משלי פרק כ"ז

  1. אַל-תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר,כִּי לא-תֵדַע מַה-יֵּלֶד יוֹם.
    אל תתפאר במעשה גדול שאתה עומד לעשות מחר או בעתיד הקרוב, כי אין לך מושג מה יתרחש היום, קל וחומר מחר ולאחר מכן.

לאור זמניותו ושבריריותו של האדם, וודא שחייך מעוגנים ביד אלוהים הריבון כך שכל רגע בחייך יהיה בשירות אלוהים ולמען כבודו (טז 1, 9, תהילים לז, מלכים א פרק כ 11, לוקס יב 19-20, אל העברים ג 7-8, קור"ב ו 2, ישעיה א 18, יעקב ד 13-14).

להתהלל: (פ') להלל עצמו, להתפאר, להתנשא, להתגאות, להשתבח, להתהדר, להתגדר, להשוויץ.

יום: (ז') זמן זריחת השמש עד שקיעתה, שעות זריחת השמש, ההפך מלילה, יממה, 24 שעות.

מחר: (תה"פ) היום הבא, בעוד יום, היום שאחרי, כעבור יום, למחרת, התקופה הקרובה, הימים הבאים, העתיד.

לדעת: (פ') להכיר, להבחין, להיות בקי, להיות מודע, להבין, לקלוט, לתפוס, לעמוד על.

ללדת: (פ') להביא לעולם, להוליד, לעבור לידה, להוציא ולד, לתת פרי בטן, ליצור, לברוא, להוציא, להמציא.

.

  1. יְהַלֶּלְךָ זָר וְלא-פִיךָ; נָכְרִי וְאַל-שְׂפָתֶיךָ.
    טוב לאדם שיהלל אותו זר, ולא שהוא עצמו ישבח את עצמו ויחטא בגאווה. הלל עצמי הינו חסר ערך ומניב קנאה, פירוד וכעס. מילות הלל הבאות מאחרים מציינות את המצב לאשורו והן בעלות ערך ומתגמלות (כה 27, יהושוע יז 14-15, קור"ב י 12, 18, יב 11).

הלל: (ז') שבח, תהילה, מחמאה, כבוד, תשבחה, דברי כבוד, דברי פאר, התפארות.

זר: (ש"ע) חיצוני, אחר, לא מוכר, לא שייך, שונה, נוכרי, רחוק, לועזי, גר.

פיך: מובנו – אתה בעצמך.

נוכרי: (ש"ע) זר, אחר, גר, בן עם זר, בן ארץ אחרת, לא אחד משלנו, לא מכאן, גוי, לא יהודי.

שפתיים: (בהשאלה) דיבור.

.

  1. כּוֹבֶד-אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל,וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם.
    בעוד נשיאת החול והאבנים גורמים לעייפות פיזית שלאחר מנוחה ניתן להתאושש ממנה ולהתרענן, הרי שכעסו של הטיפש שאינו מושל ברוחו ואינו מרוסן, ומסוגל לכל מעשה רע, קשה ומסוכן יותר (איוב ה 2-3, ו 2-3, קוהלת ז 9).

כובד: (ז') משקל, צפיפות, מסה.

אבן: (נ') סלע, מחצב, צוק, צור, לבנה.

נטל: (ז') עול, משא, כובד, מעמסה, עומס, מטען, מועקה, סבל, חובה, אחריות.

חול: (ז') גרגרי אדמה, חוף, תחמוצת צורן.

כעס: (ז') זעם, זעף, רוגז, חמה, תסכול, קצף, התמרמרות, חרון.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט.

.

  1. אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף; וּמִי יַעֲמוֹד לִפְנֵי קִנְאָה?
    חוסר רחמים מהול בכעס רב הינה תערובת מסוכנת שבכוחה לגרום נזקים קשים, אך קנאה מובילה להרס רב יותר.

כמו שאמר שלמה המלך בשיר השירים: קשה כשאול קנאה (שיר השירים ח 6). הקנאי לא ישקוט עד שייהרס לחלוטין האיש שפגע בו (ו 34, בראשית לז, שיר השירים ח 6 ).

אכזריות: (נ') התייחסות אכזרית, רשעות, רוע, תוקפנות, אלימות, חוסר רחמים, קשיחות, קשיות-לב.

