא חזרה, להביא למקום הקודם, לשים במקומו.

אף: (ז') כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות.

.

  1. אִישׁ-חָכָם נִשְׁפָּט אֶת-אִישׁ אֱוִיל: וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת.
    אם לחכם יש דין ודברים עם הטיפש, אין לו תקווה להתגבר עליו. הטיפש איש הפכפך שרגע רוגז ורגע צוחק ולבסוף גם לא יגיעו לפתרון מניח את הדעת. כוונת הפתגם: חכם, הימנע מויכוחים עם הטיפש (כו 4, נחמיה ב 10, 19, ד 1-10, ו 1-9).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להישפט: (פ') לעמוד לדין, לעמוד למשפט, לקבל גזר-דין, לקבל פסק-דין.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט.

לרגוז: (פ') להתעצבן, להתרגז, להירגז, לכעוס, "להתחמם", לקצוף, לרתוח, לזעוף, לזעום, להזדעם, להתרתח, להתרעם, לצאת מהכלים, להתמרמר.

שחק: צחק.

אין: (מ"י) לא קיים, חסר, נעדר, נפקד, לא מצוי.

נחת: (נ') שלווה, שקט, מתינות, רוגע, מנוחה, סיפוק, קורת-רוח, הנאה, תענוג, עונג, נחת-רוח.

.

  1. אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ-תָם; וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ.
    רשעים שונאים את אלו ההולכים בדרך הישר ומתמידים בה ומנסים לפגוע בנפשם (כיוון שהישרים מזכירים לרשעים את חטאיהם). לעומת זאת הישרים מבקשים את קרבתו של התם, להתחבר אליו באהבה (כט 27, יוחנן ג 19-21, יוח"א ג 12).

יש המפרשים: הישרים יבקשו לנקום את נפשו של התם אשר נרדף או נרצח על ידי הרשעים.

איש-דמים: רוצח, אלים, הורג בזדון, אכזר.

שונא: (ז') אויב, צר, צורר, קם, מתנגד, יריב, לא אוהב, לא רוצה בטובתו.

תם: (ש"ע) שלם, תמים, ישר, טהור, זכאי, נקי.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, (בהשאלה) הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

מבקש: (ש"ע) מועמד, פונה, קורא, מתפלל, מתחנן, טוען, תובע, דורש.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

.

  1. כָּל-רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל; וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.
    הטיפש מוציא מפיו את כל אשר על ליבו וכך מלבה את הריב. ולבסוף, לאחר שהטיפש הוציא את כל רוחו, יענה לו החכם בנחת, במתינות ובהתאפקות וכך ישקיט וירגיע את המריבה (כה 28, כו 4-5, טז 32, תהילים פט 10, סה 8, ישעיה מא 23).

רוח: (זו"נ) תנועת אוויר, משב, אוויר, גז לנשימה, שכל, נפש, נשמה.

להוציא: (פ') לגרום לצאת, לפלוט, לבזבז, להשתמש, לפרסם, לבטא, להגות.

כסיל: (ת') טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

אחור: (תה"פ) לאחור, אחורה, אחורנית, לצד האחורי, לחלק האחורי, לצד הגב, לצד ההפוך, לצד השני, לצד שאינו צד הפנים.

שבח: השקט (תהילים פט 10).

.

  1. מוֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל-דְּבַר-שָׁקֶר, כָּל-מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים.
    אם המושל נוטה להקשיב לדברי שקר, ישתדלו כל משרתיו לשקר כדי למצוא חן בעיניו וסופם שיהפכו לרשעים. כמושל כמשרתיו (ירמיה ב 8, י 21).

מושל: (ת'/ש"ע) שליט, שר, ממונה, נגיד, נציג השלטון, פחה.

מקשיב: (פ') לשמוע, להאזין, להיות קשוב, להטות אוזן, לשים לב.

דבר-שקר: דיבור שקר.

שקר: (ז') כזב, בדיה, בדותה, אמצאה, רמאות, מרמה, רמייה, הונאה, דבר-שקר, פברוק, בלוף.

משרת: (ת'/ש"ע) עבד, שמש, עובד אצל מישהו, עושה מלאכתו של אחר, נותן שירות, מעניק שירות.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

.

  1. רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ, מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה.
    גם לעני וגם לעשיר שהשיג הונו במרמה יש מכנה משותף – מאיר עיני שניהם ה' – אלוהים נותן לשניהם חיים למען יכירו אותו (משלי יג 4, כב 2).

