משלי פרק כ"ו

הענקת כבוד לכסיל

  1. כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר, כֵּן לא-נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.
    מתן כבוד לטיפש נוגד כל הגיון ואינו מתקבל על הדעת, בדומה לשלג בקיץ ולגשם בעונת הקציר שהם בניגוד לחוקי הטבע. שלג בקיץ יפגם בגדילת היבול וגשם בקציר מפריע לחקלאי ועלול להרוס את התבואה. כך, מתן כבוד לטיפש הינו דבר שעתיד לפגוע בחברה (יט 10, יז 7, שמואל א פרק יב 17).

שלג: (ז') טיפות מים שקפאו באוויר, גבישים לבנים, גשם מעובה, כפור, גלידי קרח.

קיץ: (ז') מעונות השנה, אחרי האביב, לפני הסתיו, עונת החום, ימות החמה.

מטר: (ז') ממטר, גשם, סערה, סופה, משקעים, מבול, שיטפון.

קציר: (ז') כריתת תבואה, חיתוך שיבולים, קטיפת שיבולים, קטיף, לקיטה, תבואה קצורה, קמה.

נאווה: (ת') יפה, נאה, נעים לעין, נחמד למראה, טוב מראה, יפה תואר.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות, עושר, הון, שפע.

.

  1. כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא (לוֹ) תָבוֹא.
    א. כמו שהציפור עפה באוויר, כך הקללה על לא עוון, ללא סיבה, תפרח לה באוויר ולא תבוא על האדם.

ב. כמו שהציפור נודדת והדרור עף (ולאחר מעופם שבים אל הקן), כך קללה ללא סיבה תבוא חזרה על המקלל.

(במדבר כג 8, דברים כג 5-6, שמואל א פרק יז 43, שמואל ב  פרק טז 12).

ציפור: (נ') עוף השמים.

נד: (ת') נע-ונד, נווד, נודד, תועה, משוטט, נע אנה ואנה, מתהלך.

דרור: (ז') שם ציפור-שיר קטנה.

לעוף: (פ') לטוס, לעופף, לפרוח, לרחף, לדאות, להינשא באוויר, להרקיע לשחקים, להיות בין שמים וארץ, לרפרף.

קללת-חינם: גידוף של אדם על לא עוול בכפו, הבעת תקווה שתבוא על אדם צרה ללא כל סיבה.

בא: (ז') מי שנכנס, מי שהגיע, מבקר, אורח, קרוא.

.

  1. שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר; וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים.
    השוט מדרבן את הסוס לרוץ מהר יותר ולנוע לפקודתך, והמתג בפי החמור מנהג את החמור לכיוון שאתה חפץ.

השבט (מקל לתוכחה) יעיל באותה מידה לגרום לטיפש לשנות את דרכו וללמדו משמעת, שהרי הטיפש אינו סר מרע במילים (י 13, יט 29, תהילים לב 9).

הערה: דבר אלוהים אינו מעודד אדם כלשהו או הורים להשתמש במכות ככלי ראשוני או כתרופת פלא נגד כסילות. לו כך היה הדבר היינו כולנו זקוקים למכות יומיות…

"השבט" גם יכול לציין סמכותיות והנהגה, שהרי גם אלו מהווים כלים יעילים לחינוך. אנו זקוקים לחכמת אלוהים כדי לדעת מתי ואיך להשתמש בכוח.

שוט: (ז') שבט, מקל הצלפה, ענף הלקאה, מגלב, פרגול, מקל הכאה, רצועה מחוברת למקל.

סוס: (ז') בהמת בית.

מתג: (ז') יתד לרסן הבהמה, יתד מתכת המתחברת לרסן.

חמור: (ש"ע) שם בעל חיים, שוטה, טיפש, עקשן (בהתייחס לאדם).

שבט: (ז') מקל, ענף דק, מטה, שוט, שרביט.

גו: (ז') אחור, חלק אחורי, שכם, החלק בו עובר עמוד השדרה.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. אַל-תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה.
    5. עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.

    שני המשלים נראים לכאורה כסותרים זה את זה אך אין זה כך.

אל תענה לטיפש באותו סגנון של הגידופים והליצנות המקובלים עליו, כי אז תיחשב ותיראה כשווה לו בעיני אדם השומע את הוויכוח.