חמה: (נ') כעס, זעם, קצף, חרון, זעף, רוגז, תסכול, התמרמרות, סערה, התפרצות, השתוללות, "התחממות".

שטף-אף: התפרצות זעם בלתי נשלט.

שטף: (ז') זרם, זרימה, זליגה, נביעה, נזילה, נטיפה, קילוח, שפעה.

אף: (ז') כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות.

עומד: (ת') מאונך, ניצב, זקוף, ישר, על הרגליים, מחזיק מעמד, מתגבר, יציב, קיים, איתן, נשאר, מעוגן, מיוצב.

לפני: (מ"י) מול, נוכח, בנוכחות, לעומת, כנגד.

קנאה: (נ') צרות עין, אי נחת מהצלחת הזולת, אי רצון להתפשר.

.

  1. טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה, מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.
    מילות ביקורת הנובעות מאהבה שנועדו לתקן ולהחזיר את המוכח למוטב ונאמרות בגלוי, טובות יותר מאהבה מוסתרת – שאינה מתבטאת במעשים לטובת האהוב.

(כח 23, ויקרא יט 17, תהילים קמא 5, אל הגלטים ב 14, ד 16).

טוב: מועיל, עדיף, נעים.

תוכחה: (נ') הטפת מוסר, גינוי, נזיפה, גערה.

גלוי: (ת') מגולה, חשוף, לא מוסתר, פתוח, פומבי, כן, ישיר.

אהבה: (נ') חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד.

נסתר: (ת'/ש"ע) מסתתר, חבוי, נחבא, מוצנע, כמוס, סמוי, מוסווה, לא גלוי לעין.

.

  1. נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב; וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא.
    פצעים (הכוונה לצער הנובע מתוכחה, תיקון והוראת מוסר) הבאים מידי אוהב, נאמנים (מועילים, מתקבלים בהבנה, כי באו מתוך נאמנות ואהבה איכפתית).

הכוונה לדברי תוכחה ומוסר, המצערים את שומעם לרגע אך מועילים לחייו (כח 23, שמואל א פרק כ 8, תהילים קמא 5, מתי כו 49, מרקוס יד 44-45, קור"ב ב 1-6, ז 8-11, אל הגלטים ד 16-20, אל העברים יב 7-11).

לעומת זאת, נשיקות שונא, גם אם הן מרובות, הן מטרידות ומיותרות כי אין בהן תועלת. השונא יעמיד פנים שהוא אוהבך, אך לא יתקן את טעויותיך, אלא ישאף למפלתך ולהגעה למצב בו יש לו יתרון על פניך (ה 3-5, כו 23-24, מתי כו 49).

נאמן: (ת'/ש"ע) מהימן, ראוי לאמון, אמיתי, מסור, איש סוד.

פצע: (ז') פציעה, פגיעה, מחץ, מכה, חבלה, חבורה, שריטה, נזק, פגם, מום.

אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, מי שנמצא בקשרי אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.

עתר: רב מדי.

נעתרות נשיקות שונא: נשיקותיו מרובות מדי, והן למשא, לדבר בלתי נעים.

נשיקה: (נ') נגיעה בשפתיים, הרעפת נשיקות, הצמדת שפתיים, הבעת אהבה, ביטוי לחיבה, נישוק.

שונא: (ז') אויב, צר, צורר, קם, מתנגד, יריב, לא אוהב, לא רוצה בטובתו.

.

  1. נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נוֹפֶת; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל-מַר מָתוֹק.
    אדם אשר אכל לשובע ידחה גם את האוכל הטעים ביותר. לעומתו, הרעב יחשיב כל דבר הבא אל פיו כטעים מאוד, גם אם האוכל אינו מתוק או טעים.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

תבוס: תבוז, תמאס, שאט-נפש.

תבוס נופת: תמאס דבש מובחר.

רעב: (ז') שקיבתו ריקה, סובל מחוסר מזון, משתוקק לאכול, מזה-רעב.

מר: (ת') מריר, בעל טעם רע.

מתוק: (ת') בעל טעם טוב, מלא מתיקות, עסיסי, שטעמו כסוכר, טעמו כדבש.

.

  1. כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן-קִנָּה, כֵּן-אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.
    כמו שציפור נודדת חייבת לנטוש את קינה ולעוף למקום אחר בחיפוש אחר מזון וקן חדש, כן גדול צערו של האישהחייב לעזוב את מקום מולדתו, בית הוריו, ולחפש מקום אחר.