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מסכן, אומלל.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, מישהו, אדם כלשהו.

תככים: (ז') מזימות, אינטריגות, סכסכנות, הסתות לריב.

להיפגש: (פ') לקיים פגישה, להיתקל, לבוא מול, לבוא לקראת, לפגוש, לבוא במגע, לבוא פנים מול פנים, להתראות, להזדמן יחד, להיקרות.

אור: (ז') אורה, לא חושך, קרן שמש, יום; חשמל, תאורה, מאור, מנורה, זיו, זוהר, נוגה, טוב, אושר, בהירות.

עין: (נ') איבר הראייה.

.

  1. מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים, כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן.
    מלך השופט את עניי ממלכתו בצדק וביושר וללא אפליה ומשוא פנים, מחזק את יציבות ממלכתו ושושלתו תיכון לעד – יסוד המלכות הוא הצדק (טז 12, כט 4, תהילים עב 4, 13, קלב 12, פט 19-29, ישעיה יא 4).

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

שופט: (ש"ע) דיין, פקיד ציבור, בורר בענייני משפט, אדם שהתמנה לדון, פוסק, בורר, מחליט, מכריע.

אמת: (נ') נכונות, אמיתה, אמיתות, ההיפך מן שקר.

דל: (ת') מסכן, אומלל, עני, רש, אביון.

כיסא: (ז') מושב, רהיט לישיבה, (בהשאלה) שלטון, שררה.

עד: (תה"פ) נצח, תמיד, אינסוף, לעולמים, לקץ הימים, אלמוות, בלי סוף, זמן ארוך, קדמוניות, מאז ומעולם.

נכון: (ת') מוכן, מזומן, דרוך, ערוך, מותקן, במצב כשיר.

.

  1. שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה; וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ.
    יסורים (עונשים חינוכיים) ודברי תוכחת מביאים לידי חכמה. נער מופקר שמניחים לו ללכת בדרכו ואיך שליבו חפץ, מבייש את אימו. ז"א, הוא מעמיק בדרך החטא והרשע, גורם צרות לזולת ומביא דברי ביקורת, תלונות וקללות נגד אימו (יג 24, כב 6, 15, כג 13-14, כז 9, יט 26, יז 21, טו 20, י 1).

שבט: (ז') מקל, ענף דק, מטה, שוט, שרביט.

תוכחה: (נ') הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה, הטלת דופי, ביזוי, האשמה, חירוף, גידוף.

נתן: מסר לאחר, הפך מן "לקח".

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

נער: (ז') ילד, בחור, צעיר, עלם, מתבגר, ילד בגיל ההתבגרות, עול ימים, רך בשנים.

שולח: (פ') שוגר, הושק, נשלח, הוצא לחופשי, שוחרר, נתנו לו ללכת, סולק, גורש, הורחק, נפטרו ממנו, ליוו אותו לדרכו.

בושה: (נ') חרפה, קלון, בוז, זלזול, גנאי, קלס, גנות, דיראון, אשמה, בושת-פנים, ביזיון, כלימה.

אם: אשה ביחס לילדיה.

.

  1. בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה-פָּשַׁע; וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ.
    כאשר מתרבים הרשעים כן ירבה הפשע. הצדיקים יזכו לחיות ולראות במפלת הרשעים.

רבה: גדל במספרו.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

צדיק: (ת'/ש"ע) ישר, הגון, תמים, בר-לבב, עושה צדק, מאמין, ירא-שמים, אדוק, חסיד, חף-מפשע, צודק, זכאי.

מפלה: (נ') נפילה, קריסה, כריעה, שפל, תבוסה, כישלון, פיאסקו, הפסד, כניעה.

ראה: קלט בעיניו, הביט (בהשאלה), שם לב, נתן דעתו.

.

  1. יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ; וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.

אם תחנך את בנך כראוי באהבה ובהתמדה בעודנו ילד, הרי שבבחרותו יגרום לך במעשיו הטובים נחת ומנוחת נפש (יג 24, כב 6).

ליסר: (פ') להוכיח, להעניש, [לחנך], להכות, להלקות, לחבוט.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, תינוק זכר, כל איש ביחס להוריו, ולד זכר, כינוי חיבה לצעיר.

הניח: נתן מנוחה, הרגיע.

נותן: (פ') מביא, מעניק, מקנה, מספק.