ענה לטיפש כראוי לאיוולתו, כלומר: לביישו בדברי מוסר ותוכחה, לבל יחשוב את עצמו כחכם (כג 9, כט 9, מתי ז 6, טז 1-4, כא 23-24, ישעיה לו 21).

לענות: (פ') לתת תשובה, להחזיר תגובה, להשיב, להגיב, לתת מענה.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

פן: (מ"י) כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלתי.

שווה: (ת') זהה, דומה, אותו דבר, כמו אחר, כדאי, רווחי, ראוי, שווה-דרגה, בדיוק כמו-.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

חכם-בעיניו: החושב עצמו לחכם.

.

  1. מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד-כְּסִיל.
    מי שממנה טיפש להיות שליחו גורם לעצמו טורח וצער (שותה חמס). לבסוף יצטרך להתייגע עד אפיסת כוחות (כיתות רגליו) ולשבוע צער ואי נעימות עד שיתקן את מה שקילקל הטיפש (י 26, כה 13, איוב טו 16, כא 20).

מקצה רגליים: מתייגע מרוב ריצה, עד שאינו יכול לזוז ממקומו, כאילו קיצצו לו את רגליו.

חמס שותה: גורם לעצמו צער רב.

לשלוח: (פ') לשגר, למסור, להעביר.

דבר: (ז') משהו, דבר-מה.

ביד: באמצעות, על ידי.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. דַּלְיוּ שׁוֹקַיִם מִפִּסֵּחַ; וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.
    כשהטיפש רוצה לפתוח פיו במשל, כאחד החכמים, הוא מגלה עוד יותר את איוולתו, כמו שהפיסח שמנסה ללכת מהר או לרוץ, מגלה עוד יותר את מומו. (ישעיהו לח 14, תהילים עט 8).

משל הנאמר על ידי חסרי דעת, דל וחסר תוכן ומשמעות כפי שדלים וחלשים שוקיו של הפיסח.

דליו: א. היה מורם, מונף אנה ואנה. ב. שפל, חלש, דל.

שוק: (נ') כרע, חלק הרגל שתחת הברך.

פיסח: (ת'/ש"ע) חיגר, צולע, נכה רגליים, קטוע רגל, מדדה.

משל: (ז') אלגוריה, רמז, דימוי, הקבלה, השוואה, אגדה, סיפור, דוגמא.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן-נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.
    כמו שאבן במרגמה מהווה כלי נשק טעון המסוגל לפגוע, כך מתן כבוד לטיפש היא פעולה שהנזק בה ממשמש ובא.

או, השם אבן בקלע עתיד לפגוע במשהו, כן המכבד טיפש, סופו פגיעה רעה.

צרור: (ת') כרוך בחבילה, קשור, ארוז, מאוגד, אחוז, ערום, אסוף.

אבן: (נ') סלע, מחצב, צוק, צור, לבנה.

מרגמה: (נ') כלי ירייה תלול מסלול, קנה ירייה, תותח קטן, קלע, מכשיר להטלת אבנים, קטפולטה.

כן: כך, ככה.

נותן: מוסר, מגיש, ממציא, מביא, מעביר, מושיט, מעניק, מקנה, מאציל.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

כבוד: (ז') יקר, מעמד, דרגה, הוקרה, הערכה, חשיבות, אדיבות, התחשבות.

.

  1. חוֹחַ עָלָה בְיַד-שִׁכּוֹר; וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.
    שיכור מנסה לקטוף שושנה בידיו הרועדות ועיניו העמומות, ותחת שושנה הוא נדקר על ידי הקוץ הצומח מסביב לשושנה. כן הטיפש הרוצה להשתמש במשל כדי להראות את חכמתו, ובמקום משל מתאים, הוא מביא משל אשר אין לו כל דמיון לנמשל, וכך מוכיח את איוולתו. במקום כבוד הוא נוחל קלון (ירמיה כט 30-32, שיר השירים ב 2).

חוח: קוץ.

עלה ביד: נזדמן לידו, בא.

ביד: כפשוטו, ביד של-.

שיכור: (ת'/ש"ע) שתוי, בגילופין, מבוסם, ששתה הרבה משקה חריף.