הנביא ישעיה מתאר את גולי מואב: "והיה כעוף-נודד" (ישעיה טז 2).

ציפור: (נ') עוף השמים, עוף, בעל-כנף.

נודד: (ז') נע-ונד, נווד, תועה, משוטט, נע אנה ואנה, מתהלך, חי חיי נוודות, לא יציב, עובר ממקום למקום.

קן: (ז') בית הציפור, מצע עלים לביצי העוף.

איש: אדם כלשהו.

מקום: (ז') אזור, שטח, תחום, רצועה, גזרה, מושב, שטח ישיבה.

.

  1. שֶׁמֶן וּקְטוֹרֶת יְשַׂמַּח-לֵב; וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת-נָפֶשׁ.
    שמן ריחני שהיו מושחים על הראש בעת שמחה, ואדי הקטורת המשמחים את הלב ומרעננים את הנפש, מציינים עיתות שמחה ועונג. למרות זאת, יש עונג ושמחה רבים יותר בעיצה הבאה מפי ידיד האוהב אותך בנפשו ובכוחה להביא ברכה, רווח והצלחה ארוכת מועד (ישעיה ג 20, אסתר ב 12, קוהלת ט 8, שיר השירים א 3, ג 6, יחזקאל טז 18).

שמן: הכוונה לשמן ריחני המשמש לתמרוקים.

קטורת: (נ') תערובת בשמים, עשן ריחני, חומר ניחוח.

ישמח-לב: ישמחו את האדם בריחם הנעים.

מתק: קיצור ל-מתק שפתיים – דברי כיבוש (טז 21).

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה.

נפש: (נ') נשמה, רוח, קיום, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

.

  1. רֵעֲךָ ורעה (וְרֵעַ) אָבִיךָ אַל-תַּעֲזוֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל-תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ; טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
    במשל זה שלושה משפטים המצטרפים זה לזה מבחינת העניין וכולם מדברים בשבח הרעות הנאמנה (יז 17, יח 24).

א. רֵעֲךָ ורעה (וְרֵעַ) אָבִיךָ אַל-תַּעֲזוֹב:

אל תעזוב או תפנה גב לידידי אמת של אביך. הוא ידיד המשפחה זמן רב. חבר שכזה הוא יקר המציאות ובכוחו להיות משען לך בעת ששון או אסון.

ב. ובֵית אָחִיךָ אַל-תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ:

ביום צרה תוכל ללכת לבקש עזרה מידיד ותיק ולא רק מאחיך. כלומר, גם אחיך בן אמך ואביך לא תמיד יוכלו להידמות לחבר כזה ("ויש אוהב דבק מאח" יח 24).

ג. טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק:
לפיכך קובע החכם: שכן הגר בסמיכות לך יכול לעזור לך הרבה יותר מאח הגר במרחק (יז 17, יח 24).

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים.

לעזוב: (פ') להניח, לנטוש, להרפות, לשחרר, להשאיר, להפקיר, לזנוח, לוותר.

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, נווה, מוסד, משפחה, שושלת, עם, מולדת.

אח: (ז') בן לאותם אם ואב, קרוב, בן משפחה.

איד: צרה, אסון.

שכן: (ז') גר בשכנות, גר ליד, גר בקרבת מקום, גר בסביבה, גר בסמיכות, גר לא הרחק.

קרוב: (ת') סמוך, צמוד, נמצא בשכנות, שכן, ליד, על יד, לא רחוק, במרחק קצר, עוד מעט, מיד.

רחוק: (ת') מרוחק, אינו קרוב, מופלג, נידח, שדרך ארוכה אליו, שהגישה אליו מנועה, מצוי במרחק של-.

.

  1. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי; וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי דָבָר.
    בני, אם תחכם תשמח את ליבי, וכך אם מישהו יבוא אלי ובפיו דברי גידוף, נאצה או טענה נגדך, אוכל לומר לו בביטחון שבני טוב ולא יעשה דברי בלע. לא רק זאת, אם מישהו יבוא אלי בטענה שדרכי רעה, אוכל להצביע עליך כעל פרי עמלי שכן עץ טוב מניב פרי טוב (תהילים קכז 4-5, קיט 42, משלי כג 15, י 1, טו 20). משל זה נכון גם בהיפוכו – יז 25, יט 13, כב 21, כג 15).