מעדן: (ז') מטעם, אוכל ערב לחך, מאכל לאניני טעם, הנאה, עדנה, עינוג, עונג, נועם.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, פנים, תוך.

.

  1. בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם; וְשׁוֹמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.
    באין התגלות אלוהים על ידי נבואה, הוראה והדרכה שנועדו להדריך את העם בדרך הישר של אלוהים, העם נהיה פרוע וכל איש הישר בעיניו יעשה. מבורך העם השומר את תורת אלוהים (א 25, כח 14, מלאכי ג 22, שמות לב 1, 6, 25, ויקרא יג 45, במדבר ה 18, שמואל א פרק ג 1, עמוס ח  11-12, איכה ב 9).

ובהתייחסות לפסוק הקודם –  אם לא נחנך את ילדינו "לשמור תורה", משפחותינו והדור הבא "ייפרע" (יאבד).

באין: כשלא קיים.

חזון: (ז') נבואה, אידיאל, משאת נפש.

נפרע: הופר מוסרו.

עם: (ז') אומה, לאום, גוי, שבט, קהל, ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, המון.

שומר: (ז') נוטר, עומד על המשמר, משגיח, מפקח על הסדר, שוטר, עוסק בשמירה, שתפקידו לשמור, זקיף.

תורה: (נ') חמשת החומשים, צו, חוק, הלכה.

אשרי: מבורך, מאושר.

.

  1. בִּדְבָרִים לא-יִוָּסֶר עָבֶד,כִּי-יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה.
    אין העבד נכנע לדברי תוכחה בלבד לשנות מיד את דרכיו ולקבל מרות אדוניו, אלא רק אם האדון מצרף לדברי המוסר גם "יד חזקה" (ג' 19). גם אם העבד מבין את התוכחה, אינו ממהר ליישמה. העבד שחי בתנאים קשים, מלא עקשות ומרי, וכדי להחזיקו במשמעת גמורה דרושים אמצעים יותר חמורים. (הכוונה לעבד שאינו נכנע- או לכל הממרים דברי שליטים).

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

נוסר: קיבל מוסר.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

בן: הבחין, השיג בשיכלו.

אין: לא נמצא.

מענה: (ז') תשובה, תגובה, הד, פתרון, מסקנה, פשר, הסבר, ביאור, פירוש.

.

  1. חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו,תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
    האם ראית איש המדבר לפני שהוא חושב מה לומר? יש לטיפש יותר תקווה להיחכם מאשר לאיש זה (י 19, כא 5, יט 2, כו 12).

לחזות: (פ') לצפות, להתבונן, לראות, להביט, להסתכל, להשקיף.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

אץ: (ש"ע) נחפז, פזיז, חפוז, ממהר, בהול, נמהר.

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

תקווה: (נ') ציפייה, תוחלת, ייחול, אמונה, כיסופים, משאת-נפש, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. מְפַנֵּק מִנּוֹעַר עַבְדּוֹ,וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן.
    איש שמראה לעבדו חיבה יתרה, מרגילו לתענוגים ובטלה ואינו מוכיח אותו בעיתו, צפוי לקבל את הילד כשיגדל מפונק ואינו עושה את המוטל עליו כעבד, אלא דורש זכות כבן.

פינוק: (ז') עידון, עינוג, ריצוי, הסכמה לכל דבר, ותרנות, חיבה יתירה, טיפול בכפפות משי, הגנה.

נערות: (נ') נעורים, נוער, עלומים, גיל צעיר, בחרות, ילדות, אביב העלומים, שחר הנעורים.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר.

מנון: מילה יחידאית ועמומה. יתכן שהכוונה שיהיה כבן.

.

  1. אִישׁ-אַף יְגָרֶה מָדוֹן; וּבַעַל חֵמָה רַב-פָּשַׁע.
    כעסן הממהר להתרגז ולהתפרץ יגרום למריבה וויכוחים בדבריו, ואיש רתחן יגרום לפשעים רבים (טו 18, כב 24, כח 25).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

אף: (ז') כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות.

גרה: חרחר, סכסך.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

בעל-חמה: כעסן, רגזן, עצבני, "מתחמם" מהר, ממורמר.

חמה: כעס.

רב: המרבה לעשות, שיש לו הרבה.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

.

  1. גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל-רוּחַ יִתְמוֹךְ כָּבוֹד.
    הגאוותן, יהיר ומתנשא על אחרים עתיד להיכשל ולהיות מושפל בעיני כל. לעומת זאת אנשים מזהים את העניו באמת ורוכשים לו כבוד. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו (טז 18, יא 16, ג 35,טו 33).