משל: (ז') אלגוריה, רמז, דימוי, הקבלה, השוואה, אגדה, סיפור, דוגמא.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. רַב מְחוֹלֵל-כּל; וְשׂוֹכֵר כְּסִיל וְשׂוֹכֵר עוֹבְרִים.
    א. איש ריב ומדון משחית את כל אשר לו. כמוהו כאדם השוכר לעבודתו טיפש (שאינו מבין ואינו אוהב את העבודה) או אנשים העוברים ממקום למקום שאין לבטוח בטיב עבודתם

ב. האדון (רב במובן אדון) משחית את הכל אם הוא שוכר לעבודתו כסיל, שאינו מבין ואינו אוהב את העבודה. או הוא שוכר לפועלים אנשים אשר אין לבטוח בטיב עבודתם.

(ירמיהו נ 29, ישעיה נא 9, איוב כו 13, תהילים קכט 8).

רב: איש ריב ומדון.

מחולל כל: מכה ומשחית את הכל.

לשכור: (פ') לקחת בשכירות, לקבל לפרק זמן קצוב תמורת תשלום, לחכור, לקבל לעבודה, להעסיק, לגייס (כוח אדם).

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

עובר: אדם כלשהו חולף באקראי.

.

  1. כְּכֶלֶב שָׁב עַל-קֵאו, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.
    הטיפש אוהב לחזור על דבריו ומעשיו הנפשעים בלי שיתבייש בהם או שירצה לתקנם, כי זה לו הדבר הטבעי ביותר, ממש כמו כלב החוזר לאכול את קיאו. כך מוכיח הטיפש שטעותו אינה מקרית וחד פעמית, אלא שהוא טיפש באמת…(יז 9, פטר"ב ב 20-22, ישעיהו כח 8).

* שמעון השליח משתמש במשל הזה כדי להסביר, איך אנשים הטוענים להיותם משיחיים, פתאום נוטשים את דרך הקדושה ומתפלשים בחטא.

שמעון כיפא מציין שאנשים אלו מעולם לא נושעו מלכתחילה. ליבם ופנימיותם לא השתנו מעולם, ולכן הם חוזרים לעשות את הדברים הטבעיים להם ביותר. הם בדיוק ככלב השב אל קיאו, או כמו החזיר העולה מן הרחצה להתגולל ברפש. אין זה משנה איך נלביש את הכלב או החזיר או איזו דמות חיצונית נשים על פניהם. בסופו של דבר הכלב והחזיר שלא השתנו בפנימיותם, יחזרו לעשות את הדבר הטבעי להם ביותר.

האלטרנטיבה היא להיוולד מחדש על ידי רוח הקודש, באמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא ולקבל את אופיו של המשיח (יוחנן ג 3-4, אל הגלטים ה 22-26).

כלב: (ז') חיית בית, חיית מחמד, ידידו הטוב של האדם. בתקופה העתיקה הכוונה לכלב פרא.

שב: (ת') חוזר, בא חזרה, מגיע שוב, סב על עקביו, מסתובב חזרה, מחזיר את עצמו.

קיא: (ז') פליטת אוכל, הוצאת אוכל שנבלע, אוכל שעלה מן הקיבה.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

שונה: חוזר.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

.

  1. רָאִית אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו: תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
    האם ראית פעם אדם המתגאה וחושב את עצמו לחכם? יש תקווה גדולה יותר שהטיפש יהפוך לחכם מאשר שאיש זה יהיה עניו. גאוותו של הראשון לא תיתן לו ללמוד ולהשכיל (ג 7, כט 20, ישעיה ה 21, יוחנן ט 41, אל הרומים יא 25, יב 16).

לראות: (פ') לקלוט מראה בעין, להשתמש בחוש הראייה, להיות עד ל-, לא להיות עיוור, להסתכל, להביט.

איש: אדם כלשהו.

חכם בעיניו: החושב עצמו לחכם.

תקווה: (נ') ציפייה, תוחלת, ייחול, אמונה, כיסופים, משאת-נפש, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ; אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת.
    העצל ימציא כל תירוץ כדי להתחמק מעבודה. העצל מסוגל לומר: "יש אריה ברחוב, אם אצא, האריה עלול לטרוף אותי ולכן עדיף שאשאר בבית" (ו 6-11, כב 13, כד 30-34).

אמר: הגיד, הודיע, ציווה.