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, תינוק זכר, כל איש ביחס להוריו.

שמח: (ת') מאושר, עליז, עולץ, חדור עליזות, בעל מצב-רוח טוב, מרוצה, מבסוט, חוגג, שש.

לב: מרכז הרגש.

תשובה: (נ') מענה, פתרון, תגובה.

לחרף: (פ') לגדף, לקלל, לנאץ, לבזות, לגנות, להשמיץ, לנבל פה.

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

.

  1. עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר; פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.
    איש נבון וזהיר רואה את הרעה טרם בואה, מחשב צעדיו בזהירות ונמנע מליפול במלכודת או בצרה.

לעומתו, הטיפש, חסר ניסיון, אינו מזהה את המלכודת או התרמית שלפניו ולכן נכנס לתוכה ונענש על טפשותו (א 4, יד 8, ט 16, כב 3, כז 12, ישעיה כו 20).

ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון.

לראות: (פ') לקלוט מראה בעין, להשתמש בחוש הראייה, להיות עד ל-, לא להיות עיוור, להסתכל, להביט, להתבונן, להשקיף, לחזות, לצפות, להפנות עיניים, לנבא, לנחש, למצוא, לפגוש, להיתקל ב-.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

נסתר: (ת'/ש"ע) מסתתר, חבוי, נחבא.

פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.

לעבור: (פ') לחלוף על פני, לצלוח, לחצות, לשנות מקום.

עונש: (ז') גמול, קנס, נקמה, דין, גזר דין, הכרעה, פסיקה, משפט, שפטים, צדק.

.

  1. קַח-בִּגְדוֹ כִּי-עָרַב זָר; וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ.
    על מנת להבטיח את החזר ההלוואה קח את בגד הערב כמשכון. (בעת העתיקה הבגד היה כדמי משכון להבטיח את החזר ההלוואה, אך הבגד היה מוחזר לבעליו באותו הערב (כ 16, שמות כב 25-27, דברים כד 10-13). מי שערב לזר מוחלט ידע לו כי הוא עתיד ככל הנראה לשלם את החוב. איש שכזה צריך למשכן בערך רב יותר מאשר את בגד הלווה.

לקחת: (פ') ליטול, לנטול, לאחוז ביד, לקבל לידיו, להעביר לרשותו, לקבל על עצמו.

בגד: (ז') לבוש, מלבוש, ביגוד, הלבשה, אריג, בד, כסות, מעטה.

ערב: (ת'/ש"ע) אחראי, נותן הבטחה, אחראי לפירעון חוב.

זר: (ש"ע) חיצוני, אחר, לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה, נוכרי, רחוק, לועזי, גר, בן עם אחר, מהגר.

בעד: (מ"י) עבור, למען, בשביל, לטובת, למטרת, לתכלית, תמורת, חלף, במקום, מתוך, דרך, בגלל, בשל.

נוכרי: (ש"ע) זר, אחר, גר, בן עם זר, בן ארץ אחרת, לא אחד משלנו, לא מכאן.

חבל: לקח כמשכון.

  1. מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבּוֹקֶר הַשְׁכֵּים: קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ.
    המברך את רעהו בקול גדול (למען ישמעו הכל), בבוקר השכם (פן יקדמנו אחר), או בכל בוקר (יום יום), אינו מבטא חברות אמיתית אלא ההיפך. ידידות מופרזת כזאת היא כטורח ואף מחשידה את "המברך" באנוכיות (ראה פסוק 6, כה 17, ירמיהו כה 3).

ברכה: (נ') איחול, תפילה, הבעת משאלה, הבעת רצון, הבעת כל-טוב, אמירת דברים טובים.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

קול גדול: בקול רם, בצעקה.

בבוקר השכם: מוקדם בתחילת היום, דבר ראשון ביום.

קללה: (נ') מארה, גידוף, חירוף, קלס, עלבון.

הוחשב: (פ') נחשב, נלקח בחשבון, הוערך.

.