גאווה: (נ') השתבחות, התפארות, התהללות, גאוותנות, שחצנות, יהירות, רברבנות, התנשאות.

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, הולך על שתיים, ברייה, ברנש.

להשפיל: (פ') להוריד, להנמיך, להרכין, לכופף, לכוון כלפי מטה (מבט), להקטין עצמה (של קול), לבזות, לבייש, להכלים, להביך, לפגוע בכבוד, לגרום השפלה.

שפל-רוח: עניו, צנוע, ביישן, כנוע.

לתמך: (פ') לתמוך, לעזור, לסייע, להושיט יד, לתת תמיכה, לתת משען, לסעוד, לסמוך.

כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.

.

  1. חוֹלֵק עִם-גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ,אָלָה יִשְׁמַע וְלא יַגִּיד.
    המשתתף בחלוקת שלל הגניבה שונא את עצמו כי הוא עתיד לשאת בעוון כגנב (ויקרא ה 1). עד שהוזהר ונשבע לומר את האמת, אך אינו מגלה דבר, סופו שהקללה תשכון בביתו ותכלה אותו (זכריה ה 3-4, שופטים יז 2).

חלק: (ז') גורל, מזל, ייעוד, גזירה, פור, אחרית, קיבל את חלקו.

גנב: (ת'/ש"ע) שודד, לקחן, לוקח בסתר, סחבן, גזלן, עשקן, חמסן, בוזז, לוקח שלל, לסטים.

לשנא: (פ') לשנוא, לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.

אלה: קללה.

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

להגיד: (פ') לאמור, לומר, לספר, לגלות, לחשוף, להשמיע, להודיע, ליידע.

.

  1. חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ,וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב.
    המפחד ללא סיבה מספקת טומן מוקש לעצמו, כי פחדו עלול להכשילו. הבוטח בה' שיציל אותו מכל סכנה, הרי הוא (האדם) פועל את צדקת ה' ויזכה להגנתו של ה' (יח 10, טימ"ב א 7).

חרדה: (נ') יראה, פחד, פחדנות, בהלה, חשש, חלחלה, בעתה, אימה, רעד, חיל, דאגה, חששנות.

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, הולך על שתיים, ברייה, ברנש.

לתת: (פ') לאפשר, להרשות, לאשר, להסכים, לא לאסור, להניח ל-, להתיר, לשים.

מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.

לבטוח: (פ') לתת אמון, לשים מבטחו, לסמוך על, להישען, להאמין.

לשגוב: (פ') להיות שגיב, להיות חזק, להיות רם ונישא, להיות עצום, להיות מרשים, לגבור.

.

  1. רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי-מוֹשֵׁל,וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט-אִישׁ.
    אנשים רבים מבקשים למצוא חן בעיני המושל ובדרך זו הם מקווים שיזכו לצדק או ליתרון כלשהו. אבל בסופו של דבר, הכול תלוי בה', כי לב המלך בידו. מסקנה: הפנה את כל תפילותיך לאלוהים ובטח רק בו  (כא 1, ישעיה מט 4).

רב: גדול במספר, ההיפך ממעט.

ביקש: (פ') לשאול, לדרוש, להביע בקשה, לתבוע, להפציר, להתחנן, לעתור, להתפלל, לפלל, להעתיר, לחפש, להשתדל למצוא, לחפוץ, לרצות, להשתוקק, להתאוות.

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, קלסתר, החלק הקדמי, קדמת, שטח חיצוני, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

מושל: (ת'/ש"ע) שליט, שר, ממונה, נגיד, נציג השלטון, פחה.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

.

  1. תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל,וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר-דָּרֶךְ.

צדיקים הולכים בדרך הישר ופועלים לטובת הזולת. הצדיקים מתעבים את הרשעים המפרים חוקים ובכך גורמים צער, כאב ומוות לזולת.

הרשעים לעומת זאת בעלי טעם הפוך לצדיקים. הם שונאים את הישרים הפועלים להרשעתם ושמזכירים להם השכם וערב את רשעתם (כח 4, ישעיה יא 4, יוחנן ג 19-21).

תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

עוול: (ז') אי צדק, טעות, משגה, חמס, לא צודק, לא ישר, לא נכון, פוגע, מפלה, עוולה.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

ישר-דרך: טהור, ישר, הגון, תמים.