עצלן: (ת'/ש"ע) עצל, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

שחל: (ז') אריה, שם מקראי של אריה, ליש, כפיר.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה.

אריה: (ז') ארי, ליש, כפיר, שחל, שחץ, לביא, שם בעל חיים, חיית יער טורפת, מלך החיות.

בתוך: (מ"י) בפנים, ב-, בקרב, בין, באמצע, בחלק הפנימי, בחלל הפנימי.

רחוב: (ז') דרך, סמטה, שביל, כביש, דרך סלולה, דרך בין שורות בתים, חוץ, חוצות.

.

  1. הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל-צִירָהּ; וְעָצֵל עַל-מִטָּתוֹ.
    כמו שהדלת מסתובבת על צירה ונשארת במקומה, כך יסוב העצל על מיטתו ולא ירד ממנה כדי לעשות מלאכה כלשהי (ו 9, יט 16).

הדלת תיסוב: אנה ואנה, מסתובבת על צירה.

ציר: (ז') וו עליו סובבת הדלת, קו-סיבוב.

עצלן: (ת'/ש"ע) עצל, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

מיטה: (נ') מצע, מזרון, רהיט שינה, ספה, ספסל, כיסא רחב, רהיט ישיבה.

.

  1. טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת; נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל-פִּיו.
    העצלן כה עצל עד כי כאשר הוא טומן את המזלג בצלחת, אינו מוכן לעשות את המאמץ הדרוש להביא את המזלג אל פיהו. עצלנותו גוברת על רעבונו (ו 6, יט 24).

טמון: (ת') חבוי, צפון, מוסתר, סמוי, מוצנע, מוחבא, חבוי, מכוסה, נעלם, חסוי.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

טמן-ידו-בצלחת: התבטל, ישב בחיבוק ידיים.

נלאה: (ת') עייף, יגע, סחוט, לאה, מיוגע, תשוש, שאפסו כוחותיו.

להשיב: (פ') להחזיר, להביא חזרה, להביא למקום הקודם, לשים במקומו.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, לוע, מפתח שפתיים.

.

  1. חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו, מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם.
    העצל מחשיב עצמו חכם יותר משבעה חכמים המשיבים תשובות של טעם. לדעתו של העצל, סיבותיו לא לעבוד, טובים יותר מהסיבות הנשמעות משבעה חכמים המסבירים מדוע הוא צריך לעבוד.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

משיב טעם: עונה לעניין, בחכמה, דעת ותבונה.

  1. מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי-כָלֶב, עוֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל-רִיב לּא-לוֹ.
    עובר אורח עד לריב או ויכוח אלים בין אנשים זרים לו, לא יפיק שום תועלת ורק יגרום נזק לעצמו אם יתערב בריב לא לו. כמוהו כאיש המושך באוזני כלב ומספק לכלב את כל הסיבות לתקפו (ג 30).

שים לב: אנחנו רגילים לחשוב על הכלב כחיית מחמד מבוייתת וכחברו הטוב של האדם. מושגים אלה לא היו ידועים במזרח התיכון בתקופת התנ"ך. כלבים היו חיות חצי פראיות, אוכלי נבלות שהיו מחטטים בערימות אשפה בשולי הישובים. אם ראית תמונות של כלבים משוטטים בארצות העולם השלישי — זוהי החייה שכותב המשל מתאר. היית נזהר מאוד אפילו להתקרב לכלב כזה, ומשיכה באזנו לא הייתה עולה על הדעת. הרי גם לא היית מעז למשוך באוזנו של זאב או צבוע… (שמות כב 31; מלכים־א יד 11; מלכים-ב ט 10, 36, תהילים כב 16; ירמיהו טו 3).

להחזיק: (פ') לאחוז, לתפוס.

אוזן: (נ') איבר השמיעה (באדם ובעלי-חיים).

כלב: (ז') חיית בית, חיית מחמד. בעת העתיקה הכוונה לחיית פרא

מתעבר על ריב לא-לו: איש המתערב בריב של אחרים בעניין שלא נוגע לו.

.