  1. דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר; וְאֵשֶׁת מדונים (מִדְיָנִים) נִשְׁתָּוָה.
    מים הדולפים מן הגג בטפטוף בלתי פוסק ביום גשם כבד המלווה ברד ורוח קרה הורסים את הבית ומטריחים ומטרידים את היושבים בו – כמו אישה שאף פעם אינה מרוצה, מטרידה וגורמת למריבות ומהומות בביתה ומחוצה לו (יט 13, כא 9, 19). אישה מעוררת ריב גורמת לטרדה וחוסר שקט כמו גג דולף ביום גשום.

דליפה: (נ') דלף, נזילה, חלחול, זליגה, זליפה, פעפוע, טפטוף, מעבר נוזלים.

להטריד: (פ') להציק, להיטפל, לנדנד, לבלבל את המוח, לגרום טורח, לגרום טרדה, להעסיק, להדאיג.

סגריר: (ז') גשם, סופה, מטר, קור, עננות, קדרות, אפלה, חושך, רטיבות.

אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, רעיה, בת-זוג לחיים, גברת.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

נשתווה: דומה, שווה.

.

  1. צוֹפְנֶיהָ צָפַן-רוּחַ; וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא.
    (בהמשך לפסוק קודם) כשם שלא ניתן להסתיר את הרוח כך לא יצלח אדם להסתיר מעיני הבריות את מעשה האישה המעוררת מדון. תקוותו טמונה בקריאה לעזרה את כוח ימינו – אלוהים, כדי לעצור את משובתה (התנהגותה הרעה) (ל 4).

ישנם המפרשים את חלק ב של הפסוק: ושמן ימינו יקרא – כמו שגם בלתי ניתן לאחוז שמן ביד…

לצפון: (פ') לטמון בחובו, לשאת עמו, להסתיר, להצפין, להטמין, להחביא, לשמור בהיחבא, לא לגלות, לא להראות, לכסות על-, לגנוז, להעלים, להצניע.

רוח: (זו"נ) תנועת אוויר, משב, אוויר, גז לנשימה.

שמן: (ז') נוזל סמיך, נוזל המופק מצמחים, יצהר.

ימין: (ז') הצד הנגדי לשמאל, (בהשאלה) כוח.

לקרא: (פ') לומר בקול רם, להכריז, לצעוק, לזעוק.

.

  1. בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד; וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי-רֵעֵהוּ.
    כשם שהברזל מחדד את הברזל, כן מחדד איש את רעהו. כלומר חברת אנשים טובה מועילה לתקן את הפגמים שבאדם (טימ"ב ג 10-11).

ברזל: (ז') יסוד כימי, המתכת הנפוצה ביותר.

יחד: (תה"פ) יחדיו, בצוותא, זה עם זה, בחברה, בקבוצה, האחד עם השני, לא לבד, בצוות, בחברותא.

איש: אדם כלשהו.

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, החלק הקדמי, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

.

  1. נוֹצֵר תְּאֵנָה יאכַל פִּרְיָהּ; וְשׁוֹמֵר אֲדוֹנָיו יְכֻבָּד.
    כשם שהשומר (או נוטע ושותל) את העץ יאכל את פריו, כך ינחל כבוד העבד השוקד למלא רצון אדוניו ולשרתו באמונה (דברים כה 4, קור"א ט 9-11, טימ"א ה 17-18, לוקס יב 42-44, יט 17).

נוצר תאנה: שומר אותה ומטפל בה כראוי.

לאכול: (פ') לסעוד, ללעוס, לבלוע, לזלול, לחיות מ-, להתכלכל.

פרי: (ז') איבר של צמח, החלק המכיל את הזרעים, תוצר מהצומח המשמש למאכל, תוצאה, גמול, שכר, רווח, הכנסה.

שומר: (ז') נוטר, עומד על המשמר, משגיח, מפקח על הסדר, שוטר, עוסק בשמירה, שתפקידו לשמור, זקיף.

אדון: (ז') אדוני, תואר כבוד, בעל, ראש-, שליט, מושל, בוס, מעביד.

כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.

.

  1. כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב-הָאָדָם לָאָדָם.
    כאשר אדם מביט על המים הוא רואה בהם פנים כפניו. אם הוא צוחק, הן צוחקות, ואם הוא עצוב הן עצובות. כך פניו של האדם מביעות את אשר בליבו. מה שיש בלב פנימה לבסוף יתבטא החוצה.

מים: (ז') פרודה המכילה שני אטומי מימן ואטום חמצן, נוזל נפוץ ביותר, נוזל השתייה.