  1. כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיּוֹרֶה זִקִּים, חִצִּים וָמָוֶת.
    19. כֵּן-אִישׁ רִמָּה אֶת-רֵעֵהוּ; וְאָמַר הֲלא-מְשַׂחֵק אָנִי.
    המרמה את חברו וגורם לו אף לנזק, ולבסוף אומר: רק התלוצצתי, זה היה לשעשוע. כמוהו כאדם קל-דעת וחסר-אחריות היורה זיקוקים וחיצים המסוגלים לפגוע קשות באחרים ואומר – זה רק משחק… (י 23, פטר"ב ב 13, ישעיה נ 11, יעקב ג). קל דעת אינו שם לב לתוצאות הקשות של "שעשועיו".

מתלהלה: משתעשע בקלות ראש.

יורה: (ש"ע) שולח כדורים מכלי ירי, קלע, צלף, קשת.

זיק: ניצוץ אש.

חץ-מוות: חץ הגורם למות למי שפגע בו.

כן: כך.

איש: אדם כלשהו.

רמאי: (ת'/ש"ע) נוהג לרמות, עוסק בתרמיות, ערום, זייפן, נוכל, שקרן, גונב דעת, מוליך שולל, בדאי, כזבן.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

משחק: (ז') שעשוע, השתעשעות, התבדרות, התעסקות בדבר מהנה.

.

  1. בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה-אֵשׁ; וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתּוֹק מָדוֹן.

ללא עצים תכבה האש, כך אין ריב ומדון אם אין מלשין ומרכל המחרחר ריב (טז 28, יח 8, כו 21, דברים א 27).

אפס: (ש"ע) אין, כלום, מאומה, לא כלום, שום דבר.

עץ: (ז') אילן, צמח, שיח, עצה, חומר הגזע והענפים, קרש, לוח, קורה, מוט, מקל, גזר, כפיס.

לכבות: (פ') לדעוך, לחדול לבעור, להפסיק לדלוק.

אש: (נ') שלהבת, תבערה, מדורה, להבות, בעירה, הצתה.

אין: (מ"י) לא קיים, חסר.

נרגן: (ת') רוטן, מתלונן, מתאונן, מקטר, קוטר, יללן, שופע טרוניות ומענות, ממורמר, סר וזעף, שאין לרצותו.

לשתוק: (פ') להיאלם דום, לדמום, לא לדבר.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

.

  1. פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ; וְאִישׁ מדונים (מִדְיָנִים), לְחַרְחַר-רִיב.

כמו שפחם הינו חומר לבעירה ונהיה לגחלי אש, וכמו שעצים מבעירים האש, כך יתגברו מריבות ומהומות כשאיש מחרחר ריב, שלעולם אינו מרוצה, נמצא בקהל אנשים (טו 18, כו 22).

פחם: (ז') חומר שריפה, מין מחצב שחור, עצים שהתאבנו, עץ שנחרך.

גחל: (ז') גחלת, פחם בוער, רמץ דולק.

עץ: (ז') אילן, צמח, שיח, עצה, חומר הגזע והענפים, קרש, לוח, קורה, מוט, מקל, גזר, כפיס.

אש: (נ') שלהבת, תבערה, מדורה, להבות, בעירה, הצתה.

איש: אדם כלשהו.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

חרחר-ריב: סכסך, הסית להיאבק, עימת.

.

  1. דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים; וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי-בָטֶן.
    דבריו של מחרחר הריב נשמעים היטב באוזני אחרים. הם חודרים עמוק לפנימיותו של השומע ומעוררים שנאה ומרירות שיובילו למריבה ופירוד (טז 28, יח 8, כו 21).

דבר: (ז') דיבור, אמירה, אמרה, מימרה, מאמר, הצהרה, מילה, פתגם, משל.

נרגן: (ת') רוטן, מתלונן, מתאונן, מקטר, שופע טרוניות ומענות, ממורמר, סר וזעף, שאין לרצותו.

התלהמות: (נ') התלהטות יצרים, הסתה, השתוללות.

לרדת: (פ') לעבור למטה, להנמיך, לנחות, לצנוח, לצלול, לשקוע.

חדרי-בטן: פנימיות האדם, מושב השכל והרגש.

.

  1. כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דּוֹלְקִים וְלֶב-רָע.
    כלי חרס מצופה בפסולת הכסף: הקונה סבור שהוא קונה כלי כסף אך אין זה כך. הכלי מצופה בכסף זול ומתחת לכיסוי יש חרס זול. במילים פשוטות – אין תוכו כברו.

שפתיים דולקים ולב רע – שפתיים האומרות מילות אהבה וחום, אך הלב הוא רע.

נשיקות חמות מלב רע כמוהן ככלי חרס מצופה כסף לא טהור (ירמיהו ו 30, מתי כג 27, משלי כה 4).

כסף סיגים: פסולת כסף.

ציפוי: (ז') כיסוי, הוספת שכבה מעל, עטיפה, עיטוף, מריחה, הלבשה.

חרס: (ז') חומר, טיט.

שפתיים-דולקים: שפתיים האומרות מילות אהבה מדומה, דברי שקר.

לב-רע: בעל מחשבות רעות.

.

  1. בִּשְׂפָתָו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא; וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה.
    השונא, בדברו מעמיד פני אוהב אך בקרב ליבו אינו מתכוון למה שהוא אומר. בליבו הוא ישים (מתכנן)  מרמה (י 18, יב 20, תהילים מא 7).

שפתיים: (בהשאלה) דיבור.

ינכר: יתנכר, יתחפש שלא יכירו מה שהוא באמת (בראשית מב 7).

שונא: (ז') אויב, צר, צורר, קם, מתנגד, יריב, לא אוהב, לא רוצה בטובתו.

בקרב: (מ"י) בתוך, בין, בפנים, אצל, בלב.

שת: הניח, קבע, שם.

מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות.

.

  1. כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ: כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.
    השונא מנסה לדבר בחן ובקול מושך ואוהב, אך אל תתפתה להאמין לו. ליבו מלא תועבה כלפיך (ירמיה ט 7, תהילים כח 3).

יחנן קולו: ידבר בקול רך, מלא חן ונעימות.

אל-תאמן-בו: אל תאמין ואל תבטח בדבריו והבטחותיו.

שבע תועבות בליבו: מוחו מלא רק במחשבות ותוכניות רעות עליך.

.

  1. תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן; תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל.
    שנאתו מסתתרת מאחורי דברי פיתוי וערמה, אך לאחר זמן תיראה מזימתו לעיני כל (מתי כג 28, לוקס ח 17).

להתכסות: (פ') לשים על עצמו כיסוי, להתעטף.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה.

משאון: במובן רמה, הולך שולל (ירמיהו ד 6).

נגלה: (ת') נראה, גלוי לעין, חיצוני, חשוף.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות.

קהל: (ז') ציבור, קהילה, עדה, קבוצה, חברה, המון, ערב רב, הרבה אנשים.

 

  1. כּוֹרֶה-שַּׁחַת בָּהּ יִפּוֹל; וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.
    מי שמנסה להכין מלכודת לאחר, סופו שיפול באותה מלכודת שהוא מכין (כח 10, כט 5, תהילים ז 16, קוהלת י 8, אסתר ז 10).

מי שמגלגל אבן כדי לפגוע באחר, סופו שאותה אבן תשוב אליו.

דרך המשל מתכוון המחבר לומר: היזהר במילותיך ובכוונותיך – אל תחשוב או תתכנן רעה לזולת. קווה לטוב עבור הזולת. אהב שלום ורדפהו כדי שכאלו דברים ישובו אליך בחזרה.

כורה: (ש"ע) חופר, חוצב.

שחת: (נ') בור, שוחה, חפירה, גומה, תעלה, מכרה, גומחה, פחת, קבר, שאול.

ליפול: (פ') לצנוח, לנחות, להתדרדר, להישמט, לנשור, לשקוע.

לגולל: (פ') לגלגל, לסובב.

אבן: (נ') סלע, מחצב, צוק, צור, לבנה, מוצק, דבר קשה.

לשוב: (פ') לחזור, לבוא חזרה, לבוא למקום ממנו יצא, לחזור לדבר קודם.

.

  1. לְשׁוֹן-שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו; וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה.

השקרן שונא את האנשים אותם הוא עשק ודיכא, ואיש מתחנף מביא אסונות לכל הבא עימו במגע (כט 5).

לשון-שקר: דברי כזב, רמאות, נוכלות.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה.

דך: רצוץ, עשוק, נדכא.

פה-חלק: המדבר חלקלקות.

לעשות: (פ') לבצע, לפעול, להוציא לפועל, לממש, לקיים, להגשים, למלא.

מדחה: מכשול.