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, החלק הקדמי, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

לב: מרכז הרגש.

אדם: כל בני המין האנושי או כל יחיד.

.

  1. שְׁאוֹל וַאֲבַדּה לא תִשְׂבַּעְנָה; וְעֵינֵי הָאָדָם לא תִשְׂבַּעְנָה.
    כמו שהשאול (המוות) לעולם אינו שבע מלקבל בתוכו את המתים, כך עיני האדם לא תשבענה מלחמוד עוד ועוד (ישעיה ה 14, חבקוק ב 5, משלי ל 15-16, קוהלת ב 10, ד 8).

שאול: (ז') עולם המתים, עולם המוות, עולם תת-קרקעי, ארץ רפאים, תופת, גיהינום, אבדון, טמיון.

אבדון: (ז') הרס, חורבן, כיליון, השמדה, גיהינום, שאול.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט .

עין: איבר הראיה.

אדם: כל בני המין האנושי או כל יחיד.

.

  1. מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב; וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.
    אם רוצה אדם לבחון ולעמוד על טיב הכסף ועל טיב הזהב עליו להסתייע בכלים להתכת מתכות ולזיקוקן (מצרף וכור). אבל טיבו של אדם נבחן על פי מהללו, כלומר: על יסוד הדברים שאחרים אומרים אודותיו (יב 8, יז 3, כז 2, שופטים ח  22-27).

מצרף: כור לזיקוק מתכות.

כסף: (ז') יסוד כימי, מתכת יקרה.

כור: (ז') תנור, כבשן, משרפה, כלי להתיך בו מתכות.

זהב: (ז') פז, מתכת צהובה, מתכת יקרה, מתכת המשמשת לתכשיטים.

איש: אדם כלשהו.

לפי: (מ"י) על-פי, בהתאם, בשים-לב ל-, ביחס ל-, לדברי-, כפי.

מהלל: (ז') שבח, תהילה, דברי הלל, מחמאה, ברכה.

.

  1. אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי,לא-תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
    הטיפש כל כך מתעקש להמשיך באיוולתו ובמעשיו הרעים כך שגם אם תכה בו כמו שכותשים גרעינים (כדי להסיר מעליהם את קליפתם), בעלי ומכתש, לא יסור מאיוולתו (כו 3, ירמיה ה 3).

לכתוש: (פ') לרסק, לגרוס, לטחון, לפורר, למעוך, לשחוק, לכתות, לחבוט, להכות, לדוש, לרוצץ, להרוס, למחוץ.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.

מכתש: (ז') מדוכה, קערית, קערה קטנה, כלי כתישה.

ריפות: שעורים או חיטים, ששרו אותן במים וכותשים במכתשת להסיר מהן קליפתן.

עלי: (ז') מקל כתישה, גליל בעל ראש רחב לכתיתה במכתש.

להסיר: (פ') להוריד, לסלק, להוציא, להרחיק, לעקור, לבער, להרחיק, לעקור, לחלוץ, לשלוף, להעתיק, לפשוט, לחלץ.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

.

משלי רועים:

.

כל חמשת המשלים עוסקים בעניין אחד והוא גידול הצאן המפרנס את בעליו בכבוד ואף מעשיר אותם.

.

  1. יָדוֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צאנֶךָ; שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים.
    התבונן יפה בצאנך ובעדריך למען תכיר את אופיין ואת צורכיהן של בהמותיך. זכור, הם מקור מחייתך (יב 10).

ידע: (ז') ידיעה, בקיאות, התמצאות.

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, החלק הקדמי, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

צאן: (ז') בהמה דקה, עדר, מקנה, כבשים, עזים.

שית לבך: שים לב, התבונן.

עדר: (ז') קבוצת חיות, מקנה, בקר, צאן.

.

  1. כִּי לא לְעוֹלָם חוֹסֶן; וְאִם-נֵזֶר לְדוֹר דור (וָדוֹר)?
    כל האוצרות שבידי אדם צפויים להפסד, ולפיכך לא ראוי לסמוך עליהם בלבד. אפילו כתר (מלכות) הניתן למלך, האם מובטח לעולם? לא! מלכות יכולה להילקח ממלך לא רק במותו אלא אפילו במהלך חייו (איוב יט 9, איכה ה 16, ישעיה סב 8, לוקס טז 9, תהילים קיג, ירמיה יג 18, תהילים פט 40).

לעולם: (תה"פ) לעד, לעולמים, לנצח, לתמיד, לנצח-נצחים, לעולמי-עד, לכל החיים, לצמיתות.

חוסן: (ז') כוח, עצמה, חוזק, עוז, אומץ, תוקף, כושר, און, נחישות, גבורה.

נזר: כתר, תכשיט יקר.

דור: (ז') חוליה בהיסטוריה, חוליה בתולדות המשפחה, שם כולל לחיים באותה תקופה, תקופה, זמן.

.

  1. גָּלָה חָצִיר וְנִרְאָה-דֶשֶׁא; וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִים.
    החציר נעלם (שם כולל לעשבים הירוקים בימות הגשמים והנובלים עם תחילת ימות החמה) והנה נראה הדשא (שם כללי לעשבים ירוקים דקים הטובים למאכל הצאן) באביב. האיש הנבון דואג לצאנו בכך שאוסף מזון לעדרו מכל מקום ובכל עונה  לעת שיכלה כל ירק מן השדה.

גלה: (פ') חשף.

חציר: (ז') עשב, מספוא, אספסת, תלתן, מאכל לבהמות, תבן, קש, שיבולים מיובשות.

נראה: (ת') גלוי לעין, חשוף, גלוי, מוחשי, ברור, מוחש, שרואים אותו, ניתן לראייה.

דשא: (ז') ירק, עשב ירוק, עשב תרבותי, צמחים רכים, מעטה צמחי, חציר, כר, ככר, מדשאה.

לאסוף: (פ') לקבץ, לכנס, ללקט, לצבור, לאגור, לאצור, לערום.

עשב: (ז') צמחים נמוכים, דשא, ירק, חציר.

הר: (ז') גבעה גדולה, גבעה גבוהה, תל ענק, גוש אדמה ענק, התרוממות קרקע.

.

  1. כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ; וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים.
    הכבשים יתנו לך צמר ללבושך, ובמחיר העתודים (תיישים), תקנה לך שדה כדי להרחיב את גבולות אדמתך (איוב לא 20).

כבש: (ז') בן בקר, בהמת-בית, צאן, טלה, שה.

לבוש: (ז') בגד, תלבושת, מדים, כסות, כיסוי, מעטה, הלבשה, חליפה, אריג, קישוט הגוף.

מחיר: (ז') ערך, עלות, שווי, סך, שער, תעריף, תשלום, תמורה, דמי סחורה, שכר.

שדה: (ז') מגרש, חלקה, משטח, שטח פתוח, שטח מעובד, שטח חקלאי, מקום לא מיושב, בר.

עתוד: תיש, הזכר בעיזים.

.

  1. וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ, לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ,וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ.

עוד יהיה לך די והותר (חלב עיזים), במידה שזקוקים לה כדי לכלכל את בני ביתך ואת השפחות העובדות בבית (רות ב 8, משלי כח 19).

די: (תה"פ) מספיק, מספק, רב, עד כאן, משביע רצון, מידה מספקת, שיעור מספיק, די והותר.

חלב: (ז') נוזל לבן לשתייה המופרש משדיים/עטינים.

עז: (נ') בהמת צאן.

לחם: (ז') מזון בסיסי, בצק אפוי של קמח-תבואה, חלה, כיכר' שם כללי למזונות בסיסיים.

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, נווה, משפחה.

חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.

נערה: (נ') ילדה, בחורה, צעירה, עלמה, מתבגרת, ילדה בגיל ההתבגרות, רכה בשנים, עולת ימים, שפחה, משרתת.

.

פסוקים 23-27 אינם מתייחסים רק להוראות גידול צאן אלא מהווים הנחיות עקרוניות לניהול משק הבית. זכור ששום דבר מנכסיך לא יישאר לדור הבא אם לא תשמור ותתחזק את השקעותיך כראוי. הכלכלה משתנה כל העת ולכן עליך להיות ער לשינויים ולפעול מיד ובחכמה. אם תעבוד בחריצות ובחכמה ולא תבזבז את עושרך על דברים לא נחוצים ולא מכובדים, ותנהל את עושרך על פי הכתוב בפרק ג 9-10, תמיד יהיה לך מספיק כסף למחייתך ואף לחסוך לעיתות קשות (תהילים סה 9-13, מתי ו 33).